שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה הסיפור של מנגינת צ'ופסטיקס?
מיליוני ילדים בכל העולם שישבו מול פסנתר מכירים את המנגינה הפשוטה הזו. היא נכתבה בשנת 1877 על ידי נערה סקוטית בת 16 בשם יופמיה אלן (Euphemia Allen) שגדלה במשפחה מוסיקלית בגלזגו.
השם המקורי של היצירה היה "ואלס הצ'ופ המפורסם" (The Celebrated Chop Waltz). הוא מגיע מהוראות מיוחדות שכתבה יופמיה בעמוד השלישי של המהדורה המקורית: "חלק זה צריך להתנגן בשתי הידיים כשהן מסובבות על צידן, כשהאצבעות הקטנות למטה, כך שתנועות הידיים מחקות את החיתוך שממנו הוואלס הזה מקבל את שמו".
בעצם, המלחינה ביקשה מהמנגנים להכות את הקלידים בתנועת קיצוץ, כמו סכין שקוצץ צלעות בשר. מאוחר יותר, כשהמנגינה התפשטה, אנשים החלו לנגן אותה רק בשתי אצבעות והשם השתנה לצ'ופסטיקס (Chopsticks), מקלות האכילה הסיניים.
אביה של יופמיה היה מורה נחשב למחול. לעומת זאת אחיה, מוצרט אלן (Mozart Allan), היה מוציא לאור של מוסיקה. כשיופמיה החליטה לפרסם את היצירה הפשוטה הזו, ההחלטה שלה, ככל הנראה כדי שתתקבל ברצינות, הייתה לפרסם תחת שם העט ארתור דה לולי ( Arthur de Lulli).
המנגינה הפכה מיד להצלחה מסחרית עצומה. ומעניין שאפילו מלחינים מפורסמים לא יכלו לעמוד בפניה.
למשל, קבוצה של 5 מלחינים רוסים בהובלת אלכסנדר בורודין (Alexander Borodin), ביחד עם ניקולאי רימסקי-קורסקוב (Nikolai Rimsky-Korsakov) ועוד שלושה נוספים חיברו יחד בשנים 1878-1879, וריאציות לדואט פסנתר על המנגינה הפשוטה.
הם פרסמו את האוסף תחת השם "פרפרזות" (Paraphrases). מעניין לציין שמודסט מוסורגסקי (Modest Mussorgsky), בדרך כלל חבר בקבוצה הזו של המלחינים הרוסים, סירב להשתתף בפרויקט כי חשב שהרעיון חסר משמעות.
כשפרנץ ליסט (Franz Liszt), אחד הפסנתרנים הגדולים בהיסטוריה, שמע על האוסף הזה, הוא התלהב כל כך שכתב יצירה קצרה משלו כמחווה למנגינת הצ'ופסטיקס והיא צורפה למהדורה השנייה שיצאה ב-1880.
כשזה התפרסם, חלק ממבקרי המוסיקה לא האמינו שליסט הגדול יכול לאשר דבר כל כך טריוויאלי, אבל הוא אכן עשה זאת. כמוהם קטל גם המלחין הרוסי צ'ייקובסקי וכתב שליסט 'הישועי הזקן' מדבר בשבחים מוגזמים על כל יצירה שמוגשת לבדיקתו..."
אך המנגינה המשיכה לצבור מעריצים ולחיות בתרבות הפופולרית. אחרי ששימשה בשנות ה-30 וה-40 כמוסיקת פתיחה לסדרת הסרטים הקצרים של אדגר קנדי באולפני RKO, היא שבה ללכוד מעריצים ב"Big ", הסרט המפורסם מ-1988, בו טום הנקס ורוברט לוג'יה ניגנו את צ'ופסטיקס על פסנתר ענק בחנות הצעצועים המפורסמת FAO Schwarz בסצנה שהפכה לאחת האייקוניות ביותר בקולנוע. ראו בתגית "צ'ופסטיקס, קולנוע".
צ'ופסטיקס הבליחה גם במחזמר "מלך האריות", בו אפשר לשמוע אותה בשיר Lioness' Hunt. המוסיקה התימטית של סדרת הטלוויזיה “My Three Sons", שנכתבה על ידי פרנק דה וול, התבססה גם היא עליה, אם כי נעשו בה שינויי סולם ומשקל שהומר ל-4/4.
למעלה מ-140 שנה אחרי שנכתבה, צ'ופסטיקס נשארה אחת המנגינות המוכרות ביותר בעולם. זו היצירה היחידה שיופמיה אלן פרסמה אי פעם, אבל היא הספיקה כדי שנרצה לזכור אותה לנצח.
מנגינת "צ'ופסטיקס" שהיא נחלת הכלל:
https://youtu.be/JM5fjgiFrxg
טום הנקס וחבר מנגנים אותה כל מקלדת רצפה בסרט Big מ-1988:
https://youtu.be/CF7-rz9nIn4
הפסנתרן ליברצ'ה מבצע אותה באולם הקרנגי הול המפורסם:
https://youtu.be/jruN-ZTIdak
ועכשיו לומדים לנגן אותה בקלות:
https://youtu.be/M4MMUpjcqkQ
מהם צ'ופסטיקס סיניים?
ודאי שמתם לב שבמהלך ארוחות של אוכל אסייתי, רבים נוהגים להשתמש בצ’ופסטיקס, מקלות האכילה של המזרח הרחוק. מקלות אכילה הם צמד מקלות שעשויים עץ או במבוק ומשמשים לאכילה בארצות דוגמת סין, יפאן, קוריאה ואחרות.
המיומנות של אנשי המזרח הרחוק לאכילה בצ’ופסטיקס היא מרתקת. מגיל מאד צעיר לומדים רבים מהם לאכול בצ'ופסטיקס. התפשטות המטבח הסיני והיפני בעולם, גרמה לכך שגם אנשי המערב לומדים לאכול בעזרתם.
רבים מאנשי המערב אוכלים כיום במסעדות של מזון אסייתי בעזרת מקלות אכילה, גם אם זה פחות נוח להם או קל בתחילה. יש הרואים בכך סימן שהאוכלים במקלות האכילה הם אנשי העולם הגדול.
כך אוכלים בצ’ופסטיקס (עברית):
https://youtu.be/laWIpHqUheQ
סיפורם של הצ’ופסטיקס הסיניים:
https://youtu.be/hWWIOmmKG3k
הדרכה לשימוש בצ’ופסטיקס באנגלית, או איך להשתמש בצ’ופסטיקס?
https://youtu.be/m8mw8SWS5nM
צ’ופסטיקס וסושי:
https://youtu.be/UXNUmpTtcAQ
למה מיליארד וחצי איש בעולם אוכלים בעזרת צ'ופסטיקס? (מתורגם)
https://youtu.be/tSciinXdGhI
ואיך ממחזרים את הצ'ופסטיקס המשומשים לרהיטים?
https://youtu.be/pLL4PW4LZT8
איך אוכלים במקלות אכילה, או צ'ופסטיקס?
הפופולריות של האוכל האסייתי בעולם המודרני היא אדירה. בכל העולם לומדים רבים להשתמש בצ’ופסטיקס, מקלות האכילה של המזרח הרחוק, שדומה שמשמשים כיום לאכילה לא רק בסין, יפאן, קוריאה ושכנותיהן, אלא בכל מקום אפשרי.
אז הנה הוראות האכילה בצ'ופסטיקס:
1. נוטלים את הצ'ופסטיקס ואת החלק הצר שלהם מפנים לאוכל, כמו שאתם עושים עם פינצטה.
2. ממקמים את המקל הראשון בין פרק האגודל מצד אחד לבין פרק הבסיס של האמה מצד שני.
3. אוחזים במקל השני החזיקו באותה היד, כך שיהיה מקביל למקל הראשון, עם רווח קל ממנו. השעינו את הצ'ופסטיק הזה על קצה האגודל בצד אחד ומהצד השני על קצה האצבע.
4. המקלות בגובה שונה - טופפו את קצותיהם על השולחן, בכדי שיסתדרו בגובה הנכון.
5. עכשיו תרגלו פתיחה וסגירה של המקלות, עדיין ללא אוכל...
6. זהו עכשיו ליטול מהמזון. זה לא יצליח מיד, אבל קצת אימון ואתם בעניינים.. בתיאבון!
אז אם תשכילו ללמוד כיצד לסעוד במקלות אכילה, מה שאגב יהווה סימן שאתם אנשי העולם הגדול, תוכלו ליהנות הרבה יותר מאכילה של אוכל מהמזרח הרחוק ולהיות אכלנים נהדרים.
אגב, במזרח הרחוק נוהגים לראות בהורי ילד שמחזיק לא נכון במקלות האכילה, כמי שהם הורים גרועים, מכיוון שזוהי אחריות הורית ללמד את הילדים כיצד משתמשים בהם. אז אולי בשאר העולם זה לא כך, אבל עדיין - בקשו מההורים שיודעים לאכול בצ’ופסטיקס, לסייע לכם, אם אתם עדיין מתקשים.
הדרכה קצרה ומדויקת לאכילה עם צ'ופסטיקס (עברית):
https://youtu.be/laWIpHqUheQ
עוד הדרכה לאכילה בצ’ופסטיקס מצוינת:
https://youtu.be/iin3Grr84ZU
הדרכת אכילה בצ'ופסטיקס (מתורגם):
https://youtu.be/2Bns2m5Bg4M
הדרכה לשימוש במקלות אכילה:
https://youtu.be/m8mw8SWS5nM
כך אוכלים בעזרתם סושי:
https://youtu.be/UXNUmpTtcAQ
והאם הצ'ופסטיקס ינצח את המזלג?
https://youtu.be/1pSLzB3xnq8
מהו פסנתר הרצפה שטום הנקס מנגן עליו בסרט Big?
בחנות הגדולה ביותר באמריקה, החנות FAO Schwartz שוורץ שבעיר ניו יורק נמצא מתקן שזכה לשם "פסנתר רצפה" (Floor piano at Fao Schwartz) או בחנות הפסנתר הגדול (The big piano).
כל מקש נדלק כשעומדים עליו ואם פוסעים על המקלדת מושמעים הצלילים המלודיים של כל מקשי פסנתר הרצפה שעליהם עוברים. בדגמים הכי עדכניים שלו ניתן לתכנת שירים בנוסף לבחירת שירים שכבר מתוכנתים.
את פסנתר הרצפה הזה יצר בשביל הכיף האמן, המהנדס והממציא רמו סרסני (Remo Saraceni) לחגיגת המאתיים בפילדלפיה. זו רק אחת מההמצאות האינטראקטיביות הרבות של הגאון הזה, שמחבר את הדמיון של הילד שהוא עם היכולת ההנדסית אל הטכנולוגיה של העתיד.
ה"פסנתר הגדול" הראשון נבנה ב-1982. הוא הוצג בחנות הצעצועים כשאחותו של הבמאי והמפיק סטיבן שפילברג, אן שפילברג, ראתה וסיפרה לאחיה המפורסם. הוא מיהר לשלב אותו באחד מסרטיו וכך התפרסם פסנתר הרצפה בקולנוע.
זה היה בסרט הקלאסי של שפילברג "Big" בכיכובו של טום הנקס, בסצנה שהפכה לאחת האייקוניות ביותר בקולנוע. זה היה כששתי הדמויות בכיכובם של טום הנקס ורוברט לוג'יה מנגנים עליו במעין ריקוד משעשע משלהם את מנגינת צ'ופסטיקס המפורסמת.
הנה דיווח על הפסנתר הגדול של פאו שוורץ:
https://youtu.be/o570ZUYQuQo
פסנתר הרצפה בחנות שוורץ:
https://youtu.be/g8Yi6ITZtHg
שני וירטואוזים רוקדים חיל על הפסנתר שעל הרצפה:
https://youtu.be/JpSzPcwMd_Q
הסצנה שהנקס וחברו מנגנים בו בסרט "ביג":
https://youtu.be/CF7-rz9nIn4
"פור אליז" של בטהובן על הפסנתר הגדול של חנות פאו שוורץ בניו יורק:
https://youtu.be/HOdB-0biTlM
ופסנתר הרצפה - מוצר לקנות הביתה:
https://youtu.be/hVcnOBkkxk4
מה מאפיין את המטבח של וייטנאם?
המטבח הוויאטנמי מציע אחד מפרופילי הטעמים המורכבים והמעניינים במזרח-דרומית אסיה, שמשלב השפעות גיאוגרפיות, היסטוריות ותרבותיות במגוון מרתק של טכניקות בישול.
ארוחה וייטנאמית מתבססת על ניגודים משלימים. עריכת המנות על השולחן, עוד לפני תחילת האוכל, נועדה למען היופי האסתטי והסועדים מוזמנים לשלב בין המרכיבים, הטעמים והמרקמים השונים של המאכלים.
כי בעוד שמטבחים אחרים באזור מתמחים בדרך כלל בפרופיל טעמים מסוים, הוויאטנמים יצרו שיטת בישול שמבוססת על איזון בין חמשת הטעמים הבסיסיים - מתוק, חמוץ, מר, חריף ומלוח.
הצורה הייחודית של וייטנאם, הנמתחת לאורך חוף המזרח של חצי האי הודו-סין באורך של יותר מ-3,300 קילומטר, יצרה שלושה סגנונות בישול נפרדים. המטבח הצפוני סביב האנוי (Hanoi) מושפע מהמטבח הסיני ומתאפיין בטעמים עדינים יותר, המטבח המרכזי של הואה (Hue) ידוע בחריפותו הגבוהה ובמנות הקיסריות המורכבות שפותחו עבור החצר המלכותית, ואילו המטבח הדרומי סביב הו צ'י מין סיטי (Ho Chi Minh City) מתאפיין בשימוש נרחב בסוכר דקלים ובעשבי תיבול טריים.
מרק הפו (Pho) הוא המנה הוויאטנמית הידועה ביותר בעולם, אך המטבח שלהם מציע הרבה יותר מזה. הטכניקות הייחודיות כוללות הכנת מרק עצמות שמתבשל במשך 12-24 שעות, יצירת רטבים מורכבים כמו נאוק מאם (nuoc mam) - רוטב דגים מותסס שמיוצר במשך חודשים, ושילוב של חומרי גלם טריים שמוסיפים טקסטורה וצבע למנות.
המיוחדות של המטבח הזה טמונה בעשבי התיבול הטריים שמלווים כל ארוחה. בזיליקום וויאטנמי, נענע וכוסברה לא רק מקשטים את הצלחת אלא גם מאפשרים לכל סועד ליצור שילובי טעמים משלו.
השפעות ההיסטוריה ניכרות במנות כמו בן מי (banh mi), שהיא הכלאה מעניינת בין לחם צרפתי לתבלינים וויאטנמים. הכריך הוויאטנמי הזה נולד מפגישה בין הקולונליזם של הצרפתים שכבשו ושלטו בוויטנאם לחדשנות הקולינרית המקומית. כשהצרפתים הביאו את הבאגט, הוויאטנמים לא אימצו אותו בגרסה הצרפתית, אלא הפכו אותו למשהו חדש לגמרי, על ידי מילוי במרכיבים מקומיים כמו פטה כבד עם חמאת בוטנים, נקניקיות וויאטנמיות וירקות כבושים חמוצים.
עוד אנקדוטה שמדגימה את הגאונות של המטבח שלהם קשורה לדלתא של המקונג (Mekong Delta) הפורה. המים העכורים של הנהר יוצרים באזור תנאים מושלמים לגידול אורז והכנת נודלס אורז עדינים. על ידי הפיכת האורז לעיסה דקיקה שמתייבשת על מחבתות במיוחד הווייטנאמים פיתחו טכניקה מיוחדת להכנה של נייר אורז (banh trang).
עלי בזיליקום וויאטנמי, נענע, כוסברה וחסה מוגשים לצד כמעט כל מנה ומאפשרים לסועדים ליצור שילובים טעמים ייחודיים.
המטבח הוויאטנמי מוכיח שבישול איכותי נוצר מהבנה עמיקה של איזון טעמים ומכבוד למסורת תוך חדשנות מתמדת. שילוב של טעמים, ניצול חכם של הטבע, שאיבת השפעות ממטבחים שכנים ו-3 סגנונות שונים לאורך המדינה המוארכת - כל אלה ביחד עם העשבים הטריים שממלאים תפקיד מרכזי בכל ארוחה וויאטנמית, הופכים את האוכל הווייטנאמי לחגיגת טעמים נפלאה.
באכילה עצמה, כמו הסינים ובשונה מהנהוג בארצות שמסביבם, הווייטנאמים לא נוגעים באוכל באצבעות. הם משתמשים בצ'ופסטיקס, מקלות האכילה המוכרים מסין ויפן. ועדיין, כשמקלות האכילה לא נוחים - יש להם מנהג חכם לאכילה. הם מערימים נתח של דג או בשר, עם עלים ירוקים ועשבי תיבול, על גבי חתיכת נייר אורז (או כשאין אז על עלה של חסה), מגלגלים למעין סיגר וטובלים בצלוחית הרוטב.
שילוב הטעמים וגמישות נייר האורז, עם העסיסיות של הבשר, רעננת העלים עם הטעם והריח של עשבי התיבול, בצירוף הטעם העשיר של הרוטב, משתלבים לעונג וייטנאמי בלתי נשכח. ואם מטגנים את הסיגרים הללו, מקבלים את הספרינג רול (spring roll), אחת המנות הווייטנאמיות הכי מוכרות והכי משפיעות, כי האגרול המוכר מהמטבח הסיני הוא במקורו מאכל וייטנאמי.
הנה המנות הטובות מהמטבח הוויאטנמי:
https://youtu.be/7vRtzkoV-Oc
הספרינג רול הוא האגרול הוויאטנמי:
https://youtu.be/fEF0HaBP4as
האוכל הווייטנאמי באמריקה:
https://youtu.be/e1Nb_4uHv3E
ואוכל רחוב וייטנאמי:
https://youtu.be/a3T9wNN3RKo?long=yes
מיליוני ילדים בכל העולם שישבו מול פסנתר מכירים את המנגינה הפשוטה הזו. היא נכתבה בשנת 1877 על ידי נערה סקוטית בת 16 בשם יופמיה אלן (Euphemia Allen) שגדלה במשפחה מוסיקלית בגלזגו.
השם המקורי של היצירה היה "ואלס הצ'ופ המפורסם" (The Celebrated Chop Waltz). הוא מגיע מהוראות מיוחדות שכתבה יופמיה בעמוד השלישי של המהדורה המקורית: "חלק זה צריך להתנגן בשתי הידיים כשהן מסובבות על צידן, כשהאצבעות הקטנות למטה, כך שתנועות הידיים מחקות את החיתוך שממנו הוואלס הזה מקבל את שמו".
בעצם, המלחינה ביקשה מהמנגנים להכות את הקלידים בתנועת קיצוץ, כמו סכין שקוצץ צלעות בשר. מאוחר יותר, כשהמנגינה התפשטה, אנשים החלו לנגן אותה רק בשתי אצבעות והשם השתנה לצ'ופסטיקס (Chopsticks), מקלות האכילה הסיניים.
אביה של יופמיה היה מורה נחשב למחול. לעומת זאת אחיה, מוצרט אלן (Mozart Allan), היה מוציא לאור של מוסיקה. כשיופמיה החליטה לפרסם את היצירה הפשוטה הזו, ההחלטה שלה, ככל הנראה כדי שתתקבל ברצינות, הייתה לפרסם תחת שם העט ארתור דה לולי ( Arthur de Lulli).
המנגינה הפכה מיד להצלחה מסחרית עצומה. ומעניין שאפילו מלחינים מפורסמים לא יכלו לעמוד בפניה.
למשל, קבוצה של 5 מלחינים רוסים בהובלת אלכסנדר בורודין (Alexander Borodin), ביחד עם ניקולאי רימסקי-קורסקוב (Nikolai Rimsky-Korsakov) ועוד שלושה נוספים חיברו יחד בשנים 1878-1879, וריאציות לדואט פסנתר על המנגינה הפשוטה.
הם פרסמו את האוסף תחת השם "פרפרזות" (Paraphrases). מעניין לציין שמודסט מוסורגסקי (Modest Mussorgsky), בדרך כלל חבר בקבוצה הזו של המלחינים הרוסים, סירב להשתתף בפרויקט כי חשב שהרעיון חסר משמעות.
כשפרנץ ליסט (Franz Liszt), אחד הפסנתרנים הגדולים בהיסטוריה, שמע על האוסף הזה, הוא התלהב כל כך שכתב יצירה קצרה משלו כמחווה למנגינת הצ'ופסטיקס והיא צורפה למהדורה השנייה שיצאה ב-1880.
כשזה התפרסם, חלק ממבקרי המוסיקה לא האמינו שליסט הגדול יכול לאשר דבר כל כך טריוויאלי, אבל הוא אכן עשה זאת. כמוהם קטל גם המלחין הרוסי צ'ייקובסקי וכתב שליסט 'הישועי הזקן' מדבר בשבחים מוגזמים על כל יצירה שמוגשת לבדיקתו..."
אך המנגינה המשיכה לצבור מעריצים ולחיות בתרבות הפופולרית. אחרי ששימשה בשנות ה-30 וה-40 כמוסיקת פתיחה לסדרת הסרטים הקצרים של אדגר קנדי באולפני RKO, היא שבה ללכוד מעריצים ב"Big ", הסרט המפורסם מ-1988, בו טום הנקס ורוברט לוג'יה ניגנו את צ'ופסטיקס על פסנתר ענק בחנות הצעצועים המפורסמת FAO Schwarz בסצנה שהפכה לאחת האייקוניות ביותר בקולנוע. ראו בתגית "צ'ופסטיקס, קולנוע".
צ'ופסטיקס הבליחה גם במחזמר "מלך האריות", בו אפשר לשמוע אותה בשיר Lioness' Hunt. המוסיקה התימטית של סדרת הטלוויזיה “My Three Sons", שנכתבה על ידי פרנק דה וול, התבססה גם היא עליה, אם כי נעשו בה שינויי סולם ומשקל שהומר ל-4/4.
למעלה מ-140 שנה אחרי שנכתבה, צ'ופסטיקס נשארה אחת המנגינות המוכרות ביותר בעולם. זו היצירה היחידה שיופמיה אלן פרסמה אי פעם, אבל היא הספיקה כדי שנרצה לזכור אותה לנצח.
מנגינת "צ'ופסטיקס" שהיא נחלת הכלל:
https://youtu.be/JM5fjgiFrxg
טום הנקס וחבר מנגנים אותה כל מקלדת רצפה בסרט Big מ-1988:
https://youtu.be/CF7-rz9nIn4
הפסנתרן ליברצ'ה מבצע אותה באולם הקרנגי הול המפורסם:
https://youtu.be/jruN-ZTIdak
ועכשיו לומדים לנגן אותה בקלות:
https://youtu.be/M4MMUpjcqkQ
ודאי שמתם לב שבמהלך ארוחות של אוכל אסייתי, רבים נוהגים להשתמש בצ’ופסטיקס, מקלות האכילה של המזרח הרחוק. מקלות אכילה הם צמד מקלות שעשויים עץ או במבוק ומשמשים לאכילה בארצות דוגמת סין, יפאן, קוריאה ואחרות.
המיומנות של אנשי המזרח הרחוק לאכילה בצ’ופסטיקס היא מרתקת. מגיל מאד צעיר לומדים רבים מהם לאכול בצ'ופסטיקס. התפשטות המטבח הסיני והיפני בעולם, גרמה לכך שגם אנשי המערב לומדים לאכול בעזרתם.
רבים מאנשי המערב אוכלים כיום במסעדות של מזון אסייתי בעזרת מקלות אכילה, גם אם זה פחות נוח להם או קל בתחילה. יש הרואים בכך סימן שהאוכלים במקלות האכילה הם אנשי העולם הגדול.
כך אוכלים בצ’ופסטיקס (עברית):
https://youtu.be/laWIpHqUheQ
סיפורם של הצ’ופסטיקס הסיניים:
https://youtu.be/hWWIOmmKG3k
הדרכה לשימוש בצ’ופסטיקס באנגלית, או איך להשתמש בצ’ופסטיקס?
https://youtu.be/m8mw8SWS5nM
צ’ופסטיקס וסושי:
https://youtu.be/UXNUmpTtcAQ
למה מיליארד וחצי איש בעולם אוכלים בעזרת צ'ופסטיקס? (מתורגם)
https://youtu.be/tSciinXdGhI
ואיך ממחזרים את הצ'ופסטיקס המשומשים לרהיטים?
https://youtu.be/pLL4PW4LZT8
הפופולריות של האוכל האסייתי בעולם המודרני היא אדירה. בכל העולם לומדים רבים להשתמש בצ’ופסטיקס, מקלות האכילה של המזרח הרחוק, שדומה שמשמשים כיום לאכילה לא רק בסין, יפאן, קוריאה ושכנותיהן, אלא בכל מקום אפשרי.
אז הנה הוראות האכילה בצ'ופסטיקס:
1. נוטלים את הצ'ופסטיקס ואת החלק הצר שלהם מפנים לאוכל, כמו שאתם עושים עם פינצטה.
2. ממקמים את המקל הראשון בין פרק האגודל מצד אחד לבין פרק הבסיס של האמה מצד שני.
3. אוחזים במקל השני החזיקו באותה היד, כך שיהיה מקביל למקל הראשון, עם רווח קל ממנו. השעינו את הצ'ופסטיק הזה על קצה האגודל בצד אחד ומהצד השני על קצה האצבע.
4. המקלות בגובה שונה - טופפו את קצותיהם על השולחן, בכדי שיסתדרו בגובה הנכון.
5. עכשיו תרגלו פתיחה וסגירה של המקלות, עדיין ללא אוכל...
6. זהו עכשיו ליטול מהמזון. זה לא יצליח מיד, אבל קצת אימון ואתם בעניינים.. בתיאבון!
אז אם תשכילו ללמוד כיצד לסעוד במקלות אכילה, מה שאגב יהווה סימן שאתם אנשי העולם הגדול, תוכלו ליהנות הרבה יותר מאכילה של אוכל מהמזרח הרחוק ולהיות אכלנים נהדרים.
אגב, במזרח הרחוק נוהגים לראות בהורי ילד שמחזיק לא נכון במקלות האכילה, כמי שהם הורים גרועים, מכיוון שזוהי אחריות הורית ללמד את הילדים כיצד משתמשים בהם. אז אולי בשאר העולם זה לא כך, אבל עדיין - בקשו מההורים שיודעים לאכול בצ’ופסטיקס, לסייע לכם, אם אתם עדיין מתקשים.
הדרכה קצרה ומדויקת לאכילה עם צ'ופסטיקס (עברית):
https://youtu.be/laWIpHqUheQ
עוד הדרכה לאכילה בצ’ופסטיקס מצוינת:
https://youtu.be/iin3Grr84ZU
הדרכת אכילה בצ'ופסטיקס (מתורגם):
https://youtu.be/2Bns2m5Bg4M
הדרכה לשימוש במקלות אכילה:
https://youtu.be/m8mw8SWS5nM
כך אוכלים בעזרתם סושי:
https://youtu.be/UXNUmpTtcAQ
והאם הצ'ופסטיקס ינצח את המזלג?
https://youtu.be/1pSLzB3xnq8
בחנות הגדולה ביותר באמריקה, החנות FAO Schwartz שוורץ שבעיר ניו יורק נמצא מתקן שזכה לשם "פסנתר רצפה" (Floor piano at Fao Schwartz) או בחנות הפסנתר הגדול (The big piano).
כל מקש נדלק כשעומדים עליו ואם פוסעים על המקלדת מושמעים הצלילים המלודיים של כל מקשי פסנתר הרצפה שעליהם עוברים. בדגמים הכי עדכניים שלו ניתן לתכנת שירים בנוסף לבחירת שירים שכבר מתוכנתים.
את פסנתר הרצפה הזה יצר בשביל הכיף האמן, המהנדס והממציא רמו סרסני (Remo Saraceni) לחגיגת המאתיים בפילדלפיה. זו רק אחת מההמצאות האינטראקטיביות הרבות של הגאון הזה, שמחבר את הדמיון של הילד שהוא עם היכולת ההנדסית אל הטכנולוגיה של העתיד.
ה"פסנתר הגדול" הראשון נבנה ב-1982. הוא הוצג בחנות הצעצועים כשאחותו של הבמאי והמפיק סטיבן שפילברג, אן שפילברג, ראתה וסיפרה לאחיה המפורסם. הוא מיהר לשלב אותו באחד מסרטיו וכך התפרסם פסנתר הרצפה בקולנוע.
זה היה בסרט הקלאסי של שפילברג "Big" בכיכובו של טום הנקס, בסצנה שהפכה לאחת האייקוניות ביותר בקולנוע. זה היה כששתי הדמויות בכיכובם של טום הנקס ורוברט לוג'יה מנגנים עליו במעין ריקוד משעשע משלהם את מנגינת צ'ופסטיקס המפורסמת.
הנה דיווח על הפסנתר הגדול של פאו שוורץ:
https://youtu.be/o570ZUYQuQo
פסנתר הרצפה בחנות שוורץ:
https://youtu.be/g8Yi6ITZtHg
שני וירטואוזים רוקדים חיל על הפסנתר שעל הרצפה:
https://youtu.be/JpSzPcwMd_Q
הסצנה שהנקס וחברו מנגנים בו בסרט "ביג":
https://youtu.be/CF7-rz9nIn4
"פור אליז" של בטהובן על הפסנתר הגדול של חנות פאו שוורץ בניו יורק:
https://youtu.be/HOdB-0biTlM
ופסנתר הרצפה - מוצר לקנות הביתה:
https://youtu.be/hVcnOBkkxk4
צ'ופסטיקס
המטבח הוויאטנמי מציע אחד מפרופילי הטעמים המורכבים והמעניינים במזרח-דרומית אסיה, שמשלב השפעות גיאוגרפיות, היסטוריות ותרבותיות במגוון מרתק של טכניקות בישול.
ארוחה וייטנאמית מתבססת על ניגודים משלימים. עריכת המנות על השולחן, עוד לפני תחילת האוכל, נועדה למען היופי האסתטי והסועדים מוזמנים לשלב בין המרכיבים, הטעמים והמרקמים השונים של המאכלים.
כי בעוד שמטבחים אחרים באזור מתמחים בדרך כלל בפרופיל טעמים מסוים, הוויאטנמים יצרו שיטת בישול שמבוססת על איזון בין חמשת הטעמים הבסיסיים - מתוק, חמוץ, מר, חריף ומלוח.
הצורה הייחודית של וייטנאם, הנמתחת לאורך חוף המזרח של חצי האי הודו-סין באורך של יותר מ-3,300 קילומטר, יצרה שלושה סגנונות בישול נפרדים. המטבח הצפוני סביב האנוי (Hanoi) מושפע מהמטבח הסיני ומתאפיין בטעמים עדינים יותר, המטבח המרכזי של הואה (Hue) ידוע בחריפותו הגבוהה ובמנות הקיסריות המורכבות שפותחו עבור החצר המלכותית, ואילו המטבח הדרומי סביב הו צ'י מין סיטי (Ho Chi Minh City) מתאפיין בשימוש נרחב בסוכר דקלים ובעשבי תיבול טריים.
מרק הפו (Pho) הוא המנה הוויאטנמית הידועה ביותר בעולם, אך המטבח שלהם מציע הרבה יותר מזה. הטכניקות הייחודיות כוללות הכנת מרק עצמות שמתבשל במשך 12-24 שעות, יצירת רטבים מורכבים כמו נאוק מאם (nuoc mam) - רוטב דגים מותסס שמיוצר במשך חודשים, ושילוב של חומרי גלם טריים שמוסיפים טקסטורה וצבע למנות.
המיוחדות של המטבח הזה טמונה בעשבי התיבול הטריים שמלווים כל ארוחה. בזיליקום וויאטנמי, נענע וכוסברה לא רק מקשטים את הצלחת אלא גם מאפשרים לכל סועד ליצור שילובי טעמים משלו.
השפעות ההיסטוריה ניכרות במנות כמו בן מי (banh mi), שהיא הכלאה מעניינת בין לחם צרפתי לתבלינים וויאטנמים. הכריך הוויאטנמי הזה נולד מפגישה בין הקולונליזם של הצרפתים שכבשו ושלטו בוויטנאם לחדשנות הקולינרית המקומית. כשהצרפתים הביאו את הבאגט, הוויאטנמים לא אימצו אותו בגרסה הצרפתית, אלא הפכו אותו למשהו חדש לגמרי, על ידי מילוי במרכיבים מקומיים כמו פטה כבד עם חמאת בוטנים, נקניקיות וויאטנמיות וירקות כבושים חמוצים.
עוד אנקדוטה שמדגימה את הגאונות של המטבח שלהם קשורה לדלתא של המקונג (Mekong Delta) הפורה. המים העכורים של הנהר יוצרים באזור תנאים מושלמים לגידול אורז והכנת נודלס אורז עדינים. על ידי הפיכת האורז לעיסה דקיקה שמתייבשת על מחבתות במיוחד הווייטנאמים פיתחו טכניקה מיוחדת להכנה של נייר אורז (banh trang).
עלי בזיליקום וויאטנמי, נענע, כוסברה וחסה מוגשים לצד כמעט כל מנה ומאפשרים לסועדים ליצור שילובים טעמים ייחודיים.
המטבח הוויאטנמי מוכיח שבישול איכותי נוצר מהבנה עמיקה של איזון טעמים ומכבוד למסורת תוך חדשנות מתמדת. שילוב של טעמים, ניצול חכם של הטבע, שאיבת השפעות ממטבחים שכנים ו-3 סגנונות שונים לאורך המדינה המוארכת - כל אלה ביחד עם העשבים הטריים שממלאים תפקיד מרכזי בכל ארוחה וויאטנמית, הופכים את האוכל הווייטנאמי לחגיגת טעמים נפלאה.
באכילה עצמה, כמו הסינים ובשונה מהנהוג בארצות שמסביבם, הווייטנאמים לא נוגעים באוכל באצבעות. הם משתמשים בצ'ופסטיקס, מקלות האכילה המוכרים מסין ויפן. ועדיין, כשמקלות האכילה לא נוחים - יש להם מנהג חכם לאכילה. הם מערימים נתח של דג או בשר, עם עלים ירוקים ועשבי תיבול, על גבי חתיכת נייר אורז (או כשאין אז על עלה של חסה), מגלגלים למעין סיגר וטובלים בצלוחית הרוטב.
שילוב הטעמים וגמישות נייר האורז, עם העסיסיות של הבשר, רעננת העלים עם הטעם והריח של עשבי התיבול, בצירוף הטעם העשיר של הרוטב, משתלבים לעונג וייטנאמי בלתי נשכח. ואם מטגנים את הסיגרים הללו, מקבלים את הספרינג רול (spring roll), אחת המנות הווייטנאמיות הכי מוכרות והכי משפיעות, כי האגרול המוכר מהמטבח הסיני הוא במקורו מאכל וייטנאמי.
הנה המנות הטובות מהמטבח הוויאטנמי:
https://youtu.be/7vRtzkoV-Oc
הספרינג רול הוא האגרול הוויאטנמי:
https://youtu.be/fEF0HaBP4as
האוכל הווייטנאמי באמריקה:
https://youtu.be/e1Nb_4uHv3E
ואוכל רחוב וייטנאמי:
https://youtu.be/a3T9wNN3RKo?long=yes
