מהי ציפור הפלמינגו?
הפלמינגו (Flamingo) הוא עוף שנולד לבן ובהמשך חייו הוא מקבל את צבעיו, ורוד או אדום במיני הפלמינגו השונים. קולו מזכיר משהו בין קריאת הברווז ובין קולו של החזיר.
את מזונם אוכלים הפלמינגו באגמי מלח, שנמצאים במסלולי הנדידה שלהם. אלו מקורות מים מלוחים, כמו מושבות הקינון שבאגמי קניה ובריכות המלח שליד אילת, בהם חיה כיום בקביעות להקת פלמינגו שהפסיקה לנדוד.
בריכוזי מים כאלה אפשר לראות, לאורך השנה, עשרות אלפי פלמינגו שאוכלים ומקננים ביחד. ניתן לראותם עומדים על רגל אחת, כדי לשמור על טמפרטורת גופם.
לפלמינגו מקור עם "למלות" צמודות למקור, איברים ליד השיניים שמזכירים מסרק ומשמשים כמתקן סינון טבעי למזון. באמצעותם מפריד הפלמינגו בזמן האוכל בין המים לסרטנים ואצות שנמצאים בהם, חלקם קטנים ואפילו מיקרוסקופיים והם שמהווים את מזונו העיקרי.
לחסילונים המיקרוסקופיים הללו, סוג זעיר של סרטנים או שרימפס, חייב הפלמינגו את צבעו הכתום-ורוד. למעשה, אלו החסילונים שמעניקים לו את פיגמנט הבטא-קרוטן, המקנה לו את הגוון המיוחד שלו (ראו בתגית פלמינגו, צבע).
הצבע הזה מסייע לפלמינגו בתהליך החיזור והרבייה. בגני חיות, כדי שצבעו לא ידהה ויהפוך לבן, מאזנים את מזונו של הפלמינגו בירקות המכילים הרבה בטא-קרוטן כמו גזר, סלק וגמבה.
את הקן בונים הזכר והנקבה של הפלמינגו בשטח בוצי. הקן הוא מעין "גבעה" קטנה של בוץ, בגובה של כ-30 סנטימטרים. הנקבה מטילה עליה ביצה אחת ושני ההורים דוגרים עליה במשך חודש, עד שהגוזל בוקע.
החוקרים סבורים שהפלמינגו הוא "עוף החול" המיתולוגי של המצרים הקדומים, הידוע כ"פניקס".
על שם הגוון האדום-ורוד שלו הוא קיבל את שמו "פלמינגו", מילה שפירושה בפורטוגזית "להבה".
בעברית הוא קיבל את השם שְׁקִיטָן, שבא משמו הארמי על שום צווארו הכפוף - במקורות חז"ל "צוואר שָׁקוּט" הוא צוואר נטוי ושקוע. הסבר אחר מציע את השורש שק"ט, שנקשר לעוף שעמידתו זמן ממושך בתנוחה אחת מתפרשת כסימן לשלווה ושקט ומכאן שְׁקִיטָן.
הפלמינגו (Flamingo) הוא עוף שנולד לבן ובהמשך חייו הוא מקבל את צבעיו, ורוד או אדום במיני הפלמינגו השונים. קולו מזכיר משהו בין קריאת הברווז ובין קולו של החזיר.
את מזונם אוכלים הפלמינגו באגמי מלח, שנמצאים במסלולי הנדידה שלהם. אלו מקורות מים מלוחים, כמו מושבות הקינון שבאגמי קניה ובריכות המלח שליד אילת, בהם חיה כיום בקביעות להקת פלמינגו שהפסיקה לנדוד.
בריכוזי מים כאלה אפשר לראות, לאורך השנה, עשרות אלפי פלמינגו שאוכלים ומקננים ביחד. ניתן לראותם עומדים על רגל אחת, כדי לשמור על טמפרטורת גופם.
לפלמינגו מקור עם "למלות" צמודות למקור, איברים ליד השיניים שמזכירים מסרק ומשמשים כמתקן סינון טבעי למזון. באמצעותם מפריד הפלמינגו בזמן האוכל בין המים לסרטנים ואצות שנמצאים בהם, חלקם קטנים ואפילו מיקרוסקופיים והם שמהווים את מזונו העיקרי.
לחסילונים המיקרוסקופיים הללו, סוג זעיר של סרטנים או שרימפס, חייב הפלמינגו את צבעו הכתום-ורוד. למעשה, אלו החסילונים שמעניקים לו את פיגמנט הבטא-קרוטן, המקנה לו את הגוון המיוחד שלו (ראו בתגית פלמינגו, צבע).
הצבע הזה מסייע לפלמינגו בתהליך החיזור והרבייה. בגני חיות, כדי שצבעו לא ידהה ויהפוך לבן, מאזנים את מזונו של הפלמינגו בירקות המכילים הרבה בטא-קרוטן כמו גזר, סלק וגמבה.
את הקן בונים הזכר והנקבה של הפלמינגו בשטח בוצי. הקן הוא מעין "גבעה" קטנה של בוץ, בגובה של כ-30 סנטימטרים. הנקבה מטילה עליה ביצה אחת ושני ההורים דוגרים עליה במשך חודש, עד שהגוזל בוקע.
החוקרים סבורים שהפלמינגו הוא "עוף החול" המיתולוגי של המצרים הקדומים, הידוע כ"פניקס".
על שם הגוון האדום-ורוד שלו הוא קיבל את שמו "פלמינגו", מילה שפירושה בפורטוגזית "להבה".
בעברית הוא קיבל את השם שְׁקִיטָן, שבא משמו הארמי על שום צווארו הכפוף - במקורות חז"ל "צוואר שָׁקוּט" הוא צוואר נטוי ושקוע. הסבר אחר מציע את השורש שק"ט, שנקשר לעוף שעמידתו זמן ממושך בתנוחה אחת מתפרשת כסימן לשלווה ושקט ומכאן שְׁקִיטָן.
