» «
אתלטיקה
מהי אתלטיקה ומהם ענפיה?



היא מכונה "מלכת הספורט" וידועה גם בתור "אתלטיקה קלה", אתלטיקה (Athletics) היא מקבץ של אירועי ספורט, ביניהם ריצה, קפיצה, זריקה והליכה. מדחבר בסוגי ספורט פופולריים, הדורשים שילוב של כוח, סיבולת, זריזות ומהירות.

מתחרויות מקומיות בבתי ספר ועד למשחקים האולימפיים, האתלטיקה היא ספורט אישי ותחרותי, שכספורט תחרותי הוא סופר תחרותי, עם מתחרים בכל הרמות.

הכינוי אתלטיקה קלה נועד להבדיל אותה מאתלטיקה כבדה, הכוללת את ענפי ההיאבקות, האגרוף והרמת משקולות.


#ענפים וסוגים
שני סוגים עיקריים של אירועים מרכיבים את האתלטיקה הקלה:

אירועי מסלול - מרוצים שמתקיימים על מסלול ריצה במרחקים שנעים בין 100 ל-10,000 מטר. הריצה היא בנפרד או כחלק ממרוץ שליחים.

אירועי שטח - תחרויות המתקיימות במגרש או באצטדיון. נכללים בהם אירועי קפיצות (לרוחק, משולשת), זריקה למרחק (כדור ברזל, דיסקוס או כידון) והליכה למרחקים ארוכים תוך שמירה על קצב הליכה מהיר.

יש גם שילוב בין סוגי הספורט הללו בצורה שנקראת "קרב רב".

ראו את ענפי האתלטיקה השונים בתגית "אתלטיקה".



#אתלטיקה לאדם הפשוט
גם למי שאינם ספורטאים תחרותיים ורק מעוניינים לשמור על כושר, מתאימה האתלטיקה. כי בנוסף להיותה ספורט תחרותי, אתלטיקה היא גם מהצורות הפופולריות של פעילות גופנית וכושר. ריצה, במיוחד, אבל גם הליכה הן דרכים מצוינות להישאר בריאים ולשפר את הכושר. אם מדובר בספורט המשולב בפעילות חברתית, כמו קבוצות הליכה או מועדוני ריצה, אז אתלטיקה וספורט בכלל, שווים זהב.


זוהי האתלטיקה:

https://youtu.be/8tboaYXAwog


כל מרכיבי או כמו שהם נקראים אירועי האתלטיקה:

https://youtu.be/97iKteyVj1A


והסבר ארוך יותר של עולם האתלטיקה:

https://youtu.be/lTlB1z4N5hI?long=yes
איגרוף
מתי נולד ספורט האיגרוף?



ספורט האיגרוף (Boxing) הוא ענף ספורט עתיק יומין. כבר בימי קדם נהגו אנשים להתמודד ביניהם על הניצחון בקרב אגרופים. הפיכתם לספורטאים מהשורה הייתה רק עניין של זמן.

העדות הראשונה לאיגרוף מופיעה בתחריט שׁוּמֵרי מהאלף ה-3 לפני הספירה. עדויות של ממש לקיומן של תחרויות איגרוף ספורטיבי נרשמו מהאלף ה-2 לפני הספירה. תולדות האיגרוף כספורט מתועד מתחילים באמצע האלף ה-1 ביוון העתיקה.

אבל היה זה באולימפיאדה ה-23, בשנת 668 לפני הספירה, כשהפך ספורט האיגרוף לחלק בלתי נפרד מהמשחקים האולימפיים של אותם ימים.

בתקופת ימי הביניים, עידן החושך והשקיעה של התרבות, היה האיגרוף ספורט של עניים ושל בני המעמד הנמוך. בתור שכזה, לא היה לו משקל ספורטיבי או תרבותי של ממש.

לאחר עידן ארוך של שקיעה, זכה האיגרוף במאה ה-18 לתחייה של ממש. מרכז העניינים הוא עתה באנגליה, בה מונהגות אליפויות איגרוף מסודרות, שגם זוכות לפופולאריות בקרב הציבור.

בשנת 1865-7 הוגדרו באנגליה חוקי האיגרוף המודרניים. הם קיבלו את השם "חוקי קווינסברי", על שם המרקיז האנגלי שנתן חסות לעניין. בין השאר הם קבעו את דקת ההפסקה בין הסיבובים בני 3 הדקות. כמו כן נקבע אז שהקרב בין המתמודדים יוכרע בכך שאחד מהם יצליח להכות את יריבו עד עילפון, או בשפה מקצועית "נוק-אאוט".

אז הוכרזו 12 עד 15 הסיבובים המקובלים בתחרויות איגרוף מקצועני והצורך בהכרעה בין המתאגרפים. הוגדרו גם קטגוריות משקל שהלכו והתחדדו במהלך השנים. הקטגוריות שונות בין האיגרוף החובבני ואיגרוף מקצועי. במשחקים האולימפיים למשל, שבהם התחרויות הן של איגרוף חובבני, הוגדרו 10 קטגוריות משקל, מ"זבוב קל" ועד "סופר כבד".

כך גם הוכרזה זירת האיגרוף, עם הפינות, הפינה הכחולה והפינה האדומה - כל אחת מיועדת למתאגרף מהשניים. עם השנים הובדל האיגרוף החובבני מהמקצועני. החובבים עוטים עליהם קסדה ולובשים גופיות, בעוד המתאגרפים המקצוענים מתחרים בפלג גוף עליון חשוף וללא קסדות.

האיגרוף זכה לכינוי "המדע המתוק", The Sweet science, שם שדייק את היותו ספורט אלים אך לא פעם יפה והוא במידה רבה גם אמנות.

בארצות הברית הפך האיגרוף לאחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר. היו בו אלופים מעוררי השראה. מג'ו לואיס, שהיה לאלוף העולם השחור בתקופת השפל הגדול באמריקה, דרך רוקי מרציאנו, דמפסי, שוגר ריי רובינסון הרוקד בזירה, ליסטון וכמובן מוחמד עלי, הפה הגדול והשחצני של הענף ומי שנחשב עד היום לגדול הספורטאים בכל הזמנים.

אפילו המפיונרים, שזיהמו את האיגרוף בשנות ה-50, קנו תחרויות והיטו את הקרבות למען ההימורים, אפילו הם לא הצליחו להשמיד את האהבה לאיגרוף באמריקה.


הנה תולדות האיגרוף:

https://youtu.be/uV-C054FUgc


מי הגדול ביותר מביניהם?

https://youtu.be/a39uP_hbrv8


מצגת וידאו של 10 מגדולי המתאגרפים:

https://youtu.be/8gFukEo4Lxg?long=yes


וסרט תיעודי על המתאגרפים הגדולים בהיסטוריה:

https://youtu.be/zIW8xcWqN-Y?long=yes
קפיצה לגובה
איך מנצחים בקפיצה לגובה?



קפיצה לגובה (High jump) הוא ענף ספורט באתלטיקה וחלק מענף הקפיצות האולימפי, הכולל גם מקצועות כמו קפיצה במוט, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת. בקפיצה לגובה נדרשים המתחרים בקפיצה לגובה לקפוץ מעל רף אופקי הממוקם בגובה נתון, מבלי להפילו. זהו ספורט חדש יחסית, שלא היה קיים אצל היוונים, באולימפיאדה של העת העתיקה.

התחרות הראשונה בקפיצה לגובה שתועדה באופן רשמי התקיימה בראשית המאה ה-19, בסקוטלנד. בסוף אותה מאה השתתפו כבר הקופצים לגובה באולימפיאדה הראשונה ביוון. הם קפצו מעל חבל מתוח בין שתי כלונסאות.

הקפיצה המקובלת אז הייתה בסגנון המספרת. השם נובע מתנועת הקפיצה שהזכירה תנועת מספריים - הקופצים נהגו לרוץ לעבר הרף במסלול אלכסוני, להעביר את הרגל הקרובה מעבר לרף ואז את הרגל השנייה.

בתחילת המאה ה-20 פיתח קופץ אמריקאי בשם הורין את סגנון גלילת הבטן. גם בסגנון הגלילה, היעיל יותר, רץ הקופץ לעבר הרף במסלול אלכסוני, אך נהג להתרומם בעזרת הרגל הקרובה לרף, עם פניו לעבר הרף, כשהרגל הרחוקה מהרף היא שמרימה את הגוף מעליו. גלילת הבטן הפך לסגנון מועדף על קופצים.

אך היה זה הקופץ האמריקאי דיק פוסברי שעשה את המהפכה האמיתית בענף הקפיצה לגובה. פוסברי הפך את היוצרות. בקפיצה שהוא המציא עברו הראש והכתפיים ראשונים מעל הרף ואז עבר הגב. למעשה, הקופץ "נשכב" על הרף ונוחת על גבו. קצת כמו קפיצת המספרת אבל במקום הישבן מובילים הראש והכתפיים.

פוסברי קפץ בסגנונו החדשני, שייקרא באופן נדיר על שמו "קפיצת פוסברי". הוא זכה במדליית הזהב באולימפיאדת מקסיקו (1968) והקפיצה שהציג הפכה לסנסציה. מהר מאד הפך הסגנון החדש לסגנון הקפיצה המקובל בתחרויות הקפיצה לגובה האולימפיות והבינלאומיות.

קפיצת הפוסברי הפכה לקפיצה של כל מי שהתחרו בקפיצות לגובה. אחד מהם הוא הקופץ לגובה הגדול בכל הזמנים - הקובני חווייר סוטומאיור. סוטומאיור, בחור גבוה מארץ עניה וקומוניסטית, הצליח לנצח את גדולי הקופצים, אנשים שהתאמנו בליווי המקצועי ועם התנאיים הטובים בעולם. שוב ושוב הוא הצליח לשפר את שיא העולם. לא פחות מ-3 פעמים ברציפות הוא קבע את שיא העולם בקפיצה לגובה. בהדרגה הוא הביא אותו לגבהים שאיש עוד לא זכה לקפוץ ושספק אם יישבר בשנים הקרובות. מ-2.43 מטרים, דרך 2.44, ולבסוף אל שיא העולם הנוכחי והמדהים של 2.45 מטרים!

חווייר סוטומאיור היה גם האדם הראשון שקפץ מעל גובה של 8 רגל. הוא כנראה הספורטאי הטוב ביותר שלא הכרתם. מעולם לא פרסם מוצר, לא קיבל קמפיין, לא הופיע בתכנית אירוח או באירוע של סלבריטאי ספורט. בהיותו בן לארץ קומוניסטית ושנואה על ארצות הברית, איש לא פינק אותו בתשומת-לב המגיעה לענק ספורט ברמתו.


הנה ההיסטוריה של הקפיצה לגובה (עברית):

https://youtu.be/xR8T4XCUDps


מצגת וידאו וסקירה על תולדות הקפיצה לגובה (עברית):

https://youtu.be/b-LK9sfd-yM


גדול הקופצים לגובה חוויאר סוטומאיור בשיאי הקפיצה שלו 2.45 מטרים:

https://youtu.be/7n6NhV4CaiU


ודיון על הטכניקה הטובה ביותר לקפיצה לגובה:

https://youtu.be/XBtBdNHBNSI
אמיל זטופק
מי כונה "הקטר הצ'כי"?



אחד הרצים הטובים בהיסטוריה, היה טוב תרתי-משמע (בכמה מובנים). קראו לו אמיל זטופק והוא כונה בפי כולם "הקטר הצ'כי", אך לא מפני שהיה אצן של ריצות ארוכות, אלא בגלל הרגלו לעוות את פניו במאמץ ולהתנשף בקול בשעת הריצה.

זטופק נהג להתאמן בריצה, לאחר שעות העבודה, כשהוא נועל נעליים גבוהות, כי לא היו לו נעלי ריצה. תודות לשיטות אימון של עניים, שהוא המציא לעצמו, הפך הבחור הצ'כי הצנוע לרץ מיומן מאד ויכולתו האישית הייתה גבוהה במיוחד. למעשה, הגבוהה ביותר בעולם.

הוא היה הרץ הראשון שירד מ-29 דקות ריצה למרחק של 10,000 מטר. באולימפיאדת הלסינקי ב-1956 הוא היה מלך מסלול הריצה. מעולם לא זכה ספורטאי אחד ב-3 מדליות זהב, גם ל-5000 מטר, ל-10000 מטר וגם בריצה הקשה מכולן - ריצת המרתון. אגב, במרתון הוא עוד יותר הדהים את הקהל, כי הריצה האולימפית הזו הייתה ריצת המרתון הראשונה בחייו.

אגב, אם זה לא מספיק מדהים אז כדאי שנדע שבכל שלושת הריצות הללו הוא קבע גם שיא אולימפי חדש ואת שלושתן הוא ניצח באותו שבוע!

זאטופק "הקטר הצ'כי" היה גם דמות מעוררת השראה בהתנהלותו האישית. כספורטאי הוא נהג לעודד את יריביו וליצור קשר עימם לאחר שניצח. ב"אביב של פראג" הוא תמך בכל ליבו במהפכה הצ'כית השקטה כנגד הקומוניזם הנוקשה והרודני. זה היה כשניסו הצ'כים לזכות בדמוקרטיה (ראו באאוריקה בתגית "האביב של פראג"), אך נבלמו בטנקים רוסיים - סובייטים. כשהמרד המפורסם הזה של צ'כיה נכשל, הוא נשלח לעבוד במכרה אורניום, כדי להשפילו ולהענישו. בנוסף נאסר על הספורטאי הלאומי של צ'כיה לעסוק מאז בספורט.

אמיל זטופק ייזכר לעד כספורטאי דגול וכדמוקרט אמיץ ומעורר השראה. הוא ורעייתו, דנה זטופקובה, שהייתה אלופה אולימפית, שיאנית עולם ואלופת אירופה בהטלת כידון, ניצחו את כל הקשיים שבפניהם עמדו. הסובייטים, לעומת זאת, נכשלו. האימפריה שלהם התמוטטה.


הנה סיפורו של "הקטר הצ'כי":

http://youtu.be/0GABNtWsucs


כך ניצח אמיל זאטופק בשלושת הריצות הכי קשות, שיא שאיש לא השיג עד אז ומאז:

https://youtu.be/6--kiYKx9kA


מנצח בריצה ל-5,000 מטר:

https://youtu.be/EmiPIstRZj4


וטכניקות האימון שלו:

https://youtu.be/shR8pIU7iLo

אתלטיקה

הדיפת כדור ברזל
איך הודפים כדור ברזל?



הדיפת כדור ברזל (Shot put) הוא ענף ספורט לגברים ולנשים כאחד, או מה שנקרא אירוע אתלטיקה. בו הודפים, כלומר זורקים כדור מתכת כבד המכונה shot למרחק האפשרי הגדול ביותר.

ענף זה, המחייב כוח מתפרץ, טכניקה ומהירות, הוא ספורט תחרותי במיוחד. השיאים העולמיים מוחזקים בידי רנדי בארנס האמריקאי (גברים), שהדף את הכדור ב-1990 למרחק של 23.12 מטרים ובידי נטליה ליסובסקאיה הסובייטית לנשים, שהשיגה את השיא העולמי ב-1987 למרחק של 22.63 מטר.


#תולדות הדיפת כדור ברזל
המקור של הספורט הזה כספורט תחרותי הוא ככל הנראה במשחקים האולימפיים של יוון העתיקה. הדיפת כדור הברזל נכללה במשחקים העתיקים באולימפיה, כחלק מהפנטתלון המקורי באולימפיאדה.

בתור כדור להדיפה, אגב, השתמשו ביוון הקדומה בכדור מתכת או אבן. התחרות עצמה התקיימה אצלם בעמידה.

מאז ובמהלך אלפי שנים, התפתח הספורט והתפשט לכל רחבי העולם. במדינות ואזורים שונים בעולם הופיעו בימי הביניים וגם אחר כך טכניקות וכללים שונים.

במאה ה-19, הפך הספורט הזה לאחד מענפי הספורט הפופולריים בבריטניה ונקבעו לו כללים אחידים בעולם. כבר במשחקים האולימפיים הראשונים בעידן המודרני, שהתקיימו באתונה בשנת 1896 נכללה זריקת כדור ברזל כחלק מאירועי האתלטיקה של המשחקים.


הנה ההיסטוריה של הדיפת כדור ברזל:

https://youtu.be/V76zAZ72GLU


למדו את הטכניקה להדיפת כדור ברזל:

https://youtu.be/khk9L3Pbp0g


והקושי בהדיפת כדור ברזל למרחקים גדולים:

https://youtu.be/TZANFlvsXv4?long=yes
הטלת כידון
איך מטילים כידון באולימפיאדה?



הטלת כידון (Javelin throw) הוא ענף ספורט באתלטיקה בו מטילים, זורקים האתלטים כידון, חפץ דמוי חנית, למרחק רב ככל האפשר.

הטלת כידון היא ענף ספורט פופולרי ברחבי העולם. מהספורטאים הוא דורש כוח, טכניקה ודיוק כדי להצטיין בו.

באורך של כ-2.6 מטר ומשקל בין 800 גרם לקילוגרם, הכידון הספורטיבי עשוי מתכת או סיבי פחמן.

נכון ל-2023 מחזיקים בשיא העולמי שני ספורטאים מצ'כיה, איש ואישה.

השיא העולמי לגברים בהטלת כידון הוא 98.48 מטר. הוא נקבע ב-1996, בידי הצ'כי יאן זלזני.

שיא העולם לנשים באותה שנה עומד על 72.28 מטר. קבעה אותו ב-2008 מטילת הכידון ברבורה ספוטקובה, גם היא מצ'כיה.


#ההיסטוריה של זריקת כידון
תחרות הטלת הכידון המתועדת הראשונה בהיסטוריה, נרשמה באירלנד של המאה ה-7. שם הושלך הכידון למרחק של מעט יותר מ-21 מטרים (21.3 מטרים, אם להיות מדויקים).

אבל לאירועי הספורט הללו יש עבר היסטורי ארוך הרבה יותר, שמגיע לתקופות קדומות בהן הכידון שימש כנשק ציד ומאוחר יותר כנשק צבאי.

היו אלה היוונים ואחריהם הרומאים הקדמונים, שהשתמשו בכידון כנשק ספורטיבי בתחרויות האתלטיקה שלהם.

בתקופה המודרנית, הטלת הכידון הפכה לספורט אולימפי רשמי במשחקים האולימפיים של 1908. מאז, ענף זה היה חלק מכל המשחקים האולימפיים, למעט באולימפיאדת הקיץ של 1928.

עם השנים הלכו חוקי התחום והתפתחו וגם הכידון הלך ושופר, תוך עדכון מתמיד של העיצוב והחומרים שבהם נעשה שימוש. דוגמה טובה היא הכידון שלראשונה שימש באולימפיאדת 1984, כידון מעוצב מחדש כך שישפר את הדיוק ויצמצם את המרחק שלו.


כך מטילים כידון:

https://youtu.be/5Ro_65dDQHI


הדיפת כידון בשיאים של 90 מטר בליגת היהלומים:

https://youtu.be/e2e_VbAjx5g


ובואו ללמוד הטלה של כידון ב-5 צעדים:

https://youtu.be/Xc9AmWIt9hw
ריצת כושר
איך ריצת כושר תורמת לבריאות?



ריצת כושר, או ג'וגינג (Jogging), היא דרך נהדרת לעשות פעילות גופנית אירובית בספורט זמין ואפשרי בכל מקום. לרוץ הרי אפשר בלי מגבלה של ציוד מיוחד, שעות פתיחה של חדר כושר או יכולות מיוחדות.

אנשים שמתחילים לרוץ ממשיכים לעשות זאת באופן סדיר, בעיקר כי הם התרגלו לצפות לאנדורפינים ולהשתוקק לנוירוכימיקלים שהפעילות הזו משחררת בגוף.

גם פסיכולוגית יש תמורה לריצה. כ-70% מהרצים או העושים פעילות גופנית מעידים שהפעילות הגופנית מייצרת אצלם תחושה של ניצחון משיפור ההישגים שלהם ותחושת "הישג", שמייצרת הרגל.

כל אדם שלא סובל מבעיות רפואיות מיוחדות, כמו עודף משקל או גיל מבוגר מדי, בעיקר בשל סיכוני נפילה, יכול ואפילו מומלץ לו לבחור בריצה כפעילות גופנית מועדפת. אגב, החלופה האירובית המומלצת לריצה תהיה הליכה.

פיזית, מאמץ הריצה מפעיל הרבה יותר את שרירי הגוף השונים מאשר פעילויות אירוביות כמו שחייה, דיווש על אופניים או אימון מדרגות.

הדופק בריצה גבוה משמעותית מזה שבפעילויות אירוביות אחרות, מה שהופך את הריצה ליעילה מאוד לשיפור הכושר הגופני, שריפת קלוריות מוגברת והשגת מראה הגוף.

אצל אנשים בריאים ובעלי יחס משקל מאוזן, שריפת הקלוריות בריצה תשפר את סיבולת הלב-ריאה טוב יותר מפעילויות ספורט אחרות. בכך היא תורמת לשיפור בלחץ הדם, כולסטרול ומדדים בריאותיים נוספים. אפילו הנחירות יקטנו, במיוחד עם שמירה על משקל נכון שתתווסף לריצה.

כובד משקל לעומת זאת, אפילו קטן, לא הולך ביחד עם אימוני ריצה. הסיבה היא שנחיתת כפות הרגליים על הקרקע בריצה מפעילה על הרגליים עומס שהוא גבוה פי שלושה מפעילויות ספורט אחרות, פעילויות שבהן אין ניתוק של כף הרגל מהקרקע.


הנה ריצת הכושר:

https://youtu.be/bZmF-VBSMd8


ג'וגינג בניו יורק:

https://youtu.be/OV9P1Sh_KL8


ואלה שרצים למרחקים מטורפים (עברית):

https://youtu.be/PqKLVfgPxIo?long=yes
הישגים
איך הספורטאים משתפרים כל הזמן בשיאים?



לנו נדמה שהספורטאים של היום, במיוחד האתלטים, הם הרבה יותר טובים מבעבר. ההישגים הספורטיביים שלהם הרבה יותר טובים מאלו של הספורטאים מלפני 100 שנה בלבד.

מה קורה כאן? - האם בתוך מאה אחת המין האנושי משתנה בפיזיולוגיה שלו?

אז לא, כי האמת שמה שהשתנה במאה השנים האחרונות הם פרמטרים אחרים, שאף אחד מהם אינו הגוף האנושי. אחד מהם הוא, למשל, הטכנולוגיה שמסביב. מהמגרשים, המסלולים, נעלי ובגדי הספורט וכך הלאה - יש הרבה דברים שיוצרים את השיפור הניכר בשיאים.

כי בניגוד לטכנולוגיה, הספורטאים לא השתנו ב-100 השנים האחרונות, בטח לא בפיזיולוגיה שלהם. הם לוקחים אולי חומרים טובים יותר (ולאו דווקא סמים), ניזונים בתזונה בריאה וחכמה הרבה יותר, מתאמנים באופן מדעי - דברים שיוצרים את ההישגים המדהימים של ספורטאי ההווה, לעומת אלו של ספורטאי העבר. אבל גם החומרים שעליהם רצים, טכניקות קפיצה, כמו קפיצת פוסברי לגובה ועוד.


הרצאת טד על ההישגים ההולכים ומשתפרים באתלטיקה למשל (מתורגם):

https://youtu.be/8COaMKbNrX0


פרדריק לורז
מי הרץ שניצח מרתון בנסיעה?



יתכן שפרד לורז (fred Lorz) האמריקאי עשה באולימפיאדה של 1904 בסנט לואיס את מה שרצים רבים מפנטזים עליו - הוא נח ועדיין ניצח את הריצה הגדולה..

המרתון התקיים במזג אוויר שרבי וחום קשה. המסלול כלל גבעות רבות והיה כולו עשוי אדמה ועפר. הרצים התקשו מאד לרוץ ורובם קרסו בדרך. במהלך המרתון האולימפי גם לורז התייבש ומאמנו אסף אותו ברכבו. יתכן שהוא היה מודה בכישלון וחוזר הביתה מובס, אבל רכבו של המאמן שבק חיים מעט לפני קו הגמר והרץ המהולל נאלץ ללכת ברגל.

כך, אחרי שתפס טרמפ של 11 מייל, הבין "הרץ הרכוב" שיש לו הזדמנות פז. לורז המאושש, שההזדמנות קרצה לו, השלים את הריצה בחלק האחרון שלה ו"ניצח" את התחרות. בטקס מרגש הוא זכה למדליה והצטלם כאלוף האולימפי עם היפהפיה האמריקאית אליס רוזוולט, בתו של תיאודור רוזוולט, נשיא ארה"ב.

רק אחרי שקיבל את מדליית הזהב התלוננו הרצים המובסים וצופים שצפו במרתון שהוא מעולם לא חלף על פני האחרים והתרמית התגלתה. לורז נאלץ להחזיר את המדליה והוא הושעה לכל חייו, מה שלא הפריע לשלטונות הספורט לבטל את ההשעייה זמן קצר אחרי כן, משהתנצל והסביר שזו הייתה בדיחה.

שנה לאחר מכן, אגב, הוא ניצח במרתון של בוסטון.

מה שכן, היו בתחרות הזו מקרים נוספים שהדהימו את הקהל. זה שהגיע שני היה רץ בשם היקס, אמריקאי ממוצא בריטי שהתמוטט במהלך התחרות וקיבל סם בשם סטריכנין וברנדי. כשהוא מסומם ומבושם במשקה האלכוהולי המשיך הרץ לרוץ, עד שהתמוטט שוב, רגע לפני הסוף, ונאלץ לחצות את קו הסיום כשהוא נתמך באנשים..

מכיוון שהיה מותר אז לצרוך סמים בתחרויות ספורט, הוכרז היקס כמנצח בתחרות והובל לבית החולים.


הנה סיפור התרמית של פרד לורז ושאר סיפורי המרתון החם של סיינט לואיס 1904:

http://youtu.be/5fIqTXOqxcc
מהי הקפיצה לרוחק ואיך התפתח ענף זה?



קפיצה לרוחק (Long Jump) היא שמו של ענף ספורט, אירוע אתלטי בו רצים הספורטאים על גבי מסלול וקופצים לארגז חול, באמצעות התנופה שצברו, אל המרחק הכי גדול שהם יכולים.

מבחינה ויזואלית, הענף הזה הוא מהאירועים המרשימים באתלטיקה. הוא דורש מהספורטאי כוח, מהירות, טכניקה ומיקוד מנטלי.


#תולדות הקפיצה לרוחק
לידת הספורט הזה היא במשחקים האולימפיים שביוון העתיקה, בה כינויי היה "החלמה". הקפיצה לרוחק הייתה חלק מהפנטאתלון העתיק, ביחד עם עוד ענפי או אירועי אתלטיקה כמו דיסקוס, כידון, ריצה והיאבקות.

באותה תקופה השתמשו הספורטאים באבנים או משקולות כדי לקפוץ ממצב של עמידה.

זה היה בסוף המאה ה-19, כשהוצגה הקפיצה לרוחק בגרסתה המודרנית. זה היה באנגליה ב-1840, כשהתקיימה של התחרות הראשונה של הקפיצה לרוחק. חצי מאה אחר כך, במשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים באתונה 1896, כשנכללה תחרות הקפיצה למרחק.

עם השנים התפתחו טכניקות הקפיצה לרוחק, תוך שינוי מתמיד של סגנונות ההמראה וטכניקות הנחיתה של ספורטאים שונים.

מספר פעמים נשבר שיא העולם בקפיצה לרוחק. נכון ל-2023 שיא הגברים בקפיצה לרוחק עומד על 8.95 מטר. קבע אותו בשנת 1991 מייק פאוול מארצות הברית.

גלינה צ'יסטיאקובה מברית המועצות היא מחזיקת השיא העולמי לנשים, לאחר שב-1988 היא קפצה למרחק של 7.52 מטר.


הנה יסודות הקפיצה לרוחק:

https://youtu.be/a4IsrJO_LQQ


חוקי הקפיצה למרחק:

https://youtu.be/K_-mBWT47_E


טובי הקופצים למרחק ב-2020:

https://youtu.be/_JXl7Tw4MPU


וטכניקה לקפיצה לרוחק:

https://youtu.be/r55-fvNIKJU
מי הרץ שניצח מרתון יחף?



הרץ האתיופי אבבה ביקילה (Abebe Bikila) לא סבל מחסרון כיס, אבל לרוץ הוא התרגל כשהוא יחף. זו הפכה לאחת התמונות הזכורות של אולימפיאדת רומא 1960, כשהרץ קל-הרגליים הזה ניצח מרתון ללא נעליים.

עם טכנולוגיות הנעליים של היום כנראה שזה היה בלתי אפשרי לנצח בקלות כזו, אבל בשנת 1960 הרץ הנחוש הימם את העולם בניצחון ברור של הריצה הארוכה מכולן, ברגליים יחפות.

ביקילה לא רק זכה במדליית זהב בריצה הזו, אלא גם קבע בה שיא עולם. השיא ששבר בריצה ברגליים יחפות שהכניסה אותו להיסטוריה נשבר רק אחרי 3 שנים.

זה היה אז ממש סמלי. רץ מאתיופיה, מדינה ש-24 שנים לפני כן נכבשה על ידי הצבא האיטלקי בהנהגת המנהיג הפשיסטי מוסוליני, ניצח אז ברומא ובאופן מסוים כבש אותה.

לצער עולם הספורט, את חייו סיים ביקילה באופן טראגי, מסיבוכים של תאונת דרכים שבה נפגע.


הנה הסיפור של הניצחון היחף של אבבה ביקילה:

http://youtu.be/mLVIRT7-qUc


סרטון באיטלקית על הריצה של אבבה ברומא 1960:

http://youtu.be/NrtJxknbO24


וקדימון לסרט על רץ המרתון היחף:

https://youtu.be/kTRqs7oRyN0
מי זכה במרתון הראשון בחייו בזהב?



אמיל זטופק, "הקטר הצ'כי" בשבילכם, היה מלך המסלול האולימפי בהלסינקי 52. אבל הוא היה גם ברנש ספורטיבי ואמיץ ביותר. לאחר שזכה בשתי מדליות זהב במשחקים האולימפיים הללו, הוא החליט, באופן ספונטני, לנסות ולרוץ מרתון...

כל מי שרץ יודע שהמרתון היא הריצה הקשה ביותר שיש. רצים מנוסים ומאומנים מתקשים להשלים את הריצה הזו, ודאי כשמדובר במרתון האולימפי, שמכיל את הרצים המנוסים והטובים בעולם בריצה זו. אבל זטופק החליט וביצע. הוא החל את הריצה והיא נראתה לו מהירה מדי. הוא שאל את אלוף העולם שליד רץ, הבריטי ג'ים פיטרס, אם הריצה אינה מהירה מדי והאלוף ענה שהיא איטית מדי. אז זטופק האיץ ורץ את המרתון הראשון בחייו במהירות רבה, היישר לניצחון ולמדליית הזהב השלישית שלו במשחקי הלסינקי.

אם זה לא מספיק, אז אמיל זטופק גם קבע בריצה הזו שלו שיא אולימפי חדש, כשהוריד 6 דקות מהשיא העולמי בריצה זו. בכך הפך גם זטופק לספורטאי היחידי אי-פעם, שזכה במדליות זהב אולימפיות בכל שלושת הריצות למרחקים ארוכים.


הנה ריצת המרתון של אמיל זאטופק:

http://youtu.be/hHaT5beAdQI


ודיווח נוסף על ההישג הבלתי נתפס שלו:

http://youtu.be/i7b6H-2tvIk
מי הספורטאים שזכו במספר הגדול ביותר של מדליות זהב אולימפיות?
מי זכה בהכי הרבה מדליות זהב באולימפיאדות:


עם 18 מדליות זהב לזכותו, מייקל פלפס, השחיין האמריקאי הנודע, הוא לא רק הספורטאי האולימפי המעוטר בהיסטוריה, אלא גם מי שזכה במספר הרב ביותר של מדליות זהב אולימפיות.

אחריו ניצבים שלושה ספורטאים שזכו ב-9 מדליות זהב אולימפיות עד היום:

מרק ספיץ האמריקני - שחיין יהודי מצוין שהדהים את העולם ביכולתו הפיזית בבריכה - ממש מכונת שחיה מעולה! רק באולימפיאדת מינכן 1972 לבדה הוא זכה ב-7 מדליות זהב, עם 7 שיאי עולם, ב-7 משחים בלבד!

פבו נורמי הפיני - אתלט מופלא ובעל יכולות לא רגילות.

לריסה לטינינה הרוסיה - המתעמלת שגם זכתה במספר הגדול ביותר של מדליות אולימפיות בתולדות התחרויות.


הנה מארק ספיץ במשחים שבהם ניצח באולימפיאדת מינכן 1972:

http://youtu.be/tXUMXy16L9k
כיצד זורקים דיסקוס בספורט?



זריקת או הטלת דיסקוס (Discus throw) הוא אחד מענפי הספורט העתיקים ביותר. זהו אחד ממקצועות הזריקה שבענף האתלטיקה. בתחרות זריקת דיסקוס זורקים המתחרים דסקה עגולה הנקראת "דיסקוס" למרחק. המגרש המסומן מאפשר למדוד מי מהמתחרים זרקו למרחק הגדול ביותר והם הזוכים.

זורק הדיסקוס אוחז בו ביד מתוחה ומסתובב סביב עצמו, כדי לצבור תנופה ואז מטיל את הדיסקוס למרחק. הזריקה היא מתוך מעגל מונמך בקוטר של 2.5 מטרים, שאין לצאת ממנו. כדי להבטיח את ביטחון הקהל והסבבים את הזורק, מוקף המעגל עצמו גדר גבוהה. לאחר נחיתת הדיסקוס מודדים את המרחק שבין קצה המעגל הקדמי, למקום הנחיתה של הדיסקוס, המקום שבו פגע בקרקע.

עוד במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה נהגו לזרוק דיסקוס. אך אז היה מדובר בגברים בלבד, שכן נשים לא השתתפו באולימפיאדות העתיקות. כיום זורקים שני המינים ומתחרים בזריקת דיסקוס. משקל הדיסקוס של הגברים 2 קילוגרם, בעוד זה של הנשים שוקל קילוגרם בלבד.

לזריקת הדיסקוס מוקצבים בדרך כלל לכל מתחרה 3 עד 6 ניסיונות זריקה. הזוכה הוא מי שזרק את הדיסקוס למרחק הגדול ביותר בנסיון כלשהו. אם יש תיקו בין שני מתמודדים, משווים את זריקתם השנייה במרחקה וקובעים מי המנצח וכך הלאה.

יש הבדל בין משקל הדיסקוס בין תחרות הגברים לתחרות הנשים. הדיסקוס של הגברים שוקל 2 ק"ג בעוד של הנשים שוקל ק"ג אחד. הדיסקוס עצמו חלק, בעל שוליים ופנים עשויים מתכת.


כך זורקים דיסקוס:

https://youtu.be/3GjhBvcgO6w


מתוך סרט שנעשה על זורק הדיסקוס שניצח באולימפיאדה הראשונה:

https://youtu.be/mCTP1wSUqK0


וגמר אליפות העולם בברלין 2018 בהטלת דיסקוס:

https://youtu.be/DKiUs6Wek1A
מיהו רץ המרתון הפורטוגלי שנהג בהגינות מופלאה?



האצן הפורטוגזי איוון פרננדז (Iván Fernández) הוא ללא ספק אחד האנשים ההגונים בתולדות הספורט. על אף שעמד אל מול קו המטרה, חלקיק שנייה לפני הניצחון, הספורטאי הזה סייע למתחרהו להגיע לפניו בריצת מרתון תחרותית ולזכות במקום הראשון.

סיפורו של פרננדז מתחיל במרתון של ספרד. בקילומטרים האחרונים, ממש לקראת קו המטרה, יודע האצן מפורטוגל שהוא נמצא במקום השני. ברור היה לו שהפער בינו לבין המוביל הוא גדול מדי מכדי שיוכל לסגור את הפער. לפניו כמעט ומנצח האצן בעל מדליית הארד במרוץ ל-3,000 מטרים מכשולים מאולימפיאדת לונדון, האצן אבל מוטאי.

אבל רגע לפני שחצה את קו המטרה, זיהה פרננדז אנאיה שבאופן מוזר נעצר מוטאי, המוביל במרתון מוקדם מדי, ולא חצה את קו הסיום. הוא הבין שמוטאי חשב בטעות כי הוא כבר חצה אותו. כל שהיה על פרננדז לעשות היה להאיץ, לחצות את קו המטרה לפני הקנייתי ולגנוב לו את הניצחון מתחת לאף.

כאן התגלה הספורטאי הכמעט אלמוני כאדם דגול. איוון פרננדז אנאיה לא היסס לרגע אחד. במקום לנצל את טעותו של המוביל, לעקוף אותו ולנצח במירוץ, הוא סימן ליריבו בתנועות ידיים שטעה, כיוון אותו לקו הגמר ולניצחון וסיים אחריו - במקום השני.

האיש, שרגע לפני קו הסיום ויתר על הניצחון והתעקש לא לנצל טעות של יריב, התעקש להיות בן אדם. וספורטאי.

ואגב, לא כך חשב מאמנו של רודריגז. מרטין פיז, שבעברו היה אלוף ספרד, אמנם החמיא ושיבח את רודריגז, אך סדק ובאופן מסוים גם ערער על מעשהו של חניכו. הוא אמר שבמקומו היה מנצל את המצב ומנצח, כי המחווה שלו אולי הפכה אותו לאדם טוב יותר אך בזבוז ההזדמנות לא הפך אותו לספורטאי מוצלח יותר. ספורטאי בעיניו חייב תמיד לנצח.

כך, אחרי שסיפורו פוצץ את הרשת והפך ויראלי, פרננדז אנאיה זכה מכל עבר בשבחים. כך הפך אז רץ המרתון מפורטוגל לתופעת רשת של ממש. מאוחר יותר הוא הסביר בצניעות שלא הגיע לו לנצח. "עשיתי מה שהייתי צריך לעשות."


הנה סיפורה של ריצת המרתון שהסתיימה למופת:

https://youtu.be/Mq56e7GntUE


כך זה נראה בתחרות:

https://youtu.be/vFzyz3prWgw


ועוד דיווח מתפעל:

https://youtu.be/Q-23xtM3gnE
מי הרץ הקובני שעשה צחוק מהמרתון?



המרתון של אולימפיאדת סיינט לואיס בשנת 1904 התקיים בתנאים בלתי אפשריים. מזג האוויר היה שרבי במיוחד והחום היה קשה. המסלול כלל גבעות רבות והיה כולו עשוי אדמה ועפר. הרצים התקשו מאד לרוץ ורובם קרסו בדרך. במרתון הזה הודח המנצח לאחר שהתגלה כי רימה ועשה חלק מהדרך בנסיעה וזה שאחריו תודלק בסם ואלכוהול, שהיו אז מותרים..

אבל משתתף אחד היה כנראה סתם בעל כוחות לא אנושיים. קראו לו פליקס קרווהל והוא היה דוור קובני שקפץ לפני המרתון לביקור בניו אורלינס. לא ברור אם הוא תכנן להרוויח שם כסף או סתם לעשות חיים, אבל מה שידוע הוא שהוא עשה את הדרך מניו אורלינס לסיינט לואיס בריצה והגיע לשם כ-5 דקות לפני תחילת המרתון!

לא פחות מדהימה היא העובדה שבמהלך המרתון עצר הדוור הידידותי שוב ושוב, כדי לשוחח עם אנשים בקהל. הוא דיבר ודיבר והחליף רשמים ומומחים מעריכים שהוא בזבז לפחות שעה על שיחות במהלך המרתון. אולי מצחיק להזכיר שבמרתון הזה, שכה רבים התקשו להשלים, האיש שתה רק פעם אחת ועוד הגיע למקום הרביעי!

אם רק היה מדבר מעט פחות, יתכן שהיה מנצח את המרתון?


סיפורו של הדוור המרתוניסט והמרתון החם של סיינט לואיס 1904:

http://youtu.be/5fIqTXOqxcc
למה ההליכה ברגל טובה לבריאות?



פעילות גופנית וספורט הם דברים חשובים לבריאותנו. החוקרים הגיעו למסקנה ש-10,000 צעדים ביום הם מה שאנשים מבוגרים צריכים ללכת כדי לא לעלות במשקל, אבל ילדים אינם צריכים לשמור על המשקל אלא על הבריאות.

כשאנו הולכים ברגל, אנו מחזקים את גופנו ושומרים עליו חיוני ונמרץ. אנו גם שומרים על עצמנו מלהפוך לילדים כבדים שכל היום רובצים מול הטלוויזיה. העיקר זו הבריאות והליכה ברגל היא מאד בריאה.


על חשיבותה של ההליכה לגוף ולנפש (עברית):

http://youtu.be/KqweUdh4q4k


על ענף הספורט האולימפי הזה:

https://youtu.be/W1sxFgTUbWo


ותכנית חינוכית על הליכה כספורט (עברית):

https://youtu.be/fzo0cX2QOeo?long=yes


מיהו מחלק המים שהפך לאלוף מרתון?



ספירידון לואיס (Spyridon Louis) היה מרתוניסט יווני חד-פעמי, שניצח את המרתון הספורטיבי הראשון בעת החדשה. במונח 'חד פעמי' אנו מכוונים לכך שספיירוס, כמו שמכנים אותו היוונים, רץ רק באולימפיאדה הראשונה וחזר לאלמוניות מוחלטת.

מקצועו של לואיס היה של מחלק מים באתונה של אותם ימים. הוא רץ מהר והחליט לנסות את מזלו באולימפיאדה הראשונה שהתכנסה ב-1896 באתונה. המסלול של ריצת המרתון במשחקים האולימפיים הראשונים בעת החדשה התחיל מהעיירה מרתונס, או מרתון והסתיים באצטדיון השיש פנטינאיקו שבמרכז אתונה.

המטרה של המסלול הייתה לזכור את החייל היווני פידיפידס שרץ ב-490 לפני הספירה מרחק של כמעט 40 קילומטרים. זו הייתה ריצה ממרתון אל אתונה וכשהוא הגיע הוא הודיע בכיכר העיר אתונה: "שימחו כי ניצחנו!". מיד לאחר שאמר את הדברים מת פידיפידס במקום.

למרתון הראשון באולימפיאדה של העת החדשה התייצבו 17 רצים, מהם 13 יוונים. מסתבר שבשל הצהרת מלך יוון שזה המקצוע האולימפי החשוב ביותר, התאמנו המון ספורטאים יוונים שבועות רבים לפני המרתון והאולימפיאדה. כמעט כל הרצים, למעט הרץ ההונגרי גיולה קלנר, התמוטטו במהלך המסלול. הקהל היווני באיצטדיון השיש פנטינאיקו שבאתונה, כולל המלך ובני משפחתו, השתולל מהתלהבות ונעמד על רגליו כשמחלק המים האתונאי ספירידון לואיס, חצה את קו הסיום. עם זמן של 2:58.50 שעות, הוא נכנס לאצטדיון כמנצח. מלך יוון הכריז אז שהמנצח יוכל לבקש כל פרס שברצונו. לואיס הצנוע ביקש עגלת מים חדשה וחמור...

ניצחונו נתן את האות לחגיגות המוניות. לואיס הפך לגיבור לאומי. כשניסו להעניק לו עיסוי, לואיס נבהל מאד וביקש שיפסיקו לגעת בו. ב-1936 הוא יהיה אורח הכבוד של היטלר באולימפיאדת ברלין. עד היום נקרא אצטדיונה של פנאתנייאקוס על שמו. כעבור שבוע שב ספיירוס לשדה ולחיים פשוטים ללא ספורט. הוא מעולם לא שב לעיסוק פעיל בריצה - אתונה הייתה אירוע חד-פעמי אצלו. הוא בא, רץ וניצח...

עד היום נוהגים ביוון לומר "לעשות לואיס" כל אימת שהם רוצים לדבר על ריצה מהירה.


הנה סרטון בספרדית על ספירידון לואיס:

https://youtu.be/HLgP58MscfY


ספיירוס מככב באולימפיאדת 1896:

https://youtu.be/QQ49YkU7yNc


ותמונותיו בסרטון איטלקי ישן:

https://youtu.be/5Dxj-pAcWu8?t=4m37s
מי האצנית שהתרסקה במטוס וזכתה שוב בזהב?



אם יש ספורטאית שזכאית לתואר "סופר וומן" זו כנראה בטי רובינסון (Betty Robinson), המנצחת הראשונה בהיסטוריה של ריצת 100 מטר נשים, שעשתה זאת בגיל 16 בלבד.

היא גם הזוכה הצעירה ביותר אי-פעם בריצת 100 מטר.

בטי הקטנה התגלתה בתור ילדה כשרצה לרכבת שיצאה לדרכה והשיגה אותה. אחד המורים בבית הספר בו למדה, ראה אותה עושה זאת. הוא מיהר לארגן תחרות ריצה בבית הספר והיא... ניצחה.

כשראו המורים שהיא מהירה כמו שד, היא צורפה לתחרויות הבנים. גם שם היא לא הותירה לאיש סיכוי ודי מהר מצאה עצמה הנערה הצעירה רובינסון רצה במועדון האתלטיקה לנשים של אילנוי.

אחת הרצות שם הייתה הלן פילקי, שיאנית ארצות הברית בריצה ל-100 מטר... כבר בריצה השנייה שם, בטי רובינסון ניצחה אותה. אגב, בתחרות הראשונה היא הגיעה שנייה אחרי פילקי, כי לא היו לה נעלי ריצה...

משם היא המשיכה לטוס. כבר בתחרות הרשמית השנייה בחייה היא השוותה את השיא העולמי. בתחרות השלישית שלה היא התקבלה לאולימפיאדת 1928.

כך יוצאת הנערה בת ה-16, שמעולם לא ישנה מחוץ לבית, להתחרות בריצה באמסטרדם.

אגב, לסיפור המטורף הזה נוסיף שזו הייתה הפעם הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים שנשים הורשו להשתתף בתחרויות האתלטיקה.

וכך היא מצאה עצמה מתחרה בריצת ה-100 מטר האולימפית הראשונה בהיסטוריה. זה היה המירוץ הרביעי בחייה של האצנית הזו, נערה צעירה מאד, יפה להפליא וצנועה במיוחד.

ומי לדעתכם זכתה במדליית הזהב האולימפית? - אם לפני הריצה היא עוד התבלבלה והגיעה עם שתי נעלי ריצה ימניות, כשהגיעה הנעל ממש ברגע האחרון, היא התחרתה, ניצחה וקבעה שיא עולמי חדש.

ההתקדמות המטאורית של הילדה המהירה מכולן הייתה בלתי נתפסת - בריצה האולימפית הראשונה ל-100 מטרים, היא ניצחה רצות מנוסות וותיקות, שיאניות עולם ופייבוריטיות.

תוך כדי כך היא גם קבעה שיא עולם בלתי נתפס וניצחה בספורט שחצי שנה לפני כן אפילו לא הכירה.

אבל באולימפיאדה של 1932 היא לא השתתפה. רובינסון נפגעה בהתרסקות מטוס איומה. האיש שפינה אותה חיפש בהתחלה קברן, כי הוא היה בטוח שהיא מתה.

העיתונים תיארו אותה כמי שמנסה לברוח ממלאך המוות. היא הייתה בתרדמת של חודשים, רגלה התקצרה והושתל ברגלה בורג מתכת.

זה לא היה מצב גופני שיאפשר לה אפילו לחלום על ריצה, אבל בתהליך מדהים ובלתי נתפס החלה בטי הנחושה בתהליך התאוששות מעורר השראה. כעבור 8 שנים מאז פרצה כנערה לעולם הספורט האולימפי היא הצליחה להשתחל שוב לנבחרת הלאומית האמריקאית, לאולימפיאדה של 1936.

"האלופה חזרה מהמתים"- כתבו עליה אז. במה שנראה כלא פחות מנס, היא הצליחה לתרום את חלקה לנבחרת האמריקאית שניצחה במרוץ השליחים. אל מול עיניו הנעלבות של היטלר, ניצחו ארצות הברית ובטי רובינסון בתוכה, את כל הנבחרות, כולל הנבחרת הגרמנית שהייתה הפייבוריטית הברורה בריצה זו ושיאנית עולם.

בטי רובינסון, בניגוד לכל היגיון אבל בהתאם לכל שלבי הקריירה הבלתי נתפסת שלה, זכתה במדליית זהב נוספת. יהיו לה עוד שיאי עולם, אבל רגעי הקסם שהותירה לאמריקה ולנשים שאחריה הם ההוכחה לכך שאישה נחושה יכולה בקלות להיות הספורטאי, וזו לא שגיאת כתיב, הטוב מכולם!


הנה סיפורה של בטי רובינסון:

https://youtu.be/LKeFpsQ7A5A


הניצחון והזכייה בזהב באולימפיאדה של 1928:

https://youtu.be/gCwb_IEMCRg


מצגת וידאו של הישגיה:

https://youtu.be/U_i-HLi6H2Y


והשיאים המדהימים של בטי רובינסון:

https://youtu.be/DBj6PdOeo3k
מיהם היפנים בחיתולים שנאבקים זה בזה בסומו?



סוּמוֹ (Sumo) הוא ספורט שבו מנהלים שני מתאבקים גדולי גוף קרב מגע בתוך זירה עגולה. מטרתם להצמיד איבר אחר לרצפה, שאינו הרגליים, או להוציא את היריב מהזירה. לשם כך משתמשים המתאבקים בַּזרוֹעוֹתיהם בכדי לנסות ולדחוף את היריב אֶל מִחוּץ לְזירה הקטנה, שבה מתקיימות התחרויות שלהם.

להיאבקות הסומו לבושים המתאבקים בלבוש האבקות סומו מסורתי, שקצת מזכיר חיתולים של תינוקות. ואגב, כשהם מופיעים בציבור ולא בתחרות סומו, לובשים מתאבקי הסומו המקצועיים את הקימונו היפני, הבגד היפני המסורתי שהם מחויבים ללבוש באירועים רשמיים ושכיום לובשים בעיקר מבוגרים מאוד ביפן ונשים.

אבל נשוב להיאבקות הסומו ולשורשיה.

מקור הסומו יפאני והוא נקשר בתרבות היפנית לטקסים רוחניים רבים. מסורת הסומו היא רבת שנים. סביב התחרויות הבידוריות שנערכות כיום ביפן ובעולם נערכים טקסים רבים שמקורם בדת השינטו מהתקופה שבה היה הסומו חלק ממנה.

גם בנים שלומדים היאבקות סומו וגם מתאבקי הסומו המקצועיים זוכים לתזונה מיוחדת ועתירת אוכל. הכל כדי לטפח את גופם עצום המידות.

חשוב לומר שבאופן מסוים הם משלמים מחיר בריאותי כבד, על ההשמנה הגדולה, הדרושה לאורח החיים שמנהל מתאבק סומו מקצועי.

במקור היפאני לא היתה חלוקה לקבוצות משקל ומתמודדים מצאו עצמם נאבקים ביריבים הכפולים מהם במשקלם, אך בהפיכת הסומו לספורט נפוץ ואולי אף אולימפי, חולקו התחרויות ל-4 קבוצות משקל: עד 85 ק"ג, עד 115 ק"ג, מעל 115 ק"ג, ומשקל חופשי.


הנה הסומו היפני:

http://youtu.be/UxhKb-zZoWE


אליפות העולם בסומו, לגברים ולנשים:

http://youtu.be/76gdqjraMoE


זה מה שקורה כשאנשים רגילים מתאבקים עם מקצוען:

https://youtu.be/VugtWhufJhI


קרב סומו שלם ודי קצר:

http://youtu.be/DXhVbxfmrYM


יום בחיים של מתאבקי הסומו (עברית):

https://youtu.be/OGC7AqTBoQg?long=yes


ותכנית חינוכית על סומו (עברית):

https://youtu.be/qyoIhB6u1_s?long=yes
מי הפסידה במרתון אבל ניצחה?



את סיום המרתון של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 איש לא ישכח. אמנם האלופה ג'ואן בנואיט ניצחה בו וזכתה במדליה ביושר, אבל הניצחון האמתי והמדהים היה של המפסידה במירוץ דווקא, זו שהגיעה במקום ה-37..

קוראים לה גבריאלה אנדרסון שייס. במהלך המירוץ היא דלגה בטעות על אחת מתחנות הריענון, קיבלה מכת שמש, התייבשה והתמוטטה. איכשהו היא הצליחה להגיע אל האצטדיון בקושי, כ-20 דקות אחרי המנצחת. מותשת ומתייבשת, סובלת מאפיסת כוחות, מתנודדת, כמעט קורסת, אך על הרגליים, היא התקדמה לאיטה והמשיכה אל קו הסיום בקושי. איש לא האמין שהיא תצליח להשלים את המירוץ. החובשים רצו בכיוונה כדי לעזור לה, אבל היא הדפה אותם בכדי שלא להיפסל.. צעד אחרי צעד, היא המשיכה לצעוד, מתנודדת ושבורה..

האיצטדיון הוכה בהלם. איש לא זכר רץ שהתמוטט כך במרתון והצליח בכל זאת להגיע אל קו הגמר. הקהל כולו נעמד על רגליו בהתרגשות. מאז ימי יוון העתיקה והרץ המפורסם מקרב מרתון, אין סמל יותר גדול לרוח הספורט והאולימפיאדה, מאשר רץ שמתעקש להשלים את הריצה, כנגד כל הסיכויים. זה היה הרגע האולימפי המרשים ביותר שידעו המשחקים, שלא קשור בניצחון.

שייס הצליחה להגיע עד קו הסיום בקושי, אבל על הרגליים. במרתון היא הפסידה, אבל בדברי הימים של הספורט היא הפכה לאגדה!

ועדיין ילדים, אל תעשו זאת בעצמכם. אם התייבשתם עליכם לעצור ולפנות לעזרה רפואית ולא להמשיך ולהסתכן במוות.


הנה סיום ריצתה האגדית של גבריאלה אנדרסון שייס:

https://youtu.be/GM5wTcItbuY


ומנטורים למוטיבציה משתמשים בסיפור שלה עד היום:

https://youtu.be/8kdaRQtrPjo
מה המציא דיק פוסברי?
מי הייתה פלו-ג'ו?
מהו הקרב הארוך בתולדות האולימפיאדה?
איך השמיים התפעלו מקפיצת המאה של בוב בימון?
למה נאסר על זטופק לעסוק בספורט?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.