די. בי. קופר היה עוד ברנש אמריקאי שבשנת 1971 חטף מטוס. זו תהיה חטיפת המטוס היחידה בהיסטוריה של ארה"ב שלא תפוענח. החטיפה התרחשה בערב חג ההודיה והוא הנחית את המטוס. בתור כופר דרש קופר וקיבל מצנחים ו-200 אלף דולרים. לדרישתו המריא המטוס שוב וכשהגיע לאזור שבחר, הוא עשה את הבלתי יאומן וקפץ מהמטוס עם שני מצנחים, כשהוא לבוש בחליפת עסקים. החטופים הנדהמים ראו אותו נעלם בין העננים וצולל למטה.

די. בי קופר לא נראה מאז שוב. גורלו לא נודע וכל הנסיונות להתחקות אחרי עקבותיו וגורלו לא צלחו. האזור שבו צנח, יש לומר, קשה לצניחה ולא ברור אם שרד.

הוא הפך לאגדה מאז ואנשים מבוגרים באמריקה אומרים עד היום את שמו בהערצה מסוימת.

הד"ש היחיד ממנו התקבל 9 שנים לאחר מכן, כשנמצאו 5,800 דולרים על גדות נהר קולומביה, על ידי ילד בן 9 ששיחק במקום. על פי מספרי השטרות הוכח שאלה היו השטרות שקיבל די. בי קופר, אך לא נודע כיצד הגיעו לשם.

המסתורין סביב חטיפת המטוס הזו נשאר גדול. גם מעצם העובדה שהחוטף הזדהה בעליה למטוס בשם של גיבור קומיקס בשם דן קופר. זו עובדה מעניינת, שכן אפילו הכינוי די. בי. קופר שבו התפרסם בכל העולם, מקורו בעיתונאי רשלן שרשם את השם לא נכון ופרסם אותו כך במהירות. זה לא שמו האמיתי של החוטף הנעלם שביצע את הפשע המושלם... אבל בעצם גם דן קופר הוא לא שמו האמיתי, אז מה זה בעצם משנה?

אגב, בשנים האחרונות טענה צעירה אמריקאית שהיא אחייניתו של קופר ושהוא חי. האם דיברה אמת?


הנה סיפורו של די בי קופר (עברית):

https://youtu.be/9-Rs7riZErk


ממצאים וחשדות שבינתיים לא העלו דבר (עברית):

https://youtu.be/GRQW0ru2ZEs


סיפור חטיפת המטוס המוצלחת של קופר באנגלית:

https://youtu.be/djzxu5Yv5Tk


כתבת טלוויזיה:

https://youtu.be/ZhAmZ_lnqss


כתבה על החטיפה היחידה שלא פוענחה בתולדות ארה"ב:

https://youtu.be/u1NFjrRiGsU


ואנשים שמקדישים את חייהם לפתור את פרשת די. בי. קופר:

http://youtu.be/UoTsnNGxRUs

שוד הרכבות הגדול היה אחד ממבצעי השוד המפורסמים בהיסטוריה של הפשע. השוד שביצעה כנופיית פושעים בת 15 חברים, בשנת 1963 שאב את ההשראה מסרטי המערב הפרוע.

במיוחד הוא שאב השראה מהמערבון הראשון בתולדות הקולנוע - "שוד הרכבת הגדול" של אדווין פורטר, סרט שבו הוצגה, אגב, כנראה לראשונה בתולדות הקולנוע, עריכה מקבילה, או עריכה צולבת, שמתארת על המסך כמה אירועים, המתרחשים בו-זמנית, אך במקומות שונים.

במהלך השוד פשטה הכנופיה על רכבת דואר שנשאה שטרות כסף שמיועדים להשמדה בלונדון. חברי הכנופיה הצליחו לקחת מהרכבת שלל בשווי של 2.6 מיליון ליש"ט - סכום דמיוני שהפך את השוד הזה לגדול ביותר במאה ה-20.

מכונית שהמתינה ליד הגשר אספה אותם והסיעה לחווה עזובה בשם לזרסלייד שבה המתין להם מטוס. רק ילד אחד שמכר להם היה שם כדי לספר לשוטרים על "האנשים הנדיבים שהיו כאן.." ולגרום בכך לאיתור שמותיהם.

בשבועות שלאחר מכן נתפסו כל חברי הכנופיה, חוץ מנהג קטר ששכרו. המרכזיים שבהם נדונו לעונשי מאסר כבדים ומתוכם שניים נמלטו - צ'רלס ווילסון, שנרצח כעבור זמן קצר בספרד ורוני ביגס, שיברח לברזיל ויהפוך לגיבור תרבות נועז, מעין סלב מקומי, יינשא לאישה מקומית ויבלה שם שנים רבות.

רק בזקנתו, חולה ומתגעגע, יחזור לאנגליה, ירצה מאסר קצר וישוחרר בשל מצבו הבריאותי.

והכסף, אתם שואלים... רק חלק קטן מהכסף שנשדד נמצא. מי אמר שהפשע לא משתלם?


הנה רוני ביגס, האסיר הנמלט של שוד הרכבות הגדול:

http://youtu.be/H5R5SoBYu_Y


ביקור במקום שבו נשדדה הרכבת ב-1963:

http://youtu.be/Eb2AK-me1b8


וסרטו של אדווין פורטר משנת 1903 על שוד הרכבת הגדול מהמאה ה-19, שהיווה השראה לשודדי רכבות:

http://youtu.be/Bc7wWOmEGGY?long=yes

מזימת אבק השריפה (Gunpowder Plot) היה ניסיון לרצוח את מלך אנגליה ג'יימס הראשון ואת כל אנשיו. זהו קשר שאירע בשנת 1605, שבמסגרתו ניסו קבוצה של קיצוניים קתולים לרצוח את מלך אנגליה ג'יימס הראשון, משפחתו, ואת ואנשי האצולה הפרוטסטנטית, על ידי פיצוץ בניין הפרלמנט הבריטי שבארמון ווסטמינסטר.

קשר אבק השריפה היה מזימה של קתולים באנגליה. באמצעותו הם קיוו לתפוס את המלוכה בממלכה ולהחזירה לנצרות הקתולית, כך שאנגליה תחזור לשליטת האפיפיור. המזימה הוכשלה לאחר שחבר פרלמנט קתולי קיבל אזהרה מאחד מהקושרים, שלא להגיע לטקס פתיחת הפרלמנט. הוא העדיף לדווח על כך ונערך חיפוש בבניין הפרלמנט כולו.

ברנש בשם גאי פוקס (Guy Fawkes) נתפס בחיפוש, כשהוא מחזיק בעששית ושעון. במרתף הפרלמנט נמצאו גם 36 חביות אבק שריפה. אם היו החביות מתפוצצות, כך התגלה במחקרים וניסויים מודרניים, היו המלך וכל אדם אחר בבניין מתים מיד. בזכות עינויים קשים הסגיר גאי פוקס את שאר הקושרים. לאחר משפט ראווה הוצאו כל הקושרים להורג בצורה אכזרית במיוחד, כבוגדים מהסוג החמור ביותר.

הקשר אולי נכשל, אבל דווקא גאי פוקס הלא מוכר, השאיר חותם של ממש בהיסטוריה האנגלית. המילה "בחור" באנגלית (guy) ככינוי כללי לאדם, באה משמו. היא נולדה מהמנהג של האנגלים לקרוא כך לדמות ששורפים ב"ליל גאי פוקס", מעין ל"ג בעומר שנחוג ב-5 בנובמבר, יום הכשלת הקשר, בכל מדינות הכתר הבריטי - מאנגליה ועד אוסטרליה.

גם המסכות של אנשי קבוצת המחאה "אנונימוס", קבוצה של קושרים קבועים שפועלים כיום נגד משטרים רבים - גם הן עוצבו על פי דיוקן פניו של גאי פוקס.

והזיכרון של ליל הקשר שסוכל, מוזכר במנהג טיקסי שמקיימים בפרלמנט האנגלי תמיד לפני טקס פתיחת הפרלמנט, כשאנשי משמר הפרלמנט מחפשים בכל חדרי הבניין אחר מטעני חבלה...


הנה סיפור קשר אבק השריפה וגאי פוקס:

https://youtu.be/TtdsuOuh_nk


תיאור קולנועי של המזימה ההיסטורית:

https://youtu.be/6WXBVGFR59M


קדימון מתוך סרט על המקרה:

https://youtu.be/y2n6sZRRuTo


שיר מהפנתר הוורוד שהוקדש לגאי פוקס (עברית):

http://youtu.be/lSfGMdyysA8


והקשר בין קבוצת ההאקרים אנונימוס לגאי פוקס:

http://youtu.be/2tfyfgvO2-E

צמד השודדים בוני וקלייד (Bonnie and Clyde), בוני פארקר וקלייד בארו, היו ידועים לשמצה בכל אמריקה. הם פעלו בשנות ה-30 של המאה הקודמת, בזמן השפל הגדול ומשכו תשומת לב רבה מצד התקשורת והציבור.

מעלליהם של בוני וקלייד ריתקו את דמיונם של בני התקופה והיו לשם דבר - השודדים הזוהרים, הרומנטיים, המעניינים ואולי אפילו הנערצים בכל הזמנים!

נכתבו עליהם שירים, נעשו סרטים והציבור אינו חדל להתעניין בזוג השודדים הנועזים הללו. עולם הקולנוע הציג שוב ושוב סרטים שסיפרו מי היו שני הפושעים הללו באמת, אבל זה לא עזר. כולם התעניינו בהם ורצו לכל סרט שסיפר את סיפורם, לרוב כזוג יפה ונועז שמצליח להילחם בכל העולם ולהתגבר באומץ, עד לסופם הטרגי, מיריות השוטרים שהניחו להם מארב.

הסרט שנעשה עליהם בשנות ה-60 היה סרט מהפכני בהיסטוריה של הקולנוע. הוא היה הפעם הראשונה בה הוצגו דווקא האנשים הרעים כגיבורי הסיפור ולא אנשי החוק והשריף הרודפים אחריהם. גם האופן שבו הוצגה האלימות בו היה חדשני ובוטה במיוחד ומעורב בהומור שבדיעבד הזכיר קצת קומיקס.


הנה קדימון לסרט על בוני וקלייד משנת 1967:

http://youtu.be/3ACCpXaA-MU


סצנת החיסול של השניים מהסרט שנקרא על שמם:

https://youtu.be/NrmUpso_xT8


סרט אותנטי שצולם מיד לאחר מותם ב-1934:

https://youtu.be/hzNntWE16xo


הרכב האמיתי של בוני וקלייד, עם חורי היריות שבו:

https://youtu.be/y3gtTNIlUZ4


וסרט תיעודי נחמד על בוני וקלייד (בעברית):

https://youtu.be/Z0O58JHO51Y?long=yes

אחד הפשעים המפורסמים בהיסטוריה הוא חטיפת התינוק של צ'רלס לינדברג (Lindbergh baby Kidnapping).

הכל קרה בשנת 1932, חודש מרץ, כשבנו הבכור של הטייס החלוץ לינדברג נחטף מעריסתו. צ'ארלס אוגוסטוס לינדברג הפעוט נלקח מבית משפחת לינדברג, בגיל שנה וחצי, בעת שההורים סועדים למטה את ארוחת הערב.

לינדברג, הבה נזכור, היה הטייס הראשון שהעז לחצות את האוקיינוס האטלנטי במטוס, בטיסת סולו, ללא עצירה וכשהוא לבדו. זה היה 5 שנים לפני החטיפה, בגיל 25 בלבד, כשצ'רלס לינדברג הצעיר מטיס את מטוסו האגדי "הרוח של סנט לואיס" ומדהים את העולם.

אך באותו לילה, חמש שנים אחר כך, אפילו לינדברג לא יכול היה להגן על בנו מפני הפשע שעתיד להסעיר את אמריקה. בתקשורת האמריקאית החטיפה הזו עתידה לקבל את השם "הפשע של המאה".

החטיפה התרחשה כשכמו בכל ערב, השכיבה המטפלת את צ'רלס לינדברג הפעוט לישון. הוא נם בחדרו שבקומה השנייה של אחוזת לינדברג בניו ג'רסי. שעה אחר כך היא נכנסה לבדוק שהכל כשורה והתינוק ישן שינה עמוקה. אבל בשעה 10 בערב, כשהיא שוב בדקה, כבר לא ישן התינוק במיטתו.

המטפלת נחפזה במדרגות וזעקה שהפעוט איננו. ההורים, שבדיוק סעדו בקומה הראשונה של ביתם, עלו במהירות ומצאו את החלון של חדר ילדם פתוח. על הרצפה נראו עקבות של בוץ.

אן, רעייתו של לינדברג, מצאה בחדר הריק פתק ובו דרישת כופר עבור בנה, על סך של 50,000 דולר.

העיתונות צעקה בכותרות ענק על חטיפתו של לינדברג הקטן, תינוק שמנמן, עם שיער זהוב ומתולתל ובעל עיניים כחולות, שזמן קצר לפני כן החל לדבר ולזחול.

אינספור אמריקאים ניסו לסייע לחיפושים. הם הציפו את המשטרה בחלקי מידע והשתתפו בחיפושים במקומות רבים. אך המידע שמסרו התברר ברובו כלא מבוסס ובחיפושים בסביבה נמצא רק סולם, שבו השתמשו ככל הנראה החוטפים כדי להגיע אל חלון חדרו של הפעוט.

ביום שלאחר החטיפה קיבלו ההורים גלויה, בה הובטח להם שהתינוק בריא. כמה ימים אחר כך הם נדרשו לשלם כבר דמי כופר בסך 70 אלף דולר. ההורים לא היססו והניחו מיד את התיק עם הכסף, במקום שבו דרשו החוטפים.

לינדברג ורעייתו קיבלו הודעה שבנם מונח בסירה ששמה "נלי", במיקום מסוים באזור מסצ'וסטס. אבל הסירה לא הייתה על החוף וכמובן שגם לא התינוק.

כמה ימים אחר כך זמן הסתברה הטרגדיה המלאה, כשנמצא צ'ארלס הקטן מת. גופתו אותרה לא הרחק מאחוזת ההורים. החוקרים קבעו שהוא נרצח בלילה שבו נחטף.

"הפשע של המאה" החריד את אמריקה והזוג לינדברג התקשה להמשיך ולחיות בביתו. לינדברג ואן עזבו די מהר ועברו להתגורר באירופה.

מה שרבים לא ידעו זה שלינדברג היה אנטישמי וחבר של אנטישמי ידוע אחר, יצרן כלי הרכב פורד. באירופה היו מי שהמתינו לו. כי בתור טייס נודע ואמיץ לינדברג זכה לכבוד עצום מהמשטר הנאצי. הוא קיבל אות כבוד מהטייס הגרמני המעוטר ומי שהיה מפקד חיל האוויר הגרמני באותם שנים, הרמן גרינג. מכאן הוא גם תמך ואף התחבר לנאציזם.

פרשת החטיפה המפורסמת נפתרה שנתיים אחר כך, ב-1935. כדאי לדעת שהשטרות שהועברו על ידי ההורים לחוטפים היו מסומנים. אחד מהם, שטר מסומן מדמי הכופר, הוביל את החוקרים אל ברנש בשם ברונו האופטמן. חקירה קצרה העלתה שהאיש היגר לארצות הברית מגרמניה ונזקק לכסף. אך הוא עצמו טען בעקביות שהוא חף מפשע.

על אף שלא נמצאו מספיק ראיות כדי שניתן יהיה להרשיעו, התביעה דרשה עונש מוות. יתכן שהדרישה הייתה גם בעקבות הלחץ הציבורי הרב, שניזון בין השאר מכך שהכופר שולם, אך לחוטפים לא הייתה כוונה מעולם, להשיב את התינוק בריא להוריו.

כך נידון האופטמן למוות ובשנת 1935 הוא הוצא להורג בכסא החשמלי. עד היום לא ידוע במפורש האם היה אכן החוטף או אחד מהחוטפים או שהיה חף מפשע כמו שטען.

ב-1939 נפתחה מלחמת העולם השנייה ולינדברג עצמו שב עם זוגתו לארצות הברית. הוא נתקל בהתנגדות ציבורית עצומה לקשריו עם הנאצים ורבים תבעו ממנו להחזיר את אות הכבוד שקיבל מגרינג.

אבל הטייס הנודע והאנטישמי התנגד לכך ואף הטיף ודרש שארה"ב לא תתערב במלחמה כנגד היטלר, תוך שהוא מאשים את היהודים באמריקה על כך שהם מעודדים מעורבות כזו.

שנים אחר כך, לאחר מותו של לינדברג, טענה אשתו שהוא מעולם לא שנא יהודים וכאב את הדימוי האנטישמי לו הוא זכה בציבוריות האמריקאית, אבל הכתם על דמותו ואהדתו למשטר החושך הנאצי נותר ומעולם לא הוסר באמת.


הנה הסיפור של חטיפת לינדברג:

https://youtu.be/Tg6-_miGVe8


יומן קולנוע מהתקופה:

https://youtu.be/3XX44bVs5H4


כך נתפס החוטף האופטמן:

https://youtu.be/FpwduHFPqHk


וסרטון תיעודי על פרשת "חטיפת התינוק של לינדברג":

https://youtu.be/DZMN8e1Vy8s?long=yes

רצח נשיא ארצות הברית, ג'ון פ. קנדי, היה אחד הרגעים הקשים של אמריקה. הנשיא הצעיר והיפה הזה, שעורר כל כך הרבה תקוות, נלחם בגזענות באמריקה ובעולם ונטע חזון חינוכי וטכנולוגי והביא הרבה תבונה מדינית לאמריקה, דווקא הוא נלקח בהתנקשות אכזרית שכזו.

כמעט כל אדם שחי בתקופה הזו במדינות המערב, יודע לספר איפה הוא היה כששמע על רצח קנדי, כי הוא לא היה סתם פוליטיקאי - הוא היה סמל לכנות, ליושר ולחוכמת הצעירים ולדור חדש של מנהיגים, שהתקשורת והציבור הרחב אוהבים - ממש כמו כוכבי קולנוע ואלילי זמר.

הרצח התרחש בעת ביקור של הנשיא קנדי בדאלאס, טקסס, ב-22 בנובמבר 1963. כשנורה, הנשיא קנדי ואשתו נסעו במכונית פתוחה ברחובות דאלאס, ביחד עם מושל טקסס, ג'ון קונלי, שגם הוא נפגע בהתנקשות.

עד היום יש המעלים ספקות בקשר לזהות המתנקשים ולמי שעומד מאחרי היורה בנשיא - הרוצח לי הארווי אוסוואלד. רבים משוכנעים ומנסים להפיץ את הדעה שהרוצח לא פעל לבדו. יש לציין שעד היום לא נמצאו לכך כל הוכחות או עדויות של ממש ושתיאוריות כאלה מופצות לאחר כל רצח כזה, כמעט בכל מקום בעולם.


הנה סיפורו של רצח קנדי ומשמעותו (מתורגם):

http://youtu.be/7YnF5JPzZm4


על רצח קנדי וההקשר שבו הוא אירע:

http://youtu.be/4EFCOLmxMJ0


לצערם של האמריקאים לא הייתה זו התנקשות יחידה:

https://youtu.be/Vu9RLmTrATg


ותכנית חינוכית בעברית על הנשיא האהוב שנרצח (עברית):

https://youtu.be/Al7DgUmfvZc?long=yes

זו אחת התופעות הפסיכולוגיות המוזרות והמפתיעות ביותר, אך היא רווחת בכל כך הרבה מקרים שהיא הפכה לתמרור אזהרה אצל פסיכולוגים. קוראים לה תסמונת סטוקהולם (Stockholm Syndrome) או שטוקהולם.

הציבור הרחב למד על תסמונת סטוקהולם לראשונה מסיפור מדהים שקרה באמת. הוא מתחיל כשנכדתו של איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט ומי שנחשבה היורשת של אימפריית העיתונות בשווי מיליארדי דולרים שלו, הצעירה פטרישיה הרסט, נחטפה בשנת 1974 מדירתה בברקלי. החוטפים, שכינו את עצמם "צבא השחרור הסימביונזי", החזיקו בה זמן רב בשבי. לאחר חודשיים צולמה פטי הרסט כשהיא משתתפת ביחד עם חברי האירגון בשוד בנק. כששוחררה מידי האירגון הסתבר שההזדהות שלה עם שוביה הייתה כל כך עמוקה שהיא הצטרפה לשורות הארגון וכונתה "טניה". פטי סבלה מ"סינדרום שטוקהולם".

תסמונת סטוקהולם היא תופעה שבה אנשים המוחזקים בכפייה בידי זרים, מפתחים כלפיהם וכלפי האידאולוגיה שבשמה הם פועלים, הזדהות נפשית, אהדה ואמפתיה.

הפסיכולוגיה מסבירה את התחושות הללו, שלכאורה אין בהן כל הגיון, בצל הסכנה, בכך שטראומה כזו יכולה ליצור אצל החטוף או השבוי רגשות חיוביים דווקא כלפי מי ששולט או אפילו פוגע בו.

תסמונת סטוקהולם יכולה להסביר את בחירתן של נשים שנחטפו להישאר עם חוטפיהן ולא לברוח גם כשהן יכולות, אם במנהג "חטיפת כלות", הנהוג בתרבויות שונות, ואם בחטיפה של ילדות בעולם המערבי, על ידי גברים שהופכים אותן בעל כורחן לבנות הזוג שלהם.

מקור השם "תסמונת שטוקהולם" הוא בשוד בנק שהתרחש בעיר שטוקהולם שבשוודיה בשנת 1973. במשך 5 ימים ננעל השודד עם כמה מעובדי הבנק בכספת הבנק ולאחר ששוחררו הסתבר בראיונות ושיחות עם פסיכולוגים, שהם הזדהו עם השודד החוטף ופחדו דווקא מהשוטרים שחילצו אותם.

אגב, סיפורה של פטי הרסט, יורשת המיליארדים, הסתיים במשפט שבו נגזר דינה ל־35 שנות מאסר. למושבעים לא הפריעה העובדה שהיא עברה עינויים ברוטליים ומעשי אונס בידי חוטפיה, עד שהגיעה למצבה המשונה. הנשיא ג'ימי קרטר המתיק את עונשה ל־22 חודשי מאסר בלבד. שנים אחריו היא זכתה לחנינה מלאה בידי הנשיא ביל קלינטון, ממש ביום עזיבתו את הבית הלבן.


הנה תסמונת סטוקהולם:

https://youtu.be/MOpqdlwdbyI


הסבר לתסמונת סטוקהולם:

https://youtu.be/riwHaBHnTi0


ובחיוך - אחת שסינדרום השטוקהולם שלה הוא מהיר במיוחד:

https://youtu.be/7_IBHU-17ao

זו אחת התופעות מעוררות החלחלה של השנים האחרונות שבשנת 2016 הפכה לטרפת של ממש. הליצנים הרוצחים (Killer clowns) הם תופעה שנולדה בעיירה גרינוויל, בדרום קרוליינה שבארצות הברית. מדובר באנשים, בדרך כלל גברים, שמפחידים אנשים עם סכינים ומשורים חשמליים, כשהם מחופשים לליצנים.

די מהר התפזר העניין לארצות שונות בעולם. גם בקנדה, באוסטרליה ובניו-זילנד מדווחים רבים על ליצנים מפחידים שכאלה. לא ברור מה מניע את הליצנים המפחידים הללו. יש הסבורים שמדובר במתיחה שיזמו אנשים מכל העולם באינטרנט, אחרים משערים שזהו קמפיין שיצא משליטה, סוג של מסע יחסי ציבור לסרט אימה בשם "31" שבמרכזו ליצנים רצחניים, משחק מחשב מפחיד שייצא בעתיד הקרוב או מחווה לספר "זה", של סטיבן קינג, שעסק ביצור מחופש לליצן שחי בביוב...

הפסיכולוגים, אגב, טוענים שיותר סביר שמדובר באדם אחד שהחל להתחפש ולהפחיד אנשים וכל השאר הם חקיינים משועממים ואנשים שרוצים לצבור צפיות לסרטוניהם המחליאים באתרים כמו יוטיוב.

מה שבטוח, הסרטונים האלה מופצים ברשת האינטרנט ומושכים מיליוני צפיות. במקביל הם גורמים לילדים הצופים בהם לחרדות וסיוטים קשים. הפחד מליצנים, קולרופוביה, הוא תופעה ותיקה וידועה בתרבות הפופולארית.

אחת התוצאות של התופעה העולמית המתרחבת כל כך היא שאנשים המתפרנסים מהופעות כליצנים הפסיקו כמעט לעבוד, בגלל הפחד הגואה מליצנים. אפילו רשת המזון המהיר מקדונלד'ס, הפסיקה להשתמש בדמות הליצן האהובה שלה, רונלד מקדונלד.

כך או כך, במקומות רבים הפכו הרודפים לנרדפים. משטרת אוסטרליה הזהירה גברים שיתלבשו כליצנים מהאשמתם בפלילים, במקומות רבים הם הוזהרו שיהפכו לקורבנות של התארגנויות אזרחים שמאיימות לתקוף אותם ולעשות בהם לינץ'.

ומילה לילדים שבו: אל תאמינו שליצנים הם רעים. יש אנשים רעים בכל מקום ובכל תחום ולמזלנו הם מעטים ביחס לטוב שיש בקרב בני האדם. מרבית הליצנים בעולם הם אנשים נהדרים, שמשמחים ומסייעים לאנשים לצחוק ולהיות בריאים. אז זכרו שאין רע בליצנים - הרע הוא רק בבני אדם רעים.


הנה סיבות הפחד שלנו מליצנים וההפיכה שלו לכלי הפחדה (עברית):

https://youtu.be/ZfWcyrPD6z0


כך מדווחת תופעת הליצנים הרוצחים:

https://youtu.be/RZTo5CGTSAY


עוד דיווח על ליצן רוצח בפלורידה:

https://youtu.be/oRJGZNrAgGY


ליצנים רוצחים גורמים לפגיעה קשה בפרנסה של הליצנים המקצועיים:

https://youtu.be/FjmbFh40xp8


וכתבת טלוויזיה על התופעה החולנית של הליצנים הרוצחים:

https://youtu.be/Z_djVzU_cnk?long=yes

מכירים את ה-Monday Blues? - קצת כמו ה"דיכאון של יום ראשון" אצלנו, אנשים מבואסים להתחיל את שבוע העבודה שוב. יש כאלו שנכנסים ממש לדיכאון.

אחד מהלהיטים הגדולים בכל הזמנים הוא "אני לא אוהבת ימי שני", של להקה בריטית בשם המסעיר "עכברושי בומטאון". בומטאון רטס.

כשיצא, השיר הזה הפך להיט מיידי בעולם כולו. הוא הגיע למקום הראשון ב-30 מדינות בו-זמנית והפך לאחד השירים החשובים בכל הזמנים. גם ואולי במיוחד, כי הוא גילה לעולם את בוב גלדוף החברתי, סולן הלהקה ומי שיתפרסם אף יותר מהמוסיקאי שהוא, בתור הכוח המניע להרבה מפעלי צדקה מוסיקליים ברמה העולמית. לא מעט אנשים על כדור הארץ חבים לו את חייהם.

אבל לא כולם יודעים שהשיר מספר על מקרה אמיתי של פשע נורא ומשונה כאחד. הוא מתחיל בילדה אמריקאית בת 16 בשם ברנדה ספנסר, שהייתה בעלת עבר של התעללות בבעלי חיים ואלימות כלפי ילדים.

ביום שני אחד ברנדה ספנסר פתחה את חלון ביתה וממש מהחלון הוא ירתה למוות ופצעה תלמידים, מורים ושוטרים, בבית הספר היסודי שמול ביתה.

כשתפסו אותה ושאלו "מדוע עשית זאת?" היא ענתה ביובש "אינני אוהבת את ימי שני".

לאחר משפט קצר ומהיר הנערה הוכנסה למאסר עולם בכלא. אבל עם הזמן הסתברה האמת האיומה. זה קרה כששברה אימה את שתיקתה והאשימה את אביה של ברנדה, על שקנה לה את רובה הציד שבו רצחה. היא גם הסגירה התעללות איומה שהתעלל בילדה במשך שנים והביאה אותה להתנהגות האכזריות והאלימה שלה, עד לשיא שברצח הסתמי לכאורה.

מעבר לסיפור העצוב של ברנדה ספנסר ולשיר הקשה שנולד ממנו, אפשר גם ללמוד מהמקרה הזה, שאם אתם נחשפים לילדים אלימים ואכזריים שכאלה, כדאי לספר על כך למישהו בוגר. הסיפור של ברנדה אינו היחיד שמראה שילד אלים ואכזרי הוא לרוב קורבן לאלימות קשה בעצמו. אפשר למנוע את הבריונות, האלימות והרצח הבאים.


הנה סיפור המעשה:

https://youtu.be/zWj0SmzIHO8


דיווח בזמן אמת:

https://youtu.be/wuPOeQRKyMo


הלהיט הענקי "אני לא אוהבת ימי שני" של להקת "בומטאון ראטס":

https://youtu.be/-Kobdb37Cwc


המחשה של הסיפור בציורים:

https://youtu.be/JTW4SeC9UPY


השיר ב"לייב אייד" - אחד ממופעי התרומה שהפיק בוב גלדוף למאבק במחלת האיידס:

https://youtu.be/FcZW0GFLSdw


ראיון עם הנערה שהפכה לאסירה, שנים רבות אחרי:

https://youtu.be/Qsj0zRj9Jp4


וביצוע של השיר בליווי פסנתר בלבד:

https://youtu.be/z2g93zwp9cc

ג'ון לנון הוא מגדולי המוסיקאים במאה ה-20. הוא הנהיג ביחד עם פול מקרטני את להקת הרוק "החיפושיות" (הביטלס) וכתב אחדים מהשירים היפים בתולדות מוסיקת הפופ. גם לאחר התפרקות הלהקה הוא המשיך לקיים קריירת סולו מרשימה והיה פעיל פוליטי למען שלום בעולם, תחת הסיסמה "תנו צ'אנס לשלום".

רצח ג'ון לנון התרחש, לא להאמין, כשמעריץ שלו ירה בו. זה קרה ב-8 בדצמבר 1980 כשלנון נורה למוות בידי מרק דיוויד צ'פמן בפתח ביתו שבניו יורק, לעיני אשתו יוקו אונו. הרוצח צ'פמן המתין ללנון בפתח בניין מגוריו במשך כל היום. הוא החזיק את הספר "התפסן בשדה השיפון", שעליו כתב "זוהי הצהרתי" והמתין. אחר הצהריים, כשלנון יצא למונית, הוא עמד בתור ביחד עם עוד ממעריציו של הזמר, כדי לקבל חתימה ולנון חתם על אלבומו שצ'פמן הושיט לו. מעריץ אחר עוד הספיק לצלם את הרוצח מקבל חתימה מהנרצח.

בלילה, כשחזרו לנון ויוקו אונו מאולפן ההקלטות, ירה בו צ'פמן 5 כדורים בגב. לקריאת התדהמה של השומר שלכד אותו "אתה יודע מה עשית?" ענה צ'פמן כשהוא רגוע: "כן, בדיוק יריתי בג'ון לנון!"


הנה סרטון על חייו של ג'ון לנון:

http://youtu.be/no5wWz8y4fw


על חשיבות המוסיקה והדעות של לנון (מתורגם):

http://youtu.be/wdFvXXSidwU


דיווח על הרצח של מנהיג הרוק:

http://youtu.be/s0nbMeX8uBM


קדימון לסרט על הרצח המשונה וחסר הסיבה של לנון (מתורגם):

http://youtu.be/q0UhiC1IcCw


המעריצים בהלם אחרי מותו:

http://youtu.be/vVXgbEYE6dU


ודייב גרוהל, סולן הפו פייטרז, מספר על הקסם של ביטלס ולנון, שאפילו שיר בינוני שלהם הוא ענק לעולם:

https://youtu.be/sxqzMYjjkW8

אם כל ילד בעולם המערבי מכיר את "המונה ליזה" הרי שזה לא מעט בזכות גנב קטן ולא מתוחכם במיוחד - זה היה הוא שהפך את המונה ליזה מסתם ציור נודע ואהוד בעיקר על מומחים לאייקון התרבות החשוב בעולם!

זה קרה באוגוסט 1911. ממוזיאון הלובר שבפאריז נגנבה ה"מונה ליזה". הגנב, עובד המוזיאון ששמו וינצ'נזו פרוג'ה, החביא את הציור הקטן מתחת למעילו ויצא מהמוזיאון באדישות רבה. לשווא חיפשו שוטרי פאריס אחר הגנב, הציעו פרס כספי למוסר המידע וחקרו כל מי שיכול היה לדעת משהו, אך לא מצאו דבר.

המדהים הוא שבזכות גניבתה על ידי אותו פרוג'ה, הייתה היצירה שנגנבה לסנסציה עולמית. כך או כך, במשך שנתיים החביא הגנב את הציור שיהפוך מעתה ליצירה הכי מפורסמת בהיסטוריה, בארגז מתחת למיטתו.

כשהוא שב לאיטליה, אחרי שנתיים, הציע פרוג'ה הנבעך למכור את התמונה למוזיאון אופיצי שבעיר פירנצה. דקות אחר-כך קיבלה המשטרה המקומית את הטלפון שהפך אותה לגיבורת הפענוחים של אותם הזמנים. המונה ליזה נמצאה!

אחר-כך יספר הגנב "פעלתי בשל דחף רגעי". בהמשך הוא ישנה את גרסתו ויספר שרצה להשיבה לאיטליה, שממנה שדד אותה נפוליאון. במשפט יאמר זאת שוב והשופטים יקלו את דינו, על אף הידע ההיסטורי הלא מרשים שגילה... צחוק הגורל, שאחרי מאסר לא ארוך ישוב פרוג'ה "הפטריוט" לצרפת וימות בה כמה שנים מאוחר יותר.


הנה סיפורה של המונה ליזה והגניבה שפרסמה אותה בעולם כולו (מתורגם):

https://youtu.be/yRK_uCMwZPY


כך דווקא גניבת היצירה תפרסם אותה בכל העולם ותספק פרטים רבים שלא יאומנו:

https://youtu.be/aPIeJqh_oTA


סיפורו של הציור והגניבה שהפכה אותו למפורסם ביותר בעולם (עברית):

https://youtu.be/4wc_t8VcVVM


שחזור הגניבה הפשוטה להפליא של המונה ליזה ממוזיאון הלובר:

http://youtu.be/BhXaD2PTFwQ


והחשד שמאחרי הגנב עמד מוח מתוחכם הרבה יותר, שזמם סנסציה משלו:

http://youtu.be/Rq0jS8mAJ4Q

בר באמריקה. עת הארץ מוטלות גופות של שלושה אנשים. פטי ולנטיין יורדת במדרגות לרינת הבר ונדהמת למראה התמונה הברוטלית. מי רצח אותם?

ולמה?

רובין קרטר היה מתאגרף מצוין שיכול היה בקלות להיות אלוף העולם. אבל הוא הורשע ברצח הזה שמעולם לא ביצע. הוא ישב במשך 20 שנה בכלא על מעשה שלא היה אפילו מעורב בו.

בעת שישב בכלא, בשנות ה-70, פרסם הזמר הנערץ בוב דילן שיר מחאה ארוך ומפורט בשם "הוריקן", על סיפורו של המתאגרף שכונה בכינוי הזה וכמילות השיר "יושב בכלא על משהו שלא עשה".

את השיר מיקם דילן בתחילתו של אלבום מעולה שלו והפך אותו ללהיט ענק במצעד הפזמונים האמריקאי. וכשדילן כותב שיר על מישהו או על משהו, כל העולם מאזין. הוא עורר התעניינות עצומה במתאגרף השחור לשעבר שריצה שנות מאסר ארוכות בכלא.

השיר הארוך והקשה להאזנה הצליח לגרום למפורסמים רבים להצטרף למאבקו למשפט חוזר למתאגרף האומלל. גם במשפט זה הורשע, אך המאבק הציבורי נמשך. במשפט שלישי, דבר שלכשעצמו מתרחש באמריקה לעיתים רחוקות, אם בכלל, סוף סוף זכה קרטר למשפט צדק וזוכה לחלוטין מהפשע.

בנוסף לזיכוי, עשה השופט מעשה חשוב. הוא גינה קשות את הגזענות שעמדה בבסיס ההרשעות הקודמות.

התוצאה הייתה מדהימה לא פחות מהסיפור הלא יאומן שסיפרנו עד עכשיו. רובין קרטר, בחור שחור וחסר השכלה, משוחרר מהכלא אחרי 20 שנות מאסר על לא עוול בכפיו, התיישב ללמוד משפטים. הוא הפך לעורך דין בקנדה.

בוב דילן, אייקון ולוחם חברתי לאורך כל הקריירה שלו, לא חזר מעולם לשיר בהופעות את השיר שכתב עליו. הוא את העבודה שלו למען הצדק עשה.


הנה השיר של דילן עם תמונות מפרשת "הוריקן":

https://youtu.be/CCDo9Ms8qPg


על מסע ההופעות ב-1975 שהמשיך את המסע לזיכויו של קרטר (מתורגם):

https://youtu.be/yhp99E-XLwY


גירסת כיסוי לשיר "הוריקן" שחולל סערה:

http://youtu.be/INWM1_wJhuw


קדימון מהסרט "ההוריקן" על סיפורו של רובין הוריקן קארטר:

http://youtu.be/xLGdTAseMGM


קרבות אגרוף של רובין קרטר מהקריירה שנקטעה:

https://youtu.be/_wSUVM4ABvc


אחרי ששוחרר ולמד משפטים - עורך דין רובין קארטר נואם לפני קהל:

http://youtu.be/nhKew1z2UcY


וסרט תיעודי על פרשת רובין קרטר הוריקן:

https://youtu.be/YYHiRtgo3dA?long=yes

זה קרה בעיר ההימורים לאס וגאס כשטופאק שאקור (Tupac Shakur), אגדת הראפ משנות ה-90, סמל ההתנגדות והפעילות נגד אפליית האדם השחור באמריקה, מי שנחשב הראפר המשפיע בכל הזמנים והראפר החשוב ביותר בעשור שלו נורה מתוך מכונית ומת.

שנים רבות חלפו מאז מותו של טופאק שקור. מרתק לחשוב שהוא נרצח דווקא בווגאס. לרוב לאס וגאס נתפסת כמקום אליו מגיעים אמנים בסוף דרכם, כדי להופיע בהופעות נוצצות וחלולות, שנועדו ללטף ולספק את הזיכרונות של המיליונרים המשועממים ולשיר להם שוב ושוב את אותו חומר שמספק להם את הנוסטלגיה המתבקשת.

טופאק לא היה כזה. האיש שילדותו עברה עליו עם סבא שהיה מבכירי תנועת הפנתרים השחורים, אימא מהפכנית, פנתרה שחורה וחזקה, שעברה עם ילדיה מניו יורק לבולטימור ומשם לקליפורניה, לא פרגן לאמריקה. כשכוכבו דרך הוא ביקר אותה בלי גבולות, קרא לאמריקה "הכנופיה הגדולה בעולם" ופיזר ללא הפסקה מסרים חתרניים נגד הגזענות, האפליה, האליטה הלבנה, האילומינטי והרדיפה של השחורים.

האיש שעתיד להפוך לאחד האייקונים הגדולים של הראפ לא עשה ראפ שכונות קטן ועגמומי. הוא נתן בראש, בסגנון ה"גנגסטה ראפ" הכוחני. אבל הוא הירבה גם לתרום המון מהכנסותיו מהופעות, עבור קהילות עניות של שחורים.

בעיני הממסד הלבן הוא הופך במקביל יותר ויותר מסוכן מסתם ראפר. טופאק היה משכיל וחכם הרבה יותר מהקולגות שלו בעולם הראפ. מיום ליום, משיר לשיר ואלבום אחרי אלבום טופאק שאקור הפך להיות הקול של השחורים באמריקה של הניינטיז, אמריקה הגזענית והמפלה אותם.

בסיקסטיז זה היה מרטין לותר קינג. בניינטיז זה טופאק.

כשסגן הנשיא של רייגן, דן קווייל, גינה אותו בטלוויזיה, על רצח שוטר שנעשה לכאורה בהשפעת שיר שלו, טופאק הבטיח לשלוח לו דיסק מתנה, עם הקדשה על קידום המכירות שעשה לו. בסרט על חייו הוא מבטיח לקהל שלו שיכתוב את זה עם שגיאות, כדי "שהטמבל יבין..."

אבל טופאק הסתבך שוב ושוב, עם שוטרים לבנים שמענים ברחוב "אחים שחורים", בעבירות מין שטפלו עליו מפה ומשם ושלל עניינים משפטיים וגם מאסר. בכלא הוא קרא הרבה מספרו של ניקולו מקיאבלי, הפילוסוף שכתב את "הנסיך", אולי ספר המנהיגות המשפיע בהיסטוריה.

הוא הלך והסתבך גם במאבקים של חברות תקליטים והחליט להקים את "מקיאבלי רקורדס", חברת התקליטים שלו, שתקדם אמנים צעירים ותיקרא על שמו של אהובו מקיאבלי. בינתיים הוא מקים את הסניף של "דת' רואו" בשביל שוג, המנהל שלו.

ב-1996 קרה מה שרבים בקהילה השחורה חששו שיקרה. טופאק, שביקר בלאס וגאס כדי לראות קרב איגרוף של מייק טייסון, נורה במכוניתו ממכונית חולפת. הרצח של אחד הראפרים הגדולים בהיסטוריה נגרם, לפי הטענה, כחלק ממלחמת הראפ בין כנופיות החוף המערבי והמזרחי. טופאק היה חלק מהמאבק הזה ונראה שההסבר מניח את הדעת, אבל הרוצחים לא נתפסו מעולם וידוע שלא מעט גורמים אחרים "לא ממש אהבו אותו".

טופאק שאקור מת מזמן. האיש שעד מותו בגיל 25 הוציא 9 אלבומי פלטינה, שהמכירות שלו כבר עברו מזמן את 100 מיליון האלבומים ושהולוגרמות שלו מככבות כיום בהופעות חיות שהוא לא זכה לקיים.

שמו הפך מזמן לאגדה. גם תיאוריות הקונספירציה על חייו הממשיכים וגם מיתוס מותו והמסתורין סביבו, שניהם חלק ממיתולוגיית ההיפ-הופ. עד היום השאלה הכי מסתורית וזו שמעסיקה את עולם ההיפ הופ יותר מכל היא "מי רצח את טופאק?"


הנה שחזור מדויק של אירועי הרצח של טופאק שאקור:

https://youtu.be/ODgWWPDwddA


קדימון לסרט על חייו ומותו של אגדת הראפ והלוחם השחור (מתורגם):

https://youtu.be/aJyR2AV9HlQ


טופאק מדבר (מתורגם):

https://youtu.be/5g56DbHQEE4


שינויים (מתורגם):

https://youtu.be/V2k3ScQeSAI


All Eyez on Me - שיר הנושא מהאלבום האחרון (מתורגם):

https://youtu.be/3OZ_yZKN53w


ההתוודות של בחור שהיה במכונית ממנה טופאק נורה אבל נאמן לקוד הרחוב ולא מגלה מי הרוצח:

https://youtu.be/vY3Y6m16J-I


When Thugz Cry, בעברית: "כשערסים בוכים" (מתורגם):

https://youtu.be/tH3jdMU_Qeg


וחוזר במקום לחיים ללייב - בתור הולוגרמות (עברית):

https://youtu.be/kf-cEFnSQAs

קצת מצחיק לקרוא לה פושעת, במיוחד אם לוקחים בחשבון שההיסטוריה הראתה לנו שמדובר כנראה באחת הנשים האמיצות והישרות אי-פעם.. רוזה לואיז פארקס התפרסמה בשנת 1955 בשל הסירוב שלה לפנות את הכסא שלה באוטובוס לאדם לבן, כפי שקבע החוק המקומי בממפיס שבדרום ארה"ב. סירובה לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן הוביל למעצרה ולפתיחת משפט נגדה.

עקרונית היא הייתה פושעת של אותם זמנים. למעשה, היא מרדה בחוקי הגזע. אך פארקס לא היתה סתם מורדת ילדותית. היא היתה מהדמויות החשובות ביותר במלחמה כנגד הגזענות באמריקה, אמריקאית שחורה ופעילה מרכזית בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח. בעזרתו של מרטין לותר קינג היא הנהיגה חרם קשה כנגד חברת האוטובוסים ובתום כ-380 יום של הימנעות השחורים מנסיעה באוטובוסים של חברת האוטובוסים הגזענית הסתיים חרם האוטובוסים של מונטגומרי בנצחון צודק ומרהיב של שינוי החוק המפלה.

ביטול החוק בידי בית המשפט העליון לווה בקביעה מוסרית חשובה של בית המשפט, שהחוק מבוטל כיוון שהוא נוגד את החוקה האמריקנית. פארקס הפכה מפושעת מורשעת לסמל של עמידה על שוויון זכויות, אומץ לב ונכונות לשלם את המחיר על סירוב לציית לחוקים לא מוסריים.


הנה סקירה נהדרת של ילדים על רוזה פארקס (עברית):

https://youtu.be/NghkVJNmMpE


הסבר על פועלה למען שוויון זכויות לשחורים (מתורגם):

https://youtu.be/tLfbmepDd4c


על ה"עבירה" של רוזה פארקס, במילותיה שלה:

https://youtu.be/ceY69qSXfZs


סצנת המעצר של רוזה פארקס מתוך סרט על חייה:

http://youtu.be/kxXzKG9t4L8


מצגת וידאו על האישה שלא קמה ללבנים (עברית):

https://youtu.be/ITAjuofhSUg


ותולדות חייה של רוזה פארקס:

https://youtu.be/v8A9gvb5Fh0

האיש שביצע את התרמית הגדולה בהיסטוריה האנושית הוא ברנרד מיידוף, איש עסקים והשקעות יהודי-אמריקאי. מיידוף הונה אלפי אנשים, רובם בעלי הון ועשירים, שהפקידו בידיו סכום מצטבר של כ-65 מיליארד דולר, במשך 30 שנה, והפסידו את כל כספם.

שיטת התרמית שביצע מיידוף קרויה "הונאת פונזי". מדובר בתרמית "פירמידה", כלומר הוא קיבל את כספם של בעלי הון והציג כאילו הוא מרוויח בשבילם סכומים גדולים, שילם להם מכספם של משקיעים חדשים וכך הלאה - הוא תמיד שילם לקודמים מכספם של המשקיעים החדשים. כך, משך 30 שנה, כל המשקיעים המרוצים ש"הרוויחו סכומים גדולים", המליצו לחבריהם, מכריהם ובני משפחתם והללו הצטרפו לחגיגה... הם לא ידעו שבמשך כל התקופה הארוכה של ההונאה, הפסיד מיידוף סכומי עתק ושללא גיוס המשקיעים החדשים היה נתפס כבר מזמן.

"הונאת מיידוף" היא ההונאה הגדולה ביותר שבוצעה אי-פעם על ידי אדם בודד והוא הורשע במשפט מתוקשר מאד. בית המשפט גזר עליו 150 שנות מאסר והוא לא ייצא מהכלא בחייו. בראיון שנתן מהכלא הוא אמר שהתפלא שהוא לא נתפס הרבה יותר מוקדם.


הנה גדול הנוכלים בהיסטוריה, ברנרד מיידוף:

http://youtu.be/SsSGZezvuSg


ואותו מיידוף, כמה שנים לפני שנחשפה התרמית שלו:

http://youtu.be/mMQTiD-FAlw

על "הפושע" הבא יעניין אתכם מאד לקרוא... "משפט הקופים" היה הכינוי של משפט פלילי עסק בדרך שבה יש ללמד את מוצא האדם בבתי הספר באמריקה. הוויכוח שהביא למשפט נסב בין הדתיים שהאמינו בבריאת העולם כפי שהוא מוצג בתנ"ך, לבין החילונים שצידדו בתורת האבולוציה של צ'ארלס דארווין.

"משפט הקופים" הוא הכינוי שניתן ל"משפט סקופס" שנערך בשנת 1925 במדינת טנסי שבארצות הברית. במשפט הועמד לדין מורה ששמו היה ג'ון סקופס. סקופס הואשם בכך שלימד בכיתה את תורת האבולוציה של דרווין, על אף האיסור שנחקק בחוק 4 חודשים לפני כן, שבו נאמר שאין ללמד את תורת האבולוציה, מסיבות דתיות.

המורה ג'ון סקופס התנדב ללמד את תורת האבולוציה ובכך נענה להצעת "האיגוד האמריקאי לזכויות האזרח" שהתנגד לחוק הדתי והאנטי-מדעי וחיפש מישהו שיהיה מוכן להישפט על הפרתו, כדי להעלות את הנושא לתקשורת ולעורר דיון ציבורי בחוק. ההפגנות והעניין הציבורי בנושא ובאבולוציה גברו תודות למשפט.

בסוף המשפט, לאחר ערעור על הרשעתו, זוכה המורה סקופס בשל סיבות טכניות ולמעשה ניצח במאבק, אך החוק עצמו בוטל רק בשנת 1967 על ידי בית המשפט העליון של ארה"ב.


הנה סיפורו של "משפט הקופים":

https://youtu.be/XcXaXNSs_lQ


כך התחיל הסיפור..

https://youtu.be/xOgI0b-tEAg


יומן חדשות מתקופת המשפט על פרשת משפט הקופים ועל החשיבות שלה:

http://youtu.be/ofM99LFZhxo


הסבר ארוך וסבוך על המשפט של האבולוציה נגד הדת:

https://youtu.be/woikQ-czejY


לפחות ביהדות ניתן לפשר בין אבולוציה ודת (עברית):

https://youtu.be/DnAs3qAq5jE


וסרט ארוך על משפט הקופים:

https://youtu.be/AMWXc365HMU?long=yes

"אתה יכול להרגיש את זה בא באוויר הלילה?"

שיר הרוק האפי שנפתח במילים האלה, "In the Air Tonight", הוא ללא ספק אחד השירים הידועים של האייטיז. זה שיר נוגע ללב ולכאב שבאופן מפתיע גם היה לאחד השירים הגדולים של שנות ה-80.

יש בשיר הזה מעבר תופים מרתק וחדשני,שבזכותו הוא גם הפך למאסטרפיס. המעבר הזה, "רול תופים" כמו שקראו לזה פעם, מתרחש במעבר בין הבתים הפותחים, אלה עם הסינתסייזר הרך שמלווה ומכונת התופים השקטה, כמעט מטרונומית, שברקע ובין החלק הסוער, הרוקי, הקשוח בסאונד ובזעקה של הזמר.

דומה שאין חובב רוק שלא מתופף באוויר כשנשמע בשיר מעבר התופים המפורסם ביותר בתולדות הרוק. אגדה. לא פחות.

אבל השיר הזה ידוע בעוד משהו. יש בו לכאורה משהו אפל שמערב זיכרון ילדות או התבגרות קשה. לפיו, קולינס הצעיר היה עד לרצח. הוא ראה פעם כשהלך ליד הנהר אדם טובע ומתחנן להצלה. ממש מולו עמד אדם, שיכול היה להצילו ולא נקף אצבע.

קולינס, לפי הסיפור, היה עד לתקרית הזו שהיא בעצם רצח. שנים אחר כך, הוא הזמין את האיש האדיש להופעה שלו, סידר לו כרטיס בשורה הראשונה וכשהגיע לשיר הזה בהופעה, הוא שר לו בגוף שני על כך שהוא יודע שהאיש סירב לבוא לעזרתו של אדם טובע.

בום.

כי זה האינטרנט, שמישהו חשף בו את העניין, פתח את הפצע והפיץ את ההתרחשות הזו, שאיש לא יודע בדיוק כיצד היא התגלתה. השמועה תפסה, כדרכה של הרשת, גובה ובעיקר רוחב ויראלי מטורף.

הסיפור כל כך פורש כנפיים בעולם, שאפילו הראפר הנודע אמינם מזכיר אותו בלהיט ענק שלו. זה קורה בשיר הכי מצליח שלו "Stan", כשהוא פונה לזוגתו ומבקש ממנה להצילו, כשהוא טובע "כמו בשיר של פיל קולינס".

אבל הפתעה. פיל קולינס עצמו מכחיש כל קשר לסיפור הזה. בראיונות הוא מבהיר שלא היה רצח כזה ושאיש מעולם לא טבע. הכל עורבא פרח. המילים של השיר היו לדברי פיל חלק מאילתור, שירה ספונטנית מול המחשב, כשהקליט את השירה והסינתסייזר שמלווה אותה, עם מכונת התופים שברקע.

המילים האלה, שלא נכתבו, אלא הושרו אל המיקרופון ספונטנית, נולדו מהכעס של גבר שזה עתה חזר מסיבוב הופעות גדול וגילה שננטש על ידי אשתו. הן מבטאות כעס על הפרידה וכנראה גם על ההשפלה של גבר אומלל וגרוש, שאשתו עזבה את הבית.

וצריך לזכור שזה פיל קולינס, שבשלב הזה בקריירה שלו הוא אחד הזמרים המצליחים בעולם. הוא מנהיג להקת ג'נסיס המיתולוגית ומי שהפך אותה מלהקת רוק מתקדם איכותית אבל תפרנית למעצמת רוק שאין הרבה כמותה. ג'נסיס בראשותו היא מפעל רוק, תאגיד עם הכנסות כספיות ענקיות, המוני עובדים והצלחה מסחרית מטורפת.

וכך, יוצא ש"In the Air Tonight" הוא לא רק אחד הלהיטים שבאלבום. הוא השיר הכי מצליח מביניהם, שיר רגשי שמגלה לפיל מה עובד במכירות ובכך הופך לאחד המנועים להצלחתו העתידית של קולינס, גם כזמר סולן וכותב, שיודע להנפיק בלדות פוצעות לב ונמכרות היטב.

אז רצח לא היה שם, אבל כסף היה גם היה - והמון.


הנה השיר בהופעה:

https://youtu.be/IeDMnyQzS88


הסיפור של השיר:

https://youtu.be/Nw4LrjTIVvc


עוד מהסיפור:

https://youtu.be/k05t7GhvMW0


וקולינס מספר על הרצח בראיון טלוויזיה:

https://youtu.be/kLRy_RkoTKA