» «
טניס
איך נולד והתפתח ספורט הטניס?



הטניס (Tennis) הוא ענף ספורט פופולארי בכל רחבי העולם. ענף הספורט הזה, שזכה לכינוי "הספורט הלבן", נולד בצרפת, ממשחק שנקרא בצרפתית ז'ה דה פום (Jeu de paume). מי ששיחקו בו היו נזירים צרפתים שנהגו להשתעשע בחבטות בכדור עץ, באמצעות ידם החשופה. בהמשך יצרו למשחק כפפות עשויות עור.

עם הזמן, תוך שיפור הכדורים והכפפות, הפך המשחק פופולרי גם ברחבי הממלכה הצרפתית, שבו הוא קיבל את שמו. כי מקור השם טניס הוא במילה "טנה" (Tenez), שפירושה "קבל" בצרפתית עתיקה. הוא בא מהקריאה של השחקנים, שנהגו להגיש את מכת הפתיחה אל יריביהם.

באותה תקופה היה זה מלך צרפת, לואי העשירי, שהתלהב מהטניס. הוא היה הראשון שבנה לו מגרש בארמון. באותה תקופה מדובר היה בחלל מקורה, שבו שיחקו טניס.

אגב, מעניין לגלות שייתכן שהשורשים של הטניס הצרפתי הזה הם בכלל במשחק ה"פלוטה" הבאסקי-ספרדי. המשחק הזה נולד בימי הביניים, איפה שהוא סביב המאה ה-14, כשנזירים מתבודדים נהגו לחבוט בכף ידם בכדור עשוי מבדי גלימות ישנים. במשחק הזה משחקים עד היום בספרד וגם בבתי כלא בארה"ב אימצו אותו, מכיוון שלא צריך בשבילו מחבטים, שעלולים לשמש אסירים למעשי אלימות...

כך או כך, במאות הבאות הפך משחק הטניס ללהיט בחצרות המלכים האירופיים. במאה ה-18 בונה הנרי השמיני מלך אנגליה, מי שהיה חובב אמיתי, את המגרש הפתוח שבארמון המפטון קורט. את המגרש הזה, שהוציא את הטניס מהאולמות הסגורים אל המרחבים שבחוץ, ניתן לראות שם עד היום. הוא נחשב כמגרש הטניס העתיק ביותר בעולם.

באמצע המאה ה-19 נולד באנגליה מועדון הטניס הראשון בעולם. שכלולים נוספו לו שם, כולל הוספה של אלמנטים ממשחק ה"ראקטס" האנגלי. באותה תקופה נולדו גם המחבטים שאנו מכירים.

ב-1873 משעשע קצין בצבא הבריטי בשם וינגפריד את אורחיו, במשחק על המדשאה שלו. כך הוא ימציא למעשה, את טניס הדשא (lawn tennis) ובאופן מסוים את משחק הטניס המודרני.

מכאן כבר קשה היה לעצור את ההצלחה. ב-1877 נולד טורניר ווימבלדון, ב-1881 אליפות ארצות הברית הפתוחה, כטורניר לגברים יחידים ברוד איילנד ובשנת 1891 מתקיימת לראשונה אליפות צרפת הפתוחה.

במאה ה-20 הופך הטניס ל"ספורט הלבן". הוא הופך לספורט רווחי, משפיע על אופנת הנשים ומהווה את אחד מענפי הספורט הפופולריים בעולם.


הנה תולדות הטניס:

https://youtu.be/l3mSQpbOQHo


ותכנית חינוכית על טניס:

https://youtu.be/gnY3AEXtPys?long=yes
בידה
מהו בידה?



בִּידֵה (Bidet) הוא מתקן בנוחיות, שמזכיר את האסלה. אבל בידה הוא בעצם מעין כיור נמוך, שעליו ניתן לשבת ולרחוץ את פי הטבעת ואיברי השתן, לאחר השהיה בשירותים.

הבידה נפוץ במדינות אירופאיות כמו צרפת, יוון, פורטוגל, איטליה, ספרד, טורקיה, כמו גם ביפאן, ארצות ערב וברבות מארצות אמריקה הלטינית.

על אף מראהו הדומה לאסלה, נכון יותר להשוותו לכיור או לסוג של אמבטיה. בניגוד לאנשים שבאים ממדינות שבהן השימוש בבידה שכיח, רבים בעולם עדיין לא מכירים את המתקן הזה ומתפלאים לראותו בשירותי בתי מלון. יש מהם הטועים לחשוב שהבידה הוא סוג של מַשתֵנה.

על הבידה נהוג לשבת לאחר הישיבה על האסלה, בדרך כלל כשהפנים לברז המים. במרבית מתקני הבידה יש מעין טוש שמתיז מים.

לא מעט סוגי בידה הם מתקנים משולבים באסלה, כך שאל האסלה מחובר טוש המשמש לניקוי האיברים האינטימיים. יש גם מתקנים שכוללים חימום של משטח הישיבה וייבוש באמצעות אוויר חם.


הנה בידה:

https://youtu.be/aCAiJO-83-E


משולב באסלה:

https://youtu.be/55x6IM_2udI


היום יש בייבידה גם לתינוקות:

https://youtu.be/tnVMu7qdBDI
סטטוסקופ
מה עושה הסטטוסקופ של הרופא?



כבר שנים שסמל הסטטוס של רופאים בעלי הדרת כבוד הוא הסטתוסקופ שצמוד לצווארם או כרוך סביב כתפיהם ברישול. מהו המכשיר הפשוט והכל כך מרכזי הזה?

סטתוסקופ (Stethoscope), וליתר דיוק סְטֶתוֹסְקוֹפ, הוא מכשיר רפואי המשמש את הרופאים להעצים את הקולות מתוך הגוף ולאפשר איבחון של בעיות רפואיות אצל החולה.

כדי לבדוק את הלב, למשל, מצמידה הרופאה את הסטטוסקופ לחזהו של המטופל ומאזינה לפעימות ליבו. כך ניתן לשמוע בגוף את איוושות הלב, לאתר מעי חסום, להאזין לזרימת הדם בעורקים ואפילו להעריך את גודל הכבד.

הצליל שימש ברפואה כבר אלף שנים, כשהרופא נהג להצמיד את אוזנו לחזה החולה ולאזין היטב. כשהסטטוסקופ הומצא, בתחילת המאה ה-19, על ידי הרופא והממציא הצרפתי רנה לאנק (Rene Laennec), הוא נראה כצינור עץ חלול. באמצעותו האזין הרופא לקולות הגוף באוזן אחת ולא התקרב בצורה מביכה ופולשנית לגוף החולה. עם הזמן שופר הסטטוסקופ לכדי שני צינורות גמישים שהתחברו לעיגולים מתכתיים, שבהם היו ממברנות שקולטות את הצלילים מפנים הגוף. באמצעות המתקן החדש יכולים היו הרופאים להאזין לצלילי הגוף בשתי האוזניים.

הסטתוסקופ התגלה כמכשיר כה יעיל עד שהוא אומץ על ידי בעלי מקצוע נוספים. מכונאים השתמשו בו לאיתור מיקום של דליפות במנועי מכוניות, בנאים החלו לזהות בעזרתו חללים בתוך הקירות וכך הלאה.

כיום רואים כבר את סופו של הסטתוסקופ כמכשיר רפואי. בעקבות מכשיר הסי-טי, שכבר עשרות שנים מראה לרופאים בדיוק מה קורה בתוך הגוף, פותחו בעשורים האחרונים מכשירים רבים וזעירים, המציגים יכולות בדיקה גבוהות בהרבה מאלה של הסטתוסקופ המיושן. כשיהפכו לזולים וזמינים יותר, הם מאיימים להפוך אותו לפריט אספנות ולשלוח אותו למוזיאון לתולדות הרפואה.

מקור השם מיוונית, בה פירושו לצפות, או להביט לחזה. בעברית שמו של הסטטוסקופ "מַסְכֵּת", מלשון לְהַסְכִּית, כלומר לְהַקְשִׁיב.


כך פועל הסטטוסקופ של הרופא:

https://youtu.be/JWJncQ8zX1A


הסבר של רופא:

https://youtu.be/J8E6SrRhBSs


וכך מכינים אותו בבית:

https://youtu.be/6H8c-FNMlsA
שימורים
איך הומצאה קופסת השימורים?



האם מעניין אתכם איך נולדו השימורים (Canning)?

אז זה התחיל בשנת 1800. במהלך מסעות צבא צרפת נזקק המצביא נפוליאון לפתרון לשימור מזון. הוא נדרש לאמצעי אחסון שיאפשר לו להחזיק אוכל לחייליו במשך זמן רב, מבלי שיתקלקל.

המצביא נפוליאון הציע פרס כספי של 12,000 פרנקים צרפתיים, הון באותם הימים, למי שימצא פתרון יעיל וזול לשימור מזון לזמן רב. קונדיטור צרפתי בשם ניקולא פרנסואה אפר המציא את הפיתרון האידיאלי - שימור מזון באמצעות אטימה שלו בבקבוקים וצנצנות זכוכית עם ואקום, ממש כמו שמפניה או יין.

השיטה של אפר היתה מצוינת, אבל צנצנות הזכוכית היו שבירות מדי ולא התאימו לתנאים של הצבא. החלפה שלהן בקופסאות פח היתה הפתרון המתבקש וכך דווקא מאנגליה הגיעה קופסת השימורים העשויה פח. כדי לפתוח אותה נדרשו החיילים לחתוך את מכסה הקופסה בחרב, כידון או באבנים, אבל 30 שנה לאחר מכן נולד גם פותחן הקופסאות והן הפכו לפופולאריות מאי-פעם.

אגב, כספי הפרס שקיבל אפר עבור ההמצאה איפשרו לו לבנות מפעל לייצור קופסאות שימורים, אך בפלישה של כוחות האויב לצרפת ב-1814, הוא הועלה באש.


הנה ההיסטוריה של שימורי המזון:

https://youtu.be/5jSXPK73pps


אנימציה קצרה המתארת את התהליך:

https://youtu.be/CfErZQh-RSU


מצגת וידאו עם סיפור התחרות של נפוליאון:

https://youtu.be/e_Fe77wbXKg


וסרט תיעודי על תולדות שימור המזון:

https://youtu.be/68y6y8sN4bY?long=yes

המצאות צרפתיות

מצלמות
מי המציא את המצלמה וכיצד זה קרה?



מצלמה (Camera) היא מעין מכונת זמן, שמקפיאה רגעים ויוצרת תמונות שיזכירו במשך שנים ארוכות את הרגעים שנצרבו בהן. אבל פעם לא ניתן היה לשמר את הרגעים הללו.

כבר ביוון העתיקה גילו את העקרון שיקראו לו בהמשך ה"קמרה אובסקורה", שאם נעשה נקב באחד מהקירות של חדר חשוך, ייכנס דרכו האור ויקרין על הקיר הנגדי תמונה של העולם מבחוץ כשהיא מוצגת בצורה הפוכה. הפילוסוף אריסטו היה הראשון שתיאר בכתב את התהליך.

אך היוונים לא ידעו לשמור את התמונה לצפייה חוזרת. רק במחצית הראשונה של המאה ה-19 יצליח ניספר נייפס, ממציא צרפתי, לשמר את התמונה המתקבלת מהקמרה אובסקורה. צרפתי אחר בשם דאגר ימציא לוחות שכינה "דאגרטיפים", שעליהם נשמרו הצילומים. מעתה שימשו חומרים כימיים שהתגלו, כמו תמצית של כסף וכלור ותמציות כימיות אחרות, המשנות את צבען כשהן באות במגע עם השמש, כדי לבנות את המצלמה הראשונה.

החוקר ויליאם הנרי פוקס טלבוט פיתח נייר כימי שסופג את האור הנקלט אל תוך הקופסה ומאפשר להכין עותקים של התמונה. זהו התשליל (הנגטיב) הראשון. ג'ורג' איסטמן המציא ב-1888 את הפילם והקים את חברת "קודאק", שהפיצה את הפילם להמונים. מעתה נפתחה הדרך לפיתוח המצלמה הקומפקטית ולשכלולים רבים אחרים שיבואו בהמשך, כמו הצילום הצבעוני, או שיטת צילום הפולארויד, שיטה לצילום ופיתוח התמונות בתוך המצלמה, מיד לאחר הצילום.

בהמשך יהפוך הצילום גם לאמנות וצילומים יהפכו ליצירות אמנות לכל דבר. כיום קשה לדמיין את התרבות המודרנית ללא הצילום, הפילם והמצלמה הקומפקטית. העולם כבר עבר להשתמש במצלמות דיגיטליות. יש בהן חיישנים משוכללים ומדויקים, המאפשרים לצלם את המראה הנקלט בעדשת המצלמה, באיכות גבוהה ביותר וללא פילם. המצלמות הדיגיטליות מאפשרות צפייה ושימוש מיידים בתמונות המצולמות, על גבי המצלמה עצמה. ההעברה הפכה קלה, לצורך עריכה במחשב או להפצה באינטרנט. כיום עברו מרבית המצלמות בעולם לסמארטפונים, טלפונים ניידים ומשוכללים ששכללו את הצילום הדיגיטלי, באלפי אפליקציות יעודיות לצילום.


כך התפתחו הצילום והמצלמה (מתורגם):

https://youtu.be/XaGUL8B-BrE


הנה התמונות הראשונות בהיסטוריה:

http://youtu.be/sOkd8ObhN_M


הנה סרטון שמראה איך אפשר לעשות "קאמרה אובסקיורה" בעצמכם:

http://youtu.be/8pMrkXJ9OVQ


והנה סרטון שמסביר על דברים שרק מצלמה רואה (מתורגם):

https://youtu.be/KUiemQTEOYQ
הקולנוע המוקדם
מי המציאו את הקולנוע ואיך זה היה בהתחלה?



הקולנוע, או הראינוע כמו שקראו לו פעם בעברית, הומצא בשנת 1895 בידי האחים לומייר (Lumière Brothers), שני ממציאים צרפתיים. סרטיהם הראשונים של האחים לומייר היו קצרים ביותר, באורך של דקה בלבד. בסרטים אלה צולמו בפעם הראשונה קטעים בתנועה, שנראו כל כך אמתיים עד שהצופים שילמו המון כדי לראותם. סרטונים כמו הכניסה של הרכבת לתחנה נראו כל כך אמיתיים לצופים הראשונים של הקולנוע, שמספרים שהם ברחו מהאולם, מהחשש מפני הקטר המתקרב. סרט אחר תעד עובדים במפעל בהפסקת הצהריים שלהם.

הסרטים שצולמו על ידי האחים לומייר וממשיכיהם היו ללא קול או צליל כלשהו ולכן הם נקראים היום "סרטים אילמים". זה לא הפריע להם להיות ארוכים יותר, מורכבים ומעניינים, כי הם חשפו לפני הצופים מקומות והתרחשויות שלא הכירו במקום שבו הם חיו.

בתקופת הסרט האילם ליוו נגנים שניגנו באולם הקולנוע את הסרט, תוך כדי הקרנתו. רק כ-30 שנה לאחר המצאת הקולנוע פותחה הטכנולוגיה שאיפשרה להוסיף גם קול לסרטים ואז נוצר ה"פסקול" של הסרט. הסרט הראשון שהוקרן עם פסקול שבו מוסיקה ודיבורים היה "זמר הג'אז" משנת 1927. אגב, הסרט מספר על חזן יהודי שהפך לזמר ג'אז.

כל הסרטים של אותה התקופה היו בשחור-לבן. רק בשנות ה-50 פותחה הטכנולוגיה של הסרט הצבעוני.


הנה סיפורם של האחים לומייר (מתורגם):

https://youtu.be/aFkSjdaqbyE


הסרטונים הראשונים שהוקרנו לציבור, בהקרנת הבכורה שלהם ב-1895:

http://youtu.be/S1G6v4Ycmnk


הסרט המפורסם ביותר של האחים לומייר - הרכבת שנכנסת לתחנה וגרמה לצופים לברוח מהאולם בבהלה:

http://youtu.be/1dgLEDdFddk


והסרט הנע הראשון אי-פעם, משנת 1878. הוא צולם על ידי אדוארד מייברידג' כמעט 20 שנה לפני האחים לומייר, בעזרת 12 מצלמות:

http://youtu.be/UrRUDS1xbNs
מיני
מה המהפכה של חצאית המיני?



חצאית המיני (Mini skirt) היא אולי החצאית הידועה בעולם. עולם האופנה המודרנית לא היה מה שהוא ללא אותה פיסת בד מתירנית וקצרה כל כך שחושפת טפח כה גדול מרגלי האישה ומאריכה אותן בהתאם. מפתה ומהפכנית, הייתה חצאית המיני לחלק ממהפכת שחרור האישה וזכותה להגדרה עצמית ולנראות שהיא קובעת לעולם שמסביבה, או במילים פשוטות "לא לדפוק חשבון"..

חצאית המיני ושמלת המיני הוצגו לראשונה בשנת 1964, תחת הכינוי "ילדת הירח". חתומים עליה שניים, שהייתה ביניהם גם סוג של יריבות באשר לקרדיט. מי שכנראה המציא את חצאית המיני היה מעצב האופנה הצרפתי אנדרה קוראז', שבשנת 1964 הגה את רעיון החצאית הקצרצרה, שעלתה לראשונה מעל הברך. מהצד השני של תעלת למנש ישבה המעצבת הבריטית מרי קוואנט שהוסיפה למיני את המגפיים הגבוהים והפכה את הרעיון האופנתי והמהפכני להצלחה שיווקית ומסחרית מרשימה. המיני שלה יהפוך מעין ראש חץ לגל המוד הבריטי, אותה התפרצות אופנתית שתהפוך את האי הבריטי למרכזי באופנת הסיקסטיז.

מהרגע הראשון הפכו שמלות מיני וחצאיות מיני למרכיב מרכזי במלתחה הנשית של בנות הנעורים והצעירות בעולם המערבי. היא הייתה מתירנית והתאימה ככפפה ליד בעשור הצעיר והמלהיב שבו יצאה לאור, עשור האופנה העתידנית והמרד בדור ההורים. במיוחד תפסה את העין גזרת העיפרון הדקיקה, שהתאימה למודל הגוף הפופולארי באותן שנים, בהשראת המראה הרזוני של הדוגמנית הבריטית טוויגי.

מאז ועד מותו של קוראז' המשיכו הוויכוחים הלא נגמרים בין שני המעצבים, כשלטענתו היא מסחרה את הרעיון שהומצא על ידו, בעוד שהיא אמרה "שנינו לא המצאנו את חצאית המיני, אלא הנערות שלבשו אותה ברחובות".

אבל שום דם רע לא אמור לקלקל את העובדה ששניהם היו נחוצים כדי לספק את הצורך לפריטים חדשים וצעירים לקורבנות האופנה של שנות ה-60, עשור שגם כך נחשב לאחד הזמנים המרטיטים באופנה של המאה העשרים והציע כזכור גם את הביקיני החשוף לשפת הים.


הנה הסיפור של המיני וכיצד הוא ניצח בסיקסטיז על הבכורה אצל הנשים:

https://youtu.be/ZPUs_RoNZ-8


המיני בין העיצובים של אנדרה קוראז':

https://youtu.be/3qbV4Q0Cijc


הבריטים מייחסים את המצאת המיני למרי קוואנט:

https://youtu.be/A3u2PNxI2aM


ועדיין הנה המיני המשובץ בתולדות חייו של המעצב הנודע:

https://youtu.be/HW7b-ecK8Ho


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.