וואן שוט (One shot) הוא צילום רציף, ללא עריכה וללא קאטים כלשהם. זהו שוט אחד ארוך שיש בו פריים (Frame) אחד בודד.

וואן-שוט מצלמים בסצנה שלמה, סרט שלם, או קליפ שכולו נעשה בשוט אחד, בצילום רציף, בלי חיתוכים (קאטים).

פירוש המושג "וואן שוט" הוא "ירייה אחת". שמונח בא מהביטוי האנגלי One Shot, כלומר "בשוט אחד". שוט הוא פעולת צילום בסרט קולנוע, מרגע התחלת הצילום ועד הלחיצה לסיום הצילום. סצנה שלמה שמצולמת בשוט אחד היא בוואן שוט.

אחד הוואן שוטים היפים בתולדות הקולנוע הוא זה של סצנת הפתיחה המושלמת של הסרט "פורסט גאמפ". זהו וואן שוט קסום של נוצה. קלה, המעופפת ונעה מצד לצד באוויר, במשך דקות ארוכות - כמעין משל לגיבור הסרט, זה שבהמשך השוט היא תנחת לרגליו ויתחיל הדיאלוג האקראי שלו, עם שכנתו לספסל בפארק.


הנה סצנה שלמה שצולמה בשוט אחד:

http://youtu.be/3Sr-vxVaY_M


וואן שוט הנוצה המרהיב מסצנת הפתיחה המרהיבה של הסרט "פורסט גאמפ":

https://youtu.be/7IIBp1HQlWQ


קליפ של שיר שצולם כולו בשוט בודד - מה שקרוי וואן שוט:

http://youtu.be/ZWmrfgj0MZI


וואן שוט של דו-קרב חרבות יפני:

https://youtu.be/ICDUWdfcUDg


הוואן שוט המרהיב של "אוקיי גו":

https://youtu.be/qybUFnY7Y8w


ותרגיל של תלמידים שמצולם בוואן שוט (עברית):

https://youtu.be/5l_Spk70l2w

הילוך איטי הוא אפקט קולנועי שבו החומר המצולם מוצג באיטיות רבה. הראשון שהציג הילוך איטי בסרטים הוא הכומר האוסטרי אוגוסט מוסגר, שהשתמש באפקט כבר בתחילת המאה ה-20. ההילוך האיטי הפך מאז לכלי שימושי בתעשיית הקולנוע.

כיום עושים שימוש רב בהילוך האיטי גם בתחומים כמו צילום ספורט, צילום טבע וצילומים מדעיים.


הנה סצנת סלואו מושן מרהיבה מהסרט הקוריאני "ברוכים הבאים למקגול":

https://youtu.be/VeqojOmFr2k


טיפות מים שנופלות בהילוך איטי לתוך שלולית:

http://youtu.be/XJVR7tEv5tw?t=43s


פלייליסט של צילומים מדהימים בהילוך איטי מערוץ דיסקאברי:

https://youtu.be/yaSLaW3TRTs?list=UUjVtRqx7vMcwiBFURTcYhNw


שפתיו של אמן ביטבוקס בהילוך איטי:

http://youtu.be/e4sJa1usbns


הילוך איטי של בועות סבון:

https://youtu.be/ktvZ2Z_s4Bo?t=42s


"שיר הקתדרלה" (Cathedral Song) של טניטה טיקרם בקליפ עם המון סלואו מושן :

https://youtu.be/URflja3pE3Q


וקליפ של להקת האלקטרו פופ מהאייטיז OMD שמתחיל בהילוך איטי:

https://youtu.be/LdhYzXobHEk

כשמקרינים סרט, חייבת להיות התאמה מושלמת בין התמונה לצליל. התאמה זו נקראת "סִינְכְרוֹנִיזַצְיָה" או בעברית פשוטה "סינכרון". הסינכרוניזציה חשובה כדי שתנועות השפתיים של השחקנים למשל, יתאימו לקולות הדיבור היוצאים מפיהם. אם לא תהיה התאמה כזו, חוויית הצפייה של הצופים בסרט תיפגע קשות.

אז איך עושים את זה?

הקלאפר, קְלַאפֶר-בּוֹרְד (clapper או clapperboard), או בעברית נַקָּשׁ, הוא מתקן פשוט, המשמש בצילום סרטים להתאמת הצליל לתמונה בדיוק ולסימון של סצנות וטייקים שצולמו.

לקלאפר צורה של לוח שנסגר ועליו רושמים לפני כל טייק, את פרטי הטייק שמצלמים ואת מספרו.

בעת הצילומים, מצלמים בתחילת כל טייק, את אחד מעוזרי הצילום, כשהוא סוגר את הקלאפר-בּורד, עם הפרטים המעודכנים של הטייק שנכתבו עליו, אל מול המצלמה.

לאחר הצילומים, בזמן עריכת הסצנה בידר העריכה, מתאימים עורכי הסרט את צליל הנקישה בפס הקול המוקלט, לצילום הקלאפר שנסגר בתחילת הטייק.

מכיוון שקל לזהות את צליל הנקישה של הקלאפר ברצועת הקול ולראות את פעולת הסגירה המצולמת שלו ברצועת התמונה, קל להתאימן זו לזו. כך מסייעת נקישת לוח הקלאפר הנסגר לסינכרוניזציה של הקול לתמונה.


כך נראה הקלאפר המודרני, עם השעון האלקטרוני:

http://youtu.be/LSKSkdm3Ar4


וכך מפעילים אותו נכון:

http://youtu.be/sDRgNYFNo_I

בצילום קולנוע, טלוויזיה או וידאו משתמשים בעגלה הנקראת דולי (בעברית: צְלַמְנוֹעַ), לצורך ההנעה של מצלמה בצורה חלקה.

לרוב נעה עגלת הדולי על מסילות מיוחדות, כשהצלם ועוזר הצלם ניצבים עליה.

בין צוות בעלי התפקידים על הסט של צילום סרט נמצא תמיד ה"דולי-גריפ", שהוא האחראי על הזזת עגלת הדולי.


הנה סרטון שמראה את הדולי בפעולה, בעת צילום של סרט:

http://youtu.be/Tty1zHKNp6o

מונטאז' (Montage) הוא קומפוזיציה של רצף זמן, רצף של דימויים, ללא קשר הכרחי ביניהם, במובן של זמן ומקום. כלומר, יש במונטאז' רצף של שוטים קצרים יחסית, שהמעברים ביניהם מודגשים, אבל הם לקוחים ממקומות שונים ומזמנים שונים. במילים פשוטות, במונטאז' לא חשוב הסדר של ההתרחשויות בהכרח, אלא מה הרעיון שמאחרי הדימויים, ה"שוטים" שמרכיבים אותו.

עריכת מונטאז’ מאפשרת דחיסה של פרק זמן ארוך, של חודשים ארוכים ואף שנים, לרצף קולנועי שנמשך זמן קצר. בסרטים מראים בעזרתו למשל תהליך שנמשך זמן רב, בכמה עשרות שניות. כך ניתן גם להראות שינוי במצבו של הגיבור, בהחלמתו, אימונים שהוא עובר וכדומה.

במקום לערוך בצורה של מעברים חלקים בין השוטים, עריכת מונטאג’ מדגישה דווקא את החיתוכים של העריכה ויוצרת הדגשה של הפעולה. מונטאז' מתאים מאד לסרטי פעולה ולסרטים שבהם יש התרחשויות מהירות, כיוון שהטכניקה הזו מצליחה להעביר היטב פעילות אינטנסיבית.


הנה הסבר מודגם על המונטאז' ואיך בונים אותו:

https://youtu.be/bXx99Oh9Hoo


צילום רציף של סצנה קולנועית שמייצגת שנים רבות בבית:

https://youtu.be/w0ykvDu-jUw


גדול המונטאז' סרגיי אייזנשטיין:

https://youtu.be/g5WbeoP_B8E


המונטאז' המסיים מהסרט "המדריך לטרמפיסט לגלקסיה":

https://youtu.be/YhvEJPt7E7c?t=1m57s


המונטאז' המפורסם מהסרט 'רוקי':

http://youtu.be/-ZKhpbfR-LE


והמונטאז' של המשוודים בסרט 'קדימה תריץ אחורה':

http://youtu.be/tPVm8eIeY5k


מונטאז' קסום מסוג אחר, בסרט "נוטינג היל", שבו עובר הגיבור בין העונות:

http://youtu.be/5nIxppYXonE


תרגיל מונטאז' בחמישה שוטים:

http://youtu.be/j4hNhZrkqJE


ב"רוקי 4" יש אינפלציה של מונטאז'ים - אתם חייבים לראות (עברית):

https://youtu.be/eJy_4vAqq14


הנה סיכום של כמה מהמונטאז'ים הטובים בתולדות הקולנוע:

https://youtu.be/DhQHlCaSR_w


המונטאז' החכם והמצחיק (עברית):

https://youtu.be/bIKucFLjiks


ותיאור המונטאז' בן 5 הדקות המופתיות מהסרט "פרזיטים":

https://youtu.be/ma1rD2OP85c?long=yes

קוֹמְפּוֹזִיצְיָה (Composition) היא האופן שבו נבנה את הפריים שלנו בצילום ונציג את הדברים שבו.

למעשה, הקומפוזיציה היא סידור וארגון של מרכיבי היצירה בחלל, בסדר מסוים או על פני מצע. היא נועדה כדי ליצור חוויה מועדפת לצופה.

בקומפוזיציה האמנים בונים את התמונה, מחליטים על צורתה, מה יהיה בתוכה ומה יישאר בחוץ, איך לנצל את המרחב בצורה נכונה וכדומה. הקומפוזיציה משמשת אותנו בכדי ליצור את התמונה שהעין הכי תאהב ותהנה לראות.

ההגדרה המקצועית של הקומפוזיציה מדברת על תוצר היחסים בין אובייקט (עצם) לבין מסגרת היצירה האמנותית, וכן בין העצמים השונים ביצירה.

קומפוזיציה משמשת בכל אמנות. בדרך כלל מתרכזים בה באמנות חזותית אך הקומפוזיציה היא מרכיב בסיסי וחשוב ביותר גם במוסיקה, במחול ובאמנויות במה אחרות.

הפירוש המילולי של "קומפוזיציה" הוא מיקום-יחד, איך למקם דברים ביחד.


כך נראית קומפוזיציה טובה:

https://youtu.be/7XSsV0ZddeU


כך יוצרים קומפוזיציה חכמה (עברית):

https://youtu.be/az5hdHZVqrU


קומפוזיציה בצילום (עברית):

https://youtu.be/is1XjX5V1Tw


קומפוזיציה ברישום (עברית):

https://youtu.be/32S-Zvwuok8


מה לדעתכם האלמנטים, המרכיבים הבסיסיים, בקומפוזיציה של מחול?

https://youtu.be/YokRIGC12JE


קבלו אוסף של קטעים מוסיקליים, שקומפזו בסגנונות של גדולי המוסיקה:

https://youtu.be/ToO7OXDiV04?long=yes


שיעור בקומפוזיציה חזותית:

https://youtu.be/aHq5KwFvtns?long=yes


שיעור קומפוזיציה בצילום:

https://youtu.be/MYlgj1hwcYw?long=yes


קומפוזיציה בסגנון נשיונל ג'אוגרפיק:

https://youtu.be/GG8M1Huo_2g?long=yes


ושיעור קומפוזיציה בקולנוע:

https://youtu.be/hUmZldt0DTg?long=yes

שיטת הצילום של "זמן-קליע" (Bullet-Time) מגמישה את המהירות בסצנות אקשן ומציגה לאט מאד, דברים שמתרחשים במציאות במהירות הבזק. זה נעשה כדי לחזק את האפקט הדרמטי של ההתרחשות הקולנועית ובמיוחד זה מרשים כשכל זה קורה בזמן שהמצלמה ממשיכה לנוע.

בסרט "המטריקס", המהפכני מבחינת אפקטים כאלה, שולבה טכניקת זמן-הקליע ביחד עם טכניקות נוספות כמו "השוט של המטריקס", המצלם ב-360 מעלות את הדמות. כך ניתן היה להפוך סצנות כמעט שגרתיות בסרטי פעולה, למחולות מסוגננים של אלימות יפה להפליא..

צילום זמן קליע אינו שיטת צילום בלבד. האפקט הזה מחייב עריכה משמעותית באמצעות מחשב, לאחר הצילום. תוכנות אפקטים משוכללות, כמו אפטר אפקטס (After Effects), משמשות ליצירת שכבות ותוספות, שרק עימן נוצרת התמונה המלאה והסופית שבאפקט.


הנה שיטת ה"צילום זמן-קליע" לקראת סוף הסצנה בסרט מטריקס:

https://youtu.be/bKEcElcTUMk


כמה מהמחוות שעשו לסצנה האייקונית:

https://youtu.be/hGOvIzIn2Ic


הדגמה של הוספת האפקטים המיוחדים לזמן הקליע:

https://youtu.be/VjoP1V_Oizo


כל ילד יכול לעשות את זה:

https://youtu.be/yPs68kiueEw?t=21s


וזו השיטה שבה מצלמים את זה, עם עשרות מצלמות משורשרות מסביב:

https://youtu.be/Kjcv-JtUOgA

אחד הקטעים המדהימים שאליהם נחשפו צופי הסרט הראשון בטרילוגיית "המטריקס" היא השוט שבו נראה ניאו, קיאנו ריווס בשבילכם, כשהוא מקמר את גבו בהילוך אטי ומתחמק מכדור שנורה אליו. קטע מדהים וללא ספק אחד המרכיבים שהפכו את הסרט לאגדה.

אבל אחד הדברים החדשניים שהתגלו בו, מבחינה קולנועית טכנית, הוא מה שזכה לכינוי "השוט של המטריקס" (Matrix shot) או "אפקט המטריקס". זוהי שיטת צילום ב-360 מעלות שהוצגה לראשונה בסרט "המטריקס" וזכתה לחיקויים רבים מאז. כשהמצלמה נעה מסביב לדמות המצולמת בהילוך איטי, היא יצרה אפקט מעניין ולא מוכר לצופי הקולנוע.

כדי לצלם כך פורשים סוללה ענקית של מצלמות שמצלמות את האירוע מכיוונים שונים. בצורה כזו ניתן אחר-כך לערוך את הסצנה כאילו המצלמה סובבת סביב הדמות הקפואה, בלי קשר למהירות התנועה שלה.


כך מצלמים את "השוט של מטריקס" בגרין סקרין, כשכל נקודה בקו התנועה של המצלמה היא מיקום של מצלמה אחת:

https://youtu.be/bKEcElcTUMk


מה שצולם על הגג משתלב עם תנועות הדמות שצולמו באולפן לתוצאה שנראית בסרט הסופי:

https://youtu.be/Kjcv-JtUOgA


שני חבר'ה שעשו לבד צילום 360 כזה:

https://youtu.be/INckJRRR1EU


ואפליקציה לטלפון חכם שמאפשרת לעשות את "אפקט המטריקס" בעצמך בעזרת 3 סמארטפונים:

https://youtu.be/LgkHcvcyTTM

אחת השיטות ליצירה של קומפוזיציה דינמית ומעניינת היא השימוש באלכסונים. חוק האלכסונים (Diagonal Rule) הוא שימוש באלכסונים דמיוניים בצילום, כדי להוביל את עינו של הצופה לאורך התמונה, עד שהם ממקדים את המבט ותשומת הלב בנקודה מסוימת בצילום.

מסתבר שהעין שלנו כבני אדם אוהבת אלכסונים מאד. קווים וצורות גיאומטריות בכלל יוצרים עניין בצילום ובתמונה ומעניקים לו אנרגיה. אם ניצור תמונה שבה יש אלכסונים וצורות אלכסוניות שיובילו את המבט של הצופה לתוך התמונה - היא משתבחת מאד.

מה שבמיוחד עובדים היטב בצילום ויוצרים לתמונה קומפוזיציה טובה, הם קווים אלכסוניים שמתחילים מאחת הפינות שלה ועולים לכיוון של הפינה הנגדית.

אם תביטו בתמונת הערך למשל, זה לא רק האלכסון של המזח שעל המים, אלא גם האנשים שפוסעים עליו ומעודדים אותנו כצופים לסרוק את התמונה כולה - מפינה לפינה.


הנה צילום עם חוק האלכסונים:

https://youtu.be/OItnnOfxfLA


וסדרת צילומים שעושים שימוש יפה בקומפוזיציה של אלכסונים:

https://youtu.be/nxbDlVr3XMw

מה תעשו אם תרצו לצלם מישהו בהרי האלפים, אבל אין לכם כסף להטיס אותו ביחד עם צוות צילום להרים הללו שבאירופה? - התשובה היא לצלם אותו על רקע "מסך ירוק" (גרין-סקרין) או "מסך כחול" (בלו-סקרין) ו"להשתיל" את נוף האלפים במקום הצבע הירוק או כחול, בעזרת תוכנת מחשב.

ואכן, מסך ירוק הוא מסך בצבע זה, שלפניו מצלמים אנשים. לאחר מכן, ניתן "להרכיב" את פעולות המצולמים על רקע אחר מהרקע האמיתי שלפניו צולמו. כך ניתן "להשתיל" את הדוברים בנוף של טבע, עיר, ים וכדומה - כל זאת מבלי שהם נמצאים שם באמת, אלא מצולמים באולפן, על רקע מסך שצבוע בצבע אחיד.

מי שמשתמשים בדרך כלל בגרין סקרין בטלוויזיה, הם החזאים, למשל, שמגישים את תחזית מזג האוויר. המפה שמופיעה מאחריהם היא כמעט תמיד מפה שמוקרנת על מסך ירוק.

מסך כחול הוא קדום יותר ממסך ירוק. שניהם שמות לאותם צבעים שנבחרים בדרך כלל לרקע הפעולה. פעם, כשהשתמשו בסרט צילום כימי, השתמשו בדרך כלל במסך כחול. כיום, עם המעבר לשימוש בעיבוד דיגיטלי, המסך הירוק הוא הנהוג בצילום סרטים, כיוון שהוא נחשב לקל לזיהוי בתכנות עריכת הסרטים הממוחשבות.

אגב, אחת השיטות הפשוטות המשעשעות להציג גוף בלתי נראה היא לצלם על רקע מסך ירוק, כשהמצולם לבוש בבגדים ירוקים. בשיטה זו מה שהצופים ייראו הוא רק את ראש המצולם, בעוד גופו יהיה שקוף לחלוטין...


כך מצלמים ויוצרים את האשליה של המסך הירוק (עברית):

https://youtu.be/EnAHo85CPk4


שימוש פשוט במסך ירוק בקליפ של תמר רדה הנפלאה:

https://youtu.be/bCVHIXGlWPg


מסך ירוק עם צילומי מנוף בסרט הנוקמים:

https://youtu.be/T1m0ORVdsQc


קטע מתכנית טלוויזיה שמראה כיצד נראית התוצאה:

https://youtu.be/JbVZGLI8izk?t=1m41s


היום כבר יש מסך ירוק עם גרפיקה מתקדמת שיוצרת תלת-ממד (עברית):

https://youtu.be/STp8MgSE1Ck?t=1m32s&end=2m50s


גרין סקרין באמצעות בינה מלאכותית:

https://youtu.be/GNYLC0XfPao


שחקן מסביר איך מצלמים סצנות מדהימות שלו עם דינוזאורים:

https://youtu.be/n44ZzC_o7tc?t=3m07s


המחליף של המסך הירוק כבר נכנס להוליווד - קבלו את הווליום:

https://youtu.be/8yNkBic7GfI


עבודה עם המסך הירוק לא תמיד מצליחה:

https://youtu.be/hKygyvdEmUQ


טעויות בשימוש בגרין סקרין ביתי:

https://youtu.be/QTFT-H3D_H0


וסרטון תיעודי על הסט השלם והמדויק של הגרין סקרין:

https://youtu.be/Y7wyXoml0xA?long=yes

בּוֹקֵה (bokeh) הוא מונח בצילום, של תמונות עם עומק שדה רדוד, שבא לידי ביטוי בפוקוס מירבי על האובייקט המרכזי בצילום, אל מול הרקע המטושטש. במילים אחרות, המונח בוקה מתייחס לטשטוש שנוצר באזורים מסוימים בתמונה, שאינם בפוקוס.

הבוקה יכול להיות מוצלח או לא, בהתאם למידה שבה אותם אזורים המטושטשים בתמונה הם יפים או לא.

מבחינה טכנית, איכות הבוקה נקבעת על פי הצורה שבה בנויים עדשת המצלמה והצמצם. הבוקה נגזר מהאופן שבו מטפלת העדשה בנקודות האור שבתמונה.

בוקה שהטשטוש בו או בה הוא עדין ונעים לעין ייחשב בוקה "טוב". בוקה איכותי ו"רך" כזה מאפשר לעין להתרכז בנושא המרכזי של התמונה, על ידי מריחת הפרטים שברקע. מנגד, בוקה בעל טשטוש גס, או כזה שמושך את העין מהנושא המרכזי בתמונה, נחשב לבוקה "רע".

הבוקה מתייחס לאותם חלקים בתמונה שנמצאים מחוץ לעומק שדה. הוא יהיה תמיד ביחס הפוך לעומק השדה. ככל שעומק השדה יהיה נמוך, התמונה תכיל יותר בוקה. בצילומי פורטרטים למשל, יהיה בדרך כלל בוקה גדול יחסית, בשל הצמצם הפתוח, שיוצר עומק שדה רדוד.

מקור המונח "בוקה" הוא מהשפה היפאנית, שבה משמעותו "טשטוש" או "ערפול". אבל אם ברצונכם לשמור על גוף ללא כאבים, מוטב שתיזהרו שלא לכנות כך יפנים - אצלם משמעות המלה "בוקה" היא גם של סניליות ומגבלה שכלית...


זהו הבוקה:

https://youtu.be/PZ6Fw3hy3Ss


מדריך לבוקה (עברית):

https://youtu.be/aUDwZBgLYUc


צילומים בעומק שדה גבוה, עם בוקה איכותי ברקע:

https://youtu.be/M-fC1tKV3RA


כך יוצרים בוקה בצורות:

https://youtu.be/zENUI8n0Rtw


כך צלמים יוצרים "צורות בוקה":

https://youtu.be/H5jjr_vKruU


ומצגת וידאו של צורות בוקה:

https://youtu.be/ML33nQUhv7w

זוויות צילום (Camera angles) הן הזוויות שמהן מצולמים העצמים שבפריים. לזווית הצילום יש השפעה פסיכולוגית גדולה על הצופים והיא יכולה לשנות את האופן שבו הם תופסים ומבינים את האובייקט שמוצגים בצילום.

לזווית הצילום יש חשיבות רבה בהצגה מסעירה של המציאות. פעולות קטנות בעת הצילום משנות לגמרי את התמונה ואת נקודת המבט שאנשים התרגלו לראות בה דברים בחיי היום יום שלהם.

סיבוב קל של המצלמה, צילום מגובה הרצפה כלפי מעלה, מהחלון כלפי מטה, או דרך משהו אחר - אלה הן רק דוגמאות לשינוי זווית. צילום מלמטה מעצים את המצולם בעוד שאם מצלמים מלמעלה כלפי מטה מגמדים ומקטינים אותו.

גם בקולנוע משתמשים בזוויות צילום כדי ליצור דרמה ולספר סיפור מעניין יותר. הזוויות הבסיסיות בצילום קולנועי הן צילום מגובה העין (נקודת המבט הרגילה), צילום מזווית גבוהה (שמקטינה ומגמדת את המצולם), זווית נמוכה (שמאדירה ומגדילה אותו), צילום ממעוף הציפור וזווית עקומה - כזו ששוברת את השגרה שבה אנו צופים בדרך כלל במציאות.


הנה זוויות צילום מעניינות:

https://youtu.be/Koi-odrN9ZU


צילום בזוויות צילום שונות:

https://youtu.be/dIOHg4dirjQ?t=2m30s


בעברית:

https://youtu.be/CXP3-Kqw82U


והצילום הגאומטרי, אורבני מופשט שבנוי על זוויות צילום ומיקוד (עברית):

https://youtu.be/uo7EmZM5NFE?long=yes

בכל תמונה יש נושא ורקע. כדי להפוך תמונה ליצירת אמנות, מקפיד הצלם על הבלטת הנושא ביחס לרקע. צילום ללא נושא אינו תמונה ובטח לא אמנותי.

קיימות שיטות פשוטות למיקוד העין (Eye Focus) של המתבונן במה שחשוב בתמונה. שלושת הפופולאריות שביניהן: נושא צבעוני לעומת רקע שאינו צבעוני, חד למול רקע מטושטש ונושא בהיר למול רקע כהה יחסית.

מיקוד בנושא הצילום הוא מטרה חשובה בהפיכת צילום למשמעותי. צלמים מקצועיים ממקדים את העין בנושא באמצעות שיטות מוכחות שכאלה. הנה הסבר:

צבע - כשהנושא צבעוני והאחרים אינם בעלי צבעים בולטים, או אפילו בשחור לבן, אנו ממקדים את העין בו.

חדות - אם נושא הצילום חד והמרכיבים האחרים מטושטשים, זה יגרום לעין להתמקד דווקא בו.

בהירות - נושא בהיר על רקע כהה ימשוך את העין הצופה ויעבוד נכון בהבלטתו.

כשבתמונה יש נושא, נשוא ורקע, הנושא יהיה עדיין המרכיב החשוב בתמונה. הנשוא הוא מרכיב המשלים או מתחרה בנושא. תפקידו לתרום זווית נוספת לנושא או להוסיף מידע עליו, מבלי שימשוך את תשומת הלב ממנו.

שימו לב שהרקע לא תמיד זוכה להערכה מספקת. בצילום טוב יכול הרקע להשלים את הנושא ולהפוך תמונה רגילה ליצירת אמנות.


חדות הנושא ותאורה מבליטה - כך ממגנטים את העין לדיוקן המצולם:

https://youtu.be/DWJk9IY4flE


האור והצל של שעות אחר-הצהריים המאוחרות תורם לצבע של הנושא:

https://youtu.be/VyliVQeWtD8


וכך מתקבל למשל צילום כזה:

https://youtu.be/HXGRW2Qzm-8

קלוז אפ (CLOSE UP), בעברית "תקריב", הוא צילום מקרוב, בדרך כלל של פני הדמות. צילום כזה מאפשר הבחנה בפרטים.

הבמאי ז'אן לוק גודארד אמר פעם ש"כשאתה מצלם פנים אתה מצלם את הנשמה שמאחוריהן". צילום הפנים יכול להעביר רגשות, מצב רוח ועוד.

בתסריט יסומן הקלוז אפ בסימון "C.U".

היסטורית, האגדה מספרת שצילום התקריב הראשון בסרט עורר בהלה של ממש. כיום אנו רגילים לצילומי פנים של שחקנים ומגישי טלוויזיה מקרוב, אך פעם זה לא היה חלק מהקולנוע. וכך כשהוקרן צילום ראש של שחקן בפריים, בפעם הראשונה וללא שאר גופו, נבהלו הצופים מכיוון שסברו שהם רואים ראש כרות... לא ברור האם הדבר אכן קרה, אבל הסיפור יכול לסמן את השינוי שהכניסה הטכניקה הזו בתרבות ובדרך שבה מספרים סיפור.


הנה סרטון עם תרגיל של קלוז אפים שונים:

http://youtu.be/IPNIYlQmeTA


הנה סוגי השוטים בקולנוע, כולל הקלוז-אפ:

http://youtu.be/laU2MI6X48I


קלוז אפ של ילדים רבים בתרגיל לימודי:

http://youtu.be/IXXxxlDx9s0

לונג-שוט (Long Shot) הוא צילום מרחוק, שמציג את כל הנושא, בתוך מה שמסביבו. בצילום לונג שוט יראו על המסך את הדמות מכף רגל ועד ראש, או עצם שלם ומה שמסביבו, בית שגם החצר שמסביבו מוצגת בפריים וכדומה.

בתסריט יסומן הלונג-שוט בסימון "LS".


הנה הלונג-שוט בין כל סוגי השוטים בקולנוע:

http://youtu.be/laU2MI6X48I


הנה סרטון שמשתמש בלונג שוטים כדי לפרסם את פסטיבל דרום לקולנוע:

http://youtu.be/0wWEw3aGmsI

טכניקת "לכידת התנועה" (Motion Capture) היא שיטה שבה ניתן להקנות לדמויות אנימציה שיוצרו בעזרת מחשב, תנועה אמינה ומשכנעת שמזכירה את התנועה האנושית.

השיטה היא "להקליט" תנועות של שחקנים אנושיים בעזרת חיישנים וציוד מיוחד שקולט את התנועה ומתרגם אותה לקוד דיגיטלי. אותו הקוד משמש לאחר מכן על מנת להקנות לדמויות הממוחשבות את התנועה הריאליסטית, שמזכירה ומחקה את תנועות השחקנים בצורה מדויקת.

בעזרת שיטת לכידת תנועה הצליחו להקנות תנועה כמו-אנושית לדמויות ממוחשבות של יצורים דמויי אנוש, ביניהם היצורים הכמו-אנושיים שנקראים "נאבי" מהסרט "אוואטאר", גולום מהסרט "שר הטבעות". או מהסרט "כוכב קופים: השחר".

שחקנים כמו אנדי סרקיס הפכו למומחים כה מיומנים ללכידת תנועה, שנוהגים להקליט את תנועותיהם לצורך הקניית תנועה דמויות בדיוניות שכאלה.

כיום מיושמות טכניקות עוד יותר משוכללות, כמו "לכידת הופעה" (Performance Capture). בטכניקה זו ניתן להקליט ברזולוציה גבוהה וברמת דיוק מעולה, גם את התנועות וגם את הבעות הפנים של השחקנים ולהצמידן לדמויות האנימציה.


זה מול זה - כך הופכת לכידת תנועה ושיחה לאנימציה משוכללת:

https://youtu.be/O4jXbMMdn-I


טכניקת לכידת התנועה בצילום של מוות לסרטים:

https://youtu.be/SO08s3ALiyQ


כך מצלמים כלב עטוף חיישנים לסרט:

https://youtu.be/9rr2TJj8U0E


וקדימון הסרט "כוכב קופים: השחר", שחלק גדול מהתנועות של הקופים שבו הוקלטו בעזרת לכידת תנועה:

http://youtu.be/Km0QV9vGjnA

"שוט" היא מילה אנגלית שמתייחסת לצילום סרטון, מהרגע שבו המצלמה החלה לצלם ועד שהיא מפסיקה. הכוונה היא לקטע סרט בלתי-ערוך, שמצולם ללא הפסקה ובלי "קאט" (הפסקה בצילום) במהלכו.

יש גם וון-שוט, שהוא סרט שלם, או קליפ, שכולו נעשה בשוט אחד.


הנה כל סוגי השוטים, תנועות המצלמה וזוויות הצילום בצילום קולנועי:

http://youtu.be/InzekN9OhPM


סצנה שלמה שצולמה בשוט אחד:

http://youtu.be/3Sr-vxVaY_M


קליפ של שיר שצולם כולו בשוט בודד - מה שקרוי וואן שוט:

http://youtu.be/ZWmrfgj0MZI


קבלו השראה מחלק מהשוטים היפים בתולדות הקולנוע:

https://youtu.be/xBasQG_6p40


סוגי השוטים:

http://youtu.be/laU2MI6X48I


ואוסף שוטים מרהיבים מהקולנוע המודרני:

https://youtu.be/cySqH7j6RlI

קונטרסט, או ניגודיות בצילום, יוצר הרבה עניין. אתם בטח ראיתם פה ושם בהופעות את הזרקור שממקד את תשומת הלב בזמר הסולן, בגיטריסט עם סולו גיטרה או ברקדנית היפהפייה עם הקטע שלה.

בדיוק באותה דרך אנו רוצים להבדיל לצופה בין מרכז התמונה, האובייקט הכי חשוב בה, ובין הרקע שלו. זה מקטין את הרעש בצילום ונותן לו הרבה עומק.

לכן נשאף למצוא ניגוד בין מושא הצילום לבין הרקע שמאחוריו.

לעתים זה יהיה בבחירת הזווית, או מיקום המצולם (כשמאחוריו קיר חשוך, או צבוע בצבע קונטרסטי, או עם רקע מנוגד לו - כמו מוצר הייטקי על רקע אתר בנייה, דוגמן לבוש בגדים בהירים על רקע כהה, או דוגמנית יפהפייה על רקע קירות מתקלפים).

ואגב, מומלץ לא להתבלבל בין זה לבין הביטוי של הקונטרסט בגוונים, שקשור ברמת ההפרשים שבין הגוונים הבהירים לגוונים הכהים בתמונה. זה נושא שקשור כמובן, אבל הוא מתייחס פחות לקומפוזיציה ויותר לאופטיקה ולגוונים.


הנה המלצה ליצור קונטרסט בין האובייקט בצילום לרקע שלו בצילומים (עברית):

https://youtu.be/swYCzDqLl0o?t=73s&end=90s


קבלו את המדריך הקצר לקונטרסט ותרומת הניגוד לקומפוזיציה בצילומים שלכם:

https://youtu.be/Lb_BraFT8lk


תוכנות כמו לייטרום מאפשרות לחזק קונטרסט:

https://youtu.be/3ac_THeAx4A


הדיון בקונטרסט שבין כהה לבהיר:

https://youtu.be/fiu7rUWL3Ho

למה להשאיר אוויר מעל לראש המצולם בצילומים שלכם? ולמה לפעמים גם מרחב בצד?


אם אתם מצלמים אדם בקלוז אפ, הקפידו להשאיר לו מרווח קטן מעל הראש. זה נקרא בצילום הד רום (Head room). הקפידו שהמרחב הזה לא יהיה גדול מדי ומצד שני - שראשו לא יהיה חתוך.

ואגב, באופן דומה - אם המצולם פונה לצד מסוים, במיוחד אם הוא מצולם בתנועה, השאירו באותו צד מרחב גדול יותר ואל "תחסמו לו" דווקא באותו צד. זה ייצר המשכיות בצילום. אני קוראים לזה טוק רום (Talk room),או ליד רום (Lead room).

זה גם עובד נהדר עם חוק השלישים, אבן יסוד בקומפוזיציה הוויזואלית. אם תמקמו את עיני המצולם על הקו האופקי העליון מבין השניים, זה יהיה מעולה. ואגב, באקסטרים קלוז אפ, כשאתם ממש מתקרבים לפנים, אל תהיו מוטרדים אם הראש של המצולם נחתך למעלה - אם העיניים על הקו העליון אז הצילום ייצא נהדר ולא תמיד חשוב שדברים מופיעים בשלמותם בפריים. לא פעם זה אפילו הפוך.

אז זכרו: תמיד כדאי לתת אופק לדמות ולא לסגור אותה על שולי הפריים.


הנה העבודה עם הד רום וליד רום ואיך חוק השלישים מסייע לה:

https://youtu.be/hC3clRr7K70


המלצה לשמור על הד רום בצילומים שלכם (עברית):

https://youtu.be/swYCzDqLl0o?t=21s&end=59s

הולכת העין היא דרך להצביע על נקודה מעניינת בתמונה, באמצעות קווים מוליכים (Leading lines), שמובילים את העין אל הנקודה המעניינת בצילום. דמיינו שיטה בצילום שבה גורם הצלם לצופה בתמונה "ללכת" בעיניו, להיכן שהוא רוצה. הוא "מושך" את עיני הצופה במסלול שידגיש בצורה הכי טובה את נושא הצילום.

קווים מובילים יכולים להוביל את עין הצופה בתמונה, לרוב אל עבר הנושא שלה, עד שתיעצר בו. גדר בצילום יכולה להוביל את העין אל עבר מקום מסוים שהוא נושא התמונה. יד בתמונת דיוקן יכולה עם האצבע להוביל את העין אל פניו או עיניו של המצולם או המצויר.

הנקודה שאליו יובילו הקווים ובו תתיישב העין לבסוף, נקראת "עוגן". זוהי קרובת המשפחה הקונספטואלית של נקודת המגוז מהפרספקטיבה הידועה מתולדות האמנות.


כך צלמים משתמשים בהולכת העין בצילום:

https://youtu.be/Ea27KqihGtk


כך עובדים קווים מובילים כדי להוליך את עינו של המתבונן:

https://youtu.be/9T3zk2LvbYU?t=40s


ניתן למצוא קווים מובילים בכל מקום:

https://youtu.be/Qqi5Ekc4LHs


במצגת וידאו של כמה שיטות לשיפור הקומפוזיציה ניתן לראות דוגמאות טובות לקווים מוליכים:

https://youtu.be/7XSsV0ZddeU


והנה צלם שמסביר לעומק את הקווים המוליכים וצילם המון דוגמאות לשיטה:

https://youtu.be/qYIXYcgMaW4?long=yes

קומפוזיציה מתכנסת (Convergent composition) היא קומפוזיציה אמנותית שמובילה את העין של הצופה אל עומק התמונה, בדרך כלל למרכזה.

לרוב יוצר הצלם קומפוזיציה סימטרית שמובילה היישר אל המרכז למרכז ומתכנסת אליו.

הקומפוזיציה המתכנסת היא מקרה פרטי של קווים מובילים, שבהם הקווים מובילים במקביל, כל אחד מהם בנפרד, אל נקודת ההתכנסות.

כשאנו צופים ביצירה מתכנסת, נקודת ההתכנסות מרוחקת מאיתנו והצילום או הציור מציגים בפרספקטיבה את המציאות, על המשטח הדו-ממדי. כבר מאז תקופת הרנסאנס, הנקודה שאליה מכוונים הקווים המתכנסים מכונה בשפת האמנות "נקודת המגוז".


הנה הקומפוזיציה המתכנסת בצילום:

https://youtu.be/aF57AxNrHFA


וזו דרך מעולה לצלם תמונות מעולות כשהקווים מתכנסים למוקד:

https://youtu.be/MPwZrXX56Fw