שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהן חיות משק?
ביות בעלי החיים הניב במהלך אלפי שנים את חיות המחמד שלנו, אך גם את חיות המשק (Farm animals), אותם בעלי חיים שמפיקים בעבור האדם מזון ומצרכים שונים.
למעשה, ביות בעלי חיים הוא תהליך שעשו בני המין האנושי בבעלי חיים בכדי להתאימם לצרכינו.
בין חיות המשק המשמשות להפקת תועלת לאדם ניתן למצוא בעלי חיים חקלאיים, כגון סוסים, תרנגולות, עזים, פרות, כבשים, חמורים, חזירים, תרנגולי הודו, ארנבות, ברווזים ועוד.
ב-2 באוקטובר מדי שנה מצויין ברחבי העולם יום ההזדהות עם חיות המשק. מטרתו היא להעלות את המודעות לסבלן של חיות משק ולתנאים הקשים שבהם לצערנו מגדלים אותן בלא מעט מקומות. היום הזה מתקיים ביום הולדתו של מהטמה גנדי, המנהיג ההודי המפורסם שדגל בזכות כל בעלי החיים לחיות בכבוד וללא סבל.
למען רווחת חיות המשק פועלים כיום בישראל גופים ועמותות שונות, כמו עמותת חימשק, העמותה למען חיות משק.
בין חיות המשק יש מי שמשמשות כיצרניות מזון, דוגמת הבקר, הצאן והעופות, בעוד אחרות משמשות לרכיבה, כולל סוסים וחמורים, או לעבודות חקלאיות דוגמת השוורים.
בניגוד ליישובים ושטחים חקלאיים, במרבית הערים אוסרים חוקי העזר העירוניים על גידול חיות משק, ביניהן כבשים, עיזים, סוסים או תרנגולים, הקוראים קוקוריקו בכל בוקר. היתרים מיוחדים לגידול של חיות משק כאלה ניתנים לרוב רק על ידי ראשי הערים.
הנה סרטון על חיות המשק (עברית לילדים):
https://youtu.be/Gbqt14aPMGk?long=yes
מהו הפלא של הסוסים?
סוס (Horse) הוא בעל חיים, ממשפחת היונקים, שחי בממוצע כ-30 שנים.
הסוס משרת את האדם כבר עשרות אלפי שנים. לכן גם נקרא הסוס שאנו מכירים "סוס הבית". הסוסים בויתו לראשונה בסביבות האלף הרביעי לפני הספירה והתפשטו באלפים הבאים לכל אסיה ואירופה.
בתחילה שימש הסוס בעיקר לעבודות משק וחקלאות, כמו גרירה של מחרשות ועגלות וכדומה, אך די מהר הוא הפך לכלי תחבורה מרכזי ושימש ככזה עד המצאת מנוע הקיטור.
סוסים הובילו מרכבות מלחמה חיתיות ומצריות ובהמשך נוצרו חילות הפרשים בצבאות של פעם ואצל האבירים באירופה.
לאחר מכן נוצרו העגלות והכרכרות להסעת האדם, ששימשו עד להמצאת המכונית. לאחר שזוהו תכונותיהם האציליות הפכו הסוסים גם לשחקנים קבועים בטקסים מלכותיים ורשמיים.
במערבונים, הן הספרותיים והן הקולנועיים, זכה סוס הרכיבה להיות השותף לגיבור הבודד, המשוטט לו במדבר של המערב הפרוע באמריקה ולסייע לו בסיפורים הללו.
עם הזמן גם משטרות יתחילו להשתמש בסוסים כדי לטפל בהפרות סדר ולאפשר לשוטרים לנהל מרדפים ולהרתיע פושעים.
בעולם הספורט הפכו מרוצי סוסים לפופולריים מאד, כשלצידם התקיימו שלל תחרויות ראווה, שהתמקדו בהפגנת יכולות רכיבה, רטן בתגית "רודיאו", יכולות אילוף וכמובן תחרויות יופי של הסוס ויכולתו בפעולותיו.
בשנים האחרונות הפכו הסוסים למסייעי ריפוי. משתמשים כיום בסוסים לצורך רכיבה טיפולית, המסייעת לבעלי מוגבלויות, נכים וילדים עם הפרעות קשב וריכוז, לשיפור הביטחון העצמי ועוד.
הנה ההיסטוריה של הסוסים והביות שלהם (מתורגם):
https://youtu.be/_uhIhkuh6zo
סרטון לקטנטנים להיכרות עם הסוסים (עברית):
https://youtu.be/zm359-ss9UI?end=2m33s
סוסים יכולים להיות ממש רגישים:
https://youtu.be/kjKaJOREiBw
וקצת פספוסוסים, או פספוסי סוסים:
https://youtu.be/UUXi26yhUiM
מהם חציר או שחת?
חציר (Hey) או שחת הם שמות לסוג של מספוא, מזון גס לבהמות ובעלי חיים.
חציר הוא הפתרון של החקלאים להאכלת חיות משק כמו בקר, סוסים וצאן. כשאינם יכולים לצאת אל האחו, אם זה בחורף הקר, כשהמרעה אינו אפשרי ואם זה כשהם מוחזקים ומאכילים אותם ברפת, באורווה, או בדיר.
בדרך כלל מייצרים את החציר מדגנים וקטניות. אחרי שקוצרים, מייבשים וכובשים אותם לחבילות גדולות, מאוחסן החציר עד שישמש מזון לבעלי החיים.
החציר בריא ומזין מהקש, שהוא שאריות של הצמח, שנשארו לאחר שרוב הגרגרים והפירות נאספו ממנו. בעוד שהקש הוא תוצר לוואי של הגידול החקלאי והוא דל מבחינה תזונתית, החציר מכיל את כל מרכיבי הצמח ופירותיו והוא עשיר ובריא, מה שמבטיח גם תנובת חלב ובשר עשירים וטובים יותר.
כך מגלגלים את החציר בשדות:
https://youtu.be/hi_dUMfmHYU
כך מכינים אותו בקציר:
https://youtu.be/rNEKTWsl3-A
וכך אוכלות אותו הבהמות, כמו העיזים והפרה, עד שמציעים לה בננה:
https://youtu.be/RfntY3zihMM
מהם כלבי מזחלת?
עד לפני שנים בודדות האינואיטים השוכנים בצפון כדור הארץ נודעו בין השאר במזחלות הכלבים שלהם הנקראות "קָמוּטִיִיט". את המזחלות משכו כלבי מזחלת (Sledge dogs).
כלבי המזחלת שמשכו בעבר את המזחלות בקוטב הצפוני ובגרינלנד היו מחוברים אל המזחלת במבנה מניפה, שאפשר להרבה כלבים למשוך מזחלת גדולה.
כיום הוחלפו מזחלות הכלבים בקטנועי שלג ובמגלשות שלג ממונעות, שמנוע מושך אותן במקום כלבי המזחלות.
מרבית כלבי המזחלת בעבר הרחוק היו כלבי האסקי סיבירי, הידועים ביכולתם להסתגל במהירות לתנאי מזג אוויר קשים מאוד.
מאז התחבב גזע ההאסקי הסיבירי על בני אדם והפך לחיית מחמד, אך מהגידול לכלבי מזחלת נובע גם האופי הברחני שלהם, והנטייה לברוח ולרוץ למרחקים גדולים.
הנה כלבי המזחלות של גרינלנד:
http://youtu.be/QeDv3hVcc8A
כלבי מזחלת באלסקה:
http://youtu.be/yzUkFxizqUg
כך מגדלים כלבי מזחלת ומאפשרים לאנשים לנהוג בהם:
http://youtu.be/ith_XxgR7JY
היום צריך להזכיר לכלבי בית מהגזעים הללו איך זה לעבוד בצוות:
http://youtu.be/Nj1p02iE0t4
והנה אנשים מספרים על כלבי המזחלת המופלאים:
http://youtu.be/6nVfFNbxX7s
למה לתרנגול הודו יש כל כך הרבה שמות?
אין הרבה בעלי חיים שכל כך הרבה בלבול יש לגבי המקור שלהם. לא המקור שבפה.. המקור שממנו באו. מקורו של תרנגול ההודו הוא למעשה באמריקה. האירופים הופתעו מהעוף המוזר וזיהו אותו כעוף שהובא מאפריקה בידי סוחרים טורקיים. לכן הם קראו לו "טורקי" וכך הוא נקרא שם עד היום ואכילתו היא אפילו במסורת של חג ההודיה של ארצות הברית.
בנושא אמריקה, אם לעשות רגע סדר, תרנגול ההודו של "חג ההודיה" הוא בכלל פסיון, ציפור המאכל היחידה שמקורה בחצי הכדור המערבי. כשמביטים בעופות המאכל האמריקניים הללו, רואים שהם מגדלים את הפסיון המתורבת בימינו, של חג ההודיה, למימדים מפלצתיים ומוגזמים לחלוטין.
נחזור לתרנגול ההודו - בטורקיה מכנים אותו כמו אצלנו - "תרנגול הודו". וזה מצחיק, כי בהודו לא שמעו על התרנגול המשונה הזה ואם כבר אז כיום בכלל קוראים לו "פרו", על שם המדינה האמריקאית. מבולבלים? - זוכרים שקולומבוס הגיע לאמריקה וחשב שזו הודו? אז מאז נשאר השם "תרנגול הודו" טבוע לצווארו של התרנגול המשונה והאמריקאי כל כך.
וזה לא נגמר בזה.. בקמבודיה קוראים לו "תרנגול צרפתי", במלזיה "תרנגול הולנדי", במדינות ערב שונות "תרנגול רומאי" או "תרנגול חבשי" ויש עוד המון כמו "תרנגול 7 הפנים", "תרנגול האש", "תרנגול הפיל", "תרנגול ים" ואפילו "ברווז גדול". אין ספק שהתרנגול הזה יכול היה להיות מרגל...
הנה פיצול האישיות של העוף הזה:
http://youtu.be/yR0nT0GrpZ4
וכן, מרבית העופות שאנו אוכלים היום באים מאותה סביבה (מתורגם):
https://youtu.be/KsuesiVJgtI
מהם כלבי הציד?
כלבי ציד (Hunting dogs) הם כלבים שאולפו לסייע לבעליהם בציד. כלבים אלו ניחנו במהירות, חושים מעולים, סבלנות, סיבולת, תבונה ואיפוק רב.
כבר מימי קדם, מאז בוייתו הזאבים והפכו לכלבים, אימנו בני אדם את הכלבים לעזרה במלאכות שונות בשבט. היו כלבים שאולפו לשמירה והיו לכלבי שמירה. אחרים אולפו לסייע במרעה הצאן והיו לכלבי רועים. כלבי עבודה אומנו לעבוד וכלבי מזחלת הובילו מזחלות בשלג.
כלבי הציד היו כלבים בעלי חושים מתאימים, שאולפו כך שחושיהם גויסו למלאכת הציד. חוש הריח שלהם, למשל, הוא מעולה והוא עולה פי 60 על חוש הריח האנושי. יש לחוש הריח של כלבי הציד עוד תכונה מיוחדת - אם הכלב הריח את ריחו של האדם הניצוד, למשל, הוא מכבה את שאר חושיו ורודף בעזרת חוש הריח בלבד!
כלבי הציד משמשים בשלבי הציד השונים, מאיתור הטרף, דרך הברחתו ממאורתו החוצה וחשיפתו לציידים ועד למרדף אחרי הציד, לכידתו והבאתו אל הצייד.
האילוף של כלב להתגבר על תאוות הטרף הטבעית שלו ולשרת את הצייד באופן מוחלט היא משימה לא פשוטה. במהלכה הכלב מאולף להביא את הטרף אל הציד, או למנוע מהטרף לברוח עד שיגיע אליו הציד. חושים חדים כמו חוש ריח או ראיה מצוינים, יכולת ריצה מהירה במיוחד ואיפוק הן התכונות החשובות לכלבי ציד.
גזעי כלבים שונים אומנו במהלך השנים ואף הושבחו למשימות שונות בציד. כלבי הפוינטר למשל, אולפו להצביע (point) על הטרף. כלבי סטר פשוט ישבו (sit) לידו, כדי לסמן את מקומו לציידים והרטיריברים (retrieve) הביאו את הטרף לציידים.
בעידן המודרני, שבו הצטמצם הציד בעזרת כלבים, הוסבו כלבים מגזעים של כלבי ציד למשימות שחושיהם המצוינים מסייעים בהן. בין המשימות הללו מציאת נעדרים, סיוע לבני אדם בסכנה, איתור סמים וחומרי נפץ, נחיית עיוורים ועוד.
הנה כלבי הציד:
http://youtu.be/18v_S6rj8VQ?t=30s
בגידול כלב לבית יש לאלף אותם בהתאם לכך שהם ציידים באופיים (עברית):
https://youtu.be/y8rUN6JgzYY
וכלב הסלוקי מסייע לציד הבדואי במדבר:
https://youtu.be/JiCkQ9WrpOM
מהי ברירה מלאכותית?
"ברירה מלאכותית" (Artificial selection) היא תהליך שבו האדם ביצע ריבוי טבעי של בעלי חיים מבוייתים נוחים, ממושמעים ומניבים לו, בעוד שהוא מנע את ההתפתחות של גזעי בעלי חיים שלא היו כדאיים לו מספיק. בניגוד לברירה הטבעית שנמשכה מיליוני שנים, "ברירה מלאכותית" הוא תהליך אבולוציוני שעשה המין האנושי, בהילוך מהיר מאד. במילים אחרות, האדם ברר באופן מלאכותי, תוך אלפי שנים במקום מיליוני שנים של הברירה הטבעית וסידר את בעלי החיים המבוייתים לצרכיו.
ניתן לראות את הברירה המלאכותית בחיות משק, בהמות משא, בקר, כלבים ועוד. למעשה, הדוגמה הטובה ביותר של ברירה מלאכותית היא הכלב. האדם ברר לו את הזאבים הידידותיים ביותר, אלה ששיתפו פעולה עימו ושהיו הכי תלויים בו. להם הוא נתן מזון ונעזר בהם בציד. את האלימים, המסוכנים, הפחות-ממושמעים ואלו שגילו עצמאות רבה מדי, הוא הרחיק ואף השמיד. כך, במהלך דורות, התפתחו אותם מינים שתכונותיהם הגנטיות היו טובות לאדם. הם הלכו והתרבו והפכו למה שאנו מכנים "כלבים". למעשה, כל כלב הוא זאב מבוית, שנולד לשושלת של כלבים נוחים ומתאימים לצורכי האדם.
אם נמשיך בדוגמת הכלבים - במהלך אלפי שנים הפך האדם את הכלב שיצר מהזאב, למאות גזעי כלבים שונים ומשונים. הוא ברר את התכונות הגנטיות של אלו שהעדיף וחיבר כלבים בעלי תכונות רצויות, כדי ליצור מהם גזעים בעלי שילוב של תכונות רצויות. בני אדם השתמשו בכלבים בעלי מוטציות רצויות והרבו אותם, כדי לפתח זנים בעלי התכונה שנוצרה במוטציה. כך נוצרו כלבים בעלי מראה שונה, צבעים מגוונים, תכונות שימושיות מסוגים שונים ועוד.
קראו עוד על גזעי הכלבים שנוצרו, באאוריקה בתגית "פיתוח זני כלבים".
הנה הברירה המלאכותית שיצרה את הכלבים:
https://youtu.be/F-XTUpLmhPc
והדרך הארוכה שעשו הזאבים עד שהפכו למאות זנים של כלבים:
https://youtu.be/mCLQ_8I1paY
מהם הסוסים הבלגיים?
הסוסים הבלגיים (Belgian draft horse) הם סוסי עבודה כבדים, המיועדים למשיכת עגלות משא וציוד חקלאי. הם נחשבים לחיית משק שימושית ואהובה בבלגיה. אבל הסוס הבלגי, ה"ברבן" הוא אחד מגזעי הסוסים החזקים והכבדים ביותר.
שמו של הסטס הבלגי נובע ממקורו בפרובינציית ברבן (Brabant) שבבלגיה. סוסים אלה משתייכים לקבוצת סוסי ה"דראוט" (draught horse) של בריטניה, או סוסי ה"דראפט" (draft horse) מארצות הברית. עד לשנות ה-40 של המאה ה-20 הסוס הבלגי והברבן (Barbant) נחשבו לגזע אחד. אבל במחצית השנייה של המאה ה-20 פיתחו מגדלי הברבן האירופי את הגזע לבעל גוף גדול וכבד משמעותית, מהסוס הבלגי של ארצות הברית, שהוא גבוה וקל ממנו. ועדיין, גם כיום, בתחילת המאה ה-21, נחשב הסוס הבלגי האמריקאי לסוס העבודה הכבד ביותר בארצות הברית.
צבעי הסוס הבלגי הם בדרך כלל בגוון ערמוני ויש להם רעמה וזנב בהירים. משקלו נוטה להיות להתחיל בסביבות טון.
גם בעידן המודרני, בו טרקטורים וציוד ממוכן החליף את בהמות המשא, הסוסים הבלגיים משמשים בלא מעט משקים חקלאיים באירופה, כסוסי עבודה. זאת בעיקר בזכות היכולת יוצאת הדופן שלהם למשוך משאות כבדים.
במקביל הפך המראה המיוחד שלהם, את הסוסים הבלגיים למבוקשים בהופעות סוסים ולרכיבת פנאי. קשה אולי להאמין אבל בבלגיה מתקיים ענף חקלאי של גידול סוסים בלגיים למאכל ותעשיית הבשר שלהם קיימת גם היום.
הנה הסוס הבלגי:
https://youtu.be/gWRscujkPxU
אצל הסייס:
https://youtu.be/1fV5jhzL8rw
מה עושה הטרקטור?
הטרקטור הוא כלי רכב שבו משתמש החקלאי כדי להעביר כלים וגידולים אל השדות ומהם. בעזרתו הוא גם מבצע עבודות שונות בשדה, כמו חריש, קציר או הנחה של צינורות השקייה בשדות. לטרקטור יש גלגלים גדולים כדי שלא יטבע בבוץ ויצליח לנסוע בשדה גם בימי גשם.
הטרקטור גורר אחריו כל מיני מכשירים חשובים לחקלאות. לעיתים זו מחרשה, שמכינה את השדה לזריעה, אחרי כן מזרעה, שאיתה מפזרים את הזרעים על האדמה ולעיתים מקצרה, שקוצרת את התבואה שגדלה בו.
פעם נעזרו האיכרים בבהמות שעשו את העבודה הקשה הזו, כמו הפרד והסוס. הטרקטור החליף אותן.
הנה טרקטור עם מתקנים וציוד שמשמש לחריש, זריעה, קציר ועוד:
http://youtu.be/B43JyTSknl0
ריקוד של טרקטורים בחג שבועות בקיבוץ:
http://youtu.be/1t-HizRMv0Y
טרקטור שחופר וטרקטור שאוסף את האדמה:
http://youtu.be/VdOvgdWWLys
ולצעירים - הנה הטרקטור של טוטיטו:
http://youtu.be/ViIR3n0zS8M
ביות בעלי החיים הניב במהלך אלפי שנים את חיות המחמד שלנו, אך גם את חיות המשק (Farm animals), אותם בעלי חיים שמפיקים בעבור האדם מזון ומצרכים שונים.
למעשה, ביות בעלי חיים הוא תהליך שעשו בני המין האנושי בבעלי חיים בכדי להתאימם לצרכינו.
בין חיות המשק המשמשות להפקת תועלת לאדם ניתן למצוא בעלי חיים חקלאיים, כגון סוסים, תרנגולות, עזים, פרות, כבשים, חמורים, חזירים, תרנגולי הודו, ארנבות, ברווזים ועוד.
ב-2 באוקטובר מדי שנה מצויין ברחבי העולם יום ההזדהות עם חיות המשק. מטרתו היא להעלות את המודעות לסבלן של חיות משק ולתנאים הקשים שבהם לצערנו מגדלים אותן בלא מעט מקומות. היום הזה מתקיים ביום הולדתו של מהטמה גנדי, המנהיג ההודי המפורסם שדגל בזכות כל בעלי החיים לחיות בכבוד וללא סבל.
למען רווחת חיות המשק פועלים כיום בישראל גופים ועמותות שונות, כמו עמותת חימשק, העמותה למען חיות משק.
בין חיות המשק יש מי שמשמשות כיצרניות מזון, דוגמת הבקר, הצאן והעופות, בעוד אחרות משמשות לרכיבה, כולל סוסים וחמורים, או לעבודות חקלאיות דוגמת השוורים.
בניגוד ליישובים ושטחים חקלאיים, במרבית הערים אוסרים חוקי העזר העירוניים על גידול חיות משק, ביניהן כבשים, עיזים, סוסים או תרנגולים, הקוראים קוקוריקו בכל בוקר. היתרים מיוחדים לגידול של חיות משק כאלה ניתנים לרוב רק על ידי ראשי הערים.
הנה סרטון על חיות המשק (עברית לילדים):
https://youtu.be/Gbqt14aPMGk?long=yes
סוס (Horse) הוא בעל חיים, ממשפחת היונקים, שחי בממוצע כ-30 שנים.
הסוס משרת את האדם כבר עשרות אלפי שנים. לכן גם נקרא הסוס שאנו מכירים "סוס הבית". הסוסים בויתו לראשונה בסביבות האלף הרביעי לפני הספירה והתפשטו באלפים הבאים לכל אסיה ואירופה.
בתחילה שימש הסוס בעיקר לעבודות משק וחקלאות, כמו גרירה של מחרשות ועגלות וכדומה, אך די מהר הוא הפך לכלי תחבורה מרכזי ושימש ככזה עד המצאת מנוע הקיטור.
סוסים הובילו מרכבות מלחמה חיתיות ומצריות ובהמשך נוצרו חילות הפרשים בצבאות של פעם ואצל האבירים באירופה.
לאחר מכן נוצרו העגלות והכרכרות להסעת האדם, ששימשו עד להמצאת המכונית. לאחר שזוהו תכונותיהם האציליות הפכו הסוסים גם לשחקנים קבועים בטקסים מלכותיים ורשמיים.
במערבונים, הן הספרותיים והן הקולנועיים, זכה סוס הרכיבה להיות השותף לגיבור הבודד, המשוטט לו במדבר של המערב הפרוע באמריקה ולסייע לו בסיפורים הללו.
עם הזמן גם משטרות יתחילו להשתמש בסוסים כדי לטפל בהפרות סדר ולאפשר לשוטרים לנהל מרדפים ולהרתיע פושעים.
בעולם הספורט הפכו מרוצי סוסים לפופולריים מאד, כשלצידם התקיימו שלל תחרויות ראווה, שהתמקדו בהפגנת יכולות רכיבה, רטן בתגית "רודיאו", יכולות אילוף וכמובן תחרויות יופי של הסוס ויכולתו בפעולותיו.
בשנים האחרונות הפכו הסוסים למסייעי ריפוי. משתמשים כיום בסוסים לצורך רכיבה טיפולית, המסייעת לבעלי מוגבלויות, נכים וילדים עם הפרעות קשב וריכוז, לשיפור הביטחון העצמי ועוד.
הנה ההיסטוריה של הסוסים והביות שלהם (מתורגם):
https://youtu.be/_uhIhkuh6zo
סרטון לקטנטנים להיכרות עם הסוסים (עברית):
https://youtu.be/zm359-ss9UI?end=2m33s
סוסים יכולים להיות ממש רגישים:
https://youtu.be/kjKaJOREiBw
וקצת פספוסוסים, או פספוסי סוסים:
https://youtu.be/UUXi26yhUiM
חציר (Hey) או שחת הם שמות לסוג של מספוא, מזון גס לבהמות ובעלי חיים.
חציר הוא הפתרון של החקלאים להאכלת חיות משק כמו בקר, סוסים וצאן. כשאינם יכולים לצאת אל האחו, אם זה בחורף הקר, כשהמרעה אינו אפשרי ואם זה כשהם מוחזקים ומאכילים אותם ברפת, באורווה, או בדיר.
בדרך כלל מייצרים את החציר מדגנים וקטניות. אחרי שקוצרים, מייבשים וכובשים אותם לחבילות גדולות, מאוחסן החציר עד שישמש מזון לבעלי החיים.
החציר בריא ומזין מהקש, שהוא שאריות של הצמח, שנשארו לאחר שרוב הגרגרים והפירות נאספו ממנו. בעוד שהקש הוא תוצר לוואי של הגידול החקלאי והוא דל מבחינה תזונתית, החציר מכיל את כל מרכיבי הצמח ופירותיו והוא עשיר ובריא, מה שמבטיח גם תנובת חלב ובשר עשירים וטובים יותר.
כך מגלגלים את החציר בשדות:
https://youtu.be/hi_dUMfmHYU
כך מכינים אותו בקציר:
https://youtu.be/rNEKTWsl3-A
וכך אוכלות אותו הבהמות, כמו העיזים והפרה, עד שמציעים לה בננה:
https://youtu.be/RfntY3zihMM
עד לפני שנים בודדות האינואיטים השוכנים בצפון כדור הארץ נודעו בין השאר במזחלות הכלבים שלהם הנקראות "קָמוּטִיִיט". את המזחלות משכו כלבי מזחלת (Sledge dogs).
כלבי המזחלת שמשכו בעבר את המזחלות בקוטב הצפוני ובגרינלנד היו מחוברים אל המזחלת במבנה מניפה, שאפשר להרבה כלבים למשוך מזחלת גדולה.
כיום הוחלפו מזחלות הכלבים בקטנועי שלג ובמגלשות שלג ממונעות, שמנוע מושך אותן במקום כלבי המזחלות.
מרבית כלבי המזחלת בעבר הרחוק היו כלבי האסקי סיבירי, הידועים ביכולתם להסתגל במהירות לתנאי מזג אוויר קשים מאוד.
מאז התחבב גזע ההאסקי הסיבירי על בני אדם והפך לחיית מחמד, אך מהגידול לכלבי מזחלת נובע גם האופי הברחני שלהם, והנטייה לברוח ולרוץ למרחקים גדולים.
הנה כלבי המזחלות של גרינלנד:
http://youtu.be/QeDv3hVcc8A
כלבי מזחלת באלסקה:
http://youtu.be/yzUkFxizqUg
כך מגדלים כלבי מזחלת ומאפשרים לאנשים לנהוג בהם:
http://youtu.be/ith_XxgR7JY
היום צריך להזכיר לכלבי בית מהגזעים הללו איך זה לעבוד בצוות:
http://youtu.be/Nj1p02iE0t4
והנה אנשים מספרים על כלבי המזחלת המופלאים:
http://youtu.be/6nVfFNbxX7s
חיות משק
אין הרבה בעלי חיים שכל כך הרבה בלבול יש לגבי המקור שלהם. לא המקור שבפה.. המקור שממנו באו. מקורו של תרנגול ההודו הוא למעשה באמריקה. האירופים הופתעו מהעוף המוזר וזיהו אותו כעוף שהובא מאפריקה בידי סוחרים טורקיים. לכן הם קראו לו "טורקי" וכך הוא נקרא שם עד היום ואכילתו היא אפילו במסורת של חג ההודיה של ארצות הברית.
בנושא אמריקה, אם לעשות רגע סדר, תרנגול ההודו של "חג ההודיה" הוא בכלל פסיון, ציפור המאכל היחידה שמקורה בחצי הכדור המערבי. כשמביטים בעופות המאכל האמריקניים הללו, רואים שהם מגדלים את הפסיון המתורבת בימינו, של חג ההודיה, למימדים מפלצתיים ומוגזמים לחלוטין.
נחזור לתרנגול ההודו - בטורקיה מכנים אותו כמו אצלנו - "תרנגול הודו". וזה מצחיק, כי בהודו לא שמעו על התרנגול המשונה הזה ואם כבר אז כיום בכלל קוראים לו "פרו", על שם המדינה האמריקאית. מבולבלים? - זוכרים שקולומבוס הגיע לאמריקה וחשב שזו הודו? אז מאז נשאר השם "תרנגול הודו" טבוע לצווארו של התרנגול המשונה והאמריקאי כל כך.
וזה לא נגמר בזה.. בקמבודיה קוראים לו "תרנגול צרפתי", במלזיה "תרנגול הולנדי", במדינות ערב שונות "תרנגול רומאי" או "תרנגול חבשי" ויש עוד המון כמו "תרנגול 7 הפנים", "תרנגול האש", "תרנגול הפיל", "תרנגול ים" ואפילו "ברווז גדול". אין ספק שהתרנגול הזה יכול היה להיות מרגל...
הנה פיצול האישיות של העוף הזה:
http://youtu.be/yR0nT0GrpZ4
וכן, מרבית העופות שאנו אוכלים היום באים מאותה סביבה (מתורגם):
https://youtu.be/KsuesiVJgtI
כלבי ציד (Hunting dogs) הם כלבים שאולפו לסייע לבעליהם בציד. כלבים אלו ניחנו במהירות, חושים מעולים, סבלנות, סיבולת, תבונה ואיפוק רב.
כבר מימי קדם, מאז בוייתו הזאבים והפכו לכלבים, אימנו בני אדם את הכלבים לעזרה במלאכות שונות בשבט. היו כלבים שאולפו לשמירה והיו לכלבי שמירה. אחרים אולפו לסייע במרעה הצאן והיו לכלבי רועים. כלבי עבודה אומנו לעבוד וכלבי מזחלת הובילו מזחלות בשלג.
כלבי הציד היו כלבים בעלי חושים מתאימים, שאולפו כך שחושיהם גויסו למלאכת הציד. חוש הריח שלהם, למשל, הוא מעולה והוא עולה פי 60 על חוש הריח האנושי. יש לחוש הריח של כלבי הציד עוד תכונה מיוחדת - אם הכלב הריח את ריחו של האדם הניצוד, למשל, הוא מכבה את שאר חושיו ורודף בעזרת חוש הריח בלבד!
כלבי הציד משמשים בשלבי הציד השונים, מאיתור הטרף, דרך הברחתו ממאורתו החוצה וחשיפתו לציידים ועד למרדף אחרי הציד, לכידתו והבאתו אל הצייד.
האילוף של כלב להתגבר על תאוות הטרף הטבעית שלו ולשרת את הצייד באופן מוחלט היא משימה לא פשוטה. במהלכה הכלב מאולף להביא את הטרף אל הציד, או למנוע מהטרף לברוח עד שיגיע אליו הציד. חושים חדים כמו חוש ריח או ראיה מצוינים, יכולת ריצה מהירה במיוחד ואיפוק הן התכונות החשובות לכלבי ציד.
גזעי כלבים שונים אומנו במהלך השנים ואף הושבחו למשימות שונות בציד. כלבי הפוינטר למשל, אולפו להצביע (point) על הטרף. כלבי סטר פשוט ישבו (sit) לידו, כדי לסמן את מקומו לציידים והרטיריברים (retrieve) הביאו את הטרף לציידים.
בעידן המודרני, שבו הצטמצם הציד בעזרת כלבים, הוסבו כלבים מגזעים של כלבי ציד למשימות שחושיהם המצוינים מסייעים בהן. בין המשימות הללו מציאת נעדרים, סיוע לבני אדם בסכנה, איתור סמים וחומרי נפץ, נחיית עיוורים ועוד.
הנה כלבי הציד:
http://youtu.be/18v_S6rj8VQ?t=30s
בגידול כלב לבית יש לאלף אותם בהתאם לכך שהם ציידים באופיים (עברית):
https://youtu.be/y8rUN6JgzYY
וכלב הסלוקי מסייע לציד הבדואי במדבר:
https://youtu.be/JiCkQ9WrpOM
"ברירה מלאכותית" (Artificial selection) היא תהליך שבו האדם ביצע ריבוי טבעי של בעלי חיים מבוייתים נוחים, ממושמעים ומניבים לו, בעוד שהוא מנע את ההתפתחות של גזעי בעלי חיים שלא היו כדאיים לו מספיק. בניגוד לברירה הטבעית שנמשכה מיליוני שנים, "ברירה מלאכותית" הוא תהליך אבולוציוני שעשה המין האנושי, בהילוך מהיר מאד. במילים אחרות, האדם ברר באופן מלאכותי, תוך אלפי שנים במקום מיליוני שנים של הברירה הטבעית וסידר את בעלי החיים המבוייתים לצרכיו.
ניתן לראות את הברירה המלאכותית בחיות משק, בהמות משא, בקר, כלבים ועוד. למעשה, הדוגמה הטובה ביותר של ברירה מלאכותית היא הכלב. האדם ברר לו את הזאבים הידידותיים ביותר, אלה ששיתפו פעולה עימו ושהיו הכי תלויים בו. להם הוא נתן מזון ונעזר בהם בציד. את האלימים, המסוכנים, הפחות-ממושמעים ואלו שגילו עצמאות רבה מדי, הוא הרחיק ואף השמיד. כך, במהלך דורות, התפתחו אותם מינים שתכונותיהם הגנטיות היו טובות לאדם. הם הלכו והתרבו והפכו למה שאנו מכנים "כלבים". למעשה, כל כלב הוא זאב מבוית, שנולד לשושלת של כלבים נוחים ומתאימים לצורכי האדם.
אם נמשיך בדוגמת הכלבים - במהלך אלפי שנים הפך האדם את הכלב שיצר מהזאב, למאות גזעי כלבים שונים ומשונים. הוא ברר את התכונות הגנטיות של אלו שהעדיף וחיבר כלבים בעלי תכונות רצויות, כדי ליצור מהם גזעים בעלי שילוב של תכונות רצויות. בני אדם השתמשו בכלבים בעלי מוטציות רצויות והרבו אותם, כדי לפתח זנים בעלי התכונה שנוצרה במוטציה. כך נוצרו כלבים בעלי מראה שונה, צבעים מגוונים, תכונות שימושיות מסוגים שונים ועוד.
קראו עוד על גזעי הכלבים שנוצרו, באאוריקה בתגית "פיתוח זני כלבים".
הנה הברירה המלאכותית שיצרה את הכלבים:
https://youtu.be/F-XTUpLmhPc
והדרך הארוכה שעשו הזאבים עד שהפכו למאות זנים של כלבים:
https://youtu.be/mCLQ_8I1paY
הסוסים הבלגיים (Belgian draft horse) הם סוסי עבודה כבדים, המיועדים למשיכת עגלות משא וציוד חקלאי. הם נחשבים לחיית משק שימושית ואהובה בבלגיה. אבל הסוס הבלגי, ה"ברבן" הוא אחד מגזעי הסוסים החזקים והכבדים ביותר.
שמו של הסטס הבלגי נובע ממקורו בפרובינציית ברבן (Brabant) שבבלגיה. סוסים אלה משתייכים לקבוצת סוסי ה"דראוט" (draught horse) של בריטניה, או סוסי ה"דראפט" (draft horse) מארצות הברית. עד לשנות ה-40 של המאה ה-20 הסוס הבלגי והברבן (Barbant) נחשבו לגזע אחד. אבל במחצית השנייה של המאה ה-20 פיתחו מגדלי הברבן האירופי את הגזע לבעל גוף גדול וכבד משמעותית, מהסוס הבלגי של ארצות הברית, שהוא גבוה וקל ממנו. ועדיין, גם כיום, בתחילת המאה ה-21, נחשב הסוס הבלגי האמריקאי לסוס העבודה הכבד ביותר בארצות הברית.
צבעי הסוס הבלגי הם בדרך כלל בגוון ערמוני ויש להם רעמה וזנב בהירים. משקלו נוטה להיות להתחיל בסביבות טון.
גם בעידן המודרני, בו טרקטורים וציוד ממוכן החליף את בהמות המשא, הסוסים הבלגיים משמשים בלא מעט משקים חקלאיים באירופה, כסוסי עבודה. זאת בעיקר בזכות היכולת יוצאת הדופן שלהם למשוך משאות כבדים.
במקביל הפך המראה המיוחד שלהם, את הסוסים הבלגיים למבוקשים בהופעות סוסים ולרכיבת פנאי. קשה אולי להאמין אבל בבלגיה מתקיים ענף חקלאי של גידול סוסים בלגיים למאכל ותעשיית הבשר שלהם קיימת גם היום.
הנה הסוס הבלגי:
https://youtu.be/gWRscujkPxU
אצל הסייס:
https://youtu.be/1fV5jhzL8rw
הטרקטור הוא כלי רכב שבו משתמש החקלאי כדי להעביר כלים וגידולים אל השדות ומהם. בעזרתו הוא גם מבצע עבודות שונות בשדה, כמו חריש, קציר או הנחה של צינורות השקייה בשדות. לטרקטור יש גלגלים גדולים כדי שלא יטבע בבוץ ויצליח לנסוע בשדה גם בימי גשם.
הטרקטור גורר אחריו כל מיני מכשירים חשובים לחקלאות. לעיתים זו מחרשה, שמכינה את השדה לזריעה, אחרי כן מזרעה, שאיתה מפזרים את הזרעים על האדמה ולעיתים מקצרה, שקוצרת את התבואה שגדלה בו.
פעם נעזרו האיכרים בבהמות שעשו את העבודה הקשה הזו, כמו הפרד והסוס. הטרקטור החליף אותן.
הנה טרקטור עם מתקנים וציוד שמשמש לחריש, זריעה, קציר ועוד:
http://youtu.be/B43JyTSknl0
ריקוד של טרקטורים בחג שבועות בקיבוץ:
http://youtu.be/1t-HizRMv0Y
טרקטור שחופר וטרקטור שאוסף את האדמה:
http://youtu.be/VdOvgdWWLys
ולצעירים - הנה הטרקטור של טוטיטו:
http://youtu.be/ViIR3n0zS8M
מה עושה וטרינר לטובת בעלי החיים?
וטרינר (Vet) הוא רופא שמטפל בבעלי חיים. כשהחיות חולות נותן להן הווטרינר תרופה או מטפל בבעיה.
אם צריך לעשות להם ניתוח, אז ממש כמו שעושים לבני אדם, הווטרינר מרדים את חיות המחמד והווטרינרית מנתחת, או שהם נשלחים לרופא מומחה בבית חולים לחיות.
וטרינרים גם עושים חיסונים כדי שחיות לא יחלו במחלות. כשהכלב מקבל את החיסונים שלו, הוא פחות חולה ופחות רגיש למחלה שממנה מחסן החיסון.
הנה וטרינרית מספרת על העבודה שלה:
https://youtu.be/CRRYLME_pnE?t=14s
בית החולים לחיות (עברית):
https://youtu.be/kSNA5GA8dyc?t=52s
וטרינר שמטפל בסוסים:
https://youtu.be/-R24aJa4RsA
וגם וטרינרים של נמרים:
https://youtu.be/huqg68YAtUE?t=1m12s
וטרינר (Vet) הוא רופא שמטפל בבעלי חיים. כשהחיות חולות נותן להן הווטרינר תרופה או מטפל בבעיה.
אם צריך לעשות להם ניתוח, אז ממש כמו שעושים לבני אדם, הווטרינר מרדים את חיות המחמד והווטרינרית מנתחת, או שהם נשלחים לרופא מומחה בבית חולים לחיות.
וטרינרים גם עושים חיסונים כדי שחיות לא יחלו במחלות. כשהכלב מקבל את החיסונים שלו, הוא פחות חולה ופחות רגיש למחלה שממנה מחסן החיסון.
הנה וטרינרית מספרת על העבודה שלה:
https://youtu.be/CRRYLME_pnE?t=14s
בית החולים לחיות (עברית):
https://youtu.be/kSNA5GA8dyc?t=52s
וטרינר שמטפל בסוסים:
https://youtu.be/-R24aJa4RsA
וגם וטרינרים של נמרים:
https://youtu.be/huqg68YAtUE?t=1m12s
מי קדם למי - הביצה או התרנגולת?
הביטוי "ביצה ותרנגולת" מתאר תהליך שבו קשה להבחין בין הסיבה לתוצאה. הראשון שידוע כי כתב אותו היה הפילוסוף היווני פלוטרכוס. כך מהווה פרדוקס הביצה והתרנגולת (Chicken or the egg) את אחד הפרדוקסים העתיקים והמפורסמים בהיסטוריה. כבר בימי היוונים הקדמונים דנו בשאלה של מי קדם למי. מאז עסקו דורות בשאלה הפרדוקסלית הזו ולא סתם בדימוי, אלא ממש בעניין - מי בעצם קדם למי? הביצה קדמה לתרנגולת או שהתרנגולת קדמה לביצה?
מה בא קודם - הביצה או התרנגולת?
יש כאן מאבק בין דת למדע. מבחינת הדת אין כאן שאלה, כי הרי בראשית נבראו היצורים עצמם ולא הביצים שלהם. זה אומר שהתרנגולת הייתה קיימת לפני הביצה שלה. לפני דארווין, שלטה במדע תפיסה שונה של אבולוציה. הגה אותה חוקר בשם לאמארק, שאמר שהמינים של בעלי החיים מסתגלים לסביבה ואז מתרבים. כלומר, גם לאמארק היה מסכים שהתרנגולת קדמה לביצה שלה.
אבל במדע המודרני פנה המדע לכיוון אחר לגמרי. כשדארווין הגה את תורת האבולוציה, הוא הראה כיצד נוצרים המינים משינויים קטנים שנוצרים בדנ"א, מוטציות. הללו מתרחשים בזרע ולמעשה בביצה. האבולוציה של דארווין הראתה שכך נוצר כל מין חדש של בעל חיים, ממין שקדם לו, בתהליך ארוך של התפתחות גנטית. אם נקרא למין שקדם לתרנגולת "פרוטו-תרנגולת", הרי שהתרנגולת נוצרה במהלך אלפי דורות שבהם התרחשו לאיטם שינויים גנטיים. זו הייתה פרוטו-תרנגולות עם מוטציות קטנות, שהלכו והתרבו, כי היה להם יתרון אבולוציוני כלשהו. הם התאימו לסביבה שבה התקיימו ולכן שרדו.
מהפרוטו-תרנגולת הלכה ונוצרה התרנגולת. זה קרה בתהליך ארוך שבו מתוך כל ביצה שהכילה פרוטו-תרנגולת עם שינוי גנטי, יצאה פרוטו-תרנגולת שונה במעט מקודמותיה ודומה יותר למה שיהיה בסוף תרנגולת. בשלב מסוים יצאה מהביצה אותה תרנגולת ראשונה, שהייתה לתרנגולת שממנה ייצאו בעתיד ביצים של תרנגולות.
כך שבכל תסריט אבולוציוני מדעי, שנתמך במחקר והוכח שוב ושוב מאז דארווין, תמיד תקדים הביצה את התרנגולת.
חמקמק ככל שזה יהיה בעינינו, הביצה היא שקדמה לתרנגולת!
הנה פרדוקס הביצה והתרנגולת:
https://youtu.be/1a8pI65emDE
והסבר נוסף מזווית מעט שונה, אבל עם אותה תוצאה:
https://youtu.be/TWUh3Xke9kI
הביטוי "ביצה ותרנגולת" מתאר תהליך שבו קשה להבחין בין הסיבה לתוצאה. הראשון שידוע כי כתב אותו היה הפילוסוף היווני פלוטרכוס. כך מהווה פרדוקס הביצה והתרנגולת (Chicken or the egg) את אחד הפרדוקסים העתיקים והמפורסמים בהיסטוריה. כבר בימי היוונים הקדמונים דנו בשאלה של מי קדם למי. מאז עסקו דורות בשאלה הפרדוקסלית הזו ולא סתם בדימוי, אלא ממש בעניין - מי בעצם קדם למי? הביצה קדמה לתרנגולת או שהתרנגולת קדמה לביצה?
מה בא קודם - הביצה או התרנגולת?
יש כאן מאבק בין דת למדע. מבחינת הדת אין כאן שאלה, כי הרי בראשית נבראו היצורים עצמם ולא הביצים שלהם. זה אומר שהתרנגולת הייתה קיימת לפני הביצה שלה. לפני דארווין, שלטה במדע תפיסה שונה של אבולוציה. הגה אותה חוקר בשם לאמארק, שאמר שהמינים של בעלי החיים מסתגלים לסביבה ואז מתרבים. כלומר, גם לאמארק היה מסכים שהתרנגולת קדמה לביצה שלה.
אבל במדע המודרני פנה המדע לכיוון אחר לגמרי. כשדארווין הגה את תורת האבולוציה, הוא הראה כיצד נוצרים המינים משינויים קטנים שנוצרים בדנ"א, מוטציות. הללו מתרחשים בזרע ולמעשה בביצה. האבולוציה של דארווין הראתה שכך נוצר כל מין חדש של בעל חיים, ממין שקדם לו, בתהליך ארוך של התפתחות גנטית. אם נקרא למין שקדם לתרנגולת "פרוטו-תרנגולת", הרי שהתרנגולת נוצרה במהלך אלפי דורות שבהם התרחשו לאיטם שינויים גנטיים. זו הייתה פרוטו-תרנגולות עם מוטציות קטנות, שהלכו והתרבו, כי היה להם יתרון אבולוציוני כלשהו. הם התאימו לסביבה שבה התקיימו ולכן שרדו.
מהפרוטו-תרנגולת הלכה ונוצרה התרנגולת. זה קרה בתהליך ארוך שבו מתוך כל ביצה שהכילה פרוטו-תרנגולת עם שינוי גנטי, יצאה פרוטו-תרנגולת שונה במעט מקודמותיה ודומה יותר למה שיהיה בסוף תרנגולת. בשלב מסוים יצאה מהביצה אותה תרנגולת ראשונה, שהייתה לתרנגולת שממנה ייצאו בעתיד ביצים של תרנגולות.
כך שבכל תסריט אבולוציוני מדעי, שנתמך במחקר והוכח שוב ושוב מאז דארווין, תמיד תקדים הביצה את התרנגולת.
חמקמק ככל שזה יהיה בעינינו, הביצה היא שקדמה לתרנגולת!
הנה פרדוקס הביצה והתרנגולת:
https://youtu.be/1a8pI65emDE
והסבר נוסף מזווית מעט שונה, אבל עם אותה תוצאה:
https://youtu.be/TWUh3Xke9kI
איפה יש עזים שמטפסות על עצים?
המבקרים במחוז ארגאן במרוקו יכולים לראות את אחד המחזות המשונים שיש - העזים המקומיות מטפסות על עצי הארגאן ואוכלות את עליהם ואת הפירות הנחשקים שלהם. העיזים מטפסות על העצים הללו בהמוניהן, לפעמים עד 40 עזים על עץ אחד!
הטיפוס על העץ נועד כדי לאכול את פרי עץ הארגאן - פרי דמוי זית שממנו מייצרים שמן יקר, שהוא בין השאר גם בסיס למוצרי קוסמטיקה, מהיוקרתיים ביותר.
הנה העזים המטפסות על העץ במרוקו:
http://youtu.be/PJaaxLsl9Ck
ועבודת אמנות של עזים לבנות על העץ:
http://youtu.be/MvkyY8Fwgd0
המבקרים במחוז ארגאן במרוקו יכולים לראות את אחד המחזות המשונים שיש - העזים המקומיות מטפסות על עצי הארגאן ואוכלות את עליהם ואת הפירות הנחשקים שלהם. העיזים מטפסות על העצים הללו בהמוניהן, לפעמים עד 40 עזים על עץ אחד!
הטיפוס על העץ נועד כדי לאכול את פרי עץ הארגאן - פרי דמוי זית שממנו מייצרים שמן יקר, שהוא בין השאר גם בסיס למוצרי קוסמטיקה, מהיוקרתיים ביותר.
הנה העזים המטפסות על העץ במרוקו:
http://youtu.be/PJaaxLsl9Ck
ועבודת אמנות של עזים לבנות על העץ:
http://youtu.be/MvkyY8Fwgd0
איך חרשו פעם בעזרת שוורים?
החקלאות העתיקה התמודדה עם אתגרים לא קלים. אחת המשימות הקשות שעמדה בפני החקלאי בימי קדם הייתה חריש האדמה. פעולת החרישה הייתה קשה ומפרכת. באדמה היה קשה מאד לחרוץ חריצים שבהם ייטמנו הזרעים. לכן כה חשובה הייתה פעולת הביות של הבהמות. בעזרתן היה חריש האדמה לתהליך פשוט יותר.
וכך החלו החקלאים בעת העתיקה להשתמש בבהמות, כדי לגרור את המחרשה וליצור תלמים באדמה. לא פעם האדמה הייתה כה קשה לעיבוד שלא הספיק שור אחד לחריש והחקלאים נאלצו לחבר שתי בהמות שהיו גוררות את כלי החרישה.
הנה החריש בעזרת שוורים:
https://youtu.be/PH9voIahbX0?t=6s
כך חורשים חלק מהחקלאים בהודו עד היום עם שני שוורים:
https://youtu.be/I8WwtjVADqU
חשיבותם של השוורים בגידול האורז:
https://youtu.be/AXL1oMdCFUM
והנה סרט תיעודי על הכנת הקרקע לנטיעה:
https://youtu.be/7FCLbDgLDqE?long=yes
החקלאות העתיקה התמודדה עם אתגרים לא קלים. אחת המשימות הקשות שעמדה בפני החקלאי בימי קדם הייתה חריש האדמה. פעולת החרישה הייתה קשה ומפרכת. באדמה היה קשה מאד לחרוץ חריצים שבהם ייטמנו הזרעים. לכן כה חשובה הייתה פעולת הביות של הבהמות. בעזרתן היה חריש האדמה לתהליך פשוט יותר.
וכך החלו החקלאים בעת העתיקה להשתמש בבהמות, כדי לגרור את המחרשה וליצור תלמים באדמה. לא פעם האדמה הייתה כה קשה לעיבוד שלא הספיק שור אחד לחריש והחקלאים נאלצו לחבר שתי בהמות שהיו גוררות את כלי החרישה.
הנה החריש בעזרת שוורים:
https://youtu.be/PH9voIahbX0?t=6s
כך חורשים חלק מהחקלאים בהודו עד היום עם שני שוורים:
https://youtu.be/I8WwtjVADqU
חשיבותם של השוורים בגידול האורז:
https://youtu.be/AXL1oMdCFUM
והנה סרט תיעודי על הכנת הקרקע לנטיעה:
https://youtu.be/7FCLbDgLDqE?long=yes
מיהי הכבשה דולי?
הכבשה דולי היתה המקרה הראשון בהיסטוריה שבו נעשה שיבוט גנטי של יונק, כלומר - יצירה של יונק מתא בוגר אחד של יונק קיים.
היה זה המדען יאן וילמוט ממכון רוזלין באדינבורו, שהצליח בשנת 1997 לשבט את הכבשה דולי.
פריצת הדרך הזו הייתה אדירה. רבים ראו במעשה פריצת דרך בלתי נתפסת כמעט, בדרך לייצור המוני של בעלי חיים לצרכי האדם, כמו הפקה של דם, חלב ואיברים לצורכי ריפוי.
רבים הבינו מיד ששיבוט כזה יאפשר גם לשכפל בעתיד גם בני אדם, מה שיאפשר ליצור כפילים גנטיים של אנשים, כך שישמשו להם כמעין בנק איברים למקרי חירום.
אפשרויות נוספות של ההמצאה הן שכפול של ילד בריא מתא מגופו של ילד העומד למות, כמו גם הארכת חייהם של אנשים קשישים - על ידי יצירת תאומים גנטיים חדשים.
מצד שני, רבים ראו ורואים באפשרות השיבוט של בני אדם עניין מדאיג שיכול גם לשמש למטרות רעות, כמו למשל יצירת צבאות משוכפלים של לוחמים מובחרים, שיוכלו לבצע משימות בשירותם של משטרים תוקפניים ומסוכנים.
ייצור של לוחמים כאלה, חשוב להבין, יהיה מסוכן מפני שאין חשש שימותו. תמיד ניתן יהיה לייצר עוד מהם.
מאז הכבשה דולי, אולי ההישג המדעי הגדול ביותר של סקוטלנד, כבר הצליחו המדענים לשבט עובר אנושי. כיום יש אפילו שירות מסחרי שמשבט חיות מחמד לבעליהם.
בעשורים האחרונים נבחנת אפילו האפשרות שמדענים ישתמשו בשיטת השיבוט של הכבשה דולי לשיבוט של ממותות פרה-היסטוריות, שנעלמו מהעולם לפני עידן ועידנים.
סיפורה של הכבשה דולי:
http://youtu.be/YoEWYJHf0kU
כך שובטה הכבשה דולי:
https://youtu.be/39BbcZVCx8I
על השכפול של הכבשה דולי והמחלוקת על התערבות האדם בטבע:
http://youtu.be/CkZV7hl-kXE
והנה דולי המפוחלצת במוזיאון בעיר אדינבורו:
http://youtu.be/dPreBtCbmgQ
הכבשה דולי היתה המקרה הראשון בהיסטוריה שבו נעשה שיבוט גנטי של יונק, כלומר - יצירה של יונק מתא בוגר אחד של יונק קיים.
היה זה המדען יאן וילמוט ממכון רוזלין באדינבורו, שהצליח בשנת 1997 לשבט את הכבשה דולי.
פריצת הדרך הזו הייתה אדירה. רבים ראו במעשה פריצת דרך בלתי נתפסת כמעט, בדרך לייצור המוני של בעלי חיים לצרכי האדם, כמו הפקה של דם, חלב ואיברים לצורכי ריפוי.
רבים הבינו מיד ששיבוט כזה יאפשר גם לשכפל בעתיד גם בני אדם, מה שיאפשר ליצור כפילים גנטיים של אנשים, כך שישמשו להם כמעין בנק איברים למקרי חירום.
אפשרויות נוספות של ההמצאה הן שכפול של ילד בריא מתא מגופו של ילד העומד למות, כמו גם הארכת חייהם של אנשים קשישים - על ידי יצירת תאומים גנטיים חדשים.
מצד שני, רבים ראו ורואים באפשרות השיבוט של בני אדם עניין מדאיג שיכול גם לשמש למטרות רעות, כמו למשל יצירת צבאות משוכפלים של לוחמים מובחרים, שיוכלו לבצע משימות בשירותם של משטרים תוקפניים ומסוכנים.
ייצור של לוחמים כאלה, חשוב להבין, יהיה מסוכן מפני שאין חשש שימותו. תמיד ניתן יהיה לייצר עוד מהם.
מאז הכבשה דולי, אולי ההישג המדעי הגדול ביותר של סקוטלנד, כבר הצליחו המדענים לשבט עובר אנושי. כיום יש אפילו שירות מסחרי שמשבט חיות מחמד לבעליהם.
בעשורים האחרונים נבחנת אפילו האפשרות שמדענים ישתמשו בשיטת השיבוט של הכבשה דולי לשיבוט של ממותות פרה-היסטוריות, שנעלמו מהעולם לפני עידן ועידנים.
סיפורה של הכבשה דולי:
http://youtu.be/YoEWYJHf0kU
כך שובטה הכבשה דולי:
https://youtu.be/39BbcZVCx8I
על השכפול של הכבשה דולי והמחלוקת על התערבות האדם בטבע:
http://youtu.be/CkZV7hl-kXE
והנה דולי המפוחלצת במוזיאון בעיר אדינבורו:
http://youtu.be/dPreBtCbmgQ
מהם הסוסים הגבוהים בעולם?
סוסי הפרשרון הם מהסוסים הגבוהים, החזקים והכבדים ביותר שיש. סוסי פרשרון שבאו מעמק פרש הם שריריים מאד. אלו סוסים נבונים שבמקור שמשו כסוסי מלחמה ועם הזמן הוכשרו גם לעבודה. הם מתחרים בסוסי השייר הגבוהים והגדולים לא פחות. גם סוסי הקליידסדייל הם גדולי מימדים וכרגע מחזיק סוס כזה בשיא הגובה של אנגליה.
הנה רכב שמנהיג חבורת סוסי הפרשרון הענקיים:
http://youtu.be/jx2f3Lx8VyQ?t=2m15s
הנה סרטון שבו מוצג דיגר, הסוס הגבוה בבריטניה בעבר. גובהו כ-2 מטרים:
http://youtu.be/XbzLGuSaJkA
הנה נודי, בעבר הסוס הגבוה בעולם, מגזע שייר. גובהו 2 מטרים ו-5 סנטימטרים:
http://youtu.be/DXtcr4_xZrc?t=18s
סוסי הפרשרון הם מהסוסים הגבוהים, החזקים והכבדים ביותר שיש. סוסי פרשרון שבאו מעמק פרש הם שריריים מאד. אלו סוסים נבונים שבמקור שמשו כסוסי מלחמה ועם הזמן הוכשרו גם לעבודה. הם מתחרים בסוסי השייר הגבוהים והגדולים לא פחות. גם סוסי הקליידסדייל הם גדולי מימדים וכרגע מחזיק סוס כזה בשיא הגובה של אנגליה.
הנה רכב שמנהיג חבורת סוסי הפרשרון הענקיים:
http://youtu.be/jx2f3Lx8VyQ?t=2m15s
הנה סרטון שבו מוצג דיגר, הסוס הגבוה בבריטניה בעבר. גובהו כ-2 מטרים:
http://youtu.be/XbzLGuSaJkA
הנה נודי, בעבר הסוס הגבוה בעולם, מגזע שייר. גובהו 2 מטרים ו-5 סנטימטרים:
http://youtu.be/DXtcr4_xZrc?t=18s
מהם הכבשים וכיצד בויתו?
כבש הבית (Sheep) הוא חיית משק, מהראשונות שבויתו על ידי האדם, במקרה שלו מכבש הבר. בחקלאות מגדלים את הכבשים לשימושים שונים, בעיקר לאכילת בשרם, להפקת צמר ולחליבה לצורך חלב כבשים.
לכבשים המבויתות שאנו רואים במרעה יש צמר. את הצמר הזה מפיקים על ידי גזיזת הצמר מהכבשים, במה שנקרא 'גז' (Wool harvest).
כבר אלפי שנים שהצמר של הכבשים משמש לייצור סיבים ובדים. אבל נדרש בעבר תהליך ארוך של ביות, כדי להביא את הצמר הטבעי שלהן לכדי הצמר הנהדר שיש להן היום.
איך זה התרחש?
במהלך הביות שלהן ובתהליך שנקרא "ברירה מלאכותית", עברו הכבשים תהליך מדהים. הצמר שלהן הלך והפך לצמר עבות ושימושי לאדם.
הברירה המלאכותית, בניגוד לברירה הטבעית שנוצרת בתהליך האבולוציה ונמשכת מיליוני שנים, היא מצב שבו החקלאים, מי שגידלו את הכבשים, בחרו בכל דור את מי מהן להרבות. הם עשו זאת על פי איכות וכמות הצמר שלהן.
כבשת הבר המקורית הייתה מאוד דלילה בצמר שלה. על גופה היו מעט מאוד זקיקי צמר, שמהם גדל הצמר ובעיקר זקיקי שיער. כן - לכבשים היה אז גם צמר וגם שיער.
לפני כ-10,000 שנה, כשהחל האדם לביית את הכבשים, הוא העדיף לברור ולטפח את הכבשים שיש להן יותר זקיקי צמר מזקיקי שיער. ההחלטה הייתה להרבות אותן באופן מלאכותי, כך שהן יתרבו על חשבון הכבשים מרובות השיער.
מי מהכבשים שהיו בעלי בעלות צמר עבה ועשיר, גודלו והופרו שוב ושוב, כך שייוולדו להם צאצאים רבים עם זקיקי צמר והגנטיקה תדאג שמרבית הצאצאים הללו יפיקו את אותו צמר שרצוי לאדם ולא את השיער, שלא נחוץ לו.
מנגד, כמה עצוב, מי שלא התברכו בצמר האיכותי והשימושי לאדם, לא הורבו על ידי החקלאים. באופן כזה הם הלכו עם הזמן ונעלמו, לעומת בעלי הצמר המשובח, שהופרו והתרבו שוב ושוב.
הצמר הזה שימש ומשמש מאז לייצור של סיבים ובדים, לסוודרים, גרבי חורף, אפודות צמר וכדומה.
ואגב, האדם המביית בחר אפילו את צבע הצמר הנוח לו. מכיוון שהצמר הלבן הוא הקל ביותר לצביעה, מרבית הכבשים המבויתות היו לבנות. כך הפכו, בספרד למשל, הכבשים מגזע מרינו (merino) לכבשים שאותן מגדלים הכי הרבה.
אגב, בימי הביניים וכדי לשמור על הכבדים המעולות הללו בספרד, לא איפשרו הספרדים ייצוא של הכבשים הללו ומי שהעיז לעשות כן נידון לעונש מוות. כיום מגדלים את כבשת המרינו גם במדינות אחרות, כמו אוסטרליה וניו זילנד והיא נפוצה ברחבי העולם
רק הערה לסיום - מבין מאות גזעי הכבשים לא לכולם יש צמר איכותי ורב. בחלק מהגזעים טופח דווקא הבשר והורבו דווקא כבשים בעלי בשר טוב וטעים, גם אם הצמר שלהם פחות מוצלח.
הנה הצמר של הכבשים:
https://youtu.be/E96bxNErse0
עדר הכבשים מהשמיים:
https://youtu.be/gV6ozSLyrOk
והגז של הצאן:
https://youtu.be/Mddybz04D78
כבש הבית (Sheep) הוא חיית משק, מהראשונות שבויתו על ידי האדם, במקרה שלו מכבש הבר. בחקלאות מגדלים את הכבשים לשימושים שונים, בעיקר לאכילת בשרם, להפקת צמר ולחליבה לצורך חלב כבשים.
לכבשים המבויתות שאנו רואים במרעה יש צמר. את הצמר הזה מפיקים על ידי גזיזת הצמר מהכבשים, במה שנקרא 'גז' (Wool harvest).
כבר אלפי שנים שהצמר של הכבשים משמש לייצור סיבים ובדים. אבל נדרש בעבר תהליך ארוך של ביות, כדי להביא את הצמר הטבעי שלהן לכדי הצמר הנהדר שיש להן היום.
איך זה התרחש?
במהלך הביות שלהן ובתהליך שנקרא "ברירה מלאכותית", עברו הכבשים תהליך מדהים. הצמר שלהן הלך והפך לצמר עבות ושימושי לאדם.
הברירה המלאכותית, בניגוד לברירה הטבעית שנוצרת בתהליך האבולוציה ונמשכת מיליוני שנים, היא מצב שבו החקלאים, מי שגידלו את הכבשים, בחרו בכל דור את מי מהן להרבות. הם עשו זאת על פי איכות וכמות הצמר שלהן.
כבשת הבר המקורית הייתה מאוד דלילה בצמר שלה. על גופה היו מעט מאוד זקיקי צמר, שמהם גדל הצמר ובעיקר זקיקי שיער. כן - לכבשים היה אז גם צמר וגם שיער.
לפני כ-10,000 שנה, כשהחל האדם לביית את הכבשים, הוא העדיף לברור ולטפח את הכבשים שיש להן יותר זקיקי צמר מזקיקי שיער. ההחלטה הייתה להרבות אותן באופן מלאכותי, כך שהן יתרבו על חשבון הכבשים מרובות השיער.
מי מהכבשים שהיו בעלי בעלות צמר עבה ועשיר, גודלו והופרו שוב ושוב, כך שייוולדו להם צאצאים רבים עם זקיקי צמר והגנטיקה תדאג שמרבית הצאצאים הללו יפיקו את אותו צמר שרצוי לאדם ולא את השיער, שלא נחוץ לו.
מנגד, כמה עצוב, מי שלא התברכו בצמר האיכותי והשימושי לאדם, לא הורבו על ידי החקלאים. באופן כזה הם הלכו עם הזמן ונעלמו, לעומת בעלי הצמר המשובח, שהופרו והתרבו שוב ושוב.
הצמר הזה שימש ומשמש מאז לייצור של סיבים ובדים, לסוודרים, גרבי חורף, אפודות צמר וכדומה.
ואגב, האדם המביית בחר אפילו את צבע הצמר הנוח לו. מכיוון שהצמר הלבן הוא הקל ביותר לצביעה, מרבית הכבשים המבויתות היו לבנות. כך הפכו, בספרד למשל, הכבשים מגזע מרינו (merino) לכבשים שאותן מגדלים הכי הרבה.
אגב, בימי הביניים וכדי לשמור על הכבדים המעולות הללו בספרד, לא איפשרו הספרדים ייצוא של הכבשים הללו ומי שהעיז לעשות כן נידון לעונש מוות. כיום מגדלים את כבשת המרינו גם במדינות אחרות, כמו אוסטרליה וניו זילנד והיא נפוצה ברחבי העולם
רק הערה לסיום - מבין מאות גזעי הכבשים לא לכולם יש צמר איכותי ורב. בחלק מהגזעים טופח דווקא הבשר והורבו דווקא כבשים בעלי בשר טוב וטעים, גם אם הצמר שלהם פחות מוצלח.
הנה הצמר של הכבשים:
https://youtu.be/E96bxNErse0
עדר הכבשים מהשמיים:
https://youtu.be/gV6ozSLyrOk
והגז של הצאן:
https://youtu.be/Mddybz04D78
איך גוזזים הנוקדים את הצמר מהצאן?
מה אתם יודעים על גז כבשים (Sheep Shearing)? - אתם ודאי יודעים שאת הצמר (Wool) מפיקים מגזיזה של צמר הכבשים (Wool harvest), אותה פרווה עבותה שהם מגדלים בחורף.
את הצמר גוזזים בעונת האביב, לקראת הקיץ החם. במהלכו לא יזדקקו הכבשים לפרוות הצמר המחממת שלהן וכבשים שלא יגזזו יסבלו מהחום מאוד.
לקראת הגז הנוקדים נהגו לקחת את הכבשים, אחת אחת ואחד אחד, ולגזוז מעליהם, במהירות ובמיומנות את הצמר.
אם בעבר גזזו את הצאן בכלים שונים הדומים למספריים, כיום משתמשים במכונת גז חשמלית, מעין מכונת תספורת מהירה ובטיחותית המיועדת למשימה.
בעבר היה הגז תהליך חגיגי ואף תחרותי. הנוקדים במקומות רבים נהגו להיפגש ואף לקיים תחרויות גזיזת צמר.
בישראל של שנות ה-50 נהגו ממש לחוג את חג הגז. בשעת בין הערביים נהגו אנשי הכפר או הקיבוץ להתכנס והמתינו משני צידי הדרך לשובו של עדר הצאן מהשדות. משהגיעו הנוקדים, האחראים על גידול הצאן, עם העדרים החלה החגיגה.
ליד הדיר המקושט קיימו אז טקס קצר שהוקדש לגז הצאן. הבנות נשאו על ראשן טסי קש צבעוניים. על כל טס כזה הונחו גיזות הצמר. אז התקיימו מעין עצרת חגיגית והטקס היה מסתיים במחול רועים.
לאחר הטקס התקיימה סעודה חגיגית של הקהילה. באוכל טוב ויין חגגו הנוקדים ואורחיהם את חג הגז והתפוקה של הצמר.
גם אם בימינו עדיין משתמשים בצמר לייצור בדים, השימוש בו בעידן המודרני פחת מאוד. במרוצת השנים החליפו סיבים סינתטיים את הצמר הטבעי. הם זולים יותר לייצור, קלים לטיפול וכביסה והסוודרים שעושים מהם דקיקים ומחממים, על אף שהם פחות כבדים.
אגב, באוסטרליה, מעצמת עדרים וצאן, הבינו שהצמר לא נחוץ יותר, לפחות לא בכמויות של פעם. לכן פיתחו מדענים מקומיים תהליך של גז ללא גזיזה. הם מזריקים לעדרים זריקה אחת של חלבון טבעי. החלבון הזה גורם לכבשים להשיל מעליהן את הצמר, ללא צורך בגז.
הנה כל התהליך - מהצמר אל הסוודר:
https://youtu.be/U7Tw4pqyhck
הנוקדים גוזזים את הצאן:
https://youtu.be/Mddybz04D78
כבש שנעלם, לא נגזז כמה שנים ואז נמצא כך:
https://youtu.be/kHu-r4gx2kI
כך גזזו אותו כדי להציל את חייו:
https://youtu.be/eWdYZKyomn0
ואת הגמלים, לעומת זאת, אפשר לגזוז ביד:
https://youtu.be/S2mlSdHdMnA
מה אתם יודעים על גז כבשים (Sheep Shearing)? - אתם ודאי יודעים שאת הצמר (Wool) מפיקים מגזיזה של צמר הכבשים (Wool harvest), אותה פרווה עבותה שהם מגדלים בחורף.
את הצמר גוזזים בעונת האביב, לקראת הקיץ החם. במהלכו לא יזדקקו הכבשים לפרוות הצמר המחממת שלהן וכבשים שלא יגזזו יסבלו מהחום מאוד.
לקראת הגז הנוקדים נהגו לקחת את הכבשים, אחת אחת ואחד אחד, ולגזוז מעליהם, במהירות ובמיומנות את הצמר.
אם בעבר גזזו את הצאן בכלים שונים הדומים למספריים, כיום משתמשים במכונת גז חשמלית, מעין מכונת תספורת מהירה ובטיחותית המיועדת למשימה.
בעבר היה הגז תהליך חגיגי ואף תחרותי. הנוקדים במקומות רבים נהגו להיפגש ואף לקיים תחרויות גזיזת צמר.
בישראל של שנות ה-50 נהגו ממש לחוג את חג הגז. בשעת בין הערביים נהגו אנשי הכפר או הקיבוץ להתכנס והמתינו משני צידי הדרך לשובו של עדר הצאן מהשדות. משהגיעו הנוקדים, האחראים על גידול הצאן, עם העדרים החלה החגיגה.
ליד הדיר המקושט קיימו אז טקס קצר שהוקדש לגז הצאן. הבנות נשאו על ראשן טסי קש צבעוניים. על כל טס כזה הונחו גיזות הצמר. אז התקיימו מעין עצרת חגיגית והטקס היה מסתיים במחול רועים.
לאחר הטקס התקיימה סעודה חגיגית של הקהילה. באוכל טוב ויין חגגו הנוקדים ואורחיהם את חג הגז והתפוקה של הצמר.
גם אם בימינו עדיין משתמשים בצמר לייצור בדים, השימוש בו בעידן המודרני פחת מאוד. במרוצת השנים החליפו סיבים סינתטיים את הצמר הטבעי. הם זולים יותר לייצור, קלים לטיפול וכביסה והסוודרים שעושים מהם דקיקים ומחממים, על אף שהם פחות כבדים.
אגב, באוסטרליה, מעצמת עדרים וצאן, הבינו שהצמר לא נחוץ יותר, לפחות לא בכמויות של פעם. לכן פיתחו מדענים מקומיים תהליך של גז ללא גזיזה. הם מזריקים לעדרים זריקה אחת של חלבון טבעי. החלבון הזה גורם לכבשים להשיל מעליהן את הצמר, ללא צורך בגז.
הנה כל התהליך - מהצמר אל הסוודר:
https://youtu.be/U7Tw4pqyhck
הנוקדים גוזזים את הצאן:
https://youtu.be/Mddybz04D78
כבש שנעלם, לא נגזז כמה שנים ואז נמצא כך:
https://youtu.be/kHu-r4gx2kI
כך גזזו אותו כדי להציל את חייו:
https://youtu.be/eWdYZKyomn0
ואת הגמלים, לעומת זאת, אפשר לגזוז ביד:
https://youtu.be/S2mlSdHdMnA
