מהם סוגי תיבות הנגינה הקיימים?
תיבת הנגינה (Music Box) היא מכשיר שמשמיע מוסיקה מרגיעה ונעימה. בתרבות האירופית היא מתחברת להרדמת תינוקות ופעוטות ולשעשוע לילדים קטנים.
לא מעט לחנים מפורסמים הונצחו בתיבות נגינה שידעו להפיק אותם בלבד.
תיבת הנגינה הקאלסית נראית כקופסה שניתן להניח על השולחן, על המדף או הכוננית. לרוב תהיה הקופסה של תיבת הנגינה מעוצבת, מסוגננת ומקושטת.
בתוך תיבת הנגינה ישנו מעין תוף עגול, שמסתובב באמצעות קפיץ שניתן למתוח. בקפיץ המתוח משולב מעצור, שננעל כל אימת שמכסה תיבת הנגינה סגור. עם פתיחת המכסה של תיבת הנגינה, משתחרר הקפיץ והתוף מתחיל להסתובב ולנגן.
תיבות הנגינה הראשונות נוצרו במאה ה-18, על ידי שענים בעיקר. אז הן היו משולבות בדרך כלל עם בובות מכניות, כמו רקדנית זעירה שהסתובבה מעל התיבה, בזמן הנגינה.
כשהפכו תיבות הנגינה לטרנד, נפתח בשנת 1815 בשווייץ המפעל הראשון לייצור תיבות נגינה. ההתלהבות והביקוש היו גדולים ואחריו נפתחו מפעלים דומים במדינות נוספות.
יש גם תיבות נגינה אוניברסליות, בהן ניתן להחליף בין תופים שונים ובכך לנגן נעימות ומנגינות שונות. כל תוף בתיבת נגינה כזו, יכול לנגן מנגינה אחרת.
למעשה, תיבת הנגינה הייתה הבסיס לאותן מכונות מפורסמות להשמעת תקליטים, שנקראו פעם ג'וקבוקס (Jukebox). זה קרה בשווייץ של תחילת המאה ה-20, כשפותחו תיבות נגינה שבחירת התוף לנגינה הייתה אפשרית רק לאחר הזנה של מטבע כסף.
עם השנים נוצרו גם תיבות נגינה ללא תוף, תיבות נגינה גדולות שניתן לשאת באמצעות רצועות על הכתפיים ולסובב את התוף שלהן באמצעות מנואלה, ידית המחוברת לבוכנת-יד.
במהלך המאה ה-19 פותחה על פי העיקרון של תיבת הנגינה גם הפיאנולה, פסנתר ללא פסנתרן. התוף הסתובב בהם בתוך פסנתר ומערכת זיזי מתכת שחוברה למערכת מקשים מכנית, שהקישו ישירות על מיתריו של הפסנתר.
בשלהי אותה מאה פותח גם ה"אורקסטריון", בו דחסו כמה כלי נגינה ממוכנים למיני תזמורת של ממש.
תיבת הנגינה (Music Box) היא מכשיר שמשמיע מוסיקה מרגיעה ונעימה. בתרבות האירופית היא מתחברת להרדמת תינוקות ופעוטות ולשעשוע לילדים קטנים.
לא מעט לחנים מפורסמים הונצחו בתיבות נגינה שידעו להפיק אותם בלבד.
תיבת הנגינה הקאלסית נראית כקופסה שניתן להניח על השולחן, על המדף או הכוננית. לרוב תהיה הקופסה של תיבת הנגינה מעוצבת, מסוגננת ומקושטת.
בתוך תיבת הנגינה ישנו מעין תוף עגול, שמסתובב באמצעות קפיץ שניתן למתוח. בקפיץ המתוח משולב מעצור, שננעל כל אימת שמכסה תיבת הנגינה סגור. עם פתיחת המכסה של תיבת הנגינה, משתחרר הקפיץ והתוף מתחיל להסתובב ולנגן.
תיבות הנגינה הראשונות נוצרו במאה ה-18, על ידי שענים בעיקר. אז הן היו משולבות בדרך כלל עם בובות מכניות, כמו רקדנית זעירה שהסתובבה מעל התיבה, בזמן הנגינה.
כשהפכו תיבות הנגינה לטרנד, נפתח בשנת 1815 בשווייץ המפעל הראשון לייצור תיבות נגינה. ההתלהבות והביקוש היו גדולים ואחריו נפתחו מפעלים דומים במדינות נוספות.
יש גם תיבות נגינה אוניברסליות, בהן ניתן להחליף בין תופים שונים ובכך לנגן נעימות ומנגינות שונות. כל תוף בתיבת נגינה כזו, יכול לנגן מנגינה אחרת.
למעשה, תיבת הנגינה הייתה הבסיס לאותן מכונות מפורסמות להשמעת תקליטים, שנקראו פעם ג'וקבוקס (Jukebox). זה קרה בשווייץ של תחילת המאה ה-20, כשפותחו תיבות נגינה שבחירת התוף לנגינה הייתה אפשרית רק לאחר הזנה של מטבע כסף.
עם השנים נוצרו גם תיבות נגינה ללא תוף, תיבות נגינה גדולות שניתן לשאת באמצעות רצועות על הכתפיים ולסובב את התוף שלהן באמצעות מנואלה, ידית המחוברת לבוכנת-יד.
במהלך המאה ה-19 פותחה על פי העיקרון של תיבת הנגינה גם הפיאנולה, פסנתר ללא פסנתרן. התוף הסתובב בהם בתוך פסנתר ומערכת זיזי מתכת שחוברה למערכת מקשים מכנית, שהקישו ישירות על מיתריו של הפסנתר.
בשלהי אותה מאה פותח גם ה"אורקסטריון", בו דחסו כמה כלי נגינה ממוכנים למיני תזמורת של ממש.
