» «
סקיפל
מהו סגנון הסקיפל שהוליד את הרוק הבריטי?



סגנון הסקיפל (Skiffle) הוא סגנון של מוסיקת פולק, משולבת עם מרכיבים של ג'אז, בלוז ומוסיקת קאנטרי אמריקאית מהדרום של ארצות הברית. המוסיקה הזו בשנות ה-50 הייתה מה שתהיה מוסיקת ה-Pאנק בשביל הרוק של שנות ה-80. סימן ההיכר של הרכבי סקיפל התבטא אז בלוח הכביסה ששימש ככלי הקצב העיקרי וב"גיטרה באס" שהייתה בעצם מקל של מטאטא, שעליו הורכב מיתר אחד בלבד!

היתרון הגדול של הסקיפל היה שהיא הייתה מוסיקת עניים. היא לא חייבה כלי נגינה מתוחכמים או יקרים, לא היו צריכים בשבילה ידע מוסיקלי רב וכדי ליצור אותה הספיקו התלהבות, יכולת לחרוז כמה מילים, לצרף 2-3 אקורדים, קצת כישרון מוסיקלי וזהו. המילה "סקיפל" שימשה אז כ"אילתור" או "קומבינה". אם מישהו רצה לומר שהוא יאלתר משהו בלי להתאמץ, הוא אמר פשוט "I'll just skiffle something..."

בשנות ה-50 התרחשה באנגליה מה שיכונה לימים "מהפכת הסקיפל". המוסיקה הזו שטפה את האי הבריטי והיא הפכה למוסיקה הלוהטת של התקופה. לצד סגנון ה"רוקאבילי", שעשה מהפכה דומה בארצות הברית, תהפוך הסקיפל לגורם בעל השפעה אדירה על לנון ומקרטני ובהמשך על מה שיהפוך ל"חיפושיות".

"מלך הסקיפל" היה בשנות ה-50 זמר בשם לוני דוניגן. הוא ביצע בעיקר גרסאות כיסוי לשירי פולק ובלוז ישנים, אבל היה זמר מצליח ובעל קסם אישי רב. דוניגן כבש את המצעדים באותה תקופה, עם שלל להיטי סקיפל סוחפים, כשאחד המוכרים והמצליחים שבהם היה Rock Island Line.

להקות צעירות רבות בליוורפול ובערי שדה אחרות נולדו באותה תקופה כלהקות סקיפל. כאמור, גם להקת הקוורימן של לנון, שממנה נולדו "הביטלס" הייתה להקת סקיפל. המוסיקה הזו הייתה מההשפעות המוקדמות הכי חשובות שיגרמו לחבורה הצעירה מליוורפול להפוך את המוסיקה למרכז חייהם ולהשקיע בה כל כך הרבה מאמצים. גם לוני דוניגן עצמו היה מאלו שהשפיעו על הביטלס מאד ובאופן מסוים היה סגנונם המוקדם של הביטלס הדהוד של להיטיו.


הנה שיר סקיפל אופייני:

https://youtu.be/FIqEQF90QuM


הסקיפל של לוני דוניגן, הכוכב של הסגנון בבריטניה:

https://youtu.be/FlcmUdWCzaY


השיר הראשון שהקליטה להקת הקוורימן, לימים הביטלס - קאבר של באדי הולי:

https://youtu.be/R4_LMMKq8Hw
אלביס פרסלי
מיהו מלך הרוקנ'רול?



ביום בהיר אחד יורד נהג משאית צעיר ממנה ונכנס לאולפן הקלטות. אלביס פרסלי שמו, בן עניים אמריקאי שנולד בעיר טופלו שבמיסיסיפי וחי בעיר האמריקאית ממפיס, החליט להקליט שיר לאמו האהובה. זה היה באולפן "סאן רקורדס", אולפן קטן וחביב אך לא יותר. שמו של בעל האולפן ומי שהיה גם הטכנאי שהקליט את הבחור הצעיר היה סם פיליפס. אלביס ביצע באולפן את השיר שבחר בשילוב של סגנונות מוסיקליים שונים - בלוז וקאנטרי.

זו הייתה נשארת סתם הפתעה לאימא ואיש לא היה יודע על העניין. אבל רצה הגורל והשיר התגלה על ידי שדרן רדיו אמריקאי. השדרן אהב והתלהב ממנו והחל להשמיעו בהתמדה. השיר הלך וסחף והפך ללהיטו הראשון של אלביס. אלביס יפה התואר, שנע בקלילות על הבמה, אחז גיטרה ושר נהדר הפך במהירות לכוכב. הוא עתיד כמעט ליצור את הסגנון החדש שלו - רוק נ' רול - סגנון שישנה את עולם המוסיקה לתמיד.

אלביס, שהתפרסם כמעט בן לילה, הפך מסתם זמר מצליח למהפכן הגדול של המוסיקה הפופולארית במאה ה-20. בשילוב שעשה בין סגנונות כמו הבלוז הקצבי (רית'ם אנד בלוז), ששמע כנער ברחובות עירו ממפיס, עם מוסיקת הקאנטרי של אמריקה והגוספל ששר בכנסיה, הוא סלל את הדרך למהפכת הרוק הגדולה והשפיע על כל המוסיקה הפופולארית ותרבות הפופ בכלל. הרוק נ' רול נולד אמנם מעט לפניו, אבל הוא היה למלך שלו ולמי שהביא אותו לשיאיו הגדולים הראשונים. זמר לבן עם גרוב שחור!

כי אלביס פרסלי היה מיוחד במינו. כמי שגדל במיסיסיפי בשנות ה-30 וה-40, הוא הרבה להאזין לגוספל שחור. הבחור הצעיר ינק מהסגנון הזה רבות ופיתח את הסגנון האישי שעתיד לחולל סערה ולהצליח באופן כה מרשים. בדיעבד אלביס גם החזיר ותמך במוסיקת הגוספל, כשהיה הזמר הלבן הגדול שחשף אותה לציבור הרחב בהקלטותיו לשירי גוספל שונים, שיזכו לפרסום עצום. כך ניתן לראות בו מי שהחזיר טובה לכור מחצבתו המוסיקלי וסייע לקידומו ברחבי אמריקה והעולם.

לא סתם אלביס הפך לכוכב-על. בנוסף להיותו מהזמרים המצליחים בכל הזמנים, היה "מלך הרוק" גם שחקן קולנוע מצוין שהשתתף ביותר מ-30 סרטים. בשנות ה-50 הוא היה נערץ ואליל המונים של ממש. תנועות הירכיים שלו היו בעיני רבים "מיניות מדי". הורים ראו בו השפעה רבה וארגונים גזעניים תיעבו את השירה "השחורה" שלו.

אבל כשגויס אלביס לצבא האמריקאי בשנת 1957 הוא נאלץ להפסיק את הפעילות המוסיקלית שלו. גם פטירתה של אמו הייתה קשה לו. אלביס הרגיש שהוא חב לה רבות, לאחר שגידלה אותו ואת אחיו לבדה, בשנים שבהן נכלא אביו ורנון על הונאה. שורשיה היו ככל הנראה יהודיים ולאחר מותה אלביס החל לענוד שרשרת עם האותיות "חי".

בעשור שאחריו הוא ניהל קריירה שידעה עליות וירידות. מתוסכל, משמין ועייף הוא ראה את הביטלס משתלטים על הפסגה ומזרימים לאמריקה את "הפלישה הבריטית" - להקות רוק מעולות ובעלות סגנון חדשני ואופנתי משלו. הוא הסתפק בהופעות גדולות בלאס וגאס, המקום שאליו אמריקה שולחת את הזמרים הגדולים שלה, אחרי שירדו מהפסגה. בתחילת שנות ה-70 הוא הצליח לשקם את מעמדו כמלך הרוקנ'רול, אבל לאחר שאשתו, פריסיליה פרסלי, עזבה אותו בשל בגידותיו בה, החמיר מצבו של המלך. הוא מצא את עצמו בודד, הולך ומשמין ומתמכר לתרופות ולאכילה מוגזמת.

לבסוף מת אלביס באחוזתו, לפי גרסה אחת כתוצאה משימוש מוגזם בתרופות מרץ, ולפי אחרת, כתוצאה מאכילת המבורגר מיותר (אלביס היה מכור לאכילה של המבורגרים).

לאחר מותו הפכה האגדה לעצומה. לאחר שניסו לגנוב את גופתו מבית העלמין, הוא הועבר לקבר באחוזת "גרייסלנד" שלו, שהפכה מאז מוקד עליה לרגל. אלפי חקיינים שלו פועלים עד היום ומבצעים את שיריו באופן מקצועי. אגדות קונספירציה מספרות שהוא חי על אי בודד ועל שם אלביס קראו את האסטרואיד בחלל בשם "17059 אלביס".


הנה הקריירה של אלביס פרסלי:

https://youtu.be/Y-8QuIjQ7hE


תכנית אקשן מפעם שמוקדשת למהפכה של אלביס:

http://youtu.be/6Rm0lhfvi5Y


כוכב הקולנוע הצעיר אלביס בתחילת הקריירה ב"רוק בבית הסוהר":

https://youtu.be/qka6JrKUM5U


מלא קסם אישי - אלביס פרסלי בשיאו:

https://youtu.be/e8jAqvmnsIk


אלביס הבוגר:

https://youtu.be/BeTurYZuY4A


בסוף חייו, שמן, עייף וחסר כוח:

https://youtu.be/QvuVDfPS90Y


קברו של "המלך" באחוזת "גרייסלנד":

https://youtu.be/8WRYu81ceUU


וסרט על הקריירה המופלאה של מלך הרוק:

https://youtu.be/Xyad-5sZ5wU?long=yes
רוקאבילי
מהו סגנון הרוקאבילי האמריקאי?



סגנון הרוקאבילי (Rockabilly) האמריקאי, שמקורו בדרום ארצות הברית, הוא אחד הסגנונות המוקדמים של הרוקנרול. שירי הרוקאבילי היו לרוב פשוטים ונוגנו בקצב מקפיץ ותוסס, שממשיך כל הזמן.

היה ברוקאבילי שילוב של מוסיקת רית'ם אנד בלוז, קאנטרי ובלוגראס. השירים בו היו במבנה קבוע וכללו לרוב 3 אקורדים. לצד הזמר, כלי הנגינה העיקריים ברוקאבילי הם גיטרה אקוסטית, קונטרבס ותופים, כשגם גיטרה חשמלית ופסנתר מצטרפים לעיתים, בחלק מההרכבים.

הרוקאבילי הוא סגנון שהיום נתפס כמיושן ומרבית השירים שנכתבו לו, התיישנו ולא עומדים ברוח הזמן. אחד היחידים מאמני הרוקאבילי ששיריו "עובדים" עד היום הוא באדי הולי, שכתב כמה שירים נצחיים, שמצליחים לרתק גם היום. הוא גם השפיע על להקת הביטלס, שניגנה משיריו בתחילת דרכה והושפעה ממנו ומהסגנון הזה מאד. אמנים נוספים שכיכבו בסצנת הרוקאבילי היו מי שיהפכו לאגדות רוק, כמו אלביס פרסלי הצעיר, ביל היילי, ליטל ריצ'רד וג'וני קאש. אמני רוקאבילי שכמעט ונשכחו בימינו היו קארל פרקינס, ריקי נלסון ואדי קוקרן.

מקור השם "רוקבילי" הוא שילוב של "רוק" ו"הילבילי" (hillbilly) - שם נוסף למוסיקת הקאנטרי, שכונתה בשנות ה-50 "מוסיקת הילבילי".


הנה תולדות מוסיקת הרוקאבילי:

https://youtu.be/iFs75mxhTAE


הרוקאבילי של אלביס פרסלי:

https://youtu.be/kr9HEM-MOAI


רוקאבילי של הסטריי-קטס משנות ה-80:

https://youtu.be/7Ymy9i-6SX4


רוקאבילי עכשווי:

https://youtu.be/pCLGqTCm1EE


וסרט תיעודי על הולדת הרוקאבילי עם השיר "Blue Suede Shoes":

https://youtu.be/q2RExkc7uCY?long=yes
רוק אנד רול
מיהם ראשוני הרוקנרול?



למעשה הרוקנרול היא תולדה של הבלוז, אותה מוסיקה שנוצרה באמריקה, על ידי עבדים כואבים ונרמסים, שהובאו או נולדו למי שהובאו מאפריקה כדי לשמש כוח עבודה זול ב"עולם החדש". הרוקנרול עצמו נולד מהרית'ם אנד בלוז, גרסתו הקצבית של הבלוז האיטי באופיו ומה"בוגי ווגי", הגרסה העוד יותר מהירה שלו.

ראשוני הרוקנרול היו ריצ'רד הקטן (ליטל ריצ'רד), פֶטס דומינו, ג'רי לי לואיס וביל היילי. הם נחשבים האבות המייסדים של הסגנון החדש, שנתן כיוון לחיים של הצעירים הלבנים של אמריקה. אבל מי שהקפיץ את המוסיקה הזו לשמיים ולראש מצעדי המכירות וההשמעות ברדיו היה נהג משאית מהעיר ממפיס ושמו אלביס פרסלי, שהפך לכוכב הכי גדול בעולם. זו לא הייתה רק המוסיקה המופלאה שהוא ידע לייצר, אלא גם הופעתו הקשוחה והקולית, הלבוש הנוצץ ונענועי האגן שלו שהביאו את התנועה והתזוזה "הרולית" אל המוסיקה הקלה. אגב, אלביס הושפע מאד ממוסיקת גוספל כנסייתית, מריתם אנד בלוז וממוסיקת קאנטרי אמריקאית.

תרם לרוקנרול גם באדי הולי, מוסיקאי מהפכן שהקריירה שלו נמשכה בקושי שנה וחצי, אבל במהלכה הוא יצר רוקנרול משובח והשפיע עם להקתו "הקריקטס" (הצרצרים) כמעט על כל מוסיקי רוק שבא אחריו. הוא פרץ דרך ליוצרים שבאו אחריו, בהיותו המוסיקאי הראשון שכתב בעצמו את השירים שביצע. אבל אז הוא מת בתאונת מטוס והשאיר את הבמה ל"חיפושיות", הביטלס, ששמם נולד כהדהוד של "הקריקטס" של הולי.

עוד חלוץ רוקנרול גדול ומשפיע היה מי שג'ון לנון אמר עליו ש"אם היו נותנים לרוקנרול שם אחר, הוא היה נקרא צ'אק ברי". ואכן, ברי הותיר אחריו מסורת של נגינה מופלאה בגיטרה ושירת רוקנרול שכולם חיקו, בצד מאגר של המנוני רוק קלאסיים מעולים כמו "Johnny B Goode", משירי הרוק המבוצעים ביותר אי-פעם.

כמעט כל מוסיקאי הרוק שיבואו אחר-כך, מג'ימי הנדריקס, דרך הביטלס, הביץ' בויז, הרולינג סטונז, אריק קלפטון, או בוב דילן, כולם הושפעו מצ'אק ברי וביצעו לפחות אחד מאינספור הלהיטים שהוא יצר. נגינת הגיטרה שלו הפכה להיות ספר הלימוד של גדולי הגיטרה החשמלית והוא עצמו המשיך לעשות רוקנרול עד לגיל זקנה.


הנה תחילת ההיסטוריה של הרוקנרול:

https://youtu.be/kKAdDvdOcrk


באותה תקופה הרוקנרול היה קודם כל מוסיקה לריקודים:

https://youtu.be/Rf55gHK48VQ


צ'אק ברי עם ג'וני בי גוד:

https://youtu.be/6ROwVrF0Ceg


ריצ'ארד הקטן בשיר "לוסיל":

https://youtu.be/u0Ujb6lJ_mM


ביל היילי עם "רוק מסביב לשעון":

https://youtu.be/ZgdufzXvjqw


וכך זה מתקשר להמשך ההיסטוריה של הרוקנרול:

https://youtu.be/t58K3Et7UxI


וסרט תיעודי על לידתו של הרוקנרול:

https://youtu.be/x-RkEv_d34w?long=yes

תולדות הרוק

באדי הולי
מה תרם באדי הולי לרוקנרול?



מותו של באדי הולי (Buddy Holly) בהתרסקות מטוס קטן, עם עוד שני זמרים צעירים שאיתם הופיע שעה לפני כן, נראה אז כעוד מוות עצוב של אמן פופולארי. אבל זה היה רגע משמעותי בתולדות הרוק. הולי היה אחד מגדולי הרוק ומי שפילס דרך למהפכה קטנה ובו-זמנית עצומה בכתיבת הרוק. הוא היה הזמר הראשון שכתב את להיטיו בעצמו.

היום רוב זמרי הרוק הם זמרים-יוצרים, אבל הולי, כראשון הרוקרים שביצע שירים שהוא עצמו כתב, היה סוג של מהפכן במוסיקת הרוק. עד אז הייתה חלוקה בין מבצעים ובין מחברי שירים ובהחלטה "החדשנית" הזו הוא שינה את מוסיקת הרוק לתמיד. תודות לבאדי הולי השתחררו אינספור מוסיקאים, ביניהם גדולי כותבי מוסיקת הרוק, ג'ון לנון ופול מקרטני, והפכו ליוצרים-מבצעים, אנשים שהפלייליסט של הופעותיהם הוא ברובו פרי עטם.

השפעתו של באדי הולי על מוסיקאי רוק אחרים הייתה עצומה. הוא החל כמעריץ של אלביס ומרגע שהחליט להיות רוקר, בטקסס שבה גדל, ועד שנהרג בתאונת מטוס, עברה בקושי שנה וחצי. במהלך קריירה קצרצרה הוא הקים את להקתו, הקְריקֶטס, בעברית "הצרצרים", ולהפוך למוסיקאי הראשון שהקליט שיר שהוא עצמו כתב. תאונת המטוס שגדעה את חייו, לקחה לרוקנרול את אחד מכוכבי הענק בהתהוות, עם עוד שני זמרים מצליחים ומוכשרים להפליא. הזמר דון מקלין כתב בשיר "אמריקן פאי" על התאונה הזו שהיא הייתה "היום שבו מתה המוסיקה".

ואם באדי הולי היה פופולארי באמריקה, באנגליה הוא היה לוהט. ההערצה אליו עברה בשלבים שונים את זו של אלביס. הרולינג סטונז, מי שתהפוך להקת ענק בריטית העריצה אותו וכתבה בהשראתו לא מעט מלהיטיה. על שם "הצרצרים" של הולי החליטה להקה צעירה אחרת לקרוא לעצמה "החיפושיות". הביטלס ראו עצמם כממשיכיו של באדי הולי המת. אחד משניהם, פול מקרטני, אף רכש בהמשך חייו את אוצר השירים שהספיק הולי לכתוב בקריירה הקצרה שלו, שהסתיימה בגיל 26.


הנה סיפורו של באדי הולי:

http://youtu.be/oNvtDuaIAjY


הנה באדי הולי:

http://youtu.be/LWdJ7Dy-3iY


האולפן שבו הקליטו באדי הולי והקריקטס את להיטיהם הגדולים:

http://youtu.be/FH-AZhRpWW0


תמונות מהתרסקות המטוס של באדי הולי:

http://youtu.be/AzgSFJEsg1I


וריצ'י ואלנס שהתרסק גם הוא במטוס הזה:

http://youtu.be/-ziSLGVQOSg


השברולט אימפלה, מהמכוניות האחרונות של באדי הולי:

http://youtu.be/mppMPqfe1FY
ריצ'רד הקטן
מה תרם ליטל ריצ'ארד לרוקנרול?



הוא היה בסך הכל בן 25, כשבאמצע הופעה באוסטרליה הביט ריצ'רד הקטן (Little Richard) לשמיים וראה שם "כדור אש ענקי שפוצץ לי את הראש". כדור האש היה הלוויין הסובייטי ספוטניק ששרידיו נכנסו לאטמוספרה ונשרפו. אבל לליטל ריצ'ארד, זמר הרוקנרול המצליח בעולם, זה הספיק כדי להפסיק ב-1957 את הקריירה המצליחה שלו ולהפוך למאמין נוצרי, שנרשם ללימודי דת והקפיד לשיר רק שירי גוספל ואמונה.

החזרה של ליטל ריצ'ארד לאלוהים היא זו שגם הפכה אותו לפחות נחשב בקרב האבות המייסדים של הרוקנרול, המוסיקה ששינתה את פני התרבות הפופולארית במחצית השניה של המאה ה-20. אמנם כמה שנים לאחר מכן הוא ישוב להופיע. להקות החימום שלו בהופעותיו הבריטיות יהיו אז שתי הלהקות שעתידות להיות הכורים האטומיים של הרוקנרול בשנות ה-60, "הביטלס" ב-1963 ושנה אחר-כך גם ה"רולינג סטונז". אבל בשלב הזה יהיה כבר ריצ'רד הקטן אחרי השיא שלו ומעריציו יבואו להופעותיו בעיקר כדי להיזכר בימים צעירים יותר.

הזמר עם האנרגיה הלא תיאמן שתרם כמה שנים לפני כן לרוקנרול את הצרחה המטורפת והפראית שלו היה אחד מראשוני הרוקנרול ומהחשובים שבהם. הוא היה צעיר, כריזמתי, סוער ומוכשר להפליא. בשנים הראשונות, לפני החזרה בתשובה, הוא הפציץ שוב ושוב את הרדיו בלהיטי ענק ממכרים, שהפכו את הנוער של אז למעריצים גדולים.

באותה תקופה הוא גם עשה מהפכה חברתית של ממש, שתרמה תרומה משמעותית לביטול ההפרדה הגזעית באמריקה. מבלי משים הוא גרם גם לבני נוער לבנים לקנות תקליטים עם מוסיקה שחורה. עד אז הם קנו תקליטי שירים מתקתקים, של זמרים לבנים ומלוקקים שהג'ל בשיער היה הדבר הכי מבריק בהם. אבל ליטל ריצ'ארד הוא זה שהוביל את המהפכה המוסיקלית שהביאה את כולם, צעירים לבנים ושחורים גם יחד, להעריץ את אותה המוסיקה, לקנות את אותם להיטים ולרקוד ביחד על רחבת הריקודים, כאילו לא היו אלה צאצאים של עבדים והאחרים - של בעליהם.

"בשתיים וחצי דקות אמר השיר 'טוטי פרוטי' את כל מה שצריך לדעת על אהבה, תשוקה וחופש", הטעים ההיסטוריון המעריץ דייוויד קירבי שכתב ספר על הריצ'רד והתופעה. ואכן, השיר שנפתח בצעקת ג'יבריש לא ברורה אבל נחרצת "א וופ באפ אלומה אלאפ בם בום!" וממשיך בגניחות "טוטי פרוטי!" היה מהפכת השחרור של הרוקנרול מהמוסיקה של סבתא.. הוא היה להיט הרוקנרול הכי פרוע ומזמין של הפיפטיז אבל גם סימן את המטאור ששרף את עצמו בכניסה אל האטמוספרה של הרוק המסעיר עוד יותר, זה של שנות השישים.


הנה סיפורו של ליטל ריצ'ארד:

http://youtu.be/XzIXPt7aNAs


בלהיטו הגדול "טוטי פרוטי":

http://youtu.be/3kM1khne_sg


וכאן ליטל ריצ'רד ב"סאלי הארוכה והגבוהה":

http://youtu.be/LVIttmFAzek


וביום ההולדת של מוחמד עלי:

http://youtu.be/AK_jm3Hz1Wk
טוויסט
מה היה שגעון הטוויסט?



בסוף שנות ה-50, רגע לפני שיתחיל העשור המתפוצץ של האהבה החופשית וילדי הפרחים, הפך ריקוד הטוויסט (Twist) לאופנה עולמית לוהטת. הוא לא היה הריקוד היחיד שצץ באותה תקופה. היו אז אופנות ריקוד קצביות רבות. כולן באו ונעלמו בתוך זמן קצר. דומה שהצעירים גילו את הריקודים הסלוניים ומרוב התלהבות הם החליפו אותם בזה אחר זה.

הטוויסט היה שם כדי להישאר. הוא הצליח באמריקה בצורה גורפת וממנה יצא לכל רחבי העולם. מאירופה ועד המזרח, כולם רקדו טוויסט. אפילו בגוש הקומוניסטי ירקדו הצעירים בסתר את הטוויסט, לאחר שנאסר על ידי השלטונות.

מי שיתחיל את האופנה הזו יהיה זמר צעיר שיקליט קאבר בשם "Twist". הוא היה שיר הטוויסט הראשון בגל ההצלחה הזה ומי שחידש אותו הי הזמר צ'אבי צ'קר, לשיר של זמר בשם האנק בלארד. ההצלחה הגדולה של השיר "טוויסט" תביא ללהיט ענק נוסף והפעם מקורי שנכתב לצ'קר בשם "Let's Twist Again". בעקבותיו יקליטו במהירות שורת אמנים מצליחים כמה להיטי טוויסט שיזכו להצלחה רבה. ביניהם היו גם אלוויס פרסלי ולהקה בריטית שתהפוך להצלחה מסחררת בשם הביטלס, עם להיט חורך מצעדים בשם "Twist and Shout".

הריקוד נקרא טוויסט, עווית, כיוון שבעת הריקוד היה בו מעין עיוות חינני של הגוף. ההורים, המורים ובאופן כללי מי שלא היו צעירים חסרי מנוח, כולם ראו בריקוד הזה ריקוד פרוע ואף אלים. היו שכינו אותו "חיקוי של קופים".

לא מעט ביקורת התעוררה משום שהטוויסט לא היה ריקוד זוגי. עד אז רקדו ריקודים בזוגות והטוויסט שבר את המנהג הזה ואפשר גם לאדם יחיד לרקוד ברחבה. הקבוצה הרוקדת שהחלה להיווצר על רחבת הריקודים איימה על המנהג לרקוד בזוג והטוויסט יהיה הריקוד שיוליד את הטרנד החדש, שיהפוך מאז לצורת הריקוד של הצעירים, עד היום.

באמצע שנות ה-60 יילך הטוויסט ויאבד את קסמו. מוסיקת הרוק תתבגר ולהקות כמו הרולינג סטונז והביטלס ילמדו את הצעירים לרקוד אחרת. פה ושם עוד הוציאו שירי טוויסט, כדי לעשות מחווה לסגנון המלהיב שהלהיב את הצעירים, אבל האופנה הזו הגיעה אל סופה.


הנה "טוויסט" שהחל את השגעון:

http://youtu.be/pHGXwQeUk7M


וצ'אבי צ'קר בלהיט ההמשך:

http://youtu.be/eh8eb_ACLl8?t=6s


וכשהביטלס באו עם הטוויסט אז נולדו הצעקות:

http://youtu.be/iS0wuN_6wyw


וכאן עיר שלמה רוקדת טוויסט בסרט "היום החופשי של פריס ביולר":

http://youtu.be/up329jBbywM


וגם שלדים מתים על טוויסט...

http://youtu.be/RFjvmThY4wU
Pet Sounds
מהו התקליט הגדול בכל הזמנים?



האלבום המוסיקלי (היום קוראים לזה דיסק ופעם גם תקליט) Pet Sounds של הביץ’ בויז (באנגלית " נערי החוף"), הוא אחד האלבומים הגדולים בכל הזמנים. רבים רואים בו את אלבום השירים הגדול מכולם - יצירת הרוק הגדולה אי-פעם. באלבום 13 שירים. הוא הוקלט במונו ורק שנים לאחר מכן הוא עובד לסטריאו.

לא לכולם ברור מה מיוחד באלבום הזה ורבים ראו בו פשוט תקליט עם שירים יפים. אז ראשית, הוא היה מאלבומי הקונספט הראשונים, דבר חדשני באותם ימים - אלבום שמבוסס על רעיון וחוט מקשר. פט סאונדס הוא אלבום על התבגרות ויציאה מגיל הנעורים התמים, אל העולם המפוכח ומלא השאלות הלא-פשוטות, על אובדן התמימות והמךגש עם המציאות. כל שיר בו מתחבר לאחרים וביחד הם בונים סיפור או רעיון.

אבל היה בו צירוף מרהיב של קולות והרמוניות נפלאות, שירים רכים ומלטפים, עם שירים שחקרו את הרעש שמסביב והלבישו אותו בעטיפה מוסיקלית מעניינת. האלבום הזה סימן מהפיכה בעולם הרוק, שבה הטכנאים שתמיד שלטו באולפן החלו לפנות את מקומם לגאוני הרוק, שמצידם "השתוללו" עם רעיונות יצירתיים, מורכבים ושאפתניים להפליא.

השילוב ב"פט סאונדס" של תופים עם קולות מלאכיים, סולו חלילית והקלטות של חיות, קולות רכבות, נביחות כלבים ושלל סאונדים שמגיעים מהעולם שמחוץ למוסיקה - כל אלה היו שילוב מרתק וחדשני של אוזן רגישה ושל שאפתנות של מנהיג הלהקה, שהלך והשתגע מהרצון להיות מושלם ולנצח את.. הביטלס.

ואיך האלבום קשור ל"חיפושיות"? - ווילסון, המנהיג של הביץ' בויז, שמע את האלבום Rubber Soul שלהם וקינא. האלבום המהפכני הזה היה הפעם הראשונה שבו נעשתה יצירה הדוקה בצורת אלבום. הוא לא היה עוד אוסף שירים, כמו שעשו כולם עד אז. ווילסון התלהב מהרעיון וחש שהוא יכול לעשות מוסיקה יותר מדהימה משל מי שנחשבו הלהקה המרתקת והטובה בעולם באותה עת. הוא לחץ את כולם עד הקצה. מספרים שיש תפקידים שהוקלטו מעל 100 פעמים כי ווילסון לא היה מרוצה… הוא כתב טקסטים משכנעים ומוסיקה קסומה והקליט והפיק ללהקה את האלבום המושלם עם עריכת הצליל המשובחת ביותר שנשמעה עד אז.

אפילו האלבום Revolver הגאוני של הביטלס, שייצא כמעט במקביל אליו, לא הצליח לעמעם את זוהרו. האלבום Pet Sounds היה התגובה המרהיבה של אמריקה לרביעייה הנערצת ולכל "הפלישה הבריטית" של נחשול להקות מצויינות וחדשניות מבריטניה. ואכן, העולם מחא כפיים ומוסיקאי-ענק סיפרו אז על גדולתו של "פט סאונדס", מהביטלס עצמם, דרך אלטון ג'ון, אריק קלפטון ומי לא.

האלבום, שמספרים שהטכנאי שהקליט אותו הפטיר "מי יאזין לזבל הזה?", נמכר במיליונים וזכה גם להערצת המאזינים וגם לזו של המבקרים והמוסיקאים. מספרים שג'ון לנון הכתיר אותו כטוב בעולם ושפול מקרטני ישב ולמד אותו, בטרם הוביל את הביטלס ליצירת האלבום "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" (Sgt. Peppers Lonley Hearts Club Band), שיהפוך מאז לזה שמתחרה ולעיתים זה שמנצח את Pet Sounds על התואר "האלבום הטוב אי-פעם".


הנה "God Only Knows" - השיר הפותח מהאלבום וזה שפול מקרטני אמר שהוא השיר הכי אהוב עליו בעולם:

https://youtu.be/nc9kMktodNs


הקטע הכלי המסיים "Pet Sounds" עם ההפקה המרתקת שכוללת את הכל:

http://youtu.be/rZKMZnVjfxo


מצגת שמספרת על הפקת האלבום וחשיבותו:

http://youtu.be/ofByti7A4uM


הנה ביקורת מעמיקה על האלבום:

https://youtu.be/SlMQDsb0_oY?long=yes


וסרט תיעודי על יצירת האלבום "Pet Sounds" וההשפעה שלו:

https://youtu.be/Q0vAL8dHBxA?long=yes


המהפכה החשמלית
מהי המהפכה החשמלית של בוב דילן?



פסטיבל ניופורט, 25 ליולי 1965. אל הבמה עולה בוב דילן הצעיר, בסך הכל בן 24, רק 3 שנים מאז הגיח כיורש העצר של וודי גאטרי, מלך הפולק, ושנה אחרי שהוכתר באותו פסטיבל כמלך החדש של הפולק ונביא הדור הרשמי.

אבל הפעם הדילן יזכה בשריקות בוז וצעקות זעם ממעריציו. זו הייתה גיטרה חשמלית ביד שלו, בתור האקדח המוסיקלי שהוא התעקש להביא איתו אל הבמה ולחשמל באחת את המוסיקה שלו ואת העצבים שלהם.

ואכן, בשנת 1965 בפסטיבל ניופורט עשה בוב דילן מהפכה אדירה, כמעט בלתי נתפסת בסגנונו המוסיקלי. זה התבטא בכך שבמקום הגיטרה האקוסטית שלו, הוא הכניס את הגיטרה החשמלית למוסיקת הפולק העממית שלו ונתן את האות להולדתו של סגנון חדש במוסיקת הפופ - סגנון הפולק-רוק.

וזו לא הייתה רק הגיטרה החשמלית שלו, אלא הרכב חשמלי, הרכב רוק שלם שליווה אותו. המעריצים העריצים לא ידעו את נפשם מרוב זעם. הם צעקו לו ולהתחשמלות שלו בוז.

דילן ידע שזה יחולל כעס, אבל ספק אם הוא שיער מראש איזה זעזוע הוא יגרום למעריציו, כשהוא יעלה עם להקה חשמלית להופיע כמו שהופיע באותו יום, שונה כל כך, מרגיז כל כך, אל מול קהל הפולק שכל כך אהב את הגיטרה האקוסטית והמפוחית שלו, את השירים השקטים והחכמים כל כך והמוגשים במגש הפולק שאליו הוא רגיל.

זה לא עזר להם. דילן לא יכול היה לעצור את החיפוש התמידי שלו אחרי התפתחות ועניין. המוסיקה שלו, ששאבה מכל סגנון אפשרי, כבר התקדמה אל הנצח, רצתה להרחיב את הפופ והרוק ולהפוך אותם מבידור להמונים לכלי ביטוי, לשפה חדשה, אמיתית וכנה הרבה יותר. בפה קפוץ במקום פעור, במקום לבדר אותם בשירים שמחים ומרוצים, הוא הרגיש שנכון לו יותר לשיר את האמת האכזרית על העולם המקולקל שהוא ראה, עם הדמויות הגרוטסקיות וההומור היבש שלו, עם הפואטיקה המופלאה שלו, שתוגש מעתה כשהיא עטופה בסאונד של חשמל צורם ומרעיש. בעיניו לא היה הולם מהצליל החשמלי, התופים הרועשים והגיטרות הצרודות של הרוק, כדי להעביר את המסר שלו אליהם.

זו לא הייתה רק מהפכה מוסיקלית, אלא גם מהפכה חברתית של ממש. בדיוק כמו שהביטלס הושפעו ממנו לכתוב שירים עם תוכן ומסר עמוק, גם דילן הושפע מהם. הוא התרשם עמוקות ממוסיקת הרוק הסוערת, החדשנית והנמרצת ומהשירים המהירים והקצביים שהם ידעו לייצר. בבת אחת הוא מצא עצמו מאזין וסופג שרשרת השפעות מהדמויות המרכזיות בהיסטוריה של הרוק. הגאון היהודי הצעיר והמקורי בחר להאזין להם ולאמץ את הערכים והמסרים שהם הובילו. הם פשוט התאימו יותר למה שהוא רצה לומר.

הבגידה במעריציו הייתה דילנית לחלוטין. ביום שלפני ההופעה המהפכנית שלו, הוא עוד הופיע כטרובדור עממי בבמת הצהריים של כותבי השירים, נאמן למסורת של תנועת ה"פולק" שהמליכה אותו ונכנעה למוסיקה שלו. אל מול כל קהל הפסטיבל שנהר והתמסר ל"משיח" של הדור, הוא שיחק את תפקידו האחרון כבוב דילן המוכר וה"טוב". אבל בערב שלמחרת הוא כבר היה מוכן לרוקנרול. מוקף בנגנים חדשים, לבוש בחולצת נקודות ומחומש לקרב בגיטרת פנדר סטרוקסטר. בהבעה ריקה, כמעט מזלזלת, הוא החליף למול עיניהם המשתאות את הפולק ברוק והמליך אותו בתור המוסיקה העממית החדשה של הדור שיסיים את המאה ה-20. בכך הוא גם יהפוך את הרוקנרול ממוסיקה חביבה ורומנטית, של שירי אהבה עם תופים, לסגנון פוליטי, בועט, נוזף ומוחה על עוולות. יחי הרוק - הדרך מדילן אל ברוס ספרינגסטין ודיוויד בואי נפתחה!


הנה סיפור המהפכה החשמלית של בוב דילן:

https://youtu.be/p0azcWTluaQ


כך מגיבים המעריצים לתהליך ההתחשמלות של דילן בפסטיבל ניופורט 1965:

https://youtu.be/S1TKUk9nXjk


כך נשמעה ההופעה המפורסמת שלו בפסטיבל ניופורט ב-1965:

https://youtu.be/G8yU8wk67gY


אקוסטי וחמים - כך הוא נשמע שנה קודם באותו פסטיבל:

https://youtu.be/OeP4FFr88SQ


וכך הוא נשמע עשור אחר-כך, אחרי ששינה את המוסיקה האמריקאית:

https://youtu.be/wlvWwJGC_ns


והנה בוב דילן מדבר על הבוז והעזיבה של הקהל את ההופעה החשמלית הראשונה שלו:

https://youtu.be/2138kXVIonY
מיהו מעצב הרוקנרול צ'אק ברי?



לא רבים יודעים, אבל יותר מכל מוסיקאי אחר מחלוצי הרוקנרול, מי שאחראי לעיצוב שירי הרוקנרול הוא הזמר והגיטריסט היוצר צ'אק ברי (Chuck Berry). ברי, יליד סיינט לואיס, היה פרפומר אגדי ולדעת רבים הגיטריסט הטוב מבין חלוצי הרוק. נגינת הגיטרה שלו הפכה באופן מסוים להיות ספר הלימוד של גדולי הגיטרה החשמלית.

הוא היה הראשון שהבין שהרוקנ'רול מיועד למתבגרים בני-עשרה וייעד אותו בשבילם. הוא כתב במהלך הקריירה שלו עשרות להיטי ענק קלילים אבל מדויקים וטובים להפליא, שבוצעו על ידי גדולי הרוק מאז.

ברי היה גם פרפורמר מופלא, שנע על הבמה באופן חופשי ומקצועי מאד והמציא תנועות משלו, כמו "הליכת הברווז" שלו, תוך כדי שירה ונגינת סולואי גיטרה וירטואוזיים.

מהביטלס ועד ג'ימי הנדריקס, דרך אריק קלפטון, הרולינג הסטונז ואינספור להקות רוק - כמעט כל מי שכיכב בזירת הרוק העמוסה של שנות ה-60 הושפע ממנו וביצע את הימנוני הרוק שלו בחרדת קודש וקצב מקפיץ.

הקצב הזה, אגב, הוליד סגנון ריקוד חדש ומהפכני אז, שנקרא "שייק". הוא היה הריקוד האינדיבידואלי הראשון, ריקוד ללא בני זוג או שותפים, שגם לא כלל תנועות, אלא בעיקר הרעדה של הראש, הרגליים והידיים.

אבל לצ'אק ברי היה גם חלק אפל באישיותו. הוא ישב בכלא פעמיים, מסיבות שונות. במהלך השנים הוא הפך לאדם לא פשוט, שמוסיקאים התקשו לעבוד איתו והקריירה שלו ידעה עליות וירידות. בכל זאת המשיך לעבוד עד לגיל מתקדם והגיח מעת לעת בהופעות טלוויזיה, עם מוסיקאים גדולים שהמשיכו את דרכו וזכרו לו חסד נעורים.

ההערצה של גדולי הרוק למוסיקאי שג'ון לנון אמר עליו ש"אם היו נותנים לרוקנרול שם אחר, זה בטח היה צ'אק ברי" ממשיכה להיות עצומה. בתקליט הזהב שנשלח על החללית וויאג'ר לחלל החיצון ומכיל דוגמאות של יצירות אמנות של המין האנושי, נכלל להיטו הגדול "ג'וני בי גוד" (Johnny B Good), ביחד עם יצירות של בטהובן, באך ושייקספיר (קראו עליו באאוריקה בתגית "תקליט הזהב של וויאג'ר").

ברשימת 50 האמנים החשובים ביותר בכל הזמנים, שהכין המגזין "רולינג סטון", דורג צ'אק ברי במקום החמישי אי-פעם. הוא ממשיך לעשות רוקנרול גם בגיל זקנה. צ'אק ברי הוא אגדת רוק ואגדת גיטרה מובילה, תרתי משמע..


הנה סיפורו של צ'אק ברי:

https://youtu.be/Z61LUg06Sa8


"הליכת הברווז" שלו:

https://youtu.be/BCsfh5ItkEc


הנה מחווה לאגדת הרוק צ'אק ברי בהמנון הרוק הקלאסי "ג'וני בי גוד":

https://youtu.be/UM_PTJCFCQw


ומי שהושפע ממנו מאד, ג'ון לנון, מופיע איתו באותו שיר:

https://youtu.be/kpTpxbnBWYM


כאן הוא מציע לבטהובן להתגלגל:

https://youtu.be/kT3kCVFFLNg


מצגת וידאו של תמונותיו:

https://youtu.be/1vaZnUeZKWY


וכאן מארח את גדולי הגיטריסטים ללהיטו "רוקנרול מיוזיק":

https://youtu.be/Iz3gRNNdUC0
מה קרה בפסטיבל וודסטוק?



בסרט 'וודסטוק' הגדיר פועל במה אחד את ההרגשה הכללית של המשתתפים, כשאמר "בן אדם, אנחנו בטח בגן-עדן!"

ואכן, פסטיבל וודסטוק, אולי הפסטיבל המפורסם בהיסטוריה של המאה ה-20, לא היה הראשון או הגדול מבין הפסטיבלים הללו, אבל היה בו משהו חדש ומיוחד במינו - זו הייתה האווירה המיוחדת ששררה בו, של חירות, שוויון, שיתוף ואחווה - ביחד עם מוסיקה נפלאה.

וודסטוק, שהתקיים בין 15 ל-17 באוגוסט 1969, היה פסטיבל מוסיקה שפורסם במודעות בתור "3 ימים של מוסיקה, שלום ואהבה". מארגני הפסטיבל חשבו שיבואו כמה עשרות אלפי אנשים ונדהמו כש-450 אלף צעירים זרמו לשדה החקלאי, שהוכשר כזירת פסטיבל זמנית. אפילו התכנית לגבות כסף מהמשתתפים קרסה, ביחד עם הגדרות הפרוצות על ידי ההמונים הנלהבים שנהרו אליו ללא הפסקה. מעטים מהם באו עם פרחים בשיער, אבל זה הספיק כדי להצמיד להם מעתה את הכינוי ילדי הפרחים", כינוי שידבק בהיפים בני התקופה ויהפוך אותם לאגדה.

המופלא בוודסטוק היו המשתתפים שבו כל "ילדי הפרחים" התייצבו לפגוש את הדבק המאחד של התנועה ההיפית - המוסיקה הצעירה והמורדת שתבוצע בידי מוסיקאי הרוק הגדולים ביותר של התקופה. בוודסטוק לא נראה מבוגר אחד, אלא רק צעירים. בימי הפסטיבל הוכיחו "ילדי הפרחים" שכמעט חצי מיליון איש יכולים לבלות ביחד במשך שלושה ימים, מבלי לגלוש לאלימות, לפשע או לריב, ואז להמשיך בחייהם הרגילים.

וודסטוק היה בעיני רבים הרגע המכונן של תנועת "ההיפים" המורדת במוסכמות, מייצגי תרבות-הנגד ההיפית בארה"ב של שנות ה-60. יש הרואים בו נקודת מפנה תרבותית וחברתית, אבל כמעט כולם מסכימים שהוא גם היה שירת הברבור, השיא שממנו תתחיל תנועת ההיפים להתפרק. בשנים שלאחר מכן יהפכו רבים מההיפים לבעלי משפחות. הם יגלו שמוסיקה וסמים לא מפרנסים את הילדים ושהאידיאלים חשובים, אבל החיים פחות פשוטים משחשבו. ילדיהם יהיו הדור שבאופן מסויים יגשים את האידיאלים של הוריו, בתרבות השיתוף של האינטרנט המוקדם של שנות ה-90 ובאווירת החופש שהוא נתן, של עולם ללא גבולות וללא תאגידים מסחריים או ממשלות.


הנה פסטיבל וודסטוק המיתולוגי:

https://youtu.be/Wyx053CNMag


הנה עלילות הפסטיבל החשוב ביותר בתולדות הרוק:

https://youtu.be/Vv98-4eOJbU


לא חסרו גם תקלות ובעיות בפסטיבל שיצא משליטה:

https://youtu.be/EAGVGNWQ2Hc


ג'ניס ג'ופלין עם הקול הכי זועק בעולם שרה "נסה":

https://youtu.be/dBJnoMP1Uyc


סנטנה סחף במקצבים לטיניים וגיטרה מדויקת:

https://youtu.be/AqZceAQSJvc


להקת ה-Who במופע שערורייתי כרגיל שברה גיטרות:

http://youtu.be/F03a-EYvifU


ושיר שיצא שנתיים אחר כך ומספר על וודסטוק - קרוסבי סטילס ונאש מ-1971:

https://youtu.be/HKdsRWhyH30


והנה סרט תיעודי על ההופעות שלא פורסמו מהפסטיבל בוודסטוק:

https://youtu.be/PQMIIdiStpc


המשיח של הגיטרה, ג'ימי הנדריקס, חתם את הפסטיבל בנגינת ההמנון האמריקאי בדיסטורשן סמלי:

https://youtu.be/TKAwPA14Ni4


וסרט תיעודי קצר על הפסטיבל הכי מפורסם של הסיקסטיז:

https://youtu.be/r7iiD8ZlyRY?long=yes
מה הייתה הפלישה הבריטית?



שנית ה-60. אחרי שכבשו הביטלס את אמריקה, זה היה רק עניין של זמן עד שהאמריקאים הנכנעים יתחילו לחפש עוד מהחומר המשובח הזה שהגיע מהאיים הבריטיים. הביטלס פרצו את הדרך ועשו את הלא-יאומן, כששברו את כל ההתנגדות האמריקאית לתרבות הבריטית, שעד אז נדמתה לאמריקאים כתרבות מוסיקלית מיושנת ולא מעניינת. אחרי הכל, בעשור הקודם צמחו דווקא באמריקה כל מלכי הרוקנ'רול - מאלביס פרסלי, מייסד הסגנון, דרך צ'אק ברי, שהראה כיצד מבצעים רוק גיטרות משובח, או באדי הולי, שלימד את הרוקרים לכתוב את שיריהם בעצמם - כולם גדלו ופרצו באמריקה.

אבל עכשיו אמריקה נכבשה והחל מה שיזכה לשם "הפלישה הבריטית" (British Invasion). זו הייתה שורת להקות בריטיות מעולות, שאימצו את הבלוז האמריקאי ועשו מוסיקה מצוינת, הוזמנו להופיע בצפון אמריקה והפכו פופולאריות ומשפיעות מאד.

וכך, בריטניה הפציצה את אמריקה בלהקות רוק משובחות - מ"הקינקס" המצליחים מאד גם בבריטניה ועד "החיות", עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז", "ג'רי והפוסעים", "הזומבים" עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שביצעו הרמוניות קוליות מרהיבות בסגנון שנולד בעשור הקודם באמריקה של "האחים אוורלי". אחריהם יגיעו התותחים הכבדים באמת - מלהקת "המי" המצויינת, עם חממת הכשרונות המתפרצת שלה, ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" ויפגיזו את אמריקה במיניות המתפרצת שלהם ובכריזמה של מיק ג'אגר... אבל בראשן, איך לא, ימשיכו הביטלס לככב ולהוביל את הפלישה לאמריקה ואת ההתמכרות העולמית ובמיוחד האמריקאית, לרוק הבריטי!

באופן אירוני ומשעשע משהו, הפלישה הבריטית תרמה להחזרת הבלוז, שנולד באמריקה, אל הזרם המרכזי והפופולארי של המוסיקה האמריקאית. הצעירים הבריטים שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, לימדו והרגילו את המעריצים בארצות הברית לצרוך מוסיקה שחורה, על בסיס יומיומי. לא פלא שבעקבותיה יתחילו להיוולד גם באמריקה כוכבי ענק שחורים כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של חיות פרא וכישרון של נגני קומנדו בריטים.

עוד תוצאה של החיבור בין הבריטים לאמריקה, אגב, הייתה המסחור האמריקאי המיומן של ההצלחה המוסיקלית. כמו תמיד, הביטלס הם שהחלו את המגמה הזו. אלפי מוצרים שנשאו את דמותם הופצו ברחבי היבשת ואחר כך לכל העולם כולו. הם הכניסו סכומי עתק ליצרנים, רובם אמריקאים, שקנו את הזכויות בזול וייצרו מיליוני יחידות למעריצים הנלהבים, עם הכיסים המלאים. הרוק והפופ הפכו למוצרי צריכה!


כך הכל החל:

https://youtu.be/w88VXGTrQ5c


וזו הייתה רק תחילתה של הפלישה הבריטית:

https://youtu.be/yrlKKVsMnd8


הביטלס היו כמובן השחקנים המרכזיים בפלישה הבריטית לאמריקה:

https://youtu.be/RiQicdzrshQ


מצגת של תלמידה על הפלישה:

https://youtu.be/DewcER-iM6Q


היצוא הבריטי היה גם קלאסי והכניס גם את באך ואת הבתולות הווסטיליות מהמיתולוגיה היוונית לתמונה:

https://youtu.be/Mb3iPP-tHdA


והנה עשר הלהקות שמוכיחות שהפלישה הבריטית ממשיכה ויוצרת להקות מדהימות:

https://youtu.be/F4JuRqbyl6o?long=yes
מיהו הבוס של אמריקה?



זה היה ב-1974, כשאחרי הופעתו הכריז מבקר המוסיקה ג'ון לנדאו: "ראיתי את העתיד של הרוק'נ'רול והשם שלו הוא ברוס ספרינגסטין". ציפיות כל כך גדולות יכולות גם להביא לאכזבה גדולה, אבל ספרינגסטין הצדיק את כל המחמאות והפך לכוכב הרוק החשוב ביותר של אמריקה.

בקריירה מפוארת ואחראית, של אמן מוכשר אבל גם איש עבודה חרוץ, ברוס היה לקול של אמריקה. והוא לא היה סתם מצליח, חשוב ונערץ - ספרינגסטין התגלה ככוכב הכי חברתי והכי רגיש לאמריקה האמיתית, זה שתמיד שר על חייהם של האמריקאים הפשוטים, העובדים, המתפרנסים למחייתם, אלו שלא זוהר ולא הדר הם חייהם. הוא מילא אצטדיונים באנשים שבאו אחרי יום עבודה כדי לשמוע אותו שר את חייהם ולהאזין לו מספר את שירם. ספרינגסטין הכוכב מעולם לא הבליט את כספו ולא חי חיי זוהר מעוררי קנאה. הוא היה ונשאר אמריקאי פטריוט, שלא חשש לומר ולשיר נגד מה שאמריקה חוותה ממנהיגים לא טובים ובעד מה שהיא צריכה הייתה לדעתו להיות.

הם מכנים אותו "הבוס" והם יודעים בדיוק למה. האיש שבמידה רבה החליף את בוב דילן בתור המצפון של אמריקה מנהל קריירה ארוכה ומבריקה, של אינספור אלבומים מוצלחים והמון שירים חשובים. הוא לא מפסיק לחדש ויודע לומר את מה שנכון בעיניהם, אבל הוא קודם כל נאמן לברוס ספרינגסטין הצעיר, זה שהיה בצדק "העתיד של הרוק".

ספרינגסטין, ממשיכם של דילן וקאש, כמגדלור של ערכים, אמנות מחויבת, בהירות וחדות כוונות, הוא גם הממשיך שלהם בדמות האמן האמריקאי הגברי והסמכותי, אך גם ההומני והבוער, שמצליח לעשות שימוש בפופולריות העצומה שלו, כדי למחות ולסמן את הקו שאמריקה צריכה להיזהר מלחצות.

האופן שבו הוא מתרגם את הנוכחות שלו, כדי לדוור את המטענים התרבותיים והמוסריים שלו ולהיות לטריבון עממי לסיפורים מאמריקה שכמעט ולא מדוברת ברוק האמריקאי, ודאי לא בהקשרים מוסריים, הוא לא פחות מרשים מזה של דילן.


הנה הקריירה של ברוס ספרינגסטין:

https://youtu.be/PdJXT0PhRVg


"הנהר" של הבוס הצעיר:

http://youtu.be/utVR3EgQkHs


והופעה מהשנים האחרונות:

http://youtu.be/fYucko7A-8A


כך נראה אמן שאוהב אנשים:

http://youtu.be/sfk0uMLhXqY


ואותו שיר בעבר הרחוק:

http://youtu.be/129kuDCQtHs


פטריוט אמריקאי ב"נולד בארה"ב":

http://youtu.be/EPhWR4d3FJQ


הנה גירסה אקוסטית ל"אני בלהבות":

http://youtu.be/d5PoIrcyd34


הנה סקירה על 10 השירים הגדולים שלו:

https://youtu.be/ErfgvqcV3Uc?long=yes


סרט תיעודי על חייו של ספרינגסטין:

https://youtu.be/ueC98jgO-0o?long=yes


וסרט על הסגנון המיוחד שלו וכיצד יצר אותו:

https://youtu.be/YFncHzgQG1Y?long=yes
מהו הצד האפל של הירח?



בשנת 1973 יצא לאור האלבום המצוין "הצד האפל של הירח" (The Dark Side of the Moon) של להקת הרוק "פינק פלויד". האלבום, אבן דרך בתולדות הרוק, הוקלט באולפני אבי רוד בלונדון, בית המקדש הלא-רשמי של עולם הרוק. עם טקסטים מבריקים ופילוסופיים של רוג'ר ווטרס ומוסיקת רוק אלקטרונית המשלבת דגימות צליל וקולות מהמציאות, הוא היה מיד לאחד האלבומים המצליחים בתולדות הרוק בכלל והרוק המתקדם בפרט.

"הצד האפל של הירח" הציע איכות של יצירה מתקדמת לצד מכירות חורכות-מצעדים של תקליט רוק מהזרם המרכזי. הוא שלט במצעדי המכירות במשך 15 שנה והציג התבגרות של ממש ומעבר מהרוק כמוסיקה ריקודית לחושים אל רוק תרבותי ואינטלקטואלי, המעלה שאלות ורעיונות קיומיים. ב-10 רצועות המתחברות לאחת שלא נגמרת, עם סאונד סטריאו מדהים וכמעט חסר-תקדים, הלהקה הגיעה באלבום המופת הזה לשילוב פורץ דרך בין פסיכדליה שמקורותיה עוד בשורשיה מהסיקסטיז והתנסות ברעיונות מוסיקליים חדשניים, לבין מסחריות וצליל קליט שנחוץ להצלחה מסחרית כזו.

הלהקה שילבה בו בין הרוק הקלאסי על צלילי הגיטרה והקולות הצרודים, למוסיקה אלקטרונית המייצרת צליל גדול מהחיים. הגיטרה החשמלית של דייב גילמור תרמה בו סולואים בלתי נשכחים, לצד משטחי קלידים מרתקים שניגן ריצ'רד רייט, בהשפעת הג'אז האוונגרדי של ג'ון קולטריין והזמרת קלייר טורי תרמה את שירת הנשמה שמילאה אותו ברגש.

כאלבום קונספט בסגנון הרוק המתקדם, יש ב"צד האפל" התבססות על רעיון מאחד, הקושר את כל האלבום לכדי יצירה שלימה. "הצד האפל" עסק בייאוש החיים והבריחה ממנו, דרך הטירוף, הלחץ והשיגעון. הייאוש הזה עובר כחוט-השני במהלך חייו של אדם, על הזמן העובר בהם מהלידה, דרך הלחצים, הרדיפה אחר הכסף, השעבוד והדת.


הנה הקסם של הצד האפל של הירח:

https://youtu.be/dSLnegLEs6A


הצד החשוך האמיתי של הירח:

https://youtu.be/iVvVX_9BiHQ


וסרט תיעודי על האלבום המסעיר והחדשני הזה:

https://youtu.be/QL2WFCdyNNc&long=yes
מהו סגנון הגראנג' של שנות ה-90?



גראנג' (Grunge Music) הוא סגנון מוסיקלי של רוק אגרסיבי ואלטרנטיבי, ששלט בעולם המוסיקה הפופולארית של שנות ה-90 בעולם. המאפיינים המוסיקליים המוכרים ביותר של מוסיקת הגראנג' היה צליל הגיטרה ה"מלוכלך" והחזק שלו, השירה הצועקת, התיפוף הכבד בקצב איטי והמנהיגות עם ההרמוניה הקשיחה. את הצליל ה"מלוכלך" השיגו נגני הגיטרה עם דיסטורשן, הרבה פידבק ונגינה בפריטה חזקה של אקורדים שלמים.

הגראנג' נולד בעיר סיאטל, מה שהקנה לו את השם הנוסף "הצליל של סיאטל", ובערים סמוכות לה בצפון-מערב ארצות הברית, כמו פורטלנד ואולימפיה. להקות הגראנג' הראשונות שהוקמו שם הפכו למובילות הז'אנר.

למעשה הגראנג' נולד בסוף שנות השמונים ועדיין הגיע לשיא הפופולאריות שלו בשנות ה-90, במיוחד בשנים שבין 1991 ל-1994. הנפילה בפופולאריות של הסגנון חלה בד בבד עם מותו של סולן נירוואנה קורט קוביין, מי שנחשב "המלך הבלתי מוכתר של הגראנג'" ו"דובר הדור " של תקופתו.

מילות השירים הביעו בדרך כלל תסכול וכעס, פחד, עצב ודיכאון. רבים מהכותבים היו מתבגרים מורדים ומדוכאים והפרסום המהיר, בגיל צעיר מאד, הביאו אותם לכתוב שירי גראנג' שמחו על עוני, חוסר שיוויון וצדק חברתי ועל החברה השבעה והמושחתת שראו.

פריצתו של הגראנג' לתודעה קשורה קשר הדוק ללהקת "נירוונה" הבועטת - מי שתיחשב ללהקה החשובה ביותר בז'אנר הזה. נירוונה וסולנה הכריזמתי קוביין פרצו מסיאטל בשנת 1991, עם אלבום הבכורה של הגראנג' ובו גם השיר שיהפוך להמנון של בני הנוער בשנות ה-90, "Smells like teen spirit".

רבים קושרים את מוסיקת הגראנג' ל"דור ה-X". למעשה, לידת המושג של דור האקס הייתה בד בבד עם פריצת הגראנג'.

מקור המילה "גראנג'" הוא מהדימוי ה"מלוכלך" שנקשר במילה זו. הסיבה היא צליל הגיטרה ה"מלוכלך" שבו מאופיין הסגנון. בנוסף, משמשת אותה מילה גם לסגנון אופנה רשלני ולא-מוקפד במתכוון, מה שהתקשר גם להופעה החיצונית המרושלת שאימצו מרבית מוסיקאי הגראנג' בשנות ה-90.


הנה מוסיקת הגראנג':

https://youtu.be/hTWKbfoikeg


להקות הגראנג' החשובות ביותר:

https://youtu.be/c91dmwxaiig


המוסיקאי כריס קורנל מספר על שנות ה-90 בסיאטל ופריצת הגראנג':

https://youtu.be/T5DjPSJH9aY


המוסיקה הזו יצרה גם תרבות וכמובן גם את אופנת הגראנג':

https://youtu.be/3BnE_oUfx2M


מוסיקאים מדברים על הסגנון ואיך נגע בהם:

https://youtu.be/Vx37TEWWZp0?long=yes


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.