הטבלה המחזורית, או המערכה המחזורית היא טבלה שמציגה את כל היסודות או החומרים שקיימים בטבע. היא פותחה בשנת 1869 על ידי הכימאי הרוסי דימיטרי מנדלייב. הטבלה מציגה את החומרים על פי צפיפותם.

בטבלה המחזורית של מנדלייב היו טורים עבור כל קבוצה מ-7 קבוצות של יסודות. מאוחר יותר התגלו גם הגזים האצילים ונוספה קבוצה שמינית. בקצה השמאלי נמצאות המתכות ובקצה הימני - גזים אצילים. הצבעים בטבלה המחזורית מסמנים קבוצות. כל קבוצה כוללת יסודות בעלות תכונות כימיות דומות, כגון מתכות אלקליות, מתכות מעבר, מתכות אפורות, אל-מתכות, גזים אצילים ועוד.

היסודות בטבלה המחזורית מסודרים במדויק לפי המספר האטומי שלהם, כלומר מספר הפרוטונים בגרעין של כל יסוד ויסוד. כל שורה בטבלה מתאימה לקליפה של האלקטרונים. אם השורה הראשונה מתאימה לקליפה הראשונה, שבה יכולים להיות עד 2 אלקטרונים. לפיכך יהיו בשורה זו רק 2 יסודות ואלה יכילו אלקטרון אחד או שניים. בקליפה השנייה יהיו עד 8 אלקטרונים ולכן יהיו בה 8 יסודות שונים.

המסה האטומית, או המשקל האטומי, הם הסכום של מספר הפרוטונים והנייטרונים הבונים את הגרעין. המסה של האלקטרונים היא קטנה מאד ולכן המדענים מחשיבים אותה כזניחה ולא מחשבים אותה.

הדיוק של הטבלה הוא כה רב עד שהחוקרים יכלו לנבא בעזרתה בהצלחה גם את התכונות של יסודות שלא התגלו בתקופת מנדלייב.


הנה סיפורה של הטבלה המחזורית והגאונות של ממציאה מנדלייב (מתורגם):

http://youtu.be/fPnwBITSmgU?t=13s


סרטון אנימציה משעשע שמראה את התרומה של מנדלייב ללימודי הכימיה בכיתה:

http://youtu.be/Pzv89kvTPKQ


סרטון מדעי יותר, שמציג את חשיבותה ומשמעותה של הטבלה המחזורית (מתורגם):

http://youtu.be/MTrjhMDGi6c


ושיר היסודות שהוא המנון הטבלה המחזורית (עברית):

https://youtu.be/dw72mYLN-CI

לאחר כמה אסונות בכורים גרעיניים, רבים בעולם חוששים מאוד מאסונות כאלה. מנגד הכורים הגרעיניים מהווים הם מקור אמין מאוד ולא מזהם של חשמל, שכן הוא נקי הרבה יותר מייצור של חשמל מדלקי מאובנים - כמו נפט, גז טבעי ופחם.

כנראה שהפתרון שיכול להציל את האנושות מתאונות גרעיניות כאלה ומנגד מזיהום האוויר שמייצרות תחנות הכוח הרגילות הוא ת'וריום, או תוריום (Thorium).

התוריום הוא יסוד כימי רדיואקטיבי (מספרו אטומי 90 וסמלו הכימי T), שיוכל להיות המעצור האולטימטיבי למשבר האקלים בעולם.

לייצור של אנרגיה גרעינית מהווה התוריום חלופה בטוחה ויעילה משמעותית לעומת האורניום, המשמש כיום בכורים גרעיניים ומהווה גורם סיכון של ממש.

היתרונות העיקריים של התוריום אל מול האורניום המועשר נעוץ בעובדה שאינו זקוק להעשרה, הוא מייצר רק שבריר מהפסולת הגרעינית שמופקת מאורניום מועשר, הוא לא מסרטן (לא משחרר גז ראדון) ודבר לא פחות חשוב - במקרה של תאונה כור התוריום הוא הרבה יותר בטוח מכור מבוסס אורניום.

עוד יתרון משמעותי בשימוש בתוריום נובע מכך שקשה להפוך אותו לנשק גרעיני, מה שיאפשר הצטיידות של מדינות מסוכנות, כמו איראן, באנרגיה גרעינית לצרכים אזרחיים ולטובת האקלים.


#תולדות התוריום
היסטורית, היה זה הכימאי השוודי יונס יעקב ברצליוס, שזיהה ראשון את התוריום בשנת 1828. היסוד זכה לשמו של אל הרעם הסקנדינבי תור.

כ-70 שנה אחר כך, בשנת 1902, חקרה הפיזיקאית הקנדית הארייט ברוקס את התוריום והרדיואקטיביות שלו. היא מצאה שהוא פולט חלקיק שונה מקרינת אלפא ובטא שהיו מוכרים עד אז. בביצוע המחקר בו היא חישבה את זמן מחצית החיים של ראדון 220, היא הייתה למעשה לאחת ממניחי הבסיס למדע הפיזיקה הגרעינית.


הנה התוריום ויתרונותיו:

https://youtu.be/jjM9E6d42-M


חיפוש תוריום במערות:

https://youtu.be/irDWco3_N5Q


תוריום שהתגלה בסלע:

https://youtu.be/rSyryoq3soA


וסרטון תיעודי על התוריום כעתיד האנרגיה הגרעינית:

https://youtu.be/uv6qt45lXDM?long=yes

הנחושת (Copper) היא אחד החומרים המרתקים והחשובים בהיסטוריה של המין האנושי.

מסתבר שכבר בימי קדם הבינו את הפוטנציאל הגדול של הנחושת. היא ככל הנראה הייתה המתכת הראשונה שהאדם החל לעבד לצרכיו. הסיבה לכך נעוצה ככל הנראה בעובדה שלעתים אפשר היה למצוא גושים של נחושת על פני האדמה.

כבר בתקופות קדומות הנחושת הייתה מצוינת ליצירת תכשיטים, כלי נשק, כלי אוכל ואפילו כלים לצרכים רפואיים. הרומאים, למשל, השתמשו בנחושת כמעט לכל דבר, מייצור של מטבעות ועד כלי בישול.

אגב, השם האנגלי "קופר" בא משמה בלטינית של הנחושת - "קופרום". מקור השם הזה הוא באי קפריסין, בו כרו בימי קדם הרבה מאוד נחושת.

בהמשך ההיסטוריה התגלו יתרונות רבים אחרים וחדשניים. את הנחושת ניתן לרקוע היטב, מה שאפשר להשתמש בה לתכשיטים.

בהמשך אף החלו לשזור ממנה כבלים דקים וגילו שהיא חומר מוליך מעולה של חשמל וחום.

די מהר גם הסתבר שהיא עמידה בפני שיתוך ומתערבבת היטב עם מתכות אחרות, מה שהפך אותה לחומר מעולה ליצירת סגסוגות מתכת שימושיות בשלל תחומים (סגוסגת היא שילוב של שני יסודות כימיים או יותר, שאחד מהם הוא מתכת ולכן היא יוצרת חומר בעל תכונות מתכתיות).

בין הסגסוגות המכילות נחושת ניתן למצוא את הניקל, המשמשת לייצור מטבעות ולהבים של טורבינות, את סגסוגת הארד, שממנה מייצרים בין השאר מדליות ופסלים וכמובן גם את סגסוגת הפליז - הסגסוגת השימושית בייצור של צינורות ואינספור חלקי מכונות.


#הפקת נחושת
את הנחושת ניתן להפיק ממאות מינרלים המכילים אותה. בין המתאימים להפקה של נחושת נמצא את הקָלְקוֹצִיט (שהיא נחושת גפרית), קוּפְרִיט (תחמוצת הנחושת), כמו גם המינרלים הצבעוניים ביותר מַלְכִיט (שצבעו כחול ירוק) ואָזוּרִיט (נחושת פחמתית שצבעה כחול).

למינרל הקָלְקוֹפִירִיט (תערובת של נחושת וברזל גפרי) יש נצנוץ צהוב מתכתי המזכיר זהב, מה שהעניק לו בהיסטוריה את הכינוי "זהב השוטים".

אחד ממרבצי הנחושת הגדולים בעולם נמצא ב"רצועת הנחושת" של זמביה וזימבבווה, בעבר רודזיה.


הנה הנחושת (עברית):

https://youtu.be/Q71xjKMGVwg


הנחושת היא גם חומר ציפוי עיצובי (מתורגם):

https://youtu.be/oorB5sxXx6Q


ומכרה קדום של נחושת:

http://youtu.be/cZJtrElE4Ic

על אף שלא ידעו אז על תגובה כימית, גילו האנשים כבר לפני אלפי שנים, שאם יערמו בבור נחושת (Copper) חמצנית ופחם ויבעירו את הפחם, ייפלט חום שיתיך את הנחושת ויגרום לה לזלוג לתחתית הבור.

כשכיבו את האש וקיררו את הבור, קיבלו כיכר נחושת נקייה. צורת הכיכר התקבלה מצורתה של תחתית הבור.

אפילו בארץ, בתמנע שליד אילת, התגלו שרידים של מכרות נחושת עתיקים, בני 3500 שנה. גם בהם התגלו בורות ששימשו בימי מצרים העתיקה להפקת הנחושת בשיטה קדומה זו.


כך מפיקים מתכות (מתורגם):

http://youtu.be/ag6XNGAWEdA?t=28s


הנה ניסוי להפקת נחושת באמצעים כימיים (עברית):

http://youtu.be/u4MW1vLGrGU


מכרה נטוש מהעבר:

http://youtu.be/cZJtrElE4Ic


וממצאים של מכרה עתיק:

http://youtu.be/AVtuxtIP4g4

ודאי שמתם לב שחפצים מברזל שהושארו זמן רב בחוץ מתמלאים עם הזמן בחלודה, אבל מדוע מחליד הברזל בעצם?

ובכן, קודם בואו ניזכר שהאוויר שאנו נושמים מכיל אדים של מים וחמצן. החלודה נוצרת כשהברזל חשוף לאוויר. אז עובר הברזל תהליך שנקרא 'חמצון'. החימצון או החלודה מואצים מאד בסביבה עתירת מים אבל במידה מסוימת היא תמיד תתרחש, כשיש אוויר בסביבה.

לא רק הברזל עובר תהליך של חמצון. למעשה כל מתכת מחלידה ברמה כלשהי. במיוחד מתחמצנות מתכות כמו הברזל, האבץ והנחושת, בעוד שכסף, זהב ופלטינה הנקראים "מתכות אצילות" כמעט ואינם מתחמצנים.


הנה ניסוי למניעת חלודה, על ידי שמן שמונע מגע של המתכת עם חמצן:

http://youtu.be/I1bFxGRXlRc


ומצגת הסבר על היווצרות החלודה:

http://youtu.be/cn_Vom--b4A

הכסף היא מהמתכות יקרות הערך. בבית יש לנו לעתים תכשיטי כסף או כלי אוכל משפחתיים שעברו בירושה ועשויים כסף. גם ספורטאי מצטיין זוכה למדליית כסף, אם זכה במקום השני, אחרי מדליית זהב שבה זוכה המקום הראשון.

כמו הזהב, גם מתכת הכסף שימושית גם בתעשייה המודרנית. כמעט בכל מכשיר חשמלי ניתן למצוא כמות קטנה של כסף, כולל במחשבים, טלפונים ניידים, מצלמות, מכשירים רפואיים וכדומה.

מתכת הכסף התגלתה לפני כ-5000 שנה בטורקיה העתיקה. היא עובדה אז לראשונה והפכה מאז לאחת המתכות ששומרות על שוויין ולחומר ביד היוצרים, של תכשיטים וכלים שעשויים ביד אמן.


על מתכת הכסף:

http://youtu.be/jRwUmGpmF38


על היציבות של שווי הכסף:

http://youtu.be/8WbfdTyloYY

נורות הניאון שהומצאו בשנת 1911 עשויות משפופרות - צינורות זכוכית שמולאו בגזים. ישנם 5 חמישה גזים שבהם משתמשים בנורות הניאון והם: ניאון, קריפטון, קסנון, הליום וארגון. כשרוצים צבע אחר מהצבעים שלהם, משתמשים בשפופרות צבועות או בעירוב של כמה גזים בשפופרת אחת.

כשהגז מקבל חשמל משני צידי השפופרת, מתחיל תהליך של עירור האלקטרונים - האלקטרונים שלו מתחילים "להתלהב" ולשחרר פוטונים, שהם האור שאנו רואים. בהתאם לסוג הגז מתקבלים צבעי הניאון. ריבוי הצבעים הוא שמאפשר ליצור מנורות ניאון המון צבעים ושלטים צבעוניים.

בשנים האחרונות הולכות נורות הלד החסכוניות והמתוחכמות ומחליפות את נורות הניאון היקרות בשלטי הענק.


כך פועלות נורות הניאון:

http://youtu.be/zPDoBjlpxXY

מתכת האלומיניום (Aluminum), בעברית החמרן, היא מתכת קלה מאוד. צפיפות האלומיניום מגיעה בקושי לכשליש מצפיפות הפלדה, אבל היא מאפשרת לייצר מאלומיניום סגסוגות חזקות כמעט כשל פלדה.

החמרן, כלומר האלומיניום הוא מתכת המוליכה חשמל וחום טוב וזול מאוד. משום כך מנצלים חומר זה לכבלי וקווי חשמל, לייצורם של סירי בישול ומחבתות ועוד.

האלומיניום הופק בפעם הראשונה במאה ה-19. הפקתו ממינרלים שכללו את היסוד הזה הייתה תהליך מורכב ויקר ביותר. משום כך היה מחירה של מתכת האלומיניום באותה תקופה יקר יותר ממחיר הזהב!

הדברים הגיעו לכך שמלכים כמו נפוליאון ה-3 מלך צרפת היו מגישים את האוכל בארוחות פאר בתוך צלחות אלומיניום. דוגמה נוספת ליוקרתו של החומר הזה, שהיום מצוי בכל תריס ישן בכמויות ענק ובזיל הזול - באמצע המאה ה-19 הוצגו מטילים מאלומיניום לצידם של יהלומי הכתר הצרפתי, בתערוכה העולמית שהתקיימה אז בפאריס.

כיום זול הרבה יותר להפיק ולייצר את האלומיניום ומשום כך ירד מחירו פלאים והוא חומר זול ושימושי מאד בתעשיה. עמידות, קלות משקל, גמישות, נגד חלודה, הולכת חשמל ותכונות נוספות של האלומיניום, הופכות אותו לחומר שימושי מאד בתעשייה המודרנית.

כמות החמרן בקליפת כדור הארץ גדולה אף מזו של הברזל - מעל 8%. ההפקה שלו כיום היא מחומר שנקרא בוקסיט, עופרה המכילה תחמוצת אלומיניום ומצויה במרבצי הבוקסיט הגדולים של אוסטרליה, אך גם בג'מאיקה וברזיל, בעלות עתודות החמרן הגדולות.


הנה סיפורו של האלומיניום ששינה את העולם:

https://youtu.be/yn9qhQSMCRk


כך מפיקים ומייצרים את האלומיניום (עברית):

http://youtu.be/Zz-Wn5L-Ra8


וכך מייצרים פחיות שתייה:

http://youtu.be/V4TVDSWuR5E

הגז הנפוץ ביותר ביקום הוא המימן (Hydrogen). למעשה, כ-75% מהחומר ביקום הוא גז מימן והוא גם היסוד הראשון והקל בטבלה המחזורית.

המימן הוא גז דליק ביותר, המגיב באלימות עם כלור ועם פלואור. הוא האחראי לאחד האסונות המפורסמים בתולדות התעופה. במשך שנים רבות השתמשו במימן למילוי ספינות אוויר, בהיותו קל מהאוויר. אבל כשניצת המימן ששימש בספינת האוויר הינדנבורג, והתלקחה שריפה, שבה נהרגו 36 בני אדם, בשנת 1937, הופסק השימוש בו. זה היה סוף עידן הטיסות המסחריות בספינות אוויר. גם בלונים, שעד אז מולאו במימן הקל מהאוויר, עברו מאז לשימוש בהליום.

פצצת מימן היא פצצה החזקה פי 100 מפצצת אטום. פצצת מימן פועלת על עיקרון ההיתוך-מיזוג - שזה ההיפך המוחלט מהביקוע הגרעין, עליו עובדת פצצת האטום. המיזוג נוצר כששני גרעינים מתאחדים לגרעין אחד, שהמסה שלו מעט קטנה מסכום המסות של שני הגרעינים שמהם הוא מוזג. האנרגיה העצומה שנוצרת מההפרש שבין המסות היא שמקנה לפצצת המימן את כוח ההרס העצום שלה.

למימן טמפרטורת היתוך של 259.2°C- וטמפרטורת הרתיחה שלו היא 252.77°C-. הוא משמש כדלק להנעת טילים לחלל.


הנה סיפורו של גז המימן, הנפוץ כל כך ביקום:

https://youtu.be/cxFb4hmfVT0


כך יכול המימן שבמים להפוך לדלק שמניע מכוניות:

https://youtu.be/GMsIlQw_J4w


קבלו השוואה בין פצצת המימן והפצצה הגרעינית:

https://youtu.be/bwAh3Z0shsE


פצצת המימן הגדולה בהיסטוריה, פצצת הצאר מתוצרת רוסית:

https://youtu.be/4R7pZOAWQrk


וסרט תיעודי על הנעת המימן, שכמו בטילים וחלליות, מייצרת אנרגיה מכנית מגז מימן:

https://youtu.be/4AXU2wqQe00?long=yes

הזהב היא אחד מהיסודות הכימיים. זוהי המתכת היפה והנדירה בכדור הארץ. היא מרתקת את בני האדם כבר אלפי שנים. בגלל שיש כה מעט ממנה, נעשו אינספור ניסיונות במהלך הדורות, להפוך עופרת לזהב. קראו לזה "אלכימיה" ורבים עסקו במחקר הזה ליצירת זהב, אך הוא לא הניב שום תוצאות. מדענים מעריכים שאם היינו מחברים את כל הזהב שאי-פעם נמצא בכדור הארץ, היינו יוצרים בקושי גוש ששווה לגודל של אולם התעמלות ממוצע.

התיאוריה גרסה זמן רב שהזהב נוצר בהתפוצצות של סופרנובה והוא הגיע לכדור הארץ כאבק מהחלל. בשנים האחרונות טוען מחקר אחר שהתנגשות של כוכבי נייטרון היא שגורמת לפיצוץ. הוא מייצר כה הרבה אנרגיה, שמופק ממנו אור עצום וקרינת גמא אדירה, אבל גם יסודות אחרים שביניהם גם זהב. החוקרים סבורים שהתנגשות כזו בין שני כוכבים נייטרון יכולה ליצור זהב בכמות ששווה ל-10 ירחים כמו הירח שלנו. זה המון זהב, לא?

כך או כך, החוקרים סבורים שבמהלך 4.5 מיליארד שנותיו, הגיע לכדור הארץ מהחלל זהב רב שנוצר בהתרחשויות "אלימות" שכאלה. הזהב הזה פשוט התרסק לו על פני כדור הארץ בפגיעת מטאוריטים והמתין לנו שנחשוף אותו. נסו רק לחשוב כמה זה מדהים שהזהב שבתכשיטים שלנו הוא חומר שנוצר לפני מיליארדי שנים בחלל.


הנה המקור של הזהב (מתורגם):

https://youtu.be/jf_4z4AKwJg


כך מתנגשים כוכבי ניוטרונים דחוסים ומייצרים זהב:

https://youtu.be/yC7p_Bey5lU


עוד על תאוריית התפוצצות הסופרנובה שיוצרת זהב:

https://youtu.be/i94K1wckWY8


והנה דוגמה לערך העצום שנותן המין האנושי לזהב המופלא (עברית):

https://youtu.be/L--1uK7IS_I

היה זה הכומר ומדען החובב האנגלי ג’וזף פריסטלי שגילה לראשונה את קיומו של החמצן (Oxygen). זה קרה במהלך אחד הניסויים שערך מעת לעת להנאתו.

הזמן הוא אוגוסט 1774, כשפריסטלי מחמם אבקה אדומה, היום אנו מכירים אותה בתור כספית חמצנית. על פני הזכוכית של פעמון הזכוכית שבו ערך את הניסוי, הוא רואה שהחום יצר מעין קרום כסוף. זו כספית, הוא קבע לעצמו לאחר בדיקה מהירה.

אבל היה שם עוד משהו... את הגז שהשתחרר בחימום, לא הצליח פריסטלי לזהות. הסקרנות הובילה אותו לעשות כל מיני נסיונות, שבהם הוא בחן את התנהגות הגז, עם תגובות שהכיר מגזים ידועים.

לפתע, כשנר דולק הוכנס על ידו לתוך הגז, הבחין פריסטלי במשהו מרהיב - שלהבת הנר התלקחה בעוצמה. פריסטלי חשב שזה מעניין ועכשיו החליט לבדוק את השפעת הגז החדש שנוצר קודם, על עכבר שיכניס אל תוך הפעמון. העכבר החל לקפץ ולהתנועע בחדווה משמחת. זה לא רעיל, רשם לעצמו פריסטלי והחליט לנשום מעט מהגז הזה. גם הוא חש את ההשפעה המאוששת שלו. זה היה החמצן.

אגב, מעניין שלא פריסטלי היה הראשון שגילה את החמצן. זמן קצר לפניו ערך שולייה של רוקח בשוודיה, בחור בשם קארל שלה, ניסויים וגילה אותו. אבל "במדע, כמו במדע", עשית ולא פרסמת - לא עשית! - פריסטלי שמיהר לפרסם את קיומו של החמצן, זכה להיות מי שחתום על גילוי החמצן.

זמן קצר אחרי פריסטלי, עתיד חוקר צרפתי בשם לבואזיה לתת לגז החדש את השם "אוקסיג’ן", שפירושו ביוונית "יוצר חומצות". זה קרה לאחר שערך מחקרי המשך על הגז החדש שגילו ג’וזף פריסטלי וקארל שלה. בניסויים שעשה עם חומרים כמו פחמן וגופרית, מצא לבוזיאה שתוצרי הבעירה הללו נמסים במים ויוצרים חומצות, בכל מצב צבירה שהם נמצאים בו. לכן הוא נתן לגז את השם החדש.

איש לא ידע אז שבהמשך יתגלה החמצן, אותו יסוד גזי דו-אטומי, חסר צבע וריח, שיקבל את הסימן O, כגז החיים של כולנו. כיום אנו יודעים שהחמצן מהווה כ-20% מהאטמוספירה והוא היסוד הנפוץ ביותר בקרום כדור הארץ. אבל עוד יותר חשוב - בזכות החמצן יש חיים על פני הכוכב שלנו, כדור הארץ, ובלעדיו לא היינו חיים ולא ייתכנו חיים בעולם.


הנה סיפורו של החמצן (עברית):

https://youtu.be/pDy7bpafHDg


סיפור גילוי החמצן בידי פריסטלי:

https://youtu.be/T1vGBFIw7I0


כך עובדת מערכת הנשימה כדי לספק חמצן לגוף (מתורגם):

https://youtu.be/GVU_zANtroE


והצד הכימי של החמצן:

https://youtu.be/b4wveY2-lCo

כספית (Mercury) היא מתכת שנקראה ביוונית "מי הכסף", משום צבעה והנוזליות שמאפיינת אותה בטמפרטורת החדר. היא גם בעלת יכולת "להתקדם במרחב", מה שהקנה לה את השם "מרקורי", כשמו של האל השליח מהמיתולוגיה היוונית.

הכספית היא רעילה מאד ויכולה לגרום לבעיות רפואיות שונות. מצד שני, היא משמשת לשימושים שונים, כשהמוכר מביניהם הוא מדחום הכספית, שמתבוסס על התכונה שלה להתקדם בטמפטורות שונות. מסגסוגת שמכילה כספית יצרו בעבר גם את האמלגם שמצוי בסתימות שיניים.

בשל החשש מהרעלת כספית אסרו מדינות שונות על שימוש בסתימות שיניים מאמלגם. באחרונה גם נאסר בישראל על שימוש במדחומי כספית, בגלל הסכנה שבפיזור הכספית הרעילה שבהם, במקרה של שבר.

בימי קדם שימשה הכספית גם ליצירה של צבעים עתיקים. בשילוב של כספית עם גופרית יצרו את צבע הוורמיליון שצבעו אדום-כתום. זאת בניגוד לצבעי התכלת והארגמן שנוצרו מחסרי חוליות ימיים.


הנה הכספית:

https://youtu.be/oL0M_6bfzkU


בישול של חביתה על כספית. החביתה כמובן רעילה:

https://youtu.be/uB7gzJnfP4Q


תפקידה החשוב של הכספית בהמצאת הברומטר, מדחום, ובתגליות מתחום המשקל (מתורגם):

https://youtu.be/EkDhlzA-lwI?t=5s


והסכנה הבריאותית שנגרמת מהכספית שבמאכלי ים:

https://youtu.be/wd8djXPrbhg

רדיום (Radium, בעברית: אורית) הוא יסוד כימי רדיואקטיבי, פי מיליון יותר רדיואקטיבי מהאורניום.

הרדיום התגלה בפאריס על ידי הפיזיקאית הפולנית מארי קירי ובעלה הצרפתי פייר קירי ב-1898 בעפרת אורניום. השניים הפיקו מהעפרה את כל האורניום וגילו שעדיין נשארה רדיואקטיבי.

כך הסיקו צמד החוקרים על קיום יסוד רדיואקטיבי שטרם התגלה - זה היה הרדיום (ביחד עם יסוד נוסף שגילו שם - הפולוניום). הם זכו על כך בפרס נובל.

אגב, בהמשך חייה, לאחר מותו של פייר, זכתה מארי קירי בפרס נובל נוסף והיתה האישה הראשונה שזכתה בשני פרסי נובל.

בהמשך המחקר גילו חוקרים שהרדיום גורם למחלות קשות ולכן פסק השימוש בו לשימושים מסחריים, כגון ייצור של צבעים שזוהרים בחושך.

קיים גם חשש שמותה של מארי קירי, מגלת הרדיום, נגרם מטיפול לא זהיר ברדיום. את יומני המחקר שלה עד היום מתקשים לקרוא, בגלל הרדיואקטיביות המסוכנת שבהם.

בתחילת המאה העשרים השתמשו ברדיום נוכלים רבים כדי למכור לציבור "תרופות פלא" למניעת מחלות ולשיפור כח הגברא. רבים מתו באותה תקופה, כתוצאה מהבורות והתמימות ששלטו ובמידה רבה עודן שולטות גם היום בתחום הרפואה.

גילוי הרדיום והרדיו-אקטיביות השפיעו על פיתוחים מדעיים רבים, כולל הפצצה הגרעינית והמצאות רבות בתחום הרפואה.


הנה הרדיום וחומרים נוספים שהתגלו עם הזמן כקטלניים (מתורגם):

https://youtu.be/gKfjHTk8KrY


ומארי קירי מגלת הרדיו והקורבן הגדול שלו:

http://youtu.be/3KmJsKuJws4