אמנם היו פיתוחים עוד לפניו, אבל כימאי ורוקח אנגלי בשם ג'ון ווקר נחשב למי שהמציא את "הגפרורים השימושיים", גפרורי החיכוך הראשונים. הוא התבסס על תגלית של מדען בשם בויל, שגילה את הזרחן ועל תגלית אקראית של עצמו (ראו את הסיפור על כך בסרטון).

ואכן הגפרורים (Matches) של ווקר היו גפרורי זרחן, שהורכבו מקיסמי עץ שראשם צופה בתערובת שהכילה זרחן לבן וגופרית. שפשוף של הגפרור בכל משטח, הוא שהצית אותו.

ווקר מחליט שלא לרשום פטנט על הגפרורים שהמציא ובשנת 1827 הוא מתחיל למכור גפרורים להמונים, באופן מסחרי. במקביל אליו החלו יצרנים רבים לייצר ולמכור גם הם גפרורים.

אבל הזרחן הלבן והרעיל, שאותו הכילו הגפרורים של ווקר, הפך אותם למסוכנים ורעילים. גם ההצתה הקלה שלו הייתה מסוכנת, לעיתים אפילו בתוך הקופסה כשנוצר חיכוך מקרי בין הגפרורים..

וכך מחליף, 30 שנה אחר כך, השוודי ינס יאקוב ברצליוס (Jöns Jacob Berzelius) את הזרחן הלבן המסוכן בזרחן אדום. הוא מכנה את הגפרורים הלא-מסוכנים שלו "גפרורי ביטחון" (Safety matches). הם אולי בטוחים יותר, אך הם עדיין לא היו מספיק אמינים בכדי להפוך למוצרים מצליחים באמת.

מפתחים שונים ניסו לשפר את הגפרורים. בשנת 1855 הציגו האחים השוודים לינדסטרום את הגפרור הסופי והאמין, שבו אנו משתמשים עד היום.

כמעט 30 שנה אחר כך הומצאה קופסת הגפרורים, עם הדופן המחוספסת שמשמשת להדלקת הגפרור והיא בטוחה מכולן.

כך הושלם עוד שלב בשליטה האנושית על האש ויצא לדרך האמצעי הבטוח ביותר להצתת אש.


כך הומצאו ופועלים הגפרורים (בעברית):

https://youtu.be/MM5nAuAhtKs


לא כולם יודעים שהבסיס לגפרור היה תגלית אקראית שגילה ווקר:

https://youtu.be/zDxZUkN4gxk


סודות פיתוח הגפרורים של ג'ון ווקר:

http://youtu.be/JRq_7iPkRUs


והסיפור המלא של תולדות הגפרורים:

https://youtu.be/f3cre-plKEM?long=yes

כשפרסי ספנסר, חוקר בחברה שבנתה מכשירי מכ"ם, הבחין שהשוקולד שבכיסו נמס בעת שעבד ליד המגנטרון, הוא לא נבהל. ספנסר החליט לבדוק את פשר הדבר והחל להניח עוד חומרים ליד המכשיר. הוא שם לב שתירס הופך לפופקורן, שביצה מתפוצצת ושבשר קפוא נמס במהירות..

לא היה דרוש לו זמן רב כדי להבין את האפשרויות הגלומות בתגלית המקרית שלו. הוא חשב על קופסת מתכת סגורה, שגלי המיקרו לא ייצאו ממנה ושתבשל ותחמם מזון במהירות. בשנת 1945 הוא רשם פטנט על השימוש בקרני מיקרו-גלים לבישול, מה שיוליד את המכשיר שאנו מכירים בשם "מיקרוגל".


כך נולד המיקרוגל במקרה:

https://youtu.be/ZExGV6jSuBw


ועוד על ההמצאה המקרית של המיקרוגל:

http://youtu.be/mwNz_55zQmI?t=17s

חיילי הטֶרַקוֹטַה של צבא הטרקוטה הם אוסף ענק של פסלי טרקוטה שנתגלו בסין בשנת 1974.

ממצא החיילים המדהים התגלה במאוזוליאום של צ'ין שה-חואנג, מקום קבורתו של קיסרה הראשון של סין צ'ין שה-חואנג, שנבנה על ידי 700 אלף איש במשך כ-38 שנים, לפני יותר מ-2200 שנה.

קבורת הצבא יחד עם הקיסר המצביא הייתה הבטחה סמלית בעולם העתיק, הבטחה מלאת אמונה - שחייליו עומדים לרשותו גם בעולם הבא.

פסלי צבא הטרקוטה התגלו כשיאנג ג'ה-פה, חקלאי סיני, חפר באר חקלאית חדשה ונתקל בשרידים. המקום הוא ליד העיר שי-אן במחוז שאאנשי בסין.

בצבא הטרקוטה יש כ-8,000 דמויות חיילים בגודל טבעי ו-520 סוסים, כשלכל לוחם פנים יחודיות, כנראה םפי מראה פניו של חייל אמיתי. כל הדמויות עשויים טרקוטה שהיא סוג של קרמיקה חומה אדומה, עשויה אדמה אפויה. הם ניצבים באתר עם שריוניהם, סוסיהם וכלי הנשק שלהם - הכל עשוי טרקוטה.


הנה סיפורם של חיילי הטרה קוטה (מתורגם):

http://youtu.be/mP5p4QbvPtc


כך התגלה צבא חיילי הטרקוטה שבקברו של הקיסר הסיני הראשון צ'ין:

https://youtu.be/aePjTYVKHuA


סיפורו של צבא החימר של קיסר סין הראשון:

http://youtu.be/9iKdLRJWtPg


תגליות חדשות בחפירות צבא הטרקוטה:

https://youtu.be/4c_ADqshdSA


וסרטון על העיר שיאן שמכילה את צבא חיילי הטרקוטה:

http://youtu.be/ESGowFPTGwQ?t=1m17s

זה קרה בצפון הים התיכון, לא רחוק מחופי העיר קש שבתורכיה. נער בן 13 צלל כדי לשלות ספוגי ים שיימכרו בשוק ויסייעו לפרנסת המשפחה. אבל בצלילה הזו משכו את תשומת לבו כמה מטילי נחושת שהתגלו לו במעמקים. משיצא מהמים הוא סיפר על כך במוזיאון הארכאולוגי שבעיר ועשה היסטוריה.

מסתבר שהוא גילה את הספינה מאולובורון (Uluburun shipwreck), אוניה משנת 1,300 לפני הספירה, שטבעה בתקופת הברונזה המאוחרת. זו ככל הנראה הספינה העתיקה ביותר שנמצאה אי-פעם.

לא סתם טבעו באותם ימים ספינות בקרבת החוף. מכשירי ניווט לא היו אז לספנים והם נווטו בעזרת מפת הכוכבים ועל פי נקודות ציון על החוף. לכן לא התרחקו מקו החוף והיו חשופים לסלעים ומפרצים שאליהם הטיחו הרוחות לא פעם את הספינות והטביעו אותן.

יעדה של ספינת אולובורון עמוסת האוצרות עדיין לא נמצא. לפי ממצאים שונים משערים שהספינה הובילה מטען משליט מצרים אל מישהו חשוב ביוון העתיקה או באחד מהאיים שלה. תרבויות מצרים ויוון היו מהתרבויות המתקדמות של אותה תקופה והמסחר הימי ביניהן היה מפותח מאד.

המטען שהיה על הספינה הגדולה כלל בין השאר כמויות נחושת ובדיל ששימשו אז להכנה של ברונזה, זכוכית, זהב וכסף. כמו כן נמצאו עליה כדים, קנקנים, זהב, תכשיטים, לוחות כתיבה (טאבלטים) ועוד.

במשך 10 שנים שלו הארכיאולוגים מעל 10,000 ממצאים מהספינה העתיקה, שסיפקו לחוקרים מידע בהיקף עצום על התקופה. מאות ספרים ומחקרים נכתבו מאז על ממצאים ועל הספינה מאולו-בורון והיא הייתה לאחת התגליות הארכיאולוגיות החשובות של המאה ה-20.


הנה הספינה מאולובורון ששטה בים התיכון לפני כ-3,300 שנה:

https://youtu.be/7IZWOdY7fEk


סרטון ארכיאולוגיה ימית שמזכיר את הספינה מאולובורון ומטען הזכוכית והטאבלטים שנמצא עליה:

https://youtu.be/qgCvnogeN2s?t=4s


וספינה מודרנית ששחזרה את הספינה מאולובורון, אך טבעה גם היא...

https://youtu.be/RhXHUKg3QTY

הפניצילין (Penicillin) היא תרופה אנטיביוטית ובעצם האנטיביוטיקה הראשונה שפותחה בעולם. התגלית הזו היא התגלית הרפואית החשובה ביותר בתולדות המדע ומאות מיליוני בני אדם חייבים את חייהם לאדם אחד.

גילוי הפניצילין בשנת 1928 חולל מהפכה ברוקחות וברפואה והביא למיגור מחלות שבעבר גרמו למותם של מיליונים רבים של בני-אדם בעולם.

אנטיביוטיקות רבות מבוססות על פניצילין ועד היום מפותחות תרופות חדשות שמבוססות עליה.

מי שפיתח את הפניצילין היה הרופא והביוכימאי אלכסנדר פלמינג (Alexander Fleming), יליד סקוטלנד.

אבל הסיפור של גילוי הבעיה, שהובילה לפיתוח הפניצילין הוא אגדת מדע של ממש. המעניין בהמצאה זו הוא שמדובר בתגלית אקראית לחלוטין, שראוי להכירה.

כמו כל חוקר חיידקים, פלמינג גידל חיידקים בצלחות מיוחדות. באחד הימים יצא פלמינגו לחופשה ולא ביקר במעבדה מספר ימים.

לאחר סופשבוע שבו לא ביקר במעבדה, הוא שם לב ששכח את החלון של המעבדה שלו פתוח. הוא ראה שאחת מצלחות המחקר שלו נשארה פתוחה ליד החלון ושהתפתח בה עובש. רגע לפני שזרק את הצלחת לפח, הוא הביט בה היטב ושם לב לדבר מופלא, דבר על כך מוזר שהוא עומד להיות תגלית אדירה: אמנם התפתחו המוני חיידקים בצלחת הפתוחה, אך בסביבתו של כתם העובש לא התפתחו החיידקים כלל.

פלמינג הבין שכנראה שהעובש גרם למותם של החיידקים. זה היה מאד מעניין. זו היתה ההיכרות הראשונה של מדען עם מה שיהפוך לאחד הגילויים החשובים ברפואה - האנטיביוטיקה.

הוא פיתח מהתגלית הזו את תרופת הפניצילין.

כי פלמינג מצא בהמשך שהפניצילין חזק כנגד חיידקים, יותר מכל תרופה אחרת. הוא גם הראה שהפניצילין הוא בלתי מזיק לאדם ולפיכך הוא יעיל מאד בתור תרופה כנגד מחלות - כמעט התרופה המושלמת.

אגב, 10 שנים לאחר שנתגלה, עדיין לא ידעו מדענים מה לעשות עם הפניצילין. אבל בשנת 1942, תוך כדי המאמץ המלחמתי והרפואי לטפל בפצועי מלחמת העולם השנייה באירופה, נכנס הפניצלין לשימוש אינטנסיבי והפך למוצר יקר ערך עד מאוד. עד כדי כך הוא היה משמעותי ויקר ערך, שנהגו אז לומר שהפניצילין שווה פי כמה מהמשקל שלו בזהב.

ובשולי ההמצאה המדהימה שלו, חשוב לומר שכבר במחקריו המוקדמים של פלמינג, למד מי שלימים עתיד לפתח את הפניצילין שחיידקים עלולים לפתח עמידות לתרופה שהוא יצר. בעצם, הוא זה שהבין לפני כולם את התפתחות העמידות הבקטריאלית לתרופות אנטיביוטיות, בעיה שכיום מתגלה כאיום גדול על האנושות, כשחיידקים הולכים ומפתחים עמידות לאנטיביוטיקה ויותר ויותר מהם כבר עמידים בפני סוגי אנטיביוטיקה רבים.


הנה סיפור גילויו המקרי של הפניצילין ששינה את העולם (מתורגם):

https://youtu.be/CNbnLgetqHs


התגלית המדהימה בשיר (עברית):

https://youtu.be/sjlaRkPNh5s


על גילוי הפניצילין בסרטון מצויר:

https://youtu.be/0ZWjzcsTd5M


מצגת וידאו קצרה על התגלית (עברית):

https://youtu.be/a-j6Ry6eqGc


כך גילה פלמינג את הפניצילין:

https://youtu.be/PdWhVwiJWaU


סיפור חייו של אלכסנדר פלמינג:

http://youtu.be/48BmoGmWAiU


הנה קעריות העובש של פלמינג בסרטון קצר מאד עליו:

http://youtu.be/ZxMq1YAa4qE


סרט תיעודי על הפנצילין - התגלית ששינתה את עולם הרפואה:

https://youtu.be/7qeZLLhx5kU?long=yes


וכך שינה פלמינגו בתגליתו את העולם (עברית):

https://youtu.be/y6084NqO_Sw?long=yes

אתיופיה היא מולדת הקפה. ככל הידוע, במאה ה-9 החלו האתיופים לשתות קפה. על פי האגדה, הכל החל כשרועה עזים ערבי בשם קלדי (או חאליד, לפי גרסה אחרת) הבחין שהתנהגות העזים שלו השתנתה לפתע. הוא שם לב שהן התמלאו באנרגיה ובמרץ.

בבדיקה מהירה בסביבה הוא גילה שהעזים שבעדר אכלו פירות אדומים מאחד השיחים. כשטעם בעצמו את הפירות הללו, הוא החל להרגיש חיוני ובעל אנרגיה.

הנער הביא את הפירות האדומים אל הכפר שלו, כדי לבדוק אותם. כך התגלה הטעם המיוחד של פולי הקפה הקטנים והשפעתם המעוררת על השותים אותם. די מהר גילו אנשי השבט שניתן להכין מהפולים האלה את משקה הקפה, הממריץ כל כך.

סוחרים קנו מאתיופיה שקים של פולי קפה והחלו להפיצם בעולם העתיק. מכאן יהפוך הקפה בתוך שנים אחדות למשקה פופולארי בכל העולם. במיוחד הוא התקבל בהתלהבות באירופה.

אפילו בארצות ערב, שבהן חכמי הדת ניסו למנוע מהמאמינים מלשתות את הקפה, הוא הפך למשקה אהוב ונחשק. כך הפך גידול הקפה לנפוץ במקומות רבים בעולם. במיוחד זה בלט בזרעים שהובאו לדרום אמריקה והפכו את ברזיל וקולומביה למעצמות הקפה העולמיות של ימינו.

התכונות המיוחדות של הקפה המסוגל לעורר ולהמריץ, וטעמו המיוחד, הפכו אותו למשקה אהוב במיוחד, כיום יותר משליש מאוכלוסיית העולם שותה קפה והוא ככל הנראה המשקה הנפוץ והפופולרי ביותר בעולם.


איך התגלה הקפה ונעשה אהוב כל כך (מתורגם):

https://youtu.be/xQ156y4TtJs


כך התגלה הקפה הממריץ באתיופיה:

https://youtu.be/vT-lY1NZ2Fs


הסיפור הארוך של הקפה האתיופי והטקס של הכנתו:

https://youtu.be/mz2k4Inkbqs


סיפורו של הקפה באתיופיה:

https://youtu.be/eRggoooiZWI


סרטון על גידול הקפה בג'ונגלים ועד שהוא מגיע לבית הקפה:

http://youtu.be/xxVVSAoVFdw


וסרט תיעודי קצרצר על ההיסטוריה של הקפה ובמיוחד קפה אספרסו:

https://youtu.be/UKkjBG7bJPM?long=yes

בשנת 1953 גילה קארל ציגלר (Karl Ziegler) במקרה את השיטה לייצור פוליאתילן. הפוליאתילן הוא אחד מסוגי הפלסטיק החשובים והתעשייה עושה בהם שימוש רב בעידן המודרני. מיריעות ניילון לאיטום ועד בקבוקי פלסטיק, צינורות השקיה, שקיות ועוד - הכל היום מיוצר מחומר הפלא פוליאתילן.

בשנת 1963 זכה ציגלר בפרס נובל על גילוייו בתחום של הפולימרים הכבדים. תרומת ההמצאה המקרית שלו תרמה מאד לתעשייה המודרנית והיא הובילה לפריצות דרך רבות ונוספות.


הנה סרטון על המצאת הפוליאתילן:

https://youtu.be/e0-swFI9-SQ


וכך יוצרים את הפוליאתילן:

https://youtu.be/4V1GYCqkJg0

אחת ההמצאות הישראליות המצליחות בעולם היא תרופת הקופקסון לטרשת נפוצה. זוהי תרופה שפותחה בישראל ונחשבת התרופה הישראלית המצליחה בכל הזמנים. היא מגלגלת בכל שנה כמה מיליארדי דולרים לחברת "טבע", מפתחת הקופקסון. התרופה אמנם אינה מרפאת את המחלה, אלא רק מעכבת אותה, אך היא משפרת את חייהם של חולים בכל רחבי העולם.

המדהים ביותר שהקופקסון פותחה על סמך מחקר שנערך במכון ויצמן בשנות ה-60, מחקר שבו חיפשו משהו הפוך. מה שהמדענים ביקשו למצוא במחקר ההוא היה דווקא חומר שיגרום לטרשת נפוצה. המחקר הזה, בתחום מדעי-רפואי שנקרא אימונולוגיה, ניסה לבדוק איך עובדת מערכת החיסון ולשם כך ניסו החוקרים, הפרופסורים מיכאל סלע ורות ארנון, לפתח את המחלה.

זה מה שנקרא "מחקר בסיסי" - מחקר מדעי שאינו למטרות מעשיות או לצורכי יישום, אלא לשם צבירת ידע מדעי והבנה של הדרך שבה פועל העולם. מה שיצא מהמחקר הבסיסי הזה, שלרוב אין בו תועלת מיידית או הכנסה כספית כלשהי, הוא אחד החיסונים הטובים והרווחיים בהיסטוריה של הרפואה.


הנה סיפורה של תרופת הקופקסון:

https://youtu.be/VIigdq4q88M?t=8s


סרטון לילדים על מחלת הטרשת הנפוצה:

https://youtu.be/PkVzXxp943c


הנה סיפורה של חולה בטרשת הנפוצה:

https://youtu.be/1kWbeDgR904?t=10s


והחולה המפורסמת ביותר, שגם מתה מהמחלה, הצ'לנית האגדית ז'קלין דה פרה:

https://youtu.be/ptsZHqB22sg

מחלת פרקינסון היא אחת ממחלות המוח הידועות והקשות הידועות לנו. זו מחלה ניוונית הפוגעת במערכת העצבים ומאופיינת בהפרעות מוטוריות שבראשן הרעידות, אותן רעידות הן שנתנו לה את שמה העברי שאיש לא משתמש בו, אך הוא אומר הכל: רטטת.

מעניין הסיפור על איך הגיע ג'יימס פרקינסון (James Parkinson) לתצפיותיו, שגילו ואבחנו, לראשונה, את המחלה שלימים תיקרא על שמו.

זה קרה ממש ברחוב. השנה היא 1817, כשפרקינסון שימש כרופא. האיש נהג לערוך הליכות ארוכות ברחובות לונדון, עירו. במהלך טיוליו היומיומיים, הוא שם לב לאנשים מסוימים שצעדו בצורה מאוד ייחודית - הם נטו להישען קדימה בזמן ההליכה, ידיהם רעדו גם כשהם עמדו במקום, והתנועה שלהם הייתה איטית ומוגבלת.

במקום להזמין אותם למרפאה שלו, ג'יימס בחר בגישה מעניינת - הוא עקב אחריהם ברחובות לונדון, בסודיות של סטוקרים, תוך שהוא מתעד את התנהגותם. דרך התצפיות הללו, הוא זיהה שישה אנשים שסבלו ממה שהוא כינה "שיתוק רועד" (Shaking Palsy). מה שמעניין הוא שהוא מעולם לא בדק אותם באופן רשמי - כל התובנות שלו הגיעו מהתצפיות הללו ברחוב.

הגישה הזו של פרקינסון - להיות מעין סטוקר מדעי ולהתבונן באנשים בסביבתם הטבעית במקום במרפאה - הייתה מאוד חדשנית לתקופתו. היא אפשרה לו לראות איך המחלה משפיעה על חיי היומיום של האנשים, ולא רק על הסימפטומים הרפואיים שלהם. זו הייתה דוגמה מוקדמת למה שהיום היינו מכנים מחקר אתנוגרפי בתחום הרפואה.

מעניין שלמרות שהתצפיות שלו היו מדויקות להפליא, לקח כמעט 60 שנה עד שהקהילה הרפואית התחילה להתייחס ברצינות לתיאור שלו את המחלה. רק כשהנוירולוג הצרפתי המפורסם ז'אן-מרטן שארקו (Jean-Martin Charcot) קרא למחלה על שמו של פרקינסון, היא התחילה לקבל את ההכרה המדעית שהגיעה לה.

קראו על הרטטת בתגית "מחלת פרקינסון".


הנה סיפורו של פרקינסון:

https://youtu.be/HMe2Xw4Vk-8?


המחלה, גורמיה, מאפייניה וכמה היא נפוצה (עברית):

https://youtu.be/6dvRVHQs9SQ


על סימנים וסימפטומים של פרקינסון, שיכולים להופיע עשרות שנים לפני שחולים בה (עברית):

https://youtu.be/y1ldOUE9l_w


תכנית על מחלת הפרקינסון (עברית):

https://youtu.be/4PiVYR58108?long=yes


והחוקר מהתגלית והאבחון של הפרקינסון:

https://youtu.be/YLeSNtt7-h4?long=yes

כשהתפרץ נגיף הקורונה התפתחו מיתוסים שונים לגבי תרופות עממיות שיכולות להבריא או לחסן כנגדו. אף אחת לא עבדה. אחת מהן הייתה תרופת הכינין (Quinine), המוכרת מהמאות הקודמות בתור תרופה מעולה למלריה.

על פי האגדה, התגלה הכינין בזכות האינדיאנים מהרי האנדים שבפרו. קרה המקרה ובצמאונו ומחוסר ברירה, שתה אינדיאני חולה במלריה מים מרים משלולית והחלים. הוא סיפר לחולים אחרים במלריה שטעם המים היה של קליפת עץ הצינכונה. כשחולים נוספים החלימו כך, התברר להם שממש במקרה נמצאה התרופה למחלה הקשה שבה לקו.

ספרדים מיסיונרים שמעו מהמקומיים על התרופה המסתורית. מלריה הייתה אחת המחלות הקשות בעולם של אותם ימים. המיסיונרים שלחו מקליפת עץ הצינכונה לחבריהם באירופה וחוקרים זיהו את החומר הפעיל בקליפה וכינו אותו כינין. כך הוא הפך לתרופה מעולה.

כדי לרכך את טעמו המר של הכינים, הבריטים פיתחו קוקטייל מיוחד שנקרא ג'ין וטוניק. קוקטייל הג'ין אנד טוניק עשה את העבודה כל כך טוב, עד שווינסטון צ'רצ' יל אמר עליו פעם שהוא הציל חיים של חיילים בריטים יותר מעל תרופה אחרת. כך יצא שמשקה שהומצא כדי להמתיק את המרירות של הכינין הפך למשקה בריטי סופר פופולרי בכל מקרה.

הפרואנים כל כך גאים בכינין, התרופה הטבעית שמצאו, עד ששילבו את עץ הצינכונה בדגל פרו. באימפריה הבריטית נתנו אותו כצרופה לחיילים הבריטים בארצות כמו הודו והם לגמו קוקטייל נהדר, שהוא גם תרופה.

וכך, במשך תקופה ארוכה שימש הכינין כתרופה היעילה ביותר כנגד מחלת המלריה. בהמשך, כשהטפיל פיתח עמידות לכינין, פותחה כנגדו תרכובת בשם "ארטמיסינין" מצמח הלענה. כיום, הטפיל מגלה סימני עמידות גם בפניה.


הנה המלריה והתולעת שגורמת אותה:

http://youtu.be/IrNL27eWKOI


סיפורו של קוקטייל הג'ין אנד טוניק, שהומצא כדי להמתיק את המרירות של הכינין:

https://youtu.be/P6_MHuHUMGE

הצמדן או הסקוץ' (Velcro) לא הומצא בסוכנות החלל, אלא מתוך התבוננות בצמח טבעי על כדור הארץ.

זה קורה בשנת 1948, כשהמדען השווייצרי ג'ורג' דה מסטרל מטייל עם כלבו. דה מסטרל מבחין שזרעים קוצניים של צמח בשם "לפה קוצנית" (Burdock plant), כמו נדבקים לפרוותו של הכלב ואף למכנסיו שלו. מדובר במנגנון הפצה של הצמח הזה, כלומר כך הוא מפיץ את זרעיו לכל עבר.

היכולת של הזרע להיצמד חזק כל כך לפרווה ולבדים סיקרנה את ג'ורג' דה-מסטרל. הוא בחן אותו במיקרוסקופ וראה ווים זעירים שמאפשרים לו להיצמד למשטחים כאלה. ואכן, הפרח של הלפה הקוצנית מוקף בעלעלים מעוקלים שמצמידים אותו לפרווה של בעלי חיים שעוברים לידו.

ההמשך הוא מרתק. דה מסטרל מבין שכך ניתן ליצור שיטת חיבור בין מרכיבים גמישים, כמו בדים ורצועות. בתהליך שנקרא מימיקרי, למידה מהטבע, הוא מפתח על פי העקרון של הצמדות זרעי הלפה הקוצנית את הסקוטש, באנגלית ה-Velcro, ששמו העברי "צמדן".

שימוש רב בצמדן נעשה בתחילה בחלליות, אך כיום הוא נמצא גם בשימוש צבאי, תעשייתי וביתי נרחב. תחשבו כמה פעמים שמעתם טת צליל הפתיחה שלו "פפפפפפת..."


כך למד דה מסטרל מהטבע ופיתח את הצמדן, או הסקוץ':

http://youtu.be/oqdsApay87k


הנה שיטת ההפצה הטבעית של זרעים שהפכה לאחד המוצרים השימושיים של נאס"א:

https://youtu.be/hitt-tCguLw


ההיסטוריה המופלאה של הסקוץ':

https://youtu.be/MI_OoIRqJ2Q


שימו לב כמה קשה לנתק את הזרעים הללו (ללא מילים):

https://youtu.be/ini4BaQcBRE


וכך עובד הוולקרו:

https://youtu.be/mgcIivxODH0

יתכן ושמעתם פעם את המושגים "התניה פבלובית" או "התניה קלאסית"? - מדובר במושגים פופולאריים שנוצרו כתוצאה מסדרת ניסויים מדעיים מפורסמים, שביצע לפני יותר מ-100 שנה המדען הרוסי איוון פבלוב.

את ניסוייו ערך פבלוב בכלבים ומכאן נולד מושג נוסף שנקשר בהם והוא "הכלב של פבלוב". מיהו אותו כלב ומיהם הכלבים שגילו אותו?

המעניין הוא שהמחקר המקורי של פבלוב עסק בכלל במערכת העיכול של הכלבים. הוא רצה לבחון כיצד מתפקדת מערכת העיכול של הכלבים אחרי שהם זוכים באוכל. במהלך הניסוי, בכל פעם שרצה להאכילם, קרא פבלוב לכלבים באמצעות צלצול של פעמון קטן. נדגיש שוב שהצלצול לא היה חלק מהניסוי אלא נועד למשוך את תשומת ליבם לאוכל המוגש להם.

אבל אז, כמעט במקרה, הבחין פבלוב שכל אימת שצלצל כדי "לבשר" לכלבים שהם עומדים לקבל אוכל, מריירים הכלבים (מזילים ריר). כך מהווה הריור שמקדים את הגשת האוכל, תגובה לפעולה שאינה חלק מהאכלה עצמה

פבלוב הבין שהוא עלה על תופעה מעניינת מאד שיכולה להיות לה משמעות מדעית נרחבת. בדרך כלשהי הכלבים "לומדים" לקשר בין פעולות שונות לבין האוכל. הם מגיבים לאוכל, הרבה לפני שהם מקבלים אותו. הוא קרא לזה "רפלקס מותנה", אך בהמשך זכתה התופעה לשם "התניה קלאסית".

המחקרים הללו של פבלוב הולידו את מחקרי הרפלקס המותנה. השפעתם והשפעת המחקרים שנולדו בעקבותיהם על המחקר המדעי היו עצומות. הם השפיעו על מחקרים בתחומי הפסיכולוגיה, הנוירוביולוגיה, החינוך ועוד.

בעתיד ידברו החוקרים על פבלוב בהקשר ל"גירוי ותגובה". גלי ההדף של התגלית שלו יגיעו לתחומים מעניינים, כמו המחקר החינוכי והאופן שבו יוצרים לומדות, תוכנות למידה לתלמידי בית הספר וכדומה. גם בעולם הרפואה משתמשים בידע הזה, כמו בהקשר של טיפולים בשיטת הביופידבק, שבה לומד המטופל לשלוט במדד רפואי בעייתי, על ידי המשוב המתקבל, או התגובה של המערכת.

כך הפכו אותו "ניסוייו של פבלוב" למדען מוכר ומצליח בעולם כולו. למעשה הוא היה לאחד מאנשי המדע המוכרים בעולם המדעי. הוא אף זכה בפרס נובל לרפואה, אם כי על מחקרים אחרים ולא על הניסויים המפורסמים של ההתניה הקלאסית.


הסבר על ההתנייה הפבלובית (עברית):

https://youtu.be/0og_dYoQVmI


סיפור הניסויים של פבלוב וההתנייה הקלאסית (מתורגם):

https://youtu.be/H6LEcM0E0io


הסבר באנגלית על ניסויי פאבלוב ותגובה פבלובית:

https://youtu.be/hhqumfpxuzI


איך ההתנייה הקלאסית נוגעת לבני אדם (מתורגם):

https://youtu.be/dgCvNSQ82Iw


עוד על הניסויים הללו:

https://youtu.be/qG2SwE_6uVM


ומצגת וידאו על ההתנייה הקלסית (עברית):

https://youtu.be/aMa2JPNopek

זה סיפור מדהים על רעל מסוכן שהפך תרופה ובמאה ה-21 לתכשיר קוסמטיקה שמזריקים למיליוני נשים וגם גברים כדי להחליק קמטים.

בוטוקס (Botox) הוא שם המסחרי של רעלן הבוטולינום (Botulinum Toxin), חלבון שמייצר את חיידקי הקלוסטרידיום בוטולינום (Clostridium botulinum).

בטבע, הרעלן הזה אחראי לבוטוליזם (Botulism), הרעלת מזון חמורה שיכולה לשתק שרירים ובמינונים גבוהים אף להיות קטלנית.

הרפואה האסתטית גילתה ממש במקרה (ראו בהמשך) שבמינון זעיר ומבוקר הבוטולינום יכול לעשות פלאים, במקום הנכון להפחתת קמטי פנים, מקומות בהם רעלן הבוטולינום נחשב מצד אחד בטוח לשימוש ובו בזמן יעיל ליישומים קוסמטיים.

כשמזריקים בוטוקס לשרירי פנים, הוא חוסם את שחרור האצטילכולין (Acetylcholine), מוליך עצבי שמפעיל שרירים. התוצאה: השריר נרגע ומפסיק להתכווץ.

הקמטים שנוצרים מתנועות חוזרות ונשנות, כמו הרמת גבות, קימוט המצח ועצימת עיניים, נעלמים כי שריר שאינו מתכווץ אינו מתקמט.

הבוטוקס פועל בעיקר על קמטי הבעה, כלומר קמטים שנוצרים מתנועה, ולא על קמטים סטטיים הנגרמים מאובדן הגמישות של העור. לכן הוא אפקטיבי במיוחד בשליש העליון של הפנים, בין הגבות, במצח ובפינות העיניים, אך פחות יעיל בקמטי הלחיים או הסנטר.

ההשפעה בכל מקרה אינה מיידית. היא מתפתחת בתוך 3 עד 7 ימים, מגיעה לשיאה אחרי כשבועיים ומתפוגגת לרוב תוך 3 עד 6 חודשים, עד שהגוף מפתח קצוות עצביים חדשים שמחדשים את הקשר עם השריר.


#איך הבוטוקס התגלה?
הגילוי הקוסמטי של הבוטוקס נולד בשוגג ב-1987, כשרופאת העיניים הקנדית ג'ין קאראת'רס (Jean Carruthers) הזריקה לאחת ממטופלותיה בוטוקס לטיפול בעווית עפעפיים בלתי רצונית (Blepharospasm). בשלב מסוים המטופלת התפרצה ואמרה לקאראת'רס שהיא לא הזריקה לה את המצח, וכשהאחרונה שאלה מדוע היא ענתה לה: "כשאת מזריקה לי שם, הקמטים נעלמים".

באותו ערב חזרה ג'ין הביתה ואמרה לבעלה, הדרמטולוג אלסטר קאראת'רס (Alastair Carruthers): "אני חושבת שיש לי משהו למטופלים שלך עם קמטי ההבעה". למחרת שכנעה ג'ין את המזכירה שלה להיות הנבדקת הראשונה לשימוש הקוסמטי בבוטולינום טוקסין.

לאחר מכן נכנסה ג'ין עצמה לניסוי, כשאלסטר הזריק לה כדי להוכיח שהתהליך בטוח ואפקטיבי. מכאן נולד אחד הציטוטים המפורסמים ברפואה הקוסמטית: "לא היו לי קמוטי מצח מאז 1987".

אותו מחקר ראשון על הבוטוקס החל ב-1987 ולא פורסם עד 1992. לקח לבני הזוג 5 שנים למצוא 18 מטופלים שהסכימו להשתתף. בהמשך, כשהציגו את ממצאיהם בכינוס האגודה האמריקאית לניתוחי עור (American Society for Dermatologic Surgery) ב-1991, אמרו להם קולגות מהתחום שזה "רעיון מטורף שלא יגיע לשום מקום".

ב-2002 אישר ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי) את הבוטוקס לשימוש קוסמטי. אלסטר קאראת'רס נפטר באוגוסט 2024 לאחר מחלה ממושכת. בימינו הזרקות בוטוקס הן מטיפולי האנטי-אייג'ינג הפופולריים ביותר בעולם.


הטיפול בבוטוקס:

https://youtu.be/UCLcnIlq8DM


יופי של בוטוקס (עברית):

https://youtu.be/RmLzrKBfg6M


על איסור הבוטוקס על צעירות (עברית):

https://youtu.be/S7U1RQzRL9A


בוטוקס מחליק קמטים גם לגברים (עברית):

https://youtu.be/G2xQH_NVUsE


וכך פועל רעלן הבוטולינום והבוטוקס:

https://youtu.be/78_ZAtHcsF0

זה קרה כשהחלו להשתמש במיקרוסקופ במאה ה-17. החוקר ההולנדי אנטוני ואן לוונהוק (Antonie van Leeuwenhoek), מי שלימים ייחשב לחלוץ המיקרוסקופיה, החל לחקור במרץ את פלאי הטבע במיקרוסקופ.

בעזרת המכשיר החדש, שהגדיל פי 3 בלבד, הוא גילה עולם ומלואו. משהבין שהסוד הוא בליטוש זכוכית לעדשות מגדילות, הוא התמסר לליטוש עדשות ורכש מיומנות רבה בכך. כך הוא שיפר את המיקרוסקופ עד לרמת הגדלה של פי 250 ויותר!

השיפורים שהכניס בעולם המיקרוסקופים היו עצומים. השינוי בסדרי הגודל שניתן לצפות בהם התגלה כדרמטי ואיפשר לו לראות התרחשויות שאיש לא שיער שמתקיימות בטבע. עולמות מופלאים של יצורים זעירים, שאיש לא חלם על קיומם, נגלו לעיניו במלוא קסמם.

חוקר שנשלח מהאגודה המלכותית של אנגליה, המוסד המדעי הנחשב בעולם באותה תקופה, לגלג בהתחלה על "הילד החוקר" מהעיר דלפט. אבל משראה את ממצאיו של הנער ביקש שישלח אליהם דו"חות. הדיווחים שלו היו ילדותיים אבל מרשימים והגאון הצעיר הפך בתוך שנים אחדות לחבר באגודה היוקרתית הזו למחקר.

למי שמעוניין להבין את גודל תגליתו של ואן לוונהוק נסביר שהוא היה הראשון בהיסטוריה שראה חיידקים ויצורים מיקרוסקופיים שזכו לשם מיקרואורגניזמים. מעל 99 אחוז מהיצורים החיים על פני כדור הארץ הם מיקרו-אורגניזמים.

הוא החל פרסם את תוצאות התצפיות שערך, על דבר קיומם של יצורים חד-תאיים, בעלי תא אחד בודד. מתאי זרע ועד תאי דם, לוונהוק תיאר ורשם רבים מהם וניסה להבין אותם.

ואן לוונהוק אמנם לא הבין את חשיבותם של היצורים הזעירים הללו ועד כמה גדולה עשויה להיות השפעתם על בעלי חיים גדולים כמו בני האדם, אבל תודות למחקריו תיכתב בהמשך התיאוריה של התא.

לחוקר פורץ הדרך הזה גם חייב העולם את התיעוד הראשון של החיידקים, שגילה לראשונה כשצפה בטיפת גשם. הוא התלהב מהיצורים הארוכים שראה וחיפש היכן הם מופיעים בנוסף. בטיפת רוק שהוציא משיניו הוא מצא הרבה יותר מהם וברוק של קבצנים שלא צחצחו שיניים כלל, הוא איתר המונים מהם.

כך תעד לוונהוק והביא לידיעת העולם את הבקטריות, אותם חיידקים זעירים, למוקד העניין של הביולוגים, שהמשיכו לחקור את החייידקים אחריו וגילו תגליות מדהימות ומשנות עולם, רפואה וחיים.


הנה סיפורו של אנטוני ואן לוונהוק:

https://youtu.be/mTzHxNMK0bU?t=14s


וחשיבות תגליתו של אנטוני ואן לוונהוק בתולדות מחקר התא (מתורגם):

https://youtu.be/4OpBylwH9DU?t=14s

לא רבים יודעים שהסוללה החשמלית הראשונה בהיסטוריה נוצרה מוויכוח מדעי בין שני מדענים באיטליה. האחד הוא הפרופסור לפיזיקה אלסנדרו וולטה (Alessandro Volta), שכבר מנעוריו התעניין בחשמל. השני הוא עמיתו המבריק לא פחות, לואיג'י גאלווני (Luigi Galvani).

זהו סופה של המאה ה-18 והלהיט החם במדע הוא החשמל. גאלווני טוען שהוא גילה "חשמל חייתי" כשצפה בצפרדעים מתות שרגליהן התכווצו כשנגע בהן במתכות שונות. וולטה קורא את התיאוריה שלו ומאמין שהחשמל הזה נוצר דווקא מהמגע שבין המתכות עצמן ולא מהרקמה החיה.

כדי להוכיח את טענתו, וולטה מייצר בשנת 1800 את מה שיכונה בתרגום חופשי "ערימת וולטה" (Voltaic Pile). הוא עורם לסירוגין דיסקיות של נחושת ואבץ, כשבין כל זוג הוא מניח פיסת בד ספוגה במי מלח.

כשהוא מחבר חוטים לקצות הערימה, וולטה מקבל זרם חשמלי. וזה לא סתם זרם - לראשונה בהיסטוריה מדובר בזרם חשמלי רציף ומתמשך. זאת בניגוד לפריקה החשמלית החד-פעמית שהצליחו עד אז החוקרים לייצר.

הניסויים הראשונים של וולטה כוללים את בדיקת החשמל על עצמו. הוא מחבר את הסוללה לאוזניו וחש צלילים. כשהוא נוגע בה בפיו, הוא חש טעם מתכתי.

וכך מחולל המדען האיטלקי אלסנדרו וולטה (Alessandro Volta) מהפכה בעולם החשמל. הוא מבין את מה שהעולם יבין מכאן - אלסנדרו וולטה יצר את הסוללה החשמלית הראשונה בהיסטוריה.

המכשיר שהוא המציא אז מכונה כיום "מגדל וולטה", או "עמוד וולטה", כי הוא נראה כמו מגדל קטן שבנוי מערימת פיסות מתכת בצורת מטבעות. המתקן הקטן הזה ישנה לנצח את ההבנה האנושית של אנרגיה חשמלית.

וולטה האיטלקי נלהב מתגליתו ומדביק בהתלהבות את סביבתו האקדמית. הוא קצת מקורב לשלטון הצרפתי בצפון איטליה ובשלב מסוים הוא מציג את המצאתו בפני הקיסר הצרפתי נפוליאון בונפרטה. נפוליאון כל כך מתרשם שהוא מורה לאנשיו להעניק לו מדליית זהב ולמנות אותו לסנאטור ובהמשך הוא גם הופך אותו לברון.

כי "המגדל של וולטה" לא רק מסיים את הוויכוח עם גאלווני, אלא גם פותח עידן חדש בפיזיקה. לראשונה בהיסטוריה יכולים מדענים לייצר חשמל בצורה מבוקרת ורציפה. זה גם יקדם את המדע, כי זה יאפשר, בין השאר, לחוקרים כמו האמפרי דייווי (Humphry Davy) לגלות יסודות כימיים חדשים באמצעות אלקטרוליזה.

היום, כשאנו מטעינים את הטלפון או מתניעים מכונית חשמלית, כולנו ממירים בלי לדעת אנרגיה כימית לאנרגיה חשמלית. בעצם אנו משתמשים בעקרון הבסיסי שגילה וולטה באותם ימים.

על שמו של וולטה והמגדל הקטן שלו נקראת יחידת המידה של המתח החשמלי, ה"וולט" (Volt). מהשרשור של המתכות ל"מגדל וולטה" נולד גם השם שניתן להמצאה, "בטריה" (Battery), או בעברית "סוללה".

כי כמו ששורת תותחים נקראת סוללת תותחים, כך גם שורת המרכיבים שיוצרים את הסוללה החשמלית קיבלה את השם "סוללה" (Battery).

וכך הובילה תרומתם של צפרדע אחת קטנה ושני מדענים גדולים להמצאה בלתי נתפסת בחשיבותה, שעתידה להיות לאבן דרך שממנה התפתחה כמעט כל הטכנולוגיה המודרנית של החשמל ואינספור המכשירים שמקיפים אותנו ומבוססים בדיוק עליה.


הנה סיפור הוויכוח שהוביל להמצאת הסוללה החשמלית (מתורגם):

https://youtu.be/9OVtk6G2TnQ


כך הומצאה הסוללה החשמלית:

https://youtu.be/DSyuE5OZB3M


הנה גילוי הסוללה (עברית):

https://youtu.be/wwfY2iL5Aro


תולדות המצאת הסוללה בידי וולטה:

https://youtu.be/4bUxdLtG8PI?long=yes


שחזור של מגדל וולטה:

https://youtu.be/VCKsiQXLlAc?long=yes

כולרה היא אחת המחלות הזיהומיות הקטלניות ביותר שפגעו באנושות ועד היום היא לא נעלמה מהעולם.

הגורם לה הוא חיידק בשם ויבריו כולרה (Vibrio cholerae) שחי במים מלוחים למחצה ומגיע אל גוף האדם דרך מים או מזון מזוהמים בצואה של נשאים. ברגע שהחיידק מגיע למעי הדק, הוא מפריש רעלן שמשבש לחלוטין את פעולת המעי.

הסימן הקלאסי של כולרה הוא שלשול מימי קיצוני שנראה כמו "מי אורז" בשל עכירותו הלבנבנה. חולה קשה יכול לאבד מגופו עד 20 ליטר נוזלים ביממה, מה שמוביל לייבוש מסכן חיים, ירידה חדה בלחץ הדם, התכווצויות שרירים ובמקרים קיצוניים גם למוות תוך שעות בודדות.

ללא טיפול, שיעור התמותה יכול להגיע ל-50 אחוז. עם טיפול, הוא צונח לפחות מ-1 אחוז, ולרוב מדובר בפתרון פשוט להפליא: שתיית תמיסת מלחים ונוזלים.

סיפור מפורסם בתולדות הרפואה מתחיל בשנת 1854, עת פרצה מגפת כולרה קשה בלונדון. הרופא הבריטי ג'ון סנו (John Snow) מיפה את הנדבקים וגילה שכולם שתו ממשאבת מים אחת ברחוב ברוד סטריט (Broad Street). הוא שכנע את פקידי העיר להסיר את ידית המשאבה, המגפה נפסקה ועמה נולדה האפידמיולוגיה המודרנית. מה שמשעשע במיוחד הוא שגם אחרי שסנו הוכיח שיש הגיון זיהומי במחלה, המשיכו רוב עמיתיו להאמין שמחלות מגיעות מ"אוויר רע".

עוד מעניין שהקרדיט לגילוי החיידק ניתן בדרך כלל לרוברט קוך (Robert Koch) הגרמני שזיהה אותו ב-1883. אבל כבר ב-1854, כמעט 30 שנה לפני קוך, תיאר אותו האיטלקי פיליפו פאצ'יני (Filippo Pacini) שלא זכה לכל הכרה בימי חייו.

שבע מגפות כולרה עולמיות פקדו את האנושות מאז 1817. ששת הראשונות פרצו מדלתת נהר הגנגס שבהודו. המגפה השביעית, שפרצה ב-1961 מאינדונזיה, נמשכת עד ימינו. בכל שנה נרשמים בעולם בין 1.3 ל-4 מיליון חולים, כשבין 21,000 ל-143,000 מהם מתים, בעיקר באפריקה שמדרום לסהרה, בדרום אסיה ובחלקים מאמריקה הלטינית.

לחסן מפני כולרה ניתן באמצעות חיסון פומי (חיסון שנלקח דרך הפה, בשתייה או בכדורים), בשתי מנות וברווח של 7 עד 14 יום.


הנה הכולרה וכיצד למנוע אותה:

https://youtu.be/jG1VNSCsP5Q


על ג'ון סנואו שהבין את הכולרה (עברית):

https://youtu.be/zI7r-62HWaM


כך מתפשטת הכולרה:

https://youtu.be/cvMN_YjDiCI

נשיא. פעיל ציבור. מדען. סדר ההגדרות לא חשוב כי כאן נספר לכם על איש שעשה את כל הדברים הללו באותה מידה של רצינות ולא מעט למען עמו ישראל.

ד"ר חיים ויצמן היה כימאי יהודי-בריטי מוכשר ומפורסם. לימים מי שעתיד להיבחר ולהיות הנשיא הראשון של מדינת ישראל, הוא ללא ספק מאבות הציונות ומהחשובים בתורים והאחראים לקום המדינה היהודית.

סיפורו של ויצמן מתחיל ברוסיה הלבנה, בה הוא נולד ב-1874. הוא למד פה ושם, עד להשלמת הדוקטורט שלו בשווייץ. בתחילת המאה ה-20 משתקע הכימאי הצעיר בעיר הבריטית מנצ'סטר ומתחיל לבצע מחקרים בכימיה.

ויצמן מתגלה די מהר כמדען מצליח. לזכותו עתידים להצטבר עם הזמן מעל 100 פטנטים. יהיו גם שלל תגליות מדעיות שייקשרו בשמו, אבל החשובה שבהן הפכה אותו לכוכב של ממש.

כי חוקר הכימיה היהודי ויצמן ידוע כאחד מחלוצי הביוטכנולוגיה המודרנית. במיוחד מסייעת לקריירה שלו שיטה שפיתח, להפקת אצטון מחומרים צמחיים, באמצעות שימוש בחיידקים. בהמצאה זו הוא עתיד לסייע משמעותית לניצחון של אימפריה.

למעשה, ההמצאה הזו נולדה במקרה. כמו רבים מהכימאים בתקופתו, ויצמן ניסה גם הוא בשלב מסוים בקריירה שלו לייצר גומי סינתטי. בניסוייו הוא השתמש בחיידקים מתסיסי סוכר כדי להפיק את האיזו-אמיל אלכוהול, אחד המרכיבים הנחוצים לגומי סינטטי. אבל בשלב מסוים הכימאי היהודי גילה שהחיידקים שלו מפיקים דווקא כמויות גדולות של כוהל בוטילי ואצטון.

זה לא היה מה שהוא חיפש ולכן הוא זנח וכמעט שכח את העניין. אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בריטניה נזקקה בדחיפות לאצטון, אחד המרכיבים המשמעותיים בייצור קוֹרְדִיט (cordite) - תערובת הבעירה שמתחילה באותם ימים להחליף את אבק השריפה ההכרחי עד אז לירי תותחים.

מי שסיפקה לאנגליה עד אז את החומרים לייצור אציטון הייתה האויבת במלחמה הנוכחית - גרמניה. כשסיפק ויצמן אציטון לאנגליה ועוד בחינם, הוא פתר את בעיית ייצור הקרדיט לאימפריה כולה ותרם תרומה משמעותית לניצחון במלחמה כולה.

בזכות הישגיו המדעיים ובראשם ההתגייסות באספקת האצטון, העריכה ממשלת בריטניה את ויצמן מאוד. תגליתו, שאיפשרה לאימפריה הבריטית לייצר את האצטון החיוני וסייעה לה לנצח במלחמת העולם הראשונה, הקנתה לו יוקרה עצומה גם במסדרונות הפוליטיים שלה.

וכך, את הכבוד הרב שרחשה לו המנהיגות הבריטית וקשריו הרבים איתה, הצליח ויצמן לתעל בתבונה, לכיוון הפוליטי של תרומה למפעל הציוני.

ביחד עם אהרון אהרונסון, עוד מדען יהודי ומרגל מוערך על ידי הבריטים, ויצמן היה לאחד משני האחראים החשובים ביותר להבטחה הבריטית שנקראה "הצהרת בלפור".

היה זה בסך הכל מכתב קצר, ששלח בשנת 1917 שר החוץ הבריטי, ארתור ג'יימס בלפור, לנשיא ההסתדרות הציונית בבריטניה, הלורד ליונל רוטשילד. אבל המכתב הזה חולל תפנית והביא להתקדמות עצומה במאבק הציוני למדינה. במכתב הכירה אימפריה בינלאומית, לראשונה בהיסטוריה, בזכותם של היהודים על ארץ ישראל. ההצהרה של בלפור היוותה את הניצוץ הראשון של תמיכה רשמית בחלום המדינה היהודית. היא שהפכה את חלום הקמתה של מדינה כזו קרוב מאי-פעם.

תרומתו של ד"ר חיים ויצמן להצהרת בלפור והלחץ והשתדלנות הפוליטיים העצומים שלו נשאו פרי גם הלאה והובילו את האימפריה הבריטית לתמיכה מודרגת במפעל הציוני, גם אם הייתה נתונה ללא מעט נסיגות. מנהיגים בריטים התחלפו והיה שהגיעו ימים קשים לציונות, אבל ויצמן תמיד המשיך ברקע לפעול מאחורי הקלעים לריכוך עמדות המתנגדים לציונות ולהגשמת החלום.

לא רק הצהרת בלפור אלא כל פעילותו הציונית העצומה, הם שהובילו את המדען היהודי בריטי להפוך לימים, לנשיא הראשון של מדינת ישראל.


על חייו של חיים ויצמן (עברית):

https://youtu.be/pcqfUJJ-cPw


סיפורו של חיים וויצמן (עברית):

https://youtu.be/C8zOj6WaqYI


הבית שלו בעיר רחובות (עברית):

https://youtu.be/Hy0m_jYeSms


סיפורה של הצהרת בלפור, שהוצאה בזכותו (עברית):

http://youtu.be/OYDgWJqqtY8?t=7m18s&end=11m01s


מצגת וידאו על חיים ויצמן (עברית):

https://youtu.be/gYy9KYJyksU


ותכנית חינוכית בעברית על חיים וייצמן (עברית):

https://youtu.be/WGIXfvN8MNA?long=yes

בשנת 1664-5 תקפה את לונדון מגפה איומה והיא הפכה לעיר רפאים. הרחובות שהיו עמוסים בקולות ובחיים התרוקנו. החנויות ננעלו והפעמונים צלצלו בלי הרף, כשעגלות עמוסות גופות עוברות בלילה עם הקריאה החוזרת: "הוציאו החוצה את המתים שלכם!".

זו הייתה המגפה הגדולה של לונדון (The Great Plague of London), המגפה האחרונה והקשה ביותר של מחלת הדבר הבובוני (Bubonic Plague) שפקדה את אנגליה. תוך זנה וחצי בלבד הושמדה כרבע מאוכלוסיית העיר.

המחלה הגיעה מהולנד. בשנים 1663 עד 1664 הייתה העיר אמסטרדם (Amsterdam) שרויה במגפה קשה ואוניות סחר שהביאו בלות כותנה ממנה הגיעו לנמל של לונדון עם משלוח נוסף ולא רצוי במטענן: פרעושים נגועים.

הראשונים למות היו תושבי השכונה הענייה סנט ג'ילס (St. Giles-in-the-Fields) שמחוץ לחומות העיר. בתחילה נראה היה שמדובר בכמה עשרות מקרים, אבל עם בוא הקיץ החם האש הלכה וגברה. בשיאה, בשבוע שבין ה-19 ל-26 בספטמבר 1665, מתו תוך שבוע ימים 7,165 איש ואישה וילדים.

הגורם היה חיידק בשם Yersinia pestis, שהגיע לאדם דרך עקיצת פרעוש שחי על חולדות שחורות. המחלה התבטאה ב-3 צורות עיקריות: הבובונית (Bubonic) עם נפיחויות כואבות בבלוטות הלימפה, הריאתית (Pneumonic) שהתפשטה בשיעול ובנשימה והדמית (Septicaemic) שפגעה ישירות בדם. אם בראשונה עוד היה סיכוי לחולה, בשתי האחרונות כמעט ולא היה סיכוי לשרוד.

עם כל כך מעט ידע ורפואה פרימיטיבית שעמדה לרשותם, לתושבי לונדון של המאה ה-17 לא היה הרבה סיכוי לנצח כזה אויב חסר רחמים.

אנשי הרפואה של התקופה לא הבינו את מנגנון ההדבקה. הם האמינו ב"אוויר רע" כגורם המחלה, שרפו מדורות ברחובות לטיהור האוויר ועודדו ילדים לעשן טבק כמניעה. כלבים וחתולים הואשמו בהפצת המגפה ונהרגו, ועיריית לונדון חיסלה למעלה מ-4,000 כלבים. באירוניה טרגית של ממש, חיסול החתולים והכלבים רק הגביר את מספר החולדות בעיר.

המלך צ'ארלס השני (King Charles II) ברח מלונדון ביולי 1665 עם כל חצרו, תחילה לארמונו בסאליסברי (Salisbury). כאשר המגפה הגיעה גם לשם, הוא המשיך באוקטובר לאוקספורד (Oxford).

הפרלמנט (Parliament) התכנס אף הוא באוקספורד. בתים שבהם אובחנה מגפה סומנו בצלב אדום ובכיתוב "אלוהים, רחם עלינו" ("Lord Have Mercy Upon Us"), ונסגרו מבחוץ, כשכל בני המשפחה, חולים וגם הבריאים כאחד, ננעלו בפנים.

שמואל פיפס (Samuel Pepys), פקיד ממשלתי ומנהל ימי שנשאר בלונדון לאורך רוב ימי המגפה ותיעד אותה ביומנו, כתב ב-7 ביוני 1665 על חרדתו כשראה לראשונה צלבים אדומים על דלתות ב"דרורי ליין". תגובתו הייתה לקנות מיד טבק לגלגול כדי להריח ולמצוץ. הוא האמין בתמימות שריח הטבק יגן עליו מהמחלה.

פיפס שרד ואנחנו יודעים זאת כי הוא המשיך לכתוב. הוא היה מהמעטים שנשארו: רוב העשירים, הרופאים, הסוחרים ואנשי המשפט ברחו. בסוף 1665 כתב פיפס ביומנו שמעולם לא חי בשמחה כה גדולה כמו אותה שנה, למרות הכול.

פיפס דם ציין ביומנו שהוא חשש ברצינות שפאות שיער אופנתיות עלולות לצאת מהאופנה בשל המגפה, מאחר שאנשים חששו שהשיער עשוי להגיע מקורבנות המגפה.

בחורף 1665 המגפה החלה לדעוך, עם הקור שהרג את הפרעושים. בפברואר 1666 חזר המלך לעיר. שנה אחר כך, בספטמבר 1666, פרצה השריפה הגדולה (The Great Fire of London) ששרפה שטח ענקי במרכז העיר. מיתוס אהוב טוען שהאש סיימה את המגפה בכך שהרגה את החולדות, אך ההיסטוריה מפריכה אותו: המגפה כבר הייתה בדעיכה לפני שהאש פרצה, האש לא הגיעה לשכונות שנפגעו קשה כמו Whitechapel ו-Southwark, ולמעשה המגפה לא עברה מן העולם סופית עד 1679.

הנפגעים הרשמיים במגפה שהחריבה את לונדון הגיעו ל-68,596 אך ההיסטוריונים מאמינים שהמספר האמיתי עלה על 100,000, מתוך אוכלוסייה של כ-460,000 איש. שכונות עניות כמו Stepney, Shoreditch ו-Cripplegate נחרבו. השתנתה הדמוגרפיה של העיר, כלומר הרכב האוכלוסיה שלה. המשק נפגע קשות ורבים שברחו מלונדון לא חזרו.

פרט מדעי מעניין מספר שכשאוניברסיטת קיימברידג' (Cambridge) נסגרה בגלל המגפה, נאלץ סטודנט צעיר בשם אייזק ניוטון (Isaac Newton), שסיים זה עתה תואר ראשון, לחזור לחווה המשפחתית ב-Woolsthorpe שבלינקולנשייר (Lincolnshire).

באותן שנות בידוד 1665 עד 1666 , שנים המכונות "שנת הפלא" (Annus Mirabilis), הניח ניוטון את היסודות לתורת הכבידה, חקר אופטיקה בניסויי פריזמה ועיצב את הבסיס למה שיהפוך לחשבון הדיפרנציאלי. בשבילו הפכו שנות אחת המגפות ההרסניות בהיסטוריה ושנים הרות האסון בתולדות העיר, לשנות היצירה הפוריות ביותר.


הנה קיצור סיפורה של מגפת לונדון הגדולה:

https://youtu.be/LMRTo7diFaU


קצרצר על המגפה הגדולה של לונדון (מסך מלא):

https://youtu.be/tVETe-IlB8k


המגפה הזו די החריבה את לונדון:

https://youtu.be/1F6m98rlgGk


וסרט תיעודי על המגפה שתקפה את בירת האימפריה:

https://youtu.be/IwB1ha70dRA?long=yes

מהי ההיסטוריה של הזכוכית?


ההיסטוריה של הזכוכית (Glass) היא עניין של אלפי שנים. קשה אולי להאמין שמה שהיום ברור מאליו, בצורת חלונות שקופים בבתי המגורים, לא היה פעם ובהמשך היה רק נחלתם של העשירים ביותר. שלא לדבר על מסכי הזכוכית והמגע בטלפון הנייד ובטלוויזיה המודרניים שלנו.

ככל הידוע, השימוש הראשון בזכוכית היה מחומר טבעי, אובסידיאן. זה היה סוג של זכוכית געשית ששימשה בתקופת האבן לייצור של סכינים, כלי נשק חדים וראשי חיצים.

מכאן החל ייצור מלאכותי של זכוכית בתקופה של כ-3,000-4,000 שנה לפני הספירה, כשאפר משריפת זרעים התחבר לחול בטמפרטורות גבוהות ויצר זכוכית סיליקטית.

אף שחוקרים מסוימים סבורים שמקור הזכוכית הוא באזור ארם נהריים ושאברהם אבינו היה אמן זכוכית שהיגר מאור כשדים לחרן, מקום שיהיה לו קל לייצר אותה, הדעה הרווחת היא שהראשונים שממש ייצרו זכוכית היו פיניקים מאזור צור וצידון בלבנון של ימינו.

ככל הנראה היו אלה אנשים שנחתו על חוף ים כלשהו והדליקו מדורה, הקיפו אותה בגושי נֶתֶר שהיו במטענם, כדי שהאש לא תתפשט. אבל הנתר, שהוא סוג של מֶלָח, ניתך מחום האש, התערבב עם החול והם גילו שנוצרה לפניהם זכוכית.

משגילה האדם את הדרך בה ניתן לייצר זכוכית נולדו בעלי מלאכה שעשו זאת, עם כבשן לוהט שבנו לשם כך. אך מכיוון שהיה קשה לייצר אותה, הזכוכית הייתה יקרה מאוד בעת העתיקה. לכן עשו ממנה בעיקר כלי זכוכית, אגרטלים וחרוזים לתכשיטים.

בסביבות שנת 300 לפני הספירה התחילו לייצר במצרים כלי זכוכית בתבניות. הזכוכית של אותם ימים היא אטומה למחצה או צבעונית, אך לא שקופה.

במאה ה-1 לספירה, הרומאים הם הראשונים שמצליחים לייצר זכוכית שקופה יחסית. טכניקה מיוחדת שהם מגלים עושה שימוש בחול נקי במיוחד ותוספת של חומרים מיוחדים כמו סודה לתערובת. הם משכללים את טכניקת ניפוח הזכוכית והיא הופכת את ייצור הזכוכית לפשוט ומהיר הרבה יותר.

במקום לעטוף זכוכית מותכת סביב תבנית, אמני רומא ניפחו אוויר לתוך הזכוכית ויצרו ממנה בועה, שאותה ניתן לעצב לצורות שונות ולכלים מגוונים. כך הפכה הזכוכית לנפוצה יותר באימפריה הרומית, ושימשה לייצור כלי קיבול גדולים ואף גביעים לאירועים חשובים.

לאחר נפילת האימפריה הרומית, המשיכו מרכזי ייצור הזכוכית לפעול ברחבי אירופה. איטליה ושוודיה היו ידועים אז והתפרסמו בעיצובים הייחודיים שלהן. גילדות של זגגים שמרו בקנאות על סודות המקצוע והעבירו את הידע מדור לדור. במיוחד בלטה אז תעשיית הזכוכית האמנותית המעולה של ונציה.

ואגב ונציה, בסוף המאה ה-13 מוציאה רפובליקת ונציה הוראה להעביר את כל יצרני הזכוכית לאי מוראנו (Murano) הקטן שבלגונה שלה, הלגונה הוונציאנית. המטרה היא למנוע שריפות בעיר ונציה שבנויה כולה מעץ. אבל זה נעשה גם כדי לשמור את סודות ייצור הזכוכית המצוינת שלה בגבולות שניתן לפקח עליהם. יצרני זכוכית שניסו לברוח מהאי ולמכור את הסודות לזרים נענשו אז בחומרה, לפי מקורות היסטוריים גם במוות. עד היום ידועה מוראנו בזכוכית האמנותית שלה.

במאה ה-16 הפכה בוהמיה (אזור צ'כיה של היום ומסביבה) למרכז חשוב של ייצור זכוכית. אך אמני בוהמיה העדיפו לא לחקות את העדינות השבירה של הזכוכית הוונציאנית ויצרו כלים כבדי משקל ומעוטרים בשפע של קישוטים ועיטורים. בצרפת מקימים באותה תקופה את בית החרושת "סן גובן", ממפעלי הזכוכית הגדולים בעולם.

במאה ה-17, מפותחת שיטת ייצור חדשנית של זכוכית באמצעות גליל. שיטה זו אפשרה לייצר לוחות זכוכית גדולים יותר ושקופים יותר. הם היו יקרים, אבל העשירים יכולים היו סוף סוף ליהנות מחלונות גדולים ושקופים בטירות ובבתי המידות שלהם.

אנשים רגילים המשיכו לצערם לטבול בדים או ניירות פרגמנט בשמן ולסגור על החלונות, כך שקרני האור ייכנסו ויאירו מעט את בתיהם.

במאה ה-19 מתפתחת הטכנולוגיה ומתחילים לבנות מכונות משוכללות יותר. הכימיה והמהפכה התעשייתית מובילים לשיפורים משמעותיים בייצור הזכוכית.

המצאת תהליך הזכוכית הצפה בשנות ה-50 של המאה ה-20 הביאה לייצור המוני של זכוכית שקופה וזולה יחסית, כמו שאנו מכירים היום. מכאן הולך ומתרחב השימוש בזכוכית כחומר עיקרי ליצירת המעטפת של בנייני משרדים ובמיוחד למעטפת של גורדי שחקים.

כיום, קשה לדמיין את חיינו ללא זכוכית. מכלי אוכל ושתייה, דרך חלונות, מראות ותאורה ועד לטלוויזיות, סמארטפונים, כלי רכב וחלליות - היא משמשת אותנו למגוון רחב של מטרות. השימוש בזכוכית ממשיך להתפתח ולהתרחב והיא ממלאת תפקיד חיוני אף יותר בקידמה הטכנולוגית מבוססת המסכים של המאה ה-21.


הנה ההיסטוריה של הזכוכית:

https://youtu.be/FoE2g_dhr2E


כך ייצרו את הזכוכית בימי קדם ובימינו:

https://youtu.be/1VrdUYbHvyo


זכוכית עשו כבר אז, מהחול שאספו בחופי ים:

https://youtu.be/-UYLyEhS4V4


תעשיית הזכוכית של ימינו היא מתוחכמת הרבה יותר ומבוססת מכונות:

https://youtu.be/EtvdquC90vc


ייצור זכוכית דקה במיוחד למסכי טלוויזיה מודרניים:

https://youtu.be/fTytNLJ25RU


וייצור של לוחות זכוכית:

https://youtu.be/-rKAcjXafYc?long=yes

פיתוח החיסון נגד אבעבועות שחורות (Smallpox) הוא סיפור של תגלית אקראית, שכולו דוגמה לתושיה ולאומץ של רופא חוקר שגילה דבר במקרה וזיהה בו את התרופה למחלה איומה ומדבקת, שקטלה במהלך הדורות מאות מיליוני בני אדם.

זה סיפורו של רופא כפרי בריטי בשם אדוארד ג'נר (Edward Jenner). הוא הבחין בתופעה מעניינת, שלא נראתה לו סתמית. הוא שם לב שנערות שעבדו בחליבת פרות, היו נדבקות לפעמים באבעבועות הפרות, מחלת עור קלה יחסית שאינה מסכנת חיים. אבל מה שמשך את תשומת ליבו הייתה העובדה שאותן הנערות שנדבקו באבעבועות הפרות, לא נדבקו באבעבועות שחורות. זאת על אף שמגפת האבעבועות שחורות פגעה בהרבה אנשים בסביבתן.

ג'נר חקר את התופעה במשך יותר מעשרים שנה. התעוזה והבטחון שלו בשיטה המדעית הביאו אותו במהלך המחקר לניסוי נועז מאין כמותו. הוא הדביק את בנו בגרסה קלה של אבעבועות הפרות ולאחר כמה חודשים הזריק לו את נגיף האבעבועות השחורות. לשמחתו הרבה, ג'נר אימת את עמידותו של הילד בפני המחלה. הוא המשיך ובדק את השיטה וחיסן עוד מספר ילדים נגד אבעבועות שחורות.

התגלית שהוא גילה והוכיח בניסוייו היא שלאחר ההידבקות באבעבועות הפרות, הגוף מחוסן גם כנגד אבעבועות הפרות, אבל גם כנגד אבעבועות שחורות, מחלה קשה הרבה יותר ומסכנת חיים של ממש.

ג'נר הוכיח שזה נובע מכך שהנגיף שגורם לאבעבועות הפרות הוא מאותה המשפחה של הנגיף שגורם לאבעבועות שחורות. כך התגבר החיסון הצולב שגילה ג'נר על אחת המחלות האיומות בתולדות האנושות.

הרופא והחוקר החכם הזה הבין עתה שלאחר דורות רבים של קטל מהמחלה האיומה בהיסטוריה, יש בידיו סוף סוף את הנשק הרפואי שיחסל אותה. יש לו חיסון מוכח ויעיל נגד אבעבועות שחורות.

אבל למעשה פיצח ג'נר משהו הרבה יותר גדול. הוא גילה את הזיכרון החיסוני של הגוף והניח את הבסיס המדעי לעולם החיסונים כולו. הוא היה החלוץ של מדע האימונולוגיה.

בשנת 1979, לאחר מספר שנים שבהם לא התגלה אף מקרה של אבעבועות שחורות, הכריז ארגון הבריאות העולמי על כך שמחלת האבעבועות שחורות נעלמה סופית מהעולם. כך הפכה האבעבועות שחורות להיות המחלה המדבקת הראשונה בהיסטוריה שהוכחדה לחלוטין. המדהים הוא שלא מדענים רבי-ידע ועתירי זמן ותקציבי מחקר עשו זאת. זה היה רופא כפרי, איש סקרן וערני שחיסל את המחלה הנוראה והקטלנית בהיסטוריה לתמיד.

ההישג הרפואי של ג'נר הוא ייחודי בהיסטוריה, כי אבעבועות שחורות היא המגפה היחידה שהאדם הצליח למגר לחלוטין. עם כל השאר אנו ממשיכים לחיות, גם אם אינן מהוות איום על חיינו ומקווים שלא יצוץ זן חדש ועמיד בעתיד.


הנה סיפור הגילוי של החיסון נגד אבעבועות שחורות:

https://youtu.be/qRhKe9yLhPM


כך גילה ג'נר את מה שיהיה החיסון הראשון בהיסטוריה (מתורגם):

https://youtu.be/rb7TVW77ZCs


סיפורו של ג'נר, שלא רק גילה את החיסון לוירוס אלא היה החלוץ בחיסונים המדעיים:

https://youtu.be/E_PKQ_M7AtU


על התגלית המופלאה שסימנה את עולם החיסונים:

http://youtu.be/jJwGNPRmyTI


על המגפה של אבעבועות שחורות (עברית):

https://youtu.be/hTGdetPBhho


והחיסון נגד האבעבועות השחורות (מתורגם):

http://youtu.be/yqUFy-t4MlQ?t=6s

זה החל כשלואי פסטר (Louis Pasteur) זיהה את חיידקי הכולרה כגורם למחלה האיומה. במטרה ליצור חיסון נגד מחלת הכולרה של העופות הוא התכוון להזריק לעופות חיידקי כולרה אלימים.

אבל העוזר שלו שגה ולקח בטעות תרבית ישָנה. מתרבית לא טריה זו הזריק העוזר לעופות חיידקי כולרה חלשים, שאיבדו את כוחם האלים.

פסטר הבחין בכך ובמקום לכעוס הוא פשוט ביקש מהעוזר להזריק שוב את החיידקים הנכונים. העוזר הזריק גם לאלה שלהם הזריק את החיסון הישן וגם לעופות נוספים.

זמן מה עבר ולואי פסטר שם לב לתופעה מעניינת - העופות שקיבלו את החיידקים המוחלשים לא מתו מחיידקי הכולרה האלימים שהוזרקו להם. לעומתם, העופות שקיבלו רק חיידקים אלימים מתו.

פסטר הסיק מכך שחיסון באמצעות חיידקים מוחלשים הוא דרך מצוינת למנוע את המחלה הקטלנית. כך הוא גם פתח פתח לחיפוש מדעי אחרי חיסונים דומים למחלות אחרות.

מאז עובדים כך חיסונים רבים. הגוף שמקבל נגיף מוחלש, מפתח נוגדנים שנקראים "תאי זיכרון". אלה מקנים לגוף את הזיכרון החיסוני שמאפשר לו לעמוד בעתיד בפני הנגיף הרגיל, אם וכאשר הוא תוקף אותו.


הנה גילוי החיסון למחלת הכולרה:

https://youtu.be/qRhKe9yLhPM


החיסון הראשון שנותן פסטר לכבשים, כדי לבדוק אם הוא מציל אותם:

http://youtu.be/-1Y9XCpkHsc?t=14s


מדוע החיסון נגד כולרה כה חשוב?

https://youtu.be/yJ12nhvI3h4


על ג'ון סנואו וריפוי מחלת הכולרה (עברית):

https://youtu.be/zI7r-62HWaM


וסרטון שמסביר איך למנוע כולרה:

http://youtu.be/jG1VNSCsP5Q