שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה מיוחד בקיכלי?
הקיכלי רונן (Song Thrush) הוא ציפור שיר בינונית במשפחת הקיכליים (Turdidae), בצבע חום-אדמדם עם כתמים כהים על החזה. זהו אחד מזמרי הגינה המוכרים ביותר באירופה ובאסיה, בעל קול מלודי וחזק שנשמע בעיקר בשעות הערב והבוקר המוקדמות. הקיכלי נוהג לשיר מעמדה גבוהה כמו ענף עץ או גג, תוך שהוא מרים את זנבו למעלה באופן אופייני.
הציפור מעדיפה סביבות מלאות צמחייה עבותה כמו גנים, פארקים ושולי יערות. היא ניזונה מתולעים, חרקים ויצורים קטנים נוספים שהיא מחטטת מהאדמה, אך גם מפירות ופירות יער. הקיכלי בונה את קנו בסבך עבות, לא רחוק מהקרקע, משתמש בעשבים, שורשים ובוץ לחיזוק מבנה הקן.
בישראל הקיכלי רונן מופיע כציפור חורפת וחולפת בקבוצות קטנות או בפרטים בודדים, בעיקר באזורים הצפוניים והמרכזיים. הוא מגיע לארץ במהלך תקופת הנדידה ואינו מתרבה כאן באופן קבוע. בתרבויות אירופאיות הקיכלי מסמל את בוא האביב ומופיע בשירה ובפולקלור כציפור המבשרת חידוש וחיים חדשים.
מה שמעניין במיוחד בקיכלי הוא השם העברי שלו - "רונן" - שמציין את יכולת השירה המפותחת שלו. השם המדעי philomelos מורכב מיוונית עתיקה: philo (אוהב) ו-melos (שיר), כלומר "אוהב שיר", ואכן זהו אחד מזמרי הטבע המוכשרים ביותר.
הנה הקיכלי רונן:
https://youtu.be/lG6YdvNyxKU
עובדות על הסונג טראש - קיכלי רונן:
https://youtu.be/SiY7EQovPis
שירתו של הקיכלי רונן:
https://youtu.be/rLrrF8RDEPY
שירת קרובים עם קיכלי חלוד-זנב שנקרא גם קיכלי חכליליתי:
https://youtu.be/FdQIlyuJYPk
הקיכלי נזיר הוא קרוב משפחה שמייצר הרמוניות בשני צלילים:
https://youtu.be/JTpyG_1Wads
איך הפכה ישראל לתחנת צפרות עולמית?
במדינת ישראל ניתן לצפות במינים רבים וייחודיים של עופות, במהלך עונות הנדידה. תופעת הנדידה הפכה את ישראל למוקד עולמי של צפרות (Birdwatching) ומחקר ציפורים (אורניתולוגיה).
בזכות מיקומה על אחד ממסלולי הנדידה המרכזיים של העופות בעולם, מדינת ישראל נחשבת למעצמת צפרות של ממש.
עשרות מצפורים מצויים ברחבי הארץ ובהם מתרכזים חובבי צפרות, באביב ובסתיו, למעקב אחרי הציפורים והעופות הנודדים ולמחקר ציפורים ועופות.
במקומות כמו אילת, לצד מספר מוקדים שונים, בעמק החולה, כולל באגמון החולה ובמכון לחקר שמירת הטבע, פועלות תחנות טיבוע האוספות מידע חיוני על מסלולי נדידה ומצב אוכלוסיות הציפורים.
בנוסף, פרויקטים של משדור ציפורים באמצעות משדרי GPS מאפשרים מעקב אחר מסלולי הנדידה המדויקים. מחקרים אלה חשפו כי ציפורים רבות אינן רק חולפות מעל ישראל אלא גם מתעכבות בה למנוחה ולצבירת אנרגיה.
אחד המינים המוכרים הם החסידה הלבנה (Ciconia ciconia), הידועה בנדידתה המרשימה, כאשר להקות ענק של אלפי פרטים חולפות בשמי הארץ, בעיקר בנדידות האביב והסתיו.
העגורים האפורים (Grus grus), לעומתן, מגיעים בעיקר לחריפה בישראל, נשארים בה ומהווים מחזה מרהיב באגמון החולה, שם מתאספים עשרות אלפי פרטים בחורף.
דורסים כמו עיט צפרדעים (Clanga clanga, לשעבר Aquila clanga) והעיט השחור (Clanga pomarina, לשעבר Aquila pomarina) עוברים גם הם בשמי הארץ בדרכם לאפריקה.
לצד היופי הרב של להקות ענק שנודדות בשמיים, ישנו אתגר מעניין הקשור לנדידת הציפורים בישראל. מדובר בהתנגשות בין צורכי הציפורים לצרכי האדם. חיל האוויר הישראלי, למשל, נאלץ להתמודד עם בעיית התנגשויות בין מטוסים לציפורים נודדות. כתוצאה מכך, ישראל פיתחה טכנולוגיות מתקדמות לחיזוי תנועת הציפורים ולמניעת תאונות והפכה למובילה עולמית בתחום זה.
האקולוגיה הייחודית של ישראל, בצירוף מיקומה הגיאוגרפי, הפכו אותה למעבדת שדה טבעית לחקר תופעת הנדידה. בעידן של שינויי אקלים גלובליים, ישראל מספקת תובנות חיוניות על השפעת התחממות כדור הארץ על דפוסי הנדידה. חוקרים כבר מזהים שינויים בעיתוי הנדידה ובמסלולי המעבר של מינים מסוימים, נתונים המסייעים להבנת ההשלכות הרחבות יותר של שינויי האקלים על המערכות האקולוגיות העולמיות.
הכירו את הציפורים העוברות בישראל לקראת החורף בתגית "ציפורים חורפות".
הנה הצפרים, חובבי הציפורים בישראל (עברית):
https://youtu.be/BhaNF4c_fkk
ציפורים חורפות:
https://youtu.be/Y4TatPMX_1U
מרכז צפרות ב... תל אביב (ללא מילים):
https://youtu.be/svDGRX7i8ic
על הצפרים המתעוררים לצפות בהתעוררות העגורים (עברית):
https://youtu.be/78E8Q8cjPZQ
ציפורי ישראל - לילדים (עברית):
https://youtu.be/Da1ilXHlCnQ?long=yes
וסרט תיעודי על הצפרים והציפורים הנודדות (עברית):
https://youtu.be/Wna7EH-nhjA?long=yes
מהו ירגזי?
יַרְגָּזִי מָצוּי (Parus major) היא ציפור שיר קטנה ונפוצה שמעופפת בזריזות וניזונה מחרקים.
מה שמעניין כאן זו העובדה שעצים תחת התקפת חרקים מפעילים מערכת הגנה ביולוגית מתוחכמת שנחשפה במחקר שפורסם בכתב העת ה"אקולוגי לטרס" (Ecology Letters).
מסתבר שכאשר זחלים תוקפים את העלים העצים מפרישים חומרי ריח ייחודיים המתפקדים כאות מצוקה כימי. האותות הללו מושכים מיני ציפורים שצדים את אותם מזיקים ובכך גם יוצרים שיתוף פעולה לא מודע בין הצומח לעולם החי.
הירגזי המצוי, אחד ממשפחת הירגזיים (Tit או Paridae), מצליח להבחין בין עצי תפוח שנגועים בזחלי עש לבין עצים בריאים, גם כאשר לא ניתן לראות את הזחלים או את הנזק הפיזי לעלווה. מכאן שההבחנה נעשתה באמצעות חוש הריח בלבד, מה שמעיד על רגישות חושית גבוהה במיוחד.
התגלית הזו מרחיבה את ההבנה שלנו על תקשורת בין מינים בטבע. בעוד שכבר היה ידוע שצמחים מפרישים חומרים כימיים המושכים חרקים טורפים, זו הפעם הראשונה שמוכח שאותות כימיים כאלה משפיעים גם על יונקי חלב ועופות.
ההשלכות של התגלית חשובות במיוחד כי ציפורים נחשבות למדבירות יעילות הרבה יותר מחרקים טורפים, בזכות היכולת שלהן לסרוק שטחים נרחבים ולהגיע במהירות למקורות מזון.
המנגנון הזה מדגים את המורכבות האבולוציונית של קשרי הגומלין באקוסיסטמות. עץ שמצליח לזמן לעזרתו ציפורים באמצעות פיזור ריח מדויק עשוי להינצל מנזק כבד ואפילו מכיליון מוחלט, מה שמקנה לו יתרון הישרדותי משמעותי.
הנה חייו של הירגזי המצוי:
https://youtu.be/9KWBSdqypHI
הירגזי אוכל מהעץ:
https://youtu.be/RSIeUYqIs4E
ירגזי בטבע:
https://youtu.be/E4O4cvAv1pA
שירת הירגזי מצוי:
https://youtu.be/meTo2kdAsGc
וירגזי מקנן בתוך העץ:
https://youtu.be/QYcALyY32UA
מהי דוכיפת, הציפור הלאומית של ישראל?
בשנת 2008 ולאחר הליך בחירה ארוך שכונה "תחרות הציפור של המדינה" ואורגן על-ידי החברה להגנת הטבע, הכריז נשיא המדינה שמעון פרס על הדוכיפת (Hoopoe) כציפור הלאומית של ישראל.
אבל הדוכיפת, במקביל, היא שנואת נפשם של ציידי הציפורים. כשהיא נמצאת במצב של לחץ, היא מסוגלת להזריק נוזל מסריח מהכיס שלה כמנגנון הגנה. זו תכונה מרגיזה שהפכה אותה פחות אהובה בעיני הצייד שרוצה לשוב הביתה ללא ריח רע בבגדיו.
אך הציפור המיוחדת הזו מתהדרת בשורה נדירה של נוצות, במעין כתר על ראשה. שאר נוצותיה הן בצבעי זהוב-קינמון, עם פסים שחורים ולבנים בכנפיים ובזנב.
מאפיין ייחודי של הדוכיפת הוא הקול שלה - קריאה חוזרת ונשנית של "הוּפ הוּפ הוּפ", שממנה גם נגזר שמה.
זוהי ציפור קרקע שמתמחה בחיפוש חרקים, זחלים ותולעים בעזרת מקורה הארוך והמעוקל.
הדוכיפת נודדת ועוברת דרך ישראל בדרכה בין אירופה לאפריקה, אך חלק מהאוכלוסייה מקנן גם בארץ. היא מעדיפה שטחים פתוחים, עם עצים בודדים ומקננת בחורים שבגזעי עצים או בקירות.
בתרבויות העבר השונות זכתה הדוכיפת להערכה רבה. במצרים העתיקה היא הייתה סמל של ברכה, הסינים רואים בה סמל של אושר וברכה. באיסלאם היא נחשבת לציפור חכמה שבעבר העבירה מסרים בין המלך שלמה למלכת שבא.
הנה שיר הדוכיפת עם תכונותיה ותודותיה לבחירה כציפור הלאומית (עברית):
https://youtu.be/87JDAVEBrXg
קריאת הדוכיפת המקסימה:
https://youtu.be/8vNj9FM6g4Y
מנגנון ההגנה נגד טורפים וציידים:
https://youtu.be/Nch_6t2Gcjg
תכונות הדוכיפת:
https://youtu.be/XmZy3HnAJZw
מהו העפרוני שמזמר במקהלות?
עֶפרוֹנִי (Alaudidae או Lark) הוא היהלום הקטן של הציפורים ומתמחה באכילת זרעים של צמחי בר.
זוהי ציפור זמר קטנה ויפה שעוברת שינויים מרשימים בחילופי עונות. אם בעונת הרבייה יש לזכר חזה אדום-וורוד בולט וראש אפור, בחורף מתעמעמים צבעיו והופכים לחומים ואפורים.
העפרוני, השייך למשפחת החוחליתיים, מעדיף שטחים פתוחים עם שיחייה נמוכה, אזורים חקלאיים ושולי יישובים. הוא בונה קן קטן ומוקפד בשיח נמוך, בדרך כלל לא גבוה מ-2 מטרים מהקרקע.
עפרונן קצר אצבעות נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל.
התזונה שלו, כאמור, מבוססת כמעט לחלוטין על זרעים של צמחי בר - דרדר, חוח, כחלית ותלתן,. הוא משחק תפקיד חשוב בהפצת זרעים במערכות אקולוגיות טבעיות.
לא סתם העפרוני מופיע בשיר המפורסם "מקהלה עליזה". הוא חי בקבוצות קטנות ונוהג להקים מעין "מועדוני זמר" שמורכבים מציפורים - כמה זכרים שרים ביחד מאותו מקום, בוקר אחרי בוקר. השירה שלו מתאפיינת בצלילים נמוכים ומלודיים עם הרבה וריאציות.
גם בתרבות הבריטית העפרוני זוכה להערכה מיוחדת ונחשב לאחת מציפורי השיר היפות באירופה. במאה ה-19 הוא היה ציפור כלוב פופולרית בזכות שירתו הנעימה.
הנה על העפרוני:
https://youtu.be/SkCzgWDpHfw
ציוץ העפרוני:
https://youtu.be/zooyNH5KmLU
עפרוני מצויץ מצייץ:
https://youtu.be/YqpEJX8plT0
על העפרוני של דרום אפריקה:
https://youtu.be/XHgefULJ6ZQ
וציוץ של עפרוני מדבר:
https://youtu.be/Klv-PSQJNbI
כמה הנחליאלי מחקה ציפורים?
הנחליאלי (Wagtail ובשמו המדעי Motacilla) הוא ציפור שיר קטנה וחום-אפרפרה, דקת-גו ומקור, לא בולטת במיוחד מבחינה ויזואלית, אך מפורסמת בכל העולם בזכות שירתה המרהיבה.
את השם העברי "נחליאלי" העניק לו מנדלי מוכר ספרים, בספרו "תולדות הטבע" משנת 1886. הסיבה שהוא מקנן בסמוך לקרקע, בתוך שיחים עבותים וליד מקור מים, כמו גדות הנחלים ומכאן ה"נחל" שבו מתחיל השם. את הקן, אגב, הוא בונה מחומרים צמחיים ומרפד אותם בנוצות ושיער.
הנחליאלי הצהוב נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל. הוא שייך למשפחת הקיכליים והוא בעל אחד מהרפרטוארים המוסיקליים העשירים בעולם הציפורים.
בגודל של דרור, עם זנב ורגליים ארוכים משלו, הנחליאלי מתעופף בקלילות ומעדיף סבכים צפופים, יערות גלריה ואזורי מעיינות. נוצות הזנב שלו נעות ללא הפסקה בזמן ההליכה. הוא ניזון מחרקים קטנים, זחלים ועכבישים שהוא צד בעיקר בשעות הדמדומים והלילה. בסתיו הוא מוסיף לתפריט גם פירות רכים וגרגרים.
אחרי דגירה של שבועיים מטילה נקבת הנחליאלי בין 4 ל-7 ביצים בכל הטלה ואז מאכילה את הגוזלים עד שהם גדלים ועוזבים את הקן.
אבל תופעה הכי מרהיבה היא השירה של הנחליאלי. הוא שר בעיקר בלילות, במיוחד באביב ובתחילת הקיץ. והוא גם אלוף החיקויים, שמסוגל לייצר למעלה מ-200 תווים שונים ולחקות קולות של מגוון מיני ציפורים אחרים.
בתרבות המערבית הנחליאלי הפך לסמל של רומנטיקה ויופי מוסיקלי. שייקספיר (Shakespeare) הזכיר אותו ב"רומיאו ויוליה" והמשורר הנודע קיטס (Keats), ג'ון קיטס, כתב עליו שיר שנחשב לאחד מפסגות השירה האנגלית. גם במיתולוגיה היוונית הנחליאלי מככב וקשור למיתוס של פילומלה (Philomela) שהפכה לציפור.
הנה הנחליאלים למיניהם (עברית):
https://youtu.be/yl-jCShyJts
על הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/LInV6R9mS6E
הנחליאלי האפור:
https://youtu.be/hnR195RXNCI
ציוציו של הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/bdWCMw2gCfg
השיר "נחליאלי קטן" בביצוע יפה ירקוני (עברית):
https://youtu.be/CtByO418xBE
ו"נחליאלי" של מתי כספי (עברית):
https://youtu.be/NrDpGlYrmHo
מה מיוחד בקולו של הזרזיר?
יש סיפור מפורסם על המלחין האוסטרי הנודע מוצרט, שכדי ללמוד משירת הציפורים הוא קנה לו זרזיר. שירת הזרזירים היא ייחודית.
ואכן, הזרזירים משתמשים בקולם המגוון, שכולל ציוצים, המהומים, שריקות, זמזומים ונקישות. את כל אלה הם משמיעים לאורך כל השנה, חוץ מתקופת חידוש הניצוי, במעבר העונות.
צלילי שירת הזרזיר בשעת המעוף נשמעים כמו "קווויררררר", בעוד הם מוחלפים בציוץ צ'יפ, כשהוא מתריע לחבריו ללהקת הזרזירים כשהוא רואה טורפים.
לא רבים יודעים שהזרזיר הוא גם חקיין מצוין. הוא יכול לחקות בקולו שלל בעלי חיים, מחתולים וצפרדעים ועד עופות שונים. כשהוא חי בקרבת בני אדם הוא גם מחקה קולות של מכשירים מכניים או חשמליים ואפילו קולות של בני אדם.
הנה הזרזירים שרים:
https://youtu.be/vFmk-RfZaY8
זרזיר אירופי מדבר בחיקוי:
https://youtu.be/yhBaVInb3jI
כך מזהים זרזיר:
https://youtu.be/ypoPyoUn9CY
מעוף היפהפה שלהם:
https://youtu.be/QOGCSBh3kmM
שגם למעוף הזה יש סאונד משלו:
https://youtu.be/V4f_1_r80RY
מהו הקורמורן שנודע כציפור המעמקים?
עופות הקורמורן (Cormorant) הם עופות מים, שאוכלים דגים ונחשבים לציידי דגים מעולים.
משפחת הקורמורניים כוללים 38 מינים של עופות מים. אחד הבולטים שבהם הוא הקורמורן הגדול. זהו עוף ימי גדול, שחי בבתי גידול מועדפים כמו אגמים, מקווי מים יבשתיים, שפכי נהרות וחופי ים.
עיקר תפוצתו הגיאוגרפית של הקורמורן לסוגיו היא באוקיינוס האטלנטי, בחופי דרום וצפון אפריקה ובאירופה המערבית, כולל איסלנד וגרינלנד. לישראל הוא מגיע כציפור חורפת, בנדידה מארצות הקור שבצפון.
הקורמורן אוכל דגים, שאותם הוא צד בצלילה אל מתחת לפני המים. מבנה כפות רגליו מאפשר לו צלילה יעילה וציד מצוין.
יכולת ציד מעולה זו של דגים לא נעלמה מעיניהם של הדייגים היפנים והסינים ועוד מימי קדם הם מאמנים את הקורמורנים לסייע להם בלכידת הדגים.
במקומות שונים ביפאן ובסין מהווה הדיג הלילי בעזרת הקורמורנים אטרקציה תיירותית של ממש. קראו על כך בתגית "קורמורנים דייגים".
הנה הקורמורן טורף:
https://youtu.be/3n9xy6yqQ9U
פרט נדיר בחוף אשקלון:
https://youtu.be/s9yGRj0Dj00
צד מתחת למים:
https://youtu.be/rF5gAUJUZXA
דייגים מנצלים את יכולות הקורמורנים ולוקחים את הדגים מפיהם:
https://youtu.be/Um6kcV6z1yc
וסרטון תיעודי קצר על השימוש בו לדיג בסין:
https://youtu.be/1ua9SKVee18?long=yes
מה מיוחד בחסידות המעופפות?
חסידות (Storks), אותו עוף ארוך רגליים ומקור, הם מהעופות המרתקים ביותר בטבע ולאו דווקא בגלל העניין של איך באים ילדים לעולם.
לא פעם אפשר לראות מאות ציפורים ענקיות, עם מוטת כנפיים של 3 מטרים, המרחפות בשמיים ללא כל תנועת כנפיים. כך נראות החסידות בטיסתן המדהימה, כשהן משתמשות בזרמי אוויר חמים עולים בדרך מופלאה שכמעט אין דומה לה בעולם הציפורים.
החסידות שייכות למשפחת החסידתיים (Ciconiidae), משפחה הכוללת כ-20 מינים הפזורים ברחבי העולם. הן ציפורי מים גדולות בעלות רגליים ארוכות, צוואר מוארך ומקור חזק שמשמש אותן לציד דגים וצפרדעים באזורי ביצות.
הניגוד החד בין הנוצות הלבנות לשחורות אצל רוב המינים הופך אותן לבלתי נשכחות במראה שלהן. אגב, זו החסידה הלבנה (White Stork) שעל פי האגדה האירופאית המפורסמת מביאה תינוקות לעולם.
הסוד למעופן המרהיב של החסידות הוא טכניקת הטיסה הגולשת (Soaring) שלהן. בניגוד לציפורים רבות שמנפנפות בכנפיים ללא הרף, החסידות מומחיות בלנצל זרמי אוויר חמים עולים (Thermals), באמצעותם הן עולות לגבהים רבים מבלי להוציא כמעט אנרגיה. בשיטה זו הן יכולות לטוס מאות קילומטרים ביום תוך שימוש מינימלי בתנועת כנפיים אקטיבית.
כמו בעלי כנף רבים, נדידת החסידות היא אחד המופעים המרהיבים בעולם הטבע. בכל סתיו עוברות החסידות הלבנות ממרכז אירופה מסע של אלפי קילומטרים לאפריקה. המסלול המזרחי עובר דרך הבוספורוס ושמי ישראל, בעוד מסלול מערבי נוסף עובר דרך גיברלטר.
מדינת ישראל נמצאת על נתיב נדידה מרכזי של מאות אלפי חסידות העוברות בעונות הנדידה, והשמיים מתמלאים בלהקות אדירות של אלפי ציפורים המרחפות יחד ועוצרות כאן למנוחה, אוכל ושתייה.
החסידות הן חד-זוגיות וכל כך נאמנות שזוגות רבים חוזרים לאותו קן שנה אחר שנה. הקנים הענקיים, שנבנים לרוב על גגות או עמודי חשמל, יכולים להגיע למשקל של עשרות קילוגרמים אחרי שנים של שימוש והם הפכו לסמל קבוע בעיירות רבות באירופה.
הנה החסידה לילדים (עברית):
https://youtu.be/sWfpf_yX--w
החסידות באגמון החולה (ללא מילים):
https://youtu.be/dkr6jHYHzOQ
כך משיגה החסידה מזון (עברית):
https://youtu.be/FJqF2aBTnFQ
זוג חסידות בקן הגדול:
https://youtu.be/wMHDD4xgmko
חסידות עוצרות בארץ במהלך הנדידה (ללא מילים):
https://youtu.be/mA_LWcnjY4g
בחיוך - חסידות עוצרות בדיוטי פרי (עברית):
https://youtu.be/CcBn6dBIpks
וסרט תיעודי קצר על החסידות (מתורגם):
https://youtu.be/9VYZ5KoQk5Q?long=yes
הקיכלי רונן (Song Thrush) הוא ציפור שיר בינונית במשפחת הקיכליים (Turdidae), בצבע חום-אדמדם עם כתמים כהים על החזה. זהו אחד מזמרי הגינה המוכרים ביותר באירופה ובאסיה, בעל קול מלודי וחזק שנשמע בעיקר בשעות הערב והבוקר המוקדמות. הקיכלי נוהג לשיר מעמדה גבוהה כמו ענף עץ או גג, תוך שהוא מרים את זנבו למעלה באופן אופייני.
הציפור מעדיפה סביבות מלאות צמחייה עבותה כמו גנים, פארקים ושולי יערות. היא ניזונה מתולעים, חרקים ויצורים קטנים נוספים שהיא מחטטת מהאדמה, אך גם מפירות ופירות יער. הקיכלי בונה את קנו בסבך עבות, לא רחוק מהקרקע, משתמש בעשבים, שורשים ובוץ לחיזוק מבנה הקן.
בישראל הקיכלי רונן מופיע כציפור חורפת וחולפת בקבוצות קטנות או בפרטים בודדים, בעיקר באזורים הצפוניים והמרכזיים. הוא מגיע לארץ במהלך תקופת הנדידה ואינו מתרבה כאן באופן קבוע. בתרבויות אירופאיות הקיכלי מסמל את בוא האביב ומופיע בשירה ובפולקלור כציפור המבשרת חידוש וחיים חדשים.
מה שמעניין במיוחד בקיכלי הוא השם העברי שלו - "רונן" - שמציין את יכולת השירה המפותחת שלו. השם המדעי philomelos מורכב מיוונית עתיקה: philo (אוהב) ו-melos (שיר), כלומר "אוהב שיר", ואכן זהו אחד מזמרי הטבע המוכשרים ביותר.
הנה הקיכלי רונן:
https://youtu.be/lG6YdvNyxKU
עובדות על הסונג טראש - קיכלי רונן:
https://youtu.be/SiY7EQovPis
שירתו של הקיכלי רונן:
https://youtu.be/rLrrF8RDEPY
שירת קרובים עם קיכלי חלוד-זנב שנקרא גם קיכלי חכליליתי:
https://youtu.be/FdQIlyuJYPk
הקיכלי נזיר הוא קרוב משפחה שמייצר הרמוניות בשני צלילים:
https://youtu.be/JTpyG_1Wads
במדינת ישראל ניתן לצפות במינים רבים וייחודיים של עופות, במהלך עונות הנדידה. תופעת הנדידה הפכה את ישראל למוקד עולמי של צפרות (Birdwatching) ומחקר ציפורים (אורניתולוגיה).
בזכות מיקומה על אחד ממסלולי הנדידה המרכזיים של העופות בעולם, מדינת ישראל נחשבת למעצמת צפרות של ממש.
עשרות מצפורים מצויים ברחבי הארץ ובהם מתרכזים חובבי צפרות, באביב ובסתיו, למעקב אחרי הציפורים והעופות הנודדים ולמחקר ציפורים ועופות.
במקומות כמו אילת, לצד מספר מוקדים שונים, בעמק החולה, כולל באגמון החולה ובמכון לחקר שמירת הטבע, פועלות תחנות טיבוע האוספות מידע חיוני על מסלולי נדידה ומצב אוכלוסיות הציפורים.
בנוסף, פרויקטים של משדור ציפורים באמצעות משדרי GPS מאפשרים מעקב אחר מסלולי הנדידה המדויקים. מחקרים אלה חשפו כי ציפורים רבות אינן רק חולפות מעל ישראל אלא גם מתעכבות בה למנוחה ולצבירת אנרגיה.
אחד המינים המוכרים הם החסידה הלבנה (Ciconia ciconia), הידועה בנדידתה המרשימה, כאשר להקות ענק של אלפי פרטים חולפות בשמי הארץ, בעיקר בנדידות האביב והסתיו.
העגורים האפורים (Grus grus), לעומתן, מגיעים בעיקר לחריפה בישראל, נשארים בה ומהווים מחזה מרהיב באגמון החולה, שם מתאספים עשרות אלפי פרטים בחורף.
דורסים כמו עיט צפרדעים (Clanga clanga, לשעבר Aquila clanga) והעיט השחור (Clanga pomarina, לשעבר Aquila pomarina) עוברים גם הם בשמי הארץ בדרכם לאפריקה.
לצד היופי הרב של להקות ענק שנודדות בשמיים, ישנו אתגר מעניין הקשור לנדידת הציפורים בישראל. מדובר בהתנגשות בין צורכי הציפורים לצרכי האדם. חיל האוויר הישראלי, למשל, נאלץ להתמודד עם בעיית התנגשויות בין מטוסים לציפורים נודדות. כתוצאה מכך, ישראל פיתחה טכנולוגיות מתקדמות לחיזוי תנועת הציפורים ולמניעת תאונות והפכה למובילה עולמית בתחום זה.
האקולוגיה הייחודית של ישראל, בצירוף מיקומה הגיאוגרפי, הפכו אותה למעבדת שדה טבעית לחקר תופעת הנדידה. בעידן של שינויי אקלים גלובליים, ישראל מספקת תובנות חיוניות על השפעת התחממות כדור הארץ על דפוסי הנדידה. חוקרים כבר מזהים שינויים בעיתוי הנדידה ובמסלולי המעבר של מינים מסוימים, נתונים המסייעים להבנת ההשלכות הרחבות יותר של שינויי האקלים על המערכות האקולוגיות העולמיות.
הכירו את הציפורים העוברות בישראל לקראת החורף בתגית "ציפורים חורפות".
הנה הצפרים, חובבי הציפורים בישראל (עברית):
https://youtu.be/BhaNF4c_fkk
ציפורים חורפות:
https://youtu.be/Y4TatPMX_1U
מרכז צפרות ב... תל אביב (ללא מילים):
https://youtu.be/svDGRX7i8ic
על הצפרים המתעוררים לצפות בהתעוררות העגורים (עברית):
https://youtu.be/78E8Q8cjPZQ
ציפורי ישראל - לילדים (עברית):
https://youtu.be/Da1ilXHlCnQ?long=yes
וסרט תיעודי על הצפרים והציפורים הנודדות (עברית):
https://youtu.be/Wna7EH-nhjA?long=yes
יַרְגָּזִי מָצוּי (Parus major) היא ציפור שיר קטנה ונפוצה שמעופפת בזריזות וניזונה מחרקים.
מה שמעניין כאן זו העובדה שעצים תחת התקפת חרקים מפעילים מערכת הגנה ביולוגית מתוחכמת שנחשפה במחקר שפורסם בכתב העת ה"אקולוגי לטרס" (Ecology Letters).
מסתבר שכאשר זחלים תוקפים את העלים העצים מפרישים חומרי ריח ייחודיים המתפקדים כאות מצוקה כימי. האותות הללו מושכים מיני ציפורים שצדים את אותם מזיקים ובכך גם יוצרים שיתוף פעולה לא מודע בין הצומח לעולם החי.
הירגזי המצוי, אחד ממשפחת הירגזיים (Tit או Paridae), מצליח להבחין בין עצי תפוח שנגועים בזחלי עש לבין עצים בריאים, גם כאשר לא ניתן לראות את הזחלים או את הנזק הפיזי לעלווה. מכאן שההבחנה נעשתה באמצעות חוש הריח בלבד, מה שמעיד על רגישות חושית גבוהה במיוחד.
התגלית הזו מרחיבה את ההבנה שלנו על תקשורת בין מינים בטבע. בעוד שכבר היה ידוע שצמחים מפרישים חומרים כימיים המושכים חרקים טורפים, זו הפעם הראשונה שמוכח שאותות כימיים כאלה משפיעים גם על יונקי חלב ועופות.
ההשלכות של התגלית חשובות במיוחד כי ציפורים נחשבות למדבירות יעילות הרבה יותר מחרקים טורפים, בזכות היכולת שלהן לסרוק שטחים נרחבים ולהגיע במהירות למקורות מזון.
המנגנון הזה מדגים את המורכבות האבולוציונית של קשרי הגומלין באקוסיסטמות. עץ שמצליח לזמן לעזרתו ציפורים באמצעות פיזור ריח מדויק עשוי להינצל מנזק כבד ואפילו מכיליון מוחלט, מה שמקנה לו יתרון הישרדותי משמעותי.
הנה חייו של הירגזי המצוי:
https://youtu.be/9KWBSdqypHI
הירגזי אוכל מהעץ:
https://youtu.be/RSIeUYqIs4E
ירגזי בטבע:
https://youtu.be/E4O4cvAv1pA
שירת הירגזי מצוי:
https://youtu.be/meTo2kdAsGc
וירגזי מקנן בתוך העץ:
https://youtu.be/QYcALyY32UA
בשנת 2008 ולאחר הליך בחירה ארוך שכונה "תחרות הציפור של המדינה" ואורגן על-ידי החברה להגנת הטבע, הכריז נשיא המדינה שמעון פרס על הדוכיפת (Hoopoe) כציפור הלאומית של ישראל.
אבל הדוכיפת, במקביל, היא שנואת נפשם של ציידי הציפורים. כשהיא נמצאת במצב של לחץ, היא מסוגלת להזריק נוזל מסריח מהכיס שלה כמנגנון הגנה. זו תכונה מרגיזה שהפכה אותה פחות אהובה בעיני הצייד שרוצה לשוב הביתה ללא ריח רע בבגדיו.
אך הציפור המיוחדת הזו מתהדרת בשורה נדירה של נוצות, במעין כתר על ראשה. שאר נוצותיה הן בצבעי זהוב-קינמון, עם פסים שחורים ולבנים בכנפיים ובזנב.
מאפיין ייחודי של הדוכיפת הוא הקול שלה - קריאה חוזרת ונשנית של "הוּפ הוּפ הוּפ", שממנה גם נגזר שמה.
זוהי ציפור קרקע שמתמחה בחיפוש חרקים, זחלים ותולעים בעזרת מקורה הארוך והמעוקל.
הדוכיפת נודדת ועוברת דרך ישראל בדרכה בין אירופה לאפריקה, אך חלק מהאוכלוסייה מקנן גם בארץ. היא מעדיפה שטחים פתוחים, עם עצים בודדים ומקננת בחורים שבגזעי עצים או בקירות.
בתרבויות העבר השונות זכתה הדוכיפת להערכה רבה. במצרים העתיקה היא הייתה סמל של ברכה, הסינים רואים בה סמל של אושר וברכה. באיסלאם היא נחשבת לציפור חכמה שבעבר העבירה מסרים בין המלך שלמה למלכת שבא.
הנה שיר הדוכיפת עם תכונותיה ותודותיה לבחירה כציפור הלאומית (עברית):
https://youtu.be/87JDAVEBrXg
קריאת הדוכיפת המקסימה:
https://youtu.be/8vNj9FM6g4Y
מנגנון ההגנה נגד טורפים וציידים:
https://youtu.be/Nch_6t2Gcjg
תכונות הדוכיפת:
https://youtu.be/XmZy3HnAJZw
ציפורים חורפות
עֶפרוֹנִי (Alaudidae או Lark) הוא היהלום הקטן של הציפורים ומתמחה באכילת זרעים של צמחי בר.
זוהי ציפור זמר קטנה ויפה שעוברת שינויים מרשימים בחילופי עונות. אם בעונת הרבייה יש לזכר חזה אדום-וורוד בולט וראש אפור, בחורף מתעמעמים צבעיו והופכים לחומים ואפורים.
העפרוני, השייך למשפחת החוחליתיים, מעדיף שטחים פתוחים עם שיחייה נמוכה, אזורים חקלאיים ושולי יישובים. הוא בונה קן קטן ומוקפד בשיח נמוך, בדרך כלל לא גבוה מ-2 מטרים מהקרקע.
עפרונן קצר אצבעות נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל.
התזונה שלו, כאמור, מבוססת כמעט לחלוטין על זרעים של צמחי בר - דרדר, חוח, כחלית ותלתן,. הוא משחק תפקיד חשוב בהפצת זרעים במערכות אקולוגיות טבעיות.
לא סתם העפרוני מופיע בשיר המפורסם "מקהלה עליזה". הוא חי בקבוצות קטנות ונוהג להקים מעין "מועדוני זמר" שמורכבים מציפורים - כמה זכרים שרים ביחד מאותו מקום, בוקר אחרי בוקר. השירה שלו מתאפיינת בצלילים נמוכים ומלודיים עם הרבה וריאציות.
גם בתרבות הבריטית העפרוני זוכה להערכה מיוחדת ונחשב לאחת מציפורי השיר היפות באירופה. במאה ה-19 הוא היה ציפור כלוב פופולרית בזכות שירתו הנעימה.
הנה על העפרוני:
https://youtu.be/SkCzgWDpHfw
ציוץ העפרוני:
https://youtu.be/zooyNH5KmLU
עפרוני מצויץ מצייץ:
https://youtu.be/YqpEJX8plT0
על העפרוני של דרום אפריקה:
https://youtu.be/XHgefULJ6ZQ
וציוץ של עפרוני מדבר:
https://youtu.be/Klv-PSQJNbI
הנחליאלי (Wagtail ובשמו המדעי Motacilla) הוא ציפור שיר קטנה וחום-אפרפרה, דקת-גו ומקור, לא בולטת במיוחד מבחינה ויזואלית, אך מפורסמת בכל העולם בזכות שירתה המרהיבה.
את השם העברי "נחליאלי" העניק לו מנדלי מוכר ספרים, בספרו "תולדות הטבע" משנת 1886. הסיבה שהוא מקנן בסמוך לקרקע, בתוך שיחים עבותים וליד מקור מים, כמו גדות הנחלים ומכאן ה"נחל" שבו מתחיל השם. את הקן, אגב, הוא בונה מחומרים צמחיים ומרפד אותם בנוצות ושיער.
הנחליאלי הצהוב נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל. הוא שייך למשפחת הקיכליים והוא בעל אחד מהרפרטוארים המוסיקליים העשירים בעולם הציפורים.
בגודל של דרור, עם זנב ורגליים ארוכים משלו, הנחליאלי מתעופף בקלילות ומעדיף סבכים צפופים, יערות גלריה ואזורי מעיינות. נוצות הזנב שלו נעות ללא הפסקה בזמן ההליכה. הוא ניזון מחרקים קטנים, זחלים ועכבישים שהוא צד בעיקר בשעות הדמדומים והלילה. בסתיו הוא מוסיף לתפריט גם פירות רכים וגרגרים.
אחרי דגירה של שבועיים מטילה נקבת הנחליאלי בין 4 ל-7 ביצים בכל הטלה ואז מאכילה את הגוזלים עד שהם גדלים ועוזבים את הקן.
אבל תופעה הכי מרהיבה היא השירה של הנחליאלי. הוא שר בעיקר בלילות, במיוחד באביב ובתחילת הקיץ. והוא גם אלוף החיקויים, שמסוגל לייצר למעלה מ-200 תווים שונים ולחקות קולות של מגוון מיני ציפורים אחרים.
בתרבות המערבית הנחליאלי הפך לסמל של רומנטיקה ויופי מוסיקלי. שייקספיר (Shakespeare) הזכיר אותו ב"רומיאו ויוליה" והמשורר הנודע קיטס (Keats), ג'ון קיטס, כתב עליו שיר שנחשב לאחד מפסגות השירה האנגלית. גם במיתולוגיה היוונית הנחליאלי מככב וקשור למיתוס של פילומלה (Philomela) שהפכה לציפור.
הנה הנחליאלים למיניהם (עברית):
https://youtu.be/yl-jCShyJts
על הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/LInV6R9mS6E
הנחליאלי האפור:
https://youtu.be/hnR195RXNCI
ציוציו של הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/bdWCMw2gCfg
השיר "נחליאלי קטן" בביצוע יפה ירקוני (עברית):
https://youtu.be/CtByO418xBE
ו"נחליאלי" של מתי כספי (עברית):
https://youtu.be/NrDpGlYrmHo
יש סיפור מפורסם על המלחין האוסטרי הנודע מוצרט, שכדי ללמוד משירת הציפורים הוא קנה לו זרזיר. שירת הזרזירים היא ייחודית.
ואכן, הזרזירים משתמשים בקולם המגוון, שכולל ציוצים, המהומים, שריקות, זמזומים ונקישות. את כל אלה הם משמיעים לאורך כל השנה, חוץ מתקופת חידוש הניצוי, במעבר העונות.
צלילי שירת הזרזיר בשעת המעוף נשמעים כמו "קווויררררר", בעוד הם מוחלפים בציוץ צ'יפ, כשהוא מתריע לחבריו ללהקת הזרזירים כשהוא רואה טורפים.
לא רבים יודעים שהזרזיר הוא גם חקיין מצוין. הוא יכול לחקות בקולו שלל בעלי חיים, מחתולים וצפרדעים ועד עופות שונים. כשהוא חי בקרבת בני אדם הוא גם מחקה קולות של מכשירים מכניים או חשמליים ואפילו קולות של בני אדם.
הנה הזרזירים שרים:
https://youtu.be/vFmk-RfZaY8
זרזיר אירופי מדבר בחיקוי:
https://youtu.be/yhBaVInb3jI
כך מזהים זרזיר:
https://youtu.be/ypoPyoUn9CY
מעוף היפהפה שלהם:
https://youtu.be/QOGCSBh3kmM
שגם למעוף הזה יש סאונד משלו:
https://youtu.be/V4f_1_r80RY
עופות הקורמורן (Cormorant) הם עופות מים, שאוכלים דגים ונחשבים לציידי דגים מעולים.
משפחת הקורמורניים כוללים 38 מינים של עופות מים. אחד הבולטים שבהם הוא הקורמורן הגדול. זהו עוף ימי גדול, שחי בבתי גידול מועדפים כמו אגמים, מקווי מים יבשתיים, שפכי נהרות וחופי ים.
עיקר תפוצתו הגיאוגרפית של הקורמורן לסוגיו היא באוקיינוס האטלנטי, בחופי דרום וצפון אפריקה ובאירופה המערבית, כולל איסלנד וגרינלנד. לישראל הוא מגיע כציפור חורפת, בנדידה מארצות הקור שבצפון.
הקורמורן אוכל דגים, שאותם הוא צד בצלילה אל מתחת לפני המים. מבנה כפות רגליו מאפשר לו צלילה יעילה וציד מצוין.
יכולת ציד מעולה זו של דגים לא נעלמה מעיניהם של הדייגים היפנים והסינים ועוד מימי קדם הם מאמנים את הקורמורנים לסייע להם בלכידת הדגים.
במקומות שונים ביפאן ובסין מהווה הדיג הלילי בעזרת הקורמורנים אטרקציה תיירותית של ממש. קראו על כך בתגית "קורמורנים דייגים".
הנה הקורמורן טורף:
https://youtu.be/3n9xy6yqQ9U
פרט נדיר בחוף אשקלון:
https://youtu.be/s9yGRj0Dj00
צד מתחת למים:
https://youtu.be/rF5gAUJUZXA
דייגים מנצלים את יכולות הקורמורנים ולוקחים את הדגים מפיהם:
https://youtu.be/Um6kcV6z1yc
וסרטון תיעודי קצר על השימוש בו לדיג בסין:
https://youtu.be/1ua9SKVee18?long=yes
חסידות (Storks), אותו עוף ארוך רגליים ומקור, הם מהעופות המרתקים ביותר בטבע ולאו דווקא בגלל העניין של איך באים ילדים לעולם.
לא פעם אפשר לראות מאות ציפורים ענקיות, עם מוטת כנפיים של 3 מטרים, המרחפות בשמיים ללא כל תנועת כנפיים. כך נראות החסידות בטיסתן המדהימה, כשהן משתמשות בזרמי אוויר חמים עולים בדרך מופלאה שכמעט אין דומה לה בעולם הציפורים.
החסידות שייכות למשפחת החסידתיים (Ciconiidae), משפחה הכוללת כ-20 מינים הפזורים ברחבי העולם. הן ציפורי מים גדולות בעלות רגליים ארוכות, צוואר מוארך ומקור חזק שמשמש אותן לציד דגים וצפרדעים באזורי ביצות.
הניגוד החד בין הנוצות הלבנות לשחורות אצל רוב המינים הופך אותן לבלתי נשכחות במראה שלהן. אגב, זו החסידה הלבנה (White Stork) שעל פי האגדה האירופאית המפורסמת מביאה תינוקות לעולם.
הסוד למעופן המרהיב של החסידות הוא טכניקת הטיסה הגולשת (Soaring) שלהן. בניגוד לציפורים רבות שמנפנפות בכנפיים ללא הרף, החסידות מומחיות בלנצל זרמי אוויר חמים עולים (Thermals), באמצעותם הן עולות לגבהים רבים מבלי להוציא כמעט אנרגיה. בשיטה זו הן יכולות לטוס מאות קילומטרים ביום תוך שימוש מינימלי בתנועת כנפיים אקטיבית.
כמו בעלי כנף רבים, נדידת החסידות היא אחד המופעים המרהיבים בעולם הטבע. בכל סתיו עוברות החסידות הלבנות ממרכז אירופה מסע של אלפי קילומטרים לאפריקה. המסלול המזרחי עובר דרך הבוספורוס ושמי ישראל, בעוד מסלול מערבי נוסף עובר דרך גיברלטר.
מדינת ישראל נמצאת על נתיב נדידה מרכזי של מאות אלפי חסידות העוברות בעונות הנדידה, והשמיים מתמלאים בלהקות אדירות של אלפי ציפורים המרחפות יחד ועוצרות כאן למנוחה, אוכל ושתייה.
החסידות הן חד-זוגיות וכל כך נאמנות שזוגות רבים חוזרים לאותו קן שנה אחר שנה. הקנים הענקיים, שנבנים לרוב על גגות או עמודי חשמל, יכולים להגיע למשקל של עשרות קילוגרמים אחרי שנים של שימוש והם הפכו לסמל קבוע בעיירות רבות באירופה.
הנה החסידה לילדים (עברית):
https://youtu.be/sWfpf_yX--w
החסידות באגמון החולה (ללא מילים):
https://youtu.be/dkr6jHYHzOQ
כך משיגה החסידה מזון (עברית):
https://youtu.be/FJqF2aBTnFQ
זוג חסידות בקן הגדול:
https://youtu.be/wMHDD4xgmko
חסידות עוצרות בארץ במהלך הנדידה (ללא מילים):
https://youtu.be/mA_LWcnjY4g
בחיוך - חסידות עוצרות בדיוטי פרי (עברית):
https://youtu.be/CcBn6dBIpks
וסרט תיעודי קצר על החסידות (מתורגם):
https://youtu.be/9VYZ5KoQk5Q?long=yes
למה אומרים לילדים שהחסידה מביאה תינוקות?
באירופה הצפונית כשילדים קטנים שואלים "מאיפה באתי?" כבר מאות שנים שהורים עונים את אותה תשובה: החסידה היא שהביאה אותך.
המסורת הזו מקורה בגרמניה, הולנד ודנמרק. היא קשורה לחסידה הלבנה (White Stork), ציפור או עוף נודד שכל אביב שבה מאפריקה לאירופה.
אבל למה דווקא חסידה ולא עוף או בעל חיים אחר? למה לא חתול או טווס דווקא?
אז החסידה נוחתת באירופה בחודשי מרץ ואפריל, בדיוק כשהטבע שב ומתעורר מתרדמת החורף. היא בונה קנים ענקיים על גגות בתים, מגדלים וארובות. האירופאים ראו בהגעתה מאז ומתמיד כסימן לפוריות, מזל טוב והתחדשות.
יש כאן צירוף מקרים ואולי לא ממש: אותם חודשים שבהם שבות החסידות, חודשי מרץ-אפריל, הם גם התקופה שבה נולדים הרבה תינוקות, לפחות לפי תרבויות האליליות של השבטים הגרמאנים בהם חגגו ביום הארוך בשנה, ה-21 ביוני, בפסטיבלים וחתונות.
הריונות שהתחילו אז מסתיימים לרוב במרץ או אפריל. סביר שהקשר הזה בזמנים, הוא שככל הנראה יצר את הקשר לחסידות שבדיוק באותם חודשים שבות מהדרום לאירופה.
במאה ה-19, ב-1839 אם להיות מדויקים, התגבש המיתוס בגרמניה. הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן (Hans Christian Andersen) פרסם אז את הסיפור "החסידות" (The Storks). בספר זה מביאות החסידות תינוקות להוריהם. מביצות, מעיינות ובריכות מים למשפחות שראויות לכך. הסיפור הזה היה להיט אדיר. הוא תורגם לעשרות שפות והפך למיתוס שמתפשט לכל אירופה.
ויש עוד סיבות שזו דווקא החסידה. מלבד העונתיות, יש לה גם לא מעט תכונות מיוחדות. למשל היותה עוף גדול ובולט וגם מונוגמי, עם אותו בן זוג, כי זוג חסידות נשאר ביחד לכל החיים. שנה אחר שנה, הם חוזרים ושבים לאותו קן והם גם מטפלים בגוזליהם במסירות מרשימה ובמשך תקופה ממושכת.
התכונות הללו הם שהפכו את החסידה לסמל שקשור בפולקלור עם משפחתיות וילודה, סמל של משפחה, נאמנות ואהבה הורית. החסידה גם נראית מלכותית עם נוצותיה הלבנות, המקור האדום והארוך והרגליים האדומות והארוכות שלה. היא לא מפחידה כמו ציפורי דורס אלא להיפך - מעוררת חיבה והערצה.
במסורת הגרמנית אמרו שהחסידה מוצאת תינוקות ליד מעיינות, ביצות או בריכות. בתרבויות פגאניות עתיקות המקומות האלה נחשבו מקודשים. המים היו סמל של חיים, טוהר ולידה מחדש. החסידה שימשה כמתווכת בין העולם הטבעי לאנושי.
האמונה התפשטה לכל אירופה, עם גרסאות מקומיות משעשעות. בהולנד הניחו צלחת סוכר על אדן החלון כדי לפתות את החסידה להביא אליהם תינוק. בפולין שמו פרוסת לחם עם מלח. בדנמרק תלו שלט על הדלת כשנולד תינוק, עם תמונה של חסידה.
הסיפור היה שימושי במיוחד בתקופה שבה מין היה טאבו חברתי. במקום להסביר לילדים בני 5 על רבייה אנושית, הורים סיפרו להם על ציפור קסומה שמביאה אותם לעולם. זה היה פשוט, יפה ומספק. זו הסיבה שהמסורת הציורית הזו שרדה עד היום, גם בעידן של פתיחות רבה יותר לעניין הרבייה.
בגרמניה ובסקנדינביה עדיין רואים קישוטי חסידות בחדרי תינוקות ועל כרטיסי ברכה ללידה. החסידה הפכה לחלק בלתי נפרד מהדימוי התרבותי של לידה והורות באירופה הצפונית ולמעה במרבית העולם המערבי.
האמונה המקסימה על החסידה והתינוק שמביאה איתה:
https://youtu.be/CXgh1OIrGAQ
פרסומת לבית חולים ליולדות:
https://youtu.be/YxWILmQ9BOE
וחסידות בטבע:
https://youtu.be/dkr6jHYHzOQ
ובחיוך רואים את זה בזהו זה (עברית):
https://youtu.be/bmTlF2r_NAE?t=18m56s&end=23m13s
באירופה הצפונית כשילדים קטנים שואלים "מאיפה באתי?" כבר מאות שנים שהורים עונים את אותה תשובה: החסידה היא שהביאה אותך.
המסורת הזו מקורה בגרמניה, הולנד ודנמרק. היא קשורה לחסידה הלבנה (White Stork), ציפור או עוף נודד שכל אביב שבה מאפריקה לאירופה.
אבל למה דווקא חסידה ולא עוף או בעל חיים אחר? למה לא חתול או טווס דווקא?
אז החסידה נוחתת באירופה בחודשי מרץ ואפריל, בדיוק כשהטבע שב ומתעורר מתרדמת החורף. היא בונה קנים ענקיים על גגות בתים, מגדלים וארובות. האירופאים ראו בהגעתה מאז ומתמיד כסימן לפוריות, מזל טוב והתחדשות.
יש כאן צירוף מקרים ואולי לא ממש: אותם חודשים שבהם שבות החסידות, חודשי מרץ-אפריל, הם גם התקופה שבה נולדים הרבה תינוקות, לפחות לפי תרבויות האליליות של השבטים הגרמאנים בהם חגגו ביום הארוך בשנה, ה-21 ביוני, בפסטיבלים וחתונות.
הריונות שהתחילו אז מסתיימים לרוב במרץ או אפריל. סביר שהקשר הזה בזמנים, הוא שככל הנראה יצר את הקשר לחסידות שבדיוק באותם חודשים שבות מהדרום לאירופה.
במאה ה-19, ב-1839 אם להיות מדויקים, התגבש המיתוס בגרמניה. הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן (Hans Christian Andersen) פרסם אז את הסיפור "החסידות" (The Storks). בספר זה מביאות החסידות תינוקות להוריהם. מביצות, מעיינות ובריכות מים למשפחות שראויות לכך. הסיפור הזה היה להיט אדיר. הוא תורגם לעשרות שפות והפך למיתוס שמתפשט לכל אירופה.
ויש עוד סיבות שזו דווקא החסידה. מלבד העונתיות, יש לה גם לא מעט תכונות מיוחדות. למשל היותה עוף גדול ובולט וגם מונוגמי, עם אותו בן זוג, כי זוג חסידות נשאר ביחד לכל החיים. שנה אחר שנה, הם חוזרים ושבים לאותו קן והם גם מטפלים בגוזליהם במסירות מרשימה ובמשך תקופה ממושכת.
התכונות הללו הם שהפכו את החסידה לסמל שקשור בפולקלור עם משפחתיות וילודה, סמל של משפחה, נאמנות ואהבה הורית. החסידה גם נראית מלכותית עם נוצותיה הלבנות, המקור האדום והארוך והרגליים האדומות והארוכות שלה. היא לא מפחידה כמו ציפורי דורס אלא להיפך - מעוררת חיבה והערצה.
במסורת הגרמנית אמרו שהחסידה מוצאת תינוקות ליד מעיינות, ביצות או בריכות. בתרבויות פגאניות עתיקות המקומות האלה נחשבו מקודשים. המים היו סמל של חיים, טוהר ולידה מחדש. החסידה שימשה כמתווכת בין העולם הטבעי לאנושי.
האמונה התפשטה לכל אירופה, עם גרסאות מקומיות משעשעות. בהולנד הניחו צלחת סוכר על אדן החלון כדי לפתות את החסידה להביא אליהם תינוק. בפולין שמו פרוסת לחם עם מלח. בדנמרק תלו שלט על הדלת כשנולד תינוק, עם תמונה של חסידה.
הסיפור היה שימושי במיוחד בתקופה שבה מין היה טאבו חברתי. במקום להסביר לילדים בני 5 על רבייה אנושית, הורים סיפרו להם על ציפור קסומה שמביאה אותם לעולם. זה היה פשוט, יפה ומספק. זו הסיבה שהמסורת הציורית הזו שרדה עד היום, גם בעידן של פתיחות רבה יותר לעניין הרבייה.
בגרמניה ובסקנדינביה עדיין רואים קישוטי חסידות בחדרי תינוקות ועל כרטיסי ברכה ללידה. החסידה הפכה לחלק בלתי נפרד מהדימוי התרבותי של לידה והורות באירופה הצפונית ולמעה במרבית העולם המערבי.
האמונה המקסימה על החסידה והתינוק שמביאה איתה:
https://youtu.be/CXgh1OIrGAQ
פרסומת לבית חולים ליולדות:
https://youtu.be/YxWILmQ9BOE
וחסידות בטבע:
https://youtu.be/dkr6jHYHzOQ
ובחיוך רואים את זה בזהו זה (עברית):
https://youtu.be/bmTlF2r_NAE?t=18m56s&end=23m13s
מהם העגורים הנודדים למרחקים ועוצרים אצלנו?
העגורים (Cranes) הם משפחה של עופות גדולים עם צוואר ארוך ובעלי רגליים ארוכות. הם מהעופות הנודדים הכי מרשימים שיש.
אנו בישראל מכירים את העגורים האפורים היטב מעצירתם בארץ. הם עוצרים כאן בנדידתם דרומה לאפריקה לקראת החורף והשיבה באביב לאירופה.
האמת היא שהעגורים ממש מזכירים אותנו, בני האדם. במיוחד כשהם צורחים ללא הפסקה ולא נחים לרגע. כמונו הם גם חיים בזוגיות ומתחברים עם בני המין השני לכל חייהם. למינים שונים של עגוריים יש גינוני חיזור מרהיבים ולרוב הם גם ידועים בקנאותם זה לזה.
הנה העגורים שעוצרים באגמון החולה שבישראל בזמן הנדידה (עברית):
http://youtu.be/EStxNwP_tr8?t=7s
כתבת טלוויזיה בעברית על העגורים העוצרים בארץ במהלך הנדידה לאפריקה (עברית):
https://youtu.be/78E8Q8cjPZQ?long=yes
וסרטון ארוך באנגלית על נדידת העגורים:
http://youtu.be/dvC6xsacncA?long=yes
העגורים (Cranes) הם משפחה של עופות גדולים עם צוואר ארוך ובעלי רגליים ארוכות. הם מהעופות הנודדים הכי מרשימים שיש.
אנו בישראל מכירים את העגורים האפורים היטב מעצירתם בארץ. הם עוצרים כאן בנדידתם דרומה לאפריקה לקראת החורף והשיבה באביב לאירופה.
האמת היא שהעגורים ממש מזכירים אותנו, בני האדם. במיוחד כשהם צורחים ללא הפסקה ולא נחים לרגע. כמונו הם גם חיים בזוגיות ומתחברים עם בני המין השני לכל חייהם. למינים שונים של עגוריים יש גינוני חיזור מרהיבים ולרוב הם גם ידועים בקנאותם זה לזה.
הנה העגורים שעוצרים באגמון החולה שבישראל בזמן הנדידה (עברית):
http://youtu.be/EStxNwP_tr8?t=7s
כתבת טלוויזיה בעברית על העגורים העוצרים בארץ במהלך הנדידה לאפריקה (עברית):
https://youtu.be/78E8Q8cjPZQ?long=yes
וסרטון ארוך באנגלית על נדידת העגורים:
http://youtu.be/dvC6xsacncA?long=yes
מהו הפלמינגו ומה התפקיד של מקורו הארוך?
הפלמינגו (Flamingo) הוא עוף שנולד לבן ובהמשך חייו הוא מקבל את צבעיו, ורוד או אדום במיני הפלמינגו השונים. קולו מזכיר משהו בין קריאת הברווז ובין קולו של החזיר.
את מזונם אוכלים הפלמינגו באגמי מלח, שנמצאים במסלולי הנדידה שלהם. אלו מקורות מים מלוחים, כמו מושבות הקינון שבאגמי קניה ובריכות המלח שליד אילת, בהם חיה כיום בקביעות להקת פלמינגו שהפסיקה לנדוד.
בריכוזי מים כאלה אפשר לראות, לאורך השנה, עשרות אלפי פלמינגו שאוכלים ומקננים ביחד. ניתן לראותם עומדים על רגל אחת, כדי לשמור על טמפרטורת גופם.
לפלמינגו מקור עם "למלות" צמודות למקור, איברים ליד השיניים שמזכירים מסרק ומשמשים כמתקן סינון טבעי למזון. באמצעותם מפריד הפלמינגו בזמן האוכל בין המים לסרטנים ואצות שנמצאים בהם, חלקם קטנים ואפילו מיקרוסקופיים והם שמהווים את מזונו העיקרי.
לחסילונים המיקרוסקופיים הללו, סוג זעיר של סרטנים או שרימפס, חייב הפלמינגו את צבעו הכתום-ורוד. למעשה, אלו החסילונים שמעניקים לו את פיגמנט הבטא-קרוטן, המקנה לו את הגוון המיוחד שלו (ראו בתגית "פלמינגו, צבע").
הצבע הזה מסייע לפלמינגו בתהליך החיזור והרבייה. בגני חיות, כדי שצבעו לא ידהה ויהפוך לבן, מאזנים את מזונו של הפלמינגו בירקות המכילים הרבה בטא-קרוטן כמו גזר, סלק וגמבה.
את הקן בונים הזכר והנקבה של הפלמינגו בשטח בוצי. הקן הוא מעין "גבעה" קטנה של בוץ, בגובה של כ-30 סנטימטרים. הנקבה מטילה עליה ביצה אחת ושני ההורים דוגרים עליה במשך חודש, עד שהגוזל בוקע.
החוקרים סבורים שהפלמינגו הוא "עוף החול" המיתולוגי של המצרים הקדומים, הידוע כ"פניקס".
על שם הגוון האדום-ורוד שלו הוא קיבל את שמו "פלמינגו", מילה שפירושה בפורטוגזית "להבה".
בעברית הוא קיבל את השם שְׁקִיטָן, שבא משמו הארמי על שום צווארו הכפוף - במקורות חז"ל "צוואר שָׁקוּט" הוא צוואר נטוי ושקוע. הסבר אחר מציע את השורש שק"ט, שנקשר לעוף שעמידתו זמן ממושך בתנוחה אחת מתפרשת כסימן לשלווה ושקט ומכאן שְׁקִיטָן.
הנה סרטון על הפלמינגו:
https://youtu.be/TT12wCEq0gA?t=56s&end=2m02s
באגם בוגוריה שבאפריקה:
https://youtu.be/7qfoFcBLsCI
פלמינגו מצוי בשעת הארוחה:
https://youtu.be/Q0Ssx9XUyck
ריקוד החיזור של הפלמינגו בהרי האנדים:
https://youtu.be/KW8GX2n4qbY
והעיט, שהוא הטורף העיקרי של הפלמינגו:
https://youtu.be/2BqV2Adr3hI
הפלמינגו (Flamingo) הוא עוף שנולד לבן ובהמשך חייו הוא מקבל את צבעיו, ורוד או אדום במיני הפלמינגו השונים. קולו מזכיר משהו בין קריאת הברווז ובין קולו של החזיר.
את מזונם אוכלים הפלמינגו באגמי מלח, שנמצאים במסלולי הנדידה שלהם. אלו מקורות מים מלוחים, כמו מושבות הקינון שבאגמי קניה ובריכות המלח שליד אילת, בהם חיה כיום בקביעות להקת פלמינגו שהפסיקה לנדוד.
בריכוזי מים כאלה אפשר לראות, לאורך השנה, עשרות אלפי פלמינגו שאוכלים ומקננים ביחד. ניתן לראותם עומדים על רגל אחת, כדי לשמור על טמפרטורת גופם.
לפלמינגו מקור עם "למלות" צמודות למקור, איברים ליד השיניים שמזכירים מסרק ומשמשים כמתקן סינון טבעי למזון. באמצעותם מפריד הפלמינגו בזמן האוכל בין המים לסרטנים ואצות שנמצאים בהם, חלקם קטנים ואפילו מיקרוסקופיים והם שמהווים את מזונו העיקרי.
לחסילונים המיקרוסקופיים הללו, סוג זעיר של סרטנים או שרימפס, חייב הפלמינגו את צבעו הכתום-ורוד. למעשה, אלו החסילונים שמעניקים לו את פיגמנט הבטא-קרוטן, המקנה לו את הגוון המיוחד שלו (ראו בתגית "פלמינגו, צבע").
הצבע הזה מסייע לפלמינגו בתהליך החיזור והרבייה. בגני חיות, כדי שצבעו לא ידהה ויהפוך לבן, מאזנים את מזונו של הפלמינגו בירקות המכילים הרבה בטא-קרוטן כמו גזר, סלק וגמבה.
את הקן בונים הזכר והנקבה של הפלמינגו בשטח בוצי. הקן הוא מעין "גבעה" קטנה של בוץ, בגובה של כ-30 סנטימטרים. הנקבה מטילה עליה ביצה אחת ושני ההורים דוגרים עליה במשך חודש, עד שהגוזל בוקע.
החוקרים סבורים שהפלמינגו הוא "עוף החול" המיתולוגי של המצרים הקדומים, הידוע כ"פניקס".
על שם הגוון האדום-ורוד שלו הוא קיבל את שמו "פלמינגו", מילה שפירושה בפורטוגזית "להבה".
בעברית הוא קיבל את השם שְׁקִיטָן, שבא משמו הארמי על שום צווארו הכפוף - במקורות חז"ל "צוואר שָׁקוּט" הוא צוואר נטוי ושקוע. הסבר אחר מציע את השורש שק"ט, שנקשר לעוף שעמידתו זמן ממושך בתנוחה אחת מתפרשת כסימן לשלווה ושקט ומכאן שְׁקִיטָן.
הנה סרטון על הפלמינגו:
https://youtu.be/TT12wCEq0gA?t=56s&end=2m02s
באגם בוגוריה שבאפריקה:
https://youtu.be/7qfoFcBLsCI
פלמינגו מצוי בשעת הארוחה:
https://youtu.be/Q0Ssx9XUyck
ריקוד החיזור של הפלמינגו בהרי האנדים:
https://youtu.be/KW8GX2n4qbY
והעיט, שהוא הטורף העיקרי של הפלמינגו:
https://youtu.be/2BqV2Adr3hI
מה מיוחד בנחילי הזרזירים שבשמיים?
הם הפולשים האולטימטיביים, הברברים של עולם הציפורים, טייסים ידועים בדיוקם וחברי להקות ענק עם התנהגות של ענן שחור ומרחף כמו שמלה כהה של רקדנית בשמיים.
אלו הם הזרזירים (starling), עוף חברותי שנע בלהקות גדולות, נחילים של אלפי פריטים שיודע כקבוצה טריק אחד בלבד, אבל הוא כל כך מדהים שהוא עצמו תופעה טבעית לא פחות ממופלאה.
לעניין הזה קוראים לזה מעוף הזרזירים. זהו מעוף של להקות זרזירים ענקיות, נחיל עצום היוצר ענן שחור של ציפורים, ענן הנע במהירות בשמיים כמו היה איזו חללית משונה מכוכב אחר. בתיאום מרהיב ומושלם בין כל פרטי הלהקה יוצר כל כמה רגעים ענן הציפורים צורה חדשה ומעופף לכיוון אחר.
המעוף המשותף הזה שלהם הוא אחד הדברים היפים בעולם הציפורים. כמו נחילי הסרדינים העצומים שנעים מתחת לפני המים כאיוושות וגלים כהים ואדירים, כך נראות להקות הזרזירים העצומות באוויר, כמו ענן שחור ומהיר להפליא המשייט לו ברקיע, במעין מחול בלתי נתפס.
חוץ מלהתרבות, לנדוד ולהשיג מזון כשלא פעם הם אף גורמים נזק לשדות, הזרזירים מבצעים בלהקות הענק מגוון של תרגילי תעופה מדהימים, בדרך כלל לפנות ערב. רבים כבר מזהים את הענן השחור של להקות הזרזירים, המשנה כהרף עין את כיוון התעופה ויוצר צורות מרהיבות בשמיים.
ההסבר האבולוציוני המקובל למעוף המיוחד של הזרזירים בעולם הציפורים הוא הצורך להתגונן מעופות דורסים, שכמו כל טורף בעולם הטבע מנסים לבודד זרזירים או לאתר את הזרזירים החלשים יותר לטרף.
נחיל כמו זה, המבצע פניות חדות בהפתעה ומשנה צורה כל הזמן, מקשה על הטורף לצוד או להתרכז בזרזיר בודד. כשנפתחת הלהקה מצורת גוש למניפה, למשל, היא יוצרת משב רוח שמטיל את העוף הדורס על גבו.
הנה זרזיר אירופי מדבר בחיקוי:
https://youtu.be/yhBaVInb3jI
כך מזהים זרזיר:
https://youtu.be/ypoPyoUn9CY
הזרזירים במעוף היפהפה שלהם:
https://youtu.be/QOGCSBh3kmM
שיש לו סאונד מדהים משלו:
https://youtu.be/V4f_1_r80RY
ושרים:
https://youtu.be/vFmk-RfZaY8
הם הפולשים האולטימטיביים, הברברים של עולם הציפורים, טייסים ידועים בדיוקם וחברי להקות ענק עם התנהגות של ענן שחור ומרחף כמו שמלה כהה של רקדנית בשמיים.
אלו הם הזרזירים (starling), עוף חברותי שנע בלהקות גדולות, נחילים של אלפי פריטים שיודע כקבוצה טריק אחד בלבד, אבל הוא כל כך מדהים שהוא עצמו תופעה טבעית לא פחות ממופלאה.
לעניין הזה קוראים לזה מעוף הזרזירים. זהו מעוף של להקות זרזירים ענקיות, נחיל עצום היוצר ענן שחור של ציפורים, ענן הנע במהירות בשמיים כמו היה איזו חללית משונה מכוכב אחר. בתיאום מרהיב ומושלם בין כל פרטי הלהקה יוצר כל כמה רגעים ענן הציפורים צורה חדשה ומעופף לכיוון אחר.
המעוף המשותף הזה שלהם הוא אחד הדברים היפים בעולם הציפורים. כמו נחילי הסרדינים העצומים שנעים מתחת לפני המים כאיוושות וגלים כהים ואדירים, כך נראות להקות הזרזירים העצומות באוויר, כמו ענן שחור ומהיר להפליא המשייט לו ברקיע, במעין מחול בלתי נתפס.
חוץ מלהתרבות, לנדוד ולהשיג מזון כשלא פעם הם אף גורמים נזק לשדות, הזרזירים מבצעים בלהקות הענק מגוון של תרגילי תעופה מדהימים, בדרך כלל לפנות ערב. רבים כבר מזהים את הענן השחור של להקות הזרזירים, המשנה כהרף עין את כיוון התעופה ויוצר צורות מרהיבות בשמיים.
ההסבר האבולוציוני המקובל למעוף המיוחד של הזרזירים בעולם הציפורים הוא הצורך להתגונן מעופות דורסים, שכמו כל טורף בעולם הטבע מנסים לבודד זרזירים או לאתר את הזרזירים החלשים יותר לטרף.
נחיל כמו זה, המבצע פניות חדות בהפתעה ומשנה צורה כל הזמן, מקשה על הטורף לצוד או להתרכז בזרזיר בודד. כשנפתחת הלהקה מצורת גוש למניפה, למשל, היא יוצרת משב רוח שמטיל את העוף הדורס על גבו.
הנה זרזיר אירופי מדבר בחיקוי:
https://youtu.be/yhBaVInb3jI
כך מזהים זרזיר:
https://youtu.be/ypoPyoUn9CY
הזרזירים במעוף היפהפה שלהם:
https://youtu.be/QOGCSBh3kmM
שיש לו סאונד מדהים משלו:
https://youtu.be/V4f_1_r80RY
ושרים:
https://youtu.be/vFmk-RfZaY8
