שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
כיצד זכה תות ענח' אמון לפרסום עולמי דווקא משום שהשכיחו אותו?
לעתים אתה מתכוון לעשות משהו אחד, אבל המציאות מגלגלת את הדברים כך שמה שקורה הוא דווקא ההפך המוחלט...
כך למשל סיפורו של תות ענח' אמון, מלך פרעוני שעלה על כס המלכות בגיל 9 ומת ממחלה בגיל 19. בשלטונו הוא אמנם ניסה, בעצת יועציו, להכניס תיקונים בדת המצרית ולהשיב את הפולחן הקודם שהיה נהוג שנים רבות ונזנח, אבל לא הספיק לעשות הרבה כמלך ובשושלת הפרעונית המפוארת הוא לא נחשב משמעותי מדי.
אך המזל שלא היה לו בחייו, עזר לו דווקא במותו המוקדם. המלכים ששלטו אחריו בקשו למחוק את זכרו ואת זכרה של כל שושלת אחנתון, שהוא היה אחרון מלכיה. כך השתכח מקום קבורתו של המלך הצעיר ולא נשדד, כמו שקרה עם מרבית קברי הפרעונים, שהיו עמוסים כל טוב. אבל דווקא משום שהשכיחו אותו ולא העבירו מדור לדור את סיפור מלוכתו וקברו, דווקא משום כך לא ידעו השודדים על מקום הקבורה שלו והוא זכה להתגלות ולהתפרסם ולזכות בתהילת עולם.
כי בשנת 1922 גילה צוות ארכאולוגים, בראשות הארכאולוג הבריטי הווארד קרטר, את חדר הקבורה של תות אנך-אמון. קברו של תות אנך-אמון היה הקבר הפרעוני היחידי שנמצא שלם ומעולם לא נשדד. הוא היה לתגלית הארכאולוגית המסעירה ביותר שנמצאה במצרים אי-פעם.
בקבר התגלתה גופת המלך החנוטה והשלמה, ביחד עם מסכת הקבורה המוזהבת שלו ותיבות מלאות אוצרות זהב וחפצי אומנות רבים. כל אלה הפכו לתגלית המאה. הם הפכו את המלך הצעיר והלא מאד משמעותי מבין הפרעונים, למפורסם ומוכר בכל העולם. דמות פניו הפכה לאייקון תרבותי מהמוכרים בתבל. מדענים הצליחו אפילו לשחזר את מראה פניו האמיתי (ראו בגלריית התמונות שלמעלה).
מציאת הקבר הציתה שגעון של ממש לתרבות מצרים העתיקה ועולם הארכיאולוגיה נהר למצרים, כדי לחפור ולגלות ממצאים נוספים מהתרבות המדהימה שתות היה חלק זעיר ממנה. אבל כך או כך, תות אנך אמון היה למלך המפורסם ביותר ממלכים פרעוניים חשובים ממנו בהרבה, שאיש לא ניסה להשכיחם.
הנה סיפורו של המלך המצרי הצעיר תות:
https://youtu.be/zeqQUhR5Mmc
מציאת קברו של המלך-הנער תות ענח-אמון ועליו:
http://youtu.be/MKSx0kRyYyo
תערוכה מהממצאים של תות:
http://youtu.be/TMovf5MAtm4?t=24s
ממצאים מדעיים לגבי סיבת מותו של המלך:
http://youtu.be/KGGRn8pMVvM
ודיווח על גילוי פני המומיה של תות לקהל הרחב:
http://youtu.be/Z8WcfoT6JvY?t=9s
מהי קללת הפרעונים?
קללת הפרעונים, או "קללת המומיה" של המלך תות ענח'-אמון, היא אמונה שפותחי קברו של המלך ימותו ויחלו ויפגעו בעונשים קשים.
היא החלה כששבועות בודדים לאחר פתיחת הקבר, מת מממן המשלחת הארכיאולוגית של הווארד קרטר, הלורד קרקנרבורן. בעקבותיו התרחשה סדרת מיתות בלתי טבעיות של אנשים שהיו מעורבים בחפירת הקבר. כך נולדה אגדת קללת המומיה, שטופחה ככל הנראה על ידי עיתוני התקופה שעסקו בתגלית המאה אך לא היה בידיהם חומר אמיתי אלא רק שמועות ואגדות כאלה.
על פי האגדה הייתה חרוטה על הקבר קללה שאמרה ש"מוות יבוא על האיש שיעז להפריע את מנוחת המלך". העובדה שממצא כזה מעולם לא תועד, לא הפריעה לעיתונים לדווח שהקללה היא שאשמה בסדרה של מקרי מוות, שהחלה מהתוכי של קרטר, שמת ביום פתיחת הקבר.
היו שניסו להסביר את התופעה בכך שהקברים היו במצב רע מבחינת ההשפעה הבריאותית. חיידקים רבים מתקיימים במקום סגור כזה.
פופולרי במיוחד היה ההסבר של הסופר ארתור קונן דויל בעיתוני התקופה, לגבי סוג של פטריה שיתכן שנדבקה אל החוקרים מהקברים. דויל אף העלה השערה שפטריית העובש הונחה בקבר כדי להעניש שודדי קברים שיפתחו אותו בעתיד.
על אף שדגימות אוויר שנלקחו על ידי חור שנקדח בסרקופג סגור, הצביעו על רמות גבוהות של חומרים רעילים ומסוכנים לעצבים, נראה שמרבית המתים מקרב החופרים מתו מסיבות אחרות לחלוטין, כמו זיהומים מעקיצות יתושים דווקא.
הווארד קרטר עצמו התייחס בביטול לרעיון הקללה וראה בו המצאה עיתונאית. בספרו על התגלית, הוא כמעט ולא הזכיר את נושא הקללה, מה שמחזק את הטענה כי מדובר במיתוס שנוצר בעיקר על ידי התקשורת והדמיון הציבורי.
למרות היעדר בסיס מדעי לעניין, המיתוס של "קללת הפרעונים" חדר עמוק לדמיון הציבורי והשפיע על התרבות הפופולרית. זה התבטא ביצירות ספרותיות, סרטים ומשחקים שונים. סדרת סרטי "המומיה", למשל, שאבה השראה ישירה מרעיון הקללה העתיקה.
הקהילה המדעית התייחסה לרעיון הקללה בספקנות רבה. ארכיאולוגים וחוקרים הדגישו את חוסר הבסיס המדעי לרעיון, וניתוחים סטטיסטיים הראו כי תוחלת החיים של המעורבים בחפירה לא הייתה נמוכה מהממוצע. עם זאת, חוקרים העלו השערות לגבי סיכונים בריאותיים אפשריים הקשורים לחשיפה לחומרים רעילים בקבר הסגור, אם כי אלו נותרו בגדר השערות בלבד.
היום היו קוראים לעניין הזה תיאוריית קונספירציה, אבל למרות היותו מיתוס, ללא בסיס כלשהו, לסיפור הקללה הייתה השפעה משמעותית. הוא הגביר את העניין הציבורי בארכיאולוגיה מצרית, עורר דיונים אתיים על חפירת קברים עתיקים והוביל לזהירות רבה יותר בטיפול בממצאים ארכיאולוגיים.
הסיפור גם תרם לעלייה בתיירות למצרים, במיוחד לאזור עמק המלכים וחיזק את הגאווה הלאומית המצרית במורשת העתיקה שלהם.
סיפור "קללת הפרעה" ממחיש שוב את הכוח של סיפור טוב והשפעתו על התרבות הפופולרית, גם כשהוא מנותק מהעובדות ההיסטוריות.
הנה סיפורו של קבר פרעה והקללה שהמתינה לפותחיו (עברית):
https://youtu.be/vBxzj_Rh1Do
סרטון על קללת הפרעונים:
http://youtu.be/LsqzjRA_-bM
קדימון לסרט אימה על קללת הפרעונים מ-1957:
https://youtu.be/ypmh65ZlYF0
השיר "קללת הפרעונים" של להקת "סטלה מאריס" (עברית):
https://youtu.be/OozvkZLj37c
מה ההיסטוריה של משחק השש-בש?
משחק השש בש (Backgammon), שגילו מוערך ביותר מ-5,000 שנה, הוא אחד ממשחקי הלוח העתיקים בהיסטוריה האנושית ובמשך אלפי שנים הפך למשחק פופולרי בתרבויות וחברות רבות ומגוונות.
זהו גם כנראה המשחק הקדום ביותר שנמצא בחפירות ארכיאולוגיות עד היום. השש בש העתיק ביותר נמצא בחפירות בעיר אור שבמסופוטמיה (Mesopotamia), אזור הסהר הפורה בעיראק ואיראן של ימינו והמקום בו נולדה החקלאות האנושית.
ב-1922 חשף הארכאולוג הבריטי לאונרד וולי (Leonard Woolley) בעיר אור (Ur) לוחות משחק עשויים עץ ומעוטרים בלפיס לזולי (lapis lazuli), עצמות ואבן גיר שחורה, שמתוארכים לכ-2600 לפני הספירה.
המשחק שנמצא שם תוארך לתקופה שלפני 5,000 שנה ונקרא אז "נארד" (Nard). ממצאים דומים נמצאו גם באזורים נוספים של המזרח התיכון הקדום.
ממנו משערים שנולד גם משחק מצרי עתיק - ה"סֶנֶט" (Senet) שנמצא במצרים, בערך מאותה תקופה ומטרתו הייתה להעביר כלים מקצה אחד של הלוח לקצה השני.
הסנט, בדומה לנארד, הוא המשך ההתפתחות שהובילה אל משחק השש-בש של ימינו. גרסה של משחק השש בש התגלתה אפילו בקברו של תות אנך אמון, מסביבות 3000 לפני הספירה.
באֶפִּיטַף (כתובת על גבי מצבה) מהתקופה הביזנטית מסופר שגם הקיסר הביזנטי זֶנו שיחק בשש-בש ואף הפסיד במהלך משחק גרוע במיוחד שלו.
לאורך הדורות הלך המשחק והתפתח בגלגולים רבים. את היוונים חושף למשחק המשורר הומרוס (Homer) דרך ה"אודיסאה" המפורסמת שהוא כותב ובה מתועד משחק לוח דומה. הסופיסט סופוקלס (Sophocles) טוען אז שהיוונים הם שהמציאו את המשחק מתוך שעמום, בזמן המצור על טרויה (ראו בתגית "טרויה").
מאוחר יותר מאמצים הרומאים גרסה משלהם שנקראה "טאבולה" (Tabula). לפי המסורת ההיסטורית, הקיסר קלאודיוס (Emperor Claudius) היה כה משוגע על המשחק עד שהתקין לוח שש-בש בכרכרתו כדי שיוכל לשחק גם בנסיעות, והקיסר נירון (Nero) נודע אף הוא כשחקן נלהב במיוחד.
לאירופה המערבית מגיע המשחק בימי הביניים. במאות ה-2 וה-6 לספירה ממשיכים הפרסים הקדמונים לשחק בגרסה הקרובה ביותר למשחק המודרני ונקראת עדיין "נרד".
משערים שהצבא הפרסי הוא שמביא את ה"נארד" לאירופה, במהלך הכיבושים שלו את היבשת במאה ה-7. מכל מקום, במהלך ימי הביניים, המשחק הופך לבילוי פופולרי בקרב בני האצולה האירופים.
השם "backgammon" מופיע לראשונה בכתיבה האנגלית בשנת 1645. יתכן שהוא נולד מצירוף של מילים עתיקות שפירושן "משחק" ו"אחורה" - בשל כלל המשחק שלפיו כלים שנפגעו חוזרים לתחילת הלוח.
בשנות ה-20 של המאה ה-20, נוסף חידוש גדול למשחק. זה קורה בניו יורק כשהוכנסה למשחק העתיק "קוביית ההכפלה" (doubling cube), שהופכת את המשחק לאסטרטגי יותר ומשנה אותו לצמיתות.
לאחר מלחמת העולם הראשונה עלתה פופולריותו בארצות הברית, ובשנות ה-60 התעוררה התלהבות מחודשת לשש-בש, שהתבטאה בהקמת טורנירים בינלאומיים ראשונים.
כיום שש-בש הוא אחד ממשחקי הלוח הנפוצים ביותר בעולם. הוא נהנה ממעמד מיוחד בתרבויות במדינות הים התיכון כמו טורקיה, יוון, מצרים, לבנון ואיראן, ברובן הוא נחשב עדיין למשחק הלאומי. גם בישראל הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהתרבות, במיוחד בבתי קפה.
בעולם מתקיימות מדי שנה תחרויות שש-בש בינלאומיות ולוחות המשחק המקוונים באינטרנט מחברים בזמן אמת שחקנים מכל רחבי העולם. אפליקציות ואתרים רבים מאפשרות לשחקנים להתחרות זה בזה ממקומות שונים בעולם.
הנה תולדות משחק השש בש:
https://youtu.be/LPJnV5mnP_w
כך אפשר ללמוד שש בש (עברית):
https://youtu.be/0NVCx583Clk
רוצים להכיר את אלוף הארץ? (עברית)
https://youtu.be/ZQw5fpwnbyY
ובחיוך, מה עושים כלי השש-בש אחרי שאנחנו נרדמים? (עברית)
https://youtu.be/eG9nO5lx6C0
סרטון תיעודי על ההיסטוריה של השש בש:
https://youtu.be/S6oa82Omjfo?long=yes
ומה הפך את השש בש למקור השראה עשיר לאמנים, סופרים ויוצרים לאורך ההיסטוריה?
https://youtu.be/C-duYJpca8Q?long=yes
מהן מומיות?
ודאי שמעתם לא פעם או ראיתם בסרטים מומְיות (mummies). המומְיה היה גוויה משומרת של אדם או בעל חיים. במצרים העתיקה יצרו את המומיות הידועות ביותר, בכדי לחנוט ולשמר את המתים החשובים.
המילה מומיות לקוחה מהמילה הערבית "מוּמִיַא" (مُومِيَا) שמציינת אספלט, כיוון שבעבר חשבו בטעות שהחומר השחור ששימש לחניטת המומיה הינו אספלט.
המומיות השמורות היטב הן לרוב אלה שנוצרו לפרעונים, כמו אלה של תות אנך-אמון, סתי ופרעה רעמסס השני, וגם לקרוביהם ומשרתיהם (כדי שישרתו אותם לאחר המוות). המומיות ששרדו מאפשרות ללמוד ולחקור מרכיבים חשובים בתרבויות שמהן השתמרו.
גם בתרבויות נוספות נמצאו מומיות, מגוויות משומרות וארוזות בצמחי מרפא שנמצאו בסין, דרך גופות חנוטות בדרום אמריקה ועוד.
הנה כמה עובדות על המומיות:
https://youtu.be/87yK5VLeuNI
על חשיפת מומיות מצריות בידי ד"ר זחי חוואס, המומחה וראש רשות העתיקות במצרים:
http://youtu.be/ByeEbkqfRgA
כך חוקרים את המומיות המצריות במוזיאון הבריטי:
https://youtu.be/mvqs_ACIYHo
הנה מומיה בת 500 שנה של ילדה שנשתמרה בקרח בארגנטינה:
http://youtu.be/vUDiXs927-U
ולעיתים המומיה השתמרה מבלי שחנטו אותה, רק תודות לאקלים היבש:
https://youtu.be/57sTV-G8TcU
תות ענח' אמון
לעתים אתה מתכוון לעשות משהו אחד, אבל המציאות מגלגלת את הדברים כך שמה שקורה הוא דווקא ההפך המוחלט...
כך למשל סיפורו של תות ענח' אמון, מלך פרעוני שעלה על כס המלכות בגיל 9 ומת ממחלה בגיל 19. בשלטונו הוא אמנם ניסה, בעצת יועציו, להכניס תיקונים בדת המצרית ולהשיב את הפולחן הקודם שהיה נהוג שנים רבות ונזנח, אבל לא הספיק לעשות הרבה כמלך ובשושלת הפרעונית המפוארת הוא לא נחשב משמעותי מדי.
אך המזל שלא היה לו בחייו, עזר לו דווקא במותו המוקדם. המלכים ששלטו אחריו בקשו למחוק את זכרו ואת זכרה של כל שושלת אחנתון, שהוא היה אחרון מלכיה. כך השתכח מקום קבורתו של המלך הצעיר ולא נשדד, כמו שקרה עם מרבית קברי הפרעונים, שהיו עמוסים כל טוב. אבל דווקא משום שהשכיחו אותו ולא העבירו מדור לדור את סיפור מלוכתו וקברו, דווקא משום כך לא ידעו השודדים על מקום הקבורה שלו והוא זכה להתגלות ולהתפרסם ולזכות בתהילת עולם.
כי בשנת 1922 גילה צוות ארכאולוגים, בראשות הארכאולוג הבריטי הווארד קרטר, את חדר הקבורה של תות אנך-אמון. קברו של תות אנך-אמון היה הקבר הפרעוני היחידי שנמצא שלם ומעולם לא נשדד. הוא היה לתגלית הארכאולוגית המסעירה ביותר שנמצאה במצרים אי-פעם.
בקבר התגלתה גופת המלך החנוטה והשלמה, ביחד עם מסכת הקבורה המוזהבת שלו ותיבות מלאות אוצרות זהב וחפצי אומנות רבים. כל אלה הפכו לתגלית המאה. הם הפכו את המלך הצעיר והלא מאד משמעותי מבין הפרעונים, למפורסם ומוכר בכל העולם. דמות פניו הפכה לאייקון תרבותי מהמוכרים בתבל. מדענים הצליחו אפילו לשחזר את מראה פניו האמיתי (ראו בגלריית התמונות שלמעלה).
מציאת הקבר הציתה שגעון של ממש לתרבות מצרים העתיקה ועולם הארכיאולוגיה נהר למצרים, כדי לחפור ולגלות ממצאים נוספים מהתרבות המדהימה שתות היה חלק זעיר ממנה. אבל כך או כך, תות אנך אמון היה למלך המפורסם ביותר ממלכים פרעוניים חשובים ממנו בהרבה, שאיש לא ניסה להשכיחם.
הנה סיפורו של המלך המצרי הצעיר תות:
https://youtu.be/zeqQUhR5Mmc
מציאת קברו של המלך-הנער תות ענח-אמון ועליו:
http://youtu.be/MKSx0kRyYyo
תערוכה מהממצאים של תות:
http://youtu.be/TMovf5MAtm4?t=24s
ממצאים מדעיים לגבי סיבת מותו של המלך:
http://youtu.be/KGGRn8pMVvM
ודיווח על גילוי פני המומיה של תות לקהל הרחב:
http://youtu.be/Z8WcfoT6JvY?t=9s
קללת הפרעונים, או "קללת המומיה" של המלך תות ענח'-אמון, היא אמונה שפותחי קברו של המלך ימותו ויחלו ויפגעו בעונשים קשים.
היא החלה כששבועות בודדים לאחר פתיחת הקבר, מת מממן המשלחת הארכיאולוגית של הווארד קרטר, הלורד קרקנרבורן. בעקבותיו התרחשה סדרת מיתות בלתי טבעיות של אנשים שהיו מעורבים בחפירת הקבר. כך נולדה אגדת קללת המומיה, שטופחה ככל הנראה על ידי עיתוני התקופה שעסקו בתגלית המאה אך לא היה בידיהם חומר אמיתי אלא רק שמועות ואגדות כאלה.
על פי האגדה הייתה חרוטה על הקבר קללה שאמרה ש"מוות יבוא על האיש שיעז להפריע את מנוחת המלך". העובדה שממצא כזה מעולם לא תועד, לא הפריעה לעיתונים לדווח שהקללה היא שאשמה בסדרה של מקרי מוות, שהחלה מהתוכי של קרטר, שמת ביום פתיחת הקבר.
היו שניסו להסביר את התופעה בכך שהקברים היו במצב רע מבחינת ההשפעה הבריאותית. חיידקים רבים מתקיימים במקום סגור כזה.
פופולרי במיוחד היה ההסבר של הסופר ארתור קונן דויל בעיתוני התקופה, לגבי סוג של פטריה שיתכן שנדבקה אל החוקרים מהקברים. דויל אף העלה השערה שפטריית העובש הונחה בקבר כדי להעניש שודדי קברים שיפתחו אותו בעתיד.
על אף שדגימות אוויר שנלקחו על ידי חור שנקדח בסרקופג סגור, הצביעו על רמות גבוהות של חומרים רעילים ומסוכנים לעצבים, נראה שמרבית המתים מקרב החופרים מתו מסיבות אחרות לחלוטין, כמו זיהומים מעקיצות יתושים דווקא.
הווארד קרטר עצמו התייחס בביטול לרעיון הקללה וראה בו המצאה עיתונאית. בספרו על התגלית, הוא כמעט ולא הזכיר את נושא הקללה, מה שמחזק את הטענה כי מדובר במיתוס שנוצר בעיקר על ידי התקשורת והדמיון הציבורי.
למרות היעדר בסיס מדעי לעניין, המיתוס של "קללת הפרעונים" חדר עמוק לדמיון הציבורי והשפיע על התרבות הפופולרית. זה התבטא ביצירות ספרותיות, סרטים ומשחקים שונים. סדרת סרטי "המומיה", למשל, שאבה השראה ישירה מרעיון הקללה העתיקה.
הקהילה המדעית התייחסה לרעיון הקללה בספקנות רבה. ארכיאולוגים וחוקרים הדגישו את חוסר הבסיס המדעי לרעיון, וניתוחים סטטיסטיים הראו כי תוחלת החיים של המעורבים בחפירה לא הייתה נמוכה מהממוצע. עם זאת, חוקרים העלו השערות לגבי סיכונים בריאותיים אפשריים הקשורים לחשיפה לחומרים רעילים בקבר הסגור, אם כי אלו נותרו בגדר השערות בלבד.
היום היו קוראים לעניין הזה תיאוריית קונספירציה, אבל למרות היותו מיתוס, ללא בסיס כלשהו, לסיפור הקללה הייתה השפעה משמעותית. הוא הגביר את העניין הציבורי בארכיאולוגיה מצרית, עורר דיונים אתיים על חפירת קברים עתיקים והוביל לזהירות רבה יותר בטיפול בממצאים ארכיאולוגיים.
הסיפור גם תרם לעלייה בתיירות למצרים, במיוחד לאזור עמק המלכים וחיזק את הגאווה הלאומית המצרית במורשת העתיקה שלהם.
סיפור "קללת הפרעה" ממחיש שוב את הכוח של סיפור טוב והשפעתו על התרבות הפופולרית, גם כשהוא מנותק מהעובדות ההיסטוריות.
הנה סיפורו של קבר פרעה והקללה שהמתינה לפותחיו (עברית):
https://youtu.be/vBxzj_Rh1Do
סרטון על קללת הפרעונים:
http://youtu.be/LsqzjRA_-bM
קדימון לסרט אימה על קללת הפרעונים מ-1957:
https://youtu.be/ypmh65ZlYF0
השיר "קללת הפרעונים" של להקת "סטלה מאריס" (עברית):
https://youtu.be/OozvkZLj37c
משחק השש בש (Backgammon), שגילו מוערך ביותר מ-5,000 שנה, הוא אחד ממשחקי הלוח העתיקים בהיסטוריה האנושית ובמשך אלפי שנים הפך למשחק פופולרי בתרבויות וחברות רבות ומגוונות.
זהו גם כנראה המשחק הקדום ביותר שנמצא בחפירות ארכיאולוגיות עד היום. השש בש העתיק ביותר נמצא בחפירות בעיר אור שבמסופוטמיה (Mesopotamia), אזור הסהר הפורה בעיראק ואיראן של ימינו והמקום בו נולדה החקלאות האנושית.
ב-1922 חשף הארכאולוג הבריטי לאונרד וולי (Leonard Woolley) בעיר אור (Ur) לוחות משחק עשויים עץ ומעוטרים בלפיס לזולי (lapis lazuli), עצמות ואבן גיר שחורה, שמתוארכים לכ-2600 לפני הספירה.
המשחק שנמצא שם תוארך לתקופה שלפני 5,000 שנה ונקרא אז "נארד" (Nard). ממצאים דומים נמצאו גם באזורים נוספים של המזרח התיכון הקדום.
ממנו משערים שנולד גם משחק מצרי עתיק - ה"סֶנֶט" (Senet) שנמצא במצרים, בערך מאותה תקופה ומטרתו הייתה להעביר כלים מקצה אחד של הלוח לקצה השני.
הסנט, בדומה לנארד, הוא המשך ההתפתחות שהובילה אל משחק השש-בש של ימינו. גרסה של משחק השש בש התגלתה אפילו בקברו של תות אנך אמון, מסביבות 3000 לפני הספירה.
באֶפִּיטַף (כתובת על גבי מצבה) מהתקופה הביזנטית מסופר שגם הקיסר הביזנטי זֶנו שיחק בשש-בש ואף הפסיד במהלך משחק גרוע במיוחד שלו.
לאורך הדורות הלך המשחק והתפתח בגלגולים רבים. את היוונים חושף למשחק המשורר הומרוס (Homer) דרך ה"אודיסאה" המפורסמת שהוא כותב ובה מתועד משחק לוח דומה. הסופיסט סופוקלס (Sophocles) טוען אז שהיוונים הם שהמציאו את המשחק מתוך שעמום, בזמן המצור על טרויה (ראו בתגית "טרויה").
מאוחר יותר מאמצים הרומאים גרסה משלהם שנקראה "טאבולה" (Tabula). לפי המסורת ההיסטורית, הקיסר קלאודיוס (Emperor Claudius) היה כה משוגע על המשחק עד שהתקין לוח שש-בש בכרכרתו כדי שיוכל לשחק גם בנסיעות, והקיסר נירון (Nero) נודע אף הוא כשחקן נלהב במיוחד.
לאירופה המערבית מגיע המשחק בימי הביניים. במאות ה-2 וה-6 לספירה ממשיכים הפרסים הקדמונים לשחק בגרסה הקרובה ביותר למשחק המודרני ונקראת עדיין "נרד".
משערים שהצבא הפרסי הוא שמביא את ה"נארד" לאירופה, במהלך הכיבושים שלו את היבשת במאה ה-7. מכל מקום, במהלך ימי הביניים, המשחק הופך לבילוי פופולרי בקרב בני האצולה האירופים.
השם "backgammon" מופיע לראשונה בכתיבה האנגלית בשנת 1645. יתכן שהוא נולד מצירוף של מילים עתיקות שפירושן "משחק" ו"אחורה" - בשל כלל המשחק שלפיו כלים שנפגעו חוזרים לתחילת הלוח.
בשנות ה-20 של המאה ה-20, נוסף חידוש גדול למשחק. זה קורה בניו יורק כשהוכנסה למשחק העתיק "קוביית ההכפלה" (doubling cube), שהופכת את המשחק לאסטרטגי יותר ומשנה אותו לצמיתות.
לאחר מלחמת העולם הראשונה עלתה פופולריותו בארצות הברית, ובשנות ה-60 התעוררה התלהבות מחודשת לשש-בש, שהתבטאה בהקמת טורנירים בינלאומיים ראשונים.
כיום שש-בש הוא אחד ממשחקי הלוח הנפוצים ביותר בעולם. הוא נהנה ממעמד מיוחד בתרבויות במדינות הים התיכון כמו טורקיה, יוון, מצרים, לבנון ואיראן, ברובן הוא נחשב עדיין למשחק הלאומי. גם בישראל הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהתרבות, במיוחד בבתי קפה.
בעולם מתקיימות מדי שנה תחרויות שש-בש בינלאומיות ולוחות המשחק המקוונים באינטרנט מחברים בזמן אמת שחקנים מכל רחבי העולם. אפליקציות ואתרים רבים מאפשרות לשחקנים להתחרות זה בזה ממקומות שונים בעולם.
הנה תולדות משחק השש בש:
https://youtu.be/LPJnV5mnP_w
כך אפשר ללמוד שש בש (עברית):
https://youtu.be/0NVCx583Clk
רוצים להכיר את אלוף הארץ? (עברית)
https://youtu.be/ZQw5fpwnbyY
ובחיוך, מה עושים כלי השש-בש אחרי שאנחנו נרדמים? (עברית)
https://youtu.be/eG9nO5lx6C0
סרטון תיעודי על ההיסטוריה של השש בש:
https://youtu.be/S6oa82Omjfo?long=yes
ומה הפך את השש בש למקור השראה עשיר לאמנים, סופרים ויוצרים לאורך ההיסטוריה?
https://youtu.be/C-duYJpca8Q?long=yes
ודאי שמעתם לא פעם או ראיתם בסרטים מומְיות (mummies). המומְיה היה גוויה משומרת של אדם או בעל חיים. במצרים העתיקה יצרו את המומיות הידועות ביותר, בכדי לחנוט ולשמר את המתים החשובים.
המילה מומיות לקוחה מהמילה הערבית "מוּמִיַא" (مُومِيَا) שמציינת אספלט, כיוון שבעבר חשבו בטעות שהחומר השחור ששימש לחניטת המומיה הינו אספלט.
המומיות השמורות היטב הן לרוב אלה שנוצרו לפרעונים, כמו אלה של תות אנך-אמון, סתי ופרעה רעמסס השני, וגם לקרוביהם ומשרתיהם (כדי שישרתו אותם לאחר המוות). המומיות ששרדו מאפשרות ללמוד ולחקור מרכיבים חשובים בתרבויות שמהן השתמרו.
גם בתרבויות נוספות נמצאו מומיות, מגוויות משומרות וארוזות בצמחי מרפא שנמצאו בסין, דרך גופות חנוטות בדרום אמריקה ועוד.
הנה כמה עובדות על המומיות:
https://youtu.be/87yK5VLeuNI
על חשיפת מומיות מצריות בידי ד"ר זחי חוואס, המומחה וראש רשות העתיקות במצרים:
http://youtu.be/ByeEbkqfRgA
כך חוקרים את המומיות המצריות במוזיאון הבריטי:
https://youtu.be/mvqs_ACIYHo
הנה מומיה בת 500 שנה של ילדה שנשתמרה בקרח בארגנטינה:
http://youtu.be/vUDiXs927-U
ולעיתים המומיה השתמרה מבלי שחנטו אותה, רק תודות לאקלים היבש:
https://youtu.be/57sTV-G8TcU
