בפולחן של הדת הנקראת ווּדוּ (Voodou) במערב אפריקה אנשים מתחברים לרוח האדמה, הסקפטה בלשון המקומיים, והרוח משתלטת על הגוף כשהאנשים בהכרה. 3 ימים שלמים לוקח לרוח לעזוב את גוף "המארח" בטקס המשונה והקצת מעיק הזה.

האי טוגו נחשב למקום שממנו בא הוודו, קסם שחור שנועד לעשות דברים בלתי נתפסים, כמו לרפא ממחלות, להביא ילדים לנשים עקרות ולנקום במי שפגע בכם. כיום תיירים מכל העולם מגיעים לאי טוגו כדי לצפות ולהביא מזור לבעיותיהם, דרך העל-טבעי.


הנה וודו באי טוגו, המקום שבו הוא התפתח לראשונה:

https://youtu.be/e9ofSOSH7No


ובחורה שרוח השתלטה עליה בטקס הוודו האפריקאי באי טוגו, מולדת הוודו:

http://youtu.be/c8BQgzmDypU?t=3m55s

בשבט היאנומאמי (Yanomami) מאמזונס נהוג לשרוף את המת ולערבב את האפר שלו עם בננות טריות. את המאכל המסורתי הזה כולם אוכלים ובכך הם מוודאים שרוחו של המת תמשיך לחיות עימם גם בעתיד.

זהו שבט מהפרימיטיביים ביותר בעולם ותפיסתם את המוות מיוחדת בכל מקרה, אם כי לא יחודית. בתרבויות שבטיות חוזרים מדי פעם המנהגים של אכילת אברי ועצמות המתים, כדי להימלט מהרוחות, לזכות בכוחות רוחניים וכדומה.


הנה סיפורם של אוכלי מרק העצמות משבט יאנומאמה:

https://youtu.be/To8OcA1_6YQ

אחד המנהגים המעניינים בתרבויות רחוקות היא הליכה באש. כל מי שרואה את הטקס המוזר והמכאיב הזה, עומד נדהם למול המראה והאמונה של המקומיים שעושים זאת.

בטקסי הטיהור של מלזיה למשל, הולכים מאות אנשים יחפים על גחלים לוחשות של מדורה. מטרת ההליכה על האש במלזיה היא להיטהר ולהיעזר באש כך שתרחיק את הרוחות הרעות ולהרחיק מחשבות רעות מההולך על האש.


הנה טקס הליכה על גחלים לוחשות:

http://youtu.be/fZAOb8CJLO0?t=1m43s

פסטיבל ה"פמדיאנה", או "חג סיבוב העצם", הוא אירוע שמקיימים אחת לכמה שנים באי מדגסקר. המקומיים רוקדים בו עם המתים.

כן, הפסטיבל המרתק הזה רוקדים אנשי מדגסקר עם עצמות יקיריהם שמתו זה מכבר. אמונתם מדריכה אותם לעשות את הטקסים המוזרים האלה, בין השאר כדי לפרק את העצמות של המתים מהר יותר בקברם. הסיבה? - כדי להביא את רוחות יקיריהם לעולם המתים במהירות רבה יותר.

לאחר הטקס נקברים המתים שוב ושבים לנוח על משכבם בשלום. הרוקדים החיים שבים גם הם לביתם ולחייהם.


הנה קדימון לסרט על ריקוד עם עצמות הנפטרים במדגסקר:

http://youtu.be/dOzdEZqJLxI


ומעט מהריקודים עם עצמות המתים בפמדיאנה של מדגסקר:

http://youtu.be/vn677nI_5ng

בכל פברואר חוגגים באי סרי לנקה את הירח המלא, ה"פול מון" של פברואר, בתהלוכה לילית, צבעונית ומיוחדת שנקראת "פויה" (Poya). פויה היא יום הירח המלא, יום חג (בכל חודש) בדת הבודהיסטית.

במקומות רבים ברחבי האי נערכות התהלוכות הללו לכבוד הפויה, אבל הגדולות והמרשימות ביותר נערכות, מטבע הדברים, בערים הגדולות.

את התהלוכה הזו, שנולדה בשנת 1979, מתחילים להכין שבוע לפני. משתתפים בה מאות פילים מבוייתים, המחופשים ומקושטים לעייפה, ביחד עם אלפי מחוללים, רקדנים ומתופפים מקומיים, בני כל הדתות שעל האי הגדול, השוכן בדרומה של הודו.

למעשה, התהלוכה היא ביטוי לרצון של כולם באחדות, בקרבה ובקשר בין כל בני המדינה, שעד 1972 נקראה ציילון. רוקדים ומנגנים בתהלוכת הפוייה, אלו לצד אלו, בודהיסטים, הינדים, סינהלים, נוצרים ומוסלמים.

בשעות שלפני התהלוכה מובאים הפילים אל גן העיר של הבירה קולומבו, מולבשים ומקושטים במגוון סגנונות וצירופי צבעים - לכל פיל מכינים מצנפת (כובע או כיסוי ראש) ותלבושת שהותאמו לממדי גופו ולאופיו, או לאלו של הרוכב או המוביל שלו בתהלוכה.

וכך צועדים ב"פרה הרה", הכינוי לתהלוכת הלילה הגדולה של הירח המלא של פברואר, הפילים הלבושים והמקושטים, לצד קבוצות של מחוללים ומתופפים מקרב בני סרי-לנקה. לכל קבוצה, הנמנית על אחת הדתות, יש את התלבושות, המאפיינים, הסמלים והאביזרים שלה.


הנה תהלוכת הפויה של סרי-לנקה בבירה קולומבו:

https://youtu.be/YrJoo4M3C48


ביקור בתהלוכת הפוייה:

https://youtu.be/6yiExehhYVs


תהלוכות פילים במזרח מקובלות מאוד:

https://youtu.be/Y6JLx-B0h0s


ובמקדשים:

https://youtu.be/g6UqWFfYSzA

בלרוויק שבאיי שטלנד חוגגים בכל שנה את פסטיבל האש המקומי, ה"הלי הא" (Helly Aa Festival). בפסטיבל הזה מתקיים מצעד של מקומיים מחופשים לויקינגים, כשהם מהלכים עם לפידים בידיהם.

זהו פסטיבל סוף הימים הקדושים שמציין את סוף החגים. במסגרתו גם מבעירים דגם של ספינה ויקינגית, מעין מנחה סמלית לאל השמש.


הנה סיפורו של פסטיבל האש באיי שטלנד:

https://youtu.be/3oXSdNZ0R1I


טקס שריפת הסירה הוויקינגית:

https://youtu.be/q2qSdTvoSi4


ממראות פסטיבל האש של איי שטלנד:

https://youtu.be/i4M7e_pG2a0


השילוב הקסום בין חמת החלילים הסקוטית והדמויות הוויקינגיות:

https://youtu.be/EC_Mny_jnFs


ופסטיבל סוף הימים הקדושים באיי שטלנד:

http://youtu.be/qR7uiGVK0sQ?t=4s

החל מהמאה ה-20 אין למלכי בריטניה כל כוח פוליטי. בניגוד למלכים ההיסטוריים של המונרכיה, שלטון בית המלוכה, שיצאו למלחמות, החליטו החלטות ושהעם רעד למשמע דבריהם, אין לבית המלוכה הבריטי של היום שום משמעות מדינית או פוליטית של ממש. אבל גם אם במאה ה-21 משמעות קיומה של משפחת המלוכה הבריטית היא סמלית בלבד, העם הבריטי עדיין מוקיר את הסמל של משפחת המלוכה ורובו גאה בכך שבריטניה היא עדיין מונרכיה. במונרכיה הזו יש לא מעט עניין ברכילות על בית המלוכה ולא פחות בקיטורים על אורח חייהם העשיר המפונק.

אבל דבר אחד מוסכם על כולם. טקס החלפת משמר המלכה הוא הטקס רב הרושם וההדר של ארמון המלוכה הבריטי. הטקס הוא באמת חילופי משמרות שומרי ארמון בקינגהם. אפשר היה לעשות אותו בשקט, אבל כעיר תויירת ביותר בעולם, נהנית לונדון להציגו גם היום בפני מיליוני התיירים שבאים לבקרה.

השומרים של משמר המלכה כפופים באופן מסורתי למלכה. יש בהם ייצוג נאמן של חלקים ואזורים שונים באנגליה ובמדינות האימפריה הבריטית כולה. הם נמנים על יחידות צבאיות שכפופות למלך או המלכה המכהנים.

מדי משמר המלכה המרהיבים הם מדיו המסורתיים של הצבא הבריטי. מהיותם מאד לא שימושיים ובולטים מדי בשטח, במאה השנים האחרונות הם לא בשימוש הצבא, אלא רק אצל משמר המלכה, הייצוגי והמצטלם כל כך.

בשעות החלפת המשמר צועדים חיילי המשמר המחליף בסגנון מלכותי ורב-רושם מארמון סיינט ג'יימס, שבו שוכנים מגוריהם, אל עבר ארמון בקינגהם, ביתה של המלכה. הם צועדים במשך כחצי שעה בליווי של תזמורת צבאית מסורתית. כשמגיעה קבוצת השומרים החדשה אל פתח ארמון בקינגהם הם מבצעים את טקס חילופי המשמר עצמו.

בטקס מצדיעים קציני המשמר זה לזה וברוב הדר צועדים החיילים ומחליפים אלו את אלו. בסופו של החילוף מתמקמת קבוצת החיילים החדשה במקומות ומתחילה לשמור על הארמון, בעוד שהקבוצה המוחלפת צועדת ברוב רושם והדר, בחזרה מרחבת ארמון בקינגהם אל עבר ארמון סנט ג'יימס.

אלפי התיירים שצופים בטקס בכל יום הם ההוכחה לסקרנות שיש בעולם סביב הטקס הזה, שריד לעבר מפואר ולתרבות שכמעט ואין היום בעולם.

למגיעים ללונדון לא כדאי לפספס את חווית הצפייה בטקס חילופי המשמר בארמון בקינגהם בלונדון, אשר מתקיימים מדי יום בשעה 11:30 בעונת הקיץ ופעם ביומיים בעונת החורף. חשוב לציין כי המקום עמוס תיירים ורצוי להקדים על מנת לתפוס מקום ממנו ניתן לראות טוב.


הנה חילופי המשמר בארמון באקינגהם בלונדון:

http://youtu.be/1-s26lBcu_M


לא תמיד זה מצליח...

https://youtu.be/cqmG5JWLRag


ובחיוך - מתיחת חייל המשמר המתעצבן:

https://youtu.be/D3ksCweagmc

טקס "קבורת הסרדין" (El Entierro de la Sardina), בסנטה קרוז שבאי טנריף הוא אחד הטקסים המשעשעים בעולם. הוא נערך ביום שאחרי המצעד הגדול של האי, שהוא מעין קרנבל, השני בעולם בגודלו - אחרי זה של ריו דה ז'ניירו שבברזיל!

בטקס עורכים בני האי תהלוכה של מעין לוויה היתולית לדג. במהלכה לובשים המשתתפים בגדי אבלים ומקוננים בלווייה המדומה של בובת סרדין ענקית. הטקס מגיע לשיא כששורפים את בובת הסרדין.

הסרדין הזה, אגב, נקרא צ'יצ'רו (Chicharo) והוא ממש מסמל את אנשי סנטה קרוז, עד כדי שהם מכנים את עצמם צ'יצ'ררוס.

יעניין אתכם לדעת שמי שצועדות ברחובות סנטה קרוז בלווייה הזו הן בעיקר "אלמנות בוכיות", המגולמות בידי... גברים מחופשים בבגדי נשים. גרביונים שחורים, שפתונים אדומים וחזה נשי שופע - את הכל הם מניחים על גופם השעיר ומשעשעים עד אין גבול.

הטקס מסמל את סיום חגיגות הקרנבל המקומי והפרידה מהבשר הרב שאוכלים במהלכו. מקורו במסורת ספרדית עתיקה שבה נהגו לקבור שומן חזיר, כאות פרדה מהבשר ולקראת תחילת צום הלנט הנוצרי.

מיד לאחר הלוויה נחפזים תושבי העיר אל הכנסיות ומבקשים מחילה על החטאים שביצעו במהלך הקרנבל. רק אחרי זה הם פורשים לבתיהם ומשלימים את שעות השינה שהחסירו במהלך הקרנבל.


הנה טקס קבורת הסרדין:

https://youtu.be/6NYgHFGpSio


עם הסבר בספרדית:

https://youtu.be/jzNzEuUAemQ


ובפירוט רב:

https://youtu.be/fy63Wq8sWiM

מבחן האומץ של הנערים באיי ונואטו (Vanuatu) שבדרום מערב האוקיינוס השקט, משלב קפיצה מפחידה לתהום לעבודת האלים, עם טקס חניכה למתבגרים.

אנשי הכפר נוהגים לספר אגדה על אישה שברחה מבעלה האלים. הלה היה נוהג להכות את אשתו לאחר ששתה את המשקה הנרקוטי המסורתי, הקאווה. כשהאישה קצה בהשפלה ובסבל היא ברחה ממנו אל הג'ונגל, בכוונה שלא לשוב. הוא רדף אחריה, ובמעבה הג'ונגל כמעט והשיג אותה, אך היא טיפסה אל ראש עץ קוקוס. כשהבעל הזועם טיפס על העץ והחל להתקרב אליה, היא קשרה עצמה במהירות אל שריגי הליאנה הארוכים שאותם קשרה בקצה השני לצמרת העץ. כשהבעל כמעט והגיע אליה היא קפצה מראש העץ וצללה לעבר האדמה. גם הוא קפץ בעקבותיה ובעוד הוא מתרסק אל האדמה ומת, היא עצמה ניצלה, בזכות שריגי הליאנה שבלמו את פגיעתה באדמה.

מאז קופצים כך נערי המקום. הקפיצה אצל נערי ונואטו היא חלק מטקס של עבודת אלילים וטקס ההתבגרות שלהם. זה קורה תמיד בעונת קציר שורשי הים. הקפיצה דורשת הרבה אומץ ומסתיימת בדרך כלל בנגיעה קלה באדמה. הנערים שמים את מבטחם בשריגי עץ הליאנה שהוכנו יום קודם לכן, לקראת הטקס. הם קופצים ממגדל עצים שנבנה לקראת הטקס. ממש כמו האישה האמיצה מהאגדה, גם לרגליהם נקשרים שני השריגים הטריים, שתפקידם הוא לעצור את הקופצים בזמן ולמנוע מראשם פגיעה קטלנית באדמה. הם מוכרחים להיות טריים, כי שריג יבש עלול לאבד מגמישותו או מחוזקו ולהביא למותו של הקופץ.

למטה עומדים אנשי הכפר ושרים בקולות רועמים, לאות עידוד לנערים הקופצים. קריאות העידוד והשירה החזקה הם חלק מהטקס הרעשני והאמיתי הזה. כל הילידים בלבושם המקובל - הגברים כשרק אריג עלי קוקוס על חלציהם, הנשים בחזה חשוף, כולם מזמרים ונכנסים לטראנס והתלהבות לא רגילים.

כנהוג בחברה הפטריארכלית, שבה שולטים הגברים, רק נערים קופצים. נשים ונערות לא מורשות לקפוץ בטקס או בכל צורה אחרת.

אם זה מזכיר לכם קפיצות באנג'י, אז זה לא במקרה. מכאן נולדו קפיצות הבאנג'י שתיירים ומטיילים בכל העולם כל כך אוהבים.


הנה קפיצות ההתבגרות בטקסי החניכה של נערי איי ונואטו:

https://youtu.be/l0Mq6rCfYtU


קפיצות באנג'י כטקס התבגרות באי פנטקוסט:

https://youtu.be/d6hXnYW_2ac


ואיי ונואטו עצמם:

https://youtu.be/rDyazmUQX0E

חודש פברואר כולל רק 28 ימים. לכן ה-29 בפברואר לא קורה בכל שנה אלא חל אחת לארבע שנים. ומכיוון שזהו יום חריג, בתרבויות שונות מתייחסים אליו כיום שבו מותר לחרוג מהכללים המקובלים בחברה.

באירלנד קוראים ליום הזה "ליפ דיי" (Lip Day) ובו נוהגות כבר אלפי שנים נשים מאוהבות, להציע נישואים לגברים. תרבותית זה יותר ביום הזה ורק בו.

ומה קורה אם הוא לא רוצה? - הגבר המסרב מחויב על פי המסורת לקנות לה מתנה או לשלם קנס כספי לאישה שאותה לא ייקח לאישה.

ואגב, היום הזה מתפשט בהדרגה לעוד ארצות. האם הוא יגיע גם אלינו?


הנה סרטון על המנהג האירי של ה- 29 לפברואר:

http://youtu.be/drbumD3cqVA

ביום העשוראא (Ashura), בחודש ה"מוחרם", החודש הקדוש לשיעים, מבצעים המאמינים בעצמם טקס של הלקאה עצמית המונית, כשכל אחד מהם מכה את גופו בלהבים ושרשרות ופוצע את גופו בדם.

המאמינים השיעים עושים את הפולחן הזה כדי להנציח את מות נכדו של הנביא מוחמד, האימאם חוסיין. הוא נהרג עם 70 מבני משפחת הנביא בקרב כרבלא, שבו הובסו השיעים על ידי המוסלמים הסונים.

המסורת השיעית והמאמינים השיעים חווים את הסבל שגרמו להם הסונים כבר לפני יותר מ-1,000 שנים, ממש כאילו זה קרה היום. זה מרכיב משמעותי מאוד וחלק מההוויה של השיעה המוסלמית. בלי להבין את עוצמת החוויה ההיסטורית הזו, קשה להבין את מעשיהם של המאמינים ובכללם את המנהג הזה.

במהלך הטקס הקשה לצפייה מכים המאמינים את עצמם עד זוב דם. החוויה הדתית העמוקה שהמוסלמים הללו עוברים, נובעת מאמונה גדולה ומכבוד לקדוש חוסיין, נכד הנביא. בזכותה הם יכולים לעבור את הטקס האכזרי והכואב מאד הזה, עם כאבים מועטים יותר ולהתעלות לדרגת רוחניות גדולה.


הנה סרטון בלי דם של טקס העשוראא:

http://youtu.be/kZqWe0syEEM


וההקשר ההיסטורי של מאבק הסונים והשיעים וטקס העשורא בהקשר זה (בעברית):

https://youtu.be/hb7pL_epjls

עיוותי גוף (Body Modifications) בעולם הם עניין מגוון ולא פעם משונה. ממתיחת אוזניים ושפתיים ועד הגבהת הצוואר לממדים שלא יאומנו - אנשים בעלי אמונות ושוחרי מסורות קדומות מאמינים בעיוותי הגוף הנהוגים אצלם, משלל סיבות ומנהגים.

אבל אחת השיטות המוזרות והמפחידות ביותר לצפייה היא זו של אנשים הנועצים מכשירים חדים בלחייהם.

זה אחד מעיוותי הגוף המשונים ביותר בעולם. מי שמתחברים אליו הם בני הדת הטאואיסטית, המאמינים שמנהגם לתקוע חרבות סמוראים, סכינים ושיפודים בלחי יכפר על חטאיהם ויזכה אותם במזל טוב.

אפילו הדם הנשפך מגופם בעת המעשה של נעיצת העצם החד בלחייהם לא מפחיד את המאמינים. האמונה הטאואיסטית גורסת שכל טיפת דם שנשפכת מלחיו של המאמין מוקדשת לאלים.

המנהג הזה מתקיים אחת לשנה, במהלך הפסטיבל הצמחוני (KIN JE), פסטיבל הצמחונים באי פוקט שבתאילנד. לפי המסורת המקומית נולד פסטיבל הצמחונים ב-1825, עם להקת אופרה סינית שביקרה במקום וחלתה כולה. הסיפור הוא שכדי לפייס את האלים, אימצו חברי הלהקה בפוקט תפריט צמחוני וביצעו טקסים טאואיסטים ששיפרו את מצבם.

עם פתיחת הפסטיבל צועדים המשתתפים ברחובות ומכאיבים לעצמם, כשברקע מושמעת מוסיקה מסורתית וזיקוקים נורים אל השמיים.

וכך, במשך 9 ימי הפסטיבל ובמהלכו צועדים המאמינים הללו, עם מגוון החפצים התחובים להם בלחיים. יש מהם שתוקעים בלחי אחת חרב, שיפודים ומספר סכינים. אחרים מחוררים את שפתם התחתונה ומחדירים לתוכה אביזרים ארוכים אף יותר.

בפסטיבל מתקיימים גם פולחנים מכאיבים אחרים ונפוצים יותר ביבשת אסיה, כמו הליכה על גחלים.

"איך לא כואב להם?" - אתם ודאי שואלים. ובכן, כדי שלא להרגיש כאב מנסים המאמינים הטאואיסטים להיכנס ל"טראנס", מצב נפשי שיקל עליהם את הכאב ככל האפשר. את השאר עושה האמונה.


הנה מצגת וידאו על אחד מעיוותי הגוף המבהילים:

https://youtu.be/ckOGqhRIryg


טאואיסטים בפסטיבל הצמחונות בפוקט:

https://youtu.be/J6kGC3Y0PXY


ו-9 ימים של חפצים חדים ותקועים בלחיים:

https://youtu.be/_BwzygJW2Tk

צלקות פנים שבטיות (Tribal Marks) על פניהם של בני ובנות שבטים שונים באפריקה, הן תופעה מעניינת. הצלקות והסימנים שעל פניהם, מבחינים בין הגברים של השבטים השונים. הסימנים הללו גם מבדילים בינם לבין הנשים, שלעיתים הן מצולקות, אך אלו צלקות אופייניות לנשים. כמו בשבטים שונים, גם צילוק הפנים של בני שבט הדינקה שבדרום סודאן, הוא חלק מטקס התבגרות, שבו הופכים הנערים לגברים.

צילוק פניהם של הגברים בשבט הדינקה (Dinka tribe) נראה לרוב כשלושה קווים מקבילים לאורך המצח. אצל הגברים של השבט זהו סימן לגבורה ואומץ. בסביבות גיל ההתבגרות "זוכים" המתבגרים לחריטה על פניהם וזהו הסימן הברור של בני השבט לכך שהם נכנסים לעולם הגברים. מעתה הם ישאו בעול ההגנה והציד ויטלו חלק באחריות על יתר בני השבט.

במהלך טקס החניכה וההתבגרות, מצלקים את פניו של הנער המתבגר. כשמכשף השבט מניח את הסכין החם על פניהם, לא מעיזים נערי השבט לבכות. כל רתיעה, צעקה, יבבה או סימן של פחד, יגרמו לאובדן שמם הטוב והם ייחשבו לפחדנים.

יש לומר שצילוק פנים אינו יחודי לשבט הזה. שבטים רבים נוספים, באפריקה ובעולם, משתמשים בצלקות כמודל יופי, בטקסי חניכה והתבגרות ולמטרות פולחן.


הנה בני שבטים שמצלקים כך:

https://youtu.be/2YWMyGebhXY


היופי הוא מהצלקות, אבל מהכרס שלהם הם הרבה פחות מתרגשים:

https://youtu.be/aDRMnX7UpLs


יתכן שהצילוק קשור בעובדה שבני הדינקה הם מגדלי בקר מצטיינים?

https://youtu.be/lt-tTVoj_D8


הנה שבט נוסף בבנין שבמערב אפריקה שגם הוא מצלק את גופו:

https://youtu.be/1vvb16VyVEY


צלקות שבטיות נוספות:

https://youtu.be/VjH7gcO1G5w


ובכל זאת - סרט תיעודי על בני השבט המופלא הזה:

https://youtu.be/erNAdYoqaFo?long=yes

מצילוק המצח ועד פקקי עץ בנחיריים, דרך קעקועים, חידוד שיניים, צלחות שפתיים, הארכת האוזניים, תקיעת חרבות וכלי עבודה בלחיים או הרחבת איברים מטורפת - מגוון השיטות של עיוות הגוף (Body Modification) רווח בתרבויות רבות בעולם ומפתיע רבים.

לא פעם עיוות איברי הגוף וצורתו הוא תוצר של טקסי התבגרות. לעתים של מודל יופי חברתי שונה מהמוכר לנו ולפעמים אף צורת תיוג חברתי וענישה.

עיוותי הגוף למיניהם עלולים להזיק לבריאותם של בני-אדם, כמו הארכת הצוואר הנהוגה אצל נשות הג'ירפה, נשים מהשבטים שבצפון תאילנד, שמאריכות את הצוואר עם טבעות מיוחדות שמתווספות מדי שנה. לא רבים יודעים שללא טבעות ההארכה הללו, שיצרו עם השנים את הצוואר הארוך שלהן, הן כלל לא יכולות להחזיק את הצוואר שלהן זקוף.


הנה מנהגי עיוות גוף במקומות שונים בעולם:

https://youtu.be/WeHbv_UMU6I


פירסינג בלשון:

https://youtu.be/3Ng--ouTwak


פירסינג בכל הפנים:

https://youtu.be/Wkg0A3lBqf8


מקרים קיצוניים שמגיעים לצחצוח שיניים דרך הלחי:

https://youtu.be/iKGIdQSOL6A


ובני שבט הדינקה של דרום סודאן, שיוצרים צלקות 3 פסים:

https://youtu.be/NE34z5A4E_g

צינג מינג (Qingming), או פסטיבל ניקוי הקברים, הוא חג שחוגגים בסין פעם בשנה, בכל חודש אפריל. בחג מנציחים הסינים בדרך משונה מעט וחולקים כבוד לאבותיהם המתים. לאחר שהם מנקים את קבריהם, הם מתיישבים לארוחה עליזה ליד הקברים. הם מניחים על הקברים ומראים לקבורים את המאכלים שהכינו.

בסיום הארוחה מטילים החוגגים קוביות אדומות שמעידות האם האבות הקדמונים סיימו גם הם לאכול. הם גם שורפים מעט כסף, כדי שלא ייחסר בעולם הבא..


הנה סרטון אנימציה שמסביר מהו פסטיבל צינג מינג - פסטיבל ניקוי הקברים:

http://youtu.be/wTeoWgKc9b4


יום הזיכרון למתים:

https://youtu.be/f0PIjYMg_fQ


ועוד הסבר על שורשי הפסטיבל:

https://youtu.be/4gfpF4620-w

דומה שאין הרבה דוגמאות לנוכחות של מסורת האינקה בחיי פרו של המאה ה-21, מאשר טקס השמש השנתי, הנקרא "אינטי ריימי".

בכל שנה חוגגים בפרו את "אינטי ריימי" (Inti Raymi), חג השמש של תרבות האינקה העתיקה. את החגיגה נהגו אנשי האינקה לחגוג, כבר לפני יותר מ-500 שנה, כדי לחלוק כבוד והכרת תודה לאל האינקה הנערץ "אינטי".

עבר חצי אלף מאז נכבשה אימפריית האינקה של פרו. אבל גם בימינו מתגאים עדיין הפרואנים, במוצאם ובתרבות האינקה שאיננה עוד אבל חיה בליבם. ישנם חגים מאותם ימים שהם עדיין חוגגים, עד היום.

ואכן, בסקסאיהומן שבעיר קוסקו מתקיים בכל שנה פסטיבל השמש, המכבד את אלוהי האינקה. בפסטיבל מתקיימים בין השאר תהלוכה מרשימה ומופעי ריקודים, עם מאות משתתפים הלבושים בלבוש מסורתי. הפסטיבל נותן ביטוי לזיכרון האגדי ולמורשת הגדולה של תרבות האינקה.

לפסטיבל ה"אינטי" שם עולמי והוא לא דומה לשום פסטיבל אחר בפרו. כל האורחים בפרו ובמיוחד בעיר הפרואנית קוסקו, שמחים לחזות בו ולא מעט מגיעים אליו במיוחד. ממש כמו הקרנבל בברזיל או יום המתים במקסיקו, זהו מחזה ססגוני ותרבותי, ממנו נהנים אלפי מקומיים ומטיילים מכל רחבי העולם.

הטקס עצמו מלא בצבעוניות, להט ופאר וממשיך את המסורת שבה הודו בני האינקה לאליליהם באמצעות חגיגות שונות. כך שמרה התרבות המפוארת ההיא על האיזון עם הטבע, שעד היום שומרים עליו תושבי האנדים וממשיכים בכך לכבד את מורשתם.

אינטי ריימי היא חגיגה של זהות והיסטוריה של אזור האנדים. מקורות הפסטיבל באים מחג השמש הקדום של תרבות האינקה והפסטיבל חופף תמיד את היפוך החורף וזמן הקציר.


הנה סיפורו של טקס ההודיה לאל השמש:

https://youtu.be/5lBZj0tjed4


הסבר ושחזור מפורט יותר על טקס האינטי ריימי של פרו:

https://youtu.be/cFQUndZ0ZAw


ריקודים ופולחן עתיקים שלקוח מאנשי האינקה:

https://youtu.be/4OShU3lQaGs


מצעד בחג:

https://youtu.be/HUewU1iM2gA


בכפרים:

https://youtu.be/IXHuah6wOSw


הסבר ומקורותיו של פסטיבל השמש, המבוסס על חג השמש הקדום:

https://youtu.be/lxXSddsNAQY?long=yes

מנדלה היא סוג של ציור פולחני רוחני, בצורת מעגל שמתחיל או נובע מהמרכז שלו. הפירוש של מַנְדָּלָה בסנסקריט הוא "מרכז" או "מעגל" והוא מסמל את העולם המתקיים.

אחד הטקסים המרתקים בתבל הוא זה של מנדלת החול הטיבטית (Sand Mandala). בטקס יוצרים מנדלה ענקית במשך זמן רב ואז מחריבים אותה.

מנדלות החול הללו הן חלק מפולחן דתי שבו הנזירים יוצרים מנדלה זמנית, אמנות שנולדת כל פעם מחדש ולא מתקיימת יותר. מדובר בחלק ממסורת טיבטית בודהיסטית שבמרכזה יצירה ולאחר מכן הרס של מנדלות שקושטו בחול צבעוני.

הטקס נפתח בשרטוט של הצורות הגיאומטריות, על ידי הנזירים. הצורות הללו הן שיוצרות את תבנית המנדלה וישמשו לאחר מכן להנחת החול.

בהמשך מתבצע החלק הכולל את עבודת הנזירים הבודהיסטים בטיבט, שעמלים במשך שבועות על יצירת המנדלה המרהיבה שעשויה מגרגרי חול. באמצעות צינורות דקיקים, שופכים הנזירים את גרגרי החול הצבעוניים, לפי התבנית של המנדלה.

במקור, אגב, נהגו הנזירים להשתמש בגרגרים כתושים של אבן צבעונית. כיום הם משתמשים בחול צבוע בצבעים עזים, מה שהופך את המנדלה לססגונית אף יותר.

שיא התהליך הוא טקס בו הנזירים מתפללים, לאחר סיום יצירת המנדלה, במלמולים מסקרנים, חלקם בקול נמוך מאוד, תוך ליווי של עצמם בפעמוני יד עדינים.

אחרי שהם מסיימים להתפלל, הורסים הנזירים, ברגע אחד, את המנדלה שיצרו בעמל כה רב ומתמשך.

ההשתתפות בטקס המסקרן והמרתק היא חוויה של ממש. כל התהליך נועד מבחינה רוחנית לסמל את ארעיות הטבע החומרי, לעומת נצחיות הרוח.


הנה סיפורה של מנדלת החול בטיבט (עברית):

https://youtu.be/WBrYUlOYK0U


הסבר על המנדלה הקדושה הזו באנגלית:

https://youtu.be/G58Pujijsqc


כך מייצרים הנזירים את מנדלות החול עם סימונים גיאומטריים מדויקים:

https://youtu.be/IYVcjFhpsHc


אמן ישראלי מתאר את מנדלות החול שהוא עושה ומטרתן (עברית):

https://youtu.be/eZWKJf4JxDE


מנדלת חול בטיבט נוצרת בהילוך מהיר:

https://youtu.be/BOQHk24GDL0


והטקס בסיום העבודה על מנדלת החול הטיבטית:

https://youtu.be/GA3su0ECdPc

טקס ההתבגרות בשבט ההאמר, כמו בשבטים אחרים, מאפשר לצעיר המתבגר להשתייך לחברת הגברים הבוגרים ולהתחיל לצאת עימם לצייד, לקבל זכויות של גבר ולהינשא לאישה מהשבט.

המטלה של המתבגרים הנכנסים בעול ההתבגרות בשבט ההאמר היא לרוץ על שורת שוורים, כשהם עירומים כביום היוולדם. זה אולי נשמע פשוט אבל זה מאד קשה. מה עוד שהם צריכים לעמוד במשימה 4 פעמים וכל נפילה מחייבת אותם להתחיל מההתחלה.


הנה הדגמה מוסברת של הטקס וטקס ההצלפה בבנות:

https://youtu.be/2Kk0gMPpFmQ


ועוד מטקס ההתבגרות של צעירי שבט ההאמר (עברית):

http://youtu.be/DyhO0EaPUl4

בְּרִית מִילָה (Brit milah) היא טקס יהודי שבו מסירים את העורלה לתינוק הנולד.

על-פי המצווה היהודית, אם אין סיבה רפואית להימנע מכך, יש לערוך את המילה כשהתינוק הוא בן 8 ימים.

לרוב נערכת הבְּרִית לתינוק במסגרת טקס חגיגי. בברית מסירים לו את העורלה שמסביב לאיבר מינו.

מי שעושה את המעשה, כלומר מל את הנימול, נקרא מוהל. זהו אדם שיש לו רשיון לכך ומכיוון שמדובר בסוג של ניתוח, הוא חייב לבצע את ברית המילה על פי קריטריונים רפואיים מוגדרים ומחייבים.

בברית מילה חייבים גם נערים או גברים בוגרים, העוברים את תהליך הגיור והופכים יהודים. ביהדות יש חובה למול כל זכר, ללא יוצא מן הכלל וזה כולל את מי שמתגיירים והופכים יהודים. הדת היהודית והמקרא רואים בכל מי שלא נימול "ערל".

אגב, חמור עוד יותר ביהדות הדתית הוא יהודי שלא נימול בכוונה, על אף יהדותו. זו הסיבה שהוא מקבל את הכינוי "כרת".

הסיבה לחשיבות המצווה של המילה היא שהיא בעצם המצווה הראשונה שאלוהים ציווה על אברהם ועל צאצאיו. לפי היהדות היא זו שהכי מסמלת את הברית שבין עם ישראל לאלוהיו.

אגב, מילה כמעשה גופני וטקסי אינה מנהג שהוא בלעדי ליהדות. המילה נהוגה אצל עמים ושבטים רבים ברחבי העולם. אך אצלם היא נהוגה בדרך כלל כטקס התבגרות, בו מוכיח הנער העובר את המילה, שהוא ראוי להיכנס לעולם המבוגרים ולהיחשב לגבר.


הנה ברית המילה היהודית (עברית):

https://youtu.be/gpIHCqV3gHE


כך מסבירים בעולם את המנהג של ברית המילה (מתורגם):

https://youtu.be/jNaBl3dBg1o


יש המתנגדים לברית המילה (עברית):

https://youtu.be/fWNZky9hkrI


היהדות לא לבד - גם בשבט הסוסה שבדרום אפריקה מלים את הנערים הבוגרים:

https://youtu.be/Zw-124t993c


מותר גם לחייך על הולדת המנהג היהודי של ברית המילה (עברית):

https://youtu.be/SSsf6X_e1yE


או על זה שצריך לחתוך (עברית):

https://youtu.be/80YGRoWPmuU


ויש גם מי שמפקפקים במנהג הזה (עברית):

https://youtu.be/QScUNpJLWkU?long=yes

כמו בכל טקס חניכה בעולם, גם בכפר של שבט הסטרה-מאווה מהג'ונגלים של האמזונאס צריך הצעיר להוכיח שהוא ראוי להשתייך לעולם הגברים. בדרכו להפוך לגבר לוחם, חייב כל נער בשבט לעבור טקס חניכה.

צעירי השבט הזה עוברים את אחד מטקסי החניכה הקשים והכואבים ביותר בעולם. בטקס הם מכניסים את ידיהם לתוך כפפות שבתוכן מאות נמלי-קליע. בשבטים ובכפרים המבודדים שבאמזונאס סוגדים לנמלים הללו. הכאב שגורמת עקיצתן הוא איום ונחשב לגדול ביותר שגורם חרק כלשהו בעולם. על הנער להשאיר את ידו בתוך הכפפה לפחות 10 דקות ומבלי להתלונן. אחרי שהוא חוטף מאות עקיצות בידיו ולא פעם מאבד את הכרתו, מסתיים הטקס.

את טקס החניכה הזה עורכים לכל צעיר בשבט, לא פחות מ-20 פעם. הצעיר עובר את הטקס תוך ריקוד עם הגברים הבוגרים של השבט.

נמלים אלה מכונות "נמלת ה-24 שעות". הכינוי משקף את משך הזמן שלוקח לארס שלהן להתפוגג. ואכן, בשל הארס הרב והכאב העצום נכנסים רבים מהנערים לתרדמת של מספר ימים אחרי הטקס וחלקם אף מתים. ותיקי השבט מסבירים שמי ששרדו את 20 הטקסים הקשים הללו מתחסנים מפני מחלות וארס של בעלי החיים בג'ונגלים. לפיכך, רק הם ראויים להיקרא בשבט הזה גברים ומוכנים לתפקידם כציידים ולוחמים ושורדים ביערות המסוכנים הללו.


הנה טקס החניכה של נערי האמזונאס:

http://youtu.be/ZGIZ-zUvotM


אדם מערבי שהחליט לבחון אם זה באמת כואב:

http://youtu.be/it0V7xv9qu0


וחוקר שבוחן את טקס החניכה המצמרר של נמלת המוות באופן מדעי - על עצמו:

http://youtu.be/VarqiOM4-Fg

"יום טבילת דוב הקוטב" (Polar Bear Plunge) הוא מנהג המתקיים במקומות רבים ב-1 בינואר בכל שנה. ביום הזה, בשיא הקור של החורף, נכנסים מאות אלפי בני-אדם אל מי הים הקפואים.

כך מציינים במדינות רבות את השנה החדשה. בצפון אמריקה כמו ארצות הברית וקנדה הוא נקרא "פלאנג'פסט" (Plungefest), בהולנד וסקנדינביה Nieuwjaarsduik.

החוקרים סבורים ששורשי הטקסים הללו הם פרהיסטוריים וקשורים במנהגים קדומים של שבטים אירופיים כלשהם.

כיום המנהג לטבול בים הקר של ינואר נפוץ במדינות כמו הולנד, ארה"ב, קנדה ואנגליה וברבות אחרות באירופה ובמדינות האנגלו-סקסיות. השמות יכולים להשתנות ממקום למקום.

בהולנד, למשל, מכנים זאת "צלילת השנה החדשה" (Nieuwjaarsduik). אלפי אנשים מגיעים למקומות קבועים בהולנד, בכ-90 חופי ים ושפות אגמים ברחבי המדינה המישורית, ונכנסים בהמוניהם אל מי ים הקרח. זהו אירוע חברתי של ממש, עם ספונסרים, ריקודים ואווירה של פסטיבל.

בדנמרק נכנסים המונים למי האגמים הקפואים בשיא החורף, בקור בלתי נתפס. בכך הם מזדהים עם אבותיהם הוויקינגים.

יש מדינות שבהן תועל המנהג לגיוס כספים למטרות צדקה. בארצות הברית ובקנדה למשל נהנים ארגוני הצדקה מתרומות של המשתתפים. האחרונים גם סובלים מקור וגם תורמים...

באנגליה לעומת זאת, מתקיים מצעד חגיגי של אלפים הלבושים בתלבושות משוגעות שהחוגגים בוחרים. האירוע הזה, שנקרא שם "לוני דוק" (Loony Dook), מתקיים למשל במקומות כמו דרום קווינספרי שבסקוטלנד. אלפי אנשים מגיעים שם כדי להשתתף באירוע הטבילה בים.


הנה יום טבילת דוב הקוטב בזנזיבר:

https://youtu.be/gzAirnzgvpM


50 אלף איש רצים למים בשיא החורף:

https://youtu.be/hh7ZOeLungI


בהולנד:

https://youtu.be/hDmHdvLlqHU


ויום טבילת דוב הקוטב בקנדה:

https://youtu.be/CUThlW8m9oo