שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
על מי או מה נכתב לוסי ברקיע היהלומים?
"דמיין את עצמך בסירה בנהר עם עצי מנדרינה ושמי מרמלדה. מישהי קוראת לך, אתה עונה די לאט, ילדה עם עיני קליידוסקופ..." - כך נפתח "לוסי ברקיע היהלומים" (Lucy in the sky with diamonds), ללא ספק אחד השירים המפורסמים והאהובים ביותר בתולדות הרוק.
לוסי אודונל בת ה-4, שבהשראתה נכתב "לוסי ברקיע היהלומים" של הביטלס, היתה החברה הטובה בגן של ג'וליאן, בנו של ג'ון לנון. כשהוא הראה לאביו את הציור שצייר אותה, כשהיא מרחפת בין היהלומים בשמיים. ג'ון תיקן אותו שאלו כוכבים אבל הוא תיקן את האב והבהיר לו שמדובר ביהלומים.
אז לא, השיר הזה הוא לא על אל-אס-די, לפחות על פי ג'ון לנון. אף על פי כן אסרו תחנות רדיו רבות, כולל הבי-בי-סי, על השמעת השיר. את הסיפור הנפוץ כל כך שעשה לו אז כנפיים, על כך שהשיר מתאר טריפ אל-אס-די, אי אפשר היה לעצור כבר. כולם הרי ידעו כבר שהסם הפסיכדלי נקרא בראשי התיבות של שם השיר כולו. גם ראיון שנתן פעם פול מקרטני אישר את הגרסה של האל-אס-די, אם כי הייתה תקופה שפול וג'ון כל כך כעסו שהם אמרו תמיד ההיפך זה מזה...
בראיון עימה אמרה לוסי פעם ש"בתחילה חשבתי שאני נראית בציור כמו חייזר, אבל כיום אני מאושרת שיכולתי לשמש השראה לדבר כזה. שאני באמת לוסי בשמים עם יהלומים".
ג'וליאן לנון, בנו של ג'ון, שמר על קשר רופף עם חברת ילדותו ורק בהיותם מבוגרים הם חידשו את הקשר מרחוק. את הציור המפורסם עצמו, לא מוצאים עד היום. לוסי אודונל עצמה נפטרה בגיל 40 ממחלת הזאבת. היא הספיקה לחוות את הפיכת השיר שנכתב עליה ללהיט ענק ולסמל של תקופה, אבל עלתה לשמיים די מהר בעצמה.
הנה השיר "לוסי ברקיע היהלומים" בריקוד של "קרקס השמש":
https://youtu.be/qVaxVV5XtHg
לנון מסביר שהשיר הוא על הציור של בנו ולא על אל אס די:
https://youtu.be/umF60jXiYBI
אנימציה מקסימה על נעימת "לוסי בשמי היהלומים":
https://youtu.be/kIB7a7f_keQ
אנימציית AI פסיכדלית לשיר המפורסם:
https://youtu.be/f3GfUKJBUYA
ולוסי זכתה גם שאת שמה יקבל מאובן מפורסם של אישה קדומה, אולי היא אם האנושות:
https://youtu.be/U5U-Pe-qjok
מה כל כך גדול בביטלס?
מאז תחילת שנות ה-60, אין להקה שזוכה לכל כך הרבה סופרלטיבים ומחמאות, כמו הביטלס (The Beatles). מרבית ההערכה שהם זוכים לה מנומקת ומוסברת, אם כי מומחים לא פעם מזהים בהערכה אליהם משהו מוזר.
הביטלס, לטענת המומחים, זוכים להערכה רבה על הדברים הלא נכונים ולא זוכים למספיק הערכה על הדברים החשובים.
נתחיל בכך שאת הרוקנ'רול אולי היה זה אלביס פרסלי שהמציא, אבל הביטלס הם שהפכו את הסגנון הזה לתופעה עולמית. היכולות שלהם והקסם שלהם הביאו את הסגנון הזה לקדמת הפופ העולמי ודי מהר הוא הפך, לפחות לחצי המאה הבאה, לסגנון החשוב ביותר.
אבל נתחיל בתמצות, כי דיון בשאלה לגבי האיכות של הביטלס חייב להיות מעמיק יותר. הביטלס, לצד בוב דילן, הם המוסיקאים שעשו את המהפכות המוזיקליות החשובות ביותר במוסיקת הפופ.
הם היו הלהקה הראשונה שביצעה כמעט רק מוסיקה שכתבו חבריה, הם היו חוקרים מתמידים, בעלי אוזן מוסיקלית ויצירתיות לא נתפסת, לא כתבו מעולם בנוסחאות כמו רבים מאמני הפופ לפניהם, התפתחו מאלבום לאלבום בצורה חסרת תקדים ויצרו מוזיקה מגוונת ומפתיעה כל הזמן.
הביטלס פתחו את מוסיקת הפופ להשפעות מכל כיוון כמעט - ממוסיקת עולם הודית, דרך מוסיקה קלסית, אלקטרונית, עממית ועוד, הם חקרו שיטות הקלטה חדשניות ויצירתיות, כתבו במודוסים ובסולמות מוזיקליים, שעד אז איש לא חשב אפילו לשלב במוסיקת פופ.
הם גם לא התביישו לתת למפיק המוזיקלי שלהם ג'ורג' מרטין, לעשות את עבודתו בגאונות משל עצמו. אז אמנם את הצלילים מהעולם האמיתי הביא לעולם ההקלטות בריאן ווילסון מהביץ' בויז, אבל איזה פיתוח מדהים שהביטלס עשו לרעיון הזה, שהביא המוסיקאי הנערץ עליהם מאמריקה ואצלם הפך לגאונות לא פחותה.
הביטלס היו כל כך גדולים, כי הם היו להקה שבה לא פחות מ-3 מלחינים גאונים. בכל להקת פופ עד אז, היה לכל היותר מלחין אחד מצוין. הביטלס הכילו, בלהקה של ארבעה אנשים, גם את פול, אולי המלודיסט הטוב במאה ה-20, גם את ג'ון, הרוקר חסר התבניות שכל שיר שלו היה שונה ממשנהו והמוח הקריאייטיבי שלו לא הפסיק לחדש וגם את "הביטל השקט", ג'ורג' הריסון - שהלך והתגלה כמלחין ברמה עולמית, עם כמה מהשירים האייקוניים של כל הזמנים (Something, מישהו?).
ואגב, צריך לציין שאת כל החומר שהם יצרו, הם יצרו ללא ידיעת תווים?
הביטלס היו גדולים, כי הטקסטים שלהם היו מרתקים ואיכותיים, בלי פרופורציות למי שהם היו ולהשכלה שלהם. הם גם התפתחו בצורה מדהימה ומשירי אהבה הם פתחו את התכנים שלהם למסרים אוניברסליים, חברתיים, עולמיים ומעצבי דור. הם לא התביישו ללמוד מבוב דילן איך כותבים שירים עם מסרים גדולים, אבל לא יומרניים ותלושים ממי שהם. ואגב דילן - הביטלס, בניגוד לכה רבים מאז, לא הפכו לחקייני הגאון הדילני, אלא יצרו את הסגנון שלהם ומגוון שירים אלמותיים ובעלי משמעות לא פחותה ממנו.
אגב, את ההוכחה לחשיבות שהם נתנו לטקסטים שלהם הם הראו כשהיו הראשונים אי-פעם, להוסיף את מילות השירים לתקליט, במקרה גם בסרג'נט פפר, האלבום שייחשב לאלבום המוסיקלי הראשון בהיסטוריה, שממש נפתח כמו ספר (לפניו היו סתם תקליטים, עם עטיפה פשוטה).
ואם הזכרנו אותו, אז היצירה המופלאה הזו, סרג'נט פפר, היא גם אלבום הקונספט הראשון בהיסטוריה. הם לא שיערו ודאי שהוא עתיד לפתוח בכך פתח לסגנון חדש, הפרוגרסיב, בעברית רוק מתקדם, סגנון שיניב כמה מהאלבומים הטובים מאז.
הביטלס גם היו גדולים, כי הם היו מאד פוריים וחרוצים. 13 האלבומים הם הוציאו בתוך 8 שנים. המספר הזה לא כולל אוספים או קומבינציות שיצרו חברות התקליטים שלהם, אלא 13 יצירות שעליהן עבדו חברי הלהקה באולפן. ולא הייתה כאן פשרה על איכויות או על עבודה רצינית ושקדנית - כדאי לדעת ש-7 מהאלבומים הללו נכללים ברשימת 20 האלבומים הטובים בכל הזמנים.
הביטלס היו גדולים כי הם שינו את הצליל של מוסיקת הרוק. במו ידיהם הם הפכו את הצליל של הפיפטיז, שנות ה-50, לצליל העשיר, המלא, הפסיכדלי, המשתנה-כל-העת, של האלבומים שלהם מאז Rubber Soul. אז את הבלוז הם לא הביאו לרוק, כמו הסטונז והנדריקס, אבל את שאר המאפיינים של הרוק הבוגר של סוף שנות ה-60, זה שיהיה המורשת שתתפתח לרוק של העתיד, הם המעצבים העיקריים.
הביטלס היו גדולים, גם מפני שהם השפיעו באופן מוחץ על החברה וההיסטוריה, שלא לומר ההיסטריה, של העשור הכי מרתק בתולדות מוסיקת הפופ. כל דבר שהם עשו הפך לאופנה, לתנועה ולשינוי. השיער המתארך שלהם הפיץ את אופנת השיער הארוך בכל העולם. תנועת ההיפים הייתה תנועה שינקה מהם את המסרים של האהבה והשלום שכל כך מזוהה איתה וכשג'ון לנון מתגייס למאבק בוויטנאם, זה מאיץ את המאבק ונותן לו כוח עצום, עד לנסיגה האמריקאית מסייגון. גם לצד השלילה, השפעתם הייתה אדירה. האימוץ של הביטלס את הסמים משני-התודעה וההישגים המוסיקליים שנוצרו בעקבות השימוש בסמים הללו, הפכו דורות של מוסיקאים למכורים קשים ויצרו הישגים מוסיקליים מדהימים, בצד פגיעות מוחיות, מוות בטרם עת והתמכרויות של אינספור אגדות רוק לסמים קשים.
ואכן, הביטלס היו ענקיים גם בהשפעה שלהם על מוזיקאים אחרים. זה קרה גם בזמן אמת, כשכל עולם הפופ והרוק אימץ בתוך שבועות את החידושים והתגליות המוזיקליות שלהם וכמובן המגמה הזו התרחבה במשך השנים הבאות. אינספור אמנים ולהקות מאז שנות ה-60 העידו שהביטלס היו ההשפעה הגדולה שלהם.
אבל הביטלס היו גדולים, כי הם גם היו כוכבים מזן חדש. בניגוד לכוכבים שלפניהם, הם לא שיחקו את המשחק שהמנהלים שלהם קבעו. גם אם בריאן אפשטיין עיצב להם את ההצלחה והינדס את התדמית הראשונית שלהם, ככל שהעולם פתח להם את זרועותיו, הם הלכו והפכו לכוכבים מסוג שהעולם לא הכיר, חייזרים תרבותיים שכמוהם לא היו עד אז מעולם. כל המעריצים שלהם מעידים שהם היו אמיתיים. הם לא פייסו עיתונאים, לא השתבצו לתבניות, למניירות, לנימוסים, מחוות או מנהגים של הכוכבים שלפניהם. הם היו משעשעים ועשו צחוק מכל מי שהיה חזק, הם לעגו לכסף של העשירים ולאותות האצולה של המיוחסים. מי שגדלו בתרבות פשוטה, של מעמד העובדים בליברפול, נהנו בלי בושה מהתהילה שלהם, התנהגו כמו ילדים שמגלים את העולם והעבירו למעריציהם את הלגיטימיות של להיות צעיר. אם מישהו אחראי לכך שמאז שנות ה-60 "העולם שייך לצעירים", אלה ארבעת המופלאים הללו, יותר מכל אחד אחר.
וכן, הם היו נגנים מצוינים, זמרים מעולים, עם הרמוניות מקסימות והערצה חסרת תקדים מצד הצעירים, הם היו יפים להפליא, בעלי חוש הומור מצוין ותספורות שיהפכו לאופנה בכל העולם - אבל אלה לא הסיבות שהביטלס היו כל כך גדולים, אלא התכונות שהשלימו את התמונה לאחת מהתופעות האמנותיות והתרבותיות החשובות בתולדות המין האנושי.
ראו בכמה סגנונות מוסיקליים הם כתבו:
https://youtu.be/mjENtjNFIwM
סקירה מינימלית של הגדולה של הביטלס:
https://youtu.be/BBum9T8eqVI
כך הגדולה שלהם התגלתה לאמריקה:
https://youtu.be/gJxvm5zbeBc
האם הביטלס מוערכים יותר מדי? - הרצאת וידאו:
https://youtu.be/g2XaOy0G6kM
מה המוזיקאים חושבים על הביטלס:
https://youtu.be/fL4AAH1ua8o
וניתוח מעמיק של המוסיקה של הביטלס:
https://youtu.be/ZQS91wVdvYc?long=yes
מיהי פטי בויד, המוזה הגדולה בתולדות הרוק?
בעולם הפופ, אם כותבים עליך שיר, את כנראה אישה מיוחדת. כמובן שגם ההיפך הוא נכון וגברים מעטים עוד פחות זוכים לשיר שנכתב ממש עליהם. אבל פטי בויד (Pattie Boyd), דוגמנית בריטית חמודה, היא דוגמה למה שנקרא באמנות "מוזה". לא יאומן, אבל על בויד נכתבו 3 שירים אלמותיים ולהיטי ענק של שניים מהגדולים במוסיקאים של המאה ה-20.
פטי בויד הסתובבה בלונדון בתקופה שבה הביטלס הפכו לדבר הכי חם בממלכה. הדוגמנית המצודדת לכדה את עינו של ג'ורג' האריסון כשהשתתפה באחד מסרטיהם. התפקיד שלה, אגב, כלל בדיוק מילה אחת...
די מהר זכתה פטי היפה בהצעת נישואין מהגיטריסט של הלהקה הכי חמה בעולם והפכה לפטי האריסון. ג'ורג' המאוהב כתב לה את מה שיהפוך לאחד השירים המצליחים בהיסטוריה של הפופ - "Something". הוא דיבר בו על ה"משהו בדרך שהיא נעה, מושך אותי כאילו אין אהבה אחרת".
אבל במשך השנים שיבואו יזניח ג'ורג' העסוק יותר ויותר את אהובתו. בעת שהוא נסע בעולם להקלטות, הופעות ומסעות רוחניים בעקבות המהרישי והמוסיקאים של הודו, נשארה פטי בבית. בשלב מסוים התאהב בה חברו הטוב של בעלה, גיטריסט-העל הבריטי אריק קלפטון.
אחרי חיזורים שנמשכו כמה שנים, בידיעת ג'ורג' בעלה, החליטה פטי להינשא לקלפטון והפכה לאשתו. ענק הגיטרה שהפך לזמר מצליח כתב לה עוד קודם את אחד מלהיטיו הגדולים "Layla". זה היה שיר אהבה מלא תסכול. הוא דיבר על כך שהיא מורידה אותו על ברכיו. שנים אחרי נישואיהם ואחרי שממשו את אהבתם, זכתה פטי לשיר האהבה השלישי שהוקדש לה. קלפטון, מי שהיה ילד ללא לאהבת אם, תאר בשיר " נפלאה הלילה" כמה היא מדהימה, בדרך שבה היא מבינה אותו, מטפלת בו ובכלל נראית כל כך טוב...
כך הייתה היפהפיה הבלונדינית למוזה הבלתי נתפסת של שניים מגאוני הרוק הגדולים ולמי שהשירים שנכתבו לה הפכו כבר להמנונים שאצטדיונים שלמים שרים.
הנה סיפורה של פטי בויד ואהבותיה שנבטו לשירים מיתולוגיים:
https://youtu.be/X-J1c9qQYhU
"משהו" של ג'ורג' האריסון שהוקדש לרעייתו פטי האריסון:
https://youtu.be/UelDrZ1aFeY?si=rNuqry7jsJkwGhuL
"לילה" של אריק קלפטון, שהוקדש בסתר לפטי האריסון, אשתו של חברו הטוב ביותר:
https://youtu.be/pKwQlm-wldA
השיר "נהדרת הלילה" שהקדיש לה קלפטון בהיותו בעלה:
https://youtu.be/vUSzL2leaFM
וסרט תיעודי קצר על שני מוסיקאי הענק שהתאהבו במוזה היפה שלהם:
https://youtu.be/pW9gU8ud17Y?long=yes
כיצד הפך בעל חנות תקליטים למנהל הביטלס?
בריאן אפשטיין (Brian Epstein) היה מנהל חנות תקליטים גדולה בליברפול, כשאירע לו משהו שישנה את עולם המוסיקה לתמיד.
אפשטיין, בחור קטן עם שאיפות גדולות, שמע את האלבום של טוני שרידן, זמר מעט פופולארי בבריטניה של תחילת שנות ה-60. זה היה אחרי שמישהו נכנס לחנות התקליטים שלו וביקש לקנות את האלבום.
אפשטיין התעניין ושם לב שלהקת הליווי של שרידן מנגנת היטב ואפילו מצוינת. כשעשה גוגל (לא באמת. הוא שאל עליהם), בריאן גילה שמדובר בלהקה אנגלית ששמה "הביטלס". כמה בירורים נוספים הניבו עובדה מפתיעה - הלהקה הזו מופיעה כמעט בכל ערב, בלי שרידן, במועדון רוק קטן בשם "The Cavern", שנמצא בליברפול, מרחק של 200 מטרים מחנות התקליטים שלו.
טלפון למועדון הקאוורן סידר לו כניסת VIP כדי לראות את "הבחורים מהמבורג". הוא כבר למד שהם חבורה של צעירים פשוטים, ילידי ליברפול שניגנו זמן מה במעדוני רוק בעיר המבורג שבגרמניה. כשהוא נכנס לתוך מועדון הדחוס והאפלולי, הוא פשוט נדהם. גם אם ההופעה שלהם הייתה מבולגנת, מלוכלכת ולא מנומסת, הלהקה שניגנה במועדון ההומה הייתה הדבר הטוב ביותר ששמע בחייו. אפשטיין, אז לא ידע זאת איש, היה הומוסקסואל בארון. למעשה, הוא התאהב ממבט ראשון במנהיג הכריזמטי והשנון של הביטלס ג'ון לנון.
בשיא הביטחון העצמי ועל המקום, החליט בריאן אפשטיין בליבו להפוך אותם להצלחה. אחרי הכל, יאמרו הציניקנים, מי כמוהו, בעל חנות תקליטים שמבין ברוקנ'רול אבל אין לו כל ניסיון בניהול מוסיקאים או אמרגנות, יכול יהיה לנהל את הלהקה הצעירה והמוכשרת הזו ולהפוך אותה למוכרת באנגליה כולה...
אפשטיין החל להגיע ל"קאוורן קלאב" שוב ושוב ויצר עם הביטלס קשרים מסוימים. הם לא כל כך התרשמו מה"נודניק", אבל הוא היה ממוקד מטרה. בשלב מסוים, אחרי שהאמין שהוא התחבב על הצעירים, הוא הזמין אותם למשרדו והציע להם לחתום איתו על חוזה לניהול ענייני הלהקה.
החוזה היה מקור לדיונים אצל החיפושיות ומשפחותיהם. הסתייגות מצד אביו של פול ומצד דודתו של ג'ון, מי שגידלה אותו, כמעט והפילו את החוזה. אבל הם הגיעו לחתום במועד שנקבע, חוץ מפול. כשביקש אפשטיין מג'ון להתקשר אל פול הביתה ולברר למה הוא לא בא לחתימה, ג'ון עשה זאת ואמר לאמרגן שפול במקלחת. אפשטיין אמר בכעס שהוא יאחר מאד. ג'ון הגיב ביובש "נכון, אבל הוא גם יהיה נקי מאד..."
בסוף הוא בא ואפשטיין, החלטי ונחמד ועם המון קסם אישי והסברים על יכולותיו, שכנע את הלהקה לחתום איתו. הם חתמו והסכימו לשלם לו בעתיד רבע מהכנסותיהם. זה היה פי 3 יותר מהמקובל באותם ימים, אבל הלהקה הנואשת להצליח חטפה את ההצעה שלו. איש עוד לא ידע שזה הולך להיות כל כך הרבה כסף...
כבר למחרת החל אפשטיין לעבוד. הוא היה חרוץ, ממוקד וברור היה לו שהוא מחזיק את מה שעולם המוסיקה צריך. הוא לא ידע כמה שהוא צודק. בתוך זמן קצר ואחרי ששינה את לבושם, ממעילי עור לחליפות מכובדות, לא הרשה להם לאכול על הבמה ולספר בדיחות בין השירים, הוא הפך אותם לאמנים אמיתיים, מכובדים ורציניים.
זה עמד להשתלם לכולם. מנהל חנות התקליטים היהודי, בריאן אפשטיין, הפך די מהר את החבורה החביבה הזו ללהקה המצליחה ביותר בעולם.
הוא לא היה מושלם. היו לו אמנם הצלחות כבירות, אבל גם טעויות ניהוליות לא קטנות. שנים אחר-כך הוא חשש שהלהקה עומדת להחליף אותו. אבל לפני שזה יקרה, אם בכלל, הוא מת מסמים, בגיל 32 בלבד. מותו גרם ללהקה הרבה יותר מהלם על אובדן המנהל האהוב ו"החבר החמישי", כמו שראו בו, אלא לאובדן הדבק ביניהם ולהתמוטטות הסדר והחברות בלהקה. בדיעבד ובלי הטיפול המרכך שלו, האיצו מותו והיעדרו של אפשטיין את פירוק הביטלס והטינה הקשה שתתפתח בין פול לג'ון תלך ותקרע את הלהקה לגזרים.
זה מה שבריאן אפשטיין שמע במועדון הקאוורן:
https://youtu.be/2JgcwzhxTQg
תקציר מצויר של סיפורם של בריאן אפשטיין וארבעת המופלאים:
http://youtu.be/d9rXx3uRcmo
קטעים שלו בניהול הלהקה שלא התקבלה בחברות התקליטים, עד שהפך אותה ללהקה המצליחה והחשובה בעולם:
http://youtu.be/gv_0EH-mOBg
בריאן מספר בראיון מ-1964 על הלהקה והדרך שעשה איתה:
http://youtu.be/_s45_Ky19PE
שיר שחיברו לו חברי הלהקה והקליטו באולפן:
http://youtu.be/1cNerJhGwHM
מצגת וידאו על אפשטיין, "החבר החמישי בביטלס" כפי שפול מקרטני כינה אותו:
http://youtu.be/cGOZKF3Jux0
וסיפורו של ספר שיצא על אפשטיין והביטלס:
http://youtu.be/5ecPpQmzA0w
למי כתב פול מקרטני את היי ג'וד?
את השיר "Hey Jude" כתב פול מקרטני לג'וליאן, בנו של ג'ון לנון, כשלנון וסינתיה, אמו של ג'וליאן, התגרשו.
זה קרה לאחר שפול ביקר אצל סינתיה ובנה ג'וליאן, בנו בכורו של לנון. זמן קצר לפני כן נפרד ג'ון לנון מסינתיה, שהייתה אשתו הראשונה. מטבע הדברים, הפרידה שהתרחשה בגלל הרומן של לנון עם יוקו אונו, לא הייתה קלה לבנו.
פול מקרטני סיפר פעם שביקר אצל סינתיה וג'וליאן, כי הם היו חברים טובים מאוד במשך זמן רב ו"חשבתי שזה יהיה יותר מדי לחתוך אותם מחיי", הוא סיפר.
מקרטני שסיפר שמתמיד הוא חש רחמים כלפי ילדים שהוריהם התגרשו, כתב במקור את השיר כ"היי ג'ולס", לג'וליאן. את השיר הוא הלחין במכוניתו, בדרך לביקור שעורר בסינתיה הרבה התרגשות.
ההצעה להיות אופטימי הייתה דרך שיר עצוב שניתן לשפר והיא דוגמה לאופן שבו מקרטני משתמש בדימויים כדי לומר דברים בצורה ציורית.
גם האופי הנינוח של מקרטני ניבט מהסיפור. הוא המשיך לטפח את ג'וליאן עוד שנים רבות וג'וליאן סיפר פעם שמקרטני ביקר ושיחק איתו בנעוריו, הרבה יותר מאשר לנון אביו.
אבל על השיר שנכתב בשבילו ג'וליאן לא ידע. רק לאחר כ-12 שנה הוא גילה שהשיר נכתב עבורו...
הנה השיר Hey Jude של הביטלס בהופעה עם התזמורת בטלוויזיה:
https://youtu.be/A_MjCqQoLLA
היי ג'וד בחזרות:
https://youtu.be/siC8CiyuKrk
ומתוך הסרט Glee:
https://youtu.be/56fA2q86yQQ
על מי נכתב השיר "דיר פרודנס" של הביטלס?
את השיר המקסים שלהם "Dear Prudence" כתבו הביטלס כשהיו ברישיקש שבהודו, אצל המהרישי, שאיתו ודרכו רצו להתחבר לעצמם.
חברי הלהקה בילו שם מספר שבועות, מוקפים בחבורה של ידידים ושותפים לדרך מהמעגל שסבב אותם באותם זמנים.
אחת מהחבורה הייתה צעירה יפה, בת 19 בשם פרודנס פארו. אותה פרודנס היא אחותה של השחקנית המפורסמת מיה פארו והגיעה איתה למחנה. דומה שכולם, כולל המהרישי, הוקסמו מהשתיים.
פרודנס מאוד התחברה לאווירה הרוחנית במקום. היא עשתה המון מדיטציה במחנה, כשהיא סגורה בבקתה שלה, מבודדת למשך 3 שבועות. כולם ניסו להגיע למצב קוסמי, הסביר פעם לנון. זו הייתה סוג של תחרות במחנה והיא התמסרה לזה באופן די קיצוני. זה הביא אותה למצב נפשי די מורכב ופרודנס, שהייתה מרבית הזמן חיוורת מרוב שלא יצאה, זיהתה לדברי לנון בעיקר את המהרישי.
המצב של העלמה פארו הדאיג את כולם והמהרישי אף הזמין לה אחות שתשמור עליה. כך או כך, ברגע מסוים החברים הפצירו בפרודנס לצאת החוצה מהבקתה שבה הסתגרה ועשתה מדיטציה. הם חששו שהיא יוצאת מדעתה ומנסה, כמו שלנון העיד בראיון שנים אחר כך, למצוא את אלוהים מהר מכולם.
מילות העידוד שלהם כללו משפטים כמו “צאי החוצה לנגן אתנו." כמובן שלנגן זה דו משמעי כאן, כי Play באנגלית זה גם "לשחק". אבל המילים "בואי ליהנות” ברורות גם הן. היא חסרה להם. "יש עולם בחוץ" הם מזכירים לה.
לא ברור אם פרודנס יצאה לבסוף, אבל לנון יוצא מהתחנונים האלה עם חוויה ועם מלודיה. הוא מקליט את השיר בליווי הגיטרה האקוסטית שהביא איתו, אל רשמקול 4 הערוצים שהלהקה הביאה לרישיקש.
כמה שבועות אחר כך, הביטלס חוזרים לאנגליה. הם עוזבים את רישיקש כעוסים על המהרישי, אבל זה סיפור אחר. בכל מקרה, הם יושבים עכשיו בביתו של ג’ורג' הריסון, עוברים על ההקלטות מרישיקש ומאזינים להן אחת אחת. השיר Dear Prudence הוא אחד השירים שהם בוחרים להקליט לאלבום הבא שלהם.
בהמשך, ממש בבית של ג'ורג' הריסון, לנון גם מקליט בסמוך את השירה בקולות ובכמה ערוצים וכמובן מלווה את עצמו בנגינה בגיטרה, עם מחזור מהפנט של לופ במיתרים הגבוהים ובאסים שמשתנים מתחת. יש דמו של שיר ענק והרמוני להפליא.
השיר יוצא באלבום "The Beatles" ופרודנס פארו נכנסת לתולדות המוסיקה. היא אולי לא הגיעה לאלוהים ברישיקש, אבל באופן מסוים היא זכתה בנגיעה מהשמיים, עם אחד השירים היפים והמיוחדים שהקדישה לה הלהקה האהובה בעולם.
הנה הסיפור שמאחורי השיר:
https://youtu.be/1AjNju2FYUY?t=155
הדמו שהקליט ג'ון לנון לשיר Dear Prudence:
https://youtu.be/71owuo5tnEk
ביצוע של אלאניס מוריסט:
https://youtu.be/tT6UWH8oGlg
ביצוע מתפתח שיוצר ויזואליה נהדרת מתוך הסרט "Across the Universe":
https://youtu.be/DvJRdS1CaYQ
וניתוח של התפתחות הקלטות השיר ומי בדיוק ניגן תופים בשיר המופלא הזה?
https://youtu.be/ptAmOYIFIx8?long=yes
מי הייתה אלינור ריגבי?
השיר של הביטלס "אלינור ריגבי" (Eleanor Rigby) הוא אחד השירים המרגשים ונוגעים ללב של הביטלס, מהאלבום Revolver. השיר הזה נחשב לאחד משירי הביטלס הנדירים, בשל העובדה שאיש מחברי הביטלס לא מנגן בו. חברי הלהקה הוחלפו בו ברביעיה קאמרית קלאסית שמלווה את השירה, בעיבוד נהדר שכתב ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי של הלהקה.
אבל נשוב להתחלה. את השיר, משירי הביטלס האייקוניים, כתב והלחין פול מקרטני, מי שבדרך כלל כתב לביטלס שירים אופטימיים. כאן הוא כותב שיר קודר, שעוסק במוות ובדידות. עוד נחזור לזה, אבל כאן נזכיר שזה אותו פול, שאיבד את אימו בגיל 14, במפגש כואב עם המוות (ראו בתגית "אימא מרי").
אז הוא עוסק כאן במוות וכפי שנראה לא ממש במקרה. כי העניין בשיר הוא דווקא בגיבורה המרכזית והפותחת שלו, אלינור ריגבי. לימים סיפר פול מקרטני שהוא ראה את השם "ריגבי" על שלט של סוחרי יין בבריסטול בשם "ריגבי ואוונס". את ה"אלינור" הוא הצמיד לשיר מהשחקנית אלינור ברון, מי שכיכבה בסרט של הביטלס "!Help".
אבל מסתבר שאלינור ריגבי היה שמה של אישה אמיתית, מליברפול, עיר הולדתם של הביטלס. את קברה אפשר לראות עד היום בבית הקברות של כנסיית סנט פיטר בליברפול. סביר שפול ראה בעבר את הקבר, כי בכנסייה הזו הוא ביקר לא פעם בנעוריו. למעשה, בכנסייה זו ממש הוא פגש לראשונה את ג'ון לנון, מי שיקים איתו את "הביטלס" ויהיה לשותפו בכתיבה של שירים רבים של הלהקה.
אז השם שהוא בוחר לה אינו חדש לו. ועדיין, סביר שהוא לא היה מודע לכך שהוא ממציא דמות חדשה עם שם קיים שנחרת בראשו. סביר ששמה נשתל בזיכרון לטווח ארוך שלו ומקרטני לא היה מודע לכך, כשהוא "המציא" שם שכבר הכיר. ומה שמדהים הוא שמטרים בודדים מקברה של ריגבי יש מצבה של עוד ליברפולי בשם... "מקנזי", כמו שמו של הכומר מהשיר.
אגב, יש טענה שבמקור הוא כתב גרסה ראשונית של השיר על ברנש הודי, בשם "אולה נטאנגי", או לפחות דחף את השם הזה כסוג של place holder, מילוי מקום עד שיימצא שם מוצלח יותר בטקסט הסופי...
אז ריגבי האמיתית הייתה אישה לא ידועה, שמבלי לדעת דבר, הפכה הרבה לאחר מותה להשראה ליצירת המופת של פול מקרטני ואחד השירים המפורסמים והמיוחדים בתולדות להקת "הביטלס" ולשם שכל העולם מכיר.
הנה הסיפור מאחורי השיר אלינור ריגבי:
https://youtu.be/B1xA3pramrI
השיר מהאלבום:
https://youtu.be/HuS5NuXRb5Y
קליפ AI של השיר:
https://youtu.be/Cxg_8MmFZOo
בהופעה חיה של פול מקרטני, עם תזמורת מיתרים:
https://youtu.be/weN-l8SOiFU
קבר אלינור ריגבי האמיתית בליברפול:
https://youtu.be/QSAqY-EmKNY
ביקור בבית הקברות:
https://youtu.be/e8xSUTlMmow
הרצאה על הקלטת קאבר, גרסת כיסוי של השיר:
https://youtu.be/Ailf4vl0LX8?long=yes
וסיפורו המלא של אלינור ריגבי:
https://youtu.be/SUe0Z0KWNFY?long=yes
מתי הפכו הביטלס לאבירים?
זה קרה בקיץ 1965, כשההודעה נפלה על הממלכה הבריטית, כרעם ביום בהיר. מסתבר שחברי הלהקה הפוחזת "הביטלס", הצעירים שגדלו בעיר התעשייתית המפוחמת ליברפול, שאין בינה לבין אצילות דבר וחצי דבר, עומדים להפוך לחברים במסדר האבירות של האימפריה הבריטית ולקבל מדליות מהמלכה.
ההלם בקרב האנגלים הנפוחים שכבר נמנו על מסדר האבירות היה גדול. איש מבין מקבלי תואר ה-MBE בעבר לא שש להימצא ביחד עם חברי להקת הקצב הרעשנית, "חבורת הפראים" הרוקיסטית, כוכבי הפופ עם התספורות הארוכות, שאיש לא יכול לשמוע הופעות שלהם בגלל הצרחות ושאין להם בדל של השכלה בקורות החיים.. היו כאלה שהרחיקו לכת והחזירו במחאה את המדליות שלהם לבית המלוכה.
"תראה כמה דולרים הבאנו מאמריקה" הטעים רינגו, כשנשאל על ידי עיתונאי כיצד זכו הביטלס בכבוד. ואכן, הביטלס היו אחד מענפי היצוא הריווחיים של בריטניה באותה תקופה והכניסו כסף רב לממלכה המאוחדת באותן שנים..
ג'ון לנון, סרקסטי כהרגלו, היה עוד יותר ציני ואמר ש"רבים ממי שקיבלו את התואר בעבר, זכו בו על שהרגו אנשים במלחמה, בעוד הביטלס זוכים בו מפני שהם מבדרים אנשים, מכאן שהביטלס ראויים לו יותר".
אותו לנון, שוחר השלום ומי שיכתוב את "תנו צ'אנס לשלום" ואת השיר "דמיין", על עולם בלי מלחמות, יחזיר כמה שנים לאחר מכן את המדליה, במחאה על התערבות בריטניה במלחמה לא לה בביאפרה שבאפריקה..
וכך התייצבו "ארבעת המופלאים" באוקטובר של אותה שנה בארמון בקינגהם, לטקס שבו יקבלו את המדליה מהמלכה אליזבט. בחוץ הייתה התגודדות של אלפי מעריצים ובעיקר מעריצות צווחות על שערי הארמון, כשהם מטפסים על פנסי רחוב ועל השערים הגדולים. מאות שוטרים ניסו לשמור על הסדר ולא ממש הצליחו. לונדון נראתה כמו שמעולם לא נראתה עד אז. היה מי שהעיר שהמחזה מזכיר את הבסטיליה בתקופת המהפכה הצרפתית..
לאחר תדרוך קצר שבו למדו כיצד לנהוג ליד המלכה, הוכנסו חברי הביטלס לאולם הכס והוזמנו אחד אחד אל המלכה. הם היו נרגשים כמו ילדים ועשו את כל מה שהתבקשו. בראיונות שלאחר מכן הם סיפרו על מבוכה והתרגשות שממש הוציאה להם את המילים והשנינות מהפה. כל אחד קד קידה, נשאל שאלה בריטית מנומסת, ענה בקצרה ופסע אחורה מבלי להסתובב ולהראות את גבו למלכת בריטניה, כדי לקוד שוב בפני המלכה.
הארבעה הנרגשים זכו בכבוד שעד אז קיבלו מעטים ומיוחסים בממלכה. חמש שנים לפני כן, כשהופיעו תמורת פרוטות בהמבורג וניסו להתקיים על המוסיקה שלהם, איש לא היה מאמין שהצעירים שהשכלתם התיכונית הייתה מחוררת לגמרי, לא שירתו בצבא או למדו מעולם באוניברסיטה ואפילו תווים לא יודעים, יזכו לכבוד המלכים הזה. אין ספק שההיסטוריה וההיסטריה נפגשות לעיתים ומזמנות הפתעות מרגשות..
הנה דיווח בטלוויזיה על הטקס אצל המלכה:
https://youtu.be/i4_74XhHmlM
הביטלס מספרים על המפגש שלהם עם המלכה:
http://youtu.be/P54A3u2HMMU
ראיון על ההפתעה שחשו כשקיבלו את ההודעה על תואר האבירות:
http://youtu.be/kEz93dEkbBQ
הנה תגובות הציבור לקבלת ה-MBE:
http://youtu.be/urgucKzmlgg
כך דווח ביום הטקס:
http://youtu.be/vo0WNrhyho4
ובקטע מראיון בו התוודו "ארבעת המופלאים" שהיו נבוכים כשהמלכה שאלה אותם שאלות:
http://youtu.be/lMAK8fqqqNg
והמעבר מהערצת ההמונים לאחר הטקס אל הנסיעה למהרישי בהודו:
http://youtu.be/KskTxSTCvxY
מה מיוחד באלבום סרג'נט פפר?
מספרים שכשהאלבום הזה יצא, היו תחנות רדיו שהשמיעו במשך כמה ימים רק שירים מתוכו... הוא היה האלבום הראשון שלא היה אוסף של שירים, אלא יצירה שלמה, שיש בה רעיון, משמעות, מסתורין ואינספור הברקות אמנותיות. הוא מעין קונצרט מוקלט שאפילו מרווחי הזמן שבין השירים בו היו זעירים ולעיתים כמעט ולא היו. רבים טוענים שהוא האלבום הטוב ביותר של הביטלס. אחרים אומרים שהוא סתם יצירת פאר, שפתחה עידן חדש במוסיקת הפופ. מנהלי החשבונות מציינים שהוא האלבום הראשון אי-פעם, שנמכר כמו תקליטונים - במיליונים.
אבל בין אם הוא האלבום הטוב של הביטלס ובין אם לא, האלבום השמיני שלהם, "תזמורת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר" (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band), הוא אלבום שהשפיע על זמנו ועל התרבות הפופולארית של התקופה יותר מכל יצירה אחרת של הלהקה וכנראה גם של אחרים.
"סרג'נט פפר" היה לאות הפתיחה של מה שזכה לכינוי "קיץ של האהבה", כפי שכונה הקיץ של 1967 ומאוחר יותר כונתה כל אותה שנה. האלבום היה לדגל מהפכת "ילדי הפרחים" שהגיעה אז לשיא. מעט יצירות מלאו תפקיד חשוב כמוהו בסצנה המשמעותית שהתרחשה אז באמריקה והקרינה לעולם כולו והוא הפך את הביטלס לדוברים נאמנים של רוח תנועת ילדי הפרחים. טימוטי לירי כינה אותם "חייזרים שהם גלגולים של נביאים"...
הוא אולי לא התקליט הטוב ביותר של הלהקה, אבל "סרג'נט פפר" ייזכר קודם כל בזכות העובדה שזה היה תקליט הרוק הראשון שנוצר ונבנה כיצירת אמנות שלמה וסובבת נושא. אמנם השירים בו לא התחברו לנושא אחד, כמו שיקרה כמה שנים לאחר מכן באלבומי להקות הרוק המתקדם, הפרוגרסיב, אבל הוא סימן את הדרך לשם. הוא לימד את עולם הרוק לחפש נושאים חדשים לשירים ושכל נושא ראוי ויכול להיות הבסיס לשיר טוב. הוא הפך את הביטלס מאייקוני פופ לאמנים עמוקים ומשמעותיים. המילים הופכות בו לחשובות לא פחות מאשר המוסיקה של הביטלס, שהייתה מאז ומתמיד נפלאה, אבל לרוב כיסתה על המסרים המילוליים שכתבו ארבעת המופלאים. כאן יש שינוי ביחס, שנמשך לאורך כל האלבום, בין השניים ולראשונה אף מופיעות כאן גם מילות כל השירים, המזמינות את המאזינים להתעמק גם בתוכן ולא רק במוסיקה. חדשנות!
האלבום נולד לאחר שהביטלס חדלו להופיע לחלוטין, מאימת הצרחות של הביטלמניה. הם הסתגרו באולפן ויצרו שירים שהראו כמה פינתה להקת הרוקנרול שהם היו את מקומה, למוסיקאים מפותחים ובוגרים. בעזרתו המיומנת כתמיד של ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי האגדי שעבד איתם על האלבומים הקודמים, הם שילבו את המוסיקה הקלאסית בשירים כמו שיר הנושא והשיר "פני ליין". לרוק הפסיכדלי הם מסרו מנחת עולם בדמות "שדות תות לנצח" (Strawberry Fields Forever). רינגו שר את "עם מעט עזרה לידידי" שג'ו קוקר יעשה לו קאבר אגדי בפסטיבל וודסטוק באותה שנה.
בהשראת האלבום המהפכני של הביץ' בויז Pet sounds, שממנו לקחו את הרעיון לייצר אלבום נושא, הביטלס גם עשו באלבום הזה ניסויים רבים בטכניקות הקלטה חדשות, בסגנונות שהיו חדשים להם ובשילוב של כלי נגינה שלא הופיעו עד אז במוסיקת הרוק. הם יצרו יצירה פסיכדלית, מלאה בסאונדים חדשים ובצליל שלא היה דומה לשום דבר שהביטלס עשו עד אז. יש שיאמרו שהסמים השפיעו על האלבום הזה לא פחות מהכישרון המתפרץ של גאוני הרוק.
ואסור לשכוח את היופי של הקולאז' הצבעוני והראוותני, שעיצב לעטיפה של האלבום מי שנחשב לאבי הפופ ארט הבריטי, פיטר בלייק. זה היה קולאז' מהמם של דמויות מפורסמות והיסטוריות. בנוסף לביטלס הצבעוניים, בתלבושות של נגני תזמורת צבאית בסגנון הוויקטוריאני של סוף המאה ה-19, היו שם גם בובות שעווה ממוזיאון מאדאם טוסו של חברי הביטלס בתקופה הראשונה.
עטיפת "סרג'נט פפר" איכלסה דמויות של גיבורי תרבות רבים שהביטלס העריצו. לנון הפגין את חברותו הנצחית בהכניסו לגלריה המפוארת של האישים את חבר הנפש המת שלו, נגן הבאס של הלהקה בימיה הראשונים, סטיוארט סאטקליף. העטיפה נחשבת לפורצת דרך והיא אחת המצוטטות ביותר, מבין עטיפות התקליטים אי-פעם.
כך הוקלט "סרג'נט פפר", האלבום ששינה את מוסיקת הפופ:
https://youtu.be/DcuweZAWS_g
הקשר של האלבום להיפים ול"קיץ האהבה":
https://youtu.be/Iqkth_fqN1Y
פול מקרטני ורינגו סטאר שנים רבות אחר-כך "עושים מחווה לעצמם" כדברי מקרטני:
http://youtu.be/Kc57Rz1IgH8
השיר "יום בחיים" שהוא יצירת מופת, הוא הלחמה של שני שירים, אחד לנון ואחד מקרטני:
http://youtu.be/usNsCeOV4GM
שמיניית ווקאל הישראלית במחרוזת א-קפלה משירי האלבום:
http://youtu.be/m2EIemeDyBM
להקת הקאברים "דה פאב פור" שמתמחה בשירי הביטלס:
http://youtu.be/j7JyZmcl8Gw
עיבוד של צעירים לשיר הסימפוני מהאלבום:
https://youtu.be/0edji28K8mk
וסרט תיעודי על האלבום החשוב הזה:
https://youtu.be/hhCUdSzx1Fc&long=yes
"דמיין את עצמך בסירה בנהר עם עצי מנדרינה ושמי מרמלדה. מישהי קוראת לך, אתה עונה די לאט, ילדה עם עיני קליידוסקופ..." - כך נפתח "לוסי ברקיע היהלומים" (Lucy in the sky with diamonds), ללא ספק אחד השירים המפורסמים והאהובים ביותר בתולדות הרוק.
לוסי אודונל בת ה-4, שבהשראתה נכתב "לוסי ברקיע היהלומים" של הביטלס, היתה החברה הטובה בגן של ג'וליאן, בנו של ג'ון לנון. כשהוא הראה לאביו את הציור שצייר אותה, כשהיא מרחפת בין היהלומים בשמיים. ג'ון תיקן אותו שאלו כוכבים אבל הוא תיקן את האב והבהיר לו שמדובר ביהלומים.
אז לא, השיר הזה הוא לא על אל-אס-די, לפחות על פי ג'ון לנון. אף על פי כן אסרו תחנות רדיו רבות, כולל הבי-בי-סי, על השמעת השיר. את הסיפור הנפוץ כל כך שעשה לו אז כנפיים, על כך שהשיר מתאר טריפ אל-אס-די, אי אפשר היה לעצור כבר. כולם הרי ידעו כבר שהסם הפסיכדלי נקרא בראשי התיבות של שם השיר כולו. גם ראיון שנתן פעם פול מקרטני אישר את הגרסה של האל-אס-די, אם כי הייתה תקופה שפול וג'ון כל כך כעסו שהם אמרו תמיד ההיפך זה מזה...
בראיון עימה אמרה לוסי פעם ש"בתחילה חשבתי שאני נראית בציור כמו חייזר, אבל כיום אני מאושרת שיכולתי לשמש השראה לדבר כזה. שאני באמת לוסי בשמים עם יהלומים".
ג'וליאן לנון, בנו של ג'ון, שמר על קשר רופף עם חברת ילדותו ורק בהיותם מבוגרים הם חידשו את הקשר מרחוק. את הציור המפורסם עצמו, לא מוצאים עד היום. לוסי אודונל עצמה נפטרה בגיל 40 ממחלת הזאבת. היא הספיקה לחוות את הפיכת השיר שנכתב עליה ללהיט ענק ולסמל של תקופה, אבל עלתה לשמיים די מהר בעצמה.
הנה השיר "לוסי ברקיע היהלומים" בריקוד של "קרקס השמש":
https://youtu.be/qVaxVV5XtHg
לנון מסביר שהשיר הוא על הציור של בנו ולא על אל אס די:
https://youtu.be/umF60jXiYBI
אנימציה מקסימה על נעימת "לוסי בשמי היהלומים":
https://youtu.be/kIB7a7f_keQ
אנימציית AI פסיכדלית לשיר המפורסם:
https://youtu.be/f3GfUKJBUYA
ולוסי זכתה גם שאת שמה יקבל מאובן מפורסם של אישה קדומה, אולי היא אם האנושות:
https://youtu.be/U5U-Pe-qjok
מאז תחילת שנות ה-60, אין להקה שזוכה לכל כך הרבה סופרלטיבים ומחמאות, כמו הביטלס (The Beatles). מרבית ההערכה שהם זוכים לה מנומקת ומוסברת, אם כי מומחים לא פעם מזהים בהערכה אליהם משהו מוזר.
הביטלס, לטענת המומחים, זוכים להערכה רבה על הדברים הלא נכונים ולא זוכים למספיק הערכה על הדברים החשובים.
נתחיל בכך שאת הרוקנ'רול אולי היה זה אלביס פרסלי שהמציא, אבל הביטלס הם שהפכו את הסגנון הזה לתופעה עולמית. היכולות שלהם והקסם שלהם הביאו את הסגנון הזה לקדמת הפופ העולמי ודי מהר הוא הפך, לפחות לחצי המאה הבאה, לסגנון החשוב ביותר.
אבל נתחיל בתמצות, כי דיון בשאלה לגבי האיכות של הביטלס חייב להיות מעמיק יותר. הביטלס, לצד בוב דילן, הם המוסיקאים שעשו את המהפכות המוזיקליות החשובות ביותר במוסיקת הפופ.
הם היו הלהקה הראשונה שביצעה כמעט רק מוסיקה שכתבו חבריה, הם היו חוקרים מתמידים, בעלי אוזן מוסיקלית ויצירתיות לא נתפסת, לא כתבו מעולם בנוסחאות כמו רבים מאמני הפופ לפניהם, התפתחו מאלבום לאלבום בצורה חסרת תקדים ויצרו מוזיקה מגוונת ומפתיעה כל הזמן.
הביטלס פתחו את מוסיקת הפופ להשפעות מכל כיוון כמעט - ממוסיקת עולם הודית, דרך מוסיקה קלסית, אלקטרונית, עממית ועוד, הם חקרו שיטות הקלטה חדשניות ויצירתיות, כתבו במודוסים ובסולמות מוזיקליים, שעד אז איש לא חשב אפילו לשלב במוסיקת פופ.
הם גם לא התביישו לתת למפיק המוזיקלי שלהם ג'ורג' מרטין, לעשות את עבודתו בגאונות משל עצמו. אז אמנם את הצלילים מהעולם האמיתי הביא לעולם ההקלטות בריאן ווילסון מהביץ' בויז, אבל איזה פיתוח מדהים שהביטלס עשו לרעיון הזה, שהביא המוסיקאי הנערץ עליהם מאמריקה ואצלם הפך לגאונות לא פחותה.
הביטלס היו כל כך גדולים, כי הם היו להקה שבה לא פחות מ-3 מלחינים גאונים. בכל להקת פופ עד אז, היה לכל היותר מלחין אחד מצוין. הביטלס הכילו, בלהקה של ארבעה אנשים, גם את פול, אולי המלודיסט הטוב במאה ה-20, גם את ג'ון, הרוקר חסר התבניות שכל שיר שלו היה שונה ממשנהו והמוח הקריאייטיבי שלו לא הפסיק לחדש וגם את "הביטל השקט", ג'ורג' הריסון - שהלך והתגלה כמלחין ברמה עולמית, עם כמה מהשירים האייקוניים של כל הזמנים (Something, מישהו?).
ואגב, צריך לציין שאת כל החומר שהם יצרו, הם יצרו ללא ידיעת תווים?
הביטלס היו גדולים, כי הטקסטים שלהם היו מרתקים ואיכותיים, בלי פרופורציות למי שהם היו ולהשכלה שלהם. הם גם התפתחו בצורה מדהימה ומשירי אהבה הם פתחו את התכנים שלהם למסרים אוניברסליים, חברתיים, עולמיים ומעצבי דור. הם לא התביישו ללמוד מבוב דילן איך כותבים שירים עם מסרים גדולים, אבל לא יומרניים ותלושים ממי שהם. ואגב דילן - הביטלס, בניגוד לכה רבים מאז, לא הפכו לחקייני הגאון הדילני, אלא יצרו את הסגנון שלהם ומגוון שירים אלמותיים ובעלי משמעות לא פחותה ממנו.
אגב, את ההוכחה לחשיבות שהם נתנו לטקסטים שלהם הם הראו כשהיו הראשונים אי-פעם, להוסיף את מילות השירים לתקליט, במקרה גם בסרג'נט פפר, האלבום שייחשב לאלבום המוסיקלי הראשון בהיסטוריה, שממש נפתח כמו ספר (לפניו היו סתם תקליטים, עם עטיפה פשוטה).
ואם הזכרנו אותו, אז היצירה המופלאה הזו, סרג'נט פפר, היא גם אלבום הקונספט הראשון בהיסטוריה. הם לא שיערו ודאי שהוא עתיד לפתוח בכך פתח לסגנון חדש, הפרוגרסיב, בעברית רוק מתקדם, סגנון שיניב כמה מהאלבומים הטובים מאז.
הביטלס גם היו גדולים, כי הם היו מאד פוריים וחרוצים. 13 האלבומים הם הוציאו בתוך 8 שנים. המספר הזה לא כולל אוספים או קומבינציות שיצרו חברות התקליטים שלהם, אלא 13 יצירות שעליהן עבדו חברי הלהקה באולפן. ולא הייתה כאן פשרה על איכויות או על עבודה רצינית ושקדנית - כדאי לדעת ש-7 מהאלבומים הללו נכללים ברשימת 20 האלבומים הטובים בכל הזמנים.
הביטלס היו גדולים כי הם שינו את הצליל של מוסיקת הרוק. במו ידיהם הם הפכו את הצליל של הפיפטיז, שנות ה-50, לצליל העשיר, המלא, הפסיכדלי, המשתנה-כל-העת, של האלבומים שלהם מאז Rubber Soul. אז את הבלוז הם לא הביאו לרוק, כמו הסטונז והנדריקס, אבל את שאר המאפיינים של הרוק הבוגר של סוף שנות ה-60, זה שיהיה המורשת שתתפתח לרוק של העתיד, הם המעצבים העיקריים.
הביטלס היו גדולים, גם מפני שהם השפיעו באופן מוחץ על החברה וההיסטוריה, שלא לומר ההיסטריה, של העשור הכי מרתק בתולדות מוסיקת הפופ. כל דבר שהם עשו הפך לאופנה, לתנועה ולשינוי. השיער המתארך שלהם הפיץ את אופנת השיער הארוך בכל העולם. תנועת ההיפים הייתה תנועה שינקה מהם את המסרים של האהבה והשלום שכל כך מזוהה איתה וכשג'ון לנון מתגייס למאבק בוויטנאם, זה מאיץ את המאבק ונותן לו כוח עצום, עד לנסיגה האמריקאית מסייגון. גם לצד השלילה, השפעתם הייתה אדירה. האימוץ של הביטלס את הסמים משני-התודעה וההישגים המוסיקליים שנוצרו בעקבות השימוש בסמים הללו, הפכו דורות של מוסיקאים למכורים קשים ויצרו הישגים מוסיקליים מדהימים, בצד פגיעות מוחיות, מוות בטרם עת והתמכרויות של אינספור אגדות רוק לסמים קשים.
ואכן, הביטלס היו ענקיים גם בהשפעה שלהם על מוזיקאים אחרים. זה קרה גם בזמן אמת, כשכל עולם הפופ והרוק אימץ בתוך שבועות את החידושים והתגליות המוזיקליות שלהם וכמובן המגמה הזו התרחבה במשך השנים הבאות. אינספור אמנים ולהקות מאז שנות ה-60 העידו שהביטלס היו ההשפעה הגדולה שלהם.
אבל הביטלס היו גדולים, כי הם גם היו כוכבים מזן חדש. בניגוד לכוכבים שלפניהם, הם לא שיחקו את המשחק שהמנהלים שלהם קבעו. גם אם בריאן אפשטיין עיצב להם את ההצלחה והינדס את התדמית הראשונית שלהם, ככל שהעולם פתח להם את זרועותיו, הם הלכו והפכו לכוכבים מסוג שהעולם לא הכיר, חייזרים תרבותיים שכמוהם לא היו עד אז מעולם. כל המעריצים שלהם מעידים שהם היו אמיתיים. הם לא פייסו עיתונאים, לא השתבצו לתבניות, למניירות, לנימוסים, מחוות או מנהגים של הכוכבים שלפניהם. הם היו משעשעים ועשו צחוק מכל מי שהיה חזק, הם לעגו לכסף של העשירים ולאותות האצולה של המיוחסים. מי שגדלו בתרבות פשוטה, של מעמד העובדים בליברפול, נהנו בלי בושה מהתהילה שלהם, התנהגו כמו ילדים שמגלים את העולם והעבירו למעריציהם את הלגיטימיות של להיות צעיר. אם מישהו אחראי לכך שמאז שנות ה-60 "העולם שייך לצעירים", אלה ארבעת המופלאים הללו, יותר מכל אחד אחר.
וכן, הם היו נגנים מצוינים, זמרים מעולים, עם הרמוניות מקסימות והערצה חסרת תקדים מצד הצעירים, הם היו יפים להפליא, בעלי חוש הומור מצוין ותספורות שיהפכו לאופנה בכל העולם - אבל אלה לא הסיבות שהביטלס היו כל כך גדולים, אלא התכונות שהשלימו את התמונה לאחת מהתופעות האמנותיות והתרבותיות החשובות בתולדות המין האנושי.
ראו בכמה סגנונות מוסיקליים הם כתבו:
https://youtu.be/mjENtjNFIwM
סקירה מינימלית של הגדולה של הביטלס:
https://youtu.be/BBum9T8eqVI
כך הגדולה שלהם התגלתה לאמריקה:
https://youtu.be/gJxvm5zbeBc
האם הביטלס מוערכים יותר מדי? - הרצאת וידאו:
https://youtu.be/g2XaOy0G6kM
מה המוזיקאים חושבים על הביטלס:
https://youtu.be/fL4AAH1ua8o
וניתוח מעמיק של המוסיקה של הביטלס:
https://youtu.be/ZQS91wVdvYc?long=yes
בעולם הפופ, אם כותבים עליך שיר, את כנראה אישה מיוחדת. כמובן שגם ההיפך הוא נכון וגברים מעטים עוד פחות זוכים לשיר שנכתב ממש עליהם. אבל פטי בויד (Pattie Boyd), דוגמנית בריטית חמודה, היא דוגמה למה שנקרא באמנות "מוזה". לא יאומן, אבל על בויד נכתבו 3 שירים אלמותיים ולהיטי ענק של שניים מהגדולים במוסיקאים של המאה ה-20.
פטי בויד הסתובבה בלונדון בתקופה שבה הביטלס הפכו לדבר הכי חם בממלכה. הדוגמנית המצודדת לכדה את עינו של ג'ורג' האריסון כשהשתתפה באחד מסרטיהם. התפקיד שלה, אגב, כלל בדיוק מילה אחת...
די מהר זכתה פטי היפה בהצעת נישואין מהגיטריסט של הלהקה הכי חמה בעולם והפכה לפטי האריסון. ג'ורג' המאוהב כתב לה את מה שיהפוך לאחד השירים המצליחים בהיסטוריה של הפופ - "Something". הוא דיבר בו על ה"משהו בדרך שהיא נעה, מושך אותי כאילו אין אהבה אחרת".
אבל במשך השנים שיבואו יזניח ג'ורג' העסוק יותר ויותר את אהובתו. בעת שהוא נסע בעולם להקלטות, הופעות ומסעות רוחניים בעקבות המהרישי והמוסיקאים של הודו, נשארה פטי בבית. בשלב מסוים התאהב בה חברו הטוב של בעלה, גיטריסט-העל הבריטי אריק קלפטון.
אחרי חיזורים שנמשכו כמה שנים, בידיעת ג'ורג' בעלה, החליטה פטי להינשא לקלפטון והפכה לאשתו. ענק הגיטרה שהפך לזמר מצליח כתב לה עוד קודם את אחד מלהיטיו הגדולים "Layla". זה היה שיר אהבה מלא תסכול. הוא דיבר על כך שהיא מורידה אותו על ברכיו. שנים אחרי נישואיהם ואחרי שממשו את אהבתם, זכתה פטי לשיר האהבה השלישי שהוקדש לה. קלפטון, מי שהיה ילד ללא לאהבת אם, תאר בשיר " נפלאה הלילה" כמה היא מדהימה, בדרך שבה היא מבינה אותו, מטפלת בו ובכלל נראית כל כך טוב...
כך הייתה היפהפיה הבלונדינית למוזה הבלתי נתפסת של שניים מגאוני הרוק הגדולים ולמי שהשירים שנכתבו לה הפכו כבר להמנונים שאצטדיונים שלמים שרים.
הנה סיפורה של פטי בויד ואהבותיה שנבטו לשירים מיתולוגיים:
https://youtu.be/X-J1c9qQYhU
"משהו" של ג'ורג' האריסון שהוקדש לרעייתו פטי האריסון:
https://youtu.be/UelDrZ1aFeY?si=rNuqry7jsJkwGhuL
"לילה" של אריק קלפטון, שהוקדש בסתר לפטי האריסון, אשתו של חברו הטוב ביותר:
https://youtu.be/pKwQlm-wldA
השיר "נהדרת הלילה" שהקדיש לה קלפטון בהיותו בעלה:
https://youtu.be/vUSzL2leaFM
וסרט תיעודי קצר על שני מוסיקאי הענק שהתאהבו במוזה היפה שלהם:
https://youtu.be/pW9gU8ud17Y?long=yes
בריאן אפשטיין (Brian Epstein) היה מנהל חנות תקליטים גדולה בליברפול, כשאירע לו משהו שישנה את עולם המוסיקה לתמיד.
אפשטיין, בחור קטן עם שאיפות גדולות, שמע את האלבום של טוני שרידן, זמר מעט פופולארי בבריטניה של תחילת שנות ה-60. זה היה אחרי שמישהו נכנס לחנות התקליטים שלו וביקש לקנות את האלבום.
אפשטיין התעניין ושם לב שלהקת הליווי של שרידן מנגנת היטב ואפילו מצוינת. כשעשה גוגל (לא באמת. הוא שאל עליהם), בריאן גילה שמדובר בלהקה אנגלית ששמה "הביטלס". כמה בירורים נוספים הניבו עובדה מפתיעה - הלהקה הזו מופיעה כמעט בכל ערב, בלי שרידן, במועדון רוק קטן בשם "The Cavern", שנמצא בליברפול, מרחק של 200 מטרים מחנות התקליטים שלו.
טלפון למועדון הקאוורן סידר לו כניסת VIP כדי לראות את "הבחורים מהמבורג". הוא כבר למד שהם חבורה של צעירים פשוטים, ילידי ליברפול שניגנו זמן מה במעדוני רוק בעיר המבורג שבגרמניה. כשהוא נכנס לתוך מועדון הדחוס והאפלולי, הוא פשוט נדהם. גם אם ההופעה שלהם הייתה מבולגנת, מלוכלכת ולא מנומסת, הלהקה שניגנה במועדון ההומה הייתה הדבר הטוב ביותר ששמע בחייו. אפשטיין, אז לא ידע זאת איש, היה הומוסקסואל בארון. למעשה, הוא התאהב ממבט ראשון במנהיג הכריזמטי והשנון של הביטלס ג'ון לנון.
בשיא הביטחון העצמי ועל המקום, החליט בריאן אפשטיין בליבו להפוך אותם להצלחה. אחרי הכל, יאמרו הציניקנים, מי כמוהו, בעל חנות תקליטים שמבין ברוקנ'רול אבל אין לו כל ניסיון בניהול מוסיקאים או אמרגנות, יכול יהיה לנהל את הלהקה הצעירה והמוכשרת הזו ולהפוך אותה למוכרת באנגליה כולה...
אפשטיין החל להגיע ל"קאוורן קלאב" שוב ושוב ויצר עם הביטלס קשרים מסוימים. הם לא כל כך התרשמו מה"נודניק", אבל הוא היה ממוקד מטרה. בשלב מסוים, אחרי שהאמין שהוא התחבב על הצעירים, הוא הזמין אותם למשרדו והציע להם לחתום איתו על חוזה לניהול ענייני הלהקה.
החוזה היה מקור לדיונים אצל החיפושיות ומשפחותיהם. הסתייגות מצד אביו של פול ומצד דודתו של ג'ון, מי שגידלה אותו, כמעט והפילו את החוזה. אבל הם הגיעו לחתום במועד שנקבע, חוץ מפול. כשביקש אפשטיין מג'ון להתקשר אל פול הביתה ולברר למה הוא לא בא לחתימה, ג'ון עשה זאת ואמר לאמרגן שפול במקלחת. אפשטיין אמר בכעס שהוא יאחר מאד. ג'ון הגיב ביובש "נכון, אבל הוא גם יהיה נקי מאד..."
בסוף הוא בא ואפשטיין, החלטי ונחמד ועם המון קסם אישי והסברים על יכולותיו, שכנע את הלהקה לחתום איתו. הם חתמו והסכימו לשלם לו בעתיד רבע מהכנסותיהם. זה היה פי 3 יותר מהמקובל באותם ימים, אבל הלהקה הנואשת להצליח חטפה את ההצעה שלו. איש עוד לא ידע שזה הולך להיות כל כך הרבה כסף...
כבר למחרת החל אפשטיין לעבוד. הוא היה חרוץ, ממוקד וברור היה לו שהוא מחזיק את מה שעולם המוסיקה צריך. הוא לא ידע כמה שהוא צודק. בתוך זמן קצר ואחרי ששינה את לבושם, ממעילי עור לחליפות מכובדות, לא הרשה להם לאכול על הבמה ולספר בדיחות בין השירים, הוא הפך אותם לאמנים אמיתיים, מכובדים ורציניים.
זה עמד להשתלם לכולם. מנהל חנות התקליטים היהודי, בריאן אפשטיין, הפך די מהר את החבורה החביבה הזו ללהקה המצליחה ביותר בעולם.
הוא לא היה מושלם. היו לו אמנם הצלחות כבירות, אבל גם טעויות ניהוליות לא קטנות. שנים אחר-כך הוא חשש שהלהקה עומדת להחליף אותו. אבל לפני שזה יקרה, אם בכלל, הוא מת מסמים, בגיל 32 בלבד. מותו גרם ללהקה הרבה יותר מהלם על אובדן המנהל האהוב ו"החבר החמישי", כמו שראו בו, אלא לאובדן הדבק ביניהם ולהתמוטטות הסדר והחברות בלהקה. בדיעבד ובלי הטיפול המרכך שלו, האיצו מותו והיעדרו של אפשטיין את פירוק הביטלס והטינה הקשה שתתפתח בין פול לג'ון תלך ותקרע את הלהקה לגזרים.
זה מה שבריאן אפשטיין שמע במועדון הקאוורן:
https://youtu.be/2JgcwzhxTQg
תקציר מצויר של סיפורם של בריאן אפשטיין וארבעת המופלאים:
http://youtu.be/d9rXx3uRcmo
קטעים שלו בניהול הלהקה שלא התקבלה בחברות התקליטים, עד שהפך אותה ללהקה המצליחה והחשובה בעולם:
http://youtu.be/gv_0EH-mOBg
בריאן מספר בראיון מ-1964 על הלהקה והדרך שעשה איתה:
http://youtu.be/_s45_Ky19PE
שיר שחיברו לו חברי הלהקה והקליטו באולפן:
http://youtu.be/1cNerJhGwHM
מצגת וידאו על אפשטיין, "החבר החמישי בביטלס" כפי שפול מקרטני כינה אותו:
http://youtu.be/cGOZKF3Jux0
וסיפורו של ספר שיצא על אפשטיין והביטלס:
http://youtu.be/5ecPpQmzA0w
הביטלס
את השיר "Hey Jude" כתב פול מקרטני לג'וליאן, בנו של ג'ון לנון, כשלנון וסינתיה, אמו של ג'וליאן, התגרשו.
זה קרה לאחר שפול ביקר אצל סינתיה ובנה ג'וליאן, בנו בכורו של לנון. זמן קצר לפני כן נפרד ג'ון לנון מסינתיה, שהייתה אשתו הראשונה. מטבע הדברים, הפרידה שהתרחשה בגלל הרומן של לנון עם יוקו אונו, לא הייתה קלה לבנו.
פול מקרטני סיפר פעם שביקר אצל סינתיה וג'וליאן, כי הם היו חברים טובים מאוד במשך זמן רב ו"חשבתי שזה יהיה יותר מדי לחתוך אותם מחיי", הוא סיפר.
מקרטני שסיפר שמתמיד הוא חש רחמים כלפי ילדים שהוריהם התגרשו, כתב במקור את השיר כ"היי ג'ולס", לג'וליאן. את השיר הוא הלחין במכוניתו, בדרך לביקור שעורר בסינתיה הרבה התרגשות.
ההצעה להיות אופטימי הייתה דרך שיר עצוב שניתן לשפר והיא דוגמה לאופן שבו מקרטני משתמש בדימויים כדי לומר דברים בצורה ציורית.
גם האופי הנינוח של מקרטני ניבט מהסיפור. הוא המשיך לטפח את ג'וליאן עוד שנים רבות וג'וליאן סיפר פעם שמקרטני ביקר ושיחק איתו בנעוריו, הרבה יותר מאשר לנון אביו.
אבל על השיר שנכתב בשבילו ג'וליאן לא ידע. רק לאחר כ-12 שנה הוא גילה שהשיר נכתב עבורו...
הנה השיר Hey Jude של הביטלס בהופעה עם התזמורת בטלוויזיה:
https://youtu.be/A_MjCqQoLLA
היי ג'וד בחזרות:
https://youtu.be/siC8CiyuKrk
ומתוך הסרט Glee:
https://youtu.be/56fA2q86yQQ
את השיר המקסים שלהם "Dear Prudence" כתבו הביטלס כשהיו ברישיקש שבהודו, אצל המהרישי, שאיתו ודרכו רצו להתחבר לעצמם.
חברי הלהקה בילו שם מספר שבועות, מוקפים בחבורה של ידידים ושותפים לדרך מהמעגל שסבב אותם באותם זמנים.
אחת מהחבורה הייתה צעירה יפה, בת 19 בשם פרודנס פארו. אותה פרודנס היא אחותה של השחקנית המפורסמת מיה פארו והגיעה איתה למחנה. דומה שכולם, כולל המהרישי, הוקסמו מהשתיים.
פרודנס מאוד התחברה לאווירה הרוחנית במקום. היא עשתה המון מדיטציה במחנה, כשהיא סגורה בבקתה שלה, מבודדת למשך 3 שבועות. כולם ניסו להגיע למצב קוסמי, הסביר פעם לנון. זו הייתה סוג של תחרות במחנה והיא התמסרה לזה באופן די קיצוני. זה הביא אותה למצב נפשי די מורכב ופרודנס, שהייתה מרבית הזמן חיוורת מרוב שלא יצאה, זיהתה לדברי לנון בעיקר את המהרישי.
המצב של העלמה פארו הדאיג את כולם והמהרישי אף הזמין לה אחות שתשמור עליה. כך או כך, ברגע מסוים החברים הפצירו בפרודנס לצאת החוצה מהבקתה שבה הסתגרה ועשתה מדיטציה. הם חששו שהיא יוצאת מדעתה ומנסה, כמו שלנון העיד בראיון שנים אחר כך, למצוא את אלוהים מהר מכולם.
מילות העידוד שלהם כללו משפטים כמו “צאי החוצה לנגן אתנו." כמובן שלנגן זה דו משמעי כאן, כי Play באנגלית זה גם "לשחק". אבל המילים "בואי ליהנות” ברורות גם הן. היא חסרה להם. "יש עולם בחוץ" הם מזכירים לה.
לא ברור אם פרודנס יצאה לבסוף, אבל לנון יוצא מהתחנונים האלה עם חוויה ועם מלודיה. הוא מקליט את השיר בליווי הגיטרה האקוסטית שהביא איתו, אל רשמקול 4 הערוצים שהלהקה הביאה לרישיקש.
כמה שבועות אחר כך, הביטלס חוזרים לאנגליה. הם עוזבים את רישיקש כעוסים על המהרישי, אבל זה סיפור אחר. בכל מקרה, הם יושבים עכשיו בביתו של ג’ורג' הריסון, עוברים על ההקלטות מרישיקש ומאזינים להן אחת אחת. השיר Dear Prudence הוא אחד השירים שהם בוחרים להקליט לאלבום הבא שלהם.
בהמשך, ממש בבית של ג'ורג' הריסון, לנון גם מקליט בסמוך את השירה בקולות ובכמה ערוצים וכמובן מלווה את עצמו בנגינה בגיטרה, עם מחזור מהפנט של לופ במיתרים הגבוהים ובאסים שמשתנים מתחת. יש דמו של שיר ענק והרמוני להפליא.
השיר יוצא באלבום "The Beatles" ופרודנס פארו נכנסת לתולדות המוסיקה. היא אולי לא הגיעה לאלוהים ברישיקש, אבל באופן מסוים היא זכתה בנגיעה מהשמיים, עם אחד השירים היפים והמיוחדים שהקדישה לה הלהקה האהובה בעולם.
הנה הסיפור שמאחורי השיר:
https://youtu.be/1AjNju2FYUY?t=155
הדמו שהקליט ג'ון לנון לשיר Dear Prudence:
https://youtu.be/71owuo5tnEk
ביצוע של אלאניס מוריסט:
https://youtu.be/tT6UWH8oGlg
ביצוע מתפתח שיוצר ויזואליה נהדרת מתוך הסרט "Across the Universe":
https://youtu.be/DvJRdS1CaYQ
וניתוח של התפתחות הקלטות השיר ומי בדיוק ניגן תופים בשיר המופלא הזה?
https://youtu.be/ptAmOYIFIx8?long=yes
השיר של הביטלס "אלינור ריגבי" (Eleanor Rigby) הוא אחד השירים המרגשים ונוגעים ללב של הביטלס, מהאלבום Revolver. השיר הזה נחשב לאחד משירי הביטלס הנדירים, בשל העובדה שאיש מחברי הביטלס לא מנגן בו. חברי הלהקה הוחלפו בו ברביעיה קאמרית קלאסית שמלווה את השירה, בעיבוד נהדר שכתב ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי של הלהקה.
אבל נשוב להתחלה. את השיר, משירי הביטלס האייקוניים, כתב והלחין פול מקרטני, מי שבדרך כלל כתב לביטלס שירים אופטימיים. כאן הוא כותב שיר קודר, שעוסק במוות ובדידות. עוד נחזור לזה, אבל כאן נזכיר שזה אותו פול, שאיבד את אימו בגיל 14, במפגש כואב עם המוות (ראו בתגית "אימא מרי").
אז הוא עוסק כאן במוות וכפי שנראה לא ממש במקרה. כי העניין בשיר הוא דווקא בגיבורה המרכזית והפותחת שלו, אלינור ריגבי. לימים סיפר פול מקרטני שהוא ראה את השם "ריגבי" על שלט של סוחרי יין בבריסטול בשם "ריגבי ואוונס". את ה"אלינור" הוא הצמיד לשיר מהשחקנית אלינור ברון, מי שכיכבה בסרט של הביטלס "!Help".
אבל מסתבר שאלינור ריגבי היה שמה של אישה אמיתית, מליברפול, עיר הולדתם של הביטלס. את קברה אפשר לראות עד היום בבית הקברות של כנסיית סנט פיטר בליברפול. סביר שפול ראה בעבר את הקבר, כי בכנסייה הזו הוא ביקר לא פעם בנעוריו. למעשה, בכנסייה זו ממש הוא פגש לראשונה את ג'ון לנון, מי שיקים איתו את "הביטלס" ויהיה לשותפו בכתיבה של שירים רבים של הלהקה.
אז השם שהוא בוחר לה אינו חדש לו. ועדיין, סביר שהוא לא היה מודע לכך שהוא ממציא דמות חדשה עם שם קיים שנחרת בראשו. סביר ששמה נשתל בזיכרון לטווח ארוך שלו ומקרטני לא היה מודע לכך, כשהוא "המציא" שם שכבר הכיר. ומה שמדהים הוא שמטרים בודדים מקברה של ריגבי יש מצבה של עוד ליברפולי בשם... "מקנזי", כמו שמו של הכומר מהשיר.
אגב, יש טענה שבמקור הוא כתב גרסה ראשונית של השיר על ברנש הודי, בשם "אולה נטאנגי", או לפחות דחף את השם הזה כסוג של place holder, מילוי מקום עד שיימצא שם מוצלח יותר בטקסט הסופי...
אז ריגבי האמיתית הייתה אישה לא ידועה, שמבלי לדעת דבר, הפכה הרבה לאחר מותה להשראה ליצירת המופת של פול מקרטני ואחד השירים המפורסמים והמיוחדים בתולדות להקת "הביטלס" ולשם שכל העולם מכיר.
הנה הסיפור מאחורי השיר אלינור ריגבי:
https://youtu.be/B1xA3pramrI
השיר מהאלבום:
https://youtu.be/HuS5NuXRb5Y
קליפ AI של השיר:
https://youtu.be/Cxg_8MmFZOo
בהופעה חיה של פול מקרטני, עם תזמורת מיתרים:
https://youtu.be/weN-l8SOiFU
קבר אלינור ריגבי האמיתית בליברפול:
https://youtu.be/QSAqY-EmKNY
ביקור בבית הקברות:
https://youtu.be/e8xSUTlMmow
הרצאה על הקלטת קאבר, גרסת כיסוי של השיר:
https://youtu.be/Ailf4vl0LX8?long=yes
וסיפורו המלא של אלינור ריגבי:
https://youtu.be/SUe0Z0KWNFY?long=yes
זה קרה בקיץ 1965, כשההודעה נפלה על הממלכה הבריטית, כרעם ביום בהיר. מסתבר שחברי הלהקה הפוחזת "הביטלס", הצעירים שגדלו בעיר התעשייתית המפוחמת ליברפול, שאין בינה לבין אצילות דבר וחצי דבר, עומדים להפוך לחברים במסדר האבירות של האימפריה הבריטית ולקבל מדליות מהמלכה.
ההלם בקרב האנגלים הנפוחים שכבר נמנו על מסדר האבירות היה גדול. איש מבין מקבלי תואר ה-MBE בעבר לא שש להימצא ביחד עם חברי להקת הקצב הרעשנית, "חבורת הפראים" הרוקיסטית, כוכבי הפופ עם התספורות הארוכות, שאיש לא יכול לשמוע הופעות שלהם בגלל הצרחות ושאין להם בדל של השכלה בקורות החיים.. היו כאלה שהרחיקו לכת והחזירו במחאה את המדליות שלהם לבית המלוכה.
"תראה כמה דולרים הבאנו מאמריקה" הטעים רינגו, כשנשאל על ידי עיתונאי כיצד זכו הביטלס בכבוד. ואכן, הביטלס היו אחד מענפי היצוא הריווחיים של בריטניה באותה תקופה והכניסו כסף רב לממלכה המאוחדת באותן שנים..
ג'ון לנון, סרקסטי כהרגלו, היה עוד יותר ציני ואמר ש"רבים ממי שקיבלו את התואר בעבר, זכו בו על שהרגו אנשים במלחמה, בעוד הביטלס זוכים בו מפני שהם מבדרים אנשים, מכאן שהביטלס ראויים לו יותר".
אותו לנון, שוחר השלום ומי שיכתוב את "תנו צ'אנס לשלום" ואת השיר "דמיין", על עולם בלי מלחמות, יחזיר כמה שנים לאחר מכן את המדליה, במחאה על התערבות בריטניה במלחמה לא לה בביאפרה שבאפריקה..
וכך התייצבו "ארבעת המופלאים" באוקטובר של אותה שנה בארמון בקינגהם, לטקס שבו יקבלו את המדליה מהמלכה אליזבט. בחוץ הייתה התגודדות של אלפי מעריצים ובעיקר מעריצות צווחות על שערי הארמון, כשהם מטפסים על פנסי רחוב ועל השערים הגדולים. מאות שוטרים ניסו לשמור על הסדר ולא ממש הצליחו. לונדון נראתה כמו שמעולם לא נראתה עד אז. היה מי שהעיר שהמחזה מזכיר את הבסטיליה בתקופת המהפכה הצרפתית..
לאחר תדרוך קצר שבו למדו כיצד לנהוג ליד המלכה, הוכנסו חברי הביטלס לאולם הכס והוזמנו אחד אחד אל המלכה. הם היו נרגשים כמו ילדים ועשו את כל מה שהתבקשו. בראיונות שלאחר מכן הם סיפרו על מבוכה והתרגשות שממש הוציאה להם את המילים והשנינות מהפה. כל אחד קד קידה, נשאל שאלה בריטית מנומסת, ענה בקצרה ופסע אחורה מבלי להסתובב ולהראות את גבו למלכת בריטניה, כדי לקוד שוב בפני המלכה.
הארבעה הנרגשים זכו בכבוד שעד אז קיבלו מעטים ומיוחסים בממלכה. חמש שנים לפני כן, כשהופיעו תמורת פרוטות בהמבורג וניסו להתקיים על המוסיקה שלהם, איש לא היה מאמין שהצעירים שהשכלתם התיכונית הייתה מחוררת לגמרי, לא שירתו בצבא או למדו מעולם באוניברסיטה ואפילו תווים לא יודעים, יזכו לכבוד המלכים הזה. אין ספק שההיסטוריה וההיסטריה נפגשות לעיתים ומזמנות הפתעות מרגשות..
הנה דיווח בטלוויזיה על הטקס אצל המלכה:
https://youtu.be/i4_74XhHmlM
הביטלס מספרים על המפגש שלהם עם המלכה:
http://youtu.be/P54A3u2HMMU
ראיון על ההפתעה שחשו כשקיבלו את ההודעה על תואר האבירות:
http://youtu.be/kEz93dEkbBQ
הנה תגובות הציבור לקבלת ה-MBE:
http://youtu.be/urgucKzmlgg
כך דווח ביום הטקס:
http://youtu.be/vo0WNrhyho4
ובקטע מראיון בו התוודו "ארבעת המופלאים" שהיו נבוכים כשהמלכה שאלה אותם שאלות:
http://youtu.be/lMAK8fqqqNg
והמעבר מהערצת ההמונים לאחר הטקס אל הנסיעה למהרישי בהודו:
http://youtu.be/KskTxSTCvxY
מספרים שכשהאלבום הזה יצא, היו תחנות רדיו שהשמיעו במשך כמה ימים רק שירים מתוכו... הוא היה האלבום הראשון שלא היה אוסף של שירים, אלא יצירה שלמה, שיש בה רעיון, משמעות, מסתורין ואינספור הברקות אמנותיות. הוא מעין קונצרט מוקלט שאפילו מרווחי הזמן שבין השירים בו היו זעירים ולעיתים כמעט ולא היו. רבים טוענים שהוא האלבום הטוב ביותר של הביטלס. אחרים אומרים שהוא סתם יצירת פאר, שפתחה עידן חדש במוסיקת הפופ. מנהלי החשבונות מציינים שהוא האלבום הראשון אי-פעם, שנמכר כמו תקליטונים - במיליונים.
אבל בין אם הוא האלבום הטוב של הביטלס ובין אם לא, האלבום השמיני שלהם, "תזמורת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר" (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band), הוא אלבום שהשפיע על זמנו ועל התרבות הפופולארית של התקופה יותר מכל יצירה אחרת של הלהקה וכנראה גם של אחרים.
"סרג'נט פפר" היה לאות הפתיחה של מה שזכה לכינוי "קיץ של האהבה", כפי שכונה הקיץ של 1967 ומאוחר יותר כונתה כל אותה שנה. האלבום היה לדגל מהפכת "ילדי הפרחים" שהגיעה אז לשיא. מעט יצירות מלאו תפקיד חשוב כמוהו בסצנה המשמעותית שהתרחשה אז באמריקה והקרינה לעולם כולו והוא הפך את הביטלס לדוברים נאמנים של רוח תנועת ילדי הפרחים. טימוטי לירי כינה אותם "חייזרים שהם גלגולים של נביאים"...
הוא אולי לא התקליט הטוב ביותר של הלהקה, אבל "סרג'נט פפר" ייזכר קודם כל בזכות העובדה שזה היה תקליט הרוק הראשון שנוצר ונבנה כיצירת אמנות שלמה וסובבת נושא. אמנם השירים בו לא התחברו לנושא אחד, כמו שיקרה כמה שנים לאחר מכן באלבומי להקות הרוק המתקדם, הפרוגרסיב, אבל הוא סימן את הדרך לשם. הוא לימד את עולם הרוק לחפש נושאים חדשים לשירים ושכל נושא ראוי ויכול להיות הבסיס לשיר טוב. הוא הפך את הביטלס מאייקוני פופ לאמנים עמוקים ומשמעותיים. המילים הופכות בו לחשובות לא פחות מאשר המוסיקה של הביטלס, שהייתה מאז ומתמיד נפלאה, אבל לרוב כיסתה על המסרים המילוליים שכתבו ארבעת המופלאים. כאן יש שינוי ביחס, שנמשך לאורך כל האלבום, בין השניים ולראשונה אף מופיעות כאן גם מילות כל השירים, המזמינות את המאזינים להתעמק גם בתוכן ולא רק במוסיקה. חדשנות!
האלבום נולד לאחר שהביטלס חדלו להופיע לחלוטין, מאימת הצרחות של הביטלמניה. הם הסתגרו באולפן ויצרו שירים שהראו כמה פינתה להקת הרוקנרול שהם היו את מקומה, למוסיקאים מפותחים ובוגרים. בעזרתו המיומנת כתמיד של ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי האגדי שעבד איתם על האלבומים הקודמים, הם שילבו את המוסיקה הקלאסית בשירים כמו שיר הנושא והשיר "פני ליין". לרוק הפסיכדלי הם מסרו מנחת עולם בדמות "שדות תות לנצח" (Strawberry Fields Forever). רינגו שר את "עם מעט עזרה לידידי" שג'ו קוקר יעשה לו קאבר אגדי בפסטיבל וודסטוק באותה שנה.
בהשראת האלבום המהפכני של הביץ' בויז Pet sounds, שממנו לקחו את הרעיון לייצר אלבום נושא, הביטלס גם עשו באלבום הזה ניסויים רבים בטכניקות הקלטה חדשות, בסגנונות שהיו חדשים להם ובשילוב של כלי נגינה שלא הופיעו עד אז במוסיקת הרוק. הם יצרו יצירה פסיכדלית, מלאה בסאונדים חדשים ובצליל שלא היה דומה לשום דבר שהביטלס עשו עד אז. יש שיאמרו שהסמים השפיעו על האלבום הזה לא פחות מהכישרון המתפרץ של גאוני הרוק.
ואסור לשכוח את היופי של הקולאז' הצבעוני והראוותני, שעיצב לעטיפה של האלבום מי שנחשב לאבי הפופ ארט הבריטי, פיטר בלייק. זה היה קולאז' מהמם של דמויות מפורסמות והיסטוריות. בנוסף לביטלס הצבעוניים, בתלבושות של נגני תזמורת צבאית בסגנון הוויקטוריאני של סוף המאה ה-19, היו שם גם בובות שעווה ממוזיאון מאדאם טוסו של חברי הביטלס בתקופה הראשונה.
עטיפת "סרג'נט פפר" איכלסה דמויות של גיבורי תרבות רבים שהביטלס העריצו. לנון הפגין את חברותו הנצחית בהכניסו לגלריה המפוארת של האישים את חבר הנפש המת שלו, נגן הבאס של הלהקה בימיה הראשונים, סטיוארט סאטקליף. העטיפה נחשבת לפורצת דרך והיא אחת המצוטטות ביותר, מבין עטיפות התקליטים אי-פעם.
כך הוקלט "סרג'נט פפר", האלבום ששינה את מוסיקת הפופ:
https://youtu.be/DcuweZAWS_g
הקשר של האלבום להיפים ול"קיץ האהבה":
https://youtu.be/Iqkth_fqN1Y
פול מקרטני ורינגו סטאר שנים רבות אחר-כך "עושים מחווה לעצמם" כדברי מקרטני:
http://youtu.be/Kc57Rz1IgH8
השיר "יום בחיים" שהוא יצירת מופת, הוא הלחמה של שני שירים, אחד לנון ואחד מקרטני:
http://youtu.be/usNsCeOV4GM
שמיניית ווקאל הישראלית במחרוזת א-קפלה משירי האלבום:
http://youtu.be/m2EIemeDyBM
להקת הקאברים "דה פאב פור" שמתמחה בשירי הביטלס:
http://youtu.be/j7JyZmcl8Gw
עיבוד של צעירים לשיר הסימפוני מהאלבום:
https://youtu.be/0edji28K8mk
וסרט תיעודי על האלבום החשוב הזה:
https://youtu.be/hhCUdSzx1Fc&long=yes
למה הביטלס התפרקו?
הפירוק של להקת הביטלס היה אחד הנושאים המסתוריים ומלאי הסיפורי-סבתא ביותר במאה ה-20. לאוויר ובתקשורת הופרחו כל כך הרבה אגדות ועלילות, שאיש כבר לא ידע מי פירק את הלהקה. נתחיל מהסוף - לא יוקו היא שפירקה את הביטלס...
כללית, המצב בין הארבעה היה לא משהו. הם כבר היו ארבעה אמנים בוגרים ונראה היה שכל אחד מהם מושך לכיוון מוסיקלי מעט או מאוד שונה. ג'ון ופול היו כבר מוסיקאים ותיקים וכתבו מזמן לבד את שיריהם (על אף ההסכם הג'נטלמני ביניהם שלפיו שניהם היו חתומים על כל שיריהם). הבשיל לקריירה עצמאית גם ג'ורג', ששיריו לביטלס הפכו ללהיטי ענק, ביניהם Something, While my Guitar Gently Weeps ו-Here Comes The Sun. החיכוכים בין חברי הלהקה היו כבר עובדה מעיקה, שגרמה להם פחות ופחות ליהנות גם באולפן.
האמת היא שבשלב מסוים ג'ון כבר היה בלהקה חדשה, שקראו לה "ג'ון ויוקו". זו לא הייתה להקה של ממש, אלא יותר שותפות נפש ואפילו אמנותית, שהחליפה את זו שהייתה לו עם פול.
יוקו הייתה אישה חזקה והיא גם קצת שימשה לג'ון סוג של אימא, שג'ון כל כך נזקק לה כי ג'וליה, אימו האמיתית, לא הייתה אם של ממש, גם בחייה וגם במותה המוקדם בתאונת דרכים. מי שגידלה אותו, למעשה, הייתה דודה מימי.
כך החל ג'ון להיכנס יותר ויותר לפעילות המחאה הפוליטית, נגד מלחמת וייטנאם ולשתף פעולה עם יוקו במיזמים האמנותיים והנסיוניים שלה. באופן מסוים גם המוסיקה שלו יותר ויותר הושפעה מהאוונגארד של יוקו, אמנית נועזת, אקספרימנטלית וחדשנית, אבל אמנית שוליים עם יצירות מאוד קיצוניות, או לכל הפחות "מוזרות" בעיני חבריו ללהקה.
דוגמאות? - מה עם צילום העירום המפורסם של ג'ון ויוקו על עטיפת האלבום "Two Virgins"? או עם הפגנת המיטה שלהם במלון באמסטרדם, בהפגנת השלום ונגד המלחמה, כשהעיתונאים מקיפים את המיטה ומראיינים אותם בזה אחר זה?
אבל בשלב הזה יצא שבשלב מסוים היה זה דווקא ג'ון שהודיע שהוא עוזב. גם פול תרם את חלקו כשמועד היציאה של האלבום Let It Be התנגש במועד היציאה של אלבום הבכורה שלו כאמן סולו והוא סרב לדחות את הוצאת אלבומו, על אף שרינגו הגיע לבקש זאת ממנו בשם הלהקה ואפילו קצת לאיים משפטית.
מכאן חדלו הביטלס להיות להקה. עם השנים לנון יכתוב שיר שנקרא "איך אתה ישן?". רבים הבינו שהוא מתייחס לפול מקרטני, אבל לנון הכחיש וטען שהשיר מתייחס בעצם לעצמו. כך או כך, באותן שנים השניים בעיקר עקצו אחד את השני והאשימו זה את זה ב"פירוק החבילה", כשנראה שג'ון עושה זאת יותר ופול רק "מחזיר לו". הדוגמה הנבזית ביותר ללעג כזה הייתה כשלנון הצטלם כשהוא מחזיק בקרניו של חזיר, במה שברור היה כלעג לצילום של פול, על אלבומו Ram, צילום בו הוא נראה כשהוא אוחז באוזניו של איל...
הנה תיאור הפירוק של הלהקה:
https://youtu.be/-y-YPjR8KWY
פול מספר כיצד הלהקה התפרקה:
https://youtu.be/azq8ud8oiLY
הגרסה של ג'ון:
https://youtu.be/aqXzloWA53E
הנה ג'ון ויוקו:
https://youtu.be/cuuhsqA95iA
כך חברי הלהקה חותמים על מסמכי הפירוק של הלהקה:
https://youtu.be/ddJ4ya_Cqzg
הביטלס הנותרים בג'אם קצר ב-1995:
http://youtu.be/PpprG99PuvI
הפירוק של להקת הביטלס היה אחד הנושאים המסתוריים ומלאי הסיפורי-סבתא ביותר במאה ה-20. לאוויר ובתקשורת הופרחו כל כך הרבה אגדות ועלילות, שאיש כבר לא ידע מי פירק את הלהקה. נתחיל מהסוף - לא יוקו היא שפירקה את הביטלס...
כללית, המצב בין הארבעה היה לא משהו. הם כבר היו ארבעה אמנים בוגרים ונראה היה שכל אחד מהם מושך לכיוון מוסיקלי מעט או מאוד שונה. ג'ון ופול היו כבר מוסיקאים ותיקים וכתבו מזמן לבד את שיריהם (על אף ההסכם הג'נטלמני ביניהם שלפיו שניהם היו חתומים על כל שיריהם). הבשיל לקריירה עצמאית גם ג'ורג', ששיריו לביטלס הפכו ללהיטי ענק, ביניהם Something, While my Guitar Gently Weeps ו-Here Comes The Sun. החיכוכים בין חברי הלהקה היו כבר עובדה מעיקה, שגרמה להם פחות ופחות ליהנות גם באולפן.
האמת היא שבשלב מסוים ג'ון כבר היה בלהקה חדשה, שקראו לה "ג'ון ויוקו". זו לא הייתה להקה של ממש, אלא יותר שותפות נפש ואפילו אמנותית, שהחליפה את זו שהייתה לו עם פול.
יוקו הייתה אישה חזקה והיא גם קצת שימשה לג'ון סוג של אימא, שג'ון כל כך נזקק לה כי ג'וליה, אימו האמיתית, לא הייתה אם של ממש, גם בחייה וגם במותה המוקדם בתאונת דרכים. מי שגידלה אותו, למעשה, הייתה דודה מימי.
כך החל ג'ון להיכנס יותר ויותר לפעילות המחאה הפוליטית, נגד מלחמת וייטנאם ולשתף פעולה עם יוקו במיזמים האמנותיים והנסיוניים שלה. באופן מסוים גם המוסיקה שלו יותר ויותר הושפעה מהאוונגארד של יוקו, אמנית נועזת, אקספרימנטלית וחדשנית, אבל אמנית שוליים עם יצירות מאוד קיצוניות, או לכל הפחות "מוזרות" בעיני חבריו ללהקה.
דוגמאות? - מה עם צילום העירום המפורסם של ג'ון ויוקו על עטיפת האלבום "Two Virgins"? או עם הפגנת המיטה שלהם במלון באמסטרדם, בהפגנת השלום ונגד המלחמה, כשהעיתונאים מקיפים את המיטה ומראיינים אותם בזה אחר זה?
אבל בשלב הזה יצא שבשלב מסוים היה זה דווקא ג'ון שהודיע שהוא עוזב. גם פול תרם את חלקו כשמועד היציאה של האלבום Let It Be התנגש במועד היציאה של אלבום הבכורה שלו כאמן סולו והוא סרב לדחות את הוצאת אלבומו, על אף שרינגו הגיע לבקש זאת ממנו בשם הלהקה ואפילו קצת לאיים משפטית.
מכאן חדלו הביטלס להיות להקה. עם השנים לנון יכתוב שיר שנקרא "איך אתה ישן?". רבים הבינו שהוא מתייחס לפול מקרטני, אבל לנון הכחיש וטען שהשיר מתייחס בעצם לעצמו. כך או כך, באותן שנים השניים בעיקר עקצו אחד את השני והאשימו זה את זה ב"פירוק החבילה", כשנראה שג'ון עושה זאת יותר ופול רק "מחזיר לו". הדוגמה הנבזית ביותר ללעג כזה הייתה כשלנון הצטלם כשהוא מחזיק בקרניו של חזיר, במה שברור היה כלעג לצילום של פול, על אלבומו Ram, צילום בו הוא נראה כשהוא אוחז באוזניו של איל...
הנה תיאור הפירוק של הלהקה:
https://youtu.be/-y-YPjR8KWY
פול מספר כיצד הלהקה התפרקה:
https://youtu.be/azq8ud8oiLY
הגרסה של ג'ון:
https://youtu.be/aqXzloWA53E
הנה ג'ון ויוקו:
https://youtu.be/cuuhsqA95iA
כך חברי הלהקה חותמים על מסמכי הפירוק של הלהקה:
https://youtu.be/ddJ4ya_Cqzg
הביטלס הנותרים בג'אם קצר ב-1995:
http://youtu.be/PpprG99PuvI
מה הייתה הביטלמניה?
יותר מכל אמן או להקה אחרת לפניה חוותה להקת הביטלס הערצת המונים. ארבעת הצעירים מליברפול לא התכוננו להערצה כה גדולה, מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שהתופעה הסוציולוגית הזו התרחשה בצורה שכזו. לא היה אמן עד אליהם, שחווה הערצה כה מהממת, משתקת ובהמשך מציקה.
קראו לשיגעון הביטלס שנוצר סביב הלהקה "ביטלמניה". מומחים ידעו לומר שמדובר ב"פסיכוזת המונים". מעריצים מוטרפים, במיוחד נערות בגיל העשרה, שלא מפסיקים לצרוח בעת שחברי הלהקה נגלים לפניהם. הופעות הלהקה התאפיינו אז בצרחות מחרישות אוזניים, שנמשכו לאורך כל ההופעה.
בנים חיקו את התסרוקות של חברי הלהקה ולבשו חליפות צמודות כמו אלה שאיתם הופיעו בצילומים ובהופעות. בנות התגודדו בנמלי התעופה ובבתי מלון שאליהם הגיעו וצרחו כשראו אותם.
זה החל באוקטובר 1963, לאחר שהלהקה הופיעה בשידור חי בטלוויזיה. למחרת דיווחו כל עיתוני בריטניה והחלו לסקר כל פרט על הלהקה הצעירה. כותרות ענק בעיתונים ותמונות שער של חברי הלהקה הפכו לעניין יומיומי, שבאופן מסוים התעלה על כל עניין אחר בממלכה. הפסטיבל התקשורתי התמים יצר גלים של עניין וקופות הכרטיסים לא עמדו בלחץ מעריצים שהמתינו לידן במשך יממות ארוכות, כדי לקנות כרטיס להופעות של הביטלס. בנובמבר 1963 הכריז העיתון הבריטי "הדיילי מירור" על תופעת ה"ביטלמניה" והשימוש במונח הפך לשגרתי.
כשיצאו לסיבוב ההופעות המפורסם באמריקה, התפשטה הביטלמניה אל ארצות הברית ולעולם כולו. בסרט של הביטלס עצמם "A Hard Day's Night" הוצגה התופעה וכיצד הביטלס לא יכולים לעשות צעד, מבלי שהמוני מעריצות נלהבות ישעטו לעברם בצרחות. אבל הסרט וכתבות טלוויזיה שהציגו את ההערצה אל הלהקה רק חיזקו את התופעה ובכל מקום בעולם שאליו הגיעו "ארבעת המופלאים" הם נתקלו במעריצות היסטריות המתגודדות בקבוצות גדולות, צווחות ללא הפסקה ומתעלפות מהתרגשות.
אבל בהדרגה זה החל להפריע. כשהביטלמניה הפכה לחלק מ"ההתנהגות המקובלת" סביב הלהקה, היא מנעה מהביטלס כל מגע עם המעריצים. הם לא יכולים היו לצאת מחדרי המלון שלהם ומצאו עצמם מסוגרים בכל עיר שבה הופיעו, בלי כל קשר עם הסביבה. צעדיהם הוגבלו לנסיעות והופעות. בראיונות עימם הם העידו שלא תמיד הם יודעים איפה הם נמצאים היום..
ואז באה ההודעה על הפסקת ההופעות של הביטלס. הביטלמניה הייתה אולי הסיבה העיקרית להחלטה. חברי הלהקה כבר לא נהנו והטירוף סביבם היקשה על חייהם. ג'ורג' האריסון כתב שנים אחר כך שהחיים הפכו עבורם לגיהנום. הצרחות בהופעות, סיפר פול מקרטני אחרי שנים, גברו על המוסיקה והביטלס כך לא הצליחו לשמוע את עצמם על הבמה.
וכך, באופן פרדוכסלי, גרמה האהבה וההערצה אליהם להחלטה של חברי הלהקה הפופולארית בעולם להפסיק להופיע ולהתמקד בהקלטות אולפן.
הנה תופעת הביטלמניה (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s
כאן, בדנדי שבסקוטלנד, נתן המפיק לצרחות ההיסטריות את הכינוי "ביטלמניה":
https://youtu.be/dbjlahUpV3Y
גילויי הערצה חסרי תקדים באמריקה:
https://youtu.be/7mw1D3HTGng
המעריצים הישנים בשדה התעופה בהמתנה להם כשהם חוזרים לאנגליה:
http://youtu.be/I6Diyy4SYFE
ביטלמניה בהולנד:
http://youtu.be/YoYwkr1y0UE
וגילויי הערצה בלתי נתפסים גם באוסטרליה הרחוקה:
http://youtu.be/zBhzJjjlMkE
יותר מכל אמן או להקה אחרת לפניה חוותה להקת הביטלס הערצת המונים. ארבעת הצעירים מליברפול לא התכוננו להערצה כה גדולה, מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שהתופעה הסוציולוגית הזו התרחשה בצורה שכזו. לא היה אמן עד אליהם, שחווה הערצה כה מהממת, משתקת ובהמשך מציקה.
קראו לשיגעון הביטלס שנוצר סביב הלהקה "ביטלמניה". מומחים ידעו לומר שמדובר ב"פסיכוזת המונים". מעריצים מוטרפים, במיוחד נערות בגיל העשרה, שלא מפסיקים לצרוח בעת שחברי הלהקה נגלים לפניהם. הופעות הלהקה התאפיינו אז בצרחות מחרישות אוזניים, שנמשכו לאורך כל ההופעה.
בנים חיקו את התסרוקות של חברי הלהקה ולבשו חליפות צמודות כמו אלה שאיתם הופיעו בצילומים ובהופעות. בנות התגודדו בנמלי התעופה ובבתי מלון שאליהם הגיעו וצרחו כשראו אותם.
זה החל באוקטובר 1963, לאחר שהלהקה הופיעה בשידור חי בטלוויזיה. למחרת דיווחו כל עיתוני בריטניה והחלו לסקר כל פרט על הלהקה הצעירה. כותרות ענק בעיתונים ותמונות שער של חברי הלהקה הפכו לעניין יומיומי, שבאופן מסוים התעלה על כל עניין אחר בממלכה. הפסטיבל התקשורתי התמים יצר גלים של עניין וקופות הכרטיסים לא עמדו בלחץ מעריצים שהמתינו לידן במשך יממות ארוכות, כדי לקנות כרטיס להופעות של הביטלס. בנובמבר 1963 הכריז העיתון הבריטי "הדיילי מירור" על תופעת ה"ביטלמניה" והשימוש במונח הפך לשגרתי.
כשיצאו לסיבוב ההופעות המפורסם באמריקה, התפשטה הביטלמניה אל ארצות הברית ולעולם כולו. בסרט של הביטלס עצמם "A Hard Day's Night" הוצגה התופעה וכיצד הביטלס לא יכולים לעשות צעד, מבלי שהמוני מעריצות נלהבות ישעטו לעברם בצרחות. אבל הסרט וכתבות טלוויזיה שהציגו את ההערצה אל הלהקה רק חיזקו את התופעה ובכל מקום בעולם שאליו הגיעו "ארבעת המופלאים" הם נתקלו במעריצות היסטריות המתגודדות בקבוצות גדולות, צווחות ללא הפסקה ומתעלפות מהתרגשות.
אבל בהדרגה זה החל להפריע. כשהביטלמניה הפכה לחלק מ"ההתנהגות המקובלת" סביב הלהקה, היא מנעה מהביטלס כל מגע עם המעריצים. הם לא יכולים היו לצאת מחדרי המלון שלהם ומצאו עצמם מסוגרים בכל עיר שבה הופיעו, בלי כל קשר עם הסביבה. צעדיהם הוגבלו לנסיעות והופעות. בראיונות עימם הם העידו שלא תמיד הם יודעים איפה הם נמצאים היום..
ואז באה ההודעה על הפסקת ההופעות של הביטלס. הביטלמניה הייתה אולי הסיבה העיקרית להחלטה. חברי הלהקה כבר לא נהנו והטירוף סביבם היקשה על חייהם. ג'ורג' האריסון כתב שנים אחר כך שהחיים הפכו עבורם לגיהנום. הצרחות בהופעות, סיפר פול מקרטני אחרי שנים, גברו על המוסיקה והביטלס כך לא הצליחו לשמוע את עצמם על הבמה.
וכך, באופן פרדוכסלי, גרמה האהבה וההערצה אליהם להחלטה של חברי הלהקה הפופולארית בעולם להפסיק להופיע ולהתמקד בהקלטות אולפן.
הנה תופעת הביטלמניה (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s
כאן, בדנדי שבסקוטלנד, נתן המפיק לצרחות ההיסטריות את הכינוי "ביטלמניה":
https://youtu.be/dbjlahUpV3Y
גילויי הערצה חסרי תקדים באמריקה:
https://youtu.be/7mw1D3HTGng
המעריצים הישנים בשדה התעופה בהמתנה להם כשהם חוזרים לאנגליה:
http://youtu.be/I6Diyy4SYFE
ביטלמניה בהולנד:
http://youtu.be/YoYwkr1y0UE
וגילויי הערצה בלתי נתפסים גם באוסטרליה הרחוקה:
http://youtu.be/zBhzJjjlMkE
מהי גיטרת הבאס המיתולוגית של הביטלס?
הגיטרה הזו נראית כמו כינור, כמעט איש אינו מנגן בה כיום והיא נכנסה אל ההיסטוריה בזכות הביטלס. בכלל, ה"הופנר באס" היא אולי כלי הנגינה הכי "ביטלסי" שיש. היא גם אייקון עיצובי וגם כלי נגינה נפלא ובעל צליל רך ועגול, שפול מקרטני מנגן בו עד היום, כמעט 60 שנה ברציפות.
הרעיון לייצר גיטרה באס בצורת כינור עלה בראשו של יצרן הכינורות וולטר הופנר בשנת 1955. הוא המציא גיטרה באס חצי אקוסטית, כלומר בעלת תיבת תהודה, שכללה גם הגברה עצמית. הגיטרה הפכה להצלחה מסחררת ונחשבה גיטרה טובה בשנות ה-50.
החיבור של ההופנר הזו אל הביטלס התרחש כבדרך אגב. בשנת 1961, בעת שהביטלס הופיעו בהמבורג, עזב נגן הבאס של הלהקה והלך ללמוד אמנות. פול מקרטני החליט לעבור לנגינת באס בלהקה. הוא נכנס לחנות מוסיקה בהמבורג ורכש את גיטרת הבאס Höfner הראשונה שלו. משכו אותו בעיקר שתי תכונות - היא הייתה סימטרית ונראתה אותו דבר גם כשהופכים אותה והיא הייתה היחידה שהתאימה לשמאליים ולא הכריחה אותם לחפש גיטרות במיוחד שהוזמנו עבורם.
מקרטני עתיד להשתמש בהופנר במרבית הופעותיו על הבמה, גם במסגרת הלהקה וגם בקריירת הסולו שלו לאורך השנים. ההופנר גם מנגנת בלא מעט מההקלטות של הביטלס, כולל בשירי האלבום "Let it be".
בראיונות סיפר מקרטני שבמהלך שנות ה-60 נגנבה ממנו הגיטרה הראשונה. אחריה נגנבו עוד כמה גיטרות כאלה שרכש. מאז הקפיד מקטרני להחזיק ברשותו תמיד 2 גיטרות הופנר, אחת ששימשה אותו בקביעות ועוד אחת לגיבוי.
ההופנר, חשוב לומר, הפכה לסמלו המסחרי ומדגישה בכל הופעותיו את הקשר שלו ללהקה האגדית שהוביל בשנות ה-60. אז נכון שהוא ניגן במהלך השנים לא מעט גם בדגמים אחרים של גיטרה באס, כמו הריקנבייקר 4001S ששימשה אותו גם בלהקת "כנפיים" וגיטרה ה-WAL בשנים שאחר-כך, אבל הוא תמיד נשאר נאמן להופנר שלו ושב והקליט ומנגן בה לא פעם בהופעותיו.
הנה סיפורה של ההופנר האגדית:
http://youtu.be/oEQkdQpSbSk
פול מנגן בה בשיר "Paperback Writer":
https://youtu.be/yYvkICbTZIQ
על ההופנר בס:
http://youtu.be/eEnA-eWPj8Q
הבאס של פול בהופעה עם רינגו ב-2009:
http://youtu.be/awBy_K30Pe8
היום יש מהדורות חדשות וחיקויים שלה:
http://youtu.be/xeFTe59PoME
הגיטרה הזו נראית כמו כינור, כמעט איש אינו מנגן בה כיום והיא נכנסה אל ההיסטוריה בזכות הביטלס. בכלל, ה"הופנר באס" היא אולי כלי הנגינה הכי "ביטלסי" שיש. היא גם אייקון עיצובי וגם כלי נגינה נפלא ובעל צליל רך ועגול, שפול מקרטני מנגן בו עד היום, כמעט 60 שנה ברציפות.
הרעיון לייצר גיטרה באס בצורת כינור עלה בראשו של יצרן הכינורות וולטר הופנר בשנת 1955. הוא המציא גיטרה באס חצי אקוסטית, כלומר בעלת תיבת תהודה, שכללה גם הגברה עצמית. הגיטרה הפכה להצלחה מסחררת ונחשבה גיטרה טובה בשנות ה-50.
החיבור של ההופנר הזו אל הביטלס התרחש כבדרך אגב. בשנת 1961, בעת שהביטלס הופיעו בהמבורג, עזב נגן הבאס של הלהקה והלך ללמוד אמנות. פול מקרטני החליט לעבור לנגינת באס בלהקה. הוא נכנס לחנות מוסיקה בהמבורג ורכש את גיטרת הבאס Höfner הראשונה שלו. משכו אותו בעיקר שתי תכונות - היא הייתה סימטרית ונראתה אותו דבר גם כשהופכים אותה והיא הייתה היחידה שהתאימה לשמאליים ולא הכריחה אותם לחפש גיטרות במיוחד שהוזמנו עבורם.
מקרטני עתיד להשתמש בהופנר במרבית הופעותיו על הבמה, גם במסגרת הלהקה וגם בקריירת הסולו שלו לאורך השנים. ההופנר גם מנגנת בלא מעט מההקלטות של הביטלס, כולל בשירי האלבום "Let it be".
בראיונות סיפר מקרטני שבמהלך שנות ה-60 נגנבה ממנו הגיטרה הראשונה. אחריה נגנבו עוד כמה גיטרות כאלה שרכש. מאז הקפיד מקטרני להחזיק ברשותו תמיד 2 גיטרות הופנר, אחת ששימשה אותו בקביעות ועוד אחת לגיבוי.
ההופנר, חשוב לומר, הפכה לסמלו המסחרי ומדגישה בכל הופעותיו את הקשר שלו ללהקה האגדית שהוביל בשנות ה-60. אז נכון שהוא ניגן במהלך השנים לא מעט גם בדגמים אחרים של גיטרה באס, כמו הריקנבייקר 4001S ששימשה אותו גם בלהקת "כנפיים" וגיטרה ה-WAL בשנים שאחר-כך, אבל הוא תמיד נשאר נאמן להופנר שלו ושב והקליט ומנגן בה לא פעם בהופעותיו.
הנה סיפורה של ההופנר האגדית:
http://youtu.be/oEQkdQpSbSk
פול מנגן בה בשיר "Paperback Writer":
https://youtu.be/yYvkICbTZIQ
על ההופנר בס:
http://youtu.be/eEnA-eWPj8Q
הבאס של פול בהופעה עם רינגו ב-2009:
http://youtu.be/awBy_K30Pe8
היום יש מהדורות חדשות וחיקויים שלה:
http://youtu.be/xeFTe59PoME
למה הוחלף המתופף של הביטלס?
לא רבים יודעים שהתקליט הראשון של הביטלס היה כישלון. לפחות במונחים של מי שתהפוך מהאלבום השני שלה ללהקה שמטילה תקליטי זהב, האלבום הזה הגיע בקושי למקום ה-17 במצעד המכירות. הייתה לכך סיבה. אולי לא סיבה בלעדית, אבל סיבה של ממש...
פיט בסט (Pete Best) היה המתופף של הביטלס באלבום הזה. הוא היה בחור צעיר משאר חברי הלהקה ויפה להפליא. סוג של ג'יימס דין מליברפול. למעשה, הוא הצטרף אליהם כשנגנו במועדון "הקסבה קפה" שהיה שייך לאימו, מונה בסט. מיד אחרי כן הוא יצא איתם להופעות בהמבורג והיה למתופף הקבוע של הלהקה. במשך שנתיים וחצי בהמבורג חיו חברי הלהקה בחדר צר, ללא חלונות או מקלחת, כשהשירותים הם בחוץ, אבל נהנו מהנגינה וניגנו כל ערב המון, מה שהפך אותם לנגנים מצוינים ואת הלהקה למגובשת ובעלת צליל נהדר ומתואם יפה.
אבל בסט היה הנקודה החלשה. מעבר להיותו פחות ממוקד מהשאר, הוא נשאר מתופף חלש ולא מספיק טוב לטעמם. הייתה גם קצת קנאה בו, כי הוא היה הכי פופולרי בקרב הבנות, מעין מעריצות מקומיות בהמבורג.
ב-1962 הצליח האמרגן החדש והנמרץ שלהם בריאן אפשטיין לסדר להם אודישן בחברת EMI. זה היה אחרי שנדחו על ידי חברת תקליטים אחרת והם חשו שהם חייבים להצליח. המפיק המוסיקלי שבחן אותם ב-EMI היה ג'ורג' מרטין, מוסיקאי מעולה שהוא אגדת מוסיקה נערצת.
מרטין שמע אותם בסשן שנקבע להם אתו באולפני "אבי רוד". לאחר הסשן הוא ביקש בפשטות שלקראת הסשן הבא הם יקליטו עם מתופף מקצועי ולא פיט בסט. חברי הלהקה הבינו שבסט לא מתאים לרמה המוסיקלית שג'ורג' מרטין מכוון אליה והם נאלצו להודיע לבסט ההמום שהוא עוזב את ההרכב. במקביל הם יצרו מיד קשר עם המתופף הכי טוב בליברפול, שניגן איתם כבר כמה פעמים. קראו לו רינגו סטאר והוא הוזמן להצטרף ללהקה שעומדת להפוך לסנסציה עולמית.
רינגו היה ההיפך המוחלט מפיט בסט. הוא היה מקצוען, בוגר מהם, בעל חוש הומור, מתלבש בצורה אופנתית ונראה מצויין. הוא גם מיתג את עצמו בשם במה מעולה (שמו המקורי היה ריצ'ארד סטארקי) והייתה לו מכונית גדולה ומרשימה... כמובן שהוא גם היה מתופף מעולה, לא מושלם אבל מצוין.
מהצד השני, פיט בסט מעולם לא התאושש. אומרים שמתופף טוב לא יכול להציל להקה גרועה, אבל מתופף רע יכול להרוס להקה טובה. הלהקה עשתה את שלה ואחרי שנים הודו חבריה שבדיעבד ייתכן שהיו צריכים לנהוג ברגישות גדולה יותר. אבל הפור נפל וההחלטה הזו תרמה, לדעת רבים, להפיכת הביטלס ללהקה הגדולה בתבל.
לאחר שהועזב מהלהקה, שהפכה ללהקה הכי מצליחה בעולם, בסט המודח הלך ושקע בדיכאון. בשלב מסוים הוא אפילו ניסה להתאבד, אך ניצל. הוא הקים להקות, שלא ממש הצליחו ולבסוף נטש את המוסיקה. בהמשך השנים הוא זכה לפיצוי נכבד כשתבע שניים מהביטלס על שאמרו בראיון שהוא הורחק מהלהקה בגלל סמים.
באמצע שנות ה-90, כשהביטלס הוציאו את האלבום "אנתולוגיה", הוא גם זכה לתמלוגים של מיליונים, על השירים הראשונים שלהם, בהם הוא ניגן על התופים. רק בהמשך חייו הוא שב להופיע והתפייס איכשהו עם גורלו המתסכל - להיות החבר שלא זכה להישאר ולהצליח עם הלהקה המצליחה בהיסטוריה.
הנה קיצור סיפורו של פיט בסט:
https://youtu.be/4qKs49ilYYk
הקריירה וסיפור ההדחה מהביטלס:
https://youtu.be/rsFsJilr704
שיר בהרכב שבו השתתף פיט בסט:
https://youtu.be/3If5AWP5eL4
חברי הלהקה מספרים על "ההחלפה" והופעה במועדון הקאוורן עם רינגו סטאר:
https://youtu.be/PnL38dGyg7M
מונה בסט, אימו של פיט, מתראיינת איתו בטלוויזיה ומספרת על התסכול שלה ושל בנה:
https://youtu.be/I_p_zKrKWFE
פיט בסט מתופף לצלילי הביטלס:
https://youtu.be/hxz3_WD3mOc
הרבה שנים זה מה שהוא עשה - הנה הוא בשעשועון טלוויזיה באמריקה:
https://youtu.be/ToLZewcgIK8
הופעה של "להקת פיט בסט" ב-2008:
https://youtu.be/ZFWbM7C7cHM
סיפור התסכול והכסף הרב שהגיע בהמשך:
https://youtu.be/weu6HqPnATg?si=_V7kR5OV3mNKwNmM
וניתוח מקסים של האיכויות של רינגו סטאר:
https://youtu.be/0NCczct2ZIM?long=yes
לא רבים יודעים שהתקליט הראשון של הביטלס היה כישלון. לפחות במונחים של מי שתהפוך מהאלבום השני שלה ללהקה שמטילה תקליטי זהב, האלבום הזה הגיע בקושי למקום ה-17 במצעד המכירות. הייתה לכך סיבה. אולי לא סיבה בלעדית, אבל סיבה של ממש...
פיט בסט (Pete Best) היה המתופף של הביטלס באלבום הזה. הוא היה בחור צעיר משאר חברי הלהקה ויפה להפליא. סוג של ג'יימס דין מליברפול. למעשה, הוא הצטרף אליהם כשנגנו במועדון "הקסבה קפה" שהיה שייך לאימו, מונה בסט. מיד אחרי כן הוא יצא איתם להופעות בהמבורג והיה למתופף הקבוע של הלהקה. במשך שנתיים וחצי בהמבורג חיו חברי הלהקה בחדר צר, ללא חלונות או מקלחת, כשהשירותים הם בחוץ, אבל נהנו מהנגינה וניגנו כל ערב המון, מה שהפך אותם לנגנים מצוינים ואת הלהקה למגובשת ובעלת צליל נהדר ומתואם יפה.
אבל בסט היה הנקודה החלשה. מעבר להיותו פחות ממוקד מהשאר, הוא נשאר מתופף חלש ולא מספיק טוב לטעמם. הייתה גם קצת קנאה בו, כי הוא היה הכי פופולרי בקרב הבנות, מעין מעריצות מקומיות בהמבורג.
ב-1962 הצליח האמרגן החדש והנמרץ שלהם בריאן אפשטיין לסדר להם אודישן בחברת EMI. זה היה אחרי שנדחו על ידי חברת תקליטים אחרת והם חשו שהם חייבים להצליח. המפיק המוסיקלי שבחן אותם ב-EMI היה ג'ורג' מרטין, מוסיקאי מעולה שהוא אגדת מוסיקה נערצת.
מרטין שמע אותם בסשן שנקבע להם אתו באולפני "אבי רוד". לאחר הסשן הוא ביקש בפשטות שלקראת הסשן הבא הם יקליטו עם מתופף מקצועי ולא פיט בסט. חברי הלהקה הבינו שבסט לא מתאים לרמה המוסיקלית שג'ורג' מרטין מכוון אליה והם נאלצו להודיע לבסט ההמום שהוא עוזב את ההרכב. במקביל הם יצרו מיד קשר עם המתופף הכי טוב בליברפול, שניגן איתם כבר כמה פעמים. קראו לו רינגו סטאר והוא הוזמן להצטרף ללהקה שעומדת להפוך לסנסציה עולמית.
רינגו היה ההיפך המוחלט מפיט בסט. הוא היה מקצוען, בוגר מהם, בעל חוש הומור, מתלבש בצורה אופנתית ונראה מצויין. הוא גם מיתג את עצמו בשם במה מעולה (שמו המקורי היה ריצ'ארד סטארקי) והייתה לו מכונית גדולה ומרשימה... כמובן שהוא גם היה מתופף מעולה, לא מושלם אבל מצוין.
מהצד השני, פיט בסט מעולם לא התאושש. אומרים שמתופף טוב לא יכול להציל להקה גרועה, אבל מתופף רע יכול להרוס להקה טובה. הלהקה עשתה את שלה ואחרי שנים הודו חבריה שבדיעבד ייתכן שהיו צריכים לנהוג ברגישות גדולה יותר. אבל הפור נפל וההחלטה הזו תרמה, לדעת רבים, להפיכת הביטלס ללהקה הגדולה בתבל.
לאחר שהועזב מהלהקה, שהפכה ללהקה הכי מצליחה בעולם, בסט המודח הלך ושקע בדיכאון. בשלב מסוים הוא אפילו ניסה להתאבד, אך ניצל. הוא הקים להקות, שלא ממש הצליחו ולבסוף נטש את המוסיקה. בהמשך השנים הוא זכה לפיצוי נכבד כשתבע שניים מהביטלס על שאמרו בראיון שהוא הורחק מהלהקה בגלל סמים.
באמצע שנות ה-90, כשהביטלס הוציאו את האלבום "אנתולוגיה", הוא גם זכה לתמלוגים של מיליונים, על השירים הראשונים שלהם, בהם הוא ניגן על התופים. רק בהמשך חייו הוא שב להופיע והתפייס איכשהו עם גורלו המתסכל - להיות החבר שלא זכה להישאר ולהצליח עם הלהקה המצליחה בהיסטוריה.
הנה קיצור סיפורו של פיט בסט:
https://youtu.be/4qKs49ilYYk
הקריירה וסיפור ההדחה מהביטלס:
https://youtu.be/rsFsJilr704
שיר בהרכב שבו השתתף פיט בסט:
https://youtu.be/3If5AWP5eL4
חברי הלהקה מספרים על "ההחלפה" והופעה במועדון הקאוורן עם רינגו סטאר:
https://youtu.be/PnL38dGyg7M
מונה בסט, אימו של פיט, מתראיינת איתו בטלוויזיה ומספרת על התסכול שלה ושל בנה:
https://youtu.be/I_p_zKrKWFE
פיט בסט מתופף לצלילי הביטלס:
https://youtu.be/hxz3_WD3mOc
הרבה שנים זה מה שהוא עשה - הנה הוא בשעשועון טלוויזיה באמריקה:
https://youtu.be/ToLZewcgIK8
הופעה של "להקת פיט בסט" ב-2008:
https://youtu.be/ZFWbM7C7cHM
סיפור התסכול והכסף הרב שהגיע בהמשך:
https://youtu.be/weu6HqPnATg?si=_V7kR5OV3mNKwNmM
וניתוח מקסים של האיכויות של רינגו סטאר:
https://youtu.be/0NCczct2ZIM?long=yes
מי היה "הביטל החמישי"?
אחת השאלות שמעריצי הביטלס דנים עליה מזה עשרות שנים היא מי יכול היה להיחשב לביטל החמישי. אנשים שונים קיבלו במשך השנים את הכינוי המחמיא והיו גם כאלו שנטלו אותו לעצמם. המשמעות של להיות גלגל חמישי לארבעה כל כך מופלאים היא עצומה ושנייה רק ללהיות ממש אחד מהם..
הראשון שעולה על הדעת הוא ג'ורג' מרטין (George Martin) כמובן. המפיק והמנהל המוסיקלי שהפך את שירי הצמד לנון ומקרטני ליצירות מוסיקליות על-זמניות, נחשב מאז למורה הגדול ומי שתרם נהרות של ידע מוסיקלי, יכולת תזמור, עיבוד, הפקה מוסיקלית ובעיקר גישה אנושית שידעה להכיל את המתח העצום שנוצר בקרב הלהקה בתקופות הלא-קלות שלה, במיוחד לקראת סוף דרכה. קשה להבין עד כמה תרומתו הייתה משמעותית, אלא אם מנסים לדמיין שירים כמו Yesterday ואלינור ריגבי בלי רביעיית המיתרים שליוותה בליווי שכתב לה מרטין ועד הניסויים המוסיקליים והפסיכדליה שהכניס מרטין לאלבומיהם האחרונים והגאוניים ביותר של הביטלס.
אולי ג'ון לנון צחק מזה, אבל ממה לנון לא צחק?
ואולי היה זה בריאן אפשטיין, מנהל הלהקה שגילה אותו ומי שאחראי לכך שארבעת הבחורים הצעירים מליברפול הפכו ללהקה הכי מפורסמת בעולם. הוא הפך לחבר נפש וחלק כל כך חשוב מהביטלס, שעל אף שלא נגע בצד המוסיקלי של יצירתם, קשה היה לדמיין את התהליך שהלהקה עברה בלי הניהול החכם, גם אם לא מושלם שלו. הוא היה הדבק שהחזיק את הכור האטומי של המוסיקליות שקראו לו ביטלס והתקשה לסבול את החלטתם להפסיק להופיע. לאחר מותו של "אֵפִּי" החל תהליך מהיר של התפרקות והלהקה לא שרדה זמן רב. בסוף שנות ה-90 אמר פול מקרטני בראיון את מה שחושבים רבים ממעריצי הלהקה האדוקים: "אם מישהו היה הביטל החמישי, זה היה בריאן".
הקלישאה אומרת ש"מתופף טוב לא יציל להקה גרועה, אבל מתופף רע יהרוס בקלות להקה טובה." ואכן, יש מי שמנסים בתואר "החיפושית החמישית" לעשות צדק היסטורי ולתת מקום ליד "ארבעת המופלאים" לפיט בסט. הוא היה המתופף המקורי של הביטלס, שהודח לדרישתו של ג'ורג' מרטין והוחלף ברינגו סטאר. זו הייתה אחת ההחלטות החכמות שקיבלה הלהקה ולא מעט בזכותה היא הפכה ללהקה המצליחה והטובה בעולם, אבל היא נעשתה בצורה כה אכזרית שיש רבים המעוניינים לעשות קצת צדק ולפחות להעניק לבסט מקום לצד הארבעה בהיכל התהילה.
ומה עם סטיוארט סאטקליף, נגן הבאס המקורי של הלהקה, שעזב עוד כשהיו בהמבורג, לפני הפרסום, כי רצה להתרכז באמנות דווקא? ואולי החמישי הוא שניים, כמו צמד ה"רודיז", צוות הדרך של הלהקה ומי שהניעו אותה לכל מקום, ניל אַספינַל ומָל אִבַנס. הם היו חברים כל כך טובים של ארבעת המופלאים, כבר מנעוריהם בליברפול, שהיו מי שראו בהם חלק מהלהקה, על אף שלא ניגנו אקורד אחד...
הנה תצוגה של הטוענים לכתר "החיפושית החמישית":
https://youtu.be/Kpv5S4l1Uvc
סרטון על הביטל החמישי לטענת רבים, האמרגן שלהם בריאן אפשטיין:
https://youtu.be/5ecPpQmzA0w
ג'ורג' מרטין המפיק המוסיקלי האגדי שלהם:
https://youtu.be/O1F7BHkx4H0
שיר בהרכב שבו היה המתופף הראשון פיט בסט:
https://youtu.be/3If5AWP5eL4
ועצוב אבל זה מה שנשאר לפיט בסט - הנה הוא בשעשועון טלוויזיה באמריקה:
https://youtu.be/ToLZewcgIK8
והסיפור המלא על תרומתו לביטלס של ג'ורג' מרטין:
https://youtu.be/WscjZkIYjr8?long=yes
אחת השאלות שמעריצי הביטלס דנים עליה מזה עשרות שנים היא מי יכול היה להיחשב לביטל החמישי. אנשים שונים קיבלו במשך השנים את הכינוי המחמיא והיו גם כאלו שנטלו אותו לעצמם. המשמעות של להיות גלגל חמישי לארבעה כל כך מופלאים היא עצומה ושנייה רק ללהיות ממש אחד מהם..
הראשון שעולה על הדעת הוא ג'ורג' מרטין (George Martin) כמובן. המפיק והמנהל המוסיקלי שהפך את שירי הצמד לנון ומקרטני ליצירות מוסיקליות על-זמניות, נחשב מאז למורה הגדול ומי שתרם נהרות של ידע מוסיקלי, יכולת תזמור, עיבוד, הפקה מוסיקלית ובעיקר גישה אנושית שידעה להכיל את המתח העצום שנוצר בקרב הלהקה בתקופות הלא-קלות שלה, במיוחד לקראת סוף דרכה. קשה להבין עד כמה תרומתו הייתה משמעותית, אלא אם מנסים לדמיין שירים כמו Yesterday ואלינור ריגבי בלי רביעיית המיתרים שליוותה בליווי שכתב לה מרטין ועד הניסויים המוסיקליים והפסיכדליה שהכניס מרטין לאלבומיהם האחרונים והגאוניים ביותר של הביטלס.
אולי ג'ון לנון צחק מזה, אבל ממה לנון לא צחק?
ואולי היה זה בריאן אפשטיין, מנהל הלהקה שגילה אותו ומי שאחראי לכך שארבעת הבחורים הצעירים מליברפול הפכו ללהקה הכי מפורסמת בעולם. הוא הפך לחבר נפש וחלק כל כך חשוב מהביטלס, שעל אף שלא נגע בצד המוסיקלי של יצירתם, קשה היה לדמיין את התהליך שהלהקה עברה בלי הניהול החכם, גם אם לא מושלם שלו. הוא היה הדבק שהחזיק את הכור האטומי של המוסיקליות שקראו לו ביטלס והתקשה לסבול את החלטתם להפסיק להופיע. לאחר מותו של "אֵפִּי" החל תהליך מהיר של התפרקות והלהקה לא שרדה זמן רב. בסוף שנות ה-90 אמר פול מקרטני בראיון את מה שחושבים רבים ממעריצי הלהקה האדוקים: "אם מישהו היה הביטל החמישי, זה היה בריאן".
הקלישאה אומרת ש"מתופף טוב לא יציל להקה גרועה, אבל מתופף רע יהרוס בקלות להקה טובה." ואכן, יש מי שמנסים בתואר "החיפושית החמישית" לעשות צדק היסטורי ולתת מקום ליד "ארבעת המופלאים" לפיט בסט. הוא היה המתופף המקורי של הביטלס, שהודח לדרישתו של ג'ורג' מרטין והוחלף ברינגו סטאר. זו הייתה אחת ההחלטות החכמות שקיבלה הלהקה ולא מעט בזכותה היא הפכה ללהקה המצליחה והטובה בעולם, אבל היא נעשתה בצורה כה אכזרית שיש רבים המעוניינים לעשות קצת צדק ולפחות להעניק לבסט מקום לצד הארבעה בהיכל התהילה.
ומה עם סטיוארט סאטקליף, נגן הבאס המקורי של הלהקה, שעזב עוד כשהיו בהמבורג, לפני הפרסום, כי רצה להתרכז באמנות דווקא? ואולי החמישי הוא שניים, כמו צמד ה"רודיז", צוות הדרך של הלהקה ומי שהניעו אותה לכל מקום, ניל אַספינַל ומָל אִבַנס. הם היו חברים כל כך טובים של ארבעת המופלאים, כבר מנעוריהם בליברפול, שהיו מי שראו בהם חלק מהלהקה, על אף שלא ניגנו אקורד אחד...
הנה תצוגה של הטוענים לכתר "החיפושית החמישית":
https://youtu.be/Kpv5S4l1Uvc
סרטון על הביטל החמישי לטענת רבים, האמרגן שלהם בריאן אפשטיין:
https://youtu.be/5ecPpQmzA0w
ג'ורג' מרטין המפיק המוסיקלי האגדי שלהם:
https://youtu.be/O1F7BHkx4H0
שיר בהרכב שבו היה המתופף הראשון פיט בסט:
https://youtu.be/3If5AWP5eL4
ועצוב אבל זה מה שנשאר לפיט בסט - הנה הוא בשעשועון טלוויזיה באמריקה:
https://youtu.be/ToLZewcgIK8
והסיפור המלא על תרומתו לביטלס של ג'ורג' מרטין:
https://youtu.be/WscjZkIYjr8?long=yes
איך נולדה ההופעה של הביטלס על הגג?
זה קרה ב-30 בינואר 1969. בקור המקפיא של לונדון החורפית עלו אל גג בניין בלונדון כמה ברנשים בשיער ארוך, עטויי זקנים ושפמים אופנתיים, והחלו לנגן כמה שירים. יחד אתם היה גם הפסנתרן השחור בילי פרסטון. קראו להם הביטלס והם באו לעשות היסטוריה.
האגדה מספרת שהרעיון להופעה על הגג עלה בראשם של הביטלס כשעמדו ועישנו על הגג בהפסקה שבין ההקלטות. זה היה גג הבניין של החברה שהקימו, חברת Apple. במרתף אותו בניין שכן האולפן שחברי הלהקה בנו שם לקראת סוף שנות השישים.
ברגע אחד ובאופן ספונטני הם החליטו להופיע הופעת חינם על הגג ולצלם אותה לסרט Let it Be. במהלך 7 שנות פעילות הלהקה העולם התרגל לחדשנות ולרעיונות היצירתיים של חבריה וזה היה עוד אחד מהם. היות ולא הרשו להם להעלות מסוק מעל לונדון, הציבו הצלמים שהזמינו הביטלס 4 מצלמות במקומות שונים על הגג וההופעה החלה.
הכל כאמור היה ספונטנית ואיש לא ידע עליה מראש. זו הייתה תקופה שבה הביטלס כבר היו מסוכסכים ביניהם וכמעט ולא נפגשו מחוץ לאולפן. להופיע הם חדלו כבר יותר מ-5 שנים לפני כן, אחרי שהתייאשו מצעקות ההופעה מחרישות האוזניים, מקריעת בגדיהם ותלישת קווצות שיערם, החלקים הקשים מבחינתם בתופעת ה"ביטלמניה".
ברגע שבו החלו לנגן והתברר לעוברים ושבים שמדובר בשיר של הביטלס, הגיעו מיד אנשים רבים, נקבצו ברחוב שלמטה והתלהבו. איש מאלה שיצרו את ההתקהלות ברחוב לא ידע שזו ההופעה האחרונה של הלהקה הגדולה ושהם חוזים באירוע תרבותי היסטורי, או יותר נכון מאזינים לו..
במיוחד לא ידעו זאת השכנים העצבניים שהזמינו את המשטרה. השוטרים שהגיעו די מהר הפסיקו את ההופעה לאחר השיר החמישי. סדר באנגליה הרי זה סדר.. מקרטני עוד ניסה לבקש מהשוטרים אבל הקסם הביטלסי לא הספיק כדי למנוע את סיום ההופעה המאולתרת. אחרי כמה שירים שיהפכו בקרוב ללהיטי ענק, ביניהם Get Back ו-Don't Let me Down זה היה הסוף.
ג'ון לנון עוד הספיק לומר תודה למעריצים שהאזינו למטה ואמר "אני מקווה שעברנו את האודישן".. כנראה שהם עברו.
הנה הסיפור של ההופעה על הגג (עברית):
https://youtu.be/5wLtsiGZS00
קצת מהאווירה בה:
https://youtu.be/NCtzkaL2t_Y
שחזור ישראלי בתל אביב:
https://youtu.be/yuLBA8x-sXo
וכאן הייתה הופעת הגג של הביטלס:
https://youtu.be/9yXj1ING15I
זה קרה ב-30 בינואר 1969. בקור המקפיא של לונדון החורפית עלו אל גג בניין בלונדון כמה ברנשים בשיער ארוך, עטויי זקנים ושפמים אופנתיים, והחלו לנגן כמה שירים. יחד אתם היה גם הפסנתרן השחור בילי פרסטון. קראו להם הביטלס והם באו לעשות היסטוריה.
האגדה מספרת שהרעיון להופעה על הגג עלה בראשם של הביטלס כשעמדו ועישנו על הגג בהפסקה שבין ההקלטות. זה היה גג הבניין של החברה שהקימו, חברת Apple. במרתף אותו בניין שכן האולפן שחברי הלהקה בנו שם לקראת סוף שנות השישים.
ברגע אחד ובאופן ספונטני הם החליטו להופיע הופעת חינם על הגג ולצלם אותה לסרט Let it Be. במהלך 7 שנות פעילות הלהקה העולם התרגל לחדשנות ולרעיונות היצירתיים של חבריה וזה היה עוד אחד מהם. היות ולא הרשו להם להעלות מסוק מעל לונדון, הציבו הצלמים שהזמינו הביטלס 4 מצלמות במקומות שונים על הגג וההופעה החלה.
הכל כאמור היה ספונטנית ואיש לא ידע עליה מראש. זו הייתה תקופה שבה הביטלס כבר היו מסוכסכים ביניהם וכמעט ולא נפגשו מחוץ לאולפן. להופיע הם חדלו כבר יותר מ-5 שנים לפני כן, אחרי שהתייאשו מצעקות ההופעה מחרישות האוזניים, מקריעת בגדיהם ותלישת קווצות שיערם, החלקים הקשים מבחינתם בתופעת ה"ביטלמניה".
ברגע שבו החלו לנגן והתברר לעוברים ושבים שמדובר בשיר של הביטלס, הגיעו מיד אנשים רבים, נקבצו ברחוב שלמטה והתלהבו. איש מאלה שיצרו את ההתקהלות ברחוב לא ידע שזו ההופעה האחרונה של הלהקה הגדולה ושהם חוזים באירוע תרבותי היסטורי, או יותר נכון מאזינים לו..
במיוחד לא ידעו זאת השכנים העצבניים שהזמינו את המשטרה. השוטרים שהגיעו די מהר הפסיקו את ההופעה לאחר השיר החמישי. סדר באנגליה הרי זה סדר.. מקרטני עוד ניסה לבקש מהשוטרים אבל הקסם הביטלסי לא הספיק כדי למנוע את סיום ההופעה המאולתרת. אחרי כמה שירים שיהפכו בקרוב ללהיטי ענק, ביניהם Get Back ו-Don't Let me Down זה היה הסוף.
ג'ון לנון עוד הספיק לומר תודה למעריצים שהאזינו למטה ואמר "אני מקווה שעברנו את האודישן".. כנראה שהם עברו.
הנה הסיפור של ההופעה על הגג (עברית):
https://youtu.be/5wLtsiGZS00
קצת מהאווירה בה:
https://youtu.be/NCtzkaL2t_Y
שחזור ישראלי בתל אביב:
https://youtu.be/yuLBA8x-sXo
וכאן הייתה הופעת הגג של הביטלס:
https://youtu.be/9yXj1ING15I
איך צוללת צהובה הפך את הביטלס למצוירים?
בשנת 1968, בשיא הצלחתם, עשו חברי הלהקה המפורסמת בעולם, הביטלס, את "צוללת צהובה" (Yellow Submarine). זה היה סרט אנימציה מצויר שנוצר בהשראת שיר בשם זה, שהוקלט לראשונה באלבום "Revolver" של הלהקה.
הסרט התבסס על שירי "הביטלס", בו כיכבו הדמויות המאוירות של חבריה. לקראת סופו של הסרט, בידיעה שזה מה שיביא את המעריצים בהמוניהם לבתי הקולנוע, הוצגה גם סצנה אחת מצולמת ולא מאוירת, של הלהקה בהופעה. הסרט הציג אנימציות מרתקות ואפילו חדשניות לזמנן והיה צבעוני ומעט פסיכדלי אפילו, בהתאם לרוח התקופה.
במקביל לסרט יצא גם אלבום בשם זה, עם פסקול הסרט. הם הוסיפו לו 4 שירים נוספים, שלא נכללו בסרט. בצידו השני של התקליט נכללה גם המוסיקה מהסרט, שנכתבה ותוזמרה על ידי ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי האגדי של החיפושיות.
הנה קדימון הסרט "צוללת צהובה":
https://youtu.be/vefJAtG-ZKI
שיר הנושא צוללת צהובה עם האנימציה המקורית והנפלאה:
https://youtu.be/m2uTFF_3MaA
וניסיון משעשע בתמימותו המעריצה (עברית):
https://youtu.be/BfNhlz29GWM
בשנת 1968, בשיא הצלחתם, עשו חברי הלהקה המפורסמת בעולם, הביטלס, את "צוללת צהובה" (Yellow Submarine). זה היה סרט אנימציה מצויר שנוצר בהשראת שיר בשם זה, שהוקלט לראשונה באלבום "Revolver" של הלהקה.
הסרט התבסס על שירי "הביטלס", בו כיכבו הדמויות המאוירות של חבריה. לקראת סופו של הסרט, בידיעה שזה מה שיביא את המעריצים בהמוניהם לבתי הקולנוע, הוצגה גם סצנה אחת מצולמת ולא מאוירת, של הלהקה בהופעה. הסרט הציג אנימציות מרתקות ואפילו חדשניות לזמנן והיה צבעוני ומעט פסיכדלי אפילו, בהתאם לרוח התקופה.
במקביל לסרט יצא גם אלבום בשם זה, עם פסקול הסרט. הם הוסיפו לו 4 שירים נוספים, שלא נכללו בסרט. בצידו השני של התקליט נכללה גם המוסיקה מהסרט, שנכתבה ותוזמרה על ידי ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי האגדי של החיפושיות.
הנה קדימון הסרט "צוללת צהובה":
https://youtu.be/vefJAtG-ZKI
שיר הנושא צוללת צהובה עם האנימציה המקורית והנפלאה:
https://youtu.be/m2uTFF_3MaA
וניסיון משעשע בתמימותו המעריצה (עברית):
https://youtu.be/BfNhlz29GWM
מה לביטלס בשידור הלוויין העולמי הראשון?
מתי התקיים שידור הלוויין הראשון לכל העולם?
איך החל הלוויין לשדר לכל העולם?
קראו לו ארתור סי קלארק והאו פרסם באוקטובר 1945 במגזין הבריטי "עולם האלחוט” מאמר על "ממסרים מחוץ לכדור הארץ". קלארק תיאר בו רעיון לגבי לוויינים מלאכותיים שישמשו להעברת אותות רדיו. זה היה האות להמצאת לוויין התקשורת. בשנות ה-60 החלו לווייני תקשורת להישלח לחלל. לוויין התקשורת הפעיל הראשון ששימש לתמסורת ישירה של שידורים היה “טלסטאר” (Telstar).
שידור הלוויין הראשון התקיים בתאריך ה-25 ביוני 1967. במהלכו שודרה תכנית הטלוויזיה הראשונה בהיסטוריה ל-26 מדינות 400 מליון צופים. לתכנית של ה-BBC קראו "Our World” והיא הציגה שירים וקטעים שהעבירו מדינות שונות להפקה. במהלך השידור ההיסטורי שודר השיר “All You Need Is Love” (בעברית "אהבה היא כל מה שאתם צריכים”) שנכתב במיוחד לתכנית ובוצע על ידי הלהקה הפופולארית ביותר בעולם באותם ימים, הביטלס. הלחין אותו ג'ון לנון, אבל כרגיל אצל הביטלס, הוא נרשם על שם לנון ומקרטני. המסר שבחרו הביטלס להעביר לעולם נבחר בקפידה והותאם לדור “ילדי הפרחים” ולימים שבהם התנהלה מלחמה קרה ומלחמה חמה בוייטנאם.
השיר שכולל לווי תזמורתי לכל אורכו נפתח בהמנון צרפת, "לה מארסֵיֶיז”. לאחר מכן מצטרפים לתזמורת שמלווה אותו בחגיגיות ובכובד לא אופייני חברי הלהקה. הביטלס שראו באירוע לא פחות גם אירוע בריטי לאומי, הזמינו להשתתף בשיר זמרים ומוסיקאים בריטיים חשובים באותה התקופה (במקרה גם חבריהם הטובים) והללו מצטרפים לשירת הפזמונים החוזרים. בין ענקי הרוק והזמרים שמשתתפים ביחד עם הביטלס היו מיק ג’אגר וקית’ ריצ'רדס מה”אבנים המתגלגלות”, ענק הגיטרה אריק קלפטון, הזמרת מריאן פיית'פול, השחקנית והסופרת ג'יין אשר ועוד.
הנה קטע מהשיר All You Need Is Love בשידור הלוויין הראשון:
https://youtu.be/t5ze_e4R9QY
וביצוע מקסים לשיר מהסרט המקסים "מעבר ליקום", שמבוסס על שירי הביטלס:
https://youtu.be/10TDlUVGwMk
איך החל הלוויין לשדר לכל העולם?
קראו לו ארתור סי קלארק והאו פרסם באוקטובר 1945 במגזין הבריטי "עולם האלחוט” מאמר על "ממסרים מחוץ לכדור הארץ". קלארק תיאר בו רעיון לגבי לוויינים מלאכותיים שישמשו להעברת אותות רדיו. זה היה האות להמצאת לוויין התקשורת. בשנות ה-60 החלו לווייני תקשורת להישלח לחלל. לוויין התקשורת הפעיל הראשון ששימש לתמסורת ישירה של שידורים היה “טלסטאר” (Telstar).
שידור הלוויין הראשון התקיים בתאריך ה-25 ביוני 1967. במהלכו שודרה תכנית הטלוויזיה הראשונה בהיסטוריה ל-26 מדינות 400 מליון צופים. לתכנית של ה-BBC קראו "Our World” והיא הציגה שירים וקטעים שהעבירו מדינות שונות להפקה. במהלך השידור ההיסטורי שודר השיר “All You Need Is Love” (בעברית "אהבה היא כל מה שאתם צריכים”) שנכתב במיוחד לתכנית ובוצע על ידי הלהקה הפופולארית ביותר בעולם באותם ימים, הביטלס. הלחין אותו ג'ון לנון, אבל כרגיל אצל הביטלס, הוא נרשם על שם לנון ומקרטני. המסר שבחרו הביטלס להעביר לעולם נבחר בקפידה והותאם לדור “ילדי הפרחים” ולימים שבהם התנהלה מלחמה קרה ומלחמה חמה בוייטנאם.
השיר שכולל לווי תזמורתי לכל אורכו נפתח בהמנון צרפת, "לה מארסֵיֶיז”. לאחר מכן מצטרפים לתזמורת שמלווה אותו בחגיגיות ובכובד לא אופייני חברי הלהקה. הביטלס שראו באירוע לא פחות גם אירוע בריטי לאומי, הזמינו להשתתף בשיר זמרים ומוסיקאים בריטיים חשובים באותה התקופה (במקרה גם חבריהם הטובים) והללו מצטרפים לשירת הפזמונים החוזרים. בין ענקי הרוק והזמרים שמשתתפים ביחד עם הביטלס היו מיק ג’אגר וקית’ ריצ'רדס מה”אבנים המתגלגלות”, ענק הגיטרה אריק קלפטון, הזמרת מריאן פיית'פול, השחקנית והסופרת ג'יין אשר ועוד.
הנה קטע מהשיר All You Need Is Love בשידור הלוויין הראשון:
https://youtu.be/t5ze_e4R9QY
וביצוע מקסים לשיר מהסרט המקסים "מעבר ליקום", שמבוסס על שירי הביטלס:
https://youtu.be/10TDlUVGwMk
