שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי אתלטיקה ומהם ענפיה?
היא מכונה "מלכת הספורט" וידועה גם בתור "אתלטיקה קלה", אתלטיקה (Athletics) היא מקבץ של אירועי ספורט, ביניהם ריצה, קפיצה, זריקה והליכה. מדובר בסוגי ספורט פופולריים, הדורשים שילוב של כוח, סיבולת, זריזות ומהירות.
מתחרויות מקומיות בבתי ספר ועד למשחקים האולימפיים, האתלטיקה היא ספורט אישי ותחרותי, שכספורט תחרותי הוא סופר תחרותי, עם מתחרים בכל הרמות.
הכינוי אתלטיקה קלה נועד להבדיל אותה מאתלטיקה כבדה, הכוללת את ענפי ההיאבקות, האגרוף והרמת משקולות.
#ענפים וסוגים
שני סוגים עיקריים של אירועים מרכיבים את האתלטיקה הקלה:
אירועי מסלול - מרוצים שמתקיימים על מסלול ריצה במרחקים שנעים בין 100 ל-10,000 מטר. הריצה היא בנפרד או כחלק ממרוץ שליחים.
אירועי שטח - תחרויות המתקיימות במגרש או באצטדיון. נכללים בהם אירועי קפיצות (לרוחק, משולשת), זריקה למרחק (כדור ברזל, דיסקוס או כידון) והליכה למרחקים ארוכים תוך שמירה על קצב הליכה מהיר.
יש גם שילוב בין סוגי הספורט הללו בצורה שנקראת "קרב רב".
ראו את ענפי האתלטיקה השונים בתגית "אתלטיקה".
#אתלטיקה לאדם הפשוט
גם למי שאינם ספורטאים תחרותיים ורק מעוניינים לשמור על כושר, מתאימה האתלטיקה. כי בנוסף להיותה ספורט תחרותי, אתלטיקה היא גם מהצורות הפופולריות של פעילות גופנית וכושר. ריצה, במיוחד, אבל גם הליכה הן דרכים מצוינות להישאר בריאים ולשפר את הכושר. אם מדובר בספורט המשולב בפעילות חברתית, כמו קבוצות הליכה או מועדוני ריצה, אז אתלטיקה וספורט בכלל, שווים זהב.
זוהי האתלטיקה:
https://youtu.be/8tboaYXAwog
על ריצות הספרינט - הריצות הקצרות (עברית):
https://youtu.be/vo3GnJhzfDg
כל מרכיבי האתלטיקה, או כמו שהם נקראים אירועי האתלטיקה:
https://youtu.be/97iKteyVj1A
והסבר ארוך יותר של עולם האתלטיקה:
https://youtu.be/lTlB1z4N5hI?long=yes
ריצת המשוכות (עברית):
https://youtu.be/dDN2qHE28_c
איך מטילים כידון באולימפיאדה?
הטלת כידון (Javelin throw) הוא ענף ספורט באתלטיקה בו מטילים, זורקים האתלטים כידון, חפץ דמוי חנית, למרחק רב ככל האפשר.
הטלת כידון היא ענף ספורט פופולרי ברחבי העולם. מהספורטאים הוא דורש כוח, טכניקה ודיוק כדי להצטיין בו.
באורך של כ-2.6 מטר ומשקל בין 800 גרם לקילוגרם, הכידון הספורטיבי עשוי מתכת או סיבי פחמן.
נכון ל-2023 מחזיקים בשיא העולמי שני ספורטאים מצ'כיה, איש ואישה.
השיא העולמי לגברים בהטלת כידון הוא 98.48 מטר. הוא נקבע ב-1996, בידי הצ'כי יאן זלזני.
שיא העולם לנשים באותה שנה עומד על 72.28 מטר. קבעה אותו ב-2008 מטילת הכידון ברבורה ספוטקובה, גם היא מצ'כיה.
#ההיסטוריה של זריקת כידון
תחרות הטלת הכידון המתועדת הראשונה בהיסטוריה, נרשמה באירלנד של המאה ה-7. שם הושלך הכידון למרחק של מעט יותר מ-21 מטרים (21.3 מטרים, אם להיות מדויקים).
אבל לאירועי הספורט הללו יש עבר היסטורי ארוך הרבה יותר, שמגיע לתקופות קדומות בהן הכידון שימש כנשק ציד ומאוחר יותר כנשק צבאי.
היו אלה היוונים ואחריהם הרומאים הקדמונים, שהשתמשו בכידון כנשק ספורטיבי בתחרויות האתלטיקה שלהם.
בתקופה המודרנית, הטלת הכידון הפכה לספורט אולימפי רשמי במשחקים האולימפיים של 1908. מאז, ענף זה היה חלק מכל המשחקים האולימפיים, למעט באולימפיאדת הקיץ של 1928.
עם השנים הלכו חוקי התחום והתפתחו וגם הכידון הלך ושופר, תוך עדכון מתמיד של העיצוב והחומרים שבהם נעשה שימוש. דוגמה טובה היא הכידון שלראשונה שימש באולימפיאדת 1984, כידון מעוצב מחדש כך שישפר את הדיוק ויצמצם את המרחק שלו.
כך מטילים כידון:
https://youtu.be/5Ro_65dDQHI
הכללים:
https://youtu.be/vY6BjY-5BVI
הדיפת כידון בשיאים של 90 מטר בליגת היהלומים:
https://youtu.be/e2e_VbAjx5g
בואו ללמוד הטלה של כידון ב-5 צעדים:
https://youtu.be/Xc9AmWIt9hw
והשיאן ששינה את הענף כשהיה טוב מדי:
https://youtu.be/kKLdjHa75aM?long=yes
כיצד זורקים דיסקוס בספורט?
זריקת או הטלת דיסקוס (Discus throw) הוא אחד מענפי הספורט העתיקים ביותר. זהו אחד ממקצועות הזריקה שבענף האתלטיקה. בתחרות זריקת דיסקוס זורקים המתחרים דסקה עגולה הנקראת "דיסקוס" למרחק. המגרש המסומן מאפשר למדוד מי מהמתחרים זרקו למרחק הגדול ביותר והם הזוכים.
זורק הדיסקוס אוחז בו ביד מתוחה ומסתובב סביב עצמו, כדי לצבור תנופה ואז מטיל את הדיסקוס למרחק. הזריקה היא מתוך מעגל מונמך בקוטר של 2.5 מטרים, שאין לצאת ממנו. כדי להבטיח את ביטחון הקהל והסבבים את הזורק, מוקף המעגל עצמו גדר גבוהה. לאחר נחיתת הדיסקוס מודדים את המרחק שבין קצה המעגל הקדמי, למקום הנחיתה של הדיסקוס, המקום שבו פגע בקרקע.
עוד במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה נהגו לזרוק דיסקוס. אך אז היה מדובר בגברים בלבד, שכן נשים לא השתתפו באולימפיאדות העתיקות. כיום זורקים שני המינים ומתחרים בזריקת דיסקוס. משקל הדיסקוס של הגברים 2 קילוגרם, בעוד זה של הנשים שוקל קילוגרם בלבד.
לזריקת הדיסקוס מוקצבים בדרך כלל לכל מתחרה 3 עד 6 ניסיונות זריקה. הזוכה הוא מי שזרק את הדיסקוס למרחק הגדול ביותר בנסיון כלשהו. אם יש תיקו בין שני מתמודדים, משווים את זריקתם השנייה במרחקה וקובעים מי המנצח וכך הלאה.
יש הבדל בין משקל הדיסקוס בין תחרות הגברים לתחרות הנשים. הדיסקוס של הגברים שוקל 2 ק"ג בעוד של הנשים שוקל ק"ג אחד. הדיסקוס עצמו חלק, בעל שוליים ופנים עשויים מתכת.
כך זורקים דיסקוס:
https://youtu.be/3GjhBvcgO6w
הכללים:
https://youtu.be/LMUahmjET7Q
מתוך סרט שנעשה על זורק הדיסקוס שניצח באולימפיאדה הראשונה:
https://youtu.be/mCTP1wSUqK0
וגמר אליפות העולם בברלין 2018 בהטלת דיסקוס:
https://youtu.be/DKiUs6Wek1A
איך מתחרים בקפיצה משולשת?
אחד מענפי האתלטיקה המרתקים שיש הוא הקפיצה המשולשת (Triple jump). למרות שהוא פחות זוהר ומוכר מענפים כמו ריצות או קפיצה לגובה, הצפייה בקופצי הקפיצה המשולשת היא מרשימה ביותר.
הן באולימפיאדה והן בתחרויות אתלטיקה בינלאומיות, זהו ענף ספורט שמחייב את האתלטים בשילוב של כוח, מהירות וקואורדינציה.
השם "קפיצה משולשת" מגיע מהעובדה שאחרי ריצה קצרה ומהירה לאורך המסלול, האתלט מבצע רצף של 3 קפיצות נפרדות ונוחת לבסוף בבור החול. כדי להגיע לקו הקפיצה במהירות המרבית, על הקופצים להציע מהירות, איזון ושליטה גופנית מעולה, תוך חישוב הצעדים בדיוק מקסימלי.
שלוש הקפיצות, לפי הסדר, הן "הופ" (Hop) - הקפיצה הראשונה, שאחריה נוחתים על הרגל שממנה קופצים, "סטפ" (Step), בה נוחתים על הרגל השנייה ו"ג'אמפ" (Jump) - הקפיצה המסיימת, בה נוחתים בבור החול על שתי הרגליים.
המרחק נמדד מקו הקפיצה ועד לנקודה הקרובה ביותר שבה נגע גוף האתלט או האתלטית, בנחיתה הסופית על החול.
באתלטיקה נחשב ספורט הקפיצה המשולשת לאחד הענפים המאתגרים, פיזית וטכנית גם יחד. בכדי להגיע לרמות הגבוהות ביותר הוא דורש שנים של אימונים ושכלול של הטכניקה האישית.
הקופצים הטובים בעולם בשנת 2024 מגיעים למרחקים של מעל 18 מטרים לגברים ומעל 15 מטרים לנשים.
#תולדות הקפיצה המשולשת
אמנם הצורה המודרנית של הקפיצה המשולשת התגבשה רק במאה ה-19, אך שורשיה נעוצים עמוק בעבר.
ההיסטוריה שלה מתחילה ביוון העתיקה, עם תחרות דומה לקפיצה המשולשת שהתקיימה כבר במשחקים האולימפיים העתיקים בעיר אולימפיה (ראו בתגית "אולימפיאדה, יוון העתיקה").
על הקפיצה המודרנית השפיע משחק עממי, שהרבו לשחק בו באירלנד של המאה ה-18 ונקרא "hop, step and jump".
במחצית השנייה של המאה ה-19, התגבשה באנגליה הצורה המודרנית של הקפיצה המשולשת והתחרות הראשונה שתועדה לענף הספורט החדש התקיימה בשנת 1864, באוניברסיטת אוקספורד.
כבר במשחקים האולימפיים הראשונים של העידן המודרני, באתונה 1896, הוכנסה הקפיצה המשולשת לגברים. הנשים נאלצו להמתין כמעט מאה שנים, עד שהחלו להתחרות בקפיצה משולשת אולימפית. זה היה באולימפיאדה של אטלנטה 1996.
גם הטכניקה של הקפיצה המשולשת עברה שינויים, במהלך המאה ה-20. אם במקור בוצע שלב ה"סטפ" על הרגל החלשה של הקופץ, בשנות ה-50 הבריקו הקופצים הסובייטים, עם תוצאות מעולות. תרמה לכך טכניקה שפותחה בברית המועצות באותן שנים וביססה את ה"סטפ" על הרגל החזקה דווקא. לאחר שהשינוי הוביל לשיפור משמעותי בביצועים וממש כמו שינוי הקפיצה לגובה של פוסברי, עברו הקופצים בענף לטכניקה זו והשיאים השתפרו עוד יותר.
הנה ספורט הקפיצה המשולשת (עברית):
https://youtu.be/FnA3g0pNtAA
הכללים:
https://youtu.be/saQiavwabJY
באימוני הקפיצה המשולשת:
https://youtu.be/AAvGSZ0UVVE?t=2s
כך קובעים שיא עולמי בקפיצה משולשת:
https://youtu.be/mi9KwAy5iQo
קפיצה משולשת בהילוך איטי (ללא צליל):
https://youtu.be/NbmseYFNIlA
איך מנצחים בקפיצה לגובה?
קפיצה לגובה (High jump) הוא ענף ספורט באתלטיקה וחלק מענף הקפיצות האולימפי, הכולל גם מקצועות כמו קפיצה במוט, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת. בקפיצה לגובה נדרשים המתחרים בקפיצה לגובה לקפוץ מעל רף אופקי הממוקם בגובה נתון, מבלי להפילו. זהו ספורט חדש יחסית, שלא היה קיים אצל היוונים, באולימפיאדה של העת העתיקה.
התחרות הראשונה בקפיצה לגובה שתועדה באופן רשמי התקיימה בראשית המאה ה-19, בסקוטלנד. בסוף אותה מאה השתתפו כבר הקופצים לגובה באולימפיאדה הראשונה ביוון. הם קפצו מעל חבל מתוח בין שתי כלונסאות.
הקפיצה המקובלת אז הייתה בסגנון המספרת. השם נובע מתנועת הקפיצה שהזכירה תנועת מספריים - הקופצים נהגו לרוץ לעבר הרף במסלול אלכסוני, להעביר את הרגל הקרובה מעבר לרף ואז את הרגל השנייה.
בתחילת המאה ה-20 פיתח קופץ אמריקאי בשם הורין את סגנון גלילת הבטן. גם בסגנון הגלילה, היעיל יותר, רץ הקופץ לעבר הרף במסלול אלכסוני, אך נהג להתרומם בעזרת הרגל הקרובה לרף, עם פניו לעבר הרף, כשהרגל הרחוקה מהרף היא שמרימה את הגוף מעליו. גלילת הבטן הפך לסגנון מועדף על קופצים.
אך היה זה הקופץ האמריקאי דיק פוסברי שעשה את המהפכה האמיתית בענף הקפיצה לגובה. פוסברי הפך את היוצרות. בקפיצה שהוא המציא עברו הראש והכתפיים ראשונים מעל הרף ואז עבר הגב. למעשה, הקופץ "נשכב" על הרף ונוחת על גבו. קצת כמו קפיצת המספרת אבל במקום הישבן מובילים הראש והכתפיים.
פוסברי קפץ בסגנונו החדשני, שייקרא באופן נדיר על שמו "קפיצת פוסברי". הוא זכה במדליית הזהב באולימפיאדת מקסיקו (1968) והקפיצה שהציג הפכה לסנסציה. מהר מאד הפך הסגנון החדש לסגנון הקפיצה המקובל בתחרויות הקפיצה לגובה האולימפיות והבינלאומיות.
קפיצת הפוסברי הפכה לקפיצה של כל מי שהתחרו בקפיצות לגובה. אחד מהם הוא הקופץ לגובה הגדול בכל הזמנים - הקובני חווייר סוטומאיור. סוטומאיור, בחור גבוה מארץ עניה וקומוניסטית, הצליח לנצח את גדולי הקופצים, אנשים שהתאמנו בליווי המקצועי ועם התנאיים הטובים בעולם. שוב ושוב הוא הצליח לשפר את שיא העולם. לא פחות מ-3 פעמים ברציפות הוא קבע את שיא העולם בקפיצה לגובה. בהדרגה הוא הביא אותו לגבהים שאיש עוד לא זכה לקפוץ ושספק אם יישבר בשנים הקרובות. מ-2.43 מטרים, דרך 2.44, ולבסוף אל שיא העולם הנוכחי והמדהים של 2.45 מטרים!
חווייר סוטומאיור היה גם האדם הראשון שקפץ מעל גובה של 8 רגל. הוא כנראה הספורטאי הטוב ביותר שלא הכרתם. מעולם לא פרסם מוצר, לא קיבל קמפיין, לא הופיע בתכנית אירוח או באירוע של סלבריטאי ספורט. בהיותו בן לארץ קומוניסטית ושנואה על ארצות הברית, איש לא פינק אותו בתשומת-לב המגיעה לענק ספורט ברמתו.
הנה ההיסטוריה של הקפיצה לגובה (עברית):
https://youtu.be/xR8T4XCUDps
מצגת וידאו וסקירה על תולדות הקפיצה לגובה (עברית):
https://youtu.be/b-LK9sfd-yM
גדול הקופצים לגובה חוויאר סוטומאיור בשיאי הקפיצה שלו 2.45 מטרים:
https://youtu.be/m865RacxX0E
ודיון על הטכניקה הטובה ביותר לקפיצה לגובה:
https://youtu.be/XBtBdNHBNSI
מי כונה "הקטר הצ'כי"?
אחד הרצים הטובים בהיסטוריה, היה טוב תרתי-משמע (בכמה מובנים). קראו לו אמיל זטופק והוא כונה בפי כולם "הקטר הצ'כי", אך לא מפני שהיה אצן של ריצות ארוכות, אלא בגלל הרגלו לעוות את פניו במאמץ ולהתנשף בקול בשעת הריצה.
זטופק נהג להתאמן בריצה, לאחר שעות העבודה, כשהוא נועל נעליים גבוהות, כי לא היו לו נעלי ריצה. תודות לשיטות אימון של עניים, שהוא המציא לעצמו, הפך הבחור הצ'כי הצנוע לרץ מיומן מאד ויכולתו האישית הייתה גבוהה במיוחד. למעשה, הגבוהה ביותר בעולם.
הוא היה הרץ הראשון שירד מ-29 דקות ריצה למרחק של 10,000 מטר. באולימפיאדת הלסינקי ב-1956 הוא היה מלך מסלול הריצה. מעולם לא זכה ספורטאי אחד ב-3 מדליות זהב, גם ל-5000 מטר, ל-10000 מטר וגם בריצה הקשה מכולן - ריצת המרתון. אגב, במרתון הוא עוד יותר הדהים את הקהל, כי הריצה האולימפית הזו הייתה ריצת המרתון הראשונה בחייו.
אגב, אם זה לא מספיק מדהים אז כדאי שנדע שבכל שלושת הריצות הללו הוא קבע גם שיא אולימפי חדש ואת שלושתן הוא ניצח באותו שבוע!
זאטופק "הקטר הצ'כי" היה גם דמות מעוררת השראה בהתנהלותו האישית. כספורטאי הוא נהג לעודד את יריביו וליצור קשר עימם לאחר שניצח. ב"אביב של פראג" הוא תמך בכל ליבו במהפכה הצ'כית השקטה כנגד הקומוניזם הנוקשה והרודני. זה היה כשניסו הצ'כים לזכות בדמוקרטיה (ראו באאוריקה בתגית "האביב של פראג"), אך נבלמו בטנקים רוסיים - סובייטים. כשהמרד המפורסם הזה של צ'כיה נכשל, הוא נשלח לעבוד במכרה אורניום, כדי להשפילו ולהענישו. בנוסף נאסר על הספורטאי הלאומי של צ'כיה לעסוק מאז בספורט.
אמיל זטופק ייזכר לעד כספורטאי דגול וכדמוקרט אמיץ ומעורר השראה. הוא ורעייתו, דנה זטופקובה, שהייתה אלופה אולימפית, שיאנית עולם ואלופת אירופה בהטלת כידון, ניצחו את כל הקשיים שבפניהם עמדו. הסובייטים, לעומת זאת, נכשלו. האימפריה שלהם התמוטטה.
הנה סיפורו של "הקטר הצ'כי":
http://youtu.be/0GABNtWsucs
כך ניצח אמיל זאטופק בשלושת הריצות הכי קשות, שיא שאיש לא השיג עד אז ומאז:
https://youtu.be/6--kiYKx9kA
וטכניקות האימון שלו:
https://youtu.be/shR8pIU7iLo
איך השמיים התפעלו מקפיצת המאה של בוב בימון?
זה קרה רגע אחרי שבוב בימון האמריקאי קפץ לרוחק באולימפיאדת מקסיקו 1968 את "הקפיצה של המאה". מדובר בשיא לא נתפס שיחזיק מעמד 23 שנים לפני שמישהו ישבור אותו.
עד כדי כך היה המרחק שקפץ בימון גדול, עד שהוא היה מעבר לטווח המדידה האלקטרונית שתוכננה לאולימפיאדה. איש לא ציפה להישג כה גדול. משום כך נאלצו השופטים למדוד את המרחק באמצעות סרט מידה ידני. הסתבר שבוב בימון קבע שיא של 8.90 מטרים.
השיא הלא-יאומן שלו הכניס לשפה האנגלית את המילה שתתאר הישג לא צפוי ומדהים - "בימוני" ("Beamonesque"). ברגע הראשון התקשה בימון שספר באינצ'ים לחשב את השיא במטרים ולא קלט את גודל ההישג. אבל אחרי שהסבירו לו שהתוצאה היא 29 רגל ו-2.5 אינץ' הוא ירד על ברכיו ופרץ בבכי, כשהוא מכסה את פניו.
ממש כשבימון הנרגש כרע על הרצפה ובכה באושר על גודל ההישג שלו, קרה עוד דבר קטן וסמלי מצד כוחות הטבע. ממש עם הבכי על הקפיצה האלוהית פרצה בשמיים סערת ברקים. היתכן שאפילו למעלה התרשמו מהקפיצה הזו?
על אף שנותרו לו עוד קפיצות בתחרות, החליט בימון שלא לקפוץ שוב. הוא ידע שמדליית הזהב בכיסו. אגב, חברו הטוב ומי שבאופן לא רשמי גם אימן אותו, ראלף בוסטון, זכה לבסוף במדליית הארד. אבל את הפאנץ' נתן האלוף האולימפי שאת שיאו שבר בימון. הוא כל כך התרשם מהקפיצה המדהימה, עד שאמר לבימון "הרסת את האירוע"...
מדעית, הגורמים שתרמו לקפיצה המדהימה של בימון היו כמה. פעם אחת, דלילות האוויר במקסיקו סיטי, שנמצאת בגובה של 2,240 מטרים. אוויר דליל מקטין משמעותית את התנגדות האוויר ומקל מאד על הקופצים (וגם על הרצים, אבל זה סיפור אחר).
פעם שנייה, רוח גבית חזקה, החזקה ביותר שנחשבת חוקית באולימפיאדה, נרשמה בעת קפיצתו של בימון. ובכל זאת, כדי שלא להמעיט בגדולתו של גדול הקופצים לרוחק, מסתבר שעוד דבר קטן תרם להשיג העצום שלו - מניתוח זווית ומיקום רגל הניתור של בימון על קרש הקפיצה, הסתבר שהוא הצליח לנתר מבלי להפסיד מרחק כלשהו. הוא השכיל לבחור לניתור שלו בנקודה המושלמת לקפיצה. אין פלא שהיא זכתה כאמור לכינוי "קפיצת המאה".
הנה הקפיצה של המאה:
http://youtu.be/DEt_Xgg8dzc
על גדולתו של בימון:
http://youtu.be/YBefM9G51Aw
הקפיצה עצמה בהילוך איטי:
http://youtu.be/XkTWEDKtP1A
ופרסומת שמשתמשת בו:
http://youtu.be/pG35D9Ty6Do
מהי הקפיצה לרוחק ואיך התפתח ענף זה?
קפיצה לרוחק (Long Jump) היא שמו של ענף ספורט, אירוע אתלטי בו רצים הספורטאים על גבי מסלול וקופצים לארגז חול, באמצעות התנופה שצברו, אל המרחק הכי גדול שהם יכולים.
מבחינה ויזואלית, הענף הזה הוא מהאירועים המרשימים באתלטיקה. הוא דורש מהספורטאי כוח, מהירות, טכניקה ומיקוד מנטלי.
#תולדות הקפיצה לרוחק
לידת הספורט הזה היא במשחקים האולימפיים שביוון העתיקה, בה כינויי היה "החלמה". הקפיצה לרוחק הייתה חלק מהפנטאתלון העתיק, ביחד עם עוד ענפי או אירועי אתלטיקה כמו דיסקוס, כידון, ריצה והיאבקות.
באותה תקופה השתמשו הספורטאים באבנים או משקולות כדי לקפוץ ממצב של עמידה.
זה היה בסוף המאה ה-19, כשהוצגה הקפיצה לרוחק בגרסתה המודרנית. זה היה באנגליה ב-1840, כשהתקיימה של התחרות הראשונה של הקפיצה לרוחק. חצי מאה אחר כך, במשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים באתונה 1896, כשנכללה תחרות הקפיצה למרחק.
עם השנים התפתחו טכניקות הקפיצה לרוחק, תוך שינוי מתמיד של סגנונות ההמראה וטכניקות הנחיתה של ספורטאים שונים.
מספר פעמים נשבר שיא העולם בקפיצה לרוחק. נכון ל-2023 שיא הגברים בקפיצה לרוחק עומד על 8.95 מטר. קבע אותו בשנת 1991 מייק פאוול מארצות הברית.
גלינה צ'יסטיאקובה מברית המועצות היא מחזיקת השיא העולמי לנשים, לאחר שב-1988 היא קפצה למרחק של 7.52 מטר.
הנה ספורט הקפיצה לרוחק באולימפיאדה (עברית):
https://youtu.be/NChZGDvZJNI
יסודות הקפיצה לרוחק:
https://youtu.be/a4IsrJO_LQQ
חוקי הקפיצה למרחק:
https://youtu.be/K_-mBWT47_E
טובי הקופצים למרחק ב-2020:
https://youtu.be/_JXl7Tw4MPU
וטכניקה לקפיצה לרוחק:
https://youtu.be/r55-fvNIKJU
איך הודפים כדור ברזל?
הדיפת כדור ברזל (Shot put) הוא ענף ספורט לגברים ולנשים כאחד, או מה שנקרא אירוע אתלטיקה. בו הודפים, כלומר זורקים כדור מתכת כבד המכונה shot למרחק האפשרי הגדול ביותר.
ענף זה, המחייב כוח מתפרץ, טכניקה ומהירות, הוא ספורט תחרותי במיוחד. השיאים העולמיים מוחזקים בידי רנדי בארנס האמריקאי (גברים), שהדף את הכדור ב-1990 למרחק של 23.12 מטרים ובידי נטליה ליסובסקאיה הסובייטית לנשים, שהשיגה את השיא העולמי ב-1987 למרחק של 22.63 מטר.
#תולדות הדיפת כדור ברזל
המקור של הספורט הזה כספורט תחרותי הוא ככל הנראה במשחקים האולימפיים של יוון העתיקה. הדיפת כדור הברזל נכללה במשחקים העתיקים באולימפיה, כחלק מהפנטתלון המקורי באולימפיאדה.
בתור כדור להדיפה, אגב, השתמשו ביוון הקדומה בכדור מתכת או אבן. התחרות עצמה התקיימה אצלם בעמידה.
מאז ובמהלך אלפי שנים, התפתח הספורט והתפשט לכל רחבי העולם. במדינות ואזורים שונים בעולם הופיעו בימי הביניים וגם אחר כך טכניקות וכללים שונים.
במאה ה-19, הפך הספורט הזה לאחד מענפי הספורט הפופולריים בבריטניה ונקבעו לו כללים אחידים בעולם. כבר במשחקים האולימפיים הראשונים בעידן המודרני, שהתקיימו באתונה בשנת 1896 נכללה זריקת כדור ברזל כחלק מאירועי האתלטיקה של המשחקים.
הנה ההיסטוריה של הדיפת כדור ברזל:
https://youtu.be/V76zAZ72GLU
הכללים:
https://youtu.be/cgg-vCEwiOw
למדו את הטכניקה להדיפת כדור ברזל:
https://youtu.be/khk9L3Pbp0g
והקושי בהדיפת כדור ברזל למרחקים גדולים:
https://youtu.be/TZANFlvsXv4?long=yes
היא מכונה "מלכת הספורט" וידועה גם בתור "אתלטיקה קלה", אתלטיקה (Athletics) היא מקבץ של אירועי ספורט, ביניהם ריצה, קפיצה, זריקה והליכה. מדובר בסוגי ספורט פופולריים, הדורשים שילוב של כוח, סיבולת, זריזות ומהירות.
מתחרויות מקומיות בבתי ספר ועד למשחקים האולימפיים, האתלטיקה היא ספורט אישי ותחרותי, שכספורט תחרותי הוא סופר תחרותי, עם מתחרים בכל הרמות.
הכינוי אתלטיקה קלה נועד להבדיל אותה מאתלטיקה כבדה, הכוללת את ענפי ההיאבקות, האגרוף והרמת משקולות.
#ענפים וסוגים
שני סוגים עיקריים של אירועים מרכיבים את האתלטיקה הקלה:
אירועי מסלול - מרוצים שמתקיימים על מסלול ריצה במרחקים שנעים בין 100 ל-10,000 מטר. הריצה היא בנפרד או כחלק ממרוץ שליחים.
אירועי שטח - תחרויות המתקיימות במגרש או באצטדיון. נכללים בהם אירועי קפיצות (לרוחק, משולשת), זריקה למרחק (כדור ברזל, דיסקוס או כידון) והליכה למרחקים ארוכים תוך שמירה על קצב הליכה מהיר.
יש גם שילוב בין סוגי הספורט הללו בצורה שנקראת "קרב רב".
ראו את ענפי האתלטיקה השונים בתגית "אתלטיקה".
#אתלטיקה לאדם הפשוט
גם למי שאינם ספורטאים תחרותיים ורק מעוניינים לשמור על כושר, מתאימה האתלטיקה. כי בנוסף להיותה ספורט תחרותי, אתלטיקה היא גם מהצורות הפופולריות של פעילות גופנית וכושר. ריצה, במיוחד, אבל גם הליכה הן דרכים מצוינות להישאר בריאים ולשפר את הכושר. אם מדובר בספורט המשולב בפעילות חברתית, כמו קבוצות הליכה או מועדוני ריצה, אז אתלטיקה וספורט בכלל, שווים זהב.
זוהי האתלטיקה:
https://youtu.be/8tboaYXAwog
על ריצות הספרינט - הריצות הקצרות (עברית):
https://youtu.be/vo3GnJhzfDg
כל מרכיבי האתלטיקה, או כמו שהם נקראים אירועי האתלטיקה:
https://youtu.be/97iKteyVj1A
והסבר ארוך יותר של עולם האתלטיקה:
https://youtu.be/lTlB1z4N5hI?long=yes
ריצת המשוכות (עברית):
https://youtu.be/dDN2qHE28_c
הטלת כידון (Javelin throw) הוא ענף ספורט באתלטיקה בו מטילים, זורקים האתלטים כידון, חפץ דמוי חנית, למרחק רב ככל האפשר.
הטלת כידון היא ענף ספורט פופולרי ברחבי העולם. מהספורטאים הוא דורש כוח, טכניקה ודיוק כדי להצטיין בו.
באורך של כ-2.6 מטר ומשקל בין 800 גרם לקילוגרם, הכידון הספורטיבי עשוי מתכת או סיבי פחמן.
נכון ל-2023 מחזיקים בשיא העולמי שני ספורטאים מצ'כיה, איש ואישה.
השיא העולמי לגברים בהטלת כידון הוא 98.48 מטר. הוא נקבע ב-1996, בידי הצ'כי יאן זלזני.
שיא העולם לנשים באותה שנה עומד על 72.28 מטר. קבעה אותו ב-2008 מטילת הכידון ברבורה ספוטקובה, גם היא מצ'כיה.
#ההיסטוריה של זריקת כידון
תחרות הטלת הכידון המתועדת הראשונה בהיסטוריה, נרשמה באירלנד של המאה ה-7. שם הושלך הכידון למרחק של מעט יותר מ-21 מטרים (21.3 מטרים, אם להיות מדויקים).
אבל לאירועי הספורט הללו יש עבר היסטורי ארוך הרבה יותר, שמגיע לתקופות קדומות בהן הכידון שימש כנשק ציד ומאוחר יותר כנשק צבאי.
היו אלה היוונים ואחריהם הרומאים הקדמונים, שהשתמשו בכידון כנשק ספורטיבי בתחרויות האתלטיקה שלהם.
בתקופה המודרנית, הטלת הכידון הפכה לספורט אולימפי רשמי במשחקים האולימפיים של 1908. מאז, ענף זה היה חלק מכל המשחקים האולימפיים, למעט באולימפיאדת הקיץ של 1928.
עם השנים הלכו חוקי התחום והתפתחו וגם הכידון הלך ושופר, תוך עדכון מתמיד של העיצוב והחומרים שבהם נעשה שימוש. דוגמה טובה היא הכידון שלראשונה שימש באולימפיאדת 1984, כידון מעוצב מחדש כך שישפר את הדיוק ויצמצם את המרחק שלו.
כך מטילים כידון:
https://youtu.be/5Ro_65dDQHI
הכללים:
https://youtu.be/vY6BjY-5BVI
הדיפת כידון בשיאים של 90 מטר בליגת היהלומים:
https://youtu.be/e2e_VbAjx5g
בואו ללמוד הטלה של כידון ב-5 צעדים:
https://youtu.be/Xc9AmWIt9hw
והשיאן ששינה את הענף כשהיה טוב מדי:
https://youtu.be/kKLdjHa75aM?long=yes
זריקת או הטלת דיסקוס (Discus throw) הוא אחד מענפי הספורט העתיקים ביותר. זהו אחד ממקצועות הזריקה שבענף האתלטיקה. בתחרות זריקת דיסקוס זורקים המתחרים דסקה עגולה הנקראת "דיסקוס" למרחק. המגרש המסומן מאפשר למדוד מי מהמתחרים זרקו למרחק הגדול ביותר והם הזוכים.
זורק הדיסקוס אוחז בו ביד מתוחה ומסתובב סביב עצמו, כדי לצבור תנופה ואז מטיל את הדיסקוס למרחק. הזריקה היא מתוך מעגל מונמך בקוטר של 2.5 מטרים, שאין לצאת ממנו. כדי להבטיח את ביטחון הקהל והסבבים את הזורק, מוקף המעגל עצמו גדר גבוהה. לאחר נחיתת הדיסקוס מודדים את המרחק שבין קצה המעגל הקדמי, למקום הנחיתה של הדיסקוס, המקום שבו פגע בקרקע.
עוד במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה נהגו לזרוק דיסקוס. אך אז היה מדובר בגברים בלבד, שכן נשים לא השתתפו באולימפיאדות העתיקות. כיום זורקים שני המינים ומתחרים בזריקת דיסקוס. משקל הדיסקוס של הגברים 2 קילוגרם, בעוד זה של הנשים שוקל קילוגרם בלבד.
לזריקת הדיסקוס מוקצבים בדרך כלל לכל מתחרה 3 עד 6 ניסיונות זריקה. הזוכה הוא מי שזרק את הדיסקוס למרחק הגדול ביותר בנסיון כלשהו. אם יש תיקו בין שני מתמודדים, משווים את זריקתם השנייה במרחקה וקובעים מי המנצח וכך הלאה.
יש הבדל בין משקל הדיסקוס בין תחרות הגברים לתחרות הנשים. הדיסקוס של הגברים שוקל 2 ק"ג בעוד של הנשים שוקל ק"ג אחד. הדיסקוס עצמו חלק, בעל שוליים ופנים עשויים מתכת.
כך זורקים דיסקוס:
https://youtu.be/3GjhBvcgO6w
הכללים:
https://youtu.be/LMUahmjET7Q
מתוך סרט שנעשה על זורק הדיסקוס שניצח באולימפיאדה הראשונה:
https://youtu.be/mCTP1wSUqK0
וגמר אליפות העולם בברלין 2018 בהטלת דיסקוס:
https://youtu.be/DKiUs6Wek1A
אחד מענפי האתלטיקה המרתקים שיש הוא הקפיצה המשולשת (Triple jump). למרות שהוא פחות זוהר ומוכר מענפים כמו ריצות או קפיצה לגובה, הצפייה בקופצי הקפיצה המשולשת היא מרשימה ביותר.
הן באולימפיאדה והן בתחרויות אתלטיקה בינלאומיות, זהו ענף ספורט שמחייב את האתלטים בשילוב של כוח, מהירות וקואורדינציה.
השם "קפיצה משולשת" מגיע מהעובדה שאחרי ריצה קצרה ומהירה לאורך המסלול, האתלט מבצע רצף של 3 קפיצות נפרדות ונוחת לבסוף בבור החול. כדי להגיע לקו הקפיצה במהירות המרבית, על הקופצים להציע מהירות, איזון ושליטה גופנית מעולה, תוך חישוב הצעדים בדיוק מקסימלי.
שלוש הקפיצות, לפי הסדר, הן "הופ" (Hop) - הקפיצה הראשונה, שאחריה נוחתים על הרגל שממנה קופצים, "סטפ" (Step), בה נוחתים על הרגל השנייה ו"ג'אמפ" (Jump) - הקפיצה המסיימת, בה נוחתים בבור החול על שתי הרגליים.
המרחק נמדד מקו הקפיצה ועד לנקודה הקרובה ביותר שבה נגע גוף האתלט או האתלטית, בנחיתה הסופית על החול.
באתלטיקה נחשב ספורט הקפיצה המשולשת לאחד הענפים המאתגרים, פיזית וטכנית גם יחד. בכדי להגיע לרמות הגבוהות ביותר הוא דורש שנים של אימונים ושכלול של הטכניקה האישית.
הקופצים הטובים בעולם בשנת 2024 מגיעים למרחקים של מעל 18 מטרים לגברים ומעל 15 מטרים לנשים.
#תולדות הקפיצה המשולשת
אמנם הצורה המודרנית של הקפיצה המשולשת התגבשה רק במאה ה-19, אך שורשיה נעוצים עמוק בעבר.
ההיסטוריה שלה מתחילה ביוון העתיקה, עם תחרות דומה לקפיצה המשולשת שהתקיימה כבר במשחקים האולימפיים העתיקים בעיר אולימפיה (ראו בתגית "אולימפיאדה, יוון העתיקה").
על הקפיצה המודרנית השפיע משחק עממי, שהרבו לשחק בו באירלנד של המאה ה-18 ונקרא "hop, step and jump".
במחצית השנייה של המאה ה-19, התגבשה באנגליה הצורה המודרנית של הקפיצה המשולשת והתחרות הראשונה שתועדה לענף הספורט החדש התקיימה בשנת 1864, באוניברסיטת אוקספורד.
כבר במשחקים האולימפיים הראשונים של העידן המודרני, באתונה 1896, הוכנסה הקפיצה המשולשת לגברים. הנשים נאלצו להמתין כמעט מאה שנים, עד שהחלו להתחרות בקפיצה משולשת אולימפית. זה היה באולימפיאדה של אטלנטה 1996.
גם הטכניקה של הקפיצה המשולשת עברה שינויים, במהלך המאה ה-20. אם במקור בוצע שלב ה"סטפ" על הרגל החלשה של הקופץ, בשנות ה-50 הבריקו הקופצים הסובייטים, עם תוצאות מעולות. תרמה לכך טכניקה שפותחה בברית המועצות באותן שנים וביססה את ה"סטפ" על הרגל החזקה דווקא. לאחר שהשינוי הוביל לשיפור משמעותי בביצועים וממש כמו שינוי הקפיצה לגובה של פוסברי, עברו הקופצים בענף לטכניקה זו והשיאים השתפרו עוד יותר.
הנה ספורט הקפיצה המשולשת (עברית):
https://youtu.be/FnA3g0pNtAA
הכללים:
https://youtu.be/saQiavwabJY
באימוני הקפיצה המשולשת:
https://youtu.be/AAvGSZ0UVVE?t=2s
כך קובעים שיא עולמי בקפיצה משולשת:
https://youtu.be/mi9KwAy5iQo
קפיצה משולשת בהילוך איטי (ללא צליל):
https://youtu.be/NbmseYFNIlA
אתלטיקה
קפיצה לגובה (High jump) הוא ענף ספורט באתלטיקה וחלק מענף הקפיצות האולימפי, הכולל גם מקצועות כמו קפיצה במוט, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת. בקפיצה לגובה נדרשים המתחרים בקפיצה לגובה לקפוץ מעל רף אופקי הממוקם בגובה נתון, מבלי להפילו. זהו ספורט חדש יחסית, שלא היה קיים אצל היוונים, באולימפיאדה של העת העתיקה.
התחרות הראשונה בקפיצה לגובה שתועדה באופן רשמי התקיימה בראשית המאה ה-19, בסקוטלנד. בסוף אותה מאה השתתפו כבר הקופצים לגובה באולימפיאדה הראשונה ביוון. הם קפצו מעל חבל מתוח בין שתי כלונסאות.
הקפיצה המקובלת אז הייתה בסגנון המספרת. השם נובע מתנועת הקפיצה שהזכירה תנועת מספריים - הקופצים נהגו לרוץ לעבר הרף במסלול אלכסוני, להעביר את הרגל הקרובה מעבר לרף ואז את הרגל השנייה.
בתחילת המאה ה-20 פיתח קופץ אמריקאי בשם הורין את סגנון גלילת הבטן. גם בסגנון הגלילה, היעיל יותר, רץ הקופץ לעבר הרף במסלול אלכסוני, אך נהג להתרומם בעזרת הרגל הקרובה לרף, עם פניו לעבר הרף, כשהרגל הרחוקה מהרף היא שמרימה את הגוף מעליו. גלילת הבטן הפך לסגנון מועדף על קופצים.
אך היה זה הקופץ האמריקאי דיק פוסברי שעשה את המהפכה האמיתית בענף הקפיצה לגובה. פוסברי הפך את היוצרות. בקפיצה שהוא המציא עברו הראש והכתפיים ראשונים מעל הרף ואז עבר הגב. למעשה, הקופץ "נשכב" על הרף ונוחת על גבו. קצת כמו קפיצת המספרת אבל במקום הישבן מובילים הראש והכתפיים.
פוסברי קפץ בסגנונו החדשני, שייקרא באופן נדיר על שמו "קפיצת פוסברי". הוא זכה במדליית הזהב באולימפיאדת מקסיקו (1968) והקפיצה שהציג הפכה לסנסציה. מהר מאד הפך הסגנון החדש לסגנון הקפיצה המקובל בתחרויות הקפיצה לגובה האולימפיות והבינלאומיות.
קפיצת הפוסברי הפכה לקפיצה של כל מי שהתחרו בקפיצות לגובה. אחד מהם הוא הקופץ לגובה הגדול בכל הזמנים - הקובני חווייר סוטומאיור. סוטומאיור, בחור גבוה מארץ עניה וקומוניסטית, הצליח לנצח את גדולי הקופצים, אנשים שהתאמנו בליווי המקצועי ועם התנאיים הטובים בעולם. שוב ושוב הוא הצליח לשפר את שיא העולם. לא פחות מ-3 פעמים ברציפות הוא קבע את שיא העולם בקפיצה לגובה. בהדרגה הוא הביא אותו לגבהים שאיש עוד לא זכה לקפוץ ושספק אם יישבר בשנים הקרובות. מ-2.43 מטרים, דרך 2.44, ולבסוף אל שיא העולם הנוכחי והמדהים של 2.45 מטרים!
חווייר סוטומאיור היה גם האדם הראשון שקפץ מעל גובה של 8 רגל. הוא כנראה הספורטאי הטוב ביותר שלא הכרתם. מעולם לא פרסם מוצר, לא קיבל קמפיין, לא הופיע בתכנית אירוח או באירוע של סלבריטאי ספורט. בהיותו בן לארץ קומוניסטית ושנואה על ארצות הברית, איש לא פינק אותו בתשומת-לב המגיעה לענק ספורט ברמתו.
הנה ההיסטוריה של הקפיצה לגובה (עברית):
https://youtu.be/xR8T4XCUDps
מצגת וידאו וסקירה על תולדות הקפיצה לגובה (עברית):
https://youtu.be/b-LK9sfd-yM
גדול הקופצים לגובה חוויאר סוטומאיור בשיאי הקפיצה שלו 2.45 מטרים:
https://youtu.be/m865RacxX0E
ודיון על הטכניקה הטובה ביותר לקפיצה לגובה:
https://youtu.be/XBtBdNHBNSI
אחד הרצים הטובים בהיסטוריה, היה טוב תרתי-משמע (בכמה מובנים). קראו לו אמיל זטופק והוא כונה בפי כולם "הקטר הצ'כי", אך לא מפני שהיה אצן של ריצות ארוכות, אלא בגלל הרגלו לעוות את פניו במאמץ ולהתנשף בקול בשעת הריצה.
זטופק נהג להתאמן בריצה, לאחר שעות העבודה, כשהוא נועל נעליים גבוהות, כי לא היו לו נעלי ריצה. תודות לשיטות אימון של עניים, שהוא המציא לעצמו, הפך הבחור הצ'כי הצנוע לרץ מיומן מאד ויכולתו האישית הייתה גבוהה במיוחד. למעשה, הגבוהה ביותר בעולם.
הוא היה הרץ הראשון שירד מ-29 דקות ריצה למרחק של 10,000 מטר. באולימפיאדת הלסינקי ב-1956 הוא היה מלך מסלול הריצה. מעולם לא זכה ספורטאי אחד ב-3 מדליות זהב, גם ל-5000 מטר, ל-10000 מטר וגם בריצה הקשה מכולן - ריצת המרתון. אגב, במרתון הוא עוד יותר הדהים את הקהל, כי הריצה האולימפית הזו הייתה ריצת המרתון הראשונה בחייו.
אגב, אם זה לא מספיק מדהים אז כדאי שנדע שבכל שלושת הריצות הללו הוא קבע גם שיא אולימפי חדש ואת שלושתן הוא ניצח באותו שבוע!
זאטופק "הקטר הצ'כי" היה גם דמות מעוררת השראה בהתנהלותו האישית. כספורטאי הוא נהג לעודד את יריביו וליצור קשר עימם לאחר שניצח. ב"אביב של פראג" הוא תמך בכל ליבו במהפכה הצ'כית השקטה כנגד הקומוניזם הנוקשה והרודני. זה היה כשניסו הצ'כים לזכות בדמוקרטיה (ראו באאוריקה בתגית "האביב של פראג"), אך נבלמו בטנקים רוסיים - סובייטים. כשהמרד המפורסם הזה של צ'כיה נכשל, הוא נשלח לעבוד במכרה אורניום, כדי להשפילו ולהענישו. בנוסף נאסר על הספורטאי הלאומי של צ'כיה לעסוק מאז בספורט.
אמיל זטופק ייזכר לעד כספורטאי דגול וכדמוקרט אמיץ ומעורר השראה. הוא ורעייתו, דנה זטופקובה, שהייתה אלופה אולימפית, שיאנית עולם ואלופת אירופה בהטלת כידון, ניצחו את כל הקשיים שבפניהם עמדו. הסובייטים, לעומת זאת, נכשלו. האימפריה שלהם התמוטטה.
הנה סיפורו של "הקטר הצ'כי":
http://youtu.be/0GABNtWsucs
כך ניצח אמיל זאטופק בשלושת הריצות הכי קשות, שיא שאיש לא השיג עד אז ומאז:
https://youtu.be/6--kiYKx9kA
וטכניקות האימון שלו:
https://youtu.be/shR8pIU7iLo
זה קרה רגע אחרי שבוב בימון האמריקאי קפץ לרוחק באולימפיאדת מקסיקו 1968 את "הקפיצה של המאה". מדובר בשיא לא נתפס שיחזיק מעמד 23 שנים לפני שמישהו ישבור אותו.
עד כדי כך היה המרחק שקפץ בימון גדול, עד שהוא היה מעבר לטווח המדידה האלקטרונית שתוכננה לאולימפיאדה. איש לא ציפה להישג כה גדול. משום כך נאלצו השופטים למדוד את המרחק באמצעות סרט מידה ידני. הסתבר שבוב בימון קבע שיא של 8.90 מטרים.
השיא הלא-יאומן שלו הכניס לשפה האנגלית את המילה שתתאר הישג לא צפוי ומדהים - "בימוני" ("Beamonesque"). ברגע הראשון התקשה בימון שספר באינצ'ים לחשב את השיא במטרים ולא קלט את גודל ההישג. אבל אחרי שהסבירו לו שהתוצאה היא 29 רגל ו-2.5 אינץ' הוא ירד על ברכיו ופרץ בבכי, כשהוא מכסה את פניו.
ממש כשבימון הנרגש כרע על הרצפה ובכה באושר על גודל ההישג שלו, קרה עוד דבר קטן וסמלי מצד כוחות הטבע. ממש עם הבכי על הקפיצה האלוהית פרצה בשמיים סערת ברקים. היתכן שאפילו למעלה התרשמו מהקפיצה הזו?
על אף שנותרו לו עוד קפיצות בתחרות, החליט בימון שלא לקפוץ שוב. הוא ידע שמדליית הזהב בכיסו. אגב, חברו הטוב ומי שבאופן לא רשמי גם אימן אותו, ראלף בוסטון, זכה לבסוף במדליית הארד. אבל את הפאנץ' נתן האלוף האולימפי שאת שיאו שבר בימון. הוא כל כך התרשם מהקפיצה המדהימה, עד שאמר לבימון "הרסת את האירוע"...
מדעית, הגורמים שתרמו לקפיצה המדהימה של בימון היו כמה. פעם אחת, דלילות האוויר במקסיקו סיטי, שנמצאת בגובה של 2,240 מטרים. אוויר דליל מקטין משמעותית את התנגדות האוויר ומקל מאד על הקופצים (וגם על הרצים, אבל זה סיפור אחר).
פעם שנייה, רוח גבית חזקה, החזקה ביותר שנחשבת חוקית באולימפיאדה, נרשמה בעת קפיצתו של בימון. ובכל זאת, כדי שלא להמעיט בגדולתו של גדול הקופצים לרוחק, מסתבר שעוד דבר קטן תרם להשיג העצום שלו - מניתוח זווית ומיקום רגל הניתור של בימון על קרש הקפיצה, הסתבר שהוא הצליח לנתר מבלי להפסיד מרחק כלשהו. הוא השכיל לבחור לניתור שלו בנקודה המושלמת לקפיצה. אין פלא שהיא זכתה כאמור לכינוי "קפיצת המאה".
הנה הקפיצה של המאה:
http://youtu.be/DEt_Xgg8dzc
על גדולתו של בימון:
http://youtu.be/YBefM9G51Aw
הקפיצה עצמה בהילוך איטי:
http://youtu.be/XkTWEDKtP1A
ופרסומת שמשתמשת בו:
http://youtu.be/pG35D9Ty6Do
קפיצה לרוחק (Long Jump) היא שמו של ענף ספורט, אירוע אתלטי בו רצים הספורטאים על גבי מסלול וקופצים לארגז חול, באמצעות התנופה שצברו, אל המרחק הכי גדול שהם יכולים.
מבחינה ויזואלית, הענף הזה הוא מהאירועים המרשימים באתלטיקה. הוא דורש מהספורטאי כוח, מהירות, טכניקה ומיקוד מנטלי.
#תולדות הקפיצה לרוחק
לידת הספורט הזה היא במשחקים האולימפיים שביוון העתיקה, בה כינויי היה "החלמה". הקפיצה לרוחק הייתה חלק מהפנטאתלון העתיק, ביחד עם עוד ענפי או אירועי אתלטיקה כמו דיסקוס, כידון, ריצה והיאבקות.
באותה תקופה השתמשו הספורטאים באבנים או משקולות כדי לקפוץ ממצב של עמידה.
זה היה בסוף המאה ה-19, כשהוצגה הקפיצה לרוחק בגרסתה המודרנית. זה היה באנגליה ב-1840, כשהתקיימה של התחרות הראשונה של הקפיצה לרוחק. חצי מאה אחר כך, במשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים באתונה 1896, כשנכללה תחרות הקפיצה למרחק.
עם השנים התפתחו טכניקות הקפיצה לרוחק, תוך שינוי מתמיד של סגנונות ההמראה וטכניקות הנחיתה של ספורטאים שונים.
מספר פעמים נשבר שיא העולם בקפיצה לרוחק. נכון ל-2023 שיא הגברים בקפיצה לרוחק עומד על 8.95 מטר. קבע אותו בשנת 1991 מייק פאוול מארצות הברית.
גלינה צ'יסטיאקובה מברית המועצות היא מחזיקת השיא העולמי לנשים, לאחר שב-1988 היא קפצה למרחק של 7.52 מטר.
הנה ספורט הקפיצה לרוחק באולימפיאדה (עברית):
https://youtu.be/NChZGDvZJNI
יסודות הקפיצה לרוחק:
https://youtu.be/a4IsrJO_LQQ
חוקי הקפיצה למרחק:
https://youtu.be/K_-mBWT47_E
טובי הקופצים למרחק ב-2020:
https://youtu.be/_JXl7Tw4MPU
וטכניקה לקפיצה לרוחק:
https://youtu.be/r55-fvNIKJU
הדיפת כדור ברזל (Shot put) הוא ענף ספורט לגברים ולנשים כאחד, או מה שנקרא אירוע אתלטיקה. בו הודפים, כלומר זורקים כדור מתכת כבד המכונה shot למרחק האפשרי הגדול ביותר.
ענף זה, המחייב כוח מתפרץ, טכניקה ומהירות, הוא ספורט תחרותי במיוחד. השיאים העולמיים מוחזקים בידי רנדי בארנס האמריקאי (גברים), שהדף את הכדור ב-1990 למרחק של 23.12 מטרים ובידי נטליה ליסובסקאיה הסובייטית לנשים, שהשיגה את השיא העולמי ב-1987 למרחק של 22.63 מטר.
#תולדות הדיפת כדור ברזל
המקור של הספורט הזה כספורט תחרותי הוא ככל הנראה במשחקים האולימפיים של יוון העתיקה. הדיפת כדור הברזל נכללה במשחקים העתיקים באולימפיה, כחלק מהפנטתלון המקורי באולימפיאדה.
בתור כדור להדיפה, אגב, השתמשו ביוון הקדומה בכדור מתכת או אבן. התחרות עצמה התקיימה אצלם בעמידה.
מאז ובמהלך אלפי שנים, התפתח הספורט והתפשט לכל רחבי העולם. במדינות ואזורים שונים בעולם הופיעו בימי הביניים וגם אחר כך טכניקות וכללים שונים.
במאה ה-19, הפך הספורט הזה לאחד מענפי הספורט הפופולריים בבריטניה ונקבעו לו כללים אחידים בעולם. כבר במשחקים האולימפיים הראשונים בעידן המודרני, שהתקיימו באתונה בשנת 1896 נכללה זריקת כדור ברזל כחלק מאירועי האתלטיקה של המשחקים.
הנה ההיסטוריה של הדיפת כדור ברזל:
https://youtu.be/V76zAZ72GLU
הכללים:
https://youtu.be/cgg-vCEwiOw
למדו את הטכניקה להדיפת כדור ברזל:
https://youtu.be/khk9L3Pbp0g
והקושי בהדיפת כדור ברזל למרחקים גדולים:
https://youtu.be/TZANFlvsXv4?long=yes
מהו ספורט הקפיצה למים?
קפיצה למים (Diving) הוא ענף ספורט שבימינו הוא ספורט אולימפי. המתחרים בו, ביחידים וזוגות, קופצים אל בריכת שחייה מגבהים שונים. לקפיצה משמשות אותם מקפצות גמישות או קשיחות, לפי סוג הקפיצה.
במהלך הקפיצות הם נדרשים להפגין תרגילי אקרובטיקה מיומנים, בזמן הנפילה למטה, לצד כניסה נקייה אל המים, בסופה של הקפיצה.
את הביצועים של הקופצים מעריכים השופטים, שמעניקים להם ציונים. את הניקוד הסופי של כל קפיצה מחשבים לפי הציונים המספריים שמעניקים לה השופטים, בשילוב עם דרגת הקושי של הקפיצה. המנצחים בתחרויות הקפיצות הם מי שזכו לניקוד המצטבר הגבוה ביותר, מהקפיצות שנקבעו בתחרות.
יש גם סוג אחר ונפרד של קפיצות - את הקפיצה למים מגובה (High dive). ספורט זה הוא יותר אתגרי ובו קופצים הספורטאים אל המים מגבהים גדולים ולעתים אף קיצוניים. הקפיצות כאן מתקיימות ממקפצה קשיחה אל הבריכה, או מצוק גבוה - היישר אל מי הים או האגם.
הספורט הזה נולד בעבר כסוג של ספורט עממי, או אפילו כשילוב בין פעלולי קפיצות למבחני אומץ מומצאים על ידי צעירים. כשזה מתקיים במסגרת תחרותית, באליפויות או באולימפיאדה, הקפיצה היא אל בריכה שהותאמה לקפיצות כאלה והיא עמוקה מספיק.
הנה ספורט הקפיצה למים (עברית):
https://youtu.be/Ws5r57TOfn8
אוסף של קופצים מופלאים:
https://youtu.be/SBssmtYTJpM
וקופץ גבהים בשיא עולמי - High dive:
https://youtu.be/f1EQdWp0Ggo
קפיצה למים (Diving) הוא ענף ספורט שבימינו הוא ספורט אולימפי. המתחרים בו, ביחידים וזוגות, קופצים אל בריכת שחייה מגבהים שונים. לקפיצה משמשות אותם מקפצות גמישות או קשיחות, לפי סוג הקפיצה.
במהלך הקפיצות הם נדרשים להפגין תרגילי אקרובטיקה מיומנים, בזמן הנפילה למטה, לצד כניסה נקייה אל המים, בסופה של הקפיצה.
את הביצועים של הקופצים מעריכים השופטים, שמעניקים להם ציונים. את הניקוד הסופי של כל קפיצה מחשבים לפי הציונים המספריים שמעניקים לה השופטים, בשילוב עם דרגת הקושי של הקפיצה. המנצחים בתחרויות הקפיצות הם מי שזכו לניקוד המצטבר הגבוה ביותר, מהקפיצות שנקבעו בתחרות.
יש גם סוג אחר ונפרד של קפיצות - את הקפיצה למים מגובה (High dive). ספורט זה הוא יותר אתגרי ובו קופצים הספורטאים אל המים מגבהים גדולים ולעתים אף קיצוניים. הקפיצות כאן מתקיימות ממקפצה קשיחה אל הבריכה, או מצוק גבוה - היישר אל מי הים או האגם.
הספורט הזה נולד בעבר כסוג של ספורט עממי, או אפילו כשילוב בין פעלולי קפיצות למבחני אומץ מומצאים על ידי צעירים. כשזה מתקיים במסגרת תחרותית, באליפויות או באולימפיאדה, הקפיצה היא אל בריכה שהותאמה לקפיצות כאלה והיא עמוקה מספיק.
הנה ספורט הקפיצה למים (עברית):
https://youtu.be/Ws5r57TOfn8
אוסף של קופצים מופלאים:
https://youtu.be/SBssmtYTJpM
וקופץ גבהים בשיא עולמי - High dive:
https://youtu.be/f1EQdWp0Ggo
איך הספורטאים משתפרים כל הזמן בשיאים?
לנו נדמה שהספורטאים של היום, במיוחד האתלטים, הם הרבה יותר טובים מבעבר. ההישגים הספורטיביים שלהם הרבה יותר טובים מאלו של הספורטאים מלפני 100 שנה בלבד.
מה קורה כאן? - האם בתוך מאה אחת המין האנושי משתנה בפיזיולוגיה שלו?
אז לא, כי האמת שמה שהשתנה במאה השנים האחרונות הם פרמטרים אחרים, שאף אחד מהם אינו הגוף האנושי. אחד מהם הוא, למשל, הטכנולוגיה שמסביב. מהמגרשים, המסלולים, נעלי ובגדי הספורט וכך הלאה - יש הרבה דברים שיוצרים את השיפור הניכר בשיאים.
כי בניגוד לטכנולוגיה, הספורטאים לא השתנו ב-100 השנים האחרונות, בטח לא בפיזיולוגיה שלהם. הם לוקחים אולי חומרים טובים יותר (ולאו דווקא סמים), ניזונים בתזונה בריאה וחכמה הרבה יותר, מתאמנים באופן מדעי - דברים שיוצרים את ההישגים המדהימים של ספורטאי ההווה, לעומת אלו של ספורטאי העבר. אבל גם החומרים שעליהם רצים, טכניקות קפיצה, כמו קפיצת פוסברי לגובה ועוד.
הרצאת טד על ההישגים ההולכים ומשתפרים באתלטיקה למשל (מתורגם):
https://youtu.be/8COaMKbNrX0
לנו נדמה שהספורטאים של היום, במיוחד האתלטים, הם הרבה יותר טובים מבעבר. ההישגים הספורטיביים שלהם הרבה יותר טובים מאלו של הספורטאים מלפני 100 שנה בלבד.
מה קורה כאן? - האם בתוך מאה אחת המין האנושי משתנה בפיזיולוגיה שלו?
אז לא, כי האמת שמה שהשתנה במאה השנים האחרונות הם פרמטרים אחרים, שאף אחד מהם אינו הגוף האנושי. אחד מהם הוא, למשל, הטכנולוגיה שמסביב. מהמגרשים, המסלולים, נעלי ובגדי הספורט וכך הלאה - יש הרבה דברים שיוצרים את השיפור הניכר בשיאים.
כי בניגוד לטכנולוגיה, הספורטאים לא השתנו ב-100 השנים האחרונות, בטח לא בפיזיולוגיה שלהם. הם לוקחים אולי חומרים טובים יותר (ולאו דווקא סמים), ניזונים בתזונה בריאה וחכמה הרבה יותר, מתאמנים באופן מדעי - דברים שיוצרים את ההישגים המדהימים של ספורטאי ההווה, לעומת אלו של ספורטאי העבר. אבל גם החומרים שעליהם רצים, טכניקות קפיצה, כמו קפיצת פוסברי לגובה ועוד.
הרצאת טד על ההישגים ההולכים ומשתפרים באתלטיקה למשל (מתורגם):
https://youtu.be/8COaMKbNrX0
מי הספורטאים שזכו במספר הגדול ביותר של מדליות זהב אולימפיות?
מי זכה בהכי הרבה מדליות זהב באולימפיאדות:
עם 23 מדליות זהב לזכותו, מייקל פלפס, השחיין האמריקאי הנודע, הוא לא רק הספורטאי האולימפי המעוטר בהיסטוריה, אלא גם מי שזכה במספר הרב ביותר של מדליות זהב אולימפיות.
אחריו ניצבים שלושה ספורטאים שזכו ב-9 מדליות זהב אולימפיות עד היום:
מרק ספיץ האמריקני - שחיין יהודי מצוין שהדהים את העולם ביכולתו הפיזית בבריכה - ממש מכונת שחיה מעולה! רק באולימפיאדת מינכן 1972 לבדה הוא זכה ב-7 מדליות זהב, עם 7 שיאי עולם, ב-7 משחים בלבד!
פבו נורמי הפיני - אתלט מופלא ובעל יכולות לא רגילות.
לריסה לטינינה הרוסיה - המתעמלת שגם זכתה במספר הגדול ביותר של מדליות אולימפיות בתולדות התחרויות.
קראו על כולם בתגית "מדליות אולימפיות".
עם 23 מדליות זהב לזכותו, מייקל פלפס, השחיין האמריקאי הנודע, הוא לא רק הספורטאי האולימפי המעוטר בהיסטוריה, אלא גם מי שזכה במספר הרב ביותר של מדליות זהב אולימפיות.
אחריו ניצבים שלושה ספורטאים שזכו ב-9 מדליות זהב אולימפיות עד היום:
מרק ספיץ האמריקני - שחיין יהודי מצוין שהדהים את העולם ביכולתו הפיזית בבריכה - ממש מכונת שחיה מעולה! רק באולימפיאדת מינכן 1972 לבדה הוא זכה ב-7 מדליות זהב, עם 7 שיאי עולם, ב-7 משחים בלבד!
פבו נורמי הפיני - אתלט מופלא ובעל יכולות לא רגילות.
לריסה לטינינה הרוסיה - המתעמלת שגם זכתה במספר הגדול ביותר של מדליות אולימפיות בתולדות התחרויות.
קראו על כולם בתגית "מדליות אולימפיות".
איך ריצת כושר תורמת לבריאות?
ריצת כושר, או ג'וגינג (Jogging), היא דרך נהדרת לעשות פעילות גופנית אירובית בספורט זמין ואפשרי בכל מקום. לרוץ הרי אפשר בלי מגבלה של ציוד מיוחד, שעות פתיחה של חדר כושר או יכולות מיוחדות.
אנשים שמתחילים לרוץ ממשיכים לעשות זאת באופן סדיר, בעיקר כי הם התרגלו לצפות לאנדורפינים ולהשתוקק לנוירוכימיקלים שהפעילות הזו משחררת בגוף.
גם פסיכולוגית יש תמורה לריצה. כ-70% מהרצים או העושים פעילות גופנית מעידים שהפעילות הגופנית מייצרת אצלם תחושה של ניצחון משיפור ההישגים שלהם ותחושת "הישג", שמייצרת הרגל.
כל אדם שלא סובל מבעיות רפואיות מיוחדות, כמו עודף משקל או גיל מבוגר מדי (מעל גיל 50 צריך להיזהר יותר), בעיקר בשל סיכוני נפילה, יכול ואפילו מומלץ לו לבחור בריצה כפעילות גופנית מועדפת. אגב, החלופה האירובית המומלצת לריצה תהיה הליכה.
פיזית, מאמץ הריצה מפעיל הרבה יותר את שרירי הגוף השונים מאשר פעילויות אירוביות כמו שחייה, דיווש על אופניים או אימון מדרגות.
הדופק בריצה גבוה משמעותית מזה שבפעילויות אירוביות אחרות, מה שהופך את הריצה ליעילה מאוד לשיפור הכושר הגופני, שריפת קלוריות מוגברת והשגת מראה הגוף.
העומס על המפרקים בריצה הוא גבוה, בערך פי 2.5 ממשקל הגוף בכל צעד, לעומת הליכה שמפעילה עומס נמוך בכ-50%. מכאן שהסיכון לפציעות בהליכה הוא נמוך משמעותית מריצה והיעילות היא זהה, בהנחה שעושים מרחק זהה.
אצל אנשים בריאים ובעלי יחס משקל מאוזן, שריפת הקלוריות בריצה תשפר את סיבולת הלב-ריאה טוב יותר מפעילויות ספורט אחרות. בכך היא תורמת לשיפור בלחץ הדם, כולסטרול ומדדים בריאותיים נוספים. אפילו הנחירות יקטנו, במיוחד אם תתווסף לריצה גם שמירה על משקל נכון.
לכבדי משקל חשוב לומר שכובד משקל, אפילו קטן, לא הולך ביחד עם אימוני ריצה. הסיבה היא שנחיתת כפות הרגליים על הקרקע בריצה מפעילה על הרגליים עומס שהוא גבוה פי שלושה מפעילויות ספורט אחרות, פעילויות שבהן אין ניתוק של כף הרגל מהקרקע.
אז יבחרו בריצה מי שרוצים להוציא בפרק זמן מוגבל יותר קלוריות, יכולים להתמיד בריצה, נהנים מאימונים עוצמתיים יותר ורוצים להגיע לכושר אירובי גבוה.
הנה ריצת הכושר:
https://youtu.be/bZmF-VBSMd8
ג'וגינג בניו יורק:
https://youtu.be/OV9P1Sh_KL8
ואלה שרצים למרחקים מטורפים (עברית):
https://youtu.be/PqKLVfgPxIo?long=yes
ריצת כושר, או ג'וגינג (Jogging), היא דרך נהדרת לעשות פעילות גופנית אירובית בספורט זמין ואפשרי בכל מקום. לרוץ הרי אפשר בלי מגבלה של ציוד מיוחד, שעות פתיחה של חדר כושר או יכולות מיוחדות.
אנשים שמתחילים לרוץ ממשיכים לעשות זאת באופן סדיר, בעיקר כי הם התרגלו לצפות לאנדורפינים ולהשתוקק לנוירוכימיקלים שהפעילות הזו משחררת בגוף.
גם פסיכולוגית יש תמורה לריצה. כ-70% מהרצים או העושים פעילות גופנית מעידים שהפעילות הגופנית מייצרת אצלם תחושה של ניצחון משיפור ההישגים שלהם ותחושת "הישג", שמייצרת הרגל.
כל אדם שלא סובל מבעיות רפואיות מיוחדות, כמו עודף משקל או גיל מבוגר מדי (מעל גיל 50 צריך להיזהר יותר), בעיקר בשל סיכוני נפילה, יכול ואפילו מומלץ לו לבחור בריצה כפעילות גופנית מועדפת. אגב, החלופה האירובית המומלצת לריצה תהיה הליכה.
פיזית, מאמץ הריצה מפעיל הרבה יותר את שרירי הגוף השונים מאשר פעילויות אירוביות כמו שחייה, דיווש על אופניים או אימון מדרגות.
הדופק בריצה גבוה משמעותית מזה שבפעילויות אירוביות אחרות, מה שהופך את הריצה ליעילה מאוד לשיפור הכושר הגופני, שריפת קלוריות מוגברת והשגת מראה הגוף.
העומס על המפרקים בריצה הוא גבוה, בערך פי 2.5 ממשקל הגוף בכל צעד, לעומת הליכה שמפעילה עומס נמוך בכ-50%. מכאן שהסיכון לפציעות בהליכה הוא נמוך משמעותית מריצה והיעילות היא זהה, בהנחה שעושים מרחק זהה.
אצל אנשים בריאים ובעלי יחס משקל מאוזן, שריפת הקלוריות בריצה תשפר את סיבולת הלב-ריאה טוב יותר מפעילויות ספורט אחרות. בכך היא תורמת לשיפור בלחץ הדם, כולסטרול ומדדים בריאותיים נוספים. אפילו הנחירות יקטנו, במיוחד אם תתווסף לריצה גם שמירה על משקל נכון.
לכבדי משקל חשוב לומר שכובד משקל, אפילו קטן, לא הולך ביחד עם אימוני ריצה. הסיבה היא שנחיתת כפות הרגליים על הקרקע בריצה מפעילה על הרגליים עומס שהוא גבוה פי שלושה מפעילויות ספורט אחרות, פעילויות שבהן אין ניתוק של כף הרגל מהקרקע.
אז יבחרו בריצה מי שרוצים להוציא בפרק זמן מוגבל יותר קלוריות, יכולים להתמיד בריצה, נהנים מאימונים עוצמתיים יותר ורוצים להגיע לכושר אירובי גבוה.
הנה ריצת הכושר:
https://youtu.be/bZmF-VBSMd8
ג'וגינג בניו יורק:
https://youtu.be/OV9P1Sh_KL8
ואלה שרצים למרחקים מטורפים (עברית):
https://youtu.be/PqKLVfgPxIo?long=yes
מי האצנית שהתרסקה במטוס וזכתה שוב בזהב?
אם יש ספורטאית שזכאית לתואר "סופר וומן" זו כנראה בטי רובינסון (Betty Robinson), המנצחת הראשונה בהיסטוריה של ריצת 100 מטר נשים, שעשתה זאת בגיל 16 בלבד.
היא גם הזוכה הצעירה ביותר אי-פעם בריצת 100 מטר.
בטי הקטנה התגלתה בתור ילדה כשרצה לרכבת שיצאה לדרכה והשיגה אותה. אחד המורים בבית הספר בו למדה, ראה אותה עושה זאת. הוא מיהר לארגן תחרות ריצה בבית הספר והיא... ניצחה.
כשראו המורים שהיא מהירה כמו שד, היא צורפה לתחרויות הבנים. גם שם היא לא הותירה לאיש סיכוי ודי מהר מצאה עצמה הנערה הצעירה רובינסון רצה במועדון האתלטיקה לנשים של אילנוי.
אחת הרצות שם הייתה הלן פילקי, שיאנית ארצות הברית בריצה ל-100 מטר... כבר בריצה השנייה שם, בטי רובינסון ניצחה אותה. אגב, בתחרות הראשונה היא הגיעה שנייה אחרי פילקי, כי לא היו לה נעלי ריצה...
משם היא המשיכה לטוס. כבר בתחרות הרשמית השנייה בחייה היא השוותה את השיא העולמי. בתחרות השלישית שלה היא התקבלה לאולימפיאדת 1928.
כך יוצאת הנערה בת ה-16, שמעולם לא ישנה מחוץ לבית, להתחרות בריצה באמסטרדם.
אגב, לסיפור המטורף הזה נוסיף שזו הייתה הפעם הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים שנשים הורשו להשתתף בתחרויות האתלטיקה.
וכך היא מצאה עצמה מתחרה בריצת ה-100 מטר האולימפית הראשונה בהיסטוריה. זה היה המירוץ הרביעי בחייה של האצנית הזו, נערה צעירה מאד, יפה להפליא וצנועה במיוחד.
ומי לדעתכם זכתה במדליית הזהב האולימפית? - אם לפני הריצה היא עוד התבלבלה והגיעה עם שתי נעלי ריצה ימניות, כשהגיעה הנעל ממש ברגע האחרון, היא התחרתה, ניצחה וקבעה שיא עולמי חדש.
ההתקדמות המטאורית של הילדה המהירה מכולן הייתה בלתי נתפסת - בריצה האולימפית הראשונה ל-100 מטרים, היא ניצחה רצות מנוסות וותיקות, שיאניות עולם ופייבוריטיות.
תוך כדי כך היא גם קבעה שיא עולם בלתי נתפס וניצחה בספורט שחצי שנה לפני כן אפילו לא הכירה.
אבל באולימפיאדה של 1932 היא לא השתתפה. רובינסון נפגעה בהתרסקות מטוס איומה. האיש שפינה אותה חיפש בהתחלה קברן, כי הוא היה בטוח שהיא מתה.
העיתונים תיארו אותה כמי שמנסה לברוח ממלאך המוות. היא הייתה בתרדמת של חודשים, רגלה התקצרה והושתל ברגלה בורג מתכת.
זה לא היה מצב גופני שיאפשר לה אפילו לחלום על ריצה, אבל בתהליך מדהים ובלתי נתפס החלה בטי הנחושה בתהליך התאוששות מעורר השראה. כעבור 8 שנים מאז פרצה כנערה לעולם הספורט האולימפי היא הצליחה להשתחל שוב לנבחרת הלאומית האמריקאית, לאולימפיאדה של 1936.
"האלופה חזרה מהמתים"- כתבו עליה אז. במה שנראה כלא פחות מנס, היא הצליחה לתרום את חלקה לנבחרת האמריקאית שניצחה במרוץ השליחים. אל מול עיניו הנעלבות של היטלר, ניצחו ארצות הברית ובטי רובינסון בתוכה, את כל הנבחרות, כולל הנבחרת הגרמנית שהייתה הפייבוריטית הברורה בריצה זו ושיאנית עולם.
בטי רובינסון, בניגוד לכל היגיון אבל בהתאם לכל שלבי הקריירה הבלתי נתפסת שלה, זכתה במדליית זהב נוספת. יהיו לה עוד שיאי עולם, אבל רגעי הקסם שהותירה לאמריקה ולנשים שאחריה הם ההוכחה לכך שאישה נחושה יכולה בקלות להיות הספורטאי, וזו לא שגיאת כתיב, הטוב מכולם!
הנה סיפורה של בטי רובינסון:
https://youtu.be/LKeFpsQ7A5A
הניצחון והזכייה בזהב באולימפיאדה של 1928:
https://youtu.be/gCwb_IEMCRg
מצגת וידאו של הישגיה:
https://youtu.be/U_i-HLi6H2Y
והשיאים המדהימים של בטי רובינסון:
https://youtu.be/DBj6PdOeo3k
אם יש ספורטאית שזכאית לתואר "סופר וומן" זו כנראה בטי רובינסון (Betty Robinson), המנצחת הראשונה בהיסטוריה של ריצת 100 מטר נשים, שעשתה זאת בגיל 16 בלבד.
היא גם הזוכה הצעירה ביותר אי-פעם בריצת 100 מטר.
בטי הקטנה התגלתה בתור ילדה כשרצה לרכבת שיצאה לדרכה והשיגה אותה. אחד המורים בבית הספר בו למדה, ראה אותה עושה זאת. הוא מיהר לארגן תחרות ריצה בבית הספר והיא... ניצחה.
כשראו המורים שהיא מהירה כמו שד, היא צורפה לתחרויות הבנים. גם שם היא לא הותירה לאיש סיכוי ודי מהר מצאה עצמה הנערה הצעירה רובינסון רצה במועדון האתלטיקה לנשים של אילנוי.
אחת הרצות שם הייתה הלן פילקי, שיאנית ארצות הברית בריצה ל-100 מטר... כבר בריצה השנייה שם, בטי רובינסון ניצחה אותה. אגב, בתחרות הראשונה היא הגיעה שנייה אחרי פילקי, כי לא היו לה נעלי ריצה...
משם היא המשיכה לטוס. כבר בתחרות הרשמית השנייה בחייה היא השוותה את השיא העולמי. בתחרות השלישית שלה היא התקבלה לאולימפיאדת 1928.
כך יוצאת הנערה בת ה-16, שמעולם לא ישנה מחוץ לבית, להתחרות בריצה באמסטרדם.
אגב, לסיפור המטורף הזה נוסיף שזו הייתה הפעם הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים שנשים הורשו להשתתף בתחרויות האתלטיקה.
וכך היא מצאה עצמה מתחרה בריצת ה-100 מטר האולימפית הראשונה בהיסטוריה. זה היה המירוץ הרביעי בחייה של האצנית הזו, נערה צעירה מאד, יפה להפליא וצנועה במיוחד.
ומי לדעתכם זכתה במדליית הזהב האולימפית? - אם לפני הריצה היא עוד התבלבלה והגיעה עם שתי נעלי ריצה ימניות, כשהגיעה הנעל ממש ברגע האחרון, היא התחרתה, ניצחה וקבעה שיא עולמי חדש.
ההתקדמות המטאורית של הילדה המהירה מכולן הייתה בלתי נתפסת - בריצה האולימפית הראשונה ל-100 מטרים, היא ניצחה רצות מנוסות וותיקות, שיאניות עולם ופייבוריטיות.
תוך כדי כך היא גם קבעה שיא עולם בלתי נתפס וניצחה בספורט שחצי שנה לפני כן אפילו לא הכירה.
אבל באולימפיאדה של 1932 היא לא השתתפה. רובינסון נפגעה בהתרסקות מטוס איומה. האיש שפינה אותה חיפש בהתחלה קברן, כי הוא היה בטוח שהיא מתה.
העיתונים תיארו אותה כמי שמנסה לברוח ממלאך המוות. היא הייתה בתרדמת של חודשים, רגלה התקצרה והושתל ברגלה בורג מתכת.
זה לא היה מצב גופני שיאפשר לה אפילו לחלום על ריצה, אבל בתהליך מדהים ובלתי נתפס החלה בטי הנחושה בתהליך התאוששות מעורר השראה. כעבור 8 שנים מאז פרצה כנערה לעולם הספורט האולימפי היא הצליחה להשתחל שוב לנבחרת הלאומית האמריקאית, לאולימפיאדה של 1936.
"האלופה חזרה מהמתים"- כתבו עליה אז. במה שנראה כלא פחות מנס, היא הצליחה לתרום את חלקה לנבחרת האמריקאית שניצחה במרוץ השליחים. אל מול עיניו הנעלבות של היטלר, ניצחו ארצות הברית ובטי רובינסון בתוכה, את כל הנבחרות, כולל הנבחרת הגרמנית שהייתה הפייבוריטית הברורה בריצה זו ושיאנית עולם.
בטי רובינסון, בניגוד לכל היגיון אבל בהתאם לכל שלבי הקריירה הבלתי נתפסת שלה, זכתה במדליית זהב נוספת. יהיו לה עוד שיאי עולם, אבל רגעי הקסם שהותירה לאמריקה ולנשים שאחריה הם ההוכחה לכך שאישה נחושה יכולה בקלות להיות הספורטאי, וזו לא שגיאת כתיב, הטוב מכולם!
הנה סיפורה של בטי רובינסון:
https://youtu.be/LKeFpsQ7A5A
הניצחון והזכייה בזהב באולימפיאדה של 1928:
https://youtu.be/gCwb_IEMCRg
מצגת וידאו של הישגיה:
https://youtu.be/U_i-HLi6H2Y
והשיאים המדהימים של בטי רובינסון:
https://youtu.be/DBj6PdOeo3k
מי שובר בהתמדה את השיא העולמי ומתחרה רק בעצמו?
ענף הקפיצה במוט (Pole Vault) והספורט העולמי כולו, לא הכירו תופעה כמו ארמנד דופלנטיס (Armand Duplantis). כשגילו עדיין לא 25, הספורטאי השוודי הזה מגיע לגבהים חסרי תקדים ושובר שוב ושוב את השיא העולמי, כשהוא מתחרה בעצם רק ב... עצמו.
מי שנולד לבית אתלטי של ספורטאים, בנם של גרג, קופץ אמריקאי במוט והלנה, שחקנית כדורעף משוודיה, ראה את אחיו הגדולים, שהיו גם הם קופצים בעברם, וכבר כפעוט שיחק במוט ובקפיצות.
כבר מילדות הוא בלט כקופץ מוט. לכול מי שהבין משהו על הקפיצה במוט, ברור היה שהילד עילוי. דופלנטיס הצעיר, שעומד לאתגר שוב ושוב את גבולות קצה היכולת שלו, מתחיל לזכות באינסוף תארים, הולך ושובר המוני שיאים מכל סוג, טורף את השיא העולמי ב"ביסים של סנטימטר" בכל פעם וזוכה שוב ושוב בתואר אתלט השנה בעולם (2020, 2022 ו-2023).
אל הגבהים אליהם הגיע העילוי המרחף לא הגיע איש לפניו. שוב ושוב שיפר דופלנטיס את שיאו האישי ובהמשך את שיאי אירופה ואז את השיא העולמי. מי שעיתונאי ספורט ומומחים מכנים כבר מזמן "השוודי המעופף" ומתחרים על חנופה יצירתית בסופרלטיבים שהם מעניקים לו, מאתגר שוב ושוב את גבולות קצה היכולת האנושית.
הוא הגדול מכולם בענף זה וספורטאי-על שבדי שזכה לכינוי "השוודי המעופף". ארמנד, הידוע בכינויו "מונדו," שבר לפחות 10 פעמים ברציפות את שיאו שלו.
בגמר באולימפיאדת פריז 2024, אולי הגמר האולימפי הדרמטי בהיסטוריה של הקפיצה במוט, מגיע הבחור הצעיר, כשהוא שיאן עולמי בן 24 בלבד והאלוף האולימפי מטוקיו 2020, מנצח אליפויות העולם מ-2022 ו-2023 ונוטל עוד מדליית זהב לאוסף, תוך כדי שבירה תשיעית של השיא העולמי.
בפעם העשירית, באוגוסט 2024 ופחות מחודש אחרי שקבע שיא עולם תשיעי במשחקים האולימפיים בפריז, שובר שוב הקופץ במוט את השיא העולמי וקבע 6.26 מטר.
ההישג שלו הוא חסר תקדים ובלתי נתפס. כדאי להבין - עד שנת 2020, רק ספורטאי אחד, רנו לאבילני הצרפתי, מי שהוגדר בעבר כ"קופץ עם הטכניקה המושלמת בהיסטוריה," הצליח לעבור גובה של 6.15 מטרים בקפיצה במוט. דופלנטיס צפה בהתמדה בביצועיו, למד ממנו ומקופצי עבר כמו סרגיי בובקה מהאייטיז ופיצח את הסוד.
כל כך טוב הוא למד את לאבילני, שמאז הצליח דופלנטיס לעבור את הגובה הזה ב-10 פעמים שונות, כשהוא שובר את השיא העולמי, בכל פעם בסנטימטר נוסף.
ארמנד מונדו דופלנטיס הוא כבר אחד הספורטאים הגדולים בכל הזמנים, האיש שמקפיד לאתגר בקביעות את גבולות קצה היכולת וללא ספק קופץ המוט הטוב בהיסטוריה יצר דומיננטיות שלא הייתה מעולם באתלטיקה. שליטה כמו שלו בענף ספורט כלשהו, ודאי באתלטיקה העולמית, לא התקיימה מעולם וספק אם תיווצר בעתיד.
וכך, ה-GOAT (ראשי תיבות באנגלית של "הכי גדול בכל הזמנים") שהוא, מי ששולט בכמה מהגמרים האולימפיים הגדולים ביותר בתולדות הקפיצה במוט, מוביל שוב ושוב את התחרויות ומותיר לכל השאר את המאבק על מדליות הכסף והארד בלבד.
הנה שיא העולם ה-13 ברציפות של ארמנד דופלנטיס:
https://youtu.be/ihkGd0W3D0E
עובדות על קופץ המוט הגדול בהיסטוריה (עברית):
https://youtu.be/b88WveoMZbI
דרכו של דופלנטיס בקפיצה במוט - מגיל 3 ועד לשיאי העולם:
https://youtu.be/3ItQ-arqixk
ושיא מוקדם שלו בספורט הקפיצה במוט:
https://youtu.be/o_FnI0kCX7w
וסיפורו של דופלנטיס:
https://youtu.be/4cqYabd1xyM?long=yes
ענף הקפיצה במוט (Pole Vault) והספורט העולמי כולו, לא הכירו תופעה כמו ארמנד דופלנטיס (Armand Duplantis). כשגילו עדיין לא 25, הספורטאי השוודי הזה מגיע לגבהים חסרי תקדים ושובר שוב ושוב את השיא העולמי, כשהוא מתחרה בעצם רק ב... עצמו.
מי שנולד לבית אתלטי של ספורטאים, בנם של גרג, קופץ אמריקאי במוט והלנה, שחקנית כדורעף משוודיה, ראה את אחיו הגדולים, שהיו גם הם קופצים בעברם, וכבר כפעוט שיחק במוט ובקפיצות.
כבר מילדות הוא בלט כקופץ מוט. לכול מי שהבין משהו על הקפיצה במוט, ברור היה שהילד עילוי. דופלנטיס הצעיר, שעומד לאתגר שוב ושוב את גבולות קצה היכולת שלו, מתחיל לזכות באינסוף תארים, הולך ושובר המוני שיאים מכל סוג, טורף את השיא העולמי ב"ביסים של סנטימטר" בכל פעם וזוכה שוב ושוב בתואר אתלט השנה בעולם (2020, 2022 ו-2023).
אל הגבהים אליהם הגיע העילוי המרחף לא הגיע איש לפניו. שוב ושוב שיפר דופלנטיס את שיאו האישי ובהמשך את שיאי אירופה ואז את השיא העולמי. מי שעיתונאי ספורט ומומחים מכנים כבר מזמן "השוודי המעופף" ומתחרים על חנופה יצירתית בסופרלטיבים שהם מעניקים לו, מאתגר שוב ושוב את גבולות קצה היכולת האנושית.
הוא הגדול מכולם בענף זה וספורטאי-על שבדי שזכה לכינוי "השוודי המעופף". ארמנד, הידוע בכינויו "מונדו," שבר לפחות 10 פעמים ברציפות את שיאו שלו.
בגמר באולימפיאדת פריז 2024, אולי הגמר האולימפי הדרמטי בהיסטוריה של הקפיצה במוט, מגיע הבחור הצעיר, כשהוא שיאן עולמי בן 24 בלבד והאלוף האולימפי מטוקיו 2020, מנצח אליפויות העולם מ-2022 ו-2023 ונוטל עוד מדליית זהב לאוסף, תוך כדי שבירה תשיעית של השיא העולמי.
בפעם העשירית, באוגוסט 2024 ופחות מחודש אחרי שקבע שיא עולם תשיעי במשחקים האולימפיים בפריז, שובר שוב הקופץ במוט את השיא העולמי וקבע 6.26 מטר.
ההישג שלו הוא חסר תקדים ובלתי נתפס. כדאי להבין - עד שנת 2020, רק ספורטאי אחד, רנו לאבילני הצרפתי, מי שהוגדר בעבר כ"קופץ עם הטכניקה המושלמת בהיסטוריה," הצליח לעבור גובה של 6.15 מטרים בקפיצה במוט. דופלנטיס צפה בהתמדה בביצועיו, למד ממנו ומקופצי עבר כמו סרגיי בובקה מהאייטיז ופיצח את הסוד.
כל כך טוב הוא למד את לאבילני, שמאז הצליח דופלנטיס לעבור את הגובה הזה ב-10 פעמים שונות, כשהוא שובר את השיא העולמי, בכל פעם בסנטימטר נוסף.
ארמנד מונדו דופלנטיס הוא כבר אחד הספורטאים הגדולים בכל הזמנים, האיש שמקפיד לאתגר בקביעות את גבולות קצה היכולת וללא ספק קופץ המוט הטוב בהיסטוריה יצר דומיננטיות שלא הייתה מעולם באתלטיקה. שליטה כמו שלו בענף ספורט כלשהו, ודאי באתלטיקה העולמית, לא התקיימה מעולם וספק אם תיווצר בעתיד.
וכך, ה-GOAT (ראשי תיבות באנגלית של "הכי גדול בכל הזמנים") שהוא, מי ששולט בכמה מהגמרים האולימפיים הגדולים ביותר בתולדות הקפיצה במוט, מוביל שוב ושוב את התחרויות ומותיר לכל השאר את המאבק על מדליות הכסף והארד בלבד.
הנה שיא העולם ה-13 ברציפות של ארמנד דופלנטיס:
https://youtu.be/ihkGd0W3D0E
עובדות על קופץ המוט הגדול בהיסטוריה (עברית):
https://youtu.be/b88WveoMZbI
דרכו של דופלנטיס בקפיצה במוט - מגיל 3 ועד לשיאי העולם:
https://youtu.be/3ItQ-arqixk
ושיא מוקדם שלו בספורט הקפיצה במוט:
https://youtu.be/o_FnI0kCX7w
וסיפורו של דופלנטיס:
https://youtu.be/4cqYabd1xyM?long=yes
מי הייתה פלו-ג'ו האגדית?
האתלטית המופלאה פלורנס גריפית' ג'וינר (Florence Griffith Joyner), כונתה בשם "פלו-ג'ו", ג'ו המעופפת.
באולימפיאדות של שנות ה-80 היא שברה שיאים, שחלקם לא נשברו עד היום. סמליה המסחריים, כמו ציפורניה הארוכות והצבועות בצבעי הדגל האמריקאי, שערה הארוך והמתנפנף ותלבושות הריצה המשונות, בעלות הצד האחד בלבד - כל אלו היו רק העטיפה של הממתק הספורטיבי המדהים ביותר שראה ספורט האתלטיקה הנשי באותן שנים ואולי בכלל.
באולימפיאדת סיאול 1988 היא הייתה מלכת המסלול, אז זכתה גריפית' ג'וינר במדליית זהב בריצות ל-100 ול-200 מטר. המדהים הוא שבאולימפיאדה זו היא שברה פעמיים את שיא העולם בריצת 200 מטר. בחצי הגמר היא קיזזה 15 מאיות השנייה משיא העולם של מריטה קוך והייקה דרקסלר. בגמר היא שיפרה אותו שוב ל-21.34.
באותם משחקים אולימפיים היא גם הייתה שותפה לזכייה של נבחרת ארצות הברית במדליית הזהב בריצת השליחות 4x100 מטר.
בשנת 1995 היא נבחרה להיכל התהילה של הספורט האמריקאי.
אבל כמו רבות מהאגדות, בגיל 38 עברה "האישה המהירה בעולם" מהר מדי לעולם שכולו טוב. פלורנס גריפית' ג'וינר מתה בשנתה, באופן מפתיע.
אבל האגדה חיה וקיימת. ג'ו המעופפת תמשיך לעופף - היא פשוט תעשה זאת בעולמות אחרים.
הנה פלו ג'ו בביצועיה ומספרת עליהם:
http://youtu.be/XhzzfTSeis4
שיא ששברה בריצת 100 מטרים:
http://youtu.be/UVSmPBLnSXY
מצגת וידאו לזכרה:
http://youtu.be/M0KYOEq97FE
ומצגת שערכה בתה מארי:
http://youtu.be/bSWLUR5TGvg
האתלטית המופלאה פלורנס גריפית' ג'וינר (Florence Griffith Joyner), כונתה בשם "פלו-ג'ו", ג'ו המעופפת.
באולימפיאדות של שנות ה-80 היא שברה שיאים, שחלקם לא נשברו עד היום. סמליה המסחריים, כמו ציפורניה הארוכות והצבועות בצבעי הדגל האמריקאי, שערה הארוך והמתנפנף ותלבושות הריצה המשונות, בעלות הצד האחד בלבד - כל אלו היו רק העטיפה של הממתק הספורטיבי המדהים ביותר שראה ספורט האתלטיקה הנשי באותן שנים ואולי בכלל.
באולימפיאדת סיאול 1988 היא הייתה מלכת המסלול, אז זכתה גריפית' ג'וינר במדליית זהב בריצות ל-100 ול-200 מטר. המדהים הוא שבאולימפיאדה זו היא שברה פעמיים את שיא העולם בריצת 200 מטר. בחצי הגמר היא קיזזה 15 מאיות השנייה משיא העולם של מריטה קוך והייקה דרקסלר. בגמר היא שיפרה אותו שוב ל-21.34.
באותם משחקים אולימפיים היא גם הייתה שותפה לזכייה של נבחרת ארצות הברית במדליית הזהב בריצת השליחות 4x100 מטר.
בשנת 1995 היא נבחרה להיכל התהילה של הספורט האמריקאי.
אבל כמו רבות מהאגדות, בגיל 38 עברה "האישה המהירה בעולם" מהר מדי לעולם שכולו טוב. פלורנס גריפית' ג'וינר מתה בשנתה, באופן מפתיע.
אבל האגדה חיה וקיימת. ג'ו המעופפת תמשיך לעופף - היא פשוט תעשה זאת בעולמות אחרים.
הנה פלו ג'ו בביצועיה ומספרת עליהם:
http://youtu.be/XhzzfTSeis4
שיא ששברה בריצת 100 מטרים:
http://youtu.be/UVSmPBLnSXY
מצגת וידאו לזכרה:
http://youtu.be/M0KYOEq97FE
ומצגת שערכה בתה מארי:
http://youtu.be/bSWLUR5TGvg
למה נאסר על זטופק לעסוק בספורט?
אמיל זטופק (Emil Zatopek), מי שכונה "הקטר הצ'כי", היה מגדולי האצנים בתולדות הספורט. הוא היה ידוע בסיום הריצות שלו, שהיה תמיד מהיר במיוחד, כאילו הוא שמר את הספרינט לסוף המסלול. כולם ידעו שאפשר לעשות את זה, אבל הוא הצליח שוב ושוב ליישם.
בשנות ה-50 הוא היה מלך הריצה ואתלט נודע בכל העולם. מעבר לשלל המדליות האולימפיות שלו, הדהים זאטופק את הקהל כשזכה במדליית זהב אולימפית בריצת המרתון הראשונה בחייו. במשחקים האולימפיים ב-1952 הוא ניצח ב-3 ריצות שונות בתוך שבוע אחד. ואם זה לא מספיק מדהים אז כדאי שנדע שבכל שלושת הריצות הללו הוא קבע גם שיא אולימפי חדש!
אבל בהמשך חייו זאטופק הסתבך עם המשטר. הכל החל במעשה אמיץ במיוחד שהוא עשה, כשתמך במהפכה הצ'כית הדמוקרטית והשקטה כנגד הקומוניזם הנוקשה והרודני והפלישה של צבא ברית המועצות לצ'כיה (ראו באאוריקה בתגית "האביב של פראג"). אבל כשהמרד השקט הזה נבלם בכוח ובאלימות, באמצעות הטנקים הרוסיים, נשלח זאטופק לעבוד במכרה אורניום. השלטון אסר עליו, הספורטאי הצ'כי הלאומי הגדול בכל הזמנים, לעסוק מאז בספורט.
כך שילם הספורטאי והאדם אמיל זטופק על רצונו בדמוקרטיה. אבל הוא ייזכר לעד כספורטאי דגול וכדמוקרט אמיץ ומעורר השראה, בעוד שהסובייטים, לעומתו, נכשלו והאימפריה שלהם התמוטטה כבר מזמן.
כך שילם אמיל זאטופק על דעתו כנגד המשטר הרודני של הקומוניסטים:
https://youtu.be/0GABNtWsucs
אדידס עשו על זה סרטון:
https://youtu.be/tE6wX5V_MGQ
הספרינט שלו בסוף הריצות, עם עצירות כדי להציג את הדברים לאט:
https://youtu.be/XdYHCSAMDr4
הישגיו של זאטופק באולימפיאדת הלסינקי 1952:
http://youtu.be/QvqJxPs1e-8
היום עושים לו כבוד בצ'כיה:
https://youtu.be/0GABNtWsucs
ועושים עליו סרטים:
https://youtu.be/gifYMfoS3JY
אמיל זטופק (Emil Zatopek), מי שכונה "הקטר הצ'כי", היה מגדולי האצנים בתולדות הספורט. הוא היה ידוע בסיום הריצות שלו, שהיה תמיד מהיר במיוחד, כאילו הוא שמר את הספרינט לסוף המסלול. כולם ידעו שאפשר לעשות את זה, אבל הוא הצליח שוב ושוב ליישם.
בשנות ה-50 הוא היה מלך הריצה ואתלט נודע בכל העולם. מעבר לשלל המדליות האולימפיות שלו, הדהים זאטופק את הקהל כשזכה במדליית זהב אולימפית בריצת המרתון הראשונה בחייו. במשחקים האולימפיים ב-1952 הוא ניצח ב-3 ריצות שונות בתוך שבוע אחד. ואם זה לא מספיק מדהים אז כדאי שנדע שבכל שלושת הריצות הללו הוא קבע גם שיא אולימפי חדש!
אבל בהמשך חייו זאטופק הסתבך עם המשטר. הכל החל במעשה אמיץ במיוחד שהוא עשה, כשתמך במהפכה הצ'כית הדמוקרטית והשקטה כנגד הקומוניזם הנוקשה והרודני והפלישה של צבא ברית המועצות לצ'כיה (ראו באאוריקה בתגית "האביב של פראג"). אבל כשהמרד השקט הזה נבלם בכוח ובאלימות, באמצעות הטנקים הרוסיים, נשלח זאטופק לעבוד במכרה אורניום. השלטון אסר עליו, הספורטאי הצ'כי הלאומי הגדול בכל הזמנים, לעסוק מאז בספורט.
כך שילם הספורטאי והאדם אמיל זטופק על רצונו בדמוקרטיה. אבל הוא ייזכר לעד כספורטאי דגול וכדמוקרט אמיץ ומעורר השראה, בעוד שהסובייטים, לעומתו, נכשלו והאימפריה שלהם התמוטטה כבר מזמן.
כך שילם אמיל זאטופק על דעתו כנגד המשטר הרודני של הקומוניסטים:
https://youtu.be/0GABNtWsucs
אדידס עשו על זה סרטון:
https://youtu.be/tE6wX5V_MGQ
הספרינט שלו בסוף הריצות, עם עצירות כדי להציג את הדברים לאט:
https://youtu.be/XdYHCSAMDr4
הישגיו של זאטופק באולימפיאדת הלסינקי 1952:
http://youtu.be/QvqJxPs1e-8
היום עושים לו כבוד בצ'כיה:
https://youtu.be/0GABNtWsucs
ועושים עליו סרטים:
https://youtu.be/gifYMfoS3JY
