שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה ראה מקס ובר בביורוקרטיה?
בשנת 1900, בתקופה בה העולם מתחיל להתרגל לחידושים טכנולוגיים ולארגונים ענקיים, שאל חוקר גרמני צעיר שאלה פשוטה אך מורכבת: איך בעצם עובדת המכונה הביורוקרטית שמנהלת את חיינו?
מקס ובר (Max Weber) לא רק שאל את השאלה הזו, הוא גם מצא עליה תשובות שדי מסבירות למה יש תור במשרדי הממשלה, איך דברים שם מתארכים ללא סוף ומדוע חברות גדולות פועלות כפי שהן פועלות. אבל הבה נכיר אותו קודם.
#חייו
מקס ובר נולד ב-21 באפריל 1864 לבית בורגני עשיר בארפורט, גרמניה. אביו הוא פוליטיקאי ועורך דין מוכר ואימו היא אישה משכילה ודתיה. הבן שיגדל בביתם יהיה מעין תופעה אינטלקטואלית: עורך דין וכלכלן ובמקביל גם היסטוריון וסוציולוג. הוא לומד בברלין, גטינגן והיידלברג ובהמשך גם מלמד באוניברסיטאות ברלין, פרייבורג והיידלברג.
בשנת 1897, הקריירה שלו כמעט ומתרסקת, כשהוא סובל מהתמוטטות עצבים חמורה לאחר מותו של אביו. במשך כמה שנים ובר, הכלכלן הפוליטי, סוציולוג ופילוסוף, כמעט ולא מצליח לקרוא ספרים או ללמד.
בשנת 1904, במהלך תקופת ההחלמה שלו, הוא נוסע לארצות הברית שם הוא נחשף לחברה האמריקאית הצעירה ומתרשם עמוקות מהדינמיקה החברתית והכלכלית שלה. כשהוא יחלים, בשנים שאחרי תחילת המאה ה-20, הוא יכתוב את ספריו החשובים ביותר.
#הבירוקרטיה לפי ובר
הבִּירוֹקְרַטְיָה (Bureaucracy), כפי שוובר גילה, היא לא רק ערימה של פקידים משועממים. זו מערכת מתוחכמת שמתבססת על עקרונות מדעיים ברורים.
במקום המסורת הישנה של מינוי קרובי משפחה או חברים למשרות ציבוריות, הבירוקרטיה (בעברית היא נקראת מִשׂרָדָנוּת) מציעה מהפכה: מינוי על בסיס כישרון ויכולת בלבד. כל פקיד מקבל תחום אחריות ברור, עובד לפי כללים כתובים, מתקדם בסולם הקריירה על בסיס הישגיו ולא על בסיס קשרים.
ובר זיהה כמה מאפיינים עיקריים של הבירוקרטיה הרציונלית: היררכיה ברורה עם רמות סמכות מוגדרות, חלוקת עבודה מתמחה שבה כל פקיד אחראי לתחום מוגדר, כללים ותקנות פורמליים שכל הפעולות נעשות לפיהם, אימפרסונליות שמבטיחה שהחלטות מתקבלות על בסיס שיקולים אובייקטיביים, מינוי על בסיס הכשרה ויכולת מקצועית, קיום קריירה מקצועית לכל החיים והפרדה ברורה בין הרכוש הפרטי לציבורי.
מערכת זו, טוען ובר, היא גם היעילה ביותר בהיסטוריה האנושית. היא מבטיחה יחס שווה לכולם, תוצאות צפויות וקבלת החלטות מקצועית.
אבל ובר, שהיה לא רק חוקר אלא גם אדם בעל דמיון, ראה גם את הצד האפל. הוא המציא את הביטוי "כלוב הברזל" כדי לתאר את הסכנה שהבירוקרטיה תהפוך לכוח עצמאי שישלוט בחיים שלנו במקום לשרת אותנו.
העבודה המפורסמת ביותר של ובר היא "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" (The Protestant Ethic and the Spirit of Capitalism) משנת 1905. ובר הטעים בה שהערכים הפרוטסטנטיים הרואים בחסכנות, עבודה קשה וצבירת הון סימנים לחסד אלוהי הם שיצרו את התרבות הכלכלית שאפשרה לקפיטליזם המודרני לפרוח. ללא "רוח" הדתית הזו, טען ובר, לא יכול היה הקפיטליזם להצליח ולפרוח, כפי שהוא התפתח במערב.
אך מחקריו של ובר על הבירוקרטיה הם לא פחות חשובים. הוא הבין שבחברה המודרנית, עם מיליוני תושבים ומערכות מורכבות של חינוך, בריאות וכלכלה, הבירוקרטיה היא לא רק נוחות אלא הכרח. השאלה והאתגר, הוא זיהה, הם איך לשמור על היתרונות שלה מבלי ליפול למלכודת של קשיחות מוחלטת.
ובר מת ב-14 ביוני 1920 מדלקת ריאות, כתוצאה מהשפעת הספרדית. הוא היה בן 56 בלבד, ממייסדי הסוציולוגיה המודרנית ותורת המינהל הציבורי והותיר מורשת שעדיין מעצבת את התובנות שלנו על ארגונים מודרניים. כמו מחקריו של ובר על הסמכות והתנהגות האדם בהתאם לרצונותיו של אחר, בלא הפעלה ישירה של כוח, גם הסבריו על הביורוקרטיה הם לא סתם תיאורים אקדמיים, אלא מפתח להבנת העולם המודרני שאנו חיים בו.
ולכן, בכל פעם שאתם מתעצבנים מהתמיכה של חברת הכבלים שלכם, מתייאשים מול טפסים שלא נגמרים ואינסוף משרדים ופקידים, או מתקשים לקבל את המגיע מביטוח לאומי, או להנתק מספקית הסלולר, זכרו שאתם נתקלים באותה ביורוקרטיה שתיאר מקס ובר לראשונה בפירוט מדעי, אי שם בתחילת המאה העשרים.
הנה הסבר הבירוקרטיה:
https://youtu.be/CL_IoZqyb1I
החווייה הקפקאית (מתורגם):
https://youtu.be/wkPR4Rcf4ww
בחיוך - חבורת פקידים שמשגעים את האזרח הקטן עם הבעיה (עברית):
https://youtu.be/XB1Bq8KfJGo?t=5
על מבוגרים שהביורוקרטיה הטכנולוגית רובוטית שוחקת (עברית):
https://youtu.be/neE5IwFo8xI?long=yes
ויזם ישראלי שעושה דברים מטורפים ונתקל בבירוקרטיה דווקא בצה"ל (עברית):
https://youtu.be/iCK9CdvGZV4?long=yes
מהי החוויה הקפקאית ומיהו קפקא?
אין מי שהיטיב יותר מפרנץ קפקא (Franz Kafka) לתאר את ההוויה הקיומית של האדם המודרני. יותר מכל סופר אחר דייק קפקא את תיאור חוויות העולם המודרני, את הבדידות בצל החיים האורבניים, העמידה חסרת האונים מול הביורוקרטיה והעריצות ואת הכמיהה לאינטימיות בלב הרעש הומה האדם.
קפקא נולד בפראג ב-1883 למשפחה יהודית בורגנית מהמעמד הבינוני-גבוה בפראג. מי שהיה מגדולי הסופרים במאה ה-20 ומהמרתקים והמשפיעים שבהם לא התכוון בכלל להיות לאגדה. חייו היו רצופים במתחים - בין יהדותו לתרבות הגרמנית, בין שאיפותיו הספרותיות לעבודתו כפקיד בחברת ביטוח, ובין בדידותו העמוקה לגעגועיו לאינטימיות.
לגאון הספרות מפראג, שמעולם לא התחתן, לא היו ילדים. קפקא גם סבל מבעיות בריאות כרוניות וחי בצל דמותו המעיקה של אביו השתלטן. למרות זאת ואולי אף משום נסיבות אלה, הוא הצליח ליצור ספרות שחודרת לעומק הנפש האנושית ומתארת את הניכור המודרני בצורה שלא נראתה כמותה.
הוא היטיב לשרטט מצבים אנושיים אוניברסליים דרך סיטואציות סוריאליסטיות. בלטה גם יכולתו לתאר חוויות של מציאות ריקה וחסרת פשר, כל אלה בעולם מנוכר שאחד ממאפייניו הבולטים הוא אובדן המשמעות.
על אף שהיה צ'כי, התגורר בפראג ודיבר צ'כית ויידיש, הוא כתב בגרמנית דווקא, שפת משפחתו בה נולד. הוא כתב גם רומנים, ספרים באורך מלא, אך גם סיפורים קצרים רבים. בספריו הוא עסק בחיפוש דרך וזהות, תלישות חברתית, מאבק ועמידה מול בירוקרטיה אימתנית ועוד.
בין יצירות המופת של קפקא נמצא את הרומן "הטירה", ספר שעתיד לשנות את דרכי הכתיבה והתיאור של חוויית החיים בעולם המודרני. יש גם את הרומן "המשפט" (The Trial) המספר על טלטלת חייו של יוסף ק' ההופכים לסיוט מתמשך, מאז התעורר לאחר חגיגות יום הולדתו ה-30 וגילה מול דלתו שני שוטרים ובידם צו מעצר כשהנאשם לא יודע במה הוא נאשם ועומד למשפט שאינו מבין את פשרו.
יש שיאמרו שהכי בולטת ביצירתו של קפקא היא הנובלה "הגלגול" (The Metamorphosis), שנכתבה בשנת 1915 ומספרת על בחור בשם גרגור, המתעורר בוקר אחד במיטתו מחלומות טרופים ומגלה שהוא הפך לשרץ ענק.
יצירתו של קפקא מתאפיינת בסגנון ייחודי המשלב את המציאותי עם הסוריאליסטי. הוא יצר עולמות ספרותיים שבהם הדמויות נלכדות במערכות ביורוקרטיות אכזריות. מי שתיאר באופן מבריק את מנגנוני הכוח והשליטה שעתידים לשלוט עם עליית המשטרים הטוטליטריים.
דומה שקפקא חזה במדויק את העולם המודרני, החל מעליית הטוטליטריות ושלטונות של רודנים ועריצים במאה ה-20, דרך הביורוקרטיה המשתקת של העידן המודרני, וכלה בתחושת הזרות והניכור, המאפיינת את החיים העירוניים והמודרניים של ימינו.
בשנת 1924, בסנטוריום, בית הבראה בקירלינג (Kierling) שליד וינה, הלך פרנץ קפקא לעולמו, בשל מחלת השחפת. במותו הוא השאיר מעין "צוואה", בצורת פתק למקס ברוד, חברו הטוב ביותר. בפתק הוא ביקש מברוד להעלות את כל כתביו באש ולא להותיר מהם זכר.
אלא שלברוד היה ברור שלא יקיים את דרישתו של חברו. כבר בפגישתם הראשונה, כסטודנטים באוניברסיטה, הוא הכיר בקפקא כגאון. ובניגוד לתחושתו של הגאון המת שהספרות אינה מוצלחת, לברוד היה ברור שהעולם חייב להכיר את יצירותיו. במקום לשרוף את כתבי היד של קפקא, הוא ערך והתקין אותם להוצאה לאור.
רק לחשוב שהעולם היה מפספס יצירה כמו הרומן "הטירה", ספר שהוא אבן דרך בכתיבה המודרנית והיווה השראה לכותבים רבים לכתיבה חדשה ומודרניסטית.
מכל מקום, כשם שברוד וקפקא היו חברים קרובים בחייהם, כך גם הארכיונים שלהם, שאוחדו אצל ברוד, נמצאים כיום בספרייה הלאומית של ישראל. עד היום ממשיכה יצירתו לרתק ולאתגר אינספור קוראים בעולם והשפעתו על הספרות והתרבות העולמית ממשיכה להתעצם עד היום.
מי היה פרנץ קפקא (עברית):
https://youtu.be/pX6P0A2m-ZI
החווייה הקפקאית (מתורגם):
https://youtu.be/wkPR4Rcf4ww
סיפור קצר שלו (עברית):
https://youtu.be/si17M4E3ga4
עוד סיפור מ"העוברים בריצה" של פרנץ קפקא (עברית):
https://youtu.be/4cJUMc1QX_4
הארכיון עם מגוון חומרים מפתיעים ומרתקים שהשאיר הועבר ב-2019 לספריה הלאומית בישראל (עברית):
https://youtu.be/N1KFBrB335s
קדימון להצגה על "המשפט" שלו (ללא מילים):
https://youtu.be/wQdouyy2LwA
יצירת AI של קלי בוש על העולם הקפקאי:
https://youtu.be/CFJcIFWRSr8
בחיוך על קפקא המבקש לשרוף הכל ולא להשאיר כלום (עברית):
https://youtu.be/Ms8OlGw38A8
מהי קפקאיות או חוויה קפקאית?
https://youtu.be/LaffA9EyUgo?long=yes
וסרטון תיעודי על קפקא, מתעד החשיכה הסוראליסטית:
https://youtu.be/TewAbpe8RAg?long=yes
מהי ביורוקרטיה ומה רע בה?
בִּירוֹקְרַטְיָה (Bureaucracy), בעברית: מִשׂרָדָנוּת, משמעותה שלטון מנהלי, או אם תרצו "שלטון המשרד".
המושג שלרוב עוסק בעבודה המשרדית והניירת העודפת בארגון מסוים, הוא חיבור של המילה היוונית "קרטוס" (kratos), שמשמעותה "שלטון" עם המילה הצרפתית "בִּירוֹ" (bureau), בעברית "משרד".
אז ביורוקרטיה, בין אם במגזר הציבורי או במגזר הפרטי, היא מערכת ארגונית, מסודרת, המאורגנת בתקנות וחוקים מוחלטים ורשמיים. במערכת כזו שעליה לנהל ולבצע משימות מורכבות ובקנה מידה גדול, יהיה לרוב פיקוח ברור ורצוף על ביצועי העובדים ומדידה של מילוי התקנות ומטרות הארגון.
#תפיסה בציבור
עד כאן אולי הכל בסדר, אך עבור רבים מהמבוגרים ביורוקרטיה היא מילת גנאי, המעוררת תחושות של תסכול, עודף פנקסנות, עודף מטריד של עבודה מול משרדים ופקידים, המתנה אינסופית בתורים וטופסולוגיה שאין בה גבול - למילוי טפסים שלא נגמרים.
על המצב הקפקאי של הפקידים המשתלטים על הציבור שהם צריכים לשרת כתב פעם בעוקצנות הסופר המבריק פרנץ קפקא ש"מטרת הבירוקרטיה היא להמשיך לחתור אל ההחלטה הנכונה ביותר, אך לא להגיע אליה לעולם..."
#מדעית
האם תהינו פעם מהי באמת אותה ישות חמקמקה שאנו כל כך אוהבים לשנוא?
את הניתוח המעמיק והמשפיע ביותר של הביורוקרטיה סיפק בתחילת המאה ה-20 הסוציולוג הגרמני מקס ובר (Max Weber). באופן מפתיע אולי, ובר לא ראה בביורוקרטיה דבר שלילי בהכרח. להפך, הוא תיאר אותה כצורת הארגון הרציונלית והיעילה ביותר שקיימת.
על פי ובר, הביורוקרטיה האידיאלית מתאפיינת בכמה עקרונות מפתח: היררכיה ברורה, חלוקת עבודה מדויקת, מערכת חוקים ונהלים כתובים, התנהלות א-פרסונלית (impersonal) המבטיחה יחס שווה לכולם, קידום עובדים על בסיס כישורים ויכולת טכנית ולא על בסיס קשרים.
במובן זה, הביורוקרטיה נועדה למנוע שחיתות ולהבטיח סדר ויעילות. היא מאפשרת ניהול של משימות אדירות כמו תפעול מערכת בריאות לאומית או הנחתת אדם על הירח. עם זאת, ובר עצמו חשש שההיגיון הקר והרציונליות של המערכת עלולים לכלוא את האנושות ב"כלוב ברזל" (iron cage) של חוקים ונהלים, המדכא את היצירתיות והרוח האנושית.
#חוקים ביורוקרטיים
החשש של ובר התממש והחוויה היומיומית של רבים מול הביורוקרטיה הולידה תסכול וביקורת, כמו גם כמה מונחים סאטיריים משעשעים.
"חוק פרקינסון" (Parkinson's Law), למשל, שטבע סיריל נורת'קוט פרקינסון, הגורס כי "העבודה מתרחבת כדי למלא את הזמן שהוקצב לה".
וכך גם "העיקרון הפיטרי" (The Peter Principle) של ד"ר לורנס פיטר, לפיו בארגון היררכי כל עובד נוטה להתקדם עד לדרגת אי-הכשירות שלו.
תופעות אלו מובילות לתחושת ה"סחבת", או באנגלית "Red Tape". אנקדוטה מעניינת מספרת שמקור המונח הוא הסרטים האדומים שבהם נהגו לכרוך מסמכים משפטיים ורשמיים באנגליה במאות ה-17 וה-18, וקבלת מסמך כזה סימלה את תחילתו של תהליך ארוך ומייגע.
#באמנות
הביקורת הזו מצאה ביטוי עז בתרבות. עוד במאה ה-19, צ'ארלס דיקנס (Charles Dickens) תקף את אטימות המערכת בספרו "דוריט הקטנה" (Little Dorrit), שם המציא את "משרד הסיבובים" (The Circumlocution Office), משרד ממשלתי שתכליתו היחידה היא למצוא דרכים לא לעשות דברים.
בישראל רבים זוכרים את הפינה של פופטיץ, בתכנית "זהו זה" בטלוויזיה החינוכית, שהדגימה בחיוך את הטרטורים של הפקידים את הפונים אליהם (ראו דוגמה בסרטונים שלמטה).
מאוחר יותר, הייצוג המובהק ביותר של הסיוט הביורוקרטי הגיע מיצירותיו של פרנץ קפקא (Franz Kafka). בספריו "המשפט" (The Trial) ו"הטירה" (The Castle) ניצבים הגיבורים מול מערכות אטומות, אבסורדיות ובלתי חדירות.
דוגמה מפורסמת נוספת מגיעה מהספר "מלכוד 22" (Catch-22) של ג'וזף הלר, שבו ההיגיון הביורוקרטי המעוות של הצבא מוליד חוקים מבלבלים עד פרדוקסליים (מלאי ניגודים).
גם הקולנוע לא נשאר חייב, למשל בסרט הפולחן "ברזיל" (Brazil) של טרי גיליאם, המציג חזון דיסטופי של עולם הנשלט לחלוטין על ידי ביורוקרטיה.
בזירה הפוליטית, הסאטירה הבריטית "כן, אדוני השר" (Yes Minister) הראתה כיצד הפקידות המקצועית מנהלת למעשה את המדינה.
באופן יומיומי יותר, סדרות קומיות כמו "המשרד" (The Office) הפכו את השעמום, הנהלים המגוחכים וחוסר התוחלת של חיי המשרד הביורוקרטיים למקור להומור, כשבד בבד גם חשפו את האבסורד שבשגרה האפורה של עובדים רבים במערכות גדולות.
בסופו של דבר, הביורוקרטיה היא פרדוקס. היא כלי הכרחי לניהול החברה המודרנית המורכבת- אי אפשר לדמיין ניהול מערכת בריאות, צבא או תאגיד ענק בלעדיה. אך באותה נשימה, אותם מאפיינים שהופכים אותה ליעילה, כמו החוקים הנוקשים והיחס הלא פרסונלי (לא אישי). הם גם אלו שיוצרים תחושות של ניכור, חוסר אונים וסחבת אינסופית.
המאבק התמידי הוא למצוא את האיזון העדין בין הסדר שמציעה הבירוקרטיה לשמירה על הגמישות והאנושיות.
הנה הסבר הבירוקרטיה:
https://youtu.be/CL_IoZqyb1I
החווייה הקפקאית (מתורגם):
https://youtu.be/wkPR4Rcf4ww
בחיוך - חבורת פקידים שמשגעים את האזרח הקטן עם הבעיה (עברית):
https://youtu.be/XB1Bq8KfJGo?t=5
על מבוגרים שהביורוקרטיה הטכנולוגית רובוטית שוחקת (עברית):
https://youtu.be/neE5IwFo8xI?long=yes
ויזם ישראלי שעושה דברים מטורפים ונתקל בבירוקרטיה דווקא בצה"ל (עברית):
https://youtu.be/iCK9CdvGZV4?long=yes
איך פעל מכשיר הפקסימיליה?
הפקסימיליה (Facsimile או בקיצור Fax) היא טכנולוגיה שסורקת ניירות ומעבירה אותם דרך קו הטלפון לאדם אחר שמקבל ומדפיס את הדף שנסרק ונשלח אליו בפקס.
את הפקסימיליה המציא הממציא הסקוטי אלכסנדר ביין (Alexander Bain) והוא מיהר להוציא פטנט על מכשיר הפקס שפיתח. זה קרה עוד, החזיקו חזק, בשנות ה-40 של המאה ה-19. אותו ביין צבר לפני כן ידע וניסיון בשעוני מטוטלת חשמליים. הוא ניצל את ההבנה המכנית שלו והצליח ליצור מכניזם שיכול לסרוק דף נייר, שורה אחרי שורה, קדימה ואחורה ושוב קדימה, עד להשלמת הסריקה של כולו.
הפקס הזה מעביר אותות וצפצופים ובצד השני קולט אותו מכשיר פקס אחר. הוא מפענח את הצפצופים לפיקסלים שמודפסים על נייר. דיוק בקידוד לאותות וממנו בחזרה להדפסה, מבטיח העברת פקס נקייה ונאמנה לתוכן המקורי של המסמך הסרוק.
אמנם הפקס החל להיזנח, עם פריצת האינטרנט והדואר האלקטרוני. אבל הייתה לו תקופת חסד, החל משנות ה-80 של המאה הקודמת. כיום, בזכות התפשטות הדואר האלקטרוני, לא ממשיכים יותר מכשירי הפקס לשמש כדי לשלוח מסמכים סרוקים לעסקים, אפילו לא למוסדות ציבור וחברות אחרונות שהמשיכו עוד שנים רבות עם העניין הלא יעיל הזה. להתראות פקס!
הנה הפקסימיליה:
https://youtu.be/2cTdfvczaZk
כך שלחו פקס:
https://youtu.be/aeN83MBAeMI
תצוגה ויזואלית:
https://youtu.be/JGkcsFmbU4k
בחיוך - אפשר גם לחייג (עברית):
https://youtu.be/AMG1q4T0nOM
והנה הפקס מאבד רלוונטיות גם בבית (עברית):
https://youtu.be/njNiUx0E3LQ
בירוקרטיה
בשנת 1900, בתקופה בה העולם מתחיל להתרגל לחידושים טכנולוגיים ולארגונים ענקיים, שאל חוקר גרמני צעיר שאלה פשוטה אך מורכבת: איך בעצם עובדת המכונה הביורוקרטית שמנהלת את חיינו?
מקס ובר (Max Weber) לא רק שאל את השאלה הזו, הוא גם מצא עליה תשובות שדי מסבירות למה יש תור במשרדי הממשלה, איך דברים שם מתארכים ללא סוף ומדוע חברות גדולות פועלות כפי שהן פועלות. אבל הבה נכיר אותו קודם.
#חייו
מקס ובר נולד ב-21 באפריל 1864 לבית בורגני עשיר בארפורט, גרמניה. אביו הוא פוליטיקאי ועורך דין מוכר ואימו היא אישה משכילה ודתיה. הבן שיגדל בביתם יהיה מעין תופעה אינטלקטואלית: עורך דין וכלכלן ובמקביל גם היסטוריון וסוציולוג. הוא לומד בברלין, גטינגן והיידלברג ובהמשך גם מלמד באוניברסיטאות ברלין, פרייבורג והיידלברג.
בשנת 1897, הקריירה שלו כמעט ומתרסקת, כשהוא סובל מהתמוטטות עצבים חמורה לאחר מותו של אביו. במשך כמה שנים ובר, הכלכלן הפוליטי, סוציולוג ופילוסוף, כמעט ולא מצליח לקרוא ספרים או ללמד.
בשנת 1904, במהלך תקופת ההחלמה שלו, הוא נוסע לארצות הברית שם הוא נחשף לחברה האמריקאית הצעירה ומתרשם עמוקות מהדינמיקה החברתית והכלכלית שלה. כשהוא יחלים, בשנים שאחרי תחילת המאה ה-20, הוא יכתוב את ספריו החשובים ביותר.
#הבירוקרטיה לפי ובר
הבִּירוֹקְרַטְיָה (Bureaucracy), כפי שוובר גילה, היא לא רק ערימה של פקידים משועממים. זו מערכת מתוחכמת שמתבססת על עקרונות מדעיים ברורים.
במקום המסורת הישנה של מינוי קרובי משפחה או חברים למשרות ציבוריות, הבירוקרטיה (בעברית היא נקראת מִשׂרָדָנוּת) מציעה מהפכה: מינוי על בסיס כישרון ויכולת בלבד. כל פקיד מקבל תחום אחריות ברור, עובד לפי כללים כתובים, מתקדם בסולם הקריירה על בסיס הישגיו ולא על בסיס קשרים.
ובר זיהה כמה מאפיינים עיקריים של הבירוקרטיה הרציונלית: היררכיה ברורה עם רמות סמכות מוגדרות, חלוקת עבודה מתמחה שבה כל פקיד אחראי לתחום מוגדר, כללים ותקנות פורמליים שכל הפעולות נעשות לפיהם, אימפרסונליות שמבטיחה שהחלטות מתקבלות על בסיס שיקולים אובייקטיביים, מינוי על בסיס הכשרה ויכולת מקצועית, קיום קריירה מקצועית לכל החיים והפרדה ברורה בין הרכוש הפרטי לציבורי.
מערכת זו, טוען ובר, היא גם היעילה ביותר בהיסטוריה האנושית. היא מבטיחה יחס שווה לכולם, תוצאות צפויות וקבלת החלטות מקצועית.
אבל ובר, שהיה לא רק חוקר אלא גם אדם בעל דמיון, ראה גם את הצד האפל. הוא המציא את הביטוי "כלוב הברזל" כדי לתאר את הסכנה שהבירוקרטיה תהפוך לכוח עצמאי שישלוט בחיים שלנו במקום לשרת אותנו.
העבודה המפורסמת ביותר של ובר היא "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" (The Protestant Ethic and the Spirit of Capitalism) משנת 1905. ובר הטעים בה שהערכים הפרוטסטנטיים הרואים בחסכנות, עבודה קשה וצבירת הון סימנים לחסד אלוהי הם שיצרו את התרבות הכלכלית שאפשרה לקפיטליזם המודרני לפרוח. ללא "רוח" הדתית הזו, טען ובר, לא יכול היה הקפיטליזם להצליח ולפרוח, כפי שהוא התפתח במערב.
אך מחקריו של ובר על הבירוקרטיה הם לא פחות חשובים. הוא הבין שבחברה המודרנית, עם מיליוני תושבים ומערכות מורכבות של חינוך, בריאות וכלכלה, הבירוקרטיה היא לא רק נוחות אלא הכרח. השאלה והאתגר, הוא זיהה, הם איך לשמור על היתרונות שלה מבלי ליפול למלכודת של קשיחות מוחלטת.
ובר מת ב-14 ביוני 1920 מדלקת ריאות, כתוצאה מהשפעת הספרדית. הוא היה בן 56 בלבד, ממייסדי הסוציולוגיה המודרנית ותורת המינהל הציבורי והותיר מורשת שעדיין מעצבת את התובנות שלנו על ארגונים מודרניים. כמו מחקריו של ובר על הסמכות והתנהגות האדם בהתאם לרצונותיו של אחר, בלא הפעלה ישירה של כוח, גם הסבריו על הביורוקרטיה הם לא סתם תיאורים אקדמיים, אלא מפתח להבנת העולם המודרני שאנו חיים בו.
ולכן, בכל פעם שאתם מתעצבנים מהתמיכה של חברת הכבלים שלכם, מתייאשים מול טפסים שלא נגמרים ואינסוף משרדים ופקידים, או מתקשים לקבל את המגיע מביטוח לאומי, או להנתק מספקית הסלולר, זכרו שאתם נתקלים באותה ביורוקרטיה שתיאר מקס ובר לראשונה בפירוט מדעי, אי שם בתחילת המאה העשרים.
הנה הסבר הבירוקרטיה:
https://youtu.be/CL_IoZqyb1I
החווייה הקפקאית (מתורגם):
https://youtu.be/wkPR4Rcf4ww
בחיוך - חבורת פקידים שמשגעים את האזרח הקטן עם הבעיה (עברית):
https://youtu.be/XB1Bq8KfJGo?t=5
על מבוגרים שהביורוקרטיה הטכנולוגית רובוטית שוחקת (עברית):
https://youtu.be/neE5IwFo8xI?long=yes
ויזם ישראלי שעושה דברים מטורפים ונתקל בבירוקרטיה דווקא בצה"ל (עברית):
https://youtu.be/iCK9CdvGZV4?long=yes
אין מי שהיטיב יותר מפרנץ קפקא (Franz Kafka) לתאר את ההוויה הקיומית של האדם המודרני. יותר מכל סופר אחר דייק קפקא את תיאור חוויות העולם המודרני, את הבדידות בצל החיים האורבניים, העמידה חסרת האונים מול הביורוקרטיה והעריצות ואת הכמיהה לאינטימיות בלב הרעש הומה האדם.
קפקא נולד בפראג ב-1883 למשפחה יהודית בורגנית מהמעמד הבינוני-גבוה בפראג. מי שהיה מגדולי הסופרים במאה ה-20 ומהמרתקים והמשפיעים שבהם לא התכוון בכלל להיות לאגדה. חייו היו רצופים במתחים - בין יהדותו לתרבות הגרמנית, בין שאיפותיו הספרותיות לעבודתו כפקיד בחברת ביטוח, ובין בדידותו העמוקה לגעגועיו לאינטימיות.
לגאון הספרות מפראג, שמעולם לא התחתן, לא היו ילדים. קפקא גם סבל מבעיות בריאות כרוניות וחי בצל דמותו המעיקה של אביו השתלטן. למרות זאת ואולי אף משום נסיבות אלה, הוא הצליח ליצור ספרות שחודרת לעומק הנפש האנושית ומתארת את הניכור המודרני בצורה שלא נראתה כמותה.
הוא היטיב לשרטט מצבים אנושיים אוניברסליים דרך סיטואציות סוריאליסטיות. בלטה גם יכולתו לתאר חוויות של מציאות ריקה וחסרת פשר, כל אלה בעולם מנוכר שאחד ממאפייניו הבולטים הוא אובדן המשמעות.
על אף שהיה צ'כי, התגורר בפראג ודיבר צ'כית ויידיש, הוא כתב בגרמנית דווקא, שפת משפחתו בה נולד. הוא כתב גם רומנים, ספרים באורך מלא, אך גם סיפורים קצרים רבים. בספריו הוא עסק בחיפוש דרך וזהות, תלישות חברתית, מאבק ועמידה מול בירוקרטיה אימתנית ועוד.
בין יצירות המופת של קפקא נמצא את הרומן "הטירה", ספר שעתיד לשנות את דרכי הכתיבה והתיאור של חוויית החיים בעולם המודרני. יש גם את הרומן "המשפט" (The Trial) המספר על טלטלת חייו של יוסף ק' ההופכים לסיוט מתמשך, מאז התעורר לאחר חגיגות יום הולדתו ה-30 וגילה מול דלתו שני שוטרים ובידם צו מעצר כשהנאשם לא יודע במה הוא נאשם ועומד למשפט שאינו מבין את פשרו.
יש שיאמרו שהכי בולטת ביצירתו של קפקא היא הנובלה "הגלגול" (The Metamorphosis), שנכתבה בשנת 1915 ומספרת על בחור בשם גרגור, המתעורר בוקר אחד במיטתו מחלומות טרופים ומגלה שהוא הפך לשרץ ענק.
יצירתו של קפקא מתאפיינת בסגנון ייחודי המשלב את המציאותי עם הסוריאליסטי. הוא יצר עולמות ספרותיים שבהם הדמויות נלכדות במערכות ביורוקרטיות אכזריות. מי שתיאר באופן מבריק את מנגנוני הכוח והשליטה שעתידים לשלוט עם עליית המשטרים הטוטליטריים.
דומה שקפקא חזה במדויק את העולם המודרני, החל מעליית הטוטליטריות ושלטונות של רודנים ועריצים במאה ה-20, דרך הביורוקרטיה המשתקת של העידן המודרני, וכלה בתחושת הזרות והניכור, המאפיינת את החיים העירוניים והמודרניים של ימינו.
בשנת 1924, בסנטוריום, בית הבראה בקירלינג (Kierling) שליד וינה, הלך פרנץ קפקא לעולמו, בשל מחלת השחפת. במותו הוא השאיר מעין "צוואה", בצורת פתק למקס ברוד, חברו הטוב ביותר. בפתק הוא ביקש מברוד להעלות את כל כתביו באש ולא להותיר מהם זכר.
אלא שלברוד היה ברור שלא יקיים את דרישתו של חברו. כבר בפגישתם הראשונה, כסטודנטים באוניברסיטה, הוא הכיר בקפקא כגאון. ובניגוד לתחושתו של הגאון המת שהספרות אינה מוצלחת, לברוד היה ברור שהעולם חייב להכיר את יצירותיו. במקום לשרוף את כתבי היד של קפקא, הוא ערך והתקין אותם להוצאה לאור.
רק לחשוב שהעולם היה מפספס יצירה כמו הרומן "הטירה", ספר שהוא אבן דרך בכתיבה המודרנית והיווה השראה לכותבים רבים לכתיבה חדשה ומודרניסטית.
מכל מקום, כשם שברוד וקפקא היו חברים קרובים בחייהם, כך גם הארכיונים שלהם, שאוחדו אצל ברוד, נמצאים כיום בספרייה הלאומית של ישראל. עד היום ממשיכה יצירתו לרתק ולאתגר אינספור קוראים בעולם והשפעתו על הספרות והתרבות העולמית ממשיכה להתעצם עד היום.
מי היה פרנץ קפקא (עברית):
https://youtu.be/pX6P0A2m-ZI
החווייה הקפקאית (מתורגם):
https://youtu.be/wkPR4Rcf4ww
סיפור קצר שלו (עברית):
https://youtu.be/si17M4E3ga4
עוד סיפור מ"העוברים בריצה" של פרנץ קפקא (עברית):
https://youtu.be/4cJUMc1QX_4
הארכיון עם מגוון חומרים מפתיעים ומרתקים שהשאיר הועבר ב-2019 לספריה הלאומית בישראל (עברית):
https://youtu.be/N1KFBrB335s
קדימון להצגה על "המשפט" שלו (ללא מילים):
https://youtu.be/wQdouyy2LwA
יצירת AI של קלי בוש על העולם הקפקאי:
https://youtu.be/CFJcIFWRSr8
בחיוך על קפקא המבקש לשרוף הכל ולא להשאיר כלום (עברית):
https://youtu.be/Ms8OlGw38A8
מהי קפקאיות או חוויה קפקאית?
https://youtu.be/LaffA9EyUgo?long=yes
וסרטון תיעודי על קפקא, מתעד החשיכה הסוראליסטית:
https://youtu.be/TewAbpe8RAg?long=yes
בִּירוֹקְרַטְיָה (Bureaucracy), בעברית: מִשׂרָדָנוּת, משמעותה שלטון מנהלי, או אם תרצו "שלטון המשרד".
המושג שלרוב עוסק בעבודה המשרדית והניירת העודפת בארגון מסוים, הוא חיבור של המילה היוונית "קרטוס" (kratos), שמשמעותה "שלטון" עם המילה הצרפתית "בִּירוֹ" (bureau), בעברית "משרד".
אז ביורוקרטיה, בין אם במגזר הציבורי או במגזר הפרטי, היא מערכת ארגונית, מסודרת, המאורגנת בתקנות וחוקים מוחלטים ורשמיים. במערכת כזו שעליה לנהל ולבצע משימות מורכבות ובקנה מידה גדול, יהיה לרוב פיקוח ברור ורצוף על ביצועי העובדים ומדידה של מילוי התקנות ומטרות הארגון.
#תפיסה בציבור
עד כאן אולי הכל בסדר, אך עבור רבים מהמבוגרים ביורוקרטיה היא מילת גנאי, המעוררת תחושות של תסכול, עודף פנקסנות, עודף מטריד של עבודה מול משרדים ופקידים, המתנה אינסופית בתורים וטופסולוגיה שאין בה גבול - למילוי טפסים שלא נגמרים.
על המצב הקפקאי של הפקידים המשתלטים על הציבור שהם צריכים לשרת כתב פעם בעוקצנות הסופר המבריק פרנץ קפקא ש"מטרת הבירוקרטיה היא להמשיך לחתור אל ההחלטה הנכונה ביותר, אך לא להגיע אליה לעולם..."
#מדעית
האם תהינו פעם מהי באמת אותה ישות חמקמקה שאנו כל כך אוהבים לשנוא?
את הניתוח המעמיק והמשפיע ביותר של הביורוקרטיה סיפק בתחילת המאה ה-20 הסוציולוג הגרמני מקס ובר (Max Weber). באופן מפתיע אולי, ובר לא ראה בביורוקרטיה דבר שלילי בהכרח. להפך, הוא תיאר אותה כצורת הארגון הרציונלית והיעילה ביותר שקיימת.
על פי ובר, הביורוקרטיה האידיאלית מתאפיינת בכמה עקרונות מפתח: היררכיה ברורה, חלוקת עבודה מדויקת, מערכת חוקים ונהלים כתובים, התנהלות א-פרסונלית (impersonal) המבטיחה יחס שווה לכולם, קידום עובדים על בסיס כישורים ויכולת טכנית ולא על בסיס קשרים.
במובן זה, הביורוקרטיה נועדה למנוע שחיתות ולהבטיח סדר ויעילות. היא מאפשרת ניהול של משימות אדירות כמו תפעול מערכת בריאות לאומית או הנחתת אדם על הירח. עם זאת, ובר עצמו חשש שההיגיון הקר והרציונליות של המערכת עלולים לכלוא את האנושות ב"כלוב ברזל" (iron cage) של חוקים ונהלים, המדכא את היצירתיות והרוח האנושית.
#חוקים ביורוקרטיים
החשש של ובר התממש והחוויה היומיומית של רבים מול הביורוקרטיה הולידה תסכול וביקורת, כמו גם כמה מונחים סאטיריים משעשעים.
"חוק פרקינסון" (Parkinson's Law), למשל, שטבע סיריל נורת'קוט פרקינסון, הגורס כי "העבודה מתרחבת כדי למלא את הזמן שהוקצב לה".
וכך גם "העיקרון הפיטרי" (The Peter Principle) של ד"ר לורנס פיטר, לפיו בארגון היררכי כל עובד נוטה להתקדם עד לדרגת אי-הכשירות שלו.
תופעות אלו מובילות לתחושת ה"סחבת", או באנגלית "Red Tape". אנקדוטה מעניינת מספרת שמקור המונח הוא הסרטים האדומים שבהם נהגו לכרוך מסמכים משפטיים ורשמיים באנגליה במאות ה-17 וה-18, וקבלת מסמך כזה סימלה את תחילתו של תהליך ארוך ומייגע.
#באמנות
הביקורת הזו מצאה ביטוי עז בתרבות. עוד במאה ה-19, צ'ארלס דיקנס (Charles Dickens) תקף את אטימות המערכת בספרו "דוריט הקטנה" (Little Dorrit), שם המציא את "משרד הסיבובים" (The Circumlocution Office), משרד ממשלתי שתכליתו היחידה היא למצוא דרכים לא לעשות דברים.
בישראל רבים זוכרים את הפינה של פופטיץ, בתכנית "זהו זה" בטלוויזיה החינוכית, שהדגימה בחיוך את הטרטורים של הפקידים את הפונים אליהם (ראו דוגמה בסרטונים שלמטה).
מאוחר יותר, הייצוג המובהק ביותר של הסיוט הביורוקרטי הגיע מיצירותיו של פרנץ קפקא (Franz Kafka). בספריו "המשפט" (The Trial) ו"הטירה" (The Castle) ניצבים הגיבורים מול מערכות אטומות, אבסורדיות ובלתי חדירות.
דוגמה מפורסמת נוספת מגיעה מהספר "מלכוד 22" (Catch-22) של ג'וזף הלר, שבו ההיגיון הביורוקרטי המעוות של הצבא מוליד חוקים מבלבלים עד פרדוקסליים (מלאי ניגודים).
גם הקולנוע לא נשאר חייב, למשל בסרט הפולחן "ברזיל" (Brazil) של טרי גיליאם, המציג חזון דיסטופי של עולם הנשלט לחלוטין על ידי ביורוקרטיה.
בזירה הפוליטית, הסאטירה הבריטית "כן, אדוני השר" (Yes Minister) הראתה כיצד הפקידות המקצועית מנהלת למעשה את המדינה.
באופן יומיומי יותר, סדרות קומיות כמו "המשרד" (The Office) הפכו את השעמום, הנהלים המגוחכים וחוסר התוחלת של חיי המשרד הביורוקרטיים למקור להומור, כשבד בבד גם חשפו את האבסורד שבשגרה האפורה של עובדים רבים במערכות גדולות.
בסופו של דבר, הביורוקרטיה היא פרדוקס. היא כלי הכרחי לניהול החברה המודרנית המורכבת- אי אפשר לדמיין ניהול מערכת בריאות, צבא או תאגיד ענק בלעדיה. אך באותה נשימה, אותם מאפיינים שהופכים אותה ליעילה, כמו החוקים הנוקשים והיחס הלא פרסונלי (לא אישי). הם גם אלו שיוצרים תחושות של ניכור, חוסר אונים וסחבת אינסופית.
המאבק התמידי הוא למצוא את האיזון העדין בין הסדר שמציעה הבירוקרטיה לשמירה על הגמישות והאנושיות.
הנה הסבר הבירוקרטיה:
https://youtu.be/CL_IoZqyb1I
החווייה הקפקאית (מתורגם):
https://youtu.be/wkPR4Rcf4ww
בחיוך - חבורת פקידים שמשגעים את האזרח הקטן עם הבעיה (עברית):
https://youtu.be/XB1Bq8KfJGo?t=5
על מבוגרים שהביורוקרטיה הטכנולוגית רובוטית שוחקת (עברית):
https://youtu.be/neE5IwFo8xI?long=yes
ויזם ישראלי שעושה דברים מטורפים ונתקל בבירוקרטיה דווקא בצה"ל (עברית):
https://youtu.be/iCK9CdvGZV4?long=yes
הפקסימיליה (Facsimile או בקיצור Fax) היא טכנולוגיה שסורקת ניירות ומעבירה אותם דרך קו הטלפון לאדם אחר שמקבל ומדפיס את הדף שנסרק ונשלח אליו בפקס.
את הפקסימיליה המציא הממציא הסקוטי אלכסנדר ביין (Alexander Bain) והוא מיהר להוציא פטנט על מכשיר הפקס שפיתח. זה קרה עוד, החזיקו חזק, בשנות ה-40 של המאה ה-19. אותו ביין צבר לפני כן ידע וניסיון בשעוני מטוטלת חשמליים. הוא ניצל את ההבנה המכנית שלו והצליח ליצור מכניזם שיכול לסרוק דף נייר, שורה אחרי שורה, קדימה ואחורה ושוב קדימה, עד להשלמת הסריקה של כולו.
הפקס הזה מעביר אותות וצפצופים ובצד השני קולט אותו מכשיר פקס אחר. הוא מפענח את הצפצופים לפיקסלים שמודפסים על נייר. דיוק בקידוד לאותות וממנו בחזרה להדפסה, מבטיח העברת פקס נקייה ונאמנה לתוכן המקורי של המסמך הסרוק.
אמנם הפקס החל להיזנח, עם פריצת האינטרנט והדואר האלקטרוני. אבל הייתה לו תקופת חסד, החל משנות ה-80 של המאה הקודמת. כיום, בזכות התפשטות הדואר האלקטרוני, לא ממשיכים יותר מכשירי הפקס לשמש כדי לשלוח מסמכים סרוקים לעסקים, אפילו לא למוסדות ציבור וחברות אחרונות שהמשיכו עוד שנים רבות עם העניין הלא יעיל הזה. להתראות פקס!
הנה הפקסימיליה:
https://youtu.be/2cTdfvczaZk
כך שלחו פקס:
https://youtu.be/aeN83MBAeMI
תצוגה ויזואלית:
https://youtu.be/JGkcsFmbU4k
בחיוך - אפשר גם לחייג (עברית):
https://youtu.be/AMG1q4T0nOM
והנה הפקס מאבד רלוונטיות גם בבית (עברית):
https://youtu.be/njNiUx0E3LQ
