שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה היה המאוזולאום?
הוא היה ככל הנראה הקבר המפואר בהיסטוריה. מאוזולוס זכה שעל שמו ייקרא גם קברו וגם קבריהם המפוארים של מנהיגים ושליטים רבים שבאו אחריו.
המאוזולאום (Mousoleum) הקדום היה קבר עצום שהקימה אשתו של נסיך בשם מאוזולוס לבעלה המת בעיר הליקרנסוס. זה היה במאה ה-4 לפני הספירה בממלכת קאריה שבאסיה הקטנה (נמצאת בשטח טורקיה של היום).
המאוזולאום הגדול היה כה מרשים, עד שהיה לאחד משבעת פלאי העולם העתיק. עד היום מכנים על שמו מבני קבורה מפוארים שבהם קבורים או חנוטים אנשים מפורסמים.
בימינו לא נותרו הרבה שרידים מהמוזוליאום הקדום של קאריה. פסלים מעטים שנמצאו בין חורבותיו אפשר לראות כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.
הנה סיפורו של המאוזוליאום:
https://youtu.be/xhVP4OQrTzE?t=12s
על המבנה שהפך לקונספט:
http://youtu.be/v_JKrvetYuk
הסברים נוספים:
http://youtu.be/DT5REYRuA3A
ומצגת וידאו של המאוזוליאום המפואר:
http://youtu.be/NjebOEZtMFw
מי מתגוררים בעיר המתים בקהיר?
"עיר המתים" (City of the Dead) של קהיר היא אחת מתופעות העוני המוזרות, מצד אחד, אך גם היצירתיות וההמפתיעות מנגד. עיר המתים הזו היא ההוכחה לרוח האדם והיכולת האנושית להסתגל, למצוא פתרונות וכן - גם להתפשר, כדי לחיות בעיר שעברה מזמן את 20 מיליון התושבים ואין להם, ליטרלי אין דירות לגור בהן.
ב"מוקאבר" (Mkaaber) או אראפה (Arafa), שמה המקומי של עיר המתים המצרית, חיים עניי העיר ממש בתוך הקברים שבבית הקברות הגדול ביותר במצרים. המוקאבר היא כנראה העיר התחתית האמיתית של העיר העצומה הזו, השכונה שבה החיים הם בין המתים.
בעיר המתים רואים משפחות עניות המתגוררות באחוזות הקבר הממלוכיות שבתוך מתחם בית הקברות המוסלמי.
חוטי כביסה מתוחים בין המצבות ועליהם תלויים לבנים ובגדים. הילדים משחקים בין הקברים ועל אבני הקבר הם מכינים את שיעורי הבית שלהם, אוכלים ומשחקים.
בעיר המתים נמים עניים מרודים באחוזות קבר של עשירי מצרים בעבר ובעלי תפקידים חשובים בחצרות מלכי מצרים והצבא. הקברים המפוארים האלה נבנו במאות ה-16 עד ה-19. במאה ה-20, כשאוכלוסיית הבירה המצרית גדלה במהירות עצומה ולממדי ענק, בשל העיור המואץ וזרימת המוני כפריים שחיפשו עבודה משתלמת (מה שנקרא אורבניזציה), החלו רבים מעניי העיר לפלוש למאוזוליאומים, אחוזות הקבר הגדולות שכאן.
באופן מוזר, מי שמתגוררים כאן נחשבים היום לבעלי המזל מבין עניי העיר. יש רבים בעיר הזו שאפילו לגור כאן אין להם אפשרות, כי כל הקברים שאפשר לגור בהם כבר תפוסים.
והאמת שיש כאן גם סוג של סימביוזה בין הדיירים כאן ובין המשפחות האמידות שאחוזות הקבר הללו הן בבעלותן. הדיירים הללו מתגוררים אמנם בבתי הקבר, אבל במקביל גם שומרים ואפילו מתחזקים אותם ומונעים ונדליזם ופלישה של גורמים פחות מוכרים.
הנה סיפורה של עיר המתים:
https://youtu.be/M3ApxaPBnsU
מראות ממנה:
https://youtu.be/kDC-65tWAQ8
הדרכה על המוקאבר:
https://youtu.be/vYzKdf33AJg
למצרים העניים החיים בקבר הם הרבה יותר טובים משכירות דירה במחירים ובתנאים נוראים:
https://youtu.be/LmE1CY3w7nc
וביקור בעיר המתים:
https://youtu.be/jZsZ-z_MXU8?long=yes
מהו מנהג הלוויה?
לוויה (Funeral) היא טקס שנערך בעקבות מותו של אדם, טקס בו מלווים את גופתו לקבורה, בימים לאחר שמת.
לכל דת, תרבות וקהילה יש מנהגי הלוויה, הנערכים בהתאם למנהגים והמסורות הנהוגים בהם.
לרוב משתתפים בהלוויה בני משפחה וחברים של הנפטר. לעתים היקף המשתתפים גדל ומתרחב, לא פעם באופן גדול, לרוב במקרים של מות אמן ידוע, סלבריטאי או איש ציבור מוכר, או במקרים של מוות שזכה לתהודה ציבורית או כזה שאירע בנסיבות שזכו לפרסום רב בתקשורת או ברשתות החברתיות.
בדת היהודית נוהגים לקבור את המנוח. סביב הקבר הפתוח, עומדים בני המשפחה ושאר המלווים. לאחר שמורידים את הגופה לתוך הבור ומכסים את הגופה באדמה, אומר הבן של הנפטר או בהיעדרו מי מקרובי המשפחה, תפילת "קדיש", או בשמה המלא "קדיש יתום".
בלוויה היהודית נהוגים גם הספדים. אדם אחרי אדם מתייצבים אוהביו להספיד את המת, לדבר אליו ולומר דברים עליו.
לאחר הקבורה נערכת סעודה הנקראת "סעודת הבראה". ידידים שכנים ומכרים מביאים למתאבלים אוכל, ושוב הם אינם בודדים בכאבם.
לא פעם עורכים אחרי הקבורה "סעודת הבראה", בה מביאים חברים ושכנים אוכל למתאבלים ומקילים במעט על הכאב.
#לזכרו
הערך מוקדש למוזיקאי ארז בר-נוי, שנקבר עם הסקסופון שלו.
הנה צלם הלוויות המשדר אותן בעידן הקורונה (עברית):
https://youtu.be/pTvKC4u5j1c
הספד של אם לבנה ארי נשר ז"ל (עברית):
https://youtu.be/AfnYIkKXTWs
היום יש מפיקי לוויות (עברית):
https://youtu.be/N1U_LvtO0FI
הלוויה המונית של העדה החרדית בירושלים (עברית):
https://youtu.be/YUzvlWxf2h8
למה אנו מניחים אבן על הקבר?
שמתם לב שרבים נוהגים להניח אבן קטנה על קבר או מצבה, בסוף הביקור בבית הקברות?
מנהג הנחת האבן על גבי המצבה הוא נוהג יהודי קדום, בעוד בני דתות אחרות אינם מניחים בימינו אבנים, אלא פרחים.
אבל מאיפה המנהג היהודי? מדוע אנו, היהודים, נוהגים לשים אבנים על הקברים, בתום טקס הלוויה או בסוף ביקור בבית עלמין?
בפרהיסטוריה, בהיעדר בתי קברות, קברו אנשים בטבע. זו תקופה שבה אין מצבות ורק גלי אבנים מציינים את הקברים. אז נועדו האבנים לציין נקודת קבר ומנהג הנחת האבן על ידי הקרובים סייע למעשה לבניית גל האבנים שכיסה את המת.
דתות רבות, כולל היהדות, אימצו מנהגים אליליים, דברים שעובדי אלילים נהגו לעשות כחלק מהפולחן, ונתנו להם משמעות דתית חדשה. כך הפך גם מנהג קדמוני ושימושי זה, של הנחת אבן על הקבר, למנהג יהודי.
ואכן, לדת היהודית יש הסברים שונים למנהג היהודי של אבן על הקבר. ההסבר המרכזי הוא שבימי הביניים נמשך מנהג הנחת האבנים על המצבות - "משום כבוד המת, להראותו שהיה על קברו".
כלומר האבן, בשפה פשוטה, נועדה לכבד את המת.
אבל איך לכבד? במה מכבדת אבן את הקבור מתחתיה? - הנימוק הוא שהנחת האבנים על קברו של אדם מביאה לכך שאחרים יודעים שאת הקבר הזה פקדו לאחרונה אנשים. וכשאנשים מבחינים באבנים רבות, יביא הדבר לכך שהם יבינו שזהו קבר שמרבים הבאים לפקוד אותו. הדבר, לפי הרבנים, עתיד לעורר את סקרנות האנשים ויביא אותם להתעניין מי קבור בו ויתכן שאולי ירצו לפקוד את הקבר בעצמם. כלומר האבן מכבדת את הנפטר ומפארת את שמו של האדם שנטמן בקבר שמתחתיה.
אגב, הנחת פרחים על גבי הקבר היא פסולה לפי היהדות, או לפחות לא מקובלת. הסיבה היא שהנפטר לא יכול ליהנות מיופיים של פרחי נוי על קברו והעולם הגשמי שהם מייצגים בעיני החיים, יהיה חסר משמעות עבורו.
הנה קברו עמוס האבנים של אוסקר שינדלר:
https://youtu.be/m0oAfsLLVcg
היהדות גורסת בדרך כלל שהאבן נועדה להפגין זיכרון ואי שכחה של המת:
https://youtu.be/yCf73v0LvCk
עוד מהסברי הרבנים היהודיים:
https://youtu.be/nyFMRlTo9yQ
לפני אלפיים שנה טמנו את המתים העשירים במערות קבורה וגלוסקמאות, שהם ארונות אבן (עברית):
https://youtu.be/u6rTbJATHVI
וסצנת הסיום המרגשת, עם הנחת האבנים המרגשת על הקבר בסרט "רשימת שינדלר":
https://youtu.be/BFP4dDheqHY
מה קורה לגוף כשמתים?
קשה לומר מה קורה לתודעה שלנו לאחר המוות (Death), אבל כבר ברור שמצבו של גופנו לא יהיה טוב מדי. או שמא נאמר שגופנו המת לא יהיה בשיאו.
אבל מה קורה לגופנו אחרי המוות? - כללית, נראה שהגופה שלנו תלך ותאבד את הצבע שלה. החיוורון יהיה התוצאה של אי זרימת הדם לאיברי הגוף השונים. אם לא תוכנס הגופה לקירור, היא גם תלך ותתנפח.
אבל מה בדיוק קורה בתוך הגוף אחרי שמתים?
טוב, אז מתרחשים כאן לא מעט דברים וננסה לפרט את המשמעותיים שבהם. די מהר אחרי שהלב מפסיק לפעול, הוא מפסיק לספק חמצן לתאים בגוף. ללא חמצן התאים מתחילים למות.
הראשונים לעזוב לעולם שכולו כלום הם תאי מוח, כבר בדקות שאחרי שמפסיקה פעילות המוח. בדקות הראשונות שרירי הגוף עדיין פעילים ורק אחרי דקות אחדות הם מפסיקים לפעול.
ללא פעילות הלב, הדם לא זורם בגוף. רבע שעה אחרי המוות מתחילים כלי הדם העליונים להתרוקן מדם והגוף מתחיל להחוויר. הדם יתרכז בחלקו התחתון של הגוף ולאחר מספר שעות העור יקבל גוון שבין אדמדם לסגול.
ביום יומיים הבאים, יתקשו השרירים, לאחר שמופעל מנגנון כיווץ השרירים של שלב שהתחיל שעות בודדות אחרי המוות ונקרא "ריגור מורטיס". בהמשכו הגוף ייתקע בתנוחה כלשהי ויעבור לשלב "אלגור מורטיס".
מעתה יתחיל שלב פירוק הגוף שלאחר המוות. הפירוק הזה יתבצע על ידי עשרות טריליוני חיידקים ואנזימים. מות התאים בגוף יביא לתהליך של ריקבון.
הגוף עכשיו גם מייצר סירחון לא פשוט. הריח הרע שלאחר המוות הוא תוצאה של ייצור גזים בקנה מידה גדול, גזים שגם יגרמו להתנפחות משמעותית של הגופה.
אם תהיתם מדוע הקבורה היא דבר כל כך מושרש ועתיק אצל המין האנושי, עם שורשים שמגיעים עמוק אפילו לתקופה הניאנדרטלית ונוכחות בכל תרבות שהיא, הסיבות ברורות - ראשית, סיבות רפואיות. אבל לקבורה אחראים גם מראה הגוף המתעוות, הגזים עם הריח הנורא והתנפחות הגופה, הרימות, התולעים והחיידקים המייצרים את הגזים, כשכולם ממשיכים בתהליך נורא של פירוק הגוף.
במשך תקופה של עד שנה, יירקב הגוף כמעט לחלוטין. שנה נוספת יעברו שרידיו ריקבון יבש ומה שנותר ממנו לאחר מכן יעוכל בידי זוחלים, פטריות ושאר אורגניזמים. הללו יחסלו את מה שנותר ממנו, למעט העצמות שישרדו הרבה יותר.
אגב, רבים מאמינים שהשיער והציפורניים שלנו ממשיכים לגדול גם אחרי המוות. זה כמובן מיתוס. הם לא. מה שקורה זה שהכל נראה כך, כי ללא נוזלים הגוף מתייבש ומתכווץ. זה אכן מייצר אשליה שהציפורניים והשיער ממשיכים לגדול. אבל הם לא גדלים, אלא פשוט אינם מתכווצים כמו שאר איברי הגוף.
עוד על מה שקורה אחרי המוות (מתורגם)?
https://youtu.be/mRsa2wb0aTs
זה מה שקורה לגופנו אחרי המוות (מתורגם):
https://youtu.be/vLaErMfgJ8Q
והרצאה מעניינת על מה שקורה לנו לאחר המוות:
https://youtu.be/uvdY_5iXPrU?long=yes
מהו קולומבריום בעולם העתיק?
קוֹלוּמְבַּרְיוּם (Columbarium) הוא סוג של מתקן עתיק ומסתורי, חפור באדמה לכדי מערה, המאופיין בעשרות עד מאות גומחות קטנות ובימינו הוא בגדר תעלומה.
הגומחות נוצרו בעת הכרייה של אבן הגיר הרכה, הידועה כ"קירטון" ושימשה בימי קדם לסיוד.
מטרת הגומחות החצובות בסלע לא ברורה לחלוטין. החוקרים מעריכים שהקולומבריום הקדום שימש במקומות רבים לא בהכרח לאותן מטרות.
במקומות רבים גורסים שמטרתם העיקרית של המתקנים החצובים הללו הייתה לגידול יונים. קולומבריום פירושו שובך יונים. הסיבה לכוכים הרבים שנועדו לגידולן היא כלכלית. בתקופה ההלניסטית והרומית היה זה ענף כלכלי משמעותי מאוד. בשר היונים בושל ונאכל. אבל הן גם שימשו לשליחת הודעות באמצעות יוני דואר, לפולחנים דתיים ולדישון השדות בלשלשת שלהם.
אבל החוקרים משערים לגבי שימושים נוספים אפשריים, כמו שימוש בגומחות שבמערות לקבורה או כמקומות אחסון כלשהם, למשל אחסון מזון או אפילו אפר של מתים, כמו שנעשה בתרבות הרומית, בה קברו את האפר משריפת המתים ב"קולומבריה", כפי שהם קראו למבנה.
כמובן שאפשרות סבירה נוספת היא שברבים מהמקרים השימושים הללו הם תוצאה של קיום המערות הריקות. או במילים אחרות - שהמערות היו מחצבות קדומות, שלאחר שנפערו, לעתים גם זמן רב לאחר מכן, נמצאו להן שימושים בהתאם לצורך, או בשפת הארכיאולוגים, היה להן "שימוש משני".
זה המקרה במערות בארץ ישראל, שנחפרו 250 שנה לפני המרד הגדול נגד הרומאים. במהלך המרד שימשו אבות מהן כמערות מסתור למורדים, כשהגומחות שבהן משמשות לאחסון של אוכל ומשקה. אגב, מרבית מבני הקולומבריום בישראל הם מתחת לפני הקרקע, בניגוד למרבית המבנים הללו בעולם, שבנויים על פני הקרקע.
הנה קולומבריום:
https://youtu.be/Kn0nQtffm3I?t=2m35s
משפחה מטיילת בקולומבריום:
https://youtu.be/PyAfxAMd6P0?t=23s&end=2m23s
קבורה "דמוקרטית" בקולומבריום מודרני ביפן:
https://youtu.be/3bOEYE9G4ak
ואדם שחפר קולומבריום בעצמו והפך אותו לצימר (עברית):
https://youtu.be/LicAHTiMJfs
מהו פסטיבל ניקוי הקברים בסין?
צינג מינג (Qingming), או פסטיבל ניקוי הקברים, הוא חג שחוגגים בסין פעם בשנה, בכל חודש אפריל. בחג מנציחים הסינים בדרך משונה מעט וחולקים כבוד לאבותיהם המתים. לאחר שהם מנקים את קבריהם, הם מתיישבים לארוחה עליזה ליד הקברים. הם מניחים על הקברים ומראים לקבורים את המאכלים שהכינו.
בסיום הארוחה מטילים החוגגים קוביות אדומות שמעידות האם האבות הקדמונים סיימו גם הם לאכול. הם גם שורפים מעט כסף, כדי שלא ייחסר בעולם הבא..
הנה סרטון אנימציה שמסביר מהו פסטיבל צינג מינג - פסטיבל ניקוי הקברים:
http://youtu.be/wTeoWgKc9b4
יום הזיכרון למתים:
https://youtu.be/f0PIjYMg_fQ
ועוד הסבר על שורשי הפסטיבל:
https://youtu.be/4gfpF4620-w
מה מיוחד בבית הקברות פר לשז?
בית העלמין פֵּר לָשֵז (Père Lachaise) הוא אולי בית הקברות המפורסם בעולם. כשפוסעים בתוכו לעיתים נדמה שאתם נמצאים בספר היסטוריה. יש כאן ייצוג כמעט לכל מי שהצליח להטביע חותם בתרבות הצרפתית במאות האחרונות, עם דגש על הפריזאים שביניהם.
בפר לאשז ניתן לראות לא מעט מצבות מפוארות שהן בעצם מבנים המזכירים כנסיות זעירות. אלה בדרך כלל קברים משפחתיים שבהם קבורים רבים מבני המשפחה, לאורך דורות. זה נובע מהמנהג של הקתולים לקבור באותו מקום כמה מתים.
בית העלמין נוסד בשנת 1804 כשהשטח, שהיה אז מחוץ לפאריס, נרכש על ידי העיריה והפך לבית קברות. זו הייתה יוזמה של הקיסר הצרפתי נפוליאון בונפרטה, אבל על ההמונים זה לא השפיע. איש לא התלהב לקבור את קרוביו בבית העלמין הרחוק כל כך מהעיר, ורק מעטים השתכנעו. אבל הנהלת בית הקברות לא התייאשה וערכה קמפיין לקידום המכירות של הקברים בפר לשז. הם העבירו אל בית הקברות החדש לא מעט מקבריהם של מפורסמי התקופה, ביניהם המחזאי מולייר, כותב המשלים לה פונטיין ואחרים. כבר אז ידוענים היו מגנט להמונים והקמפיין הצליח. רבים החלו לקבור את מתיהם ליד הסלבס המתים של פר לשז והמקום הפך להצלחה מסחררת. כיום קבורים בו מעל 300 אלף איש.
בין המפורסמים שקבורים בפר לשז ניתן למצוא את המלחין פרדריק שופן, יוצר הקולנוע המוקדם ז'ורז' מלייס, המחזאי המבריק אוסקר וויילד, הזמרת הצרפתית החשובה ביותר אדית פיאף, לצד זמרים כמו ז'ילבר בקו ואיב מונטאן שקבור ביחד עם אשתו השחקנית סימון סיניורה. הקבר המפורסם והנערץ על הצעירים שם הוא קברו של אליל הרוק משנות ה-60, מנהיג להקת "הדלתות" ג'ים מוריסון, שמת בפאריס ונקבר בפר לשז.
מקור שמו של בית הקברות הוא משמו של האב פרנסואה דה לָה שֵז, מי שהיה הכומר המוודה של המלך לואי ה-14.
הנה סיפורו של בית הקברות פר לשז:
https://youtu.be/YbGv_fpIC78
שיטוט שקט בבית העלמין פר לאשז:
https://youtu.be/i87MUtcLMZU
וקצת על האישים הקבורים בבית הקברות פר לאשז:
https://youtu.be/C_umAQ8zAAw
מהי קללת הפרעונים?
קללת הפרעונים, או "קללת המומיה" של המלך תות ענח'-אמון, היא אמונה שפותחי קברו של המלך ימותו ויחלו ויפגעו בעונשים קשים.
היא החלה כששבועות בודדים לאחר פתיחת הקבר, מת מממן המשלחת הארכיאולוגית של הווארד קרטר, הלורד קרקנרבורן. בעקבותיו התרחשה סדרת מיתות בלתי טבעיות של אנשים שהיו מעורבים בחפירת הקבר. כך נולדה אגדת קללת המומיה, שטופחה ככל הנראה על ידי עיתוני התקופה שעסקו בתגלית המאה אך לא היה בידיהם חומר אמיתי אלא רק שמועות ואגדות כאלה.
על פי האגדה הייתה חרוטה על הקבר קללה שאמרה ש"מוות יבוא על האיש שיעז להפריע את מנוחת המלך". העובדה שממצא כזה מעולם לא תועד, לא הפריעה לעיתונים לדווח שהקללה היא שאשמה בסדרה של מקרי מוות, שהחלה מהתוכי של קרטר, שמת ביום פתיחת הקבר.
היו שניסו להסביר את התופעה בכך שהקברים היו במצב רע מבחינת ההשפעה הבריאותית. חיידקים רבים מתקיימים במקום סגור כזה.
פופולרי במיוחד היה ההסבר של הסופר ארתור קונן דויל בעיתוני התקופה, לגבי סוג של פטריה שיתכן שנדבקה אל החוקרים מהקברים. דויל אף העלה השערה שפטריית העובש הונחה בקבר כדי להעניש שודדי קברים שיפתחו אותו בעתיד.
על אף שדגימות אוויר שנלקחו על ידי חור שנקדח בסרקופג סגור, הצביעו על רמות גבוהות של חומרים רעילים ומסוכנים לעצבים, נראה שמרבית המתים מקרב החופרים מתו מסיבות אחרות לחלוטין, כמו זיהומים מעקיצות יתושים דווקא.
הווארד קרטר עצמו התייחס בביטול לרעיון הקללה וראה בו המצאה עיתונאית. בספרו על התגלית, הוא כמעט ולא הזכיר את נושא הקללה, מה שמחזק את הטענה כי מדובר במיתוס שנוצר בעיקר על ידי התקשורת והדמיון הציבורי.
למרות היעדר בסיס מדעי לעניין, המיתוס של "קללת הפרעונים" חדר עמוק לדמיון הציבורי והשפיע על התרבות הפופולרית. זה התבטא ביצירות ספרותיות, סרטים ומשחקים שונים. סדרת סרטי "המומיה", למשל, שאבה השראה ישירה מרעיון הקללה העתיקה.
הקהילה המדעית התייחסה לרעיון הקללה בספקנות רבה. ארכיאולוגים וחוקרים הדגישו את חוסר הבסיס המדעי לרעיון, וניתוחים סטטיסטיים הראו כי תוחלת החיים של המעורבים בחפירה לא הייתה נמוכה מהממוצע. עם זאת, חוקרים העלו השערות לגבי סיכונים בריאותיים אפשריים הקשורים לחשיפה לחומרים רעילים בקבר הסגור, אם כי אלו נותרו בגדר השערות בלבד.
היום היו קוראים לעניין הזה תיאוריית קונספירציה, אבל למרות היותו מיתוס, ללא בסיס כלשהו, לסיפור הקללה הייתה השפעה משמעותית. הוא הגביר את העניין הציבורי בארכיאולוגיה מצרית, עורר דיונים אתיים על חפירת קברים עתיקים והוביל לזהירות רבה יותר בטיפול בממצאים ארכיאולוגיים.
הסיפור גם תרם לעלייה בתיירות למצרים, במיוחד לאזור עמק המלכים וחיזק את הגאווה הלאומית המצרית במורשת העתיקה שלהם.
סיפור "קללת הפרעה" ממחיש שוב את הכוח של סיפור טוב והשפעתו על התרבות הפופולרית, גם כשהוא מנותק מהעובדות ההיסטוריות.
הנה סיפורו של קבר פרעה והקללה שהמתינה לפותחיו (עברית):
https://youtu.be/vBxzj_Rh1Do
סרטון על קללת הפרעונים:
http://youtu.be/LsqzjRA_-bM
קדימון לסרט אימה על קללת הפרעונים מ-1957:
https://youtu.be/ypmh65ZlYF0
השיר "קללת הפרעונים" של להקת "סטלה מאריס" (עברית):
https://youtu.be/OozvkZLj37c
הוא היה ככל הנראה הקבר המפואר בהיסטוריה. מאוזולוס זכה שעל שמו ייקרא גם קברו וגם קבריהם המפוארים של מנהיגים ושליטים רבים שבאו אחריו.
המאוזולאום (Mousoleum) הקדום היה קבר עצום שהקימה אשתו של נסיך בשם מאוזולוס לבעלה המת בעיר הליקרנסוס. זה היה במאה ה-4 לפני הספירה בממלכת קאריה שבאסיה הקטנה (נמצאת בשטח טורקיה של היום).
המאוזולאום הגדול היה כה מרשים, עד שהיה לאחד משבעת פלאי העולם העתיק. עד היום מכנים על שמו מבני קבורה מפוארים שבהם קבורים או חנוטים אנשים מפורסמים.
בימינו לא נותרו הרבה שרידים מהמוזוליאום הקדום של קאריה. פסלים מעטים שנמצאו בין חורבותיו אפשר לראות כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.
הנה סיפורו של המאוזוליאום:
https://youtu.be/xhVP4OQrTzE?t=12s
על המבנה שהפך לקונספט:
http://youtu.be/v_JKrvetYuk
הסברים נוספים:
http://youtu.be/DT5REYRuA3A
ומצגת וידאו של המאוזוליאום המפואר:
http://youtu.be/NjebOEZtMFw
"עיר המתים" (City of the Dead) של קהיר היא אחת מתופעות העוני המוזרות, מצד אחד, אך גם היצירתיות וההמפתיעות מנגד. עיר המתים הזו היא ההוכחה לרוח האדם והיכולת האנושית להסתגל, למצוא פתרונות וכן - גם להתפשר, כדי לחיות בעיר שעברה מזמן את 20 מיליון התושבים ואין להם, ליטרלי אין דירות לגור בהן.
ב"מוקאבר" (Mkaaber) או אראפה (Arafa), שמה המקומי של עיר המתים המצרית, חיים עניי העיר ממש בתוך הקברים שבבית הקברות הגדול ביותר במצרים. המוקאבר היא כנראה העיר התחתית האמיתית של העיר העצומה הזו, השכונה שבה החיים הם בין המתים.
בעיר המתים רואים משפחות עניות המתגוררות באחוזות הקבר הממלוכיות שבתוך מתחם בית הקברות המוסלמי.
חוטי כביסה מתוחים בין המצבות ועליהם תלויים לבנים ובגדים. הילדים משחקים בין הקברים ועל אבני הקבר הם מכינים את שיעורי הבית שלהם, אוכלים ומשחקים.
בעיר המתים נמים עניים מרודים באחוזות קבר של עשירי מצרים בעבר ובעלי תפקידים חשובים בחצרות מלכי מצרים והצבא. הקברים המפוארים האלה נבנו במאות ה-16 עד ה-19. במאה ה-20, כשאוכלוסיית הבירה המצרית גדלה במהירות עצומה ולממדי ענק, בשל העיור המואץ וזרימת המוני כפריים שחיפשו עבודה משתלמת (מה שנקרא אורבניזציה), החלו רבים מעניי העיר לפלוש למאוזוליאומים, אחוזות הקבר הגדולות שכאן.
באופן מוזר, מי שמתגוררים כאן נחשבים היום לבעלי המזל מבין עניי העיר. יש רבים בעיר הזו שאפילו לגור כאן אין להם אפשרות, כי כל הקברים שאפשר לגור בהם כבר תפוסים.
והאמת שיש כאן גם סוג של סימביוזה בין הדיירים כאן ובין המשפחות האמידות שאחוזות הקבר הללו הן בבעלותן. הדיירים הללו מתגוררים אמנם בבתי הקבר, אבל במקביל גם שומרים ואפילו מתחזקים אותם ומונעים ונדליזם ופלישה של גורמים פחות מוכרים.
הנה סיפורה של עיר המתים:
https://youtu.be/M3ApxaPBnsU
מראות ממנה:
https://youtu.be/kDC-65tWAQ8
הדרכה על המוקאבר:
https://youtu.be/vYzKdf33AJg
למצרים העניים החיים בקבר הם הרבה יותר טובים משכירות דירה במחירים ובתנאים נוראים:
https://youtu.be/LmE1CY3w7nc
וביקור בעיר המתים:
https://youtu.be/jZsZ-z_MXU8?long=yes
לוויה (Funeral) היא טקס שנערך בעקבות מותו של אדם, טקס בו מלווים את גופתו לקבורה, בימים לאחר שמת.
לכל דת, תרבות וקהילה יש מנהגי הלוויה, הנערכים בהתאם למנהגים והמסורות הנהוגים בהם.
לרוב משתתפים בהלוויה בני משפחה וחברים של הנפטר. לעתים היקף המשתתפים גדל ומתרחב, לא פעם באופן גדול, לרוב במקרים של מות אמן ידוע, סלבריטאי או איש ציבור מוכר, או במקרים של מוות שזכה לתהודה ציבורית או כזה שאירע בנסיבות שזכו לפרסום רב בתקשורת או ברשתות החברתיות.
בדת היהודית נוהגים לקבור את המנוח. סביב הקבר הפתוח, עומדים בני המשפחה ושאר המלווים. לאחר שמורידים את הגופה לתוך הבור ומכסים את הגופה באדמה, אומר הבן של הנפטר או בהיעדרו מי מקרובי המשפחה, תפילת "קדיש", או בשמה המלא "קדיש יתום".
בלוויה היהודית נהוגים גם הספדים. אדם אחרי אדם מתייצבים אוהביו להספיד את המת, לדבר אליו ולומר דברים עליו.
לאחר הקבורה נערכת סעודה הנקראת "סעודת הבראה". ידידים שכנים ומכרים מביאים למתאבלים אוכל, ושוב הם אינם בודדים בכאבם.
לא פעם עורכים אחרי הקבורה "סעודת הבראה", בה מביאים חברים ושכנים אוכל למתאבלים ומקילים במעט על הכאב.
#לזכרו
הערך מוקדש למוזיקאי ארז בר-נוי, שנקבר עם הסקסופון שלו.
הנה צלם הלוויות המשדר אותן בעידן הקורונה (עברית):
https://youtu.be/pTvKC4u5j1c
הספד של אם לבנה ארי נשר ז"ל (עברית):
https://youtu.be/AfnYIkKXTWs
היום יש מפיקי לוויות (עברית):
https://youtu.be/N1U_LvtO0FI
הלוויה המונית של העדה החרדית בירושלים (עברית):
https://youtu.be/YUzvlWxf2h8
שמתם לב שרבים נוהגים להניח אבן קטנה על קבר או מצבה, בסוף הביקור בבית הקברות?
מנהג הנחת האבן על גבי המצבה הוא נוהג יהודי קדום, בעוד בני דתות אחרות אינם מניחים בימינו אבנים, אלא פרחים.
אבל מאיפה המנהג היהודי? מדוע אנו, היהודים, נוהגים לשים אבנים על הקברים, בתום טקס הלוויה או בסוף ביקור בבית עלמין?
בפרהיסטוריה, בהיעדר בתי קברות, קברו אנשים בטבע. זו תקופה שבה אין מצבות ורק גלי אבנים מציינים את הקברים. אז נועדו האבנים לציין נקודת קבר ומנהג הנחת האבן על ידי הקרובים סייע למעשה לבניית גל האבנים שכיסה את המת.
דתות רבות, כולל היהדות, אימצו מנהגים אליליים, דברים שעובדי אלילים נהגו לעשות כחלק מהפולחן, ונתנו להם משמעות דתית חדשה. כך הפך גם מנהג קדמוני ושימושי זה, של הנחת אבן על הקבר, למנהג יהודי.
ואכן, לדת היהודית יש הסברים שונים למנהג היהודי של אבן על הקבר. ההסבר המרכזי הוא שבימי הביניים נמשך מנהג הנחת האבנים על המצבות - "משום כבוד המת, להראותו שהיה על קברו".
כלומר האבן, בשפה פשוטה, נועדה לכבד את המת.
אבל איך לכבד? במה מכבדת אבן את הקבור מתחתיה? - הנימוק הוא שהנחת האבנים על קברו של אדם מביאה לכך שאחרים יודעים שאת הקבר הזה פקדו לאחרונה אנשים. וכשאנשים מבחינים באבנים רבות, יביא הדבר לכך שהם יבינו שזהו קבר שמרבים הבאים לפקוד אותו. הדבר, לפי הרבנים, עתיד לעורר את סקרנות האנשים ויביא אותם להתעניין מי קבור בו ויתכן שאולי ירצו לפקוד את הקבר בעצמם. כלומר האבן מכבדת את הנפטר ומפארת את שמו של האדם שנטמן בקבר שמתחתיה.
אגב, הנחת פרחים על גבי הקבר היא פסולה לפי היהדות, או לפחות לא מקובלת. הסיבה היא שהנפטר לא יכול ליהנות מיופיים של פרחי נוי על קברו והעולם הגשמי שהם מייצגים בעיני החיים, יהיה חסר משמעות עבורו.
הנה קברו עמוס האבנים של אוסקר שינדלר:
https://youtu.be/m0oAfsLLVcg
היהדות גורסת בדרך כלל שהאבן נועדה להפגין זיכרון ואי שכחה של המת:
https://youtu.be/yCf73v0LvCk
עוד מהסברי הרבנים היהודיים:
https://youtu.be/nyFMRlTo9yQ
לפני אלפיים שנה טמנו את המתים העשירים במערות קבורה וגלוסקמאות, שהם ארונות אבן (עברית):
https://youtu.be/u6rTbJATHVI
וסצנת הסיום המרגשת, עם הנחת האבנים המרגשת על הקבר בסרט "רשימת שינדלר":
https://youtu.be/BFP4dDheqHY
קברים
קשה לומר מה קורה לתודעה שלנו לאחר המוות (Death), אבל כבר ברור שמצבו של גופנו לא יהיה טוב מדי. או שמא נאמר שגופנו המת לא יהיה בשיאו.
אבל מה קורה לגופנו אחרי המוות? - כללית, נראה שהגופה שלנו תלך ותאבד את הצבע שלה. החיוורון יהיה התוצאה של אי זרימת הדם לאיברי הגוף השונים. אם לא תוכנס הגופה לקירור, היא גם תלך ותתנפח.
אבל מה בדיוק קורה בתוך הגוף אחרי שמתים?
טוב, אז מתרחשים כאן לא מעט דברים וננסה לפרט את המשמעותיים שבהם. די מהר אחרי שהלב מפסיק לפעול, הוא מפסיק לספק חמצן לתאים בגוף. ללא חמצן התאים מתחילים למות.
הראשונים לעזוב לעולם שכולו כלום הם תאי מוח, כבר בדקות שאחרי שמפסיקה פעילות המוח. בדקות הראשונות שרירי הגוף עדיין פעילים ורק אחרי דקות אחדות הם מפסיקים לפעול.
ללא פעילות הלב, הדם לא זורם בגוף. רבע שעה אחרי המוות מתחילים כלי הדם העליונים להתרוקן מדם והגוף מתחיל להחוויר. הדם יתרכז בחלקו התחתון של הגוף ולאחר מספר שעות העור יקבל גוון שבין אדמדם לסגול.
ביום יומיים הבאים, יתקשו השרירים, לאחר שמופעל מנגנון כיווץ השרירים של שלב שהתחיל שעות בודדות אחרי המוות ונקרא "ריגור מורטיס". בהמשכו הגוף ייתקע בתנוחה כלשהי ויעבור לשלב "אלגור מורטיס".
מעתה יתחיל שלב פירוק הגוף שלאחר המוות. הפירוק הזה יתבצע על ידי עשרות טריליוני חיידקים ואנזימים. מות התאים בגוף יביא לתהליך של ריקבון.
הגוף עכשיו גם מייצר סירחון לא פשוט. הריח הרע שלאחר המוות הוא תוצאה של ייצור גזים בקנה מידה גדול, גזים שגם יגרמו להתנפחות משמעותית של הגופה.
אם תהיתם מדוע הקבורה היא דבר כל כך מושרש ועתיק אצל המין האנושי, עם שורשים שמגיעים עמוק אפילו לתקופה הניאנדרטלית ונוכחות בכל תרבות שהיא, הסיבות ברורות - ראשית, סיבות רפואיות. אבל לקבורה אחראים גם מראה הגוף המתעוות, הגזים עם הריח הנורא והתנפחות הגופה, הרימות, התולעים והחיידקים המייצרים את הגזים, כשכולם ממשיכים בתהליך נורא של פירוק הגוף.
במשך תקופה של עד שנה, יירקב הגוף כמעט לחלוטין. שנה נוספת יעברו שרידיו ריקבון יבש ומה שנותר ממנו לאחר מכן יעוכל בידי זוחלים, פטריות ושאר אורגניזמים. הללו יחסלו את מה שנותר ממנו, למעט העצמות שישרדו הרבה יותר.
אגב, רבים מאמינים שהשיער והציפורניים שלנו ממשיכים לגדול גם אחרי המוות. זה כמובן מיתוס. הם לא. מה שקורה זה שהכל נראה כך, כי ללא נוזלים הגוף מתייבש ומתכווץ. זה אכן מייצר אשליה שהציפורניים והשיער ממשיכים לגדול. אבל הם לא גדלים, אלא פשוט אינם מתכווצים כמו שאר איברי הגוף.
עוד על מה שקורה אחרי המוות (מתורגם)?
https://youtu.be/mRsa2wb0aTs
זה מה שקורה לגופנו אחרי המוות (מתורגם):
https://youtu.be/vLaErMfgJ8Q
והרצאה מעניינת על מה שקורה לנו לאחר המוות:
https://youtu.be/uvdY_5iXPrU?long=yes
קוֹלוּמְבַּרְיוּם (Columbarium) הוא סוג של מתקן עתיק ומסתורי, חפור באדמה לכדי מערה, המאופיין בעשרות עד מאות גומחות קטנות ובימינו הוא בגדר תעלומה.
הגומחות נוצרו בעת הכרייה של אבן הגיר הרכה, הידועה כ"קירטון" ושימשה בימי קדם לסיוד.
מטרת הגומחות החצובות בסלע לא ברורה לחלוטין. החוקרים מעריכים שהקולומבריום הקדום שימש במקומות רבים לא בהכרח לאותן מטרות.
במקומות רבים גורסים שמטרתם העיקרית של המתקנים החצובים הללו הייתה לגידול יונים. קולומבריום פירושו שובך יונים. הסיבה לכוכים הרבים שנועדו לגידולן היא כלכלית. בתקופה ההלניסטית והרומית היה זה ענף כלכלי משמעותי מאוד. בשר היונים בושל ונאכל. אבל הן גם שימשו לשליחת הודעות באמצעות יוני דואר, לפולחנים דתיים ולדישון השדות בלשלשת שלהם.
אבל החוקרים משערים לגבי שימושים נוספים אפשריים, כמו שימוש בגומחות שבמערות לקבורה או כמקומות אחסון כלשהם, למשל אחסון מזון או אפילו אפר של מתים, כמו שנעשה בתרבות הרומית, בה קברו את האפר משריפת המתים ב"קולומבריה", כפי שהם קראו למבנה.
כמובן שאפשרות סבירה נוספת היא שברבים מהמקרים השימושים הללו הם תוצאה של קיום המערות הריקות. או במילים אחרות - שהמערות היו מחצבות קדומות, שלאחר שנפערו, לעתים גם זמן רב לאחר מכן, נמצאו להן שימושים בהתאם לצורך, או בשפת הארכיאולוגים, היה להן "שימוש משני".
זה המקרה במערות בארץ ישראל, שנחפרו 250 שנה לפני המרד הגדול נגד הרומאים. במהלך המרד שימשו אבות מהן כמערות מסתור למורדים, כשהגומחות שבהן משמשות לאחסון של אוכל ומשקה. אגב, מרבית מבני הקולומבריום בישראל הם מתחת לפני הקרקע, בניגוד למרבית המבנים הללו בעולם, שבנויים על פני הקרקע.
הנה קולומבריום:
https://youtu.be/Kn0nQtffm3I?t=2m35s
משפחה מטיילת בקולומבריום:
https://youtu.be/PyAfxAMd6P0?t=23s&end=2m23s
קבורה "דמוקרטית" בקולומבריום מודרני ביפן:
https://youtu.be/3bOEYE9G4ak
ואדם שחפר קולומבריום בעצמו והפך אותו לצימר (עברית):
https://youtu.be/LicAHTiMJfs
צינג מינג (Qingming), או פסטיבל ניקוי הקברים, הוא חג שחוגגים בסין פעם בשנה, בכל חודש אפריל. בחג מנציחים הסינים בדרך משונה מעט וחולקים כבוד לאבותיהם המתים. לאחר שהם מנקים את קבריהם, הם מתיישבים לארוחה עליזה ליד הקברים. הם מניחים על הקברים ומראים לקבורים את המאכלים שהכינו.
בסיום הארוחה מטילים החוגגים קוביות אדומות שמעידות האם האבות הקדמונים סיימו גם הם לאכול. הם גם שורפים מעט כסף, כדי שלא ייחסר בעולם הבא..
הנה סרטון אנימציה שמסביר מהו פסטיבל צינג מינג - פסטיבל ניקוי הקברים:
http://youtu.be/wTeoWgKc9b4
יום הזיכרון למתים:
https://youtu.be/f0PIjYMg_fQ
ועוד הסבר על שורשי הפסטיבל:
https://youtu.be/4gfpF4620-w
בית העלמין פֵּר לָשֵז (Père Lachaise) הוא אולי בית הקברות המפורסם בעולם. כשפוסעים בתוכו לעיתים נדמה שאתם נמצאים בספר היסטוריה. יש כאן ייצוג כמעט לכל מי שהצליח להטביע חותם בתרבות הצרפתית במאות האחרונות, עם דגש על הפריזאים שביניהם.
בפר לאשז ניתן לראות לא מעט מצבות מפוארות שהן בעצם מבנים המזכירים כנסיות זעירות. אלה בדרך כלל קברים משפחתיים שבהם קבורים רבים מבני המשפחה, לאורך דורות. זה נובע מהמנהג של הקתולים לקבור באותו מקום כמה מתים.
בית העלמין נוסד בשנת 1804 כשהשטח, שהיה אז מחוץ לפאריס, נרכש על ידי העיריה והפך לבית קברות. זו הייתה יוזמה של הקיסר הצרפתי נפוליאון בונפרטה, אבל על ההמונים זה לא השפיע. איש לא התלהב לקבור את קרוביו בבית העלמין הרחוק כל כך מהעיר, ורק מעטים השתכנעו. אבל הנהלת בית הקברות לא התייאשה וערכה קמפיין לקידום המכירות של הקברים בפר לשז. הם העבירו אל בית הקברות החדש לא מעט מקבריהם של מפורסמי התקופה, ביניהם המחזאי מולייר, כותב המשלים לה פונטיין ואחרים. כבר אז ידוענים היו מגנט להמונים והקמפיין הצליח. רבים החלו לקבור את מתיהם ליד הסלבס המתים של פר לשז והמקום הפך להצלחה מסחררת. כיום קבורים בו מעל 300 אלף איש.
בין המפורסמים שקבורים בפר לשז ניתן למצוא את המלחין פרדריק שופן, יוצר הקולנוע המוקדם ז'ורז' מלייס, המחזאי המבריק אוסקר וויילד, הזמרת הצרפתית החשובה ביותר אדית פיאף, לצד זמרים כמו ז'ילבר בקו ואיב מונטאן שקבור ביחד עם אשתו השחקנית סימון סיניורה. הקבר המפורסם והנערץ על הצעירים שם הוא קברו של אליל הרוק משנות ה-60, מנהיג להקת "הדלתות" ג'ים מוריסון, שמת בפאריס ונקבר בפר לשז.
מקור שמו של בית הקברות הוא משמו של האב פרנסואה דה לָה שֵז, מי שהיה הכומר המוודה של המלך לואי ה-14.
הנה סיפורו של בית הקברות פר לשז:
https://youtu.be/YbGv_fpIC78
שיטוט שקט בבית העלמין פר לאשז:
https://youtu.be/i87MUtcLMZU
וקצת על האישים הקבורים בבית הקברות פר לאשז:
https://youtu.be/C_umAQ8zAAw
קללת הפרעונים, או "קללת המומיה" של המלך תות ענח'-אמון, היא אמונה שפותחי קברו של המלך ימותו ויחלו ויפגעו בעונשים קשים.
היא החלה כששבועות בודדים לאחר פתיחת הקבר, מת מממן המשלחת הארכיאולוגית של הווארד קרטר, הלורד קרקנרבורן. בעקבותיו התרחשה סדרת מיתות בלתי טבעיות של אנשים שהיו מעורבים בחפירת הקבר. כך נולדה אגדת קללת המומיה, שטופחה ככל הנראה על ידי עיתוני התקופה שעסקו בתגלית המאה אך לא היה בידיהם חומר אמיתי אלא רק שמועות ואגדות כאלה.
על פי האגדה הייתה חרוטה על הקבר קללה שאמרה ש"מוות יבוא על האיש שיעז להפריע את מנוחת המלך". העובדה שממצא כזה מעולם לא תועד, לא הפריעה לעיתונים לדווח שהקללה היא שאשמה בסדרה של מקרי מוות, שהחלה מהתוכי של קרטר, שמת ביום פתיחת הקבר.
היו שניסו להסביר את התופעה בכך שהקברים היו במצב רע מבחינת ההשפעה הבריאותית. חיידקים רבים מתקיימים במקום סגור כזה.
פופולרי במיוחד היה ההסבר של הסופר ארתור קונן דויל בעיתוני התקופה, לגבי סוג של פטריה שיתכן שנדבקה אל החוקרים מהקברים. דויל אף העלה השערה שפטריית העובש הונחה בקבר כדי להעניש שודדי קברים שיפתחו אותו בעתיד.
על אף שדגימות אוויר שנלקחו על ידי חור שנקדח בסרקופג סגור, הצביעו על רמות גבוהות של חומרים רעילים ומסוכנים לעצבים, נראה שמרבית המתים מקרב החופרים מתו מסיבות אחרות לחלוטין, כמו זיהומים מעקיצות יתושים דווקא.
הווארד קרטר עצמו התייחס בביטול לרעיון הקללה וראה בו המצאה עיתונאית. בספרו על התגלית, הוא כמעט ולא הזכיר את נושא הקללה, מה שמחזק את הטענה כי מדובר במיתוס שנוצר בעיקר על ידי התקשורת והדמיון הציבורי.
למרות היעדר בסיס מדעי לעניין, המיתוס של "קללת הפרעונים" חדר עמוק לדמיון הציבורי והשפיע על התרבות הפופולרית. זה התבטא ביצירות ספרותיות, סרטים ומשחקים שונים. סדרת סרטי "המומיה", למשל, שאבה השראה ישירה מרעיון הקללה העתיקה.
הקהילה המדעית התייחסה לרעיון הקללה בספקנות רבה. ארכיאולוגים וחוקרים הדגישו את חוסר הבסיס המדעי לרעיון, וניתוחים סטטיסטיים הראו כי תוחלת החיים של המעורבים בחפירה לא הייתה נמוכה מהממוצע. עם זאת, חוקרים העלו השערות לגבי סיכונים בריאותיים אפשריים הקשורים לחשיפה לחומרים רעילים בקבר הסגור, אם כי אלו נותרו בגדר השערות בלבד.
היום היו קוראים לעניין הזה תיאוריית קונספירציה, אבל למרות היותו מיתוס, ללא בסיס כלשהו, לסיפור הקללה הייתה השפעה משמעותית. הוא הגביר את העניין הציבורי בארכיאולוגיה מצרית, עורר דיונים אתיים על חפירת קברים עתיקים והוביל לזהירות רבה יותר בטיפול בממצאים ארכיאולוגיים.
הסיפור גם תרם לעלייה בתיירות למצרים, במיוחד לאזור עמק המלכים וחיזק את הגאווה הלאומית המצרית במורשת העתיקה שלהם.
סיפור "קללת הפרעה" ממחיש שוב את הכוח של סיפור טוב והשפעתו על התרבות הפופולרית, גם כשהוא מנותק מהעובדות ההיסטוריות.
הנה סיפורו של קבר פרעה והקללה שהמתינה לפותחיו (עברית):
https://youtu.be/vBxzj_Rh1Do
סרטון על קללת הפרעונים:
http://youtu.be/LsqzjRA_-bM
קדימון לסרט אימה על קללת הפרעונים מ-1957:
https://youtu.be/ypmh65ZlYF0
השיר "קללת הפרעונים" של להקת "סטלה מאריס" (עברית):
https://youtu.be/OozvkZLj37c
איך גילה הווארד קרטר את תגלית הפרעונים הגדולה?
היה זה הארכיאולוג הווארד קרטר (8888) שגילה בשנת 1922 את מה שייחשב לתגלית הארכיאולוגית הגדולה בתולדות הארכיאולוגיה של מצרים העתיקה ואחת הגדולות בתולדות מדע הארכיאולוגיה בכלל.
קרטר, שעתיד להיות לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתחום הארכיאולוגיה המצרית, נולד בלונדון ב-1874. בשל בריאותו הרופפת בילדותו, בילה זמן רב בסוואנג' (Swanage), עיירת חוף קטנה בדרום אנגליה, על חוף התעלה האנגלית.
בעיירה, שידועה בנופים והחופים היפים שבה ובמורשת הגיאולוגית שלה. התפתח כישרונו האמנותי, שעתיד לפתוח בפניו דלתות ולהוביל אותו, בגיל 17 בלבד, למסע מרתק למצרים.
קרטר החל את דרכו במצרים, לאחר שהוזמן לשם, כצייר ומעתיק של ציורי קיר עתיקים. הוא עבד שם עבור פרסי ניוברי, ארכיאולוג בריטי ידוע. תוך כדי עבודתו, ספג קרטר ידע רב בארכיאולוגיה, למד את השפה המצרית העתיקה, והתפתח כאוטודידקט, מאמן ציור לארכיאולוג מיומן.
קשה להאמין, אך התקדמותו המהירה הובילה אותו כבר בגיל 25 למשרה היוקרתית של המפקח הכללי של המונומנטים העתיקים בדרום מצרים, מטעם שירות העתיקות המצרי.
עוד לפני מה שתהיה תגליתו המפורסמת ביותר, כבר צבר קרטר ניסיון רב בחפירות חשובות. הוא עבד בקברו של תחותמס הראשון, שם ביצע עבודות שימור ותיעוד מדוקדקות. בדיר אל-בחרי, הוא תרם משמעותית לחפירת המקדש המרשים של המלכה חתשפסות. עבודתו בתל אל-עמארנה, עיר הבירה של פרעה אח'נאתון, הייתה חלק ממאמץ ארכיאולוגי נרחב שהעשיר את הבנתנו על תקופת האמארנה המסקרנת.
אך בנובמבר 1922, מגיע קרטר לשיא הקריירה שלו. ב-4 לנובמבר 1922 הוא מגלה בעמק המלכים את הכניסה לקברו של תות ענח' אמון. תגלית זו, שהתאפשרה הודות לתמיכתו הכלכלית של הלורד קרנרבון, שינתה את פני הארכיאולוגיה המצרית. ב-26 בנובמבר, כשנכנס רשמית לקבר, קרטר נתקל באוצר ארכיאולוגי חסר תקדים - קבר מלכותי כמעט שלם מתקופת הממלכה החדשה.
הקבר הכיל אלפי פריטים, ביניהם המסכה המפורסמת של תות ענח' אמון, רהיטים מפוארים, כלי נשק, תכשיטים, ואפילו מזון מיובש. תגלית זו סיפקה מידע עצום על החיים בתקופת הממלכה החדשה, על מנהגי הקבורה המלכותיים, ועל האומנות, האמנות והטכנולוגיה של מצרים העתיקה.
את עשר השנים הבאות הקדיש קרטר לתיעוד ושימור קפדניים של תכולת הקבר. עבודתו המדוקדקת הפכה לאבן דרך בארכיאולוגיה המצרית, וקבעה סטנדרטים חדשים בתחום. תגליתו המדהימה לא רק הפכה את קרטר למפורסם בעולם כולו, אלא גם עוררה מחדש את העניין הציבורי בארכיאולוגיה ובתרבות המצרית העתיקה.
הקריירה של הווארד קרטר היא מופת של הגשמה עצמית והוכחה כיצד תשוקה, סקרנות, לימוד עצמי, התמדה ומקצוענות יכולים להוביל לתגליות שניתן לומר בפה מלא ששינו את פני ההיסטוריה. עבודתו של קרטר ממשיכה להשפיע עד היום על הארכיאולוגיה המצרית וממשיכה להיות השראה לדורות של ארכיאולוגים בכל העולם.
הנה סיפור התגלית הגדולה בארכיאולוגיה של מצרים העתיקה:
https://youtu.be/B14DtKlT_Vg?long=yes
כך גילה קרטר את קבר תות אנך אמון:
https://youtu.be/gRg2WTrkDNc
תיאור דרמטי של גילוי קברו של הפרעה ה-11 תות אנח אמון:
https://youtu.be/e0X6nlufjg0
על הקבר ותכולתו שהתגלו לקרטר:
https://youtu.be/7a4ectZmpVo
פתיחת הקבר לציבור ב-1923 (ללא מילים):
https://youtu.be/zTXxgpjsB4w
איך גילה הווארד קרטר את קברו של תות ענח' אמון?
https://youtu.be/--ly9JEA_gk?long=yes
וסרט תיעודי ארוך על חייו ותגליתו הגדולה של הווארד קרטר:
https://youtu.be/AoqtH5OFaDQ?long=yes
היה זה הארכיאולוג הווארד קרטר (8888) שגילה בשנת 1922 את מה שייחשב לתגלית הארכיאולוגית הגדולה בתולדות הארכיאולוגיה של מצרים העתיקה ואחת הגדולות בתולדות מדע הארכיאולוגיה בכלל.
קרטר, שעתיד להיות לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתחום הארכיאולוגיה המצרית, נולד בלונדון ב-1874. בשל בריאותו הרופפת בילדותו, בילה זמן רב בסוואנג' (Swanage), עיירת חוף קטנה בדרום אנגליה, על חוף התעלה האנגלית.
בעיירה, שידועה בנופים והחופים היפים שבה ובמורשת הגיאולוגית שלה. התפתח כישרונו האמנותי, שעתיד לפתוח בפניו דלתות ולהוביל אותו, בגיל 17 בלבד, למסע מרתק למצרים.
קרטר החל את דרכו במצרים, לאחר שהוזמן לשם, כצייר ומעתיק של ציורי קיר עתיקים. הוא עבד שם עבור פרסי ניוברי, ארכיאולוג בריטי ידוע. תוך כדי עבודתו, ספג קרטר ידע רב בארכיאולוגיה, למד את השפה המצרית העתיקה, והתפתח כאוטודידקט, מאמן ציור לארכיאולוג מיומן.
קשה להאמין, אך התקדמותו המהירה הובילה אותו כבר בגיל 25 למשרה היוקרתית של המפקח הכללי של המונומנטים העתיקים בדרום מצרים, מטעם שירות העתיקות המצרי.
עוד לפני מה שתהיה תגליתו המפורסמת ביותר, כבר צבר קרטר ניסיון רב בחפירות חשובות. הוא עבד בקברו של תחותמס הראשון, שם ביצע עבודות שימור ותיעוד מדוקדקות. בדיר אל-בחרי, הוא תרם משמעותית לחפירת המקדש המרשים של המלכה חתשפסות. עבודתו בתל אל-עמארנה, עיר הבירה של פרעה אח'נאתון, הייתה חלק ממאמץ ארכיאולוגי נרחב שהעשיר את הבנתנו על תקופת האמארנה המסקרנת.
אך בנובמבר 1922, מגיע קרטר לשיא הקריירה שלו. ב-4 לנובמבר 1922 הוא מגלה בעמק המלכים את הכניסה לקברו של תות ענח' אמון. תגלית זו, שהתאפשרה הודות לתמיכתו הכלכלית של הלורד קרנרבון, שינתה את פני הארכיאולוגיה המצרית. ב-26 בנובמבר, כשנכנס רשמית לקבר, קרטר נתקל באוצר ארכיאולוגי חסר תקדים - קבר מלכותי כמעט שלם מתקופת הממלכה החדשה.
הקבר הכיל אלפי פריטים, ביניהם המסכה המפורסמת של תות ענח' אמון, רהיטים מפוארים, כלי נשק, תכשיטים, ואפילו מזון מיובש. תגלית זו סיפקה מידע עצום על החיים בתקופת הממלכה החדשה, על מנהגי הקבורה המלכותיים, ועל האומנות, האמנות והטכנולוגיה של מצרים העתיקה.
את עשר השנים הבאות הקדיש קרטר לתיעוד ושימור קפדניים של תכולת הקבר. עבודתו המדוקדקת הפכה לאבן דרך בארכיאולוגיה המצרית, וקבעה סטנדרטים חדשים בתחום. תגליתו המדהימה לא רק הפכה את קרטר למפורסם בעולם כולו, אלא גם עוררה מחדש את העניין הציבורי בארכיאולוגיה ובתרבות המצרית העתיקה.
הקריירה של הווארד קרטר היא מופת של הגשמה עצמית והוכחה כיצד תשוקה, סקרנות, לימוד עצמי, התמדה ומקצוענות יכולים להוביל לתגליות שניתן לומר בפה מלא ששינו את פני ההיסטוריה. עבודתו של קרטר ממשיכה להשפיע עד היום על הארכיאולוגיה המצרית וממשיכה להיות השראה לדורות של ארכיאולוגים בכל העולם.
הנה סיפור התגלית הגדולה בארכיאולוגיה של מצרים העתיקה:
https://youtu.be/B14DtKlT_Vg?long=yes
כך גילה קרטר את קבר תות אנך אמון:
https://youtu.be/gRg2WTrkDNc
תיאור דרמטי של גילוי קברו של הפרעה ה-11 תות אנח אמון:
https://youtu.be/e0X6nlufjg0
על הקבר ותכולתו שהתגלו לקרטר:
https://youtu.be/7a4ectZmpVo
פתיחת הקבר לציבור ב-1923 (ללא מילים):
https://youtu.be/zTXxgpjsB4w
איך גילה הווארד קרטר את קברו של תות ענח' אמון?
https://youtu.be/--ly9JEA_gk?long=yes
וסרט תיעודי ארוך על חייו ותגליתו הגדולה של הווארד קרטר:
https://youtu.be/AoqtH5OFaDQ?long=yes
למה יש שלדים מתחת לרחובות פריז?
הקטקומבות של פריז הן אתר הקבורה המפורסם והקצת מפחיד שנמצא בה. הקבורה בו מתבצעת במחילות וחדרים שמתחת לקרקע בבירת צרפת, פריז.
מדובר במחצבת אבן גיר עתיקה של האימפריה הרומית, שעיריית פאריס הפכה לאתר קבורה המוני בסוף המאה ה-18, בשל בעיות תברואה קשות בבתי הקברות של העיר.
הקטקומבות מצויות כעשרים מטרים מתחת לפני האדמה ואורך המחילות הפתוחות לציבור הוא כ-1.7 ק"מ מתחת לרחובות פאריס. מעריכים את מספר המתים שבקטקומבות הללו בכ-6 מיליון איש.
הנה הקטקומבות של פאריז:
http://youtu.be/MzDOhnpDhgY?t=9s
ומבט נוסף למנהרות הקטקומבות של פריז:
http://youtu.be/--ti8nSK5ZQ?t=26s
הקטקומבות של פריז הן אתר הקבורה המפורסם והקצת מפחיד שנמצא בה. הקבורה בו מתבצעת במחילות וחדרים שמתחת לקרקע בבירת צרפת, פריז.
מדובר במחצבת אבן גיר עתיקה של האימפריה הרומית, שעיריית פאריס הפכה לאתר קבורה המוני בסוף המאה ה-18, בשל בעיות תברואה קשות בבתי הקברות של העיר.
הקטקומבות מצויות כעשרים מטרים מתחת לפני האדמה ואורך המחילות הפתוחות לציבור הוא כ-1.7 ק"מ מתחת לרחובות פאריס. מעריכים את מספר המתים שבקטקומבות הללו בכ-6 מיליון איש.
הנה הקטקומבות של פאריז:
http://youtu.be/MzDOhnpDhgY?t=9s
ומבט נוסף למנהרות הקטקומבות של פריז:
http://youtu.be/--ti8nSK5ZQ?t=26s
