שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה תרמו תוכנת הייפרקארד ושפת הייפרטוק לעולם?
כשיצא מחשב המקינטוש, בשנות ה-80, הוכנסה לחבילת התוכנה המצורפת לו בין השאר תוכנה חביבה אחת, חינמית ולא ידועה, שכמעט ושינתה את העולם. קראו לה "הייפרקארד" (Hypercard) והיא הייתה תוכנה לבניית תוכנות מידע, לומדות לחינוך והדרכה ובסיסי נתונים שימושיים. היא הייתה מהפכה בהרגלי התכנות ומה שמפתיע שכמעט ולא השתמשו בה ילדים, קהל היעד העיקרי בשנים אלה לשפות תכנות מסוגה. מי שעשו בה שימוש הם דווקא מבוגרים ואנשי מקצוע משלל מקצועות ותחומי עיסוק.
הייפרקארד הציעה סביבה נוחה לפיתוח תוכנה באמצעות אובייקטים. הדימוי היה של כרטיסים, קארדס, כשכל מסך הוא כרטיס. אם רצית לבנות מערכת מידע של תקופות היסטוריות, יכולת לקבוע רקע (BackGround) אחיד, בעוד שהכרטיסים השתנו בו - כל תקופה והכרטיס שלה. אם אובייקט מוקם ברקע, הוא הופיע אוטומטית ותפקד בכל הכרטיסים. אובייקטים שמוקמו בכרטיס מסוים - הופיעו ופעלו רק בו. כל תוכנה של הייפרקארד נקראה "Stack", חבילה או אוסף של כרטיסים. בחבילה כזו יכולים היו להיות כמה רקעים שרציתם ובכל רקע יכולים המפתחים להציב כמה כרטיסים שירצו.
זה היה חדשני ועובד. עשרות אלפי מורים ואנשי מידע יצרו בצורה קלה ומהירה תוכנות שעבדו טוב ומהר. במקום קומפילציה, הייפרקארד עשתה המרה של הקוד מ-HyperTalk, שפת התכנות שלה, לשפת מכונה. הייפרקארד הייתה שפת סקריפט שאפשרה לדברים לעבוד מיד. איטית מעט יותר - אבל עובדת היטב!
הייפרקארד נקלטה במהירות שלא תאומן בשוק החינוך האמריקאי. במערכת החינוך של ארצות הברית באותה תקופה היו אחוזים גבוהים של מחשבי מקינטוש - יותר מכל מערכת הפעלה אחרת. כך הפכה HyperCard לתוכנה שאלפי משתמשים רגילים יצרו בה מערכי לימוד ללא צורך בתכנות.
מפתח הייפרקארד היה ביל אטקינסון, איש חברת Apple וצלם. אבל "אפל" לא הבינה את הפוטנציאל של הייפרקארד והיא הפסיקה בשלב מסוים את הפצת ופיתוח התוכנה. זה עורר זעם רב של המשתמשים והמפתחים, אבל אפל עמדה בסירובה להמשיך ולתמוך במהפכה שהיא יזמה והתקדמה הלאה.
הייפרקרד אולי מתה אבל רוחה ממשיכה להתקיים עד היום. כשיצר טים ברנרס לי את האינטרנט הוא הושפע מאד מתוכנת הייפרקארד, מה שגרם לכך שרעיונות שונים בה עברו אל רשת האינטרנט שתכנן. כך גם עולם ה-CD ROM שהושפע ממנה מאד, עולם הוויקי שאחראי בין השאר לאנציקלופדיית הויקיפדיה, עולם הלומדות, כלומר התוכנות החינוכיות ועוד ועוד. מפתחים ויזמים אינספור סיפרו במהלך השנים שהייפרקרד היה אחד הכלים שהכי השפיעו על האופן שבו הם תפסו והתחברו לעולם המידע והמחשבים.
במקביל, ניסו חברות שונות לפתח סביבות שונות שימשיכו את הרעיונות של התוכנה שהקדימה באופן מסוים את זמנה. גם כיום מפעילה חברה סקוטית סביבת פיתוח מאד דומה ואיכותית, הנקראת Livecode. היא מאפשרת פיתוח מבוסס אובייקטים, בשפת תכנות הדומה לשפה האנושית ועם כלים אינטואיטיביים במיוחד. בין השאר היא מאפשרת ליצור תוכנות ואפליקציות לכל סביבות הפיתוח, בקוד אחד.
הנה תוכנת הייפרקארד:
https://youtu.be/tx_WCIAM4bA
היה לה תפקיד משמעותי בתולדות הקישורים (מתורגם):
https://youtu.be/3Va3oY8pfSI
Stack שפותח בהייפרקארד ומאפשר לשוטט בבית ולחפש אלמנטים:
https://youtu.be/f2ft1uovxaQ
אפילו את תוכנת ההקלטה של הייפרקרד כתבו בהייפרקרד:
https://youtu.be/nkBb-ZqyU18
ביל אטקינסון מסביר שהייפרקארד הייתה בעצם האמא של דפדפן האינטרנט:
https://youtu.be/roT9DhDPI9k
סרט תיעודי על הייפרקארד והמהפכה שעשתה:
https://youtu.be/BeMRoYDc2z8?long=yes
וסרט ארוך על תוכנת הייפרכארד:
https://youtu.be/v9o5Ld8hpug?long=yes
מה הייתה תוכנת השיחה אלייזה?
"אלייזה" (Eliza) הייתה תוכנת שיחה, צ'אטבוט, שנולדה בשנת 1966 וחיקתה שיחה עם פסיכולוג. אלייזה נכתבה על ידי ג'וזף וייצנבאום, מדען מחשב וחוקר מ-MIT, כסוג של פרודיה על טיפולים פסיכולוגיים ופסיכותרפיה, בשיטת קרל רוג'רס. שיטה זו נחשבה בשנות ה-60 להצלחה גדולה. וייצנבאום ואנשיו באוניברסיטת MIT שבבוסטון הופתעו אז לגלות שרבים הגיבו אל 'אלייזה' ממש כאילו הייתה מטפל אמיתי ולא תוכנת מחשב פשוטה.
למרות ששיחה עם אליזה מרגישה לא פעם כשיחה עם דובר אינטליגנטי והיא מגיבה ומתקשרת באופן שנראה הגיוני, בפועל אלייזה אינה חכמה. היא הייתה אז רק סימולציה לשיחה עם פסיכולוג ועל אף שרבים קיוו שהיא תבונית, טענת המפתח הייתה חד-משמעית - אלייזה אינה מצוידת בבינה מלאכותית של ממש!
הטריק של וייצנבאום ואנשי MIT שפיתחו אותה היה לגרום לתוכנה לזהות מילות מפתח בדברי המשוחח עמה ולהשתמש בהן בתשובותיה באופן מתוכנת. דוגמאות לזיהוי מילות מפתח בתחום הטיפולי ולשימוש בהן לקידום השיחה, לא חסרות. נניח שהדובר אמר לאלייזה שהוא עצוב, התוכנה הייתה מגלה את מילת המפתח "עצוב" ושואלת אותו בצ'אט "למה אתה חושב שאתה עצוב?". אם הוא אמר שהוא שמח אז התגובה יכולה להיות כמו "ואיך ההרגשה להיות שמח?"
על שאלות ללא מילות מפתח אלייזה נהגה לשאול אז "האם שאלה זו מעניינת אותך?" או "מה מעניין אותך בשאלה זו?".
כך הולכת ונוצרת נוצרת שיחה משעשעת שכמעט יכולה להביא למחשבה שמדובר במטפל מבין ונבון. בשנות המחקר התגלה שאנשים ייחסו למילים של אלייזה משמעות רבה והתייחסו אליה לא פעם באופן רגשי, ממש כמו אל פסיכולוג אנושי.
באותה תקופה היו שדיברו על יכולותיה של אלייזה כתוכנה חכמה, שאולי תוכל לעמוד ב"מבחן טיורינג" אפשרי. אבל היא לא עשתה זאת, כפי שהצהירו מראש המפתחים. בכל זאת נרשמה אז אכזבה ברורה מכך שאלייזה לא באמת התגלתה כבעלת בינה מלאכותית. מדובר היה בשנות ה-60, עידן שבו כל המחשוב מבוסס המסוף (מקלדת ומסך המתחברים למחשב מרכזי) היה חדשני מאד והציפיות היו גבוהות מהיכולות האמיתיות של עולם המחשבים. רק 15 שנה אחר כך יגיעו המחשבים האישיים, ועוד 30 שנה יעברו, בטרם יתחילו לפעול מנועי חיפוש כמו "אסק ג'יבס", שהתבססו על עיבוד שפה טבעית, כשלצידן פועלות גם תוכנות ומערכות עזרה ממוחשבות "חכמות" מהסוג של "קליפי", שצורף אז ל-Windows.
הכישלון של אלייזה, עד כמה שהוא היה צפוי, היה אחת הסיבות לפתיחתו של העידן שנקרא אז "החורף של הבינה המלאכותית", תקופה שתימשך עד אמצע שנות ה-2000 ותתאפיין באכזבה מהבטחת האינטליגנציה המלאכותית.
גם היום אלייזה מסוגלת לגרום לדוברים עימה לשכוח שהיא מכונה, במצב שנקרא "השעיית חוסר האמונה". את אלייזה ממשיכות כיום תוכנות הצ'אטבוט (Chatbot). מדובר בסוגים של סייענים חכמים שבאחרונה הולכים ותופסים את מקומם בחיינו. הם עשויים להפוך לדרך חדשה לחלוטין להשתמש באינטרנט. במיוחד מכיוון שאנשים מאמינים להן ובהן.
מקור השם "אלייזה" הוא בשמה של גיבורת "פיגמליון", המחזה הנודע של ג'ורג' ברנרד שו.
הנה סיפורן של השיחות עם תוכנת אלייזה ההיסטורית:
https://youtu.be/itYWwMJr1X4
שיחה עם תוכנה דמויית אלייזה על מחשב הקומודור:
https://youtu.be/4sngIh0YJtk
השיחות עם אלייזה:
https://youtu.be/CJWOOTMt4ko
הנה מפגש בין העוזרת הוירטואלית של האייפון, סירי, לתוכנת אלייזה:
https://youtu.be/uTiLverShyc
וממשיכיה של אלייזה בעולם הצ'אטבוט:
http://youtu.be/iE9LtfQAYYU
מה היה מהפכני בתוכנת ICQ?
תוכנת המסרים המיידיים ICQ הייתה למעשה הרשת החברתית הראשונה באינטרנט. התוכנה המהפכנית הזו פותחה בישראל, על ידי מספר צעירים שחיפשו דרך לתקשר עם החברים שלהם כשהם מחוברים לרשת.
הזמן הוא שנות ה-90, המועד שבו פרץ האינטרנט לחיינו. מרבית המשתמשים היו מחוברים אז בחיוג ושילמו לפי זמן החיבור. במצב כזה, אדם התחבר לרשת האינטרנט רק כשהוא התכוון ממש לגלוש ברשת או לקרוא ולכתוב מיילים. חבורת הצעירים הזו פינטזה על תוכנה שבה הם יראו בצד המסך מי מחבריהם מחובר ויוכלו להתכתב איתו בצ'ט ידידותי ופשוט, תוך כדי גלישה וביצוע פעולות אחרות ברשת.
הפיתוח היה החלק הקל. החברים גייסו את אביו של אריק ורדי, אחד מהם, בתור מנכ"ל החברה שהחליטו להקים. הם עצמם התרכזו רק בפיתוח ויוסי ורדי, איש בעל ניסיון עסקי וניהולי אבל כמעט ללא הבנה במחשבים, הוא החל להפוך את הדבר הזה לחברה עיסקית בשם "מיראביליס".
בהובלתו של יוסי ורדי הם החליטו שהתוכנה שפיתחו תחולק בחינם, תפיסה מהפכנית באותם הימים. בנוסף, הם החליטו לשווק אותה דרך קבוצת גיקים, אנשים שהם "מאמצים מוקדמים". הם הניחו שאם הללו יאהבו אותה, הם יגרמו לחבריהם להוריד ולהתקין, כדי שיוכלו לשוחח איתם בעזרתה.
קיוו ולא הבינו מה צופן העתיד. שיטת ההפצה הזו, שלימים תיקרא "שיווק ויראלי", הפכה להצלחה בלתי נתפסת. אם קודם קיוו שיהיו כמה אלפי משתמשים במוצר, מיליונים העבירו איש לחבריו את השמועה על ICQ וגרמו להורדות שעלו בטור חשבוני תלול. עשרות מיליוני משתמשים הפכו אותה ללהיט ענקי. קמה הרשת החברתית (אם כי לא כינו אותה כך) הראשונה ברשת.
בצד ההצלחה, החזיקה החברה הקטנה שרתים שבקושי החזיקו מעמד מול העומסים האדירים של מיליוני המשתמשים הנלהבים. במקביל קמו חברות שפיתחו מוצרים מתחרים, כולל מיקרוסופט שפיתחה את ה"מסנג'ר" שלה. בשקט ובפקחות ניהל יוסי ורדי משא ומתן בהפסקות עם חברת AOL על מכירת החברה. אבל בכל פעם שחזרו אליו הוא העלה את המחיר. האמריקאים הופתעו מהנוסחה היחודית שלו, שמספר המשתמשים בתוכנה ולא ההכנסות (האפסיות), הוא שקובע את ערך החברה. לבסוף הם החליטו להיכנע ורכשו את החברה בסכום דימיוני של 431 מיליוני דולרים!
ורדי הסביר שהמכירה הייתה מחוייבת המציאות. הוא נימק זאת בעובדה שלא עמד כסף לרשותם, אלא ההון העצמי המינימלי שהוא עצמו הזרים לה. הוא חשש שהשרתים לא יעמדו בעומס והכל יקרוס ולכן, בזמן שניהל משא ומתן קשוח, הוא התפלל בלב לסיומו.
הנה תוכנת המסרים ICQ היום:
https://youtu.be/LitgkkGZnao
מוסיקה שנעשתה מהצלילים של תוכנת ICQ:
https://youtu.be/sZPo9PVqkIs
ופרסומת שמסבירה בלי מילים מה עשתה ICQ לנוער:
https://youtu.be/dbW-Q84yBOc
במה חידש משחק הפק מן?
פק-מן (Pac-Man) הוא משחק קלאסי, שנולד ב-1980 והפך לסנסציה עולמית. הוא שהכניס את ההמונים לעולם משחקי הווידאו, שלפתע לא היו רק לבנים שמגיעים לאולמות המשחקים, הארקיידים של אותן שנים. בכך הוא היה למשחק הארקייד המצליח ביותר בהיסטוריה.
במשחק כיכב יצור הנקרא פקמן. השחקן מוביל אותו ומנסה לנגוס ולטרוף כמה שיותר גלולות, פירות או רוחות, החליטו אתם, תוך שהוא חומק מרודפים שדולקים אחריו.
פקמן היה הראשון ממשחקי הווידאו, שהחליף את הירי וההשמדה בנוסח "פולשים מהחלל" לטובת משחק בסגנון חביב ובלתי אלים. בכך הוא התאים לא רק לבני נוער ולא רק לבנים, אלא גם לילדים קטנים וגם לבנות.
לא היית צריך להיות אלים ותוקפני במשחק. זה היה קסם.
צורתו של פק-מן נולדה כשממציא המשחק טורו איוואטאני קיבל השראה מצורת הפיצה שמשולש אחד חסר בה. בהבלח של חשיבה יצירתית נראתה לו הפיצה עצמה כיכולה לנגוס. הוא אמר שפיתח אותה לנשים יפניות ועורר סערה כשנימק את זה באמירה ש"נשים אוהבות לאכול"...
במקור אגב, המשחק נקרא "PuckMan", בהשראת המילה pakupaku (פאקו-פאקו) שפירושה ביפאנית "פתיחה וסגירה של הפה". השם שונה אז מחשש שילעגו לו במערב.
כך או כך, זה עבד. כבר מימיו הראשונים זכה המשחק המוזר והלא-שגרתי "פק-מן" לפופולריות עצומה והיה לאחד המצליחים שבין משחקי הארקייד של שנות ה-80.
המכורים למדו את התכונות השונות של רוחות הרפאים והדמויות השונות והצבעוניות במשחק. היו שם אינקי, בלינקי, פינקי וקלייד. היו מהם שנמנעו מהשחקן ופנו הצידה או לאחור, היו שנעו בקו ישר ומהר מהשאר וכך הלאה. זה יצר עניין וריגוש במשחק, כי יכולת לפתח אסטרטגיה וטקטיקה: את מי לאכול, אחרי מי לרדוף עכשיו ואחרי מי לא לרדוף.
הנה משחק הפקמן:
http://youtu.be/TqnMKkhyCMQ?t=27s&end=1m20s
היכנסו לחוויית הפק-מן:
https://youtu.be/p9h3ZqJa1iA?qr=yes
סיפורו המלא של המשחק:
http://youtu.be/rHg2YbaCFq4
כך בונים פקמן לבד:
http://youtu.be/xKPRTjCqYnI
כיצד נגוז נטסקייפ, הדפדפן המצליח נעלם?
דפדפן "נטסקייפ" (Netscape) היה בעבר הדפדפן הפופולארי והחדשני ביותר באינטרנט והיה מהסיבות שתרמו להצלחתו הגדולה של האינטרנט בקרב הציבור הרחב.
חברת נטסקייפ (Netscape Communications) היא חברה אמריקנית שפיתחה את הדפדפן המסחרי הראשון ושיווקה אותו כתוכנה לגלישה ברשת האינטרנט הצעירה של שנות ה-90.
"נטסקייפ" הוקמה בשנת 1994 על ידי מארק אנדריסון, מי שהיה סטודנט לתואר שני שהיה הראשון שפיתח תוכנה שהציגה אינטרנט להמונים. הוא היה מפתח הדפדפן הגרפי הראשון "מוזאיק". שותפו להקמתה של נטסקייפ היה היזם העסקי ג'ים קלארק והחברה נקראה בתחילה "מוזאיק קומיוניקיישנס".
הדפדפן הראשון שלהם התבסס על "מוזאיק" ונקרא "נטסקייפ נוויגייטור" (Navigator). בתוך מספר חודשים הורידו והשתמשו בה אז כ-8 מיליון משתמשים. לאחר שנתבעה החברה על השם "מוזאיק" שבחרה, הוחלף שם החברה ל"נטסקייפ". זה לא הפריע להצלחתה, כי בתוך זמן קצר אימצו כ-90 אחוז מהגולשים ברשת את דפדפן ה"נטסקייפ".
האידיליה של החברה המצליחה הופרה כשיצא לשוק המתחרה של נטסקייפ נוויגטור. זה היה דפדפן חדש ולא מוצלח במיוחד בשם "אינטרנט אקספלורר". יציאתו עתידה לסיים את שלטונה המוחלט של נטסקייפ בעולם הדפדפנים.
זה קרה משום שחברת מיקרוסופט החזקה, יצרנית Windows, קנתה את החברה הקטנה שפיתחה אותו, גם על בסיס המוזאיק של אנדריסן. מיקרוסופט הפכה את אינטרנט אקספלורר בתוך 3 שנים לתוכנה חינמית, ששולבה כחלק ממערכת ההפעלה Windows ולמעשה הותקנה מראש במחשבים של הרוכשים.
כך החלה "מלחמת הדפדפנים" שבמהלכה הלך וירד מעמדו של דפדפן ה"נטסקייפ", הוא החל להתבסס על קוד פתוח ובסוף שנות ה-90 הוא הובס סופית. העצוב היה שהתבוסה הייתה לטובת האקספלורר, דפדפן מוגבל והרבה פחות מוצלח, אבל חולק בחינם על ידי חברה עשירה כמיקרוסופט. בכך נוצר מצב שרבים הפסיקו לקנות את דפדפן הנטסקייפ, שבפועל היה טוב בהרבה והשתמשו באקספלורר.
הצדק הפואטי, אם יש כזה בתעשיית הטכנולוגיה, יהיה שבתוך כמה שנים צבר פרויקט הקוד הפתוח לדפדפנים "מוזילה" הרבה יכולות ותפוצה רבה. את פיתוחו של קוד המוזילה עודדה "נטסקייפ" בשנותיה הטובות ואף עברה להשתמש בו בדפדפנים שלה.
ממוזילה יפותח וייצא דפדפן מהיר ואיכותי שעלה על אינטרנט אקספלורר. מהקוד הזה גם יצמחו בהמשך דפדפנים כמו פיירפוקס וגוגל כרום. הם עתידים להחליף את אקספלורר בבכורה ולהפוך אותו להיסטוריה. שנים רבות אחר-כך תאמץ גם מיקרוסופט עצמה את הקוד הפתוח של המוזילה לדפדפן ה-Edge שלה. מוזאיק אולי נעלמה וגם נטסקייפ, אבל הנשמה שלהם ניצחה ובגדול.
הנה הסיפור של נטסקייפ:
https://youtu.be/oI6zleAmXXc
כך נראה הדפדפן הוותיק נטסקייפ:
https://youtu.be/iJm4OOfgApA
נטסקייפ על מסך מחשב של ימינו:
https://youtu.be/tK2xk0HDEAs
בזיכרונות שלנו (עברית):
https://youtu.be/3PJmE-ucx_o
סרט תיעודי על תולדות חברת נטסקייפ:
https://youtu.be/calVYS67oZQ?long=yes
ועל שחרור קוד תוכנת הנטסקייפ כקוד פתוח:
https://youtu.be/4Q7FTjhvZ7Y?long=yes
האם מוסרי היה לשחק בטירה הנאצית?
המשחק Wolfenstein 3D, שרבים כינו בשם "הטירה הנאצית", נחשב אחד ממשחקי הפעולה המצליחים ביותר.
היו לא מעט בעולם, במיוחד יהודים וישראלים כמובן, שראו טעם רע במשחק מחשב שמכניס חוויה של הנאה ובילוי למוראות המלחמה האיומה בהיסטוריה. לניצולי שואה והצאצאים שלהם זה גרם לא מעט עצב.
אבל העולם החליט ואולי דווקא בגלל הלגיטימציה לחיסול דיגיטלי של הרוע, כזה שלא מסכן אותך וודאי לא מכניס דקויות היסטוריות ושאלות מוסריות כבדות מדי, כמו האם החייל הגרמני הפשוט הוא נאצי ומה ההבדל בינו לבין חייל גסטפו או פושע מלחמה.
מכל מקום, טכנולוגית ומבחינת תולדות המשחקים וולפנשטיין היה גם חלוצי ופורץ דרך. הוא זה שהכניס למשחקי האקשן את המסורת של משחקי-פעולה בגוף ראשון, כלומר שהשחקן הוא דמות במשחק וה-POV (קיצור של Point of View) בו הוא כולו מנקודת מבטו שלו.
וולפנשטיין איפשר לשחקנים להילחם באדולף היטלר ובחייליו הנאצים. מעבר לתכונותיו כמשחק מחשב מוצלח, תכונה זו והשמחה לחסל נאצים על המחשב בבית המוגן שלך, גם היא תרמה להפיכת "הטירה הנאצית" לאחד ממשחקי המחשב הפופולאריים ביותר בתחום של משחקי הפעולה למחשב.
על אף שהמשחק היה מסחרי, הוא הופץ כגירסה שיתופית חינמית.
יורים ושותקים - גרסת ה-DOS המקורית של הטירה הנאצית:
https://youtu.be/INCn8TXdusg
גרסת הגיים פליי:
https://youtu.be/kLavPK8Oy-o
גרסת האונליין של וולפנשטיין:
https://youtu.be/rI2O3YcPv-s
עוד אחת - בזירה החדשנית Switch:
https://youtu.be/GUGdHNtOwSg
והתפתחות המשחק "וולפנשטיין" מאז שנת 1981, בה יצא לאור:
http://youtu.be/o1ScWJ-rjMs
מיהו מארק אנדריסן, בורא דפדפן האינטרנט?
אם טים ברנרס לי הוא האבא של האינטרנט, הרי שיש לו גם אימא והיא בכלל גבר... קוראים לו מארק אנדריסן (Marc Andreessen) והעולם די חייב לו את השקת עידן המידע שאנו חיים בתוכו.
בשנות ה-90 פיתח סטודנט בשם מארק אנדריסן את דפדפן האינטרנט מוזאיק (Mosaic). זה היה באוניברסיטת אילינוי והדפדפן שאנדריסן, ביחד עם אריק בינה, יצר תוכנה שאיפשרה בפעם הראשונה גישה גרפית וידידותית יותר לרשת האינטרנט.
זה התחיל בכך שאנדריסן, הסטודנט לתואר שני, שעתיד להיות הראשון שיפתח תוכנה שתביא את האינטרנט להמונים, נחשף לרשת העולמית, ה-World Wide Web, בקיצור WWW, שהשיק טים ברנרס-לי, בדור הראשון של האינטרנט.
הוא התבסס על פיתוחיו של לי, כמו ה-URL (ה-Uniform Resource Locator) ועל עיקרון ה"הייפרטקסט", שכבר היה ידוע משנות ה-50, כדי ליצור את ה-Hypertext Transfer Protocol, מה שיקבל את הקיצור המוכר של HTTP.
אנדריסן מתחיל לפתח במסגרת האוניברסיטה את הדפדפן הגרפי הראשון "מוזאיק". כשהוא מתחיל להפיץ את גירסה 1.0 של דפדפן "Mosaic", הוא עוד לא מבין את גודל המהפכה שהוא עומד לחולל.
בניגוד לפרוטוקולים כמו "גופר" או "טלנט", כלים מבוססי טקסט ששימשו עד אז לגישה לרשת, המוזאיק היה גרפי ומושך וחולל שינוי מהיר. לא לחינם הפועל החדש שנוצר היה "גלישה ברשת". בתוך זמן קצר הוא הפך את רשת האינטרנט לידידותית ומושכת, לא רק עבור גיקים אלא גם עבור אנשים "רגילים".
בשנת 1994 חובר אנדריסן ליזם בשם ג'ים קלארק והם מקימים את חברת Netscape. הוא מפתח דפדפן מסחרי שמתבסס על "מוזאיק" ומקבל את השם "נטסקייפ נוויגייטור" (Navigator). הדפדפן החדש הופך במהירות לפופולרי מאוד.
כמה פופולרי? - בתוך זמן קצר היה "מוזאיק" לדפדפן האינטרנט הפופולרי בעולם וליישום האינטרנט הפופולרי ביותר. כי נטסקייפ התמקדה בהמשך מהפכת האינטרנט שאנדריסן החל והוסיפה לדפדפן שלה תכונות חדשניות, כולל תמיכה בקול, שהיום היא המובן מאליו, אבל אז איפשרה לראשונה להשמיע סאונד ומנגינות בדפי אינטרנט.
בשל בעיות עם השם המסחרי "מוזאיק" נאלצה החברה, שנקראה בתחילה "מוזאיק קומיוניקיישנס", לשנות את שמה ל"נטסקייפ" בין השאר היא עתידה גם לפתח את ג'אווה סקריפט, שפת פיתוח שתהפוך לפופולרית ביותר בעולם של ימינו.
המוזאיק הפך מאז לאב הטיפוס של דפדפני האינטרנט המודרניים. זו הייתה שורת דפדפנים וטכנולוגיות שכל אחת לקחה את האינטרנט לשימושים חדשים, אבל תמיד השתמשה ברכיבים כאלו או אחרים מתוכו.
"מוזאיק" אולי נעלם, אבל מוזילה, נטסקייפ, אקספלורר, ג'אווה סקריפט ועוד שלל דפדפנים וטכנולוגיות רשת מובילות שנולדו ממנו - כולם חייבים את קיומם באופן משמעותי או מלא למארק אנדריסון.
הנה סיפורו של הדפדפן ומחוללו מארק אנדריסן:
https://youtu.be/_L3Y2_YiT-A
מיהו אנדריסן?
https://youtu.be/sw5xp27Ohgg
ומארק אנדריסון בימי נטסקייפ:
https://youtu.be/40CxcGg1K_o
איך נולדה מערכת ההפעלה של הפיסי MS-DOS?
מערכת ההפעלה דוס של מיקרוסופט (MS-DOS) היא אחד הפרדוקסים הגדולים של עולם המחשבים. מצד אחד היא הייתה בעלת מראה מסך מכוער, לא אינטואיטיבי והיא חייבה את המשתמש ללמוד הרבה כדי להשתמש בה, כמו לזכור בעל-פה עשרות פקודות רק כדי לעשות פשוטות כמו העתקה או הדבקה, ומצד שני היא זו שהצליחה להפוך את המחשב האישי לפופולרי באופן שלא יאומן ונמכרה במיליוני עותקים רבים.
מערכת ה-MS-DOS, או בכינוי של החבר'ה "דוס", נכתבה בהמשך למערכת ההפעלה המקורית, שפיתח מתכנת עצמאי בשם טים פטרסון, בעל חנות רדיו-שק. אותו פיטרסון קיבל מחברת מיקרוסופט סכום זעום עבורה והיא הפכה בידי מיקרוסופט להצלחה מסחרית עצומה.
ההצלחה הייתה בעיקר תודות לכך שהשימוש ב-MS-DOS לא הוגבל למחשבים של חברת יבמ וכך השתמשו בה מאות מיליוני מחשבים זולים שיוצרו במזרח וכונו "תואמי יבמ".
אז אחרי שצולחים את ההמתנה האינסופית לטעינה של דוס ומתרגלים לממשק המייאש, יש הרבה שיאמרו שהיה בה גם משהו מדליק. לא מעט אנשי מחשבים מצליחים ימשיכו שנים רבות אחר כך להשתמש ביכולות, בפשטות, התכליתיות ובנוחות המשונה של מערכת ההפעלה הלא-גרפית הזו.
קצת נתונים משעשעים על DOS: הקוד, שנכתב כולו בשפת אסמבלי 8086, כלל 7 קובצי מקור בלבד. 3 שנים מאוחר יותר יצאה גרסה 2.0 שכללה כבר כ-100 קובצי ASM והציעה כמה חידושים, כמו תמיכה בכונן קשיח ל-IBM XT עם נפח אחסון "עצום" של 32MB ותמיכה בתקליטונים, או דיסקטים כמו שהם כונו אז, בגודל של 5.25 אינץ’. הקיבולת שלהם הייתה או 180KB או 360KB לדיסקט...
הנה סיפורה של ה-MS-DOS:
https://youtu.be/Fvx5L3RnjAA
סטיב ג'ובס, המתחרה האגדי מחברת Apple, לועג ל-DOS:
https://youtu.be/KMX_FuOLoCI
סרטון שנועד לעודד שדרוג לגרסת MS-DOS 5:
https://youtu.be/NfpYrem94q0
כך DOS נראתה:
https://youtu.be/1bKNts8liWI
וסרט תיעודי על הנצחון של DOS בדרך להיות מערכת ההפעלה של ה-IBM PC:
https://youtu.be/bLVbSjDq0DE?long=yes
מה סיפורו של משחק הטטריס?
טטריס הוא משחק וידאו שפותח בשנת 1984 על ידי מהנדס מחשבים רוסי בשם אלכסיי פז'יטנוב. פז'יטנוב שעבד במרכז המיחשוב של האקדמיה הסובייטית למדעים, פיתח את המשחק הממוחשב לבדו. שם המשחק הוא שילוב של "טטרה" (המספר ארבע ביוונית) עם הסיומת של המילה "טניס" - ענף הספורט שפז'יטנוב אוהב.
על השחקן במשחק הטטריס לסדר את הבלוקים הצבעוניים כך שייווצרו שורות שלמות. כאשר מצליחים ליצור שורה שלמה, היא נעלמת וניתן להמשיך ולבנות שורות נוספות.
לאחר שיצא, התפשט הטטריס בעולם במהירות והיה לאחד המשחקים הפופולריים בעולם. פותחו גרסאות לכל פלטפורמה ומכשיר דיגיטלי אפשרי. בעבר הוא היה משחק הווידאו הנמכר ביותר בהיסטוריה כשלמעלה מ-425 מיליון עותקים ממנו נמכרו. מכירות המשחק יצרו רווחים של מיליארדים לחברות מחשבים במערב.
וכך הפך טטריס, שלידתו בזמן המלחמה הקרה, לקונצנזוס אהוב, על אף גילו. הוא הצליח להישאר רלוונטי כה הרבה זמן, עד שסיפורו הפך אפילו לסרט (ב-Apple TV).
טטריס מחזיק גם בשיא עולמי של גינס, כשמעל 200 גרסאות רשמיות של טטריס שוחררו במהלך השנים, ל-70 פלטפורמות לפחות. גרסת המובייל שלו (לטלפונים ניידים) יצאה ב-2006 ונמכרה ב-100 מיליון עותקים, מה שנתן לו את המקום השלישי בטבלת המכירות של משחקי הווידיאו הנמכרים בכל הזמנים.
החלק הדי עצוב הוא שפוז'יטנוב הממציא, מי שהיה בתקופה בה פיתח את הטטריס עובד ממשלה רוסי, לא זכה להכנסות כספיות כלשהן מהמשחק.
הנה סקירה על משחק הטטריס (עברית):
http://youtu.be/2y8LUAbwz3A?t=1m17s&end=2m01s
משחק טטריס ב-Xbox 360:
https://youtu.be/zQC4MC86Y4Y
מנגינת הטטריס שרבים כל כך נקשרו אליה בזמן המשחק:
http://youtu.be/NmCCQxVBfyM
ביצוע של מנגינת הטטריס בנבל לייזר:
http://youtu.be/WkkhcwXpYy4
קטע שמציג את השחקן המהיר ביותר בטטריס (עברית):
https://youtu.be/ehhwqSB82Uc?t=2m17s&end=2m50s
קיצור תולדות משחק הטטריס:
https://youtu.be/xz_Zeq72CEc
וסרט תיעודי על ההיסטוריה של משחק הטטריס (מתורגם):
https://youtu.be/_fQtxKmgJC8?long=yes
כשיצא מחשב המקינטוש, בשנות ה-80, הוכנסה לחבילת התוכנה המצורפת לו בין השאר תוכנה חביבה אחת, חינמית ולא ידועה, שכמעט ושינתה את העולם. קראו לה "הייפרקארד" (Hypercard) והיא הייתה תוכנה לבניית תוכנות מידע, לומדות לחינוך והדרכה ובסיסי נתונים שימושיים. היא הייתה מהפכה בהרגלי התכנות ומה שמפתיע שכמעט ולא השתמשו בה ילדים, קהל היעד העיקרי בשנים אלה לשפות תכנות מסוגה. מי שעשו בה שימוש הם דווקא מבוגרים ואנשי מקצוע משלל מקצועות ותחומי עיסוק.
הייפרקארד הציעה סביבה נוחה לפיתוח תוכנה באמצעות אובייקטים. הדימוי היה של כרטיסים, קארדס, כשכל מסך הוא כרטיס. אם רצית לבנות מערכת מידע של תקופות היסטוריות, יכולת לקבוע רקע (BackGround) אחיד, בעוד שהכרטיסים השתנו בו - כל תקופה והכרטיס שלה. אם אובייקט מוקם ברקע, הוא הופיע אוטומטית ותפקד בכל הכרטיסים. אובייקטים שמוקמו בכרטיס מסוים - הופיעו ופעלו רק בו. כל תוכנה של הייפרקארד נקראה "Stack", חבילה או אוסף של כרטיסים. בחבילה כזו יכולים היו להיות כמה רקעים שרציתם ובכל רקע יכולים המפתחים להציב כמה כרטיסים שירצו.
זה היה חדשני ועובד. עשרות אלפי מורים ואנשי מידע יצרו בצורה קלה ומהירה תוכנות שעבדו טוב ומהר. במקום קומפילציה, הייפרקארד עשתה המרה של הקוד מ-HyperTalk, שפת התכנות שלה, לשפת מכונה. הייפרקארד הייתה שפת סקריפט שאפשרה לדברים לעבוד מיד. איטית מעט יותר - אבל עובדת היטב!
הייפרקארד נקלטה במהירות שלא תאומן בשוק החינוך האמריקאי. במערכת החינוך של ארצות הברית באותה תקופה היו אחוזים גבוהים של מחשבי מקינטוש - יותר מכל מערכת הפעלה אחרת. כך הפכה HyperCard לתוכנה שאלפי משתמשים רגילים יצרו בה מערכי לימוד ללא צורך בתכנות.
מפתח הייפרקארד היה ביל אטקינסון, איש חברת Apple וצלם. אבל "אפל" לא הבינה את הפוטנציאל של הייפרקארד והיא הפסיקה בשלב מסוים את הפצת ופיתוח התוכנה. זה עורר זעם רב של המשתמשים והמפתחים, אבל אפל עמדה בסירובה להמשיך ולתמוך במהפכה שהיא יזמה והתקדמה הלאה.
הייפרקרד אולי מתה אבל רוחה ממשיכה להתקיים עד היום. כשיצר טים ברנרס לי את האינטרנט הוא הושפע מאד מתוכנת הייפרקארד, מה שגרם לכך שרעיונות שונים בה עברו אל רשת האינטרנט שתכנן. כך גם עולם ה-CD ROM שהושפע ממנה מאד, עולם הוויקי שאחראי בין השאר לאנציקלופדיית הויקיפדיה, עולם הלומדות, כלומר התוכנות החינוכיות ועוד ועוד. מפתחים ויזמים אינספור סיפרו במהלך השנים שהייפרקרד היה אחד הכלים שהכי השפיעו על האופן שבו הם תפסו והתחברו לעולם המידע והמחשבים.
במקביל, ניסו חברות שונות לפתח סביבות שונות שימשיכו את הרעיונות של התוכנה שהקדימה באופן מסוים את זמנה. גם כיום מפעילה חברה סקוטית סביבת פיתוח מאד דומה ואיכותית, הנקראת Livecode. היא מאפשרת פיתוח מבוסס אובייקטים, בשפת תכנות הדומה לשפה האנושית ועם כלים אינטואיטיביים במיוחד. בין השאר היא מאפשרת ליצור תוכנות ואפליקציות לכל סביבות הפיתוח, בקוד אחד.
הנה תוכנת הייפרקארד:
https://youtu.be/tx_WCIAM4bA
היה לה תפקיד משמעותי בתולדות הקישורים (מתורגם):
https://youtu.be/3Va3oY8pfSI
Stack שפותח בהייפרקארד ומאפשר לשוטט בבית ולחפש אלמנטים:
https://youtu.be/f2ft1uovxaQ
אפילו את תוכנת ההקלטה של הייפרקרד כתבו בהייפרקרד:
https://youtu.be/nkBb-ZqyU18
ביל אטקינסון מסביר שהייפרקארד הייתה בעצם האמא של דפדפן האינטרנט:
https://youtu.be/roT9DhDPI9k
סרט תיעודי על הייפרקארד והמהפכה שעשתה:
https://youtu.be/BeMRoYDc2z8?long=yes
וסרט ארוך על תוכנת הייפרכארד:
https://youtu.be/v9o5Ld8hpug?long=yes
"אלייזה" (Eliza) הייתה תוכנת שיחה, צ'אטבוט, שנולדה בשנת 1966 וחיקתה שיחה עם פסיכולוג. אלייזה נכתבה על ידי ג'וזף וייצנבאום, מדען מחשב וחוקר מ-MIT, כסוג של פרודיה על טיפולים פסיכולוגיים ופסיכותרפיה, בשיטת קרל רוג'רס. שיטה זו נחשבה בשנות ה-60 להצלחה גדולה. וייצנבאום ואנשיו באוניברסיטת MIT שבבוסטון הופתעו אז לגלות שרבים הגיבו אל 'אלייזה' ממש כאילו הייתה מטפל אמיתי ולא תוכנת מחשב פשוטה.
למרות ששיחה עם אליזה מרגישה לא פעם כשיחה עם דובר אינטליגנטי והיא מגיבה ומתקשרת באופן שנראה הגיוני, בפועל אלייזה אינה חכמה. היא הייתה אז רק סימולציה לשיחה עם פסיכולוג ועל אף שרבים קיוו שהיא תבונית, טענת המפתח הייתה חד-משמעית - אלייזה אינה מצוידת בבינה מלאכותית של ממש!
הטריק של וייצנבאום ואנשי MIT שפיתחו אותה היה לגרום לתוכנה לזהות מילות מפתח בדברי המשוחח עמה ולהשתמש בהן בתשובותיה באופן מתוכנת. דוגמאות לזיהוי מילות מפתח בתחום הטיפולי ולשימוש בהן לקידום השיחה, לא חסרות. נניח שהדובר אמר לאלייזה שהוא עצוב, התוכנה הייתה מגלה את מילת המפתח "עצוב" ושואלת אותו בצ'אט "למה אתה חושב שאתה עצוב?". אם הוא אמר שהוא שמח אז התגובה יכולה להיות כמו "ואיך ההרגשה להיות שמח?"
על שאלות ללא מילות מפתח אלייזה נהגה לשאול אז "האם שאלה זו מעניינת אותך?" או "מה מעניין אותך בשאלה זו?".
כך הולכת ונוצרת נוצרת שיחה משעשעת שכמעט יכולה להביא למחשבה שמדובר במטפל מבין ונבון. בשנות המחקר התגלה שאנשים ייחסו למילים של אלייזה משמעות רבה והתייחסו אליה לא פעם באופן רגשי, ממש כמו אל פסיכולוג אנושי.
באותה תקופה היו שדיברו על יכולותיה של אלייזה כתוכנה חכמה, שאולי תוכל לעמוד ב"מבחן טיורינג" אפשרי. אבל היא לא עשתה זאת, כפי שהצהירו מראש המפתחים. בכל זאת נרשמה אז אכזבה ברורה מכך שאלייזה לא באמת התגלתה כבעלת בינה מלאכותית. מדובר היה בשנות ה-60, עידן שבו כל המחשוב מבוסס המסוף (מקלדת ומסך המתחברים למחשב מרכזי) היה חדשני מאד והציפיות היו גבוהות מהיכולות האמיתיות של עולם המחשבים. רק 15 שנה אחר כך יגיעו המחשבים האישיים, ועוד 30 שנה יעברו, בטרם יתחילו לפעול מנועי חיפוש כמו "אסק ג'יבס", שהתבססו על עיבוד שפה טבעית, כשלצידן פועלות גם תוכנות ומערכות עזרה ממוחשבות "חכמות" מהסוג של "קליפי", שצורף אז ל-Windows.
הכישלון של אלייזה, עד כמה שהוא היה צפוי, היה אחת הסיבות לפתיחתו של העידן שנקרא אז "החורף של הבינה המלאכותית", תקופה שתימשך עד אמצע שנות ה-2000 ותתאפיין באכזבה מהבטחת האינטליגנציה המלאכותית.
גם היום אלייזה מסוגלת לגרום לדוברים עימה לשכוח שהיא מכונה, במצב שנקרא "השעיית חוסר האמונה". את אלייזה ממשיכות כיום תוכנות הצ'אטבוט (Chatbot). מדובר בסוגים של סייענים חכמים שבאחרונה הולכים ותופסים את מקומם בחיינו. הם עשויים להפוך לדרך חדשה לחלוטין להשתמש באינטרנט. במיוחד מכיוון שאנשים מאמינים להן ובהן.
מקור השם "אלייזה" הוא בשמה של גיבורת "פיגמליון", המחזה הנודע של ג'ורג' ברנרד שו.
הנה סיפורן של השיחות עם תוכנת אלייזה ההיסטורית:
https://youtu.be/itYWwMJr1X4
שיחה עם תוכנה דמויית אלייזה על מחשב הקומודור:
https://youtu.be/4sngIh0YJtk
השיחות עם אלייזה:
https://youtu.be/CJWOOTMt4ko
הנה מפגש בין העוזרת הוירטואלית של האייפון, סירי, לתוכנת אלייזה:
https://youtu.be/uTiLverShyc
וממשיכיה של אלייזה בעולם הצ'אטבוט:
http://youtu.be/iE9LtfQAYYU
תוכנת המסרים המיידיים ICQ הייתה למעשה הרשת החברתית הראשונה באינטרנט. התוכנה המהפכנית הזו פותחה בישראל, על ידי מספר צעירים שחיפשו דרך לתקשר עם החברים שלהם כשהם מחוברים לרשת.
הזמן הוא שנות ה-90, המועד שבו פרץ האינטרנט לחיינו. מרבית המשתמשים היו מחוברים אז בחיוג ושילמו לפי זמן החיבור. במצב כזה, אדם התחבר לרשת האינטרנט רק כשהוא התכוון ממש לגלוש ברשת או לקרוא ולכתוב מיילים. חבורת הצעירים הזו פינטזה על תוכנה שבה הם יראו בצד המסך מי מחבריהם מחובר ויוכלו להתכתב איתו בצ'ט ידידותי ופשוט, תוך כדי גלישה וביצוע פעולות אחרות ברשת.
הפיתוח היה החלק הקל. החברים גייסו את אביו של אריק ורדי, אחד מהם, בתור מנכ"ל החברה שהחליטו להקים. הם עצמם התרכזו רק בפיתוח ויוסי ורדי, איש בעל ניסיון עסקי וניהולי אבל כמעט ללא הבנה במחשבים, הוא החל להפוך את הדבר הזה לחברה עיסקית בשם "מיראביליס".
בהובלתו של יוסי ורדי הם החליטו שהתוכנה שפיתחו תחולק בחינם, תפיסה מהפכנית באותם הימים. בנוסף, הם החליטו לשווק אותה דרך קבוצת גיקים, אנשים שהם "מאמצים מוקדמים". הם הניחו שאם הללו יאהבו אותה, הם יגרמו לחבריהם להוריד ולהתקין, כדי שיוכלו לשוחח איתם בעזרתה.
קיוו ולא הבינו מה צופן העתיד. שיטת ההפצה הזו, שלימים תיקרא "שיווק ויראלי", הפכה להצלחה בלתי נתפסת. אם קודם קיוו שיהיו כמה אלפי משתמשים במוצר, מיליונים העבירו איש לחבריו את השמועה על ICQ וגרמו להורדות שעלו בטור חשבוני תלול. עשרות מיליוני משתמשים הפכו אותה ללהיט ענקי. קמה הרשת החברתית (אם כי לא כינו אותה כך) הראשונה ברשת.
בצד ההצלחה, החזיקה החברה הקטנה שרתים שבקושי החזיקו מעמד מול העומסים האדירים של מיליוני המשתמשים הנלהבים. במקביל קמו חברות שפיתחו מוצרים מתחרים, כולל מיקרוסופט שפיתחה את ה"מסנג'ר" שלה. בשקט ובפקחות ניהל יוסי ורדי משא ומתן בהפסקות עם חברת AOL על מכירת החברה. אבל בכל פעם שחזרו אליו הוא העלה את המחיר. האמריקאים הופתעו מהנוסחה היחודית שלו, שמספר המשתמשים בתוכנה ולא ההכנסות (האפסיות), הוא שקובע את ערך החברה. לבסוף הם החליטו להיכנע ורכשו את החברה בסכום דימיוני של 431 מיליוני דולרים!
ורדי הסביר שהמכירה הייתה מחוייבת המציאות. הוא נימק זאת בעובדה שלא עמד כסף לרשותם, אלא ההון העצמי המינימלי שהוא עצמו הזרים לה. הוא חשש שהשרתים לא יעמדו בעומס והכל יקרוס ולכן, בזמן שניהל משא ומתן קשוח, הוא התפלל בלב לסיומו.
הנה תוכנת המסרים ICQ היום:
https://youtu.be/LitgkkGZnao
מוסיקה שנעשתה מהצלילים של תוכנת ICQ:
https://youtu.be/sZPo9PVqkIs
ופרסומת שמסבירה בלי מילים מה עשתה ICQ לנוער:
https://youtu.be/dbW-Q84yBOc
פק-מן (Pac-Man) הוא משחק קלאסי, שנולד ב-1980 והפך לסנסציה עולמית. הוא שהכניס את ההמונים לעולם משחקי הווידאו, שלפתע לא היו רק לבנים שמגיעים לאולמות המשחקים, הארקיידים של אותן שנים. בכך הוא היה למשחק הארקייד המצליח ביותר בהיסטוריה.
במשחק כיכב יצור הנקרא פקמן. השחקן מוביל אותו ומנסה לנגוס ולטרוף כמה שיותר גלולות, פירות או רוחות, החליטו אתם, תוך שהוא חומק מרודפים שדולקים אחריו.
פקמן היה הראשון ממשחקי הווידאו, שהחליף את הירי וההשמדה בנוסח "פולשים מהחלל" לטובת משחק בסגנון חביב ובלתי אלים. בכך הוא התאים לא רק לבני נוער ולא רק לבנים, אלא גם לילדים קטנים וגם לבנות.
לא היית צריך להיות אלים ותוקפני במשחק. זה היה קסם.
צורתו של פק-מן נולדה כשממציא המשחק טורו איוואטאני קיבל השראה מצורת הפיצה שמשולש אחד חסר בה. בהבלח של חשיבה יצירתית נראתה לו הפיצה עצמה כיכולה לנגוס. הוא אמר שפיתח אותה לנשים יפניות ועורר סערה כשנימק את זה באמירה ש"נשים אוהבות לאכול"...
במקור אגב, המשחק נקרא "PuckMan", בהשראת המילה pakupaku (פאקו-פאקו) שפירושה ביפאנית "פתיחה וסגירה של הפה". השם שונה אז מחשש שילעגו לו במערב.
כך או כך, זה עבד. כבר מימיו הראשונים זכה המשחק המוזר והלא-שגרתי "פק-מן" לפופולריות עצומה והיה לאחד המצליחים שבין משחקי הארקייד של שנות ה-80.
המכורים למדו את התכונות השונות של רוחות הרפאים והדמויות השונות והצבעוניות במשחק. היו שם אינקי, בלינקי, פינקי וקלייד. היו מהם שנמנעו מהשחקן ופנו הצידה או לאחור, היו שנעו בקו ישר ומהר מהשאר וכך הלאה. זה יצר עניין וריגוש במשחק, כי יכולת לפתח אסטרטגיה וטקטיקה: את מי לאכול, אחרי מי לרדוף עכשיו ואחרי מי לא לרדוף.
הנה משחק הפקמן:
http://youtu.be/TqnMKkhyCMQ?t=27s&end=1m20s
היכנסו לחוויית הפק-מן:
https://youtu.be/p9h3ZqJa1iA?qr=yes
סיפורו המלא של המשחק:
http://youtu.be/rHg2YbaCFq4
כך בונים פקמן לבד:
http://youtu.be/xKPRTjCqYnI
תוכנות היסטוריות
דפדפן "נטסקייפ" (Netscape) היה בעבר הדפדפן הפופולארי והחדשני ביותר באינטרנט והיה מהסיבות שתרמו להצלחתו הגדולה של האינטרנט בקרב הציבור הרחב.
חברת נטסקייפ (Netscape Communications) היא חברה אמריקנית שפיתחה את הדפדפן המסחרי הראשון ושיווקה אותו כתוכנה לגלישה ברשת האינטרנט הצעירה של שנות ה-90.
"נטסקייפ" הוקמה בשנת 1994 על ידי מארק אנדריסון, מי שהיה סטודנט לתואר שני שהיה הראשון שפיתח תוכנה שהציגה אינטרנט להמונים. הוא היה מפתח הדפדפן הגרפי הראשון "מוזאיק". שותפו להקמתה של נטסקייפ היה היזם העסקי ג'ים קלארק והחברה נקראה בתחילה "מוזאיק קומיוניקיישנס".
הדפדפן הראשון שלהם התבסס על "מוזאיק" ונקרא "נטסקייפ נוויגייטור" (Navigator). בתוך מספר חודשים הורידו והשתמשו בה אז כ-8 מיליון משתמשים. לאחר שנתבעה החברה על השם "מוזאיק" שבחרה, הוחלף שם החברה ל"נטסקייפ". זה לא הפריע להצלחתה, כי בתוך זמן קצר אימצו כ-90 אחוז מהגולשים ברשת את דפדפן ה"נטסקייפ".
האידיליה של החברה המצליחה הופרה כשיצא לשוק המתחרה של נטסקייפ נוויגטור. זה היה דפדפן חדש ולא מוצלח במיוחד בשם "אינטרנט אקספלורר". יציאתו עתידה לסיים את שלטונה המוחלט של נטסקייפ בעולם הדפדפנים.
זה קרה משום שחברת מיקרוסופט החזקה, יצרנית Windows, קנתה את החברה הקטנה שפיתחה אותו, גם על בסיס המוזאיק של אנדריסן. מיקרוסופט הפכה את אינטרנט אקספלורר בתוך 3 שנים לתוכנה חינמית, ששולבה כחלק ממערכת ההפעלה Windows ולמעשה הותקנה מראש במחשבים של הרוכשים.
כך החלה "מלחמת הדפדפנים" שבמהלכה הלך וירד מעמדו של דפדפן ה"נטסקייפ", הוא החל להתבסס על קוד פתוח ובסוף שנות ה-90 הוא הובס סופית. העצוב היה שהתבוסה הייתה לטובת האקספלורר, דפדפן מוגבל והרבה פחות מוצלח, אבל חולק בחינם על ידי חברה עשירה כמיקרוסופט. בכך נוצר מצב שרבים הפסיקו לקנות את דפדפן הנטסקייפ, שבפועל היה טוב בהרבה והשתמשו באקספלורר.
הצדק הפואטי, אם יש כזה בתעשיית הטכנולוגיה, יהיה שבתוך כמה שנים צבר פרויקט הקוד הפתוח לדפדפנים "מוזילה" הרבה יכולות ותפוצה רבה. את פיתוחו של קוד המוזילה עודדה "נטסקייפ" בשנותיה הטובות ואף עברה להשתמש בו בדפדפנים שלה.
ממוזילה יפותח וייצא דפדפן מהיר ואיכותי שעלה על אינטרנט אקספלורר. מהקוד הזה גם יצמחו בהמשך דפדפנים כמו פיירפוקס וגוגל כרום. הם עתידים להחליף את אקספלורר בבכורה ולהפוך אותו להיסטוריה. שנים רבות אחר-כך תאמץ גם מיקרוסופט עצמה את הקוד הפתוח של המוזילה לדפדפן ה-Edge שלה. מוזאיק אולי נעלמה וגם נטסקייפ, אבל הנשמה שלהם ניצחה ובגדול.
הנה הסיפור של נטסקייפ:
https://youtu.be/oI6zleAmXXc
כך נראה הדפדפן הוותיק נטסקייפ:
https://youtu.be/iJm4OOfgApA
נטסקייפ על מסך מחשב של ימינו:
https://youtu.be/tK2xk0HDEAs
בזיכרונות שלנו (עברית):
https://youtu.be/3PJmE-ucx_o
סרט תיעודי על תולדות חברת נטסקייפ:
https://youtu.be/calVYS67oZQ?long=yes
ועל שחרור קוד תוכנת הנטסקייפ כקוד פתוח:
https://youtu.be/4Q7FTjhvZ7Y?long=yes
המשחק Wolfenstein 3D, שרבים כינו בשם "הטירה הנאצית", נחשב אחד ממשחקי הפעולה המצליחים ביותר.
היו לא מעט בעולם, במיוחד יהודים וישראלים כמובן, שראו טעם רע במשחק מחשב שמכניס חוויה של הנאה ובילוי למוראות המלחמה האיומה בהיסטוריה. לניצולי שואה והצאצאים שלהם זה גרם לא מעט עצב.
אבל העולם החליט ואולי דווקא בגלל הלגיטימציה לחיסול דיגיטלי של הרוע, כזה שלא מסכן אותך וודאי לא מכניס דקויות היסטוריות ושאלות מוסריות כבדות מדי, כמו האם החייל הגרמני הפשוט הוא נאצי ומה ההבדל בינו לבין חייל גסטפו או פושע מלחמה.
מכל מקום, טכנולוגית ומבחינת תולדות המשחקים וולפנשטיין היה גם חלוצי ופורץ דרך. הוא זה שהכניס למשחקי האקשן את המסורת של משחקי-פעולה בגוף ראשון, כלומר שהשחקן הוא דמות במשחק וה-POV (קיצור של Point of View) בו הוא כולו מנקודת מבטו שלו.
וולפנשטיין איפשר לשחקנים להילחם באדולף היטלר ובחייליו הנאצים. מעבר לתכונותיו כמשחק מחשב מוצלח, תכונה זו והשמחה לחסל נאצים על המחשב בבית המוגן שלך, גם היא תרמה להפיכת "הטירה הנאצית" לאחד ממשחקי המחשב הפופולאריים ביותר בתחום של משחקי הפעולה למחשב.
על אף שהמשחק היה מסחרי, הוא הופץ כגירסה שיתופית חינמית.
יורים ושותקים - גרסת ה-DOS המקורית של הטירה הנאצית:
https://youtu.be/INCn8TXdusg
גרסת הגיים פליי:
https://youtu.be/kLavPK8Oy-o
גרסת האונליין של וולפנשטיין:
https://youtu.be/rI2O3YcPv-s
עוד אחת - בזירה החדשנית Switch:
https://youtu.be/GUGdHNtOwSg
והתפתחות המשחק "וולפנשטיין" מאז שנת 1981, בה יצא לאור:
http://youtu.be/o1ScWJ-rjMs
אם טים ברנרס לי הוא האבא של האינטרנט, הרי שיש לו גם אימא והיא בכלל גבר... קוראים לו מארק אנדריסן (Marc Andreessen) והעולם די חייב לו את השקת עידן המידע שאנו חיים בתוכו.
בשנות ה-90 פיתח סטודנט בשם מארק אנדריסן את דפדפן האינטרנט מוזאיק (Mosaic). זה היה באוניברסיטת אילינוי והדפדפן שאנדריסן, ביחד עם אריק בינה, יצר תוכנה שאיפשרה בפעם הראשונה גישה גרפית וידידותית יותר לרשת האינטרנט.
זה התחיל בכך שאנדריסן, הסטודנט לתואר שני, שעתיד להיות הראשון שיפתח תוכנה שתביא את האינטרנט להמונים, נחשף לרשת העולמית, ה-World Wide Web, בקיצור WWW, שהשיק טים ברנרס-לי, בדור הראשון של האינטרנט.
הוא התבסס על פיתוחיו של לי, כמו ה-URL (ה-Uniform Resource Locator) ועל עיקרון ה"הייפרטקסט", שכבר היה ידוע משנות ה-50, כדי ליצור את ה-Hypertext Transfer Protocol, מה שיקבל את הקיצור המוכר של HTTP.
אנדריסן מתחיל לפתח במסגרת האוניברסיטה את הדפדפן הגרפי הראשון "מוזאיק". כשהוא מתחיל להפיץ את גירסה 1.0 של דפדפן "Mosaic", הוא עוד לא מבין את גודל המהפכה שהוא עומד לחולל.
בניגוד לפרוטוקולים כמו "גופר" או "טלנט", כלים מבוססי טקסט ששימשו עד אז לגישה לרשת, המוזאיק היה גרפי ומושך וחולל שינוי מהיר. לא לחינם הפועל החדש שנוצר היה "גלישה ברשת". בתוך זמן קצר הוא הפך את רשת האינטרנט לידידותית ומושכת, לא רק עבור גיקים אלא גם עבור אנשים "רגילים".
בשנת 1994 חובר אנדריסן ליזם בשם ג'ים קלארק והם מקימים את חברת Netscape. הוא מפתח דפדפן מסחרי שמתבסס על "מוזאיק" ומקבל את השם "נטסקייפ נוויגייטור" (Navigator). הדפדפן החדש הופך במהירות לפופולרי מאוד.
כמה פופולרי? - בתוך זמן קצר היה "מוזאיק" לדפדפן האינטרנט הפופולרי בעולם וליישום האינטרנט הפופולרי ביותר. כי נטסקייפ התמקדה בהמשך מהפכת האינטרנט שאנדריסן החל והוסיפה לדפדפן שלה תכונות חדשניות, כולל תמיכה בקול, שהיום היא המובן מאליו, אבל אז איפשרה לראשונה להשמיע סאונד ומנגינות בדפי אינטרנט.
בשל בעיות עם השם המסחרי "מוזאיק" נאלצה החברה, שנקראה בתחילה "מוזאיק קומיוניקיישנס", לשנות את שמה ל"נטסקייפ" בין השאר היא עתידה גם לפתח את ג'אווה סקריפט, שפת פיתוח שתהפוך לפופולרית ביותר בעולם של ימינו.
המוזאיק הפך מאז לאב הטיפוס של דפדפני האינטרנט המודרניים. זו הייתה שורת דפדפנים וטכנולוגיות שכל אחת לקחה את האינטרנט לשימושים חדשים, אבל תמיד השתמשה ברכיבים כאלו או אחרים מתוכו.
"מוזאיק" אולי נעלם, אבל מוזילה, נטסקייפ, אקספלורר, ג'אווה סקריפט ועוד שלל דפדפנים וטכנולוגיות רשת מובילות שנולדו ממנו - כולם חייבים את קיומם באופן משמעותי או מלא למארק אנדריסון.
הנה סיפורו של הדפדפן ומחוללו מארק אנדריסן:
https://youtu.be/_L3Y2_YiT-A
מיהו אנדריסן?
https://youtu.be/sw5xp27Ohgg
ומארק אנדריסון בימי נטסקייפ:
https://youtu.be/40CxcGg1K_o
מערכת ההפעלה דוס של מיקרוסופט (MS-DOS) היא אחד הפרדוקסים הגדולים של עולם המחשבים. מצד אחד היא הייתה בעלת מראה מסך מכוער, לא אינטואיטיבי והיא חייבה את המשתמש ללמוד הרבה כדי להשתמש בה, כמו לזכור בעל-פה עשרות פקודות רק כדי לעשות פשוטות כמו העתקה או הדבקה, ומצד שני היא זו שהצליחה להפוך את המחשב האישי לפופולרי באופן שלא יאומן ונמכרה במיליוני עותקים רבים.
מערכת ה-MS-DOS, או בכינוי של החבר'ה "דוס", נכתבה בהמשך למערכת ההפעלה המקורית, שפיתח מתכנת עצמאי בשם טים פטרסון, בעל חנות רדיו-שק. אותו פיטרסון קיבל מחברת מיקרוסופט סכום זעום עבורה והיא הפכה בידי מיקרוסופט להצלחה מסחרית עצומה.
ההצלחה הייתה בעיקר תודות לכך שהשימוש ב-MS-DOS לא הוגבל למחשבים של חברת יבמ וכך השתמשו בה מאות מיליוני מחשבים זולים שיוצרו במזרח וכונו "תואמי יבמ".
אז אחרי שצולחים את ההמתנה האינסופית לטעינה של דוס ומתרגלים לממשק המייאש, יש הרבה שיאמרו שהיה בה גם משהו מדליק. לא מעט אנשי מחשבים מצליחים ימשיכו שנים רבות אחר כך להשתמש ביכולות, בפשטות, התכליתיות ובנוחות המשונה של מערכת ההפעלה הלא-גרפית הזו.
קצת נתונים משעשעים על DOS: הקוד, שנכתב כולו בשפת אסמבלי 8086, כלל 7 קובצי מקור בלבד. 3 שנים מאוחר יותר יצאה גרסה 2.0 שכללה כבר כ-100 קובצי ASM והציעה כמה חידושים, כמו תמיכה בכונן קשיח ל-IBM XT עם נפח אחסון "עצום" של 32MB ותמיכה בתקליטונים, או דיסקטים כמו שהם כונו אז, בגודל של 5.25 אינץ’. הקיבולת שלהם הייתה או 180KB או 360KB לדיסקט...
הנה סיפורה של ה-MS-DOS:
https://youtu.be/Fvx5L3RnjAA
סטיב ג'ובס, המתחרה האגדי מחברת Apple, לועג ל-DOS:
https://youtu.be/KMX_FuOLoCI
סרטון שנועד לעודד שדרוג לגרסת MS-DOS 5:
https://youtu.be/NfpYrem94q0
כך DOS נראתה:
https://youtu.be/1bKNts8liWI
וסרט תיעודי על הנצחון של DOS בדרך להיות מערכת ההפעלה של ה-IBM PC:
https://youtu.be/bLVbSjDq0DE?long=yes
טטריס הוא משחק וידאו שפותח בשנת 1984 על ידי מהנדס מחשבים רוסי בשם אלכסיי פז'יטנוב. פז'יטנוב שעבד במרכז המיחשוב של האקדמיה הסובייטית למדעים, פיתח את המשחק הממוחשב לבדו. שם המשחק הוא שילוב של "טטרה" (המספר ארבע ביוונית) עם הסיומת של המילה "טניס" - ענף הספורט שפז'יטנוב אוהב.
על השחקן במשחק הטטריס לסדר את הבלוקים הצבעוניים כך שייווצרו שורות שלמות. כאשר מצליחים ליצור שורה שלמה, היא נעלמת וניתן להמשיך ולבנות שורות נוספות.
לאחר שיצא, התפשט הטטריס בעולם במהירות והיה לאחד המשחקים הפופולריים בעולם. פותחו גרסאות לכל פלטפורמה ומכשיר דיגיטלי אפשרי. בעבר הוא היה משחק הווידאו הנמכר ביותר בהיסטוריה כשלמעלה מ-425 מיליון עותקים ממנו נמכרו. מכירות המשחק יצרו רווחים של מיליארדים לחברות מחשבים במערב.
וכך הפך טטריס, שלידתו בזמן המלחמה הקרה, לקונצנזוס אהוב, על אף גילו. הוא הצליח להישאר רלוונטי כה הרבה זמן, עד שסיפורו הפך אפילו לסרט (ב-Apple TV).
טטריס מחזיק גם בשיא עולמי של גינס, כשמעל 200 גרסאות רשמיות של טטריס שוחררו במהלך השנים, ל-70 פלטפורמות לפחות. גרסת המובייל שלו (לטלפונים ניידים) יצאה ב-2006 ונמכרה ב-100 מיליון עותקים, מה שנתן לו את המקום השלישי בטבלת המכירות של משחקי הווידיאו הנמכרים בכל הזמנים.
החלק הדי עצוב הוא שפוז'יטנוב הממציא, מי שהיה בתקופה בה פיתח את הטטריס עובד ממשלה רוסי, לא זכה להכנסות כספיות כלשהן מהמשחק.
הנה סקירה על משחק הטטריס (עברית):
http://youtu.be/2y8LUAbwz3A?t=1m17s&end=2m01s
משחק טטריס ב-Xbox 360:
https://youtu.be/zQC4MC86Y4Y
מנגינת הטטריס שרבים כל כך נקשרו אליה בזמן המשחק:
http://youtu.be/NmCCQxVBfyM
ביצוע של מנגינת הטטריס בנבל לייזר:
http://youtu.be/WkkhcwXpYy4
קטע שמציג את השחקן המהיר ביותר בטטריס (עברית):
https://youtu.be/ehhwqSB82Uc?t=2m17s&end=2m50s
קיצור תולדות משחק הטטריס:
https://youtu.be/xz_Zeq72CEc
וסרט תיעודי על ההיסטוריה של משחק הטטריס (מתורגם):
https://youtu.be/_fQtxKmgJC8?long=yes
מה המהפכה שעשתה תוכנת נפסטר?
אם חייתם בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, ודאי הורגלתם לשלם על מוסיקה לא מעט כסף. הדיסקים עלו כסף, קלטות עלו כסף, והופעות עלו כסף רב (גם היום).
לתוך המציאות הזו פרץ שון פאנינג, בחור צעיר עם תוכנה מבריקה, נפסטר שמה. נפסטר (Napster) אפשרה לאנשים להעביר ביניהם מוסיקה דרך האינטרנט, מבלי שהיא הייתה צריכה להישמר בשרתי החברה, מה שאסור לפי חוקי זכויות היוצרים. זו הייתה הברקה שסחפה במהירות את כל חובבי המוסיקה שהחזיקו מחשב בבית. כולם החלו לשתף את המוסיקה שלהם עם אחרים ולחפש שירים ויצירות שאהבו. ההורדה הייתה מהירה וכל משתמש מרוצה סיפר מיד לכל חבריו.
מעל 50 מיליון משתמשים הורידו את הפלא המוסיקלי החינמי הזה. בתוך זמן קצר נוצר מאגר המוסיקה הגדול בהיסטוריה האנושית.
חברות התקליטים השתוללו מזעם. הן פנו לבתי המשפט והגישו תביעות ענק להסרת התוכנה מהמחשבים וכיבוי השרתים שמאפשרים למשתמשים לחפש קבצים. בית המשפט החליט לסגור את השירות. הצער נמשך שבועיים כי מיד החלו לעלות תוכנות דומות וכל הסיפור החל מהתחלה...
אגב, פאנינג עצמו, שלא הרוויח דבר מנפסטר, הפך לדמות נערצת ויזם. גם שותפו להקמת נאפסטר, שון פארקר, היה למיליארדר, בכמה מיזמים נוספים שהקים ובמיוחד כשהיה לאחד הבכירים במיזם של סטודנט צעיר, מישהו שביקש להיוועץ עימו לגבי פרויקט שעליו עבד, משהו שנקרא "פייסבוק"...
הנה סרטון על המהפכה של תוכנת נאפסטר:
http://youtu.be/jo2xticav9I
ולנאפסטר יש תפקיד היסטורי בחיסול האלבומים (עברית):
https://youtu.be/pREu6urcI8k
אם חייתם בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, ודאי הורגלתם לשלם על מוסיקה לא מעט כסף. הדיסקים עלו כסף, קלטות עלו כסף, והופעות עלו כסף רב (גם היום).
לתוך המציאות הזו פרץ שון פאנינג, בחור צעיר עם תוכנה מבריקה, נפסטר שמה. נפסטר (Napster) אפשרה לאנשים להעביר ביניהם מוסיקה דרך האינטרנט, מבלי שהיא הייתה צריכה להישמר בשרתי החברה, מה שאסור לפי חוקי זכויות היוצרים. זו הייתה הברקה שסחפה במהירות את כל חובבי המוסיקה שהחזיקו מחשב בבית. כולם החלו לשתף את המוסיקה שלהם עם אחרים ולחפש שירים ויצירות שאהבו. ההורדה הייתה מהירה וכל משתמש מרוצה סיפר מיד לכל חבריו.
מעל 50 מיליון משתמשים הורידו את הפלא המוסיקלי החינמי הזה. בתוך זמן קצר נוצר מאגר המוסיקה הגדול בהיסטוריה האנושית.
חברות התקליטים השתוללו מזעם. הן פנו לבתי המשפט והגישו תביעות ענק להסרת התוכנה מהמחשבים וכיבוי השרתים שמאפשרים למשתמשים לחפש קבצים. בית המשפט החליט לסגור את השירות. הצער נמשך שבועיים כי מיד החלו לעלות תוכנות דומות וכל הסיפור החל מהתחלה...
אגב, פאנינג עצמו, שלא הרוויח דבר מנפסטר, הפך לדמות נערצת ויזם. גם שותפו להקמת נאפסטר, שון פארקר, היה למיליארדר, בכמה מיזמים נוספים שהקים ובמיוחד כשהיה לאחד הבכירים במיזם של סטודנט צעיר, מישהו שביקש להיוועץ עימו לגבי פרויקט שעליו עבד, משהו שנקרא "פייסבוק"...
הנה סרטון על המהפכה של תוכנת נאפסטר:
http://youtu.be/jo2xticav9I
ולנאפסטר יש תפקיד היסטורי בחיסול האלבומים (עברית):
https://youtu.be/pREu6urcI8k
מהו המחשב הראשון בהיסטוריה שניצח את אלוף העולם בשחמט?
לאחר שניצח אותו בשנה שלפני כן, הובס אלוף העולם בשחמט גארי קספרוב - על ידי "כחול עמוק" בתחרות בשנת 1997.
אבל "כחול עמוק" הוא לא כינוי לשחקן שחמט מסתורי. מדובר במחשב למשחק שחמט, שפיתחה חברת IBM. למעשה, כחול-עמוק היה המחשב הראשון שניצח אלוף עולם מכהן. הוא גבר עליו בתוצאה 3.5 מול 2.5.
הנצחון של מחשב את שחקן השחמט הטוב בכל הזמנים היווה תפנית היסטורית בתולדות עולם המחשבים. "כחול עמוק" לא היה מחשב עם בינה מלאכותית, אבל הוא היה כה חזק ומהיר שהוא הצליח לעשות כמות אדירה של מהלכים קדימה ובכך להפוך, כמה שזה נדוש, כמות לאיכות.
הכמות והכוח החישובי שלו איפשרו למחשב הזה לגבור על האיכות של מוחו החכם והלא-צפוי של מי שנחשב שחקן השחמט הטוב בהיסטוריה. “שחקן שירצה לבחון שמונה מהלכים קדימה יצטרך לבחון מספר מערכי לוח זהה למספר הכוכבים בגלקסיה שלנו”, כתב קספרוב פעם..
ההפרש בין מהלכי השחמט שיכולים היו השניים לחשב בשנייה אחת היה מדהים - 200 מיליון מהלכים בשנייה חישב כחול-עמוק, למול 3 מהלכים בשנייה של גארי קאספרוב.
לקספרוב עמד רק היתרון האחד שלו על התוכנה של מחשב השחמט המהיר בעולם - הוא היה ידוע ביכולתו המדהימה לשנות את האסטרטגיה שלו בלי הכנה מוקדמת, באמצע המשחק. בכך הייתה לו היכולת להפתיע את יריבו במהלכים הכי לא צפויים בתורת השחמט.
חשוב לציין שבשולי תחרות המהפך הייתה פרשה קטנה. קספרוב טען לאחר המשחק שהוא היה מבוסס על תרמית של IBM. אלוף העולם בשחמט דרש משחק חוזר, אבל חברת IBM מצידה סירבה לקיום התחרות החוזרת. היא גם פירקה את המחשב, ככל הנראה בכדי שלא תיאלץ לקיים תחרויות נוספות.
הנה קדימון לסרט על התחרות ההיסטורית בין גאון אנושי לגאונות טכנולוגית:
http://youtu.be/y9UMt-8gfW8
על מחשב "כחול-עמוק", שניצח במשחק שחמט אבל נוצח בהתמודדות כולה:
http://youtu.be/NJarxpYyoFI
וממשיכיו, כמו "אלפא זירו" של גוגל, שבתוך 4 שעות הגיע לרמת אמן בשחמט:
https://youtu.be/0g9SlVdv1PY
לאחר שניצח אותו בשנה שלפני כן, הובס אלוף העולם בשחמט גארי קספרוב - על ידי "כחול עמוק" בתחרות בשנת 1997.
אבל "כחול עמוק" הוא לא כינוי לשחקן שחמט מסתורי. מדובר במחשב למשחק שחמט, שפיתחה חברת IBM. למעשה, כחול-עמוק היה המחשב הראשון שניצח אלוף עולם מכהן. הוא גבר עליו בתוצאה 3.5 מול 2.5.
הנצחון של מחשב את שחקן השחמט הטוב בכל הזמנים היווה תפנית היסטורית בתולדות עולם המחשבים. "כחול עמוק" לא היה מחשב עם בינה מלאכותית, אבל הוא היה כה חזק ומהיר שהוא הצליח לעשות כמות אדירה של מהלכים קדימה ובכך להפוך, כמה שזה נדוש, כמות לאיכות.
הכמות והכוח החישובי שלו איפשרו למחשב הזה לגבור על האיכות של מוחו החכם והלא-צפוי של מי שנחשב שחקן השחמט הטוב בהיסטוריה. “שחקן שירצה לבחון שמונה מהלכים קדימה יצטרך לבחון מספר מערכי לוח זהה למספר הכוכבים בגלקסיה שלנו”, כתב קספרוב פעם..
ההפרש בין מהלכי השחמט שיכולים היו השניים לחשב בשנייה אחת היה מדהים - 200 מיליון מהלכים בשנייה חישב כחול-עמוק, למול 3 מהלכים בשנייה של גארי קאספרוב.
לקספרוב עמד רק היתרון האחד שלו על התוכנה של מחשב השחמט המהיר בעולם - הוא היה ידוע ביכולתו המדהימה לשנות את האסטרטגיה שלו בלי הכנה מוקדמת, באמצע המשחק. בכך הייתה לו היכולת להפתיע את יריבו במהלכים הכי לא צפויים בתורת השחמט.
חשוב לציין שבשולי תחרות המהפך הייתה פרשה קטנה. קספרוב טען לאחר המשחק שהוא היה מבוסס על תרמית של IBM. אלוף העולם בשחמט דרש משחק חוזר, אבל חברת IBM מצידה סירבה לקיום התחרות החוזרת. היא גם פירקה את המחשב, ככל הנראה בכדי שלא תיאלץ לקיים תחרויות נוספות.
הנה קדימון לסרט על התחרות ההיסטורית בין גאון אנושי לגאונות טכנולוגית:
http://youtu.be/y9UMt-8gfW8
על מחשב "כחול-עמוק", שניצח במשחק שחמט אבל נוצח בהתמודדות כולה:
http://youtu.be/NJarxpYyoFI
וממשיכיו, כמו "אלפא זירו" של גוגל, שבתוך 4 שעות הגיע לרמת אמן בשחמט:
https://youtu.be/0g9SlVdv1PY
איך זינקה תוכנת זום בחסות וירוס הקורונה?
התפשטות מגפת הקורונה (Coronaviruses) הובילה לשיאים של שימוש בכלים שאפשרו עבודה מהבית. מבין התוכנות הללו בלטה מהרגע הראשון תוכנה קטנה וכמעט אלמונית, ודאי בציבור הרחב.
Zoom היא תוכנה שאפשרה במקור לקיים ועידות וישיבות וידאו בעולם העסקי, בעזרת מחשב אישי או סטמארטפון.
התוכנה פותחה על ידי חברת Zoom Video Communications האמריקאית, שייסד המהנדס אריק יואן ב-2011. במהלך השנים התחברה החברה עם חברות שפיתחו טכנולוגיות מובילות לשיחות ועידה וכנסים וירטואליים ויצרה מוצר בשל, שכמו המתין לפריצה העולמית שלו.
תוכנת Zoom הופצה במודל עסקי שנקרא Freemium - שילוב של שירות פרימיום בתשלום, עם גרסה חינמית חזקה למדי, שאפשרה הפצה מהירה, מפה לאוזן. הגרסה החינמית מאפשרת שימוש חינמי, מוגבל בזמן ובמספר המשתתפים, בעוד שבגרסה המסחרית בתשלום מוסרות המגבלות הללו.
בנוסף לחינמיות של גרסת הבסיס, האפשרות להשתמש בה בצורה קלה יחסית ועל בסיס חומרה זמינה הפכה את תוכנת הזום לפופולרית מאוד. במיוחד בלא הדבר בעולם האקדמי והחינוכי, באפשרות לנהל הרצאות ושיעורים, כשכל המשתתפים מחוברים מבתיהם.
במהלך הסגרים והריחוק החברתי שנכפה על העולם בזמן מגפת הקורונה, הפכה זום ללהיט ענק - גם בתחום העסקי, אך גם בעולמות החינוך, האקדמיה, התרבות, הפוליטיקה והחברה ואפילו במפגשים משפחתיים רבי משתתפים, שהוגבלו משמעותית בשל הצורך להסתגרות של המבוגרים ומי שנמנים על קבוצות הסיכון בביתם.
אותו "קוביד 19" (Covid 19) מפורסם הפך את זום למוצר התקשורת הצומח ביותר של עידן הקורונה. החברה הראתה בשלות ותגובה מהירה במאי 2020, כשבמהלך הזינוק בקורונה התגלו בתוכנה בעיות אבטחה. חברת זום הגיבה במהירות ורכשה את הסטארטאפ Keybase, שפיתח פתרונות הצפנה חדשניים ומתאימים לסגירת חורי האבטחה הללו.
כך החלו ללמד אותנו על הפעלת הזום בתחילת המגפה (עברית):
https://youtu.be/UyMqwvC75zQ
למדנו להוסיף רקע וירטואלי (עברית):
https://youtu.be/AXLz7Jh25UM
חברת זום מיהרה להציע את הזום פון - טלפון וידאו כמו שדיברו עליו תמיד:
https://youtu.be/xZfCxpVwT6A
לחברות היא מציעה חדרי זום משוכללים:
https://youtu.be/bQ_75A9P9sk
לשיחות בינלאומיות - תרגום סימולטני:
https://youtu.be/nldGntmE7mQ
וממשרד החיוך והיצירתיות, מהנדס שמצא פתרון מבריק לסיום שיחות הזום שנוטה תמיד להיות מביך במקצת:
https://youtu.be/DFDaKO9ClOg
התפשטות מגפת הקורונה (Coronaviruses) הובילה לשיאים של שימוש בכלים שאפשרו עבודה מהבית. מבין התוכנות הללו בלטה מהרגע הראשון תוכנה קטנה וכמעט אלמונית, ודאי בציבור הרחב.
Zoom היא תוכנה שאפשרה במקור לקיים ועידות וישיבות וידאו בעולם העסקי, בעזרת מחשב אישי או סטמארטפון.
התוכנה פותחה על ידי חברת Zoom Video Communications האמריקאית, שייסד המהנדס אריק יואן ב-2011. במהלך השנים התחברה החברה עם חברות שפיתחו טכנולוגיות מובילות לשיחות ועידה וכנסים וירטואליים ויצרה מוצר בשל, שכמו המתין לפריצה העולמית שלו.
תוכנת Zoom הופצה במודל עסקי שנקרא Freemium - שילוב של שירות פרימיום בתשלום, עם גרסה חינמית חזקה למדי, שאפשרה הפצה מהירה, מפה לאוזן. הגרסה החינמית מאפשרת שימוש חינמי, מוגבל בזמן ובמספר המשתתפים, בעוד שבגרסה המסחרית בתשלום מוסרות המגבלות הללו.
בנוסף לחינמיות של גרסת הבסיס, האפשרות להשתמש בה בצורה קלה יחסית ועל בסיס חומרה זמינה הפכה את תוכנת הזום לפופולרית מאוד. במיוחד בלא הדבר בעולם האקדמי והחינוכי, באפשרות לנהל הרצאות ושיעורים, כשכל המשתתפים מחוברים מבתיהם.
במהלך הסגרים והריחוק החברתי שנכפה על העולם בזמן מגפת הקורונה, הפכה זום ללהיט ענק - גם בתחום העסקי, אך גם בעולמות החינוך, האקדמיה, התרבות, הפוליטיקה והחברה ואפילו במפגשים משפחתיים רבי משתתפים, שהוגבלו משמעותית בשל הצורך להסתגרות של המבוגרים ומי שנמנים על קבוצות הסיכון בביתם.
אותו "קוביד 19" (Covid 19) מפורסם הפך את זום למוצר התקשורת הצומח ביותר של עידן הקורונה. החברה הראתה בשלות ותגובה מהירה במאי 2020, כשבמהלך הזינוק בקורונה התגלו בתוכנה בעיות אבטחה. חברת זום הגיבה במהירות ורכשה את הסטארטאפ Keybase, שפיתח פתרונות הצפנה חדשניים ומתאימים לסגירת חורי האבטחה הללו.
כך החלו ללמד אותנו על הפעלת הזום בתחילת המגפה (עברית):
https://youtu.be/UyMqwvC75zQ
למדנו להוסיף רקע וירטואלי (עברית):
https://youtu.be/AXLz7Jh25UM
חברת זום מיהרה להציע את הזום פון - טלפון וידאו כמו שדיברו עליו תמיד:
https://youtu.be/xZfCxpVwT6A
לחברות היא מציעה חדרי זום משוכללים:
https://youtu.be/bQ_75A9P9sk
לשיחות בינלאומיות - תרגום סימולטני:
https://youtu.be/nldGntmE7mQ
וממשרד החיוך והיצירתיות, מהנדס שמצא פתרון מבריק לסיום שיחות הזום שנוטה תמיד להיות מביך במקצת:
https://youtu.be/DFDaKO9ClOg
כיצד הפכה פוטושופ לעניין תרבותי-חברתי?
מהי תוכנת פוטושופ?
אין כמו תוכנת "פוטושופ" (Photoshop) בכדי להדגים עד כמה תוכנה טובה יכולה להפוך לקונצנזוס, משהו שכולם מסכימים עליו, ובו-זמנית גם להפוך לתופעה תרבותית של ממש ולהשפיע על החברה באופן משמעותי.
אדובי פוטושופ היא תוכנת עריכה גרפית שפותחה לצרכי עריכת תמונות ומרכיבים גרפיים. בתור התוכנה הפופולארית ביותר בקרב צלמים, משמשת פוטושופ הכלי העיקרי לליטוש תמונות, תחליף ל"חדר החושך" של צילומי הפילם. בעזרת פוטושופ יכולים הצלמים לשנות את בהירות התמונות, לחדד, לטשטש דברים שראוי להסתיר, לתקן את צבעיהן, לשנות גודל ולחתוך אותן. כך יכול הצלם לתקן בעיות שנוצרו בעת צילום התמונה ובמרכיבים השונים שלה.
אך במהלך השנים הפכה פוטושופ מכלי טכני בלבד לחלק מהתרבות המודרנית, המשפיע על האופן שבו חיים רבים בעולם. "לעשות פוטושופ" כיום הוא מושג מקביל לריטוש של תמונה ושיפור המצולם בה, כך שייראה טוב ממה שהוא באמת. עולם הפרסום משתמש בפוטושופ כדי להציג מוצרים יפים ומושלמים ממה שהם באמת.
כך למשל מעובדות תמונות דוגמנות, כמעט תמיד בפוטושופ או לפחות בתוכנות דוגמת תוכנת ה-Photoshop, כדי להציג דוגמניות רזות, נקיות מפצעונים ופגמי עור או כל סממן אחר של אנושיות. הבעיה היא שהצרת היקפים באופן גרפי יצר דימוי גוף רזה, שגרם לבנות ונשים רבות לדיאטות קשות ולהפרעות אכילה, שלא פעם מסתיימות בנזק בריאותי ואף במוות.
עד כדי כך הוחמרה התופעה, עד שבמספר מדינות בעולם התקבל חוק הדוגמניות, או בשמו העממי "חוק הפוטושופ". זהו חוק האוסר על הצרת ממדי גופן של דוגמניות באופן גרפי.
מפתחי הפוטושופ היו אנשי חברת אדובי מערכות (Adobe Systems), שאחראית למהפכת ה"הוצאה לאור שולחנית", אותה מהפכה שאפשרה לבעלי מחשב אישי להפיק בעצמם פרסומים ומוצרי דפוס, שבעבר נדרשו מערכות יקרות ומסורבלות כדי להפיקם. אגב, "אדובי" הוא שמו של נחל קטן (Adobe Creek) שזורם מאחורי ביתו של אחד ממייסדי החברה והוא נכלל בשמות כל מוצריה.
הנה תוכנת פוטושופ בגרסה 1.0:
https://youtu.be/Bhf8q3THToI
המפתחים המקוריים נזכרים איך הצבע הגיע לפוטושופ:
https://youtu.be/Tda7jCwvSzg
כמה מהדברים שניתן לעשות בפוטושופ:
https://youtu.be/3G7YBBi1s_U
חוק הפוטושופ והדעות לגביו (עברית):
https://youtu.be/z-K6cFNImqs
הנה הסיפור של פוטושופ:
https://youtu.be/Ldr55H3NVIo
כך נולדה פוטושופ:
https://youtu.be/EtzFvRjrvXM?long=yes
אין כמו תוכנת "פוטושופ" (Photoshop) בכדי להדגים עד כמה תוכנה טובה יכולה להפוך לקונצנזוס, משהו שכולם מסכימים עליו, ובו-זמנית גם להפוך לתופעה תרבותית של ממש ולהשפיע על החברה באופן משמעותי.
אדובי פוטושופ היא תוכנת עריכה גרפית שפותחה לצרכי עריכת תמונות ומרכיבים גרפיים. בתור התוכנה הפופולארית ביותר בקרב צלמים, משמשת פוטושופ הכלי העיקרי לליטוש תמונות, תחליף ל"חדר החושך" של צילומי הפילם. בעזרת פוטושופ יכולים הצלמים לשנות את בהירות התמונות, לחדד, לטשטש דברים שראוי להסתיר, לתקן את צבעיהן, לשנות גודל ולחתוך אותן. כך יכול הצלם לתקן בעיות שנוצרו בעת צילום התמונה ובמרכיבים השונים שלה.
אך במהלך השנים הפכה פוטושופ מכלי טכני בלבד לחלק מהתרבות המודרנית, המשפיע על האופן שבו חיים רבים בעולם. "לעשות פוטושופ" כיום הוא מושג מקביל לריטוש של תמונה ושיפור המצולם בה, כך שייראה טוב ממה שהוא באמת. עולם הפרסום משתמש בפוטושופ כדי להציג מוצרים יפים ומושלמים ממה שהם באמת.
כך למשל מעובדות תמונות דוגמנות, כמעט תמיד בפוטושופ או לפחות בתוכנות דוגמת תוכנת ה-Photoshop, כדי להציג דוגמניות רזות, נקיות מפצעונים ופגמי עור או כל סממן אחר של אנושיות. הבעיה היא שהצרת היקפים באופן גרפי יצר דימוי גוף רזה, שגרם לבנות ונשים רבות לדיאטות קשות ולהפרעות אכילה, שלא פעם מסתיימות בנזק בריאותי ואף במוות.
עד כדי כך הוחמרה התופעה, עד שבמספר מדינות בעולם התקבל חוק הדוגמניות, או בשמו העממי "חוק הפוטושופ". זהו חוק האוסר על הצרת ממדי גופן של דוגמניות באופן גרפי.
מפתחי הפוטושופ היו אנשי חברת אדובי מערכות (Adobe Systems), שאחראית למהפכת ה"הוצאה לאור שולחנית", אותה מהפכה שאפשרה לבעלי מחשב אישי להפיק בעצמם פרסומים ומוצרי דפוס, שבעבר נדרשו מערכות יקרות ומסורבלות כדי להפיקם. אגב, "אדובי" הוא שמו של נחל קטן (Adobe Creek) שזורם מאחורי ביתו של אחד ממייסדי החברה והוא נכלל בשמות כל מוצריה.
הנה תוכנת פוטושופ בגרסה 1.0:
https://youtu.be/Bhf8q3THToI
המפתחים המקוריים נזכרים איך הצבע הגיע לפוטושופ:
https://youtu.be/Tda7jCwvSzg
כמה מהדברים שניתן לעשות בפוטושופ:
https://youtu.be/3G7YBBi1s_U
חוק הפוטושופ והדעות לגביו (עברית):
https://youtu.be/z-K6cFNImqs
הנה הסיפור של פוטושופ:
https://youtu.be/Ldr55H3NVIo
כך נולדה פוטושופ:
https://youtu.be/EtzFvRjrvXM?long=yes
מהו שומר המסך שמחפש סימני חיים בחלל?
שומר המסך בוינק או סט"י בבית (באנגלית: SETI@home) הוא למעשה פרויקט קהילתי עולמי לחיפוש של חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ.
מדובר בתוכנה שמתקינים משתמשי מחשבים, לכאורה כדי לשמור על המסך שלהם מצריבת התמונה. אך בזמן ששומר המסך פועל הוא מנצל את יכולת המחשב שעליו הוא מותקן כדי לנתח כמויות עצומות של אותות-רדיו שמגיעים מהחלל ושנאספו על ידי מצפה הכוכבים ארסיבו - מעל 100 מיליון נתונים בשנייה!
כוח המחשוב הדרוש לניתוח כמות הנתונים היומית המתקבלת מארסיבו הוא עצום. על ידי חלוקת העבודה למחשביהם של מיליוני גולשים יכול המדע לנתח את הנתונים בעלויות מזעריות וגם למשתמשי התוכנה לא נגרם כל נזק כלכלי.
בעקבות הצלחת הפרויקט פותחה תוכנת בוינק, שמאפשרת להשתמש במחשבים אישיים בצורה דומה, כדי לסייע במחקרים למציאת תרופות למחלת הסרטן, למחלת האיידס ועוד.
#על סט"י
הגוף המכונה סט"י, קיצור של Search for Extraterrestrial Intelligence, הוא מכון אמריקאי בלי מטרות רווח שהוקם לפני כמה עשרות שנים על ידי קבוצת אסטרונומים, כדי לקדם את המחקר המדעי של החיים ביקום.
מי שהקימו את סט"י היו כמה אנשי טכנולוגיה ועסקים מעמק הסיליקון והוא ממומן מחסויות ותרומות של אנשים וגופים פרטיים. עם השנים הצטרפו אליהם קבוצות מדענים מארה"ב ומכל העולם כולו.
חוקרי סט"י משתמשים בצלחות רדיו גדולות שעל הקרקע ובלוויינים וטלסקופים בחלל, כדי לחקור במסגרת הפרויקטים של סט"י בשלל תחומים.
את עיקר המאמץ מכוונים חוקרי הפרויקטים הללו לקליטה של אותות רדיו שיכולים להיות מסרים מציביליזציות רחוקות. זאת לצד פעילות מתמדת של סריקת השמיים, על מנת לנסות ולאתר כוכבי לכת בעלי סביבה ארצית שעשויה להכיל חיים כמו אלו שעל פני כדור הארץ.
הנה מצגת על פרויקט SETI@home שמזמינה להשתתף במאמצי הפענוח של המידע מהחלל:
http://youtu.be/GI6dLQFve3c
תוכנת בוינק שניתן לתרום בעזרתה כוח מחשוב מהמחשב האישי, גם לפרויקטים אחרים:
http://youtu.be/--Vy5ee7DwE
אנשים שנלהבים מהתוכנה במחשב הביתי שלהם:
http://youtu.be/knYu5Ld_CRA
והרצאה שמסבירה מה התוכנה עושה:
http://youtu.be/_aIJV5aQR68
שומר המסך בוינק או סט"י בבית (באנגלית: SETI@home) הוא למעשה פרויקט קהילתי עולמי לחיפוש של חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ.
מדובר בתוכנה שמתקינים משתמשי מחשבים, לכאורה כדי לשמור על המסך שלהם מצריבת התמונה. אך בזמן ששומר המסך פועל הוא מנצל את יכולת המחשב שעליו הוא מותקן כדי לנתח כמויות עצומות של אותות-רדיו שמגיעים מהחלל ושנאספו על ידי מצפה הכוכבים ארסיבו - מעל 100 מיליון נתונים בשנייה!
כוח המחשוב הדרוש לניתוח כמות הנתונים היומית המתקבלת מארסיבו הוא עצום. על ידי חלוקת העבודה למחשביהם של מיליוני גולשים יכול המדע לנתח את הנתונים בעלויות מזעריות וגם למשתמשי התוכנה לא נגרם כל נזק כלכלי.
בעקבות הצלחת הפרויקט פותחה תוכנת בוינק, שמאפשרת להשתמש במחשבים אישיים בצורה דומה, כדי לסייע במחקרים למציאת תרופות למחלת הסרטן, למחלת האיידס ועוד.
#על סט"י
הגוף המכונה סט"י, קיצור של Search for Extraterrestrial Intelligence, הוא מכון אמריקאי בלי מטרות רווח שהוקם לפני כמה עשרות שנים על ידי קבוצת אסטרונומים, כדי לקדם את המחקר המדעי של החיים ביקום.
מי שהקימו את סט"י היו כמה אנשי טכנולוגיה ועסקים מעמק הסיליקון והוא ממומן מחסויות ותרומות של אנשים וגופים פרטיים. עם השנים הצטרפו אליהם קבוצות מדענים מארה"ב ומכל העולם כולו.
חוקרי סט"י משתמשים בצלחות רדיו גדולות שעל הקרקע ובלוויינים וטלסקופים בחלל, כדי לחקור במסגרת הפרויקטים של סט"י בשלל תחומים.
את עיקר המאמץ מכוונים חוקרי הפרויקטים הללו לקליטה של אותות רדיו שיכולים להיות מסרים מציביליזציות רחוקות. זאת לצד פעילות מתמדת של סריקת השמיים, על מנת לנסות ולאתר כוכבי לכת בעלי סביבה ארצית שעשויה להכיל חיים כמו אלו שעל פני כדור הארץ.
הנה מצגת על פרויקט SETI@home שמזמינה להשתתף במאמצי הפענוח של המידע מהחלל:
http://youtu.be/GI6dLQFve3c
תוכנת בוינק שניתן לתרום בעזרתה כוח מחשוב מהמחשב האישי, גם לפרויקטים אחרים:
http://youtu.be/--Vy5ee7DwE
אנשים שנלהבים מהתוכנה במחשב הביתי שלהם:
http://youtu.be/knYu5Ld_CRA
והרצאה שמסבירה מה התוכנה עושה:
http://youtu.be/_aIJV5aQR68
