מי היה המתאגרף הגדול בכל הזמנים?
רבים באמריקה מאמינים שמוחמד עלי נחשב לגדול מכולם, אבל ג'ו לואיס בעיניהם הוא גדול המתאגרפים.
ואכן ג'ו לואיס (Joe Louis), שנודע בשם ג'ו לואיס (Joe Louis), נחשב לאחד ממתאגרפי המשקל הכבד הגדולים בכל הזמנים. נולד ב-13 במאי 1914 בלקסינגטון שבאלבמה למשפחת איכרים עניה, עבר עם המשפחה לדטרויט במישיגן כילד במסגרת ההגירה הגדולה של האפרו-אמריקאים צפונה.
לואיס החל להתאגרף בגיל 17 והפך במהירות לכוכב עולה. ב-22 ביוני 1937, בגיל 23, הביס את ג'יימס ברדוק (James Braddock) וזכה באליפות העולם במשקל הכבד. החזיק בתואר 11 שנים ו-8 חודשים, שיא עולמי שעומד עד היום.
הניצחון הסמלי על הנאציזם התרחש בקרב נגד מקס שמלינג (Max Schmeling). בפגישתם הראשונה ב-19 ביוני 1936, הפתיע שמלינג את עולם הספורט והפיל את לואיס בנוק-אאוט בסיבוב ה-12. התבוסה זעזעה את אמריקה, במיוחד את הקהילה האפרו-אמריקאית שראתה בלואיס סמל גאווה.
הנאצים ניצלו את הניצחון לתעמולה והציגו את שמלינג כדוגמה לעליונות הגזע הארי על האפרו-אמריקאים. הקרב החוזר ב-22 ביוני 1938 באצטדיון יאנקי הפך להרבה יותר מקרב ספורטיבי - התמודדות אידיאולוגית בין הדמוקרטיה האמריקאית לפשיזם הגרמני.
70,000 צופים מילאו את האצטדיון, מיליוני מאזינים נדבקו לרדיו ברחבי העולם. הקרב נמשך דקה ו-4 שניות בלבד. לואיס תקף בחריפות והפיל את שמלינג 3 פעמים עד שהשופט עצר את הקרב. הקהל התפוצץ בשמחה, בהארלם וברחבי אמריקה השחורה פרצו חגיגות רחוב שנמשכו עד השעות הקטנות.
הניצחון הפך את לואיס לגיבור לאומי אמריקאי. למעשה, זו הייתה אחת הפעמים הראשונות שספורטאי שחור הפך לסמל לאומי מאחד לכל האמריקאים. המכה הסמלית לנאציזם הייתה חזקה במיוחד והפכה את לואיס לכלי מורל חשוב במלחמה שהתקרבה.
במהלך השנים התגלה שבמהלך "ליל הבדולח" ב-1938 הוא הסתיר בחדרו שבמלון אקסצלזיור בברלין את האחים לוין, שני נערים יהודים שאותם הציל מהפורעים הנאצים. בהמשך הוא אף סייע להם להימלט מגרמניה הנאצית, לא התרברב במעשה ואף ביקש מהשניים שלא לפרסם את הצלתם בידיו.
שנים לאחר המלחמה, כשלואיס התמודד עם בעיות כלכליות, שמלינג עזר לו כלכלית. כשלואיס נפטר ב-1981, שמלינג היה מנושאי הכבוד של ארונו, סמל מרגש לידידות שהתפתחה מעבר לקרבות בזירה.
רבים באמריקה מאמינים שמוחמד עלי נחשב לגדול מכולם, אבל ג'ו לואיס בעיניהם הוא גדול המתאגרפים.
ואכן ג'ו לואיס (Joe Louis), שנודע בשם ג'ו לואיס (Joe Louis), נחשב לאחד ממתאגרפי המשקל הכבד הגדולים בכל הזמנים. נולד ב-13 במאי 1914 בלקסינגטון שבאלבמה למשפחת איכרים עניה, עבר עם המשפחה לדטרויט במישיגן כילד במסגרת ההגירה הגדולה של האפרו-אמריקאים צפונה.
לואיס החל להתאגרף בגיל 17 והפך במהירות לכוכב עולה. ב-22 ביוני 1937, בגיל 23, הביס את ג'יימס ברדוק (James Braddock) וזכה באליפות העולם במשקל הכבד. החזיק בתואר 11 שנים ו-8 חודשים, שיא עולמי שעומד עד היום.
הניצחון הסמלי על הנאציזם התרחש בקרב נגד מקס שמלינג (Max Schmeling). בפגישתם הראשונה ב-19 ביוני 1936, הפתיע שמלינג את עולם הספורט והפיל את לואיס בנוק-אאוט בסיבוב ה-12. התבוסה זעזעה את אמריקה, במיוחד את הקהילה האפרו-אמריקאית שראתה בלואיס סמל גאווה.
הנאצים ניצלו את הניצחון לתעמולה והציגו את שמלינג כדוגמה לעליונות הגזע הארי על האפרו-אמריקאים. הקרב החוזר ב-22 ביוני 1938 באצטדיון יאנקי הפך להרבה יותר מקרב ספורטיבי - התמודדות אידיאולוגית בין הדמוקרטיה האמריקאית לפשיזם הגרמני.
70,000 צופים מילאו את האצטדיון, מיליוני מאזינים נדבקו לרדיו ברחבי העולם. הקרב נמשך דקה ו-4 שניות בלבד. לואיס תקף בחריפות והפיל את שמלינג 3 פעמים עד שהשופט עצר את הקרב. הקהל התפוצץ בשמחה, בהארלם וברחבי אמריקה השחורה פרצו חגיגות רחוב שנמשכו עד השעות הקטנות.
הניצחון הפך את לואיס לגיבור לאומי אמריקאי. למעשה, זו הייתה אחת הפעמים הראשונות שספורטאי שחור הפך לסמל לאומי מאחד לכל האמריקאים. המכה הסמלית לנאציזם הייתה חזקה במיוחד והפכה את לואיס לכלי מורל חשוב במלחמה שהתקרבה.
רגע על שמלינג
ואגב, צריך לפרגן גם למקס שמלינג, מי שנחשב עד היום לאחד המתאגרפים הגדולים בהיסטוריה. האיש המפורסם והאהוד כל כך בגרמניה לא תמך בנאציזם, פעל נגד עמדות היטלר וחבורתו, סירב להיפטר ממאמנו היהודי ג'ו ג'ייקובס ולמרות הציפיות ממנו כדמות ציבורית והלחצים מלמעלה הוא סירב להירשם כחבר המפלגה הנאצית.
במהלך השנים התגלה שבמהלך "ליל הבדולח" ב-1938 הוא הסתיר בחדרו שבמלון אקסצלזיור בברלין את האחים לוין, שני נערים יהודים שאותם הציל מהפורעים הנאצים. בהמשך הוא אף סייע להם להימלט מגרמניה הנאצית, לא התרברב במעשה ואף ביקש מהשניים שלא לפרסם את הצלתם בידיו.
שנים לאחר המלחמה, כשלואיס התמודד עם בעיות כלכליות, שמלינג עזר לו כלכלית. כשלואיס נפטר ב-1981, שמלינג היה מנושאי הכבוד של ארונו, סמל מרגש לידידות שהתפתחה מעבר לקרבות בזירה.
