מהו הצ'ה צ'ה צ'ה ומאיפה הוא בא?
הצ'ה צ'ה צ'ה (cha cha cha) הוא ריקוד סלוני, רומנטי וקובני במקור, שנוצר בכדי להביע אהבה בין בני זוג. במרבית חלקיו של הריקוד בן הזוג הוא השולט, אך ישנם חלקים בהם יכולה גם בת הזוג לקחת את השליטה.
השם צ'ה צ'ה צ'ה מגיע מהצליל שרגלי הרקדנים יצרו כשגררו אותן על הרצפה בשלושת הצעדים המהירים.
בשנות ה-50 המוקדמות, רקדנים במועדוני הריקוד בהוואנה התקשו עם הקצב המסובך של הדנסון-ממבו. לכן עשה צעד ראשון הכנר והמלחין אנריקה חורין (Enrique Jorrín), חבר בתזמורת אורקסטה אמריקה (Orquesta América) של נינון מונדחאר (Ninón Mondéjar). אותו אנריקה שם לב לבעיה וכתב יצירות עם מלודיה ברורה יותר שגם מדגישה את הפעימה הראשונה של התיבה.
ב-1950 הופיעה במועדונים ברחוב פראדו ונפטונו יצירתו הראשונה בסגנון החדש, "לה אנגניאדורה" (La Engañadora). במרץ 1953 הוקלט השיר עם סילבר סטאר (Silver Star) והפך ללהיט מיידי.
שיר שנקרא "לה אנגניאדורה" מספר על אישה יפהפייה שעברה ברחוב פראדו והקסימה גברים. אך כשהם גילו שהיא השתמשה בכריות מתחת לבגדיה כדי ליצור צורת גוף מלאה ועגולה יותר הם איבדו עניין. המילים מספרות שהאישה רימתה אותם בקסמיה המזויפים. הסיפור הזה, שלפי חורין התבסס על חוויות אמיתיות שלו ושל חבריו ברחובות הוואנה, הפך לסמל של הריקוד עצמו - קליל, שובב ומלא חן.
ב-1954 עזב חורין את התזמורת בגלל מחלוקות על קרדיטים והקים תזמורת משלו במקסיקו, שם שהה עד 1958.
משם התפשטה מוסיקת הצ'ה צ'ה צ'ה והריקוד בשם זה לכל אמריקה הלטינית, ובסוף שנות ה-50 הגיעו לארצות הברית ולאירופה.
פייר זורשר-מרגולה (Pierre Zurcher-Margolle) שביקר בקובה ב-1952 הביא את הריקוד ללונדון ועיצב את הגרסה הבינלאומית שלו. כיום הצ'ה צ'ה צ'ה הוא אחד מחמשת ריקודי הלטין הסטנדרטיים בתחרויות בינלאומיות של ריקודים סלוניים, לצד הסמבה, הרומבה, הפאסו דובלה והג'ייב.
הרקדנים עושים צעדים על כדורי הרגליים עם תנועות ירכיים אופייניות שנוצרות מכיפוף וישור הברכיים. הגבר עושה צעד קדימה ברגל שמאל, מעביר משקל חזרה לרגל ימין, ואז מבצע את הצ'אסה (chassé) - שלושה צעדים מהירים שבהם רגל אחת כאילו דוחפת את השנייה. האישה עושה את התנועות הפוך.
הצ'ה צ'ה צ'ה (cha cha cha) הוא ריקוד סלוני, רומנטי וקובני במקור, שנוצר בכדי להביע אהבה בין בני זוג. במרבית חלקיו של הריקוד בן הזוג הוא השולט, אך ישנם חלקים בהם יכולה גם בת הזוג לקחת את השליטה.
תולדות הצ'ה צ'ה צ'ה
חוקרים מצאו קשר בין דפוסי הצעדים של הצ'ה צ'ה צ'ה לריקודים אפרו-קובניים עתיקים מדת הסנטריה (Santería), במיוחד לריקוד של האוריישה אוגון (Ogún).
השם צ'ה צ'ה צ'ה מגיע מהצליל שרגלי הרקדנים יצרו כשגררו אותן על הרצפה בשלושת הצעדים המהירים.
בשנות ה-50 המוקדמות, רקדנים במועדוני הריקוד בהוואנה התקשו עם הקצב המסובך של הדנסון-ממבו. לכן עשה צעד ראשון הכנר והמלחין אנריקה חורין (Enrique Jorrín), חבר בתזמורת אורקסטה אמריקה (Orquesta América) של נינון מונדחאר (Ninón Mondéjar). אותו אנריקה שם לב לבעיה וכתב יצירות עם מלודיה ברורה יותר שגם מדגישה את הפעימה הראשונה של התיבה.
ב-1950 הופיעה במועדונים ברחוב פראדו ונפטונו יצירתו הראשונה בסגנון החדש, "לה אנגניאדורה" (La Engañadora). במרץ 1953 הוקלט השיר עם סילבר סטאר (Silver Star) והפך ללהיט מיידי.
שיר שנקרא "לה אנגניאדורה" מספר על אישה יפהפייה שעברה ברחוב פראדו והקסימה גברים. אך כשהם גילו שהיא השתמשה בכריות מתחת לבגדיה כדי ליצור צורת גוף מלאה ועגולה יותר הם איבדו עניין. המילים מספרות שהאישה רימתה אותם בקסמיה המזויפים. הסיפור הזה, שלפי חורין התבסס על חוויות אמיתיות שלו ושל חבריו ברחובות הוואנה, הפך לסמל של הריקוד עצמו - קליל, שובב ומלא חן.
ב-1954 עזב חורין את התזמורת בגלל מחלוקות על קרדיטים והקים תזמורת משלו במקסיקו, שם שהה עד 1958.
משם התפשטה מוסיקת הצ'ה צ'ה צ'ה והריקוד בשם זה לכל אמריקה הלטינית, ובסוף שנות ה-50 הגיעו לארצות הברית ולאירופה.
פייר זורשר-מרגולה (Pierre Zurcher-Margolle) שביקר בקובה ב-1952 הביא את הריקוד ללונדון ועיצב את הגרסה הבינלאומית שלו. כיום הצ'ה צ'ה צ'ה הוא אחד מחמשת ריקודי הלטין הסטנדרטיים בתחרויות בינלאומיות של ריקודים סלוניים, לצד הסמבה, הרומבה, הפאסו דובלה והג'ייב.
על הריקוד
הריקוד מבוצע בקצב 4/4 במהירות של כ-30 פעימות לדקה. הספירה המקורית הקובנית היא 2-3-cha-cha-cha כאשר הצ'ה-צ'ה-צ'ה הם שלושה צעדים מהירים שמתבצעים על פעימה אחת מפוצלת.
הרקדנים עושים צעדים על כדורי הרגליים עם תנועות ירכיים אופייניות שנוצרות מכיפוף וישור הברכיים. הגבר עושה צעד קדימה ברגל שמאל, מעביר משקל חזרה לרגל ימין, ואז מבצע את הצ'אסה (chassé) - שלושה צעדים מהירים שבהם רגל אחת כאילו דוחפת את השנייה. האישה עושה את התנועות הפוך.
