לכל מאכל, חומר או חי יכול להיות ריח, שיוצא אל האוויר בצורת חומרים כימיים. הרי את הריח יוצרות מולקולות שמתפזרות באוויר ונקלטות בחלקן באפנו.

לכולנו יש באף תאים מיוחדים, שתפקידם להעביר למוח מידע על הריחות שאנו מריחים. גם בתקרת הפה של יונקים רבים ובכללם אצל בני אדם, ישנו איבר הרחה וטעימה נוסף שנקרא "איבר יעקובסון".

לבני אדם יש בממוצע בסביבות 5 מיליון קולטי ריח. רובנו יכולים להבחין בין טריליון ריחות, מספר אדיר של הרכבי ריח שיכולים להתקיים. המוח מעבד את הנתונים שמתקבלים מקולטני הריח הללו ואם מדובר בריח שאנו זוכרים, נזכר בו ונדע לזהות מהו.

חוש הריח של בני האדם אינו משובח במיוחד - לכלב למשל יש חוש ריח חזק פי 45 משל בן אדם. ישנם אף בעלי חיים עם חוש ריח מפותח עוד יותר. זכרי העשים למשל, מריחים את ריח פרומוני המין של הנקבה ממרחק של עשרות קילומטרים ומסוגלים לעוף אליה את כל המרחק, עד הנקודה שבה היא נמצאת.


הנה סרטון אנימציה קצר על חוש ריח:

http://youtu.be/iHj0txkrZTE


למעשה אנו יכולים לשלוט בחוש הריח שלנו (מתורגם):

https://youtu.be/ynrbxy36erE


ומעט על חוש הריח המופלא של הכלבים:

http://youtu.be/99_RJk0p9Ag

כל כמה שנים מתיימר בושם חדש ומסעיר, מלווה בקמפיין ששווה מיליונים, להיות הבושם הנמכר בעולם.

אבל כששאלו ב-1954 את מרילין מונרו, הכוכבת המפורסמת ביותר בעולם, "מה את לובשת במיטה?" היא ענתה את המענה הידוע ביותר שלה "רק מספר טיפות של שאנל מספר 5".

המענה הזה, ללא ספק התשובה הכי רווחית בתולדות האופנה, הזניק את מכירות בושם ה"שאנל מספר 5" (CHANEL N° 5) לשמיים ומאז הוא לא יורד משם.

עשורים רבים שהבושם הזה הוא הבושם הפופולרי ביותר בעולם. ואם השם "שאנל" מזכיר לכם משהו אז זה לא במקרה. את הבושם השיקה מעצבת האופנה האגדית קוקו שאנל ב-1922, בדיוק לפני 100 שנה.

הבושם בבקבוק המרובע, הידוע בשמו העממי "שאנל 5", הוא הבושם הראשון בעולם שיצא מטעמו של בית אופנה. ועם השנים הוא עצמו הפך לאייקון, גם עיצובי של ממש ולסמלו של בית האופנה הצרפתי שאנל. תרם לכך אמן הפופ ארט אנדי וורהול שצייר את הבקבוק המפורסם על 9 פרגודי משי והפך בכך את "שאנל 5" לאייקון עולמי.

ומרילין מונרו, אגב, איננה לבד. בקמפיינים של שאנל כיכבו במשך השנים כוכבות יפות, ביניהן קתרין דנב וניקול קידמן. כולן ייצגו את הבושם הנחשב, אך לא פחות מכך נהנו הן מהזוהר והקסם שאופפים אותו.


#תולדות בושם ה"שאנל 5"
הבושם הזה נולד כשב-1920 פנתה קוקו שאנל אל ארנסט בו, מומחה בשמים צרפתי, שרקח בשמים גם לצאר הרוסי ומשפחתו.

ההחלטה של שאנל הייתה לייצר בושם ייחודי, בושם מלאכותי שיישא את שמה ושרק בית האופנה שלה יוכל לייצר.

היא ביקשה ממנו שירקח עבורה "בושם בריח של אישה ולא של שושן". כשהציג ארנסט בו בפניה 6 דוגמאות ריח, היא אהבה את ניחוח הבושם מהבקבוק החמישי.

שאנל, שנהגה להציג את הקולקציה השנתית של בית האופנה שלה בכל שנה ב-5.5, תמיד ב-5 במאי, בחרה להשאיר את הספרה 5 כשם הבושם הרשמי. היא אף השאירה במוצר את תווית הבקבוק בסגנון המקורי ובצורה המלבנית של בקבוקי הייצור בהם הוצג לה הבושם לראשונה.

בניגוד להרבה בשמים עד אז, בושם ה"שאנל 5" לא התבסס על ניחוח מפרח אחד או פרחים ספורים. הוא נרקח מתערובת שכללה בסביבות 50 ריחות שונים, שהורכבו בנוסחה מוקפדת במיוחד.

אם בימינו כל בית אופנה נחשב מייצר את הבושם או הבשמים שלו ומשתמש בהם גם כמוצרים מכניסים וגם כמשווקי המותג שלו, עד קוקו שאנל איש לא קשר בין בשמים ואופנה.

כי הבושם הזה הצטרף מיד למאגר ההמצאות והחידושים שתרמה המעצבת פורצת הדרך לנשים, דוגמת השמלה השחורה הקטנה, השיזוף, מכנסי נשים, החצאית באורך "שאנל" (עד הברך) והארנק התולה על הכתף. הוא הפך לתקן של ממש, בעולם האופנה הבינלאומי.


הנה סיפורו של בושם השאנל 5:

https://youtu.be/tRQa33dqyxI


המוזה הבלונדינית שמכרה את השאנל 5 - מרילין מונרו:

https://youtu.be/Wo8UtWiYiZI


פרסומת אופיינית מבריטניה של הבושם העל-זמני:

https://youtu.be/VHc9k1qdKak


והפרסומות המסוגננות של שאנל מוכרות אותו גם היום:

https://youtu.be/0hcaaKhGL00

סירחון (Stink) יכול להיות סתם ריח שלא נעים לאדם. יש גם צמחים, פירות ופרחים מסריחים וגם בעלי חיים שמדיפים צחנה, או משתמשים בה ככלי הגנתי, כמו הבואש שמתיז חומר מסריח על המאיימים לטרוף אותו.

אבל גם אלה מעידים על התכונה של הסירחון. במקרה של מזון או חומרים אורגניים מהווה הסירחון קודם כל אזהרה. כשהאף שלנו חש סירחון הוא מתריע ואומר לנו מה ניתן לאכול מה מסוכן. כשחומר אורגני מסריח, המסר הוא שלא מומלץ לאכול אותו כי הוא מסוכן. מקרים כאלה הם של בשר מצחין שהוא בדרך כלל מקולקל ואכילתו לא בריאה ואפילו יכולה להיות קטלנית.

סירחון נובע מריכוז חיידקים משמעותי. אלה נוטים להתרבות בקצב מבהיל כשהם בסביבה מרובת זיעה, חום וחומרים שהם אוהבים, כמו תאים מתים וכדומה. כאלה הן כפות הרגליים בנעלי הספורט הסגורות שלנו, בבית השחי וכדומה.

יש שהרמז הזה מטעה. כמו במקרה של הגבינות המסריחות, שמדיפות סירחון איום והן מלאות בחיידקים. אבל החיידקים הללו הם מהסוג הלא-מזיק והגבינות - טעימות מאד!

אבל הישרדות בטבע מצמידה לסירחון בדרך כלל סכנה ומבחינת הטורף, הסירחון שהוא חש פירושו סכנה. לכן גם כל הצמחים ובעלי החיים שמשתמשים בו כדי להגן על עצמם. טורף שעומד מול משהו מסריח, יימנע בדרך כלל מלטרוף אותו.


חושבים שריח הגוף שלנו שעיקרו מבית השחי הוא סירחון? (מתורגם)

https://youtu.be/g96z1P3z5yU


ריחות גוף מסייעים לדעת על בעיות בריאות:

https://youtu.be/gEGOP0VHzPI


הנה הסיבה שכפות הרגליים שלנו מסריחות בנעליים:

https://youtu.be/ir1wcFJGi4I

בשמים נוצרו עוד בימי המקרא, מצמחים כמו מור ולבונה. גם בתקופה הרומית נוצרו בשמים שאותם כינו הרומאים "פרפיום". גם כיום רובנו משתמשים בבשמים מפורסמים שכל העולם מכיר.

אבל פעם היו קונים לא מעט גם מי קולון. אלו היו מי בושם ריחניים שקיבלו את שמם מהעיר הגרמנית קלן. בקלן יוצרו מי הבושם הללו לראשונה במאה ה-18 והיותם בעלי ריכוז נמוך יותר של כוהל הפך אותם לשימושיים וזולים יחסית. בארץ היו מי הקולון עם הסמל 4711 מאד פופולאריים ורבים השתמשו בהם.


הנה המצאת מי הקולון בקלן שבגרמניה במאה ה-18:

http://youtu.be/tsUZRJ3Z-20

בשמים (Perfumes) מפיקים מחלקי פרחים שונים, כמו עלי כותרת של יסמין או ורדים, פקעות אירוסים וקליפות של פרי הדר.

כשמערבבים את הנוזל הריחני שנוצר מהם, עם אלכוהול וחומרים נוספים, מקבלים בשמים ריחניים במיוחד. שילובי הריחות שיוצרים בשמים שונים הם לא פעם סודות שמורים של רוקחי הבשמים והיצרניות הגדולות.

כיום מכינים גם בשמים מלאכותיים, שמייצרים במעבדה ואף מערבבים אותם עם הטבעיים ומקבלים עוד המון ריחות מעניינים.


הנה תולדות והכנת הבשמים:

https://youtu.be/EV2E-oDOCIs


המסורת של הבשמים היקרים מפז במזרח התיכון:

https://youtu.be/uECPWsNuZ_A


כך ממצים את השמן הריחני כדי להפכו לשמן ובושם:

https://youtu.be/ggvKSjaJ8Fw


וכך מכניסים את הבושם לבקבוקים ואורזים אותם:

https://youtu.be/37_w4cg98b4

הפרח שנקרא קוסמוס השוקולד הוא אחד הפרחים המעניינים של אמריקה. קוסמוס השוקולד (Chocolate Cosmos) הוא מהפרחים הנדירים ביותר בעולם. זהו פרח עם ריח משכר של... שוקולד.

למעשה נכחד הפרח הזה שגדל במקסיקו ובדרום ארצות הברית כבר לפני יותר ממאה. אך בסוף המאה ה-20 הוא שוכפל ומאז החלו לגדלו ולשבט אותו במקומות שונים בעולם.

הקוסמוס של השוקולד מזוהה במשפחת הקוסמוסים בזכות צבעו החום העמוק והעשיר. בכל קיץ הוא מדיף את הניחוח השוקולדי המפורסם שלו.


הנה קוסמוס השוקולד:

https://youtu.be/1rFvDclbuoA


עוד על קוסמוס השוקולד - הפרח עם ריח של שוקולד:

https://youtu.be/AqEgE7KzEcU


ועוד מהפרחים המרהיבים של משפחת פרחי הקוסמוס:

https://youtu.be/MYJ1SES80zU

תתרן הוא אדם שסובל מאובדן של חוש הריח. תתרנות, או אנוסמיה (Anosmia או Smell-blind) יכולה להיות מלאה או חלקית ואנשים יכולים לסבול ממנה באופן קבוע או לפרק זמן מסוים, מסיבות בריאותיות שונות. התתרנות החלקית היא חוסר יכולת לחוש ריחות מסוימים ורק אותם.

תתרנים, הסובלים מאַל-טַעַם (ageusia), אובדן חוש הטעם, אולי מרוויחים מהמוגבלות שלהם כשהם לא מריחים את הריחות הלא נעימים בסביבתם. מצד שני הם חשופים לסכנות ייחודיות להם. לדוגמה, בעוד אדם רגיל יבחין בדרך כלל די מהר בדליפת גז בבית ויוכל לטפל בכך, תתרן לא יריח ויהיה חשוף לסכנה של ממש.

בטבע למשל, יתקשו מאוד בעלי חיים לשרוד ללא חוש ריח.

האיבחון של תתרנות נעשה באמצעות הרחה של ריחות שונים (כמו קפה, קינמון, לימון ועוד) ומטרתה היא לבדוק את תפקוד חוש הריח של הנבדק ואם הוא סובל מתתרנות - עד כמה חמורה התופעה אצלו.

תתרנות זמנית היא כזו שיכולה לעבור או שניתן להעבירה באמצעים רפואיים. אף סתום או זיהום כלשהו יכולים בנסיבות מסוימות לגרום לאיבוד זמני של חוש הריח.

תתרנות קבועה שלא מלידה היא נדירה יחסית והיא נגרמת לרוב בשל נזק לקולטני הריח באף, או בשל נזק במוח, באותם האזורים שאחראים על חוש הריח שלנו.


הנה סרטון אנימציה על התתרנים מחוסר היכולת להריח:

http://youtu.be/pYE5mBsLY5w


ומומחה המסביר את תופעת התתרנות (עברית):

https://youtu.be/vTawJZOOi3g?t=13?long=yes

חוש הריח של הכלב גדול בין פי 40 לפי 50 משלנו בני-האדם. זה קורה הודות לאזורים המפותחים במוחו של הכלב, שמסייעים לחוש הריח שלו. כלבים יכולים לאתר ריחות אפילו באוויר או באדמה, כולל ריחות שחשבנו שנעלמו כבר מזמן.

מה שמייצר להם את חוש הריח המטורף הזה הוא המספר הגדול של קולטני הריח שיש להם. אם לבני אדם יש כ-6 מיליון קולטני ריח, הרי שלמרבית הכלבים יש בין בין 125 מיליון ל-220 מיליון קולטני ריח כאלה. יש אפילו גזעים שיש להם עד 300 מיליון קולטני ריח!

בעזרת השבחה גנטית (הכלאה של מיני כלבים שונים) הגיעו למינים מסוימים בקרב הכלבים, שמצטיינים במציאת ריחות מסוימים. כלבים כאלה משמשים לאיתור חומרי נפץ, סמים ושאר חומרים מסוכנים.


הנה הסבר על חוש הריח של כלב (מתורגם):

https://youtu.be/p7fXa2Occ_U


עוד הסבר יפה:

http://youtu.be/JAVIacPFXIY?t=3m15s


עוד המחשה ליכולות הריח של הכלבים:

https://youtu.be/9IWyj4NUxmQ


ומבחן ביתי לכלב על חוש ריח:

http://youtu.be/k4UTSooji5M

יַסְמִין (Jasmine) הוא אחד הפרחים הנפוצים ועם זאת האהובים בעולם. מהמזרח הרחוק ועד לאמריקה, ניתן למצוא בעולם כ-200 מינים של הצמח עם הריח המשכר, שאהוב כל כך על נשים ומוצא את דרכו אל שערן. במקומות שונים בעולם הפך יסמין לשם נפוץ לבנות.

היסמין הוא צמח בר, שכיום רבים ממיניו בויתו והפכו לצמחי נוי. צמחי היסמין הם שיחים שיכולים להופיע בצורות של שיח זקוף, שיח מטפס או שיח שרוע למחצה. עם צבע עלי כותרת לבן, צהוב או אדום - היסמין הוא גם פרח רומנטי, שנפוץ מאד בארצות הים התיכון.

פרחי היסמין, בעלי הניחוח העז, הם מהמרכיבים העיקריים בבשמים. מהם מופק "יסמינון", שהוא החומר הכימי הריחני ממנו מייצרים את הבשמים. היסמין הוא החומר העיקרי שבתוך הבושם המפורסם בעולם, הבושם הוותיק שאנל 5. את פרחי היסמין לייצור הבושם קוטפים בשדות היסמין שליד גראס, עיר הנחשבת לבירת הבשמים של דרום צרפת.

במקומות שונים בעולם משמש היסמין גם כצמח מרפא. בין השאר משתמשים בו להכנת תה להורדת חום, לטיפול בפצעים ובאזור עיראק ופרס טיפלו באמצעותו להקלת הנשימה ולדרכי הנשימה.


הנה ריחם הנפלא של פרחי יסמין:

https://youtu.be/Ht7T1cXcKcE


בהודו יוצרים מהם מחרוזות פרחים לקישוט הראש:

https://youtu.be/gDqyw8GexmA


ויסמין ערבי:

https://youtu.be/1i-xVpHdJQo

קולט אדים (Extractor hood) הוא מכשיר חשמלי שמטהר את אוויר המטבח ומונע ריחות, עשן ורסיסי שומן.

אבל איך פועל קולט האדים? - בתוך קולט האדים יושב מנוע חזק שמפעיל מפוח רב עוצמה, השואב את האדים מחלל המטבח, מסנן אותם באמצעות פילטר שעשוי מפחם ומוציא את האדים אל מחוץ לבניין, או מזרים בחזרה למטבח את האוויר המטוהר.

כדי לשמור על יכולת הסינון של קולט האדים, מחליפים מזמן לזמן את הפילטרים, אותם מסננים שמותקנים בתוך קולט האדים ומאבדים מיכולת הניקוי שלהם כשהם הולכים ונסתמים.


כך פועל קולט אדים:

https://youtu.be/NUH-d-3Q-Zw


ומבפנים:

https://youtu.be/1jUm87n0OPo

מור, לבונה, אפרסמון וקינמון הם המקור לחלק מהבשמים בעולם העתיק.

בעת העתיקה השתמשו בבשמים לצרכים שונים, החל משימושים בטקסים דתיים, לשימושים רפואיים, לפנק את האורחים וכמובן לבשם את הגוף.

עוד בטרם נולדה התרבות האנושית, כבר גילה האדם את הבשמים. מיני בושם פשוטים נהגו אז להפיק משרף עצים, מצוף ומפרחים שנאספו. עם התפתחות התרבות והתגברות עבודת האלילים, שימשו הבשמים למטרות דתיות אליליות ולא פעם גם לצרכים רפואיים.

במקביל שימשו חלק מהבשמים בימי קדם כדוחי יתושים וחרקים אחרים. ריחם החזק שימש להרחקת כל אלו ובו-בזמן העניקו ריח נעים לגוף.

בתרבויות הראשונות, כמו מסופוטמיה ומצרים העתיקה, נהגו להשתמש בבושם לצרכים דתיים. המצרים הקדמונים עשו שימוש דתי רב בבשמים ובמשחות ריחניות שונות. שימוש רב בבשמים נעשה גם בהכנה למוות ולקבורה. כדי שיתקבלו בברכה בעולם הבא, נמרחו המתים בשפע של בשמים וריחות נעימים.

בשמים יוצרו אז כמעט בכל תרבות חשובה. במסופוטמיה נהגו אז לייצר בשמים וחומרי קטורת מבושמים. בשמים כאלו נוצרו גם בתרבויות קדומות אחרות, כולל הפרסים, הרומאים, תושבי עמק האינדוס (הודו של היום), ארץ ישראל ועוד.

בתקופת בית שני הופק באזור עין-גדי האפרסמון - הבושם הנחשב והיקר ביותר של התקופה.

בתקופה הרומית העניקו הרומאים לראשונה לבושם את השם "פרפיום".

בתקופות מאוחרות יותר, החל מימי הביניים, הסתיר הבושם את בעיות ההיגיינה והסתיר את הסירחון הגופני. במיוחד כשהמקלחת לא תמיד הייתה זמינה. שקיות מבושמות הוסתרו אז דרך קבע בבגדים והדיפו ריח טוב, שכיסה מעט על סירחון הגוף המעיק.

אפילו מלכי צרפת, שלא הייתה להם בעייה של נגישות למקלחת, העדיפו להשתמש בבשמים במקום באמבטיה. היסטוריונים יודעים לספר על המלכה מרי אנטואנט שריח הבשמים בחדרי הארמון שבהם התגוררה היה מעיק וכבד במיוחד.

גם הרפואה, שגרסה אז שבשמים הם מרחיקי מחלות מבני אדם, תרמה לשימוש המוגזם בבושם, לא פעם על חשבון היגיינה אישית.

במחצית השנייה של המאה ה-20 הפכה תעשיית הבשמים לחזקה ומצליחה במיוחד. הגלובליזציה תרמה לצריכה אדירה של בשמים בכל רחבי העולם. אחרי שכוהנת האופנה קוקו שאנל החלה לשווק את ה"שאנל 5" התחבר גם עולם האופנה לבשמים ולמוצרי הבישום האחרים ומותגים בינלאומיים של בשמים הפכו לתאגידים כלכליים מצליחים ומפורסמים מאד.


הנה הבשמים בעת העתיקה:

https://youtu.be/7uJJP6cddlM?t=10m30s?end=16m17s


הקוסמטיקה בעולם של פעם:

https://youtu.be/SbojvcgRsRA


וכך הכינו בושם בתקופת האימפריה הרומית:

https://youtu.be/KCj4iyFheGI

דמיינו לכם מתקן ריח שמותקן על המחשב ומסוגל לפלוט מאות ריחות לאוויר, באיזור הקרוב למחשב. אתם רואים אישה על המסך ומריחים את הבושם שלה, עוברת מכונית וריח העשן מגיע לאף וכך הלאה.

התכניות הן שבתוך שנים אחדות יאפשר כונן ריח מיוחד להפיץ ריחות דרך האינטרנט. הפוטנציאל אדיר כי כך נוכל למשל להריח מוצר לפני שמזמינים אותו אונליין, לקבל פרסומות עם ריח וכדומה.

אפשר כבר לראות רכיב שמתחבר לתחתית הטלפון הנייד ומאפשר לשלוח ריח עם המסר, ממש כמו שמצרפים תמונה או וידאו למסרים שנשלחים בדואר האלקטרוני.

באף האנושי יש כמעט 1,000 קולטני ריח שונים, שמופעלים בהרכבים שונים ובעוצמה שונה בכל פעם שיש ריח מסוים באוויר.

oPhone הוא רכיב חדש שיודע להפיק ריחות שונים בעת שצופים בתמונות. רכיב כזה מקודד ריחות, כמו שמצלמה מקודדת את הצבעים של המציאות או שכרטיס קול מקודד את הצלילים המוקלטים. המכשיר 'מצלם' ומעביר את הריח בקוד דרך האינטרנט. כשהוא מוצג למקבל הריח, ממש כמו שמוצג צילום על המסך, מתורגם הקוד לריח שמדמה את המקור. הריחות שיועברו כך יהיו מורכבים ולא ריחות בודדים, כמו קוקוס או לימון.

בשלב הזה חברות שונות פיתחו כבר מתקנים, כוננים, תוספים ורכיבים להעברת ריחות בודדים דרך האינטרנט. הן מנהלות מירוץ כדי לצאת עם מוצרים בתחום. Scentee, תוסף לטלפון הנייד שמכיל מחסניות חד־פעמיות להחלפה, כבר מאפשר להעביר ריחות בודדים כאלה במסרונים סלולאריים.


הנה המורכבות של העברת ריחות אונליין (עברית):

https://youtu.be/Hv0CuP5RmDY


רכיב הריחות oPhone:

https://youtu.be/vIxzqMU9UrE


עיתונאים מספרים על ההמצאה שאיש לא צריך ועל מתיחות כאלה:

https://youtu.be/u0HtnovNvSw


ו-Scentee, גאדג'ט מתחרה שמתחבר לתחתית הסמארטפון ומאפשר משלוח ריח עם המסר:

https://youtu.be/6g_2NDnFGJo

נַעלוֹן גְּבֶרֶת (Cypripedium Calceolus), או ליידי סליפרס, הוא שמו של צמח נוי ממשפחת הסחלביים, שמוצאו מצפון אירופה ואסיה.

זן אחד של הצמח, שפעם היה נפוץ ביבשת אירופה, הפך להיות צמח כמעט נכחד. בשלב מסוים דווח שהסחלב הזה נשאר לגדול רק במקום אחד באיים הבריטיים, במגרש גולף. מאז 1917 הוא נשמר תחת השגחה קפדנית של המשטרה, ששמרה עליו מהכחדה שיגרמו אנשים, או כדורי גולף תועים במשחק.

גם שוויו של ליידי סליפרס מהזן הזה הרקיע שחקים. מחירו של פרח אחד, אם היו מוכרים כזה אז, הוערך אז בכ-5,000 דולר.

זן אחר של "נעלון הגברת" הוא זה עם הצבע הסגול עז, כמעט חום-אדום בחלקו. צבעו בחלקו האחר הוא צהוב. גם זן זה סבל מקשיים בהתרבות. זרעיו של הצמח לא הצליחו לספק לו מזון וכדי למלא את צרכי התזונה שלו, הוא היה תלוי בפטרייה מסוימת שתעשה זאת. איך זה קורה? - הפטרייה חיה על הצמח הבוגר וניזונה ממנו.

אגב, על קשיי ההתרבות של הפרח הזה תעיד ההיסטוריה, המעידה על כך שאפילו החוקר הנודע צ'ארלס דארווין לא הצליח לתרבת אותו.


הנה נעלון הגברת הנדיר במלוא הדרו:

https://youtu.be/4TmVtDxA684


כך תאתרו אותו בטבע:

https://youtu.be/lRHF7yICGEg


מישהו שיש לו זן של נעלון הגברת בחצר:

https://youtu.be/okAcEtDdwR8


החיפוש אחרי הליידי'ז סליפר:

https://youtu.be/QdgdtdKzIfk


ובפארק צמחים באיטליה:

https://youtu.be/pjFYvv3v65M

איך הדבורים מעבירות מידע זו לזו?
איך הדבורים מתקשרות ביניהן?


הדבורים הן חרקים חברתיים, החיים במושבות ומשתפים פעולה לקיומן כבית לקהילה ענקית. כמו אצל חרקים חברתיים אחרים, היכולת של הדבורים להחליף ביניהן ולהעביר מידע היא צורך חיוני לקיום ולהצלחת המושבה כולה.

דבורי הדבש, למשל, מתקשרות ביניהן בעיקר באמצעות ריחות מקודדים שנקראים "פרומונים". יש כמה סוגי פרומונים. למשל הריח שמופק מהעוקץ של דבורה שעוקצת גורם לדבורים לזהות סכנה.

כשהן מריחות את הריח מהעוקץ, ממהרות הדבורים לבוא ולסייע לה. או בעת שהמלכה מפרישה ריח מסוים, מבינות הפועלות שעליהן לצאת ולאסוף מזון.

הדבורים גם מעבירות מידע על ידי מחול, שנחשב לתופעה מופלאה של תקשורת בסיסית בטבע.

כשדבורה מאתרת מצבור של מזון, היא חוזרת לקן ופוצחת בריקוד בצורת הסיפרה 8. מרכיבים שונים בריקוד מסמנים לדבורים האחרות מידע מפורט יותר. את הכיוון שבו נמצא המזון מסמנת הזווית של הספרה 8 בה רוקדת הדבורה. המרחק של מקור המזון מסומן על ידי מהירות הריקוד וכמות המזון שמצאה הדבורה באה לידי ביטוי במשך הריקוד, כשריקוד ארוך פירושו שיש הרבה מזון.

המידע שהן מקבלות מאפשר לדבורים לצאת בקבוצה המותאמת לכמות המזון הממתינה בו.

הריקוד המתקשר הזה הוא דפוס התנהגות ייחודי, שהתפתח במהלך מיליוני שנים, עד שהגיע לרמת ריקוד המספקת מידע כה מדויק בכל כך מעט מאמץ.

תבונת הדבורים נחשבת לתבונה ברמת המושבה. כלומר, כל אחת מהדבורים לכשעצמה אולי אינה נבונה, אך היא ממלאת תפקיד משלה במושבה בצורה כה מושלמת, שמתוך כך פועלת המושבה בצורה חכמה במיוחד, לטובת כל הדבורים שבה.


הנה מצגת וידאו על ריקוד הדבורים (עברית):

https://youtu.be/9b5Ky3UyKE4


על התקשורת בין הדבורים:

http://youtu.be/4NtegAOQpSs


צורת ה-8 של ריקוד הדבורה:

http://youtu.be/-7ijI-g4jHg


ניסוי שערכו חוקרים לגבי המידע שמעבירה הדבורה בריקוד לחברותיה:

http://youtu.be/ywdTfEBVcSY


ובחיוך - איך זה כשדבורה רוקדת מוסיקה לטינית:

http://youtu.be/34bU2brNwT4

כולנו מכירים את הריח הנפלא של הפרחים. אבל האם ידעתם שיש גם פרחים שריחם נורא ואיום, כאילו אינם רוצים שתתקרבו אליהם?

הלוף הענק (Titan Arum) הוא צמח שפריחתו היא קצרה ונדירה. הפריחה שלו נמשכת עד שבוע ימים ומתרחשת אחת לכמה שנים. במחקר שנערך בשווייץ, מצאו החוקרים שבין הפריחות של לוף ענק שגדל שם, עברו לא פחות מ-74 שנים!

אבל הלוף הענק ידוע דווקא בכינויו "פרח הגווייה" (The Corpse Flower). הסיבה? - לצמח זה יש את הפרח המסריח שבפרחי עולמנו. מידותיו של הלוף הענק מצדיקות את שמו. הפרח שלו מגיע לגובה של כמעט 2 מטרים והיקפו מגיע לכמעט מטר!

הצמח המוזר והנדיר הזה גדל באי סומטרה, על הקרקעית של יערות הגשם הנמוכים של אינדונזיה. חשוב לציין שפרח הגווייה נמצא בסכנת הכחדה תמידית.

ולמה הוא כל כך מצחין? - מסתבר שזוהי שיטה להפצת הזרעים. בזמן הפריחה מנסה הלוף הענק למשוך חיפושיות נבלות וזבובי בשר. זאת כדי שיאביקו אותו והוא יתרבה. השיטה שלו לעשות זאת היא באמצעות הצחנה שלו, ריח רע שמזכיר בשר רקוב. הריח הזה מושך את זבובי הבשר והחיפושיות הללו מאד ומסייע לו בהאבקה והפצת זרעיו לכל עבר. אז מי אמר שרק לבני-אדם יש שיטות לחזר?


הנה פרח הגווייה:

http://youtu.be/l-uK5ulLBr8


כך הוא גדל - סרטון קפיצות זמן שמראה בהילוך מהיר תהליך שנמשך במציאות זמן רב:

https://youtu.be/qh149OESEF0


והסבר נוסף על פרח הגוויות:

http://youtu.be/uDMI_ZJt1go

הוא גדול, הוא מסריח, הוא מגרה כמו בשר רקוב והוא מלא חיים כמו גופה של מת... ועדיין הוא נחשב למושא התשוקה של הכבדים שבחובבי הפרחים בעולם, מי שחוסכים כדי לטוס ליערות הגשם של בורנאו או סומטרה ולראותו מקרוב קרוב...

ספרי הבוטניקה, מדע הצמחים, יודעים לספר שביערות הגשם של דרום מזרח אסיה פורח הפרח הענק בעולם. קוראים לו רפלסיה (Rafflesia) והוא מין הפרחים בעל הפרח הגדול ביותר בעולם. קוטרו של פרח הרפלסיה הוא בסביבות מטר שלם ומשקלו של פרח רפלסיה אחד יכול להגיע עד 11 קילוגרם!

הפרח הענקי ובעל הצבע האדום-חום מפיץ ריח רע במיוחד של בשר רקוב. בזכות הריח הזה הוצמדו לו שלל כינויים, כמו "פרח הגופה" (Corpse flower), "צמח הגופה", "חבצלת הגופה" ו"פרח הבשר". אבל שווה לו קצת סירחון, כי כך הוא מושך אליו זבובים שמאביקים אותו.

מרתק לדעת שהרפלסיה הוא צמח שאינו גדל בעצמו. אין לו שורשים, גזע, גבעול או עלים משלו. הרפלסיה הוא למעשה צמח טפיל, שמתיישב על צמח ששמו "טטרסטיגמה" וניזון מעורקיו. הוא שולח אברי מציצה דמויי שורשים ישירות לתאים של הצמח שאליו הוא נצמד. כך הרפלסיה שואבת ממנו נוזלים ומזון.

פרחי הרפלסיה בעולם נמצאים בסכנת הכחדה.


הנה הפרח הכי גדול בעולם וכמה שהוא מיוחד (מתורגם):

https://youtu.be/4dPV9UnDEFY


סיפורו באנגלית של פרח הענק רפלסיה:

https://youtu.be/0cGRujABwuQ


מפגש אמיתי עם פרח הרפלסיה הענקי:

https://youtu.be/cm36-UKx5EY


מבט מקרוב קרוב:

https://youtu.be/J0Yw5tWVrYA


הזבובים שנמשכים אליו ומאביקים אותו, בזכות ריח הבשר הרקוב:

https://youtu.be/0EZtJz8Y4VU


ובואו למצוא את הרפלסיה הגדולה:

https://youtu.be/SKoTKeRJc4E

הבואש הוא חלק ממשפחת הבואשיים, יונקים ממשפחה של טורפים, בעלי פרווה שחורה ולבנה.

הבואשים ידועים בנוזל המסריח שהם מתיזים על אויביהם בשעת סכנה, כאמצעי הגנה נגד טורפים.

הנוזל המצחין של הבואש מכיל בעיקר נוזל אתאנתיול מסריח במיוחד, המיוצר בעזרת בלוטות ריח בפי הטבעת.


הנה הבואש המנוקד שאם הנוזל שהוא מפריש פוגע בעיניים הוא גם מעוור זמנית:

http://youtu.be/WTQc-WEb5h8


וכך הוא מגן על עצמו:

https://youtu.be/dLz1GSkJeks