שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה משמש הריחן הידוע כבזיליקום?
בזיליקום (Basil), בעברית "רֵיחָן" ובזיקה לשמו הערבי "רַיְחַאן", הוא אחד מצמחי התבלין הפופולריים שיש. הוא משמש במטבח כאחד מעשבי התיבול האהובים ובמטבח האיטלקי הוא מרכזי במיוחד.
כבר מאות שנים שעושים לו כבוד באירופה. כך, למשל, נוהגים במקומות שונים לשים ענף של ריחן בידי המתים, כדי להבטיח להם מסע בטוח לעולם הבא.
אבל באיטליה הריחן הוא סמל האהבה. מי ששם בשערותיו ענף קטן של בזיליקום רומז בכך לאהובתו על כוונתו להינשא לה. היא, אגב, אם תרצה לרמוז לו שתסכים, תניח במרפסת הבית עציץ או כלי עמוס בעלי בזיליקום.
#היסטוריה
לא הצטבר המון ידע על תולדות הבזיליקום. ככל הידוע, מקורו באזורים הטרופיים. ידועים כיום סעיקר אזורים במרכז אפריקה ודרום-מזרח אסיה, בהם גדל הריחן בימי קדם.
ביוון העתיקה כל כך העריכו את ריחו ותכונותיו של הצמח, עד שהמליכו אותו כ"מלך התבלינים". ואכן, מקור השם "בזיליקום" במילה היוונית "בזילאוס" (Basileus), שפירושה מלכותי, מלך, או שולט. וכן המילה "בזיליקה" לכנסיה הנוצרית העתיקה, באה מהמעמד שלה בתור מקום מרכזי ושולט.
בכנסייה היוונית-אורתודוקסית מאמינים עד היום שהריחן יצמח ליד קברו של המשיח בתחיית המתים. מכאן באה חשיבותו הדתית והשימוש בו בהכנה של "המים הקדושים" לטקסים שלהם ושל זרמי כנסיות קרובים, כמו אלה של הבולגרים, הסרבים, הרומנים והמקדונים. אצל חלקם אף מניחים בזיליקום מתחת למזבח.
גם בדת ההינדואיזם ההודית, שהריחן מכונה בה "טולסי", יש לו מעמד קדוש ומשמעותי. בהודו מניחים עלי ריחן בפיות המתים, כדי להבטיח שיגיעו אל האל.
#מטבח
במטבח הבזיליקום ידוע בריחו ובמאכלים הרבים שניתן לתבל בעליו. בעיקר הוא אהוב במטבח האיטלקי, בו הבזיליקום תורם לרטבים, הבולט בהם הוא רוטב הפסטו ולסלטים שונים. יש מנות איטלקיות שרבים בעולם רואים כמושלמות, לא מעט בזכותו. המוכרות ביניהן הן הפסטה עם פסטו והפיצה נפוליטנה.
#בריאות
הבזיליקום מוכר ברפואה העממית גם כצמח מרפא שיכול לעזור בניקוי הגוף, בבקרת הסוכר אצל חולי סוכרת ולבריאות השיניים.
#גינון
ראשית, אם קניתם עציץ ריחן והוא נובל, זה מפני שהרבה ענפי בזיליקום נאבקים בחלל קטן על המים והדשן המוגבלים. אם תפרידו אותם לכמה עציצים נפרדים - תקבלו ים של ריחן.
בגינון יש שיטות שונות להשבחת טעמו של הבזיליקום והרכות של עליו. כדי להשיג את שניהם נוהגים הגננים למנוע את פריחת הבזיליקום. עושים זאת על ידי גיזום מתמיד של ניצני הפריחה שלו, כל אימת שהם מופיעים.
הבזיליקום הוא צמח שונא קור. חורף קר יכול לחסל אותו. הידענים עוטפים אותו בחממה קטנה, חצי בקבוק בעציץ קטן או שקית גדולה בעציץ יותר גדול.
אחד הדברים הנהדרים בבזיליקום הוא שקל להשריש וליצור מחתיכת ענף קטנה עוד ועוד צמחי ריחן חדשים. פשוט חותכים ענף קטן ומכניסים לכוס מים או צנצנת. הוא יגדל שם, יוציא שורשים ותוך כמה שבועות יהיה לכם שתיל גדול לשתילה בעציץ.
הגננים נוהגים להבדיל בין כמה זני בזיליקום. בין הבולטים בהם יש את זן ה"ג'נובס", בעל הטעם הקלאסי וזן שקיבל את הכינוי "מלכת סיאם" ומציע טעם חריף יותר.
הנה הבזיליקום וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/unUoQ5tUNm0
את הריחן, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):
https://youtu.be/aOSutGqGIjU
כך משרישים המון בזיליקום:
https://youtu.be/9E78RrwRA3U
כך שומרים עליו ומגדלים בהצלחה גם בחורף (עברית):
https://youtu.be/c7ugf3lQ5h0
כך מגדלים בזיליקום באנגלית:
https://youtu.be/uhYnR1ciT7M?long=yes
ייבוש הריחן:
https://youtu.be/eALhSi60N-E?long=yes
מה סוד טעם הבצל של העירית?
עירית (Chives), או שום העירית, ידועים כאחד מצמחי התבלין האהובים והשימושיים במטבח. באנגלית, אגב, מבטאים את שמו צ'ייבס,
צמח העירית הוא רב-שנתי. הוא מספק בקביעות עלים טריים למטבח ומתאפיין בעלים ירוקים, דקים וחלולים, המזכירים בין צינורות זעירים למראה של דשא.
העירית גדלה בצברים צפופים, עד לגובה של 30 סנטימטר. בעונת הפריחה היא תפתיע בפרחים סגולים וקטנים, שהם לא רק יפים בגינה או בעציץ, אלא גם אכילים וישמשו במנות שונות כקישוט אכיל ויצירתי.
במטבח, העירית תוסיף לכל מנה ניחוח ומראה ירוק ורענן. לרוב היא מציעה טעם עדין של בצל. יש גם את העירית השומית, שטעמה מזכיר את זה של השום. אבל לעירית בכל מקרה ארומה עדינה יותר מאלו של הבצל והשום.
נוהגים לקצוץ את העירית כשהיא טרייה ולשלב אותה בסלטים וחביתות ירק. לעתים היא תתווסף לשיפור הטעם של תפוחי אדמה אפויים ומומלץ לשלב אותה גם ברטבים ומרקים.
את העירית מגדלים כיום ברחבי העולם, אך מקורה הוא איפה שהוא בין אסיה לאירופה. חלק מהחוקרים סבורים שמוצאה בסין והם מצביעים על עדויות משוערות משנת 3,000 לפני הספירה. טענה היסטורית לא לגמרי מוכחת היא שמרקו פולו הביא אותה מסין לאירופה. מנגד, מרבית החוקרים טוענים שמקורה באנגליה, ממנה היא הועברה בידי חיילים רומים אל ארצות שונות באימפריה הרומית.
בין היתרונות התזונתיים של העירית יצויין שהיא תורמת לבריאות הכללית, במיוחד בעושר של ויטמין C, ויטמין K וחומרים נוגדי חמצון.
לא מעט אמונות נתלו בעירית בימי קדם. כדי להרחיק מחלות ורוע, תלו רבים אז צרורות של עירית מיובשת בביתם. צוענים ברומניה השתמשו בצמח העירית לגילוי העתיד.
מבחינה רפואית ייחסו לעירית בימי קדם סגולות רפואיות של הקלה על בעיות עיכול. כתבים רומיים עתיקים טענו שהעירית מעלה לחץ דם, מקילה על כאבי גרון וכוויות שמש ומהווה חומר משתן. לא ברור כמה אכן היא עושה את העבודה.
הנה העירית ושימושיה:
https://youtu.be/laK2I6mej7c
על גידול עירית בעציץ:
https://youtu.be/XcSAV25CAY4
כך מגדלים ומרעננים עירית (עברית):
https://youtu.be/3CMI5NwU8DI
משורש של עירית גדולה מכינים דבק עתיק (עברית):
https://youtu.be/qnL2vdxZT3c
וכך מרבים את העירית:
https://youtu.be/8av9PGr2tIk?long=yes
מה סודו של הלוונדר?
לָבֶנְדֶר (Lavender), או בעברית אזוביון, הוא צמח תבלין בעל ריח נעים, הידוע בעולם בפרחים הסגולים והיפים ובפריחה כמעט תמידית של הלבנדר הרפואי.
עם זנים רבים ומגוון סוגים, הלבנדר משמש בתחומים רבים, מהפקת שמן אתרי לצורכי בישום וייצור של סבונים ארומתרפיים, דרך שימוש ביתי במקלוני ריח עשויי לבנדר, הכנת תרופות טבעיות לרפואה עממית וכתוסף למאכלים במטבח. הוא אפילו מרחיק יתושים ומעט מזיקים.
כבר מאות שנים שחקלאי שדות הלבנדר קוטפים אותם וכורכים אותם לזרים, במעין שזירה מיוחדת, או מכניסים פרחי לבנדר ריחניים לשקיקי בד. השקיקים מוכנסים לארונות, כדי לשמור על ריח נעים בבגדים.
הלבנדר, אזוביון, נזכר כבר מימי קדם, כשהיוונים והרומים הרבו להשתמש בו באירופה, כצמח בושם ומרפא. יש לו סגולות רפואיות מגוונות.
ככל הנראה הם השתמשו באזוביון דגול, המין הנפוץ באזור הים התיכון. בארץ הוא פחות נפוץ וכאן השתמשו אבותינו יותר באזוביון הרפואי.
הנה פריחת הלוונדר:
https://youtu.be/GUJCT_1_iGY
קציר בשדות הלוונדר של פרובאנס בדרום צרפת:
https://youtu.be/IDkXXWi0d0I
היום הלוונדר חוזר בגדול גם אל האי הבריטי:
https://youtu.be/s0mDoEd6qUg
על שימושי הלבנדר:
https://youtu.be/riSfwYYC6Gc
מצגת וידאו של שדות הלבנדר:
https://youtu.be/hc4BFoa-bPo
והכנת הבשמים:
https://youtu.be/EV2E-oDOCIs
מה סודו המופלא של השום?
קשה לעיתים להבין את מעמדו האייקוני של השום (Garlic). הוא לא רק מאכל חשוב במטבחי העולם, אלא גם תרופה פופולרית, חיטוי לפצועים, תכשיר נגד כינים, אביזר עממי נגד עין הרע ומחזק אנרגטי לעבדים.
צמח השום נולד במרכז אסיה והתפשט משם אל העולם כולו. לריחו וטעמו היחודיים אחראים הטיאואפירים, מעין סולפידים אורגניים שנמצאים בו בריכוז גבוה במיוחד.
ה"שום", גם השם וגם הצמח, שימש תרבויות עתיקות. הללו הרבו להשתמש בשום, שאותו כינו גם "מלך התבלינים". הוא מוזכר גם בתנ"ך וגם בספרים עתיקים של מצרים העתיקה, יוון, רומא, אשור ובבל.
יש סיבה פשוטה לכך שהשום מכונה "האנטיביוטיקה של הטבע". מסתבר שהוא הורג מספר רב של חיידקים שונים. מרגע שגילו ביוון העתיקה שהשום "מנקה את העורקים", הרופאים שם השתמשו בו המון. במאה הראשונה לספירה, למשל, הם נתנו שום נגד שלל בעיות. בין השאר כדי להתמודד עם בעיות נשימה, טפילים בגוף ובעיות עיכול.
היפוקרטס היווני, בכיר הרופאים היווניים של העת העתיקה, נהג לתת אותו למטופליו הסובלים מבעיות מעיים. ממצאים מעידים שממש באותה עת נהגו הספורטאים היוונים, לאכול שום לפני משחקים ותחרויות ספורט, כדי להביא לשיפור הביצועים ולהגדיל את היכולות הפיזיות שלהם.
גם בפינות אחרות של העולם העתיק תפס השום תפקיד חשוב. בהודו העתיקה שימש השום לחיזוק הלב וזרימת הדם ובמקביל הוסיפו לו שמן ומרחו על הראש, כדי להרחיק כינים. באשור שבמסופוטמיה התגלו ממצאים שבהם המליצו עליו אז גם למאכל וגם לרפואה.
במצרים העתיקה נמצא שלפחות 22 תרופות, מתוך כ-800 תרופות שידעו אז להכין, היו על בסיס שום. גם כאן היה השום מוכר כמחזק גופני מעולה והיה מרכיב חובה בתזונתם של הפועלים. במיוחד חיזקו איתו את בוני הפירמידות ושאר המונומנטים הענקיים שנבנו באותה תקופה. כתובת שנמצאה במצרים מעידה על התקוממות שבה מחו פועלים מבוני הפירמידות, בסביבות שנת 1600 לפני הספירה, על שלא קיבלו את מנת השום שלהם באותו יום. ניתן לומר שהשום מילא אז תפקיד מקביל לקפה, או למשקה אנרגיה ממריץ בימינו.
בתנ"ך מוזכר השום כאחד מהמאכלים שבהם בני ישראל נזכרים, כשהם רוצים לשוב למצרים: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר י"א).
כך שמאז הוא משמש, כבר מעל 5,000 שנה, לצרכים רפואיים - הן בפיתוח תרופות של ממש והן ברפואה העממית.
את הזינוק הרפואי שלו לתודעה המודרנית, חייב השום ללואי פסטר, החוקר הנודע. באמצע המאה ה-19 הוא גילה עד כמה השום יעיל בקטילת חיידקים. זה הסביר בדיעבד את סוד היעילות של השום כאמצעי לטיפול הפופולרי של חיילים בפצעיהם.
הצריכה הממוצעת של שום למאכל, עומדת כיום על 12 שיני שום ביום לנפש. שלושת המדינות התופסות את המקומות הראשונים בעולם, גם בכמות השום שמגדלים בהן וגם בגודל הצריכה שלו לנפש, הן איטליה, קוריאה וסין.
אבל כאמור, השום שימש ומשמש עד היום גם מחוץ לצלחת. בצפון אפריקה ובחלק מהעולם הערבי, רואים בו גם אמצעי שמרחיק עין הרע ומזיקים שונים. כשהם קונים רכב חדש, רבים שם מניחים צרור של שום מתחת למושב הנהג. המנהג הזה אף עלה לארץ, עם רבים מעולי צפון אפריקה.
בימינו מטפלים באמצעותו בבעיות נשימה, בטפילים ובבעיות עיכול.
הנה תולדות השום והדרך שבה מגדלים אותו:
https://youtu.be/Vr1326a1JbE
והעונה הנכונה לשתילת השום היא הסתיו:
https://youtu.be/GnFmrLTTPwY
מה העניין עם הזעתר?
זעתר, צתרה או אזוב מצוי (Satureja) הוא צמח ים-תיכוני, בעל עלווה שעירה, בגוון ירוק - אפרפר
הוא מאוד עמיד בתנאי הגידול השונים במזרח התיכון ואפשר למצוא אותו בקלות בטבע. בעבר נאסר לקטוף אותו בארץ, מחשש להכחדה, אך כיום האיסור בוטל.
לגידולו כצמח לא נחוץ טיפול רב. בגינה מומלץ לגזום אותו מראשי הענפים הבוגרים, מה שישמור אותו צפוף ובריא לאורך זמן ויגדיל את יופיו.
הזעתר הוא צמח יפה וגם טעים. ניתן לעשות בו שימוש רב, הן במטבח והן כצמח מרפא ברפואה העממית.
אחת הסברות היא ששם הסוג העברי, צתרה, הוא גלגול של השם זעתר. ברומא הוא שימש כסם אהבה.
#בגינה
הזעתר משתרע בגינה והטבע. יש לו עלים ארומטיים והוא פורח בקיץ, פריחה קטנטנה בגווני ורוד ולבן.
אם קוטמים אותו בקביעות הוא צומח בצמיחה בריאה ורעננה.
#מטבח
הזעתר כתבלין הוא טעים מאוד, ארומטי ומוסיף טעם ייחודי למאכלים ומאפים. זעתר רומי, בעברית צתרה ורודה, הוא משמש אחד ממרכיבי תבלין הזעתר.
במטבח משתמשים בו לסלטים, גבינות ומאכלים מהמטבח האיטלקי - לסלטים, פסטות ומאכלי בשר.
במטבח הערבי הוא נהדר עם שמן זית על גבינת הלבאנה הערבית וגם מוכרי בייגלה מרבים לצרף מעט זעתר לבייגלה טרי עם שומשום, שהם מוכרים.
גם תה זעתר מסייע נגד הצטננות ולחיזוק פעילות הלב.
#רפואה
לזעתר, הידוע גם כאזובית מצוייה, יוחסו לא מעט סגולות מרפא. מחיסון הגוף ועד לשיפור בכוח הגברא ואפילו בעזרה לחולי סוכרת.
ברפואה העממית הוא מסייע, בתור תה למשל, לסובלים מכאבי ראש, כאבי בטן, תולעים, שלשולים ובעיות במערכת העיכול.
הציטרה תסייע גם לסובלים מקשיים בדרכי הנשימה ולפי האמונה אפילו תחזק את הזיכרון. יש המשתמשים בו גם נגד כאבי שיניים ואוזניים.
הנה הזעתר בטבע וכל מה שקשור בו (עברית):
https://youtu.be/dCtln31l0fM
הציתרה הוורודה, זעתר המלכים ההיסטורי (עברית):
https://youtu.be/Xk6M5eXjVL4
ראו כמה היא יפה:
https://youtu.be/ZabXIkZXMo0
בניגוד לזעפרן היקר להחריד, הזעתר הוא התבלין הכי נפוץ באזורנו (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s
כך מפיקים שמן אתרי מהזעתר הציתרה הוורודה (מתורגם):
https://youtu.be/uiMB5NGGeic
כתבת טלוויזיה על הזעתר בתרבות, במרפא ובמטבח הערבי (עברית):
https://youtu.be/wyxGG3NOa-s?long=yes
וכך תגדלו זעתר בגינה (עברית):
https://youtu.be/Jgd3GJfV9yQ?long=yes
מהו צמח הפיגם, מגרש השדים?
פיגם (Achillea millefolium) מצוי, או רודה, הם שמותיו של צמח שיכול לפי האמונה לגרש את השדים והרוחות מהבית ולהביא ברכה לשוכניו.
הרודה, המוכר במסורות עממיות כשומר מפני עין הרע, הוא סמל למלחמה בשדים. צורת העלים שלו מזכירה את ה"חמסה" למזל טוב.
יהודי המזרח גם נהגו להשתמש בעליו לבישום, בזמן ההבדלה של צאת השבת. יהודי צפון אפריקה קראו לו רוטה, התימנים קוראים לו שדאב ("שד בו"), יהודי עיראק זדאב והערבים קוראים לו "פי ג'אן" - כלומר "יש בו שד".
#גינון
הפיגם, הנקרא גם רודה, הוא שיח רב שנתי, עמיד לקרה ולשרב, אוהב שמש ישירה או חצי צל והשקיה בינונית. פריחתו צהובה ובאביב יש לו תפרחת דמויית סוכך.
הוא מדיף ריח עז וריחו החזק לעתים מרתיע אנשים מסוימים, אבל רבים שותלים אותו בעציצים בכניסה לבית ומרחיקים כך את עין הרע.
פריחתו צהובה והוא מפיץ ריח חזק ונהדר. אולי משום כך פונה אליו זחל זנב הסנונית, מהפרפרים היפים שיש, המתגלם על הפיגם. הזחל גם לועס אותו ומוסיף יופי רב לגינה שלנו.
#בריאות
יהודי אתיופיה מכנים את הפיגם "תנאדם", באמהרית "בריאות האדם". ואכן, לפיגם לא מעט סגולות מרפא. תה מעלי פיגם אמור להקל במקרים של הרעלות קיבה, לריפוי דלקות פרקים, לחיטוי ולהרגעה של עצבים והרגעה כללית.
שמן פיגם נחשב מצוין למריחה נגד כאבי ראש, בהצטננות עם קומפרס לחזה, טפטוף לאוזן במקרה של כאבי אוזניים, לטיפול בהרפס ועוד. הוא גם מכווץ ומחזיר טחורים למקומם. נשים בכאבי מחזור ימרחו אותו על הבטן התחתונה ויוקל להן.
אגב, זהירות אם אתם שותים אותו בתה, כי רבים סובלים מאלרגיה אליו.
#מטבח
הפיגם המצוי הוא צמח תבלין עם ארומה נפלאה. יש לו ריח נעים וכתבלין משמשים עליו לתה, לסלטים, למרקים, ירקות כבושים ולמאכלי בשר.
שנים רבות הוא שימש בהרבה מתכונים במזרח התיכון. בעבר הוסיפו אותו לנקניקים, לחמוצים ולזיתים והוסיפו את הניחוח שלו ליינות. היום הוא קצת פחות במטבח.
הנה הפיגם או הרוטה שמרחיק עין הרע ומושך את פרפרי זנב הסנונית המרהיב (עברית):
https://youtu.be/65oKPoLjckY
מלקט צמחים מספר על הפיגם (עברית):
https://youtu.be/8V5HuLmfheU
הצד הבריאותי של הרודה (עברית):
https://youtu.be/hKO0sk-Xlec?long=yes
מהן הלואיזה ולואיזה לימונית?
לואיזה (Aloysia) היא סוג של צמחי גינה שלו 35 מינים. המוכר מביניהם הוא לואיזה לימונית - צמח תבלין אהוב, בעל ריח לימוני חזק ורענן ומשמש להכנת חליטות תה נהדרות.
לואיזה לימונית, הנקראת גם למון גראס או עשב הלימון (Lippia citrodora או Aloysia Triphylla), הוא שיח רב שנתי, הפורח בקיץ ומגיע לגובה של עד 2 מטר.
עלי הצמח צרים, מחודדים, משוננים ומאורכים בירוק בהיר.
#שמות
לואיזה לימונית, למון גראס, עשב הלימון, לימונית לואיזה, לימונית, ליפיה לימונית.
#גינון
הלואיזה הלימונית היא צמח שניתן לגדל בבית או בחוץ. משקים אותו רק כשהאדמה ממש יבשה ואז נותנים לו מים עד שהם יוצאים מחורי העציץ למטה.
כדאי להעביר אותו לעציץ גדול או לאדמה, כדי שיגדל יפה ומהר. אם שותלים אותו בחוץ, אז לשתול בצל חלקי או לפחות שעתיים שמש ביום ולא יותר מ-4 שעות שמש ביום.
קטיפת לואיזה רק אחרי שבוע שבועיים מהשתילה. תמיד לקטוף רק מהחלק העליון של כל ענף. כך הוע יגדל תוך חודש יפה וימשיך להיות גדול ומרשים.
בחורף הוא ינשור כולו ויתחדש באביב. לא מתרגשים - זה טבעי וכך הוא מתחדש.
#מטבח
כצמח תבלין, עלי הלמון גראס הם בעלי ריח לימוני חזק. הם מומלצים לשתייה חמה וקרה וכמרכיב בסלטים ובבישול.
אפשר להכין מהם תה נהדר, גם כשהם טריים וגם מעלים מיובשים, השומרים זמן רב על ריחם הלימוני.
הלואיזה משמשת במטבח לעידון טעמם של מאכלים כמו סלטים, עוף ודגים.
עלי הלמון גראס משולבים לא פעם במתכוני פטריות וגם בתיבול של מאכלים מתוקים כמו ריבות, סלטי פירות, פשטידות וגלידות.
לעוגות לימונים אפשר לחלוט עלי לואיזה קצוצים דק עם תמציות סוכר.
#בריאות
הלואיזה הלימונית עשירה בנוגדי חמצון ובוויטמין A.
מעלי עשב לימון, הלואיזה הלימונית, ניתן להכין חליטת צמחים. התה ממנו מרגיע, עוזר להורדת חום ונגד כאבי בטן.
הוא גם משפר עיכול. תה לואיזה לימונית אחרי ארוחה כבדה, משפר את העיכול ובמיוחד יסייע לעכל אוכל עשיר בשומנים. הוא גם מפחית התכווצויות במעי, כאבים ובחילות.
עוד יתרונות בריאותיים בשתיית כוס חמה של לימונית הלואיזה הם הרגעה של כאבי ראש וגרון, טיפוח העור, האטת תהליכי הזדקנות ומניעה של גודש בדרכי הנשימה.
ביכולתה של חליטת תה ירוק גם לזרז שריפת שומנים בגוף היא מסייעת לירידה במשקל.
הרחת שמן לואיזה תסייע בהפגת חרדות, הורדת לחצים, הרגעה ושמירה על ראש נקי. השמן הזה גם יכול למנוע נזק לשרירים באימונים גופניים ומבלי לפגוע בהתפתחותם.
כך מגדלים לואיזה (עברית):
https://youtu.be/OfTFCx0nZwE
עשב הלימון:
https://youtu.be/DgY295I989Y
מהו צמח הטימין?
טימין מצוי או תימין (Thyme, Thymine או Thymus vulgaris), בעברית בת-קורנית פשוטה, הוא עשב ארומטי ירוק-עד, רב שנתי במשפחת הנענע.
הטימין ידוע כצמח נוי נהדר וחסכוני במים, הנשפך יפה מעציצים ואדניות, או משתרע בגינה. מיקום בשמש לא חזקה והשקייה מעטה יגדילו את עליו יותר.
כבר אלפי שנים שהמין האנושי עושה בו שימושים רפואיים, קולינריים ושימושי נוי. למעשה, בעולם ישנם מאות זני טימין, כשהנפוץ והמוכר ביותר מביניהם הוא הטימין המצוי, צמח תבלין ומרפא, שאצלנו בעברית נקרא גם קורנית.
#תולדות הטימין
לקורנית, כלומר הטימין, מקום משמעותי בהיסטוריה של עשבי התיבול והמרפא.
מקורו של הטימין באזור הים התיכון. המצרים הקדמונים במצרים העתיקה השתמשו בו לחניטת המתים. היוונים, אחריהם, שרפו אותו כקטורת, באמונה שהוא מקור לאומץ, כמו גם השימוש שהם עשו בו במרחצאות שלהם.
הרומאים, שאחראים באותה תקופה להתפשטות העולם לרחבי אירופה וממנה, נהגו לטהר את חדרי הבתים באמצעות הקורנית.
במטבח הרומי של אותם ימים העניק הטימין טעם ארומטי לגבינות ולמשקאות חריפים.
בימי הביניים האירופיים, הונח הטימין מתחת לכריות, בזכות יכולתו לסייע בשינה ולהרחיק סיוטים. נשים נהגו לתת אז מתנות שכללו עלי טימין לאבירים וללוחמים, תוך אמונה שהם יתנו להם אומץ ללחימה.
באותם ימים גם האמינו שהטימין מבטיח מעבר לעולם הבא ובמהלך הלוויות הונחו עלי טימין על ארונות קבורה וגם שימשו כקטורת.
#מטבח
הקורנית, טימין, משלב בתוכו את מיטב טעמי המזרח התיכון. עליו משמשים לתיבול מאכלי בשר, דגים, סלטים, עוף ורטבים. במטבח האיטלקי הוא פופולרי מאוד, כולל בפיצות, פסטות, גבינות ועוד.
קורנית השפים היא זן בעל עלים רחבים ובשרניים יותר מהקורנית הפשוטה. קורנית לימונית היא זן בעל ארומה וטעם לימוני ויש אפילו זני טימין בעלי ניחוח אורגנו ועשירים בטעם.
#רפואה
ברפואה שימש הטימין כבר אלפי שנים. ברפואה העממית השתמשו בו להורדת חום ולהסדרת פעולות המעיים. לשיעול תה תימין או סירופ קורנית ישמש נגד השיעול.
לשמן קורנית מיוחסות תכונות של חיטוי וחיזוק. כאבי שרירים מבטיחה להרגיע אמבטיה עם עלי קורנית במים.
נוגדי החמצון האנטי-דלקתיים ומחסלי החיידקים שבו, הועילו רבות לבריאות האדם. בעציץ ובגינה הוא גם מרחיק יתושים.
בעידן שלפני האנטיביוטיקה המודרנית השתמשו בשמן טימין גם לתרופות וחבישה. צריכה של הטימין הבטיחה את מערכת העיכול ואת המערכת החיסונית. בעידן המודרני נמצא שהוא גם בעל תכונות אנטי-סרטניות.
הנה התימין (עברית):
https://youtu.be/VRKjfqPBuV0
ההיסטוריה של התימין:
https://youtu.be/g7xD83nVJ1g
סוגי תימין:
https://youtu.be/DBpO0eLku4Q
יתרונות בריאותיים שלו (עברית):
https://youtu.be/ScRKCvg0fCM
כך תימין תורם לבריאות (מתורגם):
https://youtu.be/Mln8JQ2i1Jg
והמלצות מפורטות לגידול טימין (עברית):
https://youtu.be/Mr2YaPMDhUw?long=yes
בזיליקום (Basil), בעברית "רֵיחָן" ובזיקה לשמו הערבי "רַיְחַאן", הוא אחד מצמחי התבלין הפופולריים שיש. הוא משמש במטבח כאחד מעשבי התיבול האהובים ובמטבח האיטלקי הוא מרכזי במיוחד.
כבר מאות שנים שעושים לו כבוד באירופה. כך, למשל, נוהגים במקומות שונים לשים ענף של ריחן בידי המתים, כדי להבטיח להם מסע בטוח לעולם הבא.
אבל באיטליה הריחן הוא סמל האהבה. מי ששם בשערותיו ענף קטן של בזיליקום רומז בכך לאהובתו על כוונתו להינשא לה. היא, אגב, אם תרצה לרמוז לו שתסכים, תניח במרפסת הבית עציץ או כלי עמוס בעלי בזיליקום.
#היסטוריה
לא הצטבר המון ידע על תולדות הבזיליקום. ככל הידוע, מקורו באזורים הטרופיים. ידועים כיום סעיקר אזורים במרכז אפריקה ודרום-מזרח אסיה, בהם גדל הריחן בימי קדם.
ביוון העתיקה כל כך העריכו את ריחו ותכונותיו של הצמח, עד שהמליכו אותו כ"מלך התבלינים". ואכן, מקור השם "בזיליקום" במילה היוונית "בזילאוס" (Basileus), שפירושה מלכותי, מלך, או שולט. וכן המילה "בזיליקה" לכנסיה הנוצרית העתיקה, באה מהמעמד שלה בתור מקום מרכזי ושולט.
בכנסייה היוונית-אורתודוקסית מאמינים עד היום שהריחן יצמח ליד קברו של המשיח בתחיית המתים. מכאן באה חשיבותו הדתית והשימוש בו בהכנה של "המים הקדושים" לטקסים שלהם ושל זרמי כנסיות קרובים, כמו אלה של הבולגרים, הסרבים, הרומנים והמקדונים. אצל חלקם אף מניחים בזיליקום מתחת למזבח.
גם בדת ההינדואיזם ההודית, שהריחן מכונה בה "טולסי", יש לו מעמד קדוש ומשמעותי. בהודו מניחים עלי ריחן בפיות המתים, כדי להבטיח שיגיעו אל האל.
#מטבח
במטבח הבזיליקום ידוע בריחו ובמאכלים הרבים שניתן לתבל בעליו. בעיקר הוא אהוב במטבח האיטלקי, בו הבזיליקום תורם לרטבים, הבולט בהם הוא רוטב הפסטו ולסלטים שונים. יש מנות איטלקיות שרבים בעולם רואים כמושלמות, לא מעט בזכותו. המוכרות ביניהן הן הפסטה עם פסטו והפיצה נפוליטנה.
#בריאות
הבזיליקום מוכר ברפואה העממית גם כצמח מרפא שיכול לעזור בניקוי הגוף, בבקרת הסוכר אצל חולי סוכרת ולבריאות השיניים.
#גינון
ראשית, אם קניתם עציץ ריחן והוא נובל, זה מפני שהרבה ענפי בזיליקום נאבקים בחלל קטן על המים והדשן המוגבלים. אם תפרידו אותם לכמה עציצים נפרדים - תקבלו ים של ריחן.
בגינון יש שיטות שונות להשבחת טעמו של הבזיליקום והרכות של עליו. כדי להשיג את שניהם נוהגים הגננים למנוע את פריחת הבזיליקום. עושים זאת על ידי גיזום מתמיד של ניצני הפריחה שלו, כל אימת שהם מופיעים.
הבזיליקום הוא צמח שונא קור. חורף קר יכול לחסל אותו. הידענים עוטפים אותו בחממה קטנה, חצי בקבוק בעציץ קטן או שקית גדולה בעציץ יותר גדול.
אחד הדברים הנהדרים בבזיליקום הוא שקל להשריש וליצור מחתיכת ענף קטנה עוד ועוד צמחי ריחן חדשים. פשוט חותכים ענף קטן ומכניסים לכוס מים או צנצנת. הוא יגדל שם, יוציא שורשים ותוך כמה שבועות יהיה לכם שתיל גדול לשתילה בעציץ.
הגננים נוהגים להבדיל בין כמה זני בזיליקום. בין הבולטים בהם יש את זן ה"ג'נובס", בעל הטעם הקלאסי וזן שקיבל את הכינוי "מלכת סיאם" ומציע טעם חריף יותר.
הנה הבזיליקום וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/unUoQ5tUNm0
את הריחן, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):
https://youtu.be/aOSutGqGIjU
כך משרישים המון בזיליקום:
https://youtu.be/9E78RrwRA3U
כך שומרים עליו ומגדלים בהצלחה גם בחורף (עברית):
https://youtu.be/c7ugf3lQ5h0
כך מגדלים בזיליקום באנגלית:
https://youtu.be/uhYnR1ciT7M?long=yes
ייבוש הריחן:
https://youtu.be/eALhSi60N-E?long=yes
עירית (Chives), או שום העירית, ידועים כאחד מצמחי התבלין האהובים והשימושיים במטבח. באנגלית, אגב, מבטאים את שמו צ'ייבס,
צמח העירית הוא רב-שנתי. הוא מספק בקביעות עלים טריים למטבח ומתאפיין בעלים ירוקים, דקים וחלולים, המזכירים בין צינורות זעירים למראה של דשא.
העירית גדלה בצברים צפופים, עד לגובה של 30 סנטימטר. בעונת הפריחה היא תפתיע בפרחים סגולים וקטנים, שהם לא רק יפים בגינה או בעציץ, אלא גם אכילים וישמשו במנות שונות כקישוט אכיל ויצירתי.
במטבח, העירית תוסיף לכל מנה ניחוח ומראה ירוק ורענן. לרוב היא מציעה טעם עדין של בצל. יש גם את העירית השומית, שטעמה מזכיר את זה של השום. אבל לעירית בכל מקרה ארומה עדינה יותר מאלו של הבצל והשום.
נוהגים לקצוץ את העירית כשהיא טרייה ולשלב אותה בסלטים וחביתות ירק. לעתים היא תתווסף לשיפור הטעם של תפוחי אדמה אפויים ומומלץ לשלב אותה גם ברטבים ומרקים.
את העירית מגדלים כיום ברחבי העולם, אך מקורה הוא איפה שהוא בין אסיה לאירופה. חלק מהחוקרים סבורים שמוצאה בסין והם מצביעים על עדויות משוערות משנת 3,000 לפני הספירה. טענה היסטורית לא לגמרי מוכחת היא שמרקו פולו הביא אותה מסין לאירופה. מנגד, מרבית החוקרים טוענים שמקורה באנגליה, ממנה היא הועברה בידי חיילים רומים אל ארצות שונות באימפריה הרומית.
בין היתרונות התזונתיים של העירית יצויין שהיא תורמת לבריאות הכללית, במיוחד בעושר של ויטמין C, ויטמין K וחומרים נוגדי חמצון.
לא מעט אמונות נתלו בעירית בימי קדם. כדי להרחיק מחלות ורוע, תלו רבים אז צרורות של עירית מיובשת בביתם. צוענים ברומניה השתמשו בצמח העירית לגילוי העתיד.
מבחינה רפואית ייחסו לעירית בימי קדם סגולות רפואיות של הקלה על בעיות עיכול. כתבים רומיים עתיקים טענו שהעירית מעלה לחץ דם, מקילה על כאבי גרון וכוויות שמש ומהווה חומר משתן. לא ברור כמה אכן היא עושה את העבודה.
הנה העירית ושימושיה:
https://youtu.be/laK2I6mej7c
על גידול עירית בעציץ:
https://youtu.be/XcSAV25CAY4
כך מגדלים ומרעננים עירית (עברית):
https://youtu.be/3CMI5NwU8DI
משורש של עירית גדולה מכינים דבק עתיק (עברית):
https://youtu.be/qnL2vdxZT3c
וכך מרבים את העירית:
https://youtu.be/8av9PGr2tIk?long=yes
לָבֶנְדֶר (Lavender), או בעברית אזוביון, הוא צמח תבלין בעל ריח נעים, הידוע בעולם בפרחים הסגולים והיפים ובפריחה כמעט תמידית של הלבנדר הרפואי.
עם זנים רבים ומגוון סוגים, הלבנדר משמש בתחומים רבים, מהפקת שמן אתרי לצורכי בישום וייצור של סבונים ארומתרפיים, דרך שימוש ביתי במקלוני ריח עשויי לבנדר, הכנת תרופות טבעיות לרפואה עממית וכתוסף למאכלים במטבח. הוא אפילו מרחיק יתושים ומעט מזיקים.
כבר מאות שנים שחקלאי שדות הלבנדר קוטפים אותם וכורכים אותם לזרים, במעין שזירה מיוחדת, או מכניסים פרחי לבנדר ריחניים לשקיקי בד. השקיקים מוכנסים לארונות, כדי לשמור על ריח נעים בבגדים.
הלבנדר, אזוביון, נזכר כבר מימי קדם, כשהיוונים והרומים הרבו להשתמש בו באירופה, כצמח בושם ומרפא. יש לו סגולות רפואיות מגוונות.
ככל הנראה הם השתמשו באזוביון דגול, המין הנפוץ באזור הים התיכון. בארץ הוא פחות נפוץ וכאן השתמשו אבותינו יותר באזוביון הרפואי.
הנה פריחת הלוונדר:
https://youtu.be/GUJCT_1_iGY
קציר בשדות הלוונדר של פרובאנס בדרום צרפת:
https://youtu.be/IDkXXWi0d0I
היום הלוונדר חוזר בגדול גם אל האי הבריטי:
https://youtu.be/s0mDoEd6qUg
על שימושי הלבנדר:
https://youtu.be/riSfwYYC6Gc
מצגת וידאו של שדות הלבנדר:
https://youtu.be/hc4BFoa-bPo
והכנת הבשמים:
https://youtu.be/EV2E-oDOCIs
קשה לעיתים להבין את מעמדו האייקוני של השום (Garlic). הוא לא רק מאכל חשוב במטבחי העולם, אלא גם תרופה פופולרית, חיטוי לפצועים, תכשיר נגד כינים, אביזר עממי נגד עין הרע ומחזק אנרגטי לעבדים.
צמח השום נולד במרכז אסיה והתפשט משם אל העולם כולו. לריחו וטעמו היחודיים אחראים הטיאואפירים, מעין סולפידים אורגניים שנמצאים בו בריכוז גבוה במיוחד.
ה"שום", גם השם וגם הצמח, שימש תרבויות עתיקות. הללו הרבו להשתמש בשום, שאותו כינו גם "מלך התבלינים". הוא מוזכר גם בתנ"ך וגם בספרים עתיקים של מצרים העתיקה, יוון, רומא, אשור ובבל.
יש סיבה פשוטה לכך שהשום מכונה "האנטיביוטיקה של הטבע". מסתבר שהוא הורג מספר רב של חיידקים שונים. מרגע שגילו ביוון העתיקה שהשום "מנקה את העורקים", הרופאים שם השתמשו בו המון. במאה הראשונה לספירה, למשל, הם נתנו שום נגד שלל בעיות. בין השאר כדי להתמודד עם בעיות נשימה, טפילים בגוף ובעיות עיכול.
היפוקרטס היווני, בכיר הרופאים היווניים של העת העתיקה, נהג לתת אותו למטופליו הסובלים מבעיות מעיים. ממצאים מעידים שממש באותה עת נהגו הספורטאים היוונים, לאכול שום לפני משחקים ותחרויות ספורט, כדי להביא לשיפור הביצועים ולהגדיל את היכולות הפיזיות שלהם.
גם בפינות אחרות של העולם העתיק תפס השום תפקיד חשוב. בהודו העתיקה שימש השום לחיזוק הלב וזרימת הדם ובמקביל הוסיפו לו שמן ומרחו על הראש, כדי להרחיק כינים. באשור שבמסופוטמיה התגלו ממצאים שבהם המליצו עליו אז גם למאכל וגם לרפואה.
במצרים העתיקה נמצא שלפחות 22 תרופות, מתוך כ-800 תרופות שידעו אז להכין, היו על בסיס שום. גם כאן היה השום מוכר כמחזק גופני מעולה והיה מרכיב חובה בתזונתם של הפועלים. במיוחד חיזקו איתו את בוני הפירמידות ושאר המונומנטים הענקיים שנבנו באותה תקופה. כתובת שנמצאה במצרים מעידה על התקוממות שבה מחו פועלים מבוני הפירמידות, בסביבות שנת 1600 לפני הספירה, על שלא קיבלו את מנת השום שלהם באותו יום. ניתן לומר שהשום מילא אז תפקיד מקביל לקפה, או למשקה אנרגיה ממריץ בימינו.
בתנ"ך מוזכר השום כאחד מהמאכלים שבהם בני ישראל נזכרים, כשהם רוצים לשוב למצרים: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר י"א).
כך שמאז הוא משמש, כבר מעל 5,000 שנה, לצרכים רפואיים - הן בפיתוח תרופות של ממש והן ברפואה העממית.
את הזינוק הרפואי שלו לתודעה המודרנית, חייב השום ללואי פסטר, החוקר הנודע. באמצע המאה ה-19 הוא גילה עד כמה השום יעיל בקטילת חיידקים. זה הסביר בדיעבד את סוד היעילות של השום כאמצעי לטיפול הפופולרי של חיילים בפצעיהם.
הצריכה הממוצעת של שום למאכל, עומדת כיום על 12 שיני שום ביום לנפש. שלושת המדינות התופסות את המקומות הראשונים בעולם, גם בכמות השום שמגדלים בהן וגם בגודל הצריכה שלו לנפש, הן איטליה, קוריאה וסין.
אבל כאמור, השום שימש ומשמש עד היום גם מחוץ לצלחת. בצפון אפריקה ובחלק מהעולם הערבי, רואים בו גם אמצעי שמרחיק עין הרע ומזיקים שונים. כשהם קונים רכב חדש, רבים שם מניחים צרור של שום מתחת למושב הנהג. המנהג הזה אף עלה לארץ, עם רבים מעולי צפון אפריקה.
בימינו מטפלים באמצעותו בבעיות נשימה, בטפילים ובבעיות עיכול.
הנה תולדות השום והדרך שבה מגדלים אותו:
https://youtu.be/Vr1326a1JbE
והעונה הנכונה לשתילת השום היא הסתיו:
https://youtu.be/GnFmrLTTPwY
תרופות סבתא
זעתר, צתרה או אזוב מצוי (Satureja) הוא צמח ים-תיכוני, בעל עלווה שעירה, בגוון ירוק - אפרפר
הוא מאוד עמיד בתנאי הגידול השונים במזרח התיכון ואפשר למצוא אותו בקלות בטבע. בעבר נאסר לקטוף אותו בארץ, מחשש להכחדה, אך כיום האיסור בוטל.
לגידולו כצמח לא נחוץ טיפול רב. בגינה מומלץ לגזום אותו מראשי הענפים הבוגרים, מה שישמור אותו צפוף ובריא לאורך זמן ויגדיל את יופיו.
הזעתר הוא צמח יפה וגם טעים. ניתן לעשות בו שימוש רב, הן במטבח והן כצמח מרפא ברפואה העממית.
אחת הסברות היא ששם הסוג העברי, צתרה, הוא גלגול של השם זעתר. ברומא הוא שימש כסם אהבה.
#בגינה
הזעתר משתרע בגינה והטבע. יש לו עלים ארומטיים והוא פורח בקיץ, פריחה קטנטנה בגווני ורוד ולבן.
אם קוטמים אותו בקביעות הוא צומח בצמיחה בריאה ורעננה.
#מטבח
הזעתר כתבלין הוא טעים מאוד, ארומטי ומוסיף טעם ייחודי למאכלים ומאפים. זעתר רומי, בעברית צתרה ורודה, הוא משמש אחד ממרכיבי תבלין הזעתר.
במטבח משתמשים בו לסלטים, גבינות ומאכלים מהמטבח האיטלקי - לסלטים, פסטות ומאכלי בשר.
במטבח הערבי הוא נהדר עם שמן זית על גבינת הלבאנה הערבית וגם מוכרי בייגלה מרבים לצרף מעט זעתר לבייגלה טרי עם שומשום, שהם מוכרים.
גם תה זעתר מסייע נגד הצטננות ולחיזוק פעילות הלב.
#רפואה
לזעתר, הידוע גם כאזובית מצוייה, יוחסו לא מעט סגולות מרפא. מחיסון הגוף ועד לשיפור בכוח הגברא ואפילו בעזרה לחולי סוכרת.
ברפואה העממית הוא מסייע, בתור תה למשל, לסובלים מכאבי ראש, כאבי בטן, תולעים, שלשולים ובעיות במערכת העיכול.
הציטרה תסייע גם לסובלים מקשיים בדרכי הנשימה ולפי האמונה אפילו תחזק את הזיכרון. יש המשתמשים בו גם נגד כאבי שיניים ואוזניים.
הנה הזעתר בטבע וכל מה שקשור בו (עברית):
https://youtu.be/dCtln31l0fM
הציתרה הוורודה, זעתר המלכים ההיסטורי (עברית):
https://youtu.be/Xk6M5eXjVL4
ראו כמה היא יפה:
https://youtu.be/ZabXIkZXMo0
בניגוד לזעפרן היקר להחריד, הזעתר הוא התבלין הכי נפוץ באזורנו (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s
כך מפיקים שמן אתרי מהזעתר הציתרה הוורודה (מתורגם):
https://youtu.be/uiMB5NGGeic
כתבת טלוויזיה על הזעתר בתרבות, במרפא ובמטבח הערבי (עברית):
https://youtu.be/wyxGG3NOa-s?long=yes
וכך תגדלו זעתר בגינה (עברית):
https://youtu.be/Jgd3GJfV9yQ?long=yes
פיגם (Achillea millefolium) מצוי, או רודה, הם שמותיו של צמח שיכול לפי האמונה לגרש את השדים והרוחות מהבית ולהביא ברכה לשוכניו.
הרודה, המוכר במסורות עממיות כשומר מפני עין הרע, הוא סמל למלחמה בשדים. צורת העלים שלו מזכירה את ה"חמסה" למזל טוב.
יהודי המזרח גם נהגו להשתמש בעליו לבישום, בזמן ההבדלה של צאת השבת. יהודי צפון אפריקה קראו לו רוטה, התימנים קוראים לו שדאב ("שד בו"), יהודי עיראק זדאב והערבים קוראים לו "פי ג'אן" - כלומר "יש בו שד".
#גינון
הפיגם, הנקרא גם רודה, הוא שיח רב שנתי, עמיד לקרה ולשרב, אוהב שמש ישירה או חצי צל והשקיה בינונית. פריחתו צהובה ובאביב יש לו תפרחת דמויית סוכך.
הוא מדיף ריח עז וריחו החזק לעתים מרתיע אנשים מסוימים, אבל רבים שותלים אותו בעציצים בכניסה לבית ומרחיקים כך את עין הרע.
פריחתו צהובה והוא מפיץ ריח חזק ונהדר. אולי משום כך פונה אליו זחל זנב הסנונית, מהפרפרים היפים שיש, המתגלם על הפיגם. הזחל גם לועס אותו ומוסיף יופי רב לגינה שלנו.
#בריאות
יהודי אתיופיה מכנים את הפיגם "תנאדם", באמהרית "בריאות האדם". ואכן, לפיגם לא מעט סגולות מרפא. תה מעלי פיגם אמור להקל במקרים של הרעלות קיבה, לריפוי דלקות פרקים, לחיטוי ולהרגעה של עצבים והרגעה כללית.
שמן פיגם נחשב מצוין למריחה נגד כאבי ראש, בהצטננות עם קומפרס לחזה, טפטוף לאוזן במקרה של כאבי אוזניים, לטיפול בהרפס ועוד. הוא גם מכווץ ומחזיר טחורים למקומם. נשים בכאבי מחזור ימרחו אותו על הבטן התחתונה ויוקל להן.
אגב, זהירות אם אתם שותים אותו בתה, כי רבים סובלים מאלרגיה אליו.
#מטבח
הפיגם המצוי הוא צמח תבלין עם ארומה נפלאה. יש לו ריח נעים וכתבלין משמשים עליו לתה, לסלטים, למרקים, ירקות כבושים ולמאכלי בשר.
שנים רבות הוא שימש בהרבה מתכונים במזרח התיכון. בעבר הוסיפו אותו לנקניקים, לחמוצים ולזיתים והוסיפו את הניחוח שלו ליינות. היום הוא קצת פחות במטבח.
הנה הפיגם או הרוטה שמרחיק עין הרע ומושך את פרפרי זנב הסנונית המרהיב (עברית):
https://youtu.be/65oKPoLjckY
מלקט צמחים מספר על הפיגם (עברית):
https://youtu.be/8V5HuLmfheU
הצד הבריאותי של הרודה (עברית):
https://youtu.be/hKO0sk-Xlec?long=yes
לואיזה (Aloysia) היא סוג של צמחי גינה שלו 35 מינים. המוכר מביניהם הוא לואיזה לימונית - צמח תבלין אהוב, בעל ריח לימוני חזק ורענן ומשמש להכנת חליטות תה נהדרות.
לואיזה לימונית, הנקראת גם למון גראס או עשב הלימון (Lippia citrodora או Aloysia Triphylla), הוא שיח רב שנתי, הפורח בקיץ ומגיע לגובה של עד 2 מטר.
עלי הצמח צרים, מחודדים, משוננים ומאורכים בירוק בהיר.
#שמות
לואיזה לימונית, למון גראס, עשב הלימון, לימונית לואיזה, לימונית, ליפיה לימונית.
#גינון
הלואיזה הלימונית היא צמח שניתן לגדל בבית או בחוץ. משקים אותו רק כשהאדמה ממש יבשה ואז נותנים לו מים עד שהם יוצאים מחורי העציץ למטה.
כדאי להעביר אותו לעציץ גדול או לאדמה, כדי שיגדל יפה ומהר. אם שותלים אותו בחוץ, אז לשתול בצל חלקי או לפחות שעתיים שמש ביום ולא יותר מ-4 שעות שמש ביום.
קטיפת לואיזה רק אחרי שבוע שבועיים מהשתילה. תמיד לקטוף רק מהחלק העליון של כל ענף. כך הוע יגדל תוך חודש יפה וימשיך להיות גדול ומרשים.
בחורף הוא ינשור כולו ויתחדש באביב. לא מתרגשים - זה טבעי וכך הוא מתחדש.
#מטבח
כצמח תבלין, עלי הלמון גראס הם בעלי ריח לימוני חזק. הם מומלצים לשתייה חמה וקרה וכמרכיב בסלטים ובבישול.
אפשר להכין מהם תה נהדר, גם כשהם טריים וגם מעלים מיובשים, השומרים זמן רב על ריחם הלימוני.
הלואיזה משמשת במטבח לעידון טעמם של מאכלים כמו סלטים, עוף ודגים.
עלי הלמון גראס משולבים לא פעם במתכוני פטריות וגם בתיבול של מאכלים מתוקים כמו ריבות, סלטי פירות, פשטידות וגלידות.
לעוגות לימונים אפשר לחלוט עלי לואיזה קצוצים דק עם תמציות סוכר.
#בריאות
הלואיזה הלימונית עשירה בנוגדי חמצון ובוויטמין A.
מעלי עשב לימון, הלואיזה הלימונית, ניתן להכין חליטת צמחים. התה ממנו מרגיע, עוזר להורדת חום ונגד כאבי בטן.
הוא גם משפר עיכול. תה לואיזה לימונית אחרי ארוחה כבדה, משפר את העיכול ובמיוחד יסייע לעכל אוכל עשיר בשומנים. הוא גם מפחית התכווצויות במעי, כאבים ובחילות.
עוד יתרונות בריאותיים בשתיית כוס חמה של לימונית הלואיזה הם הרגעה של כאבי ראש וגרון, טיפוח העור, האטת תהליכי הזדקנות ומניעה של גודש בדרכי הנשימה.
ביכולתה של חליטת תה ירוק גם לזרז שריפת שומנים בגוף היא מסייעת לירידה במשקל.
הרחת שמן לואיזה תסייע בהפגת חרדות, הורדת לחצים, הרגעה ושמירה על ראש נקי. השמן הזה גם יכול למנוע נזק לשרירים באימונים גופניים ומבלי לפגוע בהתפתחותם.
כך מגדלים לואיזה (עברית):
https://youtu.be/OfTFCx0nZwE
עשב הלימון:
https://youtu.be/DgY295I989Y
טימין מצוי או תימין (Thyme, Thymine או Thymus vulgaris), בעברית בת-קורנית פשוטה, הוא עשב ארומטי ירוק-עד, רב שנתי במשפחת הנענע.
הטימין ידוע כצמח נוי נהדר וחסכוני במים, הנשפך יפה מעציצים ואדניות, או משתרע בגינה. מיקום בשמש לא חזקה והשקייה מעטה יגדילו את עליו יותר.
כבר אלפי שנים שהמין האנושי עושה בו שימושים רפואיים, קולינריים ושימושי נוי. למעשה, בעולם ישנם מאות זני טימין, כשהנפוץ והמוכר ביותר מביניהם הוא הטימין המצוי, צמח תבלין ומרפא, שאצלנו בעברית נקרא גם קורנית.
#תולדות הטימין
לקורנית, כלומר הטימין, מקום משמעותי בהיסטוריה של עשבי התיבול והמרפא.
מקורו של הטימין באזור הים התיכון. המצרים הקדמונים במצרים העתיקה השתמשו בו לחניטת המתים. היוונים, אחריהם, שרפו אותו כקטורת, באמונה שהוא מקור לאומץ, כמו גם השימוש שהם עשו בו במרחצאות שלהם.
הרומאים, שאחראים באותה תקופה להתפשטות העולם לרחבי אירופה וממנה, נהגו לטהר את חדרי הבתים באמצעות הקורנית.
במטבח הרומי של אותם ימים העניק הטימין טעם ארומטי לגבינות ולמשקאות חריפים.
בימי הביניים האירופיים, הונח הטימין מתחת לכריות, בזכות יכולתו לסייע בשינה ולהרחיק סיוטים. נשים נהגו לתת אז מתנות שכללו עלי טימין לאבירים וללוחמים, תוך אמונה שהם יתנו להם אומץ ללחימה.
באותם ימים גם האמינו שהטימין מבטיח מעבר לעולם הבא ובמהלך הלוויות הונחו עלי טימין על ארונות קבורה וגם שימשו כקטורת.
#מטבח
הקורנית, טימין, משלב בתוכו את מיטב טעמי המזרח התיכון. עליו משמשים לתיבול מאכלי בשר, דגים, סלטים, עוף ורטבים. במטבח האיטלקי הוא פופולרי מאוד, כולל בפיצות, פסטות, גבינות ועוד.
קורנית השפים היא זן בעל עלים רחבים ובשרניים יותר מהקורנית הפשוטה. קורנית לימונית היא זן בעל ארומה וטעם לימוני ויש אפילו זני טימין בעלי ניחוח אורגנו ועשירים בטעם.
#רפואה
ברפואה שימש הטימין כבר אלפי שנים. ברפואה העממית השתמשו בו להורדת חום ולהסדרת פעולות המעיים. לשיעול תה תימין או סירופ קורנית ישמש נגד השיעול.
לשמן קורנית מיוחסות תכונות של חיטוי וחיזוק. כאבי שרירים מבטיחה להרגיע אמבטיה עם עלי קורנית במים.
נוגדי החמצון האנטי-דלקתיים ומחסלי החיידקים שבו, הועילו רבות לבריאות האדם. בעציץ ובגינה הוא גם מרחיק יתושים.
בעידן שלפני האנטיביוטיקה המודרנית השתמשו בשמן טימין גם לתרופות וחבישה. צריכה של הטימין הבטיחה את מערכת העיכול ואת המערכת החיסונית. בעידן המודרני נמצא שהוא גם בעל תכונות אנטי-סרטניות.
הנה התימין (עברית):
https://youtu.be/VRKjfqPBuV0
ההיסטוריה של התימין:
https://youtu.be/g7xD83nVJ1g
סוגי תימין:
https://youtu.be/DBpO0eLku4Q
יתרונות בריאותיים שלו (עברית):
https://youtu.be/ScRKCvg0fCM
כך תימין תורם לבריאות (מתורגם):
https://youtu.be/Mln8JQ2i1Jg
והמלצות מפורטות לגידול טימין (עברית):
https://youtu.be/Mr2YaPMDhUw?long=yes
