שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי שחייה אמנותית או שחייה צורנית?
שחייה אמנותית (Artistic swimming), או שחייה צורנית (Synchronized swimming) בשמה הקודם, הם שמותיו של ענף ספורט המשלב את אמנות התנועה במים עם מאמץ גופני לא קטן שנראה קליל ואלגנטי.
השחייה האמנותית היא שילוב בין ענף ספורט מרתק, עם מיומנות טכנית גבוהה, יכולות אתלטיות, ביטוי אמנותי ודיוק כירורגי, בסוג של מחול במים שבו הספורטאיות וכיום גם ספורטאים גברים, מבצעות ומבצעים תרגילים מורכבים, בתיאום מושלם עם המוסיקה.
מה שהיה ענף השחייה הצורנית התפתח מתוך מופעי "בלט מים" שהיו פופולריים בתחילת המאה ה-20. הייתה זו השחיינית האוסטרלית אנט קלרמן (Annette Kellerman), מי שנחשבת לחלוצה בתחום, עת הציגה מופעי שחייה אמנותיים בבריכות. בזכות יכולותיה יוצאות הדופן במים היא כונתה בחייה "הצפרדע האוסטרלית".
בשנות ה-20 וה-30 הייתה זו קיי קורטיס (Kay Curtis) שפיתחה רבות מהטכניקות הבסיסיות של הספורט במכללת וויסקונסין. בשנת 1934, היא ארגנה את תחרות "המים הנעים" (Ornamental Swimming) הראשונה בארצות הברית.
המונח "שחייה צורנית" הופיע לראשונה בשנות ה-40 כאשר הספורט התפתח וזכה לפופולריות בקרב נשים בצפון אמריקה.
בשנות ה-50 הייתה זו השחיינית האולימפית אסתר ויליאמס (Esther Williams) שהפכה לכוכבת הוליוודית. סרטיה המפורסמים, כמו "נסיכת הים" (Million Dollar Mermaid) מ-1952, הציגו סצינות מרהיבות של שחייה צורנית והפכו את הענף לאטרקציה מרכזית בתרבות הפופולרית האמריקאית.
בשנת 1984, השחייה הצורנית הופיעה לראשונה במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס, אך כענף הדגמה בלבד. רק בסיאול 1988 היא הפכה לענף אולימפי רשמי. האירוע כלל תחרות סולו ותחרות זוגות. בשנת 1996, נוספת תחרות קבוצתית.
עד לשנת 2015, הענף היה פתוח רק לנשים, אך כיום גם גברים מתחרים בו באליפויות העולם. באולימפיאדת פריז 2024 התחרו לראשונה הגברים בזירה האולימפית, אך רק בתחרות הקבוצתית.
#המיוחד בשחייה אמנותית
מה שמייחד את השחייה הצורנית הוא השילוב המורכב בין כוח, גמישות, תיאום, שליטה בנשימה ואמנותיות. השחייניות צריכות לבצע תנועות מדויקות בתיאום מושלם, לעתים קרובות תוך כדי שהייה הפוכה במים ללא אפשרות לנשום. הן יכולות להישאר מתחת למים למשך 45 שניות עד דקה וחצי, ולהשתמש רק בכוח רגליהן כדי להרים את עצמן גבוה מעל פני המים.
אחד הדברים המעניינים בענף הוא השימוש בג'לטין שהשחייניות מורחות על שיערן כדי לשמור על תסרוקתן במהלך התרגילים. זו מסורת שהחלה בשנות ה-50 וממשיכה עד היום, אף שכיום משתמשים גם בחומרים מודרניים יותר.
השחייה הצורנית דורשת אימון אינטנסיבי. השחייניות מתאמנות בין 6 ל-8 שעות ביום, 6 ימים בשבוע. הן מפתחות מודעות מרחבית יוצאת דופן שמאפשרת להן לזהות את מיקומן במים ביחס לאחרות, גם כשהן הפוכות ועיניהן מעל פני המים.
שיפוט בענף מבוסס על ביצוע טכני, קושי וביטוי אמנותי. השופטים מעריכים את הדיוק, הסנכרון בין המשתתפות, הגובה שאליו הן מגיעות מעל פני המים ואת היצירתיות של התרגיל.
המדינות שהן מההמובילות בענף הן בדרך כלל סין, רוסיה, יפן, ספרד ואוקראינה.
הנה השחייה הצורנית (עברית):
https://youtu.be/JrajDPUop_U
הזוכות מרוסיה 2012:
https://youtu.be/E7ZVgA_cMn0
שחייה אמנותית יפנית:
https://youtu.be/Xa967HZ4hR8
קרנבל שחייה צורנית בבודפשט:
https://youtu.be/HCngM2b2mAY
האיטלקיות:
https://youtu.be/Nd65ziXTv6s
והנער שגדל אל עולם השחייה הצורנית (עברית):
https://youtu.be/8JR9BA0Iwus?long=yes
מהי השחייה ולמה היא כל כך טובה?
השחייה (Swimming) היא אחת מצורות הפעילות הגופנית העתיקות והמושלמות ביותר, המשלבת אמנות תנועה במים עם יתרונות בריאותיים מרשימים. כספורט אירובי ואולימפי דומה שהוא כולו בריאות.
בעולם האולימפי, השחייה היא אחד מענפי הספורט המסורתיים והמוערכים ביותר. היא נכללה כבר במשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים באתונה ב-1896, אם כי אז רק גברים התחרו.
נשים החלו להתחרות בשחייה אולימפית רק ב-1912 בשבדיה. כיום, תחרויות השחייה האולימפיות כוללות מגוון רחב של מקצים במרחקים שונים ובסגנונות שחייה שונים, כאשר המדליות מחולקות לפי מגדר, סגנון ומרחק.
מבחינה בריאותית, השחייה היא פשוט פלא. היא מפעילה את מערכת הלב-ריאה לאורך זמן בעצימות בינונית, מה שמסביר את מעמדה כאחד מענפי הספורט הבריאים ביותר שאפשר לעסוק בהם.
בניגוד לרוב סוגי הפעילות הגופנית, השחייה מפעילה כמעט כל שריר בגוף בו-זמנית. כאשר אנחנו שוחים, אנחנו מפעילים את שרירי הזרועות, הרגליים, הגב, הבטן והחזה בתנועה הרמונית ורציפה. זאת בעוד שהמים מספקים התנגדות טבעית שמחזקת את השרירים מבלי להפעיל לחץ מוגזם על המפרקים.
יתרון ייחודי נוסף של השחייה הוא השפעתה על מערכת הנשימה. כשאנחנו שוחים, אנחנו לומדים לשלוט בנשימה שלנו ולתזמן אותה עם תנועות הגוף. פעולה זו מחזקת את שרירי הנשימה ומגדילה את קיבולת הריאות. מחקרים הראו שאפילו שחיינים חובבים נהנים מנפח ריאות גבוה יותר ויעילות נשימתית משופרת בהשוואה לאנשים שאינם שוחים באופן קבוע.
המים מספקים גם סביבה מרגיעה לגוף ולנפש. הציפה במים מפחיתה את הלחץ על המפרקים בין 75-90% בהשוואה לפעילות על הקרקע, מה שהופך את השחייה לאידיאלית עבור אנשים עם בעיות מפרקים, עודף משקל או פציעות. בנוסף, השהייה במים והתנועה הריתמית משפיעות לטובה על מערכת העצבים, מפחיתות מתח ותורמות לשיפור מצב הרוח.
מעניין לספר שמייקל פלפס (Michael Phelps), השחיין המעוטר ביותר בהיסטוריה האולימפית עם 23 מדליות זהב ו-28 מדליות אולימפיות בסך הכל, החל לשחות בגיל 7 כדי לשלוט בהפרעת קשב וריכוז שאובחן בה. הוא מצא שהשחייה עזרה לו להתמקד ולתעל את האנרגיה שלו בצורה חיובית, מה שמדגיש את היתרונות המנטליים של השחייה.
#סגנונות השחייה
בעולם השחייה התחרותית והחובבנית מקובלים ארבעה סגנונות שחייה עיקריים:
שחיית חתירה (Freestyle) - היא הסגנון המהיר והפופולרי ביותר, המאופיין בתנועה מתחלפת של הידיים מעל המים ובעיטות רגליים מתואמות.
שחיית גב (Backstroke) - דומה לחתירה בתנועותיו, אך השחיין שוכב על גבו כשפניו כלפי מעלה, מה שמאפשר נשימה חופשית לאורך כל המשחה.
שחיית חזה (Breaststroke) - הוא סגנון איטי ועתיק יותר, שבו הידיים נעות יחד בתנועה מעגלית לפנים והרגליים בועטות כמו צפרדע.
שחיית פרפר (Butterfly) - הוא הסגנון הצעיר מבין הסגנונות. הוא פותח באמצע המאה ה-20 ונחשב הקשה ביותר מבחינה טכנית. מעניין לציין שסגנון הפרפר למעשה התפתח מסגנון החזה, כאשר שחיינים גילו שהנפת הידיים מעל המים מאפשרת תנועה מהירה יותר. הוא דורש תנועה סימולטנית של שתי הידיים מעל המים ובעיטות גליות של הרגליים.
לצד ארבעת הסגנונות הקלאסיים, קיים גם ענף אולימפי של שחייה אמנותית (Artistic Swimming), שבעבר נקרא שחייה צורנית. ענף זה משלב אלמנטים של שחייה, ריקוד ואקרובטיקה במופע מרהיב שמבוצע לצלילי מוסיקה.
כך שגם בשחייה תחרותית וגם בשחייה כפעילות של פנאי, הפעילות הזו היא אחת מצורות הפעילות הגופנית הטובות ביותר, ממש על גבול השלמות - פעילות שמשפרת את הבריאות הגופנית, מרגיעה את הנפש ומתאימה לכמעט כל אדם בכל גיל ורמת כושר.
הנה טיפים לשחייה ספורטיבית (עברית):
https://youtu.be/P5BjUYy-SrM
יסודות שחיית חתירה, שחייה בסגנון חופשי - פריסטייל:
https://youtu.be/gnu4AnI2nqg
טיפים לשחייה נכונה (עברית):
https://youtu.be/ROYQz-qZr-c
שיטות לשחיית חתירה:
https://youtu.be/5HLW2AI1Ink
שחיית חתירה נכונה:
https://youtu.be/Qnk_W5rzs2I
שחיית פרפר:
https://youtu.be/LuR3z9CuIyY
שיפור שחיית הפרפר:
https://youtu.be/UffZn_-lU54
מהם הסקייטים או הגלגיליות?
הגלגיליות המודרניות, שבאנגלית נקראים רולר סקייטס (Roller Skates), הם מעין נעליים שבתחתיתן מותקנים גלגלים.
באמצעות הגלגיליות ניתן להחליק על משטחים חלקים, כמו מדרכה או רצפה של אולם החלקה.
הגלגיליות הן אבולוציה של ה"סקטים" (Skates), נעלי גלגלים שגלגליהם היו מסודרים בשני טורים, בתחתית הסקייטים ואפשרו החלקה נוחה ויציבה מאוד.
בעבר הגלגיליות, או ה"סקטים", הולבשו ונשרכו על הנעליים הרגילות של המחליק.
אותם "סקטים", שנקראים אצלנו גם סקייטים או רולר סקייטים, הם פחות פופולריים היום, בעיקר בשל הפופולריות של הסקייטבורד והרולר בליידס, המהירים וגמישים מהם.
ה"סקטים" נולדו איפה שהוא במאה ה-18. רק ב-1819 רשם אותם ממציא צרפתי כפטנט. בדומה לגלגיליות המודרניות, הסקטים או הגלגיליות הללו הכילו 4 גלגלים שסודרו בשתי שורות.
אותן גלגיליות ראשונות היו קשות לתמרון ולקח זמן עד שהן התפתחו והמחליקים יכולים היו לעשות בהן פעולות מתבקשות ועדיין בטיחותיות, כמו סיבוב ופנייה. תרם לכך ממציא מניו יורק, שפיתח ב-1863, גלגיליות שארבעת הגלגלים בהן יכולים היו להסתובב בחופשיות ולהגיב לתנועות ולפניות שעשה המחליק.
בזכות מערכת הגלגלים החדשה הפכה ההחלקה על סקטים בטוחה יותר וילדים יכולים היו להחליק בקלות רבה מבעבר.
כך הפכה ההחלקה על סקטים לפעילות פנאי נפוצה ופופולרית. ההחלקה על הגלגיליות הפכה גם פשוטה ובטוחה מאי-פעם, תודות לשלל פיתוחים נוספים. במיוחד תרם לכך הפיתוח של מעצור פשוט בקצה הגלגילית, שסיפק בלימה חלקה ופשוטה ושיפר את הבטיחות באופן משמעותי.
כיום נפוץ במיוחד ה"רולר סקייט" (Roller Skate). השוני הבולט בו הוא סידור הגלגלים, אבל אם פעם הסקייטים היו מתקני החלקה שהולבשו על הנעל, ה"רולר סקייט" של היום הוא בעצם נעל שבתחתיתה שלה מותקנים הגלגלים.
הנה קבוצת בנות שמתמחות בגלישה על סקייטים:
https://youtu.be/EERdJdlUP0M
בחוף וניס אפשר לעשות דברים נהדרים גם עם סקטים:
https://youtu.be/AyEvBqxhiWw?t=23s
וירטואוז רולר סקטים בהופעה:
https://youtu.be/g2JS0MnY-nI
תנועה על סקטים בלוס אלמוס:
https://youtu.be/MFkqGTkLv94
ובלוגרית שמחליטה לחקור מהם הסקייטים:
https://youtu.be/ajf-sK-uOGU?long=yes
איך עושים סקוואט?
בתקופתנו המקדשת את האסתטיקה של הישבן וההופעה המוצקה, הסקוואט (Squat) הוא מהתרגילים הטובים שאפשר לעשות בכדי להיראות מדהים ולטפח מראה חזק ועגול.
בנוסף לחיזוק של שרירי הירך והישבן, הממצק ומעניק להם מראה מעוצב ומוצק, סקוואטים גם מחזקים את שרירי הבטן והליבה. חיזוק משמעותי הוא תורם גם לשרירים המייצבים שעוטפים את הברך ותומכים בה, תוך הפחתת העומס בברכיים, מה שמפחית ומקל על הסובלים מכאבי ברכיים.
בנוסף להשפעתו על עיצוב הישבן וחיזוקו, הסקוואט מחזק גם את שרירי הירך בצורה שמחמיאה לגוף. טכניקת סקוואט נכונה גם תחזק את שרירי הליבה העמוקים של הבטן והאמת שסקוואט הוא גם תרגיל מדהים לרגליים.
#למה כדאי לתרגל סקוואטים?
חיזוק שרירי הגוף: מחזק את הרגליים, הישבן ושרירי הליבה.
שיפור היציבה ושיווי המשקל: תורם ליציבות כללית ולמניעת פציעות.
שריפת קלוריות: מעודד ירידה במשקל וחיטוב הגוף.
שיפור תפקוד יומיומי: מדמה תנועות טבעיות כמו קימה וישיבה.
עלייה במסת השריר: משפר את חילוף החומרים ומעודד גדילה של שרירים בכל הגוף.
#איך עושים סקוואט נכון?
עמידת מוצא: עמדו בפיסוק מעט רחב מרוחב הכתפיים, כשהבהונות פונות בזווית קלה החוצה.
מבט קדימה: שמרו על צוואר ניטרלי ומבט ממוקד בנקודה קבועה.
תנועה מטה: דחפו את האגן לאחור, כופפו את הברכיים, והורידו את הגוף עד שהירכיים מקבילות או מתחת לקו הברכיים.
משקל הגוף: שמרו על מרכז הכובד בעקבים.
עלייה למעלה: חזרו לעמידה תוך דחיפת העקבים, שמירה על גב ישר ונשיפת אוויר.
#ממה להיזהר?
ביצוע סקוואט לא נכון עלול להוביל לסיכונים ולפציעות שונות. הנה כמה מהם:
עומס על הברכיים: תנועה לא מבוקרת, כמו קריסת ברכיים פנימה או כפיפה מוגזמת של הברך, עלולה להפעיל לחץ מיותר על מפרק הברך ולגרום לכאבים או נזק לסחוס.
פציעות בגב התחתון: קימור או פשיטת יתר בגב התחתון במהלך התרגיל מגבירים את הסיכון לכאבים, עומס על חוליות הגב ואף לפריצת דיסק.
עומס מוגבר על המפרקים: ביצוע עם משקל כבד מדי או ללא הכנה מתאימה עלול לגרום לעומסים גבוהים במפרקי הברך והירך, עד פי 6 ממשקל הגוף.
חוסר יציבות: פיסוק לא נכון של הרגליים או זווית שגויה של כפות הרגליים עשויים לגרום לחוסר איזון ולפציעות.
כדי להימנע מסיכונים, חשוב להקפיד על טכניקה נכונה, להתאים את המשקל ליכולת האישית ולחזק את השרירים המייצבים.
הנה סקוואט מצוין (עברית):
https://youtu.be/RHV6tlgTf5k
הדרכה על סקוואט וכושר (עברית):
https://youtu.be/LsGL1r9Pws4
כך תעשו סקוואט נכון בכל הוריאציות (עברית):
https://youtu.be/THabQ1UaFJI
ומדריך מקיף לסקוואט (עברית):
https://youtu.be/Jt9K5kuClVQ
מה הסיפור של הרולר בליידס?
רולר בליידס (Roller blades), בעברית "גלגיליות להב", הם נעליים על גלגלים. השם הנפוץ כיום בישראל הוא פשוט "רולר".
הרולר בליידס החליפו את הגלגיליות, שבאנגלית נקראים רולר סקייט (Roller Skate) או פשוט "סקטים", שהיו מעין נעליים עם גלגלים בבסיס, שבאמצעותן ניתן להחליק על משטחים חלקים.
להבדיל מה"סקטים", שהם גלגיליות עם גלגלים המסודרים בשני טורים, ברולרבליידס מותקנים הגלגלים בטור עורפי. העיצוב החדש הזה הוא אמנם מאתגר יותר מבחינת שמירה על שיווי המשקל, אבל מנגד מאפשר למחליקים תנועה מהירה הרבה יותר.
#תולדות ה"רולר בליידס"
גלגיליות הלהב נולדו איפה שהוא במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20. יתרונות המהירות והאתגר ש גלגיליות הללו הפכו אותן עם הזמן וירידת המחירים ללהיט ענק.
עשור אחר כך, בשנות ה-70, התלהבו חובבי הוקי קרח ממינסוטה מה"רולר בליידס" ופיתחו גרסה של הוקי קרח לקיץ. הם החליפו את מחליקי הקרח ב"רולר בליידס" ויצרו ספורט חדש ועצמאי שזכה לשם הלא מפתיע "הוקי רולר".
עם הזמן התלהבו עוד חובבי ספורט מענפים שונים והחלו לשלב את גלגיליות הלהב בהם. כך נולדה ההחלקה הקבוצתית ב"רולר בליידס", התפתחה סצנה מרהיבה של החלקה אמנותית הגלגיליות להב וכמובן גם מרוצי "רולר בליידס" מסעירים.
מההחלקה הקבוצתית התפתחה עם הזמן גם גרסה יותר אתגרית של "החלקה אגרסיבית". היא מאפשרת למחליקים לבצע להטוטים שונים שמזכירים פארקור, באמצעות רולרים עם מרווחים מוגדלים בין הגלגלים.
לאור יתרונות ה"רולר בליידס" הללו, המייצרים מהירות גדולה ואתגר לשיווי המשקל והיכולת של המחליקים, קשה להתפלא שמיומנויות ההחלקה של גולשי ה"רולר בליידס" הגיעו לרמות מטורפות. בעולם מתקיימות כיום לא מעט אליפויות לאומיות ובינלאומיות של "רולר בליידס" והרמה שמוצגת בהן היא גבוהה במיוחד.
הנה תרגילי רולר בליידס מדהימים:
https://youtu.be/Dp3cPCOJSws
ילדת הרולר בליידס המופלאה סופיה בוגדנובה:
https://youtu.be/g4l9gV5TCU4
מחליקים בשנגחאי:
https://youtu.be/DbH0_xqR26c
גולשת מיומנת מברצלונה על רולר בליידס סגולים:
https://youtu.be/qJBEMesn4_M
החלקה מהירה ברולר בליידס מגניבים:
https://youtu.be/vk8LyEaK6Ws
למה כל כך מומלץ משחק הקפיצות בחבל?
הספורט הזה הוא משחק והמשחק הזה הוא ספורט. דילוג או קפיצה בחבל (Jump rope) היא משחק ילדים ותיק ואהוב, שיש לו מעריצים במקומות רבים בעולם.
משמשים בו מגוון של ניתורים וקפיצות - מניתור בודד ועד כפול, דילוג בסיבוב, דילוג הפוך או ברגליים משולבות. גם אפשרויות החבלים מגוונות - לעתים משתמשים בחבל אחד ולעתים קופצים ביחד, תוך שימוש בשני חבלים. לעתים זה ילדות צעירות המשחקות לבד או במשחק תחרותי ולעתים אימון אישי למבוגרים - לשיפור הקואורדינציה וסיבולת לב-ריאה באימוני ספורט.
התיעוד הראשון הידוע של הניתור בחבל הוא מאירופה של המאה ה-19. המשחק באותה תקופה שימש בעיקר ילדות צעירות, ששתיים סובבו אז את החבל והשלישית קפצה, תוך ספירה או דיקלום של שיר בחרוזים.
חבל הקפיצה, שנקרא בעברית "דלגית", מצויד בדרך כלל בידיות החזקה קלות, המחוברות לחבל בקצוות. בטכניקה האמריקאית, שנפוצה כיום בארצות הברית ומעט גם באירופה, משתמשים לא פעם בשני חבלים שמסובבים בשתי ידיים לכיוונים מנוגדים, טכניקה מסובכת יחסית, המצריכה מיומנות רבה בקפיצה.
משחק הקפיצה בחבל הוא משחק מושלם. לא צריך בשבילו הרבה - רק חבל - והוא מעניק שעות רבות של הנאה וחוויה חברתית או אישית, כושר ופעילות גופנית נהדרת, ביחד עם חברים או לבד. כיף אמיתי!
הנה קפיצה בחבל (עברית):
https://youtu.be/TT4qa_xgQFg
על הקפיצה בדלגית (עברית):
https://youtu.be/JA6irY56wXI
שימוש בדלגית למטרות כושר (עברית):
https://youtu.be/6UQ9nQoPCfU
הסגנון האמריקאי, עם שני החבלים:
https://youtu.be/NEY1a5uoIPY
ישנם אלופי קפיצות שמגיעים לשליטה שלא תאומן בחבל:
https://youtu.be/J077NL55p5c
ואולי יפתיע לדעת שמי שמרבים להתאמן בקפיצות חבל לאורך ההיסטוריה הם המתאגרפים:
https://youtu.be/Hqwku_iHRv8
איך ריצת כושר תורמת לבריאות?
ריצת כושר, או ג'וגינג (Jogging), היא דרך נהדרת לעשות פעילות גופנית אירובית בספורט זמין ואפשרי בכל מקום. לרוץ הרי אפשר בלי מגבלה של ציוד מיוחד, שעות פתיחה של חדר כושר או יכולות מיוחדות.
אנשים שמתחילים לרוץ ממשיכים לעשות זאת באופן סדיר, בעיקר כי הם התרגלו לצפות לאנדורפינים ולהשתוקק לנוירוכימיקלים שהפעילות הזו משחררת בגוף.
גם פסיכולוגית יש תמורה לריצה. כ-70% מהרצים או העושים פעילות גופנית מעידים שהפעילות הגופנית מייצרת אצלם תחושה של ניצחון משיפור ההישגים שלהם ותחושת "הישג", שמייצרת הרגל.
כל אדם שלא סובל מבעיות רפואיות מיוחדות, כמו עודף משקל או גיל מבוגר מדי, בעיקר בשל סיכוני נפילה, יכול ואפילו מומלץ לו לבחור בריצה כפעילות גופנית מועדפת. אגב, החלופה האירובית המומלצת לריצה תהיה הליכה.
פיזית, מאמץ הריצה מפעיל הרבה יותר את שרירי הגוף השונים מאשר פעילויות אירוביות כמו שחייה, דיווש על אופניים או אימון מדרגות.
הדופק בריצה גבוה משמעותית מזה שבפעילויות אירוביות אחרות, מה שהופך את הריצה ליעילה מאוד לשיפור הכושר הגופני, שריפת קלוריות מוגברת והשגת מראה הגוף.
אצל אנשים בריאים ובעלי יחס משקל מאוזן, שריפת הקלוריות בריצה תשפר את סיבולת הלב-ריאה טוב יותר מפעילויות ספורט אחרות. בכך היא תורמת לשיפור בלחץ הדם, כולסטרול ומדדים בריאותיים נוספים. אפילו הנחירות יקטנו, במיוחד עם שמירה על משקל נכון שתתווסף לריצה.
כובד משקל לעומת זאת, אפילו קטן, לא הולך ביחד עם אימוני ריצה. הסיבה היא שנחיתת כפות הרגליים על הקרקע בריצה מפעילה על הרגליים עומס שהוא גבוה פי שלושה מפעילויות ספורט אחרות, פעילויות שבהן אין ניתוק של כף הרגל מהקרקע.
הנה ריצת הכושר:
https://youtu.be/bZmF-VBSMd8
ג'וגינג בניו יורק:
https://youtu.be/OV9P1Sh_KL8
ואלה שרצים למרחקים מטורפים (עברית):
https://youtu.be/PqKLVfgPxIo?long=yes
למה ההליכה ברגל טובה לבריאות?
פעילות גופנית וספורט הם דברים חשובים לבריאותנו. החוקרים הגיעו למסקנה ש-10,000 צעדים ביום הם מה שאנשים מבוגרים צריכים ללכת כדי לא לעלות במשקל, אבל ילדים אינם צריכים לשמור על המשקל אלא על הבריאות.
כשאנו הולכים ברגל, אנו מחזקים את גופנו ושומרים עליו חיוני ונמרץ. אנו גם שומרים על עצמנו מלהפוך לילדים כבדים שכל היום רובצים מול הטלוויזיה. העיקר זו הבריאות והליכה ברגל היא מאד בריאה.
על חשיבותה של ההליכה לגוף ולנפש (עברית):
http://youtu.be/KqweUdh4q4k
על ענף הספורט האולימפי הזה:
https://youtu.be/W1sxFgTUbWo
ותכנית חינוכית על הליכה כספורט (עברית):
https://youtu.be/fzo0cX2QOeo?long=yes
שחייה אמנותית (Artistic swimming), או שחייה צורנית (Synchronized swimming) בשמה הקודם, הם שמותיו של ענף ספורט המשלב את אמנות התנועה במים עם מאמץ גופני לא קטן שנראה קליל ואלגנטי.
השחייה האמנותית היא שילוב בין ענף ספורט מרתק, עם מיומנות טכנית גבוהה, יכולות אתלטיות, ביטוי אמנותי ודיוק כירורגי, בסוג של מחול במים שבו הספורטאיות וכיום גם ספורטאים גברים, מבצעות ומבצעים תרגילים מורכבים, בתיאום מושלם עם המוסיקה.
מה שהיה ענף השחייה הצורנית התפתח מתוך מופעי "בלט מים" שהיו פופולריים בתחילת המאה ה-20. הייתה זו השחיינית האוסטרלית אנט קלרמן (Annette Kellerman), מי שנחשבת לחלוצה בתחום, עת הציגה מופעי שחייה אמנותיים בבריכות. בזכות יכולותיה יוצאות הדופן במים היא כונתה בחייה "הצפרדע האוסטרלית".
בשנות ה-20 וה-30 הייתה זו קיי קורטיס (Kay Curtis) שפיתחה רבות מהטכניקות הבסיסיות של הספורט במכללת וויסקונסין. בשנת 1934, היא ארגנה את תחרות "המים הנעים" (Ornamental Swimming) הראשונה בארצות הברית.
המונח "שחייה צורנית" הופיע לראשונה בשנות ה-40 כאשר הספורט התפתח וזכה לפופולריות בקרב נשים בצפון אמריקה.
בשנות ה-50 הייתה זו השחיינית האולימפית אסתר ויליאמס (Esther Williams) שהפכה לכוכבת הוליוודית. סרטיה המפורסמים, כמו "נסיכת הים" (Million Dollar Mermaid) מ-1952, הציגו סצינות מרהיבות של שחייה צורנית והפכו את הענף לאטרקציה מרכזית בתרבות הפופולרית האמריקאית.
בשנת 1984, השחייה הצורנית הופיעה לראשונה במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס, אך כענף הדגמה בלבד. רק בסיאול 1988 היא הפכה לענף אולימפי רשמי. האירוע כלל תחרות סולו ותחרות זוגות. בשנת 1996, נוספת תחרות קבוצתית.
עד לשנת 2015, הענף היה פתוח רק לנשים, אך כיום גם גברים מתחרים בו באליפויות העולם. באולימפיאדת פריז 2024 התחרו לראשונה הגברים בזירה האולימפית, אך רק בתחרות הקבוצתית.
#המיוחד בשחייה אמנותית
מה שמייחד את השחייה הצורנית הוא השילוב המורכב בין כוח, גמישות, תיאום, שליטה בנשימה ואמנותיות. השחייניות צריכות לבצע תנועות מדויקות בתיאום מושלם, לעתים קרובות תוך כדי שהייה הפוכה במים ללא אפשרות לנשום. הן יכולות להישאר מתחת למים למשך 45 שניות עד דקה וחצי, ולהשתמש רק בכוח רגליהן כדי להרים את עצמן גבוה מעל פני המים.
אחד הדברים המעניינים בענף הוא השימוש בג'לטין שהשחייניות מורחות על שיערן כדי לשמור על תסרוקתן במהלך התרגילים. זו מסורת שהחלה בשנות ה-50 וממשיכה עד היום, אף שכיום משתמשים גם בחומרים מודרניים יותר.
השחייה הצורנית דורשת אימון אינטנסיבי. השחייניות מתאמנות בין 6 ל-8 שעות ביום, 6 ימים בשבוע. הן מפתחות מודעות מרחבית יוצאת דופן שמאפשרת להן לזהות את מיקומן במים ביחס לאחרות, גם כשהן הפוכות ועיניהן מעל פני המים.
שיפוט בענף מבוסס על ביצוע טכני, קושי וביטוי אמנותי. השופטים מעריכים את הדיוק, הסנכרון בין המשתתפות, הגובה שאליו הן מגיעות מעל פני המים ואת היצירתיות של התרגיל.
המדינות שהן מההמובילות בענף הן בדרך כלל סין, רוסיה, יפן, ספרד ואוקראינה.
הנה השחייה הצורנית (עברית):
https://youtu.be/JrajDPUop_U
הזוכות מרוסיה 2012:
https://youtu.be/E7ZVgA_cMn0
שחייה אמנותית יפנית:
https://youtu.be/Xa967HZ4hR8
קרנבל שחייה צורנית בבודפשט:
https://youtu.be/HCngM2b2mAY
האיטלקיות:
https://youtu.be/Nd65ziXTv6s
והנער שגדל אל עולם השחייה הצורנית (עברית):
https://youtu.be/8JR9BA0Iwus?long=yes
השחייה (Swimming) היא אחת מצורות הפעילות הגופנית העתיקות והמושלמות ביותר, המשלבת אמנות תנועה במים עם יתרונות בריאותיים מרשימים. כספורט אירובי ואולימפי דומה שהוא כולו בריאות.
בעולם האולימפי, השחייה היא אחד מענפי הספורט המסורתיים והמוערכים ביותר. היא נכללה כבר במשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים באתונה ב-1896, אם כי אז רק גברים התחרו.
נשים החלו להתחרות בשחייה אולימפית רק ב-1912 בשבדיה. כיום, תחרויות השחייה האולימפיות כוללות מגוון רחב של מקצים במרחקים שונים ובסגנונות שחייה שונים, כאשר המדליות מחולקות לפי מגדר, סגנון ומרחק.
מבחינה בריאותית, השחייה היא פשוט פלא. היא מפעילה את מערכת הלב-ריאה לאורך זמן בעצימות בינונית, מה שמסביר את מעמדה כאחד מענפי הספורט הבריאים ביותר שאפשר לעסוק בהם.
בניגוד לרוב סוגי הפעילות הגופנית, השחייה מפעילה כמעט כל שריר בגוף בו-זמנית. כאשר אנחנו שוחים, אנחנו מפעילים את שרירי הזרועות, הרגליים, הגב, הבטן והחזה בתנועה הרמונית ורציפה. זאת בעוד שהמים מספקים התנגדות טבעית שמחזקת את השרירים מבלי להפעיל לחץ מוגזם על המפרקים.
יתרון ייחודי נוסף של השחייה הוא השפעתה על מערכת הנשימה. כשאנחנו שוחים, אנחנו לומדים לשלוט בנשימה שלנו ולתזמן אותה עם תנועות הגוף. פעולה זו מחזקת את שרירי הנשימה ומגדילה את קיבולת הריאות. מחקרים הראו שאפילו שחיינים חובבים נהנים מנפח ריאות גבוה יותר ויעילות נשימתית משופרת בהשוואה לאנשים שאינם שוחים באופן קבוע.
המים מספקים גם סביבה מרגיעה לגוף ולנפש. הציפה במים מפחיתה את הלחץ על המפרקים בין 75-90% בהשוואה לפעילות על הקרקע, מה שהופך את השחייה לאידיאלית עבור אנשים עם בעיות מפרקים, עודף משקל או פציעות. בנוסף, השהייה במים והתנועה הריתמית משפיעות לטובה על מערכת העצבים, מפחיתות מתח ותורמות לשיפור מצב הרוח.
מעניין לספר שמייקל פלפס (Michael Phelps), השחיין המעוטר ביותר בהיסטוריה האולימפית עם 23 מדליות זהב ו-28 מדליות אולימפיות בסך הכל, החל לשחות בגיל 7 כדי לשלוט בהפרעת קשב וריכוז שאובחן בה. הוא מצא שהשחייה עזרה לו להתמקד ולתעל את האנרגיה שלו בצורה חיובית, מה שמדגיש את היתרונות המנטליים של השחייה.
#סגנונות השחייה
בעולם השחייה התחרותית והחובבנית מקובלים ארבעה סגנונות שחייה עיקריים:
שחיית חתירה (Freestyle) - היא הסגנון המהיר והפופולרי ביותר, המאופיין בתנועה מתחלפת של הידיים מעל המים ובעיטות רגליים מתואמות.
שחיית גב (Backstroke) - דומה לחתירה בתנועותיו, אך השחיין שוכב על גבו כשפניו כלפי מעלה, מה שמאפשר נשימה חופשית לאורך כל המשחה.
שחיית חזה (Breaststroke) - הוא סגנון איטי ועתיק יותר, שבו הידיים נעות יחד בתנועה מעגלית לפנים והרגליים בועטות כמו צפרדע.
שחיית פרפר (Butterfly) - הוא הסגנון הצעיר מבין הסגנונות. הוא פותח באמצע המאה ה-20 ונחשב הקשה ביותר מבחינה טכנית. מעניין לציין שסגנון הפרפר למעשה התפתח מסגנון החזה, כאשר שחיינים גילו שהנפת הידיים מעל המים מאפשרת תנועה מהירה יותר. הוא דורש תנועה סימולטנית של שתי הידיים מעל המים ובעיטות גליות של הרגליים.
לצד ארבעת הסגנונות הקלאסיים, קיים גם ענף אולימפי של שחייה אמנותית (Artistic Swimming), שבעבר נקרא שחייה צורנית. ענף זה משלב אלמנטים של שחייה, ריקוד ואקרובטיקה במופע מרהיב שמבוצע לצלילי מוסיקה.
כך שגם בשחייה תחרותית וגם בשחייה כפעילות של פנאי, הפעילות הזו היא אחת מצורות הפעילות הגופנית הטובות ביותר, ממש על גבול השלמות - פעילות שמשפרת את הבריאות הגופנית, מרגיעה את הנפש ומתאימה לכמעט כל אדם בכל גיל ורמת כושר.
הנה טיפים לשחייה ספורטיבית (עברית):
https://youtu.be/P5BjUYy-SrM
יסודות שחיית חתירה, שחייה בסגנון חופשי - פריסטייל:
https://youtu.be/gnu4AnI2nqg
טיפים לשחייה נכונה (עברית):
https://youtu.be/ROYQz-qZr-c
שיטות לשחיית חתירה:
https://youtu.be/5HLW2AI1Ink
שחיית חתירה נכונה:
https://youtu.be/Qnk_W5rzs2I
שחיית פרפר:
https://youtu.be/LuR3z9CuIyY
שיפור שחיית הפרפר:
https://youtu.be/UffZn_-lU54
הגלגיליות המודרניות, שבאנגלית נקראים רולר סקייטס (Roller Skates), הם מעין נעליים שבתחתיתן מותקנים גלגלים.
באמצעות הגלגיליות ניתן להחליק על משטחים חלקים, כמו מדרכה או רצפה של אולם החלקה.
הגלגיליות הן אבולוציה של ה"סקטים" (Skates), נעלי גלגלים שגלגליהם היו מסודרים בשני טורים, בתחתית הסקייטים ואפשרו החלקה נוחה ויציבה מאוד.
בעבר הגלגיליות, או ה"סקטים", הולבשו ונשרכו על הנעליים הרגילות של המחליק.
אותם "סקטים", שנקראים אצלנו גם סקייטים או רולר סקייטים, הם פחות פופולריים היום, בעיקר בשל הפופולריות של הסקייטבורד והרולר בליידס, המהירים וגמישים מהם.
ה"סקטים" נולדו איפה שהוא במאה ה-18. רק ב-1819 רשם אותם ממציא צרפתי כפטנט. בדומה לגלגיליות המודרניות, הסקטים או הגלגיליות הללו הכילו 4 גלגלים שסודרו בשתי שורות.
אותן גלגיליות ראשונות היו קשות לתמרון ולקח זמן עד שהן התפתחו והמחליקים יכולים היו לעשות בהן פעולות מתבקשות ועדיין בטיחותיות, כמו סיבוב ופנייה. תרם לכך ממציא מניו יורק, שפיתח ב-1863, גלגיליות שארבעת הגלגלים בהן יכולים היו להסתובב בחופשיות ולהגיב לתנועות ולפניות שעשה המחליק.
בזכות מערכת הגלגלים החדשה הפכה ההחלקה על סקטים בטוחה יותר וילדים יכולים היו להחליק בקלות רבה מבעבר.
כך הפכה ההחלקה על סקטים לפעילות פנאי נפוצה ופופולרית. ההחלקה על הגלגיליות הפכה גם פשוטה ובטוחה מאי-פעם, תודות לשלל פיתוחים נוספים. במיוחד תרם לכך הפיתוח של מעצור פשוט בקצה הגלגילית, שסיפק בלימה חלקה ופשוטה ושיפר את הבטיחות באופן משמעותי.
כיום נפוץ במיוחד ה"רולר סקייט" (Roller Skate). השוני הבולט בו הוא סידור הגלגלים, אבל אם פעם הסקייטים היו מתקני החלקה שהולבשו על הנעל, ה"רולר סקייט" של היום הוא בעצם נעל שבתחתיתה שלה מותקנים הגלגלים.
הנה קבוצת בנות שמתמחות בגלישה על סקייטים:
https://youtu.be/EERdJdlUP0M
בחוף וניס אפשר לעשות דברים נהדרים גם עם סקטים:
https://youtu.be/AyEvBqxhiWw?t=23s
וירטואוז רולר סקטים בהופעה:
https://youtu.be/g2JS0MnY-nI
תנועה על סקטים בלוס אלמוס:
https://youtu.be/MFkqGTkLv94
ובלוגרית שמחליטה לחקור מהם הסקייטים:
https://youtu.be/ajf-sK-uOGU?long=yes
בתקופתנו המקדשת את האסתטיקה של הישבן וההופעה המוצקה, הסקוואט (Squat) הוא מהתרגילים הטובים שאפשר לעשות בכדי להיראות מדהים ולטפח מראה חזק ועגול.
בנוסף לחיזוק של שרירי הירך והישבן, הממצק ומעניק להם מראה מעוצב ומוצק, סקוואטים גם מחזקים את שרירי הבטן והליבה. חיזוק משמעותי הוא תורם גם לשרירים המייצבים שעוטפים את הברך ותומכים בה, תוך הפחתת העומס בברכיים, מה שמפחית ומקל על הסובלים מכאבי ברכיים.
בנוסף להשפעתו על עיצוב הישבן וחיזוקו, הסקוואט מחזק גם את שרירי הירך בצורה שמחמיאה לגוף. טכניקת סקוואט נכונה גם תחזק את שרירי הליבה העמוקים של הבטן והאמת שסקוואט הוא גם תרגיל מדהים לרגליים.
#למה כדאי לתרגל סקוואטים?
חיזוק שרירי הגוף: מחזק את הרגליים, הישבן ושרירי הליבה.
שיפור היציבה ושיווי המשקל: תורם ליציבות כללית ולמניעת פציעות.
שריפת קלוריות: מעודד ירידה במשקל וחיטוב הגוף.
שיפור תפקוד יומיומי: מדמה תנועות טבעיות כמו קימה וישיבה.
עלייה במסת השריר: משפר את חילוף החומרים ומעודד גדילה של שרירים בכל הגוף.
#איך עושים סקוואט נכון?
עמידת מוצא: עמדו בפיסוק מעט רחב מרוחב הכתפיים, כשהבהונות פונות בזווית קלה החוצה.
מבט קדימה: שמרו על צוואר ניטרלי ומבט ממוקד בנקודה קבועה.
תנועה מטה: דחפו את האגן לאחור, כופפו את הברכיים, והורידו את הגוף עד שהירכיים מקבילות או מתחת לקו הברכיים.
משקל הגוף: שמרו על מרכז הכובד בעקבים.
עלייה למעלה: חזרו לעמידה תוך דחיפת העקבים, שמירה על גב ישר ונשיפת אוויר.
#ממה להיזהר?
ביצוע סקוואט לא נכון עלול להוביל לסיכונים ולפציעות שונות. הנה כמה מהם:
עומס על הברכיים: תנועה לא מבוקרת, כמו קריסת ברכיים פנימה או כפיפה מוגזמת של הברך, עלולה להפעיל לחץ מיותר על מפרק הברך ולגרום לכאבים או נזק לסחוס.
פציעות בגב התחתון: קימור או פשיטת יתר בגב התחתון במהלך התרגיל מגבירים את הסיכון לכאבים, עומס על חוליות הגב ואף לפריצת דיסק.
עומס מוגבר על המפרקים: ביצוע עם משקל כבד מדי או ללא הכנה מתאימה עלול לגרום לעומסים גבוהים במפרקי הברך והירך, עד פי 6 ממשקל הגוף.
חוסר יציבות: פיסוק לא נכון של הרגליים או זווית שגויה של כפות הרגליים עשויים לגרום לחוסר איזון ולפציעות.
כדי להימנע מסיכונים, חשוב להקפיד על טכניקה נכונה, להתאים את המשקל ליכולת האישית ולחזק את השרירים המייצבים.
הנה סקוואט מצוין (עברית):
https://youtu.be/RHV6tlgTf5k
הדרכה על סקוואט וכושר (עברית):
https://youtu.be/LsGL1r9Pws4
כך תעשו סקוואט נכון בכל הוריאציות (עברית):
https://youtu.be/THabQ1UaFJI
ומדריך מקיף לסקוואט (עברית):
https://youtu.be/Jt9K5kuClVQ
שרירי הרגליים
רולר בליידס (Roller blades), בעברית "גלגיליות להב", הם נעליים על גלגלים. השם הנפוץ כיום בישראל הוא פשוט "רולר".
הרולר בליידס החליפו את הגלגיליות, שבאנגלית נקראים רולר סקייט (Roller Skate) או פשוט "סקטים", שהיו מעין נעליים עם גלגלים בבסיס, שבאמצעותן ניתן להחליק על משטחים חלקים.
להבדיל מה"סקטים", שהם גלגיליות עם גלגלים המסודרים בשני טורים, ברולרבליידס מותקנים הגלגלים בטור עורפי. העיצוב החדש הזה הוא אמנם מאתגר יותר מבחינת שמירה על שיווי המשקל, אבל מנגד מאפשר למחליקים תנועה מהירה הרבה יותר.
#תולדות ה"רולר בליידס"
גלגיליות הלהב נולדו איפה שהוא במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20. יתרונות המהירות והאתגר ש גלגיליות הללו הפכו אותן עם הזמן וירידת המחירים ללהיט ענק.
עשור אחר כך, בשנות ה-70, התלהבו חובבי הוקי קרח ממינסוטה מה"רולר בליידס" ופיתחו גרסה של הוקי קרח לקיץ. הם החליפו את מחליקי הקרח ב"רולר בליידס" ויצרו ספורט חדש ועצמאי שזכה לשם הלא מפתיע "הוקי רולר".
עם הזמן התלהבו עוד חובבי ספורט מענפים שונים והחלו לשלב את גלגיליות הלהב בהם. כך נולדה ההחלקה הקבוצתית ב"רולר בליידס", התפתחה סצנה מרהיבה של החלקה אמנותית הגלגיליות להב וכמובן גם מרוצי "רולר בליידס" מסעירים.
מההחלקה הקבוצתית התפתחה עם הזמן גם גרסה יותר אתגרית של "החלקה אגרסיבית". היא מאפשרת למחליקים לבצע להטוטים שונים שמזכירים פארקור, באמצעות רולרים עם מרווחים מוגדלים בין הגלגלים.
לאור יתרונות ה"רולר בליידס" הללו, המייצרים מהירות גדולה ואתגר לשיווי המשקל והיכולת של המחליקים, קשה להתפלא שמיומנויות ההחלקה של גולשי ה"רולר בליידס" הגיעו לרמות מטורפות. בעולם מתקיימות כיום לא מעט אליפויות לאומיות ובינלאומיות של "רולר בליידס" והרמה שמוצגת בהן היא גבוהה במיוחד.
הנה תרגילי רולר בליידס מדהימים:
https://youtu.be/Dp3cPCOJSws
ילדת הרולר בליידס המופלאה סופיה בוגדנובה:
https://youtu.be/g4l9gV5TCU4
מחליקים בשנגחאי:
https://youtu.be/DbH0_xqR26c
גולשת מיומנת מברצלונה על רולר בליידס סגולים:
https://youtu.be/qJBEMesn4_M
החלקה מהירה ברולר בליידס מגניבים:
https://youtu.be/vk8LyEaK6Ws
הספורט הזה הוא משחק והמשחק הזה הוא ספורט. דילוג או קפיצה בחבל (Jump rope) היא משחק ילדים ותיק ואהוב, שיש לו מעריצים במקומות רבים בעולם.
משמשים בו מגוון של ניתורים וקפיצות - מניתור בודד ועד כפול, דילוג בסיבוב, דילוג הפוך או ברגליים משולבות. גם אפשרויות החבלים מגוונות - לעתים משתמשים בחבל אחד ולעתים קופצים ביחד, תוך שימוש בשני חבלים. לעתים זה ילדות צעירות המשחקות לבד או במשחק תחרותי ולעתים אימון אישי למבוגרים - לשיפור הקואורדינציה וסיבולת לב-ריאה באימוני ספורט.
התיעוד הראשון הידוע של הניתור בחבל הוא מאירופה של המאה ה-19. המשחק באותה תקופה שימש בעיקר ילדות צעירות, ששתיים סובבו אז את החבל והשלישית קפצה, תוך ספירה או דיקלום של שיר בחרוזים.
חבל הקפיצה, שנקרא בעברית "דלגית", מצויד בדרך כלל בידיות החזקה קלות, המחוברות לחבל בקצוות. בטכניקה האמריקאית, שנפוצה כיום בארצות הברית ומעט גם באירופה, משתמשים לא פעם בשני חבלים שמסובבים בשתי ידיים לכיוונים מנוגדים, טכניקה מסובכת יחסית, המצריכה מיומנות רבה בקפיצה.
משחק הקפיצה בחבל הוא משחק מושלם. לא צריך בשבילו הרבה - רק חבל - והוא מעניק שעות רבות של הנאה וחוויה חברתית או אישית, כושר ופעילות גופנית נהדרת, ביחד עם חברים או לבד. כיף אמיתי!
הנה קפיצה בחבל (עברית):
https://youtu.be/TT4qa_xgQFg
על הקפיצה בדלגית (עברית):
https://youtu.be/JA6irY56wXI
שימוש בדלגית למטרות כושר (עברית):
https://youtu.be/6UQ9nQoPCfU
הסגנון האמריקאי, עם שני החבלים:
https://youtu.be/NEY1a5uoIPY
ישנם אלופי קפיצות שמגיעים לשליטה שלא תאומן בחבל:
https://youtu.be/J077NL55p5c
ואולי יפתיע לדעת שמי שמרבים להתאמן בקפיצות חבל לאורך ההיסטוריה הם המתאגרפים:
https://youtu.be/Hqwku_iHRv8
ריצת כושר, או ג'וגינג (Jogging), היא דרך נהדרת לעשות פעילות גופנית אירובית בספורט זמין ואפשרי בכל מקום. לרוץ הרי אפשר בלי מגבלה של ציוד מיוחד, שעות פתיחה של חדר כושר או יכולות מיוחדות.
אנשים שמתחילים לרוץ ממשיכים לעשות זאת באופן סדיר, בעיקר כי הם התרגלו לצפות לאנדורפינים ולהשתוקק לנוירוכימיקלים שהפעילות הזו משחררת בגוף.
גם פסיכולוגית יש תמורה לריצה. כ-70% מהרצים או העושים פעילות גופנית מעידים שהפעילות הגופנית מייצרת אצלם תחושה של ניצחון משיפור ההישגים שלהם ותחושת "הישג", שמייצרת הרגל.
כל אדם שלא סובל מבעיות רפואיות מיוחדות, כמו עודף משקל או גיל מבוגר מדי, בעיקר בשל סיכוני נפילה, יכול ואפילו מומלץ לו לבחור בריצה כפעילות גופנית מועדפת. אגב, החלופה האירובית המומלצת לריצה תהיה הליכה.
פיזית, מאמץ הריצה מפעיל הרבה יותר את שרירי הגוף השונים מאשר פעילויות אירוביות כמו שחייה, דיווש על אופניים או אימון מדרגות.
הדופק בריצה גבוה משמעותית מזה שבפעילויות אירוביות אחרות, מה שהופך את הריצה ליעילה מאוד לשיפור הכושר הגופני, שריפת קלוריות מוגברת והשגת מראה הגוף.
אצל אנשים בריאים ובעלי יחס משקל מאוזן, שריפת הקלוריות בריצה תשפר את סיבולת הלב-ריאה טוב יותר מפעילויות ספורט אחרות. בכך היא תורמת לשיפור בלחץ הדם, כולסטרול ומדדים בריאותיים נוספים. אפילו הנחירות יקטנו, במיוחד עם שמירה על משקל נכון שתתווסף לריצה.
כובד משקל לעומת זאת, אפילו קטן, לא הולך ביחד עם אימוני ריצה. הסיבה היא שנחיתת כפות הרגליים על הקרקע בריצה מפעילה על הרגליים עומס שהוא גבוה פי שלושה מפעילויות ספורט אחרות, פעילויות שבהן אין ניתוק של כף הרגל מהקרקע.
הנה ריצת הכושר:
https://youtu.be/bZmF-VBSMd8
ג'וגינג בניו יורק:
https://youtu.be/OV9P1Sh_KL8
ואלה שרצים למרחקים מטורפים (עברית):
https://youtu.be/PqKLVfgPxIo?long=yes
פעילות גופנית וספורט הם דברים חשובים לבריאותנו. החוקרים הגיעו למסקנה ש-10,000 צעדים ביום הם מה שאנשים מבוגרים צריכים ללכת כדי לא לעלות במשקל, אבל ילדים אינם צריכים לשמור על המשקל אלא על הבריאות.
כשאנו הולכים ברגל, אנו מחזקים את גופנו ושומרים עליו חיוני ונמרץ. אנו גם שומרים על עצמנו מלהפוך לילדים כבדים שכל היום רובצים מול הטלוויזיה. העיקר זו הבריאות והליכה ברגל היא מאד בריאה.
על חשיבותה של ההליכה לגוף ולנפש (עברית):
http://youtu.be/KqweUdh4q4k
על ענף הספורט האולימפי הזה:
https://youtu.be/W1sxFgTUbWo
ותכנית חינוכית על הליכה כספורט (עברית):
https://youtu.be/fzo0cX2QOeo?long=yes
