מהו ספורט השחייה?
השחייה (Swimming) היא אחת מצורות הפעילות הגופנית העתיקות והמושלמות ביותר, המשלבת אמנות תנועה במים עם יתרונות בריאותיים מרשימים. כספורט אירובי ואולימפי דומה שהוא כולו בריאות.
בעולם האולימפי, השחייה היא אחד מענפי הספורט המסורתיים והמוערכים ביותר. היא נכללה כבר במשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים באתונה ב-1896, אם כי אז רק גברים התחרו.
נשים החלו להתחרות בשחייה אולימפית רק ב-1912 בשבדיה. כיום, תחרויות השחייה האולימפיות כוללות מגוון רחב של מקצים במרחקים שונים ובסגנונות שחייה שונים, כאשר המדליות מחולקות לפי מגדר, סגנון ומרחק.
מבחינה בריאותית, השחייה היא פשוט פלא. היא מפעילה את מערכת הלב-ריאה לאורך זמן בעצימות בינונית, מה שמסביר את מעמדה כאחד מענפי הספורט הבריאים ביותר שאפשר לעסוק בהם.
בניגוד לרוב סוגי הפעילות הגופנית, השחייה מפעילה כמעט כל שריר בגוף בו-זמנית. כאשר אנחנו שוחים, אנחנו מפעילים את שרירי הזרועות, הרגליים, הגב, הבטן והחזה בתנועה הרמונית ורציפה. זאת בעוד שהמים מספקים התנגדות טבעית שמחזקת את השרירים מבלי להפעיל לחץ מוגזם על המפרקים.
יתרון ייחודי נוסף של השחייה הוא השפעתה על מערכת הנשימה. כשאנחנו שוחים, אנחנו לומדים לשלוט בנשימה שלנו ולתזמן אותה עם תנועות הגוף. פעולה זו מחזקת את שרירי הנשימה ומגדילה את קיבולת הריאות. מחקרים הראו שאפילו שחיינים חובבים נהנים מנפח ריאות גבוה יותר ויעילות נשימתית משופרת בהשוואה לאנשים שאינם שוחים באופן קבוע.
המים מספקים גם סביבה מרגיעה לגוף ולנפש. הציפה במים מפחיתה את הלחץ על המפרקים בין 75-90% בהשוואה לפעילות על הקרקע, מה שהופך את השחייה לאידיאלית עבור אנשים עם בעיות מפרקים, עודף משקל או פציעות. בנוסף, השהייה במים והתנועה הריתמית משפיעות לטובה על מערכת העצבים, מפחיתות מתח ותורמות לשיפור מצב הרוח.
מעניין לספר שמייקל פלפס (Michael Phelps), השחיין המעוטר ביותר בהיסטוריה האולימפית עם 23 מדליות זהב ו-28 מדליות אולימפיות בסך הכל, החל לשחות בגיל 7 כדי לשלוט בהפרעת קשב וריכוז שאובחן בה. הוא מצא שהשחייה עזרה לו להתמקד ולתעל את האנרגיה שלו בצורה חיובית, מה שמדגיש את היתרונות המנטליים של השחייה.
שחיית חתירה (Freestyle) - היא הסגנון המהיר והפופולרי ביותר, המאופיין בתנועה מתחלפת של הידיים מעל המים ובעיטות רגליים מתואמות.
שחיית גב (Backstroke) - דומה לחתירה בתנועותיו, אך השחיין שוכב על גבו כשפניו כלפי מעלה, מה שמאפשר נשימה חופשית לאורך כל המשחה.
שחיית חזה (Breaststroke) - הוא סגנון איטי ועתיק יותר, שבו הידיים נעות יחד בתנועה מעגלית לפנים והרגליים בועטות כמו צפרדע.
שחיית פרפר (Butterfly) - הוא הסגנון הצעיר מבין הסגנונות. הוא פותח באמצע המאה ה-20 ונחשב הקשה ביותר מבחינה טכנית. מעניין לציין שסגנון הפרפר למעשה התפתח מסגנון החזה, כאשר שחיינים גילו שהנפת הידיים מעל המים מאפשרת תנועה מהירה יותר. הוא דורש תנועה סימולטנית של שתי הידיים מעל המים ובעיטות גליות של הרגליים.
לצד ארבעת הסגנונות הקלאסיים, קיים גם ענף אולימפי של שחייה אמנותית (Artistic Swimming), שבעבר נקרא שחייה צורנית. ענף זה משלב אלמנטים של שחייה, ריקוד ואקרובטיקה במופע מרהיב שמבוצע לצלילי מוסיקה.
כך שגם בשחייה תחרותית וגם בשחייה כפעילות של פנאי, הפעילות הזו היא אחת מצורות הפעילות הגופנית הטובות ביותר, ממש על גבול השלמות - פעילות שמשפרת את הבריאות הגופנית, מרגיעה את הנפש ומתאימה לכמעט כל אדם בכל גיל ורמת כושר.
השחייה (Swimming) היא אחת מצורות הפעילות הגופנית העתיקות והמושלמות ביותר, המשלבת אמנות תנועה במים עם יתרונות בריאותיים מרשימים. כספורט אירובי ואולימפי דומה שהוא כולו בריאות.
בעולם האולימפי, השחייה היא אחד מענפי הספורט המסורתיים והמוערכים ביותר. היא נכללה כבר במשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים באתונה ב-1896, אם כי אז רק גברים התחרו.
נשים החלו להתחרות בשחייה אולימפית רק ב-1912 בשבדיה. כיום, תחרויות השחייה האולימפיות כוללות מגוון רחב של מקצים במרחקים שונים ובסגנונות שחייה שונים, כאשר המדליות מחולקות לפי מגדר, סגנון ומרחק.
מבחינה בריאותית, השחייה היא פשוט פלא. היא מפעילה את מערכת הלב-ריאה לאורך זמן בעצימות בינונית, מה שמסביר את מעמדה כאחד מענפי הספורט הבריאים ביותר שאפשר לעסוק בהם.
בניגוד לרוב סוגי הפעילות הגופנית, השחייה מפעילה כמעט כל שריר בגוף בו-זמנית. כאשר אנחנו שוחים, אנחנו מפעילים את שרירי הזרועות, הרגליים, הגב, הבטן והחזה בתנועה הרמונית ורציפה. זאת בעוד שהמים מספקים התנגדות טבעית שמחזקת את השרירים מבלי להפעיל לחץ מוגזם על המפרקים.
יתרון ייחודי נוסף של השחייה הוא השפעתה על מערכת הנשימה. כשאנחנו שוחים, אנחנו לומדים לשלוט בנשימה שלנו ולתזמן אותה עם תנועות הגוף. פעולה זו מחזקת את שרירי הנשימה ומגדילה את קיבולת הריאות. מחקרים הראו שאפילו שחיינים חובבים נהנים מנפח ריאות גבוה יותר ויעילות נשימתית משופרת בהשוואה לאנשים שאינם שוחים באופן קבוע.
המים מספקים גם סביבה מרגיעה לגוף ולנפש. הציפה במים מפחיתה את הלחץ על המפרקים בין 75-90% בהשוואה לפעילות על הקרקע, מה שהופך את השחייה לאידיאלית עבור אנשים עם בעיות מפרקים, עודף משקל או פציעות. בנוסף, השהייה במים והתנועה הריתמית משפיעות לטובה על מערכת העצבים, מפחיתות מתח ותורמות לשיפור מצב הרוח.
מעניין לספר שמייקל פלפס (Michael Phelps), השחיין המעוטר ביותר בהיסטוריה האולימפית עם 23 מדליות זהב ו-28 מדליות אולימפיות בסך הכל, החל לשחות בגיל 7 כדי לשלוט בהפרעת קשב וריכוז שאובחן בה. הוא מצא שהשחייה עזרה לו להתמקד ולתעל את האנרגיה שלו בצורה חיובית, מה שמדגיש את היתרונות המנטליים של השחייה.
סגנונות השחייה
בעולם השחייה התחרותית והחובבנית מקובלים ארבעה סגנונות שחייה עיקריים:
שחיית חתירה (Freestyle) - היא הסגנון המהיר והפופולרי ביותר, המאופיין בתנועה מתחלפת של הידיים מעל המים ובעיטות רגליים מתואמות.
שחיית גב (Backstroke) - דומה לחתירה בתנועותיו, אך השחיין שוכב על גבו כשפניו כלפי מעלה, מה שמאפשר נשימה חופשית לאורך כל המשחה.
שחיית חזה (Breaststroke) - הוא סגנון איטי ועתיק יותר, שבו הידיים נעות יחד בתנועה מעגלית לפנים והרגליים בועטות כמו צפרדע.
שחיית פרפר (Butterfly) - הוא הסגנון הצעיר מבין הסגנונות. הוא פותח באמצע המאה ה-20 ונחשב הקשה ביותר מבחינה טכנית. מעניין לציין שסגנון הפרפר למעשה התפתח מסגנון החזה, כאשר שחיינים גילו שהנפת הידיים מעל המים מאפשרת תנועה מהירה יותר. הוא דורש תנועה סימולטנית של שתי הידיים מעל המים ובעיטות גליות של הרגליים.
לצד ארבעת הסגנונות הקלאסיים, קיים גם ענף אולימפי של שחייה אמנותית (Artistic Swimming), שבעבר נקרא שחייה צורנית. ענף זה משלב אלמנטים של שחייה, ריקוד ואקרובטיקה במופע מרהיב שמבוצע לצלילי מוסיקה.
כך שגם בשחייה תחרותית וגם בשחייה כפעילות של פנאי, הפעילות הזו היא אחת מצורות הפעילות הגופנית הטובות ביותר, ממש על גבול השלמות - פעילות שמשפרת את הבריאות הגופנית, מרגיעה את הנפש ומתאימה לכמעט כל אדם בכל גיל ורמת כושר.
