מה זו קללת הפרעונים?
קללת הפרעונים, או "קללת המומיה" של המלך תות ענח'-אמון, היא אמונה שפותחי קברו של המלך ימותו ויחלו ויפגעו בעונשים קשים.
היא החלה כששבועות בודדים לאחר פתיחת הקבר, מת מממן המשלחת הארכיאולוגית של הווארד קרטר, הלורד קרקנרבורן. בעקבותיו התרחשה סדרת מיתות בלתי טבעיות של אנשים שהיו מעורבים בחפירת הקבר. כך נולדה אגדת קללת המומיה, שטופחה ככל הנראה על ידי עיתוני התקופה שעסקו בתגלית המאה אך לא היה בידיהם חומר אמיתי אלא רק שמועות ואגדות כאלה.
על פי האגדה הייתה חרוטה על הקבר קללה שאמרה ש"מוות יבוא על האיש שיעז להפריע את מנוחת המלך". העובדה שממצא כזה מעולם לא תועד, לא הפריעה לעיתונים לדווח שהקללה היא שאשמה בסדרה של מקרי מוות, שהחלה מהתוכי של קרטר, שמת ביום פתיחת הקבר.
היו שניסו להסביר את התופעה בכך שהקברים היו במצב רע מבחינת ההשפעה הבריאותית. חיידקים רבים מתקיימים במקום סגור כזה.
פופולרי במיוחד היה ההסבר של הסופר ארתור קונן דויל בעיתוני התקופה, לגבי סוג של פטריה שיתכן שנדבקה אל החוקרים מהקברים. דויל אף העלה השערה שפטריית העובש הונחה בקבר כדי להעניש שודדי קברים שיפתחו אותו בעתיד.
על אף שדגימות אוויר שנלקחו על ידי חור שנקדח בסרקופג סגור, הצביעו על רמות גבוהות של חומרים רעילים ומסוכנים לעצבים, נראה שמרבית המתים מקרב החופרים מתו מסיבות אחרות לחלוטין, כמו זיהומים מעקיצות יתושים דווקא.
הווארד קרטר עצמו התייחס בביטול לרעיון הקללה וראה בו המצאה עיתונאית. בספרו על התגלית, הוא כמעט ולא הזכיר את נושא הקללה, מה שמחזק את הטענה כי מדובר במיתוס שנוצר בעיקר על ידי התקשורת והדמיון הציבורי.
למרות היעדר בסיס מדעי לעניין, המיתוס של "קללת הפרעונים" חדר עמוק לדמיון הציבורי והשפיע על התרבות הפופולרית. זה התבטא ביצירות ספרותיות, סרטים ומשחקים שונים. סדרת סרטי "המומיה", למשל, שאבה השראה ישירה מרעיון הקללה העתיקה.
הקהילה המדעית התייחסה לרעיון הקללה בספקנות רבה. ארכיאולוגים וחוקרים הדגישו את חוסר הבסיס המדעי לרעיון, וניתוחים סטטיסטיים הראו כי תוחלת החיים של המעורבים בחפירה לא הייתה נמוכה מהממוצע. עם זאת, חוקרים העלו השערות לגבי סיכונים בריאותיים אפשריים הקשורים לחשיפה לחומרים רעילים בקבר הסגור, אם כי אלו נותרו בגדר השערות בלבד.
היום היו קוראים לעניין הזה תיאוריית קונספירציה, אבל למרות היותו מיתוס, ללא בסיס כלשהו, לסיפור הקללה הייתה השפעה משמעותית. הוא הגביר את העניין הציבורי בארכיאולוגיה מצרית, עורר דיונים אתיים על חפירת קברים עתיקים והוביל לזהירות רבה יותר בטיפול בממצאים ארכיאולוגיים.
הסיפור גם תרם לעלייה בתיירות למצרים, במיוחד לאזור עמק המלכים וחיזק את הגאווה הלאומית המצרית במורשת העתיקה שלהם.
סיפור "קללת הפרעה" ממחיש שוב את הכוח של סיפור טוב והשפעתו על התרבות הפופולרית, גם כשהוא מנותק מהעובדות ההיסטוריות.
קללת הפרעונים, או "קללת המומיה" של המלך תות ענח'-אמון, היא אמונה שפותחי קברו של המלך ימותו ויחלו ויפגעו בעונשים קשים.
היא החלה כששבועות בודדים לאחר פתיחת הקבר, מת מממן המשלחת הארכיאולוגית של הווארד קרטר, הלורד קרקנרבורן. בעקבותיו התרחשה סדרת מיתות בלתי טבעיות של אנשים שהיו מעורבים בחפירת הקבר. כך נולדה אגדת קללת המומיה, שטופחה ככל הנראה על ידי עיתוני התקופה שעסקו בתגלית המאה אך לא היה בידיהם חומר אמיתי אלא רק שמועות ואגדות כאלה.
על פי האגדה הייתה חרוטה על הקבר קללה שאמרה ש"מוות יבוא על האיש שיעז להפריע את מנוחת המלך". העובדה שממצא כזה מעולם לא תועד, לא הפריעה לעיתונים לדווח שהקללה היא שאשמה בסדרה של מקרי מוות, שהחלה מהתוכי של קרטר, שמת ביום פתיחת הקבר.
היו שניסו להסביר את התופעה בכך שהקברים היו במצב רע מבחינת ההשפעה הבריאותית. חיידקים רבים מתקיימים במקום סגור כזה.
פופולרי במיוחד היה ההסבר של הסופר ארתור קונן דויל בעיתוני התקופה, לגבי סוג של פטריה שיתכן שנדבקה אל החוקרים מהקברים. דויל אף העלה השערה שפטריית העובש הונחה בקבר כדי להעניש שודדי קברים שיפתחו אותו בעתיד.
על אף שדגימות אוויר שנלקחו על ידי חור שנקדח בסרקופג סגור, הצביעו על רמות גבוהות של חומרים רעילים ומסוכנים לעצבים, נראה שמרבית המתים מקרב החופרים מתו מסיבות אחרות לחלוטין, כמו זיהומים מעקיצות יתושים דווקא.
הווארד קרטר עצמו התייחס בביטול לרעיון הקללה וראה בו המצאה עיתונאית. בספרו על התגלית, הוא כמעט ולא הזכיר את נושא הקללה, מה שמחזק את הטענה כי מדובר במיתוס שנוצר בעיקר על ידי התקשורת והדמיון הציבורי.
למרות היעדר בסיס מדעי לעניין, המיתוס של "קללת הפרעונים" חדר עמוק לדמיון הציבורי והשפיע על התרבות הפופולרית. זה התבטא ביצירות ספרותיות, סרטים ומשחקים שונים. סדרת סרטי "המומיה", למשל, שאבה השראה ישירה מרעיון הקללה העתיקה.
הקהילה המדעית התייחסה לרעיון הקללה בספקנות רבה. ארכיאולוגים וחוקרים הדגישו את חוסר הבסיס המדעי לרעיון, וניתוחים סטטיסטיים הראו כי תוחלת החיים של המעורבים בחפירה לא הייתה נמוכה מהממוצע. עם זאת, חוקרים העלו השערות לגבי סיכונים בריאותיים אפשריים הקשורים לחשיפה לחומרים רעילים בקבר הסגור, אם כי אלו נותרו בגדר השערות בלבד.
היום היו קוראים לעניין הזה תיאוריית קונספירציה, אבל למרות היותו מיתוס, ללא בסיס כלשהו, לסיפור הקללה הייתה השפעה משמעותית. הוא הגביר את העניין הציבורי בארכיאולוגיה מצרית, עורר דיונים אתיים על חפירת קברים עתיקים והוביל לזהירות רבה יותר בטיפול בממצאים ארכיאולוגיים.
הסיפור גם תרם לעלייה בתיירות למצרים, במיוחד לאזור עמק המלכים וחיזק את הגאווה הלאומית המצרית במורשת העתיקה שלהם.
סיפור "קללת הפרעה" ממחיש שוב את הכוח של סיפור טוב והשפעתו על התרבות הפופולרית, גם כשהוא מנותק מהעובדות ההיסטוריות.
