שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה צייר הכאב מארק רותקו?
הצייר המופשט מארק רותקו (Mark Rothko) אמן שראה באמנות מרחב קדוש להעברת רעיונות גדולים, הפך צורות צבעוניות לחוויה רגשית מטלטלת ונחשב עד היום לכוהן הגדול של האובדן והאבל באמנות.
כשמביטים ביצירותיו של מארק רותקו (Mark Rothko), עשויה לעלות התהייה: כיצד יצירות שנראות כה פשוטות — מלבנים צבעוניים עם קצוות מטושטשים — מצליחות לרגש אנשים עד דמעות ולהימכר בעשרות מיליוני דולרים?
מארקוס רוטקוביץ' (Marcus Rothkowitz), שמאוחר יותר שינה את שמו למארק רותקו, נולד ב-1903 בדווינסק שבאימפריה הרוסית - כיום באזור דאוגבפילס שבלטביה. בגיל 10 הוא היגר עם משפחתו לארצות הברית, שם החל את דרכו האמנותית בציור רגיל, ציור פיגורטיבי מסורתי.
רק בשנות ה-40 התחיל רותקו לפתח את הסגנון המופשט, הייחודי כל כך, שעתיד להפוך לסימן ההיכר שלו. מכאן הוא יצר שלל ציורי "שדות צבע" עצומים שכמו רוטטים זה כנגד זה והיו לכמה מהיצירות האהובות והנחשבות של האקספרסיוניזם המופשט.
מה שהופך את עבודותיו של רותקו לכה מיוחדות הוא הטכניקה הייחודית שפיתח ועבודות אמנות שהשפעתן העיקרית מתבטאת בחוויית הצפייה. הוא נהג ליצור את ציוריו המופשטים על-ידי הנחת עשרות שכבות דקיקות של צבע שקוף למחצה, זו על גבי זו ותוך שימוש במכחולים ובספוגים רכים. תהליך זה יצר עומק ויזואלי מדהים שלא ניתן לשחזר בצילום או בהדפס. כשעומדים מול יצירה מקורית של רותקו, הצבעים נדמים כמרחפים ומהדהדים ממש מול העיניים.
רותקו סירב להסביר את יצירותיו. כאשר אוצר במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ביקש ממנו פעם לכתוב הסבר לציוריו, רותקו ענה: "הציורים שלי צריכים להיחוות, לא להיות מוסברים."
אנקדוטה מעניינת מספרת שרותקו התעקש שיצירותיו יוצגו בתאורה עמומה ובמרחק קטן מהצופה. באחת התערוכות, הוא אף הורה להנמיך את התאורה כל כך עד שהמבקרים התלוננו שאינם יכולים לראות את היצירות כראוי. תשובתו הייתה: "אני מעוניין להביע רגשות אנושיים בסיסיים — טרגדיה, אקסטזה, גורל. העובדה שאנשים רבים מתמוטטים ובוכים כשהם רואים את היצירות שלי מראה שאני מצליח לתקשר רגשות אלה."
בניגוד לתדמית של אמן מצליח, חייו האישיים של רותקו היו מורכבים. הוא סבל מדיכאון כרוני, אלכוהוליזם ובעיות בריאותיות. בסוף הקריירה שלו הוא יצר יצירות קודרות ונשגבות שסקרו את מה שהגדיר כ"טרגדיה של להיות אנושי". ואכן, הפרויקט האחרון שלו היה סדרת ציורים אפלים בגווני אפור ושחור עבור "הקפלה של רותקו" ביוסטון, טקסס.
בגיל 66, ב-25 בפברואר 1970, רותקו שם קץ לחייו בסטודיו שלו בניו יורק. בחייו אהב מארק רותקו את המוסיקה של וולפגנג אמדאוס מוצרט וקצת כמו המלחין הנערץ עליו, הוא מימש ומיצה את יכולותיו עד יום מותו. לאורך הקריירה שלו הוא חקר את השפה הראשונית של הציור המופשט - בחיפוש אחרי מיצוי של החוויה הרוחנית, הכמעט דתית שניתן להשיג בו. הוא הצליח להגיע להישג שכה מעטים האמנים שהצליחו בו בהיסטוריה - לעשות אמנות שהעולם לא ראה כמוה לפניו.
בצוואתו הוא הוריש כ-800 יצירות למוזיאונים, בניגוד חריף לנטייתו קודם לכן למכור את יצירותיו לאספנים פרטיים. מעשה זה היה מחאה אחרונה נגד הסחרור במחירי האמנות שהוא ראה בו עיוות של ערכה האמיתי של האמנות.
מעט אירוני הוא שמי שהיה ללא ספק האמן המרומם והמנחם ביותר במאה ה-20 ובסוף חייו התנגד למסחר היקר ביצירות אמנות הוא היום כוכב בזירת היצירות היקרות בעולם. ב-2012 נמכרה אחת מיצירותיו המפורסמות, "Orange, Red, Yellow" משנת 1961, במחיר שיא של 86.9 מיליון דולר.
יצירה נוספת משנת 1951, מספר 6, "No. 6 (Violet, Green and Red)" נמכרה ב-2014 בעסקה פרטית, בכ-186 מיליון דולר - אחת המכירות היקרות בתולדות האמנות.
הנה קיצור גדולתו של היוצר המודרניסטי הדגול:
https://youtu.be/CtCCCK9QWY8
סיפורו של הצייר מארק רותקו:
https://youtu.be/021tyRCUCQY
האמנות של רוטקו, הכוהן של האבל והאובדן:
https://youtu.be/4vUMcckZ5aw
יצירה רותקואית לדוגמה - ויברציות:
https://youtu.be/wpwU-VQPqK4
איך להתבונן בציורים של רותקו?
https://youtu.be/V5ncTeyGM3Y?long=yes
אותה מטרה יש למוסיקה של מוצרט ולציוריו של רותקו - הביטוי הפשוט ביותר למחשבה המורכבת:
https://youtu.be/uHjAwH1yPds?long=yes
ההשפעה עליו של המוסיקה של מוצרט ומותו העצוב:
https://youtu.be/fsz6bkkIHzQ?long=yes
מה תרם ריצ'ארד המילטון לפופ ארט?
אחת מעבודות האמנות הראשונות בזרם הפופ-ארט זכתה לשם המרתק והכמעט מחוצף "מהו העושה את הבתים בימינו כה שונים, כה מושכים?" (Just what is it that makes today's homes so different, so appealing?).
היצירה הזו היא קולאז' הפופ ארט הראשון בהיסטוריה. יצר אותה הבריטי ואחד היוצרים המייסדים של זרם הפופ ארט ריצ'ארד המילטון (Richard Hamilton) בשנת 1956. היא נעשתה לאחר שהחל המילטון להתעניין בהשפעה התרבותית של מבצעי שיווק ופרסום שונים על התרבות. הקולאז' הזה הביא לתודעת הציבור את זרם הפופ ארט הצעיר.
את "מהו בדיוק זה שעושה את הבתים של היום כל כך שונים, כל כך מושכים?" יצר המילטון מתמונות שביקש מאשתו לגזור ממגזינים אמריקאים. תמונה שתיארה את "אופנת הרצפה המודרנית", מתוך פרסומת במגזין נשים היוותה את התמונה העיקרית של היצירה. מתוך הטקסט של אותה פרסומת נלקח גם שם היצירה: "מהו העושה את הבתים בימינו כה שונים, כה מושכים?"
תמונתו של ארוין קוז'ובסקי, זוכה תחרויות פיתוח גוף, שנלקחה ממגזין גברים היא תמונת השרירן שביצירה. יש ויכוחים מי האישה שמופיעה ביצירה, ומכיוון שלא אותר המגזין שממנו היא נגזרה, קשה לקבוע סופית את זהותה.
לאחר שהקולאז' נוצר הוא שימש ככרזה לתערוכה לונדונית בשם "זהו המחר" והופיע בקטלוג. במהלך השנים ולאחר שהוא זכה להצלחה ניכרת, יצר המילטון מספר גרסאות נוספות לקולאז' המפורסם.
הנה סיפורו של ריצ'ארד המילטון - חלוץ הפופ ארט הבריטי:
https://youtu.be/mGEJjgnJKnI
ועבודות רבות ונוספות שלו:
https://youtu.be/7p6t3ZyLkOk
כיצד הפך אנדי וורהול לאמן הפופ ארט המוביל?
הוא העיד על עצמו פעם שהוא "שטחי באופן עמוק..." - אולי, אבל אנדי וורהול היה המייסד של זרם הפופ באמנות, זרם שזכה לכינוי "פופ ארט".
האמן, שעטה בחייו פאה נוכרית בגוון כסוף, היה במקור מעצב גרפי. ליצירותיו הוא השתמש במוצרים נפוצים כמו קופסת שימורי המרק של חברת קמפבל ובדיוקנאות של כוכבי מוסיקה וקולנוע כמו מרילין מונרו ואלביס פרסלי. כל אלה היו לחומרי יצירה אמנותיים ליצירתו של וורהול. הוא הפך אותם ל"אייקונים" מודרניים - דמויות, או במקרה הזה יצירות אמנות, שפרסומן עצום והן מצליחות הרבה מעבר להצלחתן בתחום שבו הן נוצרו.
אפשר לומר שאנדי וורהול לקח את התרבות הפופולארית והכניס אותה אל עולם האמנות. במידה מסוימת הוא גם פתח את עולם האמנות לעולם השיווק, הצבע והתקשורת החדשה. אבל הוא גם החזיר את האמנות לקהל הרחב שיכול היה להבין את מה שהוא רואה, הרבה יותר מהאמנות המופשטת שהייתה בשיאה בתקופה שבה החל וורהול ליצור.
אנדי וורהול אמר פעם ש"הכל הוא אמנות". ואכן, וורהול צייר, צילם, הדפיס, צילם, הסריט ואפילו היה מהראשונים להשתמש באמנות ממוחשבת (המחשב היה אז מאד קשה לשימוש ומעטים היו בעלי גישה אל המחשבים היקרים של אז).
הוא ידע להפוך כל דבר לאמנות, אפילו אכילה, כמו בסרטון האמנותי בו הוא הציג אכילת המבורגר כמעשה אמנותי.
וכללית - וורהול יצר אמנות מרתקת ופופולארית בציבור הרחב, שהלכה והתגברה על כל ההתנגדויות של המבקרים ואנשי האמנות, עד שהפכה לקונצנזוס של ממש באמנות המודרנית.
הנה סיפורה של האמנות של וורהול (עברית):
https://youtu.be/Ot3RFUlOW_c
על יצירה אחת של וורהול שכמו רבות אחרות האמיר שוויה לשמיים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
סרטון אנימציה בו מוצגים אנדי וורהול ועבודותיו המפורסמות באנימציית סטופ מושן:
http://youtu.be/8kbXBsjy3b4
תולדות חייו של אנדי וורהול:
https://youtu.be/QAJJ35DVlTs
כמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
הרקע שבו נולד הפופ ארט:
http://youtu.be/LsY4ihZCJL8
רגע, יצירה! - כך תדפיסו כמו וורהול:
https://youtu.be/O8HB2cQm_Ag
וסרט עם הסבר מפורט על ההדפסים שלו:
https://youtu.be/ly-OQ6X-FlQ?long=yes
מהו ציור "הריקוד" של אנרי מאטיס?
היצירה "הריקוד" (La Danse), ציור פוביסטי של הצייר הצרפתי אנרי מאטיס, נחשב מהחשובות והידועות מבין יצירותיו. זו התמונה המזוהה ביותר של מאטיס ונקודת ציון חשובה בקריירה שלו ובתרומתו לפיתוח האמנות המודרנית.
בחייו עוררה היצירה הזו לא מעט מחלוקת ורבים הסתייגו בגללה ממאטיס. מבקר מפורסם כתב אז על הציור שהוא מזכיר לו סרטני לובסטר, הרוקדים בתוך תרד...
למעשה צוייר "הריקוד" של מאטיס פעמיים. הגרסה המוקדמת יותר שלו מוצגת כיום במוזיאון ה-MOMA, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. במוזיאון הארמיטאז' שבסנט פטרבורג רוסיה, ניתן למצוא את המאוחרת יותר, שהיא גם צבעונית, אקספרסיבית וחופשית מהראשונה.
5 הנשים העירומות הרוקדות במעגל, בסוג של אקסטזה והתלהבות, מדגימות את המשיכה של מאטיס לאמנות פרימיטיבית. יש כאן מעין דימוי של שחרור מכבלי הנורמה והתרבות, כשהמעגל הסגור ממחיש את הקצב וההמשכיות של הריקוד.
מאטיס עצמו, צייר ופסל צרפתי, נחשב כיום לאחד האמנים הגדולים של המאה ה-20 ולאמן המרכזי בסגנון הפוביסטי בציור. הוא נודע בשימוש הרב שעשה בצבע.
כמו הציור "מוזיקה", שהוזמן גם הוא על ידי אותו אספן אמנות, ושמכיל את אותן דמויות פחות או יותר, כשהן מנגנות ושרות, גם "הריקוד" מציג אותן במהלך פעילות אמנותית. שתי היצירות דומות בתיאור של מאטיס את האדם באופן הרמוני ובתיאור איקונוגרפי, שלא מעוגן בסביבה מוחשית, שניתן לזהות. המודרניזם ממש מתדפק על דלתות יצירותיו הללו של מאטיס. גאון!
#משימה יצירתית
נסו לצייר ציור משלכם לריקוד - איך אתם הייתם מתארים ריקוד?
הנה הריקוד של מאטיס במוזיאון לאמנות מודרנית:
https://youtu.be/OmIIfIjrIZY
הריקוד בגרסה השנייה שמוצגת במוזיאון ההרמיטאז' בסנט פטרבורג:
https://youtu.be/Mtxcaztz1jI
באלט בהשראת הציור:
https://youtu.be/caqUZxTM8Sc
כוריאוגרפיה על "הריקוד" - המוסיקה שכתבה טרייסי סילברמן בהשראת היצירה:
https://youtu.be/o934UDSQ3tU
שחזור של הציור מכוסות נייר:
https://youtu.be/oTwxdxrBMBI
ואמנות מזון שמשחזרת את הציור בהתייחסות לביקורת שהוטחה בו עם יציאתו:
https://youtu.be/vjy9bvL7eRA
מהו סגנון הציור של איב קליין?
האם הייתם מאמינים שיש ציירים שצובעים את ציוריהם בצבע אחד בלבד? - הצייר איב קליין (Yves Klein) החל ליצור בשנות ה-40 ציורים מאד מעניינים.
הציורים שלו כללו רק צבע אחד! - לטענתו של קליין הוא ראה שלמות בציורים שכאלה, מכיוון שלא היה בהם שום דבר שניתן לזהות מהחיים. והרי זו מטרת הציור המופשט, שלא להיות מחובר או מייצג של דברים מעולם החומר. ולכן בעיניו של קליין זו הייתה ההפשטה המושלמת - בצבע אחד לא ניתן לזהות צורות, חפצים או בני אדם.
בדי הענק המונוכרומיים של קליין, כמו אלה של רותקו ומנצוני עוררו שאלות שממשיכות עד היום להישאל במוזיאונים, על הקשר שבינם לבין אמנות ועל מה בדיוק עושה האמן כדי "ליצור אמנות שכזו".
קליין יצר כל מיני חיבורים אמנותיים מרתקים, כמו ביצוע חי בניצוחו שלו, של יצירה שכתב ובה נוגן צליל אחד ארוך. לצליל זה רקדו נשים צבועות בכחול.
בשנות ה-50 יצר קליין צבע שקרוי מאז על שמו, "כחול קליין בינלאומי" (IKB).
הנה סיפור יצירותיו של קליין:
http://youtu.be/6m8U4F1nUNE
היום משווק צבע על שמו:
https://youtu.be/sZZThPqvX-4
הציור אמנות האישה הכחולה משנת 1962:
http://youtu.be/h50IzHh4T_g
רסטורטורית במוזיאון המטרופוליטן מתארת איך זה לתקן ולשחזר עבודות שלו:
https://youtu.be/-qpBxBtvMKY
וסקירה על הצבע הכחול שלו:
https://youtu.be/0cuZ8g8Sw7g
וערבוב הצבעים כדי להגיע לגוון הכחול IKB כמו שלו:
https://youtu.be/fhswH803LpI
מה ההגיון בציור "יחסות" של אשר?
הליטוגרפיה (בעברית: הדפס אבן) "יחסות" או "יחסיות", של האמן ההולנדי מוריץ קורנליס אשר, שהודפסה בשנת 1953 לראשונה היא יצירה מעניינת שחוקי כוח המשיכה לא חלים עליה. הצייר אשר הירבה "לשחק" עם חוקי טבע בציוריו והתעמק באופן שבו העין רואה את הדברים הלא-הגיוניים שיצר. כמובן שהיצירה יכולה להיחשב סוריאליסטית באופן מסוים.
ב"יחסות" מתאר האמן מבנה משונה שבו מתקיימים מישורים שונים וכוח המשיכה למעשה אינו פועל. הקירות הם גם רצפה והירידה במדרגות היא גם עליה בהן, הלמעלה הוא גם למטה וכן הלאה. יש בציור 16 דמויות חסרות-פנים שמהלכות ב-3 מישורים שונים, המתקיימים בו-זמנית.
איזכורים רבים יש ליצירה "יחסות" באמנות הפופולרית, כמו בסרט "המבוך" שבו עולם דמוי הציור "יחסיות", הקומיקס "החיים בגיהנום" ובפרק מהסדרה "משפחת סימפסון" ובסרט שנוצר ממנה. גם בסדרה "פיוצ'רמה" היה פרק שבו מסרבים גיבורי הסדרה לשלם דמי שכירות עבור מישורים בלתי מנוצלים בדירה דמויית הציור ששכרו.
הנה קטע מהסרט "המבוך", שמתרחש בעולם דמוי "יחסיות" של מ.ק. אשר:
http://youtu.be/2MexutxDdMg
סרטון אנימציה שמתאר את הציור "יחסות" של אשר:
http://youtu.be/JdgPvripL9A
ורבות נכתב על הקשר שבין ציוריו של אשר והמוסיקה של באך או המתמטיקה של המתמטיקאי גדל, כמו בספר Godel, Escher, Bach של הופשטטר בו מופיעה הדוגמה של קנון הסרטן, בו המוסיקה בהלוך ובחזור משתלבת יפה כל כך:
https://youtu.be/miGuET40U7I
מהן האשליות של האמן ויקטור וסרלי?
ויקטור וסרלי (Victor Vasarely) הוא אמן שנודע בציורים הגיאומטריים המופשטים שלו, בצבע ובשחור-לבן, שמשתמשים באשליות אופטיות בכדי לעניין את המתבונן.
למעשה, וסרלי הוא מראשוני וממוביליה החשובים של תנועת ה"אופ-ארט" - סגנון אמנות העוסק באומנות אופטית, סוג של אמנות חזותית, בעיקר בתחום הציור, העושה שימוש באשליות אופטיות. בציוריו הוא יצר אפקטים מרתקים כמו תחושת תנועה שנוצרה כתוצאה מאשליות אופטיות שיצר, או צורות שמתקדמות ונסוגות, בזכות צבעים וצורות מחושבים היטב.
בזכות הישגיו החלוציים של וסרלי, במיוחד בשילוב אשליות אופטיות באמנות, הפכו אותו לאחד האמנים המובילים והמוכרים במאה ה-20.
כבר בשנות ה-30 עסק ויקטור וסרלי, אמן הונגרי שהיגר אז לצרפת, בציור גאומטרי. זאת בהשפעת האמנים קזימיר מלביץ' ופייט מונדריאן - החשובים בזרם המודרני של הציור המופשט גאומטרי. בסדרת הציורים "הרלקינים וזברות" שצייר אז בשחור לבן בלבד, הוא צמצם את הצורות לדגמים שחוזרים על עצמם ובכך יוצרים אשליה של תנועה.
עד שנות ה-50, הבשילו רעיונותיו והוא התמקד ברעיון ליצור אמנות דמוקרטית יותר. החזון שלו היה להפוך את האובייקט האמנותי לדמוקרטי ונגיש לכולם, שכן וסרלי סרב להשאיר את ההנאה מאמנות רק למבינים ולמומחים וגרס שגם להמונים יש זכות ליהנות מאמנות. הוא פרסם אז גילוי דעת, שזכה לשם "המניפסט הצהוב", שבו הציג את האמנות האופטית שלו כ"אמנות חדשה של צורות וצבעים מכניסטיים, שנגזרו על פי סטנדרטים קבועים".
במניפסט הוא הטעים במילים "האמנות של מחר תהיה אוצר לכולם או שתחדל להתקיים." בהמשך הוסיף "זה עצוב לעזוב ערכים ישנים לטובת חדשים מהם. אבל מצבנו השתנה והאתיקה שלנו, כמו גם האסתטיקה, זקוקות לשינוי. המיתוס של היחיד תם והגיע הזמן לשכפול ולהתרחבות".
מעבודותיו של וסרלי:
https://youtu.be/6AkiLQb7eQY
בואו לתערוכה שלו בציריך:
https://youtu.be/PpLTAG9IOQE
האמן משחזר את העבודה המפורסמת שלו "בו 1879":
https://youtu.be/TbNVeBqrayk
עבודות אופ ארט מפורסמות של ויקטור וסרלי ואחרים:
https://youtu.be/Lk2j7lJcGCU
עבודות אנימציה שנעשו על ידי בנו על יצירותיו של וסרלי:
https://youtu.be/ny1C-O37PCY
וסרט תיעודי קצר על הקשר בין סגנונות הפופ ארט והאופ ארט:
https://youtu.be/KV-z4chw7i4?long=yes
מיהו צייר בריכות השחייה דיוויד הוקני?
הוא אחד האמנים המודרניים הכי אהובים על הציבור, צייר פופולרי בעל סימני היכר שהם רק שלו, מצייר בצבעים חיים ומלאי הבעה, כל הזמן מחדש ומתחדש ועל אף כל זאת - כולם מכירים אותו כ"זה שמצייר בריכות שחייה"...
איך מגיע אמן מודרני להיות כזה? - דייוויד הוקני (David Hockney) שנולד ב-1937, הוא אמן בריטי שבחר את מקום מגוריו מאהבה גדולה. הוא התפרסם בשנות ה-60, ביקר בקליפורניה בשנות ה-70 והתאהב מיד. שם הוא גם גילה את מה שיהפוך לסימן ההיכר שלו - ציורי בריכות השחיה בלוס אנג'לס.
הוקני פצח אז בשרשרת של ציורי שמן שהוקדשו לבריכות שחייה, דוגמת "A Bigger Splash", אולי העבודה הכי מוכרת ומפורסמת שלו.
בציורים הריאליסטיים הללו הוא הרבה להשתמש בצבעים חיים. גווני הכחול עד הירוק, בדגש על הטורקיז שולטים ברבים מציוריו.
בשנות ה-70 וה-80 הוא הרבה ליצור את ה-"joiners". אלה הן עבודות צילום גדולות במיוחד, שמורכבות לרוב מהמון תמונות סטילס קטנות שמחוברות בקולאז'ים.
הוקני עשה עוד המון עבודות באמנות חזותית. הוא יצר הדפסים רבים, עיצב תפאורות לבתי אופרה שונים, צילם המון צילומים איכותיים ובסוף חייו הרבה ליצור בעזרת אפליקציות ציור לטאבלט.
ב-2018 נמכר ציור של הוקני, משנת 1972, "דיוקן של אמן (בריכה עם שתי דמויות)" ביותר מ-90 מיליון דולר - המחיר הגבוה ביותר ששולם אי-פעם ליצירה של אמן חי!
אז עם קריירה שהתחילה בפופ ארט והתפתחה לאסתטיקה של קליפורניה, עם פזילה לנושאים שנויים במחלוקת כמו הומוסקסואליזם, עיצוב תפאורות, צילום פורץ דרך והיותו מהראשונים שהשתמשו בטכנולוגיות חדשות ליצירה, תוך ערעור על מוסכמות שונות בתולדות האמנות - אולי כל אלה מסייעים להבין כיצד הוא זוכה כיום למעמד של האמן הגדול ביותר בבריטניה.
הנה סיפורו של דיוויד הוקני (עברית):
https://youtu.be/PAaClvQen9A?t=23s
באנגלית:
https://youtu.be/ruFT1Ks9VX4
כמה מעבודותיו הנהדרות:
https://youtu.be/S6CONt95uY0
תערוכה של 200 מציוריו:
https://youtu.be/2PriWhS5E0Y
העבודה המפורסמת של דיוויד הוקני, bigger splash, בתערוכה עם אמנים נוספים:
https://youtu.be/R2xz9Gayrpw
וראיון מ-1980 בו הוא מספר על אהבתו לקליפורניה:
https://youtu.be/NAVJurE_C-I
למה נהג מגריט לצייר גברים חסרי פנים במגבעות?
הצייר הבלגי רנה מגריט (René Magritte) הוא מגדולי הציירים במאה ה-20 ומהחשובים שבציירים הסוריאליסטיים, מי שצייר על-מציאות, או דימויים מהלא-נודע או התת-מודע האנושי, בהעמידו זה לצד זה עצמים של יום יום, אך בצורות מפתיעות, מוזרות ולא אפשריות.
כמי שלמד לצייר כבר בגיל 12, הוא הרבה לצייר אשליות, כמעט אמיתיות בדיוקן, אבל בלתי אפשריות במציאות. כמו כל הציירים הסוריאליסטיים הוא הרבה לבלבל את הצופה ביצירתו ולגרום לו לאי-נוחות מסוימת, בשל העובדה שציוריו היו מושלמים אבל לא הגיוניים.
בציור "בנו של אדם" משנת 1964, מציג רנה מגריט שילוב של נושאים שלא פעם שולבו בציוריו - איש עם מגבעת ותפוח ירוק. רבים מציוריו יכללו בדרכים שונות את התפוח, את האנשים עם החליפות השחורות והמגבעות או את שניהם.
במשך 55 שנה היה מגריט נשוי לרעייתו ז'ורז'ט, שאותה אהב מאד. הם חיו ביחד עד יום מותו על שניהם ועל אהבתם כתב הזמר האמריקאי פול סיימון שיר מרגש בשם "רנה וז'ורז'ט מגריט עם כלבם אחרי המלחמה".
על אמנותו של מגריט:
http://youtu.be/DRlpD-iEnMQ
מעט מיצירותיו של רנה מגריט:
http://youtu.be/eEVOAhCEL5c
סרטון אנימציה לשיר ששר פול סיימון על הזוג רנה וז'ורז'ט מגריט:
http://youtu.be/Cot0ntEat4E
ותערוכת וידאו של מאות מציורי רנה מגריט ברצף:
https://youtu.be/7c4oyCyFmR0?long=yes
הצייר המופשט מארק רותקו (Mark Rothko) אמן שראה באמנות מרחב קדוש להעברת רעיונות גדולים, הפך צורות צבעוניות לחוויה רגשית מטלטלת ונחשב עד היום לכוהן הגדול של האובדן והאבל באמנות.
כשמביטים ביצירותיו של מארק רותקו (Mark Rothko), עשויה לעלות התהייה: כיצד יצירות שנראות כה פשוטות — מלבנים צבעוניים עם קצוות מטושטשים — מצליחות לרגש אנשים עד דמעות ולהימכר בעשרות מיליוני דולרים?
מארקוס רוטקוביץ' (Marcus Rothkowitz), שמאוחר יותר שינה את שמו למארק רותקו, נולד ב-1903 בדווינסק שבאימפריה הרוסית - כיום באזור דאוגבפילס שבלטביה. בגיל 10 הוא היגר עם משפחתו לארצות הברית, שם החל את דרכו האמנותית בציור רגיל, ציור פיגורטיבי מסורתי.
רק בשנות ה-40 התחיל רותקו לפתח את הסגנון המופשט, הייחודי כל כך, שעתיד להפוך לסימן ההיכר שלו. מכאן הוא יצר שלל ציורי "שדות צבע" עצומים שכמו רוטטים זה כנגד זה והיו לכמה מהיצירות האהובות והנחשבות של האקספרסיוניזם המופשט.
מה שהופך את עבודותיו של רותקו לכה מיוחדות הוא הטכניקה הייחודית שפיתח ועבודות אמנות שהשפעתן העיקרית מתבטאת בחוויית הצפייה. הוא נהג ליצור את ציוריו המופשטים על-ידי הנחת עשרות שכבות דקיקות של צבע שקוף למחצה, זו על גבי זו ותוך שימוש במכחולים ובספוגים רכים. תהליך זה יצר עומק ויזואלי מדהים שלא ניתן לשחזר בצילום או בהדפס. כשעומדים מול יצירה מקורית של רותקו, הצבעים נדמים כמרחפים ומהדהדים ממש מול העיניים.
רותקו סירב להסביר את יצירותיו. כאשר אוצר במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ביקש ממנו פעם לכתוב הסבר לציוריו, רותקו ענה: "הציורים שלי צריכים להיחוות, לא להיות מוסברים."
אנקדוטה מעניינת מספרת שרותקו התעקש שיצירותיו יוצגו בתאורה עמומה ובמרחק קטן מהצופה. באחת התערוכות, הוא אף הורה להנמיך את התאורה כל כך עד שהמבקרים התלוננו שאינם יכולים לראות את היצירות כראוי. תשובתו הייתה: "אני מעוניין להביע רגשות אנושיים בסיסיים — טרגדיה, אקסטזה, גורל. העובדה שאנשים רבים מתמוטטים ובוכים כשהם רואים את היצירות שלי מראה שאני מצליח לתקשר רגשות אלה."
בניגוד לתדמית של אמן מצליח, חייו האישיים של רותקו היו מורכבים. הוא סבל מדיכאון כרוני, אלכוהוליזם ובעיות בריאותיות. בסוף הקריירה שלו הוא יצר יצירות קודרות ונשגבות שסקרו את מה שהגדיר כ"טרגדיה של להיות אנושי". ואכן, הפרויקט האחרון שלו היה סדרת ציורים אפלים בגווני אפור ושחור עבור "הקפלה של רותקו" ביוסטון, טקסס.
בגיל 66, ב-25 בפברואר 1970, רותקו שם קץ לחייו בסטודיו שלו בניו יורק. בחייו אהב מארק רותקו את המוסיקה של וולפגנג אמדאוס מוצרט וקצת כמו המלחין הנערץ עליו, הוא מימש ומיצה את יכולותיו עד יום מותו. לאורך הקריירה שלו הוא חקר את השפה הראשונית של הציור המופשט - בחיפוש אחרי מיצוי של החוויה הרוחנית, הכמעט דתית שניתן להשיג בו. הוא הצליח להגיע להישג שכה מעטים האמנים שהצליחו בו בהיסטוריה - לעשות אמנות שהעולם לא ראה כמוה לפניו.
בצוואתו הוא הוריש כ-800 יצירות למוזיאונים, בניגוד חריף לנטייתו קודם לכן למכור את יצירותיו לאספנים פרטיים. מעשה זה היה מחאה אחרונה נגד הסחרור במחירי האמנות שהוא ראה בו עיוות של ערכה האמיתי של האמנות.
מעט אירוני הוא שמי שהיה ללא ספק האמן המרומם והמנחם ביותר במאה ה-20 ובסוף חייו התנגד למסחר היקר ביצירות אמנות הוא היום כוכב בזירת היצירות היקרות בעולם. ב-2012 נמכרה אחת מיצירותיו המפורסמות, "Orange, Red, Yellow" משנת 1961, במחיר שיא של 86.9 מיליון דולר.
יצירה נוספת משנת 1951, מספר 6, "No. 6 (Violet, Green and Red)" נמכרה ב-2014 בעסקה פרטית, בכ-186 מיליון דולר - אחת המכירות היקרות בתולדות האמנות.
הנה קיצור גדולתו של היוצר המודרניסטי הדגול:
https://youtu.be/CtCCCK9QWY8
סיפורו של הצייר מארק רותקו:
https://youtu.be/021tyRCUCQY
האמנות של רוטקו, הכוהן של האבל והאובדן:
https://youtu.be/4vUMcckZ5aw
יצירה רותקואית לדוגמה - ויברציות:
https://youtu.be/wpwU-VQPqK4
איך להתבונן בציורים של רותקו?
https://youtu.be/V5ncTeyGM3Y?long=yes
אותה מטרה יש למוסיקה של מוצרט ולציוריו של רותקו - הביטוי הפשוט ביותר למחשבה המורכבת:
https://youtu.be/uHjAwH1yPds?long=yes
ההשפעה עליו של המוסיקה של מוצרט ומותו העצוב:
https://youtu.be/fsz6bkkIHzQ?long=yes
אחת מעבודות האמנות הראשונות בזרם הפופ-ארט זכתה לשם המרתק והכמעט מחוצף "מהו העושה את הבתים בימינו כה שונים, כה מושכים?" (Just what is it that makes today's homes so different, so appealing?).
היצירה הזו היא קולאז' הפופ ארט הראשון בהיסטוריה. יצר אותה הבריטי ואחד היוצרים המייסדים של זרם הפופ ארט ריצ'ארד המילטון (Richard Hamilton) בשנת 1956. היא נעשתה לאחר שהחל המילטון להתעניין בהשפעה התרבותית של מבצעי שיווק ופרסום שונים על התרבות. הקולאז' הזה הביא לתודעת הציבור את זרם הפופ ארט הצעיר.
את "מהו בדיוק זה שעושה את הבתים של היום כל כך שונים, כל כך מושכים?" יצר המילטון מתמונות שביקש מאשתו לגזור ממגזינים אמריקאים. תמונה שתיארה את "אופנת הרצפה המודרנית", מתוך פרסומת במגזין נשים היוותה את התמונה העיקרית של היצירה. מתוך הטקסט של אותה פרסומת נלקח גם שם היצירה: "מהו העושה את הבתים בימינו כה שונים, כה מושכים?"
תמונתו של ארוין קוז'ובסקי, זוכה תחרויות פיתוח גוף, שנלקחה ממגזין גברים היא תמונת השרירן שביצירה. יש ויכוחים מי האישה שמופיעה ביצירה, ומכיוון שלא אותר המגזין שממנו היא נגזרה, קשה לקבוע סופית את זהותה.
לאחר שהקולאז' נוצר הוא שימש ככרזה לתערוכה לונדונית בשם "זהו המחר" והופיע בקטלוג. במהלך השנים ולאחר שהוא זכה להצלחה ניכרת, יצר המילטון מספר גרסאות נוספות לקולאז' המפורסם.
הנה סיפורו של ריצ'ארד המילטון - חלוץ הפופ ארט הבריטי:
https://youtu.be/mGEJjgnJKnI
ועבודות רבות ונוספות שלו:
https://youtu.be/7p6t3ZyLkOk
הוא העיד על עצמו פעם שהוא "שטחי באופן עמוק..." - אולי, אבל אנדי וורהול היה המייסד של זרם הפופ באמנות, זרם שזכה לכינוי "פופ ארט".
האמן, שעטה בחייו פאה נוכרית בגוון כסוף, היה במקור מעצב גרפי. ליצירותיו הוא השתמש במוצרים נפוצים כמו קופסת שימורי המרק של חברת קמפבל ובדיוקנאות של כוכבי מוסיקה וקולנוע כמו מרילין מונרו ואלביס פרסלי. כל אלה היו לחומרי יצירה אמנותיים ליצירתו של וורהול. הוא הפך אותם ל"אייקונים" מודרניים - דמויות, או במקרה הזה יצירות אמנות, שפרסומן עצום והן מצליחות הרבה מעבר להצלחתן בתחום שבו הן נוצרו.
אפשר לומר שאנדי וורהול לקח את התרבות הפופולארית והכניס אותה אל עולם האמנות. במידה מסוימת הוא גם פתח את עולם האמנות לעולם השיווק, הצבע והתקשורת החדשה. אבל הוא גם החזיר את האמנות לקהל הרחב שיכול היה להבין את מה שהוא רואה, הרבה יותר מהאמנות המופשטת שהייתה בשיאה בתקופה שבה החל וורהול ליצור.
אנדי וורהול אמר פעם ש"הכל הוא אמנות". ואכן, וורהול צייר, צילם, הדפיס, צילם, הסריט ואפילו היה מהראשונים להשתמש באמנות ממוחשבת (המחשב היה אז מאד קשה לשימוש ומעטים היו בעלי גישה אל המחשבים היקרים של אז).
הוא ידע להפוך כל דבר לאמנות, אפילו אכילה, כמו בסרטון האמנותי בו הוא הציג אכילת המבורגר כמעשה אמנותי.
וכללית - וורהול יצר אמנות מרתקת ופופולארית בציבור הרחב, שהלכה והתגברה על כל ההתנגדויות של המבקרים ואנשי האמנות, עד שהפכה לקונצנזוס של ממש באמנות המודרנית.
הנה סיפורה של האמנות של וורהול (עברית):
https://youtu.be/Ot3RFUlOW_c
על יצירה אחת של וורהול שכמו רבות אחרות האמיר שוויה לשמיים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
סרטון אנימציה בו מוצגים אנדי וורהול ועבודותיו המפורסמות באנימציית סטופ מושן:
http://youtu.be/8kbXBsjy3b4
תולדות חייו של אנדי וורהול:
https://youtu.be/QAJJ35DVlTs
כמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
הרקע שבו נולד הפופ ארט:
http://youtu.be/LsY4ihZCJL8
רגע, יצירה! - כך תדפיסו כמו וורהול:
https://youtu.be/O8HB2cQm_Ag
וסרט עם הסבר מפורט על ההדפסים שלו:
https://youtu.be/ly-OQ6X-FlQ?long=yes
היצירה "הריקוד" (La Danse), ציור פוביסטי של הצייר הצרפתי אנרי מאטיס, נחשב מהחשובות והידועות מבין יצירותיו. זו התמונה המזוהה ביותר של מאטיס ונקודת ציון חשובה בקריירה שלו ובתרומתו לפיתוח האמנות המודרנית.
בחייו עוררה היצירה הזו לא מעט מחלוקת ורבים הסתייגו בגללה ממאטיס. מבקר מפורסם כתב אז על הציור שהוא מזכיר לו סרטני לובסטר, הרוקדים בתוך תרד...
למעשה צוייר "הריקוד" של מאטיס פעמיים. הגרסה המוקדמת יותר שלו מוצגת כיום במוזיאון ה-MOMA, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. במוזיאון הארמיטאז' שבסנט פטרבורג רוסיה, ניתן למצוא את המאוחרת יותר, שהיא גם צבעונית, אקספרסיבית וחופשית מהראשונה.
5 הנשים העירומות הרוקדות במעגל, בסוג של אקסטזה והתלהבות, מדגימות את המשיכה של מאטיס לאמנות פרימיטיבית. יש כאן מעין דימוי של שחרור מכבלי הנורמה והתרבות, כשהמעגל הסגור ממחיש את הקצב וההמשכיות של הריקוד.
מאטיס עצמו, צייר ופסל צרפתי, נחשב כיום לאחד האמנים הגדולים של המאה ה-20 ולאמן המרכזי בסגנון הפוביסטי בציור. הוא נודע בשימוש הרב שעשה בצבע.
כמו הציור "מוזיקה", שהוזמן גם הוא על ידי אותו אספן אמנות, ושמכיל את אותן דמויות פחות או יותר, כשהן מנגנות ושרות, גם "הריקוד" מציג אותן במהלך פעילות אמנותית. שתי היצירות דומות בתיאור של מאטיס את האדם באופן הרמוני ובתיאור איקונוגרפי, שלא מעוגן בסביבה מוחשית, שניתן לזהות. המודרניזם ממש מתדפק על דלתות יצירותיו הללו של מאטיס. גאון!
#משימה יצירתית
נסו לצייר ציור משלכם לריקוד - איך אתם הייתם מתארים ריקוד?
הנה הריקוד של מאטיס במוזיאון לאמנות מודרנית:
https://youtu.be/OmIIfIjrIZY
הריקוד בגרסה השנייה שמוצגת במוזיאון ההרמיטאז' בסנט פטרבורג:
https://youtu.be/Mtxcaztz1jI
באלט בהשראת הציור:
https://youtu.be/caqUZxTM8Sc
כוריאוגרפיה על "הריקוד" - המוסיקה שכתבה טרייסי סילברמן בהשראת היצירה:
https://youtu.be/o934UDSQ3tU
שחזור של הציור מכוסות נייר:
https://youtu.be/oTwxdxrBMBI
ואמנות מזון שמשחזרת את הציור בהתייחסות לביקורת שהוטחה בו עם יציאתו:
https://youtu.be/vjy9bvL7eRA
ציירים מודרנים
האם הייתם מאמינים שיש ציירים שצובעים את ציוריהם בצבע אחד בלבד? - הצייר איב קליין (Yves Klein) החל ליצור בשנות ה-40 ציורים מאד מעניינים.
הציורים שלו כללו רק צבע אחד! - לטענתו של קליין הוא ראה שלמות בציורים שכאלה, מכיוון שלא היה בהם שום דבר שניתן לזהות מהחיים. והרי זו מטרת הציור המופשט, שלא להיות מחובר או מייצג של דברים מעולם החומר. ולכן בעיניו של קליין זו הייתה ההפשטה המושלמת - בצבע אחד לא ניתן לזהות צורות, חפצים או בני אדם.
בדי הענק המונוכרומיים של קליין, כמו אלה של רותקו ומנצוני עוררו שאלות שממשיכות עד היום להישאל במוזיאונים, על הקשר שבינם לבין אמנות ועל מה בדיוק עושה האמן כדי "ליצור אמנות שכזו".
קליין יצר כל מיני חיבורים אמנותיים מרתקים, כמו ביצוע חי בניצוחו שלו, של יצירה שכתב ובה נוגן צליל אחד ארוך. לצליל זה רקדו נשים צבועות בכחול.
בשנות ה-50 יצר קליין צבע שקרוי מאז על שמו, "כחול קליין בינלאומי" (IKB).
הנה סיפור יצירותיו של קליין:
http://youtu.be/6m8U4F1nUNE
היום משווק צבע על שמו:
https://youtu.be/sZZThPqvX-4
הציור אמנות האישה הכחולה משנת 1962:
http://youtu.be/h50IzHh4T_g
רסטורטורית במוזיאון המטרופוליטן מתארת איך זה לתקן ולשחזר עבודות שלו:
https://youtu.be/-qpBxBtvMKY
וסקירה על הצבע הכחול שלו:
https://youtu.be/0cuZ8g8Sw7g
וערבוב הצבעים כדי להגיע לגוון הכחול IKB כמו שלו:
https://youtu.be/fhswH803LpI
הליטוגרפיה (בעברית: הדפס אבן) "יחסות" או "יחסיות", של האמן ההולנדי מוריץ קורנליס אשר, שהודפסה בשנת 1953 לראשונה היא יצירה מעניינת שחוקי כוח המשיכה לא חלים עליה. הצייר אשר הירבה "לשחק" עם חוקי טבע בציוריו והתעמק באופן שבו העין רואה את הדברים הלא-הגיוניים שיצר. כמובן שהיצירה יכולה להיחשב סוריאליסטית באופן מסוים.
ב"יחסות" מתאר האמן מבנה משונה שבו מתקיימים מישורים שונים וכוח המשיכה למעשה אינו פועל. הקירות הם גם רצפה והירידה במדרגות היא גם עליה בהן, הלמעלה הוא גם למטה וכן הלאה. יש בציור 16 דמויות חסרות-פנים שמהלכות ב-3 מישורים שונים, המתקיימים בו-זמנית.
איזכורים רבים יש ליצירה "יחסות" באמנות הפופולרית, כמו בסרט "המבוך" שבו עולם דמוי הציור "יחסיות", הקומיקס "החיים בגיהנום" ובפרק מהסדרה "משפחת סימפסון" ובסרט שנוצר ממנה. גם בסדרה "פיוצ'רמה" היה פרק שבו מסרבים גיבורי הסדרה לשלם דמי שכירות עבור מישורים בלתי מנוצלים בדירה דמויית הציור ששכרו.
הנה קטע מהסרט "המבוך", שמתרחש בעולם דמוי "יחסיות" של מ.ק. אשר:
http://youtu.be/2MexutxDdMg
סרטון אנימציה שמתאר את הציור "יחסות" של אשר:
http://youtu.be/JdgPvripL9A
ורבות נכתב על הקשר שבין ציוריו של אשר והמוסיקה של באך או המתמטיקה של המתמטיקאי גדל, כמו בספר Godel, Escher, Bach של הופשטטר בו מופיעה הדוגמה של קנון הסרטן, בו המוסיקה בהלוך ובחזור משתלבת יפה כל כך:
https://youtu.be/miGuET40U7I
ויקטור וסרלי (Victor Vasarely) הוא אמן שנודע בציורים הגיאומטריים המופשטים שלו, בצבע ובשחור-לבן, שמשתמשים באשליות אופטיות בכדי לעניין את המתבונן.
למעשה, וסרלי הוא מראשוני וממוביליה החשובים של תנועת ה"אופ-ארט" - סגנון אמנות העוסק באומנות אופטית, סוג של אמנות חזותית, בעיקר בתחום הציור, העושה שימוש באשליות אופטיות. בציוריו הוא יצר אפקטים מרתקים כמו תחושת תנועה שנוצרה כתוצאה מאשליות אופטיות שיצר, או צורות שמתקדמות ונסוגות, בזכות צבעים וצורות מחושבים היטב.
בזכות הישגיו החלוציים של וסרלי, במיוחד בשילוב אשליות אופטיות באמנות, הפכו אותו לאחד האמנים המובילים והמוכרים במאה ה-20.
כבר בשנות ה-30 עסק ויקטור וסרלי, אמן הונגרי שהיגר אז לצרפת, בציור גאומטרי. זאת בהשפעת האמנים קזימיר מלביץ' ופייט מונדריאן - החשובים בזרם המודרני של הציור המופשט גאומטרי. בסדרת הציורים "הרלקינים וזברות" שצייר אז בשחור לבן בלבד, הוא צמצם את הצורות לדגמים שחוזרים על עצמם ובכך יוצרים אשליה של תנועה.
עד שנות ה-50, הבשילו רעיונותיו והוא התמקד ברעיון ליצור אמנות דמוקרטית יותר. החזון שלו היה להפוך את האובייקט האמנותי לדמוקרטי ונגיש לכולם, שכן וסרלי סרב להשאיר את ההנאה מאמנות רק למבינים ולמומחים וגרס שגם להמונים יש זכות ליהנות מאמנות. הוא פרסם אז גילוי דעת, שזכה לשם "המניפסט הצהוב", שבו הציג את האמנות האופטית שלו כ"אמנות חדשה של צורות וצבעים מכניסטיים, שנגזרו על פי סטנדרטים קבועים".
במניפסט הוא הטעים במילים "האמנות של מחר תהיה אוצר לכולם או שתחדל להתקיים." בהמשך הוסיף "זה עצוב לעזוב ערכים ישנים לטובת חדשים מהם. אבל מצבנו השתנה והאתיקה שלנו, כמו גם האסתטיקה, זקוקות לשינוי. המיתוס של היחיד תם והגיע הזמן לשכפול ולהתרחבות".
מעבודותיו של וסרלי:
https://youtu.be/6AkiLQb7eQY
בואו לתערוכה שלו בציריך:
https://youtu.be/PpLTAG9IOQE
האמן משחזר את העבודה המפורסמת שלו "בו 1879":
https://youtu.be/TbNVeBqrayk
עבודות אופ ארט מפורסמות של ויקטור וסרלי ואחרים:
https://youtu.be/Lk2j7lJcGCU
עבודות אנימציה שנעשו על ידי בנו על יצירותיו של וסרלי:
https://youtu.be/ny1C-O37PCY
וסרט תיעודי קצר על הקשר בין סגנונות הפופ ארט והאופ ארט:
https://youtu.be/KV-z4chw7i4?long=yes
הוא אחד האמנים המודרניים הכי אהובים על הציבור, צייר פופולרי בעל סימני היכר שהם רק שלו, מצייר בצבעים חיים ומלאי הבעה, כל הזמן מחדש ומתחדש ועל אף כל זאת - כולם מכירים אותו כ"זה שמצייר בריכות שחייה"...
איך מגיע אמן מודרני להיות כזה? - דייוויד הוקני (David Hockney) שנולד ב-1937, הוא אמן בריטי שבחר את מקום מגוריו מאהבה גדולה. הוא התפרסם בשנות ה-60, ביקר בקליפורניה בשנות ה-70 והתאהב מיד. שם הוא גם גילה את מה שיהפוך לסימן ההיכר שלו - ציורי בריכות השחיה בלוס אנג'לס.
הוקני פצח אז בשרשרת של ציורי שמן שהוקדשו לבריכות שחייה, דוגמת "A Bigger Splash", אולי העבודה הכי מוכרת ומפורסמת שלו.
בציורים הריאליסטיים הללו הוא הרבה להשתמש בצבעים חיים. גווני הכחול עד הירוק, בדגש על הטורקיז שולטים ברבים מציוריו.
בשנות ה-70 וה-80 הוא הרבה ליצור את ה-"joiners". אלה הן עבודות צילום גדולות במיוחד, שמורכבות לרוב מהמון תמונות סטילס קטנות שמחוברות בקולאז'ים.
הוקני עשה עוד המון עבודות באמנות חזותית. הוא יצר הדפסים רבים, עיצב תפאורות לבתי אופרה שונים, צילם המון צילומים איכותיים ובסוף חייו הרבה ליצור בעזרת אפליקציות ציור לטאבלט.
ב-2018 נמכר ציור של הוקני, משנת 1972, "דיוקן של אמן (בריכה עם שתי דמויות)" ביותר מ-90 מיליון דולר - המחיר הגבוה ביותר ששולם אי-פעם ליצירה של אמן חי!
אז עם קריירה שהתחילה בפופ ארט והתפתחה לאסתטיקה של קליפורניה, עם פזילה לנושאים שנויים במחלוקת כמו הומוסקסואליזם, עיצוב תפאורות, צילום פורץ דרך והיותו מהראשונים שהשתמשו בטכנולוגיות חדשות ליצירה, תוך ערעור על מוסכמות שונות בתולדות האמנות - אולי כל אלה מסייעים להבין כיצד הוא זוכה כיום למעמד של האמן הגדול ביותר בבריטניה.
הנה סיפורו של דיוויד הוקני (עברית):
https://youtu.be/PAaClvQen9A?t=23s
באנגלית:
https://youtu.be/ruFT1Ks9VX4
כמה מעבודותיו הנהדרות:
https://youtu.be/S6CONt95uY0
תערוכה של 200 מציוריו:
https://youtu.be/2PriWhS5E0Y
העבודה המפורסמת של דיוויד הוקני, bigger splash, בתערוכה עם אמנים נוספים:
https://youtu.be/R2xz9Gayrpw
וראיון מ-1980 בו הוא מספר על אהבתו לקליפורניה:
https://youtu.be/NAVJurE_C-I
הצייר הבלגי רנה מגריט (René Magritte) הוא מגדולי הציירים במאה ה-20 ומהחשובים שבציירים הסוריאליסטיים, מי שצייר על-מציאות, או דימויים מהלא-נודע או התת-מודע האנושי, בהעמידו זה לצד זה עצמים של יום יום, אך בצורות מפתיעות, מוזרות ולא אפשריות.
כמי שלמד לצייר כבר בגיל 12, הוא הרבה לצייר אשליות, כמעט אמיתיות בדיוקן, אבל בלתי אפשריות במציאות. כמו כל הציירים הסוריאליסטיים הוא הרבה לבלבל את הצופה ביצירתו ולגרום לו לאי-נוחות מסוימת, בשל העובדה שציוריו היו מושלמים אבל לא הגיוניים.
בציור "בנו של אדם" משנת 1964, מציג רנה מגריט שילוב של נושאים שלא פעם שולבו בציוריו - איש עם מגבעת ותפוח ירוק. רבים מציוריו יכללו בדרכים שונות את התפוח, את האנשים עם החליפות השחורות והמגבעות או את שניהם.
במשך 55 שנה היה מגריט נשוי לרעייתו ז'ורז'ט, שאותה אהב מאד. הם חיו ביחד עד יום מותו על שניהם ועל אהבתם כתב הזמר האמריקאי פול סיימון שיר מרגש בשם "רנה וז'ורז'ט מגריט עם כלבם אחרי המלחמה".
על אמנותו של מגריט:
http://youtu.be/DRlpD-iEnMQ
מעט מיצירותיו של רנה מגריט:
http://youtu.be/eEVOAhCEL5c
סרטון אנימציה לשיר ששר פול סיימון על הזוג רנה וז'ורז'ט מגריט:
http://youtu.be/Cot0ntEat4E
ותערוכת וידאו של מאות מציורי רנה מגריט ברצף:
https://youtu.be/7c4oyCyFmR0?long=yes
איך היה בסקיה לילד הגאון של האמנות המודרנית?
זה נשמע כמו אגדה שנגמרת רע. באגדה הזו הופך נער ניו יורקי שמצייר גרפיטי על הקירות, ישן ברחובות וחי מהיד אל הפה ובתוך זמן קצר, הופך לאחד המצליחים והעשירים שבציירים של תקופתו, מוכר ציורים במיליונים ואז מת בגיל 28.
ז'אן מישל בסקיאט (Jean-Michel Basquiat), או בהגייה הצרפתית הנכונה ז'אן מישל בסקייה, היה צעיר אמריקני חצי קובני וחצי פורטוריקני, אוטודידקט (מי שלמד בעצמו).
תוך שנים ספורות הוא הפך מאמן גרפיטי שחי ופעל בשוליים, לאמן מרכזי ונערץ בסצנת האמנות של ניו-יורק.
בגיל 20 הוא היה לכוכב הגדול ביותר שידע עולם האמנות של העיר המוצפת בכישרונות מטורפים. דווקא בשל חוסר ההשכלה האמנותית שלו, בסקיאט לא הפסיק לחדש ולרענן את האמנות המודרנית והפתיע את כולם ביצירתיות וחדשנות בלתי נגמרות.
ידידה שלו סיפרה פעם שהוא ישן תקופה על הספה בסלון ביתה. כשהיא ביקשה ממנו שישתתף בשכר הדירה, הוא הדפיס גלויות מציוריו וניגש במסעדה אל אנדי וורהול, כדי למכור לו כמה מהגלויות הללו.
בסקייה היה בעל ביטחון עצמי עצום ולרגע לא חשש מזלזול של אמנים "מוכרים", אז הוא אמר לוורהול שהוא, כלומר וורהול, ישמח לעבוד איתו - עם בסקיאט. כשנפגשו בסטודיו של וורהול, הבין אמן הפופ המפורסם שזה עתה הוא גילה את הכישרון הכי גדול שעומד להתרגש על עולם האמנות.
כמו מוסיקת הביבופ ג'אז המהפכנית שנהג לצייר לצליליה, הצליח בסקיה הצעיר ליצור את הביבופ המהפכני של הציור - אמנות גאונית מהבטן ולאו דווקא מהראש. אבל אסור לטעות - האמנות של בסקייה הייתה רלוונטית לתקופה כי הוא הבין גם בהיסטוריה, בפילוסופיה, בתולדות האמנות ובמוסיקה. כל אלה הדהדו בציוריו עמוסי הדמויות והפנים בסגנון הנאיבי, כמו גם במשפטים ומילים ששאב מהספרות ומהטלוויזיה, שמהם גם קיבל השראה.
החוצפה והכישרון המדהים שלו השתלמו לו מיד. הוא החל לעבוד עם אנדי וורהול, שממש התאהב בו. הם ציירו יחד בשיטה שנהנו ממנה - וורהול מצייר אייקון או לוגו ראשוני ובסקייה מצייר מעליו בתורו, ושוב וורהול מוסיף משלו וכך הלאה.
השילוב של שני גאוני הציור המודרני, העלם הצעיר בסקייה והמאסטר המזדקן וורהול, יצר יצירות אמנות מרתקות. רובן אגב, שוות היום עשרות מיליוני דולרים וחלקן אף מאות.
גם עבודות האמנות שלו, חלק משמעותי מהן מצויר על קרשים שמצא במזבלה, שוות כיום מאות מיליוני דולרים. מעין מוצרט או שוברט של האמנות המודרנית, הבחור שמת כה צעיר הטביע את חותמו על עולם האמנות באופן בלתי נתפס.
ז'אן מישל בסקייה מת בגיל 28, כתוצאה מצריכת יתר של סמים. איזה אובדן לאוהבי האמנות וכמה בזבוז וגם לקח לצעירים שלנו... בבקשה מכם - אל תגררו לסמים!
הנה סיפורו של הגאון מהרחוב (מתורגם):
https://youtu.be/JX02QQXfb_o
בקצרה ובאנגלית על ז'אן מישל בסקיאה:
https://youtu.be/Z2ytkFDzdbk
שיר שהוקדש לו, בצירוף תמונות של ציוריו:
https://youtu.be/DqW8t9dT5Lw
סרטון קצר עם וורהול ובשלל מצבים בשנת 1986:
https://youtu.be/1gSnGdiGkqY
איך הפך בסקיאט לנערץ בתרבות ההיפ הופ:
https://youtu.be/LVA3wdJNEws
קדימון של סרט, הכולל ראיון עימו לפני מותו:
https://youtu.be/eXjR-y0WH-I
מצגת וידאו מעבודותיו הגדולות:
https://youtu.be/P0sR9YYl_1k
רגע, יצירה! - כך תציירו כמו בסקיאט:
https://youtu.be/KTd840xO0yA
ושיטת העבודה, ההשפעה וממה למד הגאון היצירתי:
https://youtu.be/8G9pnE0bnfE?long=yes
זה נשמע כמו אגדה שנגמרת רע. באגדה הזו הופך נער ניו יורקי שמצייר גרפיטי על הקירות, ישן ברחובות וחי מהיד אל הפה ובתוך זמן קצר, הופך לאחד המצליחים והעשירים שבציירים של תקופתו, מוכר ציורים במיליונים ואז מת בגיל 28.
ז'אן מישל בסקיאט (Jean-Michel Basquiat), או בהגייה הצרפתית הנכונה ז'אן מישל בסקייה, היה צעיר אמריקני חצי קובני וחצי פורטוריקני, אוטודידקט (מי שלמד בעצמו).
תוך שנים ספורות הוא הפך מאמן גרפיטי שחי ופעל בשוליים, לאמן מרכזי ונערץ בסצנת האמנות של ניו-יורק.
בגיל 20 הוא היה לכוכב הגדול ביותר שידע עולם האמנות של העיר המוצפת בכישרונות מטורפים. דווקא בשל חוסר ההשכלה האמנותית שלו, בסקיאט לא הפסיק לחדש ולרענן את האמנות המודרנית והפתיע את כולם ביצירתיות וחדשנות בלתי נגמרות.
ידידה שלו סיפרה פעם שהוא ישן תקופה על הספה בסלון ביתה. כשהיא ביקשה ממנו שישתתף בשכר הדירה, הוא הדפיס גלויות מציוריו וניגש במסעדה אל אנדי וורהול, כדי למכור לו כמה מהגלויות הללו.
בסקייה היה בעל ביטחון עצמי עצום ולרגע לא חשש מזלזול של אמנים "מוכרים", אז הוא אמר לוורהול שהוא, כלומר וורהול, ישמח לעבוד איתו - עם בסקיאט. כשנפגשו בסטודיו של וורהול, הבין אמן הפופ המפורסם שזה עתה הוא גילה את הכישרון הכי גדול שעומד להתרגש על עולם האמנות.
כמו מוסיקת הביבופ ג'אז המהפכנית שנהג לצייר לצליליה, הצליח בסקיה הצעיר ליצור את הביבופ המהפכני של הציור - אמנות גאונית מהבטן ולאו דווקא מהראש. אבל אסור לטעות - האמנות של בסקייה הייתה רלוונטית לתקופה כי הוא הבין גם בהיסטוריה, בפילוסופיה, בתולדות האמנות ובמוסיקה. כל אלה הדהדו בציוריו עמוסי הדמויות והפנים בסגנון הנאיבי, כמו גם במשפטים ומילים ששאב מהספרות ומהטלוויזיה, שמהם גם קיבל השראה.
החוצפה והכישרון המדהים שלו השתלמו לו מיד. הוא החל לעבוד עם אנדי וורהול, שממש התאהב בו. הם ציירו יחד בשיטה שנהנו ממנה - וורהול מצייר אייקון או לוגו ראשוני ובסקייה מצייר מעליו בתורו, ושוב וורהול מוסיף משלו וכך הלאה.
השילוב של שני גאוני הציור המודרני, העלם הצעיר בסקייה והמאסטר המזדקן וורהול, יצר יצירות אמנות מרתקות. רובן אגב, שוות היום עשרות מיליוני דולרים וחלקן אף מאות.
גם עבודות האמנות שלו, חלק משמעותי מהן מצויר על קרשים שמצא במזבלה, שוות כיום מאות מיליוני דולרים. מעין מוצרט או שוברט של האמנות המודרנית, הבחור שמת כה צעיר הטביע את חותמו על עולם האמנות באופן בלתי נתפס.
ז'אן מישל בסקייה מת בגיל 28, כתוצאה מצריכת יתר של סמים. איזה אובדן לאוהבי האמנות וכמה בזבוז וגם לקח לצעירים שלנו... בבקשה מכם - אל תגררו לסמים!
הנה סיפורו של הגאון מהרחוב (מתורגם):
https://youtu.be/JX02QQXfb_o
בקצרה ובאנגלית על ז'אן מישל בסקיאה:
https://youtu.be/Z2ytkFDzdbk
שיר שהוקדש לו, בצירוף תמונות של ציוריו:
https://youtu.be/DqW8t9dT5Lw
סרטון קצר עם וורהול ובשלל מצבים בשנת 1986:
https://youtu.be/1gSnGdiGkqY
איך הפך בסקיאט לנערץ בתרבות ההיפ הופ:
https://youtu.be/LVA3wdJNEws
קדימון של סרט, הכולל ראיון עימו לפני מותו:
https://youtu.be/eXjR-y0WH-I
מצגת וידאו מעבודותיו הגדולות:
https://youtu.be/P0sR9YYl_1k
רגע, יצירה! - כך תציירו כמו בסקיאט:
https://youtu.be/KTd840xO0yA
ושיטת העבודה, ההשפעה וממה למד הגאון היצירתי:
https://youtu.be/8G9pnE0bnfE?long=yes
במה ידוע אמן הפופ-ארט אד רושה?
אד רושה (Ed Ruscha) היה אמן פופ משפיע ביותר, שרבים מגדירים כאמן הפופ ארט השני בחשיבותו אחרי אנדי וורהול. הוא זוכה להערכה עצומה בקרב אמנים ועל אף שהוא תופס את מקומו לאט בתודעת ההמונים, הוא נחשב לאחד החשובים ביוצרי האמנות המודרנית.
כנראה שחלק מה"בעיה" איתו היא שקשה היה לתייג אותו בסגנון מסוים. היו שהתייחסו אליו בתור אמן פופ ארט, אחרים ראו בו אמן קונספטואלי ויש שרואים בו סוריאליסט דווקא. הקושי להגדיר מהו סגנונו נובע בשל המורכבות הרעיונית של יצירתו, כמו גם בגלל הטכניקות הציוריות המגוונות שבהן השתמש ושכללו בין השאר ציור, רישום, צילום, עיצוב גרפי, ספרי אמן, קולנוע ועוד.
כך או כך, רושה הוא זה שיצר את סגנון "אמנות החוף המערבי", שבו נכללו סדרות של שלטי ענק הוליוודיים וציורי תוכניות העיר. הוא הירבה גם לצייר לוגואים של חברות מסחריות, תחנות דלק, נופים מסקרנים ועוד.
רושה גם נהג לצייר מילים וביטויים בהומור, בצבעים שונים ומשונים ששאב מההקשר התכני של נושא המילה או הביטוי, או על רקע שקשור בהם. תמיד היה שם איזה רעיון יצירתי, או קריצה משעשעת. כמו הציור "דאנס?" מ-1973, שבו צייר את המילה Dance ובמקום צבעים הוא השתמש לציור בחומרים כמו חרדל, חלבון של ביצה, קפה, רוטב חריף, גבינה וקטשופ.
משימה יצירתית
==========
בחרו במטבח כמה חומרים ונסו לצייר איתם ציור מופשט בעל נושא מעניין, אם אפשר כזה שקשור בחומרים הללו. בהצלחה!
הנה האמנות של אד רושה:
http://youtu.be/AE9QaXyy3Bk
מומחים מדברים על יצירות שלו, כולל הציור "דאנס":
http://youtu.be/lv0K4uuBWi8
והאמן עצמו - אד רושה:
http://youtu.be/HoNePbo9DD0
אד רושה (Ed Ruscha) היה אמן פופ משפיע ביותר, שרבים מגדירים כאמן הפופ ארט השני בחשיבותו אחרי אנדי וורהול. הוא זוכה להערכה עצומה בקרב אמנים ועל אף שהוא תופס את מקומו לאט בתודעת ההמונים, הוא נחשב לאחד החשובים ביוצרי האמנות המודרנית.
כנראה שחלק מה"בעיה" איתו היא שקשה היה לתייג אותו בסגנון מסוים. היו שהתייחסו אליו בתור אמן פופ ארט, אחרים ראו בו אמן קונספטואלי ויש שרואים בו סוריאליסט דווקא. הקושי להגדיר מהו סגנונו נובע בשל המורכבות הרעיונית של יצירתו, כמו גם בגלל הטכניקות הציוריות המגוונות שבהן השתמש ושכללו בין השאר ציור, רישום, צילום, עיצוב גרפי, ספרי אמן, קולנוע ועוד.
כך או כך, רושה הוא זה שיצר את סגנון "אמנות החוף המערבי", שבו נכללו סדרות של שלטי ענק הוליוודיים וציורי תוכניות העיר. הוא הירבה גם לצייר לוגואים של חברות מסחריות, תחנות דלק, נופים מסקרנים ועוד.
רושה גם נהג לצייר מילים וביטויים בהומור, בצבעים שונים ומשונים ששאב מההקשר התכני של נושא המילה או הביטוי, או על רקע שקשור בהם. תמיד היה שם איזה רעיון יצירתי, או קריצה משעשעת. כמו הציור "דאנס?" מ-1973, שבו צייר את המילה Dance ובמקום צבעים הוא השתמש לציור בחומרים כמו חרדל, חלבון של ביצה, קפה, רוטב חריף, גבינה וקטשופ.
משימה יצירתית
==========
בחרו במטבח כמה חומרים ונסו לצייר איתם ציור מופשט בעל נושא מעניין, אם אפשר כזה שקשור בחומרים הללו. בהצלחה!
הנה האמנות של אד רושה:
http://youtu.be/AE9QaXyy3Bk
מומחים מדברים על יצירות שלו, כולל הציור "דאנס":
http://youtu.be/lv0K4uuBWi8
והאמן עצמו - אד רושה:
http://youtu.be/HoNePbo9DD0
איך הפך קית הרינג מצייר גרפיטי לאחד האמנים החשובים בזרם הפופ?
הפופ ארט, זרם הפופ האמריקאי, כלל אמנים שהושפעו מתרבות הפופ וממוצרי תרבות וצריכה יומיומיים שסבבו אותם. כשקית הרינג הגיע בסוף שנות ה-70 לניו יורק הוא השתלב דווקא ברחובות של העיר הגדולה, האלימה והסוערת שהיא הייתה אז.
הרינג, אמן אמריקני ופעיל חברתי, התפרסם כשצייר ברכבת התחתית של ניו-יורק והושפע מאד מתרבות הגרפיטי המפותחת של ניו-יורק.
הוא למד שנתיים עיצוב גרפי אבל די מהר החל לצייר דווקא גרפיטי ברחובות. הרינג למד אמנות חזותית בניו יורק וצייר ברחובות וברכבת התחתית של ניו יורק. במיוחד הוא התמקד בלוחות פרסום כהים, שנותרו ללא מודעות. הוא מילא אותם באיורי קיר לבנים וייחודיים.
הציורים הזכירו אמנות פרימיטיבית ולצד תמימות וכישרון, היו בהם גם הרבה הומור ומוטיבים חוזרים. הרינג שילב בציוריו הרבה מהנושאים של לידה, מלחמה ומוות. עם דמויות אייקוניות של בני אדם וחיות, הוא זכה להערכה גם ממבקרים ואנשי אמנות, שקלטו שיש כאן משהו אמנותי שנישא מעל הגרפיטי הרגיל של ניו יורק.
גם אח"כ המשיך להתפרסם בציוריו התמימים והמיוחדים בפשטותם ובמיוחד בלטה בהם דמותו של "התינוק הזוהר", שהופיעה ברבים מציוריו. שפתו הוויזואלית הפכה למוכרת בכל רחבי העולם וחלק מהתרבות של המחצית השנייה של המאה ה-20 והוא עצמו הפך לחלק בלתי נפרד מאמני הפופ ארט. בגיל 31 מת קית הרינג ממחלה.
אם אתם ממש אוהבים את הראש היצירתי והמיוחד של קית הרינג וציוריו, בקשו ליום ההולדת שלכם משהו משלו, כמו את ספר "הדברים הקטנים של נינה" שכתב ואייר הרינג לילדה בשם נינה. זהו ספר יצירתי וכיפי לילדים, שמותר לצייר עליו, לכתוב, לנעוץ ולעשות בו כל אמנות שרק תרצו.. ספר מיוחד!
הנה סיפורו של הרינג (עברית):
https://youtu.be/8Z-aDzPssmM
תחילת הקריירה של קית הרינג, כצייר גרפיטי:
http://youtu.be/W04j0Je01wQ
על האמנות של הרינג:
http://youtu.be/SDs7cUAynOk
תערוכת ציורים של קית' הרינג בתחנת ברוקלין של הרכבת התחתית בניו יורק:
http://youtu.be/tFyRmmWL9Q0
ועוד מעבודות קית' הרינג:
http://youtu.be/Rw_WTFyag4I
הפופ ארט, זרם הפופ האמריקאי, כלל אמנים שהושפעו מתרבות הפופ וממוצרי תרבות וצריכה יומיומיים שסבבו אותם. כשקית הרינג הגיע בסוף שנות ה-70 לניו יורק הוא השתלב דווקא ברחובות של העיר הגדולה, האלימה והסוערת שהיא הייתה אז.
הרינג, אמן אמריקני ופעיל חברתי, התפרסם כשצייר ברכבת התחתית של ניו-יורק והושפע מאד מתרבות הגרפיטי המפותחת של ניו-יורק.
הוא למד שנתיים עיצוב גרפי אבל די מהר החל לצייר דווקא גרפיטי ברחובות. הרינג למד אמנות חזותית בניו יורק וצייר ברחובות וברכבת התחתית של ניו יורק. במיוחד הוא התמקד בלוחות פרסום כהים, שנותרו ללא מודעות. הוא מילא אותם באיורי קיר לבנים וייחודיים.
הציורים הזכירו אמנות פרימיטיבית ולצד תמימות וכישרון, היו בהם גם הרבה הומור ומוטיבים חוזרים. הרינג שילב בציוריו הרבה מהנושאים של לידה, מלחמה ומוות. עם דמויות אייקוניות של בני אדם וחיות, הוא זכה להערכה גם ממבקרים ואנשי אמנות, שקלטו שיש כאן משהו אמנותי שנישא מעל הגרפיטי הרגיל של ניו יורק.
גם אח"כ המשיך להתפרסם בציוריו התמימים והמיוחדים בפשטותם ובמיוחד בלטה בהם דמותו של "התינוק הזוהר", שהופיעה ברבים מציוריו. שפתו הוויזואלית הפכה למוכרת בכל רחבי העולם וחלק מהתרבות של המחצית השנייה של המאה ה-20 והוא עצמו הפך לחלק בלתי נפרד מאמני הפופ ארט. בגיל 31 מת קית הרינג ממחלה.
אם אתם ממש אוהבים את הראש היצירתי והמיוחד של קית הרינג וציוריו, בקשו ליום ההולדת שלכם משהו משלו, כמו את ספר "הדברים הקטנים של נינה" שכתב ואייר הרינג לילדה בשם נינה. זהו ספר יצירתי וכיפי לילדים, שמותר לצייר עליו, לכתוב, לנעוץ ולעשות בו כל אמנות שרק תרצו.. ספר מיוחד!
הנה סיפורו של הרינג (עברית):
https://youtu.be/8Z-aDzPssmM
תחילת הקריירה של קית הרינג, כצייר גרפיטי:
http://youtu.be/W04j0Je01wQ
על האמנות של הרינג:
http://youtu.be/SDs7cUAynOk
תערוכת ציורים של קית' הרינג בתחנת ברוקלין של הרכבת התחתית בניו יורק:
http://youtu.be/tFyRmmWL9Q0
ועוד מעבודות קית' הרינג:
http://youtu.be/Rw_WTFyag4I
איך רוי ליכטנשטיין הכניס את הקומיקס לאמנות?
האמן רוי ליכטנשטיין היה מראשי זרם הפופ בארה"ב (קראו לזה פופ-ארט). הוא היה בעיקר צייר אמריקאי, אם כי הוא גם פיסל ופסלים שלו נמצאים היום בחוצות ירושלים, ברצלונה וערים גדולות נוספות.
ליכטנשטיין זכה לשם עולמי בשילוב וההשפעה שספג מתרבות הקומיקס והדרך שבה שילב את הקומיקס באמנות שלו.
שיטות כמו שימוש בנקודות בנדיי (נקודות ששימשו למילוי משטחים בדפוס וקומיקס), צבעים בסיסיים כמו אדום וכחול, קווים שחורים עבים, דמויות קומיקס ובועות עם משפטים - כל אלה שולבו ביצירותיו ושימשו בהם בצורה מוגדלת, שריתקה את הקהל האמריקאי והפכה את ליכטנשטיין לאמן ידוע ונערץ. הוא לא ניסה לצייר את המציאות אלא להעבירה "באופן מלאכותי ככל האפשר".
כמו חברו להובלת תנועת ה"פופ ארט", אנדי וורהול, גם ליכטנשטיין לא עסק רק באמנות. בעברו הוא שימש גם כשרטט וכמעצב חלונות ראווה ורכש כלים והיכרות עם חומרים ושיטות עיצוב שהשפיעו מאד על האמנות שייצר מאוחר יותר.
כמו וורהול ויוצרים אחרים בזרם הפופ, גם ליכטנשטיין נהג לתת יחס מרומם לדברים שגרתיים ולזוטות ולהציבם בתערוכה, בתור אמנות. אבל בהבדל מוורהול, שעסק בעיקר בשכפול (רפרודוקציה), לצד ריבוי ועיסוק בצרכנות, הוא היה ונשאר צייר.
לפרסום זכה ליכטנשטיין מאותם ציורים מבוססי קומיקס. יצירתו הראשונה בסגנון זה הייתה "הבט מיקי" (Look Mickey), מ-1961, בה הוא שילב את דמותו של מיקי מאוס, הגיבור הגדול של סרטי האנימציה של וולט דיסני.
כמעט תמיד נלווה לציוריו רעיון סמוי כלשהו (סאב טקסט). בציור "יצירת מופת" (1962) למשל, הוא הציב בפי הגיבורים את שאיפותיו שלו כצייר, כשבלונדינית מצודדת אומרת לצייר החתיך על ציורו המופשט וחסר משמעות "הו בראד יקירי, הציור הזה הוא יצירת מופת! עוד מעט כולם יעמדו בתור לקנות את העבודות שלך!"
לליכטנשטיין שמורה תהילת עולם באמנות המודרנית. בזכותו החלו תמונות קומיקס, שעד אז נחשבו בידור לילדים, לקבל מקום של כבוד על קירות המוזיאונים, באוספים של אספני אמנות מכובדים ובתולדות האמנות בכלל.
הנה סרטון על רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/6jowA-pH-Y8
עליו ועל עבודתו בסטודיו אל מול רבות מיצירותיו:
http://youtu.be/f1s-nAijk_g?t=26s
סרטון עם המחשה קולית ליצירות של האמן רוי ליכטנשטיין:
http://youtu.be/aPQKI1ejcWA?t=20s
ואנימציה יפה שנעשתה בסגנון של רוי ליכטנשטיין:
http://youtu.be/8jdTNGGj5e4
האמן רוי ליכטנשטיין היה מראשי זרם הפופ בארה"ב (קראו לזה פופ-ארט). הוא היה בעיקר צייר אמריקאי, אם כי הוא גם פיסל ופסלים שלו נמצאים היום בחוצות ירושלים, ברצלונה וערים גדולות נוספות.
ליכטנשטיין זכה לשם עולמי בשילוב וההשפעה שספג מתרבות הקומיקס והדרך שבה שילב את הקומיקס באמנות שלו.
שיטות כמו שימוש בנקודות בנדיי (נקודות ששימשו למילוי משטחים בדפוס וקומיקס), צבעים בסיסיים כמו אדום וכחול, קווים שחורים עבים, דמויות קומיקס ובועות עם משפטים - כל אלה שולבו ביצירותיו ושימשו בהם בצורה מוגדלת, שריתקה את הקהל האמריקאי והפכה את ליכטנשטיין לאמן ידוע ונערץ. הוא לא ניסה לצייר את המציאות אלא להעבירה "באופן מלאכותי ככל האפשר".
כמו חברו להובלת תנועת ה"פופ ארט", אנדי וורהול, גם ליכטנשטיין לא עסק רק באמנות. בעברו הוא שימש גם כשרטט וכמעצב חלונות ראווה ורכש כלים והיכרות עם חומרים ושיטות עיצוב שהשפיעו מאד על האמנות שייצר מאוחר יותר.
כמו וורהול ויוצרים אחרים בזרם הפופ, גם ליכטנשטיין נהג לתת יחס מרומם לדברים שגרתיים ולזוטות ולהציבם בתערוכה, בתור אמנות. אבל בהבדל מוורהול, שעסק בעיקר בשכפול (רפרודוקציה), לצד ריבוי ועיסוק בצרכנות, הוא היה ונשאר צייר.
לפרסום זכה ליכטנשטיין מאותם ציורים מבוססי קומיקס. יצירתו הראשונה בסגנון זה הייתה "הבט מיקי" (Look Mickey), מ-1961, בה הוא שילב את דמותו של מיקי מאוס, הגיבור הגדול של סרטי האנימציה של וולט דיסני.
כמעט תמיד נלווה לציוריו רעיון סמוי כלשהו (סאב טקסט). בציור "יצירת מופת" (1962) למשל, הוא הציב בפי הגיבורים את שאיפותיו שלו כצייר, כשבלונדינית מצודדת אומרת לצייר החתיך על ציורו המופשט וחסר משמעות "הו בראד יקירי, הציור הזה הוא יצירת מופת! עוד מעט כולם יעמדו בתור לקנות את העבודות שלך!"
לליכטנשטיין שמורה תהילת עולם באמנות המודרנית. בזכותו החלו תמונות קומיקס, שעד אז נחשבו בידור לילדים, לקבל מקום של כבוד על קירות המוזיאונים, באוספים של אספני אמנות מכובדים ובתולדות האמנות בכלל.
הנה סרטון על רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/6jowA-pH-Y8
עליו ועל עבודתו בסטודיו אל מול רבות מיצירותיו:
http://youtu.be/f1s-nAijk_g?t=26s
סרטון עם המחשה קולית ליצירות של האמן רוי ליכטנשטיין:
http://youtu.be/aPQKI1ejcWA?t=20s
ואנימציה יפה שנעשתה בסגנון של רוי ליכטנשטיין:
http://youtu.be/8jdTNGGj5e4
מי היה הסוריאליסט סלבדור דאלי?
סלבדור דאלי, מחשובי האמנים במאה ה-20, היה צייר סוריאליסטי מספרד. משמעות הסוריאליזם שהוא כל כך אהב בציור היתה "מעל למציאות", כלומר אמנות שמשלבת חוסר הגיון והפתעה.
יצירותיו של דאלי הן מוזרות ולא רגילות. משולבות בהן תמונות חלום לא הגיוניות ודמיון מפתיע. הוא נהג לשלב בציוריו ויצירותיו דימויים של חלומות מוזרים ומלאי דמיון, המושפעים מאמני הרנסאנס הגדולים ומתורתו של זיגמונד פרויד והתיאוריה שלו על החלומות.
השעונים הנוזלים מהיצירה "התמדתו של זיכרון" (1931) הם רק חלק מהדברים המשוגעים שבלטו בציוריו של דאלי. כמותם יש גם ביצים גדולות, נמרים מעופפים ואשליות אופטיות, שהשפיעו מאד על עולם האמנות כולו.
השפעתו של סלבדור דאלי על האמנות של המאה ה-20 וה-21 היא גדולה מאד וחוצה תחומים. מציור, פיסול, מוזיקה וצילום ועד לעולם הקולנוע - לרעיונותיו ולדימויים שלו, כמו גם העירוב בין מציאות לדמיון, היו הדהודים רבים בתחומים רבים ואצל אמנים שונים.
כיאה למי שאמנותו יצאה מגבולות החיים בכדור הארץ, אל מחוזות הדמיון וההזיה, לאחר מותו נקרא על שמו של דאלי אסטרואיד שהתגלה בחלל. שמו הוא "2919 דאלי".
הנה תולדות חייו ואמנותו של דאלי:
http://youtu.be/Oe3b5UzacyA
כך הסתכסך האמן עם הסוריאליסטים בשל צלב קרס (עברית):
https://youtu.be/2pKo4Tg5OA4
האמנות הסוריאליסטית של סלבדור דאלי:
http://youtu.be/clbg2_WOCeo
רצף ציורים ויצירות של דאלי:
http://youtu.be/scj7FkjdYac
בואו לעולם של דאלי:
https://youtu.be/F1eLeIocAcU?qr=yes
סרט תיעודי על דאלי - הסוריאליסט של האמנות המודרנית:
https://www.youtube.com/watch?v=OkGfWZfRzWM?long=yes
ותכנית טלוויזיה על סלבדור דאלי (עברית):
https://youtu.be/dbYPiKQ4LqA?long=yes
סלבדור דאלי, מחשובי האמנים במאה ה-20, היה צייר סוריאליסטי מספרד. משמעות הסוריאליזם שהוא כל כך אהב בציור היתה "מעל למציאות", כלומר אמנות שמשלבת חוסר הגיון והפתעה.
יצירותיו של דאלי הן מוזרות ולא רגילות. משולבות בהן תמונות חלום לא הגיוניות ודמיון מפתיע. הוא נהג לשלב בציוריו ויצירותיו דימויים של חלומות מוזרים ומלאי דמיון, המושפעים מאמני הרנסאנס הגדולים ומתורתו של זיגמונד פרויד והתיאוריה שלו על החלומות.
השעונים הנוזלים מהיצירה "התמדתו של זיכרון" (1931) הם רק חלק מהדברים המשוגעים שבלטו בציוריו של דאלי. כמותם יש גם ביצים גדולות, נמרים מעופפים ואשליות אופטיות, שהשפיעו מאד על עולם האמנות כולו.
השפעתו של סלבדור דאלי על האמנות של המאה ה-20 וה-21 היא גדולה מאד וחוצה תחומים. מציור, פיסול, מוזיקה וצילום ועד לעולם הקולנוע - לרעיונותיו ולדימויים שלו, כמו גם העירוב בין מציאות לדמיון, היו הדהודים רבים בתחומים רבים ואצל אמנים שונים.
כיאה למי שאמנותו יצאה מגבולות החיים בכדור הארץ, אל מחוזות הדמיון וההזיה, לאחר מותו נקרא על שמו של דאלי אסטרואיד שהתגלה בחלל. שמו הוא "2919 דאלי".
הנה תולדות חייו ואמנותו של דאלי:
http://youtu.be/Oe3b5UzacyA
כך הסתכסך האמן עם הסוריאליסטים בשל צלב קרס (עברית):
https://youtu.be/2pKo4Tg5OA4
האמנות הסוריאליסטית של סלבדור דאלי:
http://youtu.be/clbg2_WOCeo
רצף ציורים ויצירות של דאלי:
http://youtu.be/scj7FkjdYac
בואו לעולם של דאלי:
https://youtu.be/F1eLeIocAcU?qr=yes
סרט תיעודי על דאלי - הסוריאליסט של האמנות המודרנית:
https://www.youtube.com/watch?v=OkGfWZfRzWM?long=yes
ותכנית טלוויזיה על סלבדור דאלי (עברית):
https://youtu.be/dbYPiKQ4LqA?long=yes
מי היה האמן וגדול הצבע אנרי מאטיס?
הצייר והפסל הצרפתי אַנְרִי מָאטִיס (Henry Matisse) הוא אחד מגדולי האמנים של המאה ה-20. ביחד עם פאבלו פיקאסו הוא אולי הצייר המשמעותי והמשפיע ביותר באמנות של מאה זו.
מי שבצעירותו למד משפטים ואף עבד תקופה במשרד עורכי-דין, חלה במחלה קשה בגיל 21. כשהוא מרותק למיטתו וכדי שלא ישתעמם, קנתה לו אימו קופסת צבעים. כך הוא נפגש לראשונה עם הציור ועם הצבע והתאהב.
כשהחלים, החליט מאטיס להתמסר לציור. הוא נסע לפריס, בה למד בבית ספר לאמנות. ב-1917, כשהוא בשיא חגיגת הצבע שלו, הוא החל לבלות ולצייר לאורך מרבית זמנו בפרובאנס ובריביירה הצרפתית, שבדרום צרפת. בציורים שיצר שם הוא הצליח לשקף את החושניות הצבעונית של האזור ולצייר כמה מציוריו המרגשים ביותר.
מכאן הפך אנרי מאטיס לצייר משמעותי, במיוחד בזרם ה"פוביזם", סגנון ציור שהוא עצמו הוביל והירבה להשתמש בו בחוכמה וביצירתיות בצבע. כי בניגוד לאמנים רבים בתקופתו, מאטיס יצר ציורים נעימים, מזמינים, מוארים וצבעוניים מאוד.
בשלב מסוים עובר אנרי מאטיס לפולינזיה וחווית השהייה שם ממלאת אותו ברעיונות, בשמחה ובביטחון, אף שייקח זמן עד שהשפעתה עליו תקבל ביטוי באמנותו. רק ב-1935, חמש שנים לאחר שובו לצרפת, הוא יסיים את התמונה הפולינזית הראשונה שלו, "חלון בטהיטי". בה יתגלה במיטבו סולם הצבעים החדש שלו, שהבשיל בשנים שעברו ופרץ החוצה באמנותו. מכאן ובעיקר בזכות המשך השימוש הבולט שלו בצבע, יזכה מאטיס לפרסומו הרב ויהפוך לאחד האמנים המרכזיים בעולם האמנות.
לואי אראגון יאמר על השנים הללו ש"בלי טהיטי, מאטיס לא היה מאטיס". ואכן, עד יום מותו, תשחזרנה מרבית יצירותיו את האור והצורות הפולינזיים, במחוות ואזכורים חוזרים ונשנים של זכרונותיו משם.
ב1941 מאובחן מאטיס כחולה סרטן והוא מרותק לכסא גלגלים. הוא אינו יכול לעמוד על רגליו ולצייר. בחולשתו הוא מגלה את מגזרות הנייר ופוצח באמנות חדשה. הוא חורט על הנייר, גוזר אותו במספריים ומדביק את הגזירים על הקנבס, בד הציור. עבודותיו מאותה תקופה, דוגמת "מפלצות הים", "איקארוס" ו"מזחלת השלג", פותחות לו עולם חדש.
ארבע שנים לפני מותו, בתחילת שנות ה-50, מתחיל האמן החולה לגזור צמחים ויצורים ימיים, ממגזרות נייר שנצבעו מראש בצבעי גואש וחתוכים לצורות יסוד של מלבנים וריבועים. על הנייר הוא מדביק אותן, תוך יצירת תחושה של סיבוביות ומבנה מעגלי המזכירים את קונכיית השבלול. ראו בתגית "קאט אאוט".
גם בזקנתו ולמרות מחלתו הקשה, מאטיס לא חדל ליצור. בגיל 81 הוא עדיין מתכנן בדרום צרפת את הקפלה הדומניקנית בעיירה ואנס שבה הוא מתגורר. הוא מעצב בה כמעט הכל, החל מהוויטראז'ים, המזבח, ציורי הקיר ומושבי המתפללים ועד לגלימות של אנשי הדת.
גם בסוף ימיו מאטיס המשיך ליצור ולהתנסות בז'אנרים שהסעירו אותו, ביצירת קולאז'ים ובסגנונות כמו קוביזם, סוריאליזם וציור מופשט. הוא גם המשיך, ממש עד מותו, בניסויים חדשים ובלתי פוסקים של ציור.
הנה תערוכה של ציוריו וסיפורו של אנרי מאטיס (עברית):
https://youtu.be/WzsuKqIpNvQ
על האמן הנודע:
https://youtu.be/hy4DUpsC22c
מאטיס בחייו - מצייר ומדבר:
https://youtu.be/MiEIeitUNFs
אמנות הקאט אאוט שימציא ויגזור בסוף חייו:
https://youtu.be/Od5JYdsvBgk
סרטון אמיתי של מאטיס גוזר עבודת קאט אאוט:
https://youtu.be/GN0okOq8Hyc
דברים שהייתם רוצים לדעת עליו:
https://youtu.be/gWFzKdegq-0
והסבר על זרם הפוביזם שמאטיס נחשב למנהיג ולמוביל בו:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
הצייר והפסל הצרפתי אַנְרִי מָאטִיס (Henry Matisse) הוא אחד מגדולי האמנים של המאה ה-20. ביחד עם פאבלו פיקאסו הוא אולי הצייר המשמעותי והמשפיע ביותר באמנות של מאה זו.
מי שבצעירותו למד משפטים ואף עבד תקופה במשרד עורכי-דין, חלה במחלה קשה בגיל 21. כשהוא מרותק למיטתו וכדי שלא ישתעמם, קנתה לו אימו קופסת צבעים. כך הוא נפגש לראשונה עם הציור ועם הצבע והתאהב.
כשהחלים, החליט מאטיס להתמסר לציור. הוא נסע לפריס, בה למד בבית ספר לאמנות. ב-1917, כשהוא בשיא חגיגת הצבע שלו, הוא החל לבלות ולצייר לאורך מרבית זמנו בפרובאנס ובריביירה הצרפתית, שבדרום צרפת. בציורים שיצר שם הוא הצליח לשקף את החושניות הצבעונית של האזור ולצייר כמה מציוריו המרגשים ביותר.
מכאן הפך אנרי מאטיס לצייר משמעותי, במיוחד בזרם ה"פוביזם", סגנון ציור שהוא עצמו הוביל והירבה להשתמש בו בחוכמה וביצירתיות בצבע. כי בניגוד לאמנים רבים בתקופתו, מאטיס יצר ציורים נעימים, מזמינים, מוארים וצבעוניים מאוד.
בשלב מסוים עובר אנרי מאטיס לפולינזיה וחווית השהייה שם ממלאת אותו ברעיונות, בשמחה ובביטחון, אף שייקח זמן עד שהשפעתה עליו תקבל ביטוי באמנותו. רק ב-1935, חמש שנים לאחר שובו לצרפת, הוא יסיים את התמונה הפולינזית הראשונה שלו, "חלון בטהיטי". בה יתגלה במיטבו סולם הצבעים החדש שלו, שהבשיל בשנים שעברו ופרץ החוצה באמנותו. מכאן ובעיקר בזכות המשך השימוש הבולט שלו בצבע, יזכה מאטיס לפרסומו הרב ויהפוך לאחד האמנים המרכזיים בעולם האמנות.
לואי אראגון יאמר על השנים הללו ש"בלי טהיטי, מאטיס לא היה מאטיס". ואכן, עד יום מותו, תשחזרנה מרבית יצירותיו את האור והצורות הפולינזיים, במחוות ואזכורים חוזרים ונשנים של זכרונותיו משם.
ב1941 מאובחן מאטיס כחולה סרטן והוא מרותק לכסא גלגלים. הוא אינו יכול לעמוד על רגליו ולצייר. בחולשתו הוא מגלה את מגזרות הנייר ופוצח באמנות חדשה. הוא חורט על הנייר, גוזר אותו במספריים ומדביק את הגזירים על הקנבס, בד הציור. עבודותיו מאותה תקופה, דוגמת "מפלצות הים", "איקארוס" ו"מזחלת השלג", פותחות לו עולם חדש.
ארבע שנים לפני מותו, בתחילת שנות ה-50, מתחיל האמן החולה לגזור צמחים ויצורים ימיים, ממגזרות נייר שנצבעו מראש בצבעי גואש וחתוכים לצורות יסוד של מלבנים וריבועים. על הנייר הוא מדביק אותן, תוך יצירת תחושה של סיבוביות ומבנה מעגלי המזכירים את קונכיית השבלול. ראו בתגית "קאט אאוט".
גם בזקנתו ולמרות מחלתו הקשה, מאטיס לא חדל ליצור. בגיל 81 הוא עדיין מתכנן בדרום צרפת את הקפלה הדומניקנית בעיירה ואנס שבה הוא מתגורר. הוא מעצב בה כמעט הכל, החל מהוויטראז'ים, המזבח, ציורי הקיר ומושבי המתפללים ועד לגלימות של אנשי הדת.
גם בסוף ימיו מאטיס המשיך ליצור ולהתנסות בז'אנרים שהסעירו אותו, ביצירת קולאז'ים ובסגנונות כמו קוביזם, סוריאליזם וציור מופשט. הוא גם המשיך, ממש עד מותו, בניסויים חדשים ובלתי פוסקים של ציור.
הנה תערוכה של ציוריו וסיפורו של אנרי מאטיס (עברית):
https://youtu.be/WzsuKqIpNvQ
על האמן הנודע:
https://youtu.be/hy4DUpsC22c
מאטיס בחייו - מצייר ומדבר:
https://youtu.be/MiEIeitUNFs
אמנות הקאט אאוט שימציא ויגזור בסוף חייו:
https://youtu.be/Od5JYdsvBgk
סרטון אמיתי של מאטיס גוזר עבודת קאט אאוט:
https://youtu.be/GN0okOq8Hyc
דברים שהייתם רוצים לדעת עליו:
https://youtu.be/gWFzKdegq-0
והסבר על זרם הפוביזם שמאטיס נחשב למנהיג ולמוביל בו:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
מיהי אמנית הנקודות היפאנית יאיואי קוסאמה?
בגיל 90 הציירת היפנית יאיואי קוסאמה (Yayoi Kusama) היא האמנית המצליחה ביותר ביפאן והאמנית היפנית המפורסמת והמצליחה ביותר בעולם.
יש לה מיליוני מעריצים באינסטגרם והתורים לתערוכות של עבודותיה האמנותיות ארוכים משל מרבית האמנים החיים כיום.
ציור שלה נמכר במחיר של כמעט 6 מיליון דולרים החזיק במחיר שיא לאמנית חיה. גם ציוריה האחרים נמכרים במחירי עתק, מה שיוצר לחשבון הבנק שלה עומס אדיר של הון, שלא ברור אם יש לה בכלל מה לעשות בו כרגע.
כי תולדות חייה של יאיואי קוסמה הם מפתיעים ומורכבים לא פחות מהיצירות המיוחדות שלה.
בראש ובראשונה הוא קשור במוסד לחולי נפש שבו היא מאושפזת.
יאיוי נחשבת לבעלת סגנון יחודי ונדיר, שכן היא יוצרת ציורים המורכבים תמיד מהמוני נקודות, אותן מציירת אחת אחת על הבד. לא רבים היו נשארים שפויים אחרי עבודה כל כך קשה ומדויקת, אבל קוסאמה יאיוי חייבת את יצירותיה דווקא לעובדה שהיא אינה שפויה.
ציוריה האובססיביים והמדהימים ניתנים לביצוע בזכות מחלת הנפש שלה. המחלה התגלתה לראשונה בימי ילדותה, בזמן מלחמת העולם השנייה. היא ראתה אז חזיונות כמו פרחי סיגליות שהיו בעלי פנים אנושיות המשוחחות עימה ודמיינה לראות אז כיצד החדר נעטף ומתמלא בהן.
בילדותה נהגה אימה, אישה מרירה וקשה איתה, לצבוט אותה ולהשאיר על עורה סימני נקודות ועיגולים רבים. הנקודות הללו יהפכו לסימן ההיכר שלה ומקור הקסם של אמנותה. היא מכנה אותן "נקודות הפולקה" ואומרת שהן סמל של אהבה לנצח ומסמלות את המעגל של האדמה, השמש והירח.
יאיוי מתגוררת בהסכמתה כבר יותר מ-30 שנה בבית חולים פסיכיאטרי בטוקיו ושם היא גם יוצרת. יש לה בבית החולים סטודיו והיא חשה שם בטוחה מאד. כך גם בחיבור הטבעי שהיא עושה בין אמנות לעיצוב אופנה.
כבר בשנות ה-60 היא עיצבה מוצרי אופנה ויצרה מותג משלה, בשם "חברת העירום". גם כיום היא מעצבת בגדים, בשיתוף פעולה מצליח מאד עם בית האופנה לואי ויטון.
הנה סיפורה של קוסאמה לילדים:
https://youtu.be/IG_8vNTAXbY
עבודותיה של קוסאמה יאיואי מוצגות בתערוכות היוקרתיות בעולם:
https://youtu.be/8-XR6MxkDTs
יאיואי קוסמה בעבודה:
https://youtu.be/rRZR3nsiIeA
פרויקט שעשתה במוזיאון הטייט מודרן בלונדון ובו חדר לבן כוסה במיליוני מדבקות עגולות על ידי הקהל:
https://youtu.be/-xNzr-fJHQw
התיקים האופנתיים שהיא יוצרת עם לואי ויטון מכילים את נקודות הפולקה הידועות שלה:
https://youtu.be/nz2nen1Gtlg
וילדים מגיבים לעבודותיה של קוסאמה:
https://youtu.be/Z4OhwL7WyHg
בגיל 90 הציירת היפנית יאיואי קוסאמה (Yayoi Kusama) היא האמנית המצליחה ביותר ביפאן והאמנית היפנית המפורסמת והמצליחה ביותר בעולם.
יש לה מיליוני מעריצים באינסטגרם והתורים לתערוכות של עבודותיה האמנותיות ארוכים משל מרבית האמנים החיים כיום.
ציור שלה נמכר במחיר של כמעט 6 מיליון דולרים החזיק במחיר שיא לאמנית חיה. גם ציוריה האחרים נמכרים במחירי עתק, מה שיוצר לחשבון הבנק שלה עומס אדיר של הון, שלא ברור אם יש לה בכלל מה לעשות בו כרגע.
כי תולדות חייה של יאיואי קוסמה הם מפתיעים ומורכבים לא פחות מהיצירות המיוחדות שלה.
בראש ובראשונה הוא קשור במוסד לחולי נפש שבו היא מאושפזת.
יאיוי נחשבת לבעלת סגנון יחודי ונדיר, שכן היא יוצרת ציורים המורכבים תמיד מהמוני נקודות, אותן מציירת אחת אחת על הבד. לא רבים היו נשארים שפויים אחרי עבודה כל כך קשה ומדויקת, אבל קוסאמה יאיוי חייבת את יצירותיה דווקא לעובדה שהיא אינה שפויה.
ציוריה האובססיביים והמדהימים ניתנים לביצוע בזכות מחלת הנפש שלה. המחלה התגלתה לראשונה בימי ילדותה, בזמן מלחמת העולם השנייה. היא ראתה אז חזיונות כמו פרחי סיגליות שהיו בעלי פנים אנושיות המשוחחות עימה ודמיינה לראות אז כיצד החדר נעטף ומתמלא בהן.
בילדותה נהגה אימה, אישה מרירה וקשה איתה, לצבוט אותה ולהשאיר על עורה סימני נקודות ועיגולים רבים. הנקודות הללו יהפכו לסימן ההיכר שלה ומקור הקסם של אמנותה. היא מכנה אותן "נקודות הפולקה" ואומרת שהן סמל של אהבה לנצח ומסמלות את המעגל של האדמה, השמש והירח.
יאיוי מתגוררת בהסכמתה כבר יותר מ-30 שנה בבית חולים פסיכיאטרי בטוקיו ושם היא גם יוצרת. יש לה בבית החולים סטודיו והיא חשה שם בטוחה מאד. כך גם בחיבור הטבעי שהיא עושה בין אמנות לעיצוב אופנה.
כבר בשנות ה-60 היא עיצבה מוצרי אופנה ויצרה מותג משלה, בשם "חברת העירום". גם כיום היא מעצבת בגדים, בשיתוף פעולה מצליח מאד עם בית האופנה לואי ויטון.
הנה סיפורה של קוסאמה לילדים:
https://youtu.be/IG_8vNTAXbY
עבודותיה של קוסאמה יאיואי מוצגות בתערוכות היוקרתיות בעולם:
https://youtu.be/8-XR6MxkDTs
יאיואי קוסמה בעבודה:
https://youtu.be/rRZR3nsiIeA
פרויקט שעשתה במוזיאון הטייט מודרן בלונדון ובו חדר לבן כוסה במיליוני מדבקות עגולות על ידי הקהל:
https://youtu.be/-xNzr-fJHQw
התיקים האופנתיים שהיא יוצרת עם לואי ויטון מכילים את נקודות הפולקה הידועות שלה:
https://youtu.be/nz2nen1Gtlg
וילדים מגיבים לעבודותיה של קוסאמה:
https://youtu.be/Z4OhwL7WyHg
כיצד יצר קנדינסקי את מהפכת הציור המופשט?
ואסילי קנדינסקי הוא אחד מהציירים המפורסמים במאה ה-20 ומפורצי הדרך בציור המופשט. קנדינסקי העמיד כערך העליון באמנות את יכולתו של האמן לבטא באמצעות אמנותו את הרגש. תחושות, אווירה והרמוניה חזותית החליפו אצלו את המראה הברור של הדברים, הממשי, ריאליסטי.
בציוריו הוא יצר הפשטה של הנוף לצורות נטולות משמעות וחופשיות. כלומר, הציורים שלו שאבו השראה מהצורות שבטבע, אך הוא העלים מהם את היכולת לזהותם כדברים ראליסטיים, ממשיים, מהעולם האמיתי (או בשפת האמנות, הוא הוריד את הפיגורטיביות שלהם).
ציוריו השתנו לאורך השנים, מציורים מלאי הבעה, ציורי עצים ונוף מלאי צבע לכיוון של ציורים מופשטים בנושאים לא ברורים, שהצופה בהן יכול וצריך לדמיין את מה שנראה על הבד. בעבודותיו של קנדינסקי ישנן צורות גאומטריות ברורות כמו ריבועים, משולשים, עיגולים וכדומה (כמיטב סגנון "המופשט הגאומטרי" שעליו הוא נמנה), ולצידן גופים מופשטים ולא ברורים, שקצת מזכירים יצורים מיקרוסקופיים.
קנדינסקי לא נתן שמות לציוריו. להיפך, בכדי לנתק את הציורים ממקור ההשפעה הוויזואלי שלהן ולהשאיר אותם כחיבור ויזואלי של מרכיבים שונים, הוא כינה את ציוריו בשם הטכני 'קומפוזיציות' (חיבורים).
הוא החל כאמן רוסי, אך עבר לגרמניה ולימד בבית הספר באוהאוס לאמנות ולארכיטקטורה, עד לסגירתו בידי הנאצים ב-1933, ממש כשעלו לשלטון. אז עבר קנדינסקי לצרפת ועל אף שסגנונו המופשט לא היה מקובל בפאריס של אותם הימים, הוא המשיך ליצור בה עד יום מותו ב-1944.
הנה תולדות חייו של קנדינסקי:
http://youtu.be/_-H42hoR0-s
קנדינסקי מצייר בסטודיו שלו:
https://youtu.be/Bc83deRcKMo
מציוריו הגדולים, החל מציורי הנוף ועד לציורים המופשטים בסגנון המוכר של קנדינסקי:
http://youtu.be/z3E2tZzDxCo
סרטון אנימציה ברוחו של האמן:
http://youtu.be/aMiiKLyIR88
עבודותיו:
http://youtu.be/H62BRsqEruE
רגע, יצירה! - כך תציירו כמו קנדינסקי:
https://youtu.be/Jsr2SsNSUfI
סרט ארוך של עבודות ואסילי קנדינסקי:
http://youtu.be/aqD7JhB3Sj4?long=yes
ותכנית חינוכית על וסילי קנדינסקי (עברית):
https://youtu.be/ZsOnZmajOGc?long=yes
ואסילי קנדינסקי הוא אחד מהציירים המפורסמים במאה ה-20 ומפורצי הדרך בציור המופשט. קנדינסקי העמיד כערך העליון באמנות את יכולתו של האמן לבטא באמצעות אמנותו את הרגש. תחושות, אווירה והרמוניה חזותית החליפו אצלו את המראה הברור של הדברים, הממשי, ריאליסטי.
בציוריו הוא יצר הפשטה של הנוף לצורות נטולות משמעות וחופשיות. כלומר, הציורים שלו שאבו השראה מהצורות שבטבע, אך הוא העלים מהם את היכולת לזהותם כדברים ראליסטיים, ממשיים, מהעולם האמיתי (או בשפת האמנות, הוא הוריד את הפיגורטיביות שלהם).
ציוריו השתנו לאורך השנים, מציורים מלאי הבעה, ציורי עצים ונוף מלאי צבע לכיוון של ציורים מופשטים בנושאים לא ברורים, שהצופה בהן יכול וצריך לדמיין את מה שנראה על הבד. בעבודותיו של קנדינסקי ישנן צורות גאומטריות ברורות כמו ריבועים, משולשים, עיגולים וכדומה (כמיטב סגנון "המופשט הגאומטרי" שעליו הוא נמנה), ולצידן גופים מופשטים ולא ברורים, שקצת מזכירים יצורים מיקרוסקופיים.
קנדינסקי לא נתן שמות לציוריו. להיפך, בכדי לנתק את הציורים ממקור ההשפעה הוויזואלי שלהן ולהשאיר אותם כחיבור ויזואלי של מרכיבים שונים, הוא כינה את ציוריו בשם הטכני 'קומפוזיציות' (חיבורים).
הוא החל כאמן רוסי, אך עבר לגרמניה ולימד בבית הספר באוהאוס לאמנות ולארכיטקטורה, עד לסגירתו בידי הנאצים ב-1933, ממש כשעלו לשלטון. אז עבר קנדינסקי לצרפת ועל אף שסגנונו המופשט לא היה מקובל בפאריס של אותם הימים, הוא המשיך ליצור בה עד יום מותו ב-1944.
הנה תולדות חייו של קנדינסקי:
http://youtu.be/_-H42hoR0-s
קנדינסקי מצייר בסטודיו שלו:
https://youtu.be/Bc83deRcKMo
מציוריו הגדולים, החל מציורי הנוף ועד לציורים המופשטים בסגנון המוכר של קנדינסקי:
http://youtu.be/z3E2tZzDxCo
סרטון אנימציה ברוחו של האמן:
http://youtu.be/aMiiKLyIR88
עבודותיו:
http://youtu.be/H62BRsqEruE
רגע, יצירה! - כך תציירו כמו קנדינסקי:
https://youtu.be/Jsr2SsNSUfI
סרט ארוך של עבודות ואסילי קנדינסקי:
http://youtu.be/aqD7JhB3Sj4?long=yes
ותכנית חינוכית על וסילי קנדינסקי (עברית):
https://youtu.be/ZsOnZmajOGc?long=yes
