» «
קומפוזיציה
מהי קומפוזיציה?



קוֹמְפּוֹזִיצְיָה (Composition) היא האופן שבו נבנה את הפריים שלנו בצילום ונציג את הדברים שבו.

למעשה, הקומפוזיציה היא סידור וארגון של מרכיבי היצירה בחלל, בסדר מסוים או על פני מצע. היא נועדה כדי ליצור חוויה מועדפת לצופה.

בקומפוזיציה האמנים בונים את התמונה, מחליטים על צורתה, מה יהיה בתוכה ומה יישאר בחוץ, איך לנצל את המרחב בצורה נכונה וכדומה. הקומפוזיציה משמשת אותנו בכדי ליצור את התמונה שהעין הכי תאהב ותהנה לראות.

ההגדרה המקצועית של הקומפוזיציה מדברת על תוצר היחסים בין אובייקט (עצם) לבין מסגרת היצירה האמנותית, וכן בין העצמים השונים ביצירה.

קומפוזיציה משמשת בכל אמנות. בדרך כלל מתרכזים בה באמנות חזותית אך הקומפוזיציה היא מרכיב בסיסי וחשוב ביותר גם במוסיקה, במחול ובאמנויות במה אחרות.

הפירוש המילולי של "קומפוזיציה" הוא מיקום-יחד, איך למקם דברים ביחד.


כך נראית קומפוזיציה טובה:

https://youtu.be/7XSsV0ZddeU


כך יוצרים קומפוזיציה חכמה:

https://youtu.be/az5hdHZVqrU


קומפוזיציה בצילום:

https://youtu.be/is1XjX5V1Tw


קומפוזיציה ברישום:

https://youtu.be/32S-Zvwuok8


מה לדעתכם הם האלמנטים, המרכיבים הבסיסיים בקומפוזיציה של מחול?

https://youtu.be/YokRIGC12JE


קבלו אוסף של קטעים מוסיקליים, שקומפזו בסגנונות של גדולי המוסיקה:

https://youtu.be/ToO7OXDiV04?long=yes


והנה שיעור בקומפוזיציה חזותית:

https://youtu.be/aHq5KwFvtns?long=yes
חוק השלישים
מהו חוק השלישים בקומפוזיציה של צילום?



רובנו מצלמים תמונות רבות לאורך היום. הסמארטפון המשוכלל שלנו מאפשר זאת בקלות. הנטייה הטבעית שלנו היא "למקם" את נושא הצילום במרכז התמונה ולצלם. אם תדמיינו בעת הצילום שהמסך מחולק ל-9 מרובעים שווים, כמו ציור של המשחק "איקס מיקס דריקס" (כל צלע מחולקת ל-3 שלישים) תוכלו לראות בדימיונכם שנוצרים 4 מפגשים בין הקווים. אם על 4 המוקדים האלו "נציב" את העצמים שבצילום, כמו נושא הצילום, דמויות נוספות, חפץ דומם וכדומה, נקבל תמונה הרמונית, זורמת ונעימה הרבה יותר.

לשיטה שבה השתמשנו קוראים "חוק השלישים" (Rule of Thirds). כשצלם מצלם תמונה הוא נעזר לא פעם בחוק השלישים כדי ליצור קומפוזיציה טובה. כמובן שהמילה "חוק" היא לא משהו מחייב כמו חוק פלילי אבל היא נועדה להמחיש עד כמה שימוש בשיטה הזו הוא מסייע ומקל על קבלת תמונה טובה, לעומת מיקום העצמים במרכז התמונה או איפה שרוצים.

מטרתו של החוק של השלישים לארגן את מרכיבי התמונה ולחלקם בחלל, כך שהם יהיו הגיוניים לעין, הרמוניים ונעימים למבט. זה גם מה שידריך אתנו כדי לקבוע על איזה מפגש בין קווים נמקם את האובייקטים (העצמים המצולמים). את הנושא המצולם, למשל, נשאף למקם על המפגש שיאפשר לו "להביט" לחלל הגדול. אם זו דמות למשל, אז נמקם אותה בנקודה שבה המבט שלה יפנה אל החלק הפנוי הגדול של התמונה. לדוגמה אם היא מביטה לצד שמאל, נמקם אותה במפגש שבימין התמונה וכך יוותר לה חלל גדול יותר למבט.

באופן דומה, אם צלם מצלם נוף, הוא יציב את קו האופק על הקו של אחד השלישים. אם השמיים מרתקים ויש בהם דרמה (העננים יוצרים צורה מרגשת, קרני השמש נשברות בדרמטיות וכדומה) - קו האופק יירד לשליש התחתון וישאיר שני שלישים לשמיים. אם החלק המעניין הוא דווקא על האדמה (נחל המוביל אל האופק, הרים מרשימים ביופיים) - נשאיר לשמיים את השליש העליון, בעוד שהאדמה והנוף המרשים שבה יקבלו את שני השלישים התחתונים.


הנה חוק השלישים (עברית):

https://youtu.be/YO7J29UlvQk


הקפדה על החוק הזה יכולה ליצור צילומים מרתקים:

https://youtu.be/fSSOZxLnNyc


הדרכה בצילום (עברית):

https://youtu.be/7G-r_7irsJ0


הדרכה לקומפוזיציה באמצעות חוק השלישים:

https://youtu.be/IpEuYp4_iSg


ניתוח של סצנות מהמחזמר "שיר אשיר בגשם" וכיצד נראה שצולמו בעזרת חוק השלישים:

https://youtu.be/HdL9w9MoYnU


והנה מדריך מפורט לחוק השלישים:

https://youtu.be/Vzx1kZUb5SM?long=yes
הד רום
מה זה הד רום וליד רום בצילום?
למה להשאיר אוויר מעל לראש המצולם בצילומים שלכם? ולמה לפעמים גם מרחב בצד?


אם אתם מצלמים אדם בקלוז אפ, הקפידו להשאיר לו מרווח קטן מעל הראש. זה נקרא בצילום הד רום (Head room). הקפידו שהמרחב הזה לא יהיה גדול מדי ומצד שני - שראשו לא יהיה חתוך.

ואגב, באופן דומה - אם המצולם פונה לצד מסוים, במיוחד אם הוא מצולם בתנועה, השאירו באותו צד מרחב גדול יותר ואל "תחסמו לו" דווקא באותו צד. זה ייצר המשכיות בצילום. אני קוראים לזה טוק רום (Talk room),או ליד רום (Lead room).

זה גם עובד נהדר עם חוק השלישים, אבן יסוד בקומפוזיציה הוויזואלית. אם תמקמו את עיני המצולם על הקו האופקי העליון מבין השניים, זה יהיה מעולה. ואגב, באקסטרים קלוז אפ, כשאתם ממש מתקרבים לפנים, אל תהיו מוטרדים אם הראש של המצולם נחתך למעלה - אם העיניים על הקו העליון אז הצילום ייצא נהדר ולא תמיד חשוב שדברים מופיעים בשלמותם בפריים. לא פעם זה אפילו הפוך.

אז זכרו: תמיד כדאי לתת אופק לדמות ולא לסגור אותה על שולי הפריים.


הנה העבודה עם הד רום וליד רום ואיך חוק השלישים מסייע לה:

https://youtu.be/hC3clRr7K70


המלצה לשמור על הד רום בצילומים שלכם (עברית):

https://youtu.be/swYCzDqLl0o?t=21s&end=59s
צילום
איך מפיקים צילומים מקצועיים בסמארטפון?



במצלמות החדשות של הסמארטפונים המשוכללים שלכם, יש כלים חדשניים שבעבר היו רק חלום של צלמים ונמצאו רק במצלמות מקצועיות. כלים כמו צמצם פתוח, שליטה במהירות תריס, ברגישות, מה שנקרא בשפה המקצועית ISO, באיזון הלבן, או ה"ווייט באלאנס" (WB). יש בהן שיטות שונות שמאפשרות מדידה של האור, פיצוי חשיפה ועוד משהו שבעבר אפילו לא חלמו שיגיע לטלפונים ניידים - שמירה של הצילומים בפורמט Raw המקצועי.

כל הכלים הללו מאפשרים גם לבעל הטלפון לקבל כלי צילום מקצועיים, שמאפשרים שליטה ידנית מלאה בכל נתוני הצילום. אם הם כבר בטלפון שלכם, אז תוכלו להשתמש בהם בקלות ואם לא, אז לא לדאוג - אוטוטו הם יגיעו...


הנה האפשרויות של הצילום הידני המקצועי שיש בסמארטפונים החדישים:

https://youtu.be/g3G_D8PwDrQ


טעויות שכדאי להימנע מהן וכללים בסיסיים לצילומים טובים:

https://youtu.be/G60VlLsmCUs


בצילום וידאו מייצר גם סוג הצילום, כמו סטטי או נע למשל, השפעה רבה:

https://youtu.be/5F6WAz9PTwY


והקווים המנחים לקומפוזיציה טובה בצילום:

https://youtu.be/fM64ycm7tz4?long=yes

קומפוזיציה

מסגור
מהו מסגור בקומפוזיציה של צילום?



כשהם מצלמים עצם כלשהו, צלמים לא פעם "מכניסים" אותו לתוך מסגרת טבעית כלשהי. הם נוהגים להציב את נושא הצילום בתוך מסגור טבעי או מלאכותי שיש בסביבה, כשבתוכו מוצג הנושא. כשהן נעשות נכון, המסגרות הצילומיות הללו יכולות להפוך את התמונה ללא פחות ממופלאה.

ואכן, מסגור (Framing) הוא טכניקה שבה משתמשים במרכיב מסוים מהשטח, או במספר מרכיבים, כדי לייצר מסגור טבעי של התמונה. כך מרכזים את תשומת הלב של הצופה בנושא התמונה, בעזרת מסגור טבעי.

הצלמים "מכניסים" את נושא הצילום שלהם לתוך מסגרת שהם מוצאים בשטח. כמובן שהם לא מזיזים דבר - הרעיון הוא לתפוס זווית צילום שתתן הרגשה שהנושא הוא בתוך מסגרת עשויה מדברים אחרים. דוגמאות? - אדם בתוך מסגרת מעצים, נוף לכוד במסגרת חלון וכדומה.

אז צלם טוב, במקום להעלים את הסביבה, משתמש בה. כמעט כל דבר "חלול" יכול להיות מסגרת. קשתות, חלונות וכמובן דלתות או כל מסגור טבעי אחר כמו עצים שסוגרים על הנוף, פתח של מערה בצילום החוצה, קירות אבן של נקיק וכדומה - כל אלה מוסיפים עניין לתמונה ומרכזים את תשומת הלב בגיבור התמונה שלכם או בנושא שלה.

הטריק הזה כל כך יפה ובדרך כלל מייצר קומפוזיציה כל כך מיוחדת, שהוא מאפשר אפילו להציב את נושא הצילום במרכז התמונה, מה שצלם טוב לא ירבה לעשות.


כך משתמשים במסגור בצילום עם קומפוזיציה:

https://youtu.be/6sT264_kDAs


אפילו כף היד יכולה לשמש כמסגרת:

https://youtu.be/ITKG0dMzUVc


זהו המסגור בצילום:

https://youtu.be/z6KY84GQiSI


וכך ניתן להשתמש בזום או בחוק השלישי והקווים המובילים כדי לבנות מסגור טוב:

https://youtu.be/FAtdC8fGbjc
הלחנה אלגוריתמית
מהי הלחנה אלגוריתמית?



הקשר בין מתמטיקה ומוסיקה ידוע מזה שנים רבות ונחקר לעומק, בניתוחים שכללו חקירה של המוסיקה של יוהאן סבסטיאן באך ומלחינים אחרים, שיצרו מוסיקה שיש לה תבניות מתמטיות מאורגנות ומסודרות להפליא, הן מבחינת התוצאה המוסיקלית והן בארגון ובסדר המתמטי המפתיעים שלהן.

תוכנה להלחנה אלגוריתמית (Algorithmic composition) היא תוכנה שמשתמשת באותו סדר ובאותן שיטות, כדי לסייע ליוצרים מוסיקליים בעידן הנוכחי לייצר מוסיקה מעניינת ומקורית, ביחד עם הטכנולוגיה הממוחשבת.

קומפוזיציה אלגוריתמית, או הלחנה אלגוריתמית, משתמשת באלגוריתמים, קבצי הוראות או מעין "מתכוני הלחנה", לצורך ההלחנה של מוסיקה. כל תוכנה להלחנה אלגוריתמית משלבת נוסחאות מתמטיות שמוזנות אליה, ביחד עם רמת אקראיות מסוימת שהיא מתוכנתת לייצר, כל אלה בכדי להלחין "מוסיקה אלגוריתמית".

בתוכנות או תכניות מחשב שנכתבו להלחנה אלגוריתמית נמצא מחולל אלגוריתמים, שמסוגל ליצור מבנים מוסיקליים מורכבים, המייצרים מוסיקה אלקטרונית. המוסיקאי המשתמש בכלי ממוחשב כזה, בין אם הוא תוכנה למחשב או שהוא שירות מקוון באינטרנט, בוחר אפשרויות שונות והגדרות מוסיקליות, שאותן התוכנה מעבדת בהלחנה אלגוריתמית ויוצרת את התוצרים המשלבים את ההחלטות שקיבל המוסיקאי, עם היכולות האקראיות והתבניתיות שיש למכונה. התוצאה היא מוסיקה.

תוכנות כאלה מצוידות ביכולות המצאה כמעט אינסופיות ויכולות להמציא מיליוני אפשרויות של לחנים ותבניות מוסיקליות שלא יחזרו על עצמן, מבחינת התוצר המוסיקלי שהן מנגנות, גם אם ינגנו ברציפות במשך שנים ארוכות!


הנה שיר על עולם ההלחנה האלגוריתמית שנכתב בעצמו על ידי פדריקו רובן ביחד עם "הלהקה האלגוריתמית" שלו - תוכנה:

https://youtu.be/H8BvvSRgS8c


הנה תוכנה שנכתבה לקומפוזיציה אלגוריתמית בסביבת הפיתוח Max:

https://youtu.be/Zx_y2muZfyg


מוסיקה אלגוריתמית שנוצרה על ידי תוכנה:

https://youtu.be/6-GI0we1tBQ


אילתור של תוכנת הלחנה אלגוריתמית:

https://youtu.be/Cbb08ifTzUk
קומפוזיציה מתכנסת
מהי קומפוזיציה מתכנסת?




קומפוזיציה מתכנסת (Convergent composition) היא קומפוזיציה אמנותית שמובילה את העין של הצופה אל עומק התמונה, בדרך כלל למרכזה.

לרוב יוצר הצלם קומפוזיציה סימטרית שמובילה היישר אל המרכז למרכז ומתכנסת אליו.

הקומפוזיציה המתכנסת היא מקרה פרטי של קווים מובילים, שבהם הקווים מובילים במקביל, כל אחד מהם בנפרד, אל נקודת ההתכנסות.

כשאנו צופים ביצירה מתכנסת, נקודת ההתכנסות מרוחקת מאיתנו והצילום או הציור מציגים בפרספקטיבה את המציאות, על המשטח הדו-ממדי. כבר מאז תקופת הרנסאנס, הנקודה שאליה מכוונים הקווים המתכנסים מכונה בשפת האמנות "נקודת המגוז".


הנה הקומפוזיציה המתכנסת בצילום:

https://youtu.be/aF57AxNrHFA


וזו דרך מעולה לצלם תמונות מעולות כשהקווים מתכנסים למוקד:

https://youtu.be/MPwZrXX56Fw
חוק האלכסונים
מהו חוק האלכסונים בצילום ובקומפוזיציה?



אחת השיטות ליצירה של קומפוזיציה דינמית ומעניינת היא השימוש באלכסונים. חוק האלכסונים (Diagonal Rule) הוא שימוש באלכסונים דמיוניים בצילום, כדי להוביל את עינו של הצופה לאורך התמונה, עד שהם ממקדים את המבט ותשומת הלב בנקודה מסוימת בצילום.

מסתבר שהעין שלנו כבני אדם אוהבת אלכסונים מאד. קווים וצורות גיאומטריות בכלל יוצרים עניין בצילום ובתמונה. אם ניצור תמונה שבה יש אלכסונים וצורות אלכסוניות שיובילו את המבט של הצופה לתוך התמונה - היא משתבחת מאד.

במיוחד עובדים בתמונה ויוצרים קומפוזיציה טובה, קווים אלכסוניים שמתחילים מאחת הפינות שלה.


הנה צילום עם חוק האלכסונים:

https://youtu.be/OItnnOfxfLA


וסדרת צילומים שעושים שימוש יפה בקומפוזיציה של אלכסונים:

https://youtu.be/nxbDlVr3XMw


נושא התמונה
איך ליצור מיקוד טוב בצילום?



בכל תמונה יש נושא ורקע. כדי להפוך תמונה ליצירת אמנות, מקפיד הצלם על הבלטת הנושא ביחס לרקע. צילום ללא נושא אינו תמונה ובטח לא אמנותי.

קיימות שיטות פשוטות למיקוד העין (Eye Focus) של המתבונן במה שחשוב בתמונה. שלושת הפופולאריות שביניהן: נושא צבעוני לעומת רקע שאינו צבעוני, חד למול רקע מטושטש ונושא בהיר למול רקע כהה יחסית.

מיקוד בנושא הצילום הוא מטרה חשובה בהפיכת צילום למשמעותי. צלמים מקצועיים ממקדים את העין בנושא באמצעות שיטות מוכחות שכאלה. הנה הסבר:

צבע - כשהנושא צבעוני והאחרים אינם בעלי צבעים בולטים, או אפילו בשחור לבן, אנו ממקדים את העין בו.

חדות - אם נושא הצילום חד והמרכיבים האחרים מטושטשים, זה יגרום לעין להתמקד דווקא בו.

בהירות - נושא בהיר על רקע כהה ימשוך את העין הצופה ויעבוד נכון בהבלטתו.

כשבתמונה יש נושא, נשוא ורקע, הנושא יהיה עדיין המרכיב החשוב בתמונה. הנשוא הוא מרכיב המשלים או מתחרה בנושא. תפקידו לתרום זווית נוספת לנושא או להוסיף מידע עליו, מבלי שימשוך את תשומת הלב ממנו.

שימו לב שהרקע לא תמיד זוכה להערכה מספקת. בצילום טוב יכול הרקע להשלים את הנושא ולהפוך תמונה רגילה ליצירת אמנות.


חדות הנושא ותאורה מבליטה - כך ממגנטים את העין לדיוקן המצולם:

https://youtu.be/DWJk9IY4flE


האור והצל של שעות אחר-הצהריים המאוחרות תורם לצבע של הנושא:

https://youtu.be/VyliVQeWtD8


וכך מתקבל למשל צילום כזה:

https://youtu.be/HXGRW2Qzm-8
למה חשוב הקונטרסט בין המרכז לרקע בצילום?



קונטרסט, או ניגודיות בצילום, יוצר הרבה עניין. אתם בטח ראיתם פה ושם בהופעות את הזרקור שממקד את תשומת הלב בזמר הסולן, בגיטריסט עם סולו גיטרה או ברקדנית היפהפייה עם הקטע שלה.

בדיוק באותה דרך אנו רוצים להבדיל לצופה בין מרכז התמונה, האובייקט הכי חשוב בה, ובין הרקע שלו. זה מקטין את הרעש בצילום ונותן לו הרבה עומק.

לכן נשאף למצוא ניגוד בין מושא הצילום לבין הרקע שמאחוריו.

לעתים זה יהיה בבחירת הזווית, או מיקום המצולם (כשמאחוריו קיר חשוך, או צבוע בצבע קונטרסטי, או עם רקע מנוגד לו - כמו מוצר הייטקי על רקע אתר בנייה, דוגמן לבוש בגדים בהירים על רקע כהה, או דוגמנית יפהפייה על רקע קירות מתקלפים).

ואגב, מומלץ לא להתבלבל בין זה לבין הביטוי של הקונטרסט בגוונים, שקשור ברמת ההפרשים שבין הגוונים הבהירים לגוונים הכהים בתמונה. זה נושא שקשור כמובן, אבל הוא מתייחס פחות לקומפוזיציה ויותר לאופטיקה ולגוונים.


הנה המלצה ליצור קונטרסט בין האובייקט בצילום לרקע שלו בצילומים (עברית):

https://youtu.be/swYCzDqLl0o?t=73s&end=90s


קבלו את המדריך הקצר לקונטרסט ותרומת הניגוד לקומפוזיציה בצילומים שלכם:

https://youtu.be/Lb_BraFT8lk


תוכנות כמו לייטרום מאפשרות לחזק קונטרסט:

https://youtu.be/3ac_THeAx4A


הדיון בקונטרסט שבין כהה לבהיר:

https://youtu.be/fiu7rUWL3Ho
איך להוליך את העין עם קווים מוליכים בקומפוזיציה?



הולכת העין היא דרך להצביע על נקודה מעניינת בתמונה, באמצעות קווים מוליכים (Leading lines), שמובילים את העין אל הנקודה המעניינת בצילום. דמיינו שיטה בצילום שבה גורם הצלם לצופה בתמונה "ללכת" בעיניו, להיכן שהוא רוצה. הוא "מושך" את עיני הצופה במסלול שידגיש בצורה הכי טובה את נושא הצילום.

קווים מובילים יכולים להוביל את עין הצופה בתמונה, לרוב אל עבר הנושא שלה, עד שתיעצר בו. גדר בצילום יכולה להוביל את העין אל עבר מקום מסוים שהוא נושא התמונה. יד בתמונת דיוקן יכולה עם האצבע להוביל את העין אל פניו או עיניו של המצולם או המצויר.

הנקודה שאליו יובילו הקווים ובו תתיישב העין לבסוף, נקראת "עוגן". זוהי קרובת המשפחה הקונספטואלית של נקודת המגוז מהפרספקטיבה הידועה מתולדות האמנות.


כך צלמים משתמשים בהולכת העין בצילום:

https://youtu.be/Ea27KqihGtk


כך עובדים קווים מובילים כדי להוליך את עינו של המתבונן:

https://youtu.be/9T3zk2LvbYU?t=40s


ניתן למצוא קווים מובילים בכל מקום:

https://youtu.be/Qqi5Ekc4LHs


במצגת וידאו של כמה שיטות לשיפור הקומפוזיציה ניתן לראות דוגמאות טובות לקווים מוליכים:

https://youtu.be/7XSsV0ZddeU


והנה צלם שמסביר לעומק את הקווים המוליכים וצילם המון דוגמאות לשיטה:

https://youtu.be/qYIXYcgMaW4?long=yes
איך זוויות הצילום יוצרות אמנות?



זוויות צילום (Camera angle) הן הזוויות שמהן מצולמים העצמים שבפריים. לזווית הצילום יש השפעה פסיכולוגית גדולה על הצופים והיא יכולה לשנות את האופן שבו הם תופסים ומבינים את האובייקט שמוצגים בצילום.

לזווית הצילום יש חשיבות רבה בהצגה מסעירה של המציאות. פעולות קטנות בעת הצילום משנות לגמרי את התמונה ואת נקודת המבט שאנשים התרגלו לראות בה דברים בחיי היום יום שלהם. סיבוב קל של המצלמה, צילום מגובה הרצפה כלפי מעלה, מהחלון כלפי מטה, או דרך משהו אחר - אלה הן רק דוגמאות לשינוי זווית. צילום מלמטה מעצים את המצולם בעוד שאם מצלמים מלמעלה כלפי מטה מגמדים ומקטינים אותו.

גם בקולנוע משתמשים בזוויות צילום כדי ליצור דרמה ולספר סיפור מעניין יותר. הזוויות הבסיסיות בצילום קולנועי הן צילום מגובה העין (נקודת המבט הרגילה), צילום מזווית גבוהה (שמקטינה ומגמדת את המצולם), זווית נמוכה (שמאדירה ומגדילה אותו), צילום ממעוף הציפור וזווית עקומה - כזו ששוברת את השגרה שבה אנו צופים בדרך כלל במציאות.


הנה זוויות צילום מעניינות:

https://youtu.be/Koi-odrN9ZU


והנה צילום בזוויות צילום שונות:

https://youtu.be/dIOHg4dirjQ?t=2m30s
למה צלמים מסמנים עם האצבעות לפני צילום?



צלמים נוהגים לבחון דברים שהם חושבים לצלם בצורת התמונה שניתן לקחת. לעתים הם ישתמשו לשם כך במצלמה, אבל לא פעם ומסיבות שונות, הם יעשו זאת בידיהם, באמצעות משהו שנראה כמו "מסגרת אצבעות".

הרעיון הוא למסגר את המבט לעבר הנוף בתוך מעין מסגרת ולהבין טוב יותר את אפשרויות הקומפוזיציה שבו.

הרבה פעמים תראו צלם או צלמת היוצרים מסגרת בידיהם, כדי לבחון איך ייראה הפריים (Frame) אם יצולם מהנקודה, מהמרחק או מהזווית המסוימת שבה הם נמצאים.

היתרון? - לא פעם הפריים הזה שהם עולים עליו "על הדרך", בלי לתכנן ובלי מצלמה לידם, יהיה פריים נהדר. לכן "מסגרת האצבעות" היא שיטה כל כך מוצלחת לצילום, אך לפני הכל לגילוי, תרגול ושיוף יכולת הקומפוזיציה שלנו.


עוד פרטים בתגית "קומפוזיציה" אבל כך תתכננו את הקומפוזיציה האפשרית לצילום הבא שלכם, עם האצבעות והידע שלכם:

https://youtu.be/fM64ycm7tz4
איך להיעזר בטקסטורה כדי ליצור תמונה מעניינת?



בצילום מקצועי ואמנותי מנסים הצלמים לא פעם ליצור או ללכוד טקסטורות (Textures). טקסטורה היא קומפוזיציה מעניינת שכוללת תבניות חוזרות ומרקמים תבניתיים ומעניינים.

מסתבר שהעין נמשכת לתבניות כאלה ואוהבת אותם. על ידי לכידתו לצילום, יכול להיות מרקם כזה משהו שישדרג וישפר את התמונה משמעותית וייתן לה אופי אמנותי ומושך את העין, כאילו עוצב במכוון לצורכי הצילום.

חורבות, צבע מתקלף, משטחים טבעיים, מתפוררים ואפילו ריקבון - תתפלאו כמה מרקמים וטקסטורות מסתתרים מסביב ומצפים שתבואו עם העין הבוחנת שלכם, תצלמו אותם ותלכדו משהו שהעין הרגילה לא מבחינה בו.


מדברים רגילים - כך נוצר צילום מבוסס מרקמים וטקסטורות:

https://youtu.be/F6wvP6nbWRQ


רוצים לנסות? - נסו להגיע למקום כלשהו שמעניין אתכם, רצוי בשעות שהשמש נוכחת ויוצרת צללים בחומר, ולצלם בו את כל הטקסטורות שתמצאו בו:

https://youtu.be/vE0s6M7awSI


כך עושים זאת בצילום מקצועי:

https://youtu.be/WDmiT8pgHKY
מה זה עומק שדה?



אחד המאפיינים הראשונים בהחלטות הצילום שלכם יהיה עומק השדה. הוא יאפשר למקד את הצופה במרכיבי התמונה שבהם נרצה שיתמקד וליצור בה אווירה.

עומק שדה (Depth of Field) הוא האזור שייראה ברור וחד בתמונה. הוא יכול לכלול את מה שקרוב יותר אל הצלם (ה"לפני") ואת הרחוק יותר, מה שאחרי האובייקט המרכזי של התמונה (ה"אחרי").

כלומר, מדובר בטווח בתמונה שאנו רואים בפוקוס, כלומר בחדות. צלמים נוהגים להסביר שככל שמפתח העדשה גדול יותר, קטן עומק השדה.


ישנם רמות עומק שדה והם נעים בין שני קצוות של סוגי עומק שדה:


#עומק שדה רדוד
שהוא עומק שדה קטן, גורם לאובייקט המרכזי להיות חד, בעוד הרקע או אובייקטים רחוקים או קרובים יותר, הם מטושטשים ביחס אליו. אלה תמונות מעניינות וממקדות מאוד, בעיקר בשל הניגוד (הקונטרסט) שבין חדות האובייקט המרכזי לטשטוש של שאר התמונה.

#עומק שדה גדול
שמכניס יותר מישורים בתמונה לחדות או בביטוי המקצועי "לפוקוס". בצילומים כאלה יש חדות יחסית לכל מה שמופיע בפריים, בלי הניגוד הזה, שבין "כוכב" התמונה לשאר הפרטים שבה.


#הדרכה לצילום מקצועי יותר
הכלל בצילום מקצועי הוא שככל שהעצם המצולם הוא קרוב יותר לעדשה, כך עומק השדה יהיה קטן יותר. זה נקרא "עומק שדה רדוד". ככל שהוא יהיה רחוק מהעדשה - יגדל עומק השדה. לכן, בצילומים מקרוב מאד, "צילומי מקרו", כמו שהם נקראים, יהיה עומק השדה מאד קטן, כי הפרח או הציפור המצולמים הם קרובים והרקע רחוק יותר. בניגוד לזה, בצילומי נוף, נוצר עומק שדה אינסופי, מכיוון שכל הפרטים רחוקים יחסית.

בסיס הכללים של עומק שדה בצילום הוא פשוט. ככל שמספרי הצמצם במצלמה הם קטנים יותר, מפתח הצמצם, או חור הצמצם, ייפתח ויהיה גדול יותר. זה יביא לעומק שדה קטן יותר. כלומר, הפרטים שנראה חדים בתמונה יצטמצמו. צמצום של עומק השדה באמצעות פתיחת הצמצם היא שיטה מקובלת אצל צלמים, בכדי להפריד את הנושא מהרקע.

במקביל, ככל שמספרי הצמצם במצלמה יהיו גדולים יותר, יהיה מפתח הצמצם סגור יותר, חור הצמצם יקטן וזה יביא לעומק השדה גדול יותר. יותר פרטים ומישורים בתמונה ייראו בפוקוס, כלומר בחדות.

ישנם עוד משתנים שמשפיעים על עומק השדה, כמו למשל המרחק מנושא הצילום. קרבה אל האובייקט המצולם תקטין את עומק השדה ויטשטש את הרקע. אבל זה הבסיס של עומק השדה.

חלק מגדולתו של הסרט המפורסם "האזרח קיין" למשל, הוא בזכות עומק השדה הגדול שבו הוא צולם. רואים בו התרחשויות בו-זמניות על המסך, במרחקים ובמישורים שונים של הצפייה. הסרט הזה תרם לאמנות הקולנוע את ה"פוקוס העמוק" (deep focus), כפי שקראו לזה.

לא פעם משתמשים הצלמים דווקא במפתח הצמצם הרחב, כדי לקבל רקע מטושטש וליצור את האפקט שנקרא "בוקה". במקרים הללו מסייע הטשטוש של הרקע לשפר את הקומפוזיציה, מכיוון שהעין של הצופה בצילום ממוקדת באובייקטים החדים יותר וכך ניתן להדגיש את החשוב, או "לספר סיפור"... קראו על כך באאוריקה בתגית "בוקה".

חשוב לדעת שבמצלמות פשוטות קשה יותר להגיע לעומק שדה קטן.


הנה עומק השדה בצילום לסוגיו (עברית):

https://youtu.be/aUDwZBgLYUc


מדריך נוסף לעומק שדה (עברית):

https://youtu.be/j6Ti_YLco_o


תרגיל בעומק שדה של סטודנט בבצלאל:

https://youtu.be/trcMmx7ocDA


סצנה מ"האזרח קיין" שמדגימה את עומק השדה הגדול שבו הוא צולם:

https://youtu.be/BNTJnHGnVeg


מדריך באנגלית לעומק שדה:

https://youtu.be/ds6TOvxA8mc


ומדריך מקיף יותר:

https://youtu.be/RDXLGOo-fyc
מהו הרישום?



רישום (Sketch), או סקיצה, הם שמותיה של שיטת ציור שבמרכזה עומד הקו ולא הצבע. בכך דומה הרישום לטכניקות גרפיות דוגמת התחריט וההדפס.

כמו בציור, על האמן הרושם לקבל החלטות על פרופורציות, קומפוזיציה, אור וצל ועוד. אבל אם בציור משתמש האמן בקו וצבע, הרי שברישום מצייר האמן על ידי שרטוט שבו הדגש הוא על הקו בלבד, כשרק משטחי אור-וצל מתלווים לעתים לקווי הרישום.

אם בעבר שימש הרישום ליצירת סקיצות מקדימות לציור או פיסול, כיום השתנו גבולות האמנות והרישום זוכה למעמד דומה לזה של הציור - כך מוצגים רישומים בתערוכות, נמכרים במחירי עתק ולא פעם יש תערוכות שמציגות עבודות רישום בלבד.

הרישום יכול להתבצע בשלל כלים ואמצעים, כמו עפרון, גרפיט, פחם, גירים, עפרונות צבעוניים ואפילו טושים.


כך אמן רושם:

https://youtu.be/MnZzy8N9PGs


הרישום הוא ההתחלה גם בעולם העיצוב:

https://youtu.be/C5VGVKPg6KY


מחברת סקיצות כוללת רישומים שעושה האמן או סקיצות לעבודות עתידיות:

https://youtu.be/nrNqe_UlO8w


וברוח היתולית, הנה מחברת הסקיצות:

https://youtu.be/KflV1CeCj4o
מה נהגו אמני הרנסאנס לצייר?



אמנות הציור בתקופת הרנסאנס הביאה ריאליזם ורגש. כלומר, האמנים של הרנסאנס השתדלו תמיד להציג את דמות האדם בצורה אמיתית כל הניתן, כלומר ריאליסטית. לשם כך הם השתמשו בשיטות חדשות, כמו המחשת העומק (פרספקטיבה) או החיקוי המדויק של האופן שבו האור הטבעי מוטל על דברים. ההתבוננות של ציירי הרנסאנס בעולם והחקר המתמיד שלו, אפשרו להם לתעד בציוריהם טוב יותר את המציאות.

ציירי הרנסאנס המרכזיים היו מיכאלאנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י ורפאל. בציוריהם הם ציירו דיוקנאות רבים של אנשים, נופים ותמונות שמתארות את סיפורי התנ"ך, אך הם עשו זאת באופן אחר לחלוטין מאמני ימי הביניים. בעוד שהאמנות של ימי הביניים לא ניסתה לדייק בייצוג המציאות והדגישה דווקא את הסמלים הדתיים של הנצרות, אמני הרנסאנס חזרו לריאליזם הקלאסי שאפיין את אמני העת העתיקה (יוון ורומי) והחשיבו מאד את הקומפוזיציה, הסימטריה, וכאמור הפרספקטיבה והאור.

ההשפעות העיקריות על ציירי הרנסנס היו מאמנות יוון העתיקה ורומי העתיקה.


הנה אמני הרנסאנס:

https://youtu.be/ppgsOXjYZlE


סקירה על אמנות הרנסאנס:

https://youtu.be/xf2G2Il8crw


לצורך ציוריו, לאונרדו דה וינצ'י למד את האנטומיה של גוף האדם:

https://youtu.be/jMTJD5hTx4U


ג'וטו די בונדונה, שהיה גם אדריכל, השתמש בחלל והחל את השימוש בפרספקטיבה:

https://youtu.be/3siMvDQkhoE


והנה תכנית חינוכית על רפאל (עברית):

https://youtu.be/G5y0EmxFme0?long=yes


מה זה בּוֹקֵה בצילום?



בּוֹקֵה (bokeh) הוא מונח בצילום, של תמונות עם עומק שדה רדוד, שבא לידי ביטוי בפוקוס מירבי על האובייקט המרכזי בצילום, אל מול הרקע המטושטש. במילים אחרות, המונח בוקה מתייחס לטשטוש שנוצר באזורים מסוימים בתמונה, שאינם בפוקוס.

הבוקה יכול להיות מוצלח או לא, בהתאם למידה שבה אותם אזורים המטושטשים בתמונה הם יפים או לא.

מבחינה טכנית, איכות הבוקה נקבעת על פי הצורה שבה בנויים עדשת המצלמה והצמצם. הבוקה נגזר מהאופן שבו מטפלת העדשה בנקודות האור שבתמונה.

בוקה שהטשטוש בו או בה הוא עדין ונעים לעין ייחשב בוקה "טוב". בוקה איכותי ו"רך" כזה מאפשר לעין להתרכז בנושא המרכזי של התמונה, על ידי מריחת הפרטים שברקע. מנגד, בוקה בעל טשטוש גס, או כזה שמושך את העין מהנושא המרכזי בתמונה, נחשב לבוקה "רע".

הבוקה מתייחס לאותם חלקים בתמונה שנמצאים מחוץ לעומק שדה. הוא יהיה תמיד ביחס הפוך לעומק השדה. ככל שעומק השדה יהיה נמוך, התמונה תכיל יותר בוקה. בצילומי פורטרטים למשל, יהיה בדרך כלל בוקה גדול יחסית, בשל הצמצם הפתוח, שיוצר עומק שדה רדוד.

מקור המונח "בוקה" הוא מהשפה היפאנית, שבה משמעותו "טשטוש" או "ערפול". אבל אם ברצונכם לשמור על גוף ללא כאבים, מוטב שתיזהרו שלא לכנות כך יפנים - אצלם משמעות המלה "בוקה" היא גם של סניליות ומגבלה שכלית...


זהו הבוקה:

https://youtu.be/PZ6Fw3hy3Ss


מדריך לבוקה (עברית):

https://youtu.be/aUDwZBgLYUc


צילומים בעומק שדה גבוה, עם בוקה איכותי ברקע:

https://youtu.be/M-fC1tKV3RA


כך יוצרים בוקה בצורות:

https://youtu.be/zENUI8n0Rtw


כך צלמים יוצרים "צורות בוקה":

https://youtu.be/H5jjr_vKruU


ומצגת וידאו של צורות בוקה:

https://youtu.be/ML33nQUhv7w


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.