כיצד שינו את היחס לדיג המנטות באינדונזיה?
בארכיפלג רחב הידיים של אינדונזיה חל בשנים האחרונות שינוי דרמטי ביחס לדיג המנטות, חתול הים הידוע בשמו מנטה ריי. אלו דגי כנף ענקיים ומרשימים, בעלי מוטת כנפיים שיכולה להגיע ל-7 מטרים (ראו בתגית מנטה ריי).
זה היה בינואר 2014 כשהחוק האינדונזי השתנה והכריז על איסור מוחלט על ציד של בעלי החיים היפים ומסחר בחלקי גופם, על פני כל השטח הטריטוריאלי של אינדונזיה, שטח של כ-6 מיליון קילומטרים רבועים.
צעד מהפכני זה הפך את מדינת האיים הענקית לשמורת המנטות הגדולה בעולם. במימי אינדונזיה מתקיים כיום המקלט הגדול ביותר בעולם לדגי מנטה, גן עדן המשתרע על פני מיליוני קילומטרים רבועים בו המנטות ריי מוגנים כעת לחלוטין.
השינוי נבע משילוב של גורמים אקולוגיים וכלכליים. שני מיני המנטות שחיים באינדונזיה, מנטת השונית (Manta alfredi) והמנטה האוקיינית (Manta birostris), הוכרו ב-2013 על ידי אמנת CITES כמינים מאוימים.
מנטות הן בעלות שיעור רבייה נמוך במיוחד. הן מגיעות לבגרות מאוחר, חיות 20 עד 30 שנה ויולדות גור אחד בלבד כל שנתיים וכל זאת לאחר הריון של שנה. זה הופך אותן לפגיעות במיוחד לדיג יתר.
הסיבה העיקרית לציד המנטות היתה הביקוש הגובר מסין לטבעות הזימים שלהן, המבנים הדקיקים דמויי האצבעות שבהם הן מסננות את הפלנקטון. למרות שהם אינם מוכרים ברפואה הסינית המסורתית, הזימים הללו נמכרו כתרופת עזר בשווקים סיניים במחירים גבוהים, כקילוגרם ב-250 עד 500 דולר. הסחר בזימי מנטות הגיע לשיא של 30 מיליון דולר בשנה.
אבל אינדונזיה גילתה שמנטה חיה שווה הרבה יותר ממנטה מתה. מחקר מ-2013 הראה שמנטה בודדת מניבה למשק התיירות הימית כמיליון דולר (ממוצע בין 100,000 ל-1.9 מיליון דולר) לאורך חייה, בהשוואה לכ-200 עד 500 דולר כשהיא מתה.
תיירות הצלילה עם מנטות באינדונזיה הוערכה ב-140 מיליון דולר בשנה, כשהמדינה היא אחד מעשרת היעדים הטובים בעולם לצפייה במנטות. מנטות הן יצורים חברתיים ואינטליגנטיים במיוחד, עם אחד מיחסי המוח לגוף הגבוהים ביותר בקרב כל הדגים, והן נוטות לשחות לצד הצוללים ולקיים אינטראקציה (קשר) עמם.
אז באינדונזיה החוק החמיר את הענישה על פגיעות במנטה ריי, עם עד 6 שנות מאסר וקנס של עד 100,000 דולר. ב-2015 הורשע הסוחר הראשון במסחר בלתי חוקי בחלקי מנטות ונידון ל-16 חודשי מאסר וקנס של 5,000 דולר.
היישום היה מורכב במיוחד בכפר למקרה (Lamakera) באי סולור, שם דייגים צדו מנטות במשך דורות. בתחילת שנות ה-2000, עם עליית הביקוש לזימים, הכפר הפך לאתר ציד המנטות הגדול בעולם, עם למעלה מ-1,000 מנטות בעונה אחת.
האיסור משנת 2014 שלל מהתושבים גם מקור מזון מסורתי וגם הכנסה של עד 3 מיליון רופיה (212 דולר) למנטה, סכום משמעותי עבור קהילת הכפר הענייה.
בצד אכיפה, התגייסו ארגונים שונים לחינוק קהילתי ומעבר לדיג שונה. סופקו לדייגים סירות, רשתות דיג, תמיכה כספית והדרכה לדיג של דגי טונה ומרלין.
כמו כן פותחו בכפר מקורות הכנסה נוספים כמו אריגת בדים מסורתיים וייצור נתחוני טונה, כשקואופרטיב לדיג בר-קיימא עם מעל 100 חברים חתם על התחייבות לא לצוד מנטות לעולם.
תיירות מנטות, לעומת זאת, הכפר דחה מחשש שזרם התיירים יפגע בערכים החברתיים של המקומיים.
הסיפור של אינדונזיה מלמד שחוקי שימור יכולים להצליח רק כאשר הם משולבים בתמיכה כלכלית אמיתית לקהילות המושפעות. השינוי התרחש לא רק בגלל החוק, אלא בגלל ההבנה שמנטות חיות הן נכס כלכלי מתחדש שערכו עולה בהרבה על הרווח החד-פעמי מהצייד שלהן.
בארכיפלג רחב הידיים של אינדונזיה חל בשנים האחרונות שינוי דרמטי ביחס לדיג המנטות, חתול הים הידוע בשמו מנטה ריי. אלו דגי כנף ענקיים ומרשימים, בעלי מוטת כנפיים שיכולה להגיע ל-7 מטרים (ראו בתגית מנטה ריי).
זה היה בינואר 2014 כשהחוק האינדונזי השתנה והכריז על איסור מוחלט על ציד של בעלי החיים היפים ומסחר בחלקי גופם, על פני כל השטח הטריטוריאלי של אינדונזיה, שטח של כ-6 מיליון קילומטרים רבועים.
צעד מהפכני זה הפך את מדינת האיים הענקית לשמורת המנטות הגדולה בעולם. במימי אינדונזיה מתקיים כיום המקלט הגדול ביותר בעולם לדגי מנטה, גן עדן המשתרע על פני מיליוני קילומטרים רבועים בו המנטות ריי מוגנים כעת לחלוטין.
השינוי נבע משילוב של גורמים אקולוגיים וכלכליים. שני מיני המנטות שחיים באינדונזיה, מנטת השונית (Manta alfredi) והמנטה האוקיינית (Manta birostris), הוכרו ב-2013 על ידי אמנת CITES כמינים מאוימים.
מנטות הן בעלות שיעור רבייה נמוך במיוחד. הן מגיעות לבגרות מאוחר, חיות 20 עד 30 שנה ויולדות גור אחד בלבד כל שנתיים וכל זאת לאחר הריון של שנה. זה הופך אותן לפגיעות במיוחד לדיג יתר.
הסיבה העיקרית לציד המנטות היתה הביקוש הגובר מסין לטבעות הזימים שלהן, המבנים הדקיקים דמויי האצבעות שבהם הן מסננות את הפלנקטון. למרות שהם אינם מוכרים ברפואה הסינית המסורתית, הזימים הללו נמכרו כתרופת עזר בשווקים סיניים במחירים גבוהים, כקילוגרם ב-250 עד 500 דולר. הסחר בזימי מנטות הגיע לשיא של 30 מיליון דולר בשנה.
אבל אינדונזיה גילתה שמנטה חיה שווה הרבה יותר ממנטה מתה. מחקר מ-2013 הראה שמנטה בודדת מניבה למשק התיירות הימית כמיליון דולר (ממוצע בין 100,000 ל-1.9 מיליון דולר) לאורך חייה, בהשוואה לכ-200 עד 500 דולר כשהיא מתה.
תיירות הצלילה עם מנטות באינדונזיה הוערכה ב-140 מיליון דולר בשנה, כשהמדינה היא אחד מעשרת היעדים הטובים בעולם לצפייה במנטות. מנטות הן יצורים חברתיים ואינטליגנטיים במיוחד, עם אחד מיחסי המוח לגוף הגבוהים ביותר בקרב כל הדגים, והן נוטות לשחות לצד הצוללים ולקיים אינטראקציה (קשר) עמם.
אז באינדונזיה החוק החמיר את הענישה על פגיעות במנטה ריי, עם עד 6 שנות מאסר וקנס של עד 100,000 דולר. ב-2015 הורשע הסוחר הראשון במסחר בלתי חוקי בחלקי מנטות ונידון ל-16 חודשי מאסר וקנס של 5,000 דולר.
היישום היה מורכב במיוחד בכפר למקרה (Lamakera) באי סולור, שם דייגים צדו מנטות במשך דורות. בתחילת שנות ה-2000, עם עליית הביקוש לזימים, הכפר הפך לאתר ציד המנטות הגדול בעולם, עם למעלה מ-1,000 מנטות בעונה אחת.
האיסור משנת 2014 שלל מהתושבים גם מקור מזון מסורתי וגם הכנסה של עד 3 מיליון רופיה (212 דולר) למנטה, סכום משמעותי עבור קהילת הכפר הענייה.
בצד אכיפה, התגייסו ארגונים שונים לחינוק קהילתי ומעבר לדיג שונה. סופקו לדייגים סירות, רשתות דיג, תמיכה כספית והדרכה לדיג של דגי טונה ומרלין.
כמו כן פותחו בכפר מקורות הכנסה נוספים כמו אריגת בדים מסורתיים וייצור נתחוני טונה, כשקואופרטיב לדיג בר-קיימא עם מעל 100 חברים חתם על התחייבות לא לצוד מנטות לעולם.
תיירות מנטות, לעומת זאת, הכפר דחה מחשש שזרם התיירים יפגע בערכים החברתיים של המקומיים.
הסיפור של אינדונזיה מלמד שחוקי שימור יכולים להצליח רק כאשר הם משולבים בתמיכה כלכלית אמיתית לקהילות המושפעות. השינוי התרחש לא רק בגלל החוק, אלא בגלל ההבנה שמנטות חיות הן נכס כלכלי מתחדש שערכו עולה בהרבה על הרווח החד-פעמי מהצייד שלהן.
