שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם טקסי גירוש השדים ואיפה הם נהוגים?
הסרט "מגרש השדים" חשף לעולם בשנות ה-70 את אחת התופעות המסתוריות והקשות של הנפש. אדם שנראה כי השתלט עליו שד. בסרט עוברת נערה ששד השתלט על גופה טיפול לגירוש השד. סרט לא קל לצפייה ולמעוניינים - לא נקלקל בספוילר.
גירוש שדים (Exorcism) הוא תהליך שמטרתו לסלק שד שחדר לגופו של אדם, בעל חיים, חפץ או אפילו מבנה ולסלק את השפעתו המזיקה.
במקרה של בני-אדם, נכנסת במצב כזה לכאורה רוח זרה לגופו של אדם ושולטת בהתנהגותו, תוך שהיא מביאה את החולה למצב של טראנס ודיבוק.
מקרים של "השתלטות שדים" קשורים בדרך כלל לדת. ואכן, בדתות השונות ישנן מסורות של גירוש שדים. בנצרות הקתולית, למשל, נהוג נוסח רשמי לגירוש שדים, שמופיע בספרי התפילות.
אבל אמצעים שונים משמשים לגירוש של שדים. ביניהם נכללות תפילות או קריאות שונות, הזהה של מים קדושים והעלאת קטורת ועשן, לעתים קרובות מתערובת עשבי טיהור, ועוד.
בעת העתיקה יוחסו מחלות רבות, בעיקר מחלות נפש, לשדים. בדת היהודית נהגו לקרוא לזה "דיבוק", שנכנס לגופו של אדם. הליך הוצאת השדים היה בעבר חלק מהריפוי של חולי הנפש. אצל הנוצרים היה הכומר מגיע ו"מסלק את השד" ממי שסבלו מתופעות כמו שיגעון או מפיצול אישיות. אגב, בבשורות הנוצריות מוזכר גם ישו כמי שעסק בגירוש שדים.
יהודי מזרח אירופה נהגו לכנות את גירוש השדים "הסרת דיבוק". הם סברו שהשד או הדיבוק שנכנס לגופו של היהודי מקורו בנשמת אדם חוטא שלא זכתה להתנקות בגיהינום ומצאה לעצמה מנוחה כשנכנסה לגופו של אדם חי, תוך גרימת סבל רב.
להסרת הדיבוק נהגו להשתמש בתפילות להרחקת שדים, או לגרש שדים גם על ידי שימוש בשמות קדושים, השבעת השדים ותקיעה בשופרות.
בתרבויות רבות בעולם מקובלת גם כיום תופעת גירוש השדים. בכפרים מבודדים בהודו, למשל, ישנם מקדשים שלמים שעורכים באורח קבע טקסי גירוש שדים.
ביהדות של ימינו נפוצים טקסי גירוש שדים בעיקר אצל יוצאי מרוקו ואתיופיה. במשפחות יוצאות מרוקו ביצעו בעבר ואולי פה ושם עדיין, טקסי "שחור". הטקסים הללו נערכים החוג המשפחה, נגד מזיקים, שדים ועין רעה, תוך שימוש בקמיעות ובטקסטים לשמירה על המשפחה.
התיקשור, תופעה שבשנים האחרונות נפוצה בישראל, היא ניסיון לתת אפשרות ליישות אחרת להיכנס אל הגוף, אך במצב של רגיעה וכשניתן לשלוט בה.
הנה מגרש שדים מקצועי שעושה את מלאכתו בכל רחבי העולם:
https://youtu.be/Aoa32UYiuG8
טקס גירוש שדים לצעיר מהפיליפינים ש"השטן השתלט עליו":
https://youtu.be/uoA-dBREM5c
או גירוש שדים במערת הרוחות שבמקדש בהודו:
https://youtu.be/Q3vFTiPCH2g
קליפ קצר של תמונות מהסרט "מגרש השדים" (לא מומלץ לילדים צעירים!):
https://youtu.be/mzTIvIMjhQo
וסרט תיעודי על גירוש שדים:
https://youtu.be/jsJblTxPU5M?long=yes
למה צובעים משקופים ודלתות בכחול וטורקיז בים התיכון?
ודאי ראיתם לא פעם בכפרי מדינות הים התיכון בתים עתיקים המסוידים לבן, שדלתותיהם, מרפסות המבוא, השערים, התריסים או הפתחים שלהם צבועים בכחול. בתים אחרים צבועים בגוון טורקיז. מהו מקור המנהג לצבוע בצבעים כחולים את פתחי הבית הים-תיכוני ומה הסיבה לבחירה בצבעים הללו דווקא?
הסיבה היא מיסטית, עניין של אמונה טפלה ועתיקה. הערבים, היהודים ועמים נוספים במזרח התיכון ובים התיכון צובעים את משקופי הבתים שלהם ואת הדלתות בכחול או בטורקיז, כדי להרחיק שדים.
באמונה העממית של המוסלמים ועמים נוספים במרחב הים תיכוני משמשים צבעי הכחול והטורקיז להגנה מפני עין הרע. לכן נהוג בארצות הים התיכון ובעיקר בקרב המוסלמים, לצבוע את פתח הבית בכחול.
הרעיון המיסטי הוא ששדים שירצו להיכנס לבית יראו את הגוונים הללו, יחשבו שאלו השמיים הקדושים ויסובו לאחור. כך תימנע כניסת שדים לבית הצבוע בטורקיז ובכחול. לפי אמונה דומה, הכחול והטורקיז הם צבעי הים והשמיים והרוחות יטבעו בים הצבע...
כך או כך, באופן כזה הפכו גוונים אלה לשומרי הסף, מפני עין הרע. כללית, מבטא הצבע הכחול באיסלאם, למשל, סוג של מעבר אל העולם השמיימי. הוא משמש למיסטיקה ולהגנה מפני עין הרע.
הנה המשקופים הצבועים טורקיז (עברית):
https://youtu.be/em0W9rR60Zw?t=5m08s&end=7m42s
ודלתות ופתחים בכחול נפוצים בבנייה בסגנון הים תיכוני:
https://youtu.be/JxpF5xH-0s4
מהי אבן הטורקיז?
אבן טורקיז (Turquoise), שבעולם נקראת גם פירוזה (Firoza), היא אבן חן עשויה ממינרל בצבע טורקיז, גוון אטום, בין תכלת לירקרק.
עוד בימי קדם השתמשו באבני הטורקיז. כבר במצרים העתיקה הרבו לשבץ אותן בפסלונים. הרחק משם, ביבשת אמריקה שמעבר לים, הרבו אנשי שבט הנאוואחו, ילידי אמריקה, לשבץ את הטורקיז בתכשיטים שיצרו. בתרבות שלהם הייתה אבן הטורקיז סמל של בריאות, אושר ומזל.
גם בתרבות האצטקית, ששלטה במקסיקו של היום, קישטו במאה ה-15 חפצי פולחן באבני טורקיז.
במאה ה-19 נכנסה אבן הטורקיז לאופנה באירופה, לאחר שהיא כיכבה ב"קליאופטרה", המחזה הפופולרי של התקופה.
במקביל נחשבה הטורקיז בארצות המזרח התיכון, דוגמת ארצות ערב, איראן וגם אצל היהודים, כדבר שמגן מפני "עין רעה".
אחד השימושים הנפוצים של אבן הטורקיז בעולם הוא הכנה של קמעות ותכשיטים. גם היום משמשת האבן בהמון שימושים יפים, מתכשיטים ועד לציפוי של כיפות מסגדים.
במשך מאות שנים יובא הטורקיז לאירופה בדרך כלל ממרכז אסיה. האירופאים, שהיו בטוחים שמקור אבן הטורקיז הוא בטורקיה, קראו לה "האבן הטורקית" ועם הזמן התפשט ביבשת השם הצרפתי "טורקיז", שמשמעו "טורקי". המצחיק הוא שהמקור האמיתי של האבן היה אז מפרס, איראן של היום דווקא.
עם הזמן אומץ השם "טורקיז" גם לשמו של צבע המינרל, צבע הטורקיז.
הנה אבן טורקיז:
https://youtu.be/Th5zXQO2AIA
מצגת וידאו על אבני הטורקיז:
https://youtu.be/gj8vbyua7B4
הסבר על אבני טורקיז:
https://youtu.be/iDWCLZ1EvfU
היא משווקת גם כאבן חן וגם כאובייקט רוחני ומרפא (עברית):
https://youtu.be/ezMeLZLD_Es
ומצגת מפורטת:
https://youtu.be/rhxFwyI6kDM
מהו צמח הפיגם שנחשב "מגרש השדים"?
פיגם (Achillea millefolium) מצוי, או רודה, הם שמותיו של צמח שיכול לפי האמונה לגרש את השדים והרוחות מהבית ולהביא ברכה לשוכניו.
הרודה, המוכר במסורות עממיות כשומר מפני עין הרע, הוא סמל למלחמה בשדים. צורת העלים שלו מזכירה את ה"חמסה" למזל טוב.
יהודי המזרח גם נהגו להשתמש בעליו לבישום, בזמן ההבדלה של צאת השבת. יהודי צפון אפריקה קראו לו רוטה, התימנים קוראים לו שדאב ("שד בו"), יהודי עיראק זדאב והערבים קוראים לו "פי ג'אן" - כלומר "יש בו שד".
#גינון
הפיגם, הנקרא גם רודה, הוא שיח רב שנתי, עמיד לקרה ולשרב, אוהב שמש ישירה או חצי צל והשקיה בינונית. פריחתו צהובה ובאביב יש לו תפרחת דמויית סוכך.
הוא מדיף ריח עז וריחו החזק לעתים מרתיע אנשים מסוימים, אבל רבים שותלים אותו בעציצים בכניסה לבית ומרחיקים כך את עין הרע.
פריחתו צהובה והוא מפיץ ריח חזק ונהדר. אולי משום כך פונה אליו זחל זנב הסנונית, מהפרפרים היפים שיש, המתגלם על הפיגם. הזחל גם לועס אותו ומוסיף יופי רב לגינה שלנו.
#בריאות
יהודי אתיופיה מכנים את הפיגם "תנאדם", באמהרית "בריאות האדם". ואכן, לפיגם לא מעט סגולות מרפא. תה מעלי פיגם אמור להקל במקרים של הרעלות קיבה, לריפוי דלקות פרקים, לחיטוי ולהרגעה של עצבים והרגעה כללית.
שמן פיגם נחשב מצוין למריחה נגד כאבי ראש, בהצטננות עם קומפרס לחזה, טפטוף לאוזן במקרה של כאבי אוזניים, לטיפול בהרפס ועוד. הוא גם מכווץ ומחזיר טחורים למקומם. נשים בכאבי מחזור ימרחו אותו על הבטן התחתונה ויוקל להן.
אגב, זהירות אם אתם שותים אותו בתה, כי רבים סובלים מאלרגיה אליו.
#מטבח
הפיגם המצוי הוא צמח תבלין עם ארומה נפלאה. יש לו ריח נעים וכתבלין משמשים עליו לתה, לסלטים, למרקים, ירקות כבושים ולמאכלי בשר.
שנים רבות הוא שימש בהרבה מתכונים במזרח התיכון. בעבר הוסיפו אותו לנקניקים, לחמוצים ולזיתים והוסיפו את הניחוח שלו ליינות. היום הוא קצת פחות במטבח.
הנה הפיגם או הרוטה שמרחיק עין הרע ומושך את פרפרי זנב הסנונית המרהיב (עברית):
https://youtu.be/65oKPoLjckY
מלקט צמחים מספר על הפיגם (עברית):
https://youtu.be/8V5HuLmfheU
הצד הבריאותי של הרודה (עברית):
https://youtu.be/hKO0sk-Xlec?long=yes
שדים
הסרט "מגרש השדים" חשף לעולם בשנות ה-70 את אחת התופעות המסתוריות והקשות של הנפש. אדם שנראה כי השתלט עליו שד. בסרט עוברת נערה ששד השתלט על גופה טיפול לגירוש השד. סרט לא קל לצפייה ולמעוניינים - לא נקלקל בספוילר.
גירוש שדים (Exorcism) הוא תהליך שמטרתו לסלק שד שחדר לגופו של אדם, בעל חיים, חפץ או אפילו מבנה ולסלק את השפעתו המזיקה.
במקרה של בני-אדם, נכנסת במצב כזה לכאורה רוח זרה לגופו של אדם ושולטת בהתנהגותו, תוך שהיא מביאה את החולה למצב של טראנס ודיבוק.
מקרים של "השתלטות שדים" קשורים בדרך כלל לדת. ואכן, בדתות השונות ישנן מסורות של גירוש שדים. בנצרות הקתולית, למשל, נהוג נוסח רשמי לגירוש שדים, שמופיע בספרי התפילות.
אבל אמצעים שונים משמשים לגירוש של שדים. ביניהם נכללות תפילות או קריאות שונות, הזהה של מים קדושים והעלאת קטורת ועשן, לעתים קרובות מתערובת עשבי טיהור, ועוד.
בעת העתיקה יוחסו מחלות רבות, בעיקר מחלות נפש, לשדים. בדת היהודית נהגו לקרוא לזה "דיבוק", שנכנס לגופו של אדם. הליך הוצאת השדים היה בעבר חלק מהריפוי של חולי הנפש. אצל הנוצרים היה הכומר מגיע ו"מסלק את השד" ממי שסבלו מתופעות כמו שיגעון או מפיצול אישיות. אגב, בבשורות הנוצריות מוזכר גם ישו כמי שעסק בגירוש שדים.
יהודי מזרח אירופה נהגו לכנות את גירוש השדים "הסרת דיבוק". הם סברו שהשד או הדיבוק שנכנס לגופו של היהודי מקורו בנשמת אדם חוטא שלא זכתה להתנקות בגיהינום ומצאה לעצמה מנוחה כשנכנסה לגופו של אדם חי, תוך גרימת סבל רב.
להסרת הדיבוק נהגו להשתמש בתפילות להרחקת שדים, או לגרש שדים גם על ידי שימוש בשמות קדושים, השבעת השדים ותקיעה בשופרות.
בתרבויות רבות בעולם מקובלת גם כיום תופעת גירוש השדים. בכפרים מבודדים בהודו, למשל, ישנם מקדשים שלמים שעורכים באורח קבע טקסי גירוש שדים.
ביהדות של ימינו נפוצים טקסי גירוש שדים בעיקר אצל יוצאי מרוקו ואתיופיה. במשפחות יוצאות מרוקו ביצעו בעבר ואולי פה ושם עדיין, טקסי "שחור". הטקסים הללו נערכים החוג המשפחה, נגד מזיקים, שדים ועין רעה, תוך שימוש בקמיעות ובטקסטים לשמירה על המשפחה.
התיקשור, תופעה שבשנים האחרונות נפוצה בישראל, היא ניסיון לתת אפשרות ליישות אחרת להיכנס אל הגוף, אך במצב של רגיעה וכשניתן לשלוט בה.
הנה מגרש שדים מקצועי שעושה את מלאכתו בכל רחבי העולם:
https://youtu.be/Aoa32UYiuG8
טקס גירוש שדים לצעיר מהפיליפינים ש"השטן השתלט עליו":
https://youtu.be/uoA-dBREM5c
או גירוש שדים במערת הרוחות שבמקדש בהודו:
https://youtu.be/Q3vFTiPCH2g
קליפ קצר של תמונות מהסרט "מגרש השדים" (לא מומלץ לילדים צעירים!):
https://youtu.be/mzTIvIMjhQo
וסרט תיעודי על גירוש שדים:
https://youtu.be/jsJblTxPU5M?long=yes
ודאי ראיתם לא פעם בכפרי מדינות הים התיכון בתים עתיקים המסוידים לבן, שדלתותיהם, מרפסות המבוא, השערים, התריסים או הפתחים שלהם צבועים בכחול. בתים אחרים צבועים בגוון טורקיז. מהו מקור המנהג לצבוע בצבעים כחולים את פתחי הבית הים-תיכוני ומה הסיבה לבחירה בצבעים הללו דווקא?
הסיבה היא מיסטית, עניין של אמונה טפלה ועתיקה. הערבים, היהודים ועמים נוספים במזרח התיכון ובים התיכון צובעים את משקופי הבתים שלהם ואת הדלתות בכחול או בטורקיז, כדי להרחיק שדים.
באמונה העממית של המוסלמים ועמים נוספים במרחב הים תיכוני משמשים צבעי הכחול והטורקיז להגנה מפני עין הרע. לכן נהוג בארצות הים התיכון ובעיקר בקרב המוסלמים, לצבוע את פתח הבית בכחול.
הרעיון המיסטי הוא ששדים שירצו להיכנס לבית יראו את הגוונים הללו, יחשבו שאלו השמיים הקדושים ויסובו לאחור. כך תימנע כניסת שדים לבית הצבוע בטורקיז ובכחול. לפי אמונה דומה, הכחול והטורקיז הם צבעי הים והשמיים והרוחות יטבעו בים הצבע...
כך או כך, באופן כזה הפכו גוונים אלה לשומרי הסף, מפני עין הרע. כללית, מבטא הצבע הכחול באיסלאם, למשל, סוג של מעבר אל העולם השמיימי. הוא משמש למיסטיקה ולהגנה מפני עין הרע.
הנה המשקופים הצבועים טורקיז (עברית):
https://youtu.be/em0W9rR60Zw?t=5m08s&end=7m42s
ודלתות ופתחים בכחול נפוצים בבנייה בסגנון הים תיכוני:
https://youtu.be/JxpF5xH-0s4
אבן טורקיז (Turquoise), שבעולם נקראת גם פירוזה (Firoza), היא אבן חן עשויה ממינרל בצבע טורקיז, גוון אטום, בין תכלת לירקרק.
עוד בימי קדם השתמשו באבני הטורקיז. כבר במצרים העתיקה הרבו לשבץ אותן בפסלונים. הרחק משם, ביבשת אמריקה שמעבר לים, הרבו אנשי שבט הנאוואחו, ילידי אמריקה, לשבץ את הטורקיז בתכשיטים שיצרו. בתרבות שלהם הייתה אבן הטורקיז סמל של בריאות, אושר ומזל.
גם בתרבות האצטקית, ששלטה במקסיקו של היום, קישטו במאה ה-15 חפצי פולחן באבני טורקיז.
במאה ה-19 נכנסה אבן הטורקיז לאופנה באירופה, לאחר שהיא כיכבה ב"קליאופטרה", המחזה הפופולרי של התקופה.
במקביל נחשבה הטורקיז בארצות המזרח התיכון, דוגמת ארצות ערב, איראן וגם אצל היהודים, כדבר שמגן מפני "עין רעה".
אחד השימושים הנפוצים של אבן הטורקיז בעולם הוא הכנה של קמעות ותכשיטים. גם היום משמשת האבן בהמון שימושים יפים, מתכשיטים ועד לציפוי של כיפות מסגדים.
במשך מאות שנים יובא הטורקיז לאירופה בדרך כלל ממרכז אסיה. האירופאים, שהיו בטוחים שמקור אבן הטורקיז הוא בטורקיה, קראו לה "האבן הטורקית" ועם הזמן התפשט ביבשת השם הצרפתי "טורקיז", שמשמעו "טורקי". המצחיק הוא שהמקור האמיתי של האבן היה אז מפרס, איראן של היום דווקא.
עם הזמן אומץ השם "טורקיז" גם לשמו של צבע המינרל, צבע הטורקיז.
הנה אבן טורקיז:
https://youtu.be/Th5zXQO2AIA
מצגת וידאו על אבני הטורקיז:
https://youtu.be/gj8vbyua7B4
הסבר על אבני טורקיז:
https://youtu.be/iDWCLZ1EvfU
היא משווקת גם כאבן חן וגם כאובייקט רוחני ומרפא (עברית):
https://youtu.be/ezMeLZLD_Es
ומצגת מפורטת:
https://youtu.be/rhxFwyI6kDM
פיגם (Achillea millefolium) מצוי, או רודה, הם שמותיו של צמח שיכול לפי האמונה לגרש את השדים והרוחות מהבית ולהביא ברכה לשוכניו.
הרודה, המוכר במסורות עממיות כשומר מפני עין הרע, הוא סמל למלחמה בשדים. צורת העלים שלו מזכירה את ה"חמסה" למזל טוב.
יהודי המזרח גם נהגו להשתמש בעליו לבישום, בזמן ההבדלה של צאת השבת. יהודי צפון אפריקה קראו לו רוטה, התימנים קוראים לו שדאב ("שד בו"), יהודי עיראק זדאב והערבים קוראים לו "פי ג'אן" - כלומר "יש בו שד".
#גינון
הפיגם, הנקרא גם רודה, הוא שיח רב שנתי, עמיד לקרה ולשרב, אוהב שמש ישירה או חצי צל והשקיה בינונית. פריחתו צהובה ובאביב יש לו תפרחת דמויית סוכך.
הוא מדיף ריח עז וריחו החזק לעתים מרתיע אנשים מסוימים, אבל רבים שותלים אותו בעציצים בכניסה לבית ומרחיקים כך את עין הרע.
פריחתו צהובה והוא מפיץ ריח חזק ונהדר. אולי משום כך פונה אליו זחל זנב הסנונית, מהפרפרים היפים שיש, המתגלם על הפיגם. הזחל גם לועס אותו ומוסיף יופי רב לגינה שלנו.
#בריאות
יהודי אתיופיה מכנים את הפיגם "תנאדם", באמהרית "בריאות האדם". ואכן, לפיגם לא מעט סגולות מרפא. תה מעלי פיגם אמור להקל במקרים של הרעלות קיבה, לריפוי דלקות פרקים, לחיטוי ולהרגעה של עצבים והרגעה כללית.
שמן פיגם נחשב מצוין למריחה נגד כאבי ראש, בהצטננות עם קומפרס לחזה, טפטוף לאוזן במקרה של כאבי אוזניים, לטיפול בהרפס ועוד. הוא גם מכווץ ומחזיר טחורים למקומם. נשים בכאבי מחזור ימרחו אותו על הבטן התחתונה ויוקל להן.
אגב, זהירות אם אתם שותים אותו בתה, כי רבים סובלים מאלרגיה אליו.
#מטבח
הפיגם המצוי הוא צמח תבלין עם ארומה נפלאה. יש לו ריח נעים וכתבלין משמשים עליו לתה, לסלטים, למרקים, ירקות כבושים ולמאכלי בשר.
שנים רבות הוא שימש בהרבה מתכונים במזרח התיכון. בעבר הוסיפו אותו לנקניקים, לחמוצים ולזיתים והוסיפו את הניחוח שלו ליינות. היום הוא קצת פחות במטבח.
הנה הפיגם או הרוטה שמרחיק עין הרע ומושך את פרפרי זנב הסנונית המרהיב (עברית):
https://youtu.be/65oKPoLjckY
מלקט צמחים מספר על הפיגם (עברית):
https://youtu.be/8V5HuLmfheU
הצד הבריאותי של הרודה (עברית):
https://youtu.be/hKO0sk-Xlec?long=yes
