אם בתקופת הנרי פורד הומצא פס הייצור, שבו ישבו המוני פועלים והרכיבו מכוניות, היום הכל אחרת. במפעלי המכוניות המודרניים מצויים המוני רובוטים ומכונות חכמות וגם כמה בני אדם. כולם בונים ומרכיבים ביחד את המכוניות שאנו מכירים. מדובר במפעלי תעשיה מתוחכמים מאד שיוצרים את הפלא המורכב כל כך של כלי הרכב שלנו. כל כלי רכב כזה נבנה מאלפי חלקים וחלקם מכיל עוד מיליוני רכיבים זעירים ועדינים. כל התהליכים בתהליכי ייצור המכוניות של היום הם ממוחשבים ומפוקחים באמצעות תוכנות מחשב משוכללות במיוחד.


כך מייצרים את מכוניות הרולס רויס היוקרתיות (עברית):

https://youtu.be/scKnW05VOxg


תהליך הייצור של מכוניות ספורט:

https://youtu.be/0tQfp26tNuk


ומפעל מכוניות בעבודת יד:

https://youtu.be/OJLcoGMPQ94

הקרמבו הוא אחד הממתקים האהובים בישראל. לרבים הוא חלק מהילדות וממתק מנחם אמיתי. מה שמזכיר שעם 100 קלוריות ליחידה הוא גם לא מהמשמינים שבהם.

על אף שמקורו הוא בכלל מאירופה, אנו בישראל הזללנים הגדולים ביותר של קרמבו בעולם. כאן הוא לא חלבי אלא פרווה והשוקולד אינו שוקולד אלא צימקאו. בקיצור ממתק עניים, אבל מי שאכל באירופה את הקרמבואים ה"אמיתיים" יודע שאיכשהו לחיך הישראלי שלנו הוא הכי טעים מביניהם.

אגב, קרמבו, חיבור של המילים "קרם" ו"בו", הוא שם מסחרי שרק חברה אחת מחזיקה בו ומכנה כך את המוצר שלה. פעם קראו לו באחד המפעלים "כושי" אבל הזמנים השתנו והיום זה נחשב לשם פוגעני ולכן הוא השתנה. אצל הערבים זה פחות מפריע והם נוהגים לקרוא לו "ראס אל-עבד", בעברית "ראש של עבד".

אז נחזור לייצור של הקרמבו - התעשייה יודעת כיום לבצע את רוב הייצור של הקרמבו במכונות אוטומטיות, אבל עטיפת הקרמבו נעשית עדיין כמו פעם - את הקרמבו עוטפים בלא מעט מפעלים בידיים. מכיוון שאין מכונה שמסוגלת לעטוף קרמבו ברגישות מספקת, מבלי לשבור אותו, עובדים מיומנים עוטפים אותם אחד אחד, ברדיד אלומיניום עדין ומתכתי.


הנה קיצור הייצור של הקרמבו:

https://youtu.be/KWoTZ-KF-ig


הנה פס הייצור של הקרמבו (ללא מילים):

https://youtu.be/lY3aFsvL5g4


כך מכינים את הקרמבו במפעל (עברית):

http://youtu.be/lC92U2j4dMo


כך תכינו קרמבו בעצמכם (עברית):

http://youtu.be/_usuhJc1hVc?t=5s


וכך קרמבו נהיה קרמבו (עברית):

https://youtu.be/Dr_-HuwRARc?long=yes

ידוע שמספיק נענוע מקרי כדי להפוך שמנת לחמאה (Butter), מה שמחזק את ההנחה שהחמאה התגלתה במקרה, עוד בימי קדם, איפה שהוא במהלך האלף ה-9 עד ה-7 לפני הספירה, באזור מסופוטמיה.

החמאה הראשונה נוצרה ככל הנראה מחלב כבשים או עיזים שטולטל בעת שהועבר ממקום למקום על גבי בהמת משא.

בחלב יש מים ושומן. את החמאה מכינים מהשומן שבחלב, החלק השמן שבו, זה שאנו מכירים בתור שמנת. ייצור החמאה הוא תהליך ההפרדה של השומן מהחלב ה"רזה".

את השמנת יוצרים בכלי חלב שנעזב לזמן מה, עד שבחלקו העליון צפה השמנת. לרוב היא מחמיצה כשהחיידקים הופכים את הלקטוז שבה לחומצה לקטית.

כדי לייצר את החמאה, מנערים את השמנת חזק מאד, בפעולה שנקראת "חביצה". כיום היא נעשית במכונה שנקראת "מחבצה". הניעור של המחבצה מפרק את השומן של החלב לטיפות ומפזר אותן בצורה שווה במים. הן מייצרות את החמאה.

ואכן, כעבור זמן מה של חביצה נדבקות הטיפות זו לזו והופכות קשות יותר, מה שהופך את זה לחמאה. את גוש החמאה הזה נותר רק לשטוף במים קרים, להוסיף מלח לשימור, לחתוך ולארוז או לאכול כשרוצים.

אגב, חמאה שהופקה כך היא החמאה החמוצה. יש גם חמאה מתוקה שהיא תוצר דומה שנחבץ משמנת מתוקה, שמנת שהיא עצמה מיוצרת מחלב שלא החמיץ.


#חביצה בימי קדם
אגב, התהליך המסורתי של הכנת החמאה היה דומה אך ידני. המחבצה העתיקה הייתה כלי עשוי חרס, עץ או עור שטולטל ביד או על ידי גמל.

במקומות רבים במזרח התיכון ובאפריקה נהגו למלא בחציו נאד עשוי עור של עז בחלב, ניפחו אותו באוויר וסגרו היטב. בעזרת חבלים תלו את הנאד על חצובה פשוטה ועשויה מעץ ונענעו שוב ושוב עד שנוצרה החמאה.

אז איסוף השמנת מחלב טרי, הנחה של השמנת בכד חמאה עגול או מלבני, חביצה ממושכת עד להפרדת החמאה, רחיצתה במים קרים והוספת מלח לשימור ויש חמאה.


הנה ייצור החמאה:

https://youtu.be/qwb2uZLSLhw


כך מכינים חמאה ביתית:

https://youtu.be/tigXaA5W9tQ


עוד דרך להכין חמאה לבד:

https://youtu.be/RcpbQX5kCTA


רוצים להכין חמאה בעצמכם ובקלות?

https://youtu.be/Wt_RG42N3GM


וכך הכינו חמאה בתקופה הוויקטוריאנית:

https://youtu.be/DV7hop4m0YQ?long=yes

החלבה (Halva) היא מאכל תורכי במקור, אוכל עניים טורקי, שהיה אז גם ממתק לעשירים. פעם החלבה הייתה גם ממתק פופולרי בישראל. בעולם של היום, כשאנו מוצפים במיליון ממתקים, חטיפים ומגוון עצום של סוגי שוקולד, החלבה עדיין נשארה מאכל וממתק אהוב, לפחות על המבוגרים שבינינו.

את החלבה מכינים מטחינה, אחד המאכלים הבריאים שיש. מכיוון שבחלבה יש 50% טחינה היא גם בריאה יחסית, אף שיש בה המון קלוריות.

ייצור החלבה מתחיל משקי שומשום ענקיים. מאותו שומשום, אגב, מייצרים גם את הטחינה.

ראשית כל קולפים את גרגרי השומשום, קולים וטוחנים אותם לטחינה גולמית, כך שניתן יהיה להכין ממנה את החלבה.

כדי להפוך את הטחינה לחלבה, מערבבים אותה עם סוכר. לאחר מכן, כמה גברים חזקים מתחילים ללוש ידנית את עיסת החלבה שנוצרה משומשום והסוכר. זו עבודת כפיים קשה אבל אם רוצים חלבה מוצלחת, אז אי אפשר עדיין להשתמש במכונות. מסתבר שבערבוב מכני הסיבים שלה נוטים להיקרע והיא פחות מוצלחת בהרבה.

מותר האדם על המכונה? - לפחות במקרה של החלבה התשובה היא כן.

כך או כך, רגע לפני שמקררים את החלבה לצורתה הסופית ולקראת האריזה שאחריה, אפשר לערבב בתוכה מרכיבים וטעמים, כמו פיסטוקים ושקדים, ולייצר חלבות מיוחדות.


כך מייצרים את החלבה (עברית):

https://www.youtube.com/watch?v=41vsHSnefus


אפשר להכין גם לבד (עברית):

https://youtu.be/-R4f1ZDHL68


עוד הכנה ביתית של חלבה:

https://youtu.be/f9JSFiS6Ow4


וכתבה על החלבות וכיצד מייצרים אותן במקומות שונים (עברית):

https://youtu.be/x1_Dq_MofmM

זה מתחיל מקמח ומים ומכונה שמייצרת מהם בצק. להכנת הפיתות במאפיה נשקל כל גוש בצק אוטומטית. המטרה היא שהוא יהיה בדיוק בכמות הדרושה להכנת הפיתה ממנו.

אחרי שגושי הבצק נשקלים הם נכנסים למיתקן שמכין מהם כדורים, בגודל קבוע של בצק. להכנת הפיתות הם מוכנסים למכונה נוספת, שמשטחת את כדורי הבצק לעיגולים שטוחים בצורת פיתות.

מכאן מכניסים האופים את כדורי הבצק המושטחים לאפייה בתנור. שם הם נאפים ומתנפחים. כשהאופה מוציא את הפיתות החמות מהתנור אז ברור שהכל מוכן.

בתיאבון!


הנה הכנת הפיתות במאפייה (עברית):

http://youtu.be/c96nOswarYQ


אפיית פיתות במצרים:

https://youtu.be/mhzvhZPThMI


וכך אופים פיתות בבית:

https://youtu.be/NPiA69p4gqE

הקורנפלקס עשוי מגרעיני תירס שהופרדו מהקלחים של התירס ואודו עד שהפכו רכים מספיק לייצור קורנפלקס.

בשלב הזה מוסיפים להם במפעל סוכר ומלח ובעזרת גליל גדול הם נמעכים לצורת הקורנפלקס.

עכשיו הם נאפים בתנור ונעשים קראנצ'יים (פריכים) ואז הם נארזים ומוכנים לשיווק לחנויות.


הנה הייצור של הקורנפלקס:

https://youtu.be/HPpMV_vcVEg


על פס הייצור:

http://youtu.be/dOljVYy8W-c


ופס ייצור נוסף וצנוע יותר:

https://youtu.be/uFE7K6jSrVE

טאבלטים הפכו לסוג המחשבים הפופולארי ביותר בקרב המשתמשים האישיים. אנשים קונים טאבלט לרוב כדי לקרוא ולגלוש באינטרנט, לצפות בסרטים ולשחק משחקים פשוטים. מדובר במכשירים ניידים וקלים במשקלם, שהמערכות האלקטרוניות שבתוכם הן חדשניות ומשוכללות במיוחד.

ייצור של טאבלטים דומה לתהליך הייצור של טלפונים סלולאריים ומחשבים ניידים. רובוטים ומכונות הרכבה מטפלים בכל שלב בתהליך ההרכבה של כל טאבלט וטאבלט. בתחילה רובוטים מהירים מרכיבים על המעגלים האלקטרוניים את אלפי הרכיבים שמוכנסים לכל אחד מהם. בחלק אחר של המפעל מורכבים מסכי הטאבלטים ובפינה אחרת הרכבת המצלמות הזעירות של הטאבלט אל המכשיר. בהמשך פס הייצור מחברים את כל החלקים, לתוך המארז הסופי של המכשיר. במחלקת הבדיקות מבצעים בדיקות של המכשירים, כדי לראות שכולם עובדים ופועלים כראוי. אז נארזים הטאבלטים החדשים ונשלחים למחסן. מחר כולם יישלחו למכירה, לכל פינות העולם.


הנה סרטון שמראה את תהליכי הייצור של טאבלטים:

http://youtu.be/mTe54BivXpg?t=36s


פס הייצור של האייפד של אפל:

http://youtu.be/rIAsBPsA27I


ופס ההרכבה של טאבלטים בסין:

http://youtu.be/tbyu1tbGE38

כבר אלפי שנים שדגלים (Flags) הם דרך טובה לתקשר ולהעביר מסרים לאומיים, לאחד את העם ולחגוג את החיבור הלאומי שלו. אבל דגלים בימינו הם לא רק דגלי לאום. ניתן לראות ברחובות דגלי פרסום ושיווק, דגלים לאירועים, שרשרות דגלים ועוד.

ייצור הדגלים השתנה לגמרי במהלך השנים. אמנם דרושה עדיין, כמו בכל מוצרי הבד, גזירה של הבדים לממדים הרצויים לדגל, אבל אם פעם היו עושים זאת ידנית, הרי שברבים ממפעלי הדגלים של ימינו, הגזירה היא במכונות גזירה משוכללות.

אם פעם היו מייצרים את הדגלים בעבודת יד, מציירים על הבד, או גוזרים מבדים צבעוניים את שלל חלקי הדגל ואז תופרים אותם אל הבד המרכזי, הרי שהיום ייצור הדגלים הוא דפוס לכל דבר.

גלילי הבד הגדולים עוברים במכשירים שעושים ניקוי יסודי לבד, לאחר מכן עובר הבד למכונות דפוס ענקיות שמדפיסות, ממש כמו שמדפיסים שלטים צבעוניים, את הצבעים והסמלים שעל הדגל, בשלל צבעים ודוגמאות. רק לאחר מכן נגזרים הדגלים, במידת הצורך, מהבד עצמו. אז תופרים את שולי הדגל, כדי שלא יתפרק בצדדים, והדגל מוכן.


כך מייצרים דגל באמצעות דפוס רשת (עברית):

https://youtu.be/18gG8QIfTDM?t=38s


מפעל דגלים מקצועי (עברית):

https://youtu.be/ZWZLxUO1WF8?t=10s


ואז הם יוצאים החוצה ויש קורונה בעולם (עברית):

https://youtu.be/CdyIXAiiGlM

המראה השטוחה שבה אנו משתמשים כיום לאיפור ולטיפוח מיוצרת במפעל. אופטית, מדובר בהתקן שטוח, המחזיר את קרני האור ולכן מציג את כל מה שניצב לפניו.

בתהליך הייצור של המראות מצמידים שכבה דקה של מתכת כסף או אלומיניום, אל לוחות הזכוכית, בעזרת ואקום.

מתכת הכסף או האלומיניום, שמוצמדת אל הזכוכית, עוברת תהליך כימי הנקרא החנקה. החנקת המתכת היא שם התהליך בו מוצמדת לזכוכית השכבה הדקה של המתכת, שמחזירה את המראה שלפניה.

שיטה זו מאפשרת לייצר בזול כמויות גדולות של מראות ובגדלים עצומים.

ציפוי המתכת הזה שעל הזכוכית, או שכבת המתכת המוכספת שעליה, קולטים את קרני האור שלפניהם, משקפים ומחזירים אותם לכיוון שלפני המראה, כלומר אלינו המתבוננים בה ורואים את עצמנו.

ההבדל האופטי היחידי בין מה שלפני המראה ומה שהיא מחזירה למתבונן הוא המראה ההפוך של העצמים שבחזית המראה. מה שבמציאות נמצא בצד ימין, כשהוא חוזר מהמראה אל עיני המתבונן, נראֶה כאילו הוא בצד שמאל.

ייצור המשטח המלוטש מסתיים בתקן אופטי המחזיר את האור, כך שמשתקפת ממנו הדמות המביטה בו.


הנה תהליך הייצור של המראות:

http://youtu.be/u03S1Nmslw4?t=30s


ואדם שיוצר מראות בעבודת יד, העושות דברים מטורפים:

https://youtu.be/kV8v2GKC8WA?long=yes

את הבמבה מכינים מתירס, שבבי תירס, שמוכנסים לצינור ארוך והם תופחים מהלחץ והחום הגבוהים. רק אחר-כך היא נחתכת לגודל שאנחנו מכירים.

בהמשך מערבבים את הבמבה עם שמן בוטנים, מלח וקצת כורכום ואז היא מקבלת את הצבע המוכר והטעם המיוחד שלה.

ובמבה אדומה, אתם שואלים?🤔 - ובכן, ודאי יעניין אתכם לדעת שהבמבה האדומה מקבלת את הצבע שלה מסלק ואת הטעם המתוק - מתותים.


הנה סרט אנימציה חביב על ייצור הבמבה במפעל (עברית):

https://youtu.be/MmMVB7Cy6ig


ובמרכז המבקרים של אוסם, יצרנית הבמבה (עברית):

https://youtu.be/DXKXf4tc-_w

ייצור שעוני יד היה ונשאר מלאכה של דיוק מופתי. בעוד שעוני הקוורץ הזולים מורכבים על ידי מכונות ורובוטים ובכמויות ענק, ייצור של שעון יד איכותי הוא גם היום עבודת יד זהירה ומורכבת.

התוצאה בהתאם, יקרה למדי עד יקרה מאד. אבל שעוני היד הללו הם איכותיים במיוחד. בניגוד לשעוני הקוורץ הזולים שמיוצרים בסרט נע, באמצעות רובוטים, יכולים שעוני יד שהורכבו ביד לשרוד ולעבוד עשרות שנים ללא בעיות מיוחדות.


הנה סרטון שמראה את ייצור השעון של סייקו בעבודת יד:

https://youtu.be/KbJEjSdU5Xg


מפעל שעונים בהודו:

https://youtu.be/fcZik9UqC44


כך מרכיבים רובוטים ומכונות את שעוני ה-Swatch המפורסמים:

https://youtu.be/QmKHw-3sVTI


תהליכי הבדיקה ובקרת האיכות של שעוני האיכות כמו אומגה:

https://youtu.be/IRiBOtsRan4


הרכבת שעון איכותי ביד:

https://youtu.be/B1jvFjyCPBk


וסרט תיעודי על השעונים השווייצרים האיכותיים:

https://youtu.be/CtkcLjiNy_0?long=yes

כוסות הנייר (Paper Cups) הומצאו כדי לשמור על הבריאות ולהילחם בהתפשטות המחלות. כיום קשה לדמיין את החברה המודרנית ללא כוסות הנייר הללו. הן קלות, חסכוניות, נקיות ואפשר לזרוק אותן מיד בתום השימוש או למחזר אותן כנייר תעשייתי, לייצור חוזר.

ההכנה מתועשת לחלוטין. היא כוללת את חיתוך הנייר לדפים שמהם יוכנו הכוסות, הדפסת הכיתובים שעליהן ובמכונה מיוחדת עובר הנייר מעין פיסול של ספל נייר, כולל הדבקה של הקצוות. חומר מיוחד על הנייר אוטם אותו לנוזלים וכך מאפשר לאחוז אותו ביד, עם משקה שאינו נוזל.

מידע נוסף על ייצור כוסות הנייר ומוצרי נייר בכלל, ראו בתגית "נייר".


הנה תהליך הייצור של כוסות הנייר החד-פעמיות:

https://youtu.be/hkH9qCA5cgE


כך זה נראה על פס הייצור (ללא מילים):

https://youtu.be/GPA8_f4kA2k


כך יוצרו כוסות הנייר התלת ממדיים:

https://youtu.be/IR3DGMcUQXI


וממפעל כוסות הנייר (ללא מילים):

https://youtu.be/pQ1FwTNtNuY?long=yes

משדות הכותנה ועד למכנסיים הכי פופולאריים בעולם - תעשיית הג'ינס היא מהחזקות והמצליחות בעולם האופנה. גם אם בסופו של דבר הג'ינס הוא רק בד והמכנסיים הם רק לבוש, הג'ינס הוא חלק מתרבות של צעירים מורדים ומעודכנים תמיד.

תהליך ייצור בגדי ובעיקר מכנסי הג'ינס מתחיל בהכנת הדגם, או הדוגמה של המכנסיים שרוצים לייצר. ישנן דוגמאות או גזרות שונות וסוגי ג'ינס משתנים, חלקם קלאסיים וחלקם חדשים יותר, כמו סקיני (צמוד מאוד), סלים ג'ינס (צר) וכדומה. יש גם ג'ינסים רטרו, חדשים יותר אך מכילים מרכיבים או מזכירים דוגמאות וגזרות מהעבר.

לכל גזרה יש להכין דוגמה אחרת של חיתוך ותפירה. לאחר מכן, לצורך ייצור של מכנסיים מגזרה כלשהי שולף היצרן את הדגם המיועד לה.

השלב הבא הוא בחירה בין מגוון מסוים של בדים וצבעים שישמשו לייצור הליין של המכנסיים המיועדים. במקרה של הג'ינס הבחירה היא, מן הסתם, די קלה. צריך לבחור מבין גווני הג' ינס השונים.

לאחר שמתכננים את הדגם, מכניסים אותו למכונות חיתוך החותכות את חלקי הבגד השונים, במגוון גדלים. עתה מכניסים למכונת החיתוך שכבות רבות של בד ג'ינס,לעתים עד 100 שכבות שייחתכו ביחד. במכונת החיתוך הן נחתכות בו-זמנית לשכבות של בד לרגליים, בדים שמיועדים למותניים, לכיסים וכך הלאה.

עתה מעבירים את חתיכות הג'ינס המוכנות אל מכונות תפירה. כאן תופרים אותן העובדים בעזרת מכונות תפירה תעשייתיות ומהירות במיוחד. תופר ממוצע, או ליתר דיוק מפעיל מכונה משוכללת שכזו, יכול לייצר זוג מכנסי ג'ינס ברבע שעה.

מכונה תעשייתית כזו, אגב, מסוגלת לתפור אלפי תפרים בשנייה. משום כך חייבים המפעילים שלה להיות מאוד מקצועיים ומוסמכים, כדי שיימנעו פציעות בתהליך.

לאחר התפירה, שוטפים את המכנסיים, את ז'קט הג'ינס או כל בגד ג'ינס אחר, באמצעות מכונות שטיפה תעשייתיות. מכאן יועברו הג'ינסים שצריכים טיפול של שחיקה, קרעים ושלל עיצובים מודרניים של אופנות הג'ינס המתחלפות. חלקן יעברו שטיפה מרובה ושוחקת, אחרים יעברו שטיפת אבנים משפשפת, יהיו שייקרעו "במקומות הנכונים" וכיוצא בזה.

בסיום תהליכים אלו, מוסיפים עובדים את הטיקט, עם פרטי המותג, תוויות המידה והוראות הכביסה. במידת הצורך ולפי המזמין, מכנסי הג'ינס נארזים באריזה מסחרית לשיווק או נארזים הארגזים גדולים, מוכנים למשלוח.


הנה סרטון על ייצור בגדי הג'ינס:

http://youtu.be/5DzEpOp2Jy8


עוד על הייצור של הג'ינס:

https://youtu.be/f6Cmx4bjA7c


ומעצבים שמדגימים כיצד מסגננים מכנסי ג'ינס לפי האופנה של השנים האחרונות:

http://youtu.be/Ban8dCxFVGg

נייר זכוכית (Sandpaper) מיוצר מנייר עבה שפוזרו עליו גרגרי קוורץ (בעברית צורן) טהורים, או צורן מחול ים שנופה לפני כן.

כדי ליצור נייר זכוכית במידות שונות משתמשים במפעל בגרגרים בגדלים שונים - גרגרים גדולים של צורן יוצרים נייר זכוכית גס, בעוד שגרגרים קטנים יוצרים נייר זכוכית עדין.


הנה תהליך הייצור של נייר זכוכית:

https://youtu.be/4MuTBf-MmUQ


כך מייצרים נייר זכוכית:

https://youtu.be/z3Db6ckGhes


ושוב התהליך:

https://youtu.be/uiDDx1WfU1o

הידעתם שמעל 200 חומרים מרכיבים את הצמיג שאנו מכירים? - תהליך הייצור של הצמיג הוא מורכב ביותר.

ראשית, בוחר היצרן את הגומי המתאים לייצור הצמיגים - לרכב פרטי למשל, משתמשים בגומי סינתטי, בעוד שלצמיגי משאית, המתאים הוא הגומי הטבעי. מהגומי הנבחר מכינים את התערובת, שמרכיבה את הצמיג ומבטיחה שיהיה חזק ועמיד. יש בה בין השאר גומי, פיח שחור, מעכבי חמצון, מאיצי הדבקה, שרף, חומרי ריכוך ועוד. מהתערובת תכין מכונת החיתוך יריעות ארוכות, שיקוררו בתוך מים. מהיריעות יורכבו הצמיגים, לרוב על ידי הלבשה על תוף מיוחד ומכבש שיקנה להם את הצורה הסופית והמוכרת שלהם.

בתהליך הגיפור, מוכנסים הצמיגים שהתקבלו לתוך מכבש גדול. המכבש הזה יהפוך אותם לגמישים, בתהליך שמערב חום גבוה ולחץ גדול.

בשלב האחרון, יוטבעו על הצמיגים החריצים, שחשובים לבטיחות ולהיצמדות לכביש. ייצור צמיגים מסתיים בהוספת הכיתובים, שרשומים על הדפנות של הצמיג. הצמיגים המוכנים ייארזו ויישלחו להפצה ולמכירה.


כך מייצרים את הצמיגים (מתורגם):

https://youtu.be/RErP_uIuPRw


מפעל לייצור צמיגים:

https://youtu.be/CX7_6mL7ksA


השיטה שבה מתכננים ומייצרים צמיגים:

http://youtu.be/Li-MKobBg5w


והתהליך המלא של ייצור הצמיגים, מהפקת הגומי שממנו הוא עשוי ועד למשלוח הצמיגים לחנויות:

http://youtu.be/4lVv1Qf5Pz8

את הקוּלְמוּס (Quill) יוצרים מנוצה אמיתית של עוף. הכנת הקולמוס מתחילה בריכוך הנוצה, על ידי השרייתה בחומץ או בתוך מים רותחים. אחרי שהיא מתרככת, האומן חותך את קצה הנוצה ומתקבל ממנה מעין צינור חלול.

אבל בקצה נוצה לא מסירים את הכל. משאירים את אחד הקצוות בולט. דואגים שעוביו יהיה בסביבות 2-3 מילימטרים. העובי יקבע את עובי הכתב שהקולמוס יפיק. האומן יוצר לקצה צורה מלבנית חדה ועושה בה חריץ דק. מטרת החריץ הזה לאגור ולווסת את הדיו ולשחרר אותו כלפי מטה, לכיוון החוד.

את אותו קצה מלבני יטבול הכותב בדיו שבקסת הדיו, הכלי בו הדיו מוחזק. לאחר הטבילה, מחזיק הכותב את הנוצה כלפי מטה, כשהצד של המלבן נמצא צמוד לקלף או לנייר שעליו הוא כותב.


כך נהגו לייצר את עט הנוצה:

https://youtu.be/SF_dRWZNsQM


כך כתבו איתו:

https://youtu.be/z603Je-yjd8


והנה עט הנוצה:

https://youtu.be/FNWnM474sSo

כדי לייצר את קונוסי הוופל (Waffle Cones), אלה שלתוכם מכניסים מוכרי הגלידה את מבחר הכדורים שאתם כל כך אוהבים, מכינים עיסת בצק שמזכירה את עיסת הפנקייק.

את העיסה מכינים מקמח, סוכר חום, שמן, קרמל ועוד כמה מרכיבים. מטפטפים כמות קטנה של עיסה למכונת אפייה, כמו שמכינים וופל בלגי, יוצרים דף וופל בצורה עגולה ואופים אותו משני הצדדים שלו.

עתה מעבירות זרועות אוטומטיות כל עיגול וופל כזה למתקן שמעגל אותו לצורת קונוס. את הקונוסים מקררים ואורזים אותם לקראת משלוח וזהו... להפצה לגלידריות ולחנויות!

יעניין אתכם אולי לראות בסוף כיצד בודקים את החוזק של הקונוסים הללו. את הבדיקה עושים לכל סדרה, כדי לוודא שהקונוסים חזקים מספיק ולא יתפרקו עם הגלידה שבתוכם. אם הם חלשים מדי, זורקים את כולם ובודקים את מכונות הבצק והכמויות, לוודא שהבצק חזק מספיק כדי שלא להישבר.


הנה מפעל לגביעי גלידה, בצורות מעוצבות או קונוסי וופל פשוטים:

https://youtu.be/Gs2Eb1YbNQQ


הכנת גביעי ופל לגלידה בעצמכם (עברית):

https://youtu.be/YpppKfNF0to


מפעל משפחתי המייצר כבר דורות את גביעי הגלידה מהוופל:

https://youtu.be/4K4JAyPxlTw


ומתכון להכין גביע גלידה עשוי ופל בעצמכם:

https://youtu.be/LlwnwtuqPEU

בברזיל ובמזרח הרחוק מפיקים תחליב צמחי בשם לָטֵקְס (Latex) מעץ הגומי. הלטקס הטבעי הוא בדרך כלל לבן, אך בעצים מסוימים הוא קיים גם בצבעים אחרים.

למעשה, לטקס הוא גומי לא מגופר. הלטקס משמש לייצור של כפפות, בגדים ומשתמשים בו גם בתעשיית המזרונים.

הלטקס הוא מוהל עץ הגומי, נוזל טבעי של העץ שהוא מעין הדם שלו. כדי למצות אותו מהעץ מסירים רצועה מקליפת עץ הגומי ופוצעים את הקליפה הפנימית שלו. הלטקס, נוזל חלבי טבעי של העץ, מתחיל לנזול אל כלי שמציבים המקומיים בברזיל. בכל שעה מצטברים בכלי כ-50 גרם מהנוזל החלבי הזה. כך מקיזים מוהל במקביל מכמה מאות עצים ביום.

נשות השבטים הופכות כבר שנים רבות את הלטקס הנוזלי לגומי. הם מוהלים אותו במים ומוסיפים לו חומצה ולאחר מכן משאירים אותו להתקרש במשך לילה במיכלים שטוחים. למחרת שוטפים אותו במים, סוחטים אותו במסחטה ידנית ותולים את יריעות הגומי שנוצרו כדי לייבשן.

אגב, מקור עץ הגומי הוא אמנם בברזיל, אבל עצי הגומי הועברו משם גם למזרח אסיה וכיום מרבית עצי הגומי בעולם והתעשיות של הגומי נמצאים דווקא שם.


הנה תהליך ייצור הלטקס כולו:

http://youtu.be/VIhQi-bgbu8


הלטקס נוצר כך:

https://youtu.be/GmsR2Z-JI0o


עוד על הייצור של לטקס טבעי:

http://youtu.be/mMGeibkBpr4


או כאן:

http://youtu.be/t3inTRC3z7c

בקבוקי זכוכית הם מוצר עתיק למדי. פעם הם יוצרו אחד אחד ונופחו בעזרת הריאות האנושיות, בעוד שכיום הם מיוצרים במפעלים גדולים, בפסי ייצור ענקיים, המייצרים עשרות אלפי בקבוקים בכל שעה.

על אף התיעוש, הייצור של הזכוכית עצמה נשאר בשלב הראשון כשהיה. במפעל מערבבים חול, סיד וסודה, מוסיפים להם שאריות של זכוכית למיחזור ומכניסים אותם לכור היתוך שבו מיוצרת הזכוכית - בטמפרטורה של 1565 מעלות!

לאחר שהזכוכית נוצרת, חותכת אותה מכונה מדויקת למנות זהות בגודלן, שמהן ייוצרו הבקבוקים. המנות מוזרמות לתבניות מיוחדות שסוגרות על מנת הזכוכית. לצורך יצירת צורת הבקבוק והפיכתו לחלול, צינור מיוחד מתחבר אליו מלמעלה, מזרים אוויר דחוס אל הזכוכית שהתבנית מלמעלה ומרחיב את הזכוכית לשולי התבנית, כדי ליצור את צורת הבקבוק הסופית ולהפוך אותו לחלול.

עכשיו באים ציפוי הבקבוק, קירור והחלקה וטיפול למניעת שריטות. מכאן הבקבוקים עוברים לבדיקה של בוחני איכות, שבודקים את הבקבוקים מכמה כיוונים. בקבוקים פגומים נשלפים ונזרקים למיחזור, בעוד בקבוקים תקינים נארזים ונשלחים למפעלי המשקאות.


ייצור של בקבוקי זכוכית במפעל מודרני:

https://youtu.be/HwoMDBM4Mq4


כך ניפחו ועיבדו נפחי הזכוכית בקבוקים וכלי זכוכית בימי קדם:

https://youtu.be/dtxrtKd-Vao


בייצור בקבוקי זכוכית כיום ממחזרים זכוכית מבקבוקים קודמים:

https://youtu.be/0NMHCozDsOY


פס הייצור במפעל בקבוקים אופייני:

https://youtu.be/Rbxd8idzTVU


החומרים שמהם מייצרים זכוכית בתעשייה:

https://youtu.be/NVKcISj2LfA


וכך זה נראה במפעל:

https://youtu.be/A_M8WBJMcM0

קינמון (Cinnamon) הוא תבלין מבוקש בעולם הקולינריה והתרופות ונחשב לאחד התבלינים המזוהים עם החורף. ניתן להשתמש בו רק בצורתו המיובשת.

את התבלין מפיקים מהקליפה הפנימית של כמה מינים שונים של עצי הקינמונום (Cinnamomum). הפקתו נעשית בתהליך ארוך, מורכב וייחודי, שמהווה את אחד הגורמים למחירו הגבוה והמיוחד. גם העובדים המיומנים ביותר בתהליך הגידול וההפקה שלו יכולים לייצר רק קילוגרמים ספורים של קינמון ביום.

העצים הטרופיים של הקינמון גדלים בתנאי גידול מיוחדים וקפדניים, בעיקר באזורי סרי לנקה, לשעבר ציילון, מקום מוצאו של העץ. עוד מגדלים אותו כיום גם בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.

עוד הסבר להיותו של הקינמון תבלין יקר כל כך הוא משך הגידול הארוך של עצי קינמון. לוקח כ-15 שנים עד שעץ הקינמון מגיע להבשלה ואורך חייו הוא כ-45-50 שנה. יחד עם גידולו הארוך הפקת הקינמון היא עבודה ידנית מדויקת, עם דרישות אקלימיות מיוחדות, התורמים גם הם למחירו הגבוה.

את תהליך ההפקה המורכב של תבלין קינמון מתחילים בגזימה של ענפי העצים והסרת הקליפה החיצונית. לאחר מכן, מפשיטים בעבודת יד מיומנת ועדינה את הקליפה הפנימית.

הקליפה הזו היא החלק העשיר בשמנים אתריים ובטעם ייחודי. נטיית הקליפות המיובשות הללו להסתלסל היא שיוצרת את מקלות הקינמון המוכרות וטחינתן יוצרת את אבקת הקינמון.

הקינמון הציילוני, המיוצר בסרי לנקה, ציילון של פעם, הוא המקורי, האיכותי, הנדיר והיקר ביותר. ניתן לזהות אותו, בהיותו מגולגל מאד למקלות דקים ושבירים יותר.

לעומתו יש את הקינמון הסיני, סוג זול יותר של קינמון. הוא קשה יותר ובריא מעט פחות, אך נפוץ הרבה יותר ברחבי העולם ומיוצר בעיקר בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.


#הפקת הקינמון
הפקת התבלין מתבצעת כשאת הגזע של עץ הקינמון גודעים עד לגובה נמוך מעל פני הקרקע. לאחר שנה צומחים מנקודה הגדיעה מספר גזעים קטנים. המגדלים משמרים את אלו שנראים בריאים וחזקים, וגודעים את היתר.

עובדי המטעים יוצאים מדי בוקר לתור אחר גזעי קינמון ארוכים ויפים. את הראויים הם גודעים ומביאים לסככה. לאחר מכן הם מקלפים את הקליפה בעזרת סכין. הקליפה הזו היא קליפתו החיצונית של העץ, קליפה גסה המשמשת, כמו שהיא, לבישול או נטחנת ונמכרת כקינמון טחון.

לאחר הסרת הקליפה החיצונית וסימון הגזעים, חורצים בהם קווים בסכין. מניחים את הגזעים הדקיקים לייבוש בסככה מוצלת, כי שמש ישירה פוגעת בטעם ומזיקה להם. תוך זמן מה מתקלפת הקליפה הדקה בחתכים שנוצרו, משתחררת מהגזע ומתגלגלת למקל הקינמון המוכר לנו. בתום תהליך הייבוש קושרים את המקלות הארוכים, אורזים אותם ומוציאים לשיווק, לכל העולם.


#במטבח
הקינמון, בעל הטעם החריף והמתוק, הוא תבלין מבוקש בעולם הקולינריה. שימושיו העיקריים במטבח הם בתיבול של עוגות וקינוחים. הוא משמש גם לחליטות ובהכנת אוכל גם לתיבול בשר.

טעמו ישלים היטב אגסים או תפוחים מבושלים והוא מוצלח מאוד גם עם יין חם. הקינמון טעים מאוד גם בביסקוויטים חריפים.


#רפואה
הכנת חליטה של מקלות קינמון מיובשים או אבקת קינמון טחון, יחד עם כפית דבש ופרוסת לימון מקלה על עוזרת להצטננות, כאבי גרון ואפילו שפעת בשלביה המוקדמים.

קינמון גם מקל על בעיות עיכול, אחרי אכילה של אוכל עשיר וכבד.

שמן קינמון אתרי הוא שמן מעולה לעיסוי ארומתרפי בכאבי שרירים ובעיות עיכול. רק לא לבעלי עור רגיש או מי שנוטים לאלרגיה. גם אנשים שסובלים מאסטמה כדאי שיימנעו מלשאוף אותו.


כך אוספים את הקינמון:

https://youtu.be/x0mSpoth6xU


חקלאות הקינמון:

https://youtu.be/yQRxNLNiB4I


מהפקת הקינמון ועד לכוס התה:

https://youtu.be/ccbhaxE5B24


ומדוע הפקת הקינמון היא כה יקרה?

https://youtu.be/DzOcZlmeaH0

ייצור התה שאנו שותים מתחיל מגידולו החקלאי. התה הוא בעצם שיח, שמגלגלים את עליו, מייבשים וכותשים אותם. את התה הכתוש, היבש והכהה או בהיר, אורזים בארגזי עץ ומשווקים לכל העולם.

בכל מדינה מקבלות חברות התה את ארגזי התה ואורזים אותו בקופסאות. חלק גדול מהתה נארז בשקיקי תה שאותם יטבלו הצרכנים במים רותחים, להכנה מהירה ונוחה של תה.

לאחר ההכנה של השקיקים, או אריזת התה בשקית גדולה, מכניסים אותם לקופסאות והם נשלחים לשיווק, כדי למכור אותם לחנויות ולצרכנים.


איך מייצרים תה?

https://youtu.be/vAi1qBV5n7I


תהליך הייצור של התה:

http://youtu.be/ZJFaYKEDle4


גידול התה הוא ענף מכניס להרבה חקלאים בסין:

https://youtu.be/Cb9iMSGFXQc


תהליך הייצור של שקיקי התה:

https://youtu.be/PDjt03_ka2E?t=7m14s&end=11m


והכנת תה ביפאן:

https://youtu.be/reJPNlky2HM