שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי אתלטיקה ומהם ענפיה?
היא מכונה "מלכת הספורט" וידועה גם בתור "אתלטיקה קלה", אתלטיקה (Athletics) היא מקבץ של אירועי ספורט, ביניהם ריצה, קפיצה, זריקה והליכה. מדובר בסוגי ספורט פופולריים, הדורשים שילוב של כוח, סיבולת, זריזות ומהירות.
מתחרויות מקומיות בבתי ספר ועד למשחקים האולימפיים, האתלטיקה היא ספורט אישי ותחרותי, שכספורט תחרותי הוא סופר תחרותי, עם מתחרים בכל הרמות.
הכינוי אתלטיקה קלה נועד להבדיל אותה מאתלטיקה כבדה, הכוללת את ענפי ההיאבקות, האגרוף והרמת משקולות.
#ענפים וסוגים
שני סוגים עיקריים של אירועים מרכיבים את האתלטיקה הקלה:
אירועי מסלול - מרוצים שמתקיימים על מסלול ריצה במרחקים שנעים בין 100 ל-10,000 מטר. הריצה היא בנפרד או כחלק ממרוץ שליחים.
אירועי שטח - תחרויות המתקיימות במגרש או באצטדיון. נכללים בהם אירועי קפיצות (לרוחק, משולשת), זריקה למרחק (כדור ברזל, דיסקוס או כידון) והליכה למרחקים ארוכים תוך שמירה על קצב הליכה מהיר.
יש גם שילוב בין סוגי הספורט הללו בצורה שנקראת "קרב רב".
ראו את ענפי האתלטיקה השונים בתגית "אתלטיקה".
#אתלטיקה לאדם הפשוט
גם למי שאינם ספורטאים תחרותיים ורק מעוניינים לשמור על כושר, מתאימה האתלטיקה. כי בנוסף להיותה ספורט תחרותי, אתלטיקה היא גם מהצורות הפופולריות של פעילות גופנית וכושר. ריצה, במיוחד, אבל גם הליכה הן דרכים מצוינות להישאר בריאים ולשפר את הכושר. אם מדובר בספורט המשולב בפעילות חברתית, כמו קבוצות הליכה או מועדוני ריצה, אז אתלטיקה וספורט בכלל, שווים זהב.
זוהי האתלטיקה:
https://youtu.be/8tboaYXAwog
על ריצות הספרינט - הריצות הקצרות (עברית):
https://youtu.be/vo3GnJhzfDg
כל מרכיבי האתלטיקה, או כמו שהם נקראים אירועי האתלטיקה:
https://youtu.be/97iKteyVj1A
והסבר ארוך יותר של עולם האתלטיקה:
https://youtu.be/lTlB1z4N5hI?long=yes
ריצת המשוכות (עברית):
https://youtu.be/dDN2qHE28_c
איך מטילים כידון באולימפיאדה?
הטלת כידון (Javelin throw) הוא ענף ספורט באתלטיקה בו מטילים, זורקים האתלטים כידון, חפץ דמוי חנית, למרחק רב ככל האפשר.
הטלת כידון היא ענף ספורט פופולרי ברחבי העולם. מהספורטאים הוא דורש כוח, טכניקה ודיוק כדי להצטיין בו.
באורך של כ-2.6 מטר ומשקל בין 800 גרם לקילוגרם, הכידון הספורטיבי עשוי מתכת או סיבי פחמן.
נכון ל-2023 מחזיקים בשיא העולמי שני ספורטאים מצ'כיה, איש ואישה.
השיא העולמי לגברים בהטלת כידון הוא 98.48 מטר. הוא נקבע ב-1996, בידי הצ'כי יאן זלזני.
שיא העולם לנשים באותה שנה עומד על 72.28 מטר. קבעה אותו ב-2008 מטילת הכידון ברבורה ספוטקובה, גם היא מצ'כיה.
#ההיסטוריה של זריקת כידון
תחרות הטלת הכידון המתועדת הראשונה בהיסטוריה, נרשמה באירלנד של המאה ה-7. שם הושלך הכידון למרחק של מעט יותר מ-21 מטרים (21.3 מטרים, אם להיות מדויקים).
אבל לאירועי הספורט הללו יש עבר היסטורי ארוך הרבה יותר, שמגיע לתקופות קדומות בהן הכידון שימש כנשק ציד ומאוחר יותר כנשק צבאי.
היו אלה היוונים ואחריהם הרומאים הקדמונים, שהשתמשו בכידון כנשק ספורטיבי בתחרויות האתלטיקה שלהם.
בתקופה המודרנית, הטלת הכידון הפכה לספורט אולימפי רשמי במשחקים האולימפיים של 1908. מאז, ענף זה היה חלק מכל המשחקים האולימפיים, למעט באולימפיאדת הקיץ של 1928.
עם השנים הלכו חוקי התחום והתפתחו וגם הכידון הלך ושופר, תוך עדכון מתמיד של העיצוב והחומרים שבהם נעשה שימוש. דוגמה טובה היא הכידון שלראשונה שימש באולימפיאדת 1984, כידון מעוצב מחדש כך שישפר את הדיוק ויצמצם את המרחק שלו.
כך מטילים כידון:
https://youtu.be/5Ro_65dDQHI
הכללים:
https://youtu.be/vY6BjY-5BVI
הדיפת כידון בשיאים של 90 מטר בליגת היהלומים:
https://youtu.be/e2e_VbAjx5g
בואו ללמוד הטלה של כידון ב-5 צעדים:
https://youtu.be/Xc9AmWIt9hw
והשיאן ששינה את הענף כשהיה טוב מדי:
https://youtu.be/kKLdjHa75aM?long=yes
כיצד זורקים דיסקוס בספורט?
זריקת או הטלת דיסקוס (Discus throw) הוא אחד מענפי הספורט העתיקים ביותר. זהו אחד ממקצועות הזריקה שבענף האתלטיקה. בתחרות זריקת דיסקוס זורקים המתחרים דסקה עגולה הנקראת "דיסקוס" למרחק. המגרש המסומן מאפשר למדוד מי מהמתחרים זרקו למרחק הגדול ביותר והם הזוכים.
זורק הדיסקוס אוחז בו ביד מתוחה ומסתובב סביב עצמו, כדי לצבור תנופה ואז מטיל את הדיסקוס למרחק. הזריקה היא מתוך מעגל מונמך בקוטר של 2.5 מטרים, שאין לצאת ממנו. כדי להבטיח את ביטחון הקהל והסבבים את הזורק, מוקף המעגל עצמו גדר גבוהה. לאחר נחיתת הדיסקוס מודדים את המרחק שבין קצה המעגל הקדמי, למקום הנחיתה של הדיסקוס, המקום שבו פגע בקרקע.
עוד במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה נהגו לזרוק דיסקוס. אך אז היה מדובר בגברים בלבד, שכן נשים לא השתתפו באולימפיאדות העתיקות. כיום זורקים שני המינים ומתחרים בזריקת דיסקוס. משקל הדיסקוס של הגברים 2 קילוגרם, בעוד זה של הנשים שוקל קילוגרם בלבד.
לזריקת הדיסקוס מוקצבים בדרך כלל לכל מתחרה 3 עד 6 ניסיונות זריקה. הזוכה הוא מי שזרק את הדיסקוס למרחק הגדול ביותר בנסיון כלשהו. אם יש תיקו בין שני מתמודדים, משווים את זריקתם השנייה במרחקה וקובעים מי המנצח וכך הלאה.
יש הבדל בין משקל הדיסקוס בין תחרות הגברים לתחרות הנשים. הדיסקוס של הגברים שוקל 2 ק"ג בעוד של הנשים שוקל ק"ג אחד. הדיסקוס עצמו חלק, בעל שוליים ופנים עשויים מתכת.
כך זורקים דיסקוס:
https://youtu.be/3GjhBvcgO6w
הכללים:
https://youtu.be/LMUahmjET7Q
מתוך סרט שנעשה על זורק הדיסקוס שניצח באולימפיאדה הראשונה:
https://youtu.be/mCTP1wSUqK0
וגמר אליפות העולם בברלין 2018 בהטלת דיסקוס:
https://youtu.be/DKiUs6Wek1A
מתי נולד ספורט האיגרוף?
ספורט האיגרוף (Boxing) הוא ענף ספורט עתיק יומין. כבר בימי קדם נהגו אנשים להתמודד ביניהם על הניצחון בקרב אגרופים. הפיכתם לספורטאים מהשורה הייתה רק עניין של זמן.
העדות הראשונה לאיגרוף מופיעה בתחריט שׁוּמֵרי מהאלף ה-3 לפני הספירה. עדויות של ממש לקיומן של תחרויות איגרוף ספורטיבי נרשמו מהאלף ה-2 לפני הספירה. תולדות האיגרוף כספורט מתועד מתחילים באמצע האלף ה-1 ביוון העתיקה.
אבל היה זה באולימפיאדה ה-23, בשנת 668 לפני הספירה, כשהפך ספורט האיגרוף לחלק בלתי נפרד מהמשחקים האולימפיים של יוון העתיקה.
בתקופת ימי הביניים, עידן החושך והשקיעה של התרבות, היה האיגרוף ספורט של עניים ושל בני המעמד הנמוך. בתור שכזה, לא היה לו משקל ספורטיבי או תרבותי של ממש.
לאחר עידן ארוך של שקיעה, זכה האיגרוף במאה ה-18 לתחייה של ממש. מרכז העניינים הוא עתה באנגליה, בה מונהגות אליפויות איגרוף מסודרות, שגם זוכות לפופולאריות בקרב הציבור.
בשנת 1865-7 הוגדרו באנגליה חוקי האיגרוף המודרניים. הם קיבלו את השם "חוקי קווינסברי", על שם המרקיז האנגלי שנתן חסות לעניין. בין השאר הם קבעו את דקת ההפסקה בין הסיבובים בני 3 הדקות. כמו כן נקבע אז שהקרב בין המתמודדים יוכרע בכך שאחד מהם יצליח להכות את יריבו עד עילפון, או בשפה מקצועית "נוק-אאוט".
אז הוכרזו 12 עד 15 הסיבובים המקובלים בתחרויות איגרוף מקצועני והצורך בהכרעה בין המתאגרפים. הוגדרו גם קטגוריות משקל שהלכו והתחדדו במהלך השנים. הקטגוריות שונות בין האיגרוף החובבני ואיגרוף מקצועי. במשחקים האולימפיים למשל, שבהם התחרויות הן של איגרוף חובבני, הוגדרו 10 קטגוריות משקל, מ"זבוב קל" ועד "סופר כבד".
כך גם הוכרזה זירת האיגרוף, עם הפינות, הפינה הכחולה והפינה האדומה - כל אחת מיועדת למתאגרף מהשניים. עם השנים הובדל האיגרוף החובבני מהמקצועני. החובבים עוטים עליהם קסדה ולובשים גופיות, בעוד המתאגרפים המקצוענים מתחרים בפלג גוף עליון חשוף וללא קסדות.
האיגרוף זכה לכינוי "המדע המתוק", The Sweet science, שם שדייק את היותו ספורט אלים אך לא פעם יפה והוא במידה רבה גם אמנות.
בארצות הברית הפך האיגרוף לאחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר. היו בו אלופים מעוררי השראה. מג'ו לואיס, שהיה לאלוף העולם השחור בתקופת השפל הגדול באמריקה, דרך רוקי מרציאנו, דמפסי, שוגר ריי רובינסון הרוקד בזירה, ליסטון וכמובן מוחמד עלי, הפה הגדול והשחצני של הענף ומי שנחשב עד היום לגדול הספורטאים בכל הזמנים.
אפילו המפיונרים, שזיהמו את האיגרוף בשנות ה-50, קנו תחרויות והיטו את הקרבות למען ההימורים, אפילו הם לא הצליחו להשמיד את האהבה לאיגרוף באמריקה.
הנה תולדות האיגרוף:
https://youtu.be/uV-C054FUgc
מי הגדול ביותר מביניהם?
https://youtu.be/a39uP_hbrv8
מצגת וידאו של 10 מגדולי המתאגרפים:
https://youtu.be/8gFukEo4Lxg?long=yes
וסרט תיעודי על המתאגרפים הגדולים בהיסטוריה:
https://youtu.be/zIW8xcWqN-Y?long=yes
מהי הקפיצה לרוחק ואיך התפתח ענף זה?
קפיצה לרוחק (Long Jump) היא שמו של ענף ספורט, אירוע אתלטי בו רצים הספורטאים על גבי מסלול וקופצים לארגז חול, באמצעות התנופה שצברו, אל המרחק הכי גדול שהם יכולים.
מבחינה ויזואלית, הענף הזה הוא מהאירועים המרשימים באתלטיקה. הוא דורש מהספורטאי כוח, מהירות, טכניקה ומיקוד מנטלי.
#תולדות הקפיצה לרוחק
לידת הספורט הזה היא במשחקים האולימפיים שביוון העתיקה, בה כינויי היה "החלמה". הקפיצה לרוחק הייתה חלק מהפנטאתלון העתיק, ביחד עם עוד ענפי או אירועי אתלטיקה כמו דיסקוס, כידון, ריצה והיאבקות.
באותה תקופה השתמשו הספורטאים באבנים או משקולות כדי לקפוץ ממצב של עמידה.
זה היה בסוף המאה ה-19, כשהוצגה הקפיצה לרוחק בגרסתה המודרנית. זה היה באנגליה ב-1840, כשהתקיימה של התחרות הראשונה של הקפיצה לרוחק. חצי מאה אחר כך, במשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים באתונה 1896, כשנכללה תחרות הקפיצה למרחק.
עם השנים התפתחו טכניקות הקפיצה לרוחק, תוך שינוי מתמיד של סגנונות ההמראה וטכניקות הנחיתה של ספורטאים שונים.
מספר פעמים נשבר שיא העולם בקפיצה לרוחק. נכון ל-2023 שיא הגברים בקפיצה לרוחק עומד על 8.95 מטר. קבע אותו בשנת 1991 מייק פאוול מארצות הברית.
גלינה צ'יסטיאקובה מברית המועצות היא מחזיקת השיא העולמי לנשים, לאחר שב-1988 היא קפצה למרחק של 7.52 מטר.
הנה ספורט חחח באולימפיאדה (עברית):
https://youtu.be/NChZGDvZJNI
יסודות הקפיצה לרוחק:
https://youtu.be/a4IsrJO_LQQ
חוקי הקפיצה למרחק:
https://youtu.be/K_-mBWT47_E
טובי הקופצים למרחק ב-2020:
https://youtu.be/_JXl7Tw4MPU
וטכניקה לקפיצה לרוחק:
https://youtu.be/r55-fvNIKJU
איך מתחרים בקפיצה משולשת?
אחד מענפי האתלטיקה המרתקים שיש הוא הקפיצה המשולשת (Triple jump). למרות שהוא פחות זוהר ומוכר מענפים כמו ריצות או קפיצה לגובה, הצפייה בקופצי הקפיצה המשולשת היא מרשימה ביותר.
הן באולימפיאדה והן בתחרויות אתלטיקה בינלאומיות, זהו ענף ספורט שמחייב את האתלטים בשילוב של כוח, מהירות וקואורדינציה.
השם "קפיצה משולשת" מגיע מהעובדה שאחרי ריצה קצרה ומהירה לאורך המסלול, האתלט מבצע רצף של 3 קפיצות נפרדות ונוחת לבסוף בבור החול. כדי להגיע לקו הקפיצה במהירות המרבית, על הקופצים להציע מהירות, איזון ושליטה גופנית מעולה, תוך חישוב הצעדים בדיוק מקסימלי.
שלוש הקפיצות, לפי הסדר, הן "הופ" (Hop) - הקפיצה הראשונה, שאחריה נוחתים על הרגל שממנה קופצים, "סטפ" (Step), בה נוחתים על הרגל השנייה ו"ג'אמפ" (Jump) - הקפיצה המסיימת, בה נוחתים בבור החול על שתי הרגליים.
המרחק נמדד מקו הקפיצה ועד לנקודה הקרובה ביותר שבה נגע גוף האתלט או האתלטית, בנחיתה הסופית על החול.
באתלטיקה נחשב ספורט הקפיצה המשולשת לאחד הענפים המאתגרים, פיזית וטכנית גם יחד. בכדי להגיע לרמות הגבוהות ביותר הוא דורש שנים של אימונים ושכלול של הטכניקה האישית.
הקופצים הטובים בעולם בשנת 2024 מגיעים למרחקים של מעל 18 מטרים לגברים ומעל 15 מטרים לנשים.
#תולדות הקפיצה המשולשת
אמנם הצורה המודרנית של הקפיצה המשולשת התגבשה רק במאה ה-19, אך שורשיה נעוצים עמוק בעבר.
ההיסטוריה שלה מתחילה ביוון העתיקה, עם תחרות דומה לקפיצה המשולשת שהתקיימה כבר במשחקים האולימפיים העתיקים בעיר אולימפיה (ראו בתגית "אולימפיאדה, יוון העתיקה").
על הקפיצה המודרנית השפיע משחק עממי, שהרבו לשחק בו באירלנד של המאה ה-18 ונקרא "hop, step and jump".
במחצית השנייה של המאה ה-19, התגבשה באנגליה הצורה המודרנית של הקפיצה המשולשת והתחרות הראשונה שתועדה לענף הספורט החדש התקיימה בשנת 1864, באוניברסיטת אוקספורד.
כבר במשחקים האולימפיים הראשונים של העידן המודרני, באתונה 1896, הוכנסה הקפיצה המשולשת לגברים. הנשים נאלצו להמתין כמעט מאה שנים, עד שהחלו להתחרות בקפיצה משולשת אולימפית. זה היה באולימפיאדה של אטלנטה 1996.
גם הטכניקה של הקפיצה המשולשת עברה שינויים, במהלך המאה ה-20. אם במקור בוצע שלב ה"סטפ" על הרגל החלשה של הקופץ, בשנות ה-50 הבריקו הקופצים הסובייטים, עם תוצאות מעולות. תרמה לכך טכניקה שפותחה בברית המועצות באותן שנים וביססה את ה"סטפ" על הרגל החזקה דווקא. לאחר שהשינוי הוביל לשיפור משמעותי בביצועים וממש כמו שינוי הקפיצה לגובה של פוסברי, עברו הקופצים בענף לטכניקה זו והשיאים השתפרו עוד יותר.
הנה ספורט הקפיצה המשולשת (עברית):
https://youtu.be/FnA3g0pNtAA
הכללים:
https://youtu.be/saQiavwabJY
באימוני הקפיצה המשולשת:
https://youtu.be/AAvGSZ0UVVE?t=2s
כך קובעים שיא עולמי בקפיצה משולשת:
https://youtu.be/mi9KwAy5iQo
קפיצה משולשת בהילוך איטי (ללא צליל):
https://youtu.be/NbmseYFNIlA
איך הודפים כדור ברזל?
הדיפת כדור ברזל (Shot put) הוא ענף ספורט לגברים ולנשים כאחד, או מה שנקרא אירוע אתלטיקה. בו הודפים, כלומר זורקים כדור מתכת כבד המכונה shot למרחק האפשרי הגדול ביותר.
ענף זה, המחייב כוח מתפרץ, טכניקה ומהירות, הוא ספורט תחרותי במיוחד. השיאים העולמיים מוחזקים בידי רנדי בארנס האמריקאי (גברים), שהדף את הכדור ב-1990 למרחק של 23.12 מטרים ובידי נטליה ליסובסקאיה הסובייטית לנשים, שהשיגה את השיא העולמי ב-1987 למרחק של 22.63 מטר.
#תולדות הדיפת כדור ברזל
המקור של הספורט הזה כספורט תחרותי הוא ככל הנראה במשחקים האולימפיים של יוון העתיקה. הדיפת כדור הברזל נכללה במשחקים העתיקים באולימפיה, כחלק מהפנטתלון המקורי באולימפיאדה.
בתור כדור להדיפה, אגב, השתמשו ביוון הקדומה בכדור מתכת או אבן. התחרות עצמה התקיימה אצלם בעמידה.
מאז ובמהלך אלפי שנים, התפתח הספורט והתפשט לכל רחבי העולם. במדינות ואזורים שונים בעולם הופיעו בימי הביניים וגם אחר כך טכניקות וכללים שונים.
במאה ה-19, הפך הספורט הזה לאחד מענפי הספורט הפופולריים בבריטניה ונקבעו לו כללים אחידים בעולם. כבר במשחקים האולימפיים הראשונים בעידן המודרני, שהתקיימו באתונה בשנת 1896 נכללה זריקת כדור ברזל כחלק מאירועי האתלטיקה של המשחקים.
הנה ההיסטוריה של הדיפת כדור ברזל:
https://youtu.be/V76zAZ72GLU
הכללים:
https://youtu.be/cgg-vCEwiOw
למדו את הטכניקה להדיפת כדור ברזל:
https://youtu.be/khk9L3Pbp0g
והקושי בהדיפת כדור ברזל למרחקים גדולים:
https://youtu.be/TZANFlvsXv4?long=yes
איך השמיים התפעלו מקפיצת המאה של בוב בימון?
זה קרה רגע אחרי שבוב בימון האמריקאי קפץ לרוחק באולימפיאדת מקסיקו 1968 את "הקפיצה של המאה". מדובר בשיא לא נתפס שיחזיק מעמד 23 שנים לפני שמישהו ישבור אותו.
עד כדי כך היה המרחק שקפץ בימון גדול, עד שהוא היה מעבר לטווח המדידה האלקטרונית שתוכננה לאולימפיאדה. איש לא ציפה להישג כה גדול. משום כך נאלצו השופטים למדוד את המרחק באמצעות סרט מידה ידני. הסתבר שבוב בימון קבע שיא של 8.90 מטרים.
השיא הלא-יאומן שלו הכניס לשפה האנגלית את המילה שתתאר הישג לא צפוי ומדהים - "בימוני" ("Beamonesque"). ברגע הראשון התקשה בימון שספר באינצ'ים לחשב את השיא במטרים ולא קלט את גודל ההישג. אבל אחרי שהסבירו לו שהתוצאה היא 29 רגל ו-2.5 אינץ' הוא ירד על ברכיו ופרץ בבכי, כשהוא מכסה את פניו.
ממש כשבימון הנרגש כרע על הרצפה ובכה באושר על גודל ההישג שלו, קרה עוד דבר קטן וסמלי מצד כוחות הטבע. ממש עם הבכי על הקפיצה האלוהית פרצה בשמיים סערת ברקים. היתכן שאפילו למעלה התרשמו מהקפיצה הזו?
על אף שנותרו לו עוד קפיצות בתחרות, החליט בימון שלא לקפוץ שוב. הוא ידע שמדליית הזהב בכיסו. אגב, חברו הטוב ומי שבאופן לא רשמי גם אימן אותו, ראלף בוסטון, זכה לבסוף במדליית הארד. אבל את הפאנץ' נתן האלוף האולימפי שאת שיאו שבר בימון. הוא כל כך התרשם מהקפיצה המדהימה, עד שאמר לבימון "הרסת את האירוע"...
מדעית, הגורמים שתרמו לקפיצה המדהימה של בימון היו כמה. פעם אחת, דלילות האוויר במקסיקו סיטי, שנמצאת בגובה של 2,240 מטרים. אוויר דליל מקטין משמעותית את התנגדות האוויר ומקל מאד על הקופצים (וגם על הרצים, אבל זה סיפור אחר).
פעם שנייה, רוח גבית חזקה, החזקה ביותר שנחשבת חוקית באולימפיאדה, נרשמה בעת קפיצתו של בימון. ובכל זאת, כדי שלא להמעיט בגדולתו של גדול הקופצים לרוחק, מסתבר שעוד דבר קטן תרם להשיג העצום שלו - מניתוח זווית ומיקום רגל הניתור של בימון על קרש הקפיצה, הסתבר שהוא הצליח לנתר מבלי להפסיד מרחק כלשהו. הוא השכיל לבחור לניתור שלו בנקודה המושלמת לקפיצה. אין פלא שהיא זכתה כאמור לכינוי "קפיצת המאה".
הנה הקפיצה של המאה:
http://youtu.be/DEt_Xgg8dzc
על גדולתו של בימון:
http://youtu.be/YBefM9G51Aw
הקפיצה עצמה בהילוך איטי:
http://youtu.be/XkTWEDKtP1A
ופרסומת שמשתמשת בו:
http://youtu.be/pG35D9Ty6Do
איך מנצחים בקפיצה לגובה?
קפיצה לגובה (High jump) הוא ענף ספורט באתלטיקה וחלק מענף הקפיצות האולימפי, הכולל גם מקצועות כמו קפיצה במוט, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת. בקפיצה לגובה נדרשים המתחרים בקפיצה לגובה לקפוץ מעל רף אופקי הממוקם בגובה נתון, מבלי להפילו. זהו ספורט חדש יחסית, שלא היה קיים אצל היוונים, באולימפיאדה של העת העתיקה.
התחרות הראשונה בקפיצה לגובה שתועדה באופן רשמי התקיימה בראשית המאה ה-19, בסקוטלנד. בסוף אותה מאה השתתפו כבר הקופצים לגובה באולימפיאדה הראשונה ביוון. הם קפצו מעל חבל מתוח בין שתי כלונסאות.
הקפיצה המקובלת אז הייתה בסגנון המספרת. השם נובע מתנועת הקפיצה שהזכירה תנועת מספריים - הקופצים נהגו לרוץ לעבר הרף במסלול אלכסוני, להעביר את הרגל הקרובה מעבר לרף ואז את הרגל השנייה.
בתחילת המאה ה-20 פיתח קופץ אמריקאי בשם הורין את סגנון גלילת הבטן. גם בסגנון הגלילה, היעיל יותר, רץ הקופץ לעבר הרף במסלול אלכסוני, אך נהג להתרומם בעזרת הרגל הקרובה לרף, עם פניו לעבר הרף, כשהרגל הרחוקה מהרף היא שמרימה את הגוף מעליו. גלילת הבטן הפך לסגנון מועדף על קופצים.
אך היה זה הקופץ האמריקאי דיק פוסברי שעשה את המהפכה האמיתית בענף הקפיצה לגובה. פוסברי הפך את היוצרות. בקפיצה שהוא המציא עברו הראש והכתפיים ראשונים מעל הרף ואז עבר הגב. למעשה, הקופץ "נשכב" על הרף ונוחת על גבו. קצת כמו קפיצת המספרת אבל במקום הישבן מובילים הראש והכתפיים.
פוסברי קפץ בסגנונו החדשני, שייקרא באופן נדיר על שמו "קפיצת פוסברי". הוא זכה במדליית הזהב באולימפיאדת מקסיקו (1968) והקפיצה שהציג הפכה לסנסציה. מהר מאד הפך הסגנון החדש לסגנון הקפיצה המקובל בתחרויות הקפיצה לגובה האולימפיות והבינלאומיות.
קפיצת הפוסברי הפכה לקפיצה של כל מי שהתחרו בקפיצות לגובה. אחד מהם הוא הקופץ לגובה הגדול בכל הזמנים - הקובני חווייר סוטומאיור. סוטומאיור, בחור גבוה מארץ עניה וקומוניסטית, הצליח לנצח את גדולי הקופצים, אנשים שהתאמנו בליווי המקצועי ועם התנאיים הטובים בעולם. שוב ושוב הוא הצליח לשפר את שיא העולם. לא פחות מ-3 פעמים ברציפות הוא קבע את שיא העולם בקפיצה לגובה. בהדרגה הוא הביא אותו לגבהים שאיש עוד לא זכה לקפוץ ושספק אם יישבר בשנים הקרובות. מ-2.43 מטרים, דרך 2.44, ולבסוף אל שיא העולם הנוכחי והמדהים של 2.45 מטרים!
חווייר סוטומאיור היה גם האדם הראשון שקפץ מעל גובה של 8 רגל. הוא כנראה הספורטאי הטוב ביותר שלא הכרתם. מעולם לא פרסם מוצר, לא קיבל קמפיין, לא הופיע בתכנית אירוח או באירוע של סלבריטאי ספורט. בהיותו בן לארץ קומוניסטית ושנואה על ארצות הברית, איש לא פינק אותו בתשומת-לב המגיעה לענק ספורט ברמתו.
הנה ההיסטוריה של הקפיצה לגובה (עברית):
https://youtu.be/xR8T4XCUDps
מצגת וידאו וסקירה על תולדות הקפיצה לגובה (עברית):
https://youtu.be/b-LK9sfd-yM
גדול הקופצים לגובה חוויאר סוטומאיור בשיאי הקפיצה שלו 2.45 מטרים:
https://youtu.be/7n6NhV4CaiU
ודיון על הטכניקה הטובה ביותר לקפיצה לגובה:
https://youtu.be/XBtBdNHBNSI
היא מכונה "מלכת הספורט" וידועה גם בתור "אתלטיקה קלה", אתלטיקה (Athletics) היא מקבץ של אירועי ספורט, ביניהם ריצה, קפיצה, זריקה והליכה. מדובר בסוגי ספורט פופולריים, הדורשים שילוב של כוח, סיבולת, זריזות ומהירות.
מתחרויות מקומיות בבתי ספר ועד למשחקים האולימפיים, האתלטיקה היא ספורט אישי ותחרותי, שכספורט תחרותי הוא סופר תחרותי, עם מתחרים בכל הרמות.
הכינוי אתלטיקה קלה נועד להבדיל אותה מאתלטיקה כבדה, הכוללת את ענפי ההיאבקות, האגרוף והרמת משקולות.
#ענפים וסוגים
שני סוגים עיקריים של אירועים מרכיבים את האתלטיקה הקלה:
אירועי מסלול - מרוצים שמתקיימים על מסלול ריצה במרחקים שנעים בין 100 ל-10,000 מטר. הריצה היא בנפרד או כחלק ממרוץ שליחים.
אירועי שטח - תחרויות המתקיימות במגרש או באצטדיון. נכללים בהם אירועי קפיצות (לרוחק, משולשת), זריקה למרחק (כדור ברזל, דיסקוס או כידון) והליכה למרחקים ארוכים תוך שמירה על קצב הליכה מהיר.
יש גם שילוב בין סוגי הספורט הללו בצורה שנקראת "קרב רב".
ראו את ענפי האתלטיקה השונים בתגית "אתלטיקה".
#אתלטיקה לאדם הפשוט
גם למי שאינם ספורטאים תחרותיים ורק מעוניינים לשמור על כושר, מתאימה האתלטיקה. כי בנוסף להיותה ספורט תחרותי, אתלטיקה היא גם מהצורות הפופולריות של פעילות גופנית וכושר. ריצה, במיוחד, אבל גם הליכה הן דרכים מצוינות להישאר בריאים ולשפר את הכושר. אם מדובר בספורט המשולב בפעילות חברתית, כמו קבוצות הליכה או מועדוני ריצה, אז אתלטיקה וספורט בכלל, שווים זהב.
זוהי האתלטיקה:
https://youtu.be/8tboaYXAwog
על ריצות הספרינט - הריצות הקצרות (עברית):
https://youtu.be/vo3GnJhzfDg
כל מרכיבי האתלטיקה, או כמו שהם נקראים אירועי האתלטיקה:
https://youtu.be/97iKteyVj1A
והסבר ארוך יותר של עולם האתלטיקה:
https://youtu.be/lTlB1z4N5hI?long=yes
ריצת המשוכות (עברית):
https://youtu.be/dDN2qHE28_c
הטלת כידון (Javelin throw) הוא ענף ספורט באתלטיקה בו מטילים, זורקים האתלטים כידון, חפץ דמוי חנית, למרחק רב ככל האפשר.
הטלת כידון היא ענף ספורט פופולרי ברחבי העולם. מהספורטאים הוא דורש כוח, טכניקה ודיוק כדי להצטיין בו.
באורך של כ-2.6 מטר ומשקל בין 800 גרם לקילוגרם, הכידון הספורטיבי עשוי מתכת או סיבי פחמן.
נכון ל-2023 מחזיקים בשיא העולמי שני ספורטאים מצ'כיה, איש ואישה.
השיא העולמי לגברים בהטלת כידון הוא 98.48 מטר. הוא נקבע ב-1996, בידי הצ'כי יאן זלזני.
שיא העולם לנשים באותה שנה עומד על 72.28 מטר. קבעה אותו ב-2008 מטילת הכידון ברבורה ספוטקובה, גם היא מצ'כיה.
#ההיסטוריה של זריקת כידון
תחרות הטלת הכידון המתועדת הראשונה בהיסטוריה, נרשמה באירלנד של המאה ה-7. שם הושלך הכידון למרחק של מעט יותר מ-21 מטרים (21.3 מטרים, אם להיות מדויקים).
אבל לאירועי הספורט הללו יש עבר היסטורי ארוך הרבה יותר, שמגיע לתקופות קדומות בהן הכידון שימש כנשק ציד ומאוחר יותר כנשק צבאי.
היו אלה היוונים ואחריהם הרומאים הקדמונים, שהשתמשו בכידון כנשק ספורטיבי בתחרויות האתלטיקה שלהם.
בתקופה המודרנית, הטלת הכידון הפכה לספורט אולימפי רשמי במשחקים האולימפיים של 1908. מאז, ענף זה היה חלק מכל המשחקים האולימפיים, למעט באולימפיאדת הקיץ של 1928.
עם השנים הלכו חוקי התחום והתפתחו וגם הכידון הלך ושופר, תוך עדכון מתמיד של העיצוב והחומרים שבהם נעשה שימוש. דוגמה טובה היא הכידון שלראשונה שימש באולימפיאדת 1984, כידון מעוצב מחדש כך שישפר את הדיוק ויצמצם את המרחק שלו.
כך מטילים כידון:
https://youtu.be/5Ro_65dDQHI
הכללים:
https://youtu.be/vY6BjY-5BVI
הדיפת כידון בשיאים של 90 מטר בליגת היהלומים:
https://youtu.be/e2e_VbAjx5g
בואו ללמוד הטלה של כידון ב-5 צעדים:
https://youtu.be/Xc9AmWIt9hw
והשיאן ששינה את הענף כשהיה טוב מדי:
https://youtu.be/kKLdjHa75aM?long=yes
זריקת או הטלת דיסקוס (Discus throw) הוא אחד מענפי הספורט העתיקים ביותר. זהו אחד ממקצועות הזריקה שבענף האתלטיקה. בתחרות זריקת דיסקוס זורקים המתחרים דסקה עגולה הנקראת "דיסקוס" למרחק. המגרש המסומן מאפשר למדוד מי מהמתחרים זרקו למרחק הגדול ביותר והם הזוכים.
זורק הדיסקוס אוחז בו ביד מתוחה ומסתובב סביב עצמו, כדי לצבור תנופה ואז מטיל את הדיסקוס למרחק. הזריקה היא מתוך מעגל מונמך בקוטר של 2.5 מטרים, שאין לצאת ממנו. כדי להבטיח את ביטחון הקהל והסבבים את הזורק, מוקף המעגל עצמו גדר גבוהה. לאחר נחיתת הדיסקוס מודדים את המרחק שבין קצה המעגל הקדמי, למקום הנחיתה של הדיסקוס, המקום שבו פגע בקרקע.
עוד במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה נהגו לזרוק דיסקוס. אך אז היה מדובר בגברים בלבד, שכן נשים לא השתתפו באולימפיאדות העתיקות. כיום זורקים שני המינים ומתחרים בזריקת דיסקוס. משקל הדיסקוס של הגברים 2 קילוגרם, בעוד זה של הנשים שוקל קילוגרם בלבד.
לזריקת הדיסקוס מוקצבים בדרך כלל לכל מתחרה 3 עד 6 ניסיונות זריקה. הזוכה הוא מי שזרק את הדיסקוס למרחק הגדול ביותר בנסיון כלשהו. אם יש תיקו בין שני מתמודדים, משווים את זריקתם השנייה במרחקה וקובעים מי המנצח וכך הלאה.
יש הבדל בין משקל הדיסקוס בין תחרות הגברים לתחרות הנשים. הדיסקוס של הגברים שוקל 2 ק"ג בעוד של הנשים שוקל ק"ג אחד. הדיסקוס עצמו חלק, בעל שוליים ופנים עשויים מתכת.
כך זורקים דיסקוס:
https://youtu.be/3GjhBvcgO6w
הכללים:
https://youtu.be/LMUahmjET7Q
מתוך סרט שנעשה על זורק הדיסקוס שניצח באולימפיאדה הראשונה:
https://youtu.be/mCTP1wSUqK0
וגמר אליפות העולם בברלין 2018 בהטלת דיסקוס:
https://youtu.be/DKiUs6Wek1A
ספורט האיגרוף (Boxing) הוא ענף ספורט עתיק יומין. כבר בימי קדם נהגו אנשים להתמודד ביניהם על הניצחון בקרב אגרופים. הפיכתם לספורטאים מהשורה הייתה רק עניין של זמן.
העדות הראשונה לאיגרוף מופיעה בתחריט שׁוּמֵרי מהאלף ה-3 לפני הספירה. עדויות של ממש לקיומן של תחרויות איגרוף ספורטיבי נרשמו מהאלף ה-2 לפני הספירה. תולדות האיגרוף כספורט מתועד מתחילים באמצע האלף ה-1 ביוון העתיקה.
אבל היה זה באולימפיאדה ה-23, בשנת 668 לפני הספירה, כשהפך ספורט האיגרוף לחלק בלתי נפרד מהמשחקים האולימפיים של יוון העתיקה.
בתקופת ימי הביניים, עידן החושך והשקיעה של התרבות, היה האיגרוף ספורט של עניים ושל בני המעמד הנמוך. בתור שכזה, לא היה לו משקל ספורטיבי או תרבותי של ממש.
לאחר עידן ארוך של שקיעה, זכה האיגרוף במאה ה-18 לתחייה של ממש. מרכז העניינים הוא עתה באנגליה, בה מונהגות אליפויות איגרוף מסודרות, שגם זוכות לפופולאריות בקרב הציבור.
בשנת 1865-7 הוגדרו באנגליה חוקי האיגרוף המודרניים. הם קיבלו את השם "חוקי קווינסברי", על שם המרקיז האנגלי שנתן חסות לעניין. בין השאר הם קבעו את דקת ההפסקה בין הסיבובים בני 3 הדקות. כמו כן נקבע אז שהקרב בין המתמודדים יוכרע בכך שאחד מהם יצליח להכות את יריבו עד עילפון, או בשפה מקצועית "נוק-אאוט".
אז הוכרזו 12 עד 15 הסיבובים המקובלים בתחרויות איגרוף מקצועני והצורך בהכרעה בין המתאגרפים. הוגדרו גם קטגוריות משקל שהלכו והתחדדו במהלך השנים. הקטגוריות שונות בין האיגרוף החובבני ואיגרוף מקצועי. במשחקים האולימפיים למשל, שבהם התחרויות הן של איגרוף חובבני, הוגדרו 10 קטגוריות משקל, מ"זבוב קל" ועד "סופר כבד".
כך גם הוכרזה זירת האיגרוף, עם הפינות, הפינה הכחולה והפינה האדומה - כל אחת מיועדת למתאגרף מהשניים. עם השנים הובדל האיגרוף החובבני מהמקצועני. החובבים עוטים עליהם קסדה ולובשים גופיות, בעוד המתאגרפים המקצוענים מתחרים בפלג גוף עליון חשוף וללא קסדות.
האיגרוף זכה לכינוי "המדע המתוק", The Sweet science, שם שדייק את היותו ספורט אלים אך לא פעם יפה והוא במידה רבה גם אמנות.
בארצות הברית הפך האיגרוף לאחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר. היו בו אלופים מעוררי השראה. מג'ו לואיס, שהיה לאלוף העולם השחור בתקופת השפל הגדול באמריקה, דרך רוקי מרציאנו, דמפסי, שוגר ריי רובינסון הרוקד בזירה, ליסטון וכמובן מוחמד עלי, הפה הגדול והשחצני של הענף ומי שנחשב עד היום לגדול הספורטאים בכל הזמנים.
אפילו המפיונרים, שזיהמו את האיגרוף בשנות ה-50, קנו תחרויות והיטו את הקרבות למען ההימורים, אפילו הם לא הצליחו להשמיד את האהבה לאיגרוף באמריקה.
הנה תולדות האיגרוף:
https://youtu.be/uV-C054FUgc
מי הגדול ביותר מביניהם?
https://youtu.be/a39uP_hbrv8
מצגת וידאו של 10 מגדולי המתאגרפים:
https://youtu.be/8gFukEo4Lxg?long=yes
וסרט תיעודי על המתאגרפים הגדולים בהיסטוריה:
https://youtu.be/zIW8xcWqN-Y?long=yes
אתלטיקה
קפיצה לרוחק (Long Jump) היא שמו של ענף ספורט, אירוע אתלטי בו רצים הספורטאים על גבי מסלול וקופצים לארגז חול, באמצעות התנופה שצברו, אל המרחק הכי גדול שהם יכולים.
מבחינה ויזואלית, הענף הזה הוא מהאירועים המרשימים באתלטיקה. הוא דורש מהספורטאי כוח, מהירות, טכניקה ומיקוד מנטלי.
#תולדות הקפיצה לרוחק
לידת הספורט הזה היא במשחקים האולימפיים שביוון העתיקה, בה כינויי היה "החלמה". הקפיצה לרוחק הייתה חלק מהפנטאתלון העתיק, ביחד עם עוד ענפי או אירועי אתלטיקה כמו דיסקוס, כידון, ריצה והיאבקות.
באותה תקופה השתמשו הספורטאים באבנים או משקולות כדי לקפוץ ממצב של עמידה.
זה היה בסוף המאה ה-19, כשהוצגה הקפיצה לרוחק בגרסתה המודרנית. זה היה באנגליה ב-1840, כשהתקיימה של התחרות הראשונה של הקפיצה לרוחק. חצי מאה אחר כך, במשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים באתונה 1896, כשנכללה תחרות הקפיצה למרחק.
עם השנים התפתחו טכניקות הקפיצה לרוחק, תוך שינוי מתמיד של סגנונות ההמראה וטכניקות הנחיתה של ספורטאים שונים.
מספר פעמים נשבר שיא העולם בקפיצה לרוחק. נכון ל-2023 שיא הגברים בקפיצה לרוחק עומד על 8.95 מטר. קבע אותו בשנת 1991 מייק פאוול מארצות הברית.
גלינה צ'יסטיאקובה מברית המועצות היא מחזיקת השיא העולמי לנשים, לאחר שב-1988 היא קפצה למרחק של 7.52 מטר.
הנה ספורט חחח באולימפיאדה (עברית):
https://youtu.be/NChZGDvZJNI
יסודות הקפיצה לרוחק:
https://youtu.be/a4IsrJO_LQQ
חוקי הקפיצה למרחק:
https://youtu.be/K_-mBWT47_E
טובי הקופצים למרחק ב-2020:
https://youtu.be/_JXl7Tw4MPU
וטכניקה לקפיצה לרוחק:
https://youtu.be/r55-fvNIKJU
אחד מענפי האתלטיקה המרתקים שיש הוא הקפיצה המשולשת (Triple jump). למרות שהוא פחות זוהר ומוכר מענפים כמו ריצות או קפיצה לגובה, הצפייה בקופצי הקפיצה המשולשת היא מרשימה ביותר.
הן באולימפיאדה והן בתחרויות אתלטיקה בינלאומיות, זהו ענף ספורט שמחייב את האתלטים בשילוב של כוח, מהירות וקואורדינציה.
השם "קפיצה משולשת" מגיע מהעובדה שאחרי ריצה קצרה ומהירה לאורך המסלול, האתלט מבצע רצף של 3 קפיצות נפרדות ונוחת לבסוף בבור החול. כדי להגיע לקו הקפיצה במהירות המרבית, על הקופצים להציע מהירות, איזון ושליטה גופנית מעולה, תוך חישוב הצעדים בדיוק מקסימלי.
שלוש הקפיצות, לפי הסדר, הן "הופ" (Hop) - הקפיצה הראשונה, שאחריה נוחתים על הרגל שממנה קופצים, "סטפ" (Step), בה נוחתים על הרגל השנייה ו"ג'אמפ" (Jump) - הקפיצה המסיימת, בה נוחתים בבור החול על שתי הרגליים.
המרחק נמדד מקו הקפיצה ועד לנקודה הקרובה ביותר שבה נגע גוף האתלט או האתלטית, בנחיתה הסופית על החול.
באתלטיקה נחשב ספורט הקפיצה המשולשת לאחד הענפים המאתגרים, פיזית וטכנית גם יחד. בכדי להגיע לרמות הגבוהות ביותר הוא דורש שנים של אימונים ושכלול של הטכניקה האישית.
הקופצים הטובים בעולם בשנת 2024 מגיעים למרחקים של מעל 18 מטרים לגברים ומעל 15 מטרים לנשים.
#תולדות הקפיצה המשולשת
אמנם הצורה המודרנית של הקפיצה המשולשת התגבשה רק במאה ה-19, אך שורשיה נעוצים עמוק בעבר.
ההיסטוריה שלה מתחילה ביוון העתיקה, עם תחרות דומה לקפיצה המשולשת שהתקיימה כבר במשחקים האולימפיים העתיקים בעיר אולימפיה (ראו בתגית "אולימפיאדה, יוון העתיקה").
על הקפיצה המודרנית השפיע משחק עממי, שהרבו לשחק בו באירלנד של המאה ה-18 ונקרא "hop, step and jump".
במחצית השנייה של המאה ה-19, התגבשה באנגליה הצורה המודרנית של הקפיצה המשולשת והתחרות הראשונה שתועדה לענף הספורט החדש התקיימה בשנת 1864, באוניברסיטת אוקספורד.
כבר במשחקים האולימפיים הראשונים של העידן המודרני, באתונה 1896, הוכנסה הקפיצה המשולשת לגברים. הנשים נאלצו להמתין כמעט מאה שנים, עד שהחלו להתחרות בקפיצה משולשת אולימפית. זה היה באולימפיאדה של אטלנטה 1996.
גם הטכניקה של הקפיצה המשולשת עברה שינויים, במהלך המאה ה-20. אם במקור בוצע שלב ה"סטפ" על הרגל החלשה של הקופץ, בשנות ה-50 הבריקו הקופצים הסובייטים, עם תוצאות מעולות. תרמה לכך טכניקה שפותחה בברית המועצות באותן שנים וביססה את ה"סטפ" על הרגל החזקה דווקא. לאחר שהשינוי הוביל לשיפור משמעותי בביצועים וממש כמו שינוי הקפיצה לגובה של פוסברי, עברו הקופצים בענף לטכניקה זו והשיאים השתפרו עוד יותר.
הנה ספורט הקפיצה המשולשת (עברית):
https://youtu.be/FnA3g0pNtAA
הכללים:
https://youtu.be/saQiavwabJY
באימוני הקפיצה המשולשת:
https://youtu.be/AAvGSZ0UVVE?t=2s
כך קובעים שיא עולמי בקפיצה משולשת:
https://youtu.be/mi9KwAy5iQo
קפיצה משולשת בהילוך איטי (ללא צליל):
https://youtu.be/NbmseYFNIlA
הדיפת כדור ברזל (Shot put) הוא ענף ספורט לגברים ולנשים כאחד, או מה שנקרא אירוע אתלטיקה. בו הודפים, כלומר זורקים כדור מתכת כבד המכונה shot למרחק האפשרי הגדול ביותר.
ענף זה, המחייב כוח מתפרץ, טכניקה ומהירות, הוא ספורט תחרותי במיוחד. השיאים העולמיים מוחזקים בידי רנדי בארנס האמריקאי (גברים), שהדף את הכדור ב-1990 למרחק של 23.12 מטרים ובידי נטליה ליסובסקאיה הסובייטית לנשים, שהשיגה את השיא העולמי ב-1987 למרחק של 22.63 מטר.
#תולדות הדיפת כדור ברזל
המקור של הספורט הזה כספורט תחרותי הוא ככל הנראה במשחקים האולימפיים של יוון העתיקה. הדיפת כדור הברזל נכללה במשחקים העתיקים באולימפיה, כחלק מהפנטתלון המקורי באולימפיאדה.
בתור כדור להדיפה, אגב, השתמשו ביוון הקדומה בכדור מתכת או אבן. התחרות עצמה התקיימה אצלם בעמידה.
מאז ובמהלך אלפי שנים, התפתח הספורט והתפשט לכל רחבי העולם. במדינות ואזורים שונים בעולם הופיעו בימי הביניים וגם אחר כך טכניקות וכללים שונים.
במאה ה-19, הפך הספורט הזה לאחד מענפי הספורט הפופולריים בבריטניה ונקבעו לו כללים אחידים בעולם. כבר במשחקים האולימפיים הראשונים בעידן המודרני, שהתקיימו באתונה בשנת 1896 נכללה זריקת כדור ברזל כחלק מאירועי האתלטיקה של המשחקים.
הנה ההיסטוריה של הדיפת כדור ברזל:
https://youtu.be/V76zAZ72GLU
הכללים:
https://youtu.be/cgg-vCEwiOw
למדו את הטכניקה להדיפת כדור ברזל:
https://youtu.be/khk9L3Pbp0g
והקושי בהדיפת כדור ברזל למרחקים גדולים:
https://youtu.be/TZANFlvsXv4?long=yes
זה קרה רגע אחרי שבוב בימון האמריקאי קפץ לרוחק באולימפיאדת מקסיקו 1968 את "הקפיצה של המאה". מדובר בשיא לא נתפס שיחזיק מעמד 23 שנים לפני שמישהו ישבור אותו.
עד כדי כך היה המרחק שקפץ בימון גדול, עד שהוא היה מעבר לטווח המדידה האלקטרונית שתוכננה לאולימפיאדה. איש לא ציפה להישג כה גדול. משום כך נאלצו השופטים למדוד את המרחק באמצעות סרט מידה ידני. הסתבר שבוב בימון קבע שיא של 8.90 מטרים.
השיא הלא-יאומן שלו הכניס לשפה האנגלית את המילה שתתאר הישג לא צפוי ומדהים - "בימוני" ("Beamonesque"). ברגע הראשון התקשה בימון שספר באינצ'ים לחשב את השיא במטרים ולא קלט את גודל ההישג. אבל אחרי שהסבירו לו שהתוצאה היא 29 רגל ו-2.5 אינץ' הוא ירד על ברכיו ופרץ בבכי, כשהוא מכסה את פניו.
ממש כשבימון הנרגש כרע על הרצפה ובכה באושר על גודל ההישג שלו, קרה עוד דבר קטן וסמלי מצד כוחות הטבע. ממש עם הבכי על הקפיצה האלוהית פרצה בשמיים סערת ברקים. היתכן שאפילו למעלה התרשמו מהקפיצה הזו?
על אף שנותרו לו עוד קפיצות בתחרות, החליט בימון שלא לקפוץ שוב. הוא ידע שמדליית הזהב בכיסו. אגב, חברו הטוב ומי שבאופן לא רשמי גם אימן אותו, ראלף בוסטון, זכה לבסוף במדליית הארד. אבל את הפאנץ' נתן האלוף האולימפי שאת שיאו שבר בימון. הוא כל כך התרשם מהקפיצה המדהימה, עד שאמר לבימון "הרסת את האירוע"...
מדעית, הגורמים שתרמו לקפיצה המדהימה של בימון היו כמה. פעם אחת, דלילות האוויר במקסיקו סיטי, שנמצאת בגובה של 2,240 מטרים. אוויר דליל מקטין משמעותית את התנגדות האוויר ומקל מאד על הקופצים (וגם על הרצים, אבל זה סיפור אחר).
פעם שנייה, רוח גבית חזקה, החזקה ביותר שנחשבת חוקית באולימפיאדה, נרשמה בעת קפיצתו של בימון. ובכל זאת, כדי שלא להמעיט בגדולתו של גדול הקופצים לרוחק, מסתבר שעוד דבר קטן תרם להשיג העצום שלו - מניתוח זווית ומיקום רגל הניתור של בימון על קרש הקפיצה, הסתבר שהוא הצליח לנתר מבלי להפסיד מרחק כלשהו. הוא השכיל לבחור לניתור שלו בנקודה המושלמת לקפיצה. אין פלא שהיא זכתה כאמור לכינוי "קפיצת המאה".
הנה הקפיצה של המאה:
http://youtu.be/DEt_Xgg8dzc
על גדולתו של בימון:
http://youtu.be/YBefM9G51Aw
הקפיצה עצמה בהילוך איטי:
http://youtu.be/XkTWEDKtP1A
ופרסומת שמשתמשת בו:
http://youtu.be/pG35D9Ty6Do
קפיצה לגובה (High jump) הוא ענף ספורט באתלטיקה וחלק מענף הקפיצות האולימפי, הכולל גם מקצועות כמו קפיצה במוט, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת. בקפיצה לגובה נדרשים המתחרים בקפיצה לגובה לקפוץ מעל רף אופקי הממוקם בגובה נתון, מבלי להפילו. זהו ספורט חדש יחסית, שלא היה קיים אצל היוונים, באולימפיאדה של העת העתיקה.
התחרות הראשונה בקפיצה לגובה שתועדה באופן רשמי התקיימה בראשית המאה ה-19, בסקוטלנד. בסוף אותה מאה השתתפו כבר הקופצים לגובה באולימפיאדה הראשונה ביוון. הם קפצו מעל חבל מתוח בין שתי כלונסאות.
הקפיצה המקובלת אז הייתה בסגנון המספרת. השם נובע מתנועת הקפיצה שהזכירה תנועת מספריים - הקופצים נהגו לרוץ לעבר הרף במסלול אלכסוני, להעביר את הרגל הקרובה מעבר לרף ואז את הרגל השנייה.
בתחילת המאה ה-20 פיתח קופץ אמריקאי בשם הורין את סגנון גלילת הבטן. גם בסגנון הגלילה, היעיל יותר, רץ הקופץ לעבר הרף במסלול אלכסוני, אך נהג להתרומם בעזרת הרגל הקרובה לרף, עם פניו לעבר הרף, כשהרגל הרחוקה מהרף היא שמרימה את הגוף מעליו. גלילת הבטן הפך לסגנון מועדף על קופצים.
אך היה זה הקופץ האמריקאי דיק פוסברי שעשה את המהפכה האמיתית בענף הקפיצה לגובה. פוסברי הפך את היוצרות. בקפיצה שהוא המציא עברו הראש והכתפיים ראשונים מעל הרף ואז עבר הגב. למעשה, הקופץ "נשכב" על הרף ונוחת על גבו. קצת כמו קפיצת המספרת אבל במקום הישבן מובילים הראש והכתפיים.
פוסברי קפץ בסגנונו החדשני, שייקרא באופן נדיר על שמו "קפיצת פוסברי". הוא זכה במדליית הזהב באולימפיאדת מקסיקו (1968) והקפיצה שהציג הפכה לסנסציה. מהר מאד הפך הסגנון החדש לסגנון הקפיצה המקובל בתחרויות הקפיצה לגובה האולימפיות והבינלאומיות.
קפיצת הפוסברי הפכה לקפיצה של כל מי שהתחרו בקפיצות לגובה. אחד מהם הוא הקופץ לגובה הגדול בכל הזמנים - הקובני חווייר סוטומאיור. סוטומאיור, בחור גבוה מארץ עניה וקומוניסטית, הצליח לנצח את גדולי הקופצים, אנשים שהתאמנו בליווי המקצועי ועם התנאיים הטובים בעולם. שוב ושוב הוא הצליח לשפר את שיא העולם. לא פחות מ-3 פעמים ברציפות הוא קבע את שיא העולם בקפיצה לגובה. בהדרגה הוא הביא אותו לגבהים שאיש עוד לא זכה לקפוץ ושספק אם יישבר בשנים הקרובות. מ-2.43 מטרים, דרך 2.44, ולבסוף אל שיא העולם הנוכחי והמדהים של 2.45 מטרים!
חווייר סוטומאיור היה גם האדם הראשון שקפץ מעל גובה של 8 רגל. הוא כנראה הספורטאי הטוב ביותר שלא הכרתם. מעולם לא פרסם מוצר, לא קיבל קמפיין, לא הופיע בתכנית אירוח או באירוע של סלבריטאי ספורט. בהיותו בן לארץ קומוניסטית ושנואה על ארצות הברית, איש לא פינק אותו בתשומת-לב המגיעה לענק ספורט ברמתו.
הנה ההיסטוריה של הקפיצה לגובה (עברית):
https://youtu.be/xR8T4XCUDps
מצגת וידאו וסקירה על תולדות הקפיצה לגובה (עברית):
https://youtu.be/b-LK9sfd-yM
גדול הקופצים לגובה חוויאר סוטומאיור בשיאי הקפיצה שלו 2.45 מטרים:
https://youtu.be/7n6NhV4CaiU
ודיון על הטכניקה הטובה ביותר לקפיצה לגובה:
https://youtu.be/XBtBdNHBNSI
מי כונה "הקטר הצ'כי"?
אחד הרצים הטובים בהיסטוריה, היה טוב תרתי-משמע (בכמה מובנים). קראו לו אמיל זטופק והוא כונה בפי כולם "הקטר הצ'כי", אך לא מפני שהיה אצן של ריצות ארוכות, אלא בגלל הרגלו לעוות את פניו במאמץ ולהתנשף בקול בשעת הריצה.
זטופק נהג להתאמן בריצה, לאחר שעות העבודה, כשהוא נועל נעליים גבוהות, כי לא היו לו נעלי ריצה. תודות לשיטות אימון של עניים, שהוא המציא לעצמו, הפך הבחור הצ'כי הצנוע לרץ מיומן מאד ויכולתו האישית הייתה גבוהה במיוחד. למעשה, הגבוהה ביותר בעולם.
הוא היה הרץ הראשון שירד מ-29 דקות ריצה למרחק של 10,000 מטר. באולימפיאדת הלסינקי ב-1956 הוא היה מלך מסלול הריצה. מעולם לא זכה ספורטאי אחד ב-3 מדליות זהב, גם ל-5000 מטר, ל-10000 מטר וגם בריצה הקשה מכולן - ריצת המרתון. אגב, במרתון הוא עוד יותר הדהים את הקהל, כי הריצה האולימפית הזו הייתה ריצת המרתון הראשונה בחייו.
אגב, אם זה לא מספיק מדהים אז כדאי שנדע שבכל שלושת הריצות הללו הוא קבע גם שיא אולימפי חדש ואת שלושתן הוא ניצח באותו שבוע!
זאטופק "הקטר הצ'כי" היה גם דמות מעוררת השראה בהתנהלותו האישית. כספורטאי הוא נהג לעודד את יריביו וליצור קשר עימם לאחר שניצח. ב"אביב של פראג" הוא תמך בכל ליבו במהפכה הצ'כית השקטה כנגד הקומוניזם הנוקשה והרודני. זה היה כשניסו הצ'כים לזכות בדמוקרטיה (ראו באאוריקה בתגית "האביב של פראג"), אך נבלמו בטנקים רוסיים - סובייטים. כשהמרד המפורסם הזה של צ'כיה נכשל, הוא נשלח לעבוד במכרה אורניום, כדי להשפילו ולהענישו. בנוסף נאסר על הספורטאי הלאומי של צ'כיה לעסוק מאז בספורט.
אמיל זטופק ייזכר לעד כספורטאי דגול וכדמוקרט אמיץ ומעורר השראה. הוא ורעייתו, דנה זטופקובה, שהייתה אלופה אולימפית, שיאנית עולם ואלופת אירופה בהטלת כידון, ניצחו את כל הקשיים שבפניהם עמדו. הסובייטים, לעומת זאת, נכשלו. האימפריה שלהם התמוטטה.
הנה סיפורו של "הקטר הצ'כי":
http://youtu.be/0GABNtWsucs
כך ניצח אמיל זאטופק בשלושת הריצות הכי קשות, שיא שאיש לא השיג עד אז ומאז:
https://youtu.be/6--kiYKx9kA
וטכניקות האימון שלו:
https://youtu.be/shR8pIU7iLo
אחד הרצים הטובים בהיסטוריה, היה טוב תרתי-משמע (בכמה מובנים). קראו לו אמיל זטופק והוא כונה בפי כולם "הקטר הצ'כי", אך לא מפני שהיה אצן של ריצות ארוכות, אלא בגלל הרגלו לעוות את פניו במאמץ ולהתנשף בקול בשעת הריצה.
זטופק נהג להתאמן בריצה, לאחר שעות העבודה, כשהוא נועל נעליים גבוהות, כי לא היו לו נעלי ריצה. תודות לשיטות אימון של עניים, שהוא המציא לעצמו, הפך הבחור הצ'כי הצנוע לרץ מיומן מאד ויכולתו האישית הייתה גבוהה במיוחד. למעשה, הגבוהה ביותר בעולם.
הוא היה הרץ הראשון שירד מ-29 דקות ריצה למרחק של 10,000 מטר. באולימפיאדת הלסינקי ב-1956 הוא היה מלך מסלול הריצה. מעולם לא זכה ספורטאי אחד ב-3 מדליות זהב, גם ל-5000 מטר, ל-10000 מטר וגם בריצה הקשה מכולן - ריצת המרתון. אגב, במרתון הוא עוד יותר הדהים את הקהל, כי הריצה האולימפית הזו הייתה ריצת המרתון הראשונה בחייו.
אגב, אם זה לא מספיק מדהים אז כדאי שנדע שבכל שלושת הריצות הללו הוא קבע גם שיא אולימפי חדש ואת שלושתן הוא ניצח באותו שבוע!
זאטופק "הקטר הצ'כי" היה גם דמות מעוררת השראה בהתנהלותו האישית. כספורטאי הוא נהג לעודד את יריביו וליצור קשר עימם לאחר שניצח. ב"אביב של פראג" הוא תמך בכל ליבו במהפכה הצ'כית השקטה כנגד הקומוניזם הנוקשה והרודני. זה היה כשניסו הצ'כים לזכות בדמוקרטיה (ראו באאוריקה בתגית "האביב של פראג"), אך נבלמו בטנקים רוסיים - סובייטים. כשהמרד המפורסם הזה של צ'כיה נכשל, הוא נשלח לעבוד במכרה אורניום, כדי להשפילו ולהענישו. בנוסף נאסר על הספורטאי הלאומי של צ'כיה לעסוק מאז בספורט.
אמיל זטופק ייזכר לעד כספורטאי דגול וכדמוקרט אמיץ ומעורר השראה. הוא ורעייתו, דנה זטופקובה, שהייתה אלופה אולימפית, שיאנית עולם ואלופת אירופה בהטלת כידון, ניצחו את כל הקשיים שבפניהם עמדו. הסובייטים, לעומת זאת, נכשלו. האימפריה שלהם התמוטטה.
הנה סיפורו של "הקטר הצ'כי":
http://youtu.be/0GABNtWsucs
כך ניצח אמיל זאטופק בשלושת הריצות הכי קשות, שיא שאיש לא השיג עד אז ומאז:
https://youtu.be/6--kiYKx9kA
וטכניקות האימון שלו:
https://youtu.be/shR8pIU7iLo
מהו ספורט הקפיצה למים?
קפיצה למים (Diving) הוא ענף ספורט שבימינו הוא ספורט אולימפי. המתחרים בו, ביחידים וזוגות, קופצים אל בריכת שחייה מגבהים שונים. לקפיצה משמשות אותם מקפצות גמישות או קשיחות, לפי סוג הקפיצה.
במהלך הקפיצות הם נדרשים להפגין תרגילי אקרובטיקה מיומנים, בזמן הנפילה למטה, לצד כניסה נקייה אל המים, בסופה של הקפיצה.
את הביצועים של הקופצים מעריכים השופטים, שמעניקים להם ציונים. את הניקוד הסופי של כל קפיצה מחשבים לפי הציונים המספריים שמעניקים לה השופטים, בשילוב עם דרגת הקושי של הקפיצה. המנצחים בתחרויות הקפיצות הם מי שזכו לניקוד המצטבר הגבוה ביותר, מהקפיצות שנקבעו בתחרות.
יש גם סוג אחר ונפרד של קפיצות - את הקפיצה למים מגובה (High dive). ספורט זה הוא יותר אתגרי ובו קופצים הספורטאים אל המים מגבהים גדולים ולעתים אף קיצוניים. הקפיצות כאן מתקיימות ממקפצה קשיחה אל הבריכה, או מצוק גבוה - היישר אל מי הים או האגם.
הספורט הזה נולד בעבר כסוג של ספורט עממי, או אפילו כשילוב בין פעלולי קפיצות למבחני אומץ מומצאים על ידי צעירים. כשזה מתקיים במסגרת תחרותית, באליפויות או באולימפיאדה, הקפיצה היא אל בריכה שהותאמה לקפיצות כאלה והיא עמוקה מספיק.
הנה ספורט הקפיצה למים (עברית):
https://youtu.be/Ws5r57TOfn8
אוסף של קופצים מופלאים:
https://youtu.be/SBssmtYTJpM
וקופץ גבהים בשיא עולמי - High dive:
https://youtu.be/f1EQdWp0Ggo
קפיצה למים (Diving) הוא ענף ספורט שבימינו הוא ספורט אולימפי. המתחרים בו, ביחידים וזוגות, קופצים אל בריכת שחייה מגבהים שונים. לקפיצה משמשות אותם מקפצות גמישות או קשיחות, לפי סוג הקפיצה.
במהלך הקפיצות הם נדרשים להפגין תרגילי אקרובטיקה מיומנים, בזמן הנפילה למטה, לצד כניסה נקייה אל המים, בסופה של הקפיצה.
את הביצועים של הקופצים מעריכים השופטים, שמעניקים להם ציונים. את הניקוד הסופי של כל קפיצה מחשבים לפי הציונים המספריים שמעניקים לה השופטים, בשילוב עם דרגת הקושי של הקפיצה. המנצחים בתחרויות הקפיצות הם מי שזכו לניקוד המצטבר הגבוה ביותר, מהקפיצות שנקבעו בתחרות.
יש גם סוג אחר ונפרד של קפיצות - את הקפיצה למים מגובה (High dive). ספורט זה הוא יותר אתגרי ובו קופצים הספורטאים אל המים מגבהים גדולים ולעתים אף קיצוניים. הקפיצות כאן מתקיימות ממקפצה קשיחה אל הבריכה, או מצוק גבוה - היישר אל מי הים או האגם.
הספורט הזה נולד בעבר כסוג של ספורט עממי, או אפילו כשילוב בין פעלולי קפיצות למבחני אומץ מומצאים על ידי צעירים. כשזה מתקיים במסגרת תחרותית, באליפויות או באולימפיאדה, הקפיצה היא אל בריכה שהותאמה לקפיצות כאלה והיא עמוקה מספיק.
הנה ספורט הקפיצה למים (עברית):
https://youtu.be/Ws5r57TOfn8
אוסף של קופצים מופלאים:
https://youtu.be/SBssmtYTJpM
וקופץ גבהים בשיא עולמי - High dive:
https://youtu.be/f1EQdWp0Ggo
איך ריצת כושר תורמת לבריאות?
ריצת כושר, או ג'וגינג (Jogging), היא דרך נהדרת לעשות פעילות גופנית אירובית בספורט זמין ואפשרי בכל מקום. לרוץ הרי אפשר בלי מגבלה של ציוד מיוחד, שעות פתיחה של חדר כושר או יכולות מיוחדות.
אנשים שמתחילים לרוץ ממשיכים לעשות זאת באופן סדיר, בעיקר כי הם התרגלו לצפות לאנדורפינים ולהשתוקק לנוירוכימיקלים שהפעילות הזו משחררת בגוף.
גם פסיכולוגית יש תמורה לריצה. כ-70% מהרצים או העושים פעילות גופנית מעידים שהפעילות הגופנית מייצרת אצלם תחושה של ניצחון משיפור ההישגים שלהם ותחושת "הישג", שמייצרת הרגל.
כל אדם שלא סובל מבעיות רפואיות מיוחדות, כמו עודף משקל או גיל מבוגר מדי, בעיקר בשל סיכוני נפילה, יכול ואפילו מומלץ לו לבחור בריצה כפעילות גופנית מועדפת. אגב, החלופה האירובית המומלצת לריצה תהיה הליכה.
פיזית, מאמץ הריצה מפעיל הרבה יותר את שרירי הגוף השונים מאשר פעילויות אירוביות כמו שחייה, דיווש על אופניים או אימון מדרגות.
הדופק בריצה גבוה משמעותית מזה שבפעילויות אירוביות אחרות, מה שהופך את הריצה ליעילה מאוד לשיפור הכושר הגופני, שריפת קלוריות מוגברת והשגת מראה הגוף.
אצל אנשים בריאים ובעלי יחס משקל מאוזן, שריפת הקלוריות בריצה תשפר את סיבולת הלב-ריאה טוב יותר מפעילויות ספורט אחרות. בכך היא תורמת לשיפור בלחץ הדם, כולסטרול ומדדים בריאותיים נוספים. אפילו הנחירות יקטנו, במיוחד עם שמירה על משקל נכון שתתווסף לריצה.
כובד משקל לעומת זאת, אפילו קטן, לא הולך ביחד עם אימוני ריצה. הסיבה היא שנחיתת כפות הרגליים על הקרקע בריצה מפעילה על הרגליים עומס שהוא גבוה פי שלושה מפעילויות ספורט אחרות, פעילויות שבהן אין ניתוק של כף הרגל מהקרקע.
הנה ריצת הכושר:
https://youtu.be/bZmF-VBSMd8
ג'וגינג בניו יורק:
https://youtu.be/OV9P1Sh_KL8
ואלה שרצים למרחקים מטורפים (עברית):
https://youtu.be/PqKLVfgPxIo?long=yes
ריצת כושר, או ג'וגינג (Jogging), היא דרך נהדרת לעשות פעילות גופנית אירובית בספורט זמין ואפשרי בכל מקום. לרוץ הרי אפשר בלי מגבלה של ציוד מיוחד, שעות פתיחה של חדר כושר או יכולות מיוחדות.
אנשים שמתחילים לרוץ ממשיכים לעשות זאת באופן סדיר, בעיקר כי הם התרגלו לצפות לאנדורפינים ולהשתוקק לנוירוכימיקלים שהפעילות הזו משחררת בגוף.
גם פסיכולוגית יש תמורה לריצה. כ-70% מהרצים או העושים פעילות גופנית מעידים שהפעילות הגופנית מייצרת אצלם תחושה של ניצחון משיפור ההישגים שלהם ותחושת "הישג", שמייצרת הרגל.
כל אדם שלא סובל מבעיות רפואיות מיוחדות, כמו עודף משקל או גיל מבוגר מדי, בעיקר בשל סיכוני נפילה, יכול ואפילו מומלץ לו לבחור בריצה כפעילות גופנית מועדפת. אגב, החלופה האירובית המומלצת לריצה תהיה הליכה.
פיזית, מאמץ הריצה מפעיל הרבה יותר את שרירי הגוף השונים מאשר פעילויות אירוביות כמו שחייה, דיווש על אופניים או אימון מדרגות.
הדופק בריצה גבוה משמעותית מזה שבפעילויות אירוביות אחרות, מה שהופך את הריצה ליעילה מאוד לשיפור הכושר הגופני, שריפת קלוריות מוגברת והשגת מראה הגוף.
אצל אנשים בריאים ובעלי יחס משקל מאוזן, שריפת הקלוריות בריצה תשפר את סיבולת הלב-ריאה טוב יותר מפעילויות ספורט אחרות. בכך היא תורמת לשיפור בלחץ הדם, כולסטרול ומדדים בריאותיים נוספים. אפילו הנחירות יקטנו, במיוחד עם שמירה על משקל נכון שתתווסף לריצה.
כובד משקל לעומת זאת, אפילו קטן, לא הולך ביחד עם אימוני ריצה. הסיבה היא שנחיתת כפות הרגליים על הקרקע בריצה מפעילה על הרגליים עומס שהוא גבוה פי שלושה מפעילויות ספורט אחרות, פעילויות שבהן אין ניתוק של כף הרגל מהקרקע.
הנה ריצת הכושר:
https://youtu.be/bZmF-VBSMd8
ג'וגינג בניו יורק:
https://youtu.be/OV9P1Sh_KL8
ואלה שרצים למרחקים מטורפים (עברית):
https://youtu.be/PqKLVfgPxIo?long=yes
איך הספורטאים משתפרים כל הזמן בשיאים?
לנו נדמה שהספורטאים של היום, במיוחד האתלטים, הם הרבה יותר טובים מבעבר. ההישגים הספורטיביים שלהם הרבה יותר טובים מאלו של הספורטאים מלפני 100 שנה בלבד.
מה קורה כאן? - האם בתוך מאה אחת המין האנושי משתנה בפיזיולוגיה שלו?
אז לא, כי האמת שמה שהשתנה במאה השנים האחרונות הם פרמטרים אחרים, שאף אחד מהם אינו הגוף האנושי. אחד מהם הוא, למשל, הטכנולוגיה שמסביב. מהמגרשים, המסלולים, נעלי ובגדי הספורט וכך הלאה - יש הרבה דברים שיוצרים את השיפור הניכר בשיאים.
כי בניגוד לטכנולוגיה, הספורטאים לא השתנו ב-100 השנים האחרונות, בטח לא בפיזיולוגיה שלהם. הם לוקחים אולי חומרים טובים יותר (ולאו דווקא סמים), ניזונים בתזונה בריאה וחכמה הרבה יותר, מתאמנים באופן מדעי - דברים שיוצרים את ההישגים המדהימים של ספורטאי ההווה, לעומת אלו של ספורטאי העבר. אבל גם החומרים שעליהם רצים, טכניקות קפיצה, כמו קפיצת פוסברי לגובה ועוד.
הרצאת טד על ההישגים ההולכים ומשתפרים באתלטיקה למשל (מתורגם):
https://youtu.be/8COaMKbNrX0
לנו נדמה שהספורטאים של היום, במיוחד האתלטים, הם הרבה יותר טובים מבעבר. ההישגים הספורטיביים שלהם הרבה יותר טובים מאלו של הספורטאים מלפני 100 שנה בלבד.
מה קורה כאן? - האם בתוך מאה אחת המין האנושי משתנה בפיזיולוגיה שלו?
אז לא, כי האמת שמה שהשתנה במאה השנים האחרונות הם פרמטרים אחרים, שאף אחד מהם אינו הגוף האנושי. אחד מהם הוא, למשל, הטכנולוגיה שמסביב. מהמגרשים, המסלולים, נעלי ובגדי הספורט וכך הלאה - יש הרבה דברים שיוצרים את השיפור הניכר בשיאים.
כי בניגוד לטכנולוגיה, הספורטאים לא השתנו ב-100 השנים האחרונות, בטח לא בפיזיולוגיה שלהם. הם לוקחים אולי חומרים טובים יותר (ולאו דווקא סמים), ניזונים בתזונה בריאה וחכמה הרבה יותר, מתאמנים באופן מדעי - דברים שיוצרים את ההישגים המדהימים של ספורטאי ההווה, לעומת אלו של ספורטאי העבר. אבל גם החומרים שעליהם רצים, טכניקות קפיצה, כמו קפיצת פוסברי לגובה ועוד.
הרצאת טד על ההישגים ההולכים ומשתפרים באתלטיקה למשל (מתורגם):
https://youtu.be/8COaMKbNrX0
מי הרץ שניצח מרתון יחף?
הרץ האתיופי אבבה ביקילה (Abebe Bikila) לא סבל מחסרון כיס, אבל לרוץ הוא התרגל כשהוא יחף. זו הפכה לאחת התמונות הזכורות של אולימפיאדת רומא 1960, כשהרץ קל-הרגליים הזה ניצח מרתון ללא נעליים.
עם טכנולוגיות הנעליים של היום כנראה שזה היה בלתי אפשרי לנצח בקלות כזו, אבל בשנת 1960 הרץ הנחוש הימם את העולם בניצחון ברור של הריצה הארוכה מכולן, ברגליים יחפות.
ביקילה לא רק זכה במדליית זהב בריצה הזו, אלא גם קבע בה שיא עולם. השיא ששבר בריצה ברגליים יחפות שהכניסה אותו להיסטוריה נשבר רק אחרי 3 שנים.
זה היה אז ממש סמלי. רץ מאתיופיה, מדינה ש-24 שנים לפני כן נכבשה על ידי הצבא האיטלקי בהנהגת המנהיג הפשיסטי מוסוליני, ניצח אז ברומא ובאופן מסוים כבש אותה.
לצער עולם הספורט, את חייו סיים ביקילה באופן טראגי, מסיבוכים של תאונת דרכים שבה נפגע.
הנה הסיפור של הניצחון היחף של אבבה ביקילה:
http://youtu.be/mLVIRT7-qUc
סרטון באיטלקית על הריצה של אבבה ברומא 1960:
http://youtu.be/NrtJxknbO24
וקדימון לסרט על רץ המרתון היחף:
https://youtu.be/kTRqs7oRyN0
הרץ האתיופי אבבה ביקילה (Abebe Bikila) לא סבל מחסרון כיס, אבל לרוץ הוא התרגל כשהוא יחף. זו הפכה לאחת התמונות הזכורות של אולימפיאדת רומא 1960, כשהרץ קל-הרגליים הזה ניצח מרתון ללא נעליים.
עם טכנולוגיות הנעליים של היום כנראה שזה היה בלתי אפשרי לנצח בקלות כזו, אבל בשנת 1960 הרץ הנחוש הימם את העולם בניצחון ברור של הריצה הארוכה מכולן, ברגליים יחפות.
ביקילה לא רק זכה במדליית זהב בריצה הזו, אלא גם קבע בה שיא עולם. השיא ששבר בריצה ברגליים יחפות שהכניסה אותו להיסטוריה נשבר רק אחרי 3 שנים.
זה היה אז ממש סמלי. רץ מאתיופיה, מדינה ש-24 שנים לפני כן נכבשה על ידי הצבא האיטלקי בהנהגת המנהיג הפשיסטי מוסוליני, ניצח אז ברומא ובאופן מסוים כבש אותה.
לצער עולם הספורט, את חייו סיים ביקילה באופן טראגי, מסיבוכים של תאונת דרכים שבה נפגע.
הנה הסיפור של הניצחון היחף של אבבה ביקילה:
http://youtu.be/mLVIRT7-qUc
סרטון באיטלקית על הריצה של אבבה ברומא 1960:
http://youtu.be/NrtJxknbO24
וקדימון לסרט על רץ המרתון היחף:
https://youtu.be/kTRqs7oRyN0
מי הרץ שניצח מרתון בנסיעה?
יתכן שפרד לורז (fred Lorz) האמריקאי עשה באולימפיאדה של 1904 בסנט לואיס את מה שרצים רבים מפנטזים עליו - הוא נח ועדיין ניצח את הריצה הגדולה..
המרתון התקיים במזג אוויר שרבי וחום קשה. המסלול כלל גבעות רבות והיה כולו עשוי אדמה ועפר. הרצים התקשו מאד לרוץ ורובם קרסו בדרך. במהלך המרתון האולימפי גם לורז התייבש ומאמנו אסף אותו ברכבו. יתכן שהוא היה מודה בכישלון וחוזר הביתה מובס, אבל רכבו של המאמן שבק חיים מעט לפני קו הגמר והרץ המהולל נאלץ ללכת ברגל.
כך, אחרי שתפס טרמפ של 11 מייל, הבין "הרץ הרכוב" שיש לו הזדמנות פז. לורז המאושש, שההזדמנות קרצה לו, השלים את הריצה בחלק האחרון שלה ו"ניצח" את התחרות. בטקס מרגש הוא זכה למדליה והצטלם כאלוף האולימפי עם היפהפיה האמריקאית אליס רוזוולט, בתו של תיאודור רוזוולט, נשיא ארה"ב.
רק אחרי שקיבל את מדליית הזהב התלוננו הרצים המובסים וצופים שצפו במרתון שהוא מעולם לא חלף על פני האחרים והתרמית התגלתה. לורז נאלץ להחזיר את המדליה והוא הושעה לכל חייו, מה שלא הפריע לשלטונות הספורט לבטל את ההשעייה זמן קצר אחרי כן, משהתנצל והסביר שזו הייתה בדיחה.
שנה לאחר מכן, אגב, הוא ניצח במרתון של בוסטון.
מה שכן, היו בתחרות הזו מקרים נוספים שהדהימו את הקהל. זה שהגיע שני היה רץ בשם היקס, אמריקאי ממוצא בריטי שהתמוטט במהלך התחרות וקיבל סם בשם סטריכנין וברנדי. כשהוא מסומם ומבושם במשקה האלכוהולי המשיך הרץ לרוץ, עד שהתמוטט שוב, רגע לפני הסוף, ונאלץ לחצות את קו הסיום כשהוא נתמך באנשים..
מכיוון שהיה מותר אז לצרוך סמים בתחרויות ספורט, הוכרז היקס כמנצח בתחרות והובל לבית החולים.
הנה סיפור התרמית של פרד לורז ושאר סיפורי המרתון החם של סיינט לואיס 1904:
http://youtu.be/5fIqTXOqxcc
יתכן שפרד לורז (fred Lorz) האמריקאי עשה באולימפיאדה של 1904 בסנט לואיס את מה שרצים רבים מפנטזים עליו - הוא נח ועדיין ניצח את הריצה הגדולה..
המרתון התקיים במזג אוויר שרבי וחום קשה. המסלול כלל גבעות רבות והיה כולו עשוי אדמה ועפר. הרצים התקשו מאד לרוץ ורובם קרסו בדרך. במהלך המרתון האולימפי גם לורז התייבש ומאמנו אסף אותו ברכבו. יתכן שהוא היה מודה בכישלון וחוזר הביתה מובס, אבל רכבו של המאמן שבק חיים מעט לפני קו הגמר והרץ המהולל נאלץ ללכת ברגל.
כך, אחרי שתפס טרמפ של 11 מייל, הבין "הרץ הרכוב" שיש לו הזדמנות פז. לורז המאושש, שההזדמנות קרצה לו, השלים את הריצה בחלק האחרון שלה ו"ניצח" את התחרות. בטקס מרגש הוא זכה למדליה והצטלם כאלוף האולימפי עם היפהפיה האמריקאית אליס רוזוולט, בתו של תיאודור רוזוולט, נשיא ארה"ב.
רק אחרי שקיבל את מדליית הזהב התלוננו הרצים המובסים וצופים שצפו במרתון שהוא מעולם לא חלף על פני האחרים והתרמית התגלתה. לורז נאלץ להחזיר את המדליה והוא הושעה לכל חייו, מה שלא הפריע לשלטונות הספורט לבטל את ההשעייה זמן קצר אחרי כן, משהתנצל והסביר שזו הייתה בדיחה.
שנה לאחר מכן, אגב, הוא ניצח במרתון של בוסטון.
מה שכן, היו בתחרות הזו מקרים נוספים שהדהימו את הקהל. זה שהגיע שני היה רץ בשם היקס, אמריקאי ממוצא בריטי שהתמוטט במהלך התחרות וקיבל סם בשם סטריכנין וברנדי. כשהוא מסומם ומבושם במשקה האלכוהולי המשיך הרץ לרוץ, עד שהתמוטט שוב, רגע לפני הסוף, ונאלץ לחצות את קו הסיום כשהוא נתמך באנשים..
מכיוון שהיה מותר אז לצרוך סמים בתחרויות ספורט, הוכרז היקס כמנצח בתחרות והובל לבית החולים.
הנה סיפור התרמית של פרד לורז ושאר סיפורי המרתון החם של סיינט לואיס 1904:
http://youtu.be/5fIqTXOqxcc
מיהו השחיין היהודי הגדול מארק ספיץ?
השחיין האמריקאי מרק ספיץ (Mark Spitz) הוא שחיין יהודי אמריקאי, שהפך לאגדה כשזכה בשבע מדליות זהב במשחקים האולימפיים והחזיק בשיא העולמי, שהחזיק מעמד 36 שנים.
מי שנולד ב-10 בפברואר 1950 בקליפורניה, הראה, כבר מגיל צעיר, כישרון יוצא דופן בשחייה. מי שעתיד להיות אחד השחיינים המפורסמים והמצליחים בהיסטוריה פיתח טכניקת שחייה מושלמת.
במקביל הוא גידל שפם, דבר נדיר אצל שחיינים מקצועיים ומה שבצעירותו עתיד להפוך לסימן ההיכר שלו. בגיל 22 ובשיאו הספורטיבי הדהים ספיץ את העולם ביכולתו הפיזית בבריכה - הוא היה מכונת שחיה מעולה ובלתי נתפסת.
עד כמה בלתי נתפסת?
באולימפיאדת מינכן 1972 מארק ספיץ השתתף ב-7 משחים בלבד, זכה בכולם במקום הראשון וקטף 7 מדליות זהב. אך בכל המשחים הללו הוא גם שבר את השיאים העולמיים - שזה אומר 7 שיאי עולם בשבעה משחים בלבד והכול באולימפיאדה אחת.
עם ההישג המדהים הזה, שנחשב לאחד הגדולים בהיסטוריה של הספורט האולימפי, הוא הוכר מיידית כאחד הספורטאים האולימפיים הגדולים בכל הזמנים.
אך מיד לאחר הישגיו באולימפיאדת מינכן פרש ספיץ מהשחייה התחרותית והוא רק בן 22. מהספורט הוא פנה לעסקים, אך גם בתחומים אחרים לא חסר ספיץ הצלחות. לאחר הישגיו האולימפיים וכבחור יפה וכריזמטי, הוא הפגין הבנה ונוכחות תקשורתית והפך לכוכב ופרזנטור והחזיק קמפיינים כדוגמן.
אגב, 20 שנה אחר כך ולקראת אולימפיאדת ברצלונה ב-1992, הוא ינסה לשוב לשחייה תחרותית. אך זה היה מאוחר מדי וספיץ כבר לא צעיר ולא בשיאו. הוא לא הצליח להתברג בנבחרת האמריקאית.
ועדיין, בהישגים האולימפיים שלו הוא היווה השראה לדורות של שחיינים. אחד מהם הוא מייקל פלפס, מי שישבור באולימפיאדה ב-2008 את שיאו שלו - עם 8 מדליות זהב באולימפיאדה אחת.
עד שמייקל פלפס שבר את שיאו למספר מדליות זהב באולימפיאדה אחת נחשב מארק ספיץ גדול השחיינים האולימפיים - גם בהישגיו, אך גם כמי שהשכיל לפתח את הטכניקה המדויקת והיעילה ביותר במים.
וכך, גם בהמשך חייו, מרק ספיץ המשיך להיות מעורב בעולם השחייה, כדובר וכמנטור לשחיינים רבים. שנים רבות הוא נחשב לאחד הספורטאים המשפיעים ביותר בתולדות הספורט האולימפי.
הנה מארק ספיץ במשחים שבהם ניצח באולימפיאדת מינכן 1972:
https://youtu.be/jQnj92R6EaU
ראיון לקראת המכביה, עם מי שעתיד להפוך לאגדה אולימפית:
https://youtu.be/GS7WVV0lCb4
נצחונותיו הגדולים באולימפיאדה:
https://youtu.be/mtAl2aq9JtM
סיפורו וגם מפיו:
https://youtu.be/CNcrjDNGPKk
והקריירה שלו מספקת השראה לרבים כיום, כמו כאן:
https://youtu.be/OFWZ1IjBReo
השחיין האמריקאי מרק ספיץ (Mark Spitz) הוא שחיין יהודי אמריקאי, שהפך לאגדה כשזכה בשבע מדליות זהב במשחקים האולימפיים והחזיק בשיא העולמי, שהחזיק מעמד 36 שנים.
מי שנולד ב-10 בפברואר 1950 בקליפורניה, הראה, כבר מגיל צעיר, כישרון יוצא דופן בשחייה. מי שעתיד להיות אחד השחיינים המפורסמים והמצליחים בהיסטוריה פיתח טכניקת שחייה מושלמת.
במקביל הוא גידל שפם, דבר נדיר אצל שחיינים מקצועיים ומה שבצעירותו עתיד להפוך לסימן ההיכר שלו. בגיל 22 ובשיאו הספורטיבי הדהים ספיץ את העולם ביכולתו הפיזית בבריכה - הוא היה מכונת שחיה מעולה ובלתי נתפסת.
עד כמה בלתי נתפסת?
באולימפיאדת מינכן 1972 מארק ספיץ השתתף ב-7 משחים בלבד, זכה בכולם במקום הראשון וקטף 7 מדליות זהב. אך בכל המשחים הללו הוא גם שבר את השיאים העולמיים - שזה אומר 7 שיאי עולם בשבעה משחים בלבד והכול באולימפיאדה אחת.
עם ההישג המדהים הזה, שנחשב לאחד הגדולים בהיסטוריה של הספורט האולימפי, הוא הוכר מיידית כאחד הספורטאים האולימפיים הגדולים בכל הזמנים.
אך מיד לאחר הישגיו באולימפיאדת מינכן פרש ספיץ מהשחייה התחרותית והוא רק בן 22. מהספורט הוא פנה לעסקים, אך גם בתחומים אחרים לא חסר ספיץ הצלחות. לאחר הישגיו האולימפיים וכבחור יפה וכריזמטי, הוא הפגין הבנה ונוכחות תקשורתית והפך לכוכב ופרזנטור והחזיק קמפיינים כדוגמן.
אגב, 20 שנה אחר כך ולקראת אולימפיאדת ברצלונה ב-1992, הוא ינסה לשוב לשחייה תחרותית. אך זה היה מאוחר מדי וספיץ כבר לא צעיר ולא בשיאו. הוא לא הצליח להתברג בנבחרת האמריקאית.
ועדיין, בהישגים האולימפיים שלו הוא היווה השראה לדורות של שחיינים. אחד מהם הוא מייקל פלפס, מי שישבור באולימפיאדה ב-2008 את שיאו שלו - עם 8 מדליות זהב באולימפיאדה אחת.
עד שמייקל פלפס שבר את שיאו למספר מדליות זהב באולימפיאדה אחת נחשב מארק ספיץ גדול השחיינים האולימפיים - גם בהישגיו, אך גם כמי שהשכיל לפתח את הטכניקה המדויקת והיעילה ביותר במים.
וכך, גם בהמשך חייו, מרק ספיץ המשיך להיות מעורב בעולם השחייה, כדובר וכמנטור לשחיינים רבים. שנים רבות הוא נחשב לאחד הספורטאים המשפיעים ביותר בתולדות הספורט האולימפי.
הנה מארק ספיץ במשחים שבהם ניצח באולימפיאדת מינכן 1972:
https://youtu.be/jQnj92R6EaU
ראיון לקראת המכביה, עם מי שעתיד להפוך לאגדה אולימפית:
https://youtu.be/GS7WVV0lCb4
נצחונותיו הגדולים באולימפיאדה:
https://youtu.be/mtAl2aq9JtM
סיפורו וגם מפיו:
https://youtu.be/CNcrjDNGPKk
והקריירה שלו מספקת השראה לרבים כיום, כמו כאן:
https://youtu.be/OFWZ1IjBReo
מי זכה במרתון הראשון בחייו בזהב?
אמיל זטופק, "הקטר הצ'כי" בשבילכם, היה מלך המסלול האולימפי בהלסינקי 52. אבל הוא היה גם ברנש ספורטיבי ואמיץ ביותר. לאחר שזכה בשתי מדליות זהב במשחקים האולימפיים הללו, הוא החליט, באופן ספונטני, לנסות ולרוץ מרתון...
כל מי שרץ יודע שהמרתון היא הריצה הקשה ביותר שיש. רצים מנוסים ומאומנים מתקשים להשלים את הריצה הזו, ודאי כשמדובר במרתון האולימפי, שמכיל את הרצים המנוסים והטובים בעולם בריצה זו. אבל זטופק החליט וביצע. הוא החל את הריצה והיא נראתה לו מהירה מדי. הוא שאל את אלוף העולם שליד רץ, הבריטי ג'ים פיטרס, אם הריצה אינה מהירה מדי והאלוף ענה שהיא איטית מדי. אז זטופק האיץ ורץ את המרתון הראשון בחייו במהירות רבה, היישר לניצחון ולמדליית הזהב השלישית שלו במשחקי הלסינקי.
אם זה לא מספיק, אז אמיל זטופק גם קבע בריצה הזו שלו שיא אולימפי חדש, כשהוריד 6 דקות מהשיא העולמי בריצה זו. בכך הפך גם זטופק לספורטאי היחידי אי-פעם, שזכה במדליות זהב אולימפיות בכל שלושת הריצות למרחקים ארוכים.
הנה ריצת המרתון של אמיל זאטופק:
http://youtu.be/hHaT5beAdQI
ודיווח נוסף על ההישג הבלתי נתפס שלו:
http://youtu.be/i7b6H-2tvIk
אמיל זטופק, "הקטר הצ'כי" בשבילכם, היה מלך המסלול האולימפי בהלסינקי 52. אבל הוא היה גם ברנש ספורטיבי ואמיץ ביותר. לאחר שזכה בשתי מדליות זהב במשחקים האולימפיים הללו, הוא החליט, באופן ספונטני, לנסות ולרוץ מרתון...
כל מי שרץ יודע שהמרתון היא הריצה הקשה ביותר שיש. רצים מנוסים ומאומנים מתקשים להשלים את הריצה הזו, ודאי כשמדובר במרתון האולימפי, שמכיל את הרצים המנוסים והטובים בעולם בריצה זו. אבל זטופק החליט וביצע. הוא החל את הריצה והיא נראתה לו מהירה מדי. הוא שאל את אלוף העולם שליד רץ, הבריטי ג'ים פיטרס, אם הריצה אינה מהירה מדי והאלוף ענה שהיא איטית מדי. אז זטופק האיץ ורץ את המרתון הראשון בחייו במהירות רבה, היישר לניצחון ולמדליית הזהב השלישית שלו במשחקי הלסינקי.
אם זה לא מספיק, אז אמיל זטופק גם קבע בריצה הזו שלו שיא אולימפי חדש, כשהוריד 6 דקות מהשיא העולמי בריצה זו. בכך הפך גם זטופק לספורטאי היחידי אי-פעם, שזכה במדליות זהב אולימפיות בכל שלושת הריצות למרחקים ארוכים.
הנה ריצת המרתון של אמיל זאטופק:
http://youtu.be/hHaT5beAdQI
ודיווח נוסף על ההישג הבלתי נתפס שלו:
http://youtu.be/i7b6H-2tvIk
