איך התפתח הבושם לאורך הדורות?
מור, לבונה, אפרסמון וקינמון הם המקור לחלק מהבשמים בעולם העתיק.
בעת העתיקה השתמשו בבשמים לצרכים שונים, החל משימושים בטקסים דתיים, לשימושים רפואיים, לפנק את האורחים וכמובן לבשם את הגוף.
עוד בטרם נולדה התרבות האנושית, כבר גילה האדם את הבשמים. מיני בושם פשוטים נהגו אז להפיק משרף עצים, מצוף ומפרחים שנאספו. עם התפתחות התרבות והתגברות עבודת האלילים, שימשו הבשמים למטרות דתיות אליליות ולא פעם גם לצרכים רפואיים.
במקביל שימשו חלק מהבשמים בימי קדם כדוחי יתושים וחרקים אחרים. ריחם החזק שימש להרחקת כל אלו ובו-בזמן העניקו ריח נעים לגוף.
בתרבויות הראשונות, כמו מסופוטמיה ומצרים העתיקה, נהגו להשתמש בבושם לצרכים דתיים. המצרים הקדמונים עשו שימוש דתי רב בבשמים ובמשחות ריחניות שונות. שימוש רב בבשמים נעשה גם בהכנה למוות ולקבורה. כדי שיתקבלו בברכה בעולם הבא, נמרחו המתים בשפע של בשמים וריחות נעימים.
בשמים יוצרו אז כמעט בכל תרבות חשובה. במסופוטמיה נהגו אז לייצר בשמים וחומרי קטורת מבושמים. בשמים כאלו נוצרו גם בתרבויות קדומות אחרות, כולל הפרסים, הרומאים, תושבי עמק האינדוס (הודו של היום), ארץ ישראל ועוד.
בתקופת בית שני הופק באזור עין-גדי האפרסמון - הבושם הנחשב והיקר ביותר של התקופה.
בתקופה הרומית העניקו הרומאים לראשונה לבושם את השם "פרפיום".
בתקופות מאוחרות יותר, החל מימי הביניים, הסתיר הבושם את בעיות ההיגיינה והסתיר את הסירחון הגופני. במיוחד כשהמקלחת לא תמיד הייתה זמינה. שקיות מבושמות הוסתרו אז דרך קבע בבגדים והדיפו ריח טוב, שכיסה מעט על סירחון הגוף המעיק.
אפילו מלכי צרפת, שלא הייתה להם בעייה של נגישות למקלחת, העדיפו להשתמש בבשמים במקום באמבטיה. היסטוריונים יודעים לספר על המלכה מרי אנטואנט שריח הבשמים בחדרי הארמון שבהם התגוררה היה מעיק וכבד במיוחד.
גם הרפואה, שגרסה אז שבשמים הם מרחיקי מחלות מבני אדם, תרמה לשימוש המוגזם בבושם, לא פעם על חשבון היגיינה אישית.
במחצית השנייה של המאה ה-20 הפכה תעשיית הבשמים לחזקה ומצליחה במיוחד. הגלובליזציה תרמה לצריכה אדירה של בשמים בכל רחבי העולם. עולם האופנה התחבר למוצרי הבישום ומותגים בינלאומיים של בשמים הפכו לתאגידים כלכליים מצליחים ומפורסמים מאד.
מור, לבונה, אפרסמון וקינמון הם המקור לחלק מהבשמים בעולם העתיק.
בעת העתיקה השתמשו בבשמים לצרכים שונים, החל משימושים בטקסים דתיים, לשימושים רפואיים, לפנק את האורחים וכמובן לבשם את הגוף.
עוד בטרם נולדה התרבות האנושית, כבר גילה האדם את הבשמים. מיני בושם פשוטים נהגו אז להפיק משרף עצים, מצוף ומפרחים שנאספו. עם התפתחות התרבות והתגברות עבודת האלילים, שימשו הבשמים למטרות דתיות אליליות ולא פעם גם לצרכים רפואיים.
במקביל שימשו חלק מהבשמים בימי קדם כדוחי יתושים וחרקים אחרים. ריחם החזק שימש להרחקת כל אלו ובו-בזמן העניקו ריח נעים לגוף.
בתרבויות הראשונות, כמו מסופוטמיה ומצרים העתיקה, נהגו להשתמש בבושם לצרכים דתיים. המצרים הקדמונים עשו שימוש דתי רב בבשמים ובמשחות ריחניות שונות. שימוש רב בבשמים נעשה גם בהכנה למוות ולקבורה. כדי שיתקבלו בברכה בעולם הבא, נמרחו המתים בשפע של בשמים וריחות נעימים.
בשמים יוצרו אז כמעט בכל תרבות חשובה. במסופוטמיה נהגו אז לייצר בשמים וחומרי קטורת מבושמים. בשמים כאלו נוצרו גם בתרבויות קדומות אחרות, כולל הפרסים, הרומאים, תושבי עמק האינדוס (הודו של היום), ארץ ישראל ועוד.
בתקופת בית שני הופק באזור עין-גדי האפרסמון - הבושם הנחשב והיקר ביותר של התקופה.
בתקופה הרומית העניקו הרומאים לראשונה לבושם את השם "פרפיום".
בתקופות מאוחרות יותר, החל מימי הביניים, הסתיר הבושם את בעיות ההיגיינה והסתיר את הסירחון הגופני. במיוחד כשהמקלחת לא תמיד הייתה זמינה. שקיות מבושמות הוסתרו אז דרך קבע בבגדים והדיפו ריח טוב, שכיסה מעט על סירחון הגוף המעיק.
אפילו מלכי צרפת, שלא הייתה להם בעייה של נגישות למקלחת, העדיפו להשתמש בבשמים במקום באמבטיה. היסטוריונים יודעים לספר על המלכה מרי אנטואנט שריח הבשמים בחדרי הארמון שבהם התגוררה היה מעיק וכבד במיוחד.
גם הרפואה, שגרסה אז שבשמים הם מרחיקי מחלות מבני אדם, תרמה לשימוש המוגזם בבושם, לא פעם על חשבון היגיינה אישית.
במחצית השנייה של המאה ה-20 הפכה תעשיית הבשמים לחזקה ומצליחה במיוחד. הגלובליזציה תרמה לצריכה אדירה של בשמים בכל רחבי העולם. עולם האופנה התחבר למוצרי הבישום ומותגים בינלאומיים של בשמים הפכו לתאגידים כלכליים מצליחים ומפורסמים מאד.
