לכל מדוזה יש זרועות שבהן קיימים תאי רעל עוקצניים מאד. כמובן שהמדוזה משתמשת בארס הזה גם להגנה מפני טורפים. אפילו בני אדם חשים את הצריבות הכואבות שלהן.

אז אמנם מרבית המדוזות לא קטלניות לבני אדם, אבל הרעלנים הללו כמעט תמיד צורבים בעלי חיים גדולים כמונו וגורמים לכאב.

לדגים ולבעלי חיים קטנים,לעומת זאת, הרעלנים והארס של המדוזות הם מאוד מסוכנים. כי באמצעות התאים הרעילים הללו והארס שנשלף מתוכם במהירות עצומה, המדוזה מהממת את הטרף וכך היא יכולה ללכוד אותו ואז לעכל אותו.


הנה המדוזה הצורבת (עברית):

https://youtu.be/6iSpvg0oyw4


כך המדוזה צורבת (מתורגם):

https://youtu.be/Pu_ijC8HFRU


כך היא סוגרת על הדגים הזעירים, לקראת עוד ארוחה טובה:

https://youtu.be/PhDe25v7ES0?t=5s


אחת שממש לא תרצו להסתבך איתה - מדוזת הקופסה, שהיא קטלנית גם לבני אדם:

https://youtu.be/WrMRwddl7iQ


ומה עושים במקרה של כוויה ממדוזה (עברית):

https://youtu.be/p949MMTfN-Q

אצילים ומלכים השתמשו בעבר בסוגים מסוימים של אבני בזואר (Bezoar) הירקרקות, כדי לנטרל את רעל הארסן.

ארסן היה הרעל שבו השתמשו בני העולם העתיק כדי להרעיל אנשים כאלה. כשאבן הבזואר הוכנסה למשקה שהכניסו לתוכו ארסן, היא נטרלה את רעילותו. מלכים רבים השתמשו במחרוזות או בטבעות משובצות באבני בזואר, כדי לטבול אותן בכוסות משקה.

המדהים ביותר הוא שאבני הבזואר שמנטרלות ארסן נוצרות בקיבתן ובמעיים של עיזי הרים, על ידי משקעים סידניים, שיש בהם גם שיירי גופרית הקשורה בקשר כימי עם פוספט ושיער שהן בלעו.


הנה אבן הבזואר:

https://youtu.be/33DZjT7XXpE


והסבר על היווצרות אבן הבזואר:

https://youtu.be/JpAzrJ4_iKc

מדוזות קובייתיות (Box jellyfish), שרבים מכנים גם "צרעות הים", הן סדרת מדוזות שרובן ארסיות והן נחשבות לבעלי החיים הארסיים בעולם. רק להמחשה עד כמה היא מסוכנת - המדוזה הקובייתית היא ארסית פי 500 מנחש הפתן המלכותי!

מדוזות קובייתיות הן פי עשרת אלפים יותר מסוכנות מנחש הפתן. הפגיעה שלהן גורמת במקרה הטוב לכוויות קשות, שלא מחלימות. במקרה הרע הן קטלניות וגורמות למוות. לשמחתנו הן אינן קיימות באזורנו.

השם "מדוזה קובייתית" בא מצורת הכיפה דמויית הקובייה שלה. בניגוד למרבית מיני המדוזות הן מתקדמות לכיוון שהן בוחרות ולא סתם נסחפות בזרמי הים. באורך של עד 5 מטרים ועם כמות ארס שיכולה להרוג אנשים רבים, זהו היצור האחרון שהיינו רוצים להיתקל בו בים.


הנה על המדוזות הקובייתיות:

https://youtu.be/WrMRwddl7iQ


ועוד על היצור המסוכן של עולם המדוזות:

http://youtu.be/NbpB5F9CcLc


כשעוטפים אותה במוסיקה נוגעת ללב היא כמעט חמודה...

https://youtu.be/b2wgEYtAhm4

יש אמונה נרחבת שהסיבה שמברכים "לחיים" בהרמת כוסית ומקישים את הכוסות זו בזו היא עתיקה וקשורה בסוג של מבחן נאמנות בקרב מלכים ואצילים בימי קדם. הרעיון היה שבימי קדם נהגו המנהיגים להרעיל אחד את השני או אחד את זה שחשק בתפקידו. בעת שהשיקו את הכוסות שלהם בחוזקה, היה היין שבכוסותיהם נשפך מכוס לכוס ומתערבב.

איכס, אנחנו שומעים אתכם אומרים... למה לבן אדם לשתות יין או שיכר מכוס של מישהו אחר? - ובכן, זו הייתה מחווה של אמון הדדי וביטוח נגד הרעלות. אציל או מלך יכול היה לבחון כך את נאמנותו של מי שסועד איתו ומרים כוסית, כי אם שם רעל בכוסו, הרי שהשקת הכוסות תהרוג גם אותו...

אגב, עם כוסות זכוכית זה בטח לא היה עובד. סביר שהן היו מתנפצות. אבל עם כוסות החרס, האבן או העץ שהיו נהוגות אז, זה בהחלט עבד. אלא אם שני השתיינים היו מנסים להרעיל זה את זה, ממש באותו זמן.

אגב, יש עוד הסברים אחרים למנהג, שאולי אף נכונים יותר. אחד מהם שכך צירפו את חוש השמיעה לחגיגת החושים שבשתיית היין. שהרי כל החושים האחרים כבר היו מעורבים בשתייה, כולל חושי הריח, הטעם, הראייה והמישוש. ה'קלינג!' של השקת הכוסות הוסיף גם את הצליל לחוויה.

עוד רעיון אומר שהשקת הכוסות בקבוצה היא איחוד של כולם לנקודה מרכזית, או אפילו החזרת היין שפוצל מהבקבוק למפגש משותף...


על מקור המנהג (עברית):

https://youtu.be/zhVtaIOks80?t=7m48s&end=8m13s


סרטון מפורט באנגלית:

https://youtu.be/Dt5ZNl-J2Ck


והסיבה שאנחנו אומרים "לחיים" עם כוס משקה ביד (עברית):

https://youtu.be/nm_2cJkMxRY

מהיוונים של פעם, דרך הבושמנים של נמיביה, בני השבטים באפריקה ובאסיה - החץ המורעל (Poisoned arrow) הוכיח את עצמו במשך אלפי שנים, ככלי ציד וכלי נשק יעיל וקטלני.

עדויות היסטוריות מעידות שלפחות מימי היוונים הקדמונים עשו בני אדם שימוש בחיצים מורעלים לשימושים כאלה. ביוון העתיקה הם נקראו "טוקסיקון".

חיצים מורעלים כאלו משמשים לציד של בעלי חיים, מקטנים ובינוניים ועד לפילים וקרנפים ענקיים וחזקים להפליא. ציידי שבט הדזבה באפריקה, למשל, צדים למחייתם בעלי חיים שונים, בעזרת חיצים מורעלים, שהם יורים מקשת קודאים. החיצים הללו כמעט ולא מוגבלים, כשהמינון נקבע לפי הציד המבוקש.

השיטה להכנת החיצים הללו מעניינת. הילידים נוטלים רעל טבעי, לרוב של בעלי חיים, כמו הצפרדעים הארסיות, שהרעל מגן עליהן מטורפים. הם מושחים אותו על החיצים המגולפים. כשהחץ המורעל פוגע ומפלח את בשרו של הקורבן, זה עניין של שניות או דקות קצרות, בטרם הוא נופח את נשמתו, או לפחות מורדם לחלוטין וקל להכנעה.

השימוש בחיצים מורעלים לא מוגבל ליבשה בלבד. גם ציד של בעלי חיים במים נעשה לא פעם בעזרתם.


כך מייצרים את החיצים המורעלים:

https://youtu.be/oT5aJ0TCr94


וכאן צילום של הכנת חיצים מורעלים לנשיפה בבורניאו:

https://youtu.be/pJBpkz29-DQ

השקדים (Almonds) הם מהפיצוחים האהובים ביותר. מוקף בבית גלעין שעיר, נמצא הזרע, שאותו אנו אוכלים בתור שקד.

את הפרי הצעיר יש האוכלים בשלמותו, בשלב הראשוני בו יש לו קליפה שעדיין לא התקשחה.

שָׁקֵד מָצוּי הוא שמו של העץ שעליו גדלים השקדים, בתור הפרי. זהו עץ קטן, שגובהו לא עולה בדרך כלל על 3-4 מטרים.

את עץ השקד נוהגים לכנות גם "שקדייה" ואנו בישראל שרים עליו כבר מגיל הגן את "השקדייה פורחת", שירו של ישראל דושמן.


#תִּרבות השקד
בזכות היכולת לגדל שקדים טובים מזרעים, בלי צורך בטכניקת ההרכבה, השקד הוא אחד מעצי הפרי המתורבתים הקדומים ביותר. למעשה, שקדי בר שגודלו על ידי חקלאים קדומים היו הבסיס לתירבות השקדים באזור ארמניה, מערב אזרבייג'ן ואיראן.

מאזור זה של העולם הופץ העץ המתורבת, עוד בימי קדם, לאורך חופי הים התיכון ומהם אל צפון אפריקה ודרום אירופה. בעת החדשה הוא הרחיק עוד יותר - לאזורים רבים ורחוקים של העולם, כמו קליפורניה בארה"ב ואוסטרליה.

את תחילת תִּרבות השקדים סימנה ברירת וטיפוח הסוג המתוק של השקד, מבין הסוגים המרים שבטבע. ואכן, לזן התרבותי של השקד יש טעם מתוק יחסית וזרעי השקד מצטיינים גם בערך תזונתי רב הנובע מלא מעט שומן, חלבון, ויטמינים ומינרלים.

הזרעים של שקדי הבר,לעומת זאת, הם מרים ואף רעילים. הסיבה היא שהם מכילים אמיגדאלין, המתפרק לרעל הציאניד המסוכן. משום כך אין לאכול הרבה שקדים מרים.


הנה חקלאות השקדים (מתורגם):

https://youtu.be/QxgaiCepSwE


יש הופכים שקדים לשתילים לגינה:

https://youtu.be/ttmI-8Y0NvU


כך מגדלים שקדים וקוטפים אותם:

https://youtu.be/PFwYZqx3dAk

איך שזמנים משתנים... האגדה מספרת שבשנת 1820 זכה הקולונל האמריקני רוברט ג'ונסון לשם של גיבור, רק משום שהעיז לאכול עגבניות ללא חשד ובפומבי. אם היום אנו נותנים את הקטשופ מבוסס העגבניות לכל דרדק והעגבניה היא מהבולטות בתזונת הילדים והמבוגרים כאחד, העגבניות נחשבו באותה תקופה לרעילות.

אבל הקולונל האמיץ החליט להוכיח שהעגבניות אינן מסוכנות לבני אדם. הוא התייצב למול ציבור אקראי שנאסף מולו, על מדרגות בית המשפט של העיר סיילם בניו-ג'רזי, והחל לאכול את העגבניה שבידו. הקהל ההמום הביט בו במבט ששילב הערצה, עם רחמים על מותו המתקרב. למותר לשער שמלבד כמה כתמים על חולצתו, הקולונל יצא מהסיפור עם בטן מלאה ובריאות מצוינת...

ואכן, כשהגיעה העגבניה לאירופה, הישר מיבשת אמריקה שבה היא בוייתה לראשונה, היא לא התקבלה יפה. ממש כמו את החציל, שהגיע מהודו, האירופאים קיבלו אותה בחשד. גם צבעם של השניים וגם משהו במרקם המשונה שלהם, גרמו לנוצרים של אירופה ואמריקה לחשוד שהם רעילים.

אבל העגבניה היא חלק ממשפחת הסולניים. בני משפחה נוספים מהמשפחה הזו אנו אוכלים, ביניהם החציל, הפלפל ותפוח האדמה.

אבל זה לא היה העניין היחידי שנקשר בירק הכל כך משמעותי במטבח המודרני שלנו. הן הנוצרים והן יהודים אדוקים בדתם, החרימו את העגבנייה במשך מאות שנים, משום שהאמינו גם שאכילתה מעוררת פריצוּת והתנהגות לא מוסרית. הצבע האדום, אנחנו כבר יודעים, מגרה אנשים. היו רבים שאף האמינו שהיא מכילה דם. בכל מקרה, העגבניה באדום לוהט נראתה לרבים מדי דבר מוגזם. מעניין מה היו אומרים אבותינו על הקטשופ שאנו צורכים היום בכמויות מוגזמות...


כך פחדו באירופה מהעגבניה שכשהובאה מדרום אמריקה חשבו שהיא "מרעילה":

https://youtu.be/YG3nFcN6IW8


האגדה על הקולונל האמיץ:

https://youtu.be/LGH414fye5Q


בארץ המילה העברית עגבניה עוררה מחלוקות קשות (עברית):

https://youtu.be/vRg5EVlLtZk


היום צריך להגן על העגבניות מפני וירוס שפוגע בהן קשות (עברית):

https://youtu.be/Hjdj577mzAY


הפחד ההיסטורי מהעגבנייה:

https://youtu.be/AG9Oc6TxDXU?long=yes


וכך מגדלים אותן בסרט תיעודי קצר:

https://youtu.be/VFfqgAeD5p4?long=yes

נחשי הקוברה הארסיים משתדלים להכיש את טרפם בנשיכה עם הניבים אל עורו של התוקף, לרוב מקרב היונקים.

אבל האבולוציה יצרה גם נחשים שיורקים את הארס שלהם למרחק ופוגעים במי שתוקף אותם. הם נקראים קוברה יורקת.

הקוברה היורקת (Spitting Cobra) מתיזה את הארס גם ביריקה מניביה. קוברה יונקת הם כמה סוגי קוברות שבעת סכנה יכולים לירוק למרחק את הארס שלהם. הארס הזה לא מסוכן לעורם של יונקים, אבל כשהקוברה היורקת מצליחה לפגוע בעיניים - היא מסוגלת לעוור אותם לחלוטין. יש גם נחשי קוברה כאלה שפוגעים במערכת הנשימה של בעל החיים שהם תקפו.

שרירי הפה של הקוברות הללו הם שדוחפים את בלוטות הארס שלהם, דרך חורים קדמיים הממוקמים ליד קצה הניב. הם גורמים להם להתיז את הארס למרחק שיכול להגיע גם עד 2 מטרים!

חלק מהקוברות האלו מבצעות תנועות שנראות כמעין ריקוד. הן גם מפיקות רעש, כשהן יורקות את הארס. הרעש הזה נועד ככל הנראה על מנת להרתיע את בעלי החיים שעלולים אם לא כן לתקוף אותם ולהגביר את האיום של הקוברה עליהם דווקא.


כך זה עובד (עם תרגום):

https://youtu.be/_buBfJD3VZo


הקוברה היורקת נגד אריות:

https://youtu.be/PUMNt7ivphY


צריך להיזהר מאד כשחוקרים אותה:

https://youtu.be/ThKlHVmBpzg

חומרי ההדברה (Pesticides) נחשבים לא בריאים אך האדם המודרני משתמש בהם רבות. חומרי הדברה הם למעשה חומרים רעילים, כימיקלים (חומרים כימיים) המשמשים את החקלאים כדי להדביר, להרוג, בעלי-חיים שמזיקים למזון או מטרידים את המין האנושי.

הצד הבריאותי שבחומרי ההדברה הוא הלא נעים בעניין. כל החומרים הללו נכנסים בסופו של דבר למזוננו. הגידולים החקלאיים מרוססים ישירות. בנוסף לכך, רבים מבעלי חיים שהאדם צד אכלו חלק מחומרי ההדברה הללו במזונם. כך למעשה, אוכלים רבים מזון שרוסס וצבר חומרים לא בריאים. תעשייה שלמה מספקת כיום מזון אורגני, כזה שלא רוסס בכימיקלים שכאלה, אך גם שם מסתבר שהתגלו במהלך השנים לא מעט חקלאים שבכל זאת ריססו, בכדי שלא לאבד את היבול לטובת המזיקים השונים.

כך או כך, נראה שהתעשייה תצטרך לפתח יותר חומרים ירוקים, טבעיים ולא מזיקים שבעזרתם ניתן יהיה להרחיק ולהדביר את המזיקים - מבלי "להדביר" אותנו...


הנה הפגיעה בדבורים למשל, שגורמים חומרי הדברה (עברית):

https://youtu.be/w07FOTcGqSM


על הצורך בשימוש בחומרי הדברה לא בריאים (מתורגם):

https://youtu.be/GLllZ-qiXJA


מטוס ריסוס מרסס שדות בחומרי הדברה:

http://youtu.be/KGpMV8Rhw0I?t=08s


והסכנה הבריאותית בריסוס הזה למתגוררים בסמוך (עברית):

https://youtu.be/tfP0Bo6xuZ4

לוחמה כימית (Chemical Warfare) היא לוחמה בה עושים שימוש כנשק בתכונות רעילות של כימיקלים שונים. במקרים רבים עולה עוצמת השפעתם הקטלנית של חומרי רעל כאלו על השפעתם של כלי נשק מקובלים וקונבנציונלים.

את הלוחמה הכימית אפשר להגדיר כשימוש מכוון בחומרים רעילים בזמן מלחמה, כשהמטרה היא פגיעה בבני אדם, גרימת מוות לקורבן מקרב האויב, או שלילת יכולת הפעולה שלו בשימוש בחומרים שגם אם אינם קטלניים כשלעצמם, הם עדיין יוצרים השפעות זמניות המנטרלות את יכולת הפעולה של האויב, באמצעות שיתוק, עיוורון, בלבול וכדומה.

על ההשפעות העיקריות של כלי נשק כימיים ניתן להתגבר באמצעות ציוד מגן, אימוני התנהגות במקרים של מתקפות כימיות ובעזרת אמצעי טיהור מיוחדים. ועדיין, מכיוון שמרבית הקורבנות של כל מתקפה כימית הם חסרי הגנה, ממשיכות מתקפות כימיות לגרום לסבל רב במקרים בהם עושים בהם שימוש מלחמתי.

אמנם על פי החוק ההומניטארי הבינלאומי המקובל, השימוש בנשק כימי הוא אסור ואף נחשב לפשע מלחמה. ועדיין, מדינות רבות בעולם מחזיקות במלאי עצום של מאגרי נשק כימיים ועלולות להשתמש בו במקרה של מלחמה.

כמו לוחמה גרעינית, לוחמה ביולוגית, לוחמה רדיולוגית, גם לוחמה כימית שמשלימה איתן את ראשי התיבות CBRN, נחשבת ל"כלי נשק להשמדה המונית".


מהו נשק כימי?

https://youtu.be/7Dpxz-YhxAU


כתבה על השימוש בנשק כימי בסוריה (עברית):

https://youtu.be/bVKu88T5RaU?t=11s


כמה מסוכן הנשק הכימי:

https://youtu.be/eW0Lc7kPXzY


ומנהיגים שנקטו בלוחמה כימית:

https://youtu.be/q8vgTkAKHdo

חלזונות רבים עברו שינוי חשוב במהלך האבולוציה ואיבדו לחלוטין את אביזר ההגנה החשוב ביותר - את הקונכייה. את שוכני היבשה שביניהם אנו מכירים בתור החשופית (). אלו שחיים בים נקראים חינניות ().

החינניות חיות במים והחיים די נוחים להם. אך הם לא מוגנים ובעל החיים הקטן והאיטי הזה הוא טרף קל. בהיעדר הקונכייה, המשמשת כמגן בפני טורפים, היה עליהם לפתח אמצעי הגנה חדש.

מה יכול לשמש להגנת חשופית כזו בים?

הפתרון הוא רעל וכך הם הפכו להיות רעילים. החינניות מפרישות חומרי רעל חומצי על גופם ולכן אינם טעימים למאכל ודוחים את הטורף.

כדי להכריז על תכונתם זו יש להם צבעי אזהרה שמתריעים "לא כדאי לנסות לאכול אותנו".

אז אם לא לאכול, לפחות להתבונן. צירוף הצבעים והקשר שבינו לבין השונית הצבעונית שמתחת לפני הים, הפכו אותם לחביבי הקהל – ולא פלא שבעברית הם קרויים "חינניות".


הנה החינניות:

http://youtu.be/5WkkJUDD4ao?t=1m34s

הגאות האדומה (red tide) היא מעין פריחה צבעונית של אצות חד-תאיות החיות בים. האצות הללו משחררות רעלנים למים וצובעות אותם באדום. האצות הללו פורחות באזורים שונים באוקיינוסים, בעיקר קרוב לחופים.

הרעלנים שמשתחררים מהאצות הללו מסוגלים להרוג דגים, סרטנים ורכיכות ימיות. בחופים שונים נמצאים מעת לעת עשרות אלפי גוויות של דגים מתים ויצורי ים שמתו בגלל הגאות האדומה.

בעקיפין עלולות האצות הללו להיות מסוכנות גם לבני אדם, שאוכלים רכיכות שהורעלו מהגאות-אדומה והרעלנים נקלטים בגופם.


הנה הגאות האדומה:

https://youtu.be/FsYuU-4qRBM


דיווח על בעלי החיים שמתים בהמוניהם מהגאות-האדומה:

https://youtu.be/KhwZxKXe_rw


הגאות האדומה ממבט מלמעלה:

http://youtu.be/oM_M_d9OiHc


והסבר מקיף על התופעה:

https://youtu.be/KfoTZllvF6M

הסִרפָּ‏‏ד כסוג כללי של צמחים, מכיל בין 30 ל-45 צמחים שונים שמצויים באזורים שונים בעולם. לרוב צמחי הסרפד יש שערות צורבות. מגע עם שערות אלה יכול לגרום לנעצוצים, גירוי קשה ולתחושת גירוד לא נעימה.

אבל מסתבר שצמח הסירפד שמצוי בניו זילנד הוא כה כואב ומסוכן שהוא יכול לפגוע בבן אדם ואף הרג אדם שבא במגע איתו.

איך העלים של הסרפד פוגעים בנו? - בעת שהשערות הצורבות של הסרפד דוקרות את העור, נשבר הקצה שלהן. כך מוזרק לעור חומר צורב, ממש כאילו היו מזרק. לא נעים...


הנה סרטון על הסירפד הרצחני:

http://youtu.be/yGZBlhJpcT8

בין חלזונות הים יש מיני חלזונות צמחוניים וגם מינים טורפים. אחד המשוכללים שבטורפי הים הוא חרוט-הים. זהו חלזון בצורת קונוס (חרוט), שיכול להגיע לגודל של 15 ס"מ, אם כי רוב המינים קטנים ממנו. ראשו ופיו מצוידים בחדק המתארך מאד, שבו אשפת חיצים דקיקים. חיצים אלו הם שכלול של שיניים שבמינים הצמחוניים משמשים לגירוד צמחים, המחוברים לאשפת החיצים בחוט שקוף. כאן הם נאגרים ובעת הצורך החילזון יורה אותם לכיוון הדג או החיה שאותם ירצה לטרוף.

המדהים הוא שבארס החרוט, שנפלט מבלוטת הרוק, ישנם לפחות 50 מרכיבים ארסיים ורעילים. חומרי רעל וארס אלה מרדימים, משתקים ומרעילים בתוך דקות את הטרף, והוא נבלע מיד.

חרוט הים עלול גם להכיש בני אדם שאינם נזהרים. בהיעדר נסיוב נגד הארס, הדבר עלול לגרום למוות, כתוצאה משטפי דם ותופעות קשות אחרות.


הנה חרוט-הים הגיאוגרפי, המסוכן מבין חרוטי הים:

http://youtu.be/zcBmMPJrrKk

בין היצורים המסוכנים שבים, אחד השיאנים הוא דג מתנפח הנקרא נפוחית (Blowfish). דג זה וקרובו הקיפודג, מסוגלים שניהם לבלוע כמויות גדולות של מי ים ואז מתנפחים לכדורים מושלמים.

הקיפודג, הוא דג הקיפוד, מזקיף את קוציו, שברגיל הם משוטחים על גופו, ואז הוא גדל והטורפים מתקשים לבלעו.

לדג הנפוחית קוצים זעירים. הם אמנם אינם מאיימים, אך מי שניזון ממנו נחשף לרעל החזק פי 12 מרעל הציאניד. אכילת כמות זעירה של אברים פנימיים של הנפוחית מסוגלת להמית אדם. במילים אחרות, הרעל שבדג אחד כזה מספיק כדי להמית 40 איש.

היפאנים מתים על הנפוחית. כלומר, הם מבקשים במסעדות את הדג למאכל, הקרוי בפיהם פוּגוֹ (Fugu). לעיתים, אגב, הם ליטרלי "מתים", כי אם הטבח שהכין את הדג התרשל בתפקידו, ימות הסועד שהזמין את הדג ואיתו ימות גם הטבח, שהחוק היפאני מחייב אותו לטעום מהמאכל הזה בטרם יוגש ללקוח.


הנה דגים טורפים מנסים לבלוע נפוחית שהתנפחה:

http://youtu.be/jyIIbFZt0Aw


על מאכל הפוגו היפני של הדג הרעיל:

https://youtu.be/sGWZFcsyMgA


וטבח המכין ביפן את המאכל להגשה במסעדה ביפן:

https://youtu.be/5cQ50i-o_GA