מהו הצילום בשחור ולבן ולמה מצלמים כך בימינו?
בראשית עידן הצילום (Photography), בשנות ה-1820, לא היתה ברירה והצילומים היו בשחור ולבן. הטכנולוגיה הפוטוגרפית המוקדמת התבססה על תגובות כימיות של מלחי כסף לאור, מלחים שהיו רגישים רק לעוצמת האור ולא לאורכי הגל השונים שלו, מה שאפשר תצלומים בשחור לבן ועדיין לא בצבע.
מהתצלום הראשון בהיסטוריה שצילם ניספור ניפס (Nicéphore Niépce) ב-1826 ודרש 8 שעות של חשיפה לאור השמש, דרך ממשיכיו הראשונים, לואי דאגר (Louis Daguerre) וויליאם הנרי פוקס טלבוט (William Henry Fox Talbot) - כולם צילמו אז רק תמונות בגווני אפור, במה שאנו מכנים "שחור לבן".
הצילום הצבעוני יומצא בשנת 1861 על ידי הפיזיקאי הסקוטי ג'יימס קלארק מקסוול (James Clerk Maxwell), שצילם סרט צבעוני בעזרת שלושה מסננים - אדום, ירוק וכחול. התהליך היה מסורבל ויקר להפליא ולא אומץ על ידי התעשייה.
היה זה רק בשנת 1935, עם הצגת סרט הקודאכרום (Kodachrome) של חברת קודאק (Kodak), כשהפך הצילום הצבעוני לנגיש לצלמים רגילים. ועדיין, עד שנות ה-60 וה-70 המשיכו מרבית העיתונים והמגזינים לצאת בשחור לבן. הדפסה בצבע היתה יקרה פי 3 עד 5 מהדפסה רגילה, במעבדות הפיתוח נדרש ציוד מיוחד לפיתוח התצלומים והסרטים הצבעוניים עצמם היו רגישים מדי לחום.
אך מעבר לכלכלה התפתחה בצילום שפה אסתטית עצמאית. הצלם הצרפתי הנרי קרטייה-ברסון (Henri Cartier-Bresson), שתיעד את המאה ה-20 ברחובות העולם, טען שצבע מסיח את הדעת מהרגע המכריע. אנסל אדמס (Ansel Adams), שצילם את נופי מערב אמריקה, פיתח מערכת אזורים (Zone System) שהפכה את גווני האפור ל-11 רמות דיוק.
צילום השחור לבן מאפשר להתמקד בקווים, בטקסטורות, בניגודיות ובאור עצמו, מבלי שהצבע יגנוב את ההצגה. כשהמגזין לייף (Life) פרסם בשחור לבן את תמונות הרעב בביאפרה, שנת 1968, ההשפעה היתה חזקה הרבה יותר מאשר צילומים בצבע. הסתבר ששחור לבן מעניק לתמונה ממד נצחי ומוציא אותה מהרגע המסוים בזמן.
היום, כשכל טלפון מצלם בצבע מושלם, בחירה בשחור לבן היא הצהרת כוונות. צלמי רחוב כמו פן גולדין (Nan Goldin) משתמשים בו כדי להדגיש רגש על פני תיעוד. מותגי אופנה מעדיפים אותו לקמפיינים, כדי לייצר אלגנטיות קלאסית. מגזינים כמו ניו יורקר (The New Yorker) עדיין מפרסמים תמונות שחור לבן כסטנדרט עיצובי. מסתבר שגם במאה ה-21 הצילום בשחור לבן היא רחוק מהכרח טכנולוגי וממשיך להיות בחירה אמנותית.
בראשית עידן הצילום (Photography), בשנות ה-1820, לא היתה ברירה והצילומים היו בשחור ולבן. הטכנולוגיה הפוטוגרפית המוקדמת התבססה על תגובות כימיות של מלחי כסף לאור, מלחים שהיו רגישים רק לעוצמת האור ולא לאורכי הגל השונים שלו, מה שאפשר תצלומים בשחור לבן ועדיין לא בצבע.
מהתצלום הראשון בהיסטוריה שצילם ניספור ניפס (Nicéphore Niépce) ב-1826 ודרש 8 שעות של חשיפה לאור השמש, דרך ממשיכיו הראשונים, לואי דאגר (Louis Daguerre) וויליאם הנרי פוקס טלבוט (William Henry Fox Talbot) - כולם צילמו אז רק תמונות בגווני אפור, במה שאנו מכנים "שחור לבן".
הצילום הצבעוני יומצא בשנת 1861 על ידי הפיזיקאי הסקוטי ג'יימס קלארק מקסוול (James Clerk Maxwell), שצילם סרט צבעוני בעזרת שלושה מסננים - אדום, ירוק וכחול. התהליך היה מסורבל ויקר להפליא ולא אומץ על ידי התעשייה.
היה זה רק בשנת 1935, עם הצגת סרט הקודאכרום (Kodachrome) של חברת קודאק (Kodak), כשהפך הצילום הצבעוני לנגיש לצלמים רגילים. ועדיין, עד שנות ה-60 וה-70 המשיכו מרבית העיתונים והמגזינים לצאת בשחור לבן. הדפסה בצבע היתה יקרה פי 3 עד 5 מהדפסה רגילה, במעבדות הפיתוח נדרש ציוד מיוחד לפיתוח התצלומים והסרטים הצבעוניים עצמם היו רגישים מדי לחום.
אך מעבר לכלכלה התפתחה בצילום שפה אסתטית עצמאית. הצלם הצרפתי הנרי קרטייה-ברסון (Henri Cartier-Bresson), שתיעד את המאה ה-20 ברחובות העולם, טען שצבע מסיח את הדעת מהרגע המכריע. אנסל אדמס (Ansel Adams), שצילם את נופי מערב אמריקה, פיתח מערכת אזורים (Zone System) שהפכה את גווני האפור ל-11 רמות דיוק.
צילום השחור לבן מאפשר להתמקד בקווים, בטקסטורות, בניגודיות ובאור עצמו, מבלי שהצבע יגנוב את ההצגה. כשהמגזין לייף (Life) פרסם בשחור לבן את תמונות הרעב בביאפרה, שנת 1968, ההשפעה היתה חזקה הרבה יותר מאשר צילומים בצבע. הסתבר ששחור לבן מעניק לתמונה ממד נצחי ומוציא אותה מהרגע המסוים בזמן.
היום, כשכל טלפון מצלם בצבע מושלם, בחירה בשחור לבן היא הצהרת כוונות. צלמי רחוב כמו פן גולדין (Nan Goldin) משתמשים בו כדי להדגיש רגש על פני תיעוד. מותגי אופנה מעדיפים אותו לקמפיינים, כדי לייצר אלגנטיות קלאסית. מגזינים כמו ניו יורקר (The New Yorker) עדיין מפרסמים תמונות שחור לבן כסטנדרט עיצובי. מסתבר שגם במאה ה-21 הצילום בשחור לבן היא רחוק מהכרח טכנולוגי וממשיך להיות בחירה אמנותית.
