מהם שדות התות לנצח?
"שדות התות לנצח" (Strawberry fields forever) הוא שמו של אחד השירים הטובים ביותר של הביטלס. זה השיר שג'ון לנון ראה בו את הישגו הגדול ביותר מתקופת הביטלס ושפול מקרטני הגיב כששמע אותו לראשונה במילים "זה מבריק לגמרי".
אגב, לנון הוא הכותב הבלעדי של השיר, אבל כמקובל אצל השניים, גם מקרטני חתום עליו.
זהו שיר נוסטלגי על ילדותו של לנון בליברפול, שנכתב בקיץ של שנת 1966. זה היה כשג'ון הצטלם באלמריה שבספרד לסרט "איך ניצחתי במלחמה". בין ימי הצילום שלו בסרט היו כאלו שבהם לא השתתף. אז הוא נהג לטייל ולכתוב בהדרגה את השיר. אחרי כחודש וחצי של כתיבה היה השיר מוכן לדעתו להקלטה במסגרת הביטלס.
בעצם "סטרוברי פילד" היה בית יתומות, מקום בו חיו בנות בלבד ונוהל ע"י ארגון צדקה נוצרי בשם "צבא הישע".
בסטרוברי פילד ג'ון הילד רצה מאוד לשחק. לרוב הוא הביט בו מבחוץ כי בנים לא הורשו להיכנס, אבל פעמים ספורות הצליח להתגנב ולבלות בגנים של המקום.
"אין אף אחד, אני חושב, בעץ שלי" הוא שר, כנראה לזכר התחושה שגם הוא עצמו, חסר חברים וננטש על ידי הוריו. העץ הוא אולי העץ שעליו טיפס כדי להביט מבחוץ על "סטרוברי פילד". ג'ון הצעיר הזדהה מאוד עם היתומות שחיו במקום. מימי, דודתו שגידלה אותו באהבה קפדנית, התנגדה לביקוריו במקום. אבל לאורך שנים המקום היה משאת הנפש ומגרש המשחקים, רוב הזמן הדמיוני, מוקד העניין שלו בשכונה.
ללנון הצעיר והמרדני לא היו הרבה חברים ובגנים של סטרוברי פילד הוא נהג לחלום בסתר על חיים טובים יותר.
אגב, זו הייתה בחירתו של ג'ון לשנות בשיר את Strawberry Field ל-"Strawberry Fields". הוא גרס שזה נשמע בפשטות טוב יותר ככה.
שנים אחר כך, מעט אחרי הרצח של ג'ון, תרמה יוקו כמעט 400 אלף דולר לבית היתומים המיוחד שהפך לאגדה והיום הוא גם אתר תיירות.
לשיר הקליידוסקופי הזה מנגינה מקסימה ומיוחדת, מלאת נוסטלגיה וגעגועים מתרפקים לעבר שכמו התרחש מזמן.
אבל להקלטה הזו יש גם היסטוריה הפקתית מפוארת. היא החלה בהקלטות עם הלהקה, זכתה בהמשך לעיבוד יצירתי ומלא דמיון, עם ליווי תזמורתי, תפקידי מיתרים מופלאים לצד כלי נשיפה מעץ, תוך שינוי מתבקש שעשה המפיק, שינוי של הסולם ושל ה"טמפו", כלומר המהירות של השיר.
בכמה "טייקים" שונים הביאו הביטלס והמפיק ג'ורג' מרטין מגוון רעיונות נהדרים ופסיכדליים אל תוך השיר. היו שם אפקטים, לופים וסאונד עשיר ורב שכבתי, לצד כלי הקשה שנוגנו גם רגיל וגם לאחור, על ידי נגינת סרט ההקלטה מהסוף להתחלה. כל אלה באו לצד תרומה אופייינית של מרטין עתיר הרקע הקלאסי - עיבוד קלאסי מהמם שהעניק לשיר של לנון צבע קליידוסקופי לא רגיל.
אבל אף אחת מהגרסאות שהוקלטו לשיר לא הייתה מה שלנון חיפש. הוא הרגיש שמשהו לא עובד שם ובשלב מסוים הוא החליט ושכנע את ג'ורג' מרטין לבשל שילוב של שתי הקלטות נפרדות, טייקים שונים ומוצלחים, אחד משל הלהקה ואחד כשברקע תזמורת המיתרים וכלי הנשיפה.
מרטין תהה ואמר שזה יהיה קשה, כי הטייקים שונים בסולם ובמהירות שלהם, אבל ג'ון אמר לו שהוא בטוח שיצליח. הוא אכן התאמץ וחיבר בין שתיהן. הטריק שהוא מצא לחיבור טוב היה על ידי האטת הגרסה ה"קלאסית" והאצת ההקלטה בה הליווי היה של הלהקה.
החיבור הצליח בגדול. הביצוע המשולב היה מוצלח, קסום, משונה ומיוחד, מה שתרם לאווירה הציורית, הבדיונית והמעט פסיכדלית של השיר. רגע החיבור בין שתי ההקלטות הוא כמו מעבר בין שוט שחור לבן בסרט של פעם, לשוט צבעוני ופתוח. התגלות קטנה.
אז Strawberry fields forever המוכן הושלם. הוא אמנם יועד לאלבום "סרג'נט פפר", אבל יצא מיד למכירה כאחד הצדדים בסינגל, תקליטון בן שני שירים, שכלל אותו יחד עם השיר הנוסטלגי של מקרטני "פני ליין" (Penny Lane). מכיוון שכך, כשהגיע הרגע לסגור את "סרג'נט פפר", ג'ורג' מרטין המפיק החליט שהשיר המופלא לא ייכלל בו ובמקום זאת הוא יצא באלבום הבא של הביטלס - האלבום "The Magicl Mystery Tour".
"שדות התות לנצח" (Strawberry fields forever) הוא שמו של אחד השירים הטובים ביותר של הביטלס. זה השיר שג'ון לנון ראה בו את הישגו הגדול ביותר מתקופת הביטלס ושפול מקרטני הגיב כששמע אותו לראשונה במילים "זה מבריק לגמרי".
אגב, לנון הוא הכותב הבלעדי של השיר, אבל כמקובל אצל השניים, גם מקרטני חתום עליו.
זהו שיר נוסטלגי על ילדותו של לנון בליברפול, שנכתב בקיץ של שנת 1966. זה היה כשג'ון הצטלם באלמריה שבספרד לסרט "איך ניצחתי במלחמה". בין ימי הצילום שלו בסרט היו כאלו שבהם לא השתתף. אז הוא נהג לטייל ולכתוב בהדרגה את השיר. אחרי כחודש וחצי של כתיבה היה השיר מוכן לדעתו להקלטה במסגרת הביטלס.
המקום
השיר סיפר על חזיונות שזכר ג'ון מ"סטרוברי פילד", בית יתומים בוולטון, העיירה שהייתה מעין פרבר של ליברפול, בו התגורר לנון אצל הדודה שלו מימי.
בעצם "סטרוברי פילד" היה בית יתומות, מקום בו חיו בנות בלבד ונוהל ע"י ארגון צדקה נוצרי בשם "צבא הישע".
בסטרוברי פילד ג'ון הילד רצה מאוד לשחק. לרוב הוא הביט בו מבחוץ כי בנים לא הורשו להיכנס, אבל פעמים ספורות הצליח להתגנב ולבלות בגנים של המקום.
"אין אף אחד, אני חושב, בעץ שלי" הוא שר, כנראה לזכר התחושה שגם הוא עצמו, חסר חברים וננטש על ידי הוריו. העץ הוא אולי העץ שעליו טיפס כדי להביט מבחוץ על "סטרוברי פילד". ג'ון הצעיר הזדהה מאוד עם היתומות שחיו במקום. מימי, דודתו שגידלה אותו באהבה קפדנית, התנגדה לביקוריו במקום. אבל לאורך שנים המקום היה משאת הנפש ומגרש המשחקים, רוב הזמן הדמיוני, מוקד העניין שלו בשכונה.
ללנון הצעיר והמרדני לא היו הרבה חברים ובגנים של סטרוברי פילד הוא נהג לחלום בסתר על חיים טובים יותר.
הרגש
בית היתומות החליף אצל ג'ון משהו בחמימות שחסרה לו בילדותו. הוריו היו סיפור די עצוב עבורו. את אביו הוא כמעט ולא ראה בילדותו. גם אמו של ג'ון לא הצליחה לגדל אותו ודודה מימי לקחה עליו אחריות והייתה לו מעין אם אחראית אך קפדנית. כשכבר חידשו ג'ון בן ה-17 וג'וליה אימו את הקשר ביניהם, היא נהרגה די מהר מפגיעת מכונית, רגע אחרי שיצאה מהבית של מימי.
אגב, זו הייתה בחירתו של ג'ון לשנות בשיר את Strawberry Field ל-"Strawberry Fields". הוא גרס שזה נשמע בפשטות טוב יותר ככה.
שנים אחר כך, מעט אחרי הרצח של ג'ון, תרמה יוקו כמעט 400 אלף דולר לבית היתומים המיוחד שהפך לאגדה והיום הוא גם אתר תיירות.
המוסיקה
עם הצליל הפסיכדלי סוריאליסטי שלו, "שדות תות" הוא אולי ההקלטה המורכבת ביותר בתולדות הביטלס. הוא הוקלט למעשה בתור השיר הראשון שיועד לאלבום סרג'נט פפר (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band).
לשיר הקליידוסקופי הזה מנגינה מקסימה ומיוחדת, מלאת נוסטלגיה וגעגועים מתרפקים לעבר שכמו התרחש מזמן.
אבל להקלטה הזו יש גם היסטוריה הפקתית מפוארת. היא החלה בהקלטות עם הלהקה, זכתה בהמשך לעיבוד יצירתי ומלא דמיון, עם ליווי תזמורתי, תפקידי מיתרים מופלאים לצד כלי נשיפה מעץ, תוך שינוי מתבקש שעשה המפיק, שינוי של הסולם ושל ה"טמפו", כלומר המהירות של השיר.
בכמה "טייקים" שונים הביאו הביטלס והמפיק ג'ורג' מרטין מגוון רעיונות נהדרים ופסיכדליים אל תוך השיר. היו שם אפקטים, לופים וסאונד עשיר ורב שכבתי, לצד כלי הקשה שנוגנו גם רגיל וגם לאחור, על ידי נגינת סרט ההקלטה מהסוף להתחלה. כל אלה באו לצד תרומה אופייינית של מרטין עתיר הרקע הקלאסי - עיבוד קלאסי מהמם שהעניק לשיר של לנון צבע קליידוסקופי לא רגיל.
אבל אף אחת מהגרסאות שהוקלטו לשיר לא הייתה מה שלנון חיפש. הוא הרגיש שמשהו לא עובד שם ובשלב מסוים הוא החליט ושכנע את ג'ורג' מרטין לבשל שילוב של שתי הקלטות נפרדות, טייקים שונים ומוצלחים, אחד משל הלהקה ואחד כשברקע תזמורת המיתרים וכלי הנשיפה.
מרטין תהה ואמר שזה יהיה קשה, כי הטייקים שונים בסולם ובמהירות שלהם, אבל ג'ון אמר לו שהוא בטוח שיצליח. הוא אכן התאמץ וחיבר בין שתיהן. הטריק שהוא מצא לחיבור טוב היה על ידי האטת הגרסה ה"קלאסית" והאצת ההקלטה בה הליווי היה של הלהקה.
החיבור הצליח בגדול. הביצוע המשולב היה מוצלח, קסום, משונה ומיוחד, מה שתרם לאווירה הציורית, הבדיונית והמעט פסיכדלית של השיר. רגע החיבור בין שתי ההקלטות הוא כמו מעבר בין שוט שחור לבן בסרט של פעם, לשוט צבעוני ופתוח. התגלות קטנה.
אז Strawberry fields forever המוכן הושלם. הוא אמנם יועד לאלבום "סרג'נט פפר", אבל יצא מיד למכירה כאחד הצדדים בסינגל, תקליטון בן שני שירים, שכלל אותו יחד עם השיר הנוסטלגי של מקרטני "פני ליין" (Penny Lane). מכיוון שכך, כשהגיע הרגע לסגור את "סרג'נט פפר", ג'ורג' מרטין המפיק החליט שהשיר המופלא לא ייכלל בו ובמקום זאת הוא יצא באלבום הבא של הביטלס - האלבום "The Magicl Mystery Tour".
קישורים מצורפים:
