שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מתי נולדה העדלאידע?
העדלאידע היא תהלוכת תחפושות פורימית, המתקיימת באווירה שמחה וססגונית. היא מתקיימת בחג פורים והיא למעשה הקרנבל העברי הראשון.
העדלאידע נולדה בתל אביב בשנות ה-20 של המאה הקודמת והפכה לחלק בלתי נפרד מחגיגות פורים בישראל. השם המיוחד נגזר מהפסוק שמצווה במגילת אסתר לשמוח ולחגוג "עד דלא ידע" – כלומר לשתות עד שלא יודעים להבדיל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", כפי שמופיע במסורת היהודית.
אבל ראשיתה של העדלאידע התרחשה בשנת 1912 בגימנסיה הרצליה בתל אביב, כשמורה לאמנות בשם אברהם אלדמע יזם תהלוכה קטנה של תלמידים ומעט מתושבי תל אביב הקטנה, שצעדו לאורך רחוב הרצל כשהם מחופשים ומושכים בובות ענק שהכינו לשמחת הפורים.
אירועים דומים התקיימו במהלך השנים הבאות, אך ההתחלה הממשית של האירוע הגדול והמוכר היום הייתה בפורים 1932. ראש העיר מאיר דיזנגוף (Meir Dizengoff) הוביל את התהלוכה הרשמית הראשונה רכוב על סוס לבן ברחובות תל אביב הקטנה, במה שיהפוך למסורת תל אביבית קבועה.
העדלאידע נועדה במקור לחגוג את היצירתיות העברית המתחדשת ביישוב היהודי בארץ ישראל. היא שילבה בין המסורת היהודית העתיקה של פורים לבין מסורות קרנבל אירופאיות מודרניות. במסגרתה נערכו תחרויות תחפושות, הופעות של להקות ריקוד, מוסיקה חיה ותצוגות של מיצגים אמנותיים מרהיבים.
מעניין לספר שבמהלך השנים הראשונות התחפשו רבים מהמשתתפים בעדלאידע לדמויות מהתנ"ך ומההיסטוריה היהודית, בכדי לחזק את הקשר לשורשים התרבותיים. אך בהדרגה השתלבו בה גם דמויות מהתרבות העולמית, מהתרבות הפופולרית ומאירועי אקטואליה.
וכך הפכה העדלאידע בשנות ה-30 לאירוע המוני שמשך עשרות אלפי צופים. בתקופה זו היא שימשה גם ככלי להפצת ערכים ציוניים ולחיזוק הזהות העברית המתחדשת. מעניין לציין שבמהלך מלחמת העולם השנייה נערכו עדלאידעות שכללו אפילו מיצגים אנטי-נאציים, כביטוי למאבק היהודי כנגד הנאציזם.
ב-1936 ביטלה העירייה את תהלוכות פורים. מסורת העדלאידע חזרה בשנות ה-50 להתקיים, אך בהפסקות. היא אורגנה בחסות העירייה והפכה לאירוע תרבותי מרכזי. בשנת 1955 נערכה עדלאידע מרשימה בהשתתפות אלפי צופים ומשתתפים, אם כי המספרים המדויקים טעונים אימות היסטורי נוסף.
בשנות ה-70 פסקה המסורת בתל אביב מסיבות תקציביות וביטחוניות, אך המשיכה להתקיים בערים אחרות בישראל. בתל אביב עצמה היו ניסיונות לחדש את העדלאידע כבר בשנות ה-80 המאוחרות ואז שוב בשנת 1998 לזמן קצר, כשלתחייה נוספת היא זכתה בשנות ה-2000.
בעשורים האחרונים העדלאידע המודרנית עברה שינויים רבים. הפקות מודרניות משלבות טכנולוגיה מתקדמת, אפקטים מיוחדים וחומרים חדשניים ביצירת המיצגים. פה ושם היו עדלאידעות שהפכו לאירועים תיירותיים, המושכים מבקרים מהעולם. בנוסף, התפתחו אירועים נלווים כמו מסיבות רחוב, פסטיבלי מוסיקה ומזון ויריד משחקים ואמנות.
מאז תחילת המאה ה-21 העיר חולון, כחלק מהמיתוג המוצלח שלה כעיר הילדים, היא זו שמקיימת עדלאידות בכל שנה. העדלאידע בחולון היא אירוע ענק הכולל מיצגים מרהיבים, תחפושות מושקעות ואמנים מקצועיים ומושכת אליה מאות אלפי מבקרים מדי שנה.
העדלאידע הצליחה כל כך בזכות החיבור שהיא מייצרת, בין השמחה והחגיגיות של פורים, לחיבור בין מסורת להתחדשות ולרוח היצירתיות הישראלית. אך היא גם מהווה ביטוי לכוחה של תרבות עממית מקומית שהצליחה להתפתח, להשתנות ולשרוד, לאורך כמעט 100 שנים וללא ההיבט הדתי דווקא, תוך שהיא הופכת לחלק בלתי נפרד מהפולקלור הישראלי.
כך נולדה העדלאידע בתל אביב (עברית):
https://youtu.be/GjzX4hWI15I
הנה העדלאידע בתל אביב בשנת 1932 (עברית):
http://youtu.be/LpnqdxvuDPU
כיום העדלאידות של גוש דן מתקיימות דווקא בחולון (עברית):
http://youtu.be/04-vfObOkX8
העדלאידע של התיכון הסביבתי במדרשת שדה בוקר (עברית):
http://youtu.be/JXds_no63Cc
וההכנות הרבות לקראת העדלאידע הזו (עברית):
http://youtu.be/SiPAe7s7NCM
מהו פסטיבל אטי אטיאן שבפיליפינים?
טקסים בעולם
העדלאידע היא תהלוכת תחפושות פורימית, המתקיימת באווירה שמחה וססגונית. היא מתקיימת בחג פורים והיא למעשה הקרנבל העברי הראשון.
העדלאידע נולדה בתל אביב בשנות ה-20 של המאה הקודמת והפכה לחלק בלתי נפרד מחגיגות פורים בישראל. השם המיוחד נגזר מהפסוק שמצווה במגילת אסתר לשמוח ולחגוג "עד דלא ידע" – כלומר לשתות עד שלא יודעים להבדיל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", כפי שמופיע במסורת היהודית.
אבל ראשיתה של העדלאידע התרחשה בשנת 1912 בגימנסיה הרצליה בתל אביב, כשמורה לאמנות בשם אברהם אלדמע יזם תהלוכה קטנה של תלמידים ומעט מתושבי תל אביב הקטנה, שצעדו לאורך רחוב הרצל כשהם מחופשים ומושכים בובות ענק שהכינו לשמחת הפורים.
אירועים דומים התקיימו במהלך השנים הבאות, אך ההתחלה הממשית של האירוע הגדול והמוכר היום הייתה בפורים 1932. ראש העיר מאיר דיזנגוף (Meir Dizengoff) הוביל את התהלוכה הרשמית הראשונה רכוב על סוס לבן ברחובות תל אביב הקטנה, במה שיהפוך למסורת תל אביבית קבועה.
העדלאידע נועדה במקור לחגוג את היצירתיות העברית המתחדשת ביישוב היהודי בארץ ישראל. היא שילבה בין המסורת היהודית העתיקה של פורים לבין מסורות קרנבל אירופאיות מודרניות. במסגרתה נערכו תחרויות תחפושות, הופעות של להקות ריקוד, מוסיקה חיה ותצוגות של מיצגים אמנותיים מרהיבים.
מעניין לספר שבמהלך השנים הראשונות התחפשו רבים מהמשתתפים בעדלאידע לדמויות מהתנ"ך ומההיסטוריה היהודית, בכדי לחזק את הקשר לשורשים התרבותיים. אך בהדרגה השתלבו בה גם דמויות מהתרבות העולמית, מהתרבות הפופולרית ומאירועי אקטואליה.
וכך הפכה העדלאידע בשנות ה-30 לאירוע המוני שמשך עשרות אלפי צופים. בתקופה זו היא שימשה גם ככלי להפצת ערכים ציוניים ולחיזוק הזהות העברית המתחדשת. מעניין לציין שבמהלך מלחמת העולם השנייה נערכו עדלאידעות שכללו אפילו מיצגים אנטי-נאציים, כביטוי למאבק היהודי כנגד הנאציזם.
ב-1936 ביטלה העירייה את תהלוכות פורים. מסורת העדלאידע חזרה בשנות ה-50 להתקיים, אך בהפסקות. היא אורגנה בחסות העירייה והפכה לאירוע תרבותי מרכזי. בשנת 1955 נערכה עדלאידע מרשימה בהשתתפות אלפי צופים ומשתתפים, אם כי המספרים המדויקים טעונים אימות היסטורי נוסף.
בשנות ה-70 פסקה המסורת בתל אביב מסיבות תקציביות וביטחוניות, אך המשיכה להתקיים בערים אחרות בישראל. בתל אביב עצמה היו ניסיונות לחדש את העדלאידע כבר בשנות ה-80 המאוחרות ואז שוב בשנת 1998 לזמן קצר, כשלתחייה נוספת היא זכתה בשנות ה-2000.
בעשורים האחרונים העדלאידע המודרנית עברה שינויים רבים. הפקות מודרניות משלבות טכנולוגיה מתקדמת, אפקטים מיוחדים וחומרים חדשניים ביצירת המיצגים. פה ושם היו עדלאידעות שהפכו לאירועים תיירותיים, המושכים מבקרים מהעולם. בנוסף, התפתחו אירועים נלווים כמו מסיבות רחוב, פסטיבלי מוסיקה ומזון ויריד משחקים ואמנות.
מאז תחילת המאה ה-21 העיר חולון, כחלק מהמיתוג המוצלח שלה כעיר הילדים, היא זו שמקיימת עדלאידות בכל שנה. העדלאידע בחולון היא אירוע ענק הכולל מיצגים מרהיבים, תחפושות מושקעות ואמנים מקצועיים ומושכת אליה מאות אלפי מבקרים מדי שנה.
העדלאידע הצליחה כל כך בזכות החיבור שהיא מייצרת, בין השמחה והחגיגיות של פורים, לחיבור בין מסורת להתחדשות ולרוח היצירתיות הישראלית. אך היא גם מהווה ביטוי לכוחה של תרבות עממית מקומית שהצליחה להתפתח, להשתנות ולשרוד, לאורך כמעט 100 שנים וללא ההיבט הדתי דווקא, תוך שהיא הופכת לחלק בלתי נפרד מהפולקלור הישראלי.
כך נולדה העדלאידע בתל אביב (עברית):
https://youtu.be/GjzX4hWI15I
הנה העדלאידע בתל אביב בשנת 1932 (עברית):
http://youtu.be/LpnqdxvuDPU
כיום העדלאידות של גוש דן מתקיימות דווקא בחולון (עברית):
http://youtu.be/04-vfObOkX8
העדלאידע של התיכון הסביבתי במדרשת שדה בוקר (עברית):
http://youtu.be/JXds_no63Cc
וההכנות הרבות לקראת העדלאידע הזו (עברית):
http://youtu.be/SiPAe7s7NCM
#מהו פסטיבל אטי אטיאן של הפיליפינים?
פסטיבל אטי-אטיאן (Ati-Atihan Festival) הוא אחד מהפסטיבלים הצבעוניים והחגיגיים ביותר בפיליפינים. הפסטיבל הזה מתקיים מדי שנה בחודש ינואר בעיר קליבו (Kalibo), בירת מחוז אקלן (Aklan) שבאי פאנאי (Panay).
מהותו הכללית של הפסטיבל היא של חגיגת התיישבות קדומה במיוחד של בני שבט המלאי דאטוס באי פנאי וההשתלבות שלהם עם המקומיים, בני שבט ה"אטי".
הפסטיבל החל כחגיגה פאגאנית לזכר הסכם שלום היסטורי משנת 1212 לפני הספירה בין ה"אטי" (Ati או Aeta), התושבים הילידים של האי פאניי, לבין 10 מנהיגים מלאים, בני שבט דאטוס שהגיעו מבורנאו. השם "אטי-אטיאן" בעצם אומר "להיות כמו האטי", והמשתתפים בחגיגה מכסים את פניהם בפיח או צבע שחור כדי לחקות את עור האטי הכהה.
כיום, בעידן הנוצרי של בני הסביבה, קיומו של הפסטיבל הוא לכבוד ה"סנטו ניניו" (Santo Niño), "התינוק הקדוש" שהוא הילד ישו והוא הקדוש החביב על הפיליפינים, מה שהופך את המסירות אליו לעצומה, במיוחד מאז שנת 1521, כשהפסל ניתן לראשונה לחואנה, מלכת סבו.
החגיגה הגדולה ביותר מתקיימת בשבוע השלישי של החודש, כאשר השיא הוא ביום ראשון השלישי של ינואר.
במהלך החגיגה, אלפי רקדנים יוצאים לרחובות לבושים בתלבושות צבעוניות ומושקעות במיוחד. הם רוקדים ברחוב לקצב מוסיקה מסורתית תוך שהם קוראים "הלה בירה! פוורה פאסמה!" (Hala Bira! Pwera Pasma!), קריאות התרגשות המעודדות את הרקדנים להמשיך.
הריקוד מתבצע בתנועות תמציתיות ופרימיטיביות המחקות את הריקודים המסורתיים של בני האטי. מלווים אותו היטב מקצבי התופים ברחובות ובזכותם הפסטיבל הזה מזכיר בסגנונו את הקרנבלים התוססים של דרום אמריקה.
ואגב, כאן הלהקות צועדות בלי גדרות המפרידות בינן לבין הקהל. זה מאפשר לאנשים מהקהל להצטרף, לא פעם באופן ספונטני לחלוטין, לחגיגה וללהקות הריקוד.
הפסטיבל נחשב לאחד מהפסטיבלים הוותיקים והחגיגיים ביותר בפיליפינים, בהם הוא מכונה "אם כל הפסטיבלים" והפך לאטרקציה תיירותית מרכזית. מבקרים מכל רחבי העולם מגיעים לאקלן, נמשכים לתהלוכות הרחוב התוססות, הריקודים המסורתיים ורוח האחדות והשמחה.
מסורת מעניינת בפסטיבל היא השילוב בין אמונות נוצריות למסורות מקומיות עתיקות. התושבים המקומיים מאמינים שה"סנטו ניניו" מביא ברכה ושגשוג ורבים מהם נושאים פסלים קטנים של הדמות הקדושה במהלך התהלוכה.
הקרנבל של העיר קליבו הוא הגדול ביותר, אך מי שמפספסים אותו יכולים תמיד לנסות ולהשתתף בו בעיר אחרת, כשהוא מתקיים בה.
מחול, לחימה טקסית וכלים מסורתיים - הנה פסטיבל אטי אטיאן:
https://youtu.be/GQf5c5mL18w
המצעד:
https://youtu.be/eQGqZdoH-Vk
עוד ממנו:
https://youtu.be/kQEAgmmWAWw
וסרטון ארוך של הפסטיבל בקאליבו:
https://youtu.be/0GddP5BdwFE?long=yes
פסטיבל אטי-אטיאן (Ati-Atihan Festival) הוא אחד מהפסטיבלים הצבעוניים והחגיגיים ביותר בפיליפינים. הפסטיבל הזה מתקיים מדי שנה בחודש ינואר בעיר קליבו (Kalibo), בירת מחוז אקלן (Aklan) שבאי פאנאי (Panay).
מהותו הכללית של הפסטיבל היא של חגיגת התיישבות קדומה במיוחד של בני שבט המלאי דאטוס באי פנאי וההשתלבות שלהם עם המקומיים, בני שבט ה"אטי".
הפסטיבל החל כחגיגה פאגאנית לזכר הסכם שלום היסטורי משנת 1212 לפני הספירה בין ה"אטי" (Ati או Aeta), התושבים הילידים של האי פאניי, לבין 10 מנהיגים מלאים, בני שבט דאטוס שהגיעו מבורנאו. השם "אטי-אטיאן" בעצם אומר "להיות כמו האטי", והמשתתפים בחגיגה מכסים את פניהם בפיח או צבע שחור כדי לחקות את עור האטי הכהה.
כיום, בעידן הנוצרי של בני הסביבה, קיומו של הפסטיבל הוא לכבוד ה"סנטו ניניו" (Santo Niño), "התינוק הקדוש" שהוא הילד ישו והוא הקדוש החביב על הפיליפינים, מה שהופך את המסירות אליו לעצומה, במיוחד מאז שנת 1521, כשהפסל ניתן לראשונה לחואנה, מלכת סבו.
החגיגה הגדולה ביותר מתקיימת בשבוע השלישי של החודש, כאשר השיא הוא ביום ראשון השלישי של ינואר.
במהלך החגיגה, אלפי רקדנים יוצאים לרחובות לבושים בתלבושות צבעוניות ומושקעות במיוחד. הם רוקדים ברחוב לקצב מוסיקה מסורתית תוך שהם קוראים "הלה בירה! פוורה פאסמה!" (Hala Bira! Pwera Pasma!), קריאות התרגשות המעודדות את הרקדנים להמשיך.
הריקוד מתבצע בתנועות תמציתיות ופרימיטיביות המחקות את הריקודים המסורתיים של בני האטי. מלווים אותו היטב מקצבי התופים ברחובות ובזכותם הפסטיבל הזה מזכיר בסגנונו את הקרנבלים התוססים של דרום אמריקה.
ואגב, כאן הלהקות צועדות בלי גדרות המפרידות בינן לבין הקהל. זה מאפשר לאנשים מהקהל להצטרף, לא פעם באופן ספונטני לחלוטין, לחגיגה וללהקות הריקוד.
הפסטיבל נחשב לאחד מהפסטיבלים הוותיקים והחגיגיים ביותר בפיליפינים, בהם הוא מכונה "אם כל הפסטיבלים" והפך לאטרקציה תיירותית מרכזית. מבקרים מכל רחבי העולם מגיעים לאקלן, נמשכים לתהלוכות הרחוב התוססות, הריקודים המסורתיים ורוח האחדות והשמחה.
מסורת מעניינת בפסטיבל היא השילוב בין אמונות נוצריות למסורות מקומיות עתיקות. התושבים המקומיים מאמינים שה"סנטו ניניו" מביא ברכה ושגשוג ורבים מהם נושאים פסלים קטנים של הדמות הקדושה במהלך התהלוכה.
הקרנבל של העיר קליבו הוא הגדול ביותר, אך מי שמפספסים אותו יכולים תמיד לנסות ולהשתתף בו בעיר אחרת, כשהוא מתקיים בה.
מחול, לחימה טקסית וכלים מסורתיים - הנה פסטיבל אטי אטיאן:
https://youtu.be/GQf5c5mL18w
המצעד:
https://youtu.be/eQGqZdoH-Vk
עוד ממנו:
https://youtu.be/kQEAgmmWAWw
וסרטון ארוך של הפסטיבל בקאליבו:
https://youtu.be/0GddP5BdwFE?long=yes
