איך ההשתקפות תורמת לקומפוזיציה בצילומים שלכם?
צילומי השתקפויות (Reflections) זוכים למקום מיוחד בצילום. תמונות כאלה מערבבות את החושים ויוצרות עולם קצת סוריאליסטי ולא פעם יוצרים המשחקים האופטיים של ההשתקפות פריימים נדירים ומרהיבים.
שלולית מים קטנה ברחוב אחרי גשם יכולה להפוך את התמונה השגרתית לקסומה. התופעה הפיזיקלית הפשוטה של החזרת אור ממשטח חלק הפכה לאחד הכלים החזקים בארסנל של צלמים, והסיבה פשוטה: השתקפות מאפשרת ליצור עומק כפול ומימד נוסף שהעין נהנית ממנו באופן טבעי.
הסימטריה שנוצרת מהשתקפות מושכת את המוח שלנו כמו מגנט. העין האנושית נמשכת באופן טבעי לאיזון חזותי, והשתקפות מושלמת מספקת בדיוק את זה.
הר פוג'י (Mount Fuji) ביפן, למשל, צולם אינספור פעמים משתקף באגמים שמסביבו ותמונותיו הללו הפכו לאיקונים תרבותיים. האגם הנמוך והשטוח יוצר מראה כמעט מושלמת של ההר והקומפוזיציה הזו מושכת צלמים מכל העולם עד היום. האיזון החזותי שנוצר מההשתקפות הופך את התמונה לכפליים מעניינת יותר מההר בלבד.
השתקפויות לא רק יוצרות סימטריה נעימה לעין. הן גם מאפשרות לשחק עם המציאות ולטשטש גבולות. בצילום רחוב, ויטרינת חנות יכולה להשתקף על רקע פנים החנות, ליצור שכבות של עולמות שמתמזגים זה בזה.
שלולית מים רדודה אחרי גשם הופכת את הרחוב לשמיים הפוכים שאנשים צועדים עליהם. הצלם הצרפתי הנרי קרטייה-ברסון (Henri Cartier-Bresson) צילם ב-1932 אחת מתמונותיו המפורסמות ביותר, גבר שקופץ מעל שלולית מים ליד תחנת רכבת בפריז. בשבריר שנייה נתפס הגבר באוויר, ובדיוק מתחתיו בשלולית ניצבת השתקפותו המושלמת, כאילו היו שני עולמות מקבילים שנפגשים לרגע אחד.
מבחינת בניית קומפוזיציה, השתקפויות פותרות בעיה מרכזית: איך למלא מרחבים ריקים בתמונה. נניח שיש נוף יפה בחלק העליון אבל רצפה משעממת למטה. השתקפות במים או בזכוכית יכולה למלא את החלל הזה בתוכן מעניין.
לא פעם ההשתקפות גם יוצרת קווים מובילים שמושכים את העין פנימה ומאפשרים לספר שני סיפורים בפריים אחד.
ההזדמנויות להשתקפויות נמצאות בכל מקום: מים, זכוכית, משטחי מתכת מלוטשים, רצפות רטובות ואפילו משקפי שמש. המפתח הוא ללמוד לזהות מתי ההשתקפות תורמת לתמונה ומתי היא מסיחה את הדעת.
צילומי השתקפויות (Reflections) זוכים למקום מיוחד בצילום. תמונות כאלה מערבבות את החושים ויוצרות עולם קצת סוריאליסטי ולא פעם יוצרים המשחקים האופטיים של ההשתקפות פריימים נדירים ומרהיבים.
שלולית מים קטנה ברחוב אחרי גשם יכולה להפוך את התמונה השגרתית לקסומה. התופעה הפיזיקלית הפשוטה של החזרת אור ממשטח חלק הפכה לאחד הכלים החזקים בארסנל של צלמים, והסיבה פשוטה: השתקפות מאפשרת ליצור עומק כפול ומימד נוסף שהעין נהנית ממנו באופן טבעי.
הסימטריה שנוצרת מהשתקפות מושכת את המוח שלנו כמו מגנט. העין האנושית נמשכת באופן טבעי לאיזון חזותי, והשתקפות מושלמת מספקת בדיוק את זה.
הר פוג'י (Mount Fuji) ביפן, למשל, צולם אינספור פעמים משתקף באגמים שמסביבו ותמונותיו הללו הפכו לאיקונים תרבותיים. האגם הנמוך והשטוח יוצר מראה כמעט מושלמת של ההר והקומפוזיציה הזו מושכת צלמים מכל העולם עד היום. האיזון החזותי שנוצר מההשתקפות הופך את התמונה לכפליים מעניינת יותר מההר בלבד.
השתקפויות לא רק יוצרות סימטריה נעימה לעין. הן גם מאפשרות לשחק עם המציאות ולטשטש גבולות. בצילום רחוב, ויטרינת חנות יכולה להשתקף על רקע פנים החנות, ליצור שכבות של עולמות שמתמזגים זה בזה.
שלולית מים רדודה אחרי גשם הופכת את הרחוב לשמיים הפוכים שאנשים צועדים עליהם. הצלם הצרפתי הנרי קרטייה-ברסון (Henri Cartier-Bresson) צילם ב-1932 אחת מתמונותיו המפורסמות ביותר, גבר שקופץ מעל שלולית מים ליד תחנת רכבת בפריז. בשבריר שנייה נתפס הגבר באוויר, ובדיוק מתחתיו בשלולית ניצבת השתקפותו המושלמת, כאילו היו שני עולמות מקבילים שנפגשים לרגע אחד.
מבחינת בניית קומפוזיציה, השתקפויות פותרות בעיה מרכזית: איך למלא מרחבים ריקים בתמונה. נניח שיש נוף יפה בחלק העליון אבל רצפה משעממת למטה. השתקפות במים או בזכוכית יכולה למלא את החלל הזה בתוכן מעניין.
לא פעם ההשתקפות גם יוצרת קווים מובילים שמושכים את העין פנימה ומאפשרים לספר שני סיפורים בפריים אחד.
ההזדמנויות להשתקפויות נמצאות בכל מקום: מים, זכוכית, משטחי מתכת מלוטשים, רצפות רטובות ואפילו משקפי שמש. המפתח הוא ללמוד לזהות מתי ההשתקפות תורמת לתמונה ומתי היא מסיחה את הדעת.
