מהי אר נובו?
אר נובו (Art Nouveau), "אמנות חדשה" בצרפתית, הוא זרם אמנות שנולד מהרצון לשבור את הגבולות בין אמנות יפה לאמנות שימושית ושאב הרבה מהשראתו מעולם הצומח.
לעיטור ועיצוב השתמשה תנועה עיצובית זו בצורות קישוטיות ומפותלות, קווים זורמים, צורות אורגניות ותבניות אסימטריות. היצירות שלהם כללו צורות של גפנים, טווסים, ברבורים, שפיריות וחבצלות מים והושפעה לא מעט מאמנות המזרח הרחוק.
למעשה, אר-נובו הוא שמה הצרפתי של תנועה אמנותית משנות ה-20, עם נטייה חזקה לנגיעות קישוטיות, כולל פרחים, מסגרות מסולסלות, ענפים ועוד. התפתחותו לעולם הטבע הייתה תגובה ברורה לגסות ולדורסנות של המהפכה התעשייתית. בהמשך הדרך יעשו אמני ומעצבי האר-נובו שימוש רב בתיעוש והישגיו, גם אם כתנועה הם התנגדו לו.
שמו של הזרם בא מההגייה הצרפתית של "ארט-נובו", בעברית "אמנות חדשה". מאירופה יצא הזרם והתפשט לארצות הברית ולמדינות כמו טורקיה, שהסגנון תאם מבחינת הסולטן לאסתטיקה של אמנות האיסלאם והוא בנה לא מעט מבנים בסגנון האר-נובו.
עם השפעה על תחומי עיצוב ואמנות כמו עיצוב גרפי, עיצוב תכשיטים, אדריכלות ופיסול רהיטים, זרם האר-נובו התאים את הביטוי החזותי לסביבה המודרנית. הוא דחה את השימוש באוסף צורות שהושאל מסגנונות העבר לעיטור ולקישוט של בניינים וחפצים והעדיף לאסוף מוטיבים מהחי והצומח ואפילו מהגוף הנשי.
תנועת האר-נובו כללה מעצבים גרפיים, מעצבים תעשייתיים ומעצבי מוצר, אך גם ציירים ושלל אמנים אחרים, לצד אדריכלים ומעצבי בניין. הם לא עסקו רק באמנות כמו ציורים וכרזות, אלא גם בעיצוב כלי בית, אדריכלות, עיצוב רהיטים ובעולם הפרסום.
בשנות ה-20 החליף זרם האר-דקו את תנועת האר-הנובו, כסגנון האדריכלי והעיצובי הדומיננטי והסגנון הארכיטקטוני והדקורטיבי שלו עתיד להחליף את הסגנון הקודם מבית הארט נובו.
אחד האמנים הבולטים בסגנון האר-נובו היה הצייר גוסטב קלימט האוסטרי. הוא צייר את יצירותיו עם הרבה קישוטים, פרחים, עלים, תבניות קישוט חוזרות ועוד. דוגמה בולטת במיוחד ניתן למצוא בציור "הנשיקה" שלו. ראו בתגית הנשיקה.
את השם טבע זיגפריד בינג (Siegfried Bing), סוחר אמנות יליד גרמניה שב-1895 פתח גלריה בפריז בשם Maison de" l'Art Nouveau".
התנועה נולדה מתוך הרצון לשבור את הגבולות בין אמנות יפה לאמנות שימושית. האמנים חיפשו השראה בטבע, יצרו עיצובים המאופיינים בקווים זורמים, צורות אורגניות ותבניות אסימטריות. במקום הקווים הישרים של התקופה הויקטוריאנית, הם העדיפו את הקווים הרכים של פרחים ועלים.
הסגנון התפשט במהירות ברחבי אירופה. בצרפת קראו לו Style Moderne, בגרמניה Jugendstil על שם כתב העת שקידם אותו, באוסטריה Secession על שם הפרישה של האמנים מהמוסדות השמרניים. בכל מדינה הוא לבש צורה מעט שונה אך שמר על הרוח החדשנית.
בצרפת פיתח רנה לאליק (René Lalique) תכשיטים בהשראת טבע שהפכו חומרים פשוטים כמו זכוכית וכסף לאמנות יוקרתית. עבור השחקנית המפורסמת שרה ברנהרדט (Sarah Bernhardt) הוא עיצב תכשיטים שכללו עכבישים, כרוכיות ויצורי דמיון דקורטיביים שלפי הסטנדרטים הוויקטוריאניים נחשבו מוזרים, אך היו חדשניים מבחינה אמנותית וברנהרדט, הידועה בטעמה הקיצוני, העדיפה תכשיטים שסיפרו סיפור על פני תצוגת עושר סתמית.
האדריכל הסקוטי צ'רלס רני מקינטוש (Charles Rennie Mackintosh) יצר עיצובים גיאומטריים מינימליסטיים שהשפיעו מאוחר יותר על סגנון האר-דקו.
רעיון מרכזי באר-נובו היה ה"אמנות הכוללת", Gesamtkunstwerk. כל האלמנטים בבית או במבנה צריכים להיות מעוצבים יחד כיחידה אחת. את זה יישם היטב המעצב הקטור גימאר (Hector Guimard), בתחנות המטרו של פריז. באותן תחנות רכבת עוצב אז כל פרט ופרט בסגנונם המיוחד - מהמעקות ועד השלטים, הכל מעוצב באותו סגנון זורם.
אר נובו (Art Nouveau), "אמנות חדשה" בצרפתית, הוא זרם אמנות שנולד מהרצון לשבור את הגבולות בין אמנות יפה לאמנות שימושית ושאב הרבה מהשראתו מעולם הצומח.
לעיטור ועיצוב השתמשה תנועה עיצובית זו בצורות קישוטיות ומפותלות, קווים זורמים, צורות אורגניות ותבניות אסימטריות. היצירות שלהם כללו צורות של גפנים, טווסים, ברבורים, שפיריות וחבצלות מים והושפעה לא מעט מאמנות המזרח הרחוק.
למעשה, אר-נובו הוא שמה הצרפתי של תנועה אמנותית משנות ה-20, עם נטייה חזקה לנגיעות קישוטיות, כולל פרחים, מסגרות מסולסלות, ענפים ועוד. התפתחותו לעולם הטבע הייתה תגובה ברורה לגסות ולדורסנות של המהפכה התעשייתית. בהמשך הדרך יעשו אמני ומעצבי האר-נובו שימוש רב בתיעוש והישגיו, גם אם כתנועה הם התנגדו לו.
שמו של הזרם בא מההגייה הצרפתית של "ארט-נובו", בעברית "אמנות חדשה". מאירופה יצא הזרם והתפשט לארצות הברית ולמדינות כמו טורקיה, שהסגנון תאם מבחינת הסולטן לאסתטיקה של אמנות האיסלאם והוא בנה לא מעט מבנים בסגנון האר-נובו.
עם השפעה על תחומי עיצוב ואמנות כמו עיצוב גרפי, עיצוב תכשיטים, אדריכלות ופיסול רהיטים, זרם האר-נובו התאים את הביטוי החזותי לסביבה המודרנית. הוא דחה את השימוש באוסף צורות שהושאל מסגנונות העבר לעיטור ולקישוט של בניינים וחפצים והעדיף לאסוף מוטיבים מהחי והצומח ואפילו מהגוף הנשי.
תנועת האר-נובו כללה מעצבים גרפיים, מעצבים תעשייתיים ומעצבי מוצר, אך גם ציירים ושלל אמנים אחרים, לצד אדריכלים ומעצבי בניין. הם לא עסקו רק באמנות כמו ציורים וכרזות, אלא גם בעיצוב כלי בית, אדריכלות, עיצוב רהיטים ובעולם הפרסום.
בשנות ה-20 החליף זרם האר-דקו את תנועת האר-הנובו, כסגנון האדריכלי והעיצובי הדומיננטי והסגנון הארכיטקטוני והדקורטיבי שלו עתיד להחליף את הסגנון הקודם מבית הארט נובו.
אחד האמנים הבולטים בסגנון האר-נובו היה הצייר גוסטב קלימט האוסטרי. הוא צייר את יצירותיו עם הרבה קישוטים, פרחים, עלים, תבניות קישוט חוזרות ועוד. דוגמה בולטת במיוחד ניתן למצוא בציור "הנשיקה" שלו. ראו בתגית הנשיקה.
תולדות הזרם
אמנות האר-נובו (Art Nouveau) התפתחה באירופה החל מהעשור האחרון של המאה ה-19. בין השנים 1890 ל-1910 היא זינקה לפסגת הפופולריות, כתנועה אמנותית שביקשה להפוך את היופי לחלק מהחיים היומיומיים.
את השם טבע זיגפריד בינג (Siegfried Bing), סוחר אמנות יליד גרמניה שב-1895 פתח גלריה בפריז בשם Maison de" l'Art Nouveau".
התנועה נולדה מתוך הרצון לשבור את הגבולות בין אמנות יפה לאמנות שימושית. האמנים חיפשו השראה בטבע, יצרו עיצובים המאופיינים בקווים זורמים, צורות אורגניות ותבניות אסימטריות. במקום הקווים הישרים של התקופה הויקטוריאנית, הם העדיפו את הקווים הרכים של פרחים ועלים.
הסגנון התפשט במהירות ברחבי אירופה. בצרפת קראו לו Style Moderne, בגרמניה Jugendstil על שם כתב העת שקידם אותו, באוסטריה Secession על שם הפרישה של האמנים מהמוסדות השמרניים. בכל מדינה הוא לבש צורה מעט שונה אך שמר על הרוח החדשנית.
אמנים בזרם
אמנים בולטים יצרו יצירות שהפכו לסמלי התנועה. אלפונס מוכה (Alphonse Mucha) מצ'כיה יצר פוסטרים מדהימים של נשים יפות עטופות במוטיבים צמחיים.
בצרפת פיתח רנה לאליק (René Lalique) תכשיטים בהשראת טבע שהפכו חומרים פשוטים כמו זכוכית וכסף לאמנות יוקרתית. עבור השחקנית המפורסמת שרה ברנהרדט (Sarah Bernhardt) הוא עיצב תכשיטים שכללו עכבישים, כרוכיות ויצורי דמיון דקורטיביים שלפי הסטנדרטים הוויקטוריאניים נחשבו מוזרים, אך היו חדשניים מבחינה אמנותית וברנהרדט, הידועה בטעמה הקיצוני, העדיפה תכשיטים שסיפרו סיפור על פני תצוגת עושר סתמית.
האדריכל הסקוטי צ'רלס רני מקינטוש (Charles Rennie Mackintosh) יצר עיצובים גיאומטריים מינימליסטיים שהשפיעו מאוחר יותר על סגנון האר-דקו.
רעיון מרכזי באר-נובו היה ה"אמנות הכוללת", Gesamtkunstwerk. כל האלמנטים בבית או במבנה צריכים להיות מעוצבים יחד כיחידה אחת. את זה יישם היטב המעצב הקטור גימאר (Hector Guimard), בתחנות המטרו של פריז. באותן תחנות רכבת עוצב אז כל פרט ופרט בסגנונם המיוחד - מהמעקות ועד השלטים, הכל מעוצב באותו סגנון זורם.
