מקינטה (macchinetta) היא סוג של קנקן או פינג'אן אם תרצו, שהומצא באיטליה ומשמש להכנת קפה כמו אספרסו, באמצעות אידוי בחליטה עדינה.

בקלות מפתיעה ודי מהר, מאפשרת המקינטה לחובבי הקפה להכין קפה נהדר. אין צורך במכונת אספרסו יקרה ובמחיר שהוא בדרך כלל שווה לכל נפש.

המקינטה עשוייה בדרך כלל מאלומיניום, או מפלדת אל חלד. לצד המקינטות המסורתיות, שמבשלות את הקפה על הגז, יש היום גם מקינטות חשמליות ויש גם מקינטות, מעט יקרות יותר, שמייצרות את הקרם האופייני לקפה אספרסו משובח.

באיטלקית, פירושה של המילה "מקינטה" הוא "מכונה קטנה". אצל האיטלקים הקפה של המקינטה נקרא מוקה. זה בא מההיסטוריה שבה עם פולי קפה "מוקה" למקינטה הגיעו מעיר נמל בשם זה בתימן.

המקינטה כמכשיר היא פתרון מצוין לרבים שאוהבים אספרסו ורוצים לשתות כזה גם בטיולים.


#מבנה המקינטה
המקינטה בנויה מ-3 חלקים עיקריים:

מיכל המים - החלק התחתון הוא מעין כוס, כלי קיבול שאותו ממלאים במים, עד לגובה השסתום שבו.

מסננת הקפה - החלק האמצעי הוא מסננת, שבה ממלאים את גרגירי הקפה, ללא דחיסה שלהם.

הכד - החלק העליון הוא הכד, חלקה העליון של המקינטה. בסוף תהליך ההרתחה, כשהמים ירתחו ויעברו דרך הקפה שבמסננת, יצטבר בו הקפה המוכן.

בגמר ההכנה של קפה המוקה במקינטה, ניתן לכבות את האש ולמזוג את הקפה המהביל אל הכוסות.


כך פועלת המקינטה:

https://youtu.be/1vr9ShzbFeY


ניתן להכין איתה קפה אספרסו מצוין מפולי קפה שטחנתם טריים:

https://youtu.be/BHkIOBJ2eQQ


כך מכינים קפה מעולה במקינטה וטיפ למניעת קפה מר:

https://youtu.be/rpyBYuu-wJI


סוג שונה של מקינטה:

https://youtu.be/UDAac3XNlfM


ועוד הסבר:

https://youtu.be/gPmrxOnvMz0

נפט מוציאים מהאדמה. להוצאת נפט גולמי במצב נוזל, ממעמקי האדמה, משתמשים בדרך כלל בשיטת הקידוח.

לקידוח נפט, תחילה קודחים חור באדמה ומחדירים לתוכו צינור עבה. תוך כדי חפירה, מכניסים את הצינור עוד ועוד, למעמקי האדמה, עד שמגיעים לנפט.

בעזרת מנגנון מיוחד המותקן בו, פותחים חור בקצה הצינור שבמעמקי האדמה, בכדי שהנפט יוכל להיכנס אליו.

בצד השני, בראש הצינור, מפעילים משאבה שמסתובבת ללא הפסקה ובכך היא מעלה ומורידה מעין בוכנה שנמצאת בתוך הצינור.

בכל פעם שהבוכנה עולה, היא מעלה עוד מעט נפט שנשאב פנימה לצינור. כשהבוכנה יורדת, משתחרר שסתום שבבוכנה את הנפט הקודם שעלה לצינור ומנקה את הבוכנה, לקראת שאיבה של נפט נוסף שייכנס לצינור.

הלחץ שיוצרת הבוכנה מכתיב את תנועת הנפט בצינור. בכל תנועה של הבוכנה למעלה ולמטה, נשאב עוד נפט ועולה במעלה הצינור. זה נמשך עד שהנפט פורץ החוצה והוא ימשיך וייצא, כל עוד הבוכנה תפעל ותשאב נפט מבטן האדמה.


כך מתבצעים קידוחי נפט, שהופכים לדלק:

https://youtu.be/9Py8-Xy9MKo


אבל איך מגלים נפט וגז (בעברית)?

https://youtu.be/OsicfONzQbA


כך שואבים את הנפט מהאדמה, ביבשה ובים:

https://youtu.be/RtURL0FW3KI


משאבות הנפט של קליפורניה:

https://youtu.be/umadvwaEcuo


כך בונים אסדת קידוח נפט בלב ים:

http://youtu.be/QEsmMR_3oSs


והנה אנייה לקידוח נפט:

http://youtu.be/9PNMDV2v9oA

המצאת השירותים (Toilet) היא אבולוציה ולא מהפכה המצאתית של אדם אחד. אם בעת העתיקה הומצאו מתקני השירותים כבר בהודו של המאה ה-25 לפני הספירה (!!) ואלף ומשהו אחרי כן פותחו שירותים דומים במצרים העתיקה, כל הידע הזה נעלם עם שתי התרבויות הללו והעולם עבר לגרסאות שונות של סירי לילה כאלה ואחרים.

אמנם הרומאים פיתחו מערכת ביוב וחדרי שירותים ציבוריים, עם עשרות אסלות לא פעם, אבל האצילים הרומיים נהגו להשתין ואולי אף יותר - לתוך סיר לילה שאחז בידו העבד שלהם.

כל זה נעלם כשירדה האימפריה הרומית מגדולתה. ימי הביניים עברו להם בזוהמה, בסירי לילה שהעניים, למשל, נהגו לרוקן אל הנהר. בארמון או בטירה היו מנגבים משרתים מיוחדים את הישבן של האציל והמלך. זו נחשבה משרה נעלה ומכובדת, במיוחד אל מול המשרתים הנחותים שהיו נושאים אז את דליי הצואה של האצילים אל הנהר. אגב, באותו נהר נהגו העניים לכבס את בגדיהם ולהתרחץ כדי להתנקות, מה שמזמין סימן שאלה הן לגבי ניקיון הנהר והן ביחס להיגיינה של הרוחצים בו.

המרחבים בטבע היו אז מחראות פתוחות ולא מאורגנות, גם אם החוק אסר על כך. לא שזה השתנה לחלוטין בימינו אבל פלא שהסירחון שלט בימי הביניים ושכול כך הרבה חולים היו אז?

רק בסוף המאה ה-16 החל המסע לפיתוח של טכנולוגיה ממשית לחדרי נוחיות או שירותים של ממש. זה היה כשאחד מאנשי החצר של המלכה אליזבת הראשונה, שמו ג'ון הרינגטון, פרסם מאמר סאטירי, שכלל תוכנית פורצת דרך לבתי שימוש עם אסלה נשטפת.

המתקן שלו כלל את כול מרכיבי הבסיס המוכרים לנו בבתי השימוש המודרניים. היה בו שסתום מכני שסגר את השירותים וגם את הניאגרה של זמננו, מיכל המים שנועדו להדחה.

הממציא הסקוטי אלכסנדר קמינגס פרסם ורשם פטנט ב-1775 על שיטה שנועדה למנוע התפשטות של ריחות לא נעימים. השיטה שלו הייתה למלא את האסלה בקביעות במים ובכך להקל על הריח הרע בשירותים.

במאה ה-19 שופרו מנגנון ההדחה, הניקוז וזרימת המים. שטיפת האסלה החלה בלונדון, כבר במאה ה-19. אך השירותים המודרניים הללו לא פגשו מערכת ביוב מודרנית. לכן נהגו אז להזרים את השפכים לנהר התמזה ששימש גם למי השתייה. עובדה זו הובילה להתפרצויות רבות וחמורות של מגיפות כולרה ולסירחון הגדול ששרר בבירה האנגלית בקיץ 1858. כך הסתבר שהשירותים המודרניים הקדימו את מערכת הביוב. בשלהי המאה ה-19 הוקמה בלונדון מערכת הביוב המודרנית הראשונה מסוגה בעולם. השפכים נוקזו באמצעותה אל מחוץ לעיר. בעקבות הצלחתה והקטנת התחלואה בעיר, נבנו מערכות ביוב דומות ומודרניות במדינות רבות בעולם.


הנה תולדות השירותים:

https://youtu.be/0dYk99S98Jc


מצגת וידאו על תולדות השירותים:

https://youtu.be/d-K3lUUmrak


סיפורם של בתי השימוש ההיסטוריים של הרומאים וימי הביניים שאחריהם:

https://youtu.be/Us8FsyWw29k


ובינתיים בסין - היסטוריית שירותים משלה:

https://youtu.be/5Sq2xmBfPqc


על ענייני השירותים שלנו (בעברית):

https://youtu.be/PwqSX5168x0


גם במאה ה-20 לא היה קל, כשהיה צריך להמציא שירותים למטוסים (בעברית):

https://youtu.be/gRoxPo_Bgl0


על ההיגיינה של המאה ה-18:

https://youtu.be/BoT3C-ae8io?long=yes


ותכנית חפרנית על השירותים בימי הביניים (בעברית):

https://youtu.be/bvChd5xo9K0?long=yes

אחד הכלים העתיקים היא החֲצוֹצְרָה (Trumpet), הכלי הגבוה או כלי הסופרן הגבוה מתוך כלי הנשיפה ממתכת, הכוללת גם את הטובה, הטרומבון וקרן היער. בתנ"ך מרבים להזכיר אותה.

כלי נגינה כמו החצוצרה נוצרו גם בעת העתיקה במצרים העתיקה, כמו גם בממלכות המזרח דוגמת פרס, ביזנטיון, טיבט ומונגוליה. במדבר הצטווה משה מנהיג עם ישראל להכין חצוצרות כסף לצורך עבודת המשכן.

ובכלל, בימי קדם האמינו בכוח המאגי שיש לחצוצרה: קוסמים היו מדברים לתוכן וקולם הוסווה ונשמע כקול האלים. צבאות תקעו בחצוצרות כשיצאו למלחמה ואף עטפו את החצוצרה בבד אדום (מנהג שבאופן סמלי נוהגות לפיו תזמורות צבאיות עד היום).

לנגן החצוצרה קוראים חצוצרן או מחצצר. בטכסים וחגיגות נהוגות מאז ועד היום תרועות בנוסחים שונים. בניגוד לחצוצרה של היום, המעוקלת ובעלת שסתומים, החצוצרה הקדומה היתה ישרה והפקת הצלילים השונים התבצעה רק בשינוי בשפתי הנגן.

עד לזמנו של בטהובן, היה תפקיד החצוצרות במוסיקה הסימפונית מצומצם. בתקופת הבארוק של באך והנדל התפתחה החצוצרה מאוד, לחצוצרת הבארוק. בסוף המאה ה-18 התפתחה מהחצוצרה הארוכה הגרסה המצוידת בשסתומים, החצוצרה הקצרה של ימינו.

זאת בגלל היותן חד-סולמיות מה שלא איפשר לנגן בהן תפקידים כרומטיים. אך מאז הומצאו השסתומים והחצוצרות הפכו לבעלות אפשרויות נגינה מגוונות.

באך כלל בקונצ'רטו הברנדנבורגי מספר 2 קטע סולו וירטואוזי לחצוצרה ופרסל כתב סונטה לחצוצרה. ויואלדי כתב קונצ'רטו ל-2 חצוצרות וידוע גם הקונצ'רטו לחצוצרה מאת היידן.

אך הקטע המפורסם ביותר לחצוצרה הוא מארש הניצחון מתוך האופרה "אאידה" מאת ורדי.

בתזמורת המודרנית יש בדרך כלל שתיים או שלוש חצוצרות. בנוסף למוסיקה קלאסית, החצוצרה היא מהכלים הנפוצים גם בג'אז, בסגנון ה-Fאנק, הבלוז, תזמורות הצעידה, תזמורות כלי הנשיפה ובמוסיקת הפופ.


הנה החצוצרה הקלאסית:

https://youtu.be/ZdqjcMmjeaA


חצוצרה ארוכה ועתיקה:

https://youtu.be/Wa2vzx-aNrw


רונדו של הומל בחצוצרה:

https://youtu.be/B1eyZAedhY4


מיילס דיוויס, החצוצרן הג'אז הנודע ולהקתו ב"Human Nature":

https://youtu.be/xZ5E4Jo3lpU


החצוצרה הקלאסית בתזמורת:

https://youtu.be/NEFjjGUXKxM


ורוי הרגרוב מנגן את "אני זוכר את קליפורד" בקורנט, קרוב משפחה של החצוצרה:

https://youtu.be/S9zQzAAWgd4

נחשים מכישים, מדוזות צורבות, צפרדעים ארסיות, עכבישי רעל, דבורים עוקצות כמו גם עקרבים, יונקים ארסיים, חיפושיות מפציצות ועוד המון יצורים מופלאים אבל מאוד מסוכנים - יש בטבע אלפי בעלי חיים ארסיים (Poisonous animals), המשתמשים בארס ורעל בכדי להגן על עצמם מטורפים, או כדי להמם וללכוד את הטרף שלהם.

שיטה אחת היא אחסון בטוח של חומרי הרעל הללו. אצל הנחש, למשל, זה קורה באמצעות תא בגוף המכיל את הארס והוא בעל יציאה אחת בלבד (לכיוון התוקף). אצל יצורים רבים מדובר באחסון מפוצל בגוף בעל החיים, של מרכיבי הרעל או ההגנה הזו. רק כשהוא מאוים, נפתח מעין שסתום בין שני חללי האחסון הללו. ברגע המפגש ביניהם, תגובה כימית מהירה יוצרת את האפקט המסוכן.

גאוני? - חכו, יש עוד...

השיטה השנייה להגנה היא פיתוח של "תנגודת" לחומרים הללו. התנגודת הזו היא מעין חיסון המאפשר לבעלי החיים להתמודד עם חומרים כה מסוכנים בגופם, מבלי להיפגע מהם. כך תמצאו בגופם של נחשי צפע חלבון המנטרל את הארס. שיטה אחרת הקנתה האבולוציה ליצורים כמו צפרדעים ארסיות. השיטה הזו מתבססת על סוג של שינוי הקוד הגנטי של החומרים המסוכנים, עד לעת השימוש בהם להגנה או תקיפה.

נהדר, נכון? - תקראו לזה אבולוציה או אלוהים אבל תהיו חייבים להודות שנפלאות דרכי ההגנה וההתקפה בטבע שמסביבנו.


כך שומרים על עצמם בעלי חיים ארסיים מהרעל שבגופם (מתורגם):

https://youtu.be/-sEpBGF106k


הנחשים המסוכנים בישראל (עברית):

https://youtu.be/8J3F0zgjlqs


ועבודה של תלמיד שמציג את הארסיים של אוסטרליה (עברית):

https://youtu.be/Ki8CmIAqVsI

נורת לד (LED) היא סוג של ראש תאורה שיש בו כמה דיודות. זוהי נורה יעילה, בעלת אורך חיים מטורף, שמגיע לכ-60 אלף שעות חיים.

גם צריכת חשמל של הלד היא נמוכה פי 10 עד 30 ויותר ממנורת הפלורסנט ועוד יותר מנורות הלהט המקבילות. לפיכך, לא פלא שהתאורה מבוססת הלד נחשבת חסכונית להפליא.

לא בכדי זכו ממציאי ה-LED בפרס נובל. בעולם שבו ההתפתחויות הטכנולוגיות באות בקצב מטורף, פיתוח של טכנולוגיה המאפשרת צמצום של צריכת החשמל היא מעשה גדול.

ממש כמו המעבר לטלוויזיות לד ולמסכי LED והרבה יותר מהם, המעבר לתאורת לד הציע תרומה אדירה ומשמעותית ביותר לריסון של צריכת החשמל ולאיכות הסביבה הגלובלית.

הנורה המבוססת על לד היא בעצם דיודה פולטת אור ומכאן המילה לד, שהיא ראשי תיבות באנגלית של Light-Emitting Diode. דיודה היא רכיב אלקטרוני הפועל כשסתום חד-כיווני ומאפשר מעבר זרם חשמלי מחיבור אחד שלו אל החיבור השני, בכיוון אחד בלבד.

נורת הלד מכילה דיודה שהזרם החשמלי העובר דרכה גורם לה לפלוט אור. דיודות כאלה הן גם הבסיס למסכים של טלפונים סלולריים ולא מעט מסכי טלוויזיה ומסכי מחשב.

גם התאורה המקצועית השתנתה פלאים תודות לנורות הלד. אם תאורה לקולנוע למשל זקוקה ל-800 ואט ולכן דרשה נורות יקרות מאד, הצורכות המון חשמל, נורת לד של 100 ואט עושה כיום את אותה עבודה - בזול וביעילות. נורה כזו זקוקה לכל כך מעט מתח שהיא מתבססת על סוללות פשוטות, המציעות שעות תאורה רבות. על הסט לא צריך יותר גנרטורים, כבלי חשמל, אישורי בטיחות וכדומה.

נורת הלד היא גם נורה שלא מפיקה חום כמו נורות הלהט. תאורה על דמות בקולנוע באמצעות נורת לד מאפשרת לקרב את הנורה אל הדמות, מבלי שהחום יגרום להזעה ולאיפור מחדש של השחקן. קירוב הנורה אל השחקן גם מרככת את האור. בנורות ה"פרנל" הקודמות והחמות זה היה בלתי אפשרי.

חוץ מהיותה זולה במיוחד, נורת הלד היא קלה וקטנה ונוחה לנשיאה. אפשר להעמיד את נורת הלד על סטנד פשוט, או להדביק אותו לקיר, תקרה וכדומה, בעזרת פס הדבקה הנקרא "גאפר טייפ". גם החשמל, שבעבר חייב חיבור של ה"תפוז" אליו כבר לא נחוץ, כי הלד מחובר לסוללה שלו או לעיתים אפילו לסוללות אצבע.

הלדים כראשי תאורה קטנים אינם תאורה חמה. בניגוד לנורות הפלורסנט, החסכוניות גם הן, יש לנורות לד גם דימר, שמחליש את התאורה על פי רצוננו.

את טמפרטורת נורת הלד אפשר לשנות בעזרת ג'לטין. בצילום וידאו במצלמות הקנון, עדיף להשתמש באור הרגיל של הלד.

הלד משנה את צבע האור ברחובות. אם פעם היה האור ברחוב צהוב, כיוון שהיה מבוסס על גז סודיום, כיום הוא נוטה להפוך ללבן יותר. בכך הוא נעשה הרבה יותר טוב לצילום סרטים למשל. תאורת הסודיום לא אפשרה טווח צבע מספיק רחב והסקין טון היה מוגבל, מה שחייב הוספת תאורה רבה, כדי להרחיב את אפשרויות הצבע בצילומי לילה ברחוב.


אלה האיכויות והיתרונות של נורות הלד שמשתלטות על העולם (עברית):

http://youtu.be/jWMHE-PsGOg


כך פתחה נורת הלד הכחולה את עידן תאורת הלד העולמית:

https://youtu.be/idwKHQEw78g


את הלד ניתן לעצב בצורות שונות של הרכבי דיודות, כולל רצועות לד ומשטחי לד (עברית):

http://youtu.be/YmzXDf-QlJw?t=54s


ולחלק מנורות הלד החכמות יש גם בלוטות' המאפשר לשלוט בהן מאפליקציה המאפשרת שינויי צבע ועוצמת התאורה:

http://youtu.be/6BHKwS72fNM