שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו סגנון אר דקו עם האמנות העיטורית?
סגנון ה'אר-דקו' (Art Deco), או "אמנות עיטורית", הוא סגנון אמנותי שפרץ בשנות העשרים של המאה הקודמת ומאופיין בעיטורים גאומטריים, כמו זיגזגים או משולשים ובאמנות קישוטית, ראוותנית ולא צנועה.
לרוב הסגנון ניכר בצבעיו העזים ובשימוש בחומרים יקרים ואף חדישים לזמנם.
האר, או ארט דקו, הושפע מזרמים אוונגרדיים באמנות כמו קוביזם, קונסטרוקטיביזם ופוטוריזם. באדריכלות הוא הציג מבנים גדולים ושאפתניים, עם זוויות, קשתות ועיקולים.
חלקם היו בקווים גיאומטרים נקיים, בעוד אחרים השתמשו בדימויים מעולם החי והצומח, דוגמת פרחים, נוצות של טווסים וכדומה.
אבל ה'אר-דקו' הושפע גם מטכנולוגיה, אופנה, אמנות מצרית ואפילו מסגנון הג'אז. באמנות הוא שאב השראה רבה מסגנונות אמנותיים, אך גם מהסגנונות האדריכליים כמו באוהאוס והסגנון הבינלאומי שהתפתח ממנו.
האדריכל השווייצרי לה קורבוזייה הוא שהשיק את הסגנון הזה בתערוכה בפריז ב-1925, בה הציג לראשונה את הסגנון ורעיונותיו. כך יצא שבשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 הוא הפך להברקה החדשנית של הארכיטקטורה והעיצוב.
עם מילות מפתח כמו שאפתנות, עושר וסגנון, האר-דקו התאים בדיוק לשגשוג הכלכלי שבין שתי מלחמות העולם ועד למיתון של שנות ה-30.
בניין קרייזלר בניו יורק הוא דוגמה אדריכלית נהדרת של ארט דקו. גם בניין האמפייר סטייט בילדינג שנבנה אחריו, מככב בסגנון זה וכך גם גשר הזהב בסן פרנסיסקו. רובע 'אר-דקו' במיאמי הוא אולי בירת הסגנון, עם 800 בניינים בצבעי פסטל, שנבנו בשנות ה-20, ומדגימים את ה'אר-דקו' בשיאו.
משם התפשט הסגנון לאמנות, עיצוב ואופנה. כך השפיע ה'אר-דקו' על כל תחומי העיצוב, כולל עיצוב תכשיטים, ריהוט עיצוב גרפי, חפצי חן וחפצים שימושיים ועוד מהאמנויות שהפכו בזכותו דקורטיביות יותר.
היו בו צורות שנשאבו מתרבויות קדומות כמו דגמי פירמידה, לוטוס, פפירוס ועוד. העיטור היווה חלק מהחפץ שאי אפשר לוותר עליו. כך יופיעו לפתע מראות עם קרניים, או מכשירי רדיו עם דוגמת מעויינים.
מוצרי הריהוט והאופנה שעוצבו באר-דקו המוקדם, היו יקרים ויועדו לצרכני עילית עשירים. היוקרה ניכרה בחומר, בצבעוניות, בגימור המלוטש שלהם ובהקפדה על הפרטים הקטנים.
עם הנטייה של הצרכנים הללו למוצרים דקורטיביים, פונקציונליים (שימושיים), מודרניים ובעלי מראה תעשייתי וקווים זורמים, דחו רבים ממעצבי ה"אר דקו" את החומרים המוכרים אז והשתמשו בחומרים יוקרתיים, כמו פלדה, שיש ועצים יקרים.
הנה האר דקו:
https://youtu.be/amVvYPU4Gw8
באמנות:
https://youtu.be/THjB9r2McHA
בקולנוע - מבנה המועדון מהסרט "קסנדו":
https://youtu.be/7lqffg8JAuQ
באדריכלות (עברית):
https://youtu.be/HY2SnuBAZaY?t=2m27s&end=8m36s
בעיצוב:
https://youtu.be/GqFaJBn2ybE
ומגוון עצום של דוגמאות:
https://youtu.be/vndL5tTTReE
איך נולדה האמנות האיסלאמית?
האמנות האיסלאמית (Islamic art) היא אמנות חזותית, הכוללת עיטורים, אדריכלות וקליגרפיה, שהתפתחו והפכו למרכיב חשוב באימפריה המוסלמית ובארצות והמדינות שנולדו ממנה.
ישנם שני מאפיינים שבולטים במיוחד באמנות המוסלמית. הראשון שבהם הוא השימוש בקליגרפיה של הכתב הערבי לעיטורים שונים.
בשל מגבלות ההלכה המוסלמית, הנקראת "השריעה" והאיסור החמור על דמויות של בני אדם בציור או בפיסול, הקליגרפיה הפכה מרכזית באמנות המוסלמית. האיסור הזה, שהאיסלאם ירש מהיהדות, בה יש איסור של "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". אבל הוא קיים או התקיים כמעט בכל דת בשלב כלשהו בהיסטוריה שלה. במחקר התופעה הזו מכונה "אנאייקוניזם".
את תוצאות האיסור הזה ניתן לראות היטב במסגדים המוסלמיים המקושטים ברישומי קליגרפיה רבים ובערבסקות. כל אלה הפכו מרכזיים באמנות האסלאמית ומעבירים את הרעיון שאת מעשי האל לא ניתן לתפוס.
עובדה זו באה לידי ביטוי גם בפיתוח של אדריכלות ייחודית לבנייה של מסגדים ובתי מדרש מוסלמיים, המכונים "מדרסות".
את התפיסה מגלמים כתביו של הפילוסוף המוסלמי אבו אל-חזן, שחי בקהיר במאה ה-10. הוא כתב שהיופי נמצא בכל מקום ותולה אותו באופן בו רואים את הדברים, בדברים עצמם ובכל חפץ קיים.
לדבריו, בעצמים המאירים, בשמש והכוכבים, בכתב הערבי על הפיתולים שבו והחזרה הריתמית ובעיטורים שבכתב הזה ובערבסקות הנפוצות בתרבות והאמנות המוסלמית - בכל אלה יש יופי.
האור עצמו, כותב אבו אל-חזן, הוא יופי. גם הצבע הוא יופי והדמיון יוצר יופי. אפשר, הוא כותב, להעתיק את התהליך לאמנות ולהסביר לפיו את היפה באמנות המופשטת - היופי שבמשטח חלק, יופי בלתי פיגורטיבי, שניתן למצוא בכיפות המסגדים המבריקות שהאיסלאם הקים בכל ארץ שכבש, בפיתוחי שיש ועץ ועוד. אל חזן הטעים שהאמן המוסלמי לא מרגיש צורך לתאר דמות אדם ביצירתו ואם כבר אז יעדיף לתאר אותה בצורה מופשטת.
עוד על כך קראו בתגית "קליגרפיה, איסלאם".
הנה אמנות האיסלאם עם העיטורים הגאומטריים והעיטורים החוזרים במקום דמויות (מתורגם):
http://youtu.be/pg1NpMmPv48
על הקשר ההיסטורי שבין דת ואמנות (עברית):
https://youtu.be/qfITRYcnP84
ערבסקות יפהפיות בסרטון של אמנות איסלמית:
https://youtu.be/yGp29FIirI8
ותכנית טלוויזיה על אמנות איסלאמית (עברית):
https://youtu.be/afDg86ILFwY?long=yes
מהי אמנות דקורטיבית או האמנות הקישוטית?
אמנות קישוטית, או אמנות דקורטיבית (Decorative art), היא אמנות עתיקה של קישוט כלים וחפצים שונים. אמנות זו אפשרה לקשט כדים, תכשיטים, כלי חרס, סירים, רהיטים ועוד.
אמנות דקורטיבית היוותה את אחת מצורות האמנות והאסתטיקה הראשונות והנפוצות בעת העתיקה.
ביוון העתיקה נהגו לקשט כדים וכלי חרס בציורי אלים וגיבורים, בגווני אדום ושחור. היוונים והרומאים הפכו את עיטור העמודים לשיטה אמנותית משוכללת.
דורות אחר-כך הגיעו המוסלמים, שהדת אוסרת עליהם לצייר במסגדים, לרמה גבוהה מאד של קישוט ועיטור בנייני הפאר ומסגדי התפילה שלהם, בצורות גאומטריות ועיטורי פרחים.
במאה ה-20 תחזור האמנות הזו בדמות סגנון ה'אר-דקו' (Art-Deco), האמנות העיטורית החדשה והמרשימה.
הנה אמנות הקישוט של האמפורות ביוון העתיקה:
https://youtu.be/WU1AGu_C6bQ
כך יצרו את האמפורות וקשטו אותן:
https://youtu.be/FpLPx_Akl7Y
העיקר והמרכז של האמנות האסלאמית הם העיטור והתבניות המחזוריות:
https://youtu.be/8ZaujMJjpHE
ודוגמאות לאמנות איסלאמית:
https://youtu.be/pUm5k56zBHs
מהי אדריכלות מורית?
האדריכלות המורית (Moorish architecture) היא גרסה עתיקה של ארכיטקטורה מוסלמית, מבית הכובשים המוסלמים של ספרד בימי הביניים, אלו שבאו מצפון אפריקה, כבשו ושלטו ביד רמה, בספרד של ימי הביניים. עם הכיבוש הזה של ספרד, הם הותירו השפעות רבות על סגנונה ועל האדריכלות של הממלכה הספרדית.
מאפייני האדריכלות המורית באים, בין היתר, לידי ביטוי בכיפות גדולות, קשתות מחודדות, קשתות פרסה, שימוש בסימטריה ובצורות גיאומטריות וצבעים עזים. יש בבנייה הזו גם לא מעט חצרות גדולות, שלא פעם מעוצבות בצורה של גן מוסלמי, הכולל תעלות מים, מזרקות וקולונדות עמודים מסביבן.
באירופה בולטת הארכיטקטורה האיסלאמית המורית, במיוחד בערים ספרדיות מהעת העתיקה. אחת מהן היא גרנדה, שם נבנו ארמון אלהמברה המורי. אדריכלות מורית בולטת גם בעיר קורדובה, זו שהייתה בירת אנדלוסיה המוסלמית בשנים 1036-751.
אותו מתחם האלהמברה שבעיר גרנדה, הוא מתחם שנבנה על אחת הגבעות שמקיפות את גרנדה. הוא כולל ארמונות ומבצרים מהמאות ה-13 וה-14 והוא מורכב ממבוכי פטיו, גנים יפים להפליא, שלל כיפות וקשתות המעוטרות באריחים ססגוניים ועוד.
דוגמאות לאדריכלות של המורים באי מלטה:
https://youtu.be/Wqor7zgsFN8
במרוקו:
https://youtu.be/0kkMpRcR4VU
כך הביאו המורים את האדריכלות שלהם לאנדלוסיה ולאירופה:
https://youtu.be/rYEMexhrBdI
ארמון אלהמברה בגרנדה שבדרום ספרד בנוי באדריכלות מורית:
https://youtu.be/bPccCA1BvhU
על יופיו והאדריכלות המופלאה שלו (מתורגם):
https://youtu.be/sxVUJ38XmdM
גני הארמון המורי המרשים ביותר בעולם:
https://youtu.be/r3fbDWxbzfk
ודוגמאות מרתקות לאדריכלות מורית במיטבה:
https://youtu.be/-ocAbCYAwL4?long=yes
מיהו העוף הכי גנדרן שיש?
הטווס (Peacock) הוא עוף שהזכרים שלו הם בעלי זנב מהודר הנפרש כמניפה וציצית ראש מרהיבה ביופיה. מטרת הזנב המפואר של הזכר היא להציגו בפני הנקבות בתקופת הרבייה ולנסות ולמשוך אותן אליו. הצרה היא שהן לא תמיד מתרשמות והוא צריך להמשיך ולהפגין את הזנב המהודר הזה שוב ושוב, לנקבות שונות. כך הוא זוכה להפרות כמה מהן בכל עונה.
דוגמת ה"עיניים" הצבעונית שנראית על זנב הטווס הפרוש משמשת כהרתעה לבעלי חיים שעלולים לתקוף אותו וכמובן גם כקישוט שירשים את הנקבות. בכלל, צריך לומר שחוקרים מצאו שהטווס לא מסתיר את עצמו וחושף את עצמו כך, כיוון שבין השאר הוא מראה בכך לנקבה שאינו פוחד מפני טורפים והוא אמיץ מספיק כדי להגן על הגוזלים שלו. בכך הוא גם מרתיע תוקפים אפשריים, שמתרשמים מההכבדה שנטל על עצמו בחשיפה הזו. החוקר הישראלי אמוץ זהבי, שגילה את העקרון החשוב הזה, קורא לו "עיקרון ההכבדה".
הטווסים חיים עד 20 שנים והם בונים את הקן שלהם על הקרקע דווקא.
שני סוגי טווסים קיימים. אחד מהם הוא הטווס ההודי, שמוצאו מהיבשת ההודית ובה הוא נחשב ציפור לאומית. השני הוא הטווס הירוק. מוצאו מהארצות תאילנד, מיאנמר, מלזיה וקמבודיה ובהן הוא נמצא בסכנת הכחדה.
הנה סרטון על הטווסים (עברית):
http://youtu.be/Z7MpgY6yJDc
הריקוד המפואר של הטווס:
https://youtu.be/qDvFdj-pFMc
הטווסים הלבנים:
https://youtu.be/JU97siDMx_8
הטווס הכחול ההודי:
https://youtu.be/jz-tjJhFH1k
ועוד מהטווסים המפוארים בריקוד חיזור מרהיב במיוחד:
https://youtu.be/TTwT1-TpFhE
סגנון ה'אר-דקו' (Art Deco), או "אמנות עיטורית", הוא סגנון אמנותי שפרץ בשנות העשרים של המאה הקודמת ומאופיין בעיטורים גאומטריים, כמו זיגזגים או משולשים ובאמנות קישוטית, ראוותנית ולא צנועה.
לרוב הסגנון ניכר בצבעיו העזים ובשימוש בחומרים יקרים ואף חדישים לזמנם.
האר, או ארט דקו, הושפע מזרמים אוונגרדיים באמנות כמו קוביזם, קונסטרוקטיביזם ופוטוריזם. באדריכלות הוא הציג מבנים גדולים ושאפתניים, עם זוויות, קשתות ועיקולים.
חלקם היו בקווים גיאומטרים נקיים, בעוד אחרים השתמשו בדימויים מעולם החי והצומח, דוגמת פרחים, נוצות של טווסים וכדומה.
אבל ה'אר-דקו' הושפע גם מטכנולוגיה, אופנה, אמנות מצרית ואפילו מסגנון הג'אז. באמנות הוא שאב השראה רבה מסגנונות אמנותיים, אך גם מהסגנונות האדריכליים כמו באוהאוס והסגנון הבינלאומי שהתפתח ממנו.
האדריכל השווייצרי לה קורבוזייה הוא שהשיק את הסגנון הזה בתערוכה בפריז ב-1925, בה הציג לראשונה את הסגנון ורעיונותיו. כך יצא שבשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 הוא הפך להברקה החדשנית של הארכיטקטורה והעיצוב.
עם מילות מפתח כמו שאפתנות, עושר וסגנון, האר-דקו התאים בדיוק לשגשוג הכלכלי שבין שתי מלחמות העולם ועד למיתון של שנות ה-30.
בניין קרייזלר בניו יורק הוא דוגמה אדריכלית נהדרת של ארט דקו. גם בניין האמפייר סטייט בילדינג שנבנה אחריו, מככב בסגנון זה וכך גם גשר הזהב בסן פרנסיסקו. רובע 'אר-דקו' במיאמי הוא אולי בירת הסגנון, עם 800 בניינים בצבעי פסטל, שנבנו בשנות ה-20, ומדגימים את ה'אר-דקו' בשיאו.
משם התפשט הסגנון לאמנות, עיצוב ואופנה. כך השפיע ה'אר-דקו' על כל תחומי העיצוב, כולל עיצוב תכשיטים, ריהוט עיצוב גרפי, חפצי חן וחפצים שימושיים ועוד מהאמנויות שהפכו בזכותו דקורטיביות יותר.
היו בו צורות שנשאבו מתרבויות קדומות כמו דגמי פירמידה, לוטוס, פפירוס ועוד. העיטור היווה חלק מהחפץ שאי אפשר לוותר עליו. כך יופיעו לפתע מראות עם קרניים, או מכשירי רדיו עם דוגמת מעויינים.
מוצרי הריהוט והאופנה שעוצבו באר-דקו המוקדם, היו יקרים ויועדו לצרכני עילית עשירים. היוקרה ניכרה בחומר, בצבעוניות, בגימור המלוטש שלהם ובהקפדה על הפרטים הקטנים.
עם הנטייה של הצרכנים הללו למוצרים דקורטיביים, פונקציונליים (שימושיים), מודרניים ובעלי מראה תעשייתי וקווים זורמים, דחו רבים ממעצבי ה"אר דקו" את החומרים המוכרים אז והשתמשו בחומרים יוקרתיים, כמו פלדה, שיש ועצים יקרים.
הנה האר דקו:
https://youtu.be/amVvYPU4Gw8
באמנות:
https://youtu.be/THjB9r2McHA
בקולנוע - מבנה המועדון מהסרט "קסנדו":
https://youtu.be/7lqffg8JAuQ
באדריכלות (עברית):
https://youtu.be/HY2SnuBAZaY?t=2m27s&end=8m36s
בעיצוב:
https://youtu.be/GqFaJBn2ybE
ומגוון עצום של דוגמאות:
https://youtu.be/vndL5tTTReE
האמנות האיסלאמית (Islamic art) היא אמנות חזותית, הכוללת עיטורים, אדריכלות וקליגרפיה, שהתפתחו והפכו למרכיב חשוב באימפריה המוסלמית ובארצות והמדינות שנולדו ממנה.
ישנם שני מאפיינים שבולטים במיוחד באמנות המוסלמית. הראשון שבהם הוא השימוש בקליגרפיה של הכתב הערבי לעיטורים שונים.
בשל מגבלות ההלכה המוסלמית, הנקראת "השריעה" והאיסור החמור על דמויות של בני אדם בציור או בפיסול, הקליגרפיה הפכה מרכזית באמנות המוסלמית. האיסור הזה, שהאיסלאם ירש מהיהדות, בה יש איסור של "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". אבל הוא קיים או התקיים כמעט בכל דת בשלב כלשהו בהיסטוריה שלה. במחקר התופעה הזו מכונה "אנאייקוניזם".
את תוצאות האיסור הזה ניתן לראות היטב במסגדים המוסלמיים המקושטים ברישומי קליגרפיה רבים ובערבסקות. כל אלה הפכו מרכזיים באמנות האסלאמית ומעבירים את הרעיון שאת מעשי האל לא ניתן לתפוס.
עובדה זו באה לידי ביטוי גם בפיתוח של אדריכלות ייחודית לבנייה של מסגדים ובתי מדרש מוסלמיים, המכונים "מדרסות".
את התפיסה מגלמים כתביו של הפילוסוף המוסלמי אבו אל-חזן, שחי בקהיר במאה ה-10. הוא כתב שהיופי נמצא בכל מקום ותולה אותו באופן בו רואים את הדברים, בדברים עצמם ובכל חפץ קיים.
לדבריו, בעצמים המאירים, בשמש והכוכבים, בכתב הערבי על הפיתולים שבו והחזרה הריתמית ובעיטורים שבכתב הזה ובערבסקות הנפוצות בתרבות והאמנות המוסלמית - בכל אלה יש יופי.
האור עצמו, כותב אבו אל-חזן, הוא יופי. גם הצבע הוא יופי והדמיון יוצר יופי. אפשר, הוא כותב, להעתיק את התהליך לאמנות ולהסביר לפיו את היפה באמנות המופשטת - היופי שבמשטח חלק, יופי בלתי פיגורטיבי, שניתן למצוא בכיפות המסגדים המבריקות שהאיסלאם הקים בכל ארץ שכבש, בפיתוחי שיש ועץ ועוד. אל חזן הטעים שהאמן המוסלמי לא מרגיש צורך לתאר דמות אדם ביצירתו ואם כבר אז יעדיף לתאר אותה בצורה מופשטת.
עוד על כך קראו בתגית "קליגרפיה, איסלאם".
הנה אמנות האיסלאם עם העיטורים הגאומטריים והעיטורים החוזרים במקום דמויות (מתורגם):
http://youtu.be/pg1NpMmPv48
על הקשר ההיסטורי שבין דת ואמנות (עברית):
https://youtu.be/qfITRYcnP84
ערבסקות יפהפיות בסרטון של אמנות איסלמית:
https://youtu.be/yGp29FIirI8
ותכנית טלוויזיה על אמנות איסלאמית (עברית):
https://youtu.be/afDg86ILFwY?long=yes
אמנות קישוטית, או אמנות דקורטיבית (Decorative art), היא אמנות עתיקה של קישוט כלים וחפצים שונים. אמנות זו אפשרה לקשט כדים, תכשיטים, כלי חרס, סירים, רהיטים ועוד.
אמנות דקורטיבית היוותה את אחת מצורות האמנות והאסתטיקה הראשונות והנפוצות בעת העתיקה.
ביוון העתיקה נהגו לקשט כדים וכלי חרס בציורי אלים וגיבורים, בגווני אדום ושחור. היוונים והרומאים הפכו את עיטור העמודים לשיטה אמנותית משוכללת.
דורות אחר-כך הגיעו המוסלמים, שהדת אוסרת עליהם לצייר במסגדים, לרמה גבוהה מאד של קישוט ועיטור בנייני הפאר ומסגדי התפילה שלהם, בצורות גאומטריות ועיטורי פרחים.
במאה ה-20 תחזור האמנות הזו בדמות סגנון ה'אר-דקו' (Art-Deco), האמנות העיטורית החדשה והמרשימה.
הנה אמנות הקישוט של האמפורות ביוון העתיקה:
https://youtu.be/WU1AGu_C6bQ
כך יצרו את האמפורות וקשטו אותן:
https://youtu.be/FpLPx_Akl7Y
העיקר והמרכז של האמנות האסלאמית הם העיטור והתבניות המחזוריות:
https://youtu.be/8ZaujMJjpHE
ודוגמאות לאמנות איסלאמית:
https://youtu.be/pUm5k56zBHs
האדריכלות המורית (Moorish architecture) היא גרסה עתיקה של ארכיטקטורה מוסלמית, מבית הכובשים המוסלמים של ספרד בימי הביניים, אלו שבאו מצפון אפריקה, כבשו ושלטו ביד רמה, בספרד של ימי הביניים. עם הכיבוש הזה של ספרד, הם הותירו השפעות רבות על סגנונה ועל האדריכלות של הממלכה הספרדית.
מאפייני האדריכלות המורית באים, בין היתר, לידי ביטוי בכיפות גדולות, קשתות מחודדות, קשתות פרסה, שימוש בסימטריה ובצורות גיאומטריות וצבעים עזים. יש בבנייה הזו גם לא מעט חצרות גדולות, שלא פעם מעוצבות בצורה של גן מוסלמי, הכולל תעלות מים, מזרקות וקולונדות עמודים מסביבן.
באירופה בולטת הארכיטקטורה האיסלאמית המורית, במיוחד בערים ספרדיות מהעת העתיקה. אחת מהן היא גרנדה, שם נבנו ארמון אלהמברה המורי. אדריכלות מורית בולטת גם בעיר קורדובה, זו שהייתה בירת אנדלוסיה המוסלמית בשנים 1036-751.
אותו מתחם האלהמברה שבעיר גרנדה, הוא מתחם שנבנה על אחת הגבעות שמקיפות את גרנדה. הוא כולל ארמונות ומבצרים מהמאות ה-13 וה-14 והוא מורכב ממבוכי פטיו, גנים יפים להפליא, שלל כיפות וקשתות המעוטרות באריחים ססגוניים ועוד.
דוגמאות לאדריכלות של המורים באי מלטה:
https://youtu.be/Wqor7zgsFN8
במרוקו:
https://youtu.be/0kkMpRcR4VU
כך הביאו המורים את האדריכלות שלהם לאנדלוסיה ולאירופה:
https://youtu.be/rYEMexhrBdI
ארמון אלהמברה בגרנדה שבדרום ספרד בנוי באדריכלות מורית:
https://youtu.be/bPccCA1BvhU
על יופיו והאדריכלות המופלאה שלו (מתורגם):
https://youtu.be/sxVUJ38XmdM
גני הארמון המורי המרשים ביותר בעולם:
https://youtu.be/r3fbDWxbzfk
ודוגמאות מרתקות לאדריכלות מורית במיטבה:
https://youtu.be/-ocAbCYAwL4?long=yes
קישוט
הטווס (Peacock) הוא עוף שהזכרים שלו הם בעלי זנב מהודר הנפרש כמניפה וציצית ראש מרהיבה ביופיה. מטרת הזנב המפואר של הזכר היא להציגו בפני הנקבות בתקופת הרבייה ולנסות ולמשוך אותן אליו. הצרה היא שהן לא תמיד מתרשמות והוא צריך להמשיך ולהפגין את הזנב המהודר הזה שוב ושוב, לנקבות שונות. כך הוא זוכה להפרות כמה מהן בכל עונה.
דוגמת ה"עיניים" הצבעונית שנראית על זנב הטווס הפרוש משמשת כהרתעה לבעלי חיים שעלולים לתקוף אותו וכמובן גם כקישוט שירשים את הנקבות. בכלל, צריך לומר שחוקרים מצאו שהטווס לא מסתיר את עצמו וחושף את עצמו כך, כיוון שבין השאר הוא מראה בכך לנקבה שאינו פוחד מפני טורפים והוא אמיץ מספיק כדי להגן על הגוזלים שלו. בכך הוא גם מרתיע תוקפים אפשריים, שמתרשמים מההכבדה שנטל על עצמו בחשיפה הזו. החוקר הישראלי אמוץ זהבי, שגילה את העקרון החשוב הזה, קורא לו "עיקרון ההכבדה".
הטווסים חיים עד 20 שנים והם בונים את הקן שלהם על הקרקע דווקא.
שני סוגי טווסים קיימים. אחד מהם הוא הטווס ההודי, שמוצאו מהיבשת ההודית ובה הוא נחשב ציפור לאומית. השני הוא הטווס הירוק. מוצאו מהארצות תאילנד, מיאנמר, מלזיה וקמבודיה ובהן הוא נמצא בסכנת הכחדה.
הנה סרטון על הטווסים (עברית):
http://youtu.be/Z7MpgY6yJDc
הריקוד המפואר של הטווס:
https://youtu.be/qDvFdj-pFMc
הטווסים הלבנים:
https://youtu.be/JU97siDMx_8
הטווס הכחול ההודי:
https://youtu.be/jz-tjJhFH1k
ועוד מהטווסים המפוארים בריקוד חיזור מרהיב במיוחד:
https://youtu.be/TTwT1-TpFhE
