מדוע נלחמו האנגלים בעמם?
מלחמת האזרחים האנגלית, או מלחמות האזרחים האנגליות (English Civil Wars), הוא שמה של סדרת קרבות פנימיים שפרצה בשנת 1642 באנגליה, טלטלה את יסודות המלוכה הבריטית ועיצבה את פני הפוליטיקה האירופית למאות שנים אחר-כך.
הקרבות התנהלו בין תומכי מלך אנגליה באותם ימים, צ'ארלס הראשון, לבין הפרלמנט האנגלי. המלחמות הללו לא היו מאבק צבאי פשוט אלא התנגשות אידיאולוגית עמוקה בין שתי תפיסות עולם, שונות בתכלית, לגבי מקור הכוח והסמכות.
מצד אחד עומד המלך צ'ארלס הראשון (Charles I), מלך אנגליה באותם ימים. הוא שואף להעביר את אנגליה לשלטון אבסולוטי, על חשבון כוחו של הפרלמנט.
ילדותו של המלך צ'ארלס עברה עליו כילד חלש וחולני, הסובל ממחלת הרככת. הוא גדל בצילו של אחיו הבוגר הנרי פרדריק, יורש עצר אתלטי ויפה תואר, מהנסיכים האהובים בתולדות אנגליה. אך הנרי מת ב-1612 צ'ארלס בן ה-12 הופך באחת ליורש העצר של שלוש הממלכות (אנגליה, אירלנד וסקוטלנד).
המלך הזה, עכשיו בוגר, מעולם לא הצליח להתחבב על עמו. בשלב מסוים הוא מאמין במשטר מלכותי מוחלט, בו מקבל המלך את כוחו ישירות מאלוהים ולכן יכול לנהל את הממלכה כרצונו.
אך מנגד ניצב הפרלמנט של אנגליה, שדורש יותר כוח ופיקוח על המלוכה, בצירוף דרישה לזכויות אזרחיות ושליטה במיסוי.
הניגוד הזה הוא לא רק פוליטי אלא גם דתי. המלך תומך בכנסייה האנגליקנית הפורמלית ומנסה לאחד את הפולחן ולהפוך אותו זהה בכל מקום. למולו, תמכו בצורות פולחן פשוטות יותר ה"פוריטנים" הרבים בפרלמנט. הם ראו במעשי המלך התקרבות לכנסייה הקתולית, מה גם שצ'ארלס נשוי, מאז 1625, לנסיכה צרפתית קתולית, עובדה שלא מקלה על המצב.
תוצאה העימותים והמתחים הללו תהיה תחילתה של מלחמת אזרחים.
מצד אחד, תומכי המלך שכונו קאוולריירים (Cavaliers), בעברית "פרשים". הם כללו בעיקר אצילים ותושבי צפון ומערב אנגליה. תומכי הפרלמנט, לעומתם, כונו "עגולי ראש" (Roundheads), בשל תספורותיהם הקצרות. הם שלטו בדרום אנגליה ובמרכזים העירוניים העשירים.
זו נראית מערכה לא שוויונית בכוחות העומדים זה מול זה. אך נקודת מפנה קריטית במלחמה הזו תהיה עלייתו של אוליבר קרומוול (Oliver Cromwell), חקלאי פרלמנטרי שהפך למפקד וגנרל מבריק. הוא יוצר את "צבא המודל החדש" (New Model Army), הצבא המקצועי הראשון באנגליה שמתבסס על כושר ויכולת ולא על מעמד ומוצא משפחתי.
ב-14 ביוני 1645 בקרב נייזבי (Naseby), ינצח הצבא בפיקודו את הכוחות המלכותיים והמלך נמלט לסקוטלנד. אבל המלחמה לא מסתיימת עדיין.
בנוסף, חברי הפרלמנט, המתוסכלים מניסיונותיו החוזרים של המלך לערער את הממשלה, מגיעים למסקנה קיצונית ובלתי נתפסת עד אז - מלך אנגליה יובא לדין, בגין בגידה בממלכתו שלו.
הפרלמנט חושב אחרת וב-30 בינואר 1649, בבוקר קפוא, מוציאים את המלך בן ה-48 להורג. ההוצאה להורג מתקיימת בכיכר הציבורית, אל מול ארמון ווייטהול (Whitehall). זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שעם כלשהו שופט את מלכו, מרשיע ומוציא אותו להורג בפומבי.
מספרים שצ'ארלס לבש שתי חולצות ביום ההוצאה להורג כדי שלא יצטמרר מהקור, שמא יחשבו שהוא רועד מפחד.
קרומוול עצמו יקבל ב-1653 את התואר "שליט הארץ" (Lord Protector). תקופת שלטונו היא קשה ורבת סערה. קרומוול שולט ביד של ברזל ואף אוסר על צורות שונות של בידור ציבורי.
כשקרומוול מת ב-1658, מנסה בנו ריצ'רד (Richard) להחליפו, אך לא מצליח לשמור על הסדר.
וכך, כשהיא עייפה מכאוס ואנרכיה, מחזירה אנגליה ב-1660 את המונרכיה. צ'ארלס השני (Charles II), בנו של המלך שהוצא להורג זה מכבר, חוזר לכס המלוכה.
אך בית המלוכה הבריטי לא ישוב עוד לכוח המוחלט שהיה לו בעבר. הפרלמנט יבסס את מעמדו מעתה, כגוף מחוקק עצמאי וחזק. למעשה, בכך יניחו מלחמות האזרחים באנגליה את היסודות למונרכיה חוקתית מודרנית, מלוכה שבה סמכות המלך תהיה בעתיד מוגבלת על ידי החוק והפרלמנט.
מלחמת האזרחים האנגלית, או מלחמות האזרחים האנגליות (English Civil Wars), הוא שמה של סדרת קרבות פנימיים שפרצה בשנת 1642 באנגליה, טלטלה את יסודות המלוכה הבריטית ועיצבה את פני הפוליטיקה האירופית למאות שנים אחר-כך.
הקרבות התנהלו בין תומכי מלך אנגליה באותם ימים, צ'ארלס הראשון, לבין הפרלמנט האנגלי. המלחמות הללו לא היו מאבק צבאי פשוט אלא התנגשות אידיאולוגית עמוקה בין שתי תפיסות עולם, שונות בתכלית, לגבי מקור הכוח והסמכות.
מצד אחד עומד המלך צ'ארלס הראשון (Charles I), מלך אנגליה באותם ימים. הוא שואף להעביר את אנגליה לשלטון אבסולוטי, על חשבון כוחו של הפרלמנט.
ילדותו של המלך צ'ארלס עברה עליו כילד חלש וחולני, הסובל ממחלת הרככת. הוא גדל בצילו של אחיו הבוגר הנרי פרדריק, יורש עצר אתלטי ויפה תואר, מהנסיכים האהובים בתולדות אנגליה. אך הנרי מת ב-1612 צ'ארלס בן ה-12 הופך באחת ליורש העצר של שלוש הממלכות (אנגליה, אירלנד וסקוטלנד).
המלך הזה, עכשיו בוגר, מעולם לא הצליח להתחבב על עמו. בשלב מסוים הוא מאמין במשטר מלכותי מוחלט, בו מקבל המלך את כוחו ישירות מאלוהים ולכן יכול לנהל את הממלכה כרצונו.
אך מנגד ניצב הפרלמנט של אנגליה, שדורש יותר כוח ופיקוח על המלוכה, בצירוף דרישה לזכויות אזרחיות ושליטה במיסוי.
הניגוד הזה הוא לא רק פוליטי אלא גם דתי. המלך תומך בכנסייה האנגליקנית הפורמלית ומנסה לאחד את הפולחן ולהפוך אותו זהה בכל מקום. למולו, תמכו בצורות פולחן פשוטות יותר ה"פוריטנים" הרבים בפרלמנט. הם ראו במעשי המלך התקרבות לכנסייה הקתולית, מה גם שצ'ארלס נשוי, מאז 1625, לנסיכה צרפתית קתולית, עובדה שלא מקלה על המצב.
תוצאה העימותים והמתחים הללו תהיה תחילתה של מלחמת אזרחים.
פריצת מלחמות האזרחים
מלחמת האזרחים הראשונה של אנגליה פרצה ב-1642 כשהמלך נכנס לבית הנבחרים (House of Commons), לפרלמנט, בניסיון לעצור 5 מחבריו. הפרה גסה זו של זכויות הפרלמנט גרמה למדינה להתפלג לשני מחנות.
מצד אחד, תומכי המלך שכונו קאוולריירים (Cavaliers), בעברית "פרשים". הם כללו בעיקר אצילים ותושבי צפון ומערב אנגליה. תומכי הפרלמנט, לעומתם, כונו "עגולי ראש" (Roundheads), בשל תספורותיהם הקצרות. הם שלטו בדרום אנגליה ובמרכזים העירוניים העשירים.
זו נראית מערכה לא שוויונית בכוחות העומדים זה מול זה. אך נקודת מפנה קריטית במלחמה הזו תהיה עלייתו של אוליבר קרומוול (Oliver Cromwell), חקלאי פרלמנטרי שהפך למפקד וגנרל מבריק. הוא יוצר את "צבא המודל החדש" (New Model Army), הצבא המקצועי הראשון באנגליה שמתבסס על כושר ויכולת ולא על מעמד ומוצא משפחתי.
ב-14 ביוני 1645 בקרב נייזבי (Naseby), ינצח הצבא בפיקודו את הכוחות המלכותיים והמלך נמלט לסקוטלנד. אבל המלחמה לא מסתיימת עדיין.
מלחמת האזרחים השנייה
המלך צ'ארלס מנסה לשכנע את הסקוטים לפלוש שוב לאנגליה, מה שיצית את מלחמת האזרחים השנייה ב-1648. הפעם קרומוול וצבאו מדכאים את המרד במהירות הבזק.
בנוסף, חברי הפרלמנט, המתוסכלים מניסיונותיו החוזרים של המלך לערער את הממשלה, מגיעים למסקנה קיצונית ובלתי נתפסת עד אז - מלך אנגליה יובא לדין, בגין בגידה בממלכתו שלו.
משפט המלך
המשפט מתחיל. מדובר באחד המשפטים הפוליטיים הדרמטיים והראשון מסוגו בהיסטוריה. הוא מתחיל ב-20 בינואר 1649 ומסתיים שבוע לאחר מכן. במהלכו, מסרב צ'ארלס להתגונן וטוען שאין לבית משפט סמכות לשפוט מלך.
הפרלמנט חושב אחרת וב-30 בינואר 1649, בבוקר קפוא, מוציאים את המלך בן ה-48 להורג. ההוצאה להורג מתקיימת בכיכר הציבורית, אל מול ארמון ווייטהול (Whitehall). זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שעם כלשהו שופט את מלכו, מרשיע ומוציא אותו להורג בפומבי.
מספרים שצ'ארלס לבש שתי חולצות ביום ההוצאה להורג כדי שלא יצטמרר מהקור, שמא יחשבו שהוא רועד מפחד.
המלך מת יחי הפרוקטור
לאחר מות המלך, אנגליה הפכה לרפובליקה תחת שלטון קרומוול, שלטון שזכה לכינוי הקומונוולת' (Commonwealth).
קרומוול עצמו יקבל ב-1653 את התואר "שליט הארץ" (Lord Protector). תקופת שלטונו היא קשה ורבת סערה. קרומוול שולט ביד של ברזל ואף אוסר על צורות שונות של בידור ציבורי.
כשקרומוול מת
מלחמת האזרחים השלישית (1649-1651) התנהלה בעיקר בסקוטלנד ובאירלנד, כשניסה צ'ארלס השני, בנו של המלך המת, לתבוע את כס המלוכה. גם את נסיונות המרידה הללו באירלנד ובסקוטלנד ידכא קרומוול באכזריות.
כשקרומוול מת ב-1658, מנסה בנו ריצ'רד (Richard) להחליפו, אך לא מצליח לשמור על הסדר.
וכך, כשהיא עייפה מכאוס ואנרכיה, מחזירה אנגליה ב-1660 את המונרכיה. צ'ארלס השני (Charles II), בנו של המלך שהוצא להורג זה מכבר, חוזר לכס המלוכה.
אך בית המלוכה הבריטי לא ישוב עוד לכוח המוחלט שהיה לו בעבר. הפרלמנט יבסס את מעמדו מעתה, כגוף מחוקק עצמאי וחזק. למעשה, בכך יניחו מלחמות האזרחים באנגליה את היסודות למונרכיה חוקתית מודרנית, מלוכה שבה סמכות המלך תהיה בעתיד מוגבלת על ידי החוק והפרלמנט.
