איך יצרו את אבקת הכחל לעיניים בימי קדם?
אבקת הכָּחָל, בערבית כֻּחֻל (Kohl), היא אבקת מינרל שצבעהּ כחול. בימי קדם היא שימשה כאיפור לכחילה מסביב לעיניים, מעין צללית עיניים קדומה בגוון כחול, בדרך דומה לצלליות ולמסקרה של ימינו.
השם הזה, כָּחָל, הוא שם עתיק מאוד. הוא מבוסס על מינרל הגאלנה (Galena), בעברית גלניט או נְצִיץ הָעוֹפֶרֶת.
להכנתו נהגו, במיוחד בתרבויות תימן והמזרח התיכון של ימי קדם, לעשות שימוש במכתש ידני קטן, עשוי אבן עגולה ועלי מברזל, כדי לכתוש ולטחון את הגאלנה, לערבב במים ובחומר טבעי כמו שמן, חלבון ביצים, שרף או קליפות שקדים. לאחר ייבוש קיבלו אבקה הכחולה ששימשה לאיפור העיניים.
אפילו הארכיאולוגיה מעידה על השימוש הקדום לאיפור נשים, כמו עדויות וממצאים שנחפרו במערת האיגרות במדבר יהודה, בה ישבו יהודים בימי מרד בר כוכבא נגד הרומאים.
אומרים שעיניים משוחות בכחל הן שובות לב ומעט מפחידות או מסתוריות, כמו מחביאות מאחריהן סוד או כישוף.
בעבר הכחל היה הרבה יותר פופולרי כאיפור, אבל גם היום עדיין אפשר לראות פה ושם נשים ערביות מבוגרות שעיניהן משוחות בכחל.
בימינו הכחל ננטש כמעט לחלוטין. כשיודעים שהמרכיב העיקרי במינרל הגאלנה, כ-98% מהחומר, הוא עופרת רעילה במיוחד, אין סיבה של ממש להמשיך ולשמור לו אמונים. משום כך לא תעשיית האיפור ולא רופאי העיניים מגלים בו עוד עניין.
בשלדים שנמצאו בארץ, במערת קבורה רומית באזור הר מירון, התגלו עקבות של הרעלת עופרת. החוקרים לא התפלאו למצוא באותן מערות קבורה גם בקבוקי כחל מהתקופה הרומית, עם מינרל הגאלנה עתיר העופרת הרעילה.
גם מחקר שנערך על נשים דרוזיות בישראל מצא שבעקבות השימוש בכחל הן סבלו מנזקים במערכת העצבים ונמצאה אף פגיעה בעוברים שלהם במהלך ההריון.
אבקת הכָּחָל, בערבית כֻּחֻל (Kohl), היא אבקת מינרל שצבעהּ כחול. בימי קדם היא שימשה כאיפור לכחילה מסביב לעיניים, מעין צללית עיניים קדומה בגוון כחול, בדרך דומה לצלליות ולמסקרה של ימינו.
השם הזה, כָּחָל, הוא שם עתיק מאוד. הוא מבוסס על מינרל הגאלנה (Galena), בעברית גלניט או נְצִיץ הָעוֹפֶרֶת.
להכנתו נהגו, במיוחד בתרבויות תימן והמזרח התיכון של ימי קדם, לעשות שימוש במכתש ידני קטן, עשוי אבן עגולה ועלי מברזל, כדי לכתוש ולטחון את הגאלנה, לערבב במים ובחומר טבעי כמו שמן, חלבון ביצים, שרף או קליפות שקדים. לאחר ייבוש קיבלו אבקה הכחולה ששימשה לאיפור העיניים.
אפילו הארכיאולוגיה מעידה על השימוש הקדום לאיפור נשים, כמו עדויות וממצאים שנחפרו במערת האיגרות במדבר יהודה, בה ישבו יהודים בימי מרד בר כוכבא נגד הרומאים.
אומרים שעיניים משוחות בכחל הן שובות לב ומעט מפחידות או מסתוריות, כמו מחביאות מאחריהן סוד או כישוף.
בעבר הכחל היה הרבה יותר פופולרי כאיפור, אבל גם היום עדיין אפשר לראות פה ושם נשים ערביות מבוגרות שעיניהן משוחות בכחל.
בקבוקון הכסף הרקוע
חוץ מצבעי עיניים השתמשו בכחל בעת העתיקה גם לריפוי ולרקיחה של תרופות. אנשי המעמד הגבוה נהגו אז לשמור אותו בבקבוקון כסף רקוע שענדו על הצוואר. סגרו את הבקבוקון הקטן בפקק, עם מקלון כסף דק וארוך שבעזרתו משחו את הכוחול מסביב לעין. עד היום מוכרים בקבוקונים כאלה כמזכרות לקראת העלייה לרגל למכה.
למה נטשו אותו?
אפילו רש"י כתב על החומר הזה, שעד היום הערבים והדרוזים קוראים לו "כוחול". האמונה אז הייתה שהכחל מסוכך על העיניים מאור השמש הבוהק, מגן על העפעפיים מהתייבשות ומרחיק את הזבובים שגורמים לדלקות בעיניים.
בימינו הכחל ננטש כמעט לחלוטין. כשיודעים שהמרכיב העיקרי במינרל הגאלנה, כ-98% מהחומר, הוא עופרת רעילה במיוחד, אין סיבה של ממש להמשיך ולשמור לו אמונים. משום כך לא תעשיית האיפור ולא רופאי העיניים מגלים בו עוד עניין.
בשלדים שנמצאו בארץ, במערת קבורה רומית באזור הר מירון, התגלו עקבות של הרעלת עופרת. החוקרים לא התפלאו למצוא באותן מערות קבורה גם בקבוקי כחל מהתקופה הרומית, עם מינרל הגאלנה עתיר העופרת הרעילה.
גם מחקר שנערך על נשים דרוזיות בישראל מצא שבעקבות השימוש בכחל הן סבלו מנזקים במערכת העצבים ונמצאה אף פגיעה בעוברים שלהם במהלך ההריון.