חלזונות הגדלים בים, מסוג ארגמונים, הם המקור לצבע ארגמן (purple) בעולם העתיק. כשהוא מאוים, חלזון הארגמון מפריש נוזל גוף סגול-אדום חזק, בגוון סגול אדמדם.

צבע הארגמן היה בימי קדם כל כך יקר, עד שרק מלכים, בני אצולה וכוהנים יכולים היו ללבוש בגדים שצבועים בו. זה לא רק צבעו היפה אלא גם העובדה שהוא כמעט ולא דוהה, שהפך אותו כה נחשק באותם ימים.

הרבה מהצבעים הללו נוצרו ממש כאן, באזורנו, על חופי הים התיכון. האנשים שזו הייתה מלאכתם נהגו לשבור בפטיש את השריון של החלזונות ולהניח להם להגיר את הצבע הנדיר. זה היה תהליך איטי, יקר מאד.

עוד מימי הפיניקים עשו זאת בערי חוף עתיקות בחופי לבנון וגם בעיר העתיקה אפולוניה (ליד חופי הרצליה של היום. גם בה גידלו את חלזונות הארגמונים והפיקו מהם צבעים לצביעת הבדים.

בימי קדם גידלו את החלזונות הללו גם באיי אכזיב הקטנים, האיים היחידים של ישראל. היתרון שבאיים המבודדים, כבתי גידול לחלזונות, היה רב. לכן הפיקו בהם את צבעי הארגמן והתכלת, ששווקו לכל העולם העתיק.


הנה הדרך העתיקה ליצור צבע ארגמן סגול:

https://youtu.be/ZLCO11LF4i8


כאן יצרו בימי קדם את הצבע הסגול ארגמן:

https://youtu.be/Nm_B4qj31Jk


לא רק סגול - המקור האבוד לצבע התכלת של פתיל הציצית היהודית והצמח שהחליף אותו לא פעם (עברית):

https://youtu.be/sn_Sbevlaqc


בטוניס עדיין יש מי שמייצר צבע סגול כמו הפיניקים שבעבר יצרו אותו מחלזונות:

https://youtu.be/XNx3a6h70h0


וכך התבצע ייצור הצבע מהחלזונות ביוון העתיקה:

https://youtu.be/MEXR7KQtSos

כדי להכין פיגמנט כחול בימי קדם השתמשו באבן שנקראת לַפִּיס לַזוּלִי (Lapis Lazuli), אבן התכלת, שהובאה מאזור אפגניסטן.

את הלפיס נהגו לטחון בעזרת מכתש ועלי, ממש כמו תבלינים. לאחר מכן יצרו מעין גושים, שאותם ערבבו עם שמן ושעווה (Wax), עטפו בבד ולשו בכימיקלים. החומר שהצטבר בתחתית המכל נטחן לאבקה זעירה של צבע כחול עז שנקרא "אולטרמרין" (Ultramarine), פיגמנט יקר ערך באותם ימים. אגב מצבע האולטרמרין צייר הצייר ההולנדי יאן ורמיר את טורבן המשי הכחול של "הנערה עם עגיל פנינה".

אבל הלַפִּיס הייתה קודם כל סוג של אבן חן אהובה מהעת העתיקה ועד היום. כבר בתקופה הנאוליתית השתמשו בה כאבן חן, במסופוטמיה היא הייתה נחשקת מאד ובתקופת הפרעונים במצרים העתיקה השתמשו בלפיס לקמעות ותכשיטים ובאבקת לפיס כאיפור צללית לעיני הפרעוניות, כפי שניתן להיווכח מהשימוש הרב שעשו בה ומקברי הפרעונים שבהם היא נמצאה באוצרות רבים. בימי הביניים השתמשו בה לרפואה וברנסאנס ליצירת הפיגמנט אולטרמרין, ששימש לגוני הכחול שבציורים וכתבי יד עתיקים.

עפרת הלאפיס לאזולי שימשה גם כמקור לצבע הכחול בבגדים עתיקים ובבדים בכלל. רק במאה ה-19 למדו לייצר פיגמנט סינטתי שיחליף את הלפיס לזולי כמקור לצבע כחול.

מקור המילה "לפיס" (lapis) בלטינית. פירושה "אבן". "לזולי" הוא על שם המקום שבו כרו את הלפיס. בשפות אירופיות שונות הוא התגלגל למילים שמתארות את הצבע התכלת (באנגלית azure, בספרדית ובפורטוגזית azul ובאיטלקית azzurro).


הנה אבני הלפיס:

http://youtu.be/NvevwySLEjM?t=7s


סיפור הלפיס כמקור לצבע כחול:

http://youtu.be/v2JZDdKtZ0Q


כיום האבן משמשת גם לנפש:

http://youtu.be/u3CaLe8Vqqw


ומצגת וידאו על מקור הלפיס והצבע הכחול שיצרו ממנה:

http://youtu.be/oeMxelUsnNU

צבעי הטמפרה (Tempera) הם צבעים ששימשו לציור בעת העתיקה. ייצרו אותם מערבוב של חלמוני ביצה עם פיגמנטים, צבעים שונים מהטבע. פיגמנטים כאלו נוצרו מקונכיות שונות, כמו הארגמון.

צבעי הטמפרה הומצאו במאה ה-2 לפני הספירה. הם הוחלפו בתקופת הרנסאנס על ידי צבעי השמן, שהיו עשירים יותר בגווניהם והתייבשו לאט יותר מצבעי הטמפרה.


הנה צבעי טמפרה:

http://youtu.be/fTYhS91rIUE?t=32s&end=1t16s


כך מכינים צבעי טמפרה מפיגמנט, חומר הצבע, וביצים:

http://youtu.be/BtJfQVb7QXY


בטמפרה נוהגים לצייר את האייקונות, ציורי הקדושים של הנצרות:

http://youtu.be/1oCEQJb4C7s


ותהליך העבודה להכנת טמפרה לבד:

http://youtu.be/tqTuG0h8SEg

יצירה של צבע אדום בימי קדם הייתה עניין משמעותי. את הפיגמנט האדום הכינו בימים עברו מחומרים שונים. בעוד בדרום אמריקה הכינו צבע אדום מכנימות, באירופה הכינו גוון אחר של אדום משורשים של צמח. זה היה צבע אדום המדר (Madder red).

את צבע האדום הזה הכינו באירופה משורשי צמח ה"מדר" שהורתחו במים. משורשי הצמח הרתוחים יצא הצבע האדום. כשייבשו את המים הצבועים מכל המים שבהם, קיבלו אומני הצבע את הפיגמנט האדום של "אדום המדר".


הנה גירסת צבע המים של הצבע האדום מדר שהוכן משורשי צמח המדר:

http://youtu.be/Hsk96QPzlXY


וכך הכינו צבעים עתיקים, כולל הצבע האדום מהשורשים:

http://youtu.be/-VM4Yi5NtEY

צבע אינדיגו (Indigo) הוא צבע שבין הכחול לסגול, יקר ערך וקשה להפקה, ששימש בעת העתיקה לצביעת תקרת הארמונות באירופה. האינדיגו, שהגיע לאירופה מהודו הרחוקה ומהמזרח הרחוק, הוא צבע חמקמק שלא תמיד העין האנושית מצליחה לזהות ורבים לא מבחינים בינו לבין הצבעים הקרובים אליו, כחול וסגול.

השם ניתן לצבע על ידי החוקר הנודע אייזק ניוטון, על שם צמח האינדיגו, הקרוי גם ניל, או אינדיגופרה (Indigofera). את צובען האינדיגוטין (Indigotin), שממנו נוצר צבע האינדיגו, הפיקו בעת העתיקה גם מצמח האיסטיס (Isatis) ומחלזונות הארגמן (Murex).

משם הצבע הזה ניתן השם ל"ילדי אינדיגו", ילדים שניחנו ביכולות על-טבעיות, כמו נבואת העתיד. האמונה העממית מספרת שיש לילדי האינדיגו הילה בצבע אינדיגו...


הנה הסבר על הצבע המיוחד הזה:

http://youtu.be/0kBM7iRVrO4


צביעה באינדיגו:

http://youtu.be/fuL5dqg2Buc


הנה יצירת האינדיגו ביפאן:

https://youtu.be/Aj5oA0YxCi0


הבה ניכנס לצבע האינדיגו:

http://youtu.be/PaWxw6Oawi8


כיום ניתן לערבב צבעים כדי לקבל אינדיגו:

http://youtu.be/Bco52aKZteo

צבע אינדיגו (Indigo), שבין הכחול לסגול, הוא צבע יקר וקשה להפקה. כיום מייצרים אותו בשיטות מלאכותיות. אבל מעניין הקשר בין הצבע הזה לסמוראים ביפאן העתיקה.

בעיר טוקושימה שבדרום יפאן מייצרים כבר שנים רבות את האינדיגו. כאן שומרים עד היום כמה חקלאים על המסורת של גידול אינדיגו, שמתחילת המאה ה-17 התחיל לצבור פופולאריות ביפאן.

מי שהרבו להשתמש בו היו הסמוראים - הלוחמים הנועזים שנלחמו ושלטו בהמשך ביפאן. הם נהגו ללבוש בדים צבועים באינדיגו, מתחת לשריון הסמוראי. הסיבה הייתה שהצבע מקשה את הבד ומגן על פצעי הלוחמים מפני זיהום של חיידקים. באינדיגו השתמשו גם הכבאים, בשל יכולתו לעמוד בחום גבוה.

את האינדיגו מייצרים בתהליך ארוך מאד, שנמשך לא פחות משנה שלמה ושמושקעת בו עבודה עצומה. המקצוענים ביפאן יודעים לייצר ממנו גוונים שונים ומרהיבים במיוחד.

הייצור מתחיל בייבוש של העלים בשמש והיפוכם שוב ושוב, עד שהם מקבלים את הגוון המיוחד שלהם. והמדהים הוא שהצבע הזה, רק המקורי ולא החיקויים המלאכותיים שלו, מביא לכך שהבד שצבוע בו משתבח ונראה יפה יותר ויותר, עם הזמן.


כך מגדלים ומייצרים את האינדיגו ביפאן:

https://youtu.be/Aj5oA0YxCi0


הצביעה באינדיגו:

http://youtu.be/fuL5dqg2Buc


וזהו צבע האינדיגו:

http://youtu.be/PaWxw6Oawi8

אולי זה קצת אכזרי אבל בדרום אמריקה נהגו להכין מעל 1000 שנים מכנימות קקטוס את הפיגמנט האדום קוכיניאל (cochineal). חרקי הכנימות הללו גדלים על גבי קקטוסים. הכנימות מכילות כמויות גדולות של חומצה כרמינית (Carminic acid) שהיא חומר בצבע אדום חזק.

להכנה של קילוגרם מהפיגמנט הזה נדרשו מעל 150 אלף חרקים. להכנת הצבע האדום, נהגו האינדיאנים להרתיח את החרקים במים ולייבשם בשמש. אז טחנו אותם לאבקה, שאותה הרתיחו בנוזל ושוב ייבשו לפיגמנט האדום.

לאירופה החלו הספרדים שכבשו את מקסיקו לייבא את הצבע האדום הזה והוא הפך למשאב שהכניס להם כסף רב.


הנה תולדות הצבע האדום שהוכן מכנימות הקוכיניאל הגדלים על הקקטוס:

http://youtu.be/1qSQuBW4GKk


כך זה נראה על ידו של מקסיקני שיוצר את הצבע ממעיכה של הכנימה:

http://youtu.be/PVBYqfaTeQ4


נשים מקסיקניות מדגימות כיצד הן מייצרות את הצבע מהכנימות הללו:

http://youtu.be/2k_FJoaOQGA


וכך מכינים את הצבע האדום במיקסר:

http://youtu.be/-RhkebLW1ec

אבקת הכָּחָל, בערבית כֻּחֻל (Kohl), היא אבקת מינרל שצבעהּ כחול. בימי קדם היא שימשה כאיפור לכחילה מסביב לעיניים, מעין צללית עיניים קדומה בגוון כחול, בדרך דומה לצלליות ולמסקרה של ימינו.

השם הזה, כָּחָל, הוא שם עתיק מאוד. הוא מבוסס על מינרל הגאלנה (Galena), בעברית גלניט או נְצִיץ הָעוֹפֶרֶת.

להכנתו נהגו, במיוחד בתרבויות תימן והמזרח התיכון של ימי קדם, לעשות שימוש במכתש ידני קטן, עשוי אבן עגולה ועלי מברזל, כדי לכתוש ולטחון את הגאלנה, לערבב במים ובחומר טבעי כמו שמן, חלבון ביצים, שרף או קליפות שקדים. לאחר ייבוש קיבלו אבקה הכחולה ששימשה לאיפור העיניים.

אפילו הארכיאולוגיה מעידה על השימוש הקדום לאיפור נשים, כמו עדויות וממצאים שנחפרו במערת האיגרות במדבר יהודה, בה ישבו יהודים בימי מרד בר כוכבא נגד הרומאים.

אומרים שעיניים משוחות בכחל הן שובות לב ומעט מפחידות או מסתוריות, כמו מחביאות מאחריהן סוד או כישוף.

בעבר הכחל היה הרבה יותר פופולרי כאיפור, אבל גם היום עדיין אפשר לראות פה ושם נשים ערביות מבוגרות שעיניהן משוחות בכחל.


#בקבוקון הכסף הרקוע
חוץ מצבעי עיניים השתמשו בכחל בעת העתיקה גם לריפוי ולרקיחה של תרופות. אנשי המעמד הגבוה נהגו אז לשמור אותו בבקבוקון כסף רקוע שענדו על הצוואר. סגרו את הבקבוקון הקטן בפקק, עם מקלון כסף דק וארוך שבעזרתו משחו את הכוחול מסביב לעין. עד היום מוכרים בקבוקונים כאלה כמזכרות לקראת העלייה לרגל למכה.


#למה נטשו אותו?
אפילו רש"י כתב על החומר הזה, שעד היום הערבים והדרוזים קוראים לו "כוחול". האמונה אז הייתה שהכחל מסוכך על העיניים מאור השמש הבוהק, מגן על העפעפיים מהתייבשות ומרחיק את הזבובים שגורמים לדלקות בעיניים.

בימינו הכחל ננטש כמעט לחלוטין. כשיודעים שהמרכיב העיקרי במינרל הגאלנה, כ-98% מהחומר, הוא עופרת רעילה במיוחד, אין סיבה של ממש להמשיך ולשמור לו אמונים. משום כך לא תעשיית האיפור ולא רופאי העיניים מגלים בו עוד עניין.

בשלדים שנמצאו בארץ, במערת קבורה רומית באזור הר מירון, התגלו עקבות של הרעלת עופרת. החוקרים לא התפלאו למצוא באותן מערות קבורה גם בקבוקי כחל מהתקופה הרומית, עם מינרל הגאלנה עתיר העופרת הרעילה.

גם מחקר שנערך על נשים דרוזיות בישראל מצא שבעקבות השימוש בכחל הן סבלו מנזקים במערכת העצבים ונמצאה אף פגיעה בעוברים שלהם במהלך ההריון.


הנה אבקת הכחל ששימשה גם במרוקו לאיפור:

https://youtu.be/AtZ7RbuQlUc


הכחל באיפור ההודי:

https://youtu.be/deOc-rdyLo4


המוסלמים נוהגים לטהר את הגוף במשיחת כוחול סביב העיניים בחודש הרמדאן:

https://youtu.be/LIgqQrUnOzM


הנה הכחל המאפר נשים:

https://youtu.be/XaNdESvYElQ


מכינים אותו גם בבית:

https://youtu.be/Bl84h31297w


בקבוקונים עתיקים בהם נשמר כוחול:

https://youtu.be/cYJ8VLUaNwY


והאייליינר שהחליף אותו:

https://youtu.be/1MiMrFVj9No

ציורי המערות של האדם הקדמון צוירו בעזרת צבעים שהוכנו ממרכיבים טבעיים שמצאו אנשי המערות בסביבתם.

חומרים כמו דם, צבעי אדמה צבעונית, סוגי מיצי צמחים שונים שהופקו בסחיטת הצמח, דבש ואפילו חלבונים של ביצים - כולם שימשו כצבעים זמינים לציורי המערות הללו.

הציורים ששרדו עשרות אלפי שנים, מוכיחים שהצבעים הוכנו היטב ומחומרים נכונים.


הנה סקירה על שיטת הכנת הצבעים לציורי המערות:

http://youtu.be/vGBbIiXjwXo


וציורי האבוריג'ינים העתיקים שבאוסטרליה צויירו עם עפר ואדמה בגוונים שונים וחימר:

http://youtu.be/oSHKqX8_pqU

בימי קדם היה השימוש בצבעים ובפיגמנטים מאוד מצומצם. מקור הצבעים באותה תקופה היה בעיקר אורגני, כלומר הצבעים הגיעו מהטבע.

משום כך היה השימוש בצבעים יקר מאוד. רק האצילים והאנשים האמידים יכולים היו להרשות לעצמם לבוש שנתפר מאריגים יקרים וצבעוניים. ייקחו עוד שנים ודורות רבים עד שתעשיית הצבע תתפתח ואריגים צבעוניים יוזלו ויהיו זמינים גם לפשוטי העם.

מעמדות היו בחברה האנושית מאז ומתמיד. אבל בעולם העתיק הותרו בחברות שונות צבעים מסוימים רק למעמדות הגבוהים, בעוד שמעמדות נמוכים יותר לא הורשו ללבוש או להשתמש בהם.

ואכן, כך הבחין הצבע בעולם העתיק בין מעמדות. בסין העתיקה למשל, רק למשפחה המלכותית מותר היה להשתמש בצהוב.

באימפריה הרומית היה הצבע הסגול מותר רק במלבושים של המעמד השליט. הוא היה יקר להחריד וכונה אז "סגול מלכותי".

בתרבויות הים התיכון, הורשו בהמשך גם כוהני הדת ללבוש בגדים בצבע סגול.


הנה צבעים ומעמדות בהיסטוריה:

https://youtu.be/CYB-pmNs4VQ


הסגול שהיה עלול להביא למותו של מי שלובש אותו, אם הוא לא מהמעמד הנכון:

https://youtu.be/wBXLm162EI0


הבגדים וצבעיהם היקרים כמפרידים בין מעמדות ביוון העתיקה:

https://youtu.be/MEXR7KQtSos


והיום, בצבעים, אופנה ומגוון עצום, הבגדים משקפים את מי שאנחנו:

https://youtu.be/8da1nXckEy4

שמו של הדיונון בעברית ניתן לו בזכות שובל הדיו שהוא פולט כשהוא מתחמק מפני טורפים או כדי להטעות את הטרף שלו. הדיו מסייע לו להסוות את כיוון הבריחה שלו, ממש כמו שצבאות משתמשים בעשן כדי להסוות את תנועת החיילים והשריון בשטח.

כיום מפיקים דיו לכתיבה ולעטים באופן סינתטי. לא כולם יודעים שבעבר השתמשו אבותינו בדיו של הדיונון לצורכי כתיבה. כמובן שהיו אמצעים נוספים להשגת דיו מהטבע באותם הזמנים, כגון דיו שהופק מקליפות אגוזים וזרעים, מפחם ובהמשך ההיסטוריה גם מתרכובות כימיות.

בנוסף לדיו, הדיונון מסוגל להחליף את צבעו במהירות הבזק, באמצעות הרחבה וכיווץ של תאים מיוחדים שעל פני עורו. בזכות היכולת הזו הוא יוצר מגוון עצום של צבעי ומרקמי הסוואה שמותאמים מיידית לכל סביבה שבה הוא חי. גם לצבע הקבוע של דיונוני המעמקים שהוא אדום כהה, יש תפקיד של הסוואה כיוון שבמעמקי הים הוא נראה פחות מאשר גוונים אחרים.


כך הדיונון פולט שובל דיו ומנסה להמלט מהמצלמה:

http://youtu.be/qVRYxMmkUZs


הדיונון הענקי ויכולתו להשתנות, להחליף צבעים ולהסוות את עצמו בצורה מדהימה כדי לצוד:

http://youtu.be/E-zodF-XrSE


הדיו של הדיונון וכיצד הוא פולט אותו כדי להטעות את הטרף שלו - במקרה זה דג פתיון של דייגים:

http://youtu.be/nSN-kn-IRCQ?t=4m19s


דיונונים אוסטרליים אדומים בים:

http://youtu.be/n45x2Ek-jAk?t=50s


והסבר היכולת המדהימה של הסקוויד לחמוק במהירות ולפלוט דיו הסוואה:

http://youtu.be/uiT79Lfxwps?t=41s

צבעי השמן (Oil paint) החליפו את צבעי הטמפרה כצבעים המועדפים על הציירים לציוריהם. מייצרים אותם על ידי מעיכה וריסוק של מינרלים שונים מהטבע וערבוב של האבקה עם שמן.

צבעי השמן הומצאו בתקופת הרנסאנס. צבעים אלה הם עשירים בגוונים שלהם ומתייבשים לאט יותר מצבעי הטמפרה העתיקים, שהיו מוגבלים ופחות עשירים. הדבר הפך את צבעי השמן נוחים יותר לעבודה ועזים יותר בתמונות שנוצרו מהם.


הנה תולדות והתפתחות צבעי השמן:

https://youtu.be/MyhoPD3hA9M


כך מציירים בצבעי שמן:

https://youtu.be/1UgjxeAPq_A


וכך תוכלו לייצר בבית צבעי שמן, אך תמיד ביחד עם מבוגר:

https://youtu.be/qiGNCdCSL3U

כספית (Mercury) היא מתכת שנקראה ביוונית "מי הכסף", משום צבעה והנוזליות שמאפיינת אותה בטמפרטורת החדר. היא גם בעלת יכולת "להתקדם במרחב", מה שהקנה לה את השם "מרקורי", כשמו של האל השליח מהמיתולוגיה היוונית.

הכספית היא רעילה מאד ויכולה לגרום לבעיות רפואיות שונות. מצד שני, היא משמשת לשימושים שונים, כשהמוכר מביניהם הוא מדחום הכספית, שמתבוסס על התכונה שלה להתקדם בטמפטורות שונות. מסגסוגת שמכילה כספית יצרו בעבר גם את האמלגם שמצוי בסתימות שיניים.

בשל החשש מהרעלת כספית אסרו מדינות שונות על שימוש בסתימות שיניים מאמלגם. באחרונה גם נאסר בישראל על שימוש במדחומי כספית, בגלל הסכנה שבפיזור הכספית הרעילה שבהם, במקרה של שבר.

בימי קדם שימשה הכספית גם ליצירה של צבעים עתיקים. בשילוב של כספית עם גופרית יצרו את צבע הוורמיליון שצבעו אדום-כתום. זאת בניגוד לצבעי התכלת והארגמן שנוצרו מחסרי חוליות ימיים.


הנה הכספית:

https://youtu.be/oL0M_6bfzkU


בישול של חביתה על כספית. החביתה כמובן רעילה:

https://youtu.be/uB7gzJnfP4Q


תפקידה החשוב של הכספית בהמצאת הברומטר, מדחום, ובתגליות מתחום המשקל (מתורגם):

https://youtu.be/EkDhlzA-lwI?t=5s


והסכנה הבריאותית שנגרמת מהכספית שבמאכלי ים:

https://youtu.be/wd8djXPrbhg