מהו הפיברגלס?
כשמתבוננים על גוף מבריק של סירה או על לוח גלישה צבעוני, קשה לדמיין שמאחורי אותם משטחים חלקים וחזקים של לוחות הפיברגלס מסתתרים מיליוני חוטי זכוכית זעירים.
מהפיברגלס בונים כיום מבריכות שחייה ומתקני משחק ועד מטוסים, חלקי מכוניות ואפילו מכוניות שלמות (ראו למשל בתגית סוסיתא).
פיברגלס (Fiberglass) או סיבי זכוכית (Glass Fiber) הוא חומר מרוכב שמשלב סיבים דקים של זכוכית עם שרף פלסטי כמו פוליאסטר או אפוקסי ויוצר חומר קל משקל אך חזק להפליא.
הסיפור מתחיל ב-1938, כאשר ראסל גיימס סלייטר וג'ון ה. תומאס מחברת אוונס-קורנינג (Owens-Corning) פיתחו את התהליך המסחרי לייצור סיבי זכוכית.
במלחמת העולם השנייה גילתה התעשייה הצבאית את הפוטנציאל העצום של החומר והזמינה כמויות גדולות לייצור מטוסים וציוד צבאי. עובדי המפעלים סיפרו אז על "ריקודי הגירוד" המוזרים ומעט משעשעים שביצעו פועלים בסוף המשמרת, כשניסו להסיר את סיבי הזכוכית הזעירים מהעור והבגדים.
תהליך הייצור של הפיברגלאס מרתק במיוחד. זכוכית מומסת בטמפרטורות של 1,260-1,370 מעלות צלזיוס ונדחפת דרך חרירים זעירים ביותר, כך שהיא יוצרת חוטים דקים כשערת אדם בעובי של 3-20 מיקרון. החוטים הללו מתקררים בתוך שניות, נמתחים במהירות מסחררת ונארגים למחצלות או לצרורות המשולבים עם שרפים נוזליים.
השימושים כיום בפיברגלס מגוונים להפליא - מיאכטות וסירות ועד חלקי גוף לרכב, בידוד תרמי בבתים, מגלשות מים ועד מיכלי מים ומשוטים.
היתרון הגדול של הפיברגלס הוא העמידות שלו לקורוזיה. מדובר בחומר שלא מחליד כמו מתכת ולא נפגע מלחות או מי ים. החיסרון העיקרי שלו הוא הקושי במיחזור, אם כי טכנולוגיות חדשות מנסות לפתור גם את האתגר הזה.
כשמתבוננים על גוף מבריק של סירה או על לוח גלישה צבעוני, קשה לדמיין שמאחורי אותם משטחים חלקים וחזקים של לוחות הפיברגלס מסתתרים מיליוני חוטי זכוכית זעירים.
מהפיברגלס בונים כיום מבריכות שחייה ומתקני משחק ועד מטוסים, חלקי מכוניות ואפילו מכוניות שלמות (ראו למשל בתגית סוסיתא).
פיברגלס (Fiberglass) או סיבי זכוכית (Glass Fiber) הוא חומר מרוכב שמשלב סיבים דקים של זכוכית עם שרף פלסטי כמו פוליאסטר או אפוקסי ויוצר חומר קל משקל אך חזק להפליא.
הסיפור מתחיל ב-1938, כאשר ראסל גיימס סלייטר וג'ון ה. תומאס מחברת אוונס-קורנינג (Owens-Corning) פיתחו את התהליך המסחרי לייצור סיבי זכוכית.
במלחמת העולם השנייה גילתה התעשייה הצבאית את הפוטנציאל העצום של החומר והזמינה כמויות גדולות לייצור מטוסים וציוד צבאי. עובדי המפעלים סיפרו אז על "ריקודי הגירוד" המוזרים ומעט משעשעים שביצעו פועלים בסוף המשמרת, כשניסו להסיר את סיבי הזכוכית הזעירים מהעור והבגדים.
תהליך הייצור של הפיברגלאס מרתק במיוחד. זכוכית מומסת בטמפרטורות של 1,260-1,370 מעלות צלזיוס ונדחפת דרך חרירים זעירים ביותר, כך שהיא יוצרת חוטים דקים כשערת אדם בעובי של 3-20 מיקרון. החוטים הללו מתקררים בתוך שניות, נמתחים במהירות מסחררת ונארגים למחצלות או לצרורות המשולבים עם שרפים נוזליים.
השימושים כיום בפיברגלס מגוונים להפליא - מיאכטות וסירות ועד חלקי גוף לרכב, בידוד תרמי בבתים, מגלשות מים ועד מיכלי מים ומשוטים.
היתרון הגדול של הפיברגלס הוא העמידות שלו לקורוזיה. מדובר בחומר שלא מחליד כמו מתכת ולא נפגע מלחות או מי ים. החיסרון העיקרי שלו הוא הקושי במיחזור, אם כי טכנולוגיות חדשות מנסות לפתור גם את האתגר הזה.
