ישו היה יהודי שחי בארץ ישראל בתקופת בית שני. למעשה שמו היה ידוע, הטייה של השם המוכר יהושוע. פרטים בהמשך.

ישו פעל כנביא בגליל וביהודה. הוא עצמו לא השאיר כתבים וישנו מעט מאד מידע עליו, שמקורו אינו בדת הנוצרית. למעשה, היחיד שהזכיר אותו ושלא השתייך לנוצרים הוא ההיסטוריון הרומי יוספוס פלאביוס.

לידתו של ישו הייתה כיהודי ולאורך כל חייו הוא חי כיהודי. הוא היה משוכנע שהוא המשיח שנשלח אל היהודים. הרומאים הוציאו אותו להורג בצליבה. איש לא יכול היה לשער שמותו יהיה תחילתה של דת חדשה, הנצרות.

הנוצרים רואים בו את משיח העם היהודי וטוענים שמותו בייסורים כיפר על עוונות כל בני-האדם. בהמשך הזמן התפתחה באמונה הנוצרית תפיסה שלפיה ישו היה גם בנו של אלוהים.

ואם סיפרנו מעט על ישו, חשוב להיות הגונים ולומר כאן שבשום תרבות או מדינה לא נקרא כך האיש. ג'יסוס או חסוס בספרדית, הם שמות אירופיים לישוע. השם ישו נולד ביהדות כסוג של קללה, תגובת נגד לשנאה הקתולית כלפי היהודים, על טענת הסגרתו בידי אחד מהם, יהודה איש קריות.

כך או כך, השם "ישו" נובע מראשי התיבות המגונים והפוגעניים של "ימח שמו וזכרו". באיסלאם למשל, פגיעה כזו בשמו של מוחמד הייתה עילה למלחמת דת. במציאות חייו ישוע נולד ומת יהודי ואין סיבה אמיתית לקלל אותו.

אם יש את מי להאשים במשהו זה את מי שהסיתו כנגד היהודים בתקופות חשוכות שלא היינו רוצים לשוב אליהן.


סרטון על מותו ישו ותחילת הנצרות והאשמה שהוטלה על היהודים:

http://youtu.be/lw_dutxchss


הסיפור הנוצרי של לידתו של ישו ליוסף ומרים היהודים:

http://youtu.be/FKBAhyvFp7Y


היסטוריונים רבים מנסים לגלות מה עבר ישו ב"שנים האבודות", בין גיל 12 ל-30:

https://youtu.be/Rxkz_ygndLU


כיום מאמינים נוצרים רואים בכנסייה הזו את מקום קברו של ישו:

https://youtu.be/t9GU_e6Pn28


והפרק על הורדוס וישו בסדרה ההיסטורית (עברית):

https://youtu.be/mPJT9M9aBes?t=21m49s?long=yes

"הסעודה האחרונה" הוא מהציורים המוכרים בתולדות האמנות והחשובים של לאונרדו דה וינצ'י. הוא הושלם בסוף המאה ה-15 וזכה במהלך השנים למחוות תרבותיות רבות ושונות, מאמנים שיצרו לו מחוות אמנותיות ועד לסדרות טלוויזיה כמו משפחת סימפסון והסופרנוס.

הציור מתאר כנראה את מה שהיתה סעודת סדר הפסח האחרון של ישו, בהשתתפות ישו עצמו ותלמידיו. בסעודה זו הוא הכריז שאחד מ-12 השליחים יבגוד בו והוא עצמו עתיד למות. אגב, "הסעודה האחרונה" הייתה נושא שרבים ציירו בימי הביניים והרנסאנס. "הסעודה האחרונה" של לאונרדו הייתה מהפכה - בפעם הראשונה צויירו כאן ישו והשליחים, ללא הילות של קדושה. לאונרדו ניסה (והצליח) להציג את ישו ואת אנשיו כבני-אדם ולא כקדושים שמיימיים, כמו שנהוג היה לציירם אז.

התמונה צוירה על קיר של חדר במנזר בעיר מילאנו. הציור מציג את ישו וחבריו והוא הולך ומתפורר. השחזורים של היצירה, פתיחת דלת בקיר שעליו היא מצוירת, ניסיון העברה למקום אחר ואפילו הפצצה של החדר שבו היא נמצאת במלחמת העולם השנייה - כולם פגעו בה קשות. גם ניסיון מודרני לשחזר את הציור על הקיר רק טשטש וקלקל את מה שללא ספק היה פעם יצירת פאר. רק לאחרונה הושלם שחזור מוצלח יותר, שהחזיר לציור חלק מכבודו.

יש בציור שימוש בפרספקטיבה מיוחדת שיוצרת תחושת עומק. הקווים האלכסוניים שנראים בחלונות ובתקרה נותנים לתמונה פרספקטיבה, כלומר הם הולכים ונהיים צרים, ממש כמו שהעין רואה את המציאות העמוקה, התלת-מימדית. זו הייתה המומחיות של לאונרדו והוא מצליח למשוך את המבט של המסתכל אל דמותו של ישו שבמרכז הציור.

דמויות השליחים מחולקות לשלישיות, רמז לשילוש הקדוש שכל כך חשוב לנוצרים. יש שישה שליחים מכל צד של ישו. שימו לב לעומק של הדמויות והתנועה שמגולמת בכל אחד מהם. במיוחד של הבוגד, יהודה איש קריות, ברור לעין. יש תיאור ספרותי שבו מתאר סופר את האמן שמחפש את "האדם הכי מושחת בעולם" כדי שיהיה מודל לדמותו של יהודה איש קריות. בספר הוא מוצא לבסוף סוחר גרמני שמתאים בדיוק למה שחיפש.


הפעם נתחיל בפרק חינוכי בעברית על "הסעודה האחרונה" האמיתית של ישו:

https://youtu.be/h-gJ5XK3NQ0?long=yes


מידע בקצרה על הציור:

https://youtu.be/iV6_wTrkd70


ניתוח "המסרים הסודיים" ששתל לכאורה לאונרדו בציור:

http://youtu.be/J5t91VaiBYY


נסיון קצת משונה לעשות אנימציה לציור הגדול הזה:

http://youtu.be/98gDA9rWyrI


וניתוח העומק והפרספקטיבה של הציור, יסודות חשובים באמנות התקופה:

https://youtu.be/ODEvCINTADs

סטאבט מאטר (Stabat Mater), או בשמה המלא "סְטָאבָּט מָאטֶר דולורוסה", היא תפילת "האם הדואבת", המתמקדת בייסוריה של מרים, מריה, אימו של ישו, על סבלו של בנה.

למעשה, סטאבט מאטר הוא שמו של מזמור קתולי מהמאה ה-13, המספר על ייסוריה של מרים, בעת שהיא עומדת מול הצלב שעליו צלוב בנה ישוע. דמיינו את התמונה ונסו לחוש כמה כאב יש אצל אם הצופה בבנה הגווע על הצלב, יום אחרי יום. קראו על אכזריות נץהענישה הרומית הזו בתגית "צליבה".

גם מקור שמו של המזמור הוא משורתו הראשונה "Stabat mater Dolorosa", בעברית "עומדת האם מיוסרת".

בין השורות החזקות, בתרגומו של עידו אברביה:
"אם מוכת יגון עומדת, מול הצלב בוכה, רועדת, שם תלוי ישוע בנה... את לבה המתייפח, להב הכאב פולח, מה נורא הוא יגונה... אם האהבה, הרשיני כאבך לשאת, למדיני כאן איתך להתאבל... מות ישוע יזכני בחסדו ממרומים... ובכלות גופי למות, נשמתי תזכה לשבת - בגן עדן לעולמים."

ל"סטאבט מאטר" מעמד דתי מימי הביניים שהוא גבוה יותר מכל שיר לטיני אחר. את המזמור, שמקורו במסדר הפרנציסקני, הלחינו מלחינים רבים. אחד האהובים מביניהם הוא ה"סטאבט מאטר" המפורסם של ג'ובאני פרגולזי.

בין המלחינים המפורסמים מתקופות מוקדמות בולטים ז'וסקן דה פרה (Josquin des Prez), ג'יובאני פלסטרינה (Palestrina) אורלנדו די לאסו (Orlando di Lasso) ואלסנדרו סקרלטי (Alessandro Scarlatti).

בהמשך הלחינו אותו גם אנטוניו ויולדי ופרגולזי. גרסתו מ-1736 זכתה לפופולריות עצומה ורבים תזמרו אותו מחדש, ביניהם רוסיני, אמנואלה ד'אסטורגה, דבוז'אק ופרנסיס פולנק. גדול כותבי האופרה האיטלקית ג'וזפה ורדי אף כלל אותו ב-Quatro Pezzi Sacri - קובץ יצירות, מהאחרונות שלו, "ארבעה קטעים קדושים".


הנה ה"סטאבט מאטר" של פרגולזי:

https://youtu.be/CVwne4YEN7A


וביצוע נפלא של חלק ביצירה:

https://youtu.be/zRbYF1deQGU

הפסיפלורה (Passiflora), אותו צמח בעל פרחים בצורת חוגה של שעון ופרי חמצמץ-מתוק, הוא אחד הצמחים עם הפירות הטעימים ביותר.

שמו העברי של הצמח, שעונית נאכלת, בא לו מהפריחה הנהדרת שלו, עם הפרחים הסגולים-לבנים ויפהפיים, המזכירים את לוח השעות של שעון המחוגים.

לגבי השם הלועזי, פסיפלורה, רבים סבורים שהוא בא מהיותו של פרי הצמח הזה פרי תאווה (Passion Fruit) ופירוש שמו הוא בעצם "פרח התשוקה" (Passion flower). בתקופות ומקומות שונים הוא אפילו תואר כמעורר תאווה וייחסו לו תכונות של אפרודיזיאק טבעי.

ובכן, מסתבר שלא תשוקה ולא עוררות יש לצמח התאווה הזה. בעצם, הפרי הזה איננו פרי התאווה או התשוקה, אלא פרי הייסורים. כל שיבוש העניינים הזה מקורו בטעות לשונית היסטורית והפרי הצנוע והטעים הזה מעולם לא התקשר לתאווה מינית או אחרת.

איך זה קרה?

יש טענות שונות לדמיון שמצאו בו הנזירים הנוצריים והמיסיונרים, שגילו אותו בברזיל, לסיפורו של ישוע הנוצרי. אומרים שבתחילה הוא כונה בספרדית “פרח חמשת הפצעים” על שום הצורה הייחודית שלו. רק בהמשך קיבל את השם "פסיון", שמו של מסע הייסורים של ישו אל מותו. טענה אחרת היא שקוציו המיובשים של פרח הפסיפלורה הזכירו להם את כתר הקוצים של הצלוב. ואולי היה זה סידור העלים שלו שעזר להם להמחיש את הצלב שעליו הוא נצלב.

לא ברור מה בדיוק קשר את הפרי לישו.

אז רבים בעולם ובמיוחד אצלנו לא יודעים שמקור המילה "פסיון" הוא במשמעות הדתית שפירושה סבל. רק בהמשך ההיסטוריה ובהשפעת הספרות, התגלגלה המילה פסיון, באנגלית Passion, להקשר של תשוקה ואהבה. אז גם הגיע התרגום השגור והמוטעה לפסיפלורה, פרי הפסיון, בתור פרי התאווה ולא פרי הסבל.

מכאן שהם נתנו לצמח החדש שמולם את השם "פרי הפסיון" (Passion Fruit). אבל המילה "פסיון" באה במקור לא במובן של "תשוקה" אלא דווקא במובן הנוצרי של "סבל". רבים מכירים את הפסיונים שנכתבו על ידי מלחינים רבים לטקסים הקתוליים לזכר ישו, כשהבולטים שבהם הם "מתיאוס פסיון" ו"יוהנס פסיון" של גדול מלחיני תקופת הבארוק יוהן סבסטיאן באך.

כך או כך ויהיה אשר יהיה הדמיון לדרכו האחרונה של ישו אל הצלב, הצמח הזה סייע למיסיונרים להדגים לילידים את הצליבה. לכן, מהיום אימרו "פרי הסבל והייסורים" ולא "פרי התשוקה".

ועדיין, הטעם שלו נפלא. יש להניח שאפילו ישו היה נהנה ממנו ואוכל אותו בתאווה לא מוסתרת.


הנה פירוט ההמחשות שמצאו המיסיונרים הנוצרים בצמח כדי להעביר את רעיון הצליבה של ישו וקרבתו למען המאמינים הנוצרים שלו:

https://youtu.be/M2vmQFqePLU


והשעונית הנאכלת ופרחיה:

http://youtu.be/7EkcvDXzNvE

ישו, מייסד הנצרות, זוהה לא פעם בניסים עם דגים. מסופר בברית החדשה על נס הדגים המפורסם שעשה למאמיניו.

על פי האמונה הנוצרית ישו בחר חברים דייגים כמו פטרוס, אנדראס, יוחנן ויעקב להיות לו לתלמידים ולשליחים והבטיח להפוך אותם ל"דייגי בני אדם" לרעיונותיו.

לא פלא, אם כן, שהדג הפך לסמל פנימי ולסימן זיהוי בקרב הנוצרים המעטים שהתקבצו סביבו.

כך אומץ סמל הדג (Ichtus איקטוס ביוונית) על ידי הנצרות בראשיתה, בעת שנרדפה על ידי השלטון הרומי. כבר אז ייצג הדג גם את האמונה הדתית.

סמל הדג היה גם עזר שימושי לזיהוי נוצרים, בינם לבין עצמם. מעין קוד של שתיקה ששימש אמצעי זיהוי שקט וזהיר. כל אימת שנוצרי פגש מישהו חדש שלא הכיר, הוא שרטט על החול חצי דג. אם האדם השני השלים את הציור לדג שלם, הוא זיהה עצמו כנוצרי. אם הוא לא היה יודע להשלים, שמרה העמימות על הנוצרי מסכנת הלשנה לשלטונות.

למעשה, הדג היה סמל עתיק הרבה יותר. מאלת הפוריות הסורית אטארגטיס, שצורתה הייתה כצורת בת-ים, דרך היות הדג סמל לאלת האהבה הרומית ונוס, לאלת האהבה היוונית אפרודיטה ולאלה האם הפגאנית שבה האמינו עובדי האלילים - הדג שימש כסמל של פיריון הרבה לפני שנולדה הנצרות.

וגם בימינו, כשהנוצרים במערב כבר לא חוששים מרדיפה דתית, הם עדיין מציירים את סמל הדג כשבמרכזו מצוייר צלב או מופיעה המילה ישו. כך הפך הדג מקוד סודי וסמל פגאני של עובדי אלילים לסמל דתי שהנוצרים גאים בו ומציירים אותו בגאווה בכל מקום.


הנה סיפורו של סמל הדג בדת הנוצרית:

https://youtu.be/gb4Vehkz94k

הנצרות היא הדת המערבית הגדולה ביותר. במהלך אלפיים השנים האחרונות היא הפכה לדת חזקה ורבת מאמינים. בשכנוע ובכוח, אפילו באכזריות, היא פילסה לעצמה דרך בכדי להפוך לכוח הדתי המשפיע וביותר בתבל.

מכלכלה ועד פוליטיקה, כולל מדיניות, אדריכלות, אמנות ומוסיקה - הדת הזו תקפה ומימנה, השפיעה על כל היבט בחיים ולא נתנה לרגע שיתעלמו ממנה.

אך איך הכל מתחיל?

נו, ההתחלה היא בנוצרי הראשון, שלמרבה הפרדוקס עתיד למות כיהודי. קוראים לו ישוע, כנראה בכלל יהושוע, אבל בכתובים ישו ובשביל העולם הוא ג'יזוס.

ישו טיפוס כריזמתי. איש של אנשים. הוא מסתובב לו בארץ ישראל, הנשלטת בידי הרומאים. נואם נאומים, עושה ניסים ומדליק את היהודים לרעיונותיו הנשגבים. רק שלום, בלי אלימות, למען ערכים וטוהר. אנשים שרואים מסביבם ריב ומדון, ניצול ועושק ובעיקר עוני לא קטן, מתחילים ללכת אחריו.

אבל ישו מתחיל למשוך תשומת לב ולא בקטע טוב. הכהן הגדול רואה בו מטריד ומזיק. השליט הרומי חושש שהוא יקומם את היהודים למרד נגד רומי.

וכך, בערב פסח האחרון בחייו של ישו, הוא יושב לשולחן הסדר וחוגג עם חבריו-מאמיניו. לפי האמונה הנוצרית הוא יודע שמותו קרוב ושאחד מהם יבגוד בו והוא גם אומר זאת ומי האיש. יהודה איש קריות שמו.

אבל באותה סעודה אחרונה ישו יוצר משמעות חדשה ושונה מזו של סדר הפסח היהודי שלשמו הם התכנסו. ברוח המוות המתקרב, הוא מסביר למאמיניו שהמצה והיין של הפסח הם גופו ודמו שלו. אותם הוא מקריב עבורם ועבור הרבים.

למעשה, זה הרגע הסמלי שבו הנצרות נפרדת מהיהדות. הפסח, שהיהודים רואים בו חשיבות כה גדולה, יוחלף על ידי הנוצרים בסעודת האדון ובמיסה הנוצרית, זו שתוקדש למותו של ישו. המצה היהודית תוחלף בלחם הקודש, שהנוצרי מאמין שהוא סמל לבשרו של ישו.

כמה ימים אחר כך הוא ייתפס, יישפט על ידי הסנהדרין ויוסגר לרומאים. פונטוס פילטוס, הנציב הרומי האכזר, ישפוט אותו לצליבה.

כשייצלב עליו ישו, יהפוך צלב העץ, שעד אז היה אמצעי משפיל וברוטלי להוצאות להורג, לסמל נוצרי ואייקוני בידי מאמיניו. הם לא יתייאשו ממותו של ישו. להיפך, הם יהפכו לשליחים ויפיצו את סיפוריו ברחבי העולם. חלקם ייענשו על כך בעונשים איומים והוצאות אכזריות להורג, אבל מכאן הנצרות נולדה.


הנה ישו, מייסד הנצרות:

http://youtu.be/FKBAhyvFp7Y


נקודת הזינוק ההיסטורית של הנצרות, כשקיסר רומי מאמץ אותה לדת האימפריה:

http://youtu.be/GQYQbHoccUM


ותהליך ההתפשטות של הנצרות על פני כל העולם:

http://youtu.be/BJ0dZhHccfU

שנים-עשר השליחים היו קבוצה של 12 סלעי גיר שנמצאים בים, בחופי הפארק הלאומי פורט קמפבל באוסטרליה. גובהם של הסלעים עשרות מטרים. הם נקראו על שם שנים-עשר השליחים הנוצרים, תלמידיו של ישו.

ב-2005 הים שחק והשאיר מהם 8 בלבד. כיום נותרו מהם רק מעט סלעים, עקב שחיקה והתמוטטות של האחרים, כשבכל שנה נסחפת אבן הגיר של הסלעים בכ-2 סנטימטרים לשנה.

תיירים רבים, באופן טבעי רובם נוצרים, מבקרים במקום וצופים בשליחיו של ישו שהגיעו אל הים של אוסטרליה והולכים ונשטפים אל תוך הים.


הנה סרטון של סלעי 12 השליחים באוסטרליה:

http://youtu.be/ZWvAmFbm3uw


וגורלם, שלב אחרי שלב, לאורך השנים:

https://youtu.be/-RVzAmrf5ko

צליבה (Crucifixion), אחד העונשים האיומים בהיסטוריה, הייתה עונש מקובל בתרבויות עתיקות. זו הייתה צורה משפילה ואכזרית של הוצאה להורג באימפריה הרומית, בה סובל מי שמוציאים אותו כך להורג, סבל בל יתואר.

כי הצליבה היא שיטה עתיקה להוצאה להורג, בה קושרים או ממסמרים את הנידון למוות אל צלב עץ ומשאירים אותו כך עד מותו.

עונש הצליבה זכה לפרסום רב בזכות ישו הנוצרי שנענש בו. טענתו של ישו, שככל הידוע ראה בעצמו "מלך היהודים", נתפסה על ידי הרומאים כמרד. ומשום ההתחזות למלך היהודים הם גזרו עליו מוות בצליבה.

צליבת ישו נחשבת אירוע מכונן בדת הנוצרית ויעיד על כך הצלב, שבעקבותיה היה לסמל הדת הנוצרית כולה.

מבחינה רפואית, זוהי ככל הנראה צורת המוות האיומה ביותר. מוות מכאיב ופומבי שכזה יכול היה להמשך ימים ארוכים, בהתאם למשתנים רבים, כולל בריאות הצלוב, שיטת הצליבה, מזוג האוויר ועוד.

מבחינת הרתעה זו צורת מוות המטילה אימה על אחרים ומקטינה את הסיכוי להתגרות במשטר. מי רוצה לסבול במשך 3 ימי גסיסה על הצלב, עד למותו.

היסטוריונים משערים שעונש הצליבה נולד בפרס הקדומה. עדויות מצביעות על כך שבמאה ה-7 לפני הספירה נצלבו שודדי ים שנתפסו על ידי האתונאים.

היה זה אלכסנדר הגדול שהפיץ ברחבי ממלכתו את העונש המרתיע. גם במצרים ובקרתגו העתיקה השתמשו בו והרומאים שראו אותו בקרתגו, הענישו בו עבדים שמרדו, פושעים וגם אזרחים רומים שהורשעו בבגידה.

מפורסמת גם צליבתם של המורדים שלחמו עם ספרטקוס, במלחמות האזרחים ובמרידות באימפריה הרומית.

בכתביו של יוסף בן מתתיהו ובמקורות נוספים מאותה תקופה ישנן עדויות על צליבת אלפי אנשים בארץ בידי הרומאים. ביניהן היו מורדים במרד הגדול של היהודים ובמרד בר כוכבא.


השיטה העתיקה להמתה פומבית ומכאיבה - הנה הצליבה:

https://youtu.be/V0gNIL5GAdE


הצד הרפואי של ההוצאה האכזרית הזו להורג והמשמעות שהנוצרים נותנים לה:

https://youtu.be/-Ndho6Ppzw4


השערה מדעית שצורת הצלב הייתה שונה לחלוטין:

https://youtu.be/_3ffhnInxzo


מרצה שמסביר על העונש של הצליבה:

https://youtu.be/_h-VdIO8Jck


וחבורת מונטי פייטון שצחקה גם על זה והצלובים בה שרים "תמיד הבט על הצד הבהיר של החיים"...

https://youtu.be/SJUhlRoBL8M

בראש הר קורקובדו (Corcovado) שבעיר ריו דה ז'ניירו אשר בברזיל, בגובה של 710 מטרים, משקיף על ריו דה ז'ניירו כולה, ניצב פסל "ישו הגואל". זהו פסל ענק בדמותו של ישו, המתנשא לגובה 38 מטרים. את הפסל הענקי רואים מכל קצווי ריו ומחופיה השונים.

פסלו העצום של ישו הפך זה מכבר לסמלה של העיר ולאתר תיירות חשוב ביותר בה. הוא נראה נפלא מכל פינה בעיר ומשקיף על הנוף המרהיב של ריו, המשלב הרים, חופים ופסיפס אנושי ונשי מרתק.

גובה הפסל עצמו 30 מטרים ומפתח ידיו 28 מטרים. פסל ישו הגואל הוכרז כאחד משבעת פלאי תבל החדשים. לידו יש נקודת תצפית מדהימה על ריו דה ז'ניירו וסביבתה. כדי לעלות אל הפסל והתצפית, ניתן לקחת רכבת שמגיעה לקצה ההר וממנה לעלות אל פסגת ההר והפסל ב-222 מדרגות.

אגב, על השאלה המסקרנת למה ישו שעל הקורקובדו פורש את ידיו, מתבדחים תמיד הקריוקש, תושבי ריו, שישו פורש את ידיו, כדי שכשתושבי ריו יפסיקו ללכת לים ויתחילו לעבוד - הוא ימחא להם כפיים.


הנה פסל ישו הגואל:

https://youtu.be/jGFZfqTymEg


הפסל והר קורקובדו מלמעלה, בצילום מהאוויר:

http://youtu.be/FlgNscPxsSg


מרחפן:

https://youtu.be/oq-2m2diCy8


וביקור בפסל ישו הגואל שמעל ריו:

https://youtu.be/KeNo2wGJADA

"משיח התהום" הוא פסל ברונזה שנמצא מתחת לפני הים. הפסל נמצא בעומק של כ-15 מטרים מתחת לפני הים, במפרץ סן פרוטוסו שבפורטופינו, איטליה. מיקומו, לא הרחק מהמנזר מימי הביניים, סן פרוטוסו.

את "המשיח של התהום", יצר הפסל גווידו גלאטי ב-1954. הרעיון היה של צוללן בשם דיליו מרקנטה, לזכרו של דריו גונזטי - האיטלקי הראשון שהשתמש בבלוני צלילה ומת במקום זה בשנת 1947.

הפסל שמתנוסס לגובה 2.7 מטרים, הוא אטרקציית צלילה יפה ומיוחדת. האור שנוחת עליו מלמעלה מעניק לו אווירה של קדושה והוד ומושך צוללנים מכל איטליה ומרחבי אירופה למקום. נוצרו לו כמה עותקים, אחד מהם נמצא בפלורידה שבארה"ב והשני באיים הקאריביים.


הנה סיפורו של הפסל המיוחד "המשיח של התהום":

http://youtu.be/WX6LOzih8gA


עוד על "המשיח ישו של התהום" שנמצא בפלורידה:

http://youtu.be/skj8a9sIZj0

יריעת הפשתן הנקראת "תכריכי טורינו" היא מעין בד גדול שעליו התגלתה דמות אדם. אך העובדה שעל התכריך מופיעה דמות אדם סובל, העלתה סברה שסבלו נגרם בגלל שנצלב. נוצרים רבים מאמינים שהיריעה הייתה כיסוי גופתו של ישו הנוצרי כשנקבר לאחר הצליבה, ושהדמות שעל יריעת טורינו נחקקה עליה כששב לחיים, לאחר מכן.

לעומתם יש רבים המטילים ספק בכך ורואים בתכריכים מתיחה או תרמית מתקופת ימי הביניים. הוויכוחים הרבים בין המאמינים והמדענים, בין אנשי רוח והיסטוריונים, אנשי דת ובעלי עניין אחרים - כל אלה לא פוסקים לרגע, כבר מאות רבות של שנים. יש ששמו לב שהדמות דומה באופן מוזר לדמותו של לאונרדו דה וינצ'י, אחרים עונים שהדרך ליצור דמויות מעין פותחה רק במאה ה-19. בדיקות פחמן 14 לקביעת גיל האריג מצאו שהתכריכים לא נוצרו לפני ימי הביניים ובטח לא בתקופה שבה חי ישו.

בכל מקרה, תכריכי טורינו, שנמצאים בקתדרלת יוחנן המטביל שבעיר האיטלקית טורינו, הם עוד עדות לעירוב המוזר שבין דמיון לאמונה והרבה צורך לספק למאמינים "עזרי אמונה" ומזכרות קדושות מישו, שמעולם לא ידע על נצרותו ומת מבחינתו כיהודי.


הנה סיפורו של מוזיאון התכריכים של טורינו:

http://youtu.be/Vonys5Zo_po


הנה סרטון על תכריכי טורינו והמחקרים, ויכוחים ותגליות שצצים בנושא:

http://youtu.be/Pt_92yHPSug


הנה סרטון שמספר על פרופסור אבינועם דנין, שמחקרו הראה שהקוצים שמופיעים על התכריכים הם מצמחים שגדלים רק סביב ירושלים:

http://youtu.be/XdqO21oVvaU?t=24s

אֲדֹם הֶחָזֶה (Robin), באנגלית רובין, היא ציפור שיר קטנה ויפה, עם זמרה מקסימה, שציוציה הם הראשונים ששומעים בבוקר.

ברבות ממדינות אמריקה הרובין מופיעה ראשונה באביב ונחשבת לציפור שמבשרת את האביב.

סימניו הבולטים של אדום החזה הבוגר, הרובין, הם גוון החלודה או אדום, על פניו וגרונו ובמיוחד על כל חזהו.

בבריטניה מופיע אדום-החזה באגדות העם ובפולקלור, כשלעתים הוא מייצג מזל טוב ולעתים מזל רע. לעתים חיים ופעמים גם מוות.

אגב, בשנות השישים, תמכו מרבית האנגלים, בסקר של העיתון טיימס, בהכרזה על אדום-החזה לצפור הלאומית של בריטניה. אך הממשלה הבריטית מעולם לא אימצה באופן רשמי שום ציפור לציפור הלאומית האנגלית.


#אופיו של אדום החזה
אדום החזה מגן בחירוף נפש על הטריטוריה שלו ולא מוכן להתחלק בה עם בן מין אחר. אם יהיה אדום חזה אחר, הוא יילחם בו עד שירחיקו ממקומו.

כבר ביוון העתיקה הבחין הפילוסוף אריסטו בהתנהגותם הטריטוריאלית של אדומי החזה וכתב אז: "שני אדומי חזה לא ידורו על אותו שיח".


#האגדה על חזהו האדום
באמריקה נחשב אדום החזה לאחד הסמלים הבולטים של חג המולד וכשכרטיסי הברכה לחג עוד נשלחו הוא הרבה להופיע בהם.

באנגליה נקראו הדוורים הראשונים "Robins", מה שהוביל לכך שלעתים מזומנות צויר אדום החזה כשהוא אוחז במקורו מעטפת דואר.

אבל הסיפור או האגדה המעניינים על הרובין הם שאת הסינר האדום והבולט שלו הוא קיבל כשצייץ באוזנו של ישו הצלוב, ממש בעת שהיה על הצלב ולחזהו נדבק דמו של המשיח הנוצרי. מאז אותו אירוע הפך צבע חזהו של הרובין לאדום.

ואולי זה סמלי שבעברית, דווקא בשפת עמו המקורי של ישו הנוצרי, ישוע במקור, אכן זכה הרובין לשם "אדום החזה".


זה סיפורו של אדום החזה האמריקאי:

https://youtu.be/D3ELutmnT8k


הרובין ידידותי, שר מקסים ומקנן בגינות הבתים:

https://youtu.be/NMkQbi2eZa0


גוזל רובין בוקע מהביצה:

https://youtu.be/FDKgLfWheoI


השיר "אדום חזה מעולף" של אמילי דיקנסון, מתוך אלבום מופת של אפרת בן-צור:

http://youtu.be/Z6kIdOLXFxA


ושיר בעברית לאדום החזה:

https://youtu.be/VK_JVKurFmo

חג הפסחא הוא החג הנוצרי שמציין את תחייתו של ישו אחרי 3 ימים מצליבתו וקבורתו בירושלים (על-פי האמונה הנוצרית). הברית החדשה מספרת שלאחר תחייתו הופיע ישו מספר פעמים לעיני תלמידיו והורה להם להפיץ את האמונה בו. תחיית ישו היא הוכחה בעיני הנוצרים לכך שהוא המשיח והם רואים בתחייה הזו את הסימן לחסד שאלוהים מעניק לבני האדם.

חג הפסחא נחוג תמיד ביום ראשון בשבוע בתחילת האביב. יום שישי שלפני חג הפסחא מכונה בחלק מהשפות "יום שישי הטוב" או "יום שישי הקדוש" והתקופה שקודמת לו היא תקופת אבל שמאופיינת בצום ה"לנט" - תענית חלקית של המאמינים הנוצרים. צום הלנט מסתיים ביום ראשון, יום התחייה הנוצרי.



הנה הסבר על חג הפסחא הנוצרי (עברית):

https://youtu.be/vF-ukrO3jIg


ודיווח על אירועי חג הפסחא של הנוצרים בירושלים (עברית):

http://youtu.be/AWTStajcyik

מה מיוחד בירושלים?
למה ירושלים מיוחדת?


ירושלים היא עיר של שלושת הדתות המאמינות באל אחד. באותה עיר מרוכזים אינספור מסגדים, מנזרים, מקדשים ובתי כנסת, מעתיקים ועד חדשים.

בירושלים נמצאים, זה לצד זה, חורבות בית המקדש היהודי ומגוון זכרונות היסטוריים ושרידי היסטוריה של אימפריות, צבאות ודתות.

בעיר הזו נמצאים אלו ליד אלו ממקומות שכיכבו במקרא ובתנ"ך כולו, דרך שרידי עלילותיו ודרכו האחרונה של ישו הנוצרי ועד למקום בו עלה לפי האמונה המוסלמית הנביא מוחמד לשמיים.

גם אם העיר הזו מסוכסכת וכולם רוצים בה לעצמם ולוחמים עליה, כל בני הדתות המאמינים רואים בירושלים את המקום האחד שבו הם חייבים להיות ולהתפלל לפחות פעם בחייהם.

זו הסיבה שכולם רואים בירושלים סמל לעיר עולמית, שממנה תצא תורה. רק חבל שכל דת איכשהו רוצה אותה רק לעצמה ושום עם לא מוכן להתחלק בה עם עמים אחרים. ירושלים, דווקא משום ההיסטוריה שלה, הלוואי ותזכה להפוך יום אחד לסמל ולמגדלור של שלום.


הנה המיזוג שבין העדות והדתות שבעיר, תחת מדינת ישראל (עברית):

http://youtu.be/3KxxOBRNhrQ


לא מעט מדובר ביהדות על ירושלים של מעלה וירושלים של מטה (עברית):

https://youtu.be/44cGMSa6YFU


קדימון לסרט על יופיה והחשיבות של העיר ירושלים:

http://youtu.be/tejeDb_5WWs?t=4s


וקיצור תולדות ירושלים לאורך אלפי שנים:

http://youtu.be/2mR2W43t6tI

לטאה קטנה מדרום אמריקה שנקראת לטאת הבזיליסק, יכולה לרוץ על פני המים על רגליה האחוריות ולהתעלם מכוח הכבידה של כדור הארץ. יש המכנים אותה בחיוך "לטאת ישו", בשל הדמיון לסיפור על ישו שהלך על המים. פיסות עור ברגליה של לטאת הבזיליסק מאפשרות לה לרוץ על המים. על ידי הגדלת שטח הפנים של כף הרגל של הלטאה הן מייצרות כיסי אוויר קטנים מתחת לרגליה, וכך הן מאפשרות לה "לרחף" על פני המים.

התנאי לריחוף על פני המים הוא שהיא תשמור על תנועה מהירה ובלתי-פוסקת, כי אם לטאת הבזיליסק תאט או תעצור בריצתה על המים, היא תטבע!


הנה הלטאה שרצה על המים:

http://youtu.be/45yabrnryXk

"השומרוני הטוב" הוא מושג שמתייחס לאדם שעוזר לאדם אחר, בלי כוונה כלשהי לקבל ממנו תמורה ומבלי לחשוב יותר מדי. זה בא ממשל שסיפר ישו הנוצרי למאמיניו ושהתבסס, כמו כל תורתו המוסרית של ישו, על היהדות, בציווי העליון של "ואהבת לרעך כמוך".

"חוק השומרוני הטוב" הוא חוק שמחייב אנשים לעזור והוא חוקק במדינות שונות בארה"ב ובאירופה (הוא די דומה אגב, לחוק הישראלי). "חוק השומרוני הטוב" מגן על אדם שמושיט עזרה לאדם אחר הנמצא בסכנה, מפני תביעה משפטית. לפי החוק גם אם הוגשה עזרה לא נכונה ואף כזו שגרמה נזק, כוונתו הטובה מגנה עליו. יש המרחיבים את פרשנות החוק גם להכרח להגיש עזרה לנפגע. כוונת "חוק השומרוני הטוב" היא לשפר את נכונותם של אנשים לעזור ולא לאפשר להם לעמוד מנגד. לפי החוק, לא צריך להמתין לאלטרואיזם, טוב לב שלא מצפה לתמורה, אלא יש לסייע בכל מקרה.

אנו יכולים לאמץ מזה להתנהגות האישית שלנו את הכלל - לעולם לא נעמוד מנגד וננסה לסייע לכל אדם שזקוק לעזרה, גם אם לא יוצא לנו מזה דבר.


הנה סרטון על משל השומרוני הטוב (מתורגם):

http://youtu.be/pMBSu_X10KI?t=15s


בסדרה המיתולוגית "סיינפלד" הוקדש פרק הסיום למקרה שבו עמדו גיבורי הסדרה מנגד ונתבעו על שלא סייעו לאיש שנשדד ברחוב ולעגו לו:

http://youtu.be/zPnK0NCn_MQ


וליד המקום בו התרחש לפי האמונה העניין יש היום אכסניית אורחים בשם זה (עברית):

https://youtu.be/uqXV23Ivj_0?long=yes

מסע הגיבור (Hero's journey) הוא מבנה סיפורי נפוץ, מעין ארכיטיפ (The Hero Archetype), שהציע חוקר הספרות יוסף קמפבל בספרו "הגיבור בעל אלף הפרצופים".

הסיפורים שאיתר קמפבל בנויים כך שהם מגוללים תמיד את השתלשלות הפעולות של אדם, גיבור כלשהו, היוצא להרפתקה, עושה דרך פיזית של ממש או עובר תהליך אישי, מחפש את דרכו אל מול העולם ולחלופין גם בתוך תוכו, עובר משבר מכריע, מנצח ושב לביתו כשהוא שונה ממה שהיה בהתחלה, עת יצא למסע.

לרעיון יש הרבה תומכים ונראה שכמעט כל אפוס היסטורי שני תואם, באופן כלשהו, לתבנית הסיפורית הזו. אבל יש לרעיון גם מבקרים, הטוענים שהוא כללי מדי ולכן לא ניתן להקביל את כל הסיפורים לפיו.

מסיפורי התנ"ך, מגילגמש, המיתולוגיה היוונית ואודיסאוס, מאברהם אבינו בדרך לארץ המובטחת, בודהה, ישו או משה רבנו במצרים, קולומבוס המחפש את הודו, דורותי בדרך לארץ עוץ, פר גינט השב אל סולווג, הארי פוטר בסדרת הספרים הפופולריים וסרטים מודרניים כמו "מלחמת הכוכבים", "שר הטבעות", "המטריקס", או ריק דקארד ב"בלייד ראנר" - אלה רק כמה מהגיבורים שאירוע גדול מהם מוציא אותם לדרכם. כי התרבות האנושית רצופה במיתוסים שעוקבים אחר מבנה מסע הגיבור.


#מבנה המסע של הגיבור
לפי קמפבל, מסע הגיבור הוא מסע היסטורי, ששב בסיפורים, ספרים, סרטים ומחזות. מניתוח של סיפורים מתרבויות רבות ומשלל תקופות, הוא מצא 17 שלבים המופיעים בדרך כלל בסיפור המסע של הגיבורים הספרותיים הללו.

עתיק כמעט כמו ימי התרבות האנושית, הסיפור, לפי קמפבל, מתחיל תמיד באתגר או במסר שמקבל הגיבור ובעקבותיו הוא יוצא אל המסע. בדרכו הוא יקבל סיוע מחכם או זקן וייצא אל הדרך המסוכנת והארוכה. בהרפתקה עובר תמיד הגיבור מבחנים, מתקרב למטרתו ועומד במבחן האיום והגדול שלו. גם אחרי שהוא נקלע למשבר קשה ומסוכן, שעלול להביא לסופו, מצליח הגיבור לנצח, להיוולד מחדש, לזכות באוצר, בכוח, באישה או בהישג. מכאן הוא מתחיל לשוב הביתה אל עבר החיים החדשים שלו, לפתרון התעלומה והעלילה ולחייו המשופרים, הטובים מבעבר.

מעבר לניתוח מדעי ספרותי, המבר היפה של ג'וזף קמפבל מזמין אותנו להקשיב לקריאה שאנו מקבלים להרפתקה, להתגבר על הפחד, לקבל עלינו את האתגר ולכבוש את מטרותינו. "במערה שאליה אנו חוששים להיכנס," - מטעים קמפבל - "שם נמצא האוצר שאנו מחפשים..."


הנה מסע הגיבור שיכול להפוך את חיינו לבעלי משמעות ויופי:

https://youtu.be/JAY60dY-irY


מצגת וידאו על מסע הגיבור (עברית):

https://youtu.be/U-fSMmWvIJU


מסע הגיבור מהסוג שמשנה תודעה, יוצר מיתולוגיה ומצמיח בסיפורים עליו את האנושות כולה:

https://youtu.be/7qJGDFyjeyY


וארכיטיפ הגיבור:

https://youtu.be/DJFjUTJfkrg