רכבת תחתית היא רכבת שנוסעת על מסילה שנמצאת במנהרות מתחת לאדמה. זוהי מעין רכבת קלה ותת-קרקעית. רכבת תחתית מצויה בעיקר בערים גדולות וצפופות בעולם, משום שבערים כאלה קשה לבנות פסי רכבת ולהפעיל רכבות ברחובות העמוסים.

בכל מקום הרכבת התחתית מכונה אחרת, בהתאם לשפת המקום. בצרפת היא נקראת מטרו, טיוב בניו יורק, אנדרגראונד בלונדון וכך הלאה.


הנה סרטון שמסביר על הרכבת התחתית לילדים:

http://youtu.be/FdJ8gilCpfA


המטרו של פאריס - הרכבת התחתית שעכשיו נוהגת אוטומטית ללא נהגים:

https://youtu.be/QoH-2g-j59A


והרכבת התחתית המפורסמת של ניו יורק:

https://youtu.be/26-QEKM_UoY

כמו שוטר התנועה של פעם, הרמזור הוא המצאה מצוינת שמכוונת את התנועה. רמזורים פשוטים מתחלפים מדי כמה דקות ובכל פעם מאפשרים לצד אחר של הצומת לנסוע.

רמזורים בצמתים עמוסות יותר מחוברים למערכות ממוחשבות, שמקבלות אות אלקטרוני מחיישנים הנמצאים מתחת לכביש על עומס התנועה.

בעזרת המידע שמועבר אליהם מהצמתים השונות, "מחליטים" המחשבים כיצד יופעלו הרמזורים, כדי למנוע פקקי תנועה.


כך פועל הרמזור המודרני:

https://youtu.be/otGPYEJvUk4


בכל אזור יש חדר בקרה ממוחשב ומקושר לרמזורים:

https://youtu.be/GmpwWHHqSqQ?t=14s


מתחת לכביש יש משקל ששוקל את כלי הרכב ומערכת שקובעת לפי הנתונים כמה זמן לתת אור ירוק:

https://youtu.be/lZtOgqbNMVE


סרטון אנימציה שמסביר על הדרך שבה פועלת מצלמת הרמזור:

http://youtu.be/3KFFGDbeMHs?t=3s


על מצלמת הרמזור:

http://youtu.be/8XoTvbqsT68?t=4s


ופרק הרמזורים מהסדרה "חיפזון וזהירון":

http://youtu.be/y9YjWJZwjFQ?long=yes

מגדלי-העל, או בלשון הציורית יותר גורדי השחקים (Sky Scrapper), הם מגדלים גבוהים שנבנים הנאה השנים האחרונות לגבהים שלא יאומנו.

בניית מגדלי ענק משלבת כיום בנייה מתועשת, של חלקים שנבנו במפעל והובאו לאתר הבניה כדי להרכיבם. כאן מגיעה הבנייה אל האתר עצמו, של חלקים ומרכיבים שהובאו מהמפעל ויש לבנות באתר הבניה, במיקומו של המגדל הסופי.

בעולם הגיעו ב-50 השנים האחרונות למיומנות מדהימה וליכולת בניה לגובה שהיא גם בתחום הבניה, גם בבטיחות וגם במהירות הבניה.

בסין ניתן כיום לבנות מגדל ענקי בפחות מחודש ימים!


כך בונים בימינו גורדי שחקים כה גבוהים (מתורגם):

https://youtu.be/kF54-camgCg


על בנייתו של בורג' חליפה, מהמגדלים הגבוהים בעולם:

https://youtu.be/yNfpwdLVZ4c


המהירות המדהימה, הטכניקות והבניה של מגדל בן 30 קומות בסין, שנבנה ב-15 יום:

http://youtu.be/rwvmru5JmXk


מגדל בן 57 קומות שנבנה ב-19 יום:

https://youtu.be/N6f_sayw0mM


והשוואה בין המגדלים הגבוהים ביותר בעולם:

https://youtu.be/fzGRje4Lixo

פקק תנועה (Phantom traffic jam) הוא תופעה מורכבת שנוצרת כשמספר כלי הרכב שעל הכביש הוא גדול מהקיבולת שלו, מהיכולת של הכביש להחיל אותו. זה קצת מזכיר בקבוק יין צר שבו הנוזל זורם בחופשיות עד שהוא מגיע לצוואר הבקבוק ואז עובר רק בחלקו.

בבקבוק מים צמצום הכמות נועד למזוג כמות מדודה (מה שנקרא פיצ'ר), בכביש זה באג, כי תנועת כלי הרכב נפגעת בפקק תנועה, כשיש להם פחות מקום לזרום והם עושים זאת לאט ולפעמים בעצירה מוחלטת והמתנה שיתפנה הכביש.

פקקי תנועה מתחילים בדרך כלל בנקודת צוואר בקבוק (bottleneck) - מקום שבו הכביש מצטמצם, כמו במפגש של שני כבישים או אם יש עבודות בדרך. אז מתחיל מה שחוקרי התנועה קוראים אפקט שרשרת (chain reaction) - רכב אחד בולם, הרכב מאחוריו גם בולם וכך זה ממשיך אחורה. הפרעה קטנה בתנועה יכולה להתרחב במהירות לכל אורך הכביש ולייצר במהירות פקק תנועה.

הדבר המעניין הוא שפקקי תנועה יכולים להיווצר גם בלי שום מכשול פיזי. לפעמים מספיק שרכב אחד יאט מעט כדי שייווצר פקק פנטום (Phantom traffic jam) - פקק שאין לו סיבה נראית לעין.

חוקרים מאוניברסיטת נגויה (Nagoya University) ביפן הוכיחו זאת בניסוי מפורסם משנת 2008, שבו 22 רכבים נהגו בדרך מעגלית במהירות קבועה של 30 קמ"ש. בתחילה התנועה הייתה חלקה, אך לאחר זמן קצר נוצר פקק ללא כל מכשול.

מחקרים מראים שכאשר צפיפות המכוניות עוברת סף קריטי מסוים, הסיכויים לפקק גדלים דרמטית.

גורם נוסף לפקקי תנועה הוא תאונות דרכים, שגם הן יוצרות פקק תנועה וכאן אפילו פקק כפול. הראשון ברור, עת נחסם הכביש חלקית או לחלוטין והנהגים העוקפים את מקום התאונה עושים זאת לאט, מסקרנות לראות מה קרה.

הפקק השני מעניין אף יותר: סקרנות הנהגים שבכביש הנגדי. תופעה זו נקראת "Rubbernecking". מחקרים מראים שכ-12% מהתקריות יוצרות פקק סקרנות. נהגים מאטים כדי להציץ, וכך נוצר פקק שלעיתים הוא אפילו גרוע יותר מהפקק המקורי.

חוקרים כתבו שהמונח הזה, "rubbernecking", נטבע באמריקה בשנות ה-90 של המאה ה-19 לתיאור תיירים שמסתכלים סביב בסקרנות.

גורמים נוספים להיווצרות פקקים כוללים מזג אוויר קשה שמאט את הנהיגה, עבודות דרך שמצמצמות נתיבים, רמזורים לא מתואמים ביישובים, נהגים חדשים או מבוגרים שנוהגים לאט יותר, כניסה ויציאה מחניונים של מרכזי קניות ולא פעם פקקים קבועים של שכונות שלמות, בשעות השיא של היציאה בבוקר לעבודה.

דרך אגב, המדע מראה שמערכת הנהיגה האנושית מתפקדת כמו נוזל - היא זורמת חלק כשהיא לא צפופה, אך מתמצקת למעין ג'לי כשהצפיפות גדלה.

כאשר פקק מתחיל להתפרק, לוקח זמן עד שהשינוי מגיע לכל כלי הרכב. כשמכונית מתחילה לנוע אחרי עצירה, לוקח כמה שניות לנהג מאחוריה להגיב ולזה שאחריו וכך הלאה. אבל זה גם מה שמסביר למה פעמים רבות נעלם פקק תנועה לפתע - כשההפרעה הראשונית נגמרת וכל המערכת חוזרת לזרום.

טכנולוגיות מודרניות כמו רכבים חכמים ומערכות ניהול תנועה חכמות מבטיחות לפתור בעיות אלה, אבל עד אז, פקקי התנועה יישארו חלק מהחיים המודרניים ובמיוחד בערים הגדולות.


הנה פקק התנועה הישראלי הגדול והמטריד (עברית):

https://youtu.be/6RliWjan0DA


אפילו נהג אחד יכול למנוע או לפחות להקטין את פקקי התנועה:

https://youtu.be/MtwY9xKfaYo


כך נוצר פקק התנועה הגדול ביותר בהיסטוריה:

https://youtu.be/zZFjQ2U908s


וסיפורו המלא של פקק התנועה הגדול בכל הזמנים:

https://youtu.be/ob5tfHuW2Iw?long=yes

רובנו מכירים דירות בזבזניות שיש בהן חללים גדולים יחסית, אבל בערים הגדולות של העולם, קורה משהו מרתק. אנשים לומדים לחיות במיקרו דירות, דירות זעירות שלפעמים לא עולות על 15 מטר רבועים, גודל של חדר שינה ממוצע. וזה לא מצב חירום או פתרון זמני אלא בחירה מודעת שהופכת לתופעה עולמית, במיוחד בערים כמו טוקיו, הונג קונג, ניו יורק ולונדון.

הרעיון של מיקרו דירה (micro apartment) התפתח מתוך צורך ממשי. במקומות שבהם מחירי הדיור זינקו לשמיים, אנשים נאלצים לבחור בין מרחק רב מהמרכז העירוני לבין שטח דיור קטן במיקום מרכזי.

לא מעט מהם בוחרים במרכז העניינים, מקום בו יקרים מחירי הנדל"ן (קיצור של נכסי ד'לא ניידי, ובשפה פשוטה: דירות ובתים).

מיקרו דירה היא יחידת דיור שגודלה נע בין 15 ל-40 מטרים רבועים, פחות משליש מגודלה של דירה רגילה. הדירה קטנה מחדר שינה ממוצע אבל מכילה מטבח, חדר אמבטיה, סלון וחדר שינה. התופעה הפכה לפתרון דיור פופולרי במטרופולינים צפופים, ערים גדולות ברחבי העולם.

הרעיון אינו חדש. כבר בשנות ה-50 של המאה ה-20 יפן פיתחה את קפסולות המגורים המפורסמות שלה. בטוקיו (Tokyo) תכנן האדריכל קישו קורוקאווה (Kisho Kurokawa) ב-1972 את מגדל נקאגין קפסול (Nakagin Capsule Tower), שבו כל יחידה היא קופסת מתכת של 10 מטרים רבועים עם חלון עגול. הרעיון היה שאפשר יהיה להחליף קפסולות כשהן מתבלות, כמו חלפים במכונה. במציאות זה מעולם לא קרה. המגדל נהרס ב-2022 אחרי שנים של מאבקים משפטיים, אבל הפך לאייקון של אדריכלות מטבוליסטית.

בטוקיו הפכו מיקרו דירות לחלק אינטגרלי מנוף העיר, כאשר חדרים בגודל 9 מטרים רבועים נחשבים לסטנדרט מקובל. התופעה המודרנית של מיקרו דירות החלה להתפשט בערים גדולות רק בעשור האחרון כמענה למשבר הדיור העולמי.

ניו יורק (New York) אישרה רשמית בנייה של מיקרו דירות בשנת 2012. הפרויקט הראשון הושלם ב-2016 ברחוב 27 מזרח במנהטן (Manhattan). כל דירה בת 23-28 מטרים רבועים עולה כ-2,800 דולר לחודש, מה שהופך אותן ליקרות ביותר למטר רבוע בעיר.

בלונדון (London) הקימו מגדל סקיילייט (Skylight) ב-2019, המכיל 186 מיקרו דירות בגודל של 18 מטרים רבועים כל אחת. גם סן פרנציסקו (San Francisco), סיאול (Seoul), הונג קונג (Hong Kong) ואמסטרדם (Amsterdam) הצטרפו למגמה.

העיצוב של מיקרו דירות הוא אמנות בפני עצמה. מיטות מתקפלות שנהפכות לספה, שולחנות שמתחבאים בקיר, מטבחים מיניאטוריים עם כיריים דו-להביות ומקררים בגודל מיני בר. המעצב גארי צ'אנג (Gary Chang) מהונג קונג חי בדירה של 32 מטרים רבועים שיכולה להפוך ל-24 חללים שונים. קיר אחד מכיל מיטה, ספרייה, מקלחת ומטבח שנפתחים ונסגרים כמו מגירות. כשהוא רוצה לארח 12 אנשים לארוחה, הוא פשוט מקפל את המיטה ומוציא את השולחן. צ'אנג גדל באותה דירה עם הוריו ו-4 אחים, כך שכשרכש אותה כמבוגר הוא החליט להפוך את הצפיפות לאתגר עיצובי.

מערכת איקאה (IKEA) פיתחה ב-2019 קו מוצרים בשם רוגנאן (Rognan) עם חברת האוטומציה אוריגין (Ori) מבוסטון (Boston). לחיצה על כפתור מזיזה מיטה, ספה ושולחן עבודה על מסילות. הפרויקט הופסק ב-2021 אחרי שהתברר שהמערכת יקרה מדי (כ-10,000 דולר להתקנה) עבור קהל היעד. רהיטים מודולריים פשוטים יותר הוכיחו עצמם כפתרון מעשי יותר.

האתגר הגדול ביותר בחיים בדירות כה קטנות הוא פסיכולוגי. מחקרים מצביעים על כך שתושבי מיקרו דירות חווים רמות סטרס גבוהות יותר בחודשים הראשונים. המפתח הוא יצירת אזורים נפרדים פסיכולוגית גם בחלל קטן, באמצעות מחיצות נמוכות, שטיחים או תאורה שונה שמגדירים אזורים. בתור מענה לכך, הפכה הקהילה למרכיב חיוני בפתרון. פרויקטים רבים של מיקרו דירות בנויים סביב חללים משותפים גדולים עם מטבח קהילתי, חדר כושר וגג משותף. התושבים מדווחים שהחיים החברתיים מפצים על החלל הקטן.

העלות של דירות המיקרו היא השיקול המשמעותי ביותר. במרבית הערים מיקרו דירות זולות ב-30-50 אחוז בסכום מוחלט לעומת דירות חדר רגילות באותה שכונה. הפרדוקס הוא שהן יקרות יותר למטר רבוע. בסן פרנציסקו מיקרו דירה של 25 מטרים רבועים עולה כ-1,800 דולר לחודש (72 דולר למטר), בעוד דירת חדר של 50 מטרים עולה 3,200 דולר (64 דולר למטר). הדיירים משלמים פרמיה על הגמישות והמיקום, מה שמעורר ביקורת שמיקרו דירות מנציחות את משבר הדיור במקום לפתור אותו.


הנה דירות הסטודיו של ניו יורק:

https://youtu.be/C5DmOeZsXBo


אדם שארגן לעצמו מגורים מכובדים ביותר בדירה קטנטנה:

https://youtu.be/juWaO5TJS00


המגורים המשותפים והמפנקים של WeLive:

https://youtu.be/cMtVMTqVc5A


המיקרו-דירות שבהונג קונג:

https://youtu.be/9u7LWn3Xjew


כאלה שנערמות בניו יורק אחת מעל השנייה:

https://youtu.be/sfX4yM0FjIc


הרהיט רב השימושים הוא תנאי לחיים בדירה כזו:

https://youtu.be/v1MVqwvOqvY


הדירות המתקפלות - תכנון מבריק שמנצל כל סמ"ק בחלל:

https://youtu.be/H-JVUH2a0vo


דירת המיקרו של גארי צ'אנג:

https://youtu.be/WB2-2j9e4co?long=yes

לופט (Loft) הוא במקור חלל מסחרי שהוסב לדירת מגורים צעירה ולא רשמית, כשלרוב היא מורכבת מחלל פתוח ומואר.

את רוב דירות הלופט ניתן למצוא במפעלים ישנים ובמבני תעשייה שהוסבו למבני מגורים. לכן, הלופט נחשב במקור לאחת האופציות הטרנדיות להתגורר בעיר בחלל גדול, זול יותר מהרגיל ולרוב מעוצב בסגנון צעיר, אמנותי משהו ושובר מוסכמות.

אמנם היום לופטים זולים פחות מבעבר (פרטים בהמשך), אבל הם עדיין אחת מצורות החיים היותר זולות, בסגנון חיים שמרגיש נחשק ויוקרתי משהו.

לופט אמיתי כולל בדרך כלל תקרה גבוהה, חלונות גדולים, רצפה ותקרה מבטון חשוף ותשתיות חשמל וצנרת גלויות. דווקא הדברים הללו הם שהפכו בתחילה את חללים האלה ללא רשמיים, לא מפונפנים ואפילו חתרניים משהו.

הפוטנציאל העיצובי של הלופט האופייני הוא עצום. לופט כזה מציע בדרך כלל חלל מואר מאוד, אווירה קרירה בשל התקרה הגבוהה, אפשרות לבנות בו גלריה לשינה או לפינת עבודה, במידה והחלל המרכזי הוא חלל השינה ועוד. דווקא חוסר הפורמליות ואי הכוונה המקורית לשכן בו בני אדם, הם שהופכים את הלופט האמיתי לחלל כל כך מתאים לצעירים, אמנים ובעלי נפש חופשית.

הלופט האופייני, אם כך, הוא דירה מגניבה ואסתטית, שבעבר שלה הייתה בית מלאכה, סטודיו תעשייתי או מחסן עירוני. מי שגילו שניתן להתיישב בחללים כאלה ולהפוך אותם לדירות המגורים שלהם היו צעירים תפרנים בעיר שיקגו.

הם שכרו או קנו אותם כי המחיר היה זול יחסית, אבל החופש לעצב חלל כזה לפי הטעם האישי והיעדר מסורת קודמת של ריהוט חללים כאלה למגורים הביאו ליצירתיות רבה, אסתטיקה מודרנית ושוברת מוסכמות, הרבה שילוב של ישן מהרחוב עם חדש מהחנות ובעיקר התלהבות ע"י ובית עצומה.

משם הטרנד עתיד די מהר להתפשט לכל עיר גדולה בעולם המערבי. השילוב של מחיר זול עם אפשרויות בלתי מוגבלות קסם, כך נראה, לרבים.

אבל אם הצעירים המקוריים שהפכו את המקומות הללו לדירות מגורים היו בתחילה בעיקר אמנים ואנשי בוהמה, עם הזמן וכשהטרנד התגבר, החלו להגיע העשירים ובעיקר הנובורישים (מתעשרים חדשים), שקנו את הלופטים במחירים מופקעים והתיישבו בהם, לא מעט כדי להעיד על עצמם שהם מיוחדים ובעלי נפש אמנותית.

אותם עשירים או מתעשרים חדשים הם שהביאו לא מעט מהלופטים של פעם להפוך לדירות יוקרה מנוכרות ונוטפות דולרים, מקומות שדבר מהרוח העיצובית המקורית ומסגנון החיים החופשי של דיירי הלופטים המקוריים לא נותר בהם.


#דירות לופט
בימינו יש יזמים שבונים דירות לופט, או במילים פשוטות דירות המתחזות ללופטים. דירת לופט, כדי לתת את התחושה הנכונה, תכלול תמיד חלל אחד, חדר גדול ופתוח עם מעט מאוד או בכלל ללא קירות. אפשר לחשוב עליה כמעין דירת סטודיו גדולה מאוד.

אבל בניגוד לדירות סטודיו אופייניות, לדירות לופט, כמו ללופטים, יהיו תקרות גבוהות, חלונות גדולים ובעיצוב וארגון החלל שלהן, הן ירגישו לרוב אווריריות ולא צפופות.


מצגת וידאו של מה זה לופט:

https://youtu.be/4DautKKslfA


לופט אופייני בסוהו של ניו יורק:

https://youtu.be/ahUfYWpjehs


לופט מעוצב בעיר ונקובר שבקנדה:

https://youtu.be/FSy-lvKdiNM


רעיונות לעיצוב לופטים:

https://youtu.be/qoc4nDnSb0o


סיפורו של לופט:

https://youtu.be/LnC5-o44C9A


לופט בשיקגו:

https://youtu.be/G4WHoDD2Y6M


תמונות של לופטים מרהיבים:

https://youtu.be/rRK0423pfU8


ובניין שקנו יזמים והפכו ללופטים:

https://youtu.be/87McQBQVjPk

טבעונות (Veganism) היא אורח חיים המבוסס על סירוב מוחלט לניצול של בעלי חיים. הטבעונים דוגלים בהימנעות מוחלטת משימוש בבעלי חיים לצורכי מזון, ביגוד, בידור וכדומה.

אם הצמחונים נמנעים מבשר ודגים בלבד, הטבעונים הולכים עוד יותר ומחרימים כל מוצר שמקורו בבעלי חיים. תוך הימנעות ממזון מהחי הם לא צורכים בשר, דגים, ביצים, חלב, גבינות או דבש ולא משתמשים בעור, פרווה או כל חומר שנוצר מניצול של יצורים חיים.


#הסיבות
הטבעונים מאמינים שלבעלי חיים יש זכות מוסרית שלא להיות מנוצלים או להיפגע על ידי בני אדם.

לדעת הטבעונות החקלאות התעשייתית הזו, לא זו בלבד שהיא לא ברת-קיימא, היא גם מערכת אכזרית שגורמת לסבל עצום למיליארדי יצורים מדי שנה. הטבעונות מדגישה את הסבל שנגרם בגידול בעלי חיים לצורכי שחיטה, מה גם שהשחיטה עצמה היא אקט אכזרי מאוד.

רבים מהם מצביעים על המחקרים שמראים שתרנגולות, פרות וחזירים הם יצורים חברתיים ורגישים, בעלי יכולת להרגיש כאב, פחד ואושר.

ויש גם נימוק בריאותי המדגיש את תרומתה לבריאות של התזונה הטבעונית. שהרי היא ידועה בכך שהיא מקטינה את שיעורי התחלואה במחלות כרוניות נפוצות, החל ממחלות לב וכלי דם, דקך מחלת הסוכרת ועד מחלות הסרטן.

מעבר לצד האתי, טבעונים רבים מצביעים על השלכות אקולוגיות, סביבתיות. גידול בעלי חיים למזון דורש כמויות עצומות של מים, קרקע ותבואה, תוך פליטת גזי חממה במידה משמעותית.

מחקרים של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם מראים שתעשיית הבשר והחלב אחראית לבין 11% ל-20% מפליטות גזי החממה בעולם (תלוי בשיטת המדידה).


#תולדות הטבעונות
את המונח טבעוני (Vegan) טבע דונלד ווטסון (Donald Watson) ב-1944, כאשר הקים את האגודה הטבעונית הבריטית (The Vegan Society), ביחד עם חברים נוספים כמו דורותי מורגן ואלזי שריגלי.

הסיפור על דונלד ווטסון מספר שבמהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר היה צריך למלא טפסים למנת המזון הממשלתית, הוא התקשה למצוא קטגוריה מתאימה שתתאר את אורח החיים שלו. נקודה זו דווקא דחפה אותו להמציא מונח חדש שיבדיל טבעונים מצמחונים רגילים.

מילולית, ווטסון חיפש מילה שתבדיל בין צמחונים רגילים לבין אלה שמחרימים לחלוטין כל מוצר מן החי. המילה הזו נגזרה מהאותיות הראשונות והאחרונות של המילה Vegetarian, צמחוני.

דורות רבים לפניו, היו לא מעט פילוסופים שנהגו כמו הטבעונים או הצמחונים של ימינו. יש סיפור היסטורי על לאונרדו דה וינצ'י שהוא תיעב אכזריות כלפי בעלי חיים והצהיר במאה ה-15 כנגד אכילתם והריגתם בטענה ציורית ש"הגוף שלי לא יהיה קבר ליצורים אחרים".

בעשורים האחרונים הפכה הטבעונות לתופעה רווחת בעולם המערבי. לא מעט סלבריטאים, כמו ביונסה (Beyoncé), נטלי פורטמן (Natalie Portman) וחואקין פיניקס (Joaquin Phoenix), הכריזו על עצמם כטבעונים.

כחלק מהתופעה שהפכה גם לטרנד מציעות רשתות מזון גדולות כיום תפריטים טבעוניים. הסופרמרקטים של ימינו מלאים בתחליפי בשר וחלב וחברות הבשר הגדולות משקיעות במפעלים לייצור חלבון צמחי.

ואגב, מעניין לגלות שבמדינת ישראל, הממוקמת במקום הראשון בעולם בצריכה של בשר עוף לנפש, נמצאת העיר תל אביב הנחשבת ל"בירת הטבעונות העולמית". ת"א ידועה כעיר עם מאות מסעדות, בתי קפה, מטבחים ובתי עסק המיועדים לטבעוניים וצמחוניים.


#מזון טבעוני
מרכיבי מזון שמרכיבים את המטבח הטבעוני הם בעיקר פטריות, טופו, אצות, סלטים, ירקות, פירות, קטניות, דגנים, עשבי מאכל, בצל, פקעות, שורשים, אגוזים, זרעים, נצרים, פרחים אכילים. ראו כמה מהם בתגית "טבעונות".


הנה סיבות אפשריות לטבעונות (עברית):

https://youtu.be/mE7uFgouUVI


עשרה מאכלים שלא ידעתם שמתאימים לטבעונים:

https://youtu.be/FrqwM1JWcFQ


דוגמה קצרה לתחליף מקושקשת:

https://youtu.be/HMgkPZIN8Ko


ההמבורגר הטבעוני שהולך וכובש לו מקום (עברית):

https://youtu.be/X-ov7U6XoTk


סרטון תיעודי על בעיית הבשר (מתורגם):

https://youtu.be/NxvQPzrg2Wg?long=yes


הטענה שפילוסופים בעולם העתיק נטו להיות טבעונים:

https://youtu.be/yBM2_-o7Ci8?long=yes

עם מימדים קטנים, המון סטייל, אבזור ושיק מדהים, מכונית המיני המודרנית סמארט (Smart) הולכת ותופסת בערי העולם.

זוהי מכונית זעירה אך לא בסיסית, שנולדה ב-1994 כרכב עירוני וקומפקטי במיוחד ויצרה חידוש בניידות העירונית המודרנית. בעולם המערבי לא נדיר לראות מכונית פאר ענקית, שממנה יוצאים עשירים ומתיישבים בסמארט שתשרת אותם בנסיעות העירוניות שלהם.

אנחנו מכירים אותה בתור הרכב הזעיר שחונה בעיר הגדולה בניצב למדרכה, במקום לידה. ואכן, רכב הסמארט הזעיר והיוקרתי הוא מכונית מיני אורבנית, כזו שנבראה ומיועדת במיוחד לעיר, מכונית חכמה ומאוד קומפקטית.

הסמארט משלבת טכנולוגיה מתקדמת עם גודל מינימלי, מה שמקנה לה יתרון ברחובות ערים צפופות. גודלה הקומפקטי מאפשר לסמארט לתמרן בקלות ברחובות ובסימטאות צרות ולצד זה גם לחנות במהירות, גם במקומות הצפופים ביותר.

במקור נולדה הסמארט כמכונית של עשירים, מה שהקנה לה עיצוב מלוטש ומראה מעט עתידני. כמכונית שנייה או שביעית לאנשים עשירים או לפחות אמידים, הסמארט בצד האסתטי שלה, היא יפה ובעיקר מיוחדת, המציעה גם חלל פנים מעוצב היטב.

עם אפשרויות קישוריות, חיישנים מתקדמים ובמצבים מסוימים אף יכולת נהיגה אוטונומית, היא מפגינה לא מעט תכונות חכמות. זו מכונית המציעה לנהג מסלולים מומלצים שיחסכו זמן ודלק וכך מקלה מערכת הניווט המובנית שלה על ניווט בתנועה כבדה.

אבל מכונית המיני החכמה הזו, שגם קודם הצטיינה בתצרוכת דלק נמוכה, מצוידת כיום בהנעה חשמלית, עם אפס פליטה של פחמן דו-חמצני מזיק ולפיכך גם ידידותית לסביבה.

למכונית הזו גם מערכות בטיחות מושקעות, כולל אזהרות בעת סטייה מנתיב, מערכות למניעת התנגשות ובקרת שיוט המתאימה את עצמה לנהג ותנאי הנהיגה, הסמארט מציעה טכנולוגיה מתקדמת המאפשרת לנהג להרגיש ביטחון על הכביש, אפילו ברחובות העיר העמוסה.


הנה הסמארט המתקדמת:

https://youtu.be/z_GV-3iE27s


הסמארט החשמלית:

https://youtu.be/iwSMQxeCYtI


סמארט מרוץ:

https://youtu.be/XsrtJjATgug


והיום היא ממש לא לבד (עברית):

https://youtu.be/tQXvP-M25p8

הרכבת הקלה (Light rail) היא רכבת שנוסעת ברחובות הערים וסביבתן. ממש כשמה, הרכבת הקלה משמשת לנסיעה קלה ומהירה ברחובות הערים הגדולות והסואנות.

במונח "רכבת קלה" החלו להשתמש בשנות ה-70 של המאה ה-20. בדרך כלל הוא התייחס להגדרה המצומצמת של המונח - כלומר לרכבות המאופיינות במספרי נוסעים קטנים, מגיעות בתדירות גבוהה ומופעלות בחשמל, כולל כלי התחבורה העירוני שנקרא "חשמלית" (ראו בתגית "חשמלית").

זאת לעומת "רכבות כבדות", מונח שכולל את מרבית סוגי הרכבות, כולל רכבות נוסעים, רכבות מהירות, רכבות משא ורכבות תחתית.

בהגדרה רחבה יותר מתייחס המונח "רכבת קלה" לרכבות עירוניות שפעלו במאות ה-19 וה-20, גם אם היו מבוססות על מנועי דיזל או אפילו קיטור.


#משתנים ונתונים
לרכבת הקלה מועבר החשמל ברוב המקרים דרך קווי חשמל עיליים או בחיבור לקו חשמל העובר בתחום המסילה. לשם כך מותקנים ומיושמים אמצעי בטיחות והגנה מיוחדים, המונעים מעוברי אורח לגעת בקו החשמל.

ועדיין, בשל מחסור בתקציבים בזמן ההקמה שלה, פועלת הרכבת הקלה במקומות מסוימים באמצעות מנועי דיזל.

כך או כך, המונח "קל" לא מכוון בהכרח להיותו של הקרון קל יותר במשקלו, מזה של קרון רכבת רגילה. ה"קל" מתייחס להיקף המצומצם של עומס השימוש המיועד בה, בהשוואה לרכבת רגילה.

למספר הנוסעים הקטן ברכבות קלות ובמקביל לשירות בתדירות גבוהה שהן מציעות.

ועדיין, מרבית מערכות הרכבת הקלה בעולם מציעות סוג של שילוב בין הרכבת הקלה והרכבת ה"כבדה".


#סוגי הרכבות הקלות
שני סוגים עיקריים של רכבת קלה קיימות:

רכבת קלה על גבי מסילות - נוסעת ברחובות העיר, תוך שמסילותיה עוברות על הכבישים שעליהם נעים כלי רכב אחרים. העלייה אל הרכבת הזו היא מקו הרחוב ותדירות העצירות בה גבוהה, או בלשון הנוסעים "היא מגיעה מהר".

רכבת קלה המופרדת משאר כלי הרכב - זו רכבת מודרנית יותר, הנוסעת באזור נפרד מזה שבו נעה שאר התנועה על הכביש. העלייה והירידה אל הרכבת וממנה היא בתחנות מוגבהות מקו המסילה והעצירות ברכבת כזו הרבה פחות תכופות.


#הבדלי המסילות
בין הרכבות הכבדות והרכבת הקלה, שלא לומר הקלילה, בולטים גם הבדלי המסילות.

מסילות הרכבת הקלה נועדו לתמרון ברחובות העיר הצפופה ולא נדרשות לעמוד בעומסים גדולים. זה מאפשר בהן שיפועים גדולים ופניות חדות. זאת לעומת מסילות הרכבות הכבדות שנדרשות לעמוד בעומסים גבוהים שהם תוצאה של הסעת מטענים כבדים במהירות גבוהה.


הנה הרכבת הקלה בירושלים:

https://youtu.be/m5FSKeL9Wdk


זו של העיר סיאטל:

https://youtu.be/6ldHALn8ncU


ובימים אלו בונים את תשתית הרכבת הקלה בתל אביב (עברית):

https://youtu.be/MtgLJChZm-U

בתקופות שונות עוברים ההמונים מהאזורים הכפריים לגור בערים. תהליך זה, של מעבר מהכפר אל העיר נקרא "עיור", בלועזית "אורבניזציה" (Urbanization).

הערכות אומרות היום שבשנת 2050, אם לא יהיה שינוי בעולם, יחיו בערים ברחבי העולם מעל 4 מיליארד אנשים.

העיור הוא תהליך שקורה כבר מאות שנים, בכל העולם. המהפכה התעשייתית האיצה במדינות רבות את המעבר לערים, שכן רבים מהאיכרים לא עמדו בתחרות עם בעלי האחוזות הגדולים ועברו אל העיר, רק כדי להיות לפועלים או לבעלי מפעלים.

כתוצאה מהעיור גדלה האוכלוסייה באזורים העירוניים. גידול האוכלוסייה מוביל לכך שהערים מתפתחות ומתרחבות במהירות רבה. בחלק גדול מהן נוצר מצב שעל אף שפעמים רבות המעבר לעיר הוא כדי למצוא פרנסה, לעתים קרובות גדילת הערים מגדילה את העוני בהן.


הנה סרטון על תהליך העיור (מתורגם):

http://youtu.be/fKnAJCSGSdk


וכך זה נראה בהודו (בעברית):

https://youtu.be/_MSkmgD2QQ4

פארקוּר (Parkour) הוא ספורט לא תחרותי, אמנות דילוגים מסוכנת, שצעירים רבים מתפתים לעסוק בה בשנים האחרונות.

אמני הפארקור, המכונים "טרייסרים", המתמחים בספורט האתגרי והמסוכן הזה, עוסקים בשעות הפנאי שלהם בטיפוס על קירות, ניתורים מעל גבי מכשולים עירוניים מגוונים, זינוקים מהירים בין גגות הבתים, גלגולים, טיפוסי סולמות ועוד מגוון של תרגילים מהירים ונועזים, ללא כל ציוד בטיחות.

מטרת אמני הפארקור היא להגיע בצורה המהירה והיעילה האפשרית ממקום למקום, תוך כדי שימוש בגופם להתגברות על מכשולים בדרך. המיקוד בפארקור הוא ביופי התנועה ויעילותה, במהירות התנועה וזרימה שלה ובחשיבה המהירה בזמן אמת.

את הפארקור פיתחו שני צעירים צרפתים בשם סבסטיאן פוקן ודוד בל בשנות ה-90, כשהם מתבססים על תרגילי מעבר על מכשולים שפותחו בקומנדו הצרפתי של צבא צרפת.

מקור המונח "פארקור" הוא מהמילה Parcours שמשמעותה בצרפתית היא "דרך" או לחילופין "מסלול".


יש כינויים מקובלים לספורטאים שעושים פארקור. המתרגל את הפרקור נקרא "טראקור" (traceur) ומתרגלת אישה מכונה "טראקוס" (traceuse). מקור השם לשניהם הוא מהפועל בצרפתית של "סולל דרך" או "מסלול מכשולים".


אזהרה: אנו מזהירים מלנסות משהו מהדברים שבעלי המקצוע הללו עושים! לפארקור יש להגיע באימון ארוך וזהיר, בהדרכת פארקוריסטים מנוסים.


הנה פארקוריסטים מספרים על התחביב שלהם (עברית):

https://youtu.be/1fqCBWDV2uw


פארקוריסטים שעושים דברים מדהימים:

http://youtu.be/NX7QNWEGcNI


פארקור מנקודת המבט של מי שעושה אותו:

http://youtu.be/jPhuefvauuk


היום גם רובוטים עושים פארקור:

https://youtu.be/tF4DML7FIWk


וחיוך עם פספוסי פרקור:

http://youtu.be/TaXjUaaHCPY

זה היה עוד בשנת 1938, הרבה לפני האורבניזציה המטורפת, האינטרנט, הכפר הגלובלי, הטלפון הסלולרי והרשתות החברתיות. כבר אז טבע החוקר והפילוסוף היהודי (ובסוף חייו גם ישראלי) מרטין בּוּבֶּר, בסדרת הרצאות שלו, את המושג “משבר האדם המודרני”.

אותו "משבר האדם המודרני" (The modern human crisis), אליו כיוון בובר, נבע מהגילוי שכבר בתקופתו הלכה ונוצרה בעיה חמורה, או לפחות כזו שבעולם המתקדם של אז, נראתה חמורה.

הבעיה שהוא אבחן, במידה רבה של ראיית הנולד, תוארה אז על ידו כמשבר שמתהווה במין האנושי כולו.

ומה המשבר הזה? - אל מול העולם הטכנולוגי, התפתחות מוסדות המדינה המודרנית והמערכות הכלכליות הגדולות, הצביע בובר על מה שנראה כבר אז כהתפוררות של צורות החיים והחברה המסורתיות דוגמת השבט, החמולה ובמידה רבה גם של מוסד המשפחה.

היעלמות המסגרות החברתיות העתיקות כמו השבט והחמולה והיחלשותו הניכרת של מוסד המשפחה בעידן המודרני, הולכים ושומטים את הקרקע היציבה שמתחת לרגלי האדם הפרטי. פעם המסגרות הללו היו אלה שתמכו, חיזקו וסיפקו צרכים חברתיים ראשוניים.

אז הן היוו נקודות של יציבות בחיי האדם. אבל בשלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת ראה בובר בבהירות את היעלמותן של חלק מהמסגרות הנכחדות הללו ובחולשתן של אחרות.

כאז גם היום, לאחר שהלכו, השאירו החמולה והשבט אחריהם ואקום של ממש ואותנו הן משאירות לבד. בחברות רבות המשפחה נחלשה גם היא וכשאדם לא מתגורר בקרבתה וחי ללא חיים מסורתיים ומשפחתייים, הוא נותר רק עם עצמו.

רבים מסתדרים עם זה, בונים להם מסגרות חליפיות, אפילו מקוונות, או אפילו מתרגלים לחיים לבד, אבל לאחרים זה גורם למצוקה קשה, ל"ניכור חברתי" ו"בדידות קוסמית".

מדכאונות והפרעות נפשיות ועד התאבדויות ומחלות נפש, דומה שהגדלת תוחלת החיים בעידן המודרני מגדילה אף את הקושי להתמודד עם הבדידות והמחסור של מסגרת והשתתפות עוטפת ליחיד.

אז נראה שטענתו העתיקה של בובר על "משבר האדם המודרני" והשיא הקשה וחסר התקדים של המצוקה שהוא ראה בתקופתו, היו אז סוג של כתובת על הקיר, שבדיעבד נראית כמו שבריר של המשבר הנוכחי, אם תרצו "המשבר הפוסט מודרני", בעיה מחרידה ואימתנית שמתממשת היום במלוא עוצמתה.



הנה המשבר האנושי של המודרניות:

https://youtu.be/zlJ8KPZakNI


סיפורו של הפילוסוף מרטין בובר:

https://youtu.be/e8C1liIDIM0


כך נראית פגישה בשנות ה-60, בין אדם מודרני לאדם פרימיטיבי מהג'ונגלים:

https://youtu.be/_JXcWwHxCBE


גם החקלאות תצטרך להשתנות (מתורגם):

https://youtu.be/xFqecEtdGZ0


הטכנולוגיה המתקדמת כל כך מנערת את החברה עם שינויים עצומים בכל תחום (עברית):

https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes


והבדידות, הו הבדידות (מתורגם):

https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes

חללים משותפים (Collaborated spaces) ובעיקר חללי העבודה המשותפים (Co-working Space), היו לפני עשור הדבר החדש בתחום העבודה המשרדית, במיוחד בתחומי הסטארטאפים וההייטק. אם בעבר רבים העדיפו לעבוד מהבית, הרי שדברים מתחילים להשתנות.

אבל למה בעצם? מה רע בלעבוד בבית? - מה לא טוב בשעות גמישות, בעבודה בפיג'מה, בחסכון כשלא אוכלים בחוץ ובהפסקה בכל פעם שנמאס מהעבודה...

ובכן, מי שניסו זאת לתקופה ארוכה יודעים שקשה מאד להעביר ימי עבודה שלמים בבית כשאתם לבד, ללא מישהו לדבר איתו. ואגב, גם כשבני הבית נמצאים, במיוחד הפעוטות והילדים, קשה מאד להתרכז ולעבוד בשקט.

כשנוסדה חברת WeWork' בשנת 2010 היא סחפה רבים אליה ומתחם העבודה השיתופי החליף עבור רבים את בתי הקפה שבהם הם נהגו לעבוד בעבר. הוא הציע סוג של שילוב בין מקום עבודה מסודר, ביחד עם אווירה נעימה וחברתית יותר של עצמאים ויזמים.

מתחמי העבודה המשותפים פתוחים 24 שעות ביממה ועושים ככל יכולתם להקל על היזמים. הם מציעים חללי עבודה משותפים, אך גם משרדים לצוותים קטנים, תאי שיחות טלפון סגורים שמאפשרים לדבר בקול, בלי להפריע לשאר העובדים, פינות הסבה שמאפשרות לעבוד על הספה (כמו בבית..), חדרי ישיבות, מרחב משותף למפגשים, מטבחים יוקרתיים, אינטרנט אלחוטי חופשי ושירותי משרד שונים, כולל מדפסות, מקרנים, לוחות חכמים ועוד.

במרבית המתחמים הללו יש קפה ובירה ללא הגבלה, לעתים גם נשנושים וכדומה.

ואכן, מה שפנה במקור לסטארטאפים הפך עם הזמן למשוך גם חברות קטנות ובינוניות ורבות מהן מעדיפות כיום לשכור משרדים במתחמי העבודה המשותפים ולשכוח מכל ה"בלגן" שקשור בשכירת משרדים, תחזוקתם, הניקיון וניהול כל החשבונות הכרוכים בהם.

כך יכולים היזמים, או המנהל ועובדיו, לתעל את האנרגיות שלהם לעבודה האמיתית, במקום לבזבז זמן ואנרגיה על ניהול משרד, חשוב ככל שיהיה.

למעשה, מתאימים החללים המשותפים את עצמם לסגנון העבודה הייחודי, לנוחות ולצרכים של כל אחד מהם - מי לעבודה בעמדה בחלל הפתוח ומי להשכרת משרד למספר שעות, או לשבועות וחודשים, מי בעמדת עבודה, במשרד או ב"אופן ספייס", מי לצורכי עבודה מתמשכת ומי לפגישות עסקיות מזדמנות.

כמובן שחללי עבודה כאלה יוצרים גם אווירה קהילתית מיוחדת, נטוורקינג קבוע ומתמשך היוצר קשרים, בין אנשים שמגיעים מתחומים מגוונים, יכולים להעשיר איש את רעהו, לסייע בפתרון בעיות, בשירותים מקצועיים זה לזה וכדומה.

אבל יש שם עוד משהו... בחללי העבודה המשותפים הללו מצליחים להעניק ליזמים הצעירים, לאנשים עם חלום להקים מיזם שישנה את העולם וינהיג את התחום שלו, את ההגשה של הדבר האמיתי.

הנה הם עובדים במשרד, שמרגיש הייטק, נותן פינוקים ותנאים של הייטק והופך לא רק עניין חברתי ונוחות ניהולית, אלא גם הגשמה מוקדמת של החלום הסטארטאפיסטי שלהם.

זעזוע מסוים נרשם בתחום, כשבשנת 2019, לאחר התרחבותה וטרם היציאה שלה להנפקה, נחשפו חובותיה הגדולים של חברת WeWork. הנפקתה נדחתה לספטמבר 2021, עת התמזגה החברה במיזוג ספאק ונכנסה לבורסה של ניו יורק.

המשבר הכלכלי שבא השנה שאחריה פגע בה גם הוא, הן בגלל עליית הריבית והן בשל ירידת ערך שטחי הנדל"ן בערים הגדולות. עוד גרם למשבר המשבר בהייטק, שהביא לקוחות רבים של WeWork לבטל חוזים.

אדם נוימן, המייסד המרכזי שלה, הודח מהחברה, תוך שהוא מקבל חבילת פיצויים ששוויה מיליארד דולר. ב-2023 הכריזה מה שהייתה ענקית החללים המשותפים על פשיטת רגל, כשאותו נוימן מבקש לקנות את החברה בחזרה בכדי למנוע זאת ומסורב.


הנה עולם חללי העבודה המשותפים:

https://youtu.be/HYlwYjRPbPo


ביקור וירטואלי ב-360 מעלות VR:

https://youtu.be/CagEhBNN-AE


חללי העבודה המשותפים מתאימים למילניאלנס בול:

https://youtu.be/2QCySNv7cxA


ויש חללי עבודה משותפים גם למעצבים ואדריכלים (עברית):

https://youtu.be/C7uRfN7d-PM


מה הייתה בעצם Wework שהובילה את העולם הזה?

https://youtu.be/J98sYPOZWEs


על עלייתה ונפילתה של WeWork:

https://youtu.be/X2LwIiKhczo?long=yes

כלכלת חלטורה (Gig Economy), גיג אקונומי, כלכלת הגיג או כלכלת הפלטפורמה, הם שמות שונים לשיטה של העסקת אנשים, כשהחיבור בין נותן השירות לבין המקבל הוא באמצעות אפליקציות.

שליח, אינסטלטור, נגר או רואה חשבון - כולם יכולים להתחבר היום גם כך וזהו ללא ספק החידוש הגדול בעולם העבודה.

הגלובליזציה, הסמארטפון,חשיפת המשק לתחרות בינלאומית ואפילו הקורונה והמגבלות שהיא הציבה בפני רבים - כל אלה מתחברים לחלום של המילניאלס לעבוד רק שעה ביום במקום שמונה וכולם ביחד הגבירו את ההתפתחות של חברות כוח אדם, את תופעת החוזים האישיים ולבסוף את כלכלת הגיג או החלטורה.

בין אם מדובר בהשכרת דירות, נסיעת מוניות או שליחויות של ארוחות וקניות - זוהי עבודה שמנוהלת ומאורגנת באמצעות פלטפורמות דיגיטליות, על בסיס עבודה של פרילנסרים (עובדים עצמאיים) וכמעט תמיד על בסיס טכנולוגיות הפועלות דרך האינטרנט, כמו אתרים, פלטפורמות ואפליקציות.

הכלכלה הזו פתחה שער לפרילנסרים חרוצים, לעבוד מהבית או להשכיר אותו ולהרוויח כמעט כאילו הלכו יום יום לעבודה. או כאילו פתחו עסק, שכרו מקום, שילמו חשבונות, ניהלו מלאי והעסיקו עובדים - אבל בעצם ללא כל המטלות וההוצאות הללו.


#הבעייה בכלכלה כזו
אבל יש גם צד בעייתי בגיג אקונומי והוא מתמקד בעיקר בביקורת הקשה כנגד מודל ההעסקה של החברות הללו. המודל הזה מסווג אותם כ"עצמאים", לרוב באופן שאינו אמיתי ולכן פוגע בתנאים הסוציאליים שלהם.

כי אם מסתכלים על זה באופן סוציאלי, אז החברות הללו מעסיקות מאות ואף אלפי עובדים, אבל ללא הזכות של אותם עובדים לקבל הכרה כעובדי החברה, מה שהולך ומחייב אותן לתת להם את הזכויות הסוציאליות הנובעות ממעמד כזה.

כשחברת פלטפורמה כמו Airbnb, Uber, Gett או Wolt מחתימה את הפרילנסרים על הסכם עבודה זה בסדר. אבל כשהיא מתייחסת אליהם בחוזה כפרילנסרים ובכל מצב אחר הם היו כן עובדים שלה, זהו הסכם מקפח. בכך היא שוללת מהם למעשה את מעמדם האמיתי כעובדים ואת הזכויות הסוציאליות שהיו מקבלים בתור שכאלה.

החברות הללו טוענות שמה שהשתנה הן שיטות העבודה וזאת בעיקר בזכות הקידמה הטכנולוגית. מבחינתן דווקא מגפת הקורונה הוכיחה לעולם עד כמה השתנתה סביבת העבודה בעולם המודרני ושוק העבודה וחוקי העבודה הם שצריכים להתאים את עצמם לפלטפורמות הטכנולוגיות החדשות שהתפתחו בעולם בשנים האחרונות.


הנה כלכלת החלטורה (מתורגם):

https://youtu.be/OXT8xdqcAoU


מהי כלכלת החלטורה? - באנגלית:

https://youtu.be/AcCBqn2bjdc


חברת Fivver שפתחה דלת לפרילנסרים:

https://youtu.be/Npta6zk_Eu0


חברת וולט עם השליחים הלחוצים שלה (עברית):

https://youtu.be/ZMNjSXu8Afk


בעולם מככבים הנהגים של Uber שמציעים שירותי מוניות עם הרכב הפרטי שלהם (עברית):

https://youtu.be/rqXUlxtf6Ts


ועם המודל שלהן חברות כמו וולט יכולות להסתבך גם בדורסנות עסקית (עברית):

https://youtu.be/5GUcX0TRdiY

כלכלה שיתופית או כלכלת שיתוף (Sharing Economy, Collaborative Economy) הם שמות לשיטה מסחרית המאפשרת לבעלי משאבים שעומדים ללא שימוש להשכירם לאחרים, במחיר זול. מהצד השני, יכול גם מי שזקוק למוצר, שירות או עזרה, ליצור קשר עם אנשים שיכולים לספק אותם מהמשאבים הפרטיים שלהם ובזול.

בכלכלה השיתופית יכול בעל דירה להשכיר בזול למישהו אחר חדר או מיטה ללילה. אדם שמכין אוכל טעים, יכול להכין מעט יותר ולמכור בזול או לארח מישהו שמעוניין באוכל ביתי טעים וזול. גם בעל מכונית יכול להסיע מישהו שנוסע בכיוון שלו ומוכן להשתתף בהוצאות הנסיעה וכך הלאה.

בכלכלת השיתוף ניתן לסחור גם בזמן של מומחה או להיעזר במישהו שזמנו בידו, בעשיית סידורים בשביל מי שעסוקים ומוכנים לשלם לו. אנשים משכירים את עצמם לסידורים עבור אחרים, להוצאת הכלבים של אחרים לטיול, לתיקונים בבית או לשיעורים פרטיים.

כלכלת השיתוף מאפשרת כיום לאנשים להסתמך זה על זה. הם מפנים את כוח הקנייה שלהם מהתאגידים הגדולים והיקרים, יקירי הכלכלה מסורתית, אל שכניהם ואל האנשים שסובבים אותם ושמעוניינים גם הם להתפרנס ולהקל על יוקר המחיה. הכל מבוסס על אמון באחרים, הליכה נגד החוקים וצורך כלכלי.

בוגרי המחאה החברתית בישראל או תנועות כמו "לכבוש את וול סטריט" ו"ברנינג מן" מוצאים בכלכלת השיתוף בדיוק את מה שחיפשו. לצידם יכולים גם מי שמעוניינים בתפנוקי העולם הגדול, אך לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש אותם לעצמם, אלא ליום או לילה אחד. ולא לשכוח - הם רוצים שאת כספם יקבלו אנשים קטנים כמותם ולא תאגידים חזקים ודורסניים כבעבר.


הנה הסבר מהיר על הכלכלה השיתופית:

http://youtu.be/5y2P4z7DM88


על הזדמנויות הכלכלה השיתופית והבעיות שבה (עברית):

https://youtu.be/CDwNXKWPtqg


סקירה על התפחות התחום:

https://youtu.be/yy7MH9TyZck


כתבה על הכלכלה השיתופית (עברית):

http://youtu.be/w9MDrWjvyNo


פרסומת לאפליקציית שיתוף נסיעות (עברית):

http://youtu.be/M92tohh_-Is


עסקים שיתופיים וכיצד הם משנים את חייהם של אנשים:

http://youtu.be/KrRcDg8gvOQ


כתבת טלוויזיה על הכלכלה השיתופית (עברית):

https://youtu.be/IuRN2K1O9aY?t=27s?long=yes


פרק שני (עברית):

https://youtu.be/_rt_g31zk_Q?t=34s?long=yes


ושלישי - על הכלכלה הפוסט קפיטליסטית שמחליפה לאיטה את הקפיטליזם (עברית):

https://youtu.be/Gt_A9WRpUl0?t=18s?long=yes

בדידות (loneliness) היא אולי הבעיה הכי כואבת בעולם המודרני. היא כבר זכתה לשם "מגפת הבדידות" ומחקר גדול שהושלם באמצע שנת 2024 הראה עד כמה היא אכן כזו.

הבדידות נראית לאנשים בעיה איומה, בעיקר כי החיים האנושיים מגדלים אותנו להיות חלק מחברה וממסגרת של חברים ומשפחה, שמהן אנחנו חלק. מצד שני אנו חיים בעידן שהולך והופך אינדיבידואלי, אישי, עידן של ה"אני" והמימוש העצמי.

והבדידות הכי גדולה, אומרים מחקרים חדשים יחסית, היא דווקא בגילאים צעירים. אם פעם בדידות הייתה יותר בעיה של זקנים, היום שיא הבדידות הוא,החזיקו חזק, בגילאי 18-24.

אם נחזור רגע לפרהיסטוריה, בימי קדם חיו בני האדם במסגרת חברתית. ממש כמו שבעלי חיים רבים הם חלק מלהקה שמגינה עליהם ומבטיחה הישרדות, כך היה גם האדם. החברה הייתה האופציה שלו לחיות ובלעדיה ההישרדות הייתה פשוט בלתי אפשרית. איך יכול היה אדם קדמון להגן על עצמו מפני טורפים, להשיג מזון, להתחמם בחורף ולחיות, כשהוא לגמרי לבדו?

נסו לדמיין חיים לבד ולתת טיפ לאדם קדמון שחי לבדו - מי ישמור לו על האש כשהוא יוצא לצוד חיות או ללקט ירקות? ואיך יכין אוכל בסופו של כל יום כזה, כשהוא מתמוטט מעייפות מיום עמוס פעילות וכל הפיצוציות ליד הנחל עדיין לא הומצאו?

מתחילים להבין? - תחושת הבדידות היא סוג של "כאב חברתי" שפיתחה האבולוציה בבני אדם במהלך דורות רבים, כדי שאנשים לא יתפתו להתנהג באופן לא חברתי ולהביא את עצמם לחיים לבד.

הדחייה החברתית שפגעה בהם לאחר התנהגות לא חברתית, הביאה אנשים באותם ימים לשינוי התנהגות, כדי שלא להיזרק מהמסגרת החברתית שלהם. מי שנזרקו התקשו מאוד להישאר בחיים והלקח לנשארים היה משמעותי - בכדי שלא להפוך לגופה הנאכלת בידי טורפים, כדאי לך מאוד להיות חלק מקבוצה, או בפשטות - טיפוס חברתי.

בימי הביניים של התרבות המערבית היית צמית או פיאודל, אבל תמיד חלק מקבוצה חברתית מוגדרת. בתקופת הרנסאנס שאחריה החל הפרט לקבל משקל משמעותי מאוד והדת הפרוטסטנטית שאך זה נולדה הדגישה את האחריות האישית של האדם. במאות הבאות זה הולך ומתחזק כשהמהפכה התעשייתית מביאה יותר ויותר אנשים לנטוש את חברת הכפר ולעבור לערים גדולות ומנוכרות. שם, לגמרי לבד ובלי המשפחה המורחבת, הם התמקמו עם המשפחה הגרעינית, המצומצמת, ובנו את חייהם.

מכאן נחלשה המסגרת החברתית והמשפחה הרחבה, מה שעתיד עוד יותר להתחזק בעולם המודרני ועוד יותר בעידן האינטרנט והטלפון החכם. כיום, אנשים מתרחקים אלפי קילומטרים זה מזה, כדי לעבוד, ללמוד ולהתחתן. את המשפחה, החמולה והשבט הם נטשו מזמן והתוצאה היא שהרשת החברתית כולה, לא זו המקוונת, נשארת מאחור.

כשעובדים ומקדישים יותר זמן ללימודים, לעניינים רומנטיים ולקריירה, החברים הקרובים שלנו הולכים ומתמעטים. האינטרנט מחליף עוד יותר את החיים והמפגשים עם חברים, בעוד הצ'אט המקוון מחליף את השיחה על בקבוק בירה עם חבר.

כיום, אנו פוגשים פחות ופחות חברים ורובנו הרבה פחות במפגשים של אופן אישי, שאינו מקצועי. בתהליך ארוך אבל מתמיד הופכים המפגשים הללו יותר ויותר נדירים.

זה שלב בחיים שבו המבוגר מתעורר יום אחד ומבין שהוא בודד. בגיל מבוגר למצוא חברים זה הרבה יותר קשה מבעבר. הבדידות הופכת כרונית ובן אדם שמבחינה ביולוגית עדיין זקוק לחברה, חש בודד מתמיד.

זו הסיבה שגם בימינו המודרניים הבדידות מרגישה לנו כל כך כואבת. ככל שהיא כרונית, הבדידות גם הופכת אותנו עוינים וחשדניים יותר ולכן מעמיקה עוד יותר. המוח של הבודד הכרוני מתחיל לעוות את המציאות החברתית שמסביבו. העוינות מחליפה את הנועם והנימוס והאדם הבודד מאבד את הסיכוי לתפיסה נעימה, אפילו של יחסים פשוטים עם הסובבים אותו.

אבל הבדידות לא רק כואבת לנפש. היא גם הורגת. אנשים בודדים נוטים להזדקן הרבה יותר מהר, מחלות הופכות אצלן קטלניות יותר והם חשופים יותר למחלות מוחיות כמו אלצהיימר. המדע והרפואה גילו שממש כמו עישון ועוד יותר מהשמנת יתר, הבדידות הורגת אותנו ואת הזיקנה שלנו ופוגעת בבריאות קשות.

וכך, באופן מדהים אבל אמיתי וכואב, מסתבר שגם בעידן המודרני, הבדידות והדחייה החברתית שאנו יוצרים לנו, מבלי משים ולפחות בראשנו שלנו, הן איומות בשבילנו ומסוכנות להישרדותנו לא פחות מבדידותו של האדם הקדמון, ההוא שנשאר מחוץ למשפחה שבמערה החמימה, עם האש, האוכל והאנשים שהוא לא סובל אבל חולק איתם גנים רבים מדי.


הנה הבדידות והמכניזם שלה (מתורגם):

https://youtu.be/AtCR6P5rsXU


הבדידות פוגעת במוח וביכולות המנטליות:

https://youtu.be/h1DPEFPX_xQ


מחקר שמראה את השפעת הבדידות על המוח:

https://youtu.be/j5PHManr9go


בעידן הקורונה - מה עושים עם הבדידות כשאנחנו בבידוד (עברית):

https://youtu.be/0FZ55qGjaHs


הבדידות וההיסטוריה שלה (מתורגם):

https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes


והטלפון הנייד המושמץ כל כך הוא לפעמים דווקא מה שמסייע לבודדים (עברית)

https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes

פודקאסט (Podcast), בעברית הֶסְכֵּת, הוא תכנית רדיו (ולעתים גם וידאו), שמועברת אל כל העולם דרך האינטרנט. בניגוד לרדיו והטלוויזיה הרגילים, שהכריחו את המאזין לפתוח את מקלט הרדיו בשעה מסוימת וביום מסוים, את הפודקאסטים ניתן להוריד ולהאזין להם כשרוצים ויכולים. פרסום קבצי השמע והווידאו נעשה ברשת האינטרנט, ממנה מורידים את הפודקאסטים למחשב, לטלפון החכם או לנגן המוסיקה של המאזין.

כל ערוץ פודקאסט מציע סדרת פרקים, פודקאסטים, שניתן להוריד או להאזין להם ישירות בכל זמן ומקום. הטכנולוגיה הזו מאפשרת למאזינים לבחור את התוכן שהם צורכים, מתי הם רוצים להאזין לו ומה הדרך המועדפת לכך - באמצעות המחשב, הטלפון החכם או נגן ה-MP3. ניתן להאזין לפודקאסט בכל מקום שיש בו גישה לאינטרנט, או ללא חיבור לאינטרנט, אם הורד ונשמר מראש במכשיר.

אחד השינויים שהביא עולם הפודקאסטים הוא היכולת שהוא נתן לכל אחד, להשמיע את קולו ולפרסם את דעותיו והמומחיות שלו, ללא הגבלה, צנזורה, או תלות בתאגידים, מוסדות ו"בעלי האמצעים".

מאזיני פודקאסט נוהגים לשלב את ההאזנה לפודקאסטים עם פעילויות נוספות, כמו בזמן הנהיגה, בחדר הכושר, בזמן עבודה או בנסיעה ברכבת ובאוטובוס. כך פותר הפודקאסט את בעיית השעמום ובו-בזמן מאפשר להאזין לתכנית שאוהבים, גם כשלא מחוברים. אפשרויות נוספות שכמובן אין בשידורי רדיו רגילים הן לעצור ולהמשיך להאזין מאוחר יותר, להריץ קדימה בקטעים משעממים, לחזור אחורה כדי לשמוע שוב וכדומה.

במהלך העשור הראשון של שנות האלפיים, נוצרו רבבות פודקאסטים ברחבי הרשת. הקלות הגדולה של יצירת פודקאסט והפצתו לכל מקום בעולם, הביאה להצלחה גדולה של התחום. בשנת 2005 נבחרה המילה "פודקאסט" כמילת השנה על ידי המילון האנגלי של אוקספורד.

בשנים האחרונות זוכה פורמט הפודקאסטים לצמיחה מטאורית. לדחיפה משמעותית במיוחד אחראי שירות הסטרימינג ספוטיפיי, שהכניס פודקאסטים רבים ואיכותיים למאגרי ההאזנה העצומים שהוא מאפשר למנוייו.

המילה "פודקאסט" נוצרה משתי מילים. הראשונה היא Pod שנגזר מהאייפוד, נגן המדיה של Apple, שבו בלטו הפודקאסטים להורדה. פודקאסט הוא השילוב שלו עם המילה "שידור" (Broadcast).


הנה הסבר בדקה על היופי של הפודקאסט (עברית):

https://youtu.be/vP8HrjFa6Cw


תופעת הפודקאסט בעולם:

http://youtu.be/fM5lXOFD4Zg


למה צריך פודקאסטים (עברית):

https://youtu.be/6nlhWSCrWDg


הציוד שצריך כדי לייצר פודקסט משלך (עברית):

https://youtu.be/xsXH2UFtwTM


וכך מסביר את עולם הפודקסטים בחור מבריק עם חוש הומור:

http://youtu.be/Wra7XFovzTo