» «
זכויות יוצרים
מהן זכויות יוצרים?



בעולם של פעם לא היו זכויות יוצרים (Copyrights). אמן שחיבר שיר, למשל, גילה שאנשים שאוהבים אותו, לא חוששים לזמר או להקריא אותו לאחרים וכמובן שלא חשב לגבות על כך תשלום. גם מי שהמציא את הגלגל, סביר להניח שלא רץ ל"מערת הפטנטים" הקרובה כדי לרשום פטנט על ההמצאה. להיפך, הוא שיתף את כל מי שמסביבו ביעילות של הגלגל ודי מהר החלו להתגלגל מסביבו כל מיני גלגלים, שהפכו הרבה פעולות ליעילות וקלות מבעבר...

אבל עם התפתחות התרבות האנושית, הספרות, העיתונות, התקשורת וגם המדע והטכנולוגיה, החלו אמנים וממציאים להפוך לאנשי מקצוע. גם הם רצו חלק בשפע שיצרו המצאותיהם למשתמשים, או במילים אחרות, שישלמו להם על השימוש בדבר שלהם, גם אינו פיזי כמו חרב או סוס.

מכאן שבימינו מבטיחים חוקים את זכויותיהם של היוצרים בכל מה שנקרא "קניין רוחני". בעולם המודרני מוקנות זכויות היוצרים לקניין הרוחני, מכיוון שאם לא נאפשר ליוצר להתפרנס מהקניין הרוחני שיצר, תקטן באופן משמעותי היצירה האנושית והתרבות שלנו תלך ותדרדר. יוצרים, בין אם הם אמנים ובין אם ממציאים, מקבלים את זכויות היוצרים שלהם לפי החוק וכל מי שמעוניין להשתמש ביצירות האמן או בהמצאת הממציא, צריך לקבל את רשותם ובחלק גדול מהמקרים גם לשלם.

בדרך כלל פגות זכויות היוצרים בתוך 50 עד 100 שנה מיום מות היוצר. זה משתנה בהתאם למדינה ולחוקיה. בישראל, למשל, פגות זכויות היוצרים של יצירה אמנותית לאחר 70 שנה ממות היוצר. כשפגות זכויות היוצרים של היוצר, הופכת היצירה לנחלת הכלל, או באנגלית Public domain. מותר לכולם להשתמש בה כרצונם.

יש כאלה שמראש אינם דורשים תשלום על יצירותיהם. רבים מהם מתירים שימוש חופשי לחלוטין, בכך שהם משחררים את יצירתם כ"נחלת הכלל". אחרים מתירים שימוש הוגן ביצירה, במה שנקרא "Creative commons". בקריאייטיב קומונס הם מציינים שהם מבקשים קרדיט, סימון של שמם בתור היוצרים המקוריים של היצירה, או מבקשים שאיש לא ישנה את היצירה, או יציג אותה כשלו וכדומה.


הנה הסבר של זכויות היוצרים:

https://youtu.be/ho8QEJSF3YA


סרטון אנימציה שמסביר בצורה סיפורית את זכויות היוצרים:

https://youtu.be/Uiq42O6rhW4


והסבר איטי ורשמי יותר:

https://youtu.be/iNKz00eqzVI
זכויות יוצרים
איך התפתחו זכויות היוצרים?



בעולם של פעם לא היו זכויות יוצרים (Copyrights). אמן שחיבר שיר, למשל, גילה שאנשים שאוהבים אותו, לא חוששים לזמר או להקריא אותו לאחרים וכמובן שלא חשב לגבות על כך תשלום. גם מי שהמציא את הגלגל, סביר להניח שלא רץ ל"מערת הפטנטים" הקרובה כדי לרשום פטנט על ההמצאה. להיפך, הוא שיתף את כל מי שמסביבו ביעילות של הגלגל ודי מהר החלו להתגלגל מסביבו כל מיני גלגלים, שהפכו הרבה פעולות ליעילות וקלות מבעבר...

אבל עם התפתחות התרבות האנושית, הספרות, העיתונות, התקשורת וגם המדע והטכנולוגיה, החלו אמנים וממציאים להפוך לאנשי מקצוע. גם הם רצו חלק בשפע שיצרו המצאותיהם למשתמשים, או במילים אחרות, שישלמו להם על השימוש בהמצאה שלהם, גם אינה פיזית, כמו חרב או סוס.

מכאן שבימינו מבטיחים חוקים את זכויותיהם של היוצרים בכל מה שנקרא "קניין רוחני". בעולם המודרני מוקנות זכויות היוצרים לקניין הרוחני, מכיוון שאם לא נאפשר ליוצר להתפרנס מהיצירה שיצר או מההמצאה שהמציא, תקטן באופן משמעותי היצירה האנושית, ההתפתחות הטכנולוגית תיבלם והתרבות כולה תלך ותדרדר. יוצרים, בין אם הם אמנים ובין אם ממציאים, מקבלים את זכויות היוצרים שלהם לפי החוק וכל מי שמעוניין להשתמש ביצירה של האמן או בהמצאה שיצר ופיתח הממציא, צריך לקבל את רשותם ובחלק גדול מהמקרים גם לשלם.

בדרך כלל פגות זכויות היוצרים בתוך 50 עד 100 שנה מיום מות היוצר. זה משתנה בהתאם למדינה ולחוקיה. בישראל, למשל, פגות זכויות היוצרים של יצירה אמנותית לאחר 70 שנה ממות היוצר. כשפגות זכויות היוצרים של היוצר, הופכת היצירה לנחלת הכלל, או באנגלית Public domain. מותר לכולם להשתמש בה כרצונם.

יש כאלה שמראש אינם דורשים תשלום על יצירותיהם. רבים מהם מתירים שימוש חופשי לחלוטין, בכך שהם משחררים את יצירתם כ"נחלת הכלל". אחרים מתירים שימוש הוגן ביצירה, במה שנקרא "Creative commons". בקריאייטיב קומונס הם מציינים שהם מבקשים קרדיט, סימון של שמם בתור היוצרים המקוריים של היצירה, או מבקשים שאיש לא ישנה את היצירה, או יציג אותה כשלו וכדומה.


הנה תולדות זכויות היוצרים:

https://youtu.be/6W89qFG0soU


וסרטון ארוך יותר על תולדות זכויות היוצרים:

https://youtu.be/H_aOHpn_vqQ?long=yes
עפרה חזה
כיצד התפרסמה עפרה חזה תודות לגניבה ממנה?


הכל התחיל כשעפרה חזה הקליטה גרסה מודרנית לשיר התימני המסורתי "אִם נִנְעֲלוּ". זהו פיוט עברי, בעגה יהודית-תימנית, שכתב המשורר התימני רבי שלום שבזי, במאה ה-17.

הסינגל נכלל ב-1984, באלבומה "שירי תימן" (Yemenite Songs). זה היה קאבר שהציע עיבוד פופ לשיר מסורתי תימני. האלבום היה ישראלי, אבל ההצלחה שלו לזמרת הפופולארית לא הייתה יוצאת דופן. חזה זכתה להצלחה גדולה גם בלעדיו. בשלב מסוים נחתם חוזה עם חברת תקליטים בינלאומית, אבל החלום על קריירה בינלאומית לא ממש התגשם.

השינוי חל 3 שנים אחר כך, כשיצא הסרט "colors" עם שון פן ורוברט דובל. בפסקול הסרט נכלל שיר בשם Paid in Full, של צמד הראפרים אריק בי וראקים (Eric B. & Rakim). בשיר שלהם נכלל סימפול קצר של קולה של עפרה, מהשיר "אם ננעלו". הסימפול הזה הוא הקלטה זעירה ששולבה בשיר, אבל הפכה אותו ללהיט. הצלחת הלהיט מהסרט יצרה עניין עצום בעופרה, שסלסלה בו, ללא ידיעתה.

משגלתה זאת, הגישה חזה ב-1987 תביעה על הפרת זכויות יוצרים נגד צמד הראפרים, שמצידם טענו שלא ידעו מי היא. הם הודו שסימפלו את קולה כי אהבו אותו. מי לא אהב אותו? - הצדדים הגיעו להסדר כספי והנושא המשפטי נסגר.

לא נוצרה שם מרירות מהצד הישראלי, כי למרבה הפרדוקס, דווקא הפרת זכויות היוצרים שלה, הביאה את עופרה לחשיפה עצומה. לא רק פסקול הסרט חשף אותה להמונים באירופה, אלא גם המשפט התקדימי, מהראשונים שעסקו בהפרת זכויות יוצרים, בסימפולים אלקטרוניים לחלקי שירים ושילובם ברמיקסים מודרניים. מי לעזאזל הירשה לכם?

האיש המבריק בסיפור היה עכשיו מנהלה של חזה, בצלאל אלוני. האיש שגילה את עופרה בצעירותה והפך אותה להצלחה ישראלית גדולה, הבין עכשיו כיצד סימפול קטן הופך שיר להצלחה וקלט את הסקרנות סביב המוסיקה התימנית. הוא יזם הקלטה של רמיקסים חדשים לשירים התימניים, בביצועה של עפרה. המילים היו מהשיר של שבזי, בשילוב עם משפטים שכתב אלוני באנגלית.

לאלבום הזה, שנקרא "Shaday", הקליטה עפרה, בין השאר, גירסא מחודשת של "אם ננעלו" מ-1984, שיועדה לריקודים. האלבום, בהפקתו בעיקר של יזהר אשדות, הפך ללהיט עצום בכל העולם. גם הרמיקס ל"Im Nin'Alu" מתוכו הפך להצלחה מסחררת. לפתע הפך שיר בן 300 שנה, לאחת ההצלחות הגדולות ברחבת הריקודים וגם בז'אנר של מוזיקת עולם.

העובדה שגם המבקרים היללו אותם, הפכה את האלבום ואת השיר למקפצה של עפרה חזה לקריירה בינלאומית. את סיכום אותו עשור עשו היטב באחד העיתונים בארץ, כשכתבו שם משהו כמו "שנות השמונים היו מאבק פסגה בין שתי מעצמות. ירדנה ארזי ניצחה ולקחה את ישראל ועפרה חזה הסתפקה בשאר העולם..."


הנה השיר "אם ננעלו" של עופרה חזה:

https://youtu.be/nQvU9X_BAyA


הרמיקס:

https://youtu.be/E7t8eoA_1jQ


עפרה מספרת סיפור השיר:

https://youtu.be/1QB-Qg00fhU


עוד שילוב שלו:

https://youtu.be/YyZBmBtdrYU


דיווח מה-CNN על לווייתה של עפרה בישראל:

https://youtu.be/pKQjt80TxWA
ערים של נייר
מהן ערים של נייר?
האם יש באמת ערים של נייר?


בסוף המאה ה-18 התרבו בעולם ההוצאה לאור מקרים של העתקות פרטים ומידע, שעלה כסף רב לאספו. כדי להתמודד עם התופעה ולמנוע גניבות והעתקות החלו מוציאים לאור להכניס מלכודות זכויות יוצרים (Copyright Traps) בתוך מפות, אנציקלופדיות, מילונים, ספרי עיון ועוד. לא פעם הוכנסו ערכים בדויים לאנציקלופדיות, מילים שלא קיימות למילונים, דיווחים על מחקרים שמעולם לא התקיימו לספרים מדעיים ומקומות שלא קיימים למפות ואטלסים.

אותם מקומות בדויים היו מלכודת. מרחובות שהומצאו, דרך גשרים לא-קיימים ועד עיירות דמיוניות שהוכנסו למפות - אם היו מוצאים את הפרטים הללו במפה של חברה מתחרה, זו הייתה ההוכחה החותכת לגניבת מידע והעתקה של המפה המקורית. אלה היו מעין 'טביעות אצבע קרטוגרפיות' שנועדו להיות הוכחות משפטיות להפרה של זכויות יוצרים.

במפות שהדפיסו אז הוכנסו הרבה פרטים 'מפוברקים' מסוג זה. אפילו איים בדויים בלב האוקיינוס הוכנסו למפות והמנהג היעיל הזה נמשך עד היום. אחד מהמקרים המוכרים כיום הוא של האי סנדי, שלא נמצא על ידי ספנים והוצג אפילו בצילומי לוויין ובמציאות אינו קיים כלל.

את רחובות הנייר הכניסו אפילו למפות בישראל. אחד המקרים המשעשעים הוא של רחוב שאינו קיים ונקרא ענבר לדרמן, על שמה של עובדת חברת מפות, שכלל לא ידעה שהוכנסה למפה בתור רחוב וגילתה זאת שנים אחר-כך...

העיירות שאינן קיימות במציאות זכו לשם 'עיירות של נייר'. רב המכר "ערים של נייר", שיצא לאחרונה והפך לסרט מצליח, מזכיר את התופעה המרתקת ואף מזכיר את עיירת הנייר הצפון-אמריקאית אגלו (Agloe). אגלו, אגב, היא מקרה ייחודי שבו הפכה עיירת נייר למקום אמיתי. זה קרה לאחר שהוקמה עיירה זעירה בשם הבדוי, בדיוק במקום שבו הוצגה העיירה הבדויה על גבי המפה!


הנה הערים של הנייר:

https://youtu.be/0SOKQgQSakk


בארץ יש רחובות של נייר:

https://youtu.be/sTF4GAMW62Q


הנה מחבר הספר מספר על מקומות נייר:

https://youtu.be/UUNAKChww2A?t=54s


והקדימון לסרט בשם זה הסרט "ערים של נייר":

https://youtu.be/t5rHX4J2l9w

זכויות יוצרים

נחלת הכלל
מהי נַחֲלַת הַכְּלָל?



נַחֲלַת הַכְּלָל (Public domain), פאבליק דומיין, היא הגדרה של קניין רוחני, שמתייחסת ליצירות שאינן מוגנות בזכויות יוצרים, או להמצאות שאינן מוגנות בפטנטים. כינוי נוסף להגדרה זו היא "רשות הציבור".

בדרך כלל פגות זכויות היוצרים בתוך 50 עד 100 שנה מיום מות היוצר. זה משתנה בהתאם למדינה ולחוקיה. בישראל, למשל, פגות זכויות היוצרים של יצירה אמנותית לאחר 70 שנה ממותו של היוצר.

כשפגות זכויות היוצרים של היוצר, הופכת היצירה ל"נחלת הכלל", או באנגלית Public domain ומותר לכולם להשתמש בה כרצונם.

יש גם כאלה שמראש אינם דורשים תשלום על יצירותיהם. רבים מהם מתירים שימוש חופשי לחלוטין, בכך שהם משחררים את יצירתם כ"נחלת הכלל".


הנה הסבר של נחלת הכלל:

https://youtu.be/SABNa2r8Ydg


למשל נחלת הכלל בתחום המוסיקה:

https://youtu.be/jPQ20qiczaA


וכמה שירים מאד מפורסמים שלמרבה ההפתעה הם בנחלת הכלל:

https://youtu.be/tPG_P6j5rOI
Bittersweet Symphony
איזה שיר מוכיח שכדאי לשמור על זכויות יוצרים?



הלהיט היחיד והענק של להקת The Verve היה "סימפוניה מרירה-מתוקה" (Bitter Sweet Symphony). בשיר השתמשה הלהקה בסימפול, קטע מתוך שיר של הרולינג סטונס מ-1965 בשם "הפעם האחרונה" (The Last Time). אבל הטעות הגדולה שלהם הייתה שהם השתמשו בדגימה לפני שביקשו את רשות הרולינג סטונז... הדבר גרם לכך שלהקת ה-Verve נאלצה לחתום על הסכם עם בעלי הזכויות, לפיו היא שילמה להם את מרבית התמלוגים מלהיטה הגדול ביותר!

מה שעוד יותר מזעזע בטעות הזו הוא שאת הכסף שה-Verve שילמו ברבות השנים לא ראו חברי הסטונז מעולם. מי שזכה בתמלוגי הענק הללו הוא אלן קליין, מנהל הסטונז הקודם, שכדי להיפטר ממנו נאלצו הסטונז לחתום על חוזה שבין השאר נתן לו את כל התמלוגים על השירים שהקליטו עד שנת 1969.

אגב, ל-Verve יש כנראה בעיה עם מקוריות בכלל, כי הקליפ שהם עשו לשיר הזה גם הוא, איך לומר זאת בעדינות, גנוב על כל הראש... הסולן שלהם הולך ברחוב בלונדון ונתקל שוב ושוב באנשים, מה שנראה לרבים מוכר ממקום כלשהו.. מסתבר שהקליפ של להקת מאסיב אטק לשירם "הסימפטיה הבלתי גמורה" (Unfinished Sympathy), שצולם 6 שנים לפני כן, ב-1991, דומה להפליא לקליפ של הוורב..


הנה הקליפ המפורסם של השיר "Bittersweet Symphony" של להקת "The Verve":

https://youtu.be/1lyu1KKwC74


המקור של הדגימה שלקחו הוורב מהרולינג סטונס:

https://youtu.be/Zazdh03qxjE


הסטונס בגירסה המקורית, ללא המיתרים:

https://youtu.be/UhRjvYO-WsI

קליפ הוואן שוט של "מאסיב אטאק", שהיה המקור לרעיון של הקליפ:

http://youtu.be/ZWmrfgj0MZI


והסיפור המלא של הסימפול היקר בהיסטוריה:

https://youtu.be/I_s90-Hi2ZY?long=yes
שקט
מהו משפט זכויות היוצרים המוזר בהיסטוריה?



האם אפשר לגנוב שקט, כמו שגונבים מנגינה או מילים ומפרים זכויות יוצרים? - מסתבר שלדעת בית המשפט זה בהחלט אפשרי. בשנת 2002 נתבע המפיק והמוסיקאי האנגלי מייק באט באחד המשפטים המטומטמים בהיסטוריה של האמנות ובכלל.

מדובר היה בתביעה שהוגשה על ידי בית ההוצאה לאור וחברת התקליטים של המלחין הנודע והאוונגארדיסט, פורץ הדרך, המלחין המודרני ג'ון קייג'. אותו קייג', דמות חשובה מאד במוסיקה המודרנית, נפטר 10 שנים לפני כן, בשנת 1992. אבל בעלי הזכויות על הקלטותיו ויצירותיו תבעו את באט, מכיוון שהוא "כתב" קטע שקט בן דקה, שנשמע כמו חלק מ-4:33, יצירתו המפורסמת ומעוררת המחלוקת של ג'ון קייג.

את הקטע הוא סיפק ללהקה שלה הפיק אלבום שנתיים לפני כן, להקת "The Planets". בשיר "A One Minute Silence", שהם "ביצעו" באלבום. הם בעצם לא ניגנו או שרו דבר. רק שתקו במשך דקה...

היצירה המקורית כללה בעצם 3 דקות ו-33 שניות של דממה מוחלטת. המוסיקאי או ההרכב המבצע את היצירה פשוט לא עושים דבר במשך 4 וחצי דקות ועוד 3 שניות. הרעיון של קייג', אגב, אינו טיפשי. הוא טען שהשקט מאפשר למאזין לשמוע את רעשי הסביבה וזו בעצם המוסיקה הייחודית, בביצוע חד-פעמי, שחווים המאזינים.

נחזור לבית המשפט. ראשית, את השופט לא הטרידה העובדה ששקט היה קיים תמיד בעולם, לפחות באותם רגעים שהילדים של השכנים הולכים לישון... הוא אכן ראה היגיון בתביעה שמפקיעה את השקט מהציבור, לטובת המלחין הראשון שהגה את הרעיון הגאוני מכולם - לרשום יצירה שלמה שהדממה בה מככבת באופן בלעדי בתור יצירתו שלו. מצד שני, היה היגיון גם בטענת התובעים, שקייג' היה הראשון לחשוב על יצירה שכולה שקט ושבשמה הוגדר משך זמן השקט.

באט לא טיפש. ענייני זכויות יוצרים מצליחים לא פעם לצאת משליטה ואף לרושש את הנתבעים, אם בית המשפט יחליט להרשיעם (ראו בתגית "זכויות יוצרים"). הוא החליט להגיע לפשרה עם התובעים והסכים לשלם להם פיצוי כספי נאות, בכדי להביא לסיום הפרשה. לא ברור בכמה כסף התבטא הפיצוי, אבל ברור הוא שהתובעים מצידם, יותר משמחו להגדיר בחסות בית משפט את זכות היוצרים שלהם, על זמן השקט המוקלט ועל היות הקונספט שלהם.

קונספט? - כן, שהרי היצירה 4:33 עצמה היא יצירה קונספטואלית, כלומר שהרעיון בה הוא העניין ולאו דווקא התווים הלא-קיימים שאין או יש בה.

ובאט שמח לסכם אז ש"זה היה אחד העימותים המשפטיים הכי משעשעים שבהם השתתפתי. בטוחני שג'ון קייג' היה מאשר (אם היה חי...) שהשקט שלנו הוא מקורי לגמרי ואינו גנוב מהשקט שלו".


הנה 4:33 של קייג' בביצוע של תזמורת:

https://youtu.be/Oh-o3udImy8


הנה להקת "The Planets" בשירם "A One Minute Silence". שימו לב מי חתום בתור המחברים וכמה נגנים דרושים כדי לבצע את השקט הזה:

https://youtu.be/1Xc2LM8hutU


הפלאנטס עשו עיבודים גם לאחרים - כמו רודריגו:

https://youtu.be/J4qUEw9KOf8


והנה שיר אחר של מייק באט, בביצוע של קייטי מלואה הנפלאה, כדי שתהיו משוכנעים שהוא גם מוזיקאי מדהים בפני עצמו:

https://youtu.be/8wCiQnKi1q4
יום הולדת שמח
איך שוחרר "יום הולדת שמח" מזכויות יוצרים?



הוא מבלה איתנו ברגעים השמחים ביותר והחמימים לאורך כל חיינו. אין איש שלא שר אותו במסיבת יום הולדת לבן משפחה, לחבר או לעצמו. "יום הולדת שמח", בגרסתו האנגלית Happy Birthday To You, הוא אחד השירים המוכרים בעולם ומהפופולריים בכל הזמנים.

את השיר כתבו במקור שתי אחיות אמריקאיות, פאטי ומילדרד היל, בשנת 1893. האחיות, שעבדו כפדגוגיות במדינת קנטקי, חיברו שירים פדגוגיים רבים. פאטי, הגננת במקצועה, נהגה לכתוב את המילים ומילדרד, מוסיקאית ומוסיקולוגית, הלחינה אותם. גם את השיר הזה לימדה פאטי את ילדי הגן לשיר. אז הוא היה שיר שנקרא "בוקר טוב לכולם" ("Good Morning to All").

רק שנים אחר-כך יותאמו המילים ליום ההולדת, אבל להדפסה הראשונה שלהן לא נוספה הערת זכויות יוצרים, מה שהפך אותן למעשה לנחלת הכלל.

בשנות ה-30 מכרה אחת היורשות של מילדרד את זכויות עיבוד לפסנתר של השיר המקורי "בוקר טוב לכולם" לחברת קלייטון פ' סאמי, בעלת החוברת משנת 1893 "שירים וסיפורים לגני ילדים". חברת סאמי ניסתה לרשום זכויות יוצרים, אבל אלה לא היו על הצירוף של הלחן ומילות יום ההולדת.

כשנקנתה קלייטון סאמי על ידי חברת וורנר/ צ'אפל בשנות ה-80, החלה זו לגבות תשלום על השימוש בשיר. היא הרוויחה מעל 2 מיליון דולר בכל שנה - רק מהשיר הזה, כשאיש לא מתווכח עם זכותה לעשות זאת...

אבל בשנת 2013 הוגשה תביעה יצוגית נגד חברת "חברת וורנר/צ'אפל מיוזיק". התובעים היו קבוצה של אמנים שהתאחדו לתבוע את החברה, לאחר שבמשך שנים רבות נאלצו לשלם לה תמורת השימוש בשיר "Happy Birthday To You", בפרויקטים שונים שלהם. כל שימוש או ביצוע של השיר חייב בתשלום - מסרטים, תקליטים והשמעה במסעדות ועד לנגינה מכנית בכרטיסי ברכה אלקטרוניים שנפתחים ביום הולדת.

אגב, מובילת המהלך של התביעה הייצוגית היא קולנוענית שיצרה סרט על תולדות השיר הזה בדיוק. ג'ניפר נלסון, מפיקת סרטי התעודה, שילמה את 1,500 הדולרים שדרשה וורנר/ צ'אפל, ולאחר מכן היא מיהרה להגיש את התביעה הייצוגית. הסרט, למותר לציין, צולם תוך כדי המשפט...

במשך שנים רבות גרסה וורנר/ צ'אפל שזכויות היוצרים על השיר יפוגו רק בשנת 2030. זאת על אף שהחוק קבע בעבר שהשימוש בו הוא חופשי לגמרי באירועים פרטיים. החברה הרוויחה סכומי עתק על השימושים המסחריים שנעשו בו. אבל במשפט נחשפו שירונים משנות ה-20 שקעקעו את זכויות היוצרים שלה והיא הבינה שהיא עלולה להפסיד במשפט. לכן הגיעו הצדדים לפשרה.

השופט הפדרלי בבית המשפט בלוס אנג'לס קיבל את הפשרה בין הצדדים והשיר הפך, לאחר 122 שנים, לנחלת הכלל. בהסכם הפשרה התחייבה חברת המוסיקה, לשלם 14 מיליון דולר. בכך הגיעה אל סיומה תביעתה לזכויות יוצרים והופסקו בצו בית המשפט כל ניסיונותיה לגבות תמלוגים על השימוש בו.

אגב, הביצוע הכי מפורסם של השיר הוותיק, היה זה שבו שרה השחקנית מרילין מונרו לנשיא ארצות הברית ג'ון קנדי ב-1962, משהו כמו "Happy Birthday, Mr. President"... מעניין אם מישהו שילם עליו?


הנה סיפור השיר שמכניס הון:

https://youtu.be/fzbSt0QG7mY


מרילין מונרו שרה לנשיא ארצות הברית ג'ון קנדי:

https://youtu.be/EqolSvoWNck


ירושלים של זהב
איפה נולדה 'ירושלים של זהב'?



לא רבים יודעים שהשיר הישראלי המפורסם ביותר בעולם הוא סוג של גניבה מוסיקלית, אם כי לא רשמית. נעמי שמר, מגדולות היוצרות בזמר הישראלי, הודתה בסוף חייה שאכן השיר כנראה "הושאל" על ידה באופן לא מודע משיר באסקי שאולי שמעה.

"ירושלים של זהב" שודר לראשונה, בביצוע בכורה, במסגרת פסטיבל הזמר שהתקיים מעט לפני מלחמת ששת הימים. במהלך המלחמה, שבה נכבשה העיר העתיקה וירושלים אוחדה, הסתבר שהשיר הכין את הלבבות לקרבות הגבורה ולאיחודה של העיר הקרועה והוא היה לשיר כמעט נבואי. הניצחון הישראלי המדהים, שזכה לתהילה בכל העולם, הביא פרסום וכבוד גם לנעמי שמר והשיר הפך לשיר הישראלי המוכר בעולם ואחד השירים החשובים בתרבות הישראלית. היו אפילו מי שהציעו שהוא יהפוך להימנון המדינה, כולל חברי כנסת..

דבר הגניבה המוסיקלית מהשיר הבאסקי "פיו חוספה" (Pello Joxepe) הועלה לראשונה שנים ספורות אחר כך. הזמר הנודע, פאקו איבנז, ממבצעי שיר העם, לא ראה בזה בעיה אלא סוג של מחמאה. כשהופך שיר שטות על גבר רע לב שמכחיש שהוא אבא של תינוק שנולד לחברתו, לאחד מהשירים הלאומיים של מדינה נערצת, זו לדעתו לא בעיה.

אך היוצרת הכחישה לחלוטין את העניין והתנערה מהטענה. השמועות והטענות המשיכו ללוות את השיר זמן רב, אבל דבר לא השתנה. שנים רבות אחר-כך סיפר המוסיקאי גיל אלדמע, שמעט לפני מותה הודתה נעמי שמר בפניו כי יתכן שאכן הושפעה מהשיר הבסקי ושגם אם הדבר לא נעשה במתכוון עליה להתוודות על כך. היא טענה שלא הפרה את חוק זכויות היוצרים גם בכך שבספירה שעשתה לאחר שנוכחה בדימיון לשיר הבאסקי, היא נוכחה לשמחתה שלא חצתה את שמונה התווים הרצופים שהעתקתם משיר אחר, הופכים לחן לגניבה מוסיקלית.


הנה השיר הבאסקי שהיווה לו השראה:

http://youtu.be/ttuRcl1dK1M


והנה השיר "ירושלים של זהב”:

http://youtu.be/mjmMllp8hJg
מהו סימן רשום?



סימן רשום, או "סמל סימן מסחרי רשום", הוא סימן מסחרי שנרשם. סימנים רשומים יכולים לכלול מילים, שמות, צלילים, סמלים, צבעים ואפילו ריחות.. מצורתו של בקבוק הקוקה קולה ועד הצבעים של אריזות הגלידות המפורסמות, צירוף המילים והשם של חברות ענק כמו IBM או AIG - כל אלה הם סימנים רשומים. יש הבדל בין סימן רשום לפטנט ולזכויות יוצרים על יצירות אמנות. אבל כולם מפצים את היוצרים על עבודתם הקשה ועל הכסף שהושקע בנכסים החומריים - היצירותיהם והפיתוחים הטכנולוגיים שיצרו.

סימן מסחרי עם הסמל ™ פירושו שהוגשה לרשויות בקשה לרישום הסימן המסחרי ואחרים לא יכולים להשתמש בו כרצונם, מבלי לקבל אישור מבעל הסימן המסחרי. תהליך הרישום אורך כשנתיים עד שהסימן מאושר. אז הוא מקבל את סימן הרישום ®.


הנה הסימן רשום:

https://youtu.be/kPCfNC8ak0w


האם כדאי לרשום סימן מסחרי:

https://youtu.be/Gjf7rT5UCD0


מה ההבדלים בין סימן רשום, זכויות יוצרים ופטנט:

https://youtu.be/gXV21NqsoLI
מה זה פטנט?



נניח שעבדתם המון על המצאה שהמצאתם וייצרתם מוצר, שעלה המון כסף לייצר, אבל מפעל אחר העתיק אותה ומוצא מוצר מתחרה וזול יותר ומשקיע בפרסום והמוצר שלכם פשוט לא נמכר.. נכון שזה לא כיף?

הפטנט נועד למנוע את זה ולהגן על המצאה. פטנטים ניתנים על ידי המדינה. הפטנט הוא הליך משפטי שנועד למנוע מאחרים, למשך 20 שנה ובחלק מהמדינות לטווח קצר יותר. את השימוש בהמצאה שתוארה בפטנט. אחרי שפג התוקף שלו, בתום 20 שנה, מותר לכולם להשתמש בו כרצונם ולייצר מוצרים שמתבססים על הפטנט.

למעשה, פטנט הוא סוג של מונופול לזמן מוגבל. את הפטנט יש חובה לפרסם, כך שאחרים יוכלו ללמוד לגבי הפיתוח ולא להפר אותו או לרכוש זכויות רישוי לשימוש בו ובכך לפתח את התחום למוצרים חדשניים.

האם בית משפט יכול לאשר לחברה להשתמש בפטנט של מתחרה, או לכפות על מי שרשם את הפטנט להפוך אותו לציבורי? - התשובה חיובית, אבל זה קורה כמעט רק בתעשיית התרופות.

כל פטנט צריך לכלול חדשנות. הוא צריך להיות משהו שאיש לא חשב עליו קודם. צריכה להיות בו גם "קפיצה המצאתית", שפירושה שאכן הפטנט מקדם את התחום באופן ממשי.

לא רבים יודעים שכמעט כל דבר שאנו פוגשים במוצרים שאנו קונים נרשם בפטנט. ישנם אף מוצרים שעליהם או על העטיפה שלהם ניתן לראות סימון של הפטנט. ישנם מוצרים, כמו טלפונים סלולאריים או מחשבים חדשניים, שכוללים אלפי פטנטים שונים. חברות הייטק מחזיקות פטנטנים רבים ואף תובעות חברות שהפרו אותם.

אגב, מסתבר שלחברת הטכנולוגיה Apple היה פעם פטנט על מלבן עם פינות מעוגלות..


כך רושמים פטנט:

https://youtu.be/U6SjpTDaXBw


מה זה פטנט?

https://youtu.be/ISNIgJUa9po


והסבר להורים:

http://youtu.be/2JTaTWtyJEs


פטנט חייב להיות חדשני:

http://youtu.be/CH4ubCmhwWU


והוא צריך גם לחדש בתחום שבו הוא עוסק:

http://youtu.be/DijbJdqOy0w
מהי תוכנה חופשית?


תוכנה חופשית (Free software או בקיצור Freeware) היא תוכנה שמאפשרת למשתמש בה מספר חרויות בסיסיות. למשל, לכל מי שמשתמש בתוכנה חופשית מותר להשתמש בה כרצונו, לשכפל ולהפיץ אותה, להתאים, לשנות ולשפר אותה כראות עיניו - כל זאת באופן חופשי, כל עוד הוא או היא עומדים בתנאים שמבטיחים את זכויות שאר המשתמשים.

על אף שתוכנה חופשית כמעט תמיד זמינה להתקנה בחינם,בעיקר בזכות עלות הפצה זניחה, יש מקרים נדירים שבהם תוכנה חופשית נמכרת, על אף שבמקומות אחרים ניתן להשיגה בחינם.

המושג "תוכנה חופשית" נטבע על ידי ריצ'ארד סטולמן, איש טכנולוגיה שייסד בשנת 1984 את המוסד לתוכנה חופשית. סטולמן הוא מתנגד באופן אידאולוגי לשימוש בתוכנה קניינית, תוכנה שאינה חופשית. זאת מכיוון שלדעתו "תוכנה צריכה להיות חופשית". רבים אחרים מהדוגלים בשימוש בתוכנה כזו מעדיפים אותה מסיבות אחרות ומעשיות יותר. מפריעה להם למשל, העובדה שבתוכנה קניינית, תוכנה שהיא קניינו של המפתח שלה או של בעליה, בעל התוכנה נמצא בעמדת כוח מול המשתמשים. הסיבה היא שרק הבעלים יכול לספק תיקונים ותמיכה לתוכנה, מה שהופך את השימוש בה לסיכון מבחינת המשתמש.

תוכנה חופשית, שאין לה בעלים, היא עדיפה עבור המשתמש. זאת מכיוון שאין מי שימנע או יוכל למנוע ממתכנת מוכשר, לבצע תיקונים והרחבות בה.


הנה רעיון התוכנה החופשית:

https://youtu.be/_yCbcRH-Blo


סטולמן מציג את הנושא בראיון:

https://youtu.be/Rkk9jFl_KZI


שיר התוכנה החופשית:

https://youtu.be/SyOvMDYD4PE
כמה מנגינות אפשר להמציא בכלל?



מספר המנגינות האפשריות הוא עצום, אבל ראשית כדאי שנקבע מה האורך שאנו רוצים לבדוק. אם מנגינה היא בת 8 צלילים, הרי שניתן לחבר כמעט 80 מיליארד מנגינות כאלה, מבלי לחזור על עצמן. אם תרצו לדעת את המספר המדויק של המנגינות האפשריות באורך כזה, במרווחים של 12 חצאי טונים בסולם, מדובר ב-78,364,164,096 אפשרויות בדיוק.

אז האם אין כמעט סיכוי שמנגינות יהיו כל כך דומות לאחרות? - אז זהו, שלא פעם זה קורה ואנחנו שמים לב ששירים מזכירים שירים אחרים שאנו מכירים.

התשובה היא תבניות. על אף שלכאורה יש לנו ביליוני אפשרויות של מנגינות שניתן לחבר, אנחנו נוטים לחבר מנגינות דומות ומוסיקה דומה לזו שכבר יש ושממנה אנו נהנים. אנחנו נוטים להשתמש בתבניות מוכרות לנו, כי אלה תבניות שאנו מתחברים אליהן תרבותית, מוסיקלית, מראש. הרי אם נכתוב שיר רוק, הרי שככל הנראה אנו חובבי רוק ומכירים שירי רוק, כך שמראש השיר יהיה בסגנון ועם מאגר ההשפעות "הרוקיות" ששמענו בעבר. לפעמים עלולות להיות בדמיון הזה אפילו היבטים משפטיים, של הפרת זכויות יוצרים.

כמובן שיש אנשים שנוטים יותר אל המוכר, גם אם לא במודע, ויש מקוריים יותר, פורצי דרך, אנשים שגם כשהם פועלים בסגנון מסוגלים להמציא לחנים מעניינים ומקוריים יותר. אבל זה כבר הבדל בין אנשים, יכולתם הקוגניטיבית והיצירתית ולא מתמטיקה. כי כמו "חוק העדר" שמושך את מרבית האנשים, מבלי שהם שמים לב לכך, להיצמד לאנשים, למשל על חוף ים ענקי וריק, ולא ללכת לשבת רחוק מכולם, כך גם כאן - מרבית המלחינים לא באמת יתרחקו מ"המוכר והטוב", מבחינתם.


הנה סרטון ארוך שמסביר את העניין בצורה מעניינת ורחבה אף יותר:

https://youtu.be/DAcjV60RnRw?long=yes


שימו לב לתבנית הרמונית בת 4 אקורדים, שמשמשת שוב ושוב לכתיבה של אינספור להיטי ענק:

https://youtu.be/oOlDewpCfZQ
מהו מבחן כתמי הדיו של רורשאך?



מבחני רורשך, או רורשאך (Rorschach inkblot tests) הם מבחנים לבדיקת אישיות. הפסיכיאטר השוויצי הרמן רורשך פרסם את עשרת הכתמים המקוריים בשנת 1921 והם זכו להצלחה רבה. ברבות השנים הם היו לאחד ממבחני ההערכה הפסיכולוגית הוותיקים ומהסמלים המזוהים ביותר עם תחום הפסיכולוגיה. מי שזוכר את סדרת הטלוויזיה "בטיפול" ודאי זוכר שהפתיח של הסדרה התבסס על מעין 'אנימציית רורשאך"...

מבחן כתמי הדיו שפיתח רורשאך נועד לסייע לפסיכולוגים להעריך מאפייני אישיות ותפקודי חשיבה ורגש אצל אדם. זהו אחד המבחנים הנפוצים שבהם משתמשים פסיכולוגים באבחון מטופלים ובהערכת אנשים במיון לתפקידים בארגונים שונים, קבלה לעבודה וכדומה.

עם זאת, על אף שיפורים שונים שהוכנסו במבחן רורשאך, רבים מבקרים את השימוש בו ויש אף הרואים בו כלי שאינו מדעי. הסיבה היא שמבחינה מדעית יש בו בעיות רציניות, במיוחד במהימנות ובתוקף הנמוכים שלו. מסתבר שהוא סובל גם מבעיות בכך שאינו אובייקטיבי והפירוש של המבחן משתנה על פי הבודק.

יתר על כן, בשנים האחרונות הועלו כתמי רורשאך לאנציקלופדיה ויקיפדיה, לאחר שפגו זכויות היוצרים עליהם. בנוסף אף צורפו התשובות הנפוצות ביותר לכל אחד מהם, עולם הפסיכולוגיה ביקר זאת קשות וראה בכך פגיעה של ממש במחקר המדעי. גם אם ניתן יהיה ליצור כתמים חדשים, טוענים הפסיכולוגים, לא יהיה להם התוקף המדעי של הכתמים שקיימים כבר כמעט 100 ואלפי מחקרים נעשו עליהם.


הנה מבחני רורשך:

https://youtu.be/mUELAiHbCxc


כך נראים הכתמים של רורשאך:

https://youtu.be/31Fe2OIpJMI
מהו "קאבר" או גרסת כיסוי?



גרסת כיסוי, או "קאבר" (Cover) היא חידוש של שיר שהתפרסם בעבר על ידי אחרים. במילים אחרות, גרסת הכיסוי היא הקלטה מחודשת של ​​השיר, שהוקלט בעבר על ידי מבצע אחר.

קאבר אפשר לבצע בסגנון דומה למקור או בשינויים משמעותיים. אם האמן עצמו הוא שמחדש את השיר שלו, אך משנה סגנון או דרך ביצוע, זהו קאבר. אך ברוב המקרים המושג ניתן לשיר שבוצע בידי אמן אחר. לרוב תוך שינויים לעומת הביצוע המקורי.

למטה יש השוואה של ביצועים שונים לאותו השיר בדיוק. כך נשמעים קאברים שונים.

מקור המושג גרסת כיסוי הוא מאנגלית: Cover version. לרוב קוראים לו בעברית פשוט "קאבר".


הנה השיר "הללויה" של לאונרד כהן:

http://youtu.be/YrLk4vdY28Q


הקאבר הכי מפורסם לאותו שיר, בביצוע ג'ף באקלי:

http://youtu.be/y8AWFf7EAc4


ביצוע נוסף של קיי די לאנג ל"הללויה":

http://youtu.be/P_NpxTWbovE


ג'ורדן ג'נסן בת ה-11 שביצעה את השיר בגירסת כיסוי משלה:

http://youtu.be/7AWu-ySPEm0


להקת "הטנורים מקנדה" עם הזמרת סלין דיון בקאבר לשיר:

http://youtu.be/zDQyvLtAaQM?t=1m5s


קאבר לשיר של הביטלס מאת צמד נשי "תאומות המונה ליזה":

https://youtu.be/Bs79I7d1Jfc


והנה להיטי ענק שלא ידעתם שהם קאברים:

https://youtu.be/O9G6mVo_AbQ?long=yes
איך הפך קותימן את יוטיוב לחומר מוסיקלי?



כמו רבים מאיתנו, ראה קותימן (Kutiman) המון סרטוני יוטיוב בחייו. אבל עליו השפיע המגוון האינסופי של האנשים, חלקם נראים לנו הזויים, שמעלים סרטונים שבהם הם מנגנים בבית, באופן שונה מאשר על אחרים. קותימן, בחור ישראלי ששמו אופיר קותיאל, חשב שאם ישלב בין דגימות, סימפולים קצרים מתוך הסרטונים הללו, הוא יוכל ליצור קליפים מוסיקליים חדשים. התוצאה הפכה להפקות מוסיקליות מעניינות וחדשניות בהיבטים שונים.

החשיבה היצירתית שלו השתלמה לו ולנו. כשהוא למד הפקה מוסיקלית, כמו רבים אחרים גם קותימן התרגל לעשות הפקות כאלה בצורה הרגילה. אבל כשהחליט לנסות ולשלב קטעי מוסיקה מיוטיוב לכדי יצירה אחת, קליפ משותף של כולם, הוא הצליח ליצור מוסיקה מעולה, שלם שגדול בהרבה מסכום חלקיו. היצירות שלו הן כל כך מעניינות שלעיתים קשה להאמין שהנגנים ש"משתתפים" ללא ידיעתם בהפקות שלו, לא ידעו שהם מוקלטים לפרויקט הבא של קותימן. המסך המפוצל הוא ההוכחה היחידה שהאנשים הללו אינם מכירים זה את זה ואינם חלק מהרכב מתואם העובד אונליין ביחד. יש שם ילדים שעושים את צעדיהם הראשונים בנגינה, נשים הפורטות על נבל או גיטרה, נגני רוק מסוקסים עם גיטרות ודיסטורשן וחלילני ג'אז שחשבו שאף אחד לא ישים לב שהם פשוט טובים...

ב-2009 הוציא קותימן את "ThruYOU", הפרויקט הראשון שלו. הסרטון הראשון התברר מהר מאד כסדרת סרטונים, שהוקדשה למיקסים מרתקים של נגנים מהעולם לכדי שירים חדשים. הסרטונים שלו מופצים באופן ויראלי באינטרנט וההפקות הללו זוכות למיליוני צפיות וקהל מעריצים ומנויים לערוץ היוטיוב שלו, שהולך וגדל כל הזמן.

בשל העובדה שחומרי העבודה של קותימן הם סרטוני יוטיוב, נראה שאפשר לומר שקותימן הוא סוג חדש של די ג'יי, או מפיק מוסיקה. אמן הניו-מדיה הזה הוא אולי מעין יו ג'יי, מי שממקסס סימפולי יוטיוב למוסיקה.

הטיים מגזין בחר ברעיון של קותימן בשנת 2009 כאחד מ-"50 ההמצאות של השנה". מעבר ליצירתיות שלו, הקליפים של קותימן פרצו דרך גם בתחום זכויות היוצרים. זאת משום שקותימן לוקח ביצועים מוסיקליים של אנשים, ללא רשותם, ומפרסם אותם ביצירות חדשות משלו. השימוש שהוא עושה בתוכן אינטרנטי, שהוא מגדיר כתוכן חופשי, לצורך יצירה והפצה המשכית, מגדירה מחדש את חוקי זכויות היוצרים בעידן המודרני, שכן קותימן יוצר סוג של קוד פתוח כפוי, בכך שהוא מצהיר שאין ממד כלכלי בשימוש בחומרים הללו.

מצד שני, נראה שה"שותפים" בהפקות הפופולאריות שלו, מאושרים להיות שם ומודים לו מכל הלב. דוגמה יפה שהפכה לסרט תיעודי קסום היא "פרינסס שואו", בחורה אמריקנית שלא הצליחה מעולם בקריירת השירה שחלמה לבנות וקליפ אחד של קותימן הפך לסנסציית רשת.


כך קותימן התחיל בפרויקט Thru you:

http://youtu.be/EsBfj6khrG4


"הצבעים החביבים עלי" שבו המשיך את האקלקטיקה המוסיקלית המופלאה שלו:

https://youtu.be/nIl4LkHYRkg


ועוד מיקס אופייני שלו:

http://youtu.be/v1V5Oc3hMbc


כך הופך קותימן אנשים למאושרים - מתוך סרט על זמרת חובבת שהוא גילה ברשת:

http://youtu.be/gaYhYlnxA3A


פרויקט שיצר למוזיאון תל אביב, שבו הקהל מרכיב את המיקס של תל אביב:

http://youtu.be/izSRjdYln8E


וזה מה שיש לחוקרים לומר על קותימן והתופעה שהוא מייצג:

http://youtu.be/XBQ_e9WLnjw?t=17s
מהו אקרוסטיכון?



אקרוסטיכון (Acrostic) היא שיטת כתיבה של שירים, שבה האותיות הראשונות של כל שורה יוצרות ביחד מילה, שם, צירוף מילים, משפט או את אותיות האלף-בית. בכל מקרה יוצר האקרוסטיכון צירוף בעל משמעות, שרצה המחבר להעביר. לעיתים הוא נועד כדי למנוע גניבה של הפיוט, מעין צורה קדומה של סימון זכויות היוצרים, לעיתים אחרות כדי להאדיר את שם האל, לסייע לזכור טקסטים ארוכים, למנוע קיצור של השיר ועוד.

בימי הביניים היה האקרוסטיכון קישוט שירי מקובל ומוערך והיוקרה של מי שכתבו אקרוסטיכונים מורכבים הייתה רבה. גם ביהדות השתמשו בו רבות, מהתנ"ך ועד לספרד של ימי הביניים, למשל באחד הפיוטים היהודיים הידועים, הפיוט לשבת "דְּרוֹר יִקְרָא", שבו שילב המחבר דונש בן לברט את שמו "דונש" באקרוסטיכון, ב-4 מהבתים בפיוט.

בימינו השעשוע נחשב מיושן יותר ומשמש בעיקר כדי לברך באירועים שמחים, כמו ימי הולדת, בר מצווה, בת מצווה וכדומה.

אך לא רבים יודעים שאקרוסטיכונים שימשו בעבר לא פעם כאמצעים להצפנה של מסרים וסודות. רבים השתמשו בשיטת האקרוסטיכון כדי להעביר מסר סודי פשוט בתוך שיר תמים לכאורה. כך הועברו מסרים מוצפנים לאהובים נסתרים, אל חברים ואפילו אל מחוץ ולתוך הכלא. שריד לכך אפשר למצוא לא פעם גם בטוקבקים באינטרנט, כשהטוקבקיסט מסתיר מסר פוגעני מעיני המודרטור שמבקר את התגובות ומחליט האם יפורסמו או לא. כך שימש אקרוסטיכון גם בספר "מסעות גוליבר".

פירוש המילה "אקרוסטיכון" הוא ביוונית "ראשי השורות". המקור מהמילים היווניות "אקרוס" (akros) שפירושה קיצוני ו"סטיכון" (stichos) שהיא שורה.



משימת יצירה
=========
כתבו שיר קצר שבו אקרוסטיכון של שמכם הפרטי.


הנה הסבר של האקרוסתיכון:

http://youtu.be/bCjMClh2opY


לדוגמה, כך כותבים אקרוסטיכון באנגלית למילה Cat:

http://youtu.be/B5dy7qWDrV0


והנה שיר מקסים שכתב בעל לאשתו הטריה שירה ושיבץ את שמה באקרוסטיכון:

http://youtu.be/JNBMfKqtH4s


איך שיר יכול להתחדש?



לפעמים שירים יכולים להתחדש ולשאוב את המנגינה שלהם משירים ומיצירות עתיקות. על פי זכויות היוצרים, אם עברו 70 שנה מאז מת המלחין המקורי, מותר להשתמש במוסיקה שלו באופן חופשי, להקליט, לבצע וגם להלחין בעזרתה שירים ויצירות חדשות.


הנה "שיר אמריקאי" שכתב היוצר פול סיימון, בביצוע של סיימון וגרפונקל:

https://youtu.be/7K5jpWQpiFI


והנה הפסיון למתיאוס של באך, שממנו נלקח חלק משמעותי ממנגינת השיר:

http://youtu.be/MY-aowxVXfI
מי כתב את האדאג'ו של אלבינוני?



זה נשמע לא יאומן שאת אחת היצירות המוסיקליות הכי ידועות ומזוהות של תקופת הבארוק, כתב בכלל מוסיקאי מהמאה ה-20. לא פחות מדהים הוא שהיצירה, הידועה בכל העולם בתור "האדאג'ו בסול מינור של אלבינוני", היא בעצם של מוסיקאי אחר!

הסיפור המוזר הזה מתחיל ברמו ג'אזוטו (Remo Giazotto), פרופסור למוסיקולוגיה באוניברסיטת פירנצה וחוקר מוסיקת בארוק. ג'אזוטו, שהתמחה במחקר יצירותיו של אלבינוני, מלחין איטלקי מתקופת הבארוק, קיבל לבקשתו את תווי סונאטה פרי עטו של המלחין בן תקופת הבארוק, שנמצאה בספריית מדינת סקסוניה בגרמניה.

כשפרסם ג'אזוטו קטע מלודי ויפה להפליא שהועתק לדבריו מתוך אותה סונאטה של אלבינוני, הוא זכה להצלחה רבה. לא הייתה תזמורת שלא ניגנה אותו והוא הפך לפריט חובה בכל רשימת קטעים קלאסיים אהובים שנעשתה בעולם. דומה היה שהיצירה המצודדת שהתפרסמה בתור "אדאג'ו בסול מינור מאת אלבינוני", היא שיא של עידון ויופי בן 300 שנה. האדאג'ו הפך כה מוכר ואהוב בעולם עד שנחשב בעיני רבים למייצג של מוסיקת הבארוק כולה.

אבל הטוויסט בעלילה מגיע כשאותו ג'אזוטו נמלך בדעתו. ביום בהיר אחד הוא הודיע שה"אדאג'ו של אלבינוני" הוא בעצם יצירתו שלו. לטענתו מדובר במוסיקה מקורית שלו, שאמנם התבססה על קו באס שכתב אלבינוני, אבל המלודיה ושאר היצירה הן לגמרי שלו.

העולם המוסיקלי הופתע לשמוע את ההכרזה המסעירה. כשחוקרים ומוסיקולוגים בחנו את הסונטה המקורית של אלבינוני, הם אכן גילו שהאדאג'ו לא נכלל בתוכה. קו הבאס של אלבינוני אכן אותר ביצירה. אך מכיוון שבאס הוא חלק מההרמוניה ועל הרמוניה לא ניתן לרשום זכויות יוצרים, זכה ג'אזוטו, מלחין המנגינה, להירשם בתור מחבר היצירה. למי שחושב שמדובר בעניין טכני או עניין של אגו בלבד, כדאי להזכיר שכשמדובר ביצירה כל כך פופולארית, זכויות היוצרים מניבים כסף רב. מאד.

ואכן, כך נוצר מצב משונה ולא פחות ממדהים, שבו יצירה שנכתבה על ידי מלחין בן המאה ה-20, מקובלת בציבור כאחד הקטעים הפופולאריים והמוכרים של תקופת הבארוק דווקא. לצד הקאנון של פכלבל, עוד "להיט" בארוקי אהוב, נחשב עד היום האדאג'ו בסול מינור לאחד מסמליה העיקריים של מוסיקת הבארוק. גם אם מי שכתב אותו חי 300 שנה אחר-כך...


הנה ה"אדאג'ו בסול מינור" של אלבינוני:

https://youtu.be/PEzuXJ0rOJM


ג'ים מוריסון, סולן להקת הדלתות, מקריא משיריו בהקלטה מ-1968, על רקע האדאג'יו המפורסם בנגינת הלהקה:

https://youtu.be/3qKzjIRtjmI?t=7s


להקת רנסאנס הפכה את הלחן ללהיט ענק בשנות ה-70:

https://youtu.be/FKb2VlcrRn8


בעוגב וכינור:

https://youtu.be/hVgAPrFfvxI


בגיטרה קלאסית:

https://youtu.be/Q1uACEo0D_I


והגיטריסט היפאני סיו בגירסת גיטרה ודיסטורשן לאדאג'ו:

https://youtu.be/3_J-FlPiU64


בארץ עשו שילוב בין תזמורת קלאסית לשירה מרוקאית באדאג'ו:

https://youtu.be/cmS629XoZjU
למה אנשים יצירתיים גונבים ומעתיקים?



גניבה ויצירתיות נראים כדבר והיפוכו. הרי נאמר לא פעם ואפילו בתורה "לא תגנוב". אבל רבים רואים ביצירה ובגניבה משהו שהולך, מה לעשות, ביחד. פיקאסו, מהאמנים המהפכניים במאה ה-20, אמר פעם ש"אמנים טובים מעתיקים, אמנים דגולים גונבים". סטיב ג'ובס, המקביל הטכנולוגי ואחד המוחות המבריקים בתחום המחשבים ומוצרי האלקטרוניקה, הצהיר לא פעם ש“גאונים אמיתיים גונבים". אפילו אלברט איינשטיין הדגול אמר פעם ש"סוד היצירתיות הוא לדעת להסתיר את מקורותיך."

נראה שכל הגאונים הללו ניסו לומר בשפה פשוטה שכשנוצרת יצירה אמיתית, כל המקורות והגניבות שבה מתמזגים אליה ונמסים אל תוכה כך שהמרכיבים הללו לא נראים יותר כפרטים נפרדים ולא נתפסים עוד כהעתקה או כגניבה.

הקלישאה מחוזקת במשפט עממי, שגם הוא נראה גנוב מפיקאסו או ממישהו דומה ואומר "חובבים מעתיקים, גאונים - גונבים!"

אז האם באמת "אמנות היא גניבה" כמו שפסק פיקאסו בהזדמנות אחרת?

קודם כל, התשובה היא כן. בעבודות טובות בלתי אפשרי שלא יהיו דברים שלקוחים ממקומות אחרים. כל אדם יצירתי הוא אדם שמוחו מכיל כל כך הרבה השפעות, רעיונות, מראות, צלילים, חיבורים אסוציאטיביים, מחוות ומה לא, שגם אם ירצה, לא יוכל שלא להשתמש, לעיתים קרובות שלא מדעת, בדברים של אחרים. כל אדם יצירתי באמת משתמש בדברים שמתכתבים, עושים מחווה, או בקיצור "גונבים" לאחרים. אבל זה טוב ומותר כל הזמן שהיוצר עושה בהם שימוש אישי חכם, מחבר אותם לאמנות שלו, לפרויקט הספציפי, באופן שהופך אותם רלוונטיים ומחוברים היטב ובצורה עדינה והרמונית לנושא.

ויש תנאי נוסף ליצירתיות שגונבת - גם אם אתם אוספים ומשתמשים ברעיונות של אחרים, הם צריכים להיות רק חלק קטן מהדבר שלכם. קחו ממקורות אחרים, אבל דאגו שמה שאתם עושים לא יהיה בעצמו כמו של האחרים. שיהיה רמיקס, שיהיה מושפע, שיהיה מצטט, אבל שלא יהיה גנוב. או במילים אחרות, אם ציירתם ציור וגנבתם רעיונות של פיקאסו ומלביץ' - שימו לב שהציור עצמו הוא לא כמו שלהם. הרעיונות, או המרכיבים - כן. הציור - לא!

אם כתבתם שיר, אין בעיה אם מרכיבים מזכירים לאחרים שירים מוכרים, כל זמן שהשיר עצמו יהיה מקורי ולא יישמע כמו משהו שעשה מישהו אחר, או סתם מועתק ממישהו... אגב, במקרים רבים זה אפילו עניין משפטי. במוסיקה למשל, אם תעברו מספר מסוים של צלילים, הם כבר לא רק "מזכירים מנגינה של אחר" אלא ממש המנגינה - במקרה כזה, הפרתם זכויות יוצרים ותשלמו על זה ביוקר. קראו דוגמאות לכך באאוריקה, בתגית "זכויות יוצרים".


הנה מקורות ההשפעה על טרנטינו, מגדולי הבמאים בקולנוע:

https://youtu.be/1czSxBi-O9g


כך גונבים באופן יצירתי, כמו שעשו הגאונים:

https://youtu.be/i7LBHe5-01Y?long=yes
מה זה מאש אפ במוסיקה?



כמו קולאז' באמנות חזותית ועם קשר מסוים למונטאז' בקולנוע, או לתקציר החדשות באקטואליה, מאש אפ (Mashup) במוסיקה הוא שילוב מוסיקלי בין כמה קטעים מוסיקליים שונים, ההופכים ליצירה אחת וחדשה.

ככל שהקטעים המקוריים הם רחוקים זה מזה, המאש-אפ ייחשב לגאוני ומעולה יותר והשילוב ביניהן יהיה מדהים ומפתיע.

בסביבות תחילת שנות האלפיים התפתח המאש-אפ לז'אנר בפני עצמו. זאת על אף שכמעט מראשית המוסיקה המוקלטת עשו שילובים של יצירות שונות לכדי יצירה חדשה. מה שחסר הוא היכולת לסמפל מוסיקה, טכנולוגיה שתאפשר לקחת ולשלב דגימות של מוסיקה. היה זה ה"סמפלר" (Sampler), מכשיר ש"דגם" צלילים של כלי נגינה או קטעים משירים ולשלבם בנגינה. הסמפלר איפשר לראשונה את המאש-אפ, כמו שאנו מכירים אותו. ואכן הוא הפך לאחד המרכיבים הבסיסיים של סגנונות כמו ה"היפ-הופ" והמוסיקה האלקטרונית.

כיום נהוגים הרבה מאש-אפים, של מוסיקה ששולבה בתוכנות עריכה והפכה להקלטה שאותה מעלים לאתרי אינטרנט כמו יוטיוב ודומיו. חובבי מוסיקה עושים פלאים בשילובי שירים לכדי מאש-אפים ומעלים אותם לרשת.

על אף שהיו קיימים כבר זמן מה בשוליים, הפכו המאש-אפים פופולאריים לראשונה, כשדי ג'יי אלמוני בשם "דיינג'ר מאוס" הציג מאש-אפ בשם "האלבום האפור". הוא שילב בו, בהמון כישרון, בין "האלבום הלבן" של הביטלס ו"האלבום השחור" של ג'יי-זי. כמובן שחברות התקליטים מיד הסתערו עליו בתביעות על הפרת זכויות יוצרים, הזכות לסמפל ופלגיאט (גניבה), אבל זה כבר נושא אחר.


הנה וידאו מדהים מ"האלבום האפור" - המאש-אפ המצליח הראשון, ששילב את האלבום הלבן של הביטלס עם האלבום השחור של Jay-Z:

https://youtu.be/qFd1QvNPKmI


משאפ של אלמוני בין שניים מגדולי היוטיוב - נטע ברזילי ופסיי עם גנגאם סטייל:

https://youtu.be/dOSGaIbxiJs


בלדת מאש-אפ מה-70, עם אלטון ג'ון, ג'ים קרוץ, דון מקלין, להקת בוסטון האגדית ועוד:

https://youtu.be/dvNhbB6zN0Y


מרהיב בין פרדי מרקורי וקווין ופיל קולינס:

https://youtu.be/tb24FAZCDJ8


הנה מאש-אפ של השירים הכי מצליחים מ-2016-17:

https://youtu.be/LeB7psjXIRA


ועוד מאש אפ - עם פרינס, מדונה וקול אנד דה גאנג משנות ה-80:

https://youtu.be/zyLsT65r0UU


מאשאפ לשירים מסרטי בוליווד:

https://youtu.be/bSvc0tTp53M
במה זכה המעצב של סמיילי?
מהי מקוריוּת?
למה צייר אנדי וורהול את פחיות המרק הללו?
מה המהפכה שעשתה תוכנת נפסטר?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.