שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם המעיים ומה קורה בהם?
מעיים (Intestinal) הם האיברים בגוף שתפקידם לספק חומרים מזינים לגופנו, לפרק את האוכל, לסייע לספיגתו בדם ודרכו בגוף ואחראים גם לתהליך הוצאת הפסולת שנותרה מהמזון, אל מחוץ לגוף.
המעי הדק, שמצוי בחלק העליון של הבטן, אחראי על ספיגת המזון ופירוקו כדי לספק מזון הדרוש לגוף.
המעי הגס נמצא בחלקה התחתון של הבטן. הוא מחובר לאגן הירכיים שלנו ואחראי על היפטרות מהפסולת שנותרה מהמזון שאכלנו. במעי זה יש הרבה חיידקים בריאים, המסייעים לבריאות הגוף.
שמירה על מגוון של סוגי החיידקים במעיים שלנו למסייעת לבריאותנו. תזונה מאוזנת ונכונה מסייעת בכך.
כי פחות עיבוד כמו טיגון או צלייה ויותר אכילה של סיבים ומזון מאודה או לא מבושל, כל אלה מעודדים גיוון של חיידקים בגופנו, גיוון שהוא טוב מאוד ואפילו מעולה למיקרוביום, כלומר למערכת העיכול העשירה שבמעיים.
חוץ מיוגורט, לפחות כזה שאינו משופע בסוכר, גם מאכלים מותססים טובים לפרוביוטיקה. מאכלים כמו קימצ'י וכרוב כבוש, שהיוו דרך קדומה לשימור מזון בעידן שלפני המצאת המקרר, מעודדים ומחזקים את אוכלוסיית החיידקים הטובים שבמעיים.
הנה תפקיד המעיים בגוף וכיצד לסייע להם (עברית):
https://youtu.be/qFtb5vd1_TA
הצואה שיוצאת משם (עברית):
https://youtu.be/NHqT0X6exFE
החיידקים שבמעיים מושפעים ומשפיעים על העיכול והבריאות. לנו יש השפעה עליהם (מתורגם):
https://youtu.be/1sISguPDlhY
על הכבד ומערכת העיכול שבגופנו (מתורגם):
http://youtu.be/wbh3SjzydnQ
סיפורן של מחלות המעיים (עברית):
https://youtu.be/4LS5s7ronD0
והאם צריך לדאוג כשהצואה לא יוצאת כל יום? (מתורגם)
https://youtu.be/btQHSDrLlok
מי הציבו צואה ענקית במוזיאון?
הצואה הגדולה במוזיאון היא העבודה ביג שיט (Big shit) של "ג'לטין", קולקטיב אמנות וינאי, הידוע כשובר טאבו.
היצירה הזו, אחת מכמה פיסות ענק שכאלה, הייתה חלק מתערוכת "ג'לטין: וורם - עמיתים - גישה". היא נוצרה מיציקת גבס ענקית, שכוסתה בחימר חום עבה, בעבודת יד.
היא נמצאת במוזיאון Boijmans van Beuningen ברוטרדם שבהולנד. מוזיאון זה מפורסם בזכות אוסף הציורים הגדול שלו של ציירים הולנדים ופלמיים מוקדמים, דוגמת הירונימוס בוש ופיטר ברויגל האב, אמני רנסנס שציירו יצורים גרוטסקיים, מעוותים או סובלים, כמו גם אנשים ובעלי חיים שהתנהגותם גסה.
התפיסה של חבורת ג'ליטין היא שהצואה היא היצירה הראשונה של האדם ושהפעוטות מאוד גאים בה. במוזיאון היא הוצבה במקור על שטיחים פרסיים אלגנטיים, משל הייתה מתנת קבלת פנים שהשאיר על השטיח כלב ענק שהושאר לבדו.
המעניין הוא שקבוצת האמנים גם מזמינה את המבקרים לצפות ביצירות בעירום. כלומר, לא להתפשט ממש, אלא ללבוש בגדים שממתינים להם בכניסה ומדמים גוף עירום ובעצם ללכת לבושים בהם בתערוכה. המראה הוא בין מגוחך לראשוני, ילדותי, אבל אפקטיבי - חיבור לראשוני שבנו.
הנה ביקור בתערוכה:
https://youtu.be/SxD5oice_4c
התערוכה במוזיאון בויחמאנס:
https://youtu.be/0Vvll8DIdFQ
ועל היצירות בהולנדית:
https://youtu.be/p66V3Ch0-IU
מי המציאה את החיתולים החד-פעמיים?
החיתולים החד-פעמיים (Disposable diapers), שללא ספק שינו את חיי ההורים והתינוקות בעולם המודרני, נולדו מתוך הצורך של אימהות עובדות שחיפשו פתרון יעיל וקל לשימוש.
סיפור הולדתם מתחיל בשנות ה-40 של המאה ה-20, כאשר מריון דונובן (Marion Donovan), אם צעירה ומהנדסת במקצועה, התעייפה מכביסת החיתולים הבלתי פוסקת של ילדיה.
דונובן החלה לפתח את הרעיון הראשוני בשנת 1946, כשיצרה כיסוי לחיתול בד מווילון של מקלחת. היא תפרה כיס שבתוכו הונח החיתול המסורתי, מה שמנע דליפות ושמר על בגדי התינוק יבשים. ההמצאה, שכונתה "Boater", זכתה לפטנט ב-1949.
המהפכה האמיתית התרחשה כאשר ויקטור מילס (Victor Mills), מהנדס כימיה בחברת פרוקטר אנד גמבל (Procter & Gamble), החל בשנת 1955 לחפש פתרון טוב יותר עבור נכדו. הוא פיתח חיתול חד-פעמי שכלל שכבת נייר סופג במיוחד, שכבת פלסטיק חיצונית אטומה למים וסרטי הדבקה נוחים לשימוש.
החיתולים הראשונים של פרוקטר אנד גמבל, שנקראו "פמפרס" (Pampers), הושקו לראשונה ב-1959 במספר ערים לניסוי, עוד לפני ההשקה הארצית.
ב-1961 מוציאה החברה את החיתולים החד-פעמיים בדייטון, אוהיו והמהפכה מתחילה. למרות המחיר הגבוה יחסית, ההורים מגלים די מהר את היתרונות המשמעותיים של הפמפרס: נוחות השימוש, השמירה הטובה יותר על עור התינוק והכביסה הביתית שמצטמצמת מאוד.
אגב, ההמצאה החדשה סוגרת באחת את שירותי כביסת החיתולים, שהיו נפוצים עד אז ונעלמו לחלוטין. והתפתחות הטכנולוגיה של החד פעמי המשיכה עם המצאת הג'ל הסופג בתחילת שנות ה-60, גם אם הוא הוכנס לשימוש מסחרי בחיתולים רק בעשור הבא.
ב-1975 חברת קימברלי-קלארק (Kimberly-Clark) נכנסת לשוק עם המותג "האגיס" (Huggies), מה שמוביל לתחרות ולשיפור מתמיד במוצרים.
אלא שמנגד נולדת בעיה חדשה, עניין סביבתי שיילך ויחמיר עם השנים. כיום מושלכים לאשפה בכל שנה, כ-20 מיליארד חיתולים חד-פעמיים בארצות הברית לבדה. המודעות הסביבתית עתידה להביל לפיתוח של חיתולים מתכלים וידידותיים לסביבה, אך הדרך עוד ארוכה, אם בכלל קיימת, עד לביטולם של החיתולים המזהמים.
ערימות הזבל המודרניות מלאות בחיתולים חד-פעמיים, המושלכים לזבל ולא פעם מפיצים מחלות. המומחים גם מציינים שלא פחות מ-500 שנה יעברו עד להתכלות החומרים שבאותם חיתולים שהושלכו לאשפה.
ולמרות הביקורת הסביבתית, החיתולים החד-פעמיים נחשבים לאחת ההמצאות הנוחות והמקילות ביותר על חיי המשפחה המודרנית. הם שיחררו הורים, במיוחד אימהות, מהעול היומיומי של כביסת חיתולים תוך שהם תורמים משמעותית לבריאות ולנוחות התינוקות. בממוצע, כל תינוק משתמש בכ-8,000 חיתולים עד הגמילה.
כיום, משולבות בחלק מהחיתולים החד-פעמיים המודרניים טכנולוגיות מתקדמות כמו חיישני לחות, חומרים המותאמים לעור רגיש ועיצובים ארגונומיים. תעשיית החיתולים החד-פעמיים הפכה לשוק גלובלי המגלגל מיליארדי דולרים מדי שנה.
הנה המצאת החיתולים החד פעמיים בידי אם:
https://youtu.be/q2lVv-KWcnQ
הממציאה מספרת:
https://youtu.be/zfd5Z7YFCIY
דוגמה לפרסומות החיתולים החד פעמיים (עברית):
https://youtu.be/KLZiXUL8NyI
כך מייצרים אותם:
https://youtu.be/dkjNB3uh4h8
מצד שני החיתולים הללו הם בעיה סביבתית:
https://youtu.be/jNgOK9vUyyI
ואישה צעירה שניסתה לחזור לחיתול רב-פעמי (עברית):
https://youtu.be/lRhVyoaedlU?long=yes
איך יש בהודו מי שמצחצחים שיניים בגללי פרות?
בהודו עושים הרבה דברים מגללי הפרות הנפוצים כאן מאד. הרי הפרה קדושה בהודו ולכן היא חיה ללא פגיעה לאורך כל חייה. לכן מוצאים ההודים, העניים ברובם מבני הקאסטות הנמוכות, המון שימושים לגללי הפרות האינסופיים שהן משאירות בכל פינה. למשל טיהור אנשים בעזרת אבקת גללי פרות, או ייצור בלוקים לבניית בתים מגללים.
את גללי הפרות אוספות נשים הודיות בדרך כלל. הן משטחות אותם למעין עוגות שטוחות, על ידי הטחתם אל הקיר. את "עוגות הגללים" הם עורמים בעמודים ומעבירים אותם, למכירה ליצרנים.
אחד השימושים המפתיעים מעוגות גללי הפרות היבשים הוא... צחצוח שיניים. קשה להאמין ודאי שצואה יכולה לנקות את השיניים, אבל מסתבר שזה עובד.
ההכנה אינה מסובכת. ההודים מבשלים את גללי הפרות, מרסקים לאפר דק ואז מוסיפים לו תבלינים וחומרים לחיטוי. הוא הופך לאבקת צחצוח שיניים, שתימכר להמונים. ערבוב טוב של האבקה, תוך הוספת מים, על ידי הלקוחות, בעיקר בני הקאסטות הנמוכות, ונוצרת משחת שיניים, שאיתה הם יצחצחו שיניים.
כך גם הייצור ההמוני של משחת שיניים זולה לעניים. כמובן שלא משתמשים בגללים שלמים, כי הם גדולים מדי - כאן מייצרים את משחת השיניים מאבקה שנוצרת לאחר שהם טוחנים את הגללים היבשים.
המדהים הוא שזה עובד. זה לא שאבקת גללי הפרות בריאה או יעילה יותר בשמירה על השיניים ממשחת השיניים הרגילה. אבל היא זולה, קדושה באופן מסוים וההודים העניים מצליחים לשמור בעזרתה על השיניים בריאות. באופן סביר.
הנה אבקת השיניים ההודית מגללי פרות:
https://youtu.be/Q22eFxZupBE
סבון מגללי פרות:
https://youtu.be/s8CuDI__lgA
ובנייה מגללי פרות:
https://youtu.be/CtDSUA0qQ1I
מהו בידה?
בִּידֵה (Bidet) הוא מתקן בנוחיות, שמזכיר את האסלה. אבל בידה הוא בעצם מעין כיור נמוך, שעליו ניתן לשבת ולרחוץ את פי הטבעת ואיברי השתן, לאחר השהיה בשירותים.
הבידה נפוץ במדינות אירופאיות כמו צרפת, יוון, פורטוגל, איטליה, ספרד, טורקיה, כמו גם ביפאן, ארצות ערב וברבות מארצות אמריקה הלטינית.
על אף מראהו הדומה לאסלה, נכון יותר להשוותו לכיור או לסוג של אמבטיה. בניגוד לאנשים שבאים ממדינות שבהן השימוש בבידה שכיח, רבים בעולם עדיין לא מכירים את המתקן הזה ומתפלאים לראותו בשירותי בתי מלון. יש מהם הטועים לחשוב שהבידה הוא סוג של מַשתֵנה.
על הבידה נהוג לשבת לאחר הישיבה על האסלה, בדרך כלל כשהפנים לברז המים. במרבית מתקני הבידה יש מעין טוש שמתיז מים.
לא מעט סוגי בידה הם מתקנים משולבים באסלה, כך שאל האסלה מחובר טוש המשמש לניקוי האיברים האינטימיים. יש גם מתקנים שכוללים חימום של משטח הישיבה וייבוש באמצעות אוויר חם.
הנה ההצדקה וההיסטוריה שהובילה לשימוש בבידה (עברית):
https://youtu.be/E7GTCvJdO-M
משולב באסלה:
https://youtu.be/55x6IM_2udI
היום יש בייבידה גם לתינוקות:
https://youtu.be/tnVMu7qdBDI
איך מייצרים נייר טואלט?
ייצור נייר טואלט (Toilet paper) הוא ענף תעשייתי חדש יחסית. עד להמצאת נייר הטואלט השתמשו בעלים וניירות מזדמנים לניקוי הישבן. אבל בשנת 1890 המציאו את גליל נייר הטואלט, שעשה מהפכה בהיגיינה האנושית.
נייר טואלט מייצרים כיום מנייר ממוחזר, שהופך לעיסת נייר ענקית. העיסה משוטחת על ידי גלילים ענקיים במפעל והופכת לגיליונות נייר. הללו מגולגלים ונחתכים לגלילי נייר הטואלט המוכרים, נארזים ונשלחים לחנויות.
כך מייצרים את נייר הטואלט:
https://youtu.be/Z74OfpUbeac
והסבר נוסף על ייצור נייר הטואלט, מהתעשיות המרוויחות ביותר:
https://youtu.be/LHDJTFAK-48?long=yes
איך מתאן מאיים על כדור הארץ?
אחד מגזי החממה שמחממים את כדור הארץ הוא גז המתאן (Methane). זהו גז חסר צבע וריח שמבחינה כימית מורכב מאטום פחמן אחד וארבעה אטומי מימן.
הוא אחד מגזי החממה החזקים ביותר בטבע. חשוב לדעת שכאשר מתאן מגיע לאטמוספירה, הוא לוכד חום באינטנסיביות גבוהה פי 28-36 מפחמן דו חמצני וזאת במשך מאה שנה. ואגב, במהלך 20 השנים הראשונות אחרי שחרורו, העוצמה מזנקת לפי 84-87.
גזי החממה הם בדרך כלל טובים ודואגים שכדור הארץ יאפשר לחיות בו. אך במצב הנוכחי של משבר האקלים, יש יותר מדי מהם ולכן מתרחשת ההתחממות הגלובלית, אולי המרכיב הברור ביותר של משבר האקלים שיצרנו בכדור הארץ.
גז המתאן הוא רק אחד מהגורמים להתחממות של כדור הארץ ולמשבר האקלים, אך יש שיאמרו שהוא החשוב מתוכם. מאז תחילת המהפכה התעשייתית גדל ריכוז המתאן באטמוספירה פי 2.5 מהרמות שקדמו לעולם המתועש.
בעשורים האחרונים עלייה זו מואצת, בעיקר בגלל פעילות אנושית. בין הגורמים הראשיים לעליית כמויות המתאן באטמוספרה נכללים תעשיית הנפט והגז, מזבלות, גידול אורז והכי מפתיע מכולם מעלי גירה.
גז המתאן נוצר ברובו מריכוזי חיידקים בשדות אורז וביצות, אבל לא רק. מסתבר שפעילות חיידקים במעיים של עדרי הכבשים העצומים של ניו-זילנד, אוסטרליה ועוד כמה ריכוזים כאלה העולם, מחמירים גם הם את הבעיה האקולוגית של הפגיעה באוזון.
הגזים שפולטים עדרי ענק של בעלי חיים מעלי גירה שכאלה, כמו כבשים ופרות, בעיקר בגיהוקים ונפיחות, מכילים ריכוז משמעותי של גז מתאן, שמחמיר את אפקט החממה ופוגע גם בשכבת האוזון.
המתאן, חשוב לדעת, יוצר הרבה יותר נזק מהפחמן הדו חמצני, המוכר בציבור כהרסני לכדור הארץ. מדובר באחד הגורמים הקשים להתחממות כדור הארץ.
הפוטנציאל של המתאן להשפיע על האקלים הוא עצום. הפחתה של 45% בפליטות המתאן האנושיות יכולה למנוע התחממות של 0.3 מעלות צלזיוס עד 2045. זה לא נשמע הרבה, אבל במונחים של שינויי אקלים זה צעד ענק לעבר יעדי הסכם פריז.
המאבק במתאן מעלי גירה הוא מהאתגרים המורכבים של המאה ה-21. הוא דורש חדשנות מדעית, הבנה ביולוגיה עמוקה ופתרונות טכנולוגיים יצירתיים. הפתרונות נעים מהפחתת גורמי ייצור גדולים של גז המתאן ועד לפתרונות ימיים ואחרים. ראו בתגית "הפחתת גזי חממה".
הנה גזי החממה שגז המתאן הוא המרכזי שבהם:
https://youtu.be/UyPW9vaG34o
תפקידו הנורא של גז מתאן במשבר האקלים:
https://youtu.be/ko4cUnzoPic
צמצום פליטת המתאן לאטמוספרה היא שתעצור את התחממות כדור הארץ:
https://youtu.be/Ho4_wlH6G94
חלק משמעותי מגז המתאן בעולם מייצרים הגיהוקים של עדרי הענק של מעלי גירה:
https://youtu.be/jTTxydIzCzI
על סכנת הגיהוקים הללו:
https://youtu.be/lH38aNjk46A
הסבר של מדען:
https://youtu.be/O3aHhhE0E54
הנסיון לעצור את תרומתו להתחממות כדור הארץ:
http://youtu.be/V8QCDHAG9tk
כך נציל את האקלים מהמתאן והפחמן הדו-חמצני:
https://youtu.be/Wc08k-IrMck
וסרטון תיעודי על המתאן:
https://youtu.be/DJklM3fRROU?long=yes
איך פעלו השירותים באימפריה הרומית?
כשאנו מדמיינים את רומא העתיקה, אנחנו חושבים על הקולוסיאום, על אמבטיות ציבוריות מפוארות או על צבאות ולגיונות של חיילים רומים. אבל אחד הפרטים המעניינים על החיים ברומא של אותם ימים קשור בנושא שבדרך כלל מעדיפים שלא לדבר עליו - השירותים.
אז הפתעה - הרומאים יצרו כבר הם מערכת של חדרי שירותים ציבוריים. הם נקראו אז פוריקיה, או פוריקה (foricae) ואליהם הגיעו האזרחים כדי לעשות את צרכיהם.
ברומא פעלו אז שירותים ציבוריים בעלי מושבי שיש או אבן, עם חורים באמצע בצורת מפתח. השירותים היו צמודים אחד לשני ומסודרים בשורה ללא מחיצות.
מתחת למושבי השירותים עברו אז תעלות מים זורמים שניקזו את הפסולת באמצעות המים הזורמים מהמרחצאות הסמוכות, אל מערכת הביוב של העיר. כן, לרוב הרומאים נהגו למקם את השירותים הציבוריים בסמוך למרחצאות הציבוריות, במטרה להשתמש במים הזורמים מהן, להזרמה נקייה של השפכים.
לא ידוע אם הייתה הפרדה בין גברים ונשים במתקנים אלה, אך השירותים הציבוריים שימשו כסוג של מועדון חברתי. הרומאים נהגו להחליף בהם חדשות ולהכיר אנשים חדשים, מה שנחשב לנורמלי בהחלט בתרבות הרומית.
ואגב, עשירי רומי נהנו משירותים פרטיים שנקראו לטרינה (latrina) בבתיהם, אם כי לא תמיד הקפידו להשתמש בהם כי העדיפו את החווה החברתית של השירותים הציבוריים.
במקום נייר טואלט שעדיין לא הומצא אז, השתמשו הרומאים לניגוב האחוריים בקסילוספונגיום (xylospongium) או טרסוריום (tersorium). זה היה ספוג ים שחובר לקצהו של מקל עץ. למרות שהחוקרים עדיין לא מסכימים בדיוק איך השתמשו בכלי הזה די סביר שהוא שימש לניקוי האישי, אף שהיה משותף לכל המשתמשים, מה שבוודאי תרם להתפשטות של מחלות ופרזיטים.
את זה גילו בדיקות של צואה עתיקה ומאובנת מחורבות שירותים רומיים שחשפו רמות גבוהות במיוחד של זיהומים בתולעי שוט, תולעים עגולות ואמבות הגורמות לדיזנטריה.
את הביוב הרומי למדו הרומאים מהאטרוסקים שבנו את מערכות הביוב התת-קרקעיות הראשונות ברומא, בסביבות שנת 500 לפני הספירה. מערכת הביוב הרומית הייתה כה מתקדמת עד שמספרים שחלקים ממנה פועלים עד היום.
מתקנים פרימיטיביים יותר נמצאו באזורים שונים ברחבי האימפריה הרומית (בארץ ניתן לראות שירותים מסוג זה באתר העתיקות של בית שאן).
לאחר שירדה האימפריה הרומית מעוצמתה והחלו ימי הביניים מתרחשת באירופה צניחה של ממש ברמת הסניטציה וההיגיינה. מכאן ועד אמצע המאה ה-16 יהפוך עניין השירותים למזוהם, מסריח, מפוצץ במחלות ובאופן כללי לא מטופל.
לסקירה כללית ראו בתגית "שירותים, היסטוריה".
הנה השירותים באימפריה הרומית וכמה תופעות מעניינות בהשוואה להיום:
https://youtu.be/t6oosTp7rfk
על בתי השימוש של הרומאים והמורשת ההיסטורית שהותירו לימי הביניים:
https://youtu.be/Us8FsyWw29k
תולדות השירותים העתיקים מהימים ההם ועד ימינו:
https://youtu.be/NK7s1wx5nbY
וההיגיינה בתקופה הרומית:
https://youtu.be/7VVN66BA4Fw?long=yes
בבטן של איזו חיה מיוצר הקפה הטוב בעולם?
מצוקה יכולה לא פעם להיות נקודת זינוק טובה לעתיד טוב יותר. כך קרה, על פי המסופר, באי סומטרה במאה ה-18. הילידים באי ראו את המתיישבים ההולנדים שנטעו מטעי ענק של קפה זוכים לראות מהקרקע הפוריה של האי יבולים מצוינים.
אבל המתיישבים לא נתנו מפירות הקפה לילידי האי. הילידים התקנאו בהם. פועלי המטעים הבחינו שבעל חיים מקומי, הלואק שנקרא גם 'גחן הדקלים', אוכלים בהנאה את הפירות שבתוכם פולי הקפה.
כן, פולי הקפה הם גרעיני פירות שגדלים על צמח, ממש כמו גרעיני הדובדבן שאנו משליכים כשאנו אוכלים דובדבנים.
מישהו מאותם ילידים בסומטרה חשב באופן יצירתי ואסף את הצואה של הלואק. לאחר שדלה מתוכה את הפולים, הוא ניקה אותם וטחן אותם לקפה.
כך התגלה שטעם הקפה הזה הוא מעולה.
עם הזמן הפך קפה לואק, או בשמו הילידי "קופי לוואק" (Kopi Luwak), לקפה היקר והאיכותי ביותר בעולם.
הלואק האינדונזי, או "גחן דקלים אסייתי" (Common palm civet), היא חיה שמצויה לרוב באיי אינדונזיה. הלואק אוכל רק את פולי הקפה הטריים והאיכותיים ביותר.
העיכול הזה, בבטנו של הלואק, אינו פוגע באיכות הפולים אלא להיפך. הלואק מעכל רק את הפרי שגרעיניו הם פולי הקפה, בעוד הפולים משבחים בעיכול ואז יוצאים בצואה.
אז נאספים פולי הקפה על ידי בני האיים באינדונזיה ומיובשים בשמש. התוצאה היא פולי הקפה הנחשבים לטובים בעולם והיקרים ביותר בתבל.
הקפה החלק והפחות מריר הזה, קופי לואק, נוצר כתוצאה מההתססה של פולי הקפה על ידי החומצות והאנזימים בקיבה של הלואק.
מכיוון שייצור הקפה הזה מותנה ביכולת האיסוף של הפולים המעוכלים מהטבע, כיום גם של ייצור קופי לואק באמצעות לואקים מבוייתים, נוצרות כמויות קטנות של קפה כזה.
מפני שהביקוש לקפה הזה בעולם הוא רב מאד, המחירים של קפה לואק גבוהים מאד ומתחילים בסכומים של 2000 ש"ח לקילו!
אגב, רבים שניסו טוענים שהקפה הזה הוא לא מציאה גדולה ושטעמו ממש לא מצדיק את המחיר שלו. השמועה מספרת שהיבואן האמריקאי של "קופי לואק" מודה שטעמו של הקפה היקר בעולם, הוא במילותיו שלו "מחורבן"...
לא ברורה אם כך הסיבה למחיר השערורייתי שלו. היתכן שיהירות פשוטה היא שגורמת לאנשים עשירים לשלם כל כך הרבה עבור קפה, רק מפני שהם יכולים להרשות לעצמם לקנות אותו? - מצד שני, כל מי שמבין בכלכלה יודע שמצרך נדיר יכול להגיע למחירים גבוהים מאד, בשל נדירותו. כך או כך, הקפה הזה עשה לו שם בכל העולם וצריך פעם ללגום כוס ממנו ולהחליט לבד.
הנה הקפה היקר בעולם:
https://youtu.be/x3EHjLEzmQU
סיפורו בקצרה של קפה הלואק (עברית):
https://youtu.be/fkqmxZTIzhc&end=2m23s
באנגלית על תופעת קפה לואק:
http://youtu.be/1Q7IYpLYQ7Q
ועל הייצור התעשייתי של קפה הלואק, על ידי האכלת לואקים בפולי הקפה הללו:
https://youtu.be/QgCX6Lbp7nI?long=yes
https://youtu.be/xZ-yHf_UIr4?long=yes
מעיים (Intestinal) הם האיברים בגוף שתפקידם לספק חומרים מזינים לגופנו, לפרק את האוכל, לסייע לספיגתו בדם ודרכו בגוף ואחראים גם לתהליך הוצאת הפסולת שנותרה מהמזון, אל מחוץ לגוף.
המעי הדק, שמצוי בחלק העליון של הבטן, אחראי על ספיגת המזון ופירוקו כדי לספק מזון הדרוש לגוף.
המעי הגס נמצא בחלקה התחתון של הבטן. הוא מחובר לאגן הירכיים שלנו ואחראי על היפטרות מהפסולת שנותרה מהמזון שאכלנו. במעי זה יש הרבה חיידקים בריאים, המסייעים לבריאות הגוף.
שמירה על מגוון של סוגי החיידקים במעיים שלנו למסייעת לבריאותנו. תזונה מאוזנת ונכונה מסייעת בכך.
כי פחות עיבוד כמו טיגון או צלייה ויותר אכילה של סיבים ומזון מאודה או לא מבושל, כל אלה מעודדים גיוון של חיידקים בגופנו, גיוון שהוא טוב מאוד ואפילו מעולה למיקרוביום, כלומר למערכת העיכול העשירה שבמעיים.
חוץ מיוגורט, לפחות כזה שאינו משופע בסוכר, גם מאכלים מותססים טובים לפרוביוטיקה. מאכלים כמו קימצ'י וכרוב כבוש, שהיוו דרך קדומה לשימור מזון בעידן שלפני המצאת המקרר, מעודדים ומחזקים את אוכלוסיית החיידקים הטובים שבמעיים.
הנה תפקיד המעיים בגוף וכיצד לסייע להם (עברית):
https://youtu.be/qFtb5vd1_TA
הצואה שיוצאת משם (עברית):
https://youtu.be/NHqT0X6exFE
החיידקים שבמעיים מושפעים ומשפיעים על העיכול והבריאות. לנו יש השפעה עליהם (מתורגם):
https://youtu.be/1sISguPDlhY
על הכבד ומערכת העיכול שבגופנו (מתורגם):
http://youtu.be/wbh3SjzydnQ
סיפורן של מחלות המעיים (עברית):
https://youtu.be/4LS5s7ronD0
והאם צריך לדאוג כשהצואה לא יוצאת כל יום? (מתורגם)
https://youtu.be/btQHSDrLlok
הצואה הגדולה במוזיאון היא העבודה ביג שיט (Big shit) של "ג'לטין", קולקטיב אמנות וינאי, הידוע כשובר טאבו.
היצירה הזו, אחת מכמה פיסות ענק שכאלה, הייתה חלק מתערוכת "ג'לטין: וורם - עמיתים - גישה". היא נוצרה מיציקת גבס ענקית, שכוסתה בחימר חום עבה, בעבודת יד.
היא נמצאת במוזיאון Boijmans van Beuningen ברוטרדם שבהולנד. מוזיאון זה מפורסם בזכות אוסף הציורים הגדול שלו של ציירים הולנדים ופלמיים מוקדמים, דוגמת הירונימוס בוש ופיטר ברויגל האב, אמני רנסנס שציירו יצורים גרוטסקיים, מעוותים או סובלים, כמו גם אנשים ובעלי חיים שהתנהגותם גסה.
התפיסה של חבורת ג'ליטין היא שהצואה היא היצירה הראשונה של האדם ושהפעוטות מאוד גאים בה. במוזיאון היא הוצבה במקור על שטיחים פרסיים אלגנטיים, משל הייתה מתנת קבלת פנים שהשאיר על השטיח כלב ענק שהושאר לבדו.
המעניין הוא שקבוצת האמנים גם מזמינה את המבקרים לצפות ביצירות בעירום. כלומר, לא להתפשט ממש, אלא ללבוש בגדים שממתינים להם בכניסה ומדמים גוף עירום ובעצם ללכת לבושים בהם בתערוכה. המראה הוא בין מגוחך לראשוני, ילדותי, אבל אפקטיבי - חיבור לראשוני שבנו.
הנה ביקור בתערוכה:
https://youtu.be/SxD5oice_4c
התערוכה במוזיאון בויחמאנס:
https://youtu.be/0Vvll8DIdFQ
ועל היצירות בהולנדית:
https://youtu.be/p66V3Ch0-IU
החיתולים החד-פעמיים (Disposable diapers), שללא ספק שינו את חיי ההורים והתינוקות בעולם המודרני, נולדו מתוך הצורך של אימהות עובדות שחיפשו פתרון יעיל וקל לשימוש.
סיפור הולדתם מתחיל בשנות ה-40 של המאה ה-20, כאשר מריון דונובן (Marion Donovan), אם צעירה ומהנדסת במקצועה, התעייפה מכביסת החיתולים הבלתי פוסקת של ילדיה.
דונובן החלה לפתח את הרעיון הראשוני בשנת 1946, כשיצרה כיסוי לחיתול בד מווילון של מקלחת. היא תפרה כיס שבתוכו הונח החיתול המסורתי, מה שמנע דליפות ושמר על בגדי התינוק יבשים. ההמצאה, שכונתה "Boater", זכתה לפטנט ב-1949.
המהפכה האמיתית התרחשה כאשר ויקטור מילס (Victor Mills), מהנדס כימיה בחברת פרוקטר אנד גמבל (Procter & Gamble), החל בשנת 1955 לחפש פתרון טוב יותר עבור נכדו. הוא פיתח חיתול חד-פעמי שכלל שכבת נייר סופג במיוחד, שכבת פלסטיק חיצונית אטומה למים וסרטי הדבקה נוחים לשימוש.
החיתולים הראשונים של פרוקטר אנד גמבל, שנקראו "פמפרס" (Pampers), הושקו לראשונה ב-1959 במספר ערים לניסוי, עוד לפני ההשקה הארצית.
ב-1961 מוציאה החברה את החיתולים החד-פעמיים בדייטון, אוהיו והמהפכה מתחילה. למרות המחיר הגבוה יחסית, ההורים מגלים די מהר את היתרונות המשמעותיים של הפמפרס: נוחות השימוש, השמירה הטובה יותר על עור התינוק והכביסה הביתית שמצטמצמת מאוד.
אגב, ההמצאה החדשה סוגרת באחת את שירותי כביסת החיתולים, שהיו נפוצים עד אז ונעלמו לחלוטין. והתפתחות הטכנולוגיה של החד פעמי המשיכה עם המצאת הג'ל הסופג בתחילת שנות ה-60, גם אם הוא הוכנס לשימוש מסחרי בחיתולים רק בעשור הבא.
ב-1975 חברת קימברלי-קלארק (Kimberly-Clark) נכנסת לשוק עם המותג "האגיס" (Huggies), מה שמוביל לתחרות ולשיפור מתמיד במוצרים.
אלא שמנגד נולדת בעיה חדשה, עניין סביבתי שיילך ויחמיר עם השנים. כיום מושלכים לאשפה בכל שנה, כ-20 מיליארד חיתולים חד-פעמיים בארצות הברית לבדה. המודעות הסביבתית עתידה להביל לפיתוח של חיתולים מתכלים וידידותיים לסביבה, אך הדרך עוד ארוכה, אם בכלל קיימת, עד לביטולם של החיתולים המזהמים.
ערימות הזבל המודרניות מלאות בחיתולים חד-פעמיים, המושלכים לזבל ולא פעם מפיצים מחלות. המומחים גם מציינים שלא פחות מ-500 שנה יעברו עד להתכלות החומרים שבאותם חיתולים שהושלכו לאשפה.
ולמרות הביקורת הסביבתית, החיתולים החד-פעמיים נחשבים לאחת ההמצאות הנוחות והמקילות ביותר על חיי המשפחה המודרנית. הם שיחררו הורים, במיוחד אימהות, מהעול היומיומי של כביסת חיתולים תוך שהם תורמים משמעותית לבריאות ולנוחות התינוקות. בממוצע, כל תינוק משתמש בכ-8,000 חיתולים עד הגמילה.
כיום, משולבות בחלק מהחיתולים החד-פעמיים המודרניים טכנולוגיות מתקדמות כמו חיישני לחות, חומרים המותאמים לעור רגיש ועיצובים ארגונומיים. תעשיית החיתולים החד-פעמיים הפכה לשוק גלובלי המגלגל מיליארדי דולרים מדי שנה.
הנה המצאת החיתולים החד פעמיים בידי אם:
https://youtu.be/q2lVv-KWcnQ
הממציאה מספרת:
https://youtu.be/zfd5Z7YFCIY
דוגמה לפרסומות החיתולים החד פעמיים (עברית):
https://youtu.be/KLZiXUL8NyI
כך מייצרים אותם:
https://youtu.be/dkjNB3uh4h8
מצד שני החיתולים הללו הם בעיה סביבתית:
https://youtu.be/jNgOK9vUyyI
ואישה צעירה שניסתה לחזור לחיתול רב-פעמי (עברית):
https://youtu.be/lRhVyoaedlU?long=yes
בהודו עושים הרבה דברים מגללי הפרות הנפוצים כאן מאד. הרי הפרה קדושה בהודו ולכן היא חיה ללא פגיעה לאורך כל חייה. לכן מוצאים ההודים, העניים ברובם מבני הקאסטות הנמוכות, המון שימושים לגללי הפרות האינסופיים שהן משאירות בכל פינה. למשל טיהור אנשים בעזרת אבקת גללי פרות, או ייצור בלוקים לבניית בתים מגללים.
את גללי הפרות אוספות נשים הודיות בדרך כלל. הן משטחות אותם למעין עוגות שטוחות, על ידי הטחתם אל הקיר. את "עוגות הגללים" הם עורמים בעמודים ומעבירים אותם, למכירה ליצרנים.
אחד השימושים המפתיעים מעוגות גללי הפרות היבשים הוא... צחצוח שיניים. קשה להאמין ודאי שצואה יכולה לנקות את השיניים, אבל מסתבר שזה עובד.
ההכנה אינה מסובכת. ההודים מבשלים את גללי הפרות, מרסקים לאפר דק ואז מוסיפים לו תבלינים וחומרים לחיטוי. הוא הופך לאבקת צחצוח שיניים, שתימכר להמונים. ערבוב טוב של האבקה, תוך הוספת מים, על ידי הלקוחות, בעיקר בני הקאסטות הנמוכות, ונוצרת משחת שיניים, שאיתה הם יצחצחו שיניים.
כך גם הייצור ההמוני של משחת שיניים זולה לעניים. כמובן שלא משתמשים בגללים שלמים, כי הם גדולים מדי - כאן מייצרים את משחת השיניים מאבקה שנוצרת לאחר שהם טוחנים את הגללים היבשים.
המדהים הוא שזה עובד. זה לא שאבקת גללי הפרות בריאה או יעילה יותר בשמירה על השיניים ממשחת השיניים הרגילה. אבל היא זולה, קדושה באופן מסוים וההודים העניים מצליחים לשמור בעזרתה על השיניים בריאות. באופן סביר.
הנה אבקת השיניים ההודית מגללי פרות:
https://youtu.be/Q22eFxZupBE
סבון מגללי פרות:
https://youtu.be/s8CuDI__lgA
ובנייה מגללי פרות:
https://youtu.be/CtDSUA0qQ1I
צואה
בִּידֵה (Bidet) הוא מתקן בנוחיות, שמזכיר את האסלה. אבל בידה הוא בעצם מעין כיור נמוך, שעליו ניתן לשבת ולרחוץ את פי הטבעת ואיברי השתן, לאחר השהיה בשירותים.
הבידה נפוץ במדינות אירופאיות כמו צרפת, יוון, פורטוגל, איטליה, ספרד, טורקיה, כמו גם ביפאן, ארצות ערב וברבות מארצות אמריקה הלטינית.
על אף מראהו הדומה לאסלה, נכון יותר להשוותו לכיור או לסוג של אמבטיה. בניגוד לאנשים שבאים ממדינות שבהן השימוש בבידה שכיח, רבים בעולם עדיין לא מכירים את המתקן הזה ומתפלאים לראותו בשירותי בתי מלון. יש מהם הטועים לחשוב שהבידה הוא סוג של מַשתֵנה.
על הבידה נהוג לשבת לאחר הישיבה על האסלה, בדרך כלל כשהפנים לברז המים. במרבית מתקני הבידה יש מעין טוש שמתיז מים.
לא מעט סוגי בידה הם מתקנים משולבים באסלה, כך שאל האסלה מחובר טוש המשמש לניקוי האיברים האינטימיים. יש גם מתקנים שכוללים חימום של משטח הישיבה וייבוש באמצעות אוויר חם.
הנה ההצדקה וההיסטוריה שהובילה לשימוש בבידה (עברית):
https://youtu.be/E7GTCvJdO-M
משולב באסלה:
https://youtu.be/55x6IM_2udI
היום יש בייבידה גם לתינוקות:
https://youtu.be/tnVMu7qdBDI
ייצור נייר טואלט (Toilet paper) הוא ענף תעשייתי חדש יחסית. עד להמצאת נייר הטואלט השתמשו בעלים וניירות מזדמנים לניקוי הישבן. אבל בשנת 1890 המציאו את גליל נייר הטואלט, שעשה מהפכה בהיגיינה האנושית.
נייר טואלט מייצרים כיום מנייר ממוחזר, שהופך לעיסת נייר ענקית. העיסה משוטחת על ידי גלילים ענקיים במפעל והופכת לגיליונות נייר. הללו מגולגלים ונחתכים לגלילי נייר הטואלט המוכרים, נארזים ונשלחים לחנויות.
כך מייצרים את נייר הטואלט:
https://youtu.be/Z74OfpUbeac
והסבר נוסף על ייצור נייר הטואלט, מהתעשיות המרוויחות ביותר:
https://youtu.be/LHDJTFAK-48?long=yes
אחד מגזי החממה שמחממים את כדור הארץ הוא גז המתאן (Methane). זהו גז חסר צבע וריח שמבחינה כימית מורכב מאטום פחמן אחד וארבעה אטומי מימן.
הוא אחד מגזי החממה החזקים ביותר בטבע. חשוב לדעת שכאשר מתאן מגיע לאטמוספירה, הוא לוכד חום באינטנסיביות גבוהה פי 28-36 מפחמן דו חמצני וזאת במשך מאה שנה. ואגב, במהלך 20 השנים הראשונות אחרי שחרורו, העוצמה מזנקת לפי 84-87.
גזי החממה הם בדרך כלל טובים ודואגים שכדור הארץ יאפשר לחיות בו. אך במצב הנוכחי של משבר האקלים, יש יותר מדי מהם ולכן מתרחשת ההתחממות הגלובלית, אולי המרכיב הברור ביותר של משבר האקלים שיצרנו בכדור הארץ.
גז המתאן הוא רק אחד מהגורמים להתחממות של כדור הארץ ולמשבר האקלים, אך יש שיאמרו שהוא החשוב מתוכם. מאז תחילת המהפכה התעשייתית גדל ריכוז המתאן באטמוספירה פי 2.5 מהרמות שקדמו לעולם המתועש.
בעשורים האחרונים עלייה זו מואצת, בעיקר בגלל פעילות אנושית. בין הגורמים הראשיים לעליית כמויות המתאן באטמוספרה נכללים תעשיית הנפט והגז, מזבלות, גידול אורז והכי מפתיע מכולם מעלי גירה.
גז המתאן נוצר ברובו מריכוזי חיידקים בשדות אורז וביצות, אבל לא רק. מסתבר שפעילות חיידקים במעיים של עדרי הכבשים העצומים של ניו-זילנד, אוסטרליה ועוד כמה ריכוזים כאלה העולם, מחמירים גם הם את הבעיה האקולוגית של הפגיעה באוזון.
הגזים שפולטים עדרי ענק של בעלי חיים מעלי גירה שכאלה, כמו כבשים ופרות, בעיקר בגיהוקים ונפיחות, מכילים ריכוז משמעותי של גז מתאן, שמחמיר את אפקט החממה ופוגע גם בשכבת האוזון.
המתאן, חשוב לדעת, יוצר הרבה יותר נזק מהפחמן הדו חמצני, המוכר בציבור כהרסני לכדור הארץ. מדובר באחד הגורמים הקשים להתחממות כדור הארץ.
הפוטנציאל של המתאן להשפיע על האקלים הוא עצום. הפחתה של 45% בפליטות המתאן האנושיות יכולה למנוע התחממות של 0.3 מעלות צלזיוס עד 2045. זה לא נשמע הרבה, אבל במונחים של שינויי אקלים זה צעד ענק לעבר יעדי הסכם פריז.
המאבק במתאן מעלי גירה הוא מהאתגרים המורכבים של המאה ה-21. הוא דורש חדשנות מדעית, הבנה ביולוגיה עמוקה ופתרונות טכנולוגיים יצירתיים. הפתרונות נעים מהפחתת גורמי ייצור גדולים של גז המתאן ועד לפתרונות ימיים ואחרים. ראו בתגית "הפחתת גזי חממה".
הנה גזי החממה שגז המתאן הוא המרכזי שבהם:
https://youtu.be/UyPW9vaG34o
תפקידו הנורא של גז מתאן במשבר האקלים:
https://youtu.be/ko4cUnzoPic
צמצום פליטת המתאן לאטמוספרה היא שתעצור את התחממות כדור הארץ:
https://youtu.be/Ho4_wlH6G94
חלק משמעותי מגז המתאן בעולם מייצרים הגיהוקים של עדרי הענק של מעלי גירה:
https://youtu.be/jTTxydIzCzI
על סכנת הגיהוקים הללו:
https://youtu.be/lH38aNjk46A
הסבר של מדען:
https://youtu.be/O3aHhhE0E54
הנסיון לעצור את תרומתו להתחממות כדור הארץ:
http://youtu.be/V8QCDHAG9tk
כך נציל את האקלים מהמתאן והפחמן הדו-חמצני:
https://youtu.be/Wc08k-IrMck
וסרטון תיעודי על המתאן:
https://youtu.be/DJklM3fRROU?long=yes
כשאנו מדמיינים את רומא העתיקה, אנחנו חושבים על הקולוסיאום, על אמבטיות ציבוריות מפוארות או על צבאות ולגיונות של חיילים רומים. אבל אחד הפרטים המעניינים על החיים ברומא של אותם ימים קשור בנושא שבדרך כלל מעדיפים שלא לדבר עליו - השירותים.
אז הפתעה - הרומאים יצרו כבר הם מערכת של חדרי שירותים ציבוריים. הם נקראו אז פוריקיה, או פוריקה (foricae) ואליהם הגיעו האזרחים כדי לעשות את צרכיהם.
ברומא פעלו אז שירותים ציבוריים בעלי מושבי שיש או אבן, עם חורים באמצע בצורת מפתח. השירותים היו צמודים אחד לשני ומסודרים בשורה ללא מחיצות.
מתחת למושבי השירותים עברו אז תעלות מים זורמים שניקזו את הפסולת באמצעות המים הזורמים מהמרחצאות הסמוכות, אל מערכת הביוב של העיר. כן, לרוב הרומאים נהגו למקם את השירותים הציבוריים בסמוך למרחצאות הציבוריות, במטרה להשתמש במים הזורמים מהן, להזרמה נקייה של השפכים.
לא ידוע אם הייתה הפרדה בין גברים ונשים במתקנים אלה, אך השירותים הציבוריים שימשו כסוג של מועדון חברתי. הרומאים נהגו להחליף בהם חדשות ולהכיר אנשים חדשים, מה שנחשב לנורמלי בהחלט בתרבות הרומית.
ואגב, עשירי רומי נהנו משירותים פרטיים שנקראו לטרינה (latrina) בבתיהם, אם כי לא תמיד הקפידו להשתמש בהם כי העדיפו את החווה החברתית של השירותים הציבוריים.
במקום נייר טואלט שעדיין לא הומצא אז, השתמשו הרומאים לניגוב האחוריים בקסילוספונגיום (xylospongium) או טרסוריום (tersorium). זה היה ספוג ים שחובר לקצהו של מקל עץ. למרות שהחוקרים עדיין לא מסכימים בדיוק איך השתמשו בכלי הזה די סביר שהוא שימש לניקוי האישי, אף שהיה משותף לכל המשתמשים, מה שבוודאי תרם להתפשטות של מחלות ופרזיטים.
את זה גילו בדיקות של צואה עתיקה ומאובנת מחורבות שירותים רומיים שחשפו רמות גבוהות במיוחד של זיהומים בתולעי שוט, תולעים עגולות ואמבות הגורמות לדיזנטריה.
את הביוב הרומי למדו הרומאים מהאטרוסקים שבנו את מערכות הביוב התת-קרקעיות הראשונות ברומא, בסביבות שנת 500 לפני הספירה. מערכת הביוב הרומית הייתה כה מתקדמת עד שמספרים שחלקים ממנה פועלים עד היום.
מתקנים פרימיטיביים יותר נמצאו באזורים שונים ברחבי האימפריה הרומית (בארץ ניתן לראות שירותים מסוג זה באתר העתיקות של בית שאן).
לאחר שירדה האימפריה הרומית מעוצמתה והחלו ימי הביניים מתרחשת באירופה צניחה של ממש ברמת הסניטציה וההיגיינה. מכאן ועד אמצע המאה ה-16 יהפוך עניין השירותים למזוהם, מסריח, מפוצץ במחלות ובאופן כללי לא מטופל.
לסקירה כללית ראו בתגית "שירותים, היסטוריה".
הנה השירותים באימפריה הרומית וכמה תופעות מעניינות בהשוואה להיום:
https://youtu.be/t6oosTp7rfk
על בתי השימוש של הרומאים והמורשת ההיסטורית שהותירו לימי הביניים:
https://youtu.be/Us8FsyWw29k
תולדות השירותים העתיקים מהימים ההם ועד ימינו:
https://youtu.be/NK7s1wx5nbY
וההיגיינה בתקופה הרומית:
https://youtu.be/7VVN66BA4Fw?long=yes
מצוקה יכולה לא פעם להיות נקודת זינוק טובה לעתיד טוב יותר. כך קרה, על פי המסופר, באי סומטרה במאה ה-18. הילידים באי ראו את המתיישבים ההולנדים שנטעו מטעי ענק של קפה זוכים לראות מהקרקע הפוריה של האי יבולים מצוינים.
אבל המתיישבים לא נתנו מפירות הקפה לילידי האי. הילידים התקנאו בהם. פועלי המטעים הבחינו שבעל חיים מקומי, הלואק שנקרא גם 'גחן הדקלים', אוכלים בהנאה את הפירות שבתוכם פולי הקפה.
כן, פולי הקפה הם גרעיני פירות שגדלים על צמח, ממש כמו גרעיני הדובדבן שאנו משליכים כשאנו אוכלים דובדבנים.
מישהו מאותם ילידים בסומטרה חשב באופן יצירתי ואסף את הצואה של הלואק. לאחר שדלה מתוכה את הפולים, הוא ניקה אותם וטחן אותם לקפה.
כך התגלה שטעם הקפה הזה הוא מעולה.
עם הזמן הפך קפה לואק, או בשמו הילידי "קופי לוואק" (Kopi Luwak), לקפה היקר והאיכותי ביותר בעולם.
הלואק האינדונזי, או "גחן דקלים אסייתי" (Common palm civet), היא חיה שמצויה לרוב באיי אינדונזיה. הלואק אוכל רק את פולי הקפה הטריים והאיכותיים ביותר.
העיכול הזה, בבטנו של הלואק, אינו פוגע באיכות הפולים אלא להיפך. הלואק מעכל רק את הפרי שגרעיניו הם פולי הקפה, בעוד הפולים משבחים בעיכול ואז יוצאים בצואה.
אז נאספים פולי הקפה על ידי בני האיים באינדונזיה ומיובשים בשמש. התוצאה היא פולי הקפה הנחשבים לטובים בעולם והיקרים ביותר בתבל.
הקפה החלק והפחות מריר הזה, קופי לואק, נוצר כתוצאה מההתססה של פולי הקפה על ידי החומצות והאנזימים בקיבה של הלואק.
מכיוון שייצור הקפה הזה מותנה ביכולת האיסוף של הפולים המעוכלים מהטבע, כיום גם של ייצור קופי לואק באמצעות לואקים מבוייתים, נוצרות כמויות קטנות של קפה כזה.
מפני שהביקוש לקפה הזה בעולם הוא רב מאד, המחירים של קפה לואק גבוהים מאד ומתחילים בסכומים של 2000 ש"ח לקילו!
אגב, רבים שניסו טוענים שהקפה הזה הוא לא מציאה גדולה ושטעמו ממש לא מצדיק את המחיר שלו. השמועה מספרת שהיבואן האמריקאי של "קופי לואק" מודה שטעמו של הקפה היקר בעולם, הוא במילותיו שלו "מחורבן"...
לא ברורה אם כך הסיבה למחיר השערורייתי שלו. היתכן שיהירות פשוטה היא שגורמת לאנשים עשירים לשלם כל כך הרבה עבור קפה, רק מפני שהם יכולים להרשות לעצמם לקנות אותו? - מצד שני, כל מי שמבין בכלכלה יודע שמצרך נדיר יכול להגיע למחירים גבוהים מאד, בשל נדירותו. כך או כך, הקפה הזה עשה לו שם בכל העולם וצריך פעם ללגום כוס ממנו ולהחליט לבד.
הנה הקפה היקר בעולם:
https://youtu.be/x3EHjLEzmQU
סיפורו בקצרה של קפה הלואק (עברית):
https://youtu.be/fkqmxZTIzhc&end=2m23s
באנגלית על תופעת קפה לואק:
http://youtu.be/1Q7IYpLYQ7Q
ועל הייצור התעשייתי של קפה הלואק, על ידי האכלת לואקים בפולי הקפה הללו:
https://youtu.be/QgCX6Lbp7nI?long=yes
https://youtu.be/xZ-yHf_UIr4?long=yes
איך התפתחו השירותים ומי המציא אותם?
בית השימוש (Toilet) המודרני הוא משוכלל הגייני ומחובר בדרך כלל למערכת ביוב מוצלחת. שמותיו מגוונים. מבֵּית שִׁמּוּשׁ, שֵׁרוּתִים, בֵּית כִּסֵּא, נוֹחִיּוּת, שֵׁרוּתִים סָנִיטָרִיִּים וגם, החזיקו חזק, בֵּית כָּבוֹד. אבל מסתבר שהשירותים המודרניים הם תוצאה של פיתוח בן אלפי שנים.
המצאת השירותים היא אבולוציה ולא מהפכה המצאתית של אדם אחד. אם בעת העתיקה הומצאו מתקני השירותים כבר בתרבות ההארפה באזור לות'אל שבעמק ההינדוס (בהודו של המאה ה-25 לפני הספירה).
באזור זה של עמק ההינדוס היו בתי כיסא משוכללים יחסית שנבנו מלבנים עשויים חימר שרוף. בכל בית כיסא היה מושב עליו ישבו, כשמערכת ניקוז המים מפנה את ההפרשות לתוך בורות ניקוז תת-קרקעיים.
שקיעת תרבות עמק האינדוס השכיחה את הידע וההנדסה של מערכות כאלה ולקח חצי אלף עד מילניום שלם עד שפותחו שירותים דומים. זה היה במצרים העתיקה, בה ככל הנראה פעלו באופן דומה שירותים בעלי מושב.
כל הידע ההנדסי וסניטרי הזה נעלם עם שתי התרבויות הללו ולמשך תקופה ארוכה עבר העולם לגרסאות שונות של סירי לילה כאלה ואחרים.
ביוון העתיקה דומה שהקידמה נשכחה. לפי ראיות היסטוריות עשו היוונים הקדמונים את הצרכים שלהם בפומבי, מחוץ לבית וללא שמץ של בושה.
באירועים חברתיים וציבוריים, בחגיגות ובתיאטרון, לעומת זאת, הסתובבו עבדים עם סירי לילה בידיהם, אותם אחזו עבור אנשי האצולה היוונית שנהגו להשתין לתוכם.
אם בביתם נהגו האצילים הרומיים להשתין אל תוך סיר לילה שאחז עבד בידו, בימי האימפריה הרומית בנו הרומאים מערכת ביוב וחדרי שירותים ציבוריים משותפים וגלויים.
בשירותים הציבוריים של האימפריה היו עשרות אסלות (או ליתר דיוק מושבים עשויי אבן), מסודרות בשורה וללא מחיצות. בכל מושב שכזה היה חור במרכזו, כשמתחת לשורת המושבים עברה תעלת ניקוז עם מים זורמים, שלקחה את השפכים הרחק משם.
מתקנים פרימיטיביים יותר נמצאו באזורים שונים ברחבי האימפריה הרומית. בישראל ניתן לראות שירותים מסוג זה באתר העתיקות הרומי של בית שאן.
לא ידוע, אגב, אם הייתה הפרדה בין גברים ונשים בחדרי השירותים הציבוריים הללו, שנבנו ברחבי האימפריה הרומית.
כל זה נעלם כשירדה האימפריה הרומית מגדולתה, אל תוך ימי הביניים. אז עברו הצרכים בזוהמה, אל תוך סירי לילה שהעניים נהגו לרוקן אל הנהר.
בארמון או בטירה היו משרתים מיוחדים שניגבו את הישבן של האציל והמלך. זו נחשבה משרה נעלה ומכובדת, במיוחד אל מול המשרתים הנחותים שהיו נושאים אז את דליי הצואה של האצילים אל הנהר.
אגב, באותו נהר נהגו העניים לכבס את בגדיהם ולהתרחץ כדי להתנקות, מה שמזמין סימן שאלה הן לגבי ניקיון הנהר והן ביחס להיגיינה של הרוחצים בו.
גם אם החוק אסר על כך, המרחבים בטבע היו אז מחראות פתוחות ולא מאורגנות. לא שזה השתנה לחלוטין בימינו אבל פלא שהסירחון שלט בימי הביניים ושכל כך הרבה חולים ומחלות נפוצו אז?
רק בסוף המאה ה-16 החל המסע לפיתוח של טכנולוגיה ממשית לחדרי נוחיות או שירותים של ממש. זה היה כשג'ון הרינגטון, אחד מאנשי החצר של המלכה אליזבת הראשונה, פרסם ב-1597 מאמר סאטירי שכלל תוכנית פורצת דרך לבתי שימוש עם אסלה נשטפת.
למעשה, הרינגטון המציא את האסלה עם מנגנון ההדחה. המתקן שלו כלל את כול מרכיבי הבסיס המוכרים לנו בבתי השימוש המודרניים. כבר אז היה בו שסתום מכני שסגר את השירותים וגם את הניאגרה של זמננו, מיכל המים שנועדו להדחה.
הממציא הסקוטי אלכסנדר קמינגס פרסם ורשם ב-1775 פטנט על שיטה שנועדה למנוע התפשטות של ריחות לא נעימים. השיטה שלו הייתה למלא את האסלה בקביעות במים ובכך להקל על הריח הרע בשירותים.
במאה ה-19 שופרו מנגנון ההדחה, הניקוז וזרימת המים. כבר אז החלה שטיפת האסלה בלונדון, אך השירותים המודרניים הללו לא פגשו מערכת ביוב מודרנית. לכן נהגו אז להזרים את השפכים לנהר התמזה ששימש גם למי השתייה.
ערבוב זה בין שפכים למי שתייה הובילה אז להתפרצויות רבות וחמורות של מגיפות כולרה ולסירחון הגדול שתועד בבירה האנגלית במאה ה-19. בכך אנו למדים שהשירותים המודרניים הקדימו באירופה את מערכת הביוב.
בשלהי המאה ה-19 הוקמה בלונדון מערכת הביוב המודרנית הראשונה מסוגה בעולם. השפכים נוקזו באמצעותה אל מחוץ לעיר. בעקבות הצלחתה והקטנת התחלואה בעיר, נבנו במדינות רבות בעולם מערכות ביוב דומות ומודרניות והשירותים המודרניים של ימינו הם הבריאים ביותר בהיסטוריה.
הנה תולדות השירותים (מתורגם):
https://youtu.be/0dYk99S98Jc
מצגת וידאו על תולדות השירותים:
https://youtu.be/d-K3lUUmrak
סיפורם של בתי השימוש ההיסטוריים של הרומאים וימי הביניים שאחריהם:
https://youtu.be/Us8FsyWw29k
ובינתיים בסין - היסטוריית שירותים משלה:
https://youtu.be/5Sq2xmBfPqc
כך השתמשו בשירותים בימי הביניים:
https://youtu.be/hevlzoZ8k-o
למלכים אנגליים היו מנקי טוסיק מלכותיים (בעברית):
https://youtu.be/_x5ZJGPKW9s
גם במאה ה-20 לא היה קל, כשהיה צריך להמציא שירותים למטוסים (בעברית):
https://youtu.be/gRoxPo_Bgl0
ענייני השירותים שלנו כיום (בעברית):
https://youtu.be/PwqSX5168x0
על ההיגיינה של המאה ה-18:
https://youtu.be/BoT3C-ae8io?long=yes
סרטון תיעודי על ההיסטוריה של הנוחיות ובית הכיסא:
https://youtu.be/TaSrf2DNy5w?long=yes
כך בתי השימוש שינו את ההיסטוריה:
https://youtu.be/GWQG1YZS9l4?long=yes
ותכנית חפרנית על השירותים בימי הביניים (עברית):
https://youtu.be/bvChd5xo9K0?long=yes
בית השימוש (Toilet) המודרני הוא משוכלל הגייני ומחובר בדרך כלל למערכת ביוב מוצלחת. שמותיו מגוונים. מבֵּית שִׁמּוּשׁ, שֵׁרוּתִים, בֵּית כִּסֵּא, נוֹחִיּוּת, שֵׁרוּתִים סָנִיטָרִיִּים וגם, החזיקו חזק, בֵּית כָּבוֹד. אבל מסתבר שהשירותים המודרניים הם תוצאה של פיתוח בן אלפי שנים.
המצאת השירותים היא אבולוציה ולא מהפכה המצאתית של אדם אחד. אם בעת העתיקה הומצאו מתקני השירותים כבר בתרבות ההארפה באזור לות'אל שבעמק ההינדוס (בהודו של המאה ה-25 לפני הספירה).
באזור זה של עמק ההינדוס היו בתי כיסא משוכללים יחסית שנבנו מלבנים עשויים חימר שרוף. בכל בית כיסא היה מושב עליו ישבו, כשמערכת ניקוז המים מפנה את ההפרשות לתוך בורות ניקוז תת-קרקעיים.
שקיעת תרבות עמק האינדוס השכיחה את הידע וההנדסה של מערכות כאלה ולקח חצי אלף עד מילניום שלם עד שפותחו שירותים דומים. זה היה במצרים העתיקה, בה ככל הנראה פעלו באופן דומה שירותים בעלי מושב.
כל הידע ההנדסי וסניטרי הזה נעלם עם שתי התרבויות הללו ולמשך תקופה ארוכה עבר העולם לגרסאות שונות של סירי לילה כאלה ואחרים.
ביוון העתיקה דומה שהקידמה נשכחה. לפי ראיות היסטוריות עשו היוונים הקדמונים את הצרכים שלהם בפומבי, מחוץ לבית וללא שמץ של בושה.
באירועים חברתיים וציבוריים, בחגיגות ובתיאטרון, לעומת זאת, הסתובבו עבדים עם סירי לילה בידיהם, אותם אחזו עבור אנשי האצולה היוונית שנהגו להשתין לתוכם.
אם בביתם נהגו האצילים הרומיים להשתין אל תוך סיר לילה שאחז עבד בידו, בימי האימפריה הרומית בנו הרומאים מערכת ביוב וחדרי שירותים ציבוריים משותפים וגלויים.
בשירותים הציבוריים של האימפריה היו עשרות אסלות (או ליתר דיוק מושבים עשויי אבן), מסודרות בשורה וללא מחיצות. בכל מושב שכזה היה חור במרכזו, כשמתחת לשורת המושבים עברה תעלת ניקוז עם מים זורמים, שלקחה את השפכים הרחק משם.
מתקנים פרימיטיביים יותר נמצאו באזורים שונים ברחבי האימפריה הרומית. בישראל ניתן לראות שירותים מסוג זה באתר העתיקות הרומי של בית שאן.
לא ידוע, אגב, אם הייתה הפרדה בין גברים ונשים בחדרי השירותים הציבוריים הללו, שנבנו ברחבי האימפריה הרומית.
כל זה נעלם כשירדה האימפריה הרומית מגדולתה, אל תוך ימי הביניים. אז עברו הצרכים בזוהמה, אל תוך סירי לילה שהעניים נהגו לרוקן אל הנהר.
בארמון או בטירה היו משרתים מיוחדים שניגבו את הישבן של האציל והמלך. זו נחשבה משרה נעלה ומכובדת, במיוחד אל מול המשרתים הנחותים שהיו נושאים אז את דליי הצואה של האצילים אל הנהר.
אגב, באותו נהר נהגו העניים לכבס את בגדיהם ולהתרחץ כדי להתנקות, מה שמזמין סימן שאלה הן לגבי ניקיון הנהר והן ביחס להיגיינה של הרוחצים בו.
גם אם החוק אסר על כך, המרחבים בטבע היו אז מחראות פתוחות ולא מאורגנות. לא שזה השתנה לחלוטין בימינו אבל פלא שהסירחון שלט בימי הביניים ושכל כך הרבה חולים ומחלות נפוצו אז?
רק בסוף המאה ה-16 החל המסע לפיתוח של טכנולוגיה ממשית לחדרי נוחיות או שירותים של ממש. זה היה כשג'ון הרינגטון, אחד מאנשי החצר של המלכה אליזבת הראשונה, פרסם ב-1597 מאמר סאטירי שכלל תוכנית פורצת דרך לבתי שימוש עם אסלה נשטפת.
למעשה, הרינגטון המציא את האסלה עם מנגנון ההדחה. המתקן שלו כלל את כול מרכיבי הבסיס המוכרים לנו בבתי השימוש המודרניים. כבר אז היה בו שסתום מכני שסגר את השירותים וגם את הניאגרה של זמננו, מיכל המים שנועדו להדחה.
הממציא הסקוטי אלכסנדר קמינגס פרסם ורשם ב-1775 פטנט על שיטה שנועדה למנוע התפשטות של ריחות לא נעימים. השיטה שלו הייתה למלא את האסלה בקביעות במים ובכך להקל על הריח הרע בשירותים.
במאה ה-19 שופרו מנגנון ההדחה, הניקוז וזרימת המים. כבר אז החלה שטיפת האסלה בלונדון, אך השירותים המודרניים הללו לא פגשו מערכת ביוב מודרנית. לכן נהגו אז להזרים את השפכים לנהר התמזה ששימש גם למי השתייה.
ערבוב זה בין שפכים למי שתייה הובילה אז להתפרצויות רבות וחמורות של מגיפות כולרה ולסירחון הגדול שתועד בבירה האנגלית במאה ה-19. בכך אנו למדים שהשירותים המודרניים הקדימו באירופה את מערכת הביוב.
בשלהי המאה ה-19 הוקמה בלונדון מערכת הביוב המודרנית הראשונה מסוגה בעולם. השפכים נוקזו באמצעותה אל מחוץ לעיר. בעקבות הצלחתה והקטנת התחלואה בעיר, נבנו במדינות רבות בעולם מערכות ביוב דומות ומודרניות והשירותים המודרניים של ימינו הם הבריאים ביותר בהיסטוריה.
הנה תולדות השירותים (מתורגם):
https://youtu.be/0dYk99S98Jc
מצגת וידאו על תולדות השירותים:
https://youtu.be/d-K3lUUmrak
סיפורם של בתי השימוש ההיסטוריים של הרומאים וימי הביניים שאחריהם:
https://youtu.be/Us8FsyWw29k
ובינתיים בסין - היסטוריית שירותים משלה:
https://youtu.be/5Sq2xmBfPqc
כך השתמשו בשירותים בימי הביניים:
https://youtu.be/hevlzoZ8k-o
למלכים אנגליים היו מנקי טוסיק מלכותיים (בעברית):
https://youtu.be/_x5ZJGPKW9s
גם במאה ה-20 לא היה קל, כשהיה צריך להמציא שירותים למטוסים (בעברית):
https://youtu.be/gRoxPo_Bgl0
ענייני השירותים שלנו כיום (בעברית):
https://youtu.be/PwqSX5168x0
על ההיגיינה של המאה ה-18:
https://youtu.be/BoT3C-ae8io?long=yes
סרטון תיעודי על ההיסטוריה של הנוחיות ובית הכיסא:
https://youtu.be/TaSrf2DNy5w?long=yes
כך בתי השימוש שינו את ההיסטוריה:
https://youtu.be/GWQG1YZS9l4?long=yes
ותכנית חפרנית על השירותים בימי הביניים (עברית):
https://youtu.be/bvChd5xo9K0?long=yes
מהי ההיסטוריה של נייר הטואלט?
היסטריית נייר הטואלט בימי הקורונה, מזכירים לנו שייצור נייר טואלט הוא ענף תעשייתי חדש יחסית ושעד לפני זמן לא רב האנושות חייתה בלעדי ההמצאה הלבנה הזו.
אז מה ההיסטוריה של העגולים והנקיים הללו?
עד להמצאת נייר הטואלט השתמשו בעלים, ענפים ובניירות סתמיים לניקוי הישבן. לרשות המחרבנים לא עמד שום מוצר שתכליתו הייתה ניגוב הישבן.
בימי קדם ניגבו את הישבן בכל מה שהיה בסביבה. עלים, קליפות פרי, שבבי נסורת ואפילו צדפות - הכל היה כשר לניגוב הגייני בתנאים של אותם זמנים.
עדויות כתובות מציינות שבתקופת התלמוד השתמשו לשם כך בחתיכות חרס. לחילופין ובהיעדר שברי חרס, עשו שימוש בצמח שנקרא "פרפיסא" ושנהגו לגדל אותו בעציצים.
הרומאים, כלומר העשירים שבהם, ניקו בעזרת צמר ושטפו במי ורדים. פשוטי רומא לעומתם, נהגו לנגב בשירותים הציבוריים בספוג טבעי מהים שחובר למקל. לאחר הניגוב המקל הושרה בכלי מלא במי מלח לחיטוי.
הוויקינגים ניגבו בצמר כבשים שנותר מהגז, ההודים שטפו וניקו ביד שמאל, יד שגם היום ההודי ייעלב אם תנסו לשלוח ללחיצת ידו.
בתחילת המאה ה-17 הצרפתים המציאו את הבידה, שהיה מעין אסלה ששוטפת את המקום היטב. אבל האנגלים שנאו את הצרפתים ולכן הם לא אימצו את הבידה. למעשה, כל האימפריה הבריטי הענקית נמנעה ממנו. פוליטיקה...
בארצות הברית השתמשו לניגוב הטוסיק בעלי תירס, בניירות עיתון ובמיוחד בקטלוגים הזמינים תמיד ושהגיעו בחינם בדואר, של רשת הכל בו "סירס". זה עבד לאמריקאים שנים רבות, אבל אז הרשת עברה לנייר מבריק, מעין כרומו. הנייר הזה, איך לומר זאת בעדינות, לא היה עדין אל הישבן...
באמצע המאה ה-19 הגיע בדהרה גליל נייר הטואלט, שעוד לא היה גליל אלא מרובע ושעתיד לעשות מהפכה של ממש בהיגיינה האנושית. הטכנולוגיה המדהימה הזו הומצאה בשנת 1857, על ידי הממציא ג'וזף גייטי מהעיר ניו יורק. מבחינתו, אגב, היא נועדה לחולי טחורים. פתרון רפואי.
לקח עוד מעל 50 שנה עד שהאמריקאים החלו לקנות אותו לצרכים שאינם רפואיים. זה קרה רק מפני שבסוף המאה ה-19 החלו לבנות בתים עם שירותים בבית ועם צנרת ביוב פנימית שדפי הקטלוג, העיתון ועלי התירס סתמו אותה.
לקח שנים עד שבאמריקה הפוריטנית נפטרו מהמבוכה ואפילו הבושה לקנות את נייר הטואלט. זה קרה תודות לאקט שיווקי מדהים, שיזם בשנת 1928 יצרן של ניירות טואלט. הוא החל להדפיס על האריזה נשים יפות. הביקוש זינק... שנים אחר כך, אגב, הוחלפו מרבית הנשים בתינוקות ובכלבלבים חמודים. שמתם לב שעד היום הם שורדים שם?
מאז שטף, או נכון יותר ניגב, נייר הטואלט את מרבית מדינות המערב ומיליוני עצים שילמו את מחיר מערכת העיכול האנושית. עד שלמדנו למחזר כמובן...
ואכן, כיום מייצרים את מרבית נייר הטואלט מנייר ממוחזר. הופכים אותו לעיסת נייר ענקית, שממנה משטחים את הנייר לגיליונות נייר ענקיים במפעל, מגלגלים, פורסים והופכים אותם לגלילי נייר טואלט.
הנה תולדות נייר הטואלט (עברית):
https://youtu.be/E7GTCvJdO-M
באנגלית:
https://youtu.be/ae6jAaQylG4
מה ששימש לפני נייר הטואלט:
https://youtu.be/607l_w804xQ?t=2m16s
ייצור נייר הטואלט:
https://youtu.be/Z74OfpUbeac
וכמוסות הטואלט - האם זה העתיד של נייר הטואלט?
https://youtu.be/dP9U7cuzpuY
היסטריית נייר הטואלט בימי הקורונה, מזכירים לנו שייצור נייר טואלט הוא ענף תעשייתי חדש יחסית ושעד לפני זמן לא רב האנושות חייתה בלעדי ההמצאה הלבנה הזו.
אז מה ההיסטוריה של העגולים והנקיים הללו?
עד להמצאת נייר הטואלט השתמשו בעלים, ענפים ובניירות סתמיים לניקוי הישבן. לרשות המחרבנים לא עמד שום מוצר שתכליתו הייתה ניגוב הישבן.
בימי קדם ניגבו את הישבן בכל מה שהיה בסביבה. עלים, קליפות פרי, שבבי נסורת ואפילו צדפות - הכל היה כשר לניגוב הגייני בתנאים של אותם זמנים.
עדויות כתובות מציינות שבתקופת התלמוד השתמשו לשם כך בחתיכות חרס. לחילופין ובהיעדר שברי חרס, עשו שימוש בצמח שנקרא "פרפיסא" ושנהגו לגדל אותו בעציצים.
הרומאים, כלומר העשירים שבהם, ניקו בעזרת צמר ושטפו במי ורדים. פשוטי רומא לעומתם, נהגו לנגב בשירותים הציבוריים בספוג טבעי מהים שחובר למקל. לאחר הניגוב המקל הושרה בכלי מלא במי מלח לחיטוי.
הוויקינגים ניגבו בצמר כבשים שנותר מהגז, ההודים שטפו וניקו ביד שמאל, יד שגם היום ההודי ייעלב אם תנסו לשלוח ללחיצת ידו.
בתחילת המאה ה-17 הצרפתים המציאו את הבידה, שהיה מעין אסלה ששוטפת את המקום היטב. אבל האנגלים שנאו את הצרפתים ולכן הם לא אימצו את הבידה. למעשה, כל האימפריה הבריטי הענקית נמנעה ממנו. פוליטיקה...
בארצות הברית השתמשו לניגוב הטוסיק בעלי תירס, בניירות עיתון ובמיוחד בקטלוגים הזמינים תמיד ושהגיעו בחינם בדואר, של רשת הכל בו "סירס". זה עבד לאמריקאים שנים רבות, אבל אז הרשת עברה לנייר מבריק, מעין כרומו. הנייר הזה, איך לומר זאת בעדינות, לא היה עדין אל הישבן...
באמצע המאה ה-19 הגיע בדהרה גליל נייר הטואלט, שעוד לא היה גליל אלא מרובע ושעתיד לעשות מהפכה של ממש בהיגיינה האנושית. הטכנולוגיה המדהימה הזו הומצאה בשנת 1857, על ידי הממציא ג'וזף גייטי מהעיר ניו יורק. מבחינתו, אגב, היא נועדה לחולי טחורים. פתרון רפואי.
לקח עוד מעל 50 שנה עד שהאמריקאים החלו לקנות אותו לצרכים שאינם רפואיים. זה קרה רק מפני שבסוף המאה ה-19 החלו לבנות בתים עם שירותים בבית ועם צנרת ביוב פנימית שדפי הקטלוג, העיתון ועלי התירס סתמו אותה.
לקח שנים עד שבאמריקה הפוריטנית נפטרו מהמבוכה ואפילו הבושה לקנות את נייר הטואלט. זה קרה תודות לאקט שיווקי מדהים, שיזם בשנת 1928 יצרן של ניירות טואלט. הוא החל להדפיס על האריזה נשים יפות. הביקוש זינק... שנים אחר כך, אגב, הוחלפו מרבית הנשים בתינוקות ובכלבלבים חמודים. שמתם לב שעד היום הם שורדים שם?
מאז שטף, או נכון יותר ניגב, נייר הטואלט את מרבית מדינות המערב ומיליוני עצים שילמו את מחיר מערכת העיכול האנושית. עד שלמדנו למחזר כמובן...
ואכן, כיום מייצרים את מרבית נייר הטואלט מנייר ממוחזר. הופכים אותו לעיסת נייר ענקית, שממנה משטחים את הנייר לגיליונות נייר ענקיים במפעל, מגלגלים, פורסים והופכים אותם לגלילי נייר טואלט.
הנה תולדות נייר הטואלט (עברית):
https://youtu.be/E7GTCvJdO-M
באנגלית:
https://youtu.be/ae6jAaQylG4
מה ששימש לפני נייר הטואלט:
https://youtu.be/607l_w804xQ?t=2m16s
ייצור נייר הטואלט:
https://youtu.be/Z74OfpUbeac
וכמוסות הטואלט - האם זה העתיד של נייר הטואלט?
https://youtu.be/dP9U7cuzpuY
