שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו ריקוד הצ'ה צ'ה צ'ה?
הצ'ה צ'ה צ'ה (cha cha cha) הוא ריקוד סלוני, רומנטי וקובני במקור, שנוצר בכדי להביע אהבה בין בני זוג. במרבית חלקיו של הריקוד בן הזוג הוא השולט, אך ישנם חלקים בהם יכולה גם בת הזוג לקחת את השליטה.
#תולדות הצ'ה צ'ה צ'ה
חוקרים מצאו קשר בין דפוסי הצעדים של הצ'ה צ'ה צ'ה לריקודים אפרו-קובניים עתיקים מדת הסנטריה (Santería), במיוחד לריקוד של האוריישה אוגון (Ogún).
השם צ'ה צ'ה צ'ה מגיע מהצליל שרגלי הרקדנים יצרו כשגררו אותן על הרצפה בשלושת הצעדים המהירים.
בשנות ה-50 המוקדמות, רקדנים במועדוני הריקוד בהוואנה התקשו עם הקצב המסובך של הדנסון-ממבו. לכן עשה צעד ראשון הכנר והמלחין אנריקה חורין (Enrique Jorrín), חבר בתזמורת אורקסטה אמריקה (Orquesta América) של נינון מונדחאר (Ninón Mondéjar). אותו אנריקה שם לב לבעיה וכתב יצירות עם מלודיה ברורה יותר שגם מדגישה את הפעימה הראשונה של התיבה.
ב-1950 הופיעה במועדונים ברחוב פראדו ונפטונו יצירתו הראשונה בסגנון החדש, "לה אנגניאדורה" (La Engañadora). במרץ 1953 הוקלט השיר עם סילבר סטאר (Silver Star) והפך ללהיט מיידי.
שיר שנקרא "לה אנגניאדורה" מספר על אישה יפהפייה שעברה ברחוב פראדו והקסימה גברים. אך כשהם גילו שהיא השתמשה בכריות מתחת לבגדיה כדי ליצור צורת גוף מלאה ועגולה יותר הם איבדו עניין. המילים מספרות שהאישה רימתה אותם בקסמיה המזויפים. הסיפור הזה, שלפי חורין התבסס על חוויות אמיתיות שלו ושל חבריו ברחובות הוואנה, הפך לסמל של הריקוד עצמו - קליל, שובב ומלא חן.
ב-1954 עזב חורין את התזמורת בגלל מחלוקות על קרדיטים והקים תזמורת משלו במקסיקו, שם שהה עד 1958.
משם התפשטה מוסיקת הצ'ה צ'ה צ'ה והריקוד בשם זה לכל אמריקה הלטינית, ובסוף שנות ה-50 הגיעו לארצות הברית ולאירופה.
פייר זורשר-מרגולה (Pierre Zurcher-Margolle) שביקר בקובה ב-1952 הביא את הריקוד ללונדון ועיצב את הגרסה הבינלאומית שלו. כיום הצ'ה צ'ה צ'ה הוא אחד מחמשת ריקודי הלטין הסטנדרטיים בתחרויות בינלאומיות של ריקודים סלוניים, לצד הסמבה, הרומבה, הפאסו דובלה והג'ייב.
#על הריקוד
הריקוד מבוצע בקצב 4/4 במהירות של כ-30 פעימות לדקה. הספירה המקורית הקובנית היא 2-3-cha-cha-cha כאשר הצ'ה-צ'ה-צ'ה הם שלושה צעדים מהירים שמתבצעים על פעימה אחת מפוצלת.
הרקדנים עושים צעדים על כדורי הרגליים עם תנועות ירכיים אופייניות שנוצרות מכיפוף וישור הברכיים. הגבר עושה צעד קדימה ברגל שמאל, מעביר משקל חזרה לרגל ימין, ואז מבצע את הצ'אסה (chassé) - שלושה צעדים מהירים שבהם רגל אחת כאילו דוחפת את השנייה. האישה עושה את התנועות הפוך.
הנה ריקוד הצ'ה צ'ה צ'ה:
https://youtu.be/hzD3DiEwe1c
תיאום מושלם בכוריאוגרפיית צ'ה צ'ה:
https://youtu.be/Rz55mgfxhxA
ארבעת מרכיבי הצ'ה צ'ה צ'ה:
https://youtu.be/PWiLi22Cq8w
וכך תרקדו צ'ה צ'ה צ'ה:
https://youtu.be/QjcWXpvA5e8?long=yes
מהו ריקוד הפסודובלה הספרדי?
פסודובלה או פסדובלה (Pasodoble או Paso Doble), או "פאסו", הוא ריקוד ספרדי דרמטי שמקורו בצעידה הצבאית של המאה ה-18 ופירוש שמו בספרדית הוא "צעד כפול".
הצורה הזו התחילה את דרכה כליווי מוסיקלי לצעידות חיילים, אך עם הזמן חדרה לזירות מפוארות יותר. זה החל כשבמאה ה-19 הפסודובלה הפך לסמל בלתי נפרד מתרבות מלחמות השוורים (Bullfighting) הספרדית.
המוסיקה ליוותה את הכניסה המפוארת של הטוררו (Torero) לזירה ומאוחר יותר גם את הרגעים הדרמטיים של המאבק עצמו. המטאדור (Matador) הוא הדמות המרכזית שסביבה נבנה כל הריקוד.
כשהריקוד עלה לרחבות הריקוד האירופאיות בשנות ה-1920, הוא עבר טרנספורמציה (שינוי). הגבר בזוג מגלם את המטאדור, כשהאישה משחקת תפקיד כפול: לפעמים היא בד הקרב האדום (Muleta) שהמטאדור מנופף מול השור ולפעמים היא נערת סביליה הגאה שלצידו.
אנקדוטה נחמדה: כשהאיחוד הבינלאומי של הריקודים הסלוניים ניסה לקדד את הפסודובלה לתחרויות רשמיות, נוהלו ויכוחים ארוכים כיצד לכלוא ריקוד שנולד מהאנרגיה החיה של הזירה הספרדית בתוך כללים קשיחים. חלק מהרקדנים טענו שהניסיון הזה הורס את נשמתו. האם הם צדקו?
#על הריקוד
הפאסודובלה משלב תנועות מריקודי הפלמנקו. עם טמפו רשמי שעומד על 60 פעימות בדקה וממש כמו ריקוד הפלמנקו הוא מהיר, גאה, מלא בתנוחות ראש גבוהות, צעידה נחרצת, תנועות זרועות רחבות ובעל כוח תאטרלי ייחודי.
הריקוד הזה שונה מהריקודים הלטיניים האחרים בכך שאין בו כמעט תנועת ירכיים, אולי המאפיין הכי בולט של הרומבה (Rumba) או הסמבה (Samba) הלטיניים.
הנה ריקוד פסדובלה בספרד:
https://youtu.be/vRUJMEFMgB8
בתחרות:
https://youtu.be/CxZx2r9bfJw
ופאסודובלה בתחרות ריאליטי:
https://youtu.be/7ONCE5aGfaQ
איך הפך הסמבה המושמץ לסמל של ברזיל?
ריקוד הסמבה (Samba) הוא הריקוד הפופולארי ביותר בברזיל. היום מדובר בריקוד המסורתי של ברזיל, שהוא גם סגנון מוסיקלי. אך לא תמיד זה היה מצבו.
משערים ששם הריקוד, "סמבה", הגיע מהמילה "מֶסֵמבה" (mesemba), שמו של מקצב דתי באנגולה שבאפריקה. בברזיל היה הסמבה ריקוד חילוני דווקא. עד תחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת היה המוניטין של הריקוד הזה בעייתי. בשל האופי הגס והמוחצן שלו, הוא אף הוצא אל מחוץ לחוק.
עם הזמן הפך הסמבה לסמל לאומי לברזיל, במיוחד בזכות היות הריקוד התוסס מרכיב מרכזי בקרנבלים של ברזיל, שהמוני תיירים נוהרים אליהם בכל שנה ושמכל העולם אוהבים אנשים לצפות בהם בטלוויזיה.
במצעד השנתי של בתי הספר לסמבה, במסגרת הקרנבל, מכין כל בית ספר לסמבה ריקוד סמבה מיוחד, הסובב סביב הנושא שבחר בית הספר להציג באותה השנה ומציג אותו בריקוד, תלבושות ססגוניות, עזרים מרשימים ומוסיקה מלהיבה.
הנה ריקוד סמבה בסגנון בתי הספר לריקוד של ברזיל:
http://youtu.be/hPOSxIVi7cE
איך הפך הסלסה מקולומביה ללהיט עולמי?
סלסה (Salsa) הוא ריקוד שנולד בקולומביה בתחילת המאה ה-20. הסלסה הוא מעין תערובת של מקצבים וריקודים שונים. מקולומביה הגיע הסלסה לעיר ניו-יורק ובשנת 1970, לאחר שהפך בניו יורק לריקוד אופנתי ואהוד, התפשטה תופעת הסלסה לכל העולם המערבי.
הסלסה התפתחה כצירוף של מרכיבים מריקודים שונים. הצעדים הבסיסיים שלה באים מריקוד הסון הקולומביאני ומריקוד הוואוואנקו של קובה, אבל נוספו לה מרכיבים של ריקוד הסווינג האמריקאי וריקודים לטיניים נוספים כמו הממבו, הצ'ה צ'ה צ'ה, וריקודים אפרו-קובניים נוספים.
כיום קיימות גירסאות שונות לריקוד הסלסה. ביניהם סלסה דומיניקנית, סלסה קובנית, סלסה קולומביאנית, סלסה לוס אנג'לס וסלסה פורטוריקנית.
הנה סלסה קובנית ברחוב:
https://youtu.be/0TYACvUwajI
סרטון של ריקוד סלסה:
http://youtu.be/3nd8WQy58Pw?t=9m15s
סלסה דומיניקנית בפעולה:
http://youtu.be/0EHU8ImSfOM
שני רקדני סלסה מקצועיים בריקוד סלסה מדהים:
http://youtu.be/F5zCGgZMaWQ
וכלב שרוקד סלסה באופן מושלם:
http://youtu.be/aOY1AprurEI
מהו ריקוד הרומבה של קובה?
ריקוד הרומבה (Rumba) הסלוני הוא ריקוד קובני שמסמל אהבה ולעתים פיתוי, אך לעומת ריקודים לטיניים וקובניים אחרים הקצב שלו יותר איטי.
חשוב להבדיל בין הרומבה הסלונית (Ballroom Rumba) שמלמדים באולמות ריקוד מערביים, סגנון ריקוד שהתפתח ותוקנן בארצות הברית של שנות ה-1930 על בסיס גרסה מסחרית של הריקוד הקובני, לבין המקור האותנטי קובני של הרומבה.
המקור האותנטי של הרומבה הקובנית (Cuban Rumba) צמח כסגנון מוסיקלי מתוך התרבות האפרו-קובנית, כאשר עבדים משוחררים ומהגרים אפריקאים שילבו מסורות מערב-אפריקאיות עם אלמנטים קובניים וספרדיים.
זהו ז'אנר מוסיקלי ותרבותי שנולד ברחובות ושכונות העוני של קובה במאה ה-19, בעיקר בערים הוואנה (Havana) ומטנסאס (Matanzas).
בשנת 2016 הכירה אונסקו (UNESCO) ברומבה הקובנית כמורשת תרבותית בלתי מוחשית של האנושות.
ברחובות הוואנה ומטנסאס עדיין ניתן לראות רומבה דה קאחון (Rumba de Cajón) ספונטנית, כשמספר מוסיקאים ורקדנים מתאספים בחצרות או בפינות רחוב ומנגנים, שרים ורוקדים.
בעבר, כשהתופים היו יקרים מדי או אסורים על ידי השלטונות הקולוניאליים, הקובנים היו מתופפים על ארגזי פירות ריקים או על ארגזי דגים. זה הוליד את כלי הקאחון שנעשה מרכזי ברומבה.
למרות שהרומבה נותרה בעיקר מסורת עממית באי, השפעתה התפשטה לכל סגנונות המוסיקה והריקוד הלטיניים.
#הבסיס המוסיקלי
המוסיקה של הרומבה מבוססת על קצבים פוליריתמיים מורכבים שמנוגנים על כלי הקשה מסורתיים. החשובים שבהם הם הקלאווס (claves), שני מקלות עץ שמקישים זה בזה ויוצרים את דפוס הקצב הבסיסי. לצידם תופי קונגה (congas) הגבוהים וגם קאחון (cajón) - מעין ארגז עץ שעליו יושבים ומתופפים.
הזמרים ששרים רומבה קוראים ומגיבים בסגנון שירת מענה (call-and-response) שמקורו באפריקה, תוך שהם משלבים אילתור ושירה בספרדית. ואגב, במסורת הרומבה מכונה הזמר המוביל "גאיו" (gallo), שמשמעותו בספרדית "תרנגול", בגלל שהוא "מקרקר" ומכריז על תחילת הריקוד ומוביל את המוסיקאים.
#סגנונות הרומבה האותנטיים
ריקוד הרומבה האותנטי מתחלק לשלושה סגנונות עיקריים:
יאמבו (Yambú) - הרומבה הקדומה והאיטית ביותר היא היאמבו, ריקוד רומבה של זוגות מבוגרים המאופיין בתנועות עדינות יחסית.
גואגואנקו (Guaguancó) - הסגנון הפופולרי ביותר, ריקוד חיזור זוגי ללא מגע בין הגבר לאישה, בו הגבר מנסה "לתפוס" את האישה בתנועת אגן מהירה המכונה "ווקונאו" (vacunao) ומסמלת כיבוש, בעוד היא מתחמקת ממנו בתנועות הגנה.
שווה לדעת שהגואגואנקו, עם תנועת הווקונאו המפתה שלו, נתפס כריקוד מגונה ואירוטי מדי על ידי השלטונות הקולוניאליים הספרדיים והכנסייה הקתולית במאה ה-19. הם ניסו לאסור אותו וראו בו איום על המוסר הציבורי. אבל הרומבה המשיכה לפרוח בסתר בשכונות העניות, שם הפכה לביטוי חזק של זהות ואמנות עממית.
קולומביה (Columbia) - הצורה המהירה ביותר של הרומבה, בה רקדן סולו גברי מפגין אקרובטיקה ותנועות מרשימות. לעתים, אוחז הרקדן בסכין או במצ'טה בסגנון הזה, בזמן שהוא רוקד. זה מוסיף אלמנט של סכנה ודרמה למופע הווירטואוזי של ריקוד הרומבה קולומביה.
הנה סגנון הרומבה:
https://youtu.be/b_Vemw-JTvo
רומבה סלוני עם מוסיקת רומבה:
https://youtu.be/_HFyCjenFUs
רומבה יאמבו:
https://youtu.be/KMGaWp621FU
רומבה גואגואנקו ברחוב בקובה:
https://youtu.be/Wi7FFypHLpM
רומבה גואגואנקו אותנטי בקובה
https://youtu.be/JaNfdh0iWCg
קולומביה רומבה:
https://youtu.be/W4aMl4HpKIQ
עוד רומבה קולומביה:
https://youtu.be/KnP_LUpbk5U
ורומבה קובנה לתיירים:
https://youtu.be/vmVkJS-XLDw
הצ'ה צ'ה צ'ה (cha cha cha) הוא ריקוד סלוני, רומנטי וקובני במקור, שנוצר בכדי להביע אהבה בין בני זוג. במרבית חלקיו של הריקוד בן הזוג הוא השולט, אך ישנם חלקים בהם יכולה גם בת הזוג לקחת את השליטה.
#תולדות הצ'ה צ'ה צ'ה
חוקרים מצאו קשר בין דפוסי הצעדים של הצ'ה צ'ה צ'ה לריקודים אפרו-קובניים עתיקים מדת הסנטריה (Santería), במיוחד לריקוד של האוריישה אוגון (Ogún).
השם צ'ה צ'ה צ'ה מגיע מהצליל שרגלי הרקדנים יצרו כשגררו אותן על הרצפה בשלושת הצעדים המהירים.
בשנות ה-50 המוקדמות, רקדנים במועדוני הריקוד בהוואנה התקשו עם הקצב המסובך של הדנסון-ממבו. לכן עשה צעד ראשון הכנר והמלחין אנריקה חורין (Enrique Jorrín), חבר בתזמורת אורקסטה אמריקה (Orquesta América) של נינון מונדחאר (Ninón Mondéjar). אותו אנריקה שם לב לבעיה וכתב יצירות עם מלודיה ברורה יותר שגם מדגישה את הפעימה הראשונה של התיבה.
ב-1950 הופיעה במועדונים ברחוב פראדו ונפטונו יצירתו הראשונה בסגנון החדש, "לה אנגניאדורה" (La Engañadora). במרץ 1953 הוקלט השיר עם סילבר סטאר (Silver Star) והפך ללהיט מיידי.
שיר שנקרא "לה אנגניאדורה" מספר על אישה יפהפייה שעברה ברחוב פראדו והקסימה גברים. אך כשהם גילו שהיא השתמשה בכריות מתחת לבגדיה כדי ליצור צורת גוף מלאה ועגולה יותר הם איבדו עניין. המילים מספרות שהאישה רימתה אותם בקסמיה המזויפים. הסיפור הזה, שלפי חורין התבסס על חוויות אמיתיות שלו ושל חבריו ברחובות הוואנה, הפך לסמל של הריקוד עצמו - קליל, שובב ומלא חן.
ב-1954 עזב חורין את התזמורת בגלל מחלוקות על קרדיטים והקים תזמורת משלו במקסיקו, שם שהה עד 1958.
משם התפשטה מוסיקת הצ'ה צ'ה צ'ה והריקוד בשם זה לכל אמריקה הלטינית, ובסוף שנות ה-50 הגיעו לארצות הברית ולאירופה.
פייר זורשר-מרגולה (Pierre Zurcher-Margolle) שביקר בקובה ב-1952 הביא את הריקוד ללונדון ועיצב את הגרסה הבינלאומית שלו. כיום הצ'ה צ'ה צ'ה הוא אחד מחמשת ריקודי הלטין הסטנדרטיים בתחרויות בינלאומיות של ריקודים סלוניים, לצד הסמבה, הרומבה, הפאסו דובלה והג'ייב.
#על הריקוד
הריקוד מבוצע בקצב 4/4 במהירות של כ-30 פעימות לדקה. הספירה המקורית הקובנית היא 2-3-cha-cha-cha כאשר הצ'ה-צ'ה-צ'ה הם שלושה צעדים מהירים שמתבצעים על פעימה אחת מפוצלת.
הרקדנים עושים צעדים על כדורי הרגליים עם תנועות ירכיים אופייניות שנוצרות מכיפוף וישור הברכיים. הגבר עושה צעד קדימה ברגל שמאל, מעביר משקל חזרה לרגל ימין, ואז מבצע את הצ'אסה (chassé) - שלושה צעדים מהירים שבהם רגל אחת כאילו דוחפת את השנייה. האישה עושה את התנועות הפוך.
הנה ריקוד הצ'ה צ'ה צ'ה:
https://youtu.be/hzD3DiEwe1c
תיאום מושלם בכוריאוגרפיית צ'ה צ'ה:
https://youtu.be/Rz55mgfxhxA
ארבעת מרכיבי הצ'ה צ'ה צ'ה:
https://youtu.be/PWiLi22Cq8w
וכך תרקדו צ'ה צ'ה צ'ה:
https://youtu.be/QjcWXpvA5e8?long=yes
פסודובלה או פסדובלה (Pasodoble או Paso Doble), או "פאסו", הוא ריקוד ספרדי דרמטי שמקורו בצעידה הצבאית של המאה ה-18 ופירוש שמו בספרדית הוא "צעד כפול".
הצורה הזו התחילה את דרכה כליווי מוסיקלי לצעידות חיילים, אך עם הזמן חדרה לזירות מפוארות יותר. זה החל כשבמאה ה-19 הפסודובלה הפך לסמל בלתי נפרד מתרבות מלחמות השוורים (Bullfighting) הספרדית.
המוסיקה ליוותה את הכניסה המפוארת של הטוררו (Torero) לזירה ומאוחר יותר גם את הרגעים הדרמטיים של המאבק עצמו. המטאדור (Matador) הוא הדמות המרכזית שסביבה נבנה כל הריקוד.
כשהריקוד עלה לרחבות הריקוד האירופאיות בשנות ה-1920, הוא עבר טרנספורמציה (שינוי). הגבר בזוג מגלם את המטאדור, כשהאישה משחקת תפקיד כפול: לפעמים היא בד הקרב האדום (Muleta) שהמטאדור מנופף מול השור ולפעמים היא נערת סביליה הגאה שלצידו.
אנקדוטה נחמדה: כשהאיחוד הבינלאומי של הריקודים הסלוניים ניסה לקדד את הפסודובלה לתחרויות רשמיות, נוהלו ויכוחים ארוכים כיצד לכלוא ריקוד שנולד מהאנרגיה החיה של הזירה הספרדית בתוך כללים קשיחים. חלק מהרקדנים טענו שהניסיון הזה הורס את נשמתו. האם הם צדקו?
#על הריקוד
הפאסודובלה משלב תנועות מריקודי הפלמנקו. עם טמפו רשמי שעומד על 60 פעימות בדקה וממש כמו ריקוד הפלמנקו הוא מהיר, גאה, מלא בתנוחות ראש גבוהות, צעידה נחרצת, תנועות זרועות רחבות ובעל כוח תאטרלי ייחודי.
הריקוד הזה שונה מהריקודים הלטיניים האחרים בכך שאין בו כמעט תנועת ירכיים, אולי המאפיין הכי בולט של הרומבה (Rumba) או הסמבה (Samba) הלטיניים.
הנה ריקוד פסדובלה בספרד:
https://youtu.be/vRUJMEFMgB8
בתחרות:
https://youtu.be/CxZx2r9bfJw
ופאסודובלה בתחרות ריאליטי:
https://youtu.be/7ONCE5aGfaQ
ריקוד הסמבה (Samba) הוא הריקוד הפופולארי ביותר בברזיל. היום מדובר בריקוד המסורתי של ברזיל, שהוא גם סגנון מוסיקלי. אך לא תמיד זה היה מצבו.
משערים ששם הריקוד, "סמבה", הגיע מהמילה "מֶסֵמבה" (mesemba), שמו של מקצב דתי באנגולה שבאפריקה. בברזיל היה הסמבה ריקוד חילוני דווקא. עד תחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת היה המוניטין של הריקוד הזה בעייתי. בשל האופי הגס והמוחצן שלו, הוא אף הוצא אל מחוץ לחוק.
עם הזמן הפך הסמבה לסמל לאומי לברזיל, במיוחד בזכות היות הריקוד התוסס מרכיב מרכזי בקרנבלים של ברזיל, שהמוני תיירים נוהרים אליהם בכל שנה ושמכל העולם אוהבים אנשים לצפות בהם בטלוויזיה.
במצעד השנתי של בתי הספר לסמבה, במסגרת הקרנבל, מכין כל בית ספר לסמבה ריקוד סמבה מיוחד, הסובב סביב הנושא שבחר בית הספר להציג באותה השנה ומציג אותו בריקוד, תלבושות ססגוניות, עזרים מרשימים ומוסיקה מלהיבה.
הנה ריקוד סמבה בסגנון בתי הספר לריקוד של ברזיל:
http://youtu.be/hPOSxIVi7cE
סלסה (Salsa) הוא ריקוד שנולד בקולומביה בתחילת המאה ה-20. הסלסה הוא מעין תערובת של מקצבים וריקודים שונים. מקולומביה הגיע הסלסה לעיר ניו-יורק ובשנת 1970, לאחר שהפך בניו יורק לריקוד אופנתי ואהוד, התפשטה תופעת הסלסה לכל העולם המערבי.
הסלסה התפתחה כצירוף של מרכיבים מריקודים שונים. הצעדים הבסיסיים שלה באים מריקוד הסון הקולומביאני ומריקוד הוואוואנקו של קובה, אבל נוספו לה מרכיבים של ריקוד הסווינג האמריקאי וריקודים לטיניים נוספים כמו הממבו, הצ'ה צ'ה צ'ה, וריקודים אפרו-קובניים נוספים.
כיום קיימות גירסאות שונות לריקוד הסלסה. ביניהם סלסה דומיניקנית, סלסה קובנית, סלסה קולומביאנית, סלסה לוס אנג'לס וסלסה פורטוריקנית.
הנה סלסה קובנית ברחוב:
https://youtu.be/0TYACvUwajI
סרטון של ריקוד סלסה:
http://youtu.be/3nd8WQy58Pw?t=9m15s
סלסה דומיניקנית בפעולה:
http://youtu.be/0EHU8ImSfOM
שני רקדני סלסה מקצועיים בריקוד סלסה מדהים:
http://youtu.be/F5zCGgZMaWQ
וכלב שרוקד סלסה באופן מושלם:
http://youtu.be/aOY1AprurEI
ריקודים לטיניים
ריקוד הרומבה (Rumba) הסלוני הוא ריקוד קובני שמסמל אהבה ולעתים פיתוי, אך לעומת ריקודים לטיניים וקובניים אחרים הקצב שלו יותר איטי.
חשוב להבדיל בין הרומבה הסלונית (Ballroom Rumba) שמלמדים באולמות ריקוד מערביים, סגנון ריקוד שהתפתח ותוקנן בארצות הברית של שנות ה-1930 על בסיס גרסה מסחרית של הריקוד הקובני, לבין המקור האותנטי קובני של הרומבה.
המקור האותנטי של הרומבה הקובנית (Cuban Rumba) צמח כסגנון מוסיקלי מתוך התרבות האפרו-קובנית, כאשר עבדים משוחררים ומהגרים אפריקאים שילבו מסורות מערב-אפריקאיות עם אלמנטים קובניים וספרדיים.
זהו ז'אנר מוסיקלי ותרבותי שנולד ברחובות ושכונות העוני של קובה במאה ה-19, בעיקר בערים הוואנה (Havana) ומטנסאס (Matanzas).
בשנת 2016 הכירה אונסקו (UNESCO) ברומבה הקובנית כמורשת תרבותית בלתי מוחשית של האנושות.
ברחובות הוואנה ומטנסאס עדיין ניתן לראות רומבה דה קאחון (Rumba de Cajón) ספונטנית, כשמספר מוסיקאים ורקדנים מתאספים בחצרות או בפינות רחוב ומנגנים, שרים ורוקדים.
בעבר, כשהתופים היו יקרים מדי או אסורים על ידי השלטונות הקולוניאליים, הקובנים היו מתופפים על ארגזי פירות ריקים או על ארגזי דגים. זה הוליד את כלי הקאחון שנעשה מרכזי ברומבה.
למרות שהרומבה נותרה בעיקר מסורת עממית באי, השפעתה התפשטה לכל סגנונות המוסיקה והריקוד הלטיניים.
#הבסיס המוסיקלי
המוסיקה של הרומבה מבוססת על קצבים פוליריתמיים מורכבים שמנוגנים על כלי הקשה מסורתיים. החשובים שבהם הם הקלאווס (claves), שני מקלות עץ שמקישים זה בזה ויוצרים את דפוס הקצב הבסיסי. לצידם תופי קונגה (congas) הגבוהים וגם קאחון (cajón) - מעין ארגז עץ שעליו יושבים ומתופפים.
הזמרים ששרים רומבה קוראים ומגיבים בסגנון שירת מענה (call-and-response) שמקורו באפריקה, תוך שהם משלבים אילתור ושירה בספרדית. ואגב, במסורת הרומבה מכונה הזמר המוביל "גאיו" (gallo), שמשמעותו בספרדית "תרנגול", בגלל שהוא "מקרקר" ומכריז על תחילת הריקוד ומוביל את המוסיקאים.
#סגנונות הרומבה האותנטיים
ריקוד הרומבה האותנטי מתחלק לשלושה סגנונות עיקריים:
יאמבו (Yambú) - הרומבה הקדומה והאיטית ביותר היא היאמבו, ריקוד רומבה של זוגות מבוגרים המאופיין בתנועות עדינות יחסית.
גואגואנקו (Guaguancó) - הסגנון הפופולרי ביותר, ריקוד חיזור זוגי ללא מגע בין הגבר לאישה, בו הגבר מנסה "לתפוס" את האישה בתנועת אגן מהירה המכונה "ווקונאו" (vacunao) ומסמלת כיבוש, בעוד היא מתחמקת ממנו בתנועות הגנה.
שווה לדעת שהגואגואנקו, עם תנועת הווקונאו המפתה שלו, נתפס כריקוד מגונה ואירוטי מדי על ידי השלטונות הקולוניאליים הספרדיים והכנסייה הקתולית במאה ה-19. הם ניסו לאסור אותו וראו בו איום על המוסר הציבורי. אבל הרומבה המשיכה לפרוח בסתר בשכונות העניות, שם הפכה לביטוי חזק של זהות ואמנות עממית.
קולומביה (Columbia) - הצורה המהירה ביותר של הרומבה, בה רקדן סולו גברי מפגין אקרובטיקה ותנועות מרשימות. לעתים, אוחז הרקדן בסכין או במצ'טה בסגנון הזה, בזמן שהוא רוקד. זה מוסיף אלמנט של סכנה ודרמה למופע הווירטואוזי של ריקוד הרומבה קולומביה.
הנה סגנון הרומבה:
https://youtu.be/b_Vemw-JTvo
רומבה סלוני עם מוסיקת רומבה:
https://youtu.be/_HFyCjenFUs
רומבה יאמבו:
https://youtu.be/KMGaWp621FU
רומבה גואגואנקו ברחוב בקובה:
https://youtu.be/Wi7FFypHLpM
רומבה גואגואנקו אותנטי בקובה
https://youtu.be/JaNfdh0iWCg
קולומביה רומבה:
https://youtu.be/W4aMl4HpKIQ
עוד רומבה קולומביה:
https://youtu.be/KnP_LUpbk5U
ורומבה קובנה לתיירים:
https://youtu.be/vmVkJS-XLDw
