פּוֹפּקוֹרְן (Popcorn) מיוצר מגרעיני תירס מבוקעים באש או בחום גבוה. את הפופקורן מגדלים כתירס רגיל, לא משהו שונה מגידול התירס הפופולארי כל כך במקומות שונים בעולם.

לאחר שקוטפים את התירס בסתיו, נלקחים הגרעינים המתאימים לייבוש במכונות מיוחדות שמאיצות את התייבשות הגרעינים, בדיוק למידה הנכונה כדי שיוכלו להפוך לפופקורן שאנו כל כך אוהבים. במפעל בוררים את הגרעינים בכמה צורות ומשאירים את הגרעינים שבגודל הטוב ביותר, אלו שאינם קלים ואינם כבדים מדי.

אחרי חימום של כמה גרגרים, שנועד לוודא את תקינותם והתאמתם לאריזה, נארזים גרגרי התירס. שני מוצרים מכינים מהם - או אריזה של גרגרי תירס להכנה עצמית, או שמכינים אותם במפעל, במכונות תירס גדולות המזכירות את מכונת התירס שבבית הקולנוע ואז הפופקורן המוכן נארז ונשלח לחנויות, מוכן לאכילה ישר מהאריזה.


הנה סרטון שמראה כיצד מייצרים את הפופקורן:

http://youtu.be/B__abaQC7CY


ומתיחת פופקורן, בשביל החיוך:

http://youtu.be/aUGVEDAmhzg

אם בתקופת הנרי פורד הומצא פס הייצור, שבו ישבו המוני פועלים והרכיבו מכוניות, היום הכל אחרת. במפעלי המכוניות המודרניים מצויים המוני רובוטים ומכונות חכמות וגם כמה בני אדם. כולם בונים ומרכיבים ביחד את המכוניות שאנו מכירים. מדובר במפעלי תעשיה מתוחכמים מאד שיוצרים את הפלא המורכב כל כך של כלי הרכב שלנו. כל כלי רכב כזה נבנה מאלפי חלקים וחלקם מכיל עוד מיליוני רכיבים זעירים ועדינים. כל התהליכים בתהליכי ייצור המכוניות של היום הם ממוחשבים ומפוקחים באמצעות תוכנות מחשב משוכללות במיוחד.


כך מייצרים את מכוניות הרולס רויס היוקרתיות (עברית):

https://youtu.be/scKnW05VOxg


תהליך הייצור של מכוניות ספורט:

https://youtu.be/0tQfp26tNuk


ומפעל מכוניות בעבודת יד:

https://youtu.be/OJLcoGMPQ94

הקורנפלקס עשוי מגרעיני תירס שהופרדו מהקלחים של התירס ואודו עד שהפכו רכים מספיק לייצור קורנפלקס.

בשלב הזה מוסיפים להם במפעל סוכר ומלח ובעזרת גליל גדול הם נמעכים לצורת הקורנפלקס.

עכשיו הם נאפים בתנור ונעשים קראנצ'יים (פריכים) ואז הם נארזים ומוכנים לשיווק לחנויות.


הנה הייצור של הקורנפלקס:

https://youtu.be/HPpMV_vcVEg


על פס הייצור:

http://youtu.be/dOljVYy8W-c


ופס ייצור נוסף וצנוע יותר:

https://youtu.be/uFE7K6jSrVE

האורז (Rice) הוא מהגידולים העתיקים בתולדות החקלאות. מעל מחצית מאוכלוסיית העולם מתבססת על האורז כמקור המזון המרכזי והיומיומי שלה. יותר מכך - אחרי התירס והחיטה, אורז הוא הגידול השלישי בתפוצתו בעולם.

האורז הוא בעצם הגרגרים של צמח שגדל במקומות לחים וחמים. מימי קדם ועד ימינו, גידול האורז הוא ענף חקלאי חשוב בעולם. זהו מזון בסיסי וזול יחסית, שמספק גם למשפחות העניות ביותר בעולם יותר ממחצית הקלוריות היומיות הדרושות לקיום הפיזי של הגוף.

גידול האורז הוא סוג פשוט יחסית של חקלאות, מה שהופך אותו לענף חקלאי שמתאים במיוחד למדינות עניות. אמנם גידול האורז מצריך לא מעט עבודה עבודה ודרושים משקעים רבים להשקיה של שדות האורז, אבל קל לגדל אותו בכל מקום. ממישורים גדולים ועתירי גשמים ועד למאות טרסות על צלעות הרים תלולים - בעולם ניתן למצוא שדות אורז, בכל מקום שיש בו חקלאים ומשקעים.

לרוב מגדלים אורז בשדות שהוצפו במים. כשהצמחים גדולים, מייבשים את השדה ונותנים לשמש לייבש את הצמחים לגמרי. לאחר שיובשו צמחי האורז, קוטפים אותם והם מועברים למפעל. שם חובטים בהם במכונה, כדי להפריד את גרגרי האורז מהצמח היבש. אז מנקים את הגרגרים וממיינים אותם, כדי להוציא מהם את גרגרי האורז הפגומים. לסיום, אורזים את האורז המנופה והנקי בשקים והם מוכנים לשיווק.

יבשת אסיה היא ספקית וצרכנית האורז הגדולה ביותר בעולם. יש המון סוגים שלו, כולל אורז קלסי, אורז בסמתי, פרסי, תאילנדי, הודי, אקוורלו, יסמין, אורז בר, אורז מלא ועוד. יש אותו בגרסת האורז הארוך, הקצר, העגול, הדביק, אורז אחד-אחד, אורז לבן, אדום, חום או צבעוני - הכל הולך והוא תמיד מאכל מזין וטעים, כשמכינים אותו נכון...


הנה ייצור האורז משלב הגידול בשדות ועד למפעל שמנקה ומוציא את האורז לשיווק:

https://youtu.be/ray8LsGvvgQ


כך מגדלים את האורז:

https://youtu.be/kxAEiHCErSA


כך מכינים אורז מוצלח (עברית):

https://youtu.be/kQmhf3ktiA8


ותולדות תירבות האורז - משלב ביות ועד גידולו בשדות:

https://youtu.be/7w0XuoqvCFg

בחלב יש מים ושומן. את החמאה מכינים מהשומן שבחלב, החלק השמן שבו, זה שאנו מכירים בתור שמנת. ייצור החמאה הוא תהליך ההפרדה של השומן מהחלב ה"רזה".

כדי לייצר את החמאה, מנערים חזק מאד את השמנת. פעולה זו נקראת "חביצה" ונעשית במכונה שזכתה לשם "מחבצה". הניעור שהמחבצה עושה מפרק את השומן של החלב לטיפות ומפזר אותן בצורה שווה במים.

ואכן, כעבור זמן מה של חביצה נדבקות הטיפות זו לזו והופכות קשות יותר - נוצרה החמאה. את גוש החמאה הזה נותר לחתוך ולארוז.


הנה ייצור החמאה:

https://youtu.be/qwb2uZLSLhw


כך מכינים חמאה ביתית:

https://youtu.be/tigXaA5W9tQ


עוד דרך להכין חמאה לבד:

https://youtu.be/RcpbQX5kCTA


רוצים להכין חמאה בעצמכם ובקלות?

https://youtu.be/Wt_RG42N3GM


וכך הכינו חמאה בתקופה הוויקטוריאנית:

https://youtu.be/DV7hop4m0YQ?long=yes

החלבה (Halva) היא מאכל תורכי במקור, אוכל עניים טורקי, שהיה אז גם ממתק לעשירים. פעם החלבה הייתה גם ממתק פופולרי בישראל. בעולם של היום, כשאנו מוצפים במיליון ממתקים, חטיפים ומגוון עצום של סוגי שוקולד, החלבה עדיין נשארה מאכל וממתק אהוב, לפחות על המבוגרים שבינינו.

את החלבה מכינים מטחינה, אחד המאכלים הבריאים שיש. מכיוון שבחלבה יש 50% טחינה היא גם בריאה יחסית, אף שיש בה המון קלוריות.

ייצור החלבה מתחיל משקי שומשום ענקיים. מאותו שומשום, אגב, מייצרים גם את הטחינה.

ראשית כל קולפים את גרגרי השומשום, קולים וטוחנים אותם לטחינה גולמית, כך שניתן יהיה להכין ממנה את החלבה.

כדי להפוך את הטחינה לחלבה, מערבבים אותה עם סוכר. לאחר מכן, כמה גברים חזקים מתחילים ללוש ידנית את עיסת החלבה שנוצרה משומשום והסוכר. זו עבודת כפיים קשה אבל אם רוצים חלבה מוצלחת, אז אי אפשר עדיין להשתמש במכונות. מסתבר שבערבוב מכני הסיבים שלה נוטים להיקרע והיא פחות מוצלחת בהרבה.

מותר האדם על המכונה? - לפחות במקרה של החלבה התשובה היא כן.

כך או כך, רגע לפני שמקררים את החלבה לצורתה הסופית ולקראת האריזה שאחריה, אפשר לערבב בתוכה מרכיבים וטעמים, כמו פיסטוקים ושקדים, ולייצר חלבות מיוחדות.


כך מייצרים את החלבה (עברית):

https://www.youtube.com/watch?v=41vsHSnefus


אפשר להכין גם לבד (עברית):

https://youtu.be/-R4f1ZDHL68


עוד הכנה ביתית של חלבה:

https://youtu.be/f9JSFiS6Ow4


וכתבה על החלבות וכיצד מייצרים אותן במקומות שונים (עברית):

https://youtu.be/x1_Dq_MofmM

הקרמבו הוא אחד הממתקים האהובים בישראל. לרבים הוא חלק מהילדות וממתק מנחם אמיתי. מה שמזכיר שעם 100 קלוריות ליחידה הוא גם לא מהמשמינים שבהם.

על אף שמקורו הוא בכלל מאירופה, אנו בישראל הזללנים הגדולים ביותר של קרמבו בעולם. כאן הוא לא חלבי אלא פרווה והשוקולד אינו שוקולד אלא צימקאו. בקיצור ממתק עניים, אבל מי שאכל באירופה את הקרמבואים ה"אמיתיים" יודע שאיכשהו לחיך הישראלי שלנו הוא הכי טעים מביניהם.

אגב, קרמבו, חיבור של המילים "קרם" ו"בו", הוא שם מסחרי שרק חברה אחת מחזיקה בו ומכנה כך את המוצר שלה. פעם קראו לו באחד המפעלים "כושי" אבל הזמנים השתנו והיום זה נחשב לשם פוגעני ולכן הוא השתנה. אצל הערבים זה פחות מפריע והם נוהגים לקרוא לו "ראס אל-עבד", בעברית "ראש של עבד".

אז נחזור לייצור של הקרמבו - התעשייה יודעת כיום לבצע את רוב הייצור של הקרמבו במכונות אוטומטיות, אבל עטיפת הקרמבו נעשית עדיין כמו פעם - את הקרמבו עוטפים בלא מעט מפעלים בידיים. מכיוון שאין מכונה שמסוגלת לעטוף קרמבו ברגישות מספקת, מבלי לשבור אותו, עובדים מיומנים עוטפים אותם אחד אחד, ברדיד אלומיניום עדין ומתכתי.


הנה קיצור הייצור של הקרמבו:

https://youtu.be/KWoTZ-KF-ig


הנה פס הייצור של הקרמבו (ללא מילים):

https://youtu.be/lY3aFsvL5g4


כך מכינים את הקרמבו במפעל (עברית):

http://youtu.be/lC92U2j4dMo


כך תכינו קרמבו בעצמכם (עברית):

http://youtu.be/_usuhJc1hVc?t=5s


וכך קרמבו נהיה קרמבו (עברית):

https://youtu.be/Dr_-HuwRARc?long=yes

ייצור נייר טואלט (Toilet paper) הוא ענף תעשייתי חדש יחסית. עד להמצאת נייר הטואלט השתמשו בעלים וניירות מזדמנים לניקוי הישבן. אבל בשנת 1890 המציאו את גליל נייר הטואלט, שעשה מהפכה בהיגיינה האנושית.

נייר טואלט מייצרים כיום מנייר ממוחזר, שהופך לעיסת נייר ענקית. העיסה משוטחת על ידי גלילים ענקיים במפעל והופכת לגיליונות נייר. הללו מגולגלים ונחתכים לגלילי נייר הטואלט המוכרים, נארזים ונשלחים לחנויות.


כך מייצרים את נייר הטואלט:

https://youtu.be/Z74OfpUbeac


תעשיית ייצור גלילי נייר הטואלט:

https://youtu.be/B7Rmf-UQ1To


והסבר נוסף על ייצור נייר הטואלט:

https://youtu.be/wrg_6dny6Po

טאבלטים הפכו לסוג המחשבים הפופולארי ביותר בקרב המשתמשים האישיים. אנשים קונים טאבלט לרוב כדי לקרוא ולגלוש באינטרנט, לצפות בסרטים ולשחק משחקים פשוטים. מדובר במכשירים ניידים וקלים במשקלם, שהמערכות האלקטרוניות שבתוכם הן חדשניות ומשוכללות במיוחד.

ייצור של טאבלטים דומה לתהליך הייצור של טלפונים סלולאריים ומחשבים ניידים. רובוטים ומכונות הרכבה מטפלים בכל שלב בתהליך ההרכבה של כל טאבלט וטאבלט. בתחילה רובוטים מהירים מרכיבים על המעגלים האלקטרוניים את אלפי הרכיבים שמוכנסים לכל אחד מהם. בחלק אחר של המפעל מורכבים מסכי הטאבלטים ובפינה אחרת הרכבת המצלמות הזעירות של הטאבלט אל המכשיר. בהמשך פס הייצור מחברים את כל החלקים, לתוך המארז הסופי של המכשיר. במחלקת הבדיקות מבצעים בדיקות של המכשירים, כדי לראות שכולם עובדים ופועלים כראוי. אז נארזים הטאבלטים החדשים ונשלחים למחסן. מחר כולם יישלחו למכירה, לכל פינות העולם.


הנה סרטון שמראה את תהליכי הייצור של טאבלטים:

http://youtu.be/mTe54BivXpg?t=36s


פס הייצור של האייפד של אפל:

http://youtu.be/rIAsBPsA27I


ופס ההרכבה של טאבלטים בסין:

http://youtu.be/tbyu1tbGE38

כדי לייצר את קונוסי הוופל (Waffle Cones), אלה שלתוכם מכניסים מוכרי הגלידה את מבחר הכדורים שאתם כל כך אוהבים, מכינים עיסת בצק שמזכירה את עיסת הפנקייק.

את העיסה מכינים מקמח, סוכר חום, שמן, קרמל ועוד כמה מרכיבים. מטפטפים כמות קטנה של עיסה למכונת אפייה, כמו שמכינים וופל בלגי, יוצרים דף וופל בצורה עגולה ואופים אותו משני הצדדים שלו.

עתה מעבירות זרועות אוטומטיות כל עיגול וופל כזה למתקן שמעגל אותו לצורת קונוס. את הקונוסים מקררים ואורזים אותם לקראת משלוח וזהו... להפצה לגלידריות ולחנויות!

יעניין אתכם אולי לראות בסוף כיצד בודקים את החוזק של הקונוסים הללו. את הבדיקה עושים לכל סדרה, כדי לוודא שהקונוסים חזקים מספיק ולא יתפרקו עם הגלידה שבתוכם. אם הם חלשים מדי, זורקים את כולם ובודקים את מכונות הבצק והכמויות, לוודא שהבצק חזק מספיק כדי שלא להישבר.


הנה מפעל לגביעי גלידה, בצורות מעוצבות או קונוסי וופל פשוטים:

https://youtu.be/Gs2Eb1YbNQQ


הכנת גביעי ופל לגלידה בעצמכם (עברית):

https://youtu.be/YpppKfNF0to


מפעל משפחתי המייצר כבר דורות את גביעי הגלידה מהוופל:

https://youtu.be/4K4JAyPxlTw


ומתכון להכין גביע גלידה עשוי ופל בעצמכם:

https://youtu.be/LlwnwtuqPEU

ייצור שעוני יד היה ונשאר מלאכה של דיוק מופתי. בעוד שעוני הקוורץ הזולים מורכבים על ידי מכונות ורובוטים ובכמויות ענק, ייצור של שעון יד איכותי הוא גם היום עבודת יד זהירה ומורכבת.

התוצאה בהתאם, יקרה למדי עד יקרה מאד. אבל שעוני היד הללו הם איכותיים במיוחד. בניגוד לשעוני הקוורץ הזולים שמיוצרים בסרט נע, באמצעות רובוטים, יכולים שעוני יד שהורכבו ביד לשרוד ולעבוד עשרות שנים ללא בעיות מיוחדות.


הנה סרטון שמראה את ייצור השעון של סייקו בעבודת יד:

https://youtu.be/KbJEjSdU5Xg


מפעל שעונים בהודו:

https://youtu.be/fcZik9UqC44


כך מרכיבים רובוטים ומכונות את שעוני ה-Swatch המפורסמים:

https://youtu.be/QmKHw-3sVTI


תהליכי הבדיקה ובקרת האיכות של שעוני האיכות כמו אומגה:

https://youtu.be/IRiBOtsRan4


הרכבת שעון איכותי ביד:

https://youtu.be/B1jvFjyCPBk


וסרט תיעודי על השעונים השווייצרים האיכותיים:

https://youtu.be/CtkcLjiNy_0?long=yes

השיש (Marble) הוא סלע גבישי שמשמש לבני האדם כבר אלפי שנים לבנייה, פיסול ועוד.

חציבת השיש הטבעי היא מלאכה מאד מורכבת ומדויקת. כדי לחתוך את השיש בצורה חלקה וללא נזקים לאבן העדינה משתמשים בכבלי יהלום, שרק הם מסוגלים לחצוב את השיש ללא נזק. כמובן שהיהלום שממנו עשויים הכבלים הינו מלאכותי, אבל הוא כה קשה עד שהוא מבצע את העבודה.

מכרות השיש באיטליה הם מהידועים בעולם ובהם מתבצע החיתוך של האבן בצורה מושלמת. אך יש מכרות נהדרים גם בהודו, בברזיל ובמדינות נוספות.

החוצבים המומחים מחוררים את השיש ומשלשלים לתוכו את כבלי היהלומים. משיכה של הכבלים במנוע בעל 50 כוחות סוס, מנוע חזק מאד, העושה את עבודת החיתוך היטב.

אחר כך מטים את גוש השיש הענקי ומפילים אותו על שכבת עפר. משם הדרך קצרה להרמה שלו אל המשאית שתיקח אותו למפעל השיש. שם הוא ייחתך לפרוסות, אותם לוחות שיש שיגיעו למטבחים, לקירות בנייני היוקרה ולרצפות ההיכלות ומלונות הפאר בעולם כולו.

אבני השיש הנחשבות ביותר בעולם מגיעות מאיטליה ובמיוחד ממחצבות השיש שבסביבת קררה. השיש האיטלקי נשלח משם לכל העולם והוא מבוקש מאוד.


כך פועלות מחצבות שיש:

https://youtu.be/KVuCjH8jdbw


כל התהליך - מחציבת השיש ועד ללוחות שיוצאים למכירה:

https://youtu.be/qG8mwN44Io4


עוד מחצבת שיש אופיינית:

https://youtu.be/MBiYI22uxcE


וכך מעבדים ופורסים את השיש במפעל:

http://youtu.be/59RVcFPXN_g

כוסות הנייר (Paper Cups) הומצאו כדי לשמור על הבריאות ולהילחם בהתפשטות המחלות. כיום קשה לדמיין את החברה המודרנית ללא כוסות הנייר הללו. הן קלות, חסכוניות, נקיות ואפשר לזרוק אותן מיד בתום השימוש או למחזר אותן כנייר תעשייתי, לייצור חוזר.

ההכנה מתועשת לחלוטין. היא כוללת את חיתוך הנייר לדפים שמהם יוכנו הכוסות, הדפסת הכיתובים שעליהן ובמכונה מיוחדת עובר הנייר מעין פיסול של ספל נייר, כולל הדבקה של הקצוות. חומר מיוחד על הנייר אוטם אותו לנוזלים וכך מאפשר לאחוז אותו ביד, עם משקה שאינו נוזל.

מידע נוסף על ייצור כוסות הנייר ומוצרי נייר בכלל, ראו בתגית "נייר".


הנה תהליך הייצור של כוסות הנייר החד-פעמיות:

https://youtu.be/uwLIU23sqO8


ועוד מפס הייצור:

https://youtu.be/GPA8_f4kA2k

כבר אלפי שנים שדגלים (Flags) הם דרך טובה לתקשר ולהעביר מסרים לאומיים, לאחד את העם ולחגוג את החיבור הלאומי שלו. אבל דגלים בימינו הם לא רק דגלי לאום. ניתן לראות ברחובות דגלי פרסום ושיווק, דגלים לאירועים, שרשרות דגלים ועוד.

ייצור הדגלים השתנה לגמרי במהלך השנים. אמנם דרושה עדיין, כמו בכל מוצרי הבד, גזירה של הבדים לממדים הרצויים לדגל, אבל אם פעם היו עושים זאת ידנית, הרי שברבים ממפעלי הדגלים של ימינו, הגזירה היא במכונות גזירה משוכללות.

אם פעם היו מייצרים את הדגלים בעבודת יד, מציירים על הבד, או גוזרים מבדים צבעוניים את שלל חלקי הדגל ואז תופרים אותם אל הבד המרכזי, הרי שהיום ייצור הדגלים הוא דפוס לכל דבר.

גלילי הבד הגדולים עוברים במכשירים שעושים ניקוי יסודי לבד, לאחר מכן עובר הבד למכונות דפוס ענקיות שמדפיסות, ממש כמו שמדפיסים שלטים צבעוניים, את הצבעים והסמלים שעל הדגל, בשלל צבעים ודוגמאות. רק לאחר מכן נגזרים הדגלים, במידת הצורך, מהבד עצמו. אז תופרים את שולי הדגל, כדי שלא יתפרק בצדדים, והדגל מוכן.


כך מייצרים דגל באמצעות דפוס רשת (עברית):

https://youtu.be/18gG8QIfTDM?t=38s


מפעל דגלים מקצועי (עברית):

https://youtu.be/ZWZLxUO1WF8?t=10s


ואז הם יוצאים החוצה ויש קורונה בעולם (עברית):

https://youtu.be/CdyIXAiiGlM

משדות הכותנה ועד למכנסיים הכי פופולאריים בעולם - תעשיית הג'ינס היא מהחזקות והמצליחות בעולם האופנה. גם אם בסופו של דבר הג'ינס הוא רק בד והמכנסיים הם רק לבוש, הג'ינס הוא חלק מתרבות של צעירים מורדים ומעודכנים תמיד.

תהליך ייצור בגדי ובעיקר מכנסי הג'ינס מתחיל בהכנת הדגם, או הדוגמה של המכנסיים שרוצים לייצר. ישנן דוגמאות או גזרות שונות וסוגי ג'ינס משתנים, חלקם קלאסיים וחלקם חדשים יותר, כמו סקיני (צמוד מאוד), סלים ג'ינס (צר) וכדומה. יש גם ג'ינסים רטרו, חדשים יותר אך מכילים מרכיבים או מזכירים דוגמאות וגזרות מהעבר.

לכל גזרה יש להכין דוגמה אחרת של חיתוך ותפירה. לאחר מכן, לצורך ייצור של מכנסיים מגזרה כלשהי שולף היצרן את הדגם המיועד לה.

השלב הבא הוא בחירה בין מגוון מסוים של בדים וצבעים שישמשו לייצור הליין של המכנסיים המיועדים. במקרה של הג'ינס הבחירה היא, מן הסתם, די קלה. צריך לבחור מבין גווני הג' ינס השונים.

לאחר שמתכננים את הדגם, מכניסים אותו למכונות חיתוך החותכות את חלקי הבגד השונים, במגוון גדלים. עתה מכניסים למכונת החיתוך שכבות רבות של בד ג'ינס,לעתים עד 100 שכבות שייחתכו ביחד. במכונת החיתוך הן נחתכות בו-זמנית לשכבות של בד לרגליים, בדים שמיועדים למותניים, לכיסים וכך הלאה.

עתה מעבירים את חתיכות הג'ינס המוכנות אל מכונות תפירה. כאן תופרים אותן העובדים בעזרת מכונות תפירה תעשייתיות ומהירות במיוחד. תופר ממוצע, או ליתר דיוק מפעיל מכונה משוכללת שכזו, יכול לייצר זוג מכנסי ג'ינס ברבע שעה.

מכונה תעשייתית כזו, אגב, מסוגלת לתפור אלפי תפרים בשנייה. משום כך חייבים המפעילים שלה להיות מאוד מקצועיים ומוסמכים, כדי שיימנעו פציעות בתהליך.

לאחר התפירה, שוטפים את המכנסיים, את ז'קט הג'ינס או כל בגד ג'ינס אחר, באמצעות מכונות שטיפה תעשייתיות. מכאן יועברו הג'ינסים שצריכים טיפול של שחיקה, קרעים ושלל עיצובים מודרניים של אופנות הג'ינס המתחלפות. חלקן יעברו שטיפה מרובה ושוחקת, אחרים יעברו שטיפת אבנים משפשפת, יהיו שייקרעו "במקומות הנכונים" וכיוצא בזה.

בסיום תהליכים אלו, מוסיפים עובדים את הטיקט, עם פרטי המותג, תוויות המידה והוראות הכביסה. במידת הצורך ולפי המזמין, מכנסי הג'ינס נארזים באריזה מסחרית לשיווק או נארזים הארגזים גדולים, מוכנים למשלוח.


הנה סרטון על ייצור בגדי הג'ינס:

http://youtu.be/5DzEpOp2Jy8


עוד על הייצור של הג'ינס:

https://youtu.be/f6Cmx4bjA7c


ומעצבים שמדגימים כיצד מסגננים מכנסי ג'ינס לפי האופנה של השנים האחרונות:

http://youtu.be/Ban8dCxFVGg

זה מתחיל מקמח ומים ומכונה שמייצרת מהם בצק. להכנת הפיתות במאפיה נשקל כל גוש בצק אוטומטית. המטרה היא שהוא יהיה בדיוק בכמות הדרושה להכנת הפיתה ממנו.

אחרי שגושי הבצק נשקלים הם נכנסים למיתקן שמכין מהם כדורים, בגודל קבוע של בצק. להכנת הפיתות הם מוכנסים למכונה נוספת, שמשטחת את כדורי הבצק לעיגולים שטוחים בצורת פיתות.

מכאן מכניסים האופים את כדורי הבצק המושטחים לאפייה בתנור. שם הם נאפים ומתנפחים. כשהאופה מוציא את הפיתות החמות מהתנור אז ברור שהכל מוכן.

בתיאבון!


הנה הכנת הפיתות במאפייה (עברית):

http://youtu.be/c96nOswarYQ


אפיית פיתות במצרים:

https://youtu.be/mhzvhZPThMI


וכך אופים פיתות בבית:

https://youtu.be/NPiA69p4gqE

כבר מאות שנים ששטר כסף (Banknote) הוא אמצעי התשלום המשמש את האדם בכדי לשלם עבור קניית שירותים וסחורות. יחד עם מטבעות, המיועדים לרוב לסכומים קטנים, השטרות מהווים את הכסף המזומן והחוקי של העולם המודרני.

שטרי כסף מייצגים ערך כספי משתנה, כל שטר והערך שלו. היות והם מייצגים ערך רב יש צורך לייצרם באופן מיוחד. ואכן, בכדי להגן על שטרות הכסף מבלאי מהיר ועוד יותר - מפני זיוף, מדפיסים אותם בבתי דפוס מיוחדים ושמורים היטב, בתהליכים המיוחדים להם.

הדפסת שטרות מחייבת טכנולוגיה מתקדמת וידע רב. נתחיל מהנייר שאיננו סתם נייר. כדי שהשטרות לא ייקרעו במהירות, זהו נייר מיוחד, עמיד יותר מנייר רגיל. הוא מיוצר מכותנה מיוחדת, למען הדיוק תערובת של כותנה ופשתן ובמדינות שונות אפילו מפלסטיק.

לשטרות נוהגים להוסיף סימנים מיוחדים ואמצעים שיקשו על זייפנים ונוכלים, שינסו להדפיס שטרות מזויפים ולהתעשר. נייר השטרות מכיל סיבים זוהרים, שניתן לראות רק תחת אור אולטרה-סגול. בתוך הנייר משולבים גם חוטי ביטחון מתכתיים וסימני מים ייחודיים שנוצרים במהלך ייצור הנייר.

ההדפסה על השטר נעשית במספר שלבים אופייניים:
הדפסת רקע - עם סימני רקע בצבעים שקשה לשכפל
הדפסה תלת-ממדית - זוהי הדפסה שיוצרת בליטות מוחשיות על השטר (תוכל להרגיש אותן באצבעותיך)
הוספת הולוגרמות - המשנות צבע כשמסתכלים עליהם מזוויות שונות
מספור - הטבעת מספרים סידוריים ייחודיים לכל שטר
ציפוי בשכבת הגנה - שכבה שקופה שמאריכה את חיי השטר

כל שלב בתהליך מתבצע במכונות מיוחדות, והדיו שמשתמשים בו הוא דיו מגנטי מיוחד שמכיל מרכיבים סודיים. חלק מהצבעים משנים גוון תחת אור אולטרה-סגול או אור אינפרא-אדום.

הבקרה על איכות השטרות היא קפדנית ביותר. כל שטר נבדק בעין אלקטרונית שמוודאת שכל מנגנוני האבטחה תקינים. שטרות פגומים מושמדים מיד.

הדפסת שטרות מותרת במדינות רק לבית דפוס שקיבל היתר מהממשלה ועבורה. בישראל, למשל, בנק ישראל הוא היחיד שמורשה להדפיס שטרות. ההדפסה עצמה מתבצעת במדפיסים מיוחדים, המתמחים בהדפסת שטרות ומסמכים מאובטחים.

בגלל בלאי, מוחלפים כל כמה שנים מרבית השטרות. השימוש בשטר ממוצע הוא בין שנה ל-15 שנים, תלוי בערך הנקוב שלו ובתדירות השימוש בו.


כך מסבירים סימני שטרות (עברית):

https://youtu.be/-SBEJE2QJnk


כך מדפיסים את שטרות היורו:

https://youtu.be/SKq1UnuVijA


בית הדפוס שמדפיס שטרות:

http://youtu.be/5qvaxUwY3Pw


הדפסת שטרות דולרים באמריקה של שנות ה-60:

https://youtu.be/Slwn2nDZNtE


המעבר לשטרות פלסטיק באוסטרליה, כתוצאה מזיוף פשוט שהצליח:

https://youtu.be/KVKwwXQS0q4


סימני האבטחה המשתנים בשטרות עם שינויי המלכים בבריטניה:

https://youtu.be/ZqhtHyndnOE


כך תופסים זייפני שטרות (עברית):

https://youtu.be/XuOqEU7iii0


מכונית שבתא המטען שלה נמצאו המון שטרות:

https://youtu.be/ypJeEMxQo1A


ובחיוך - כשחוששים שהשטר ייקרע:

https://youtu.be/KXK1at-udX8


וסרט תיעודי על הדפסת הכסף והעולם הכספי:

https://youtu.be/i77nE2gLbDY?long=yes

הידעתם שמעל 200 חומרים מרכיבים את הצמיג שאנו מכירים? - תהליך הייצור של הצמיג הוא מורכב ביותר.

ראשית, בוחר היצרן את הגומי המתאים לייצור הצמיגים - לרכב פרטי למשל, משתמשים בגומי סינתטי, בעוד שלצמיגי משאית, המתאים הוא הגומי הטבעי. מהגומי הנבחר מכינים את התערובת, שמרכיבה את הצמיג ומבטיחה שיהיה חזק ועמיד. יש בה בין השאר גומי, פיח שחור, מעכבי חמצון, מאיצי הדבקה, שרף, חומרי ריכוך ועוד. מהתערובת תכין מכונת החיתוך יריעות ארוכות, שיקוררו בתוך מים. מהיריעות יורכבו הצמיגים, לרוב על ידי הלבשה על תוף מיוחד ומכבש שיקנה להם את הצורה הסופית והמוכרת שלהם.

בתהליך הגיפור, מוכנסים הצמיגים שהתקבלו לתוך מכבש גדול. המכבש הזה יהפוך אותם לגמישים, בתהליך שמערב חום גבוה ולחץ גדול.

בשלב האחרון, יוטבעו על הצמיגים החריצים, שחשובים לבטיחות ולהיצמדות לכביש. ייצור צמיגים מסתיים בהוספת הכיתובים, שרשומים על הדפנות של הצמיג. הצמיגים המוכנים ייארזו ויישלחו להפצה ולמכירה.


כך מייצרים את הצמיגים (מתורגם):

https://youtu.be/RErP_uIuPRw


מפעל לייצור צמיגים:

https://youtu.be/CX7_6mL7ksA


השיטה שבה מתכננים ומייצרים צמיגים:

http://youtu.be/Li-MKobBg5w


והתהליך המלא של ייצור הצמיגים, מהפקת הגומי שממנו הוא עשוי ועד למשלוח הצמיגים לחנויות:

http://youtu.be/4lVv1Qf5Pz8

את הבמבה מכינים מתירס, שבבי תירס, שמוכנסים לצינור ארוך והם תופחים מהלחץ והחום הגבוהים. רק אחר-כך היא נחתכת לגודל שאנחנו מכירים.

בהמשך מערבבים את הבמבה עם שמן בוטנים, מלח וקצת כורכום ואז היא מקבלת את הצבע המוכר והטעם המיוחד שלה.

ובמבה אדומה, אתם שואלים?🤔 - ובכן, ודאי יעניין אתכם לדעת שהבמבה האדומה מקבלת את הצבע שלה מסלק ואת הטעם המתוק - מתותים.


הנה סרט אנימציה חביב על ייצור הבמבה במפעל (עברית):

https://youtu.be/MmMVB7Cy6ig


ובמרכז המבקרים של אוסם, יצרנית הבמבה (עברית):

https://youtu.be/DXKXf4tc-_w

המראה השטוחה שבה אנו משתמשים כיום לאיפור ולטיפוח מיוצרת במפעל. אופטית, מדובר בהתקן שטוח, המחזיר את קרני האור ולכן מציג את כל מה שניצב לפניו.

בתהליך הייצור של המראות מצמידים שכבה דקה של מתכת כסף או אלומיניום, אל לוחות הזכוכית, בעזרת ואקום.

מתכת הכסף או האלומיניום, שמוצמדת אל הזכוכית, עוברת תהליך כימי הנקרא החנקה. החנקת המתכת היא שם התהליך בו מוצמדת לזכוכית השכבה הדקה של המתכת, שמחזירה את המראה שלפניה.

שיטה זו מאפשרת לייצר בזול כמויות גדולות של מראות ובגדלים עצומים.

ציפוי המתכת הזה שעל הזכוכית, או שכבת המתכת המוכספת שעליה, קולטים את קרני האור שלפניהם, משקפים ומחזירים אותם לכיוון שלפני המראה, כלומר אלינו המתבוננים בה ורואים את עצמנו.

ההבדל האופטי היחידי בין מה שלפני המראה ומה שהיא מחזירה למתבונן הוא המראה ההפוך של העצמים שבחזית המראה. מה שבמציאות נמצא בצד ימין, כשהוא חוזר מהמראה אל עיני המתבונן, נראֶה כאילו הוא בצד שמאל.

ייצור המשטח המלוטש מסתיים בתקן אופטי המחזיר את האור, כך שמשתקפת ממנו הדמות המביטה בו.


הנה תהליך הייצור של המראות:

http://youtu.be/u03S1Nmslw4?t=30s


ואדם שיוצר מראות בעבודת יד, העושות דברים מטורפים:

https://youtu.be/kV8v2GKC8WA?long=yes

מאז ימי קדם גילו שמיץ או פרי עוברים תהליך כלשהו שגורם למשקה להיות משכר. העובדה שהיין גרם לשכרות ולשמחה התגלתה כמסייעת ורק בהמשך גילו שצריכת אלכוהול מוגזמת גורמת לבעיות ונזקים לבריאות. רק בשנים האחרונות התגלה ששתייה מתונה של יין מועילה במניעת מחלות לב.

בימינו היינן מכין את היין בדרכים חדשניות ומבוססות מכונות. בעבר אנשים ממש דרכו ברגליים על אשכולות הענבים, שהוכנסו את הגת, מעין בריכה בה עמדו יחפים וריסקו ברגליהם, כדי שהמיץ של הענבים ייצא החוצה.

ואכן, המיץ נאסף והועבר לאיחסון בתוך חביות עץ שביקב. מכאן החל השלב שנקרא "יישון" (מלשון "ישן"). זה השלב בו היין מאוחסן למשך זמן רב בחבית ובתנאים של חושך וקרירות. כך הולך ונוצר בחבית היין האיכותי שאנשים אוהבים ומוכנים לשלם עליו מחיר יקר יחסית.

מזנים שונים של ענבים מייצרים טעמי יין שונים. גם סוג החביות ומשך ואופי האיחסון שלו משפיעים מאד על הטעם. יינות אדומים פשוטים ומרבית היינות הלבנים למשל, מיושנים במכלי נירוסטה. יינות איכות מסוימים מעדיפים אנשי היקב ליישן דווקא בחביות עץ אלון.

אמנות עשיית היין הפכה מזמן לתעשייה עתירת ממון. שוב ושוב הצליחו להוכיח שיינות יקרים אינם דווקא הטעימים ביותר, אך זה לא מפריע לבקבוקי יין מסוימים להגיע למחירי עתק של אלפי דולרים ויותר!


כך מייצרים את היין בגאורגיה, מולדת היין:

https://youtu.be/ev7KMJl79UI


בייקב ישראלי קטן:

http://youtu.be/9XPeeiSbp1w


כך דורכים על ענבים לייצור של יין:

https://youtu.be/ms2bU7LZ06w


ייצור היין במפעל גדול:

https://youtu.be/7gquYRxLMFI


וכבר אלפי שנים שמייצרים את היין בצורה דומה אך בכמויות אחרות:

https://youtu.be/3PInCVXBsS8