שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי עיצב ללהקת ג'נסיס את עטיפות האלבומים?
בשנות ה-70 פול וייטהד (Paul Whitehead) היה מעצב גרפי נחשב, אבל את פרסומו העיקרי בהיסטוריה הוא חב לכך שהוא מי שעיצב את שלוש עטיפות האלבומים המוצלחות ביותר של להקת הרוק המתקדם ג'נסיס.
שלוש עטיפות תקליטים של ג'נסיס (Genesis) מתחילת שנות ה-70 הפכו לתמונות מהמזוהות ביותר בתולדות הרוק המתקדם (פרוגרסיב רוק).
דימויים משונים, כמו ילדה ויקטוריאנית שמחזיקה ראש חתוך במשחק קרוקט, אישה אדומה עם שועל, ציור קרוע בסכין - אלה נכללו ביצירותיו של פול וויטהד, המעצב הבריטי שקיבל מלגה ללמוד אמנות באוניברסיטת אוקספורד, אך עזב כדי לעבוד בחברת התקליטים Liberty Records בלונדון.
הקריירה של וויטהד הפכה אותו ב-1968 למנהל האמנות של מגזין ה"טיים אאוט" (Time Out) הלונדוני. עבודתו על עטיפת האלבום Sea Shanties של High Tide משכה את תשומת ליבו של המפיק ג'ון אנתוני (John Anthony), שהציג אותו לטוני סטראטון-סמית' (Tony Stratton-Smith), מייסד חברת Charisma Records.
סטראטון-סמית' אהב את מה שראה והציע לוויטהד להיות מעצב הבית של החברה, בה הוחתמה בין השאר להקת ג'נסיס הצעירה. בשלב מסוים הוטלה עליו המשימה לעצב להם את האלבום הבא.
תהליך העבודה של וויטהד היה ייחודי. הוא נהג להגיע לכמה ימים, בהם בילה באולפן והאזין להקלטות של הלהקה. הוא האזין למוסיקה בזמן שהיא נוצרת וקיים סשנים משותפים, בעיקר עם פיטר גבריאל (Peter Gabriel) הסולן והכותב העיקרי של ג'נסיס באותם ימים.
במהלך המפגשים הללו הוא הראה להם ספרים וחומרי השראה, צייר איורים ודוגמאות בעיפרון על נייר, עד שהגיעו להסכמה על הכיוון הסופי של עיצוב העטיפה.
פרט אזוטרי (צדדי), אך מעניין הוא שוויטהד הוא שנתן גם את השמות לכל שלושת האלבומים שעיצב.
#העטיפות
האלבום הראשון "Trespass" יצא ב-1970 וכלל ציור של זוג מביט מחלון אל ההרים. כשהלהקה הוסיפה את השיר, יצירת המופת "The Knife", אחרי שוויטהד כבר סיים את העטיפה, הם הרגישו שהשלווה של הציור כבר לא מתאימה והם שכנעו אותו לשסף את הציור בסכין אמיתית, מה שיצר את המראה הדרמטי המוכר של הקו הרנדומלי שחוצה את התמונה. לימים יספר טוני בנקס (Tony Banks) שזו העטיפה האהובה עליו, כי היא לכדה את שני הצדדים השונים של הלהקה.
ב-1971 הגיע האלבום "Nursery Cryme" ועל עטיפתו מופיעה ילדה ויקטוריאנית ליד ראש ערוף. הוא התבסס על אגדה מקברית שכתב פיטר גבריאל לאלבום, על ילדה בשם סינתיה שהורגת את אחיה, הנרי, בעריפת ראשו באמצעות פטיש קרוקט.
העטיפה הזו גרמה להלם בציבור, כשקוני תקליטים עיינו במדפים בחנויות ונתקלו לפתע בדימוי אלים שנחשב למרעיש, במיוחד אם לוקחים בחשבון שזו עדיין התקופה שלפני סרטי האימה הפופולריים כל כך.
בעטיפת האלבום פוקסטרוט ("Foxtrot"), רואים את השועלה לבושת השמלה באדום, כשהיא עומדת על הקרח ממשחק המילים "The Fox On The Rocks" ביצירה המדהימה שבאלבום "Supper's Ready". ברקע גם 7 דמויות שמקבילות לשבע הדמויות שבהן חזה המלאך גבריאל וארבעת "רוכבי הסוסים" מהסיפור הנוצרי על "אחרית הימים".
שווה לספר שהעטיפה הזו גם אחראית להברקה של פיטר גבריאל שבאחת ההופעות הביא אותה אל הבמה, כשהוא לבוש שמלה אדומה ומסכת שועל. שם הופיעה לראשונה התיאטרליות של גבריאל והפכה לחלק משמעותי בהופעות המדהימות של ג'נסיס בשיאה.
וויטהד עצמו עבר ב-1973 ללוס אנג'לס והסתיים שיתוף הפעולה שלו עם ג'נסיס. בראיון שהתקיים שנים אחר כך הוא סיפר שמנהל הלהקה ראה בעטיפות artsy fartsy מדי ולא האמין שעטיפות יכולות למכור תקליטים.
הלהקה עצמה עברה לעבוד עם היפגנוסיס (Hipgnosis), שיצר את העטיפה לאלבום The Lamb Lies Down on Broadway.
שנים אחרי כן וויטהד נאלץ לתבוע את הלהקה, כדי לקבל תשלום עבור השימוש בתמונותיו במרצ'נדייז, כל מיני מזכרות ג'נסיס ששווקו ועשו כסף רב.
הנה סיפור עיצוב עטיפות התקליטים של להקת הפרוגרסיב ג'נסיס:
https://youtu.be/rLe1GSOzhF4
אנימציה מעבודותיו של וייטהד לאלבום האייקוני Foxtrot:
https://youtu.be/t9AY-o7Z1SQ
ראיון עם האמן על עיצוב העטיפה של Nursery Cryme האגדי:
https://youtu.be/GqAVAOjojiE
ותערוכה מעיצוביו המפורסמים לאלבומי ג'נסיס:
https://youtu.be/kwLNbiz5ofA?long=yes
מה הקסם המופלא של הפינק פלויד?
בשנות ה-70 הייתה ללא ספק פינק פלויד (Pink Floyd) להקת הרוק המצליחה בעולם. במיוחד נודעה הלהקה בטקסטים העמוקים והפילוסופיים שלה, בהופעות הענק התיאטרליות שנתנה, באלבומי הקונספט המשובחים ובתמונות האייקוניות שנבחרו להופיע על העטיפות שלהם.
אך את פסגת הצלחתם חייבים חברי הלהקה למוסיקה המרתקת שלהם, ששילבה סגנונות שונים לסגנון שאופייני רק ללהקה, סגנון שהפך לסמלה של הלהקה. המוסיקה של הפינק פלויד שילבה בין הרוק הפסיכדלי, שהלהקה יצרה במיוחד באלבומיה הראשונים, לבין רוק מתקדם, עם השפעות של בלוז וקורטוב של רוק כבד. היה במוסיקה שלהם שילוב מבריק בין מוסיקה איכותית לפופ, מוסיקה שמצד אחד הייתה מורכבת ועמוקה, אך מנגד דיברה אל ההמונים והפכה לפופולארית ביותר.
פינק פלויד, שנבחרה לא אחת ללהקה הטובה בכל הזמנים, היא להקת רוק בריטית שקמה בסוף שנות ה-60 וזכתה להצלחה עצומה בשני העשורים שאחרי כן. ההשפעה של פינק פלויד על עולם הרוק והמוסיקה האלקטרונית היא עצומה ונמשכת עד היום.
רגע הפריצה להצלחה העולמית שלה היה האלבום "הצד האפל של הירח" (The Dark Side of the Moon). הוא בא בסוף התקופה הראשונה של פינק פלויד, לאחר שהלהקה החליפה את סיד בארט, מנהיגה הקודם, שסבל ממחלת נפש והלך והסתגר בעולמו הפסיכדלי, שתודלק בכמויות סמים ענקיות.
האלבום הזה שינה את גורלה של "פינק פלויד". בזכותו היא הפכה מלהקת רוק פסיכדלי, מוערכת אך בעלת הצלחה מסחרית שולית למדי, להרכב-על שיצר רוק מתקדם ומדויק, עם מכירות של אלבומים במיליוני עותקים והצלחה מסחררת בת מאות שבועות במצעדי מכירות התקליטים. בעקבותיו תבוא שרשרת אלבומים משובחים, שהעלו את הלהקה למעמד כמעט מיתי.
מי שהפך אז למנהיג הלהקה והדמות הבולטת ביצירת המוסיקה שלה היה הבאסיסט שלה רוג'ר ווטרס. לצדו הפכה הלהקה למכונה מסונכרנת של נגינה מצוינת ומוסיקת רוק מתקדם פורץ דרך. זה היה רוק של סינתיסייזרים, אותן מקלדות אלקטרוניות שהלכו והשתכללו אז והפכו את הרוק לגדול מהחיים - מוסיקה חזקה, עם סאונד קלאסי, כמעט סימפוני. על כל זה התיישבו הגיטרה של דייב גילמור, שהפיקה סולואים בלתי נשכחים וריפים מדויקים וצובטי-לב, לצד שילובים ווקאליים של קולות אורחים ותפורים להפליא וצלילים מוקלטים, במיטב המסורת שנולדה עשור לפני כן ב-Pet Sounds של הביץ' בויז.
מקומה של פינק פלויד בתולדות הרוק בכלל והרוק המתקדם במיוחד, היה מובטח. הסתבר שהמאסטרפיס הראשון, "הצד האפל של הירח", ששהה 741 שבועות בראש מצעדי המכירות, היה רק האות לשרשרת אלבומים מהמשובחים והחשובים בתולדות הרוק. היו בהם אלבום פרידה מסיד בארט בשם "הלוואי שהיית כאן" והאלבום הגדול והכפול, יצירת קונספט מורכבת ועמוקה בשם "החומה" (The Wall), שיא יצירתי שיסמן את פסגת היצירה של ווטרס אך יפרק את הלהקה ממנו ויסמן את תחילת דעיכתה, שתימשך עוד עשור נוסף.
שם הלהקה, שככל הנראה נהגה על ידי המנהיג המקורי שלה סיד בארט, הוא חיבור בין שמותיהם של אמני הבלוז, פינק אנדרסון ופלויד קאונסל.
הנה סיפורה של פינק פלויד:
https://youtu.be/awbJ2suLneQ
קיצור תולדות הלהקה:
https://youtu.be/wH-o5bJunb8
דייב גילמור בביצוע עכשווי:
https://youtu.be/_1jL8A20H_k
הנה עשרה מהשירים הטובים שלהם:
https://youtu.be/lSJ5KGyocOE
קטע מהסרט "החומה" שמבוסס על אלבומם המוצלח The Wall:
https://youtu.be/YR5ApYxkU-U
ואחרי שרוג'ר ווטרס עזב, דייב גילמור מנהיג את הלהקה:
https://youtu.be/Fk0V_GGa2XM
על כאב השכול - הסרט "The Final Cut":
https://youtu.be/u2pHVesFewQ?long=yes
סרט תיעודי על הלהקה:
https://youtu.be/W6TLg6bkKvo?long=yes
וההופעה האחרונה - איחוד ב-2005 להופעה אחת:
https://youtu.be/2K7TU1Hh_3U?long=yes
מה הפלא של להקת יס?
היום Yes הוא שירות טלוויזיה בלוויין, אבל בשנות ה-70 השם הזה היה שמור ללהקת הרוק המתקדמת מכולן - להקת יס. למעשה היו אז הרבה להקות רוק מתקדם טובות, אבל זו הייתה הלהקה עם הנטייה ליצירות הגדולות והקלאסיות ביותר, להקה חוקרת ומנסה כל הזמן, שבהרבה מובנים הייתה האייקון הבולט ביותר של הרוק המתקדם בסוונטיז.
היצירות הארוכות והמורכבות של יס היו מאד חדשניות לזמנן. ג'ון אנדרסון, הסולן של יס, סיפר בראיונות שאחרי שהקים עם הבסיסט כריס סקווייר את הלהקה, הם הלכו בעקבות המוסיקאי פורץ הדרך פרנק זאפה. בהשראתו של זאפה, שהיה המוביל של המוסיקה המתקדמת ועשה דברים ראשוניים ופורצי דרך, מה שנקרא אוונגארד, יצרו חברי להקת יס מוסיקה חדשנית משלהם.
ואכן, מהרגע הראשון בלטה יס בנגינה הווירטואוזית של חברי הלהקה, בקומפוזיציות העשירות ובעיבודים המתוחכמים שלה. הצליל העשיר של הלהקה עם ההשפעות המוסיקליות הקלאסיות שניכרו בו, ביחד עם השפעות ג'אז ויחידת הקצב המושלמת שלה - כל אלה הפכו את המוסיקה שלה ליצירת רוק שהתנשאה מעל לרוק הרגיל. כך הם היו ללהקה שסימנה יותר מכל הרכב את היווצרות הרוק המתקדם, פרוגרסיב, או בשמו המקוצר 'פרוג-רוק'.
הם היו חבורת נגנים מצוינת, שבמהלך השנים נראתה כמו תחנת רכבת. שוב ושוב התחלפו חבריה, עזבו, חזרו, נשארו, רבו, פרשו וחוזר חלילה... היציב ביותר היה כריס סקווייר, שעד מותו ב-2015 ניגן בלהקה לאורך כל שנותיה. שיאן הגיחות היה ריק ווייקמן, הקלידן היומרני ביותר ברוק המתקדם ואחד המוכשרים שבהם, שהשתתף בלהקה ב-5 תקופות שונות שלה!
בלט בלהקה גם הגיטריסט סטיב האו, מוסיקאי בעל צליל ייחודי שנבחר במהלך 5 שנים בשנות ה-70 ל"גיטריסט הטוב ביותר" על ידי מגזין Guitar Player. הוא שלט בכלי מיתר רבים וניגן בטכניקות מרהיבות ומגוונות. לנגינת צלילים אקזוטיים במוסיקה האפית של הלהקה, עוד בטרם יצא אפקט שאפשר צליל כזה, הוא פיתח טכניקה של צליל גיטרה ללא אטאק. את הצליל הזה הפיק כשבעת הפריטה הוא החליש בזרת שלו את הגיטרה לחלוטין ומיד הגביר, כך שהצליל נוצר כמעט יש מאין.
הנגן הפחות בולט היה הסולן והסמל של הלהקה - ג'ון אנדרסון. אבל הוא החזיק את הנשק הסודי שלה. זה היה קול הפלצט שלו, שהיה לסמל של יס. הקול הגבוה הזה, צליל הראש הנדיר יחסית אצל סולני רוק, הזכיר קולות של סולני מקהלות נערים עתיקות והיה לדובדבן שמעל לקצפת הצליל הייחודי של יס. לצד רוק אמיתי ומתקדם, אנדרסון הדהד בלדות אנגליות של פעם וקולות של סריסים באירופה העתיקה. הוא זימר שירי סיפור ממדינות ועולמות רחוקים וסיפורים מזומרים על תרבויות אבודות, מלוות במוסיקה מורכבת ומרהיבה.
את עטיפות האלבומים המצוירות של יס, עם נופים דמויי כוכבים רחוקים ועולמות מדומיינים, צייר האמן רוגר דין לאלבומי הלהקה. העטיפות הללו היו יוצאות דופן בציורים המופלאים שעליהן. העיצוב הקוסמי-אורגני שהוא יצר עבור יס הפך מזוהה עם הלהקה והשלים את החוויה של המוסיקה מעולמות, מקומות ותקופות רחוקות, שלהקת יס כל כך היטיבה ליצור.
שנייה לפני הפרוגרסיבי, כך יס הקליטו באולפן את "אמריקה" של סיימון וגרפונקל, מהקאברים היחידים שעשו בהתחלה:
http://youtu.be/Q0JkTIKm2iY
"ואת ואני" בהופעה עם תזמורת סימפונית:
http://youtu.be/AYmeJlm7Gcg
נגינת הגיטרה של האו בולטת גם ב-To Be Over:
https://youtu.be/0Lh-pee0ccg
אחרי שנים רבות יש להם עדיין "סיפורים מופלאים" בקול הקסום של אנדרסון ובגרסת אנפלאגד:
http://youtu.be/21v2Q3t_9N4
קבלו הצצה לעטיפות האלבומים האמנותיות להפליא שלהם:
http://youtu.be/LfdkrOMOwkw
הופעה חיה ב-2003 בפסטיבל הג'אז במונטרה, עם פתיחה נהדרת בקלידים של ריק ווייקמן:
https://youtu.be/nDXccU0xgNo?long=yes
וסרט תיעודי על יס ולהקות פרוגרסיב נוספות מאותה תקופה:
http://youtu.be/4ovHxAw_UEg?long=yes
מהו המסע אל בטן האדמה?
ספרו של ז'ול ורן, "מסע אל בטן האדמה" (Journey to the Center of the Earth), שפורסם בשנת 1864, הוא ספר מדע בדיוני מספר על חבורה קטנה שיצאה למסע אל מעמקי האדמה. המסע נערך בעקבות פתק שהתגלה בספר עתיק שכתב אלכימאי מפורסם מהמאה ה-16.
האיש שינהיג אותם למסע בבטן האדמה הוא פרופסור אוטו-פון לינדברוק, חוקר מינרלים ידוע ומי שמצא את הפתק בספר העתיק. הם שוכרים את צייד הברווזים הנס ביילקה, בתור מורה דרך. את מסעם לבטן האדמה מתחילים פרופסור לידנברוק, אחיינו אקסל וביילקה, בחדירה ללועו של הר געש כבוי באיסלנד, "השער" לבטן האדמה. איסלנד היא מקום הריכוז של הרי הגעש הגדולים בעולם.
במעמקי הר הגעש האיסלנדי הגבוה סנאפל הם מסיירים ומקווים שהר הגעש לא יתפרץ דווקא כשהם בפנים. ממנו הם חודרים למעמקי הארץ ומגלים דברים מופלאים. במסע לעומק של עשרות קילומטרים לכיוון "מרכז כדור הארץ" הם יפגשו גייזרים, אגמים תת-קרקעיים, חיות פרהיסטוריות, פגעי טבע, פטריות ענקיות, שרכים דמויי עץ בגובה עשרות מטרים, עצמות של חיות קדומות ואפילו ענק אנושי אחד בגובה כפול מבן אגם ממוצע.
בסוף הסיפור יוצאת החבורה אל פני כדור הארץ מתוך הר הגעש הימי של איטליה, הר הגעש סטרומבולי. הם עברו 5,000 ק"מ מנקודת הכניסה שלהם למעמקי האדמה ויצאו באיים הליפאריים שבאיטליה,
סרטים, ספרים ויצירות מוסיקליות נכתבו על עלילת הספר. הוליווד עשתה כמה סרטים שהם עיבודים של הספר, המוסיקאי ריק ווייקמן, קלידן להקת יס, פרסם שני אלבומי יצירות רוק מתקדם של המסע ופארק שעשועים ביפאן מדמה את המסע אל תוך כדור הארץ.
הנה קדימון הסרט "המסע אל בטן האדמה":
http://youtu.be/LZYd19bIhP0
פגישה עם צמחים טורפים:
http://youtu.be/iKY407VXg3s
וקטע מ"מסע אל מרכז כדור הארץ" של ריק וייקמן:
https://youtu.be/8wFag3o10wg?long=yes
מהו הצד האפל של הירח?
בשנת 1973 יצא לאור האלבום המצוין "הצד האפל של הירח" (The Dark Side of the Moon) של להקת הרוק "פינק פלויד". האלבום, אבן דרך בתולדות הרוק, הוקלט באולפני אבי רוד בלונדון, בית המקדש הלא-רשמי של עולם הרוק. עם טקסטים מבריקים ופילוסופיים של רוג'ר ווטרס ומוסיקת רוק אלקטרונית המשלבת דגימות צליל וקולות מהמציאות, הוא היה מיד לאחד האלבומים המצליחים בתולדות הרוק בכלל והרוק המתקדם בפרט.
"הצד האפל של הירח" הציע איכות של יצירה מתקדמת לצד מכירות חורכות-מצעדים של תקליט רוק מהזרם המרכזי. הוא שלט במצעדי המכירות במשך 15 שנה והציג התבגרות של ממש ומעבר מהרוק כמוסיקה ריקודית לחושים אל רוק תרבותי ואינטלקטואלי, המעלה שאלות ורעיונות קיומיים. ב-10 רצועות המתחברות לאחת שלא נגמרת, עם סאונד סטריאו מדהים וכמעט חסר-תקדים, הלהקה הגיעה באלבום המופת הזה לשילוב פורץ דרך בין פסיכדליה שמקורותיה עוד בשורשיה מהסיקסטיז והתנסות ברעיונות מוסיקליים חדשניים, לבין מסחריות וצליל קליט שנחוץ להצלחה מסחרית כזו.
הלהקה שילבה בו בין הרוק הקלאסי על צלילי הגיטרה והקולות הצרודים, למוסיקה אלקטרונית המייצרת צליל גדול מהחיים. הגיטרה החשמלית של דייב גילמור תרמה בו סולואים בלתי נשכחים, לצד משטחי קלידים מרתקים שניגן ריצ'רד רייט, בהשפעת הג'אז האוונגרדי של ג'ון קולטריין והזמרת קלייר טורי תרמה את שירת הנשמה הזועקת שמילאה אותו ברגש וזכתה לשכר זעום של 30 לירות שטרלינג.
כאלבום קונספט בסגנון הרוק המתקדם, יש ב"צד האפל" התבססות על רעיון מאחד, הקושר את כל האלבום לכדי יצירה שלימה. "הצד האפל" עסק בייאוש החיים והבריחה ממנו, דרך הטירוף, הלחץ והשיגעון. הייאוש הזה עובר כחוט-השני במהלך חייו של אדם, על הזמן העובר בהם מהלידה, דרך הלחצים, הרדיפה אחר הכסף, השעבוד והדת.
הנה המחשה ויזואלית של פתיחת האלבום:
https://youtu.be/DLOth-BuCNY
הגיג הגדול בשמיים עם קלייר טורי הזועקת שוב:
https://youtu.be/VGX7RxsTNmo
וכך קלייר טורי מספרת על האילתור המדהים שלה ב-The great gig in the sky:
https://youtu.be/nWZ4ymOvflM
סרטון תיעודי על יצירת האלבום הטוב ביותר של הלהקה והזמרת שצעקה את נשמתה בו:
https://youtu.be/vjLTznA49Tg?long=yes
דיון על האלבום המסעיר והחדשני הזה:
https://youtu.be/Fp4ttQ8WB7A&long=yes
וסרט תיעודי על יצירת האלבום:
https://youtu.be/BVgJMZSpFqc&long=yes
מהי גאונות "Firth of Fifth" של להקת ג'נסיס?
השיר "Firth of Fifth" של להקת ג'נסיס (Genesis) הוא יצירת פאר של רוק מתקדם, שכבר שמה עצמו הוא שילוב שנון, מסתורי ומחוכם בין "שפך הנהר" לבין משמעות פילוסופית שנבהיר בהמשך.
יש בשם גם פירוש מוסיקלי, של "הראשונה מהחמישית" או מהחמישיות, לצד טוויטס מעניין לכשעצמו על שמו של מפרץ "Firth of Forth", כלומר שפך הנהר פורת' בסקוטלנד.
השיר-יצירה הזה הוא ללא ספק אחד השירים המופלאים של ג'נסיס, להקת הרוק המתקדם שבסוונטיז לא חדלה לרגע לייצר שירים בלתי נשכחים, יצרה יצירות קלאסיות בתולדות הרוק והעלתה את רמת הפרוגרסיב לרמה חסרת תקדים של תחכום ועומק.
פותח את השיר סולו פסנתר מרהיב, בנגינתו של הקלידן האגדי והמלחין של מרבית שירי הלהקה באותה תקופה, טוני בנקס. בהמשך השיר יחזור המוטיב מהקטע הנהדר, כשהוא מנוגן בסינתסייזר ואח"כ בסולו גיטרה של משורר הגיטרה של הלהקה, סטיב האקט.
יש כאן מקום לכל אחד מהם. אם פאר היצירה של ג'נסיס נפתח בסולו פסנתר מרהיב ביופיו של בנקס, בהמשך השיר יופיע גם סולו חליל מרטיט של פיטר גבריאל עצמו, הסולן והמנהיג של ג'נסיס באותה תקופה. בין לבין ילטף האקט בגיטרה שלו ויביא לשיא את פסגת הרוק הזו, כשפיל קולינס, עדיין לא ממש זמר, מתופף ורוכש את מעמדו כהר נישא ביחידות הקצב של הרוק בשנות ה-70. השיר גם יסתיים באיזכור נמוג של סולו הפסנתר הפותח. זו יצירת פאר של ממש.
לירית, כדאי לשים לב למילים שכתב פיטר גבריאל, מי שכתב אז את מרבית הטקסטים לשירי הלהקה. גם אחרים כתבו פה ושם, אבל המילים של השירים שגבריאל כתב היו טובות פי כמה משל חבריו. מוסכם כיום שמעבר ליכולותיו כזמר ומבצע אגדי, גבריאל הוא משורר רוק של ממש, שניצב בשורה אחת עם גדולי כותבי הרוק דוגמת ג'ים מוריסון ואפילו בוב דילן.
היצירה נכללת באלבום האולפן של ג'נסיס "Selling England by the Pound". באלבום הזה כמעט כל שיר עוסק ברקבון של החברה האנגלית באותה תקופה, כמו שתפס אותה פיטר גבריאל. ועדיין, בשני השירים "Firth of Fifth", ו"The Cinema Show" מחליפים רמזים ורעיונות של מיתולוגיה ואמונה את העיסוק החברתי.
#משמעות תוכן השיר
השיר נפתח בביקורת מסוימת על התנהגות האדם שנכנע לחיים בצל האלוהים ומאמין בו במקום לחפש את האמת שבחוץ.
בדימוי הפותח מדומה האדם לעדר כבשים, שלמרות שהדרך לצאת מהדיר היא ברורה ופתוחה, הן מעדיפות להשאר בדיר, דיר שבעצם מהווה את כל עולמן. בדימוי שכאן, ממש כמו הבחירה של הכבשים להשאר בדיר, אין מי שרואה את הדרך הפתוחה וברורה ליציאה מהדת ומאמונה באל ואכן יוצא. אלוהים הוא הדיר במשל והאמונה בו היא הבחירה להישאר בדיר.
היציאה מהדיר והעידוד של ג'נסיס לצאת ממנו היא מעין המלצה לבחור במדע, במקום הדת הסוגרת. היא נרמזת גם באמצעות התייחסות בשיר לספינה של אודיסאוס, המשייטת אל ים החירות, בסיומה של מלחמת טרויה. מדובר ב"אודיסיאה", יצירתו המיתולוגית של הומרוס היווני. כמו פיתויי הסירנות בדרכו של אודיסאוס לחופש בביתו שבאיתקה, כך הקושי לעזוב את הדת ולבחור בים המדע מלא הספקות.
בסוף הטקסט נשפך הנהר לים, כמו במפרץ "Firth of Forth" בסקוטלנד בו מצוי שפך הנהר פורת'. מכאן יובן גם שמו של השיר כולו Firth of" Fifth".
אבל כאן גם מתחברים הרעיונות שהועלו קודם בשיר. כי הן הכבשים שנשארו בדיר והן האדם שבחיק הדת, ממתינים כולם לרועה שיוציא אותם לחירות וחופש - הכבשים מהדיר והאדם מהדת, כמו הנהר שנשפך לים, אחרי שנפטון, האל, גבה ממנו עוד נפש.
כך שכול השיר עוסק ביחסים שבין אדם לאל ובין האל לעולם שהוא יצר. עיסוקו בבחירות שעושה האדם המאמין וההמתנה שלו לגאולה שלא תגבה ממנו את המחיר, אותו מחיר שמשלם מי שמוותר על כלא האמונה ומחיריו ויוצא אל ים החופש והחירות המאיים, מפתה ומסוכן, אך חופשי ומאפשר.
הנה גרסת סטיב האקט, הגיטריסט ששומר על הגחלת המדויקת להפליא של ג'נסיס בסאונד עכשווי וברמה:
https://youtu.be/x1ptsP6Upsc
קליפ עם ביצוע של ג'נסיס:
https://youtu.be/q0V3EpqCcPM
השיר בהופעה חיה של ג'נסיס ב-1974:
https://youtu.be/WasuhTXHZvw
קאבר סולו מרגש על פסנתר, של צעירה בשם פלורה:
https://youtu.be/I3-BevscSSM
פיל קולינס עם ג'נסיס בפתיח מרהיב של הגיטריסט דריל סטורמר מול חצי מיליון איש:
https://youtu.be/gsIC3TvzLXE?long=yes
מה מתאר "זוחלי השטיח" המיסטי של ג'נסיס?
מרבית שיריה של להקת ג'נסיס מכילים רעיונות מרתקים וסיפורים מעוררי סקרנות. בלדת הרוק המתקדם "זוחלי השטיח" (Carpet Crawlers) לא יצאה על סינגל רב-מכר מצליח, אבל המנגינה המהפנטת עם הארפג'ו המתמיד והמילים החלומיות סוריאליסטיות שלו הפכו את השיר לאהוב מאוד אצל המעריצים של ג'נסיס. בהופעות חיות של הלהקה הוא בוצע לא מעט ויצא על כמה מאלבומי הלהקה.
"זוחלי השטיח", כמקובל באלבומי הקונספט של הלהקה, הוא שיר בעל עומק פילוסופי וסיפורי לא רגיל. השיר ידוע באווירה המיסטית שבו ובמילים המעורפלות שמזמינות פרשנויות שונות. כרגיל הוא מדגים את הכתיבה היצירתית והמורכבת של פיטר גבריאל, סולן הלהקה והמוח הסיפורי ומילולי שלה.
השיר במקור הוא חלק מאלבום הקונספט הסיפורי משנת 1974, "The Lamb Lies Down on Broadway". ראל, הגיבור והדמות הראשית ביצירה, חוזר בו אל הזכרונות שלו, כמו שכבר הופיעו בשיר "Hairless Heart".
בשיר הוא רואה מסדרון ארוך, שעל רצפתו שטיח מקיר לקיר בצבע אדום עם אוכרה (צהוב וחום). על הקירות עיטורים של יצורים דמיוניים בצלולויד ואלמנטים של ציפורים, סירות, עיניים של שור ועוד.
סוריאליזם אמרנו? - לא חסרים כאן צירופים נהדרים של יצורים קסומים ודמיוניים. סלמנדרה, פרעושים שנצמדים לצמר הזהב, סופרמנים נעימי-הליכות שתקועים בתוך קריפטונייט ובובת חרסינה עם עור סדוק שחוששת ממתקפה.
לפתע ראל נחשף למראה מבעית של זוחלי השטיח, אנשים שזוחלים לאיטם וכמו נאבקים במשהו לא ברור. זוחלי השטיח כמו נמשכים על ידי מגנט ומאמינים שהם חופשיים.
הוא ממהר לדבר איתם, שואל נזיר ונענה במלמול שמסתיר פיהוק ועונה לו ש"יש עוד זמן מה עד השחר". בהמשך, יאמר לו זוחל דמוי ספינקס שהנזיר שתוי ושכל אחד מהאנשים הזוחלים מנסה להגיע אל דלת עץ כבדה המובילה אל החופש שבמעלה המדרגות.
כאן הם שבים ואומרים כולם ש"עלינו להיכנס פנימה - כדי לצאת החוצה". ראל עולה אל הדלת הכבדה וכשהוא פותח ונכנס בה פנימה, הוא רואה שולחן אוכל שמאחוריו מדרגות לולייניות המובילות אל התקרה.
#סמליות
"זוחלי השטיח" הסימבולי עוסק בחוויות סוריאליסטיות בעיר ניו-יורק (ברודוויי). הזוחלים שבו יכולים לסמל המון דברים. אם זה את המאבק והמאמץ להתקדם בחיים, החיפוש אחרי משמעות או התעלות ואפילו הארה. אולי הם מסמלים את ההמונים שנעים בחוסר מטרה, אחרי מטרה לא ברורה, אולי את הזחילה לחומרנות ולסטטוס החברתי. או שזה בכלל המסע הפנימי של האדם, החיפוש אחרי זהות, או הקושי בהתמודדות עם האתגרים שבחיינו.
ברור שהכתיבה האניגמטית (חידתית) של פיטר גבריאל היא רבת-משמעויות, מורכבת וסוריאליסטית. היא הובילה לכך שלא מעט דיונים ופרשנויות התפתחו סביב השיר והדיון בהם לא הסתיים מעולם. הפרשנות של השיר והתיאורים שבו היא לכן סובייקטיבית ומשתנה בהתאם לתפיסה ולמבט של כל אחד מאיתנו כמאזינים.
הנה גרסת האולפן האחרונה מ-1999, ההקלטה האחרונה של הלהקה אי-פעם:
https://youtu.be/WR7yOnIYSjw
מילות השיר המומחזות למצגת תמונות מרהיבה:
https://youtu.be/XJOySnOFzm0
ובהופעה חיה משנות ה-70 עם הסולן פיטר גבריאל:
https://youtu.be/PtzgBJ13vro
למי שרו "הלוואי והיית כאן"?
אחרי האלבום המצליח שלהם "הצד האפל של הירח" הוציאה להקת ה"פינק פלויד" עוד אלבום מצליח שלהם שיהפוך לאגדה: "הלוואי והיית כאן".
מעטים האלבומים בתולדות הרוק שהוקדשו לחברים. האלבום הזה הוקדש לחבר הלהקה ומנהיגה הבלתי מעורער בשנותיה הראשונות סיד בארט. מי שכבר כתבו לו בעבר את השיר Brain Damage ("נזק מוחי") החליטו להקדיש לו תקליט.
לאחר שנים של צריכת סמי הזייה, שהפכו את המוסיקה הפסיכדלית שלו לסמלה המסחרי של הפינק פלויד, בארט הלך והשתגע. הוא הסתגר לאיטו בתוך עולמו המטורף וכשלא יכול היה יותר לתרום ללהקה שהנהיג - הוא נטש.
בתקופה הקשה הזו לקח הבאסיסט רוג'ר ווטרס את המושכות והפך את עצמו לכותב העיקרי של הלהקה ולמנהיגה החדש. האלבום הקודם שנכתב כולו על ידו והולחן בעיקר על ידי ווטרס והגיטריסט דייב גילמור, כבר הפך אותם לחביבי התקשורת והקהל הרחב. הם הפכו ללהקת רוק מתקדם מובילה ואת חבריה למצליחים ועשירים של ממש. פינק פלויד הפכה משוליים למיינסטרים מטורף.
עכשיו החל ווטרס להתכתב עם סיד בארט, המשוטט בעולמות של פסיכדליה וניתוק. מי שהיה הגיטריסט והסולן המקורי של הלהקה, כבר היה מזמן אבוד, אבל הלהקה רחשה לו, לפחות פומבית, כבוד וגעגועים.
עשור לפני כן, איבד מי שהיה בשנות השישים אחד מסמלי הפסיכדליה הבריטית, ב-1967 את מוחו. כתוצאה משימוש בסם אל-אס-די (LSD), הוא איבד את יכולתו לכתוב ולנגן, הפסיק לנהל קשרים חברתיים והתנתק. שנה לאחר מכן הוא פוטר מהלהקה והוחלף בדיוויד גילמור.
כשכתבו חבריו את האלבום הזה לסיד בארט, מי שהקים את הלהקה והלחים את שמותיהם של שני מוסיקאי בלוז, פינק אנדרסון ופלויד קאונסל, לשמה, זה לא היה סתם. מאז עזיבתו את הלהקה, סבל בארט מדיכאון, לאחר כל מפגש עימם. לכן הוא הפסיק בלית ברירה את הפגישות הללו ולא התראה עימם יותר.
חברי הלהקה ניסו לשמור על קשר עם מנהיגם הראשון. אבל מי שכתב את מרבית הלחנים והטקסטים של פינק פלויד, בשנותיה הראשונות, איבד את היכולת לתקשר עם חבריו וסרב לפגישות נוספות.
באלבום הזה הם סיפרו על כך בגעגוע שובר לב. אפילו גילמור, שהגיע לפינק פלויד לאחר הרחקתו של בארט, השתתף באלגיה, אלבום העצב שהוקדש למי שאותו החליף.
אגב, נוכחותו של בארט ביצירה של פינק פלויד לא הסתיימה כאן. ווטרס ביסס עליו גם את גיבור "החומה" (The Wall), אלבומם הגדול הבא של פינק פלויד. כוכב הרוק המסומם שבמרכזו ובמרכז הסרט שיתבסס על האלבום, התבסס על דמותו ההולכת ונמוגה של סיד בארט. בשנת 2006 הוא מת.
הנה סיפורו של השיר "הלוואי והיית כאן":
https://youtu.be/mPFXYbvj7Nk
חברי הלהקה מספרים על סיד:
https://youtu.be/uKCMSWbC9VY
גילמור ב"המשך לזרוח, יהלום משוגע" עם הלהקה ב-1990:
https://youtu.be/Fk0V_GGa2XM
וניתוח והרקע של האלבום המופלא:
https://youtu.be/kJC-cFKP770?long=yes
מהו אלבום קונספט?
אלבום קונספט (Concept Album) הוא אלבום שבו מתחבר כל קטע לקטעים האחרים ועוסק או תורם לנושא הסובב סביב הציר העיקרי של האלבום.
אפשר לראות באלבום כזה כמעין סרט ללא תמונה, כאילו סרט כי הוא מורכב מצלילים בלבד וללא ויזואליה.
תקליטי קונספט יצאו בדרך כלל בסגנון הרוק המתקדם, אבל לא תמיד. יש אלבומי קונספט רבים בסגנונות אחרים, כמו ג'אז למשל או אפילו מוסיקת עולם.
הציר הזה יכול להיות כל מיני דברים. לא פעם אלבומי קונספט סיפרו סיפור, כמו סיפור מסע ("טומי" של להקת ה-Who או "המסע למרכז כדור הארץ" של ריק וייקמן), עלילת ספר מפורסם כמו "עולמם המופלא של הצמחים", סיפור היסטורי כמו "המלך ארתור ואבירי השולחן העגול", אלבום נושאי כמו "The wall" שהפינק פלויד הקדישו להצלחה בצד אימת המלחמה והפשיזם, או כזה שהומצא על ידי יוצריו, כמו "Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band" של הביטלס.
לפעמים אלבום הקונספט מציע רעיון שאינו סיפורי, כמו למשל הגעגועים למישהו (למשל wish you were here של ה"פינק פלויד" שהוקדש לסולנם מתחילת הדרך סיד בארט, ששקע בסמים והרס את חייו), רעיון פוליטי (כמו "What's going on" המדהים של מרווין גיי), ביקורת חברתית (האלבום האייקוני "Selling England by the Pound" של ג'נסיס), או לרעיון כללי, כמו זה של "Pet Sounds" של הביץ' בויז, אלבום קונספט שהקדים את זמנו בהרמוניות מטורפות ושימוש בסימפולים מרעשי היום יום, אלבום שגם ספג השראה מ"Rubber Soul" של הביטלס ונחשב לאחד מהאלבומים הטובים בתולדות הרוק.
כשעושים אלבום קונספט עם רעיון שסביבו סובב האלבום כולו, היוצרים מחויבים שכל הקטעים יהיו חלק מיצירה אחת מרכזית.
הנה כמה מאלבומי הקונספט הטובים בתולדות המוסיקה הפופולארית והרוק:
https://youtu.be/KxmQQUC1jck
על האלבום שלא תוכנן כאלבום קונספט אבל היום נתפס כאלבום הקונספט המשפיע והחשוב ביותר:
https://youtu.be/iOB4ecUtRxk
וסרט תיעודי על אלבומי הקונספט:
https://youtu.be/JOuWl2wuRB8&long=yes

בשנות ה-70 פול וייטהד (Paul Whitehead) היה מעצב גרפי נחשב, אבל את פרסומו העיקרי בהיסטוריה הוא חב לכך שהוא מי שעיצב את שלוש עטיפות האלבומים המוצלחות ביותר של להקת הרוק המתקדם ג'נסיס.
שלוש עטיפות תקליטים של ג'נסיס (Genesis) מתחילת שנות ה-70 הפכו לתמונות מהמזוהות ביותר בתולדות הרוק המתקדם (פרוגרסיב רוק).
דימויים משונים, כמו ילדה ויקטוריאנית שמחזיקה ראש חתוך במשחק קרוקט, אישה אדומה עם שועל, ציור קרוע בסכין - אלה נכללו ביצירותיו של פול וויטהד, המעצב הבריטי שקיבל מלגה ללמוד אמנות באוניברסיטת אוקספורד, אך עזב כדי לעבוד בחברת התקליטים Liberty Records בלונדון.
הקריירה של וויטהד הפכה אותו ב-1968 למנהל האמנות של מגזין ה"טיים אאוט" (Time Out) הלונדוני. עבודתו על עטיפת האלבום Sea Shanties של High Tide משכה את תשומת ליבו של המפיק ג'ון אנתוני (John Anthony), שהציג אותו לטוני סטראטון-סמית' (Tony Stratton-Smith), מייסד חברת Charisma Records.
סטראטון-סמית' אהב את מה שראה והציע לוויטהד להיות מעצב הבית של החברה, בה הוחתמה בין השאר להקת ג'נסיס הצעירה. בשלב מסוים הוטלה עליו המשימה לעצב להם את האלבום הבא.
תהליך העבודה של וויטהד היה ייחודי. הוא נהג להגיע לכמה ימים, בהם בילה באולפן והאזין להקלטות של הלהקה. הוא האזין למוסיקה בזמן שהיא נוצרת וקיים סשנים משותפים, בעיקר עם פיטר גבריאל (Peter Gabriel) הסולן והכותב העיקרי של ג'נסיס באותם ימים.
במהלך המפגשים הללו הוא הראה להם ספרים וחומרי השראה, צייר איורים ודוגמאות בעיפרון על נייר, עד שהגיעו להסכמה על הכיוון הסופי של עיצוב העטיפה.
פרט אזוטרי (צדדי), אך מעניין הוא שוויטהד הוא שנתן גם את השמות לכל שלושת האלבומים שעיצב.
#העטיפות
האלבום הראשון "Trespass" יצא ב-1970 וכלל ציור של זוג מביט מחלון אל ההרים. כשהלהקה הוסיפה את השיר, יצירת המופת "The Knife", אחרי שוויטהד כבר סיים את העטיפה, הם הרגישו שהשלווה של הציור כבר לא מתאימה והם שכנעו אותו לשסף את הציור בסכין אמיתית, מה שיצר את המראה הדרמטי המוכר של הקו הרנדומלי שחוצה את התמונה. לימים יספר טוני בנקס (Tony Banks) שזו העטיפה האהובה עליו, כי היא לכדה את שני הצדדים השונים של הלהקה.
ב-1971 הגיע האלבום "Nursery Cryme" ועל עטיפתו מופיעה ילדה ויקטוריאנית ליד ראש ערוף. הוא התבסס על אגדה מקברית שכתב פיטר גבריאל לאלבום, על ילדה בשם סינתיה שהורגת את אחיה, הנרי, בעריפת ראשו באמצעות פטיש קרוקט.
העטיפה הזו גרמה להלם בציבור, כשקוני תקליטים עיינו במדפים בחנויות ונתקלו לפתע בדימוי אלים שנחשב למרעיש, במיוחד אם לוקחים בחשבון שזו עדיין התקופה שלפני סרטי האימה הפופולריים כל כך.
בעטיפת האלבום פוקסטרוט ("Foxtrot"), רואים את השועלה לבושת השמלה באדום, כשהיא עומדת על הקרח ממשחק המילים "The Fox On The Rocks" ביצירה המדהימה שבאלבום "Supper's Ready". ברקע גם 7 דמויות שמקבילות לשבע הדמויות שבהן חזה המלאך גבריאל וארבעת "רוכבי הסוסים" מהסיפור הנוצרי על "אחרית הימים".
שווה לספר שהעטיפה הזו גם אחראית להברקה של פיטר גבריאל שבאחת ההופעות הביא אותה אל הבמה, כשהוא לבוש שמלה אדומה ומסכת שועל. שם הופיעה לראשונה התיאטרליות של גבריאל והפכה לחלק משמעותי בהופעות המדהימות של ג'נסיס בשיאה.
וויטהד עצמו עבר ב-1973 ללוס אנג'לס והסתיים שיתוף הפעולה שלו עם ג'נסיס. בראיון שהתקיים שנים אחר כך הוא סיפר שמנהל הלהקה ראה בעטיפות artsy fartsy מדי ולא האמין שעטיפות יכולות למכור תקליטים.
הלהקה עצמה עברה לעבוד עם היפגנוסיס (Hipgnosis), שיצר את העטיפה לאלבום The Lamb Lies Down on Broadway.
שנים אחרי כן וויטהד נאלץ לתבוע את הלהקה, כדי לקבל תשלום עבור השימוש בתמונותיו במרצ'נדייז, כל מיני מזכרות ג'נסיס ששווקו ועשו כסף רב.
הנה סיפור עיצוב עטיפות התקליטים של להקת הפרוגרסיב ג'נסיס:
https://youtu.be/rLe1GSOzhF4
אנימציה מעבודותיו של וייטהד לאלבום האייקוני Foxtrot:
https://youtu.be/t9AY-o7Z1SQ
ראיון עם האמן על עיצוב העטיפה של Nursery Cryme האגדי:
https://youtu.be/GqAVAOjojiE
ותערוכה מעיצוביו המפורסמים לאלבומי ג'נסיס:
https://youtu.be/kwLNbiz5ofA?long=yes

בשנות ה-70 הייתה ללא ספק פינק פלויד (Pink Floyd) להקת הרוק המצליחה בעולם. במיוחד נודעה הלהקה בטקסטים העמוקים והפילוסופיים שלה, בהופעות הענק התיאטרליות שנתנה, באלבומי הקונספט המשובחים ובתמונות האייקוניות שנבחרו להופיע על העטיפות שלהם.
אך את פסגת הצלחתם חייבים חברי הלהקה למוסיקה המרתקת שלהם, ששילבה סגנונות שונים לסגנון שאופייני רק ללהקה, סגנון שהפך לסמלה של הלהקה. המוסיקה של הפינק פלויד שילבה בין הרוק הפסיכדלי, שהלהקה יצרה במיוחד באלבומיה הראשונים, לבין רוק מתקדם, עם השפעות של בלוז וקורטוב של רוק כבד. היה במוסיקה שלהם שילוב מבריק בין מוסיקה איכותית לפופ, מוסיקה שמצד אחד הייתה מורכבת ועמוקה, אך מנגד דיברה אל ההמונים והפכה לפופולארית ביותר.
פינק פלויד, שנבחרה לא אחת ללהקה הטובה בכל הזמנים, היא להקת רוק בריטית שקמה בסוף שנות ה-60 וזכתה להצלחה עצומה בשני העשורים שאחרי כן. ההשפעה של פינק פלויד על עולם הרוק והמוסיקה האלקטרונית היא עצומה ונמשכת עד היום.
רגע הפריצה להצלחה העולמית שלה היה האלבום "הצד האפל של הירח" (The Dark Side of the Moon). הוא בא בסוף התקופה הראשונה של פינק פלויד, לאחר שהלהקה החליפה את סיד בארט, מנהיגה הקודם, שסבל ממחלת נפש והלך והסתגר בעולמו הפסיכדלי, שתודלק בכמויות סמים ענקיות.
האלבום הזה שינה את גורלה של "פינק פלויד". בזכותו היא הפכה מלהקת רוק פסיכדלי, מוערכת אך בעלת הצלחה מסחרית שולית למדי, להרכב-על שיצר רוק מתקדם ומדויק, עם מכירות של אלבומים במיליוני עותקים והצלחה מסחררת בת מאות שבועות במצעדי מכירות התקליטים. בעקבותיו תבוא שרשרת אלבומים משובחים, שהעלו את הלהקה למעמד כמעט מיתי.
מי שהפך אז למנהיג הלהקה והדמות הבולטת ביצירת המוסיקה שלה היה הבאסיסט שלה רוג'ר ווטרס. לצדו הפכה הלהקה למכונה מסונכרנת של נגינה מצוינת ומוסיקת רוק מתקדם פורץ דרך. זה היה רוק של סינתיסייזרים, אותן מקלדות אלקטרוניות שהלכו והשתכללו אז והפכו את הרוק לגדול מהחיים - מוסיקה חזקה, עם סאונד קלאסי, כמעט סימפוני. על כל זה התיישבו הגיטרה של דייב גילמור, שהפיקה סולואים בלתי נשכחים וריפים מדויקים וצובטי-לב, לצד שילובים ווקאליים של קולות אורחים ותפורים להפליא וצלילים מוקלטים, במיטב המסורת שנולדה עשור לפני כן ב-Pet Sounds של הביץ' בויז.
מקומה של פינק פלויד בתולדות הרוק בכלל והרוק המתקדם במיוחד, היה מובטח. הסתבר שהמאסטרפיס הראשון, "הצד האפל של הירח", ששהה 741 שבועות בראש מצעדי המכירות, היה רק האות לשרשרת אלבומים מהמשובחים והחשובים בתולדות הרוק. היו בהם אלבום פרידה מסיד בארט בשם "הלוואי שהיית כאן" והאלבום הגדול והכפול, יצירת קונספט מורכבת ועמוקה בשם "החומה" (The Wall), שיא יצירתי שיסמן את פסגת היצירה של ווטרס אך יפרק את הלהקה ממנו ויסמן את תחילת דעיכתה, שתימשך עוד עשור נוסף.
שם הלהקה, שככל הנראה נהגה על ידי המנהיג המקורי שלה סיד בארט, הוא חיבור בין שמותיהם של אמני הבלוז, פינק אנדרסון ופלויד קאונסל.
הנה סיפורה של פינק פלויד:
https://youtu.be/awbJ2suLneQ
קיצור תולדות הלהקה:
https://youtu.be/wH-o5bJunb8
דייב גילמור בביצוע עכשווי:
https://youtu.be/_1jL8A20H_k
הנה עשרה מהשירים הטובים שלהם:
https://youtu.be/lSJ5KGyocOE
קטע מהסרט "החומה" שמבוסס על אלבומם המוצלח The Wall:
https://youtu.be/YR5ApYxkU-U
ואחרי שרוג'ר ווטרס עזב, דייב גילמור מנהיג את הלהקה:
https://youtu.be/Fk0V_GGa2XM
על כאב השכול - הסרט "The Final Cut":
https://youtu.be/u2pHVesFewQ?long=yes
סרט תיעודי על הלהקה:
https://youtu.be/W6TLg6bkKvo?long=yes
וההופעה האחרונה - איחוד ב-2005 להופעה אחת:
https://youtu.be/2K7TU1Hh_3U?long=yes

היום Yes הוא שירות טלוויזיה בלוויין, אבל בשנות ה-70 השם הזה היה שמור ללהקת הרוק המתקדמת מכולן - להקת יס. למעשה היו אז הרבה להקות רוק מתקדם טובות, אבל זו הייתה הלהקה עם הנטייה ליצירות הגדולות והקלאסיות ביותר, להקה חוקרת ומנסה כל הזמן, שבהרבה מובנים הייתה האייקון הבולט ביותר של הרוק המתקדם בסוונטיז.
היצירות הארוכות והמורכבות של יס היו מאד חדשניות לזמנן. ג'ון אנדרסון, הסולן של יס, סיפר בראיונות שאחרי שהקים עם הבסיסט כריס סקווייר את הלהקה, הם הלכו בעקבות המוסיקאי פורץ הדרך פרנק זאפה. בהשראתו של זאפה, שהיה המוביל של המוסיקה המתקדמת ועשה דברים ראשוניים ופורצי דרך, מה שנקרא אוונגארד, יצרו חברי להקת יס מוסיקה חדשנית משלהם.
ואכן, מהרגע הראשון בלטה יס בנגינה הווירטואוזית של חברי הלהקה, בקומפוזיציות העשירות ובעיבודים המתוחכמים שלה. הצליל העשיר של הלהקה עם ההשפעות המוסיקליות הקלאסיות שניכרו בו, ביחד עם השפעות ג'אז ויחידת הקצב המושלמת שלה - כל אלה הפכו את המוסיקה שלה ליצירת רוק שהתנשאה מעל לרוק הרגיל. כך הם היו ללהקה שסימנה יותר מכל הרכב את היווצרות הרוק המתקדם, פרוגרסיב, או בשמו המקוצר 'פרוג-רוק'.
הם היו חבורת נגנים מצוינת, שבמהלך השנים נראתה כמו תחנת רכבת. שוב ושוב התחלפו חבריה, עזבו, חזרו, נשארו, רבו, פרשו וחוזר חלילה... היציב ביותר היה כריס סקווייר, שעד מותו ב-2015 ניגן בלהקה לאורך כל שנותיה. שיאן הגיחות היה ריק ווייקמן, הקלידן היומרני ביותר ברוק המתקדם ואחד המוכשרים שבהם, שהשתתף בלהקה ב-5 תקופות שונות שלה!
בלט בלהקה גם הגיטריסט סטיב האו, מוסיקאי בעל צליל ייחודי שנבחר במהלך 5 שנים בשנות ה-70 ל"גיטריסט הטוב ביותר" על ידי מגזין Guitar Player. הוא שלט בכלי מיתר רבים וניגן בטכניקות מרהיבות ומגוונות. לנגינת צלילים אקזוטיים במוסיקה האפית של הלהקה, עוד בטרם יצא אפקט שאפשר צליל כזה, הוא פיתח טכניקה של צליל גיטרה ללא אטאק. את הצליל הזה הפיק כשבעת הפריטה הוא החליש בזרת שלו את הגיטרה לחלוטין ומיד הגביר, כך שהצליל נוצר כמעט יש מאין.
הנגן הפחות בולט היה הסולן והסמל של הלהקה - ג'ון אנדרסון. אבל הוא החזיק את הנשק הסודי שלה. זה היה קול הפלצט שלו, שהיה לסמל של יס. הקול הגבוה הזה, צליל הראש הנדיר יחסית אצל סולני רוק, הזכיר קולות של סולני מקהלות נערים עתיקות והיה לדובדבן שמעל לקצפת הצליל הייחודי של יס. לצד רוק אמיתי ומתקדם, אנדרסון הדהד בלדות אנגליות של פעם וקולות של סריסים באירופה העתיקה. הוא זימר שירי סיפור ממדינות ועולמות רחוקים וסיפורים מזומרים על תרבויות אבודות, מלוות במוסיקה מורכבת ומרהיבה.
את עטיפות האלבומים המצוירות של יס, עם נופים דמויי כוכבים רחוקים ועולמות מדומיינים, צייר האמן רוגר דין לאלבומי הלהקה. העטיפות הללו היו יוצאות דופן בציורים המופלאים שעליהן. העיצוב הקוסמי-אורגני שהוא יצר עבור יס הפך מזוהה עם הלהקה והשלים את החוויה של המוסיקה מעולמות, מקומות ותקופות רחוקות, שלהקת יס כל כך היטיבה ליצור.
שנייה לפני הפרוגרסיבי, כך יס הקליטו באולפן את "אמריקה" של סיימון וגרפונקל, מהקאברים היחידים שעשו בהתחלה:
http://youtu.be/Q0JkTIKm2iY
"ואת ואני" בהופעה עם תזמורת סימפונית:
http://youtu.be/AYmeJlm7Gcg
נגינת הגיטרה של האו בולטת גם ב-To Be Over:
https://youtu.be/0Lh-pee0ccg
אחרי שנים רבות יש להם עדיין "סיפורים מופלאים" בקול הקסום של אנדרסון ובגרסת אנפלאגד:
http://youtu.be/21v2Q3t_9N4
קבלו הצצה לעטיפות האלבומים האמנותיות להפליא שלהם:
http://youtu.be/LfdkrOMOwkw
הופעה חיה ב-2003 בפסטיבל הג'אז במונטרה, עם פתיחה נהדרת בקלידים של ריק ווייקמן:
https://youtu.be/nDXccU0xgNo?long=yes
וסרט תיעודי על יס ולהקות פרוגרסיב נוספות מאותה תקופה:
http://youtu.be/4ovHxAw_UEg?long=yes

ספרו של ז'ול ורן, "מסע אל בטן האדמה" (Journey to the Center of the Earth), שפורסם בשנת 1864, הוא ספר מדע בדיוני מספר על חבורה קטנה שיצאה למסע אל מעמקי האדמה. המסע נערך בעקבות פתק שהתגלה בספר עתיק שכתב אלכימאי מפורסם מהמאה ה-16.
האיש שינהיג אותם למסע בבטן האדמה הוא פרופסור אוטו-פון לינדברוק, חוקר מינרלים ידוע ומי שמצא את הפתק בספר העתיק. הם שוכרים את צייד הברווזים הנס ביילקה, בתור מורה דרך. את מסעם לבטן האדמה מתחילים פרופסור לידנברוק, אחיינו אקסל וביילקה, בחדירה ללועו של הר געש כבוי באיסלנד, "השער" לבטן האדמה. איסלנד היא מקום הריכוז של הרי הגעש הגדולים בעולם.
במעמקי הר הגעש האיסלנדי הגבוה סנאפל הם מסיירים ומקווים שהר הגעש לא יתפרץ דווקא כשהם בפנים. ממנו הם חודרים למעמקי הארץ ומגלים דברים מופלאים. במסע לעומק של עשרות קילומטרים לכיוון "מרכז כדור הארץ" הם יפגשו גייזרים, אגמים תת-קרקעיים, חיות פרהיסטוריות, פגעי טבע, פטריות ענקיות, שרכים דמויי עץ בגובה עשרות מטרים, עצמות של חיות קדומות ואפילו ענק אנושי אחד בגובה כפול מבן אגם ממוצע.
בסוף הסיפור יוצאת החבורה אל פני כדור הארץ מתוך הר הגעש הימי של איטליה, הר הגעש סטרומבולי. הם עברו 5,000 ק"מ מנקודת הכניסה שלהם למעמקי האדמה ויצאו באיים הליפאריים שבאיטליה,
סרטים, ספרים ויצירות מוסיקליות נכתבו על עלילת הספר. הוליווד עשתה כמה סרטים שהם עיבודים של הספר, המוסיקאי ריק ווייקמן, קלידן להקת יס, פרסם שני אלבומי יצירות רוק מתקדם של המסע ופארק שעשועים ביפאן מדמה את המסע אל תוך כדור הארץ.
הנה קדימון הסרט "המסע אל בטן האדמה":
http://youtu.be/LZYd19bIhP0
פגישה עם צמחים טורפים:
http://youtu.be/iKY407VXg3s
וקטע מ"מסע אל מרכז כדור הארץ" של ריק וייקמן:
https://youtu.be/8wFag3o10wg?long=yes
פרוג רוק

בשנת 1973 יצא לאור האלבום המצוין "הצד האפל של הירח" (The Dark Side of the Moon) של להקת הרוק "פינק פלויד". האלבום, אבן דרך בתולדות הרוק, הוקלט באולפני אבי רוד בלונדון, בית המקדש הלא-רשמי של עולם הרוק. עם טקסטים מבריקים ופילוסופיים של רוג'ר ווטרס ומוסיקת רוק אלקטרונית המשלבת דגימות צליל וקולות מהמציאות, הוא היה מיד לאחד האלבומים המצליחים בתולדות הרוק בכלל והרוק המתקדם בפרט.
"הצד האפל של הירח" הציע איכות של יצירה מתקדמת לצד מכירות חורכות-מצעדים של תקליט רוק מהזרם המרכזי. הוא שלט במצעדי המכירות במשך 15 שנה והציג התבגרות של ממש ומעבר מהרוק כמוסיקה ריקודית לחושים אל רוק תרבותי ואינטלקטואלי, המעלה שאלות ורעיונות קיומיים. ב-10 רצועות המתחברות לאחת שלא נגמרת, עם סאונד סטריאו מדהים וכמעט חסר-תקדים, הלהקה הגיעה באלבום המופת הזה לשילוב פורץ דרך בין פסיכדליה שמקורותיה עוד בשורשיה מהסיקסטיז והתנסות ברעיונות מוסיקליים חדשניים, לבין מסחריות וצליל קליט שנחוץ להצלחה מסחרית כזו.
הלהקה שילבה בו בין הרוק הקלאסי על צלילי הגיטרה והקולות הצרודים, למוסיקה אלקטרונית המייצרת צליל גדול מהחיים. הגיטרה החשמלית של דייב גילמור תרמה בו סולואים בלתי נשכחים, לצד משטחי קלידים מרתקים שניגן ריצ'רד רייט, בהשפעת הג'אז האוונגרדי של ג'ון קולטריין והזמרת קלייר טורי תרמה את שירת הנשמה הזועקת שמילאה אותו ברגש וזכתה לשכר זעום של 30 לירות שטרלינג.
כאלבום קונספט בסגנון הרוק המתקדם, יש ב"צד האפל" התבססות על רעיון מאחד, הקושר את כל האלבום לכדי יצירה שלימה. "הצד האפל" עסק בייאוש החיים והבריחה ממנו, דרך הטירוף, הלחץ והשיגעון. הייאוש הזה עובר כחוט-השני במהלך חייו של אדם, על הזמן העובר בהם מהלידה, דרך הלחצים, הרדיפה אחר הכסף, השעבוד והדת.
הנה המחשה ויזואלית של פתיחת האלבום:
https://youtu.be/DLOth-BuCNY
הגיג הגדול בשמיים עם קלייר טורי הזועקת שוב:
https://youtu.be/VGX7RxsTNmo
וכך קלייר טורי מספרת על האילתור המדהים שלה ב-The great gig in the sky:
https://youtu.be/nWZ4ymOvflM
סרטון תיעודי על יצירת האלבום הטוב ביותר של הלהקה והזמרת שצעקה את נשמתה בו:
https://youtu.be/vjLTznA49Tg?long=yes
דיון על האלבום המסעיר והחדשני הזה:
https://youtu.be/Fp4ttQ8WB7A&long=yes
וסרט תיעודי על יצירת האלבום:
https://youtu.be/BVgJMZSpFqc&long=yes

השיר "Firth of Fifth" של להקת ג'נסיס (Genesis) הוא יצירת פאר של רוק מתקדם, שכבר שמה עצמו הוא שילוב שנון, מסתורי ומחוכם בין "שפך הנהר" לבין משמעות פילוסופית שנבהיר בהמשך.
יש בשם גם פירוש מוסיקלי, של "הראשונה מהחמישית" או מהחמישיות, לצד טוויטס מעניין לכשעצמו על שמו של מפרץ "Firth of Forth", כלומר שפך הנהר פורת' בסקוטלנד.
השיר-יצירה הזה הוא ללא ספק אחד השירים המופלאים של ג'נסיס, להקת הרוק המתקדם שבסוונטיז לא חדלה לרגע לייצר שירים בלתי נשכחים, יצרה יצירות קלאסיות בתולדות הרוק והעלתה את רמת הפרוגרסיב לרמה חסרת תקדים של תחכום ועומק.
פותח את השיר סולו פסנתר מרהיב, בנגינתו של הקלידן האגדי והמלחין של מרבית שירי הלהקה באותה תקופה, טוני בנקס. בהמשך השיר יחזור המוטיב מהקטע הנהדר, כשהוא מנוגן בסינתסייזר ואח"כ בסולו גיטרה של משורר הגיטרה של הלהקה, סטיב האקט.
יש כאן מקום לכל אחד מהם. אם פאר היצירה של ג'נסיס נפתח בסולו פסנתר מרהיב ביופיו של בנקס, בהמשך השיר יופיע גם סולו חליל מרטיט של פיטר גבריאל עצמו, הסולן והמנהיג של ג'נסיס באותה תקופה. בין לבין ילטף האקט בגיטרה שלו ויביא לשיא את פסגת הרוק הזו, כשפיל קולינס, עדיין לא ממש זמר, מתופף ורוכש את מעמדו כהר נישא ביחידות הקצב של הרוק בשנות ה-70. השיר גם יסתיים באיזכור נמוג של סולו הפסנתר הפותח. זו יצירת פאר של ממש.
לירית, כדאי לשים לב למילים שכתב פיטר גבריאל, מי שכתב אז את מרבית הטקסטים לשירי הלהקה. גם אחרים כתבו פה ושם, אבל המילים של השירים שגבריאל כתב היו טובות פי כמה משל חבריו. מוסכם כיום שמעבר ליכולותיו כזמר ומבצע אגדי, גבריאל הוא משורר רוק של ממש, שניצב בשורה אחת עם גדולי כותבי הרוק דוגמת ג'ים מוריסון ואפילו בוב דילן.
היצירה נכללת באלבום האולפן של ג'נסיס "Selling England by the Pound". באלבום הזה כמעט כל שיר עוסק ברקבון של החברה האנגלית באותה תקופה, כמו שתפס אותה פיטר גבריאל. ועדיין, בשני השירים "Firth of Fifth", ו"The Cinema Show" מחליפים רמזים ורעיונות של מיתולוגיה ואמונה את העיסוק החברתי.
#משמעות תוכן השיר
השיר נפתח בביקורת מסוימת על התנהגות האדם שנכנע לחיים בצל האלוהים ומאמין בו במקום לחפש את האמת שבחוץ.
בדימוי הפותח מדומה האדם לעדר כבשים, שלמרות שהדרך לצאת מהדיר היא ברורה ופתוחה, הן מעדיפות להשאר בדיר, דיר שבעצם מהווה את כל עולמן. בדימוי שכאן, ממש כמו הבחירה של הכבשים להשאר בדיר, אין מי שרואה את הדרך הפתוחה וברורה ליציאה מהדת ומאמונה באל ואכן יוצא. אלוהים הוא הדיר במשל והאמונה בו היא הבחירה להישאר בדיר.
היציאה מהדיר והעידוד של ג'נסיס לצאת ממנו היא מעין המלצה לבחור במדע, במקום הדת הסוגרת. היא נרמזת גם באמצעות התייחסות בשיר לספינה של אודיסאוס, המשייטת אל ים החירות, בסיומה של מלחמת טרויה. מדובר ב"אודיסיאה", יצירתו המיתולוגית של הומרוס היווני. כמו פיתויי הסירנות בדרכו של אודיסאוס לחופש בביתו שבאיתקה, כך הקושי לעזוב את הדת ולבחור בים המדע מלא הספקות.
בסוף הטקסט נשפך הנהר לים, כמו במפרץ "Firth of Forth" בסקוטלנד בו מצוי שפך הנהר פורת'. מכאן יובן גם שמו של השיר כולו Firth of" Fifth".
אבל כאן גם מתחברים הרעיונות שהועלו קודם בשיר. כי הן הכבשים שנשארו בדיר והן האדם שבחיק הדת, ממתינים כולם לרועה שיוציא אותם לחירות וחופש - הכבשים מהדיר והאדם מהדת, כמו הנהר שנשפך לים, אחרי שנפטון, האל, גבה ממנו עוד נפש.
כך שכול השיר עוסק ביחסים שבין אדם לאל ובין האל לעולם שהוא יצר. עיסוקו בבחירות שעושה האדם המאמין וההמתנה שלו לגאולה שלא תגבה ממנו את המחיר, אותו מחיר שמשלם מי שמוותר על כלא האמונה ומחיריו ויוצא אל ים החופש והחירות המאיים, מפתה ומסוכן, אך חופשי ומאפשר.
הנה גרסת סטיב האקט, הגיטריסט ששומר על הגחלת המדויקת להפליא של ג'נסיס בסאונד עכשווי וברמה:
https://youtu.be/x1ptsP6Upsc
קליפ עם ביצוע של ג'נסיס:
https://youtu.be/q0V3EpqCcPM
השיר בהופעה חיה של ג'נסיס ב-1974:
https://youtu.be/WasuhTXHZvw
קאבר סולו מרגש על פסנתר, של צעירה בשם פלורה:
https://youtu.be/I3-BevscSSM
פיל קולינס עם ג'נסיס בפתיח מרהיב של הגיטריסט דריל סטורמר מול חצי מיליון איש:
https://youtu.be/gsIC3TvzLXE?long=yes

מרבית שיריה של להקת ג'נסיס מכילים רעיונות מרתקים וסיפורים מעוררי סקרנות. בלדת הרוק המתקדם "זוחלי השטיח" (Carpet Crawlers) לא יצאה על סינגל רב-מכר מצליח, אבל המנגינה המהפנטת עם הארפג'ו המתמיד והמילים החלומיות סוריאליסטיות שלו הפכו את השיר לאהוב מאוד אצל המעריצים של ג'נסיס. בהופעות חיות של הלהקה הוא בוצע לא מעט ויצא על כמה מאלבומי הלהקה.
"זוחלי השטיח", כמקובל באלבומי הקונספט של הלהקה, הוא שיר בעל עומק פילוסופי וסיפורי לא רגיל. השיר ידוע באווירה המיסטית שבו ובמילים המעורפלות שמזמינות פרשנויות שונות. כרגיל הוא מדגים את הכתיבה היצירתית והמורכבת של פיטר גבריאל, סולן הלהקה והמוח הסיפורי ומילולי שלה.
השיר במקור הוא חלק מאלבום הקונספט הסיפורי משנת 1974, "The Lamb Lies Down on Broadway". ראל, הגיבור והדמות הראשית ביצירה, חוזר בו אל הזכרונות שלו, כמו שכבר הופיעו בשיר "Hairless Heart".
בשיר הוא רואה מסדרון ארוך, שעל רצפתו שטיח מקיר לקיר בצבע אדום עם אוכרה (צהוב וחום). על הקירות עיטורים של יצורים דמיוניים בצלולויד ואלמנטים של ציפורים, סירות, עיניים של שור ועוד.
סוריאליזם אמרנו? - לא חסרים כאן צירופים נהדרים של יצורים קסומים ודמיוניים. סלמנדרה, פרעושים שנצמדים לצמר הזהב, סופרמנים נעימי-הליכות שתקועים בתוך קריפטונייט ובובת חרסינה עם עור סדוק שחוששת ממתקפה.
לפתע ראל נחשף למראה מבעית של זוחלי השטיח, אנשים שזוחלים לאיטם וכמו נאבקים במשהו לא ברור. זוחלי השטיח כמו נמשכים על ידי מגנט ומאמינים שהם חופשיים.
הוא ממהר לדבר איתם, שואל נזיר ונענה במלמול שמסתיר פיהוק ועונה לו ש"יש עוד זמן מה עד השחר". בהמשך, יאמר לו זוחל דמוי ספינקס שהנזיר שתוי ושכל אחד מהאנשים הזוחלים מנסה להגיע אל דלת עץ כבדה המובילה אל החופש שבמעלה המדרגות.
כאן הם שבים ואומרים כולם ש"עלינו להיכנס פנימה - כדי לצאת החוצה". ראל עולה אל הדלת הכבדה וכשהוא פותח ונכנס בה פנימה, הוא רואה שולחן אוכל שמאחוריו מדרגות לולייניות המובילות אל התקרה.
#סמליות
"זוחלי השטיח" הסימבולי עוסק בחוויות סוריאליסטיות בעיר ניו-יורק (ברודוויי). הזוחלים שבו יכולים לסמל המון דברים. אם זה את המאבק והמאמץ להתקדם בחיים, החיפוש אחרי משמעות או התעלות ואפילו הארה. אולי הם מסמלים את ההמונים שנעים בחוסר מטרה, אחרי מטרה לא ברורה, אולי את הזחילה לחומרנות ולסטטוס החברתי. או שזה בכלל המסע הפנימי של האדם, החיפוש אחרי זהות, או הקושי בהתמודדות עם האתגרים שבחיינו.
ברור שהכתיבה האניגמטית (חידתית) של פיטר גבריאל היא רבת-משמעויות, מורכבת וסוריאליסטית. היא הובילה לכך שלא מעט דיונים ופרשנויות התפתחו סביב השיר והדיון בהם לא הסתיים מעולם. הפרשנות של השיר והתיאורים שבו היא לכן סובייקטיבית ומשתנה בהתאם לתפיסה ולמבט של כל אחד מאיתנו כמאזינים.
הנה גרסת האולפן האחרונה מ-1999, ההקלטה האחרונה של הלהקה אי-פעם:
https://youtu.be/WR7yOnIYSjw
מילות השיר המומחזות למצגת תמונות מרהיבה:
https://youtu.be/XJOySnOFzm0
ובהופעה חיה משנות ה-70 עם הסולן פיטר גבריאל:
https://youtu.be/PtzgBJ13vro

אחרי האלבום המצליח שלהם "הצד האפל של הירח" הוציאה להקת ה"פינק פלויד" עוד אלבום מצליח שלהם שיהפוך לאגדה: "הלוואי והיית כאן".
מעטים האלבומים בתולדות הרוק שהוקדשו לחברים. האלבום הזה הוקדש לחבר הלהקה ומנהיגה הבלתי מעורער בשנותיה הראשונות סיד בארט. מי שכבר כתבו לו בעבר את השיר Brain Damage ("נזק מוחי") החליטו להקדיש לו תקליט.
לאחר שנים של צריכת סמי הזייה, שהפכו את המוסיקה הפסיכדלית שלו לסמלה המסחרי של הפינק פלויד, בארט הלך והשתגע. הוא הסתגר לאיטו בתוך עולמו המטורף וכשלא יכול היה יותר לתרום ללהקה שהנהיג - הוא נטש.
בתקופה הקשה הזו לקח הבאסיסט רוג'ר ווטרס את המושכות והפך את עצמו לכותב העיקרי של הלהקה ולמנהיגה החדש. האלבום הקודם שנכתב כולו על ידו והולחן בעיקר על ידי ווטרס והגיטריסט דייב גילמור, כבר הפך אותם לחביבי התקשורת והקהל הרחב. הם הפכו ללהקת רוק מתקדם מובילה ואת חבריה למצליחים ועשירים של ממש. פינק פלויד הפכה משוליים למיינסטרים מטורף.
עכשיו החל ווטרס להתכתב עם סיד בארט, המשוטט בעולמות של פסיכדליה וניתוק. מי שהיה הגיטריסט והסולן המקורי של הלהקה, כבר היה מזמן אבוד, אבל הלהקה רחשה לו, לפחות פומבית, כבוד וגעגועים.
עשור לפני כן, איבד מי שהיה בשנות השישים אחד מסמלי הפסיכדליה הבריטית, ב-1967 את מוחו. כתוצאה משימוש בסם אל-אס-די (LSD), הוא איבד את יכולתו לכתוב ולנגן, הפסיק לנהל קשרים חברתיים והתנתק. שנה לאחר מכן הוא פוטר מהלהקה והוחלף בדיוויד גילמור.
כשכתבו חבריו את האלבום הזה לסיד בארט, מי שהקים את הלהקה והלחים את שמותיהם של שני מוסיקאי בלוז, פינק אנדרסון ופלויד קאונסל, לשמה, זה לא היה סתם. מאז עזיבתו את הלהקה, סבל בארט מדיכאון, לאחר כל מפגש עימם. לכן הוא הפסיק בלית ברירה את הפגישות הללו ולא התראה עימם יותר.
חברי הלהקה ניסו לשמור על קשר עם מנהיגם הראשון. אבל מי שכתב את מרבית הלחנים והטקסטים של פינק פלויד, בשנותיה הראשונות, איבד את היכולת לתקשר עם חבריו וסרב לפגישות נוספות.
באלבום הזה הם סיפרו על כך בגעגוע שובר לב. אפילו גילמור, שהגיע לפינק פלויד לאחר הרחקתו של בארט, השתתף באלגיה, אלבום העצב שהוקדש למי שאותו החליף.
אגב, נוכחותו של בארט ביצירה של פינק פלויד לא הסתיימה כאן. ווטרס ביסס עליו גם את גיבור "החומה" (The Wall), אלבומם הגדול הבא של פינק פלויד. כוכב הרוק המסומם שבמרכזו ובמרכז הסרט שיתבסס על האלבום, התבסס על דמותו ההולכת ונמוגה של סיד בארט. בשנת 2006 הוא מת.
הנה סיפורו של השיר "הלוואי והיית כאן":
https://youtu.be/mPFXYbvj7Nk
חברי הלהקה מספרים על סיד:
https://youtu.be/uKCMSWbC9VY
גילמור ב"המשך לזרוח, יהלום משוגע" עם הלהקה ב-1990:
https://youtu.be/Fk0V_GGa2XM
וניתוח והרקע של האלבום המופלא:
https://youtu.be/kJC-cFKP770?long=yes

אלבום קונספט (Concept Album) הוא אלבום שבו מתחבר כל קטע לקטעים האחרים ועוסק או תורם לנושא הסובב סביב הציר העיקרי של האלבום.
אפשר לראות באלבום כזה כמעין סרט ללא תמונה, כאילו סרט כי הוא מורכב מצלילים בלבד וללא ויזואליה.
תקליטי קונספט יצאו בדרך כלל בסגנון הרוק המתקדם, אבל לא תמיד. יש אלבומי קונספט רבים בסגנונות אחרים, כמו ג'אז למשל או אפילו מוסיקת עולם.
הציר הזה יכול להיות כל מיני דברים. לא פעם אלבומי קונספט סיפרו סיפור, כמו סיפור מסע ("טומי" של להקת ה-Who או "המסע למרכז כדור הארץ" של ריק וייקמן), עלילת ספר מפורסם כמו "עולמם המופלא של הצמחים", סיפור היסטורי כמו "המלך ארתור ואבירי השולחן העגול", אלבום נושאי כמו "The wall" שהפינק פלויד הקדישו להצלחה בצד אימת המלחמה והפשיזם, או כזה שהומצא על ידי יוצריו, כמו "Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band" של הביטלס.
לפעמים אלבום הקונספט מציע רעיון שאינו סיפורי, כמו למשל הגעגועים למישהו (למשל wish you were here של ה"פינק פלויד" שהוקדש לסולנם מתחילת הדרך סיד בארט, ששקע בסמים והרס את חייו), רעיון פוליטי (כמו "What's going on" המדהים של מרווין גיי), ביקורת חברתית (האלבום האייקוני "Selling England by the Pound" של ג'נסיס), או לרעיון כללי, כמו זה של "Pet Sounds" של הביץ' בויז, אלבום קונספט שהקדים את זמנו בהרמוניות מטורפות ושימוש בסימפולים מרעשי היום יום, אלבום שגם ספג השראה מ"Rubber Soul" של הביטלס ונחשב לאחד מהאלבומים הטובים בתולדות הרוק.
כשעושים אלבום קונספט עם רעיון שסביבו סובב האלבום כולו, היוצרים מחויבים שכל הקטעים יהיו חלק מיצירה אחת מרכזית.
הנה כמה מאלבומי הקונספט הטובים בתולדות המוסיקה הפופולארית והרוק:
https://youtu.be/KxmQQUC1jck
על האלבום שלא תוכנן כאלבום קונספט אבל היום נתפס כאלבום הקונספט המשפיע והחשוב ביותר:
https://youtu.be/iOB4ecUtRxk
וסרט תיעודי על אלבומי הקונספט:
https://youtu.be/JOuWl2wuRB8&long=yes
ממה השתגע סיד בארט מנהיג הפינק פלויד?
זה סיפור עצוב ולצערנו לא נדיר בשנות ה-60, עם ההתלהבות מסם ה-LSD, סם משנה תודעה אבל גם רוצח חיים, סם שהביא טימותי לירי לילדי הפרחים ולמוסיקאים של התקופה.
רבים לא יודעים שהתקופה הראשונה של פינק פלויד מאופיינת באופן ברור במוסיקה פסיכדלית מבית היוצר של סיד בארט (Syd Barrett), מנהיגה הראשון וכותב השירים הראשי של מי שתהיה הלהקה המובילה ברוק המתקדם בעשור הבא.
בארט, ילד מוכשר ואוהב מוסיקה ואמנות, התייתם מאביו והתחבר בצעירותו לרוג'ר ווטרס, גם הוא יתום מאב וגם הוא מעריץ של אמנות מוסיקה וספרות הביט. היה איתם גם חברו לכיתה ולמוסיקה של בארט, דיוויד גילמור, שכמו כולם אהב את בארט החברותי והכריזמטי.
למעשה הקימו רוג'ר ווטרס ושני חבריו ללימודי האדריכלות את מי שתהיה "פינק פלויד". לא היה להם סולן וסיד שעבר ללונדון, הצטרף כסולן ושינה את הריתם אנד בלוז שלהם למוסיקה שלו.
הוא היה יצירתי ומיומן, גאון מנצנץ של ממש, בתקופה בה היו המון כאלה. הסמים הגבירו את היצירה והיצירתיות שלו וסיד המיומן ידע לחבר אותם לסאונד ולפרפורמנס.
הוא זה שנתן ללהקה את השם פינק פלויד, על שם שני מוזיקאי בלוז אמריקאים שהוא אפילו לא שמע אבל אהב את הצליל של שמם, פינק הנדרסון ופלויד קונסיל.
כנגן, גם בהקלטות, בארט ניגן בסגנון חופשי ומשוחרר, אילתר המון, משך את הלהקה לחיפוש ולחקר של מוסיקה ניסיונית, אקספרימנטלית. הוא הרבה להשתמש באפקטים חדשניים, כמו קורוס, אקו דיסטורשן.
סיד בארט יהיה הכותב והמוביל באלבום הבכורה של פינק פלויד "The Piper at the Gates of Dawn" שיצא ב-1967 והספיק להוביל לפחות בחלק מהאלבום השני שלהם "A Saucerful of Secrets" מ-1968.
האלבום הזה הוקלט באולפני אבי רוד, כשבאולפן סמוך מקליטים הביטלס את סרג'נט פפר. שוב הייתה זו חברת EMI, מי שהימרה על הביטלס והצליחה בגדול, שגם במקרה של פינק פלויד ידעה לבחור נכון ולגדל לטווח ארוך מפלצת של מזומנים ומוסיקה מעולה ואיכותית.
כמו ג'ימי הנדריקס חקר בארט את השילוב של הדיסוננס והפידבק במוסיקה של ה"פינק", מה שהבליט בצליל לא שגרתי את הסאונד של הלהקה והמוסיקה שלה. הוא גם ישתמש באפקטים וסאונדים מהספריה הענקית של EMI, שתתאים ליצירתיות שלו כמו כפפה ליד.
גם הטקסטים שלו כללו הברקות לשוניות, כתיבה בסגנון של זרם התודעה וגם השפעות ספרותיות ויכולת סיפור (Story telling) שבהמשך תסייע לחברי הלהקה בדרכם לפסגת הרוק המתקדם.
אבל היה שם גם חלק אפל ותהום גדולה שהמתינה לו והוא צעד אליה, כמו רבים מענקי הרוק של התקופה. בארט קפץ "מטריפ לטריפ", השתולל על ה"מזון לתודעה", הסמים הפסיכדליים. בראשם ה-LSD שטימותי לירי פימפם לדור שלם.
הוא היה הר געש יצירתי, סופה סוערת של חקר וסקרנות, עם טקסטים ספרותיים משהו ומוסיקה פסיכדלית שמדביקה את הכל בחלומות. המוסיקה אולי השתפרה והייתה סופר מקורית ומבריקה, אבל בהדרגה הקשר של סיד למציאות הלך ונחלש ומחלת הנפש השתלטה עליו.
מצעיר ידידותי ואופטימי, מאוד מוחצן ומתחבר, החל בארט יותר ויותר להסתגר ולהיכנס למצבי רוח ודיכאונות. בשיר מהאלבום והסרט "The Wall", שתוציא הלהקה עשור ומשהו אחר כך, היא תשיר את "Comfortly numb", המתאר כוכב רוק שחווה את מה שסיד חווה אז במציאות - קהות חושים.
ההזיות והבלבול השתלטו עליו, הדיבור שלו הלך ואיבד הגיון והזיכרון בגד בו שוב ושוב. הצעיר החברותי הלך ושקע בדיכאון, שינויי מצב רוח, חרדות והתכנסות בתוך עצמו.
בהדרגה הלך בארט והסתגר בעולמו הפסיכדלי, הסתבך בהופעות בנגינה של שירים שגויים בזמן שירים אחרים. הופעות בוטלו, הוא סירב לנגן בשלב מסוים בגיטרה, עד שב-1968 הובילה התמוטטות נפשית לכך שבלחץ חבריו הוא נאלץ לפרוש מהלהקה שבראשה עמד.
הם פשוט הפסיקו לקחת אותו להופעות ולהקלטות. מנכס ומנהיג הלהקה הוא הפך לנטל ומטרד והם נאלצו לחתוך את זה.
הפינק פלויד עוד קיוו שהוא ימשיך לפחות לכתוב ולהלחין להם. אבל, שלא כמו הביץ' בויז, כשבריאן ווילסון פרש מהופעות אך המשיך לכתוב ולהוביל אותם בהקלטות, חבריו של סיד בארט נשארו ללא המנוע היצירתי ופורץ הדרך שלהם. הם עוד קיוו לפחות לקבל ממנו שירים, אבל הוא כבר היה בצד השני.
מחוץ ללהקה ובעזרת חבריו מהפינק פלויד הוא עוד ינסה להקליט סולו ולשמור על הקריירה. אבל הסם ומחלת הנפש המחמירה הלכו ובלבלו אותו והוא הלך והסתגר בביתו וכמעט לא יצא ממנו, במשך שנים רבות.
חברי הפינק פלויד, באופן מפתיע (או לא), המשיכו בלעדיו והפכו ללהקת הרוק המתקדם המצליחה בעולם. הם נשאו איתם רגשות אשם קשים והשתדלו לפרגן לו, במיוחד באלבום המופת שהוקדש לו, "Wish you were here". זה עם השיר האייקוני "Shine on you crazy diamond", בו קראו ליהלום המשוגע שהוא הפך להמשיך ולנצוץ.
לאחר שהפינק פלויד היו ללהקה מהמצליחות, אם לא המצליחה בעולם, התפרקו ושבו אחרי עשרות שנים לרגע להופיע בלייב אייד, בשנת 2006, הלך סיד בארט לעולמו, כתוצאה ממחלת סרטן הלבלב בה לקה.
הנה סקירה על סיד בארט ביום מותו:
https://youtu.be/xm2R7lNybGM
הופעתו המקורית:
https://youtu.be/jMOynjuAPvM
הקליפ שלו עם הפינק פלויד ב-1967 "See Emily Play":
https://youtu.be/7c0EDM-Yu9o
חברי הלהקה מדברים על מראהו לאחר שנות הסמים שלו:
https://youtu.be/uKCMSWbC9VY
"אמא מתילדה" עוד שיר מצוין שלו:
https://youtu.be/ahn_fVEF9e8
שיר אהבה שהקליט באלבומו מ-1970 אחרי הפרישה:
https://youtu.be/5tEYuJH_d-U
הקליפ של "המשך לזרוח, יהלום משוגע" שהקדישה לו הלהקה באלבום "הלוואי והיית כאן" וכאן מבוצע בהופעה ב-1974:
https://youtu.be/F9vJy7lDHzk?long=yes
והרצאה על LSD, על גורלו של בארט ובכלל (עברית):
https://youtu.be/ClJdgI_PHnE?long=yes
זה סיפור עצוב ולצערנו לא נדיר בשנות ה-60, עם ההתלהבות מסם ה-LSD, סם משנה תודעה אבל גם רוצח חיים, סם שהביא טימותי לירי לילדי הפרחים ולמוסיקאים של התקופה.
רבים לא יודעים שהתקופה הראשונה של פינק פלויד מאופיינת באופן ברור במוסיקה פסיכדלית מבית היוצר של סיד בארט (Syd Barrett), מנהיגה הראשון וכותב השירים הראשי של מי שתהיה הלהקה המובילה ברוק המתקדם בעשור הבא.
בארט, ילד מוכשר ואוהב מוסיקה ואמנות, התייתם מאביו והתחבר בצעירותו לרוג'ר ווטרס, גם הוא יתום מאב וגם הוא מעריץ של אמנות מוסיקה וספרות הביט. היה איתם גם חברו לכיתה ולמוסיקה של בארט, דיוויד גילמור, שכמו כולם אהב את בארט החברותי והכריזמטי.
למעשה הקימו רוג'ר ווטרס ושני חבריו ללימודי האדריכלות את מי שתהיה "פינק פלויד". לא היה להם סולן וסיד שעבר ללונדון, הצטרף כסולן ושינה את הריתם אנד בלוז שלהם למוסיקה שלו.
הוא היה יצירתי ומיומן, גאון מנצנץ של ממש, בתקופה בה היו המון כאלה. הסמים הגבירו את היצירה והיצירתיות שלו וסיד המיומן ידע לחבר אותם לסאונד ולפרפורמנס.
הוא זה שנתן ללהקה את השם פינק פלויד, על שם שני מוזיקאי בלוז אמריקאים שהוא אפילו לא שמע אבל אהב את הצליל של שמם, פינק הנדרסון ופלויד קונסיל.
כנגן, גם בהקלטות, בארט ניגן בסגנון חופשי ומשוחרר, אילתר המון, משך את הלהקה לחיפוש ולחקר של מוסיקה ניסיונית, אקספרימנטלית. הוא הרבה להשתמש באפקטים חדשניים, כמו קורוס, אקו דיסטורשן.
סיד בארט יהיה הכותב והמוביל באלבום הבכורה של פינק פלויד "The Piper at the Gates of Dawn" שיצא ב-1967 והספיק להוביל לפחות בחלק מהאלבום השני שלהם "A Saucerful of Secrets" מ-1968.
האלבום הזה הוקלט באולפני אבי רוד, כשבאולפן סמוך מקליטים הביטלס את סרג'נט פפר. שוב הייתה זו חברת EMI, מי שהימרה על הביטלס והצליחה בגדול, שגם במקרה של פינק פלויד ידעה לבחור נכון ולגדל לטווח ארוך מפלצת של מזומנים ומוסיקה מעולה ואיכותית.
כמו ג'ימי הנדריקס חקר בארט את השילוב של הדיסוננס והפידבק במוסיקה של ה"פינק", מה שהבליט בצליל לא שגרתי את הסאונד של הלהקה והמוסיקה שלה. הוא גם ישתמש באפקטים וסאונדים מהספריה הענקית של EMI, שתתאים ליצירתיות שלו כמו כפפה ליד.
גם הטקסטים שלו כללו הברקות לשוניות, כתיבה בסגנון של זרם התודעה וגם השפעות ספרותיות ויכולת סיפור (Story telling) שבהמשך תסייע לחברי הלהקה בדרכם לפסגת הרוק המתקדם.
אבל היה שם גם חלק אפל ותהום גדולה שהמתינה לו והוא צעד אליה, כמו רבים מענקי הרוק של התקופה. בארט קפץ "מטריפ לטריפ", השתולל על ה"מזון לתודעה", הסמים הפסיכדליים. בראשם ה-LSD שטימותי לירי פימפם לדור שלם.
הוא היה הר געש יצירתי, סופה סוערת של חקר וסקרנות, עם טקסטים ספרותיים משהו ומוסיקה פסיכדלית שמדביקה את הכל בחלומות. המוסיקה אולי השתפרה והייתה סופר מקורית ומבריקה, אבל בהדרגה הקשר של סיד למציאות הלך ונחלש ומחלת הנפש השתלטה עליו.
מצעיר ידידותי ואופטימי, מאוד מוחצן ומתחבר, החל בארט יותר ויותר להסתגר ולהיכנס למצבי רוח ודיכאונות. בשיר מהאלבום והסרט "The Wall", שתוציא הלהקה עשור ומשהו אחר כך, היא תשיר את "Comfortly numb", המתאר כוכב רוק שחווה את מה שסיד חווה אז במציאות - קהות חושים.
ההזיות והבלבול השתלטו עליו, הדיבור שלו הלך ואיבד הגיון והזיכרון בגד בו שוב ושוב. הצעיר החברותי הלך ושקע בדיכאון, שינויי מצב רוח, חרדות והתכנסות בתוך עצמו.
בהדרגה הלך בארט והסתגר בעולמו הפסיכדלי, הסתבך בהופעות בנגינה של שירים שגויים בזמן שירים אחרים. הופעות בוטלו, הוא סירב לנגן בשלב מסוים בגיטרה, עד שב-1968 הובילה התמוטטות נפשית לכך שבלחץ חבריו הוא נאלץ לפרוש מהלהקה שבראשה עמד.
הם פשוט הפסיקו לקחת אותו להופעות ולהקלטות. מנכס ומנהיג הלהקה הוא הפך לנטל ומטרד והם נאלצו לחתוך את זה.
הפינק פלויד עוד קיוו שהוא ימשיך לפחות לכתוב ולהלחין להם. אבל, שלא כמו הביץ' בויז, כשבריאן ווילסון פרש מהופעות אך המשיך לכתוב ולהוביל אותם בהקלטות, חבריו של סיד בארט נשארו ללא המנוע היצירתי ופורץ הדרך שלהם. הם עוד קיוו לפחות לקבל ממנו שירים, אבל הוא כבר היה בצד השני.
מחוץ ללהקה ובעזרת חבריו מהפינק פלויד הוא עוד ינסה להקליט סולו ולשמור על הקריירה. אבל הסם ומחלת הנפש המחמירה הלכו ובלבלו אותו והוא הלך והסתגר בביתו וכמעט לא יצא ממנו, במשך שנים רבות.
חברי הפינק פלויד, באופן מפתיע (או לא), המשיכו בלעדיו והפכו ללהקת הרוק המתקדם המצליחה בעולם. הם נשאו איתם רגשות אשם קשים והשתדלו לפרגן לו, במיוחד באלבום המופת שהוקדש לו, "Wish you were here". זה עם השיר האייקוני "Shine on you crazy diamond", בו קראו ליהלום המשוגע שהוא הפך להמשיך ולנצוץ.
לאחר שהפינק פלויד היו ללהקה מהמצליחות, אם לא המצליחה בעולם, התפרקו ושבו אחרי עשרות שנים לרגע להופיע בלייב אייד, בשנת 2006, הלך סיד בארט לעולמו, כתוצאה ממחלת סרטן הלבלב בה לקה.
הנה סקירה על סיד בארט ביום מותו:
https://youtu.be/xm2R7lNybGM
הופעתו המקורית:
https://youtu.be/jMOynjuAPvM
הקליפ שלו עם הפינק פלויד ב-1967 "See Emily Play":
https://youtu.be/7c0EDM-Yu9o
חברי הלהקה מדברים על מראהו לאחר שנות הסמים שלו:
https://youtu.be/uKCMSWbC9VY
"אמא מתילדה" עוד שיר מצוין שלו:
https://youtu.be/ahn_fVEF9e8
שיר אהבה שהקליט באלבומו מ-1970 אחרי הפרישה:
https://youtu.be/5tEYuJH_d-U
הקליפ של "המשך לזרוח, יהלום משוגע" שהקדישה לו הלהקה באלבום "הלוואי והיית כאן" וכאן מבוצע בהופעה ב-1974:
https://youtu.be/F9vJy7lDHzk?long=yes
והרצאה על LSD, על גורלו של בארט ובכלל (עברית):
https://youtu.be/ClJdgI_PHnE?long=yes
איך רוג'ר דין עיצב את עטיפות אלבומי יס?
אין ספק שעטיפות האלבומים המצוירות של להקת הרוק המתקדם Yes, היו העטיפות הבולטות של שנות ה-70. העטיפות הללו, שצייר האמן רוג'ר דין (Roger Dean), הציגו נופים קסומים, ארצות דמיוניות או כוכבים רחוקים ומן הסתם דמיוניים גם הם.
כל קונספט האלבומים, תקליטים בעלי עטיפה כפולה שנפתחת כמו אלבום, היה בשנות ה-70 צעיר מאד. רק בסוף שנות ה-60 הוא נולד, עם האלבום פורץ הדרך "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר".
הציורים המופלאים שעל אלבומי להקת Yes היו כה מיוחדים ומאופיינים, שהעיצוב שלהם זכה לכינוי מעורר ההשראה "עיצוב קוסמי-אורגני". הם נתפסו כמשלימים של החווייה המוסיקלית הקסומה של להקת הרוק המתקדם, הפרוגרסיב, אולי הטובה ביותר שהייתה אז.
יס של שנות ה-70 הציעה מוסיקה מתוחכמת, מורכבת ורבת רבדים, אך גם מלודית, קסומה ואפית. זו הייתה מוסיקה זהייתה כמו לקוחה מעולמות נשכחים, מכוכבים רחוקים, מקומות קסומים, מימי קדם ומתקופות נשכחות. רוג'ר דין השלים את החוויה המוסיקלית ונתן לה פנים חזותיות מיוחדים לא פחות מהמוסיקה, נופים מופשטים שעדיין נתנו תחושה שהיכרת אותם והיו ממשיים ונעימים לעין
העטיפות הללו הציעו מעין מימושים ויזואליים ואמנותיים של המוסיקה המתקדמת של Yes, מפות לעולם שלהם שהלוגו שדין עיצב ללהקה היה השם שלו.
אלה היו עטיפות שנעים היה לצפות בהן לעומק בזמן שמאזינים למוסיקה ולקבל המחשה, למשל של השבירות באלבום Fragile, או של הקצוות ב- Close to the Edge, שהתממשו בצורת מפלים אינסופיים בציורי העטיפה הפנימית.
הנה תולדות עיצוב עטיפות התקליטים לפני יס, עם דגש על אלבומי הביטלס:
https://youtu.be/_st4diqjpis
עטיפות האלבומים האמנותיות של להקת "יס":
http://youtu.be/LfdkrOMOwkw
אין ספק שעטיפות האלבומים המצוירות של להקת הרוק המתקדם Yes, היו העטיפות הבולטות של שנות ה-70. העטיפות הללו, שצייר האמן רוג'ר דין (Roger Dean), הציגו נופים קסומים, ארצות דמיוניות או כוכבים רחוקים ומן הסתם דמיוניים גם הם.
כל קונספט האלבומים, תקליטים בעלי עטיפה כפולה שנפתחת כמו אלבום, היה בשנות ה-70 צעיר מאד. רק בסוף שנות ה-60 הוא נולד, עם האלבום פורץ הדרך "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר".
הציורים המופלאים שעל אלבומי להקת Yes היו כה מיוחדים ומאופיינים, שהעיצוב שלהם זכה לכינוי מעורר ההשראה "עיצוב קוסמי-אורגני". הם נתפסו כמשלימים של החווייה המוסיקלית הקסומה של להקת הרוק המתקדם, הפרוגרסיב, אולי הטובה ביותר שהייתה אז.
יס של שנות ה-70 הציעה מוסיקה מתוחכמת, מורכבת ורבת רבדים, אך גם מלודית, קסומה ואפית. זו הייתה מוסיקה זהייתה כמו לקוחה מעולמות נשכחים, מכוכבים רחוקים, מקומות קסומים, מימי קדם ומתקופות נשכחות. רוג'ר דין השלים את החוויה המוסיקלית ונתן לה פנים חזותיות מיוחדים לא פחות מהמוסיקה, נופים מופשטים שעדיין נתנו תחושה שהיכרת אותם והיו ממשיים ונעימים לעין
העטיפות הללו הציעו מעין מימושים ויזואליים ואמנותיים של המוסיקה המתקדמת של Yes, מפות לעולם שלהם שהלוגו שדין עיצב ללהקה היה השם שלו.
אלה היו עטיפות שנעים היה לצפות בהן לעומק בזמן שמאזינים למוסיקה ולקבל המחשה, למשל של השבירות באלבום Fragile, או של הקצוות ב- Close to the Edge, שהתממשו בצורת מפלים אינסופיים בציורי העטיפה הפנימית.
הנה תולדות עיצוב עטיפות התקליטים לפני יס, עם דגש על אלבומי הביטלס:
https://youtu.be/_st4diqjpis
עטיפות האלבומים האמנותיות של להקת "יס":
http://youtu.be/LfdkrOMOwkw
מה היה המלוטרון?
כלי הנגינה הזה פתח את "שדות תות לנצח", ליווה את "לילות משי לבן" והיה הצליל של הבלדה הכי מפורסמת של "קינג קרימזון". קראו לו מלוטרון והוא כיכב אך גם הקדים את זמנו.
מלוטרון (Mellotron) היה כלי נגינה חשמלי שיוצר בתחילת שנות ה-60 בבירמינגהם שבאנגליה. הוא היה מבוסס על רעיון גאוני, שהפך אותו למעין סוג ראשוני ואנולוגי של סמפלר, דוגם צלילים.
זה עבד כך: בעוד סמפלר, או "דוגם צלילים" הוא כלי נגינה דיגיטלי שמתבסס על צלילים שנדגמו אלקטרונית, כלומר הוקלטו ונשמרו כמידע דיגיטלי באמצעי אחסון של קוד, המלוטרון השתמש בסרטים מגנטיים, שעשו את העבודה הזו.
תזמורות, נגנים ומוסיקאים הקליטו בשביל המלוטרון כל מיני חלקי צלילים והקלטות. הכלי המופלא הזה התבסס והכיל 35 סלילי הקלטה שבהם הוקלטו תזמורת, מיתרים, חצוצרות, חלילים וכדומה. כשהנגן או הנגנית בחרו "סאונד" מסוים, כלומר צליל מוגדר כמו חליל או תזמורת מיתרים, המכשיר כיוון את סרטי ההקלטה לנקודה זהה בכל אחד. כשהם פרטו, כלומר לחצו על קליד כלשהו, החל הסרט של אותו קליד להתנגן.
כל סליל כזה הופעל כשנוגן הקליד שלו במקלדת הכלי, ההקלטה בו הייתה מוגבלת, כך שאחרי שהסרט נוגן במשך 8 שניות, נעצר הצליל שלו והסרט חזר להתחלת הצליל.
אז הסוד שלו היה המכניקה הזו, שפעלה בתוך הכלי. הרעיון מאחורי המכניקה הגאונית הזו היה יצירתי להפליא והוא עבד ועבד היטב. וזה ממש לא שרק קליד אחד ניגן. המלוטרון היה כלי פוליפוני, שיכול היה לנגן וגם ניגן בו-זמנית אקורדים המבוססים על צלילים רבים המושמעים ביחד.
הנה המלוטרון במלוא צליליו:
https://youtu.be/TYNg78XkoqM
הסבר והדגמות נהדרות של המלוטרון:
https://youtu.be/N07-YAKtRAw
בהדגמה מוסברת משנות ה-60:
https://youtu.be/yrXtmKGkSa4
פותח את "שדות תות לנצח" של הביטלס:
https://youtu.be/0YnGVTkoHVk
פול מקרטני מדגים את ההקלטות שהשמיע המלוטרון באולפני אבי רוד:
https://youtu.be/TUcfB5Whp4I
נגינה במלוטרון של "לילות משי לבן" של המודי בלוז:
https://youtu.be/8WzxBv-ZMrM
הנה הקלידן של קינג קרימזון מדגים אותו:
https://youtu.be/Jb2Lw-0gFtA
סרט ארוך שמציג מלוטרון ישן:
https://youtu.be/PHUpRIrFngI?long=yes
וכיום משתמשים בסאונדים הישנים ההם על דוגמים וסינטים חדישים:
https://youtu.be/D8-sI0pI7HI?long=yes
כלי הנגינה הזה פתח את "שדות תות לנצח", ליווה את "לילות משי לבן" והיה הצליל של הבלדה הכי מפורסמת של "קינג קרימזון". קראו לו מלוטרון והוא כיכב אך גם הקדים את זמנו.
מלוטרון (Mellotron) היה כלי נגינה חשמלי שיוצר בתחילת שנות ה-60 בבירמינגהם שבאנגליה. הוא היה מבוסס על רעיון גאוני, שהפך אותו למעין סוג ראשוני ואנולוגי של סמפלר, דוגם צלילים.
זה עבד כך: בעוד סמפלר, או "דוגם צלילים" הוא כלי נגינה דיגיטלי שמתבסס על צלילים שנדגמו אלקטרונית, כלומר הוקלטו ונשמרו כמידע דיגיטלי באמצעי אחסון של קוד, המלוטרון השתמש בסרטים מגנטיים, שעשו את העבודה הזו.
תזמורות, נגנים ומוסיקאים הקליטו בשביל המלוטרון כל מיני חלקי צלילים והקלטות. הכלי המופלא הזה התבסס והכיל 35 סלילי הקלטה שבהם הוקלטו תזמורת, מיתרים, חצוצרות, חלילים וכדומה. כשהנגן או הנגנית בחרו "סאונד" מסוים, כלומר צליל מוגדר כמו חליל או תזמורת מיתרים, המכשיר כיוון את סרטי ההקלטה לנקודה זהה בכל אחד. כשהם פרטו, כלומר לחצו על קליד כלשהו, החל הסרט של אותו קליד להתנגן.
כל סליל כזה הופעל כשנוגן הקליד שלו במקלדת הכלי, ההקלטה בו הייתה מוגבלת, כך שאחרי שהסרט נוגן במשך 8 שניות, נעצר הצליל שלו והסרט חזר להתחלת הצליל.
אז הסוד שלו היה המכניקה הזו, שפעלה בתוך הכלי. הרעיון מאחורי המכניקה הגאונית הזו היה יצירתי להפליא והוא עבד ועבד היטב. וזה ממש לא שרק קליד אחד ניגן. המלוטרון היה כלי פוליפוני, שיכול היה לנגן וגם ניגן בו-זמנית אקורדים המבוססים על צלילים רבים המושמעים ביחד.
הנה המלוטרון במלוא צליליו:
https://youtu.be/TYNg78XkoqM
הסבר והדגמות נהדרות של המלוטרון:
https://youtu.be/N07-YAKtRAw
בהדגמה מוסברת משנות ה-60:
https://youtu.be/yrXtmKGkSa4
פותח את "שדות תות לנצח" של הביטלס:
https://youtu.be/0YnGVTkoHVk
פול מקרטני מדגים את ההקלטות שהשמיע המלוטרון באולפני אבי רוד:
https://youtu.be/TUcfB5Whp4I
נגינה במלוטרון של "לילות משי לבן" של המודי בלוז:
https://youtu.be/8WzxBv-ZMrM
הנה הקלידן של קינג קרימזון מדגים אותו:
https://youtu.be/Jb2Lw-0gFtA
סרט ארוך שמציג מלוטרון ישן:
https://youtu.be/PHUpRIrFngI?long=yes
וכיום משתמשים בסאונדים הישנים ההם על דוגמים וסינטים חדישים:
https://youtu.be/D8-sI0pI7HI?long=yes
מה מיוחד בעטיפות התקליטים של פעם?
התקליטים הם סיפור של מאה שנה. בתחילה היו להם עטיפות פשוטות ושימושיות, שתפקידן היה לשמור את התקליט משריטות. החומרים של העטיפות היו נייר חום או קרטון פשוט. איש לא חשב שהתקליט הוא יותר מהמוסיקה שמושמעת ממנו.
רק משנת 1938 החלו לעצב אותן באופן מקצועי. היו מי שהבינו אז שעטיפה מעוצבת תביא להגדלת המכירות. כך אכן היה. מעצב בשם אלכס סטיינווייס נשכר על ידי חברת התקליטים "קולומביה רקורדס" והיה למנהל האמנותי של עטיפות התקליטים של החברה.
התוצאות המרשימות במכירות של חברת קולומביה הבהירו לכל תעשיית התקליטים שהעטיפות המעוצבות של סטיינווייס נותנות לתקליטים הרבה יותר מאשר צבע. הם הפכו אותם למוצרי צריכה נחשקים. הצד הוויזואלי, הם עתידים ללמוד יותר ויותר, מגדיל את התשוקה לתקליט, למוסיקה ולאמן.
בהמשך יופיעו גם העטיפות עם צילומי האמנים עליהן. הן יקבלו את הכינוי "עטיפה פרסונלית" ויחזקו את ההערצה לאמנים. יתכן שזה אחד המאיצים הגדולים להערצה של אמנים כמו גלן מילר הג'אזיסט ואלביס פרסלי, כוכב הרוק הראשון, שתמונותיהן הופיעו כמעט תמיד על התקליטים והתקליטונים (תקליט של שני שירים) שלהם והפכו אותם לכוכבי ענק.
עם השנים הפכו יותר ויותר עטיפות התקליטים להצהרה עיצובית, דרך ביטוי נוספת לאמנים וללהקות. בהן הם נהגו לבטא את הרעיונות הוויזואליים שלהם, לגבי המוסיקה, סיפור המסגרת במקרה של מוסיקה פרוגרסיבית, רוק מתקדם וכדומה. הן הכילו תמונה מההופעה, במקרה של אלבום מהופעה חיה וכך הלאה.
אבל בדרך קרו כמה דברים, עם להקה אחת, בריטית, רצינית ומוכשרת מאין כמותה. הביטלס היו מהפכנים של ממש. מי שבוחן את עטיפות התקליטים שלהם רואה כיצד הם הפכו במו תקליטיהם את העטיפות ממקדמי מכירות ליצירות אמנות של ממש.
מספיק מבט אחד בעטיפות של אלבומים כמו "Revolver", שיצר להם האמן שהיה חבר שלהם, קלאוס וורמן, או בעטיפת "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" - האלבום שאת עטיפתו יצר האמן פיטר בלייק.
כי העטיפה של סרג'נט פפר היא המושקעת והמדהימה מכולן, הן באמירה החברתית, בהצהרה האמנותית ובהיבטים התרבותיים שבה, כמו גם בעניינים הביוגרפיים של הלהקה, ההשפעות עליה ועוד.
וסרג'נט פפר גם היה הרגע שנולדו האלבומים, התקליטים בעלי העטיפה הכפולה, שנפתחת כמו אלבום. כן, הראשון מביניהם היה אכן האלבום סרג'נט פפר, אלבום מהפכני שפרץ דרך בהרבה תחומים. בהקשר שלנו, הוא היה הראשון שאכן נפתח כאלבום, מה שהוליד לראשונה את השם Album לתקליט. לפני כן הם נקראו פשוט Records.
עוד להקה שעטיפות האלבומים שלה היו יצירות אמנות של ממש, הייתה להקת YES הבריטית. בשנות ה-70 הציגו העטיפות הללו, שצייר האמן רוג'ר דין, נופים דמיוניים ואקזוטיים מעולמות, כוכבים ונופים רחוקים ולא קיימים. הציורים שעל העטיפות של "יס" היו כל כך מיוחדים עד שהעיצוב שלהם זכה להגדרה אמנותית של "עיצוב קוסמי-אורגני".
דומה שעם ירידת התקליטים, כשנכנסו הדיסקים הקומפקטיים, הלכו גם העטיפות המושקעות, האמנותיות, בעלות האמירה והחד-פעמיות. הן פינו את מקומן לעטיפות קטנות, בגודל של דיסק, משעממות ברובן וחסרות השראה. כנראה שהגודל, אחרי הכל, כן קובע...
הנה קיצור ההיסטוריה של עטיפות האלבומים (עברית):
https://youtu.be/S5Yu1vTPigg
תולדות עיצוב עטיפות התקליטים ובמיוחד אלה של הביטלס:
https://youtu.be/_st4diqjpis
עטיפות האלבומים האמנותיות של להקת "יס":
http://youtu.be/LfdkrOMOwkw
כך יצרו ב-Blue Note את "המראה של הג'אז" דרך עטיפות האלבומים שלהם:
https://youtu.be/KNgA7dDs90E
ביקור בהיכל התהילה או בית העלמין של עטיפות אלבומי שנות ה-70:
https://youtu.be/DWqCEEOYZY4
פרויקט יצירתי כדרכו, שעשה הבמאי הישראלי וניה היימן עם עטיפות תקליטים (עברית):
https://youtu.be/wbNFk-4HCno?t=6m8s&end=7m30s?long=yes
האם הוא הושפע מהסרטון הזה?
https://youtu.be/sidgjFCnCXk
ומדריך מגניב לניסוח פרומפטים ל-AI ליצירת עטיפות אלבומים משולב בתולדות עיצוב התקליטים:
https://youtu.be/bhZIL2Q8SAY?long=yes
התקליטים הם סיפור של מאה שנה. בתחילה היו להם עטיפות פשוטות ושימושיות, שתפקידן היה לשמור את התקליט משריטות. החומרים של העטיפות היו נייר חום או קרטון פשוט. איש לא חשב שהתקליט הוא יותר מהמוסיקה שמושמעת ממנו.
רק משנת 1938 החלו לעצב אותן באופן מקצועי. היו מי שהבינו אז שעטיפה מעוצבת תביא להגדלת המכירות. כך אכן היה. מעצב בשם אלכס סטיינווייס נשכר על ידי חברת התקליטים "קולומביה רקורדס" והיה למנהל האמנותי של עטיפות התקליטים של החברה.
התוצאות המרשימות במכירות של חברת קולומביה הבהירו לכל תעשיית התקליטים שהעטיפות המעוצבות של סטיינווייס נותנות לתקליטים הרבה יותר מאשר צבע. הם הפכו אותם למוצרי צריכה נחשקים. הצד הוויזואלי, הם עתידים ללמוד יותר ויותר, מגדיל את התשוקה לתקליט, למוסיקה ולאמן.
בהמשך יופיעו גם העטיפות עם צילומי האמנים עליהן. הן יקבלו את הכינוי "עטיפה פרסונלית" ויחזקו את ההערצה לאמנים. יתכן שזה אחד המאיצים הגדולים להערצה של אמנים כמו גלן מילר הג'אזיסט ואלביס פרסלי, כוכב הרוק הראשון, שתמונותיהן הופיעו כמעט תמיד על התקליטים והתקליטונים (תקליט של שני שירים) שלהם והפכו אותם לכוכבי ענק.
עם השנים הפכו יותר ויותר עטיפות התקליטים להצהרה עיצובית, דרך ביטוי נוספת לאמנים וללהקות. בהן הם נהגו לבטא את הרעיונות הוויזואליים שלהם, לגבי המוסיקה, סיפור המסגרת במקרה של מוסיקה פרוגרסיבית, רוק מתקדם וכדומה. הן הכילו תמונה מההופעה, במקרה של אלבום מהופעה חיה וכך הלאה.
אבל בדרך קרו כמה דברים, עם להקה אחת, בריטית, רצינית ומוכשרת מאין כמותה. הביטלס היו מהפכנים של ממש. מי שבוחן את עטיפות התקליטים שלהם רואה כיצד הם הפכו במו תקליטיהם את העטיפות ממקדמי מכירות ליצירות אמנות של ממש.
מספיק מבט אחד בעטיפות של אלבומים כמו "Revolver", שיצר להם האמן שהיה חבר שלהם, קלאוס וורמן, או בעטיפת "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" - האלבום שאת עטיפתו יצר האמן פיטר בלייק.
כי העטיפה של סרג'נט פפר היא המושקעת והמדהימה מכולן, הן באמירה החברתית, בהצהרה האמנותית ובהיבטים התרבותיים שבה, כמו גם בעניינים הביוגרפיים של הלהקה, ההשפעות עליה ועוד.
וסרג'נט פפר גם היה הרגע שנולדו האלבומים, התקליטים בעלי העטיפה הכפולה, שנפתחת כמו אלבום. כן, הראשון מביניהם היה אכן האלבום סרג'נט פפר, אלבום מהפכני שפרץ דרך בהרבה תחומים. בהקשר שלנו, הוא היה הראשון שאכן נפתח כאלבום, מה שהוליד לראשונה את השם Album לתקליט. לפני כן הם נקראו פשוט Records.
עוד להקה שעטיפות האלבומים שלה היו יצירות אמנות של ממש, הייתה להקת YES הבריטית. בשנות ה-70 הציגו העטיפות הללו, שצייר האמן רוג'ר דין, נופים דמיוניים ואקזוטיים מעולמות, כוכבים ונופים רחוקים ולא קיימים. הציורים שעל העטיפות של "יס" היו כל כך מיוחדים עד שהעיצוב שלהם זכה להגדרה אמנותית של "עיצוב קוסמי-אורגני".
דומה שעם ירידת התקליטים, כשנכנסו הדיסקים הקומפקטיים, הלכו גם העטיפות המושקעות, האמנותיות, בעלות האמירה והחד-פעמיות. הן פינו את מקומן לעטיפות קטנות, בגודל של דיסק, משעממות ברובן וחסרות השראה. כנראה שהגודל, אחרי הכל, כן קובע...
הנה קיצור ההיסטוריה של עטיפות האלבומים (עברית):
https://youtu.be/S5Yu1vTPigg
תולדות עיצוב עטיפות התקליטים ובמיוחד אלה של הביטלס:
https://youtu.be/_st4diqjpis
עטיפות האלבומים האמנותיות של להקת "יס":
http://youtu.be/LfdkrOMOwkw
כך יצרו ב-Blue Note את "המראה של הג'אז" דרך עטיפות האלבומים שלהם:
https://youtu.be/KNgA7dDs90E
ביקור בהיכל התהילה או בית העלמין של עטיפות אלבומי שנות ה-70:
https://youtu.be/DWqCEEOYZY4
פרויקט יצירתי כדרכו, שעשה הבמאי הישראלי וניה היימן עם עטיפות תקליטים (עברית):
https://youtu.be/wbNFk-4HCno?t=6m8s&end=7m30s?long=yes
האם הוא הושפע מהסרטון הזה?
https://youtu.be/sidgjFCnCXk
ומדריך מגניב לניסוח פרומפטים ל-AI ליצירת עטיפות אלבומים משולב בתולדות עיצוב התקליטים:
https://youtu.be/bhZIL2Q8SAY?long=yes
מה הסיפור של השיר עם המנגינה בתו אחד?
סימפוניה של תו אחד, ובמקור "One Note Symphony" הוא שם של יצירה מוסיקלית המוכרת כשיר מפורסם של "אלן פרסונס פרוג'קט", הרכב רוק מתקדם, פרוגרסיב רוק מפורסם.
היצירה נכתבה על ידי אריק וולפסון (Eric Woolfson) ואלן פרסונס (Alan Parsons) כחלק מהאלבום "I Robot" שיצא בשנת 1977. היא נולדה כשעלה רעיון חדשני אצל המוסיקאי וטכנאי ההקלטות אלן פרסונס.
פרסונס, מי שנחשב ליוצר מבריק של מוסיקת רוק פרוגרסיבי רך והתנסה לא מעט כשעבד בעברו על אלבומים כמו "The Dark Side of the Moon" של פינק פלויד, חשב על קטע שידגים איך תו בודד יכול להפוך ליצירה מורכבת ועשירה במיוחד.
השיר-יצירה מתחיל בתו בודד שחוזר שוב ושוב במנגינה מונוטונית לכאורה, כשהתזמורת מלווה אותה בליווי והרמוניה עשירים, בעוד מנגינת התו הבודד מתפתחת ונבנית לגובה, עוברת פיתוחים מרהיבים ושינויים מוסיקליים של גובה, מרקם, גוון צליל ועוצמה הולכת ומתגברת. כל שינוי כזה מוסיף לשיר שכבה נוספת של מורכבות ועומק הולכים ומתחזקים, בדומה לטריק הידוע של מוריס ראוול, מאה שנה לפני כן, ב"בולרו" המפורסם שלו.
כל אלה מתפתחים בהדרגה לסימפוניה שלמה. במקור זה הוקלט באמצעות סינתיסייזרים, הרמוניות מורכבות וטכניקות הקלטה מתקדמות.
הרעיון בא בכלל מעובדה מדעית. המדענים מצאו, מעיד אלן פרסונס, שיש צליל המכונה "תהודת שומאן", שמתקיים בתווך שבין כדור הארץ והחלל. התדר שלו הוא 7.83 הרץ והוא קיים כל הזמן, גם אם אינו נשמע לאוזנינו. "כל הדברים בחיים - אמר פרסונס - מהדהדים בתדר הזה..."
וכאן בא העניין שמעבר לחדשנות הטכנית, היצירה המרהיבה הזו היא גם דימוי, מטאפורה עמוקה על הקשר בין אדם למכונה, קשר שהוא הנושא המרכזי של כל האלבום. המטאפורה הזו מדגימה כיצד הטכנולוגיה יכולה להעשיר ולהעצים את היצירות האנושיות שלנו ובד בבד גם מעלה שאלות שיתחדדו מן הסתם בעתיד עוד יותר, על הגבול שבין טבעי למלאכותי במוסיקה ואולי באמנות בכלל.
מכל מקום, גם אם הוא לא היה להיט עצום כמו השירים המלודיים של הפרויקט של אלן פרסונס, השיר הזה הפך לאחת היצירות החשובות והמזוהות עם הרוק הפרוגרסיבי של שנות ה-70. בהמחשה שלו את היכולת של אמנים לקחת רעיון מינימליסטי וליצור ממנו יצירת אמנות מורכבת ורבת-רבדים, הוא השפיע לא מעט על התפתחות המוסיקה האלקטרונית בהמשך.
הנה השיר עם מנגינת התו האחד "One Note Symphony":
https://youtu.be/7kaGwuGwsZQ
והופעה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית שהשיר הזה פותח את כולה והיא נקראת על שמו:
https://youtu.be/hKYK6F0CaXg?long=yes
סימפוניה של תו אחד, ובמקור "One Note Symphony" הוא שם של יצירה מוסיקלית המוכרת כשיר מפורסם של "אלן פרסונס פרוג'קט", הרכב רוק מתקדם, פרוגרסיב רוק מפורסם.
היצירה נכתבה על ידי אריק וולפסון (Eric Woolfson) ואלן פרסונס (Alan Parsons) כחלק מהאלבום "I Robot" שיצא בשנת 1977. היא נולדה כשעלה רעיון חדשני אצל המוסיקאי וטכנאי ההקלטות אלן פרסונס.
פרסונס, מי שנחשב ליוצר מבריק של מוסיקת רוק פרוגרסיבי רך והתנסה לא מעט כשעבד בעברו על אלבומים כמו "The Dark Side of the Moon" של פינק פלויד, חשב על קטע שידגים איך תו בודד יכול להפוך ליצירה מורכבת ועשירה במיוחד.
השיר-יצירה מתחיל בתו בודד שחוזר שוב ושוב במנגינה מונוטונית לכאורה, כשהתזמורת מלווה אותה בליווי והרמוניה עשירים, בעוד מנגינת התו הבודד מתפתחת ונבנית לגובה, עוברת פיתוחים מרהיבים ושינויים מוסיקליים של גובה, מרקם, גוון צליל ועוצמה הולכת ומתגברת. כל שינוי כזה מוסיף לשיר שכבה נוספת של מורכבות ועומק הולכים ומתחזקים, בדומה לטריק הידוע של מוריס ראוול, מאה שנה לפני כן, ב"בולרו" המפורסם שלו.
כל אלה מתפתחים בהדרגה לסימפוניה שלמה. במקור זה הוקלט באמצעות סינתיסייזרים, הרמוניות מורכבות וטכניקות הקלטה מתקדמות.
הרעיון בא בכלל מעובדה מדעית. המדענים מצאו, מעיד אלן פרסונס, שיש צליל המכונה "תהודת שומאן", שמתקיים בתווך שבין כדור הארץ והחלל. התדר שלו הוא 7.83 הרץ והוא קיים כל הזמן, גם אם אינו נשמע לאוזנינו. "כל הדברים בחיים - אמר פרסונס - מהדהדים בתדר הזה..."
וכאן בא העניין שמעבר לחדשנות הטכנית, היצירה המרהיבה הזו היא גם דימוי, מטאפורה עמוקה על הקשר בין אדם למכונה, קשר שהוא הנושא המרכזי של כל האלבום. המטאפורה הזו מדגימה כיצד הטכנולוגיה יכולה להעשיר ולהעצים את היצירות האנושיות שלנו ובד בבד גם מעלה שאלות שיתחדדו מן הסתם בעתיד עוד יותר, על הגבול שבין טבעי למלאכותי במוסיקה ואולי באמנות בכלל.
מכל מקום, גם אם הוא לא היה להיט עצום כמו השירים המלודיים של הפרויקט של אלן פרסונס, השיר הזה הפך לאחת היצירות החשובות והמזוהות עם הרוק הפרוגרסיבי של שנות ה-70. בהמחשה שלו את היכולת של אמנים לקחת רעיון מינימליסטי וליצור ממנו יצירת אמנות מורכבת ורבת-רבדים, הוא השפיע לא מעט על התפתחות המוסיקה האלקטרונית בהמשך.
הנה השיר עם מנגינת התו האחד "One Note Symphony":
https://youtu.be/7kaGwuGwsZQ
והופעה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית שהשיר הזה פותח את כולה והיא נקראת על שמו:
https://youtu.be/hKYK6F0CaXg?long=yes
מה תרם סינטסייזר המוג למוסיקה?
מוג (Moog) היה הסינתיסייזר האנלוגי הנייד הראשון שיצר רוברט מוג ב-1971. הוא היה קומפקטי יחסית ונוח לתפעול מקודמיו, הסינתיסייזרים האנלוגיים הראשונים, שהיו גם יקרים ביותר. זה הפך אותו לסינטסייזר הראשון שניתן היה לקחת להופעות ולהופיע אתו מול קהל.
הוא היה גם יציב מוסיקלית לעומת קודמיו. שכן בנוסף לגודלם ולמחירם הגבוה היו הסינטסייזרים האנלוגיים הראשונים מסובכים לתפעול, ולא יציבים בגובה הצליל שלהם. איכות המתנדים להפקת הצליל שבהם צוידו הייתה נמוכה משל המוג והאחרון היה סינטי שקל לכוונו מוסיקלית.
הסינתיסייזר של מוג היה הסינטי הראשון שזכה לפופולאריות ולשימוש נרחב. גם המינימוג, סינתיסייזר מוקטן ונייד בעל 44 קלידים שיצרה החברה היה פריצת דרך של ממש לעומת מכשירי האולפן הענקיים ששימשו עד אז לסינתזה של צלילים. אגב, חברת מוג לייצר ממשיכה לייצר מינימוגים עד היום!
את הפרסום העולמי חב המוג לאלבום הפלטינה הקלאסי הראשון אי-פעם, "סוויצ'ט-און באך" של וונדי קרלוס, אלבום שהציג עיבודים ליצירות יוהן סבסטיאן באך לסינתסייזר מוג.
בהמשך שנות ה-70 זכה המוג להצלחה גדולה בקרב להקות רוק מתקדם, כמו יס, ELP ו-Camel. בשנות ה-80 יאמצו אותו גם להקות הגל החדש האלקטרוני ואמנים מתחום הסינת'פופ דוגמת גארי ניומן, UltraVox וקרפטוורק הגרמנית.
הנה המוג הראשון:
https://youtu.be/n3K_fZDvINs?t=11s
ודגם מתקדם וקטן יותר שלו:
https://youtu.be/1cew7dAbDh0?t=5s
מיני מוג משנות ה-70:
https://youtu.be/JZXpF1zpJkc
נסו למצוא אותו באוסף הסינטים הענקי הזה:
https://youtu.be/0XrPLBSlopQ
והרצאה קצרה על המוג ואיך אפשר להפוך אותו לתוכנה (עברית):
https://youtu.be/seFcHTtXt2E?long=yes
מוג (Moog) היה הסינתיסייזר האנלוגי הנייד הראשון שיצר רוברט מוג ב-1971. הוא היה קומפקטי יחסית ונוח לתפעול מקודמיו, הסינתיסייזרים האנלוגיים הראשונים, שהיו גם יקרים ביותר. זה הפך אותו לסינטסייזר הראשון שניתן היה לקחת להופעות ולהופיע אתו מול קהל.
הוא היה גם יציב מוסיקלית לעומת קודמיו. שכן בנוסף לגודלם ולמחירם הגבוה היו הסינטסייזרים האנלוגיים הראשונים מסובכים לתפעול, ולא יציבים בגובה הצליל שלהם. איכות המתנדים להפקת הצליל שבהם צוידו הייתה נמוכה משל המוג והאחרון היה סינטי שקל לכוונו מוסיקלית.
הסינתיסייזר של מוג היה הסינטי הראשון שזכה לפופולאריות ולשימוש נרחב. גם המינימוג, סינתיסייזר מוקטן ונייד בעל 44 קלידים שיצרה החברה היה פריצת דרך של ממש לעומת מכשירי האולפן הענקיים ששימשו עד אז לסינתזה של צלילים. אגב, חברת מוג לייצר ממשיכה לייצר מינימוגים עד היום!
את הפרסום העולמי חב המוג לאלבום הפלטינה הקלאסי הראשון אי-פעם, "סוויצ'ט-און באך" של וונדי קרלוס, אלבום שהציג עיבודים ליצירות יוהן סבסטיאן באך לסינתסייזר מוג.
בהמשך שנות ה-70 זכה המוג להצלחה גדולה בקרב להקות רוק מתקדם, כמו יס, ELP ו-Camel. בשנות ה-80 יאמצו אותו גם להקות הגל החדש האלקטרוני ואמנים מתחום הסינת'פופ דוגמת גארי ניומן, UltraVox וקרפטוורק הגרמנית.
הנה המוג הראשון:
https://youtu.be/n3K_fZDvINs?t=11s
ודגם מתקדם וקטן יותר שלו:
https://youtu.be/1cew7dAbDh0?t=5s
מיני מוג משנות ה-70:
https://youtu.be/JZXpF1zpJkc
נסו למצוא אותו באוסף הסינטים הענקי הזה:
https://youtu.be/0XrPLBSlopQ
והרצאה קצרה על המוג ואיך אפשר להפוך אותו לתוכנה (עברית):
https://youtu.be/seFcHTtXt2E?long=yes