» «
בריאן אפשטיין
כיצד הפך בעל חנות תקליטים למנהל הביטלס?



בריאן אפשטיין (Brian Epstein) היה מנהל חנות תקליטים גדולה בליברפול, כשאירע לו משהו שישנה את עולם המוסיקה לתמיד. אפשטיין, בחור קטן עם שאיפות גדולות, שמע את האלבום של טוני שרידן, זמר מעט פופולארי בבריטניה של תחילת שנות ה-60. הוא שם לב שלהקת הליווי מנגנת היטב ואפילו מצוינת. כשעשה גוגל (לא באמת.) הוא גילה שמדובר בלהקה אנגלית ששמה "הביטלס". כמה בירורים נוספים הניבו עובדה מפתיעה - הלהקה הזו מופיעה כמעט בכל ערב, בלי שרידן, במועדון רוק קטן בשם "The Cavern", שנמצא 200 מטרים מהחנות שלו!

טלפון למועדון הקאוורן סידר לו כניסת VIP כדי לראות את "הבחורים מהמבורג". הוא כבר למד שהם חבורה של צעירים פשוטים, ילידי ליברפול שניגנו זמן מה במעדוני רוק בעיר המבורג שבגרמניה. כשהוא נכנס לתוך מועדון הדחוס והאפלולי, הוא פשוט נדהם. הלהקה שניגנה במועדון ההומה הייתה הדבר הטוב ביותר ששמע בחייו. בשיא הביטחון העצמי, על המקום, הוא החליט בליבו שמי כמוהו, בעל חנות תקליטים שמבין ברוקנרול אבל אין לו כל ניסיון בניהול מוסיקאים או אמרגנות, יכול לנהל את הלהקה הצעירה והמוכשרת הזו ולהפוך אותה למוכרת באנגליה כולה...

אפשטיין החל להגיע למועדון שוב ושוב ויצר עם הביטלס קשרים מסוימים. הם לא כל כך התרשמו מה"נודניק", אבל הוא היה ממוקד מטרה. בשלב מסוים, אחרי שהאמין שהוא התחבב על הצעירים, הוא הזמין אותם למשרדו והציע להם לחתום איתו על חוזה לניהול ענייני הלהקה. החוזה היה מקור לדיונים אצל החיפושיות ומשפחותיהם. הסתייגות מצד אביו של פול ומצד דודתו של ג'ון, מי שגידלה אותו, כמעט והפילו את החוזה. אבל אפשטיין היה החלטי ונחמד ובעזרת המון קסם אישי והסברים על יכולותיו הוא שכנע את הלהקה לחתום איתו. הם חתמו והסכימו לשלם לו בעתיד רבע מהכנסותיהם. איש עוד לא ידע שזה הולך להיות הרבה כסף.

כבר למחרת החל אפשטיין לעבוד. הוא היה חרוץ, ממוקד וברור היה לו שהוא מחזיק את מה שעולם המוסיקה צריך. הוא לא ידע כמה שהוא צודק. בתוך זמן קצר הפך מנהל חנות התקליטים היהודי את החבורה החביבה הזו ללהקה המצליחה ביותר בעולם.

הוא לא היה מושלם. היו לו אמנם הצלחות כבירות, אבל גם טעויות ניהוליות לא קטנות. שנים אחר-כך הוא חשש שהלהקה עומדת להחליף אותו. אבל לפני שזה קרה, אם בכלל היה קורה, הוא מת בגיל 32 מסמים. מותו גרם ללהקה הרבה יותר מהלם על אובדן המנהל האהוב ו"החבר החמישי", כמו שראו בו, אלא לאובדן הדבק ביניהם ולהתמוטטות הסדר והחברות בלהקה. בדיעבד האיץ אובדנו של אפשטיין את פירוק הביטלס והטינה הקשה שתתפתח, בלי הטיפול המרכך שלו, בין פול לג'ון.


זה מה ששמע במועדון הקאוורן:

https://youtu.be/2JgcwzhxTQg


הנה תקציר מצויר של סיפורם של בריאן אפשטיין וארבעת המופלאים:

http://youtu.be/d9rXx3uRcmo


הנה קטעים שלו בניהול הלהקה שלא התקבלה בחברות התקליטים, עד שהפך אותה ללהקה המצליחה והחשובה בעולם:

http://youtu.be/gv_0EH-mOBg


בריאן מספר בראיון מ-1964 על הלהקה והדרך שעשה איתה:

http://youtu.be/_s45_Ky19PE


הנה שיר שחיברו לו חברי הלהקה והקליטו באולפן:

http://youtu.be/1cNerJhGwHM


הנה מצגת וידאו על אפשטיין, "החבר החמישי בביטלס" כפי שפול מקרטני כינה אותו:

http://youtu.be/cGOZKF3Jux0


הנה התגובות הכנות של הביטלס על מותו:

http://youtu.be/vaTPj4OzVx0


סיפורו של ספר שיצא על אפשטיין להביטלס:

http://youtu.be/5ecPpQmzA0w
היי ג'וד
למי כתב פול מקרטני את היי ג'וד?



את השיר "Hey Jude" כתב פול מקרטני לג'וליאן, בנו של ג'ון לנון, כשלנון וסינתיה, אמו של ג'וליאן, התגרשו.

זה קרה לאחר שפול ביקר אצל סינתיה ובנה ג'וליאן, בנו בכורו של לנון. זמן קצר לפני כן נפרד ג'ון לנון מסינתיה, שהייתה אשתו הראשונה. מטבע הדברים, הפרידה שהתרחשה בגלל הרומן של לנון עם יוקו אונו, לא הייתה קלה לבנו.

פול מקרטני סיפר פעם שביקר אצל סינתיה וג'וליאן, כי הם היו חברים טובים מאוד במשך זמן רב ו"חשבתי שזה יהיה יותר מדי לחתוך אותם מחיי", הוא סיפר.

מקרטני שסיפר שמתמיד הוא חש רחמים כלפי ילדים שהוריהם התגרשו, כתב במקור את השיר כ"היי ג'ולס", לג'וליאן. את השיר הוא הלחין במכוניתו, בדרך לביקור שעורר בסינתיה הרבה התרגשות.

ההצעה להיות אופטימי הייתה דרך שיר עצוב שניתן לשפר והיא דוגמה לאופן שבו מקרטני משתמש בדימויים כדי לומר דברים בצורה ציורית.

גם האופי הנינוח של מקרטני ניבט מהסיפור. הוא המשיך לטפח את ג'וליאן עוד שנים רבות וג'וליאן סיפר פעם שמקרטני ביקר ושיחק איתו בנעוריו, הרבה יותר מאשר לנון אביו.

אבל על השיר שנכתב בשבילו ג'וליאן לא ידע. רק לאחר כ-12 שנה הוא גילה שהשיר נכתב עבורו...


הנה השיר Hey Jude של הביטלס בהופעה עם התזמורת בטלוויזיה:

https://youtu.be/A_MjCqQoLLA


היי ג'וד בחזרות:

https://youtu.be/siC8CiyuKrk


ומתוך הסרט Glee:

https://youtu.be/56fA2q86yQQ
ההופעה על הגג
איך נולדה ההופעה של הביטלס על הגג?



זה קרה ב-30 בינואר 1969. בקור המקפיא של לונדון החורפית עלו אל גג בניין בלונדון כמה ברנשים בשיער ארוך, עטויי זקנים ושפמים אופנתיים, והחלו לנגן כמה שירים. יחד אתם היה גם הפסנתרן השחור בילי פרסטון. קראו להם הביטלס והם באו לעשות היסטוריה.

האגדה מספרת שהרעיון להופעה על הגג עלה בראשם של הביטלס כשעמדו ועישנו על הגג בהפסקה שבין ההקלטות. זה היה גג הבניין של החברה שהקימו, חברת Apple. במרתף אותו בניין שכן האולפן שחברי הלהקה בנו שם לקראת סוף שנות השישים.

ברגע אחד ובאופן ספונטני הם החליטו להופיע הופעת חינם על הגג ולצלם אותה לסרט Let it Be. במהלך 7 שנות פעילות הלהקה העולם התרגל לחדשנות ולרעיונות היצירתיים של חבריה וזה היה עוד אחד מהם. היות ולא הרשו להם להעלות מסוק מעל לונדון, הציבו הצלמים שהזמינו הביטלס 4 מצלמות במקומות שונים על הגג וההופעה החלה.

הכל כאמור היה ספונטנית ואיש לא ידע עליה מראש. זו הייתה תקופה שבה הביטלס כבר היו מסוכסכים ביניהם וכמעט ולא נפגשו מחוץ לאולפן. להופיע הם חדלו כבר יותר מ-5 שנים לפני כן, אחרי שהתייאשו מצעקות ההופעה מחרישות האוזניים, מקריעת בגדיהם ותלישת קווצות שיערם, החלקים הקשים מבחינתם בתופעת ה"ביטלמניה".

ברגע שבו החלו לנגן והתברר לעוברים ושבים שמדובר בשיר של הביטלס, הגיעו מיד אנשים רבים, נקבצו ברחוב שלמטה והתלהבו. איש מאלה שיצרו את ההתקהלות ברחוב לא ידע שזו ההופעה האחרונה של הלהקה הגדולה ושהם חוזים באירוע תרבותי היסטורי, או יותר נכון מאזינים לו..

במיוחד לא ידעו זאת השכנים העצבניים שהזמינו את המשטרה. השוטרים שהגיעו די מהר הפסיקו את ההופעה לאחר השיר החמישי. סדר באנגליה הרי זה סדר.. מקרטני עוד ניסה לבקש מהשוטרים אבל הקסם הביטלסי לא הספיק כדי למנוע את סיום ההופעה המאולתרת. אחרי כמה שירים שיהפכו בקרוב ללהיטי ענק, ביניהם Get Back ו-Don't Let me Down זה היה הסוף.

ג'ון לנון עוד הספיק לומר תודה למעריצים שהאזינו למטה ואמר "אני מקווה שעברנו את האודישן".. כנראה שהם עברו.


הנה ההופעה על הגג ומה שקורה למטה ברחוב:

https://youtu.be/77bpHacUEIc


וקצת מהאווירה על הגג:

https://youtu.be/NCtzkaL2t_Y


כאן הייתה הופעת הגג של הביטלס:

https://youtu.be/9yXj1ING15I
פיט בסט
למה הוחלף המתופף של הביטלס?



לא רבים יודעים שהתקליט הראשון של הביטלס היה כישלון. לפחות במונחים של מי שתהפוך מהאלבום השני שלה ללהקה שמטילה תקליטי זהב, האלבום הזה הגיע בקושי למקום ה-17 במצעד המכירות. הייתה לכך סיבה. אולי לא סיבה בלעדית, אבל סיבה של ממש..

פיט בסט היה המתופף של הביטלס באלבום הזה. הוא היה בחור צעיר משאר חברי הלהקה. למעשה, הוא הצטרף אליהם כשנגנו במועדון "הקסבה קפה" שהיה שייך לאימו, מונה בסט. מיד אחרי כן הוא יצא איתם להופעות בהמבורג והיה למתופף הקבוע של הלהקה.

אבל בסט היה מתופף חלש ולא מספיק טוב לטעמם. ב-1962 הצליח האמרגן החדש והנמרץ שלהם בריאן אפשטיין לסדר להם אודישן בחברת EMI. זה היה אחרי שנדחו על ידי חברת תקליטים אחרת והם חשו שהם חייבים להצליח. המפיק המוסיקלי שהציעו להם ב-EMI היה ג'ורג' מרטין, אגדת מוסיקה נערצת. הוא שמע אותם בסשן שנקבע להם אתו באולפני "אבי רוד". לאחר הסשן הוא ביקש בפשטות שלקראת הסשן הבא הם יחליפו את פיט בסט. חברי הלהקה הבינו שבסט לא מתאים לרמה המוסיקלית שג'ורג' מרטין מכוון אליה והם נאלצו להודיע לבסט ההמום שהוא עוזב את ההרכב. במקביל הם יצרו מיד קשר עם המתופף הכי טוב בליברפול, שניגן איתם כבר כמה פעמים. קראו לו רינגו סטאר והוא הוזמן להצטרף ללהקה שעומדת להפוך לסנסציה עולמית.

רינגו היה ההיפך המוחלט מפיט בסט. הוא היה מקצוען, בוגר מהם, בעל חוש הומור, מתלבש בצורה אופנתית ונראה מצויין, מיתג את עצמו בשם במה מעולה (שמו המקורי היה ריצ'ארד סטארקי) והייתה לו מכונית גדולה ומרשימה..

מהצד השני, פיט בסט מעולם לא התאושש. אומרים שמתופף טוב לא יכול להציל להקה גרועה, אבל מתופף רע יכול להרוס להקה טובה. הלהקה עשתה את שלה ואחרי שנים הודו חבריה שיתכן שבדיעבד היו צריכים לנהוג ברגישות גדולה יותר. אבל הפור נפל וההחלטה הזו תרמה, לדעת רבים, להפיכת הביטלס ללהקה הגדולה בתבל.


הנה סיפורו של פיט בסט:

https://youtu.be/rsFsJilr704


שיר בהרכב שבו השתתף פיט בסט:

https://youtu.be/3If5AWP5eL4


והנה חברי הלהקה מספרים על "ההחלפה" והופעה במועדון הקאוורן עם רינגו סטאר:

https://youtu.be/PnL38dGyg7M


הנה מונה בסט, אימו של פיט, מתראיינת איתו בטלוויזיה ומספרת על התסכול שלהם:

https://youtu.be/I_p_zKrKWFE


כאן הוא חוזר 35 שנה אחרי-כן לאולפני אבי רוד, שבהם הקליט עם הביטלס את הסשן הראשון והיחיד:

https://youtu.be/lWZkmWaoZAY


הרבה שנים זה מה שהוא עשה - הנה הוא בשעשועון טלוויזיה באמריקה:

https://youtu.be/ToLZewcgIK8


הופעה של "להקת פיט בסט" ב-2008:

https://youtu.be/ZFWbM7C7cHM


וניתוח מקסים של האיכויות של רינגו סטאר:

https://youtu.be/0NCczct2ZIM?long=yes

הביטלס

הביטלס האבירים
מתי הפכו הביטלס לאבירים?



זה קרה בקיץ 1965, כשההודעה נפלה על הממלכה הבריטית, כרעם ביום בהיר.. מסתבר שחברי הלהקה הפוחזת "הביטלס", הצעירים שגדלו בעיר התעשייתית המפוחמת ליברפול, שאין בינה לבין אצילות דבר, עומדים להפוך לחברים במסדר האבירות של האימפריה הבריטית ולקבל מדליות מהמלכה.

ההלם בקרב האנגלים הנפוחים שכבר נמנו על מסדר האבירות היה גדול. איש מבין מקבלי תואר ה-MBE בעבר לא שש להימצא ביחד עם חברי להקת הקצב הרעשנית, "חבורת הפראים" הרוקיסטית, כוכבי הפופ עם התספורות הארוכות, שאיש לא יכול לשמוע הופעות שלהם בגלל הצרחות ושאין להם בדל של השכלה בקורות החיים.. היו כאלה שהרחיקו לכת והחזירו במחאה את המדליות שלהם לבית המלוכה.

"תראה כמה דולרים הבאנו מאמריקה" הטעים רינגו, כשנשאל על ידי עיתונאי כיצד זכו הביטלס בכבוד. ואכן, הביטלס היו אחד מענפי היצוא הריווחיים של בריטניה באותה תקופה והכניסו כסף רב לממלכה המאוחדת באותן שנים..

ג'ון לנון, סרקסטי כהרגלו, היה עוד יותר ציני ואמר ש"רבים ממי שקיבלו את התואר בעבר, זכו בו על שהרגו אנשים במלחמה, בעוד הביטלס זוכים בו מפני שהם מבדרים אנשים, מכאן שהביטלס ראויים לו יותר"..

אותו לנון, שוחר השלום ומי שיכתוב את "תנו צ'אנס לשלום" ואת השיר "דמיין", על עולם בלי מלחמות, יחזיר כמה שנים לאחר מכן את המדליה, במחאה על התערבות בריטניה במלחמה לא לה בביאפרה שבאפריקה..

וכך התייצבו "ארבעת המופלאים" באוקטובר של אותה שנה בארמון בקינגהם, לטקס שבו יקבלו את המדליה מהמלכה אליזבט. בחוץ הייתה התגודדות של אלפי מעריצים ובעיקר מעריצות צווחות על שערי הארמון, כשהם מטפסים על פנסי רחוב ועל השערים הגדולים. מאות שוטרים ניסו לשמור על הסדר ולא ממש הצליחו. לונדון נראתה כמו שמעולם לא נראתה עד אז. היה מי שהעיר שהמחזה מזכיר את הבסטיליה בתקופת המהפכה הצרפתית..

לאחר תדרוך קצר שבו למדו כיצד לנהוג ליד המלכה, הוכנסו חברי הביטלס לאולם הכס והוזמנו אחד אחד אל המלכה. הם היו נרגשים כמו ילדים ועשו את כל מה שהתבקשו. בראיונות שלאחר מכן הם סיפרו על מבוכה והתרגשות שממש הוציאה להם את המילים והשנינות מהפה. כל אחד קד קידה, נשאל שאלה בריטית מנומסת, ענה בקצרה ופסע אחורה מבלי להסתובב ולהראות את גבו למלכת בריטניה, כדי לקוד שוב בפני המלכה.

הארבעה הנרגשים זכו בכבוד שעד אז קיבלו מעטים ומיוחסים בממלכה. חמש שנים לפני כן, כשהופיעו תמורת פרוטות בהמבורג וניסו להתקיים על המוסיקה שלהם, איש לא היה מאמין שהצעירים שהשכלתם התיכונית הייתה מחוררת לגמרי, לא שירתו בצבא או למדו מעולם באוניברסיטה ואפילו תווים לא יודעים, יזכו לכבוד המלכים הזה. אין ספק שההיסטוריה וההיסטריה נפגשות לעיתים ומזמנות הפתעות מרגשות..


הנה דיווח בטלוויזיה על הטקס אצל המלכה:

https://youtu.be/i4_74XhHmlM


הביטלס מספרים על המפגש שלהם עם המלכה:

http://youtu.be/P54A3u2HMMU


ראיון על ההפתעה שחשו כשקיבלו את ההודעה על תואר האבירות:

http://youtu.be/kEz93dEkbBQ


הנה תגובות הציבור לקבלת ה-MBE:
http://youtu.be/urgucKzmlgg


כך דווח ביום הטקס:

http://youtu.be/vo0WNrhyho4


ובקטע מראיון בו התוודו "ארבעת המופלאים" שהיו נבוכים כשהמלכה שאלה אותם שאלות:

http://youtu.be/lMAK8fqqqNg


והמעבר מהערצת ההמונים לאחר הטקס אל הנסיעה למהרישי בהודו:

http://youtu.be/KskTxSTCvxY
הביטל החמישי
מי היה "הביטל החמישי"?



אחת השאלות שמעריצי הביטלס דנים עליה מזה עשרות שנים היא מי יכול היה להיחשב לביטל החמישי. אנשים שונים קיבלו במשך השנים את הכינוי המחמיא והיו גם כאלו שנטלו אותו לעצמם. המשמעות של להיות גלגל חמישי לארבעה כל כך מופלאים היא עצומה ושנייה רק ללהיות ממש אחד מהם..

הראשון שעולה על הדעת הוא ג'ורג' מרטין כמובן. המפיק והמנהל המוסיקלי שהפך את שירי הצמד לנון ומקרטני ליצירות מוסיקליות על-זמניות, נחשב מאז למורה הגדול ומי שתרם נהרות של ידע מוסיקלי, יכולת תזמור, עיבוד ובעיקר גישה אנושית שידעה להכיל את המתח העצום שנוצר בקרב הלהקה בתקופות הלא-קלות שלה, במיוחד לקראת סוף דרכה. ג'ון לנון צחק מזה, אבל ממה לנון לא צחק?

ואולי היה זה בריאן אפשטיין, מנהל הלהקה שגילה אותו ומי שאחראי לכך שארבעת הבחורים הצעירים מליברפול הפכו ללהקה הכי מפורסמת בעולם. הוא הפך לחבר נפש וחלק כל כך חשוב מהביטלס, שעל אף שלא נגע בצד המוסיקלי של יצירתם, קשה היה לדמיין את התהליך שהלהקה עברה בלי הניהול החכם, גם אם לא מושלם שלו. הוא היה הדבק שהחזיק את הכור האטומי של המוסיקליות שקראו לו ביטלס והתקשה לסבול את החלטתם להפסיק להופיע. לאחר מותו של "אֵפִּי" החל תהליך מהיר של התפרקות והלהקה לא שרדה זמן רב. בסוף שנות ה-90 אמר פול מקרטני בראיון את מה שחושבים רבים ממעריצי הלהקה האדוקים: "אם מישהו היה הביטל החמישי, זה היה בריאן".

הקלישאה אומרת ש"מתופף טוב לא יציל להקה גרועה, אבל מתופף רע יהרוס בקלות להקה טובה." ואכן, יש מי שמנסים בתואר "החיפושית החמישית" לעשות צדק היסטורי ולתת מקום ליד "ארבעת המופלאים" לפיט בסט. הוא היה המתופף המקורי של הביטלס, שהודח לדרישתו של ג'ורג' מרטין והוחלף ברינגו סטאר. זו הייתה אחת ההחלטות החכמות שקיבלה הלהקה ולא מעט בזכותה היא הפכה ללהקה המצליחה והטובה בעולם, אבל היא נעשתה בצורה כה אכזרית שיש רבים המעוניינים לעשות קצת צדק ולפחות להעניק לבסט מקום לצד הארבעה בהיכל התהילה.

ומה עם סטיוארט סאטקליף, נגן הבאס המקורי של הלהקה, שעזב עוד כשהיו בהמבורג, לפני הפרסום, כי רצה להתרכז באמנות דווקא? ואולי החמישי הוא שניים, כמו צמד ה"רודיז", צוות הדרך של הלהקה ומי שהניעו אותה לכל מקום, ניל אַספינַל ומָל אִבַנס. הם היו חברים כל כך טובים של ארבעת המופלאים, כבר מנעוריהם בליברפול, שהיו מי שראו בהם חלק מהלהקה, על אף שלא ניגנו אקורד אחד..


הנה תצוגה של הטוענים לכתר "החיפושית החמישית":

https://youtu.be/Kpv5S4l1Uvc


סרטון על הביטל החמישי לטענת רבים, האמרגן שלהם בריאן אפשטיין:

https://youtu.be/5ecPpQmzA0w


ג'ורג' מרטין המפיק המוסיקלי האגדי שלהם:

https://youtu.be/O1F7BHkx4H0


שיר בהרכב שבו היה המתופף הראשון פיט בסט:

https://youtu.be/3If5AWP5eL4


זה מה שנשאר לפיט בסט - הנה הוא בשעשועון טלוויזיה באמריקה:

https://youtu.be/ToLZewcgIK8
להקת החוצבים
מהו התקליט היקר בהיסטוריה?



התקליט הכי יקר בהיסטוריה הוא ככל הנראה תקליטה של להקת "החוצבים" (The Quarrymen) שנקרא "In Spite Of All The Danger". הסיבה שהתקליט הלא-מוכר כל כך, שהוקלט בשנת 1958, שווה כל כך הרבה כסף נעוצה ודאי בזה שלהקת "החוצבים" הייתה הגלגול הצעיר של מי שיהפכו בתוך שנים אחדות ללהקה המפורסמת והחשובה בעולם - להקת "הביטלס".

התקליט הוא למעשה תקליטון, כלומר סינגל. יש בו רק שני שירים ויצא ממנו עותק מקורי אחד. מי שקנה אותו במהלך השנים הוא אחד מחברי הלהקה, פול מקרטני. הסכום שבו הוא קנה את התקליט בשנת 1981 אינו ידוע. אבל מעריכים את שוויו כיום במחיר של כמעט 280 אלף דולר!


הנה השיר "In Spite Of All The Danger" מפי חברי להקת "החוצבים" ועם תמונותיה:

https://youtu.be/RuuOAA9ekbg


כך הכירו חברי "החוצבים" את פול מקרטני:

https://youtu.be/QByhh5SlRpY


השיר "I'll Follow The Sun" של החוצבים:

https://youtu.be/wjfKX4yyX0k


והשיר הראשון שהקליטו אי-פעם, שיר של באדי הולי:

https://youtu.be/D8eqtpLxFO0
המוסיקה של הביטלס
מה כל כך גדול בביטלס?



מאז תחילת שנות ה-60, אין להקה שזוכה לכל כך הרבה סופרלטיבים ומחמאות, כמו הביטלס (The Beatles). מרבית ההערכה שהם זוכים לה מנומקת ומוסברת, אם כי מומחים לא פעם מזהים בהערכה אליהם משהו מוזר. הביטלס, לטענתם, זוכים להערכה רבה על הדברים הלא נכונים ולא זוכים למספיק הערכה על הדברים החשובים.

אז בתמצות, כי דיון בשאלה לגבי האיכות של הביטלס חייב להיות מעמיק יותר, נציין שהביטלס, לצד בוב דילן, הם המוסיקאים שעשו את המהפכות המוזיקליות החשובות ביותר במוסיקת הפופ. הם היו הלהקה הראשונה שביצעה כמעט רק מוסיקה שכתבו חבריה, הם היו חוקרים מתמידים, בעלי אוזן מוסיקלית ויצירתיות לא נתפסת, לא כתבו מעולם בנוסחאות, כמו רבים מאמני הפופ לפניהם, התפתחו מאלבום לאלבום בצורה חסרת תקדים, יצרו מוזיקה מגוונת ומפתיעה כל הזמן, פתחו את מוסיקת הפופ להשפעות מכל כיוון כמעט - ממוסיקת עולם הודית, דרך מוסיקה קלסית, אלקטרונית, עממית ועוד, הם חקרו שיטות הקלטה חדשניות ויצירתיות, כתבו במודוסים ובסולמות מוזיקליים, שעד אז איש לא חשב אפילו לשלב במוסיקת פופ ולא התביישו לתת למפיק המוזיקלי שלהם ג'ורג' מרטין, לעשות את העבודה שלו בגאונות משלו. אז אמנם את הצלילים מהעולם האמיתי הביא להקלטות בריאן ווילסון מהביץ' בויז, אבל איזה פיתוח שהם עשו לרעיון הזה, שהביא המוסיקאי הנערץ עליהם מאמריקה.

הביטלס היו כל כך גדולים, כי הם היו להקה שבה לא פחות מ-3 מלחינים גאונים. בכל להקת פופ עד אז, היה לכל היותר מלחין אחד מצוין. הביטלס הכילו, בלהקה של ארבעה אנשים, גם את פול, אולי המלודיסט הטוב במאה ה-20, גם את ג'ון, הרוקר חסר התבניות שכל שיר שלו היה שונה ממשנהו והמוח הקריאייטיבי שלו לא הפסיק לחדש וגם את "הביטל השקט", ג'ורג' הריסון - שהלך ונגלה כמלחין ברמה עולמית, עם כמה מהשירים האייקוניים של כל הזמנים (Something, מישהו?). צריך לציין שאת כל החומר שהם יצרו, הם יצרו ללא ידיעת תווים?

הביטלס היו גדולים, כי הטקסטים שלהם היו מרתקים ואיכותיים, בלי פרופורציות למי שהם היו ולהשכלה שלהם. הם גם התפתחו בצורה מדהימה ומשירי אהבה הם פתחו את התכנים שלהם למסרים אוניברסליים, חברתיים, עולמיים ומעצבי דור. הם לא התביישו ללמוד מבוב דילן איך כותבים שירים עם מסרים גדולים, אבל לא יומרניים ותלושים ממי שהם. ואגב דילן, הם, בניגוד לכה רבים מאז, לא הפכו לחקייני הגאון הדילני, אלא יצרו את הסגנון שלהם ומגוון שירים אלמותיים ובעלי משמעות לא פחותה ממנו. ואגב, את ההוכחה לחשיבות שהם נתנו לטקסטים שלהם הם הראו כשהיו הראשונים אי-פעם, להוסיף את מילות השירים לתקליט, במקרה הזה במה שגם נחשב האלבום הראשון בהיסטוריה (לפניו היו סתם תקליטים) - סרג'נט פפר.

ואם הזכרנו אותו, אז היצירה המופלאה הזו, סרג'נט פפר, היא גם אלבום הקונספט הראשון בהיסטוריה. הם לא שיערו ודאי שהוא עתיד לפתוח בכך פתח לסגנון חדש, הפרוגרסיב, בעברית רוק מתקדם, סגנון שיניב כמה מהאלבומים הטובים מאז.

הביטלס גם היו גדולים, כי הם היו מאד פוריים וחרוצים. 13 האלבומים הם הוציאו בתוך 8 שנים. המספר הזה לא כולל אוספים או קומבינציות שיצרו חברות התקליטים שלהם, אלא 13 יצירות שעליהן עבדו חברי הלהקה באולפן. ולא הייתה כאן פשרה על איכויות או על עבודה רצינית ושקדנית - כדאי לדעת ש-7 מהאלבומים הללו נכללים ברשימת 20 האלבומים הטובים בכל הזמנים.

הביטלס היו גדולים כי הם שינו את הצליל של מוסיקת הרוק. במו ידיהם הם הפכו את הצליל של הפיפטיז, שנות ה-50, לצליל העשיר, המלא, הפסיכדלי, המשתנה-כל-העת, של האלבומים שלהם מאז Rubber Soul. אז את הבלוז הם לא הביאו לרוק, כמו הסטונז והנדריקס, אבל את שאר המאפיינים של הרוק הבוגר של סוף שנות ה-60, זה שיהיה המורשת שתתפתח לרוק של העתיד, הם המעצבים העיקריים.

הביטלס היו גדולים, גם מפני שהם השפיעו באופן מוחץ על החברה וההיסטוריה, שלא לומר ההיסטריה, של העשור הכי מרתק בתולדות מוסיקת הפופ. כל דבר שהם עשו הפך לאופנה, לתנועה ולשינוי. השיער המתארך שלהם הפיץ את אופנת השיער הארוך בכל העולם. תנועת ההיפים הייתה תנועה שינקה מהם את המסרים של האהבה והשלום שכל כך מזוהה איתה וכשג'ון לנון מתגייס למאבק בוויטנאם, זה מאיץ את המאבק ונותן לו כוח עצום, עד לנסיגה האמריקאית מסייגון. גם לצד השלילה, השפעתם הייתה אדירה. האימוץ של הביטלס את הסמים משני-התודעה וההישגים המוסיקליים שנוצרו בעקבות השימוש בסמים הללו, הפכו דורות של מוסיקאים למכורים קשים ויצרו הישגים מוסיקליים מדהימים, בצד פגיעות מוחיות, מוות בטרם עת והתמכרויות של אינספור אגדות רוק לסמים קשים.

ואכן, הביטלס היו ענקיים גם בהשפעה שלהם על מוזיקאים אחרים. זה קרה גם בזמן אמת, כשכל עולם הפופ והרוק אימץ בתוך שבועות את החידושים והתגליות המוזיקליות שלהם וכמובן המגמה הזו התרחבה במשך השנים הבאות. אינספור אמנים ולהקות מאז שנות ה-60 העידו שהביטלס היו ההשפעה הגדולה שלהם.

אבל הביטלס היו גדולים, כי הם גם היו כוכבים מזן חדש. בניגוד לכוכבים שלפניהם, הם לא שיחקו את המשחק שהמנהלים שלהם קבעו. גם אם בריאן אפשטיין עיצב להם את ההצלחה והינדס את התדמית הראשונית שלהם, ככל שהעולם פתח להם את זרועותיו, הם הלכו והפכו לכוכבים מסוג שהעולם לא הכיר, חייזרים תרבותיים שכמוהם לא היו עד אז מעולם. כל המעריצים שלהם מעידים שהם היו אמיתיים. הם לא פייסו עיתונאים, לא השתבצו לתבניות, למניירות, לנימוסים, מחוות או מנהגים של הכוכבים שלפניהם. הם היו משעשעים ועשו צחוק מכל מי שהיה חזק, הם לעגו לכסף של העשירים ולאותות האצולה של המיוחסים. מי שגדלו בתרבות פשוטה, של מעמד העובדים בליברפול, נהנו בלי בושה מהתהילה שלהם, התנהגו כמו ילדים שמגלים את העולם והעבירו למעריציהם את הלגיטימיות של להיות צעיר. אם מישהו אחראי לכך שמאז שנות ה-60 "העולם שייך לצעירים", אלה ארבעת המופלאים הללו, יותר מכל אחד אחר.

וכן, הם היו נגנים מצוינים, זמרים מעולים, עם הרמוניות מקסימות והערצה חסרת תקדים מצד הצעירים, הם היו יפים להפליא, בעלי חוש הומור מצוין ותספורות שיהפכו לאופנה בכל העולם - אבל אלה לא הסיבות שהביטלס היו כל כך גדולים, אלא התכונות שהשלימו את התמונה לאחת מהתופעות האמנותיות והתרבותיות החשובות בתולדות המין האנושי.


הנה סקירה מינימלית של הגדולה של הביטלס:

https://youtu.be/BBum9T8eqVI


כך הגדולה שלהם התגלתה לאמריקה:

https://youtu.be/gJxvm5zbeBc


האם הביטלס מוערכים יותר מדי? - הרצאת וידאו:

https://youtu.be/g2XaOy0G6kM


מה המוזיקאים חושבים על הביטלס:

https://youtu.be/fL4AAH1ua8o


והנה ניתוח מעמיק של המוסיקה של הביטלס:

https://youtu.be/ZQS91wVdvYc?long=yes


פול מקרטני
מיהו האיש העשיר ביותר בתולדות המוסיקה?



הוא היה אחד ממנהיגי הביטלס, הלהקה החשובה בתולדות הפופ, אבל כיום אפשר כבר לזהות שהזמר ובסיסט הביטלס פול מקרטני הוא גם הראשון שחצה את גבול מיליארד הדולרים והפך לאמן הפופ העשיר ביותר בהיסטוריה.

כבר מתחילת שנות ה-2000 היה מקרטני לידוען העשיר ביותר. במהלך השנים הוא רכש זכויות של מוסיקאים רבים שהוא העריך ומעריך, כמו באדי הולי, הזמר-יוצר הראשון בתולדות הרוק והאליל של הביטלס, מי שעל שם להקתו, "הצרצרים", הם בחרו לעצמם את השם "החיפושיות". מעבר לסנטימנט וההערצה להולי, מקרטני מרוויח מהם עד היום לא מעט כסף.

בשנים האחרונות הוא היה למיליארדר הראשון בהיסטוריה של המוסיקה. כיום שווה הונו הרבה יותר. כל מסע הופעות שלו מוסיף כמה מיליונים נוספים לחשבון הבנק שלו. ואגב, רק לשם הדיוק - מלהקת הביטלס, אחת הלהקות המצליחות בשנות ה-60 של המאה הקודמת, הרוויח מקרטני "רק" 7 מיליון דולר. את כל השאר הוא עשה בקריירת הסולו ובחוש העסקי הבולט שלו ומהלימוד הרב שעשה אצל איש הכספים שהיה אביה של אשתו, לינדה מקרטני, מי שהלכה לעולמה ממחלת הסרטן.


הנה הוא והקריירה המופלאה שלו בקצרה:

https://youtu.be/7uOIQxmaYmw


קצה ראיון עם מקרטני על חוויית הביטלס:

https://youtu.be/h_gjSQCxxhw


קצת נתונים על עושרו:

https://youtu.be/37qw521cYJU


האיש הרציני הזה יודע לשעשע:

https://youtu.be/W2qqOYmY82k


הרוקר הוותיק בעולם בהופעה חיה מלאה בניו יורק:

https://youtu.be/lCzqtnOmINo?long=yes
איך התחברו הביטלס למהרישי מהודו?



זה היה ב-31 באוגוסט 1967, ביום שבו הלך לעולמו בריאן אפשטיין, האמרגן שלהם, כשהשתתפו הביטלס לראשונה בחייהם בסדנת מדיטציה טרנסצנדנטלית בהדרכת המאהרישי מאָהֶש יוֹגי. זה היה בעיירה בנגור שבוויילס. במסיבת עיתונאים מאולתרת שארגנו במהירות ללהקה, הם דיברו בהלם על מותו של בריאן ובפעם הראשונה שמעו מיליוני אנשים במערב על הגורו, המדיטציה, האושר הפנימי וההארה שהם חוו. לראשונה ראו כולם את המהרישי, שיהפוך בעצמו לכוכב תרבות בעולם כולו. הערצתם תביא לפריחה אדירה בהתיחסות אליו ולמשנתו בכל העולם ולא פחות מהביטלס עצמם, גם הוא יהפוך לסמל של הסיקסטיז.

המאהארישי, בשמו האמיתי פראסאד וארמה, זיהה את ההזדמנות שספקו לו החיפושיות, פגש אותם לבד, לימד אותם את שיטת המדיטציה הטרנסצנדנטלית שפיתח והעניק לכל אחד מהם את המנטרה האישית שלו.

מעט אחר-כך ב-1968, החיפושיות נסעו לסדנת מדיטציה אצלו באשראם, בהודו. הם תרגלו שם מדיטציה, כתבו שירים ופרחו, תרתי משמע. בשיר "across the universe" הם ישירו שוב ושוב את המאנטרה "ג'יי גורו דווה, אום", על שם מורו האהוב של המהארישי. המראה של הביטלס יושבים בתנוחת מדיטציה אצל הגורו הפך למראה נפוץ.

אחר-כך הם עזבו בכעס את המאהארישי ולנון כתב לו את השיר הלועג "סקסי סיידי". זה קרה אחרי שערורייה מינית שעשה הקדוש לפרודנס, אחותה של כוכבת הקולנוע מיה פארו. פרודנס, זו אותה פרודנס מהשיר "פרודנס היקרה" של הביטלס, הייתה מהחבורה שהגיעה עם הביטלס לאשראם. פרטי השערורייה והאם היא קרתה באמת, או שהייתה השמצה של מישהו שרצה שיחזרו ללונדון, לא ידועים בבירור עד היום. מה שברור הוא שאת הביטלס היא הרגיזה מאד ועליה כתב ג'ון לנון את השיר שנקרא בתחילה "מהרישי" ורק בעצת עורכי הדין שלהם וכדי להימנע מתביעה משפטית שונה שמו ל"סקסי סיידי".

מאז שמר רק ג'ורג' האריסון על קשר עם המאהארישי יוגי. אבל הפרסום העצום שלו זכה האחרון הפך אותו למורה הרוחני הפופולארי והמוכר ביותר בעידן המודרני. מיליוני אנשים המשיכו לתרגל את המדיטציה הטרנסנדנטלית והוא עצמו המשיך שנים רבות, למעשה עד מותו, להעלות רעיונות להפיכת העולם למקום טוב יותר.


הנה הסיפור המופלא של "החיפושיות" והמאהארישי יוגי:

http://youtu.be/LRqf4JaKuAU


פול מקרטני מספר על המפגש עם המהרישי והמדיטציה:

http://youtu.be/JK2HFDigLiM


המהרישי מסביר למה צריך לתרגל מדיטציה:

http://youtu.be/93ypT_Rw6L8


מצגת וידאו של תמונות הביטלס אצל המהרישי בהודו:

http://youtu.be/S8mB1bUqrZI


הנה המהרישי יוגי בראיון בטלוויזיה:

http://youtu.be/OWGZTz1l8n8


אצל המהרישי גם התחבר ג'ורג' האריסון למוסיקה ההודית ולסיטאר:

http://youtu.be/RxI6IkH9Mvo
איך הפכה פטי בויד למוזה הגדולה בתולדות הרוק?



בעולם הפופ, אם כותבים עליך שיר, את כנראה אישה מיוחדת. כמובן שגם ההיפך הוא נכון וגברים מעטים עוד פחות זוכים לשיר שנכתב ממש עליהם. אבל פטי בויד (Pattie Boyd), דוגמנית בריטית חמודה, היא דוגמה למה שנקרא באמנות "מוזה". לא יאומן, אבל על בויד נכתבו 3 שירים אלמותיים ולהיטי ענק של שניים מהגדולים במוסיקאים של המאה ה-20.

פטי בויד הסתובבה בלונדון בתקופה שבה הביטלס הפכו לדבר הכי חם בממלכה. הדוגמנית המצודדת לכדה את עינו של ג'ורג' האריסון כשהשתתפה באחד מסרטיהם. התפקיד שלה, אגב, כלל בדיוק מילה אחת...

די מהר זכתה פטי היפה בהצעת נישואין מהגיטריסט של הלהקה הכי חמה בעולם והפכה לפטי האריסון. ג'ורג' המאוהב כתב לה את מה שיהפוך לאחד השירים המצליחים בהיסטוריה של הפופ - "Something". הוא דיבר בו על ה"משהו בדרך שהיא נעה, מושך אותי כאילו אין אהבה אחרת".

אבל במשך השנים שיבואו יזניח ג'ורג' העסוק יותר ויותר את אהובתו. בעת שהוא נסע בעולם להקלטות, הופעות ומסעות רוחניים בעקבות המהרישי והמוסיקאים של הודו, נשארה פטי בבית. בשלב מסוים התאהב בה חברו הטוב של בעלה, גיטריסט-העל הבריטי אריק קלפטון.

אחרי חיזורים שנמשכו כמה שנים, בידיעת ג'ורג' בעלה, החליטה פטי להינשא לקלפטון והפכה לאשתו. ענק הגיטרה שהפך לזמר מצליח כתב לה עוד קודם את אחד מלהיטיו הגדולים "Layla". זה היה שיר אהבה מלא תסכול. הוא דיבר על כך שהיא מורידה אותו על ברכיו. שנים אחרי נישואיהם ואחרי שממשו את אהבתם, זכתה פטי לשיר האהבה השלישי שהוקדש לה. קלפטון, מי שהיה ילד ללא לאהבת אם, תאר בשיר " נפלאה הלילה" כמה היא מדהימה, בדרך שבה היא מבינה אותו, מטפלת בו ובכלל נראית כל כך טוב...

כך הייתה היפהפיה הבלונדינית למוזה הבלתי נתפסת של שניים מגאוני הרוק הגדולים ולמי שהשירים שנכתבו לה הפכו כבר להמנונים שאצטדיונים שלמים שרים.


הנה סיפורה של פטי בויד ואהבותיה שנבטו לשירים מיתולוגיים:

https://youtu.be/X-J1c9qQYhU


"משהו" של ג'ורג' האריסון שהוקדש לרעייתו פטי האריסון:

https://youtu.be/qwn0qY2qY_s


"לילה" של אריק קלפטון, שהוקדש גם הוא לפטי בויד:

https://youtu.be/ZQIqTFKM7Ws


השיר "נהדרת הלילה" שהקדיש לה קלפטון:

https://youtu.be/vUSzL2leaFM


ושיר של האריסון שקלפטון ניגן בו את הסולו האגדי ושר אחרי מותו:

https://youtu.be/rj4J6i_vw0w


הנה סיפורה של פטי האריסון-קלפטון-בויד:

https://youtu.be/pm8oTkuIJgs?long=yes
מה מיוחד באלבום סרג'נט פפר?



מספרים שכשהאלבום הזה יצא, היו תחנות רדיו שהשמיעו במשך כמה ימים רק שירים מתוכו... הוא היה האלבום הראשון שלא היה אוסף של שירים, אלא יצירה שלמה, שיש בה רעיון, משמעות, מסתורין ואינספור הברקות אמנותיות. הוא מעין קונצרט מוקלט שאפילו מרווחי הזמן שבין השירים בו היו זעירים ולעיתים כמעט ולא היו. רבים טוענים שהוא האלבום הטוב ביותר של הביטלס. אחרים אומרים שהוא סתם יצירת פאר, שפתחה עידן חדש במוסיקת הפופ. מנהלי החשבונות מציינים שהוא האלבום הראשון אי-פעם, שנמכר כמו תקליטונים - במיליונים.

אבל בין אם הוא האלבום הטוב של הביטלס ובין אם לא, האלבום השמיני שלהם, "תזמורת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר" (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band), הוא אלבום שהשפיע על זמנו ועל התרבות הפופולארית של התקופה יותר מכל יצירה אחרת של הלהקה וכנראה גם של אחרים.

"סרג'נט פפר" היה לאות הפתיחה של מה שזכה לכינוי "קיץ של האהבה", כפי שכונה הקיץ של 1967 ומאוחר יותר כונתה כל אותה שנה. האלבום היה לדגל מהפכת "ילדי הפרחים" שהגיעה אז לשיא. מעט יצירות מלאו תפקיד חשוב כמוהו בסצנה המשמעותית שהתרחשה אז באמריקה והקרינה לעולם כולו והוא הפך את הביטלס לדוברים נאמנים של רוח תנועת ילדי הפרחים. טימוטי לירי כינה אותם "חייזרים שהם גלגולים של נביאים"...

הוא אולי לא התקליט הטוב ביותר של הלהקה, אבל "סרג'נט פפר" ייזכר קודם כל בזכות העובדה שזה היה תקליט הרוק הראשון שנוצר ונבנה כיצירת אמנות שלמה וסובבת נושא. אמנם השירים בו לא התחברו לנושא אחד, כמו שיקרה כמה שנים לאחר מכן באלבומי להקות הרוק המתקדם, הפרוגרסיב, אבל הוא סימן את הדרך לשם. הוא לימד את עולם הרוק לחפש נושאים חדשים לשירים ושכל נושא ראוי ויכול להיות הבסיס לשיר טוב. הוא הפך את הביטלס מאייקוני פופ לאמנים עמוקים ומשמעותיים. המילים הופכות בו לחשובות לא פחות מאשר המוסיקה של הביטלס, שהייתה מאז ומתמיד נפלאה, אבל לרוב כיסתה על המסרים המילוליים שכתבו ארבעת המופלאים. כאן יש שינוי ביחס, שנמשך לאורך כל האלבום, בין השניים ולראשונה אף מופיעות כאן גם מילות כל השירים, המזמינות את המאזינים להתעמק גם בתוכן ולא רק במוסיקה. חדשנות!

האלבום נולד לאחר שהביטלס חדלו להופיע לחלוטין, מאימת הצרחות של הביטלמניה. הם הסתגרו באולפן ויצרו שירים שהראו כמה פינתה להקת הרוקנרול שהם היו את מקומה, למוסיקאים מפותחים ובוגרים. בעזרתו המיומנת כתמיד של ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי האגדי שעבד איתם על האלבומים הקודמים, הם שילבו את המוסיקה הקלאסית בשירים כמו שיר הנושא והשיר "פני ליין". לרוק הפסיכדלי הם מסרו מנחת עולם בדמות "שדות תות לנצח" (Strawberry Fields Forever). רינגו שר את "עם מעט עזרה לידידי" שג'ו קוקר יעשה לו קאבר אגדי בפסטיבל וודסטוק באותה שנה.

בהשראת האלבום המהפכני של הביץ' בויז Pet sounds, שממנו לקחו את הרעיון לייצר אלבום נושא, הביטלס גם עשו באלבום הזה ניסויים רבים בטכניקות הקלטה חדשות, בסגנונות שהיו חדשים להם ובשילוב של כלי נגינה שלא הופיעו עד אז במוסיקת הרוק. הם יצרו יצירה פסיכדלית, מלאה בסאונדים חדשים ובצליל שלא היה דומה לשום דבר שהביטלס עשו עד אז. יש שיאמרו שהסמים השפיעו על האלבום הזה לא פחות מהכישרון המתפרץ של גאוני הרוק.

ואסור לשכוח את היופי של הקולאז' הצבעוני והראוותני, שעיצב לעטיפה של האלבום מי שנחשב לאבי הפופ ארט הבריטי, פיטר בלייק. זה היה קולאז' מהמם של דמויות מפורסמות והיסטוריות. בנוסף לביטלס הצבעוניים, בתלבושות של נגני תזמורת צבאית בסגנון הוויקטוריאני של סוף המאה ה-19, היו שם גם בובות שעווה ממוזיאון מאדאם טוסו של חברי הביטלס בתקופה הראשונה.

עטיפת "סרג'נט פפר" איכלסה דמויות של גיבורי תרבות רבים שהביטלס העריצו. לנון הפגין את חברותו הנצחית בהכניסו לגלריה המפוארת של האישים את חבר הנפש המת שלו, נגן הבאס של הלהקה בימיה הראשונים, סטיוארט סאטקליף. העטיפה נחשבת לפורצת דרך והיא אחת המצוטטות ביותר, מבין עטיפות התקליטים אי-פעם.


כך שינה "סרג'נט פפר" את עולם המוסיקה:

https://youtu.be/UbTclvMC2es


הקשר של האלבום להיפים ול"קיץ האהבה":

https://youtu.be/Iqkth_fqN1Y


פול מקרטני ורינגו סטאר שנים רבות אחר-כך "עושים מחווה לעצמם" כדברי מקרטני:

http://youtu.be/Kc57Rz1IgH8


השיר "יום בחיים" שהוא יצירת מופת, הוא הלחמה של שני שירים, אחד לנון ואחד מקרטני:

http://youtu.be/usNsCeOV4GM


שמיניית ווקאל הישראלית במחרוזת א-קפלה משירי האלבום:

http://youtu.be/m2EIemeDyBM


והנה להקת הקאברים "דה פאב פור" שמתמחה בשירי הביטלס:

http://youtu.be/j7JyZmcl8Gw


סרט תיעודי על האלבום הגדול של הביטלס:

https://youtu.be/b-tMEFLgxso?long=yes
מה הייתה הביטלמניה?



יותר מכל אמן או להקה אחרת לפניה חוותה להקת הביטלס הערצת המונים. ארבעת הצעירים מליברפול לא התכוננו להערצה כה גדולה, מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שהתופעה הסוציולוגית הזו התרחשה בצורה שכזו. לא היה אמן עד אליהם, שחווה הערצה כה מהממת, משתקת ובהמשך מציקה.

קראו לשיגעון הביטלס שנוצר סביב הלהקה "ביטלמניה". מומחים ידעו לומר שמדובר ב"פסיכוזת המונים". מעריצים מוטרפים, במיוחד נערות בגיל העשרה, שלא מפסיקים לצרוח בעת שחברי הלהקה נגלים לפניהם. הופעות הלהקה התאפיינו אז בצרחות מחרישות אוזניים, שנמשכו לאורך כל ההופעה.
בנים חיקו את התסרוקות של חברי הלהקה ולבשו חליפות צמודות כמו אלה שאיתם הופיעו בצילומים ובהופעות. בנות התגודדו בנמלי התעופה ובבתי מלון שאליהם הגיעו וצרחו כשראו אותם.

זה החל באוקטובר 1963, לאחר שהלהקה הופיעה בשידור חי בטלוויזיה. למחרת דיווחו כל עיתוני בריטניה והחלו לסקר כל פרט על הלהקה הצעירה. כותרות ענק בעיתונים ותמונות שער של חברי הלהקה הפכו לעניין יומיומי, שבאופן מסוים התעלה על כל עניין אחר בממלכה. הפסטיבל התקשורתי התמים יצר גלים של עניין וקופות הכרטיסים לא עמדו בלחץ מעריצים שהמתינו לידן במשך יממות ארוכות, כדי לקנות כרטיס להופעות של הביטלס. בנובמבר 1963 הכריז העיתון הבריטי "הדיילי מירור" על תופעת ה"ביטלמניה" והשימוש במונח הפך לשגרתי.

כשיצאו לסיבוב ההופעות המפורסם באמריקה, התפשטה הביטלמניה אל ארצות הברית ולעולם כולו. בסרט של הביטלס עצמם "A Hard Day's Night" הוצגה התופעה וכיצד הביטלס לא יכולים לעשות צעד, מבלי שהמוני מעריצות נלהבות ישעטו לעברם בצרחות. אבל הסרט וכתבות טלוויזיה שהציגו את ההערצה אל הלהקה רק חיזקו את התופעה ובכל מקום בעולם שאליו הגיעו "ארבעת המופלאים" הם נתקלו במעריצות היסטריות המתגודדות בקבוצות גדולות, צווחות ללא הפסקה ומתעלפות מהתרגשות.

אבל בהדרגה זה החל להפריע. כשהביטלמניה הפכה לחלק מ"ההתנהגות המקובלת" סביב הלהקה, היא מנעה מהביטלס כל מגע עם המעריצים. הם לא יכולים היו לצאת מחדרי המלון שלהם ומצאו עצמם מסוגרים בכל עיר שבה הופיעו, בלי כל קשר עם הסביבה. צעדיהם הוגבלו לנסיעות והופעות. בראיונות עימם הם העידו שלא תמיד הם יודעים איפה הם נמצאים היום..

ואז באה ההודעה על הפסקת ההופעות של הביטלס. הביטלמניה הייתה אולי הסיבה העיקרית להחלטה. חברי הלהקה כבר לא נהנו והטירוף סביבם היקשה על חייהם. ג'ורג' האריסון כתב שנים אחר כך שהחיים הפכו עבורם לגיהנום. הצרחות בהופעות, סיפר פול מקרטני אחרי שנים, גברו על המוסיקה והביטלס כך לא הצליחו לשמוע את עצמם על הבמה.

וכך, באופן פרדוכסלי, גרמה האהבה וההערצה אליהם להחלטה של חברי הלהקה הפופולארית בעולם להפסיק להופיע ולהתמקד בהקלטות אולפן.


הנה תופעת הביטלמניה:

http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s


ביטלמנים באמריקה:

http://youtu.be/7mw1D3HTGng


והמעריצים הישנים בשדה התעופה בהמתנה להם כשהם חוזרים לאנגליה:

http://youtu.be/I6Diyy4SYFE


ביטלמניה בהולנד:

http://youtu.be/YoYwkr1y0UE


וגילויי הערצה בלתי נתפסים גם באוסטרליה הרחוקה:

http://youtu.be/zBhzJjjlMkE


סיפור השנים ההן מפי הצוות שליווה את הלהקה באותם ימים:

http://youtu.be/6YpqVO1lfXM


הופעה של הביטלס מתקופת הביטלמניה:

https://youtu.be/e6r523MsuUk?long=yes
מהי הצוללת הצהובה?



בשנת 1968, בשיא הצלחתם, עשו חברי הלהקה המפורסמת בעולם, הביטלס, את "צוללת צהובה" (Yellow Submarine). זה היה סרט אנימציה מצויר שנוצר בהשראת שיר בשם זה, שהוקלט לראשונה באלבום "Revolver" של הלהקה.

הסרט התבסס על שירי "הביטלס", בו כיכבו הדמויות המאוירות של חבריה. לקראת סופו של הסרט, בידיעה שזה מה שיביא את המעריצים בהמוניהם לבתי הקולנוע, הוצגה גם סצנה אחת מצולמת ולא מאוירת, של הלהקה בהופעה. הסרט הציג אנימציות מרתקות ואפילו חדשניות לזמנן והיה צבעוני ומעט פסיכדלי אפילו, בהתאם לרוח התקופה.

במקביל לסרט יצא גם אלבום בשם זה, עם פסקול הסרט. הם הוסיפו לו 4 שירים נוספים, שלא נכללו בסרט. בצידו השני של התקליט נכללה גם המוסיקה מהסרט, שנכתבה ותוזמרה על ידי ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי האגדי של החיפושיות.


הנה קדימון הסרט "צוללת צהובה":

https://youtu.be/vefJAtG-ZKI


שיר הנושא צוללת צהובה עם האנימציה המקורית והנפלאה:

https://youtu.be/m2uTFF_3MaA


ונסיון משעשע בתמימותו המעריצה לגרסה עברית:

https://youtu.be/BfNhlz29GWM
על מי או מה נכתב לוסי ברקיע היהלומים?



"דמיין את עצמך בסירה בנהר עם עצי מנדרינה ושמי מרמלדה. מישהי קוראת לך, אתה עונה די לאט, ילדה עם עיני קליידוסקופ..." - כך נפתח "לוסי ברקיע היהלומים" (Lucy in the sky with diamonds), ללא ספק אחד השירים המפורסמים והאהובים ביותר בתולדות הרוק.

לוסי אודונל בת ה-4, שבהשראתה נכתב "לוסי ברקיע היהלומים" של הביטלס, היתה החברה הטובה בגן של ג'וליאן, בנו של ג'ון לנון. כשהוא הראה לאביו את הציור שצייר אותה, כשהיא מרחפת בין היהלומים בשמיים. ג'ון תיקן אותו שאלו כוכבים אבל הוא תיקן את האב והבהיר לו שמדובר ביהלומים.

אז לא, השיר הזה הוא לא על אל-אס-די, לפחות על פי ג'ון לנון. אף על פי כן אסרו תחנות רדיו רבות, כולל הבי-בי-סי, על השמעת השיר. את הסיפור הנפוץ כל כך שעשה לו אז כנפיים, על כך שהשיר מתאר טריפ אל-אס-די, אי אפשר היה לעצור כבר. כולם הרי ידעו כבר שהסם הפסיכדלי נקרא בראשי התיבות של שם השיר כולו. גם ראיון שנתן פעם פול מקרטני אישר את הגרסה של האל-אס-די, אם כי הייתה תקופה שפול וג'ון כל כך כעסו שהם אמרו תמיד ההיפך זה מזה...

בראיון עימה אמרה לוסי פעם ש"בתחילה חשבתי שאני נראית בציור כמו חייזר, אבל כיום אני מאושרת שיכולתי לשמש השראה לדבר כזה. שאני באמת לוסי בשמים עם יהלומים".

ג'וליאן לנון, בנו של ג'ון, שמר על קשר רופף עם חברת ילדותו ורק בהיותם מבוגרים הם חידשו את הקשר מרחוק. את הציור המפורסם עצמו, לא מוצאים עד היום. לוסי אודונל עצמה נפטרה בגיל 40 ממחלת הזאבת. היא הספיקה לחוות את הפיכת השיר שנכתב עליה ללהיט ענק ולסמל של תקופה, אבל עלתה לשמיים די מהר בעצמה.


הנה השיר " לוסי ברקיע היהלומים" בריקוד של "קרקס השמש":

https://youtu.be/1Lmh98z3Q9M


לנון מסביר שהשיר הוא על הציור של בנו ולא על סמים:

http://youtu.be/VAZAdhPXQ2w


אנימציה מקסימה על נעימת "לוסי בשמי היהלומים":

https://youtu.be/kIB7a7f_keQ


לוסי זכתה גם שאת שמה יקבל מאובן מפורסם של אישה קדומה, אם האנושות:

https://youtu.be/U5U-Pe-qjok
מהי חומת הצליל של פיל ספקטור?



"חומת הצליל" (Wall Of Sound) היא הכינוי לרקע מוזיקלי דחוס, מורכב ועתיר נפח. את הטכניקה הזו יצר המפיק המוסיקלי החדשן והגאון פיל ספקטור. ניתן לומר ש"חומת הצליל" הפכה לצליל של שנות ה-60 ושהיא שינתה את פני מוסיקת הרוק והפופ.

ספקטור, מלחין וכותב שירי פופ שהפך למפיק מוסיקלי, החליט לסטות מהעיבודים הרזים והנקיים שהיו נהוגים בתחילת שנות ה-60 וליצור ליווי מורחב, עמוס ומלא נפח לשירים. הוא נעזר בהקלטת הערוצים כדי להקליט נגנים רבים שניגנו על מגוון גדול של כלים ובאמצעות מיזוג והכפלות הערוצים, הוא יצר מהם מעין תזמורות רוק ענקיות ומלאות עומק.

לרשות ספקטור עמדו נגנים רבים, שבצעו את התפקידים שכתב להם. מיתרים, כלי נשיפה וכלי הקשה - כל יחידה הוקלטה לבדה ואז שולבה לעיבוד הכללי. גאונותו התבטאה גם בכך שהוא עשה הפוך מהנוהג בזמנו, כששילב אותם לתזמורת עתירת-שכבות ובמקום לטשטש את ההד הטבעי של ההקלטה, הוא השאיר ולעיתים אף הבליט אותו. זה הפך את הרקע המוסיקלי דחוס ומלא נפח.

בשנות ה-60 הוא הפך לשם הכי חם במוסיקה הקלה ומוסיקת הרוק הלכה והתעדכנה לסאונד של פיל ספקטור. מיסוך הסאונד הכבד שלו הוביל לשימוש באפקטים יותר ויותר ממלאים, כמו הדיסטורשן ושיטות הדהוד שונות. אמנים רבים הזמינו אותו להפיק להם תקליטים, ביניהם שמות גדולים, כמו אלביס, ברוס ספרינגסטין, הסקס פיסטולז, אבבא, הקלאש והביטלס, ביחד ולחוד, שלהם הפיק את "Let it be" הנצחי ואלבומי הסולו של ג'ון לנון ושל ג'ורג' הריסון.

אך למרות הצלחתו וכספו הרב, סופו של ספקטור אינו טוב. כמויות הסמים והאלכוהול הלכו ודרדרו אותו לשגעון, אלימות קשה ורוע קיצוני, הקריירה שלו התרסקה ובשנת 2009 הוא הורשע ברצח אישה ונכלא ל-19 שנה. כיום הוא בכלא, חולה ואומלל. חבל על הגאון שריסק את עצמו במו-ידיו.


הנה דוגמאות ומוסיקאים שמספרים על ספקטור וחומות הצליל שלו:

https://youtu.be/LRmRBrnQq8o


וכמה מהשירים והדוגמאות לדחיסות והנפח של חומות צליל:

https://youtu.be/-4MznjQgxHc


שיטת "חומת הצליל" של פיל ספקטור:

https://youtu.be/eUJb9wxBWw4


הנה "Be My Baby" של להקת הרונטס, מהשירים הראשונים שכללו "חומת צליל":

https://youtu.be/jrVbawRPO7I


הנה "דה דו ראן ראן" של הקריסטלס, עוד אחד מהראשונים:

https://youtu.be/uzXOwvjIBbc


ודוגמא מאמצע שנות ה-70 ל"חומת הצליל" בלהיטי להקת הפופ אבבא:

https://youtu.be/Sj_9CiNkkn4
מה הדבר המופלא ב"מחר לא יודע" של הביטלס?



מדובר בשיר הפסיכדלי ביותר שיצא במוסיקה עד אז. השיר הזה הוקלט עם סרטי הקלטה שהושמעו בלופ, שוב ושוב, כדי לייצר סאונד חדש לחלוטין, ממה שנוגן והוקלט עד אז. אנשים באולפן החזיקו במהלכו עפרונות, שעליהם עברו סרטי ההקלטה החתוכים ומודבקים, כך שינגנו שוב ושוב. הקלטות אחרות הושמעו לאחור והוקלטו כך. הניגון ההפוך שימש ביחד עם צלילי סיטאר ופידבק של מכשירי הגברה...

התוצאה של ההקלטות הללו הייתה מדהימה. רבים בצוות שהקיף את הביטלס בזמן ההקלטה ואחריה חשו אז שזו המוסיקה של העתיד... זה היה השיר הפסיכדלי הראשון במוסיקת הפופ, משהו שאיש לא שמע קודם לכן. שיר שבו סמים מתדלקים את המוח של היוצרים ומייצרים חוויות חדשות, משחררים את המוסיקאים, שמעשירים את העולם המוסיקלי של היוצרים ומעניקים נקודת מבט חדשה על העולם.

בדיעבד, השיר הזה בישר על התהליך שעברו הביטלס, בהרחבת המצוינות שלהם, מהאזור של "הלהקה המצליחה העולם" גם ל"להקה הניסיונית ביותר בעולם". הלהקה הזו הפכה עתה למנהיגת עולם הרוק ולמי שמובילה את שאר הלהקות היוצרות בתחום.

בהמשך העשור ובעשור הבא, בשנות ה-70, השיר הזה יזכה להמון ממשיכים והמוסיקה הפסיכדלית תלך ותשתלט על התחום ותוליד את האוונגרד של הפופ ואת הרוק הפסיכדלי. האלבום Revolvee, שבו השיר הזה נכלל, הפך את הביטלס ליוצרי אמנות לכל דבר.


הנה השיר:

https://youtu.be/7UjvdZm-Tu8


ניסיון ךבצע וגרסה של להקת טנג'רין דרים לשיר:

https://youtu.be/hHrnx4C2_e8


מה קרה במפגש הפסגה בין בוב דילן לביטלס?



שנת 1965 הייתה שנה מכרעת בהתפתחות מוסיקת הרוק. זו הייתה השנה שבא הגיעו הביטלס לאמריקה וכבשו אותה בסערה. אבל זו הייתה גם השנה שבה נועדו שני הכוחות הגדולים של הפופ באותה התקופה, למפגש פסגה. מצד אחד היו הביטלס, להקת רוק שהעולם לא ראה כמותה, עם הצלחה פנומנלית והערצה עולמית שהולכת ומתעצמת. מצד שני היה בוב דילן, טרובאדור עם קול חורק, גיטרה ומפוחית, שלא הפסיק לייצר שירים נשגבים ושכל מי שהבין משהו במוסיקה לא הפסיק להלל.

הביטלס, שהושפעו לא מעט מדילן, במיוחד ג'ון לנון, פגשו אותו ב-28 לאוגוסט 1964 בחדר במלון "דלמוניקו" בניו יורק. לא מעט סופר על פגישתם של חברי הביטלס עם בוב דילן וכיצד הכיר להם באותו יום את המריחואנה, שהם ניסו אז לראשונה ונכבשו. לא מעט מוסיקה מדהימה תצמח מהטריפ המסומם ההוא. המוסיקה הפסיכדלית של הביטלס, זו שתיוולד מהמפגש הזה ותתודלק בהרבה סמים, תהפוך לאגדה. אבל הסמים יכניסו גם לא מעט בעיות לחייהם האישיים ולחיבור שלהם עם הסביבה.

אבל החלק החשוב אפילו יותר בפגישה, היו דווקא ההשפעות שעימן יצאו שני הצדדים ממנה. הביטלס, כמו כל העולם, העריצו את דילן. הטקסטים הבועטים והחדים כמו תער, השנינות וההומור היבש שלו, הנושאים העמוקים והדמויות הלא צפויות והלא-פעם מגוחכות ששירטט במילים, ממש כמו היה שייקספיר מודרני - כל אלו נראו להם גדולים מהחיים. גם בעיניהם היה דילן האמן הכי חשוב בתקופה. בשלב מסוים הוא אמר להם אז את המשפט ש"הרס אותם": "אני אוהב את המוסיקה שלכם, אבל אתם לא אומרים כלום!"

בשביל הלהקה הנערצת בעולם המשפט הזה גרם לשוק והיה חומר אמיתי למחשבה. הוא עתיד לגרום לביטלס לחשוב מחדש על כל מה שהם עושים ובעקבותיו הם שינו לא מעט. הביטלס חדלו להתמקד בשירי אהבה והחלו לכתוב אחרת. בשרשרת של אלבומים גאוניים הם יחלו מעתה לדבר על רעיונות גדולים ונושאים אוניברסליים, על החברה, על העולם, על מהפכה, תקווה, שינוי ומשמעות. הם פנו בשירים יותר ויותר אל המעריצים שלהם והציגו להם חזון של עולם טוב יותר. המריחואנה ושאר הסמים גרמו להם להפוך את המוסיקה שלהם לפסיכדלית. הקנאה והתחרות עם ה"ביץ' בויז" הגאוניים יביאו אותם לשיאים של חדות ויצירתיות, לפתיחות להשפעות מרתקות ולסגנונות מוסיקליים. יותר ויותר הם יסתמכו על ג'ורג' מרטין שישדרג את המוסיקה שלהם ויפיק אותה לגבהים.

ודילן? - הוא כבר הבין שלעתיד יש סאונד חדש והוא כולל את הצליל החשמלי של הגיטרות, הדיסטורשן והמגברים. הוא חשב שהסאונד הזה יוכל להיות העטיפה המושלמת לשירי המחאה והביקורת שלו. דילן החליט לבחון את הצליל הזה ולהתעדכן בו. שנה אחרי כן הוא יחשוף בפסטיבל ניופורט את המוסיקה החדשה שלו, עטופת הסאונד והכלים החשמליים. הוא יקבל קריאות בוז ממעריציו המאוהבים בפולק האקוסטי ובצליל הגיטרה-מפוחית שאפיין אותו עד אז. זה לא יעזור להם והוא ימשיך בדרכו החדשה ובצליל החדש שלו. בהדרגה הם נאלצו לקבל את השינוי והוא ישנה את מוסיקת הרוק לתמיד. סגנון הפולק-רוק שלו ילך ויתפוס מקום מרכזי בעולם הפופ וישפיע על דורות של מוסיקאים חדשים.


כך הביטלס זוכרים את המפגש הזה:

https://youtu.be/49b2hQuRQpU


הנה דוגמה מרהיבה לשילוב של דילן כמבצע לשיר של הביטלס:

https://youtu.be/AGm4a8isL50


כך דילן החל להישמע אחרי 1965:

https://youtu.be/gc40zIaCw6U


עד היום הוא מופיע בעיקר עם הרכבים חשמליים ועם רוקרים:

https://youtu.be/bWH_XlMWcko


יש מי שרואים במפגש הענקים הזה משהו משעשע:

https://youtu.be/ybI34Z_ZHbo
מהי הערצה?



בשנות ה-60 התגלתה לעולם המערבי תופעה של הערצה מדהימה שהפסיכולוגים כינו "פסיכוזת המונים" והתקשורת כינתה "ביטלמניה". ההערצה המטורפת ללהקת "הביטלס" הגיעה לשיאה אצל מתבגרים, במיוחד בקרב נערות בגיל העשרה, אבל סימנה גם את פתיחתו של שלב חדש ולא מוכר בהערצת כוכבים. כי אחת התופעות החזקות של התרבות המודרנית היא ההערצה (Admiration) שחשים צעירים בכל העולם כלפי זמרים, להקות, כוכבי קולנוע, ספורט, דת ואמנות.

הערצה היא הערכה גדולה ונטולת ביקורת, כלפי אחרים. לרוב מדובר באדם אחר, אך לעתים זה יכול להיות גם כלפי תופעה, כמו ל"מופע הקולנוע של רוקי", או אפילו הערצה לחפץ, דוגמת הג'ינס של ליווייס, האייפון או גיטרת פנדר.

"הערצה מביאה לעיוורון" אמר פעם תומאס ברנהרד. ואכן, הערצה נוטה לרוב להתפעלות ממושא ההערצה, מתכונותיו, מעשיו ואף לכל הקשור בו. המעריצים נוטים להתעלם או להכחיש את תכונותיו השליליות של הנערץ. לרוב הם גם מבטלים את עצמם למולו, מעמידים עצמם מתחת לו ואת רצונותיו לפני אלו שלהם. זה גם ההסבר להליכתם העיוורת של חברי כתות אחרי מנהיגים וגורואים המובילים אותם לא פעם למקומות קשים ולהרס העצמי.

אבל למה אנו מעריצים כל כך את המפורסמים, המצליחים, המוכשרים והנכונים, ככל שיהיו כאלה? - ובכן, אין תשובה פשוטה לכך. מדובר בדבר חמקמק, אך אחד ההסברים הוא שלא פעם המעריץ מלביש על הנערץ את חלומו על האושר ומגשים באופן מסוים, דרך הצלחתו של הנערץ, את האושר שלו עצמו. מה שגורם לו, כמובן, להרגיש טוב יותר. בשל ההערצה הופך האדם הכריזמטי והנערץ סוג של "שליח להצלחה" בשביל המעריץ, שהוא לרוב אדם צעיר או חסר בטחון באופן כלשהו.

הצלחתו של הכוכב מקנה למעריץ תחושה טובה. לרוב גם חשים המעריצים שהם מקבלים מהנערץ המון, שהוא מבין אותם ושיש להם קשר מיוחד עימו, תוך שהם מתעלמים כמובן מהעובדה שהקשר הזה הוא קשר בכיוון אחד בלבד, סוג של אשלייה ליחסים של ממש ביניהם לבין מושא הערצתם.


הנה ההערצה המודרנית:

https://youtu.be/oe0di23jJ0Y


מעריצות מספרות:

https://youtu.be/KFx3vx7bfYE


תופעת הביטלמניה:

http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s


חיוך לסיום:

https://youtu.be/4dVehVIq6Ok


ומה קורה אחרי הרבה שנים למושאי ההערצה?

https://youtu.be/4J_US3QCOfg?long=yes
איך התחברו ג'ורג' האריסון ואריק קלפטון?



הם היו שניהם מהטובים שבגיטריסטים בתולדות הרוק, אבל כשהיו צעירים איש עוד לא ידע עד כמה רחוק יגיעו. האריסון היה חבר משני בלהקת הרוק המצליחה בעולם וקלפטון גיטריסט מצוין, אבל ממש לא הזמר והכוכב שהוא עומד להפוך בעשור הבא.

שניהם גרו באותה שכונה ולא פעם נסע אריק קלפטון עם ג'ורג' האריסון ברכבו אל האולפנים בלונדון. יום אחד, בזמן שהסיע אותו, סיפר האריסון לקלפטון שהביטלס עומדים להקליט שיר שלו באותו יום. הוא הציע לו להצטרף להקלטה עם הגיטרה החשמלית שלו. קלפטון נעתר - לא בכל יום מציעים לו להקליט שיר עם אגדות חיות כמו לנון ומקרטני ובו-בזמן לעזור לחבר...

כשהשניים הגיעו לאולפני "אבי רוד", קיבלו חברי הביטלס שהיו באולפן את קלפטון בהפתעה מסוימת, אבל בנימוס. זה היה תקדים של ממש, שכן קלפטון היה המוסיקאי הראשון אי-פעם שאינו מהלהקה ושהוזמן לנגן איתם. הוא עצמו התרגש מאד. בתמורה למחווה "הביטלסית" הוא תרם להם סולו אגדי ובלתי נשכח לשיר "כשהגיטרה מתייפחת", לכשעצמו פנינה האריסונית נוצצת במיוחד.


האריסון לבדו עם בגיטרה המתייפחת:

https://youtu.be/gxI_KfBdUa4


קלפטון מספר על ההקלטה ואיך אפילו המגבר והגיטרה השפיעו על הסאונד האגדי של הסולו שלו בשיר:

https://youtu.be/CChQUNmi7cg?t=1m10s


שוב ביחד, אחרי הרבה שנים, בליווי רינגו ואלטון ג'ון, פיל קולינס ואחרים:

http://youtu.be/oDs2Bkq6UU4


הנה קלפטון בהופעה לזכר האריסון, שר את השיר "שלהם", כשהוא מלווה בחברי הביטלס וסוללת מוסיקאים אדירה:

http://youtu.be/rj4J6i_vw0w
מה השיר הגנוב של ג'ורג' האריסון?



זה לא מובן מאליו שהראשון מחברי הביטלס שהצליח להגיע לראשי המצעדים לאחר פירוק הלהקה היה דווקא הגיטריסט הצנוע ג'ורג' האריסון. מי שהיה במשך כל שנות קיומה של הביטלס החבר הפחות בולט בלהקה וזכה לכינוי "הביטל השקט", כתב אמנם שירים נפלאים, כמו "Something" ו"כשהגיטרה שלי מתייפחת ברכות", אבל לאורם הלוהט של שני הלפידים של לנון ומקרטני, הוא מעולם לא הצליח ממש לבלוט.

בטח לא כמו ב-1970, כששירו "אלי הטוב" (My Sweet Lord) נכנס למקום הראשון במצעד המכירות האמריקאי וזמן קצר אחר כך גם הפך גם לסינגל הנמכר ביותר בבריטניה. למעשה, האריסון היה חבר הביטלס הראשון שהצליח להנפיק להיט עולמי שהגיע לראשי המצעדים, מאז פירוק הלהקה.

אבל לא עבר זמן רב והוגשה נגד האריסון תביעה על הפרת זכויות יוצרים, בטענה שהשיר הלוהט שלו הועתק מלהיט הסיקסטיז "הוא כה טוב" (He's So Fine) של להקת "השיפונז" (The Chiffons).

המשפט היה קשה ויעיל והאריסון הפסיד בו. הוא הורשע על ידי השופט באשמה של "העתקה לא מודעת" מהשיר של השיפונז. במשך שנים רבות, עד שנות ה-90, התנהלה התביעה על גובה הפיצויים שהוא אמור היה לשלם לחברה שהוציאה את להיטם של "השיפונז". נראה היה שהסכום יהיה קשה מנשוא ועורכי הדין של הצד השני היו תובענים.

אבל אז צץ בראשו רעיון מבריק. האריסון שלח את מנהל עסקיו, אלן קליין, והלה קנה את החברה בשבילו. כך מצא עצמו האריסון הבעלים החוקי של זכויות היוצרים של שני השירים גם יחד - גם הלהיט הענק שהפך לשיר הכי מצליח בקריירת הסולו שלו וגם השיר ההוא, שהשתרבב לראשו באופן לא מודע לטענתו. כמובן שג'ורג' האריסון לא התעקש לגבות מעצמו פיצויים. במקום זה הוא פיטר את עורכי הדין כולם והדיונים המשפטיים הסתיימו באחת.

ואגב, זמן מה אחר כך האריסון הוציא את השיר "This Song", כסוג של גרסתו לאירועים. הוא מסביר בו ביובש, אפילו קצת בעקיצה, ש"בשיר הזה אין טריק, הוא בא מהתת מודע שלי".


הנה השיר "My Sweet Lord":

https://youtu.be/pl2IJql7-CU


השיר "He's So Fine" של להקת "השיפונז":

https://youtu.be/s6ynrjxxurU


סיפור הגניבה המוסיקלית המפורסמת בתולדות הפופ:

https://youtu.be/sYiEesMbe2I


והשיר "This Song" שהוציא האריסון על הסיפור כולו:

https://youtu.be/wyXvMMYpfKA
מהי גיטרת הבאס המיתולוגית של הביטלס?
איך הקליטו הביטלס עם ג'ון המת?
מה סיפורו של חלום מס' 9?
מה הסיפור של פני ליין?
מה היה סוד האהבה בין ג'ון ליוקו?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.