» «
יוקר המחיה
מהו יוקר המחיה ולמה הוא משתנה מארץ לארץ?



אחד הדברים המעיקים בחיי היום יום בישראל הוא יוקר המחיה (Cost of living). הוא שקובע כמה נוכל לקנות ולצרוך מוצרים הדרושים לנו, כדי לשמור על רמת החיים שאליה התרגלנו.

יוקר המחיה או עלות המחיה הם מושגים תאורטיים בכלכלה, המודדים את שווי כוח הקנייה של משקי בית במדינה, עיר, אזור ספציפי וכדומה. במילים אחרות, מודדים בו , את העלות הממוצעת לצריכה.

בכל חברה חלים במשך הזמן שינויים ביוקר המחיה ובמדד המחירים לצרכן, הנקרא גם "מדד יוקר המחיה". עלייה מתמשכת במדדים הללו נקראת "אינפלציה", בעוד ירידה מתמשכת בהם היא "דפלציה".

בהשוואה בין מדינות, ידוע שיוקר המחיה במדינות מפותחות הוא גבוה יותר מזה שבשווקים מתעוררים (מדינות בזינוק) והרבה יותר גבוה מיוקר המחיה במדינות מתפתחות וחלשות כלכלית.

כך ידוע, למשל, שכוח הקנייה במדינות נחשלות שונות באפריקה או באסיה, מאפשר לקנות בעשרה דולרים הרבה יותר מוצרים ושירותים מאלה שנקבל תמורת אותו סכום במדינות אירופה או צפון אמריקה. זאת גם אם זמינות המוצרים ואיכותם במדינות חלשות כלכלית הן נמוכות יותר.

אחד הגורמים המשפיעים על יוקר המחיה הוא ריכוזיות גבוהה. כשהשוק ריכוזי ומעט ידיים מחזיקות את התעשייה והמסחר. הם עושים זאת באמצעות רשתות ענק השייכות למעט בעלים ובאמצעות תאגידי ייצור ענקיים, שהם בעלים של מפעלים שונים המייצרים מוצרים רבים ומגוונים.

ריכוזיות כזו מביאה במרבית המקרים לעליה במחירים. זה קורה מכיוון שהיא מונעת או מקטינה את התחרות במשק או בענף הריכוזי ומשום כך יכולה לקבוע את המחירים הנוחים לה ומכניסים לה סכומי עתק מהכיס הציבורי.


מהו יוקר המחיה? (עברית לילדים)

https://youtu.be/XEgUUK7z77Q


ההשפעה של הריכוזיות על יוקר המחיה (עברית):

http://youtu.be/EKObH5ftyxk


וכתבת טלוויזיה על יוקר המחיה בישראל בהשוואה לברלין ולאירופה (עברית):

https://youtu.be/6_vTmVCs-uI?t=8m22s
תרבות הצריכה
מהי תרבות הצריכה?



בעולם עתיר המוצרים, אנו צורכים הרבה, מהר, מיד וכמה שיותר זול. תרבות הצריכה (Consumer culture) היא מושג שמתייחס למערכת החברתית והכלכלית שמעודדת צריכה של מוצרים ושירותים והופכת את הצריכה הזו, הקניות, לערך מרכזי בחברה המודרנית. בתרבות הזו המושג "שופינג" הוא יותר מאשר קניית מוצרים שאנו צריכים - הוא גם צורת בילוי הנאה ולרבים גם התמכרות של ממש.

המושג משמש לא פעם את המבקרים החברתיים שמתייחסים לצריכה המטורפת של האדם המודרני, במיוחד בעולם המערבי. יש בו ביקורת על הקפיטליזם ועל האופן שבו דוחפים התאגידים הגדולים את הציבור לצריכה האישית המוגזמת והעיוורת, באמצעות פרסום ויצירת ביקוש מלאכותי, על תרבות המותגים שיוצרת קניות מוגזמות של מוצרים יקרים להחריד, רק בזכות שמם של היצרנים, או בזכות השם שהוצמד למוצר.

הביקורת היא גם על האופנה, שגורמת לנו להרגיש שמה שקנינו בשנה שעברה או בשבוע שעבר, הוא מיושן ו"נראה רע", כי ממש היום יצאו מוצרים חדשים, עם עיצוב "עכשווי" שקולע לטעם הכללי הרווח היום. באופן כזה רבים הופכים למה שמכונה "קורבנות אופנה" ומנסים ללא ליאות להדביק את קצב השינויים האופנתיים. כך הם הופכים יותר ויותר שבויים במלכודות הצריכה ואחוזים גבוהים מאד מהכנסתם הפנויה הם נאלצים להקדיש למימון הדבקת הטרנד והאופנה האחרונים.

אם פעם האמהות הן שקנו לילדיהן את מה שנחוץ, היום היצרנים פונים בפרסומות ישירות לילדים ומעבירים להם מסרים על "המוצרים המדהימים" שהם חייבים שיהיו להם. אמריקאי רואה היום 5,000 פרסומות ביום, מרגע שהוא נולד. הן מעבירות לו כיצד חייו צריכים להיות - צריכה וצבירה של מוצרים ושירותים "מדהימים", חלקם סתם לא בריאים וחלקם אלימים, פוגעניים ועוד.

תרבות הצריכה יכולה הייתה להיות רק עניין של תרבות, או פגיעה בתרבות. אבל תרבות הצריכה היא גם מזיקה ופוגעת בכדור הארץ ובחיינו העתידיים ולמעשה גם בחיינו היום. יש מחיר לצריכה המטורפת, שבה אנו קונים דברים מיותרים, מייצרים זבל בכמויות ענק ומשלמים לחברות שמקימות מפעלי ענק מזהמים ופוגעים בכדור הארץ ובאיכות חיינו.

תרבות צריכה זו גם גורמת לאוכלוסיות ענקיות בעולם השלישי להפוך לעבדים של החברה השבעה, בתור כוח עבודה זול. מכיוון שהם נאלצים לעבוד באותם מפעלים, במשכורות רעב ובעבודה קשה, במשך שעות רבות בכל יום. ילדיהם נכנסים לשוק העבודה בגיל צעיר מאד והופכים עבדים מודרניים של העולם המתועש. השכלה הם אינם רוכשים וכבר מגיל צעיר מוכרע גורלם לעוני גדול. אנו, במדינות השבעות, מנציחים את עוניים ובורותם בקניית מוצרים זולים של חברות הענק המפעילות את אותן "סדנאות יזע" איומות.


הנה תרבות הצריכה (עברית):

https://youtu.be/VD9ARL4xLR0


החומרנות בעולם המערבי:

https://youtu.be/0Co1Iptd4p4


התכנון של הקניון, מרכז הקניות המודרני, מיועד לגרום לצריכה נלהבת ולא נשלטת (מתורגם):

https://youtu.be/yzWASs0Nh7I


אנחנו לא חייבים להיות עבדים של הצריכה המיותרת:

https://youtu.be/PMAbtq6g5Ng


ראו את התוצאות:

https://youtu.be/v-7v2WGiTe8


וסרט תיעודי על תרבות הצריכה והבולמוס שגורמים לנו - לקנות עוד ועוד (עברית):

https://youtu.be/6u2fgugHG8M?long=yes
מלכודת הצריכה
מהי מלכודת הצריכה של ימינו?



כולנו רוצים את המכשיר הכי חדש, הכי מעודכן, הכי גדול או הכי קטן וקומפקטי, עם הפיצ'רים הכי מתקדמים, ההרחבות הכי מגניבות והיכולות ששום מכשיר אחר לא יעקוף. אבל הפלא ופלא - שוב ושוב אנחנו מתאכזבים ומגלים שזה קרה לנו שוב... רק הגענו הביתה וכבר המכשיר החדש שקנינו הוא ישן, כי יצא דגם חדש!

במילים אחרות - קרה לכם ודאי שנקלעתם לתסכול על שהמכשיר היוקרתי שקניתם לא מזמן התגלה במהירות כמיושן ולא נחשק? - זה לא במקרה כך - מלכודת הצריכה (Consumer culture) של ימינו היא תופעה צעירה יחסית. לא תמיד היה המין האנושי, במיוחד החלקים העשירים שבו, כל כך בזבזן בצריכה.

הכל מתחיל לאחר מלחמת העולם השנייה. הבום הכלכלי שחווה העולם המערבי הביא כסף רב לידיהם של ציבורים גדולים והם החלו לקנות. בתחילה הם היו מהוססים, מוציאים פה ושם, אך מנסים לשמור חיסכון לימים קשים. בהמשך הם החלו לצרוך יותר ויותר והחל בולמוס צרכני כמותו לא הכיר המין האנושי מעולם. אמריקה הובילה במירוץ הצריכה הזה, אבל מדינות רבות נגררו אחריה, במה שנדמה כמסע תענוגות, שלא לומר מסע קניות מטורף...

וכך אנחנו חיים היום בעולם שיש בו המון מוצרים. אבל המכשיר שעד לפני זמן קצר היה מושא חלומותינו והאמנו שהוא עתיד לשנות את חיינו ושהאושר שיביא איתו ימלא את ימינו, מסתבר שהוא אשליה אחת גדולה ויש טובים, חדישים ונוצצים ממנו ושהם בהישג ידינו. רק עוד כמה דולרים והאושר כולו שלנו...

אז הבנתם ודאי כבר שהאושר הוא בסך הכל מניפולציה אינסופית של פרסומות מתוחכמות, עם דימויים וצלילים מלהיבים וקריינים שכל מילה שלהם נכתבה על ידי פסיכולוגים ומומחי שיווק ואשליה. ודאי הפנמתם שהכל הוא חלק מתרמיות פרסומיות שנועדו לגרום לנו להרגיש כך. כי היצרנים מספרים סיפורים יפים ואנחנו באמת יכולים שלא לקנות. הרי מרבית הפיצ'רים החדשים לא באמת נחוצים, לעתים אף מיותרים וחלקם ממש פוגעים במה שהמכשיר הקודם עשה כל כך טוב...

אל המלכודת הזו של הצריכה, תתפלאו, אנו נכנסים מרצוננו. האמת כה שקופה, עד שמי שלא מבין אותה הוא ככל הנראה תמים במיוחד, או שבוחר ורוצה להיות חלק מהמירוץ הבלתי מושג אל האושר הצרכני שלא באמת קיים.


הנה מלכודת הצריכה המיישנת את כל מה שחדש במהירות:

https://youtu.be/uNbgQxmcYQY


האם זה הפתרון לאובססיה הזו, של צריכה שאין לה שובע? (עברית)

https://youtu.be/D7VlC76_RZ4


יש אנשים שיצאו ממירוץ הצריכה המטורף (עברית):

https://youtu.be/UQGJ7LI5ABM


וזו ההמלצה הפשוטה ביותר שתאפשר לנו לחמוק ממלכודת הצריכה המטורפת (עברית):

https://youtu.be/rcGD4VBMuW8
קניות אימפולסיביות
איך חנויות ואתרי שיווק מעודדים קניות אימפולסיביות?



מכירים את בלבול החושים שמתלווה לגלישה אל אתר קניות באינטרנט או לביקור בקניון עשיר באפשרויות קנייה? שמתם לב איך לפתע משתבשים לכם בסופרמרקט לא פעם כושר השיפוט והשליטה העצמית שלכם בארנק או בכרטיס האשראי?

זה לא קורה לכם או להורים שלכם במקרה. מדענים יודעים להעריך ש-50% מהרכישות שלנו הן כאלה שלא תכננו מראש. זה נתון מדהים שזכה לשם "קניות דחפים" (Impulse buying). רכישות כאלה מייצרות רווחים עצומים למוכרים, כי הן מפתות את הצרכן או הצרכנית להתעלם מרשימת הקניות שלהם ומרגע שהרשימה נפרצת קל הרבה יותר למכור לך שטויות.

כך שכדאי לדעת שקניות לא מתוכננות, או רכישות אימפולסיביות כאלה, נוצרות במכוון על ידי מומחי הרשתות והאתרים הללו. הם יודעים ללחוץ על הכפתורים הנכונים במוח שלנו ולגרום לנו לעשות דברים שלא התכוונו מראש. הדופמין נותן לנו הרגשה נהדרת ומאוד מטעה. פרטים על כך עוד רגע.

אבל איך זה מצליח להם?

אז מדובר במה שנקרא "אפקט גרואן" (Gruen effect). זה מתייחס לקנייה בולמוסית של מוצרים שלא תיכננו לקנות ברשימת הקניות שלנו. דברים שקנינו מבלי להתכוון מראש ובהחלטה רגעית, בלי לחשוב.

אותן קניות אימפולסיביות שהזכרנו הן חלק משמעותי בתרבות הצריכה המטורפת של העולם השבע, זו שקיבלה גם את המנוי הסרקסטי של "תרבות השפע". למה סרקסטי? - כי מרבית "פורצי רשימת הקניות" הללו אינם אנשים אמידים. הם קונים המון דברים מיותרים ולא מעט בשל כך גם נכנסים לאוברדרפט ולחובות בחשבון הבנק והאשראי שלהם.

"אפקט גרואן" נקרא על שמו של אדריכל הקניון הראשון, ויקטור גרואן, הידוע כמי שייסד ב-1959 את הקניון הראשון בארה"ב.

האפקט כאפקט פסיכולוגי פועל בכניסה של אדם לחנות, בין אם פיזית ובין בכניסה וירטואלית לאתר המוכר מוצרים, כי אין הבדל פסיכולוגי בכניסה אליהם. מאיקאה ועד אמזון - חברות מסחר מתקדמות יודעות לייצר אותו היטב.

יש גם קניה רגשית (Emotional shopping), שבה אנו קונים כדי לפצות את עצמנו על תסכול, עצב, דכאון וכדומה.

בין אם יש לנו כסף למימון הקניות המיותרות ובין אם לא - החומרנות הזו שבה אנו קונים דברים שאיננו זקוקים להם היא בעיה. הקניות הללו הן אחת הסיבות למצבים כלכליים קשים אצל משפחות רבות ויחידים בעולם המודרני ובמיוחד במדינות המפותחות. הם אחת הסיבות העיקריות, אם לא העיקרית, שאנשים חיים על המינוס ולא מצליחים לחיות לפי הכנסותיהם. זו גם הסיבה שארגוני צרכנות ומחוקקים בלא מעט מדינות, חוקקו חוקים המאפשרים ביטול קניות באינטרנט והחזרת או החלפת מוצרים בחנויות רגילות.

אבל לא סתם זה קורה. השופינג המלהיב, התזזיתי, מייצר הדופמין וזה שאין לו סוף, מתנהל לא רק במרחבי הקניון או בין מסכי המוצרים של אמזון או עלי אקספרס. השופינג הזה הוא חלק מתרבות שפע, או לפחות כך היא נקראת כי השפע שאנו חשים הוא די אשלייה במרבית המקרים. יש שפע - הוא פשוט לא נחלתם של רובנו. השופינג הזה הוא חלק מקדחת קניות אנושית, קניות שברובן אינן נחוצות ומייצרות זבל בכמויות, זיהום אוויר מטורף, עקירת יערות, הרס משאבי טבע יקרים מפז וחשובים גם לקיומנו על כדור הארץ. ניצול של עובדים במדינות עניות, סחר לא הוגן ועוד המון דברים מעוותים.


הנה הקניות של ההזדמנות או הקניה הרגשית, שמנסה לגרום לנו להרגיש יותר טוב עם עצמנו או לפצות על דיכאון או עצב:

https://youtu.be/cF2UzT0TCBA


כך נראית הקנייה האימפולסיבית:

https://youtu.be/L3caFkCaUaY


קונים אונליין בקלות ובזול, הדופמין עולה, ההתרגשות גואה ואז...

https://youtu.be/_qWHJ29-s4U


זהו אפקט גרואן שמסביר את הקניות האימפולסיביות:

https://youtu.be/plyZzgAsODc


כך מייצרת איקאה מכירות מטורפות של דברים שלא התכוונו לקנות:

https://youtu.be/WYKUJgMRQ7A


זו הדרך בה תוכלו להמנע מקניות אימפולסיביות:

https://youtu.be/FY6pCHkeED4


משהו על חומרנות ומה המחיר שאנו באמת משלמים עליה:

https://youtu.be/VPjkhhDaeYE


ולסיום, חיוך על קניות וחומרנות:

https://youtu.be/8EPu2gNJI9I

צרכנות

מתח רווחים נמוך
איך יש עסקים שמוכרים ממש בזול?
מדוע חלק מהחנויות מוכרות ממש בזול?
מה זה המחירים הזולים של חלק מהחנויות?


"איך הם מרוויחים?" - נוהגים רבים לשאול, כשהם נתקלים במקום המוכר את מוצריו ממש בזול. ובכן, כשאתם קונים בחנות זולה במיוחד, דעו לכם שאת העסק מנהל אדם חכם, המשתמש בשיטת השיווק שנקראת "מכירה במתח רווחים נמוך". פירוש הדבר שהרווח הוא קטן לכל יחידה של מוצר שמוכר העסק, כמו החנות הזו שמתוארת כאן.

אבל איך הם מרוויחים? - ובכן, כשמוכרים הרבה אז הרווח הכולל הוא גדול. את מרוויחה מעט על כל יחידה, אבל מספר היחידות הנמכרות הוא כל כך גדול, עד שהרווח הכולל עולה. לאנשים גם יש נטייה לשוב ולקנות במקומות שזולים להם ולספר לחברים ולהמליץ. כך, גם הפרסום והשיווק של עסקים כאלה מתבצע כמעט מעצמו, מפה לאוזן.

עסקים במתח רווחים נמוך נפוצים מאד בארה"ב ובמדינות מתקדמות. גם בישראל יש כמה עסקים גדולים ומצליחים שעושים עסקים טובים בצורה כזו ובו בזמן מקלים על הצרכנים ועל יוקר המחיה.

לא שהם מצליחים תמיד. חברות כמו קופיקס (Cofix), שהרעיד את שוק בתי הקפה, או גולן טלקום, שהורידה את מחירי חבילות הסלולר לתמיד, רשתות השיווק החרדיות, כמו "אושר-עד", וכמובן רשת "רמי לוי", שעושה זאת כבר שנים - כולן חברות מסחריות שפועלות כך ומרוויחות מעט על כל יחידה והרבה בסך הכל. לא כולן הצליחו לטווח ארוך, אבל זה כבר עניין של ניהול.


הנה רמי לוי מסביר כיצד מוזילים ומרוויחים יותר (עברית):

http://youtu.be/t3v-fBnzQns


סרטון של חברה זולה לשיחות סלולאר:

http://youtu.be/lBT8AL2sOGI


ויזם קופיקס, שהכל בה עלה בה 5 שקלים, מסביר את השיטה:

http://youtu.be/j1_3iAXz1jg
למון סטנד
מה העיקרון הכלכלי והחינוכי של דוכן הלימונדה?



למונייד סטנד, או דוכן לימונדה (Lemonade Stand) הוא דוכן ברחוב, שהילדים יכולים להקים ולמכור בו לימונדה קרה בימות הקיץ החמים. זאת אחת הפעילויות החביבות על ילדים, אבל זו גם פעילות חווייתית, חינוכית, בריאה, מרווה, כיפית וממש נהדר להם לדעת שהיא גם מתגמלת.

כשנותנים לילדים להכין דוכן לימונדה אומרים להם בעצם שהם יכולים לעשות עסקים. מאמינים בהם ובוטחים ביכולת שלהם להיות בוגרים ועצמאים.

השלבים הגדולים החשובים מבחינת הילדים הם:

#מיקום
למצוא את המקום הטוב ביותר למכירות - למדו אותם את שלושת הדברים שעסק מצליח איתם: מיקום, מיקום ומיקום!

#הקמת הדוכן
משולחן ומפה ועד דוכן מושקע וממותג - אתם מחליטים.

#עיצוב
השקעה בקישוט ועיצוב הדוכן שווה הון. גם במכירות וגם בכיף ובידע.

#שילוט ופרסום
משלט מעל הדוכן או תלויה על מפת השולחן ועד דפי פרסום שהילדים יכינו ויחלקו, פרסום בווטסאפ או פוסט שהם ינסחו לפייסבוק השכונתי. אפילו הודעה מדלת לדלת אצל השכנים על "העסק החדש".

#תפריט
חשוב להחליט מה מוכרים. המנצחים הם שתייה קרה כמו לימונדה ביתית ודברי מאכל טעימים כמו כדורי שוקולד, בראוניז, פופקורן, בייגלה או בוטנים בתוך קונוסים מנייר עיתון (עם קופסת נעליים עם חורים כדי להעמיד לעיני "הלקוחות") או בשקית ואפילו פרוסות אבטיח קרות.

#תמחור וכלכלה
כלכלית, הילדים ילמדו תמחור (החלטה על מחיר מוצלח של המוצרים - לא לקבוע מחיר גבוה מדי, לפחות כל עוד לא גילו שהם להיט), ניהול קופה (להכין בה מראש כסף קטן לעודף), ניהול חשבונות מסודר אחרי כל יום (כמה הוצאנו על חומרים, כמה מכרנו ומה נשאר כרווח) ודחיית סיפוקים (גם בצריכת הדברים בדוכן שלהם וגם בחלוקת הרווחים, עד לתום היום האחרון של הדוכן).

#ערכים
בהפעלת הדוכן חשוב ללמד את הילדים על חשיבות הנקיון (במהלך ובקיפול הדוכן), הנחמדות ללקוחות (הם לא קונים אצל פנים חמוצות אלא רק מחייכות), איכות הסביבה (במקום פלסטיק יש כוסות וצלחות רב=פעמיות, עם גיגית מים וסבון ליד) וחשיבות שמירת הרווחים לימים הבאים (כשחלוקת הרווחים עדיפה בסיום הפרויקט).

אז יופי - היוזמה שלכם לקיץ הקרוב היא למכור לימונדה ברחוב ולהרוויח ממנו יפה. הקמת דוכן רחוב כזה מהווה שילוב של כיף, יצירה בהכנת השתייה והחטיפים, אחריות, עיצוב, עבודת צוות, תרגול חשבוני ועסקי כולל הבנת ההוצאות וההכנסות, היכרות עם עולם המכירות והשיווק והכנסה כספית נחמדה.

כהורים אפשר לעזור להם, אבל לתת להם לעשות את כל מה שהם יכולים ורוצים בעצמם.


הנה רעיון דוכן הלימונדה (עברית):

https://youtu.be/44z0Lv8PGD0


כך תכינו דוכן מושקע:

https://youtu.be/eOKlsW5hojE


אפשר גם בחינם (עברית):

https://youtu.be/IxhHsZ4Ex5g


מתיחה משעשעת באמריקה:

https://youtu.be/kCYts2xu5pw


מתכון לדוכן הלימונדה (עברית):

https://youtu.be/XZLERJdKBi4


ובחיוך - הנה אחד שגילה את זה בגיל בוגר ועם מוצרים מהאינטרנט (עברית):

https://youtu.be/_u00retGxlI
דמי כיס
איך דמי כיס הם שיא החינוך הפיננסי?



דמי כיס (Pocket money), אותו סכום קטן שהורה נותן לילדיו בגיל צעיר, אחת לשבוע בגיל צעיר או לחודש בגיל בוגר יותר, הוא הזדמנות עצומה לחינוך פיננסי ולתודעה צרכנית נבונה.

כמובן שההחלטה לתת דמי כיס ובעיקר בגובה דמי הכיס תלויה ביכולת הכלכלית של ההורים, אבל יש בהם ערך חשוב מאד בלימוד על התנהלות כלכלית בריאה. בכל מקרה, ראוי שגובה דמי הכיס יהיה כזה שתואם את היכולת הכלכלית של המשפחה. הרי לא היינו רוצים ילד "עשיר", שהוריו מתהלכים עם כיסים מרוקנים...

דמי הכיס מאפשרים לילדים קנייה על פי בחירתם. העובדה שיש להם כסף היא משמעותית מאד. מצד אחד היא מרגיעה, כי יש להם ואין מחסור. אך מצד שני - היא מחייבת החלטה על סדרי עדיפויות ומתרגלת בכך קבלת החלטות כלכליות. מדובר בניהול תקציב לכל דבר - הילד לומד, למשל, שחוסר תכנון נכון של ההוצאות עלול לרוקן את החשבון מכסף, ולא יהיה לו תקציב "עד המשכורת הבאה..."

דרך דמי הכיס הילדים גם לומדים, או נכון לומר שראוי לעודד אותם ללמוד, כיצד להתנהל עם דמי הכיס. למשל להשוות מחירים. כי ממש כמו המשכורת של ההורים, דמי הכיס מוגבלים. ודאי שאנחנו רוצים הכל, אבל נאלצים לעשות השוואת מחירים, לבחור במה שחשוב לנו יותר ובהחלטה איפה לקנותו. כאן יקר ושם זול יותר. איפה אקנה? - חינוך לצרכנות נבונה.

עוד דבר שראוי ללמד דרך דמי הכיס הוא חשיבות החיסכון. הילד לומד שאם הוא חולם על משהו גדול ויקר, שדמי הכיס השבועיים לא יכולים לממן, הדרך הראויה לקנות אותו היא בהקצאה של אחוז מסוים מדמי הכיס לחסכון. עד שגובה החסכון יאפשר את ההוצאה הזו. משעשע לגלות שלא פעם עד אז כבר ישנה הילד את דעתו ומה שהיה בעבר חשוב מאד, הפך פחות רלוונטי. לקח ענקי לחיים!

ואגב, יש גם חשיבות להקצאה מסוימת מדמי הכיס, לא גדולה אך אמיתית, לתרומה לזולת. אם זה לעני ברחוב, או לחבר שאין לו יכולת וכדומה. הרי אתם מחנכים גם בן אדם ולא רק מנהל כספים, נכון?


הנה כמה טיפים לדמי כיס לילדים:

https://youtu.be/i8h7itQzipU


זו החשיבות של דמי הכיס:

https://youtu.be/UndnbJsfM78


ואותם ילדים ודאי גם ירצו לעבוד בחופש:

https://youtu.be/5hcqZGyQzvE


אפשר גם לחייך:

https://youtu.be/dYFl_cN1Cz4
טעימה עיוורת
מהי טעימה עיוורת ומה הדברים המדהימים שהיא חושפת?



האם הקולה היקרה ביותר היא גם הטעימה ביותר? כמה שונים הם טעמי היין היקר והזול? ומאכל שהכין מישהו שאנו מעריכים הוא גם טעים יותר?

אלה שאלות מעניינות ומסקרנות וכדי לגלות מה המוצר העדיף מבין כמה מוצרים דומים, עורכים לא פעם טעימה עיוורת (Blind taste).

בטעימה כזו טועמים מספר אנשים כמה מוצרים מקבילים, בלא שהם יודעים עליהם פרטים, כמו המחיר, שם המוצר, מרכיביו, היצרנים שלו וכדומה. העניין הוא שטעימה כזו מאפשרת הסטה של ידע קודם כל המוצרים ומיקוד בטעמם בלבד.

הדבר המדהים הוא שלא פעם מסתבר שטעמנו מושפע מדברים אחרים לחלוטין מחוש הטעם. גורמים כמו מחיר או דיסוננס קוגניטיבי, כמו גם הרגלי צריכה, מאחר שהתרגלנו לקנות מוצר מסוים ולהעדיפו על פני המתחרה הזול יותר, או העממי והמקושר למעמד חברתי נמוך יותר, מזה שאליו אנו משתייכים או רואים את עצמנו משויכים.

וכאן מגיע תפקידה של הטעימה העיוורת. היא נועדה להעביר את הבחירה שלנו למגרש של חכמת ההמונים ושל הרציונליות. אם נדע שהרוב העדיפו מוצר אחר מזה שאנו בוחרים, יש סיכוי שניתן לו הזדמנות. גם העברת הבחירה העתידית שלנו למגרש הרציונלי, במקום זה של ההרגל, או אפילו הפלצנות - אותו סוג די נפוץ של מושג עממי המצביע על בחירה מתוך העדפה חברתית מתנשאת ולאו דווקא מהמניעים ה"נכונים", נכון?

במילים אחרות, הטעימה העיוורת חושפת את העובדה שידע קודם על מחיר המוצר משפיעה על האופן שבו אנו תופסים את טעמו. יש בה לא מעט הגיון והיא מצליחה לא פעם לגלות תגליות מדהימות על מוצרים זולים שהועדפו באופן מוחלט על יוצרי יוקרה מקבילים, שחלק ניכר ממחירם נבע ללא ספק מעלויות הפרסום והמיתוג שהביאו אותם להיות מפורסמים ומצליחים כל כך.


הקולה הכי טעימה? - הנה טעימה עיוורת של משקאות קולה (עברית):

https://youtu.be/5b65tFXiGHY


טעימה עיוורת בריאליטי האוכל משחקי השף (עברית):

https://youtu.be/U8coUI6MqdA


והדברים המדהימים שמתגלים בטעימה עיוורת של יין:

https://youtu.be/mVKuCbjFfIY


דמי כיס
מה היתרונות החינוכיים של דמי כיס?



נתינת דמי כיס (Pocket money) היא פעולה חכמה המעניקה לילדים עצמאות. אליה מתלווה גם אחריות ושתי אלה ביחד, עצמאות ואחריות, הן חשובות מאוד להתפתחות הילד.

חשבו למשל על החשיבות העצומה של ההבנה אצל ילדים לגבי היתרון העצום שבחיסכון לקניית דבר יקר ונחשק, במקום ה"בזבוזים" הקטנים שבהדרגה הם יבינו עד כמה הם מיותרים ואפשר לוותר עליהם.

כשהילדים קטנים מדובר כמובן בסכומים קטנים וככל שהם גדלים, גם דמי הכיס עולים וגם האתגר הכלכלי בניהול ההוצאות וההכנסות. הכי כיף יהיה לגלות שבגיל ההתבגרות הם לפתע מעוניינים ליצור לעצמם עוד הכנסה ועובדים בחופש, עושים "בייבי סיטר", מוכנים לשטוף מכוניות בתשלום לשכנים וכדומה.

ההורים בהקשר לדמי הכיס, משמשים כסוג של מנטורים או מאמנים של הילדים. הם מהווים דמות להתייעצות וסיוע להתנהלות הכלכלית האחראית של הילד. יש לזה אפילו יתרון נלווה ונחמד לכשעצמו - זה ישפר אפילו את ההתנהלות הכלכלית של ההורים.


#היתרונות החינוכיים בדמי הכיס לילדים
דמי הכיס מפתחים כמה דברים משמעותיים וחינוכיים מאוד עבור הילדים:

חינוך לעצמאות - הלימוד והתרגול של תכנון סדר העדיפויות והיכולת ללמוד ולתרגל קבלת החלטות.

פיתוח תודעה צרכנית - היכולת להיות צרכנים נבונים, להבין זול ויקר, להשוות מחירים, לקבל החלטות ולרכוש כלים וידע פיננסי.

חשיבות החיסכון - הילדים לומדים לדחות סיפוקים ולדעת לחסוך, אם לדעת הצורך ואם לקנייה יקרה ונחשקת ולוותר בדרך על "שטויות".

תכנון הוצאות - הילדים מבינים מהר מאוד ובעצמם, שאין חריגות ושאם יוציאו במהירות ולא יתכננו היטב את ההוצאות, לא יישאר להם כסף עד דמי הכיס הבאים.


הנה הרצאה יפה על החשיבות של דמי הכיס לילד ולילדה (עברית):

https://youtu.be/bJNdVcSlCao


רגע לצחוק (עברית):

https://youtu.be/G8dnJoB9sBk


וקטע מתכנית טלוויזיה על הערכים שהורים מקנים לילדים דרך דמי הכיס (עברית):

https://youtu.be/-mKmtTKQpcE
מה זה קרטל ואיך הוא פוגע בצרכנים?



קרטל הוא מצב שבו כמה ספקים של מוצר או שירות מתחברים ומתאמים ביניהם מחירים, כך שיוכלו להגדיל את רווחיהם ולא יתחרו זה בזה. היות ותחרות בין המוכרים בשוק היתה מובילה לירידת מחירים ולהקטנה של הרווח שלהם, מאפשר תיאום המחירים לשמור את המחירים גבוהים, על חשבון הצרכנים.

אמנם קרטל אינו מונופול אבל מטרתו היא להביא לרווחים גבוהים לחברות השותפות בו, ממש כמו שהיה יכול לעשות מונופול.

יצירת קרטל או תיאום מחירים אינם חוקיים. במדינות מתוקנות נאכפים הכללים כנגד הקרטל ותיאום המחירים באופן משפטי ולא פעם נכנסים מנהלי עסקים שעושים קרטל לכלא לתקופות ארוכות ומשלמים קנסות גבוהים.


הנה מנהלי עסקים גדולים שנשפטו ונענשו על קרטל בתחום הלחם (עברית):

https://youtu.be/gEEXf_bz0kA


כמו המונופול, גם הקרטל הוא חלק ממערכת כלכלית מושחתת שמעלה את יוקר המחיה (עברית):

https://youtu.be/ofYUO33J9og


וסרטון משעשע קלות על איך מתנהל קרטל (עברית):

http://youtu.be/NQzYymr1SEA
מהי ריכוזיות ובמי היא פוגעת?



ריכוזיות היא מצב שבו מעטים מחזיקים בחלק גדול ומשמעותי בענף כלכלי מסוים. במידה ומספר קטן של גופים או אנשים מחזיקים בכמות משמעותית של חברות במשק ושולטים בענפים שונים, רמת הריכוזיות הכלכלית במשק היא גבוהה. ריכוזיות גבוהה מביאה במרבית המקרים לעליה במחירים, מכיוון שהיא מונעת או מקטינה את התחרות במשק או בענף הריכוזי.

ריכוזיות כלל משקית היא מצב שבו מונופול יכול להשפיע באופן משמעותי על מקבלי ההחלטות בממשלה ובכנסת. היה חשש שמצב כזה יווצר עם מונופול הגז הטבעי, שלאחרונה הוחלט במשרד הממונה על ההגבלים העסקיים על פירוקו.


הנה פרסומת לתמיכה בחוק נגד הריכוזיות (עברית):

http://youtu.be/bv0Z3edrjLk


ההשפעה של הריכוזיות על יוקר המחיה (עברית):

http://youtu.be/EKObH5ftyxk


ולפעמים ריכוזיות פוגעת גם בבטיחות (עברית):

http://youtu.be/kRHkyoLZ9-g
למה תחרות טובה לצרכן?



התחרות היא אחד המנגנונים היעילים והטובים ביותר לטובת הצרכנים במשק. נניח שמוצר מסוים נמכר רק על ידי חנות אחת, בעל החנות יוכל למכור את המוצר במחיר גבוה, כי לקונים הזקוקים למוצר אין ברירה והם יוכלו לקנות אותו רק אצלו (קראו על מצב כזה באאוריקה בתגית "מונופול"). אך אם המוצר יימכר גם בחנות אחרת בסביבה, הרי שבעל החנות המתחרה יוכל להציעו במחיר נמוך יותר ורבים מהקונים יעברו לקנות אצלו. לכן התחרות טובה לקונים, כי המוכרים נזהרים שלא להגזים במחירים ולהתקע עם מוצרים שלא נמכרו ומתקלקלים במחסן, במקום להביא לרווח כספי.

ומכיוון שהתחרות גורמת לכך שהמוכרים מורידים מחירים, כדי למכור יותר ולהצליח להרוויח למול המתחרים שלהם - היא טובה לקונה. אבל התחרות עושה עוד דבר לטובת הקונים. היא גם מובילה לשירות טוב לצרכן. כשמשווק יודע שאם הלקוח יקבל ממנו שירות גרוע הוא יפנה אל המתחרים שלו, הוא ישפר את השירות וישתדל לשמור על הלקוח אצלו. כלל ידוע הוא שיותר קל ועולה פחות כסף לשמור על לקוח קיים, מאשר לרכוש לקוח חדש. לכן התחרות טובה גם להורדת מחירים וגם לשיפור השירות. מאותן סיבות גם יצרן שיש לו מתחרים ישקיע בפיתוח מוצריו, בהוספת חידושים ודגמים משופרים ובשירות ותיקונים למוצרים שכבר נמכרו.

ומכיוון שתחרות היא תנאי למחירים זולים יותר, מניעה שלה על ידי הסכמים בין המוכרים היא רעה ואסורה לפי החוק. קראו על כך באאוריקה בתגית "קרטל".


הנה דיון בטלוויזיה על תחרות בין רשתות קפה:

http://youtu.be/l5K-LhIfYlA
מה היה משבר הקולה החדשה?



יתכן ששום חברה עסקית לפניה לא חוותה את משבר הקוקה קולה הקלאסי, שאיים בשנת 1985 על עסקיה של יצרנית המשקה האהוב בעולם.

זה התחיל בנסיון של ענקית המשקאות הקלים לשנות את המתכון המקורי של המשקה האייקוני, מעשה שעתיד להרגיז מאד את הלקוחות המכורים שלה... למשקה החדש הם קראו "קוקה קולה החדשה"

לא זו בלבד שחברת קוקה-קולה הבטיחה לצרכניה שלמשקה ה-New Coke שלה טעם משופר ושיווקה אותו באגרסיביות, היא גם הסירה מהמדפים את הקולה הישנה והאהובה עליהם.

מחאת הצרכנים שהתפתחה כנגד הקמפיין והמשקה החדש התגברה במהירות. בתוך ימים מספר היא הפכה למחאת הקונים הגדולה ביותר בתולדות ארה"ב.

הנהלת החברה שנדהמה מהמחאה ומעוצמת הרגשות שהפגינו צרכני הקולה הישנה, נכנעה בתוך זמן קצר והחזירה את הקולה הקלסית אל המדפים, לשביעות רצונם של הלקוחות הנאמנים שסרבו שיגעו להם בטעם של המשקה הפופולרי באמריקה ובעולם.

אגב, יש תיאוריית קונספירציה שטוענת שכל המשבר היה מבוים ותוכנן כדי לחזק את שליטתה של קוקה קולה בשוק, למול התחזקותה של המתחרה הגדולה שלה "פפסי קולה".


הנה סיפור הפיאסקו של הקולה החדשה:

https://youtu.be/TqvTMPY8Q_8


כך זה התחיל:

https://youtu.be/a8j97dOLsyk


המשבר שלא נגמר:

https://youtu.be/W6t7deaplgY


וטענות על כך שהמשבר בוים על ידי קוקה קולה:

https://youtu.be/-K_w5W4SJgg?long=yes
מי המציא את הברקוד?



כולנו מכירים ודאי את הברקוד, אותו קוד קווים מודרני שמאפשר סריקה של קניות בקופת המוצרים, במהירות וביעילות, על ידי סורק אופטי מיוחד. את הרעיון של הדפסה של סדרת פסים רחבים ודקים על מוצרי צריכה, הגה צעיר אמריקני בשם ג'וזף וודלנד. כבר כחניך צעיר בצופים הוא למד את קוד האיתות של שפת מורס. שנים אחר-כך, יהיו הנקודות והקווים של שפת המורס ההשראה להמצאת הברקוד.

הכל החל כשוודלנד חיפש אמצעי יעיל לקידוד מידע של מוצרים, עבור מנהל רשת המרכולים המקומית של הקמפוס שבו למד. וודלנד יש על חוף הים וחשב על הנושא ובתוך כדי כך הוא גרר את אצבעותיו בביטול על חול הים. 4 האצבעות הללו יצרו פסים על החול והוא הבין שקווים רחבים וקווים צרים יוכלו להוות קוד, ממש כמו הקווים והנקודות של שפת מורס.

כשהוא חשב על הקופאי שיסרוק את הקוד שעל המוצר, הבזיק במוחו רעיון - בעזרת ארבע האצבעות הוא צייר מיד מעגל שלם. זה היה הברקוד המקורי, שהצורה העגולה שלו, שמזכירה לוח מטרה עם פסים בעובי משתנה, נועדה לאפשר סריקה בלי להתחשבב בכיוון שבו יחזיק הקופאי את המוצר.

וודלנד פיתח את הרעיון ביחד עם חברו ללימודים ברנרד סילבר והם רשמו פטנט על קוד ויזואלי שהוא מעין "מורס של המספרים" בשנת 1948. אך השניים לא הצליחו להפוך את הברקוד למסחרי והם מכרו את הפטנט לחברה אחרת עבור 15 אלף דולרים בלבד. רק בשנת 1971, משפג הפטנט של השניים, פותח הברקוד המלבני שאנו מכירים, על ידי חברת IBM. הוא זכה לשם "ברקוד אוניברסלי" (universal product code או בקיצור UPC).

כיום מופיע הברקוד על כמעט כל מוצר שנמכר במדינות המפותחות.


הנה ממציא הברקוד:

https://youtu.be/KnK2QoAH6wQ


וכך פועל הברקוד:

https://youtu.be/e6aR1k-ympo


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.